הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 35112-12-17

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובע:

יעקב קובי גבאי, ת.ז. XXXXXX603
ע"י ב"כ עוה"ד עינת הראל

נגד

הנתבעת:

דוד לובינסקי בע"מ, ח.פ. 510515752
ע"י ב"כ חיים צדוק ושות', עו"ד

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה עסקת מכר רכב בין התובע לנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים וסיפקה לו רכב אשר שאינו תואם את זה שהוזמן, כמו כן, טוען התובע לליקויים נוספים ברכב.

רקע כללי:
ביום 23.05.17 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם להזמנת רכב מסוג פיג'ו 3008 (להלן: "הרכב"). במעמד ההתקשרות החוזית שילם התובע לנתבעת מקדמה בסך 2,000 ₪ (העתק הקבלה צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). סך עלות הרכב הסתכמה בסכום של 175,282 ₪ (העתק מסמך הזמנת הרכב צורף כנספח א' לתצהיר התובע).

התשלום המלא בגין הרכב התקבל ביום 17.07.17 (נספח ג' לתצהיר התובע) לאחר שהתובע לקח הלוואה מבנק מזרחי (להלן: "הבנק") לשם רכישת הרכב.

ביום 26.07.17 נמסר הרכב לידי התובע (אישור מסירה צורף כנספח 4 לתצהיר הנתבעת). לטענת התובע, זמן מה לאחר שקיבל לידיו את הרכב, הבחין בכך שלא קיבל את הרכב שהזמין במובן זה שהייתה חסרה בו מערכת בלימה אקטיבית (להלן: "מערכת בלימה אקטיבית" או "המערכת" או "התוספת").

לטענתו, מערכת הבלימה האקטיבית הייתה הסיבה בגינה רכש את הרכב נשוא התובענה, שכן מדובר במערכת ברמת בטיחות גבוהה. יתרה מכך, לטענתו, להפרה זו נוספו ליקויים ופגמים נוספים ברכב. מכאן נולדה התובענה.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע שינה ועדכן את ההזמנה המקורית ביום 04.07.17, שכן ביקש להקדים את מועד מסירת הרכב. לטענתה, נאמר לתובע, כי לאור הקדמת מועד המסירה הוא יקבל רכב אשר אינו כולל מערכת בלימה אקטיבית, שכן כזה לא היה במלאי באותה עת. לצורך עדכון ההזמנה, חתם התובע, לטענתה, על טופס פתיחת הזמנה מעודכן (נספח 3 לתצהיר הנתבעת).

יתרה מכך, התובע לא הוכיח, כי היו פגמים נוספים ברכב שכן לא צורף כל תיעוד על כך ולא הוגשה חו"ד מומחה בעניין זה. על כן, לטענתה, יש לדחות את התביעה.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובע:
לטענת התובע, ביום 23.05.17 התקשר עם הנתבעת בהסכם להזמנת הרכב, כאשר מטרת ההתקשרות הייתה רכישת רכב ברמת בטיחות גבוהה עם מערכת בלימה אקטיבית הכוללת בקרת שיוט אדפטיבית ואשר מתקיימת בדגם הספציפי אותו הזמין מהנתבעת.

לטענתו, זמן מה לאחר מסירת הרכב נודע לו, כי התוספת שהזמין לא קיימת ברכב וכי ישנם ליקויים נוספים ופגמים בטיחותיים ברכב. לטענתו, ההפרה החלה עוד בשלב המשא-ומתן, שכן במועד ההזמנה ידעה הנתבעת, כי הרכב לא היה צפוי להגיע לארץ באופן מידי ואף לא במועד נדחה. לטענתו, מדובר במצג שווא, תרמית והטעיה מכוונת מצד הנתבעת.

התובע מוסיף, כי הוא נטל הלוואה לצורך מימון הרכב. מרגע שנודע לתובע על ההפרה פנה לנתבעת, אשר לטענתו סירבה לפצותו או להשיב לו את כספו וכן סירבה להעמיד לו רכב חלופי. הנתבעת הפנתה את התובע לאחסון הרכב באחד מהחניונים אשר ציינה שברשותה, אולם לא מסרה לו פרטים מדויקים על מיקום החניות השייכות לה, ולכן נאלץ לשלם כספים נוספים לאחסון הרכב בחניון.

מחקירת עד הנתבעת, מר בני רפאלי, עולה כי הוא לא נכח בעת ההתקשרות בניגוד להצהרתו, ולכן עדותו לעניין הקדמת מסירת הרכב כביכול, או לעניין מלאי רכבים עתידי שצפוי להגיע לארץ במועד נדחה בחודש ספטמבר, הנה עדות שמועה. מי שחתם על הזמנת הרכב הוא שגיא כהן, אשר לא נקרא להעיד ע"י הנתבעת. הדבר מחזק את טענות התובע בעניין זה.

