הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 35050-01-12

לפני
כבוד ה שופט יובל גזית

התובע:

ש.א.
ע"י ב"כ עו"ד אנג'לו ניסים גניש ואח'

נגד

הנתבעת:

המאגר חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רהט (רוטהולץ)

פסק דין

רקע עובדתי:
לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק") לנוכח שתי תאונות דרכים אשר אירעו לתובע, ביום 1.5.2010 וביום 3.12.10 בנתיבי איילון בת"א. תביעת התובע ביחס לתאונה הראשונה מיום 1.5.2010 הסתיימה בפשרה, ולכן פסק דין זה דן בתאונה השניה בלבד.

התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג באופנוע מס' רישוי 1755570.
הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביטחה אופנוע זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

התובע הינו יליד 15/11/1985. בעת קרות התאונה היה התובע בן 25 ועבד בחברת "אורנג'" בתור סוכן מכירות. כיום התובע כבן 31.

כתוצאה מן התאונה נחבל בעיקר בצווארו, גבו וראשו ואובחן כסובל מהגבלה קשה בתנועות ע"ש צווארי. לאחר טיפול רפואי ראשוני בביה"ח וולפסון שוחרר עם המלצות למנוחה והמשך מעקב אורטופדי. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה סבל וממשיך לסבול מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב, כמו כן מכאבי ראש, ירידה בשמיעה וכאבי ברכיים. מאז התאונה נזקק למשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה, אך ללא הועיל.

הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

דיון והכרעה
הנכות הרפואית
התובע נבדק ע"י אורתופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר אבידב ליברמן, אשר מצא בבדיקת ע"ש צווארי הגבלה קלה בטווח התנועה. המומחה קבע כי תלונות התובע אודות כאבי גב תחתון, נובעים מתאונות קודמות. בדיקותיו אינן מדגימות החמרה בגב התחתון ביחס לתאונה קודמת מיום 03/05/2010. בתשובות לשאלות ההבהרה שלל המומחה קשר בין תלונותיו של התובע על בעיות בברך לבין התאונה הנדונה.

במקרה דנן, התובע חלק על קביעתו של המומחה ד"ר ליברמן כי הכאבים מהם סובל בעמוד השדרה המותני, אין מקורם, לפחות בחלקם, בתאונה הנידונה. התובע נבדק שנית על-ידי המומחה, אשר שינה את החלטתו בחוות הדעת וקבע כי קיימת הגבלת תנועה בגבו.

בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותו הצמיתה בגין הפגיעה בע"ש הצווארי בשיעור 3% לפי סעיף 37(5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי ואת נכותו הצמיתה בגין גבו התחתון בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7) (א).

בעקבות חקירתו של ד"ר ליברמן וטענות התובע בדבר פגיעה בברכו, מונה מומחה נוסף בתחום האורטופדיה ד"ר צבי כהן אשר קבע כי התובע סובל מ – 10% נכות לפי תקנה 48(2) ז(1) לתקנות המל"ל. בפרק ה"דיון וסיכום" קבע המומחה: "אני מקבל את קביעתו של ד"ר ליברמן במכתבו מיום 14.12.14 כי הסבירות שהפגיעות הנ"ל נגרמו מתאונה מיום 2.12.10 נמוכה מאוד (מסמכים 11,12)". בתשובות לשאלות ההבהרה השיב:
"א2. "בין מועד התאונה מיום 2.12.10 למועד הפגיעה מיום 2.9.2012 אין בתיקו הרפואי תלונות על פגיעה ברצונות או במיניסקוס".
ב. "לאור האמור איני רואה מקום לשנות חוות דעתי". "

בנוסף נבדק התובע ע"י מומחה ברפואת אף אוזן גרון, ד"ר יונה קרוננברג, אשר העריך את נכותו של התובע ב 10% בגין טנטון בלתי פוסק לפי סעיף 72(4) ד .II

המומחה ד"ר קרוננברג לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שאף האמור בחוות דעתו לא נסתר.

לחוות דעתוֹ של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קיים מעמד מיוחד. בעניין זה אפנה לדברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):

”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“

כמו כן, יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 בחברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו) (מיום 23.4.1990, בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.“

13. ד"ר כהן לא נחקר על חוות דעתו ולכן קביעתו לא נסתרה.

