הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34829-04-18

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מוטי זילבר

נגד

נתבע

אחמד אגבריה, ת.ז. XXXXXX385
ע"י ב"כ עוה"ד שריהאן נעאמנה

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 04.07.2017 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 57-242-53 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 77-676-34 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על רוכב האופנוע. לטענת התובעת, בעוד הפרטית נוסעת כדין בנתיב הימיני, מבין שני נתיבי נסיעה, החל לפנות ימינה בצומת, כאשר הנתיב הימיני הוא לנסיעה ישרה ולפנייה ימינה והנתיב השמאלי הוא לנסיעה ישרה בלבד, לפתע הגיח האופנוע מאחור ביצע עקיפה מסוכנת ואסורה מימין לפרטית וגרם בכך להתנגשות בין כלי הרכב. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לפרטית, אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה והכריז על הפרטית כ"אבדן להלכה". עתה מבקשת התובעת לחייב את רוכב האופנוע בהפסדיה.

מנגד, טוען הנתבע כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג הפרטית. לטענת הנתבע לפני התאונה רכב על אופנועו כדין ובמהירות סבירה בנתיב הימיני, ולפתע ללא כל התראה וללא איתות, סטתה הפרטית ימינה באופן מסוכן מהנתיב השמאלי, והתנגשה באופנוע. לטענת הנתבע בגין התאונה נגרמו לאופנוע נזקים אשר נתבעים במסגרת הליך אחר שמתנהל בבית משפט זה.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות קרות התאונה, כלומר בסוגיית האחריות לקרות התאונה, ולעניין היקף הנזק.

3. נערכו לפניי שתי ישיבות הוכחות שבהן הוגשו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1); תמונות הנזק לפרטית מחוות דעת שמאי (ת/2); תמונות הנזק מזירת התאונה (נ/1). כמו כן, הוגשו חוות דעת בוחני תנועה מטעם שני הצדדים.

בנוסף, העידו ונחקרו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת שישבה לצדו של נהג הפרטית בעת קרות התאונה. כן, נחקרו בוחני התנועה מטעם הצדדים בחקירה נגדית.

4. בתום חקירת העדים, העלו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה:

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ושל באי כוחם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שרוכב האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 10% ואילו נהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 90%, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. נהג הפרטית תיאר כי הסיע את הפרטית על נתיב הימיני, מבין שני נתיבי נסיעה, והתנועה בכביש "הייתה ריקה" יחסית. עוד תיאר נהג הפרטית כי ברגע שהחל לפנות ימינה הגיח האופנוע מצדה הימיני של הפרטית. לטענת נהג הפרטית, רוכב האופנוע נסע מהר מאוד ולכן לא הצליח להבחין ברוכב האופנוע, והבחין בו רק כאשר כבר היה בתהליך של פנייה ימינה "קצת לפני התאונה" (עמ' 4, שורות 34-29 לפרוטוקול).

לא ברור מה היה המרחק בין כלי הרכב ברגע שנהג הפרטית הבחין ברוכב האופנוע ובכל מקרה נהג הפרטית אינו יודע לתת מענה לשאלה זו (עמ' 4, שורה 32 לפרוטוקול).

גרסתו של נהג הפרטית לוקה בחסר והיא בעלת סתירה פנימית. תחילה תיאר נהג הפרטית כי התאונה ארעה ברגע שפנה ימינה עם הפרטית (עמ' 4, שורה 30 לפרוטוקול). בהמשך, העיד כי כשכבר הפרטית הייתה במצב של הפנייה רק אז הבחין באופנוע מגיח וקצת לפני התאונה (עמ' 4, שורות 34-33 לפרוטוקול). כלומר לפי תיאור אחרון זה התאונה ארעה מעט זמן לאחר שנהג הפרטית הבחין באופנוע מגיח. בעוד שלפי התיאור הראשון התאונה ארעה ברגע הפנייה ימינה. ברור הוא כי שתי גרסאות אלו אינן מתיישבות זו עם זו ובכל אופן מעלות ספקות לגבי אותנטיות גרסתו של נהג הפרטית.