הנתבעת לא השלימה את פרטי ההזמנה במובן זה שלא כתבה את מועד האספקה. מחקירת עד הנתבעת עלה, כי לא קיימת הסכמה מצד התובע אף בחתימת ידו ע"ג ההזמנה הראשונה (עמ' 86-88 לפרוטוקול). אף העד, מר אמנון תנאני, בניגוד לתצהירו, לא היה מעורב במעמד ההתקשרות ולאחריו, ולכן לא יכול היה להצהיר כי התובע ביקש להקדים את מועד המסירה (עמ' 104-107 לפרוטוקול). כל תצהירו עדות שמועה.

לטענת התובע, הנתבעת הציגה בפניו מצג שווא של הרכב ע"פ קוד ודגם ותוספות שכלל לא היו במלאי במועד ההתקשרות החוזית וללא צפי להגיע לארץ.

מחיר הרכב בשתי ההזמנות שהציגה הנתבעת היה זהה והדבר אומר דרשני. כך גם בהזמנה המעודכנת, לכאורה, הנתבעת לא פירטה את ההחרגות החסרות ברכב. גם מתמלילי נציגי מכירות אצל הנתבעת עולה, כי הרכב לא היה במלאי במועד ההזמנה ואף לא היה צפוי להגיע לארץ.

לטענת התובע, ברכיב הפיצויים לנזקים שנגרמו לו אין משום הרחבת חזית, כפי שטוענת הנתבעת, שכן הנזקים לא התגבשו במלואם ביום הגשת התביעה, אלא לאחר הגשתה ובמהלכה, ורק אז ידע התובע לאמוד את הנזק במלואו.

בגין הפרת ההסכם נגרמו לתובע הוצאות רבות ונזקים ועל הנתבעת לפצותו בסך של 192,642 ₪ (פירוט בנספח ב' לסיכומי התובע).

תמצית טענות הנתבעת:
לטענת הנתבעת, בראש ובראשונה ישנה הרחבת חזית- מדובר בראשי נזק שהועלו בתצהיר התובע ובסיכומיו ואשר לא הועלו בכתב התביעה, ולכן מהווים הרחבת חזית אסורה. התובע לא ביקש בשום שלב לתקן את כתב התביעה ואין להתיר לו לעשות זאת כעת.

הנתבעת פעלה להקטנת הנזק וקיבלה את הצעת ביהמ"ש (הודעת הנתבעת מיום 24.06.18) ורכשה את הרכב של התובע בחזרה בסכום של 128,000 ₪. בסיכומיו של התובע הסכום התנפח לסך של 192,642 ₪, וזאת לאחר ההחזר כאמור.

לטענת הנתבעת, התובע בחר שלא להגיש תצהיר של אחיו, מר לירן גבאי (להלן: "אח התובע" או "מר גבאי"), למרות שאחיו היה עמו בעת ביצוע הזמנת הרכב ואף במועד קבלת הרכב. הדבר פועל לחובתו.

בהזמנה הראשונה, אשר התייחסה למלאי רכבים עתידי הצפוי להגיע לארץ במועד נדחה (ספטמבר 2017), צוין בהחרגה, כי ההזמנה הראשונה כללה במפרט הרכב "מערכת בלימה אקטיבית" ו"ללא פתיחה חשמלית לתא מטען" (להלן: "ההזמנה הראשונה"). לראיה, במפרט היבואן הרלבנטי נכון למועד ההזמנה הראשונה (נספח א' לכתב התביעה) לא רשום, כי קיימת מערכת בלימה אקטיבית, ומאידך המפרט כולל פתיחת וסגירת תא מטען באופן חשמלי.

התובע מטעה את ביהמ"ש, שכן הוא צירף מפרט ממועד נדחה אחר (אוקטובר 2017) ע"מ להציגו ככזה שנמסר לתובע ומתוך ניסיון להכשיל את עדותו של מר רפאלי, עד מטעם הנתבעת. במפרט שנמסר לתובע בעת ההזמנה לא מצוין שקיימת מערכת בלימה אקטיבית.

ביום 04.07.17 התובע, שהיה להוט לקבל את הרכב, פנה לנתבעת בבקשה להקדים את מועד מסירת הרכב שהוזמן בהזמנה הראשונה. בתגובה צוין בפניו שלא ניתן לעשות זאת, שכן הדבר מותנה במועד הגעת משלוח הרכבים לארץ. הוצגה בפניו האפשרות לקבלת רכב מסוג פיג'ו 3008 שחזר למלאי, ואשר מפרטו ונתוניו הטכניים זהים, אולם הוא אינו כולל מערכת בלימה אקטיבית. התובע ביקש לעדכן את הזמנת הרכישה לצורך הקדמת מועד המסירה הצפוי (סעיף 5 לתצהיר מר רפאלי). לצורך עדכון ההזמנה, חתם התובע על טופס פתיחת הזמנה מעודכן (נספח 3 לתצהיר מר רפאלי) (להלן: " ההזמנה השנייה" או "ההזמנה המעודכנת").

