הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 3417-10-18

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעת

פלונית
ע"י ב"כ עו"ד ירון

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רנרט

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. התובעת, ילידת 1991 (כיום בת 30), מהנדסת תעשיה וניהול בהשכלתה.

בתאריך 16.6.17, כשהיא בת 26, התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים – רכב פגע מאחור ברכב בו נהגה, וכתוצאה היא פגעה ברכב שהיה לפניה. נסיבות פגיעתה עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והיא זכאית לפיצויים מהנתבעת בהיותה מי שביטחה במועד הרלוונטי את השימוש ברכב בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת רק בגובה נזקה של התובעת.

הנכות הרפואית

2. לבקשת התובעת ובהתאם לסעיף 6א(א) לחוק הפיצויים ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, בית המשפט מינה לתובעת שני מומחים רפואיים לבדיקתה ולקביעת מצבה הרפואי בעקבות התאונה, ד"ר אלישע אופירם בתחום האורתופדיה וד"ר אריה קוריצקי בתחום הנוירולוגיה. להלן סיכום חוות דעתם:

א. אורתופדיה

ד"ר אופירם עיין במסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו ובדק את התובעת. לאחר התאונה, שהיתה במנגנון פגיעה אחורי וקדמי, התובעת התלוננה על כאבי צוואר, כאבי ראש וסחרחורת. בהמשך היא טופלה בפיזיותרפיה ובנוגדי דלקת וכאב ועברה הזרקות לאזור חוליות C4-7. CT שבוצע כשנה לאחר התאונה פוענח כתקין. בבדיקתו, המומחה מצא מגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה הצווארי - בתנועות הכיפוף והיישור וכן בתנועת הרוטציה לשמאל. מסקנתו היתה כי בעקבות התאונה לתובעת נותרה, לאחר תקופת אי-כושר בת שבועיים, נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי פרט 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. המומחה לא צפה שיהיה שינוי במצבה של התובעת, וככל שטיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה שעברה גורמים לה להטבה, יש לאפשר לה לבצע עד 25 טיפולים למשך שנה ממועד חוות דעתו (ראו חוות הדעת של ד"ר אופירם מתאריך 12.4.19).

ב. נוירולוגיה

ד"ר קוריצקי עיין אף הוא במסמכים הרפואיים של התובעת מהם עלה כי התובעת לא איבדה את הכרתה בתאונה, אך 3 ימים לאחר מכן הגיעה למיון בית החולים כאשר היא מתלוננת על כאבי צוואר ורדימות ברגליים, כמו גם על כאבי ראש וסחרחורות. לא נמצא אז חסר נוירולוגי, בצילומי עמוד שדרה צווארי ומותני לא נמצאו סימני חבלה, והיא שוחררה למעקב בקהילה. לפניו התובעת התלוננה על כאב ראש מצחי, דו-צדדי, שנמצא ברקע ומחמיר לקראת ערב, על עייפות, סחרחורת תנוחתית, קשיי זיכרון ומצב רוח ירוד. בדיקה נוירולוגית שבוצעה על ידו נמצאה תקינה. בדיקת רופא אף אוזן גרון שתיעוד לה נמצא במסמכים הרפואיים היתה תקינה, וכך גם בדיקת שמיעה שהיתה בגדר הנורמה.

בתיעוד רפואי הקודם לתאונה נמצא כי התובעת אובחנה כסובלת מכאב ראש תעוקתי, הן בשנת 2006 הן בשנת 2015. כמו כן אובחנה הפרעת קשב שטופלה באמצעות תרופות.

המומחה העריך כי לתובעת תסמונת חלקית שלאחר חבלה במנגנון "צליפת שוט", ונכותה הצמיתה בגין התאונה (לאחר ניכוי 2.5% בשל מצב קודם) היא 7.5% בין פרט 34(ב)(1) לבין פרט 34(ב)(2) לתקנות (מותאם) ("הפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן: (1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה... 0%; (2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה ...10%"). בשולי חוות דעתו, המומחה ציין כי אינו רואה צורך במינוי מומחה לכאב שכן התלונות בדבר כאבים נלקחו על ידו בחשבון בעת הערכת הנכות (ראו חוות דעת של ד"ר קוריצקי מתאריך 7.11.19 ותשובות לשאלות הבהרה מתאריך 22.12.19).

