הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 36067-12-15

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובעת:

עופר וניר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב שרעבי/עו"ד ברוטפלד

נגד

הנתבעים:
1.רמי קיצוני - ק.ט.ע. חברה למסחר ושירותים בע"מ
2.ערן קיצוני
ע"י ב"כ עוה"ד דורי גורן

פסק דין
מהות התביעה

בפני תביעה שטרית, על סך של 452,647 ₪.

רקע

ראשיתו של ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, עת הוגש לביצוע שיק שניתן על ידי נתבעת 1 על סך של 2,010,000 ש"ח; הוגשה התנגדות לביצוע שטר, וההליך הועבר לבית משפט השלום.

יסודה של התביעה, בהסכם הלוואה מיום 16.07.2014, אשר נחתם בין הצדדים על סך של 2,010,000 ₪, ואין חולק כי הנתבעים שילמו סך של 1,580,000 ₪ (להלן: "הסכם ההלוואה").

לשיטת התובעת, על הנתבעים לשאת בהפרש על סך של כ – 430,000 ₪ (להלן: "ההפרש"). מנגד, לשיטת הנתבעים, ההפרש שולם במסגרת עבודות שבוצעו על-ידם, והם מעלים את טענת הקיזוז.

על מנת לסבר את האוזן, התובעת היא חברה בע"מ (להלן: " התובעת") שעיסוקה בביצוע עבודות עפר.

הנתבעת היא חברה בע"מ (להלן: " הנתבעת", ו/או "החברה"), העוסקת בתחום "ההידראוליקה"; הנתבעת מגדירה עצמה כמי שעוסקת במכירה, תיקון ושיפוץ של ציוד הידראולי. התמחותה, בין היתר, בתכנון, ייצור, השבחת מערכות הידראוליות מגוונות לציוד, המשולבות בתעשייה ובחקלאות. ברשותה ציוד מכני כבד למחצבות וציוד עפר.

נתבע 2 הוא מנהל הנתבעת (להלן: " הנתבע").

בין הצדדים היכרות רבת שנים; הנתבעת העניקה לתובעת שירותים ותיקונים שונים, לרבות מכירה של מגרסות לגריסת אבן טבעית ופסולת בניין (ראו תצהיר הנתבע סעיף 4).

בשנת 2010 רכשה התובעת מהנתבעת מגרסה מתוצרת חברת "קלימן" מגרמניה (להלן: " קלימן"), ובצידה אחריות בת 24 חודשים "מטמבון לטמבון"; המגרסה התקבלה בשנת 2011, אולם התגלו בה בעיות (להלן: "המגרסה הראשונה"; ראו סעיף 6 לתצהיר הנתבע שם הוא מצהיר כי המגרסה נרכשה בשנת 2010 וכן ראו עדות עופר דוד, עמ' 15, שורות 20-21, שם מאשר כי נרכשה מגרסה, אולם מציין כי בשנת 2011).

יאמר כבר עתה כי עולה שהמגרסה הראשונה נמכרה על ידי התובעת ביולי 2013, ומר עופר דוד , מנהל התובעת (להלן: "מר עופר") העיד כי מיולי 2013 ועד יולי 2014 לא הי יתה בחזקת התובעת מגרסה (עמ' 19, שורה 22).

הנתבעים טוענים כי סוכם עם מר עופר, שתינתן לתובעת אפשרות לרכוש מגרסה חדשה בעלות של 610,000 יורו, חלף 660,000 יורו ( להלן: "הסכום המופחת" ו "הסכום המקורי" בהת אמה; ראו סעיף 8 להתנגדות לביצוע שטר וכן סעיף 7 לתצהיר הנתבע).

הנתבעים טוענים כי התובעת חששה להפסיד את העסקה, ולכן סוכם ביום 20.02.20 14 שהתובעת תעביר לנתבעת מקדמה על סך של 500,000 יורו, וה אחרונה תרכוש מגרסה חדשה מקלימן, אותה תמכור לצד שלישי בסך של 660,000 יורו, וכך התובעת תקבל את ההטבה שהובטחה לה. סוכם כי במידה והמגרסה לא תימכר בתוך שישה חודשים, התובעת תשלים את הסכום ל – 580,000 יורו , ותקבל את המגרסה. הנתבעים מפנים לנ/2 ומכנים אותו "ההסכם הראשון" (להלן: " ההסכם הראשון").

הנתבעים מתארים כי המגרסה הגיעה ביוני 2014 ועוד בטרם חלפו שישה חודשים, התובעת ביקשה לרכוש את המגרסה. הנתבעים טוענים כי הם עמדו על כך שהמגרסה תימכר בסכום המקורי , ואילו התובעת טענה כי היא יכולה לרכוש את המגרסה בסכום המופחת. לאחר משא ומתן , והיות והנתבעת הייתה צריכה לשחרר את המגרסה מהנמל, ולא היו בידיה הכספים הנדרשים לכך, סוכם שהתובעת תשלים את הסכום ל – 610,000 יורו, קרי – תוספת של 110,000 יורו (להלן: "התוספת"), ובנוסף תעניק לנתבעת הלוואה על סך של 390,000 יורו (ראו גם עדות ניר דוד, עמ' 27, שורות 6-11) .

הצדדים חתמו על הסכם ההלוואה מיום 16.07.2014, הוא ההסכם נשוא התביעה (להלן: " הסכם הלוואה").
בהתאם להסכם ההלוואה , הנתבעים נטלו מהתובעת הלוואה על סך של 390,00 יורו (הוא מוגדר כאמור בהסכם כ- "סכום ההלוואה") ומסרו שיק על סך של 2,010,000 ₪, שמועד הפירעון שלו היה ליום 31.10.2014, והוא השיק שהוגש לביצוע (להלן: "השיק" ו"סכום ההחזר" בהתאמה).

הנתבע ערב להסכם ההלוואה, וחתום כערב על השיק (ראו סעיף 4 להסכם וכן את נספח ב' – השיק).

בהתאם לסעיף 2 להסכם ההלוואה, הנתבעים התחייבו להשיב את סכום ההלוואה עד ליום 31.10.2014 (להלן: "מועד פירעון ההלוואה"). הוסכם כי כנגד תשלום סכום החזר ההלוואה, יוחזר השיק לידי הנתבעת. עוד הוסכם כי הנתבעת תהיה רשאית להשיב לתובעת סכומים שונים, על חשבון ההחזר, ובלבד שההחזרים יעשו קודם למועד פירעון ההלוואה. במקרה כזה, יוחלף השיק בשיק אחר , בהתאם ליתרת סכום ההחזר נכון לאותו מועד (ראו סעיף 3 להסכם).

סעיף 5 להסכם ההלוואה , מתייחס להסכם הראשון, נשוא יום 20.02.2014 (ראו נ/2) ול תוספת. הוסכם כי בנוסף להעמדת סכום ההלוואה, מתחייבת התובעת לשלם לנתבעת סך נוסף של 110,000 יורו, אשר מהווה פירעון יתרת החוב בגין רכישת מגרסה, בהתאם להסכם הראשון.

בסופו של יום, התובעת טוענת שסכום ההחזר לא שולם במלואו, וביום 13.10.2015 הגישה לרשות האכיפה והגביה, את השיק על סך 2,010,000 ₪. התובעת גורסת כי הנתבעים הפרו את ההסכם, הן משלא פרעו את מלוא חובם , והן מחמת שהתשלומים הועברו באיחור ניכר.

אין מחלוקת, כאמור, שהנתבעים שילמו סך של 1,574,020 ₪. על כן, טוענת התובעת כי הנתבעים חייבים את ההפרש – 435,980 ₪. מנגד, טוענים הנתבעים לקיזוז, הגם שבהתנגדות ציינו שמעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח ח'), לשיטת התובעת גובה החוב עמד על סך של 262,892 ₪, סכום המוכחש על ידי הנתבעים.