מוסיפה הנתבעת, כי התובע לא הוכיח, כי מדובר במצג שווא והטעיה, או לחילופין תרמית, שכן נטל ההוכחה גבוה יותר, נטל שלא עמד בו התובע (ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (מיום 18.04.12)).

אף התמלילים שצירף התובע התבררו כלא נכונים בעליל, שכן הדובר בהקלטות הוא אח התובע ולא התובע בעצמו. כמו כן, לא צוין בהקלטות, כי רכבים עם מערכת בלימה אקטיבית שווקו בתקופה כאמור.

טענת התובע, כי גילה מיד אחרי המסירה, כי ברכב לא קיימת המערכת שהזמין ואף היו ליקויים בטיחותיים רבים, הנה טענה כבושה שנטענה בעלמא. מכל מקום, הטענה אודות ליקוי בטיחותי הנה שאלה עובדתית שבמומחיות שעל התובע הנטל להוכיחה. התובע לא טרח לתעד או לצלם את אותם פגמים שגילה, לטענתו, ברכב.

התובע בחר להשאיר את הרכב בחניון הבניין בו נמצאת הסוכנות בטענה, כי החניון שייך לנתבעת. ע"פ החשבונית שצורפה עולה, כי החניון שייך לחברה אחרת, ואף לפי התמלול בו דיבר התובע או אחיו עם שומר בחניון, מסתבר שהוא ידע שהחניון אינו שייך לנתבעת.

לעניין הנזקים הנטענים- הרי שהם מופרזים ומופרכים. הסכומים המופיעים בנספח ב' של התובע לא שויכו לאף חשבונית או נספח. עיון בנספחים שצורפו לתצהיר התובע מעלה, כי מדובר במסמכים שהתאריכים בהם מעידים על השכרת רכב טרם ביצוע ההזמנה הראשונה. כך גם חלק מהאסמכתאות מתייחסות להוצאות של חברת "זרביב ניהול מסעדות בע"מ", אשר התובע לא הציג כל ראיה כי קיים לו קשר לאותה חברה מלבד אמירה סתמית, כי מדובר בחברה משפחתית.

ע"פ כתב התביעה הנזק הנטען בגין "פיצויי הסתמכות" הסתכם בסך של 30,000 ₪ וכל טענה לנזק אחר מזה הכתוב בכתב התביעה היא הרחבת חזית.

לא הייתה כל מניעה מהתובע למכור את רכבו בשוק החופשי ולהקטין את נזקיו.

הנתבעת פעלה בהתאם להמלצת ביהמ"ש לשם הקטנת הנזק, למרות היעדר שיתוף פעולה מצד התובע וגרירת רגליו במשך כחמישה חודשים. הרכב הועבר לבעלותה ביום 15.11.18 לאחר שהעבירה 128,000 ₪ לבנק מזרחי להסרת השעבוד. כך גם התובע לא השיב את המפתח החלופי של הרכב.

ככל שביהמ"ש יפסוק פיצוי לטובת התובע, יש לפסוק פיצוי נמוך שכן התובע נושא באשם תורם ולא עמד בחובתו להקטנת הנזק.

לאור כך, לטענתה, יש לדחות את התביעה ולהשית הוצאות על התובע.

דיון והכרעה:
כאמור לעיל, בפניי תובענה שעניינה עסקת מכר רכב בין התובע לנתבעת. ביום 23.05.17 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם להזמנת רכב, כאשר ציין בהזמנה, כי הוא מבקש ברכב תוספת של מערכת בלימה אקטיבית (נספח א' לתצהיר התובע).

ביום 17.07.17 שולמה התמורה המלאה בעד הרכב (נספח ג' לתצהיר התובע). ביום 26.07.17 נמסר הרכב לידי התובע (אישור מסירה צורף כנספח 4 לתצהיר הנתבעת), וזאת לאחר שביום 04.07.17 ביקש התובע להקדים את קבלת הרכב וחתם על הזמנה שנייה מעודכנת (נספח 3 לתצהיר הנתבעת).