3. התובעת לא הזמינה מי מהמומחים להיחקר על אודות חוות דעתם, ואילו הנתבעת חזרה בה מכוונתה המקורית להזמינם. ובכל זאת, הנתבעת מבקשת להצביע על אי-דיוקים, בלשון המעטה, שעלו מתצהיר תשובות לשאלון עליו התובעת חתמה בשנת 2019 במסגרת הליכים מקדמיים: שם, היא לא ציינה את כאבי הראש אותם חוותה בשנת 2006 וגם בשנת 2015 (שאלה 4(ו)); או את תאונת דרכים בשנת 2015 בה היתה מעורבת תוך כדי שרכבה על אופניים ומונית פגעה בה (מסמך 20 לתיק מוצגי הנתבעת מתאריך 4.11.15) (שאלה 6); גם על הטיפול תרופתי שקיבלה בשנת 2015 להפרעת קשב וריכוז לא הצהירה למרות שנשאלה (שאלה 3(ג) (פרוטוקול מתאריך 15.2.21 בעמ' 8 שו' 11-12. כל ההפניות הן לפרוטוקול זה אלא אם צויין אחרת) ולבסוף - מחלת הקרוהן שבה כבר אובחנה במועד שהשיבה על השאלון לא קיבלה בו ביטוי (שאלה 7(ב)), והתובעת הסתפ'ה בהצהרה על בעיות עיכול לפני התאונה בגינן אושפזה (ראו שאלון, נספח לתיק המוצגים של הנתבעת ותצהיר תשובות לשאלון נ/4).
התובעת נשאלה על אי-דיוקים אלו בחקירתה הנגדית, אך נוכח כמות אי הדיוקים בתשובותיה לשאלון, הסבריה לא היו משכנעים במיוחד (עמ' 7 שו' 1 – עמ' 8 שו' 23).
הגם שכך, אין בכך כדי להפחית מנכותה הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחים מטעם בית המשפט, שחלק מהאירועים הללו היו ידועים להם ובאו לידי ביטוי בחוות דעתם. יודגש, בפרט לעניין מחלת הקרוהן, כי הנתבעת לא הגישה בקשה לפי התקנות למינוי מומחה לקביעת מצבה הרפואי של התובעת שאינו קשור לתאונה, ועל כן כל טענה רפואית וקיומה של נכות בהקשר זה – לא הוכחה.

4. לסיכום נקודה זו; הקביעה בדבר מצבו הרפואי של תובע מסורה בידי בית המשפט, אשר יכול להסתמך על חוות הדעת, כולה או מקצה, או לדחותה. עם זאת, בהיותו של המומחה אובייקטיבי, ובהיעדר נימוקים משכנעים, בית המשפט יטה שלא לסטות מחוות דעת המומחה מטעמו – זרועו הארוכה (רע"א 1157/15 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (2015) בפסקה 5; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). כך יהיה גם במקרה דנן ונכותה הרפואית המשוקללת, הצמיתה, של התובעת תעמוד על 12% (במעוגל) בתחום האורתופדיה (הגבלה קלה בתנועת עמ"ש צווארי) והנוירולוגיה (תסמונת לאחר חבלת ראש).

בסיס שכר עובר לתאונה

5. במועד התאונה, התובעת היתה בראשית הקריירה המקצועית שלה כמהנדסת תעשיה וניהול ועבדה בחברת היי-טק (א.א.). שכרה בחודשים שלפני התאונה, ינואר-מאי 2017, עמד בניכוי מס הכנסה וצמוד להיום על 10,000 ₪ (במעוגל. ראו הסכומים המצטברים בתלוש חודש מאי 2017, מסמך 103 לתיק המוצגים של התובעת).