תיאור זה של נהג הפרטית בעייתי והוא מלמד על ניסיונו לגלות טפח ולכסות טפחיים.

העדה הנוספת מטעם התובעת, כל שהיה לה לומר הוא לגבי מיקום ישיבתה בפרטית ועל כך שהאופנוע הגיח במהירות וכי התאונה ארעה בזמן פנייה ימינה של הפרטית (עמ' 6, שורות 14-12 לפרוטוקול).

5.2. רוכב האופנוע, לעומת זאת, העיד כי הסיע את האופנוע בנתיב הימיני, מבין שניים לאותו כיוון הנסיעה, במהירות של 40 קמ"ש (עמ' 7, שורה 2 לפרוטוקול) והבחין בפרטית נוסעת על נתיב השמאלי כאשר לפני האופנוע הנתיב הימיני "היה ריק", וכאשר כלי הרכב היו במרחק של 2 מטרים מהצומת הפרטית פנתה ימינה (עמ' 6, שורות 29-28 לפרוטוקול), מבלי לאותת. לאור המפגש בין כלי הרכב, תיאר רוכב האופנוע כי איבד הוא שליטה על אופנועו ועף יחד עם האופנוע.

רוכב האופנוע מאשר כי היו מספר עוברי אורח שהיו עדים לתאונה אולם לא היו מעוניינים להעיד (עמ' 7, שורות 15-11 לפרוטוקול). איני מוצא לזקוף נתון זה לחובת הנתבע. שהרי ככל שמדובר בעדים אובייקטיבים שהיו עדים לתאונה, אזי עדים אלו היו יכולים לשמש כעדים מטעם התובעת.

רוכב האופנוע התבקש לסמן על גבי תמונה שסומנה א' (מוצג נ/1) את מקום התרחשות התאונה וזה בחר לסמנו בנתיב הימיני צמוד למדרכה מצד ימין (עמ' 7, שורות 18-16 לפרוטוקול). גם כאשר נשאל כדי לוודא זאת רוכב האופנוע מאשר כי זה אכן היכן שרכב עם אופנוע עובר לתאונה (עמ' 7, שורות 21-19 לפרוטוקול).

גרסה זו של רוכב האופנוע בקשר עם מיקום האופנוע בעת ההתנגשות בין כלי הרכב סותרת את גרסתו שנכללה בחוות דעת בוחן התנועה מטעמו, שם נכתב כי האופנוע הוסע במרכז נתיב הימיני.

רוכב האופנוע העיד כי ניסה למנוע את התאונה אך מאחר שהפרטית נכנסה לנתיב נסיעתו לא הייתה לו כל אפשרות כזו (עמ' 7, שורות 31-30 לפרוטוקול).

5.3. באשר לחוות דעת בוחני התנועה מטעם הצדדים אומר כי לאחר שעיינתי בחוות דעתם ולאחר ששמעתי את עדותם בחקירה נגדית, אני סבור כי אין בחוות דעת לתרום ממשית למי מהצדדים לאור כשלים פנימיים בחוות הדעת.

חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם התובעת נערכה מספר ימים לפני עדותו בבית המשפט (עמ' 10, שורות 8-7 לפרוטוקול), בעוד שהתאונה ארעה בתאריך 04.07.2017. בפרק זמן זה, הנתונים מזירת התאונה היו עשויים להשתנות באופן ניכר. העובדה כי אותו חריץ שהופיע בתמונות מזירת התאונה בזמן אמת עדיין הופיע בביקור אותו ערך המומחה מטעם התובעת בזירת התאונה אין בו כדי ללמד כי כל הנתונים מזירת התאונה במועד התאונה נותרו כמו שהם גם שנה ותשעה חודשים לאחר התאונה.

חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם הנתבע אמנם נערכה לפני חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם התובעת אולם גם כשנה וחצי לאחר התאונה. מה גם שחוות דעתו של בוחן התנועה מטעם הנתבע נערכה על יסוד תמונות וגרסאות העדים בלבד, מבלי שהמומחה מבקר בזירת התאונה.

לכן המשקל שאני נותן לחוות דעת בוחני התנועה מטעם הצדדים הוא משקל נמוך.