הוגשו תצהירים מטעם הצדדים;

מטעם התובעת – תצהירו של מר עופר דוד - מנהל התובעת ואחראי על רכש כלים וציוד . תצהירו של מר ניר דוד (להלן: "מר ניר"), שהינו מנהל בתובעת והאחראי על הנהלת החשבונות, התשלומים והניהול השוטף מול הספקים. כמו כן, הוגשה חוות דעת מטעם רואה החשבון הלל שטיינברגר (להלן: "רו"ח שטיינברגר ").

מר עופר דוד, מר ניר דוד ורואה החשבון מטעם התובעת נחקרו ביום 11.02.2019.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע – מר ערן קיצוני (להלן: " מר ערן"), תצהירו של מר טל קיצוני (להלן: " טל קיצוני"), שהינו מנהל מחלקת השירות אצל הנתבעת. כמו כן, הוגשה חוות דעת מטעם רואה החשבון יוסי אנוך (להלן: "רו"ח אנוך" ).

הנתבע, מר טל קיצוני ורואה החשבון מטעם הנתבעים נחקרו ביום 12.02.2019.

עיקרי טענות התובעת בתמצית

התובעת טוענת כי מי שטוען שאינו חייב לפרוע שטר, נטל ההוכחה עליו.

המומחה מטעם הנתבעים, רו"ח אנוך, העיד - "אני רואה - מספר שני מיליון 10,000 ₪ שצריך להחזיר, זה מה שצריך להחזיר". המומחה השיב בהטעמה "זה מה שצריך להחזיר נקודה!!". אלא שהקלדנית לא הקלידה את המילה "נקודה", וחלף זאת הקלידה נקודה בסוף המשפט .

התובעת טוענת כי אין מחלוקת שהנתבעים הפרו ברגל גסה את ההסכם, הן משלא פרעו את מלוא חובם, והן מחמת שגם לפי הודאתם, התשלומים שביצעו, היו באיחור ניכר (סע' 12 לתצהיר הנתבע). אין חולק שהנתבעים שילמו על חשבון חובם סכום נומינלי של 1,574,020 ש"ח , ונותרו חייבים סך של 435,980 ₪. מבחינת התשלום החלקי שביצעו הנתבעים, הודו בתצהירם (סע' 13), זולת תיקון אחד מתחייב - לא שולם סך של 480,000 ₪ כנטען, אלא בוצעה העברה של סכום של 100,000 יורו, בתאריך 5/11/2014 , כששער היורו באותו יום עמד על 4.7402 ₪/יורו, לאמור, הועבר סכום של 474,020 ₪. (נספח ג' ו ד' לתצהיר).

בסעיף 13 לתצהיר הנתבע מועלית הרחבת חזית, עת הטענה לא עלתה בהתנגדות לביצוע שטר ; נטען כי הוסכם שהתשלום של 100,000 יורו יעשה לפי שער של 4.8 ₪/יורו. התובעת מכחישה זאת. כשם שהוצהר מפי עד התובעת בסעיף 5 לתצהיר מר דוד , וכשם שנ הוג במשק, תשלום שמבוצע במטבע זר, מומר לשקלים לפי השער במועד התשלום. כך בדיוק נהגה התובעת, וכך בדיוק חושב התשלום האמור ונרשם בספרים. מה עוד שהיה בידי ב"כ הנתבעים לחקור את עד התובעת, מר עופר דוד , ולעמת אותו עם טענה זו.

הוגש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולפי הדין, הופחת מסכום השיק לביצוע, הסכום ששולם על ידי הנתבעים , כאשר כל תשלום שוערך למועד פתיחת תיק ההוצל"פ . משכך, בבקשת הביצוע, צוין כי מופחתים סכומי הכסף ששולמו (משוערכים) בסך של 1,574,433 ₪. התובעת טוענת כי הנתבעים מנסים לייצר מניפולציה בדבר פתיחת סכום התיק בהוצל"פ. טענה זו עלתה באיחור ולא עלתה במסגרת ההתנגדות והתצהירים. על כן, עסקינן בשינוי חזית.
הטענה היחידה שבפי הנתבעים הינה טענת קיזוז, בגין יתרת חוב מוכחשת בכרטסת הנהלת החשבונות מיום 20.07.2017 בסך של 163,995 ₪. בפי הנתבעים טענה שקרית, לפיה הוסכם עם התובעת שיקוזזו סכומים בגין טיפולים, ובגין תעודות משלוח שלא הוקלדו לכרטסת. מדובר בטענה כוזבת , והת ובעת מפנה לסעיף 13 לתצהיר מר דוד, עליו לא נחקר כלל. לעצם הקיזוזים הנטענים – מדובר במסמכים פיקטיביים שלא הוכחו.

טענות הנתבעים מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב – ההסכם (ראו סעיף 9 לסיכומים) . בהתאם לסעיף 6.1 להסכם, הובהר באופן חד משמעי כי כל שינוי ו/או ביטול ש ל הוראה מהוראות ההסכם ייעשה אך ורק במסמך בכתב, אשר יהיה חתום על ידי כל הצדדים. הנתבעים לא הציגו מסמך שכזה. הצדדים ערכו חוזה מפורט, וברור שאין חולק על תוקפו. ההסכם קובע חד משמעית, כי מחובת הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 2,010,000 ₪. אילו כטענת הנתבעים עומדת להם זכות קיזוז, הרי שהדבר היה נכתב במפורש בהסכם. הנתבע העיד, כי טרם חתימת החוזה , נעשו בו "התאמות בזמן שחתמנו עליו".

הנתבע העיד כי במועד חתימת הסכם ההלוואה כבר היה חוב "בריכוז תעודות המשלוח". "ריכוז תעודות המשלוח" הן פיקטיביות, ואלה נערכו על ידי הנתבעים בחודש דצמבר 2014, קרי - חמישה וחצי חודשים לאחר חתימת הסכם ההלוואה. מצופה היה, שבהסכם היה נכתב במפורש שיעור החוב הנטען, וכי הוא מופחת מסכום החזר ההלוואה.

כמו כן, המחירים בתעודות המשלוח הם מחירים שרירותיים שקבעו בדיעבד, שאין לגביהם כל הסכם. אף הנתבע הודה כי אחיו, טל קיצוני, קבע מחירים שרירותיים (ראו סעיפים 19-21 לסיכומים). תעודות המשלוח והריכוזים – באו אל העולם באיחור של שנים. "עלו מן האוב" תעודות משלוח נושנות, אשר בזמן אמת לא יצאה עליהן חשבונית, והתובעת לא נדרשה לשלם בגינן במשך השנים. המדובר גם בעבירת מס.

עת הנתבעים טוענים לקיזוז, עליהם להוכיח בעדים את האותנטיות של התעודות. הנתבעים לא הביאו לעדות את מי שערך את התעודות. גם רואה החשבון מטעם הנתבעים הטיל ספק באותנטיות של התעודות, והעיד כי יש לחקור את מי שכתבו את התעודות והנספחים. אלו שנטענים להיות עורכי התעודות הם עובדי הנתבעים, ודבר לא מנע להביאם לעדות. ראיה נוספת לפיקטיביות יש למצוא גם בכך שחלקן הארי מתייחס לתקופה שבה כלל ללא הייתה לתובעת מגרסה, כשם שהעיד מר דוד.

לא זו אף זו, אין חולק כי המכונות היו בתקופת האחריות שלהן. במקרה שכזה, כל תקלה וטיפול נעשים על חשבון היצרן בגרמניה, שכן שתי המכונות היו בתקופת האחריות המורחבת (ראו סעיף 31 לסיכומי התובעת בפירוט).

