הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34107-07-16

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעים

1.עמותת הוקי רולר ראשון לציון (ע"ר) 580376911
2.אנדריי שטפוצה
3.משה אלקין
ע"י עו"ד שי זוהר ועו"ד מורן זבולוני לוי

נגד

הנתבע

ויטלי קופרמן
ע"י עו"ד שלומי ויינברג ועו"ד אביתר כהן

פסק דין

לפניי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע לתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪.

התובעת 1 היא עמותה רשומה בתחום ספורט ההו קי בראשון לציון. התובע 2 הוא חבר ועד העמותה המשמש כמאמן ומייסד העמותה והתובע 3 הוא שחקן בקבוצת ההוקי של התובעת ומשמש כיו"ר העמותה.

הנתבע היה שחקן בקבוצת ההוקי של התובעת והיה פעיל בה מספר שנים.

התביעה התייחסה לארבעה פרסומים כדלקמן: פרסום מכתב באתר האינטרנט של התובעת, פרסום בעמוד הפייסבוק של הנתבע בקשר למחנה אימונים במטולה ובבלרוס, פרסום תמונה בה הנתבע ובנו עם חולצת המועדון כאשר על חזית החולצה הופיעו תמונות של התובע 3 ופרסום פוסט באתר הפייסבוק של התובעת בו פרסם הנתבע סקר שערך לגבי האופן בו עליו לנהוג בעקבות מכתב שקיבל מאת ב"כ התובע ים בו נדרש למחוק את הפרסומים. הרקע לפרסומים, אשר תוכנם יפורט בהרחבה בהמשך, הוא פרישת הנתבע ובנו מהמועדון והנסיבות שהובילו לפרישתם.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע פרש מהמועדון לאחר ש לא היה שבע רצון מהיקף השתתפות בנו במשחקי קבוצת ההוקי. לטענתם, הנתבע היה ממורמר מכך שהקבוצה ממשיכה במשחקיה ואימוניה על אף עזיבתו ולכן פעל על מנת לפגוע בהם. לדבריהם, הפרסומים מכפישים אותם, נוגעים ישירות למשלח ידם ופוגעים בפרנסתם והם נכתבו בגסות במטרה לפגוע בהם . המדובר בפרסום רחב אשר עלול להגיע למאות אלפי או מיליוני אנשים.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי הפרישה נבעה מהתנכלות התובע 2 לבנו. לדבריו, במקביל לחברות בתובעת 1, החל בנו להתאמן גם אצל מאמן אחר שאינו חבר בתובעת ואשר בינו ל בין התובע 2 קיימת מתיחות אישית. כשנודע על כך לתובע 2, החל זה להתנכל לבנו ולהעליבו. הבן החליט לפרוש ובעקבותיו פרש גם אביו הנתבע. הנתבע טען כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית נטולת כל עילה מכוח הדין והחוק ובחלקה קיימות לנתבע הגנות מלאות על פי דין כך שדינה להידחות.

הצדדים הגישו תצהירים. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של התובעים 2 ו-3 ומטעם הנתבע הוגש תצהירו. בנוסף, התובעים הגישו את הפרסומים אשר היו בשפה הרוסית כשהם מתורגמים לעברית ומאומתים על ידי נוטריון. בדיון ההוכחות נשמעו העדויות והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

אדון בכל פרסום על פי הסדר הכרונולוגי כדלקמן:

הפרסום הראשון: פרסום מכתב באתר האינטרנט של התובעת

הפרסום הראשון הינו מכתבו של הנתבע מיום 22.1.2015שהופנה אל המועדון ופורסם באתר האינטרנט של התובעת. לאחר שהנתבע התבקש להסיר פרסום זה, הוא המשיך להתפרסם בעמוד הפייסבוק שלו תוך השארת לינק מתאים באתר הקבוצה. בכתב התביעה כמו גם בתצהירים מטעם התובעים, לא הפנו התובעים אל החלק במכתב ש לטענתם מהווה פרסום לשון הרע. מדובר במסמך ארוך בו נכתבו דברים שונים ביחס לנעשה במועדון.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי בכתב התביעה לא פורטו המילים המהוות לשון הרע וכי אין די בצירופו של המסמך שמכיל תוכן רב . אני מסכים לכך. על התובעים היה להיכבד ולפרט ברחל בתך הקטנה מהם הדברים אשר לטענתם מהווים לשון הרע ועל מי מהם.