לטענת התובע, מס' ימים לאחר קבלת הרכב לידיו הוא גילה, כי חסרה מערכת הבלימה האקטיבית שהזמין ואשר היא הייתה הסיבה בגינה רכש את הדגם הספציפי הזה של הרכב, וכי בנוסף התגלו ליקויים בטיחותיים נוספים ברכב.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי נאמר לתובע והוא ידע, כי במעמד ביצוע ההזמנה הראשונה הרכב המוזמן עם התוספת לא היה במלאי וכי הוא עתיד להגיע רק בספטמבר 2017 וכאשר ביקש התובע להקדים את קבלת הרכב נאמר לו, לטענתה, כי ברכב שיקבל (מוקדם יותר) לא תהיה התוספת שהזמין בהזמנה הראשונה, כאמור.

ביום 31.07.17 התקיימה פגישה בין התובע, אחיו ונציגי הנתבעת, אולם לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ביניהם ומכאן נולדה תובענה זו.

ביום 18.06.18, בקדם המשפט הראשון, הצעתי, כי לצורך הקטנת הנזק הנתבעת תמכור את הרכב ותעביר את הסכום שיתקבל בגינו לידי התובע. לגבי ההפרש בין הסכום שקיבל התובע לבין הסכום שיקבל כתוצאה מהמכירה, קבעתי, כי יתנהלו הוכחות ותינתן הכרעה שיפוטית.

ביום 24.06.18 הנתבעת הודיעה, כי היא תרכוש את הרכב של התובע בחזרה מבנק מזרחי, אשר שעבד את הרכב, בסכום של 128,000 ₪. ביום 15.11.18 הוחזר הרכב לבעלות הנתבעת, דהיינו סכום של 128,000 ₪ הושב לתובע עוד לפני דיון ההוכחות, שכן מיד בדיון הראשון ראיתי לנגד עיני את החשיבות בהקטנת הנזק שמחד נגרם לתובע ומנגד לא תורם דבר לנתבעת.

כעת יש לבחון את ההפרש בין הסכום הנתבע לבין הסכום שהושב לתובע ע"י הנתבעת, כאשר טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה, וכי לחילופין, ישנה הרחבת חזית בעניין רכיבי הנזק לאור כך שבתצהיר התובע ובסיכומים הוא דורש סכומים מנופחים ושונים מאלו שביקש בכתב התביעה.

העדים שהגישו תצהירים והעידו בפניי הנם: מטעם התביעה- התובע. מטעם הנתבעת- מר בני רפאלי, אשר שימש כמנהל מכירות ארצי בנתבעת (להלן: "מר רפאלי"), ומר אמנון תנאני, אשר משמש כמנהל תחום טרייד-אין בנתבעת (להלן: "מר תנאני").

הפרת ההסכם:
אקדים ואומר, כי לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בנספחים ולאחר שמיעת העדים של הצדדים, מצאתי, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע, ולכן התובע זכאי להשבה מלאה של כספו בגין רכישת הרכב. בעניין יתר רכיבי הנזק הנטענים אדון בנפרד. להלן יובאו טעמיי:

אין חולק, כי נערכו שתי הזמנות של הרכב- האחת מיום 23.05.17 והשנייה מיום 04.07.17. טופס הזמנת הרכב על מפרטו ותנאי ההזמנה שצורפו אליו, מעגן את הסכמת הצדדים בכל הנוגע לרכישת הרכב.

מעיון בהזמנה הראשונה עולה, כי עלות הרכב הנה 175,282 ₪, כי התוספות שהוזמנו הן: "ללא פתיחה חשמלית לתא המטען" וכי הרכב "כולל מערכת בלימה אקטיבית + ".

מעדותו של התובע, אשר מצאתי אותה מהימנה, ולאור ההחרגה שצוינה ע"ג ההזמנה הראשונה, כי הרכב יכלול מערכת בלימה אקטיבית, עולה כי התוספת בדבר המערכת שהוזמנה הייתה חשובה לתובע (ראו גם עדות התובע בפרט' עמ' 42 ש' 4-6).

ייאמר במאמר מוסגר, כי אמנם ההזמנה הראשונה אינה חתומה ע"י מי מהצדדים, אולם הצדדים מסכימים כי הדברים שנכתבו בה היו מקובלים עליהם. ההבדל בגרסאות הצדדים נוגע למועד אספקת הרכב. לטענת הנתבעת, היא ציינה בפני התובע שהרכב עם מערכת הבלימה האקטיבית יגיע לארץ רק במהלך ספטמבר 2017 או לאחר מכן וכי אף המפרט שצורף במעמד ההזמנה הראשונה לא כלל תוספת זו, בעוד התובע גורס, כי הובטחה לו אספקה מידית של הרכב עם התוספת השנויה במחלוקת ובפועל הוא קיבל את הרכב ללא התוספת שביקש (לרבות ליקויים נוספים, לטענתו).