מעיון בכרטסת הנתבעים, הפעולה החשבונאית האחרונה שבוצעה לפני כריתת הסכם ההלוואה בתאריך 16/7/14 הינה רישום קבלה על תשלום שביצעה התובעת, בסך של 2.4 מיליון ₪, בתאריך 27/2/14 . לאחר תנועה זו, קיימת בכרטיס יתרת חוב של הנתבעים כלפי התובעת ולא להיפך , בסך של 2,374,005 ₪ (ש' 2 בעמ' 3 לכרטיס). זו התנועה החשבונאית האחרונה בכרטסת הנתבעים, עד למועד הסכם ההלוואה. דהיינו, במועד הסכם ההלוואה, עמד לפי כרטיס הנתבעים, חוב של הנתבעים כלפי התובעת, ולא להיפך . התנועה הבאה בתור הינה הוצאת חשבונית בסך 3,378,340 ₪, כולל מע"מ, אותה הוציאה הנתבעת לתובעת, בגין רכישת המכונה. חשבונית זו יצאה רק בתאריך ביום 21.07.2014. רק לאחר חשבונית זו, שיצאה שבוע לאחר חתימת ההסכם, נוצר לפי כרטסת הנתבעת, חוב התובעת. יובהר, ההסכם נכרת ארבעה ימים לפני המועד.

למעלה מהדרוש, גם אם יטענו הנתבעים כי זכות "הקיזוז" לה הם טוענים נובעת מהוראת קיזוז בדין, לכל היותר עשויה ה ייתה לחול הוראת סעיף 53 (א) לחוק החוזים חלק כללי , תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). אולם, גם ה וראה זו לא עומדת לצדם, משני טעמים: ראשית, תנאי להפעלתה של זכות הקיזוז בהתאם לחוק הינה מתן הודעת קיזוז. שנית, אין חולק כי טענת הקיזוז שטוענים הנתבעים נובעות מעסקאות אחרות ולא מאותה עסקה, עסקת ההלוואה. ממילא, לפי החוק לא ניתן לקזז, אלא חיובים קצובים ובעניינינו, אין המדובר בחיובים שכאלה.

בנוסף לאמור, יש להתבסס על המומחה מטעם התובעת.

בתמצית טענות הנתבעים

הנתבעת העניקה לתובעת שירותים ותיקונים שונים. בשנת 2010 התובעת רכשה מגרסה מתוצרת "קלינמן", אותה קיבלה בשנת 2011. לאחר קבלתה, התגלו בה בעיות רבות ו"קלינמן" הסכימה כי החברה תרכוש מגרסה בעלות של 610,000 יורו, חלף עלות של 660,000 יורו.

הנתבעים מפנים להסכם הראשון, לפיו סיכמו כי ביום 20.02.2014 התובעת תעביר לחברה 500,000 יורו, ובסכום זה החברה תרכוש מקלינמן מגרסה חדשה, אותה תמכור לצד שלישי בסך של 660,000 יורו , ובדרך זו התובעת תקבל את ההטבה שהובטחה לה.
סוכם, שככל והמגרסה לא תימכר בתוך שישה חודשים, התובעת תשלים את הסכום ל – 580,000 יורו , ותקבל לידיה את המגרסה. בהתאם, נחתם הסכם ביום 20.02.2014.

לאחר שהגיעה המגרסה לארץ, בחודש יוני 2014, ועוד בטרם חלפו שישה חודשים, התובעת הודיעה כי היא מבקשת לרכוש את המגרסה בסכום של 610,000 יורו. משום שלחברה לא היו הכספים הנדרשים לשחרור המגרסה מהנמל, ומאידך התובעת לא הסכימה להמתין עד לגיוס הכספים, סוכם כי התובעת תשלי ם את הסכום ל – 610,000 יורו (תוספת של 110,000 יורו ובנוסף, תעניק לחברה הלוואה בגובה של 390,000 אירו , שווה ערך ל – 1,830,000 ₪).

ביום 16.07.2014 חתמו הצדדים על הסכם ההלוואה, ונמסר השיק שערכו שווה ל – 430,000 יורו לפי שער 4.67 ₪ ליורו. החברה הנפיקה חשבונית מס על סך של 2,863,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין רכישת המגרסה הניידת. הנתבעים טוענים כי סוכם ששיק הביטחון לא יופקד וכי החברה תשלם לתובעת את הכספים שהיא חייבת בתשלומים, בקיזוז הסכומים שהתובעת חייבת בגין טיפולים, שירות וחלפים שהעניקה לה.

בהתאם לסיכום, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 1,580,000 ₪ במספר תשלומים, ובצירוף יתרת החובה של התובעת בכרטסת הנהלת החשבונות שעמדה נכון ליום 20.07.2014 על סך של 163,995 ₪, כך ששולם סך של 1,743,995 ₪. באשר ליתרה, התובעת נותרה חייבת בגין טיפולים, שירות וחלפים נוספים שרכשה מהחברה בסך של 281,126.85 ₪ (מפנה לתעודות משלוח נ/7), וכן עמד חוב על סך של 5,500 ₪ בצירוף מע"מ, סה"כ 6,435 ₪ בגין טיפולים, קריאות, שירות וחלפים שהעניקה הנתבעת לכלים של התובעת (נ/7, נ/8).

הקיזוז נובע מסעיף 53 (א) לחוק החוזים. התובעת בחרה להגיש תביעה שטרית, להבדיל מתביעה חוזית. מאחר ומדובר בצדדים קרובים, דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים, ובמקרה זה מדובר בסכומים קצובים הניתנים לחישוב אריתמטי פשוט. לכן, יש לדחות את הטענה לפיה לא ניתן לטעון לקיזוז.

בהסכם ההלוואה לא נשללה הזכות לקיזוז, יש לשלול זכות כזו באופן חד משמעי , ועת הדבר לא נעשה, אין לתובעת אלא להלין על עצמה. אין משמעות לכך שלא ניתנה הודעת קיזוז , שכן זכות הקיזוז היא זכות מהותית. הנתבעים טוענים כי טענת הקיזוז הובאה בפירוט ונתמכת ב – 458 מסמכים המפרטים את אופן החישוב בגין הטיפולים והחלפים שסופקו לתובעת. הדבר עלה בפירוש בתצהיר טל קיצוני, והוא לא נחקר על כך.

מלוא התעודות ממוספרות על ידי הנהלת החשבונות של הנתבעת, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה מדובר במסמכים מפוברקים (ראו סעיפים 16-18 לסיכומי הנתבעים).
מרבית התעודות הן משנים 2012-2013. מדובר על תקופה של שנתיים לפני מועד מתן ההלוואה. לא יעלה על הדעת כי הנתבעים המציאו יש מאין מאות מסמכים, שנתיים טרם מתן ההלוואה, שעה שכלל לא ידעו כי התובעת תעניק הלוואה לנתבעת.

יוזכר, באותה העת התגלעו ליקויים במגרסה, בגינם קלינמן הפחיתה 60,000 יורו ברכישת המגרסה, ולכן עד להסדרת הנושא לא נשלחו דרישות תשלום בגין טיפולים.

טענת הקיזוז הוכחשה באופן גורף והתובעת לא טרחה לאמת את עדי הנתבעים בחקירתם הנגדית ביחס למסמכים, למרות שהדבר עלה בתצהיר טל קיצוני. הנתבעים מפנים לעדות טל ולחקירתו הנגדית של עופר דוד, שאישר כי עת היו תקלות בשטח, היה יוצר קשר עם טל.

התובעת לא הביאה את נציגיה החתומים על תעודות המשלוח, בכדי לאפשר לב"כ הנתבעים לחקרם. הדבר מקבל משנה תוקף עת עופר וניר העידו כי נציגיהם היו בשטח. חקירה זו הייתה מאפשרת לאמת את גרסת התובעת, לפיה התעודות פיקטיביות (ראו גם סעיף 31 לסיכומים) .

קשה לקבל את טענת התובעת כי לא קיבלה את כל הטיפולים ולא נדרשה לטיפולים וחלפים. בחקירתו, עופר העלה גרסה חדשה שלא עלתה בתצהירי התובעת, שבאותה תקופה רכשה מספקים אחרים , מלבד החברה חלקים שנשחקו במהלך עבודת המגרסה , כגון -פטישים ופילטרים שלא ניתנו במסגרת אחריות היצרן. עופר וניר העידו כי בידי התובעת אסמכתאות בגין תיקונים וחלפים מספקים אחרים, אולם התובעת לא מצאה לנכון לצרפם. וכן, ניר השיב על מרבית השאלות כי אינו זוכר או לא יודע.