הפסדי שכר בעבר

6. את תקופת העבר, בין מועד התאונה לבין מועד פסק הדין, ניתן לחלק כדלקמן:

א. תקופה 1: 16.6.17 – יולי 2017 (כולל) [מהתאונה ועד עזיבתה את חברת א.א]

בחודש התאונה, יוני 2017, שכרה של התובעת היה, לאחר ניכוי מס הכנסה וצמוד להיום, 9,450 ₪ (במעוגל) קרי, הפסד של 550 ₪ לעומת בסיס השכר (ראו תלוש 6/2017, מסמך 104 לתיק מוצגי התובעת).

בחודש יולי 2017, שכרה של התובעת, בניכוי מס הכנסה וצמוד להיום, עמד על 11,900 ₪ כולל תשלום דמי הבראה . ללא דמי ההבראה השכר עמד לאחר ניכוי מס הכנסה על 9,995 ₪, שהם 10,145 ₪ צמוד להיום ( לתלוש 7/2017 ראו מסמך 76 לתיק מוצגי הנתבעת). אין הפסד בחודש זה.

ב. תקופה 2: 2 0.8.17-אוקטובר 2017 (כולל) [עבודה בחברת ר.ס]

החל מתאריך 20.8.17 ועד לחודש אוקטובר 2017 (כולל), התובעת עבדה בחברת ר.ס., במשכורת חודשית ברוטו של 11,050 ₪ (ראו הסכום המצטבר בדוח רציפות ביטוח מסמך 69 לתיק מוצגי הנתבעת [25,419 ₪ : 2.3 חודשים]). סכום זה, צמוד להיום ובניכוי מס הכנסה עומד על 10,550 ₪.
אין הפסד שכר לעומת בסיס השכר.

ג. תקופה 3: 24.10.17-יוני 2018 [עבודה בחברת ז.]

בתאריך 24.10.17 התובעת שוב החליפה מקום עבודה לחברת היי-טק אחרת (ז.) שבה עבדה ברציפות כ- 8 חודשים עד לחודש יוני 2018 בשכר חודשי של 13,518 ₪ (ראו הסכומים המצטברים בדוח רציפות ביטוח מסמך 69 לתיק מוצגי הנתבעת [27,357 + 84,169 : 8.25]) . סכום זה צמוד להיום ולאחר ניכוי מס הכנסה - 12,560 ₪.
אין הפסד שכר לעומת בסיס השכר.

ד. תקופה 4: יולי 2018 – מרץ 2019 (כולל)

בין החודשים יולי 2018 ועד מרץ 2019 (כולל), 9 חודשים, התובעת לא פרטה בתצהירה היכן עבדה, אם עבדה, ובאיזה שכר. גם תלושים או אסמכתאות אחרות לעניין קורותיה באותה התקופה לא הוגשו. בהעדר נתונים על אודות תעסוקה או העדר תעסוקה והסיבות לכך, ומאחר שעסקינן ב'נזק מיוחד' הטעון הוכחה שלא הוכח, אין מקום לפיצוי בגין תקופה זו.

ה. תקופה 5: 7.4.19 – היום [עבודה בחברת ר.ל]

החל מתאריך 7.4.19 ועד היום, התובעת מועסקת כמנהלת תיק לקוחות בחברת היי-טק (ר.ל). ההעסקה היא באמצעות חוזה העסקה ללא תאריך סיום (עמ' 3 שו' 20-26).

שכרה החודשי הממוצע במהלך שנת 2019, בניכוי מס הכנסה וצמוד להיום, עמד על 15,970 ₪ (ראו הסכום המצטבר של תלוש חודש 12/2017 [מסמך 120 לתיק מוצגי התובעת ] בניכוי מס הכנסה, מחולק ב – 8.75 חודשים, וצמוד להיום). אילו בשנת 2020 שכרה כבר עמד על 17,350 ₪ (ראו הסכום המצטבר של חודש 12/2020 [מסמך 182 לתיק מוצגי התובעת ] בניכוי מס הכנסה מחולק ב- 12, צמוד להיום). גם בתקופה זו אין הפסדי שכר בפועל, נהפוך הוא – שכרה של התובעת עלב אופן משמעותי, עלייה של כ – 73% לעומת בסיס השכר.