כמו כן, בעניין מועד אספקת הרכב צוין ע"ג ההזמנה הראשונה: "בעת ההזמנה הרכב נמצא / לא נמצא במחסן היבואן בישראל". אולם, לא סומן בשורה זו האם הרכב נמצא או לא נמצא במחסן היבואן ומתי הוא צפוי להגיע לארץ, או להימסר לידי התובע. גם בתנאי ההזמנה המהווים חלק בלתי נפרד מטופס ההזמנה, פרט זה לא היה בנמצא. יתרה מכך, בסעיף 3(ב) בטופס תנאי ההזמנה תחת הכותרת "מועדי אספקת הרכב" היה מקום ריק לציין באיזה חודש אמור להגיע הרכב לישראל, אולם גם שם פרט זה לא נרשם (העתק טופס תנאי ההזמנה צורף כנספח ב' לתצהיר התובע).

מר רפאלי, עד מטעם הנתבעת, אשר שימש כמנהל מכירות ארצי בנתבעת בין השנים 2016-2018, העיד בעניין זה, כי הוא לא היה נוכח במעמד ההזמנה (פרט' עמ' 61 ש' 31-32 ועמ' 62 ש' 3, 10). כך גם התברר, כי נציג המכירות שמכר את הרכב ונכח בעת ביצוע ההזמנה היה אדם בשם שגיא כהן (עמ' 63 ש' 22-24, עדות מר רפאלי). יחד עם זאת, מר שגיא כהן לא הובא למתן עדות.

בחקירתו הנגדית העיד מר רפאלי (בעמ' 65 ש' 13-17), כי במועד ההזמנה (הראשונה) לא היה להם במלאי רכב עם מערכת בלימה אקטיבית, אלא סוג זה של רכב היה צריך להגיע רק בספטמבר. כאשר נשאל היכן נכתב ע"ג ההזמנה, או במסמך אחר, מהו המועד המשוער להגעת הרכב לארץ, העד לא ידע להשיב (ראו עמ' 67 ש' 25-28).

יתרה מכך, כאשר ביהמ"ש שאל מדוע בהזמנה מועד האספקה לא צוין, למרות שמדובר בפרט מהותי אשר היה מקום לציינו במסמך, אישר מר רפאלי שאכן לא סומן ע"ג ההזמנה האם הרכב נמצא במלאי אם לאו (עמ' 70 ש' 24-27). לטענת התובע, אף המפרט שצורף להזמנה הראשונה וניתן לתובע במעמד ההזמנה כלל תחת כותרת "תוספות לרמת גימור PREMIUM " את מערכת הבלימה האקטיבית נשוא התובענה. יחד עם זאת, לטענת הנתבעת, מדובר במפרט שנושא מועד אוקטובר 2017, כלומר במעמד ביצוע ההזמנה הראשונה במאי 2017 לא היה את דגם הרכב עם התוספת המדוברת במלאי.

בהמשך חקירתו של מר רפאלי התברר, כי אף בעניין הטענה, כי התובע ביקש להקדים את מועד קבלת הרכב, כפי שמצהיר מר רפאלי בסעיף 4 לתצהירו, לא הוא נכח פיזית, אלא שמע ממישהו אחר (עמ' 76 ש' 30-32).

ביום 04.07.17 חתמו הצדדים על ההזמנה השנייה, ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, לא נכתב בהזמנה השנייה, בה ביקש התובע להקדים את מועד קבלת הרכב, כי מדובר ברכב שאין בו את מערכת הבלימה האקטיבית, אשר לטענת התובע, היא הסיבה בגינה רכש את הדגם הזה של הרכב מלכתחילה. על כך העיד גם מר רפאלי (עמ' 80 ש' 14-22). ע"פ עדותו של מר רפאלי, נאמר לתובע בעל-פה, כי הרכב לא כולל את התוספת של מערכת הבלימה האקטיבית, אולם פרט זה לא נכתב באופן מפורש בהזמנה השנייה. כפי שהעיד: "בכתובים זה לא מופיע, אבל זה נאמר ללקוח" (עמ' 80 ש' 22).

מר רפאלי העיד, כי המעמד היחיד שנכח בו היה בפגישה ביום 31.07.17 אליה הצטרף גם אחיו של התובע ואשר עיקרה היה נושא הליקויים ברכב, לרבות מערכת הבלימה האקטיבית (עמ' 89 ש' 20-25 ועמ' 90 ש' 12-14).

במסגרת ההזמנה השנייה מיום 04.07.17 ניתן ללמוד, כי דגם הרכב ותיאורו זהה לזה הכתוב בהזמנה הראשונה, אולם בהזמנה השנייה לא צוינה תוספת מערכת בלימה אקטיבית. יתרה מכך, לא צוין ברחל בתך הקטנה בהזמנה השנייה המעודכנת, כי לא תהיה ברכב התוספת האמורה. פרט זה הנו מהותי, ולכן היה על הנתבעת, כחברה שעיסוקה מכירת רכבים, לציין בהזמנה המעודכנת, כי בניגוד לנכתב בהזמנה הראשונה, ברכב שיימסר ושמועד אספקתו הוקדם- לא תהא מערכת בלימה אקטיבית.