כך נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצ קוביץ כי "התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהם השתמש התובע" ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה" ובהמשך: "ש אין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום " (סעיף 6 לפסק הדין). די בכך כדי לדחות את טענות התובעים בעניין פרסום זה.

למעלה מהדרוש, אציין כי עיון במכתב מגלה כי לא היה מקום להגיש את התביעה שכן אין בדברים הכלולים בו משום לשון הרע .

להלן יובא במלואו תוכן המסמך:
"שלום לכולם,
כדי להמנע משמועות, אני מודיע כי אני ועידן עוזבים את המועדון.
הכל התחיל כאשר בערך לפני שנה שמתי לב שעידן לא כל כך רוצה ללכת לאימונים. לאחר שיחה איתו, התברר כי הוא מרגיש שלא שמים לב אליו באימוני הנבחרת, לא מעניין לו להתאמן עם הקטנים יותר ואף הגדולים מרגישים טוב מידי מכדי למסור למישהו בגילו, שקטן מהם בהרבה. כמובן שהילד מרגיש נסיגה.
הטיסה ל"פאק הזהב" העלתה הרבה בעיות בטכניקה האישית של כל שחקן שגדל במועדון של "ראשון דוילס". כמובן שהילדים נלחמו בכל כוחם עד הסוף כדי להצליח, אך בהרבה מקרים הם פשוט לא ידעו מה לעשות. הרי שאנחנו משחקים במגרש הקרח הקטן, ורק עם ארבעה שחקנים. ללא רודיק, בוריס, איתי, שחר, גיא ודוד המצב שלנו היה עגום מאוד.
כפי שאתם שמים לב, השחקנים הבודדים הללו שהצילו את המשחק, לא אומנו ע"י אנדרי (התובע 2 - הערת הח"מ) וג'ניה. הם הגיעו למועדון כבר עם בסיס מוכן. ואיתי, שחר וגיא בכלל ממועדון "צורן".
פניתי לאנדרי כבר מספר פעמים, בבקשה להתחיל ללמד את הילדים טכניקה אישית ואופן משחק קבוצתי, אך תמיד נענתי: "אל תעשה את העבודה שלי, תעשה את שלך", "עוד מוקדם להם, הכל יבוא לבד עם הזמן" וכו.
הפעם פשוט החלטתי לקחת את עידן לאימונים במועדונים נוספים, בתקווה לשפר את יכולותיו. אציין כי אנחנו לא עושים מעידן שחקן הוקי מקצועי. אבל מחוג שהילד משקיע בו את כל כוחו ונשמתו, היינו רוצים לקבל תמורה בהתאם. ולכן זה לא שחשוב לנו היכולות משחק שלו בהוקי, אלא ההרגשה שלו כחלק מקבוצה. ההרגשה שהוא נחוץ ושהוא בין הטובים. אין מילים של הורה או מאמן שיכולים להחליף תחושות אלו, הילד צריך לחוש זאת בעצמו.
בקיצור, החלטנו ללכת להתאמן עם כל הקבוצות. התאמנו עם כולם ! ולפתע אחרי אחד האימונים, הילד שלי יוצא מאושר עם עיניים בוהקות ואומר לי שעם הקבוצה הזו הוא היה רוצה לשחק. איך ? למה ? אני שואל אותו, והוא עונה לי: " הם מדברים איתי. הם מוסרים לי את הפאק". אחרי האימון הזה הוא סירב ללכת לאימונים של הנבחרת שלו עם ג'ניה, לחלוטין. התקשרתי לאנדרי ואמרתי לו שאנחנו רוצים לעבור להתאמן עם "צורן" והגעתי כדי להסביר את עצמי. אולם הוא סירב לשוחח, נעלב וזה גבר על כל היגיון.
אנדרי ביקש להביא את עידן כדי לדבר איתו ולוודא שזו אכן החלטה שלו. הבאתי אותו בתקווה שאנדרי יאמר שדלתות המועדון תמיד פתוחות בפניו, שהוא רואה בו שחקן שהוא גידל ואימן ושאף "צורן" לא יחליף את "ראשון דוילס". אך במקום זאת הוא אמר: "אתה בוגד. בגדת בקבוצה שלך ובי. אני חינכתי את השחקן שבך מאפס ואתה הולך". כפי שאתם בוודאי מבינים כעת אין דרך חזרה. אפילו אני כבר לא אוכל להגיע לאימונים ולהרגיש בנוח.
לכן אני הולך.
שחקן הקבוצה "Legion" מספר ,13 לשעבר".

