הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34456-08-14

מספר בקשה: 38
לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט

המבקשים:

  1. מדינת ישראל
  2. רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

נגד

המשיב:
1. מרדכי מורדוב

החלטה

לפניי בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין.

רקע

ביום 22/9/2016 נתתי פסק דין בתביעה לסילוק יד ממקרקעין שהוגשה על ידי המבקשות כנגד המשיב וכנגד נתבע נוסף (להלן: "פסק הדין", "התביעה", "המשיב", ו- "המבקשות", בהתאמה).

במסגרת פסק הדין הוגדרו המקרקעין בסעיף 1 וכן, נקבע, בין היתר , כדלקמן:

"על הנתבעים וכל מי מטעמם לפנות את המקרקעין ובכללם את השטח (כהגדרתו בפסק דין זה) ואשר ידוע כחלק מגוש 7054 חלקה 23 וכחלק מגוש 6055 חלקה 54, שניהם במתחם "נס לגויים" בתל אביב - יפו וזאת לא יאוחר מיום 1/12/16."
(סעיף 74 לפסק הדין.)

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין וביום 26/10/2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 30220-11-16) (להלן: "פסק הדין שבערעור"). פסק הדין שבערעור, שניתן בהסכמת הצדדים, דחה את הערעור וקבע בין היתר כי המשיב יפנה את המקרקעין, כהגדרתם בפסק הדין, לא יאוחר מיום 1/5/2018. עוד נקבע כי הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט להבטחת ההוצאות בערעור ולצו עיכוב ביצוע יישארו מופקדים בקופת בית המשפט ויועברו למשיב לאחר ביצוע הפינוי במועד. ככל שלא יבוצע הפינוי במועד הם יועברו למבקשות (להלן: "כספי הפיקדון").

משלא פינה המשיב את המקרקעין הגישו המבקשות בקשה להעביר את כספי הפיקדון לידיהן. בהחלטה מיום 3/6/2018 דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של המשיב והורה להעביר את כספי הפיקדון לידי המבקשות.

ביום 8/1/2020 הגישו המבקשות בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין – היא הבקשה מושא החלטה זו (בקשה מספר 25) (להלן: "הבקשה"). בבקשה זו טענו המבקשות כי בסעיפים 1 ו- 74 לפסק הדין נפלה טעות סופר/הקלדה כאשר נרשם זיהוי המקרקעין כ"גוש 7054 חלקה 23 וגוש 6055 חלקה 54" בעוד שמספר הגוש הנכון הוא "7055" ולא "6055". המבקשות הפנו בעניין זיהוי המקרקעין הן לכתב התביעה והן לתצהיר עדות ראשית שהוגש במסגרת התביעה.

בהחלטתי מיום 9/1/2020 הוריתי על תיקון הטעות (להלן: "ההחלטה מיום 9/1/2020").

המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה מיום 9/1/2020. בהחלטתי מיום 25/10/2020 קבעתי כי הגם שיש ספק אם יש בבקשה זו של המשיב ממש, אני מוצאת לבטל את ההחלטה מיום 9/1/2020 ואת הליכי ההוצל"פ שבאו בעקבות פסק הדין. כמו כן, הוריתי על דיון בבקשה מלכתחילה, לגופה.

ביום 27/10/2020 הבהרתי בהחלטתי שלגבי גוש 7054 חלקה 23 לא נעשה שינוי ועל כן שאין מניעה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל ביחס אליו. בהמשך לכך, הגיש המשיב בקשה לביטול החלטה זו וביום 5/11/2020 דחיתי את בקשתו.

ביום 29/10/2020 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה (במסגרת בקשה 35); וביום 5/11/2020 הגישו המבקשות את תגובתן לתשובת המבקש לבקשה (במסגרת בקשה 38) (להלן: "התשובה" ו- "התגובה", בהתאמה).

טענות הצדדים בתשובה ובתגובה

המשיב טוען בתשובתו כי המסגרת הנורמטיבית לתיקון טעות סופר בפסק דין הוא סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") וכי בהתאם להלכה הפסוקה, סמכותו של בית משפט לתקן טעות סופר בפסק הדין , היא רק בתנאי שהבקשה הוגשה בתקופת 21 הימים שלאחר מתן פסק הדין.