14. אשר לנכויות שקבע ד"ר ליברמן הרי שבהתייחס לברך כשנשאל בחקירה הנגדית:
"ש. קל וחומר לאור שני המסמכים הנ"ל אין שום מקום לבדיקה חוזרת, כי אין קשר בין הפגיעה ברך ימין לבין תאונת הדרכים בסוף 2010. ת. מסכים" (עמוד 193 בשורות 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2016). המומחה טען כי התובע לא התלונן על הברך לפניו, ראה בפרוטוקול הדיון מיום 10.4.10 עמ' 17 שורות 3-4 וגם בעמ' 19 שורות 22-23.
כפועל יוצא אין קשר סיבתי בין התאונה נשוא התביעה לנכות בברך.
אשר לעמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה מותני המומחה קבע כי יש לנכות בגין מצב קודם כך שהנכות בגין עמוד שדרה צווארי תעמוד על 1.5% ואילו הנכות בגין עמוד שדרה מותני על 5%.
בעניין זה ראה חקירתו הנגדית מיום 10.4.16 בעמודים 20 שורה 19 וכן עמ' 21 ש' 8 – 15 לפרוטוקול. כמו כן, ראה בעמ' 23 ש' 11 – 12 וכן בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון בש' 30 – 32.
בהתחשב בנתונים ובתשובות המומחה אני מאמץ את קביעתו.
סה"כ הנכות הרפואית: 1.5% עמוד שדרה צווארי, 5% עמוד שדרה מותני, 10% טנטון.

הנכות התפקודית
נכות תפקודית אל מול נכות רפואית
15. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.
קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נפחת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אחר' נפסק:
"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג נפסק:
"אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן."

16. בענייננו, התובע בן 25 ביום התאונה, עבד כסוכן מכירות בחברת התקשורת "פרטנר" באופן קבוע, במועד התאונה ועד שנת 2014, אז לטענתו פוטר סופית עקב מצבו בעקבות התאונה. אי לכך מחלוקת נטושה בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה ובעניין סיבת הפיטורין של התובע.

17. לטענת התובע, מגבלותיו בשל התאונה הינן בעלות השפעה תפקודית גבוהה מאוד. לטענתו המכירות הצריכו מהתובע לדבר ולשמוע לקוחות לרבות הגעה ממקום למקום ובשל הפגיעה הקשה ביכולת שמיעתו והדיבור נפגעו ופגעו ביכולתו לעבוד. לדבריו, תכנן להמשיך לעסוק בעבודתו כסוכן מכירות במשך השנים הבאות, אך התאונה מושא תביעה זו היא אשר גדעה את מסלול חייו: לדבריו, היה אמור לקבל קידום ולעבוד כסוכן שטח תפקיד בו היה מקבל העלאה בשכר הבסיס והעלאה באחוזי רווח עמלה במכירה. בשל הפגיעה עוכב קידומו.

18. מנגד טענה הנתבעת כי אין בנכותו הרפואית הזעירה של התובע כדי לגרום לנכות תפקודית כלשהי. ככל שהתובע התקשה בעבודתו אין הדבר נובע מן המגבלות הקלות שהסבה לו תאונה מושא תיק זה. הנכות המזערית בצוואר היא בלתי תפקודית כלל ועיקר, גם הנכות הקלה בגב אשר רק חלקה נובעת מתאונה זו, איננה בעלת משקל תפקודי משמעותי. כמו כן, הנכות בגין הטנטון אין משמעותה פגיעה בשמיעה ובדיבור.

19. ויודגש, הנכות בגין הטנטון אינה נכות תפקודית כלל ועיקר.

20. הנכות הרפואית בתחום האורטופדי נמוכה והתרשמתי כי נכותו התפקודית של התובע פחותה מזו הרפואית. לאחר התאונה עבד התובע כסוכן שטח הן באורנג' והן בחברה לממכר בשר ולא הובאו עדים שיתמכו בגרסתו באשר לקשיים בעבודה.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו 30.5.02).

בנסיבות העניין אני מעריך את הנכות התפקודית בשיעור של 3%.

הפסד השתכרות לעבר:
21. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.
וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:
"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."
22. התובע טוען כי שכר ממוצע של חודשי עבודתו לפי תלושי השכר המצורפים הוא 10,000 ₪. כמו כן, הדגיש כי במהלך תקופת אי הכושר קיבל שכר עבור עמלות מכירות מחודשים קודמים. הירידה בשכרו של התובע מסך של 10,000 ₪ בממוצע לסך של 2,500 עד 5000 ₪ לאחר ימי תקופת אי הכושר, שכן התובע שב למשרה ללא שעות נוספות.