לא למותר לציין, כי מועד אספקת הרכב הנו פרט מהותי גם הוא והיה עליו להיות מצוין בהזמנה או במסגרת תנאי ההזמנה- רצוי היה לסמן בהזמנה במקום המיועד לכך האם בעת ההזמנה הרכב נמצא או לא נמצא במלאי, שכן אם לא חשבה הנתבעת כי מדובר בפרט מהותי, הרי שלא הייתה מציינת שורה זו ע"ג ההזמנה או בטופס תנאי ההזמנה, המהווה חלק בלתי נפרד מההזמנה.

לאור האמור לעיל מצאתי, כי התוספת בדבר מערכת הבלימה האקטיבית, אשר צוינה בהזמנה הראשונה, הייתה חשובה לתובע והוא ציפה לקבלה גם בהזמנה המעודכנת שביצע. מצאתי, כי לאור כך שתוספת זו צוינה ב"רחל בתך הקטנה" בהזמנה הראשונה, הרי שמדובר היה בתוספת שהייתה משמעותית לתובע ואף עדותו בעניין זה, כי ביקש תוספת זו ע"מ להקנות רמת בטיחות גבוהה יותר לרכבו, מהימנה בעיניי. יתרה מכך, נציג המכירות שביצע את שתי ההזמנות של הרכב לא זומן למתן עדות ע"י הנתבעת ע"מ לחזק את טענתה בעניין זה, והדבר פועל לחובתה (ראו דברי כב' הש' א. גולדברג, במסגרת ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658).

לאור האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע במובן זה שלא סיפקה לו את הרכב הספציפי שהזמין ואשר שילם על רכישתו תמורה מלאה.

טענה למצג שווא והטעיה מכוונת:
אקדים ואומר, כי אני לא מקבלת את הטענה בדבר מצג שווא והטעיה מכוונת. מעיון במסמכים שהוגשו ולאחר שמיעת הצדדים, לא מצאתי, כי הנתבעת ביצעה הטעיה מכוונת כלפי התובע ואף לא מצג שווא. יחד עם זאת, היא הפרה את ההסכם שהיה לה עם התובע בכל הנוגע להחרגה בדבר מערכת הבלימה האקטיבית ואספקתה ברכב הנרכש. כאמור, לא מצאתי, כי לנתבעת הייתה כוונה להטעות או להציג מצג שווא- בכל מקרה, לא עלה בידי התובע להוכיח זאת.

טענה לתרמית:
משמצאתי לדחות את הטענה בדבר מצג שווא והטעיה מכוונת, על אחת כמה וכמה שאני דוחה את הטענה כי בוצעה תרמית או מרמה כלפי התובע. מדובר בעילת תביעה שיש בה חובת הוכחה מוגברת לאור הגוון הפלילי שלה, ולא עלה בידי התובע להוכיחה.

הפסיקה דנה רבות בעניין זה וקבעה, כי בעל דין המייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה, חב במידת הוכחה מוגברת (ראו י' קדמי, "על הראיות", חלק שני, עמודים 874, 855, ע"א 292/64, כהן נ' אשד, פד"י י"ט (1), 414; ע"א 359/69, בן סימון נ' בנק כרמל, פד"י כ"ד (1), 171; ע"א 359/79, אלחנני נ' רפאל, פד"י ל"ה (1), 701; ע"א 260/82, סלומון נ' אמונה, פד"י ל"ח (4), 253).

ליקויים בטיחותיים נוספים ברכב:
טענה נוספת מצד התובע הנה, כי זמן מה לאחר שקיבל את הרכב לידיו מצא, כי היו פגמים בטיחותיים נוספים ברכב. יחד עם זאת, לא עלה בידי התובע להוכיח טענה זו. התובע לא צירף אסמכתאות כלשהן מהמוסך, אליו הביא את הרכב מס' ימים לאחר רכישתו, הנוגעות לליקויים הנטענים. כך גם בעדותו התובע העיד, כי אין לו כל תיעוד בעניין הליקויים הבטיחותיים הנטענים (ראו פרט' עמ' 43 ש' 17-32).