בענייננו, למבקשות היה את יומן לעתור לתיקון הטעות הן בפני ערכאה זו והן בפני ערכאת הערעור והן לא עשו כן. משכך, הפך פסק הדין לחלוט והוא אינו בר תיקון. המבקשות זנחו את טענותיהן והן אינן רשאיות להעלותן כעת.

המשיב מפנה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וטוען כי המבקשות לא צירפו לתמיכה בבקשתן תצהיר שיבהיר מהו אותו "טעם מיוחד" המקנה לבית המשפט את הסמכות להאריך את מועד תיקון טעות הסופר למעלה מארבע שנים לאחר מתן פסק הדין (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"). הוא מדגיש כי מדובר בלוח זמנים שנקבע על ידי המחוקק הראשי ואין לבית המשפט סמכות להיות מחוקק ולחרוג ממנו.

בהקשר זה הוא מוסיף כי לא ניתן ללמוד לענייננו מפסק הדין עליו מתבססות המבקשות – רע"א 5918/09 מרדכי נ' מינהל מקרקעי ישראל ( 30/12/2009) (להלן: "עניין מרדכי"). הטעם לכך הוא שבעניין מרדכי דובר על תיקון טעות שנפלה בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. לעומת זאת, כשמדובר בתיקון טעות בפסק דין שלא ניתן על דרך הפשרה הגישה חייבת להיות נוקשת ודווקנית , מאחר ואין ליחסי הצדדים פן אובליגטורי. עוד הוא מוסיף שהמבקשות לא הציגו כל החלטה המאפשרת תיקון טעות סופר בפסק דין, לגופו של עניין, בחלוף ארבע שנים לאחר שניתן.

לנוכח האמור מבקש המשיב לדחות את הבקשה.

מנגד, המבקשות טוענות בתגובתן כי לבית המשפט סמכות להורות על תיקון פסק הדין מתוקף סעיף 81 לחוק בתי המשפט ומתוקף סמכותו הכללית הטבועה, לתיקון טעויות בהליך, לא כל שכן כאשר המשיב פועל בחוסר תום לב ולא מקיים את צווי בית המשפט ובמיוחד שעסקינן במקרקעי ציבור. הן מוסיפות, שאין כל בסיס לטענות ההתנגדות של המשיב שמועלות בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ושתכליתן הוא סרבול הליכי הפינוי.

הן מציינות כי טעות הסופר התגלתה להן רק כאשר הכינו את החומר הדרוש לפתיחת תיק הוצאה לפועל לאחר שהמשיב לא פינה את המקרקעין.

כנגד הנתבע עומדים מניעות והשתק שיפוטיים מלהעלות טענות העומדות בניגוד לכתב טענותיו בהליך, לאחר שהודה בהם במפורש ולא כפר בזיהוי מספרי הגושים הנכונים. המבקשות מפנות בעניין זה לבקשת רשות להתגונן מטעם המשיב, לכתב התביעה ולראיות שהגישו.

יש לדחות את טענת המשיב כי סיום הליך הערעור מונע את תיקון פסק הדין או כי היה עליהן להעלות את טענותיהן בפני ערכאת הערעור. כמו כן, אמנם חלפו מספר שנים עד לגילוי הטעות אך מכיוון שרק ממחצית שנת 2018 הן היו רשאיות לפעול לפינוי ולנוכח מקור הטעות, אין לזקוף את חלוף הזמן לחובתן.

זאת ועוד, הפעם היחידה בה הוזכר גוש 6055 במהלך ההליך היה בפסק הדין ואף בדיקה לאיתור גוש 6055 חלקה 54 באתר המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) העלתה תוצאה של "לא נמצא ערך" (העתק תדפיס צורף כנספח 2 לתגובה). גם הנתבע לא טרח להציג היכן נמצא אותו גוש שגוי ומה הקשר שלו למקרקעין.

המבקשות מפרטות הלכות בתי משפט התומכות בבקשתן. בעניין מרדכי הן מוסיפות כי הדברים שם יפים מקל וחומר לענייננו, שבו אין המדובר בהסכם פשרה המגלם אלמנט חוזי , שאז מידת מעורבותו של בית המשפט פחותה. הן מוסיפות כי הנתבע לא הציג אף מקרה שבמסגרתו נדחתה בקשת תיקון בנסיבות דומות.