5.4. אני מעדיף את עמדתו של בוחן התנועה מטעם התובעת לגבי איזה עמוד ביטחון נפגע לאחר שהאופנוע החליק אליו. הדבר עולה מתמונות מזירת התאונה. עם זאת, לא על יסוד זה יקום וייפול דבר. יש לזכור כי די בכך שלאחר ההתנגשות בין כלי הרכב האופנוע נפל והחליק עד למדרכה מעבר לכביש שמצד ימין כדי להסיק מסקנות לגבי אופן קרות התאונה. הנתון של איזה עמוד ביטחון נפגע אינו רלוונטי בעיניי.

5.5. לאור העובדה כי האופנוע החליק ונעצר במדרכה שמעבר לכביש מצד ימין, אני סבור כי התאונה ארעה בסמוך מאוד לפני הכניסה לצומת. הווי אומר בשלב זה של הכניסה לצומת נעשתה הסטייה ימינה של הפרטית, מבלי שנהג הפרטית מבחין ברוכב האופנוע שמימינו. אם גרסתו של נהג הפרטית לפיה היה זה האופנוע שעקפו מימין, לאחר שהפרטית כבר הוסע על נתיב ימין הייתה נכונה הרי שאז הייתי מצפה לראות את האופנוע נופל לימין ולא מחליק עד למעברו השני של הכביש מצד ימין.

5.6. ניתן לומר אפוא כי על פי הראיות שהוצגו בפניי, לרבות עדויות העדים והמומחים (על רקע המשקל המועט שאני נותן לחוות דעתם), הגעתי לכלל דעה כי האפשרות שהפרטית סטתה ימינה מהנתיב השמאלי לנתיב הימיני במטרה לפנות ימינה בצומת היא סבירה יותר מאשר האפשרות שרוכב האופנוע עקף את הפרטית מימין.

5.7. סבורני כי נהג הפרטית סטה ימינה מהנתיב השמאלי ובסמוך לצומת, תוך הפרעה לתנועה ובאופן המעלה את הסיכון בהתרחשות התאונה. היה על נהג הפרטית להאט את מהירות נסיעתו, לבחון היטב את הנתיב הימיני ורק לאחר מכן להשתלב לנתיב הימיני במטרה לפנות ימינה בצומת. עם זאת, נהג הפרטית לא נהג כך ולא מן הנמנע כי מחדלו זה נבע מאחר שאצה לו דרכו. סבורני כי נהג הפרטית לא נתן דעתו לנתיב הימיני עובר לפנייתו ימינה, ולא הסתכל במראות רכבו.

5.8. כך, למעשה, הפר נהג הפרטית את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון"

כמו גם, הפר נהג הפרטית את תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

5.9. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חלה על נהג הפרטית.

5.10. עם זאת, איני פוטר את רוכב האופנוע מהאחריות לקרות התאונה.

על כל משתמש דרך לנהוג בזהירות הנדרשת בהתחשב בכל הנסיבות שבדרך וזאת על פי הוראת תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה.

רוכב האופנוע הפר הוראה זו.

רוכב האופנוע נסע על נתיב הימיני אך על קצה הימיני של הנתיב הימיני צמוד למדרכה שמצד ימין. במצב זה, בו רוכב האופנוע נמנע מלרכוב במרכז נתיב הימין איפשר הוא את כניסתו של רכב נוסף לנתיב הימיני והעלה את הסיכון בהתרחשות התאונה.

5.11. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען הרי שמאחר שהנזק הנטען נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבע ישלם לתובעת סך של 8,024 ₪, שהינו 10% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7. לאור הבדלי האחריות הבולטים והמשמעותיים בין שני הנהגים המעורבים בתאונה לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובעת.

8. כל צד יישא בהוצאותיו.

9. כמו כן, בהמשך להחלטתי מיום 06.03.2019 (עמ' 8 לפרוטוקול) הנתבע ישלם את שכר התייצבותו של המומחה מטעמו עבור שני המועדים בהם הופיע בסך כולל של 2,340 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ט, 01 יוני 2019, בהעדר הצדדים.