מתוכנו של הפרסום עולה כי מטרתו של הנתבע הי יתה להפיג את השמועות שרווחו במועדון לגבי הסיבות לעזיבתם שלו ושל בנו את המועדון ולתת את גירסתו להשתלשלות הדברים שהובילו לכך . כך גם הסביר בחקירתו הנגדית (עמו ד 19 לפרוטוקול שורות 18-19). הנתבע תיאר את הדברים מנקודת מבטו ו הסביר את החלטתו לקחת את בנו להתאמן במועדונים נוספים בתקווה לשפר את יכולותיו . הוא אף הביע את דעתו כי הצלת משחק הקבוצה בה שיחק בנו הייתה בעקבות השתתפותם של ארבעה שחקנים שאומנו במסגרת מועדון אחר. אין כל פסול בכך. לא מצאתי גם פסול בכך שהנתבע תיאר שיחות אותן ניהל עם התובע 2 ואת תגובותיו. יש לציין כי בכתב התביעה לא הועלתה טענה כי הדברים שיוחסו לתובע 2 לא נאמרו על ידו.

יתכן שהתובע 2 נעלב מהדברים ואולי ראה בהם פגיעה בו, אולם, אינני סבור שהיה בדברים כדי לחצות את הרף לצורך הקביעה שמדובר בלשון הרע. המבחן לקיומו של לשון הרע נוגע לאובייקטיביות של הפגיעה בשמו הטוב של הנפגע, על פי הדרך בה הוא נתפס בעיני הזולת והסביבה. מדובר במבחן של האדם הסביר. לכן, כל עוד האדם הסביר לא רואה בפרסום ככזה הנועד "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" אין זה משנה אם נמען הפרסום נפגע מן הפרסום . וכדברי כב' השופט לוין "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדברים שבאותו פירסום" (ראו ע"א 466/83 אג'מיאן שאהה, ארכיהגמון בכנסיה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן, לט(4) 734, 740 – להלן "עניין אג'מיאן") לצורך כך "אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא מסוים או סוג קוראים זה או אחר ייחסו לפירסום הנדון, אלא בית המשפט יקבע מימצא בשאלה, אם אכן הדברים מהווים לשון הרע אם לאו" (ראו דברי כב' השופט בך בע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פ"מ מו(5) 555)).

למעלה מהצורך, אציין כי ככל שישנה פגיעה, מדובר בזוטי דברים אשר אינם חורגים מביקורת סבירה או מהבעת דעה. מכל מקום , הכלל הוא כי פרסום ייחשב כהבעת דעה אם האדם הסביר יבין את האמור בו כהבעת דעתו של המפרסם וסיווג זה כהבעת דעה ייעשה על פי מבחני השכל הישר (ראו: פסק דינו של כב' השופט ריבלין בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין – אורבך ואח' , בפסקה 121 (פורסם במאגר משפטי)). יישום כללים אלו על ענייננו, מוביל למסקנה כי החלקים בפרסום בהם התייחס הנתבע לאופן ניהול האימונים ואיכותם מהווים הבעת דעה מצידו החוסה תחת הגנת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע . בהקשר זה יש לזכור כי המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בפרסום של הבעת דעה או ביקורת ואף מסיבה זאת יש לדחות את הטענה לקיום לשון הרע (ראו: ע"א 4534/02 שוקן ואח' נ' הרציקוביץ (פורסם במאגר משפטי) להלן: "עניין שוקן").

יש לציין כי למעט אזכור שמו של התובע 2, לא הייתה בפרסום כל התייחסות אל התובעת או אל התובע 3. לסיכום, אני דוחה את הטענות של התובעים בגין פרסום זה.

הפרסום השני: פרסום בעמוד הפייסבוק של הנתבע בקשר למחנה אימונים במטולה ובבלרוס

בפרסום האמור, על פי אישור תרגום של הנוטריון שהגישו התובעים , נכתב כדלקמן: "מטולה 5 ימים 2,500? 500 ₪ ליום ? אפשר להשתגע. בצ'כיה - 300 יורו – טיסה + 600 יורו עבור 8 ימים אימונים 4 אימונים ביום. זה 900 יורו – 3,900 ₪. זה אומר 490 ₪ ליום ".