יש להניח כי התובעת משתכרת להיום, מועד פסק הדין, סכום זהה אם לא גבוה יותר.

ו. סך הפסדי השכר ממועד התאונה ועד פסק הדין מסתכמים בסכום של 550 ₪ (סעיפים א-ה לעיל), ובצירוף ריבית באמצע התקופה 600 ₪ (במעוגל) .

7. מהפרוט לעיל ניתן להתרשם כי בפרק זמן של שנתיים לאחר התאונה, התובעת החליפה 3 מקומות עבודה, שבחלקם עבדה חודשים ספורים בלבד. לטענתה, נאלצה לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו בשל כאביה ובעיותיה הרפואיות, כשבמעברים אלו הפסידה במצטבר 3 חודשי עבודה בגינם היא עותרת לפיצוי.

אלא, שלא התרשמתי (גם נוכח אי הדיוקים שנפלו בתצהיר התשובות לשאלון) כי השינוי התכוף במקומות העבודה שאפיין את התקופה שלאחר התאונה נבע ממנה דווקא. התובעת עבדה בחברת א.א עוד משנת 2015, כשהיתה עדיין סטודנטית. עם סיום לימודיה וקבלת תואר בהנדסה החלה לעבוד במקצועה והמעברים נעשו לצורך שיפור תנאי עבודתה ומיצוי פוטנציאל שכרה. ממילא, זולת עדותה שהיא עדות יחידה של בעל דין המעניין בתוצאות משפטו, לא הובאה כל עדות של מי ממנהליה באותן החברות כי עזיבתה היתה על רקע מכאוביה וקשייה בעקבות התאונה.

המסקנה היא כי זולת הסכום של 600 ₪ בחודש התאונה, לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר עד למועד פסק הדין.

8. להשלמת התמונה אוסיף כי חוץ מ עבודתה כשכירה, התובעת עברה קורס מדריכות פילאטיס והחל מסוף חודש יולי 2019 היא מדריכה (כעצמאית) שעורי פילאטיס. רווחיה לשנת 2019 היו 11,702 ₪ (ראו דוח תקופתי להנהלת חשבונות, מסמך 128 לתיק המוצגים של התובעת ) שהם צמוד להיום כ – 2,350 ₪ לחודש. בשנת 2020 רווחיה עמדו על 14,275 ₪ (דוח רווח והפסד, מסמך 186) שהם כ- 1,200 ₪ לחודש. כל האמור לפני מס הכנסה.

בחישוב הפסדיה של התובעת (לעבר, אך גם לעתיד) לא לקחתי בחשבון את השתכרותה כמדריכת פילאטיס. מדובר בעיסוק נוסף, פעמיים בשבוע, המשתלב בשגרת הפעילות הגופנית שלה עצמה שעליה המליץ לה רופא (עמ' 5 שו' 2-13). לכן, לא נראה כי צפוי שינוי בכושר השתכרותה של התובעת בעיסוקה זה כתוצאה מנכותה, ואין זה מיותרת לציין כי התנודתיות בהכנסתה בין השנים 2019 ו – 2020 נבעה גם מתקופת הקורונה (עמ' 5 שו' 1).

הפגיעה בכושר ההשתכרות והפסד השתכרות

9. מידת השפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו של נפגע בכלל, ועל תפקודו במישור התעסוקתי בפרט מוטלת לפתחו של בית המשפט. פגיעה זו מושפעת לא רק מנכותו הרפואית של הנפגע, אלא יש ליתן משקל גם להיקף הפגיעה, אופייה, מיקומה ולהתייחס לנתוניו האישיים של הנפגע: גילו, השכלתו, עיסוקו, מקום עבודתו והשינויים שחלו בשכרו (ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2010); ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)).