אף בעניין התמלילים שהוגשו (נספח ד' לתצהיר התובע), הכוללים שיחה עם סוכנות פג'ו, העיד התובע כי מי שדיבר עם הנציגים היה אח שלו ולא הוא וכי הוא נעזר בו רבות, במיוחד בכל התהליך לרכישת הרכב נשוא התובענה (ראו פרט' עמ' 49 ש' 3-4 ועמ' 50 ש' 4-5, עמ' 52 ש' 26-27). אין מחלוקת, כי אחיו של התובע היה עמו בעת הזמנת הרכב מהנתבעת ואף בזמן מסירת הרכב לידיו. כמו כן, אחיו היה עמו בפגישה שנערכה ביום 31.07.17 עם נציגי הנתבעת. יחד עם זאת, אחיו של התובע לא נתן תצהיר ולא זומן למתן עדות.

הקטנת הנזק:
כאמור לעיל, למרות שהתובע העיד, כי אחיו היה לצדו וסייע לו בכל התהליך לרכישת הרכב ולאחריו, ולמרות שהשיב לשאלות רבות שעלו בחקירה הנגדית, כי יש להפנות את השאלות לאחיו- תמוה מדוע לא זומן אחיו של התובע למתן עדות ע"מ לחזק את גרסתו (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658).

יתרה מכך, אף בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 31.07.17 בה נכחו התובע, אחיו ונציגי הנתבעת, עולה, כי הנתבעת נאותה לבוא לקראת התובע כאשר הבינה את חוסר שביעות רצונו ממה שקרה, אולם התובע דחה באחת כל הצעה שהעלתה הנתבעת.

כך גם לאחר הגשת התביעה לא פעל התובע להקטנת הנזק, שעה שמרגע הצעת הנתבעת מיום 24.06.18 ועד מכתב הכוונות מהבנק שהיה על התובע להשיג ע"מ להקטין את הנזק, עברה תקופת זמן ארוכה, בלתי מוסברת, בה רכיב ההוצאות שמבקש הוא להשית על הנתבעת תפח.

כך, מכתב הכוונות הראשון שהועבר מהבנק מיום 04.09.18 התקבל אצל הנתבעת ביום 03.10.18 ובמועד המצאתו לנתבעת חלף זה מכבר המועד הנקוב לביצוע התשלום לצורך הסרת השעבוד. מכתב כוונות מעודכן הועבר שוב לידי הנתבעת ביום 09.10.18.

כך גם התובע יכול היה להפחית מחוב החניה שעה שניסתה הנתבעת לסייע לו וקבעה פגישה עם מנהל הבניין ואשר בסופו של יום התובע לא הגיע בכדי להעביר את יתרת התשלום לאחר שהתקיימה פגישה בעזרת הנתבעת, שם הסכים מנהל הבניין להפחית את חוב החנייה.

הדברים האמורים לעיל, מצביעים על כך, כי התובע לא פעל להקטנת הנזק שלו ומבקש כעת להשית את ההוצאות על הנתבעת.

לאור כך, כפי שיפורט להלן, הדבר משפיע על מרכיב ההוצאות (השכרת רכב, תשלום עבור חנייה וביטוח הרכב), אשר יופחת לאור היעדר פועלו של התובע להקטנת הנזק.

יתר רכיבי הנזק וטענה להרחבת חזית:
לטענת הנתבעת, ישנה הרחבת חזית בעניין ראשי הנזק הנטענים וסכומם.

בכתב התביעה מבקש התובע דמי השבה בסכום התמורה ששולמה בעד הרכב וכן פיצויי הסתמכות בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

אולם, בתצהיר עדות ראשית של התובע ובסיכומיו מבקש התובע פיצויים בגין ראשי נזק נוספים: עוגמת נפש, אחסון הרכב בחניון, השכרת רכב חלופי, ביטוח הרכב, וכד'. אכן ישנה הרחבת חזית אסורה בעניין ראשי הנזק, שיפורטו להלן, אשר בעת הגשת התביעה היו ידועים לתובע, אבל הוא לא תבע אותם במסגרת כתב התביעה. התובע אף לא ביקש תיקון של כתב התביעה, ולכן הדבר לא אפשר לנתבעת להתגונן בפני טענות חדשות אלו.

ראשי הנזק ושיעורם:
השבה מלאה- כאמור לעיל, הנתבעת הסירה את השעבוד על הרכב והשיבה סך של 128,000 ₪ לתובע בגין רכישתו. בנוסף, כפי שקבעתי לעיל, התובע הוכיח, כי הנתבעת חבה בהשבה מלאה, ולכן עליה לשלם את היתרה בסך של 47,282 ₪.

עוגמת נפש- רכיב זה, כאמור, אשר היה ידוע בעת הגשת התביעה, לא התבקש במסגרת כתב התביעה, ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. יחד עם זאת יוער, כי דווקא במקרה הנדון יש לפסוק פיצוי ממשי ברכיב ההוצאות, אשר למעשה מגלם גם את עוגמת הנפש. על כן, ראש נזק זה נדחה.