23. התובע טוען ל-49 ימים של אי כושר מלא 100% במכפלת השכר הממוצע= 16,333 ₪ .

24. בגין 19% נכות צמיתה עבור 29 חודשים במכפלת השכר הממוצע= 55,100 ₪.

25. מנגד, טוענת הנתבעת כי אין כל שחר בדבר של שכר ממוצע של 10,000 ₪. שכרו הממוצע (ברוטו) של התובע לחודשים אלו עומד על 7,900 ₪ ובניכוי מס הכנסה, 7,450 ₪. כמו כן לפי תלושי השכר בשנים 2011, 2012, 2013 לא חלה ירידה בשכרו אלא למעשה שכרו עלה. לפיכך, מדובר בהפסד של 8000 ₪ בפועל בין חודשים ינואר ופברואר 2011.

בהתאם לאישור המחלה נעדר התובע מעבודתו למשך 48 ימים לאחר התאונה. לא ברור האם כל ההעדרויות נובעות מן התאונה. אצא מנקודת הנחה כי 41 ימי היעדרות קשורים לתאונה ועל בסיס שכר של כ – 10,000 ₪ אני פוסק לתובע סך של 12,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה = 13,397 ₪ , ובמעוגל 13,400 ₪. לאחר מכן לא הייתה ירידה בשכר.

הפסד השתכרות לעתיד:
26. פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

27. התובע מציע לחשב את הפסד ההשתכרות שלו עד לפרישת התובע בגיל 67, גיל הפרישה לגבי שכירים , לפי סך של 10,000 ₪ בלבד. כמו כן חישוב על-פי נכות תפקודית של כ-15.8%.

הנתבעת מנגד טוענות כי מרבית המגבלות הנטענות על-ידי התובע כלל לא קשורות לתאונה הנדונה.כמו כן הנכויות הרפואיות אשר כן קיימות לו הינן זניחות ולא משפיעות על תפקודו.

בתחשב בכך ששכרו של התובע הושבח מחד גיסא ומן האפשרות שבעתיד יצטרך למצוא מקום עבודה אשר בו למגבלות התפקודיות תהיינה השלכות יותר בולטות לעניין שכרו, מצאתי לנכון לחשב את ההפסדים לעתיד לפי מכפלת שכרו בנכות התפקודית, במקדם היוון עד גיל 67 ופיצוי לפי 65% מן החישוב האקטוארי, קרי: בסכום כולל של 55,784 ₪.

28. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות בגין תרופות באופן קבוע, ביקורי רופאים, טיפולים רפואיים ועוד. מציע ראש נזק גלובאלי בסך 15,000 ₪ ל עבר ולעתיד עד גיל 82.
הנתבעת טוענת מנגד כי התובע לא צירף ראיות של ממש על הוצאותיו הרפואיות.
אף על פי כן אני מוכן לצאת מנקודת הנחה כי נוכח הנכות התפקודית נגרמו לתובע בעבר, וייגרמו לו בעתיד, הוצאות שאינן מכוסות על ידי קופות החולים, אני מעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד על סך של 5,000 ₪.

29. עזרת הזולת לעתיד
התובע טוען כי נוכח מהות הפגיעה יש לפצותו בסכום גלובאלי של 30,000 ₪.
מנגד טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מלהעיד את אשתו באשר לתפקוד שלו במשק הבית וכי אין הצדקה למתן פיצוי כלשהו בראש נזק זה.
התובע אכן לא העיד איש ממקום עבודתו ואף לא את אשתו. הדבר פועל לחובתו . עם זאת נוכח קביעת המומחה באשר למצבו הר פואי ובהתחשב בכך שיתכן שעם הגיל תהא לנכותו של התובע השפעה כלשהי על תפקודו, אני מוצא לנכון להעמיד את הפיצוי על סך של 3,000 ₪.

30. כאב וסבל
בהתחשב בגילו של התובע ובאחוזי הנכות הרפואית ובהתאם לנזק זכאי התובע לפיצוי בסך של 29,496 ₪.

31. סוף דבר
אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בגין התאונה מיום 3.12.2010, את הסך של 107,130 ₪.

התשלום ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין.

כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בסכום כולל של 16,295 ₪.
מסכום הפיצוי יופחת הסכום ששילמה הנתבעת לד"ר צבי כהן.
לא ישולם התשלום במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
במידת הצורך תוגש בקשה לשומת הוצאות בתוך 20 ימים.

ניתן להגיש ערעור בנכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ז, 01 יוני 2017, בהעדר הצדדים.