10. התובעת היא מי שבמועד התאונה היתה בראשית דרכה המקצועית כמהנדסת. למרות התאונה ומגבלותיה הגופניות, שכרה הושבח באופן משמעותי, עד 73% משכרה לפני התאונה. בראיון למקום עבודתה הנוכחי (ר.ל) היא לא סיפרה על אודות מגבלותיה מהטעם, לדבריה שלה עצמה , " שהתפקיד שלי לא מצריך שום דבר שהמוגבלות שלי אמורות להפריע לו" (עמ' 4 שו' 1-2) ולעת זו מעסיקתה שבעת רצון מתפקודה (שם, בשו' 6). התובעת גם עובדת משרה מלאה בת 9 שעות עבודה ביום (9:00-18:00), 5 ימים בשבוע, ועל פי תלושי השכר גם מקבלת שכר עבור שעות נוספות [ראו לדוגמה, תלושי שכר בעמ' 107-124 לתיק המוצגים של התובעת ] (לטענת התובעת בפועל היא לא עובדת שעות נוספות, וכל העניין מגולם בשכרה (שם, בשו' 15-24, שו' 33-34). תהא משמעות תשובה זו אשר תהא, הסכם העבודה לא הוגש על ידה, מעסיקה לא הובא על ידה ליתן עדות, ולכן המסקנה היא שתלוש השכר משקף ביצוע שעות נוספות). ועוד יש לציין כי התובעת משלבת בין עבודה במשרה מלאה, שעות נוספות, פעילות גופנית בשעות הפנאי (פילאטיס 3 פעמים בשבוע (כולל הדרכה) והליכות יומיומיות ( נ/1), עמ' 5 שו' 6-13), ונראה שהפגיעה התפקודית נמוכה מנכותה הרפואית.

ולמרות האמור; לפני התובעת עוד שנות עבודה ארוכות (37 שנים עד גיל 67, ראו ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (2005) בפסקה 7) . גם אם לא צפויה פגיעה ממשית בכושר השתכרותה בטווח הקרוב, יתכן שבמהלך שנות העבודה שעוד יבואו נכותה תקשה על קידומה או שאם תעזוב את מקום עבודתה היא תתקשה להשתלב בעבודה אחרת ברמת השתכרות דומה ( ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257, 262 (1994)). זאת ועוד, נכויותיה – הגם שכל אחת בפני עצמה היא נכות קלה יחסית – יחדיו מהוות 12% נכות בתחומים שונים, עמוד שדרה צווארי מחד וכאבי ראש מאידך, ששילובן עלול להקשות על תפקודה, בפרט בעבודה שהיא עבודה משרדית (עמ' 4 שו' 10-11). עוד יש לתת את הדעת לכך כי אלמלא התאונה יתכן שהתובעת היתה משביחה את שכרה בעתיד בשיעור גבוה מקצב השבחתו בעבר.

11. בשולי הדברים; בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי מגבלותיה של התובעת פחות באות לידי ביטוי בעבודתה מאחר שהיא צורכת קנאביס על בסיס יומיומי. לטענה זו אין תשתית עובדתית בתצהיר התובעת או בעדותה, ואף לא בחוות דעת רפואית, כך שהיא נותרה בגדר טענה בעלמה.

12. לאור האמור לעיל, הדרך הנכונה לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרותה בעתיד כך שישקף וישקלל את השיקולים לעיל, יהיה על דרך האומדן בסכום גלובאלי של 280,000 ₪ (במעוגל) (שהוא כמחצית מחישוב אקטוארי המבוסס על השכר העדכני של התובעת כשכירה [17,350 ₪ * 12% * 267.9937 מקדם היוון * 50%]).

פנסיה

13. על פי הפסיקה וצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957, הפסדי הפנסיה יחושבו לפי 12.5% מהפסדי השכר בעתיד (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (2014); ת"א (חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (2013)). סכום זה עומד על 35,000 ₪ (12.5%* 280,000 ₪) (במעוגל).