אחסון הרכב בחניון- מתבקש סך של 12,285 ₪ עבור אחסון הרכב בחניון. לטענת התובע, לאחר שהבין כי נמכר לו רכב שהוא לא הזמין, ביקשה הנתבעת לאחסן את הרכב בחניון מתחת לסוכנות שלה. הוא הבין מהנתבעת כי מדובר בחניון בבעלותה, כאשר למעשה היו מס' מקומות מוגבלים שהיו שייכים לה. משכך, היה עליו לשאת בסכום של 12,285 ₪ בגין אחסון הרכב בחניון (נספח ה' לתצהיר התובע). החשבונית נושאת סכום זה הנה מיום 25.10.18, לאחר הגשת התביעה דנן. ראש נזק זה הנו חלק מסעיף 20(ב) לכתב התביעה, המתייחס להוצאות הנובעות מההפרה, ולכן אין בו הרחבת חזית.

יחד עם זאת, כאמור לעיל, ומשלא פעל התובע להקטנת הנזק, יש להפחית סכום זה ב-50%, ולכן על הנתבעת להשיב לתובע פיצוי על רכיב זה בסך של 6,143 ₪.

השכרת רכב חלופי- מדובר ברכיב שהנו חלק מרכיב הוצאות אשר נבעו מההפרה, ולכן הוא חלק מסעיף 20(ב) לכתב התביעה. יצוין כבר עתה, כי צורפו אסמכתאות רבות בעניין השכרת רכב (נספח ה' לתצהיר התובע) . ליתר דיוק, 41 אסמכתאות. יחד עם זאת, צורפו אסמכתאות רבות שאינן רלבנטיות, כגון: חשבוניות השכרת רכב טרם מועד ביצוע ההזמנה של הרכב; חשבוניות בגין השכרת רכב לתקופה טרם מסירת הרכב, משמע טרם נודע לתובע אודות ההפרה; חשבוניות אודות שדרוג רכב; חשבוניות בגין תיקון לאחר תאונות – חלק גדול מהאסמכתאות אף צורף בכפל.

בנוסף, צורפו אסמכתאות אודות השכרת רכב על שם "זרביב ניהול מסעדות בע"מ "- התובע הסביר כי מדובר בחברה משפחתית, אולם העיד כי הוא לא בעל מניות בחברה (עמ' 37 ש' 28-29). אף לא צורף נסח מרשם החברות, ולכן גם אסמכתאות אלה אינן רלבנטיות.

מיותר לציין, כי צריך היה לצרף רק אסמכתאות הרלבנטיות לתובענה דנן. לאחר עיון באסמכתאות הרבות שצורפו ודליית אלו הרלבנטיות בלבד, ולאחר שקבעתי, כי התובע לא פעל להקטנת הנזק, אני קובעת כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין השכרת רכב לאחר הפחתה של 50%, ולכן גובה הפיצוי ברכיב זה הנו 7,340 ₪.

ביטוח הרכב- התובע מבקש בתצהיר ובסיכומים סך של 10,000 ₪ עבור ביטוח הרכב. מדובר ברכיב שהנו חלק מרכיב ההוצאות אליו מתייחס סעיף 20(ב) לכתב התביעה, ולכן אין בו הרחבת חזית. התובע צירף לתצהירו אישור תשלום פרמיה לחברת ביטוח "הראל" מיום 18.11.18, לתקופה מיום 26.07.17 (מועד מסירת הרכב) ועד יום 18.11.18 על סך של 9,747 ₪. כאמור לעיל, לאור כך שהתובע לא פעל להקטנת הנזק, אני קובעת, כי על הנתבעת לפצות את התובע ברכיב זה בסך של 4,874 ₪.

ריבית למימון רכישת הרכב- התובע לא מפנה לנספח בעניין זה מתוך שלל האסמכתאות שצורפו, ואשר חלקן לא רלבנטיות כלל. על כן, אני לא פוסקת פיצוי ברכיב זה.

החזר יתרת הלוואה בשל פירעון מוקדם- בסך של 30,000 ₪. מעבר למה ששילמה הנתבעת לבנק ע"מ להסיר את השעבוד על הרכב, לא עלה בידי התובע להוכיח כי שילם סכום נוסף, ולכן אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

שאר הוצאות- הוצאות משפט, הוצאות תמלול ופגישת מהות- מתוך קבלות שצורפו יש להשיב לתובע סך של 3,876 ₪.

שכ"ט עו"ד- יש לשלם סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 69,515 ₪ (סכום זה כולל הוצאות משפט, כמפורט לעיל) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

כמו כן, הנתבעת תשלם בגין שכ"ט עו"ד סך של 8,000 ₪ (סכום זה כולל מע"מ) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תש"פ, 10 יוני 2020, בהעדר הצדדים.