חזרתי והפכתי בפרסום האמור ולא מצאתי בו לשון הרע. מהדברים עולה כי הנתבע הביע את תמיהתו על המחירים אשר גבתה התובעת עבור השתתפות במחנה האימונים שהתקיים במטולה . זאת, בהשוואה למחירו של מחנה אימונים שמתקיים בצ'כיה. מדובר בהבעת דעה לגיטימית של מי שהיה חבר במועדון משך שנים רבות. מה פסול בכך?!

אין מקום לטענת התובעים כי הדברים פגעו בשיווק מחנה האימונים. התובעים כמי שגובים מחיר מסוים עבור שירות שהם מספקים לחברי הקבוצה , צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם ביקורת כזו. במשטר דמוקרטי, מותר לאנשים להתבטא ולהביע דעתם גם אם זו אינה נוחה למי מהגורמים אליהם מתייחס הפרסום ואין בכך משום לשון הרע. הנימוקים שהובאו לעיל לדחיית התביעה בנוגע לתוכן הפרסום הראשון יפים וטובים גם לפרסום זה.

בתצהיר עדותו הראשית הסביר הנתבע כי כתב דברים אלו בתום לב מתוך אמונה כנה כי מחנה האימונים שהציע הוא מחנה טוב במחיר דומה אלא שהוא מתקיים בחו"ל. לדבריו, עלות מוצר או שירות הוא עניין סובייקטיבי ולא הייתה בציונו משום פגיעה במי מהתובעים. מה גם שלא נכתב דבר בגנות מחנה האימונים שהוצע על ידם ( ראו סעיפים 14 ו-16 לתצהירו) השימוש בביטוי "אפשר להשתגע" במקום ובהקשר בו נכתב אינו מהווה לשון הרע, אלא מטבע לשון הבא לחזק את התמיהה בנוגע למחיר מחנה האימונים שהוצע על ידי התובעים. תמיהה, שהיא, כאמור, לגיטימית.

דווקא התובע 3 הוא שחטא בהקנטה של הנתבע בעקבות פרסום זה לאחר שכתב בתגובה: "אל דאגה, אותך אף אחד לא לוקח". כפי שאין לראות בדברי תשובתו משום הוצאת לשון הרע, הרי שבוודאי אין לראות בנתונים שהציג הנתבע משום לשון הרע.

יש לציין כי פרסום זה אינו מזכיר מי מהתובעים בשמם. לסיכום, אני דוחה את טענות התובעים בגין פרסום זה.

הפרסום השלישי: פרסום תמונה בה הנתבע ובנו עם חולצת המועדון כאשר על חזית החולצה הופיעו תמונות של התובע 3

בפרסום השלישי פרסם הנתבע בדף הפייסבוק תמונה שלו ושל בנו עם חולצת המועדון כאשר על חזית החולצה הופיעה תמונה של התובע 3.

התמונות של התובע 3 הופיעו מבלי שבוצעו בהן שינויים ומבלי שהוספו להן כיתוב או אלמנטים אחרים שיש בהם כדי לפגוע. התובע 3 נשאל על כך בחקירתו הנגדית ואישר כי כך הדברים (ראה עמוד 15 לפרוטוקול שורות 16-18).

גם בחינה של נסיבות הפרסום מלמדת כי אין בו לשון הרע וזה נעשה בעקבות חילופי דברים בין התובע 3 לנתבע כך שהם חלק מרצף של התכתבות ביניהם. מעיון בנספח ב לתצהיר התובעים עולה כי הנתבע פרסם קודם לכן תמונה שלו ושל בנו כשהם לבושים בחולצת המועדון. בתגובה לכך כתב התובע 3: " התמונה תמחק כי אתה כבר לא בראשון (המועדון) או שאתה רוצה לחזור אך לא יודע איך?" . בתגובה לכך פרסם הנתבע את אותה תמונה ובמקום סמל המועדון שם תמונות של התובע 3 והוסיף: "משה ככה זה בסדר". על כך השיב התובע 3 : "אני אותך כבר לקבוצה שלי לא אקח, למרות שהי יתה לך אפשרות זו אבל רכבת נסתע" ( כנראה הכוונה לנסעה - מילה לא ברורה). וזמן קצר לאחר מכן הוסיף: "לכן תמחק את הקרקס זה ותתחיל לעשות דברים של גברים!".