עזרת הזולת

14. התובעת טוענת כי לאחר התאונה, ועד היום, היא נזקקת לעזרת צד שלישי בתפקודי היומיום ובביצוע עבודות משק הבית (סעיף 11 לתע"ר). בתמיכה לטענתה זו התובעת הגישה את תצהירה של אמה (ת/3) לפיו בשנה הראשונה לאחר התאונה בתה נזקקה לעזרה מוגברת בביצוע מטלות הבית והקניות. בעדותה האם תיארה מצב שבו במשך שנה לאחר התאונה (ואולי אף יותר), בתה נהגה לשכב זמן רב במיטה ( עמ' 13 שו' 3, שו' 6-9) והיא נהגה להגיע לדירתה עד 4 פעמים בשבוע כדי לנקות, לבשל ולערוך קניות. לטענתה, עד היום היא עוזרת לבתה, אולם היום הנטל מתחלק עם בן זוגה של התובעת, שאותו הכירה בשנת 2018 ולו נישאה במרוצת הזמן. גם בן הזוג הגיש תצהיר (ת/4) שבו לטענתו נטל אחזקת הבית נופל בעיקר על כתפיו בשל מצבה הרפואי של רעייתו.

15. אין תשתית ראייתית מתאימה לפסיקת פיצוי עבור הנזק המיוחד של עזרת הזולת לתקופת העבר. מדובר בעזרה רגילה של בני משפחה שאינה חריגה בהיקפה ובמהותה, והיא גם פרי רצונה (הטבעי והמבורך) של האם לעזור לבתה העובדת במשרה מלאה, כולל שעות נוספות. מעדות בן הזוג התרשמתי כי היו תקופות שלקח על עצמו חלק גדול יותר באחזקת הבית מאחר שהיה סטודנט, לא עבד במשרה מלאה והיה יותר בבית (עמ' 15 שו' 1).

ואילו לעתיד; בהתחשב בגילה של התובעת (30), בשילובן של שתי נכויות שונות, אני מעריכה את העזרה לעתיד על דרך האומדן בסכום של 45,000 ₪ (30-45 דקות בשבוע עד תוחלת חיים).

הוצאות רפואיות ונסיעות

16. לטענת התובעת, לאחר התאונה ובעקבותיה קיבלה רישיון לשימוש בקנאביס רפואי לטיפול בכאבי הצוואר, הראש וסחרחורות (לשני הרישיונות החל מחודש 9/2019 ראו מסמכים 70-71). בעבר, ההוצאה החודשית עמדה על 280 ₪, וכיום הוצאה זו עלתה לסכום של 420 ₪ (בעקבות הרפורמה). היא עותרת לפיצוי על הוצאה כספית זו, בהתאם לקבלות שאותן הציגה (מוצג ת/4 על השלמותיו), ולעתיד , עד אריכות ימים , לפי 420 ₪ לחודש.

17. הנתבעת מתנגדת לפיצוי בגין השימוש בקנאביס, ובדין.

18. הטענה כי טיפול רפואי זה ניתן בשל התאונה היא טענה רפואית שלא הוכחה באמצעות מי מהמומחים. כזכור, התובעת לא הזמינה אותם להשיב על שאלות הקשורות בחוות דעתם, ואף לא שלחה להם שאלות הבהרה בנושא זה. ולא זו בלבד שהצורך בשימוש בקנאביס עד-עתה לא הוכח כצורך הקשור בקשר סיבתי לתאונה, אלא שגם לא ברור אם יהיה צורך בטיפול כזה בעתיד, לכמה זמן ובשל איזו בעיה רפואית. יוזכר כי האורתופד, ד"ר אופירם, דווקא התייחס לנושא הטיפול הרפואי, והגביל אותו ל – 25 טיפולים תומכים (פיזיותרפיה והידרותרפיה) וגם זאת למשך שנה בלבד לאחר שנתן את חוות דעתו. לאור האמור, הוצאה כספית זו אינה בת-פיצוי – לא בעבר וגם לא לעתיד.

19. זולת קנאביס, התובעת טופלה ב – 16 טיפולי פיזיותרפיה ו – 11 טיפולי רפואה משלימה (דיקור ואוסטיאופטיה) (מסמכים 16 ו – 30 לתיק מוצגי התובעת), שאותם הפסיקה משאלו האחרונים לא הועילו במיוחד (עמ' 6 שו' 14-19). היא מתמקדת בפילאטיס לצורך הטבה ושמירה על מצבה הבריאותי. לא הוגשו הוצאות בקשר עם פעילות גופנית זו.