בחקירה הנגדית העלה עופר גרסה חדשה ביחס לטענת הקיזוז, וטען כי לא הי יתה לתובעת מכונה מתוצרת קלינמן מחודש יולי 2013 ועד יולי 2014.

בנוסף לאמור, אליהו ברנד, שהיה יועץ עסקי של התובעת והיה נוכח במעמד חתימת ההסכמים, היה מעורב במשא ומתן , והיה בעל מניות בחברה. מדובר בעד מהותי לבירור גרסת התובעת , לפיה לא סוכם לכאורה שיבוצעו קיזוזים מהחוב. ברנד לא הובא לעדות (ראו בפירוט סעיף 32).

אין לקבל את הטענה לפיה השיק לא ניתן לביטחון, שכן על גביו נרשם בפירוש "שיק לביטחון בלבד".

ביחס לכרטסת התובעת – יתרת החוב אינה מתאימה לסכום הנתבע. בכרטסת התובעת החוב עומד על סך של 262,892 ₪ ולא על 435,980 ₪ כנטען בסיכומיה. לא ברור כי צד ניתן לקבל את סכום התביעה, שעה שכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינה מתאימה לסכום הנתבע.
חוות הדעת מטעם התובעת איננה יכולה לשנות את הסכמות הצדדים, לרבות את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים. מומחה התובעת בחר שלא להתייחס להסכמים בחוות דעתו, למרות שהיו בפניו. המומחה נקב בסכום של 166,500 ₪ אותו כינה "סכום ההפרש". בהסכמים אין זכר ל"סכום ההפרש" ומדובר בניסיון להסביר את הפער, שבכרטסת הנהלת החשבונות של הת ובעת באופן שאינו מניח את הדעת. מנגד, מומחה הנתבעים, מסביר כי בדק את תעודות המשלוח, ומצא כי הן כשירות.

ביחס לטענה בדבר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, יובהר כי לא מדובר על טענה המגובה במסמכים בכתב (ראו סעיף 37 לסיכומים).

לטענה בדבר התיקונים בתקופת האחריות וכי היצרן מממן אותם, עדי הנתבעים הסבירו כי היצרן לא אישר את התיקונים. הוצגו תעודות משלוח בגין תיקונים שבוצעו במסגרת האחריות, לגביהם לא הוצא חיוב לתובעת, שכן הם אושרו על ידי היצרן . החיובים נשוא טענת הקיזוז לא אושרו על ידי היצרן.

יש לדחות את הטענה לפיה אין לשלם על תעודות שאינם חתומות. התובעת מסרבת לאשר גם את אלה החתומות, ולא טרחה להביא לעד ות את עובדיה שחתמו עליהן . הנתבעת המציאה דוגמאות לתעודות לא חתומות שהתובעת שילמה בזמנו, דבר הסותר את גרסתה.

ביחס לטענה כי מדובר בעבירות מס – ערן הסביר כי החיובים לא מופיעים בכרטסת מאחר והחיובים יצאו כריכוז תעודות משלוח – חשבון "פרפורמה", ובכרטסת נרשמות רק חשבוניות מס, קבלות וחשבוניות מס זיכוי. מדובר בפרקטיקה ידועה ומקובלת בתחום של נותני שירות, כפי שעולה מחוות הד עת מטעם הנתבעים.

בתמצית תשובת התובעת

הנתבעים כשלו להוכיח את טענת הקיזוז. הנתבעים טוענים בעצמם כי מרבית התעודות עליהן ביקשו לבסס את הטענה היו מהשנים 2012-2013, והן לפני מועד ההלוואה. אם כך, וידעו כי במועד מתן ההלוואה עמד חוב כלפיהם, לא ברור מדוע הדבר לא נרשם בהסכם.

תעודות המשלוח שהוגשו לשם ביסוס טענת הקיזוז אינן נוקבות במחירים או סכומי כסף, ואין חולק כי הנתבעים לא הציגו הסכם מחירים עם התובעת, על מנת לבסס את החוב הנטען.

עולה כי הנתבעים עברו ל"שיטת הריכוזים" משנת 2014. מטענות הנתבעים עולה שעסקינן ביצירת חוב יש מאין. הנתבעים הודו כי עד שנת 2014 הוציאו חשבוניות מס כנגד תעודות המשלוח, ואלה חייבות היו למצוא ביטוי בהנהלת החשבונות. אין חולק כי כל חשבונית מס שיצאה, שולמה. מכאן, משנטען כי עיקר הקיזוז נסמך על תעודות מהשנים 2012-2013, בטענה כי לא יצאה עליהן חשבונית מחד גיסא, ומאידך גיסא לטעון ששיטת הריכוזים התחילה בשנת 2014 ועד אז יצאו חשבוניות על הכל – מהווה הודאה כי התעודות הנטענות לא היו ולא נבראו.

טענת הקיזוז לא הוכחה. ובכלל, מהפן המשפטי – המדובר בשתי עסקאות שונות ואין המדובר בסכום קצוב. רק טענת קיזוז של סכום קצוב יכולה להוות טענה כנגד שטר.

הן מכוח דוקטרינת תום הלב, הנתבעים מנועים להעלות טענת קיזוז בנסיבות עניין. מדובר בטענה לגבי חובות שנטענו להיות קודמים לקבלת ההלוואה וחתימת הסכם ההלוואה. הרי בהתאם לטענת הנתבעים, כבר במועד חתימת הסכם ההלוואה, הם התכוונו שלא להשיב את סכום העתק של כ – 450,000 ₪, כטענת הקיזוז שלהם. אם כן, לא ברור מדוע שתקו בעניין. ההסכם קבע מפורשות כי יש להשיב את ההלוואה בכסף, ולא בדרך אחרת.

ביחס למר ברנד – מדובר ביועץ עסקי . הן ההפניה לתצהיר טל קיצוני אינה יכולה להועיל לנתבעים. בניגוד לנטען, קיצוני נחקר בעניין אליו מפנים הנתבעים (ראו סעיף 11 לסיכומי התשובה).

לא ברורה חשיבות הטענה כי השיק ניתן לביטחון. הרי לשיטת הנתבעים סכום מהותי מההלוואה לא שולם על ידם, ואף לגישתם השטר בא להבטיח את פירעון ההלוואה. הן שיק ביטחון הוא שטר ועל הנתבע להוכיח כי אין עליו חובה לפרוע אותו.

המומחה הבהיר כי סכום ההפרש – 166,500 ₪ הינו שיעור הריבית והרי הסכם ההלוואה קובע מפורשות כי סכום החזר ההלוואה, מהווה החזר מלא בגין סכום ההלוואה לרבות ריבית בגין סכום ההלוואה. לגבי סכום זה, שגה מומחה הנתבעים עת לא כלל אותו בתחשיב שערך. יתרת החוב בכרטיס – 262,892 ₪ ב צירוף הסך של 166,500 ₪ תואמת גם חשבונאית, את חוב הנתבעים.

הטיעון המתחמק ביחס לתביעות והאחריות מעיד אף הוא שמדובר בטענת קיזוז חסרת שחר. נטל ההוכחה רובץ לפתחי הנתבעים.

לא ניתנו הסברים למחיקות בתעודות, לכך שאחלק ארי אינו חתום, לחתימות המזויפות. הנתבעים התחמקו להתמודד עם הראיות הקיימות (ראו סעיף 16 בפירוט).
דיון והכרעה

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה - האם על הנתבעים לשלם לתובעת את "סכום ההפרש" בגין הסכם ההלוואה, או האם יש לקזז מההפרש את הסכומים להם טוענים הנתבעים , קרי – בגין חוב נטען בכרטסת הנתבעים , וחוב נטען בהתבסס על תעודות משלוח , חשבוניות וריכוזים.