בחקירתו הנגדית הבהיר הנתבע את שהביאו לפרסם את האמור כדלקמן: "אלקין (התובע 3) כתב כתגובה שאתה עזבת את הקבוצה שלי ולא יודע איך לחזור אליה. זה אף פעם לא היתה קבוצה שלו.
ש. ובגלל זה שמת את התמונה ?
ת. זו לא היתה קבוצה שלו. זו היתה קבוצה של אנדריי ואז הוא אמר שאוריד את התמונה שלי ושל הבן שלי מעמוד הפייסבוק הראשי שלי...." (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 2-6) ובהמשך: "למעשה, אמרתי לו שאם זה לא מתאים לו שעל החולצה שצילמתי מופיעה התמונה של המועדון אז תמונה שלו אני יכול לשים? רציתי לצחוק מזה שלא כל העולם הוא שלו" (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 12-13) .

מהאמור לעיל עולה כי הפרסום בא בעקבות דברים מתריסים של התובע 3. אלמלא הדברים שכתב התובע 3 בהתייחס לתמונה המקורית שפורסמה על ידי הנתבע, יש להניח כי זה לא היה בא לעולם . מכל מקום העובדה שמדובר בתמונה ולא במילים, אינה הופכת את הדברים לדברי לשון הרע. נניח ש חלף התמונה היה הנתבע עונה: "אם אני אשים תמונות שלך במקום סמל המועדון זה בסדר ?" האם אז היינו אומרים שזה לשון הרע ? אני סבור שלא. בחירתו של הנתבע לבטא את תגובתו בתמונה במקום במילים אינה הופכת את הפרסום ללשון הרע.

יש לציין שבפרסום האמור אין כל התייחסות לתובעת ולתובע 2 ואלה אינם מוזכרים כלל. לסיכום, אני דוחה את טענות התובעים גם בגין פרסום זה.

הפרסום הרביעי: פרסום הסקר

על פי כתב התביעה הנתבע העלה לאתר המועדון של קבוצת ההוקי פוסט בו ערך סקר אשר לאופן בו עליו לנהוג בעקבות מכתב שקיבל מאת ב"כ התובעים בו נדרש למחוק את הפרסומים. על פי התרגום מרוסית שהוגש על ידי התובעים, בפוסט נכתב בין היתר כדלקמן: "אתמול בבוקר קיבלתי ממיכאל אלקין את המכתב (כוונה מכתב של עו"ד) שי זהר למי שאין לקראו עברית של עו"ד, אתן תקציר בגלל שביקרתי את פרסום של מחנה אימונים במטולה של מועדון ראשון דייבילס. הוא דורש למחוק את הפרסומים מכל המקומות שלי, כל מה שקשור למועדון ראשון דייוילס תוך 7 ימים. אחרת תגיש תביעה נגדי.
מטולה 5 ימים 2,500? 500 ₪ ליום ? אפשר להשתגע. בצ'כיה - 300 יורו – טיסה + 600 יורו עבור 8 ימים אימונים 4 אימונים ביום. זה 900 יורו – 3,900 ₪. זה אומר 490 ₪ ליום .
עכשיו אני יושב וחושב אבל לא יכול להחליט לבד. אבי בעלים של http:/devils.co.il/DOMAIN, עמוד בגוגל ובפייסבוק. מה לעשות ? למחוק ? להשאיר אתכם בלי כל זה ? אבל ביניכם שלא רק עורכי דין שנפלו על הראש (השתגעו) אבל גם חברים נורמליים אני מקווה שאתם חברים שלי, לכן אני החלטתי לשאול אתכם. מה לעשות?
תתעלמו ממנו הוא מזדיין הצביעו 80%
תמחוק את הכל כפי שהעורך דין אמר אחרת כלא הצביעו 20%
אחר הצביעו 0% ".

בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר הביטוי בו השתמש הנתבע באפשרות הראשונה שהציג ב"סקר" . בעוד שהתובעים טוענים, בהסתמך על תרגום הנוטריון שהגישו, כי הנתבע השתמש במילה "מזדיין". על פי הנתבע מדובר במילה "איש טיפש". עיון במסמך המקורי ממנו תורגם מגלה כי המילה שבמחלוקת נכת בה באותיות ראשונות ואחרונות כאשר באמצע הוספו כוכביות. מכאן, שהנוטריון שתרגם לא הביא את הדברים כהווייתם. היה עליו לציין במסגרת התרגום שיש שלוש כוכביות. הוספת המשמעות של האותיות החסרות היא הוספה של ו והיה עליו לציין זאת. כך או כך, לא מצאתי כי בפרסום האמור יש משום לשון הרע. יש לציין שחלק מהפרסום האמור הינו חזרה על הפרסום השני שנדון לעיל ואשר טענות התובעים בגינו נדחו על ידי.

