הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 35773-03-20

לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא סיגל רסלר-זכאי

התובעת:
(המשיבה)
נמסקו חברה לבנין בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד עופר פיק

נגד

הנתבעים:
(המבקשים)

  1. אבי דוידוב
  2. ערן דוידוב
  3. חן גראופן
  4. עמית משה דינר
  5. אייל ורדי גלר

באמצעות ב"כ עו"ד איל ורדי גלר

החלטה

לפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, היה והתביעה תדחה, וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"( (להלן: " הבקשה"). החלטתי, בשלב זה, לדחות הבקשה.

המדובר בתביעה כספית בסך של 174,891 ₪. בהתאם לנטען, חבים הנתבעים לתובעת חוב המהווה למעלה מ- 50% מתמורת עבודות התאמה ושיפוץ אשר ביצעה במשרדם ברחוב החשמונאים 115 בתל אביב. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, בין השאר, כי יתרת התמורה המסוכמת שלא שולמה לתובעת עומדת על סך של 93,600 ₪ והיא נמוכה מהסכום אותו הם זכאים לקזז בגין נזקים שנגרמו להם בשל אי עמידת התובעת בלוחות הזמנים להם התחייבה.

בבקשה עותרים הנתבעים לחייב התובעת להפקיד ערובה מספקת להבטחת הוצאותיהם בדרך של הפקדת ערובה במזומן בקופת בית המשפט או בדרך של ערבות בנקאית ובסך מינימלי של 25,000 ₪.

נטען, כי בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות וההלכה הפסוקה (ר' ת"א 4482-05-10 (מחוזי ת"א) מרילוס נ' Red Blue Investment Ltd (10.02.11)) נקודת המוצא המשפטית היא כי מאחר ועסקינן בתובעת שהיא חברה בע"מ, בה אחריות בעלי המניות מוגבלת, קיימת חזקה לפיה יש לחייב אותה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים. הנטל לסתירת חזקה זו מונח על כתפיה של התובעת.
לטענת הנתבעת דין הבקשה להידחות. נטען כי בהתאם להלכה כפי שנקבעה ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 11.2.09), הרי שעל בית משפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה וכן לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. במקרה דנן, התובעת הוקמה בשנת 2005 ובין לקוחותיה נמנות חברות מהמובילות בתחום הנדל"ן המניב. כנגד התובעת לא מתנהלים כל הליכים משפטיים, פרט להלין דנא. אין לתובעת חובות מלבד תשלומים שוטפים ואשראי בנקאי שוטף. בהתאם למכתב רו"ח בנצי דנציגר ( נספח 1 לתגובה) (להלן: " מכתב הרו"ח") עולה, כי המדובר בחברה יציבה אשר איתנותה הפיננסית אינה מוטלת בספק. בהתאם למאזנים מבוקרים לשנים 2017 ו-2018 ולמאזן בוחן לשנת 2019 בלתי מבוקר ולפני התאמות סוף שנה "לרבות התאמת הכנסות לקבל מ- 2020, בסכום שעושי להגיע עד כ- 250,000 ₪" רווחי החברה לצרכי מס לשנת 2017 עמדו על 391,801 ₪, לשנת 2018 עמדו על סך שך 542,581 ₪ ולשנת 2019 עמדו על כ- 100,000 ₪ כפוף להערה שצוטטה לעיל . לתשובתה צרפה התובעת תצהיר תמיכה מט עם יוסף וקסמן מנהלה בעל השליטה היחיד בה.

באשר לסיכויי הצלחת התביעה נטען כי הינם גבוהים. נטען, כי הנתבעים אינם מכחישים שעשו דין לעצמם ובאופן חד צדדי החליטו שלא לשלם לתובעת שכרה בעבור עבודת שיפוץ משרדם בטענות שונות.

לאור האמור לעיל, נטען, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מדובר בחברה יציבה שתוכל לשלם בנקל סכום הוצאות ושכ"ט עו"ד, ככל שיוטל עליה. לפיכך, יש מקום להורות על דחיית הבקשה ולחייב הנתבעים בהוצאות התובעת ובשכ"ט ב"כ.

בתגובתם טענו הנתבעים כי התובעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת איתנותה הפיננסית. נטען כי מכתב הרו"ח אינו מספק ואינו עולה כדי הרמת הנטל. נטען כי אין המדובר רק בחסרונם של מסמכים שהיו צריכים להיות מוגשים, כגון דוחות כספיים של החברה, פירוט והערכת שווי נכסים, פ ירוט חובות של החברה לצדדים שלישיים ופירוט והסברים בנוגע לשעבודים על נכסיה, אלא החסרונות הקונקרטיים במכתבו של הרו"ח אשר נעדר פירוט עובדתי מינימלי. (ת"א (מחוזי-מרכז) 10837-12-10 שקפים – חברה לנכסים והשקעות בע"מ נ' פלקובי (8.5.12); ת"א (מחוזי-תל אביב) 19187-03-12 JKV BETEILIGUNEGES GMBH נ' דביר (5.9.14)). נטען, כי עיון בנסח רשם החברות של התובעת מראה שעל נכסיה רשום שעבוד ללא הגבלה בסכום לטובת הבנק משנת 2009 ושעודנו בתוקף. נטען כי בהתאם למכתב הרו"ח רווחי התובעת לשנת 2019 עומדים על סך של 100,000 ₪ בל בד וזאת טרם ניכוי המס בגינו, סכום אשר אינו משקף איתנות פיננסית כנטען.