20. לאחר כל אלה, ומשום שככלל הוצאותיה הרפואיות של התובעת מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד –1994, סך הפיצוי בראש נזק זה של הוצאות רפואיות (כולל קבלות ספורות על תרופות שצורפו לתיק המוצגים של התובעת) ונסיעות, לעבר ולעתיד, יעמוד על 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

21. נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 12%. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 הפיצוי בגין נכות זו (לאחר ניכוי גיל) הוא בסכום של 22,300 ₪ (במעוגל).
22. סיכום הפיצויים הוא כדלקמן:

א. הפסדי השתכרות בעבר 600 ₪
ב. הפסד כושר השתכרות 280,000 ₪
ג. פנסיה 35,000 ₪
ד. עזרת הזולת (עבר ועתיד) 45,000 ₪
ה. הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪
ו. נזק לא ממוני 22,300 ₪
סה"כ ביניים 387,900 ₪
בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 59,000 ₪
סה"כ 447,000 ₪ (במעוגל)

חיוב נוסף בהוצאות

23. דיון ההוכחות התקיים בתאריך 15.2.21, לאחר שנקבע 7 חודשים קודם לכן (ראו פרוטוקול מתאריך 12.7.20). הנתבעת ביקשה לזמן את שני מומחי בית המשפט לדיון כדי להשיב על שאלות הקשורות בחוות דעתם, ובית המשפט אישר את בקשתה ( החלטה מתאריך 10.8.20).

כחודש ימים לפני הדיון הנתבעת הודיעה לבית המשפט כי פנתה לד"ר אופירם כדי להזמינו לדיון אך הוא אינו יכול להתייצב מאחר שמדובר ביום ב' בשבוע, כאשר בימים ב' ו – ד' הוא מבצע ניתוחים. בקשתה לדחות את הדיון בשל האמור נדחתה , והוריתי על קיום הדיון ללא ד"ר אופירם, כשלשמיעתו יוקצה מועד נוסף. יום לפני הדיון הנתבעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירתו של ד"ר קוריצקי ( ראו הודעה מתאריך 14.2.21), וכך במועד ההוכחות נשמעו רק התובעת ועדיה ונקבע במיוחד דיון הוכחות נוסף (20.4.21) לשמיעתו של ד"ר אופירם (כשלעדותו גם התווספה ההוראה כי הסיכומים ישמעו בעל-פה).

24. ושוב, יום לפני הדיון הנוסף , הנתבעת הודיעה כי למען ייעול הדיון היא מוותרת גם על חקירתו של ד"ר אופירם וביקשה להגיש סיכומים בכתב. לא נעתרתי לבקשה, והוריתי על קיום הסיכומים בעל-פה.

25. על רקע זה התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בהוצאות ומלינה על עינוי הדיון שנגרם לה לאחר שהנתבעת לא זימנה כדין את את ד"ר אופירם ובית המשפט נאלץ לקבוע מועד נוסף לשמיעתו כשלבסוף הנתבעת ויתרה גם על העדתו (כפי שויתרה קודם לכן על העדתו של ד"ר קוריצקי).

26. יש בדבריה של התובעת ממש. ניתן היה לסיים את שמיעתו של התיק במועד הראשון שנקבע, בתאריך 15.2.21. רק בשל התנהלות הנתבעת נקבע מועד נוסף (20.4.21), לשמיעתו של ד"ר אופירם, מועד שבסמוך מאד אליו התברר כמיותר, לאחר שהנתבעת ויתרה גם על חקירתו. בזבוז זמן משווע, הן של ב"כ התובעת לצורך לימוד התיק לישיבה נוספת שניתן היה לייתרה, הן של זמן שיפוטי יקר שיכול היה להיות מוקדש לשמיעתם של בעלי דין אחרים . הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 2,000 ₪ בגין הישיבה המיותרת.

סוף דבר

27. הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 447,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת 2,000 ₪ בשל ישיבת ההוכחות הנוספת, המיותרת.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"א, 29 מאי 2021, בהעדר הצדדים.