הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34435-07-19

לפני כבוד השופטת איילה גזית

התובע:
ברוך שמואל

נגד

הנתבע:
עו"ד עקיבא פוזנר

החלטה

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע בעקבות דברי לשון הרע חמורים, כטענת התובע, אשר נכתבו על ידי הנתבע מתוך ידיעה ברורה כי אינם אמת, ומתוך כוונת מכוון של הנתבע לפגוע בשמו של התובע.

כתב התביעה מפנה לאמור בתצהיר של הנתבע שניתן במסגרת תיק אזרחי 36351-02-19, וכן לאמור בתצהיר הנתבע בתיק אזרחי 4692-03-18, וכן לאמור בבקשת רשות להגן בתא"ק 64333-02-19 (סעיף 8,9,10 לכתב התביעה).

לטענת התובע, האמירות המהוות לשון הרע, לטענתו, אינן נוגעות כלל לתוכן העניין ואינן נחוצות להגנתו של הנתבע בתיק הספציפי.

הנתבע טען כי מדובר בפרסום מותר על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, וכן טען כי קיימת לו טענת אמת דיברתי, ואין לו כל כוונת זדון כלפי התובע ומטרתו היחידה הינה להתגונן כנגד תביעות הסרק שהוגשו נגדו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, עולה כי במקרה דנן מדובר בפרסום מותר על פי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע.

הלכה פסוקה היא כי החיסיון המוענק לפרסום לשון הרע תוך כדי דיון משפטי לפי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הוא חיסיון מוחלט. אין מקום לסייג את החסינות על ידי הוספת תנאים ודרישות שונות כגון: אמיתות הפרסום, העדר זדון או טענת רלבנטיות, וכל סייג או חריג לכלל הקבוע בסעיף 13 (5), אמור להיעשות בדרך של תיקון החוק על ידי המחוקק.

בית המשפט העליון פסק:
"הדין המצוי – סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע – אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי, ולא זו בלבד אלא שהגבלה שהייתה בחוק בעבר הוסרה ממנו מפורשות. ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין ביהמ"ש יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק".
(רע"א 1104/07עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל).

עוד קבע בית המשפט לעניין סעיף 13 (5) לגבי המונח דיון שנעשה "בפניהם":

"לאור המילה "בפניהם" בדיבור הנ"ל "תוך כדי דיון כאמור" אפשר היה לפרשו על דרך הצמצום שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני בית המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי ואינו עונה לצרכים הלגיטימיים של ניהול משפט תקין באורח חופשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי. ואכן, האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים".
(ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פד"י כח' (2), עמ' 620, 624).

על פי הלכות שנקבעו בפסיקה של בית המשפט העליון עולה כי כתבי בית דין שהגיש הנתבע בתיקים השונים המתנהלים בין הצדדים, בין אם בתצהיר, ובין אם במסגרת בקשת רשות להגן, נכנסים לגדר פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי על ידי בעל דין, ועל כן הינו פרסום מותר, אשר לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, כאמור בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע.

טענות התובע שאמירות הנתבע נעשו מתוך רשעות וכוונת זדון, ואינן רלבנטיות להליך המתנהל בתיקים התלויים ועומדים בין הצדדים, הן טענות לקיום חריגים , אולם חריגים אלה אינם מופיעים בסעיף 13 (5) על פי לשון החוק, ואין מקום להוסיף סייגים אלה, אלא באמצעות תיקון החוק על ידי המחוקק.

במאמר מוסגר, יאמר שהתובע רשאי היה לפנות לבית המשפט הדן בתיקים התלויים ועומדים בין הצדדים, בבקשה למחוק אמירות כאלה או אחרות מתוך התיק בטענת העדר רלבנטיות או טענות אחרות.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, לאור העובדה שהאמירות נעשו במסגרת פרסום מותר על פי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, לא היה מקום להגשת התביעה דנן, והיא נמחקת בזה, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתנה היום, ד' טבת תש"פ, 01 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.