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, העדויות ובכלל זה עדויות המומחים , עיינתי בתצהירי עדות ראשית, הנספחים והראיות שהובאו לפתחי, השתכנעתי כי יש לקבל את התביעה, והנתבעים חייבים בסכום ההפרש , ואבאר.

דיני הקיזוז – המסגרת הנורמטיבית

לשיטת התובעת, ראשית יש לזכור כי טענות הנתבעים הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. כמו כן לא עומדת לנתבעים בענייננו זכות הקיזוז.

מנגד, טוענים הנתבעים כי למעשה אינם חייבים לתובעת מאום, אלא התובעת היא זו שחייבת לה ם, ולשם כך מעלים את טענת הקיזוז מכוח סעיף 53 לחוק החוזים. לצורך כך הגישו, בין היתר, תעודות משלוח וריכוזים, כעולה מהנספחים שצירפו, וכן חוות דעת מטעם רואה החשבון .

לאור אופי המחלוקת ראיתי לנכון להפנות להוראת סעיף 53 (א) לחוק חוק החוזים הקובעת –

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

ללמדך - אפשרות הקיזוז מותנית בכך שהגיע מועד הפירעון של חיובים כספיים הנובעים מעסקה אחת, או חיובים כספיים קצובים הנובעים מעסקאות שונות. אין לקבל טענת קיזוז במקרה שבו מדובר בחובות בלתי קצובים שלא מעסקה אחת. ב

מכאן - השאלות הועמדות להכרע ה הן:

האחת, אם ניתן, ככלל, לעורר טענת קיזוז כנגד חבות על-פי שטר; השנייה, אם החיוב על-פי השטר והקיזוזים הנטענים במקרה דכאן, הם חיובים "מתוך עיסקה אחת"; והשלישית, האם סכומי הקיזוז הנטענים ה ינם "קצובים".

אבחן שאלות אלה אחת לאחת.ו
ראשית, מושכלות ראשונים הם שהנטל בעניין הזכות והסכום העומד לקיזוז, רובץ לפתחי הטוען. לפיכך, על הנתבעים לשאת בנטל להוכיח את טענתם.

בסיפור המעשה שבפניי, מדובר בהסכם ובשיק, כמתואר לעיל. השאלה הראשונה - אם ניתן, ככלל, לעורר טענת קיזוז כנגד חבות על פי שטר??

התשובה לשאלה זו נענתה בחיוב על סוגיית האפשרות להעלות טענה של קיזוז נגד חבות על-פי שטר , במסגרת ההלכה שנדונה ברע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 285 מול האות ו' (להלן: "הלכת מפעלי ייצור"). ראו כדלקמן –

"דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים".

בענייננו, מדובר בבעלי-דין שהם צדדים קרובים. שהרי, אלה ערכו ביניהם עסקאות והם צדדים להסכם ההלוואה, אשר בהמשך לו ומתוקפו ניתן השיק. בכך נתמלא, על-פי "הלכת מפעלי ייצור", התנאי המקדמי לבחינת האפשרות לקזז נגד החיוב שבשטר חיוב כספי שהנתבע ים טוע נים כי התובעת חבה ל הם. ואולם, בהיות בעלי-הדין צדדים קרובים, לא סגי. יש להמשיך ולבחון אם שני החיובים נובעים מ "עסקה אחת". במידה והמסקנה תהיה שלילית, יהי ה ניתן לקזז כנגד החיוב שבשטר חיוב כספי קצוב בלבד .

השאלה השנייה - האם החיובים בקשר להלוואה אל מול טענות הקיזוז הם חיובים "מתוך עיסקה אחת"?

בע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד (1) 177, נקבע כי "עסקה אחת" היא "עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם הצדדים, גם אם קיימת מסגרת עיסקית רחבה יותר ביניהם".

במקרה שבפנינו, בין הצדדים היכרות רבת שנים. הקיזוזים הנטענים עיקרם בשנים 2012-2013, קרי טרם עריכת הסכם ההלוואה. הקיזוזים הינם בגין שירותים שונים וקשה לראות בהם כעסקה אחת.
לאור האמור, יש לבחון את מהות העסקאות.

בעניינינו, מדובר בעסקאות רבות ונפרדות, כאשר כל אחת עומדת בפני עצמה ומנותקת מבחינה מסחרית מרעותה.ו החוב הנטען על ידי הנתבעים, אותו יש לטענתם לקזז, הינו מנותק מהסכם ההלוואה. לפיכך, תשובתי לשאלה השנייה היא, כי החיובים בקשר להלוואה אל מול הקיזוזים הנטענים, הם חיובים נפרדים שלא "מתוך עיסקה אחת". שלא ניתן לייחס כי השטר, משויך לעיסקה ספציפית מתוך מסכת העסקאות שנוהלו בין הצדדים.

ב
השאלה השלישית - האם כל אחת מטענות הקיזוז שהעלו הנתבעים הינם בגדר של " חיוב קצוב"?

כאמור, הואיל והחיוב השיטרי והחוב הנטען על ידי הנתבעים אינם מתוך "עיסקה אחת", היכולת לקזז ביניהם מותנית, אפוא, בהיות החיובים הכספיים "קצובים". חוב הוא "קצוב" אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה, ללא צורך בשומה והערכה.ו מכאן, שעלינו לבחון, בנפרד, כל אחת ואחת מטענות הקיזוז שהועלו.

להזכירכם, הנתבעים טענו כי בעת מתן ההלוואה היה חוב על סך של 163,995 ₪, כך שבעצם מדובר בסכום קצוב . כמו כן , טענו לקיזוז בגין טיפולים, שירות וחלפים שסיפקו הנתבעים לתובעת, כפי שאלה מתועדים בתעודות המשלוח, וב"ריכוזים", כך שלשיטת הנתבעים מדובר בסכומים קצובים, אשר ניתנים לחישוב באופן פשוט. ברם, התובעת מעלה טענות כנגד תעודות משלוח אלה, כפי שיפורט בהמשך, כך שלא ניתן לקבוע כי מדובר בסכום קצוב .

מכל מקום, יאמר כבר עתה כי הנתבעים כשלו מלהוכיח כדבעי את שיעור הקיזוז העומד לה ם.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיות ושמעתי את העדויות, כבר כאן אציין שעדותם של ערן קיצוני, טל קיצוני , המסמכים שצורפו ובראי הנסיבות, מעוררים ק שיים רב ים, המטים את הכף לדחיית טענת הקיזוז. להלן אפרט;

טענת הקיזוז בהתאם לחוב הנטען בכרטסת הנתבעים בסך של 163,995 ש"ח

לטענת הנתבעים, הם זכאים לקזז מסכום החזר ההלוואה סך של 163,995 ₪, בהתאם ל יתרת החוב כפי שמופיעה בכרטסת הנהלת חשבונות (נ/5).

לשיטת התובעת, לנתבעים לא עומדת טענת הקיזוז, שהרי הזכות לקיזוז לא נכללה בהסכם ההלוואה . מה גם, שהחוב הנטען הוא מיום 20.07.2014 ולא מיום מתן ההלוואה. לטענתה, מדובר בחוב שיקרי ומפוברק.
בהסכם ההלוואה נשוא יום 16.07.2014 קובע סעיף 2 במפורש כי -

"הלווה מתחייב להחזיר למלווה כנגד סכום ההלוואה סך כולל של 2,010,000 ₪ (שני מיליון ועשרת אלפים ₪ ("סכום ההחזר") וזאת לא יאוחר מיום 31.10.2014 ("מעד פירעון ההלוואה") המהווה החזר מלא בגין סכום ההלוואה לרבות ריבית בגין סכום ההלוואה".

כמו כן, בסעיף 4 התחייב הנתבע להעמיד ערבות אישית לפירעון מלוא התחייבויות החברה , וניתן השיק על סך של 2,010,000 ש"ח.

הנתבעים מסתמכים על טענת קיזוז השמה יהבה בכרטסת הנתבעת, ובתעודות משלוח, ריכוזים וחשבוניות מס, לאורך שנים.