התובעים התייחסו למילה "מזדיין" וכן לכך שנכתב כי "לא רק עו"ד נפלו על הראש (השתגעו)". אף בהנחה שהמילה "מזדיין" היא המילה הנכונה או שלפחות זו הפרשנות הטבעית של הדברים לקהל דוברי רוסית, האם יש בכך לשון הרע? אני סבור שלא.

כאמור, המבחן לקיומו של לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי אלא אובייקטיבי במהותו. לא קובע מה חושב הנתבע, אלא כיצד עלולה החברה לקבל את הדברים שבאותו פרסום. מדובר במבחן של אדם סביר ( ראו לעיל "עניין אג'מיאן"). המבחן הקובע הוא: "מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים" (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333, 337).

לא כל גידוף או שימוש בסלנג בוטה ייחשב לשון הרע. לא יעלה על הדעת כי בכל פעם שאדם יתבטא כלפי אדם אחר באופן בוטה ויגדף אותו, תוגש נגד אותו אדם תביעת לשון הרע . "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית האיזון המתחייב מהשיקולים שתוארו לעיל מצא את ביטויו בפסיקה, א שר הביעה נכונות עקרונית להכיר בגידופים כבלשון הרע וזאת במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאורנסיבות פרסום הגידופים "(ראו ש. שנהר, דיני לשון הרע (1997) 132 וכן ראו פסק דינו של כב' השופט אלון גביזון בתיק תמ"ש (ב"ש) פלונית נ' אלמוני 8853-08-10) .

בחינה אובייקטיבית של הביטויים בהקשר ובנסיבות בהם פורסמו מביאה לכדי מסקנה כי מובנם הטבעי והרגיל בעיני האדם הסביר אינו עולה כדי לשון הרע. אשר לאמירה "לא רק עו"ד נפלו על הראש (השתגעו)", בביטוי ניתן לראות אמירה כי מה שהתבקש הנתבע לעשות אינו הגיוני. מדובר בביטוי שאולי לא מנומס אך בוודאי שאין לומר כי הוא מהווה לשון הרע. אשר למילה "מזדיין" הרי שמדובר ב "סלנג" בוטה או אף גידוף שבהטחתו כלפי מישהו אין כדי לייחס לו את משמעותה הלשונית התקנית של המילה ואדם הקורא פרסום זה לא מייחס את אותה משמעות לאדם אליו כוון הביטוי. "משמעותה של התבטאות אינה נגזרת אך ורק מפירושן המילולי או הבלשני המדויק של המילים בהן נעשה שימוש" (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם במאגר משפטי), פסקה 24).

יש לציין כי בפרסום האמור לא נזכרו כלל התובעת והתובע 2. לסיכום, לא מצאתי כי בפרסום הרביעי יש משום לשון הרע ולפיכך אני דוחה את טענות התובעים גם בגין פרסום זה.

סוף דבר

כאמור לעיל לא מצאתי לקבל את התביעה. עם זאת סבור אני כי אין להתעלם מהביטוי הלא ראוי בו ע שה שימוש הנתבע בפרסום הרביעי. להבנתי, אחד מתפקידיו של בית המשפט הוא לקבוע אמות מידה להתנהגות סבירה ולהביע מורת רוח מהתנהלות שנראית בעיניו בלתי תקינה. חשוב ביותר שהשיח במרחב הציבורי ייעשה בצורה מכובדת תוך הימנעות משימוש בביטויים לא ראויים. ביקורת קשה ככל שתהיה יכולה להיות מובעת באופן מכובד וראוי. בנסיבות אלה ועל אף דחיית התביעה יש לקחת בחשבון התנהלות זו על דרך הפחתת סכום ההוצאות הפסוק.

אשר על כן התביעה נדחית. בהתחשב באמור לעיל אני קובע כי התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבע הוצאות בסך של 8,000 ₪ - סכום הנמוך מהתעריף המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.