לסיכום, כלל הנימוקים לעיל מצדיקים את תיקון פסק הדין והם מהווים טעם מיוחד, ככל שנדרש, לביצוע התיקון גם בחלוף מספר שנים מהמועד שניתן.

דיון

המסגרת המשפטית

סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.
(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.
..."

לעניין הארכת מועדים, קובעת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בתי המשפט דנו זה מכבר בבקשות לתיקון פסקי דין בהן נפלה טעות סופר והתירו את ביצוע התיקון.

כך, בעניין מרדכי הנזכר לעיל נדון מקרה שבו ניתן פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה שנפלה בו טעות סופר במספר הגוש (בהסדר הפשרה צוין גוש 2633 במקום המספר הנכון 2663). בית משפט השלום קיבל את הבקשה לתיקון פסק הדין, שהוגשה כשנתיים לאחר שניתן. ערעור שהוגש לבית משפט המחוזי נדחה ובקשה רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

יפים לענייננו דברי כב' השו' דנציגר בעניין זה:

"דין בקשת רשות הערעור להידחות. המדובר בבקשה קנטרנית מאין כמותה אשר אין כל הצדקה לדון בה בגלגול שלישי. כאשר מדובר בטעות סופר שנפלה בפסק הדין (פסק דין שאך נתן תוקף להסכמות הצדדים), וכאשר אין כל מחלוקת בדבר זיהויו הנכון של הנכס, לא היה מלכתחילה מקום שהמבקש יתנגד לתיקון המבוקש. אמנם, סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע כי טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת ניתנת לתיקון בתוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם. יחד עם זאת, סעיף 81(ב) לאותו חוק קובע כי "בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן". לו רק היה המבקש מסכים לתיקון הטעות (שהוא עצמו מודה שנפלה בפסק הדין) לא היה כל צורך בהארכת מועד ובנימוק מיוחד לשם כך. עמידתו של המבקש על התנגדותו העקרונית עקב חלוף הזמן, מהווה - כפי שציינו שתי הערכאות קמא - עמידה על זכות בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אין כל מקום לדון בשאלות המשפטיות לכאורה שמעלה המבקש." (פסקה 7)

מקרה נוסף שבו אושר תיקון פסק הדין הוא רע"א 4232/11 בוכריס נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 10/8/2011) (להלן: " עניין בוכריס"). בעניין בוכריס נדון מקרה בו ניתן תוקף של פסק דין להודעת המבקש (בהסכמת המשיב) שלפיה המבקש יפנה את המקרקעין. כשבע שנים לאחר מכן, הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות הסופר בפסק הדין, כך שיתוקן הגוש הנקוב בהודעה (בהודעה נרשם גוש 7108 אך הגוש הנכון הוא 710 3). בית משפט השלום החליט לתקן את פסק הדין וערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

אמנם בעניין מרדכי ובעניין בוכריס תוקן פסק דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים ובענייננו מדובר בתיקון פסק הדין לגופו, אולם אני סבורה כי אין לכך כל נפקות ככל שמדובר בתיקון של טעות סופר, כפי שארחיב בהמשך. לכל היותר, ניתן לטעון כי אם בתי המשפט היו נכונים לתקן טעות סופר בפסקי דין המאשרים הסכמי פשרה בוודאי ובוודאי שיעשו כן שעה שמדובר בפסק דין הנסמך על כתבי טענות, ראיות ועדים, שם ישנו בסיס עובדתי המאפשר להבהיר האם אכן מדובר בטעות ומה טיבה.