להשלמת התמונה, אין חולק כי הסכם ההלוואה שותק בעניין הקיזוזים הנטענים.

ראשית, תמוה בעיני כי הנתבעת חתמה על הסכם הלוואה והנתבע כערב, עת מרבית החוב הנטען היה ידוע, הנתבעים בחרו להתעלם ממנו, לחתום על הסכם ההלוואה כפי שהוא, ומבלי להתייחס לחובות הקודמים. ראו עדות הנתבע בעמ' 46, שורות 10-17;

"ש. אתה מציין שנעשו התאמות להסכם, ואתה נשאל מדוע אתה לא ראית לנכון להכניס סעיף המתייחס לקיזוז סכומים שלשיטתך יש לקזז?
ת. בזמן ההסכם החובות היו ברורים, אולי לא הסכום המדויק אבל היה ברור וידוע שהם חייבים כסף. דבר ראשון בכרטסת הנהלת החשבונות שם היה חוב עבור תיקונים ושירות וחלקים. דבר שני היה ברור שהם מבצעים תיקונים שוטפים ובוצעו טיפולים לפני ושיש עדיין חוב.. הסיבה שהחוב הצטבר כמו שרואים... בכל מקרה היה ברור שהעסקה שנעשתה אנחנו היינו חייבים יותר כסף מיליון ושש מאות, והחזרנו את הסכום. במהלך ההחזרים הועלו מספר פגישות, החוב היה ברור גם ללקוח שלך שיושב פה וגם לאליהו ברנט".

טל קיצוני מאשר שסכום ארי על סך של 163,000 ₪ עמד לזכותם, והדבר מצא ביטויו בכרטסת הנתבעים (עמ' 42, שורות 25-26). טל נשאל כך-

" ש. משנת 2009 זה מתחיל וזה מסתיים באפריל 2014 . בין 2009 ל- 2014 התובעת לא משלמת גרוש?
ת. זה לא מסתיים ב- 2014. חשבונית אחרונה, בנ/6 (156), זאת חשבונית על מכירת מגרסה. אין לה קשר ל- 163,000 ₪ שזה בגין טיפולים ועבודות.
ש. האם אתה אומר לבימ"ש שנ/6 משקף את החוב של עופר וניר?
ת. לא. החשבונית האחרונה שמופיעה פה, נ/6 – 148, בתאריך 28/2/13.
ש. מה שאתה אומר שמשנת 2009 עד 2013 אתה מוציא חשבוניות והם לא משלמים?
ת. לא. זה לא נכון. ב- 15/11/11, מפנה לנ/5. קיבלנו 9,500 ₪ . בתאריך 15/6/11 קיבלתי 39,000 ₪. אלה קבלות שניתנו על סמך חובות של התובעת עבור תיקונים. ב- 13/6/13 קיבלנו 25,000 ₪.
ש. יתרת החוב בכרטיס שלך ביום שעשינו עסקה ב- 16/7/14. לפי הכרטסת שלך, בתאריך זה אני לא חייב לך שקל. אתה חייב לי 2,374,005 ₪ ?
ת. זה נובע למיטב הבנתי 2 מיליון ₪ אין שום טיפול או חלק חילוף, או חיוב על שירות שסכומו כפי שהסכום שציינת.
ש. הכרטסת שלך מפוברקת?
ת. לא.
ש. אמרת שביום שניתנה הלוואה אני חייב לך 163,000 ₪ זה לא נתמך בהנ"ח שלך?
ת. זה לא אני אמרתי, אתה אומר. כרטסת הנה"ח או חובות בין התובעת לנתבעת זה כרטיס אחד. בסוף אנחנו חבר אחת. אם נוצר חוב כתוצאה מרכישת מכונה, או תיקונים, טיפולים שירות, בסוף הכל מתנקז לחשבון אחד. החוב של ה- 163,000 ₪ נוצר כתוצאה של חשבוניות שהוצאו לתובעת ע"ח תיקונים, חלפים, שירות וכו'.

(ראו עמ' 43, שורות 1-21).

עוד טוען הנתבע כי לא ראה חשיבות להכניס עניין חוב זה להסכם ההלוואה, משום שמכוח ההתנהלות בין הצדדים, השירות והתיקונים – עמדו חובות שעל התובעת היה לשלם לזכותם, והתובעת הייתה מודעת להם (ראו בין היתר, עמ' 46, שורה 30).

ביני לביני, טענות הנתבעים מעלות קשיים. ראשית, טענות הנתבעים אינן מתיישבות עם אופן התנהלות הצדדים והרגלם להעלות על הכתב את העסקאות ביניהם במפורש (ראו לדוגמא את ההסכם הראשון, נ/2).

לדידי, קשה לקבל את הטענה שמעלים הנתבעים. עת נערך הסכם ההלוואה, לפיו הם חייבים סך של 2,010,000 ₪ לתובעת, עמד לטענת הנתבעים חוב של התובעת כלפיהם . יחד עם זאת, שתקו בעניין במועד הרלבנטי.

באשר לעדות מר ברנד, טענו הנתבעים כי הוא היה יועץ עסקי של התובעת, שנכח במעמד חתימת שני ההסכמים, אך התובעת נמנעה מלהזמינו למסור עדות. מר ערן קיצוני בתצהירו טוען (סעיפים 21-22) כי בפגישה שנערכה ביום 16.07.2014 נכחו עופר, ברנד, ערן וטל, ושבמעמד החתימה אמר במפורש לעופר ולברנד כי קיים חוב בגין העובדות שביצעו, כפי שמופיע בכרטסת הנהלת חשבונות, וכי הסכום הנ"ל ועבודות נוספות יקוזזו מפירעון ההלוואה. סבורה אני כי היה על הנתבעים לטרוח לזמן את מר ברנד, שהרי הנתבעים הם אלה הטוענים כי היו הסכמות, ומעלים טענות שבעל פה כנגד מסמך בכתב, ומכאן – על הנתבעים רובץ הנטל, מה גם שבפיהם טענת קיזוז.

בנוסף לאמור, מעיון בכרטסת עולה כי החוב הנטען הינו מיום 20.07.2014, ברם לא ניתן להתעלם מכך כי ההלוואה ניתנה ביום 16.07.2014.

בהקשר זה אציין שסעיף 5 להסכם ההלוואה קובע:

"הלווה יהיה רשאי להחזיר למלווה סכומים שונים על חשבון סכום החזר ההלוואה ובלבד שהחזרים אלה יעשו קודם למועד פירעון ההלוואה. במקרה כזה יוחלף השיק בשיק אחר בהתאם ליתרת סכום ההחזר נכון לאותו מועד ".

וישאל השואל – מדוע הנתבעים לא ביקשו להחליף את השיק במועד הרלוונטי, למשל כבר ביום 20.07.2014, בסמוך למועד הסכם ההלוואה, ככל שסברו כי יש לראות ב"חוב" התובעת, חוב שניתן לקזזו.

מעבר לאמור, המומחה מטעם התובעת, העיד בקשר עם חוות דעתו. בהתאם לעדותו, עולה כי הוא בדק את הכרטסות של התובעת והנתבעת, ולא העלה שקיימים פערים גדולים. לשיטתו הפערים נובעים מרישום של פעולות במט"ח, מבחינת שער היורו ועניינן הפרשי שער הקשורים למועדי העסקאות. המומחה נשאל על פער בסך של 166, 500 ₪ (ראו בין היתר, החל מעמ' 22, שורה 27). המומחה מסביר שההלוואה ניתנה במט"ח וההחזר נקבע בשקלים, לכן ההפרש הוא בדיעבד ואין התייחסות לסך הריבית, אלא למה שניתן ומה שמתקבל (עמ' 23, שורות 16-20) .

יוער, עדות מומחה התובעת לא נסתרה, והסבריו מניחים את הדעת.