דיון והכרעה

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט.

בית המשפט מוסמך לחייב תובע, יחיד או חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כתנאי לניהול התובענה (תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סעיף 353א לחוק החברות). מקום בו בית המשפט דן בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, ברירת המחדל היא כי החברה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, בהתאם לבקשת הנתבע. אולם, עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. לשם סתירת החזקה האמורה על החברה להוכיח, כי במידה ותביעתה תדחה יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע. כן, על בית המשפט להשתכנע כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

לפיכך, השיקול המנחה את בית המשפט בבקשה בעניין זה הינו שיקול כלכלי. קרי, האם לאור מצבה הפיננסי של החברה יש להיעתר לבקשה אם לא. על כתפי החברה רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ולא על כתפי המבקשת. במידה ובית המשפט מוצא, כי החברה לא הוכיחה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות היעתרות לבקשה (ר' רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.02.2009). זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990)).

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה:
"תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4)

בענייננו, שוכנעתי כי בנסיבות ההליך שלפני, עמדה התובעת בנטל הנדרש, בשלב זה, לסתירת החזקה כאמור. להוכחת איתנותה הפיננסית, צרפה התובעת מכתב רו"ח מטעמה, אשר משמש כרואה החשבון שלה למעלה מעשר שנים. ממכתב זה עולה כי עסקינן בחברה סולבנטית, בעלת איתנות פיננסית מספקת המאפשרת לה לעמוד בהתחייבויותיה הכלכליות. עוד עולה, כי מחזור הכנסות החברה בשנים האחרונות נע בין 2-3 מיליון ₪ בשנה וכי החברה סיימה את השלוש שנים האחרונות ברווח וצפי ההכנסות לשנת 2020 הינו 250,000 ₪. עוד, ובניגוד לעמדת הנתבעים לפיה התובעת לא פירטה חובותיה לצדדים שלישיים ושעבודים הרשומים על שמה, לתשובתה צירפה התובעת תצהיר מנהלה ובעל מניותיה היחיד, מר וקסמן . מהתצהיר עולה כי לתובעת אין שעבודים או חובות מלבד תשלומים שוטפים ואשראי בנקאי שוטף וכי לא מתנהלים הליכים נוספים נגד ה. לאור האמור לעיל, ממכתב רו"ח השופך אור על רווחי והכנסות החברה בשנים האחרונות בשילוב עם תצהירו של מר וקסמן בקשר עם התחייבויות וחובות החברה שוכנעתי כי התובעת הניחה, בשלב זה ונוכח סכום התביעה הנמוך ולאור הסכום בו מודים הנתבעים כי נמנעו מלשלם לתובעת, תשתית מספקת להוכחת איתנותה הפיננסית ולסתירת החזקה כנדרש .

סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך. עם זאת, הסעיף קובע, כי בית המשפט רשאי שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. ההלכה היא, כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלבנטית. אף בעניין זה מוטל הנטל על כתפי המשיבים ועליהם להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה.

הלכה היא, כי אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. (רע"א 10376/06 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.02.2009)). עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה.

גם לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור, בשלב זה, את התובעת מהפקדת ערובה להבטחת ה נתבעים. מעיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, עולה כי נטענו טענות עובדתיות סותרות אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן ואולם, טענה אחת , אשר דומה כי אין עליה מחלוקת הינה כי הנתבעים חבים לתובעת סך של 93,600 ₪ - סכום הגבוה משמעותית מסכום הערובה המבוקש על סך של 25,000 ₪ . לפיכך, במכלול הנסיבות שפורטו, בשקלול סיכויי התביעה וההודאה בחבות הנתבעים, אשר הינה "הודאה והדחה" המעבירה הנטל אל כתפי הנתבעים להוכחת טענת הקיזוז ולסיבה בגינה לא שילמו את החוב האמור לתובעת, מצאתי כי אין מקום לדרוש מהתובעת להעמיד סכום נוסף כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בנוסף על הסכום המעוכב בידי הנתבעים (סעיף 39 לכתב ההגנה) . ( לעניין זה ראו גם תא (ת"א) 56183-01-13 Astratech Mercury Engineering, שותפות בע"מ נ' אם דבליו ישראל בע"מ (28.1.14) שם התחשב בית המשפט בטענה ל ערבות בנקאית ועיכוב כספים על ידי הנתבעת ולפיכך הפחית סכום הערובה).

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות חיובה של התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. 5129371לפיכך, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.