לעניין הגישה המקלה בתיקון פסק הדין, אפנה לדברי כב' השו' ש' לוין בד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא, לט(4) 433 (1985):

"נתאר לעצמנו מקרה, שבו ניתן פסק-דין שבו צוין מספר שגוי של גוש וחלקה בנוגע למקרקעין ששימשו נושא להתדיינות. בעל הדין, שזכה בהתדיינות, אינו שם לב לטעות, ובגלל העדר אפשרות לרשום את המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין מונח פסק הדין כאבן שאין לה הופכן במשך שנים רבות. כעבור זמן רב כבר ניתן לממש את פסק הדין על-ידי רישום המקרקעין בשם התובע. הזוכה מבקש לממש את פסק הדין ומגלה את הטעות. הוא מבקש לתקן את פסק הדין. המשיב מתנגד. הנח, שבית המשפט מאריך את המועד להגשת הבקשה על יסוד תקנה 528 לתקנות תשמ"ד. אפשר לטעון, שלפי נוסח סעיף 81 מוארך אוטומאטית מועד הערעור על פסק הדין המקורי, למרות שניתן כבר לפני שנים רבות, ובעלי הדין כבר השלימו עמו ופעלו לפיו; אפשר שמנוסח סעיף 81 ניתן להעלות, במאמץ רב, גם כוונה אחרת, אך מהי כוונה זו, ומה הטעם להעמיד לפני בעלי דין פוטנציאליים מוקדי התדיינות, שאין בהם כל צורך ? שלישית, מה טעם בכלל להגביל את המועד להגשת בקשת התיקון, אפילו כשהמדובר בעניינים טריוויאליים, ומה ראה המחוקק לשנות את ההסדר הקיים, שפעל כהלכה מימים ימימה ?
7. מן הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה, שכל עוד סעיף 81 בעינו עומד, יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין או החלטה אחרת בטיבו של ה"טעם המיוחד", הנדרש להארכת המועד לפי תקנה 528 לתקנות תשמ"ד, הרבה מעבר לפרשנות, שניתנה לדיבור זה בסוגיות אחרות; לאמור, כל אימת שהתיקון לא יגרום לבעל הדין המשיב עיוות דין, ויש למבקש הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, ייטה בית המשפט לראות, שקיים "טעם מיוחד", המצדיק היעתרות לבקשה." (עמ' 437-438).

מהכלל אל הפרט

עיון בכתב התביעה ובבקשת הרשות להתגונן כמו גם בראיות שהוגשו במסגרת התביעה מעלות ללא כל צל של ספק כי ההליך התנהל ביחס למקרקעין הידועים כגוש 7054 חלקה 23 וגוש 7055 חלקה 54 ולא כפי שנרשם בטעות בפסק הדין גוש 7054 חלקה 23 וגוש 6055 חלקה 54.

בעניין זה אפנה בין היתר לסעיפים 2 ו-9 לכתב התביעה המפרטים את זיהוי המקרקעין ובהם נכתב במפורש גוש 7055; לנסח הרישום של גוש 7055 חלקה 54 ולתשריט שצורפו כנספחים 1 ו- 2 לכתב התביעה, בהתאמה). ראו גם סעיף 4 לתצהיר מר תומר וינברגר מטעם המבקשות אף שם כתוב גוש מספר 7055. כמו כן, אפנה לבקשת הרשות להתגונן ממנה עולה כי המשיב מודה שעסקינן בגוש 7055. ראו סעיף 8; וסעיף 49 שבו המשיב אינו מכחיש את האמור בסעיף 2 לכתב התביעה.

לחיזוק האמור אחזור ואציין כי גוש מספר 6055 לא נזכר בכתבי הטענות ובראיות הצדדים ומעבר לכך, בדיקת המבקשות לאיתור גוש 6055 חלקה 54 באתר המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) העלתה תוצאה של "לא נמצא ערך".

לנוכח האמור עולה כי הליך התביעה התנהל ביחס לגוש 7055 ולא ביחס לגוש 6055. הנתבע לא העלה התנגדות לקיום הדיון ביחס לגוש 7055 במהלך התביעה ואף לא הוכיח מהו גוש 6055 ומהי זיקתו לתביעה. מכאן, שהמשיב אף מנוע ומושתק מלטעון כל טענה כנגד התיקון המבוקש של פסק הדין.

טעות זו היא טעות הנכנסת בגדר המונח "טעות" שבסעיף 81 לחוק בתי המשפט. קרבתן של הספרות 6 ו- 7 במקלדת מחזקת את העובדה כי מדובר בטעות סופר בלבד (בהקשר זה אוסיף כי בעת כתיבת פסק הדין, די בטעות יחידה כדי לגרור אותה על פני פסק הדין, שכן בעת ההגהות האחרונות בטרם פרסום, אשווה בין הגדרת המקרקעין בפסק הדין לבין הגדרתו בחלק האופרטיבי, אולם כבר לא אשוב אל כתבי הטענות) .