הנתבעים טענו כי בכרטסת התובעת עומד סכום החוב על סך 262,892 ₪ ולא 435,980 ₪. בהקשר זה טוענת התובעת כי המדובר בחוב של 262,892 ₪, לו מתווסף סכום של 166,500 ₪, שהינו שיעור הריבית. מצאתי לנכון לקבל הסבר זה. הריני מפנה לעדות מומחה התובעת, לפיה יתרת החוב לאחר רישום ההפרש היא 429,422 ₪ , ללא רכיב הריבית (עמ' 24, שורה 10).

טענת הקיזוז בהתבסס על תעודות משלוח, חשבוניות וריכוזים

הנתבעים טוענים כי יש לקזז סך של 281,126.85 ₪ ו – 6,435 ₪ בגין טיפולים, קריאות שירות וחלפים שהעניקה הנתבעת לכלים של התובעת (ראו סעיף 10 לסיכומי הנתבעים וכן נ/7, נ/8).

הנתבעים תומכים טענותיהם בשלל נספחים, ומפנים ל- 458 מסמכים המפרטים, לטענתם, את אופן חישוב החוב בגין הטיפולים והחלפים שסופקו לתובעת – תעודות משלוח, חשבוניות עסקה, חשבונית מס וטופסי שירות. הנתבעים מדגישים כי בחשבוניות ובתעודות המשלוח הכוללים 156 מסמכים ממוספרים, קיים פירוט מדויק של המועדים, השעות, המיקומים, הכמויות, המחירים, שם נציגי התובעת, והכל תוך הפנייה לתעודות המשלוח הרלבנטיות, כאשר מרביתן נושאות את חתימת נציג התובעת (נ/6.1 – נ/6.156).

לשיטתם, הן ריכוז תעודות המשלוח ובטופסי השירות כוללים 185 מסמכים (מוצגים נ/7.1-נ/7.185), והובא פירוט מדויק.
הנתבעים טוענים כי כל התעודות ממוספרות על ידי הנהלת החשבונות של הנתבעת, דבר שאינו עולה קנה אחד עם טענות התובעת לפיהן מדובר במסמכים "מפוברקים".

כאמור, התובעת טוענת כי מדובר במסמכים "מפוברקים" כלשונה. לשיטתה, עסקינן במסמכים ישנים, אשר "עלו מן האוב", כאמור לעיל בפירוט.

הנתבע העיד כי בשלהי שנת 2014, הפסיקו להוציא חשבוניות בגין השירותים והתחילו לעבוד בשיטה אחרת, של "ריכוז" תעודות משלוח (ראו בעמ' 47, בעיקר שורות 4-7 ושורת 12-19). אציין, שהנתבעים לא הביאו לעדות, למשל את המזכירה, אשר ערכה את הריכוזים (ראו עמ' 48, שורות 18-20). יוער הנתבע העיד שאחיו – טל ערך וסגר את הריכוזים (שם).

ועוד, כפי שיעלה בהמשך, נמצא כי ריכוזים אלה מהווים מסמכים פנימיים של הנתבעת, ו לטעמי קשה להסתמך עליהם לצרכי קיזוז.

בהקשר זה, נשאל הנתבע מדוע אינו מציג לבית המשפט את הסכמי המחירים שיש לו עם התובעת, על מנת לבחון האם הריכוזים נכונים, הנתבע השיב כי "אצל התובעת זה לא עופר וניר, זה עופר. אצל התובעת לא משנה איזה מחיר אמרת אחרי שהוצאת את הנייר אתה מנהל מו"מ לכן נעשה ריכוז על מנת לקבל אישור" (עמ' 48, שורות 28-31).

הן טל קיצוני, אישר בעדותו כי בשנת 2014 עברו לשיטה חדשה בה אינם מוציאים חשבונית, אלא ריכוז תעודות משלוח, והעיד:

"בערך ב- 2014 עברנו לשיטה חדשה בה אנו לא מוציאים חשבונית מס אלא ריכוז תעודות משלוח. אנחנו מוציאים ריכוז גומרים פרויקט. אנו מוציאים בסוף ריכוז תעודות משלוח. על הריכוז הזה אנו מקבלים אישור מהלקוח. כשנסגר כל הנושא הכספי וכו', זה עובר להנה"ח, גביה והוצאת חשבונית במקביל לתשלומים. עד 2013 יש חשבוניות מס. מפנה לנ/6 148 זו החשבונית האחרונה שיצאה לעופר וניר היא משנת 2013. לאחר מכן ב- 2013 עברנו לשיטה של ריכוזים" (עמ' 45, שורות 9-14) .

לאור האמור לעיל, יוצא אפוא כי אין המדובר בסכום סופי מוסכם וברור, אלא מדובר בסכום שהיה אמור לקבל אישור .

תמוה בעיניי כי הנתבעים המתינו זמן רב, שמרו את "הריכוזים" שהינם בשיעורים גבוהים, ודרשו תשלום בדיעבד. אף רואה החשבון מטעם הנתבעים נחקר בקשר לכך, ובעדותו אמר:

"בד"כ במקרים רגילים עושים התחשבנויות חודשיות או רבעוניות, אז שולחים אחרי תקופת ביצוע שולחים לאישור הצד השני. פה להבנתי, הייתה התחשבנות ארוכת טווח לגבי הסכומים שניתנו והוחזרו, כל צד חיכה עם ההתחשבנות ובסוף ההתחשבנות כל צד מביא את מי שנתן כסף, שירותים, עבודה, אז עושים התחשבנות.
ש. בימ"ש: האם נראה לך סביר שעושים התחשבנות בתקופה של מס' שנים?
ת. בד"כ זה לא קורה. במקרה הזה לאור ההתחשבנות הארוכה לגבי הסכומים שניתנו, אז הספק מצא לנכון לשמור תעודות משלוח להציג אותן בסוף ההתחשבנות".
(ראו עמ' 35, שורות 20-21 ועמ' – 36 שורות 1-5).

רואה החשבון העיד כי הנוהג אצל הנתבעת היה להוציא ריכוזים כמתואר (שם, שורות 14-15). רואה החשבון אישר כי ערך מדגם, אשר אינו מהווה 100% כהגדרתו (ראו עמ' 37, שורה 22). לטענתו, העובדת שלו עברה על רוב התעודות , והוא עבר על מדגם מתוכם (ראו שורה 24).

בנוסף לאמור, אציין כי הן רואה החשבון אישר כי רק עת הלקוח מאשר, יוצאת חשבונית, הסכום נכתב ונ כנס לספרים (עמ' 41, שורות 4-9). לפיכך, התרשמתי כי ריכוזים אלה, הם מסמכים פנימיים, שלא מעידים על סכום סופי. ראו גם עדות מומחה הנתבעים;

"ש. אחרי זה מישהו הקליד את תעודת משלוח למחשב זה נעשה במשרד. בסוף מישהי עשתה את הריכוזים?
ת. נכון.
ש. תסכים שאם היית רואה רק ריכוז תעודות משלוח ולא היית רואה מתחת תעודת משלוח, לא היית מאשר?
ת. בד"כ אנו מאשרים על סמך מסמכים אותנטיים. ריכוז זה ריכוז. לפעמים נעלם מסמך. בד"כ לא מאשרים סכומים כאלה. אם הייתי רואה ריכוז ולא רואה תעודות משלוח הייתי מבקש מסמך נלווה אחר. לא הייתי מאשר רק ריכוז בלבד.
ש. אם היית רואה רק תעודת משלוח למתן שירות שאין מאחוריה טופס שירות. היית מאשר?
ת. אם זה חתום והתיאור בתעודת משלוח תואם את מה שהיה בטופס שירות, יש סיכוי שהייתי מאשר.
ש. היית מאשר תעודות משלוח לא חתומות?
ת. בד"כ הייתי מתקשה לאשר אלא אם מישהו היה משכנע אותי באותנטיות.
ש. מפנה לעמ' 2 בחוות הדעת. תאשר שאתה מדבר על פרשנות משפטית שלך לחוזה?
ת. פרשנות של רו"ח.
ש. מפנה לנספח 3 – הסכם ההלוואה. מה הכוונה?
ת. אני רואה מספר שני מיליון 10,000 ₪ שצריך להחזיר, זה מה שצריך להחזיר".

(עמ' 41, שורות 23-31 ועמ' 42, שורות 1-8, ההדגשות שלי).

הנתבעים מפנים גם לחוב על סך של 5,500 ₪, בתוספת מע"מ (נ/8), ברם, לטעמי אין די באסמכתא זו, הכתובה בכתב יד, כדי לאשש את החוב.

ביחס לתביעות – "הקליימים" כלפי קלינמן, אין חולק כי בין הנתבעים לבין היצרן קלינמן התנהל הליך. דהיינו – דרישות הנתבעים מהיצרן בגרמניה לתשלום על שירותים וחלפים שסיפק למכונות התובעת. הנתבעים לא הציגו מסמכים ואישורים מתאימים .

הנתבע העיד בעניין זה כי "יש לי להראות, אם לא צורף בקלסר יכול להיות שבטעות שכחו לצרף את זה" (עמ' 49, שורה 23). הנתבעים אינם מביאים הוכחה לפיה היצרן לא שילם להם. לטעמי, יש ממש בטענת התובעת לפיה התעודות שלא התבקש עבורן תשלום ולא יצאו עליהן חשבוניות מס , היו תעודות ששולמו על ידי היצרן. מכל מקום, הנתבעים לא צרפו את התביעות להוכחת טענותיהם ביחס לכך.

לא זו אף זו, לטענת התובעת אפילו אם סופקו חלפים, או ניתן שירות, כנטען, הוא שולם לנתבעים על ידי היצרן הגרמני.

בהקשר זה, נחקר רואה החשבון מטעם הנתבעים, ועולה כי הוא לא בדק רכיב זה (ראו בעמ' 41, שורות 10-18).

"ש. אתה כותב סכום של 58,597 ₪ בגין תעודת משלוח עבור קליימס. איך הגעת לסכום זה ?
ת. לא בדקתי אם אושרו ע"י היצרן. את תעודות המשלוח העובדת שלי ראתה.
ש. אם היו מביאים את אישורי היצרן אז צריך להפחית את זה?
ת. נכון.
ש. מדובר בסכום יחסי מהותי 20% מסכום חוות הדעת. למה לא דרשת מהלקוח שיציגו את התשובה של הגרמנים?
ת. כשאני עושה עבודה אני מנסה לתמחר אותה. כשאני עושה בדיקת עומק זה היה לוקח יותר זמן וגם הרבה יותר כסף. לא מצאנו לנכון להיכנס לסוגיה הזו. יכול להיות בטעות, נתתי גילוי מלא שלא בדקנו את הדבר הזה. זה בסוף התחשבנות, אני לא ערב על ההתחשבנות".

(ראו בעמ' 41, שורות 10-18, ההדגשה שלי).

כידוע, מושכלות יסוד של דיני הראיות המה, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין. בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] נקבע כדלקמן –

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

כמו כן, הנתבע העיד כאמור, כי תחילה יוצא ריכוז, כל מה שבוצע נרשם, מועבר לגורם המאשר את הסכום, ויוצאת חשבונית מס להנהלת חשבונות לתשלום (ראו עמ' 48, שורות 1-3). עולה כי הסכום אינו מאושר סופית, שכן הנתבע מעיד בהמשך כי : "... אחרי שהוצאת את הנייר אתה מנהל מו"מ לכן נעשה ריכוז על מנת לקבל אישור" (עמ' 48, שורות 30-31). לא הוכחו האישורים הנטענים, התובעת מכחישה אותם, קרי – לא היו הסכמות בסופו של יום.
יתרה מכך, עולה כי רק עד שנת 2013 הנתבעים הוציאו חשבוניות מס. התובעת טוענת כי אין חולק שעל כל חשבונית מס שיצאה – הסכום שולם.

הנתבעים ידעו על קיומן של התעודות עליהן ביקשו לבסס את הקיזוז, שהרי הן משנים 2012-2013 בעיקרן. אם כן, מדוע לא העלו כבר אז טענותיהם בעניין? הדברים נכונים ביתר שאת עת עסקינן בסכומים גבוהים.

מר ניר דוד הציג תמונה לפיה ההתנהלות בין הצדדים הייתה אחרת, באופן בו לא הצטברו חובות. ראו עמ' 34, שורות 12-15;

"כשקיצוני הפסיק לשלם והגיע המצב שכביכול אני אמור "להגיש את השיק" לפרעון. אז קיצוני טען שאנו חייבים לו שקלים במאות אלפי שקלים, 15 שנה הוא עבד איתי וחודש בחודשו הגיש חשבוניות קיבל תשלומים מעולם לא הייתי חייב סכומים של יותר מ- 20,30,40 אולי 50 אלף ש"ח אבל לא סכומים כאלה של 200 או 300 או 400 אלף שח שהוא טוען".

עדותו של מנהל התובעת מר עופר דוד, הייתה הגיונית וסדורה. יודגש, דוד אישר כי במסגרת יחסי העבודה, הנתבעת העניקה טיפולים (ראו עמ' 15, שורות 5-6). יחד עם זאת, הפנה באופן מסודר לכרטסת הנהלת החשבונות לפיה החוב לשנת 2013 סגור, וכי ביולי 2014 קיבל מכונה חדשה עם אחריות בצידה (שם, שורות 8-11). דוד העיד כי שילם על כל מה שרכש מהנתבעת (עמ' 17 שורות 28-29). לטענתו, הטענה על עבודות שבוצעו ולא קיבלו בגינן תשלום, עלתה רק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עמ' 18, שורות 4-5). דוד עומת עם הנספחים שהוצגו לו והשיב באופן ענייני (ראו עמ' 18, החל משורה 13).

לדידי, טענת הנתבעים והניסיון לבסס גרסתם כשל, מה גם שיפים לענייננו הדברים שנאמרו בפרק הקודם, בכל הנוגע לאי זימונו של ברנד, אשר נטען כי נכח בעת חתימת הסכם, והיה עד לכך שהייתה הסכמה לקיזוז, גם בגין עבודות נוספות.

הנתבעים שמים יהבם בכך שהתובעת לא הביאה אישורים מאת הספקים על שירותים שקיבלה. אכן, מר ניר דוד מאשר כי היו להם ספקים אחרים (ראו עמ' 30 לפרוטוקול), יחד עם זאת, יש להזכיר כאמור שהן בהקשר זה, על הנתבעים רובץ נטל ההוכחה בעניין הקיזוז.

לא זו אף זו, טוענים הנתבעים כי לטענת התובעת חלקן הארי של תעודות המשלוח מתייחס לתקופה שכלל לא הייתה לתובעת מגרסה, כך שמדובר בטענה חדשה, ועסקינן בהרחבת חזית. סבורה אני כי בהתחשב בכל האמור לעיל, אין נפקא מינה לטענה זו. התובעת ביססה את תביעתה , והנתבעים כשלו להוכיח את טענת הקיזוז.

הטענה לפיה עסקינן בשיק ביטחון בלבד

לטענת הנתבעים, השיק נמסר לביטחון בלבד .

לאחר שעיינתי בשיק, ושמעתי את טענות הצדדים והעדויות, אינני רואה נפקות לטענה זו. בהקשר זה ראו גם עדות ניר דוד , לפיה , אין המדובר בשיק ביטחון, שכן כתוב מפורשות שהשיק ייפרע במועד מסוים. "שלמת מוחזר השיק לא שילמת השיק מופקד" (עמ' 29, שורות 18-20).

לדידי, המדובר בשטר לכל דבר ועניין, ולא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי לא חלה החובה לפרוע את השטר.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת הקיזוז, ועל כן לא ראיתי טעם של ממש לדון בטענות הרחבת חזית, שהועלו על ידי ה תובעת. לפיכך, הנני מורה על השבת התיק להוצאה לפועל, להמשך הליכי ביצוע השטר .

בנוסף לאמור, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪, הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.