האמור מקבל משנה תוקף בנסיבות שבענייננו בהן נודע למבקשות דבר הטעות בפסק הדין רק במהלך הכנת החומר הדרוש לפתיחת תיק ההוצאה לפועל וזאת לאחר שהמשיב זלזל בפסק הדין שבערעור ולא ביצע את הליכי הפינוי. אציין כי מהתגובה ומתצהיר התמיכה בתגובה, לא ידוע בדיוק באיזה מועד התגלתה הטעות, וככל הנראה המועד הוא לאחר אפריל 2019.

היאחזותו של המשיב בטעות שבפסק הדין והתנגדותו הבלתי מוצדקת לתיקונו מלמדות על חוסר תום לב משווע. המשיב עושה שימוש לרעה בזכות ובהליכי בית המשפט, הוא מטריח לשווא את המבקשות ומשחית לריק את זמנו של בית המשפט. מקרה זה הוא מקרה מובהק בו אין כל יסוד להתנגדות המשיב וברור מהנסיבות כי יעשה כל שלאל ידו כדי לעכב את פינויו.

מנגד, מי שיפגעו כתוצאה מאי תיקון פסק הדין אינן רק המבקשות אשר מזה שנים פועלות לפינוי המשיב אלא גם כלל הציבור באשר מדובר במקרקעין שהם מקרקעי ישראל.

כלל הנימוקים שלעיל מהווים כל אחד בנפרד, לא כל שכן במצטבר , "טעמים מיוחדים" להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון הטעות בפסק הדין בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , ומהווים נימוקים המצדיקים את תיקון הטעות בפסק הדין בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט.

משמתקיימים טעמים מיוחדים הרי שבוודאי קמה לבית המשפט הסמכות להאריך את המועדים המנויים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. אין נפקא מינה לכך שתיקון פסק הדין מבוצע לאחר שהאחרון הפך לחלוט ולו מהטעם שסעיף 81 לחוק בתי המשפט אינו מגביל את תיקון הטעות לאחר הליך הערעור או לאחר שפסק הדין הפך לחלוט.

לא למותר להפנות בעניין זה גם לרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, העתידות להיכנס לתוקפן ביום 1/1/2021 לפיהן:

אבקש עוד להוסיף, ערב כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 כי הכרעה זו גם מבטאת את מטרות התקנות כפי שבאה לידי ביטוי בתקנה 1, כדלקמן:

"מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך."

ואפנה גם לתקנה 4 שכותרתה "שימוש לרעה בהליך השיפוטי", כדלקמן:

"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו."

בשולי הדברים אציין כי לנוכח הכרעתי מתייתר הצורך לדון בטענת המבקשות כי התשובה איננה נתמכת בתצהיר; ובטענת המשיב כי המבקשות לא צירפו לתמיכה בבקשתן תצהיר שיבהיר מהו אותו "טעם מיוחד". טענות אלו אף אם הייתי מוצאת לקבלן לא היו משנות מהכרעתי.

עוד אציין בכל מקרה עומדת למבקשות גם הוראת תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי על פיה נתונה לבית המשפט סמכות כללית לתקן פגם בהליך. אין כל ספק כי תקנה זו ישימה אף היא בענייננו ומחייבת קבלת הבקשה.

סוף דבר

הבקשה מתקבלת.

פסק הדין מיום 22/9/2016 יתוקן באופן שבו בכל מקום בו כתוב גוש 6055 ייכתב גוש 7055.

למען הסר ספק אוסיף כי על המבקשות לא חלה כל מגבלה לפעול למימוש הפינוי בהוצאה לפועל בהתאם לפסק הדין ולהחלטת תיקון זו.

המשיב יישא בשכ"ט עו"ד של המבקשות בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. בהקשר זה אעיר כי ראוי היה כי המשיב מלכתחילה היה נותן הסכמתו לתיקון פסק הדין.

הסכום האמור ישולם בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תמציא לצדדים את העתק ההחלטה כחוק.5129371

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.