הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 33856-01-13

בפני
כבוד ה שופט אהוד שוורץ

תובעת
דוד צוקר ובניו חברה לבניין והשקעות בע"מ

נגד

נתבעים

  1. פזית פינטו
  2. עלי בייגל
  3. רוני בייגל
  4. יעקב דוד ביגל
  5. יצחק קלינמן
  6. ברוך פינקלשטיין
  7. אדית קירש
  8. נתן קריש
  9. סלומון קירש
  10. יצחק קירש
  11. ציון כהן ציון
  12. גני רוט רייטן
  13. פניה ארדינסט
  14. זיגפריד רוט
  15. זיגפריד רוטמנש
  16. הנייק רוטמנש
  17. נתנאל גרופ בע"מ
  18. טוני כהן

נגד

צד ג' עו"ד אליהו מינקוביץ – כונס הנכסים

החלטה

זו בקשת הצד השלישי למחיקת על הסף של ההודעה לצד ג'.

לטענתו לא ניתנה לנתבעים רשות להגיש הודעת צד ג'. כתב התביעה אינו מראה עילה, התביעה טורדנית בשל מעשה בית דין, שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, ומשלא ניתנה לתובעת ולנתבעים רשות לפצל סעדים.
נטען כי התביעה נפתחה בסדר דין מקוצר, ומשכך יש לקבל את רשות ביהמ"ש. בדיון בבר"ל, ביקש ב"כ הנתבעים במסגרת הסיכומים להגיש הגנה וכן להגיש הודעת צד ג' , אולם לא ניתנה החלטה המאשרת הגשת הודעת צד ג'. הנתבעים לא הגישו בקשה להתיר להם הגשת הודעת צד ג' לפי המועד הקבוע בתקנות, וכן לא ניתנה ארכה ע"י ביהמ"ש להגשת הודעת צד ג'.
עוד נטען כי אין לנתבעים עילת תביעה כנגד הצד השלישי בתפקידו ככונס נכסים. צד ג' מונה ע"י ביהמ"ש לתפקיד כונס נכסים ופעל במסגרת תפקידו אך ורק בהתאם להוראות ביהמ"ש, ביהמ"ש פיקח על פעולותיו, ביהמ"ש בחן את פרטי עסקת המכר, ולא מצא פסול בפעולותיו.
עוד נטען כי יש לקבל את הבקשה בשל מעשה בית דין, ומיצוי הסעדים בהליך קודם שהתנהל בין בעלי הדין בתיק הפירוק . נטען כי התובעת מנסה במסגרת התביעה כאן לבצע מקצה שיפורים ביחס לטענות שנטענו על ידה בתיק פירוק שיתוף במקרקעין בו התמנה הצד השלישי ככונס נכסים, ופעל בהתאם להוראות ביהמ"ש, והנתבעים טוענים כלפי הצד השלישי למרות קיומו של מעשה בית דין ולא ניתנה רשות לפיצול סעדים. נטען כי קיים מעשה בית דין והשתק פלוגתא בכל הסוגיות המועלות בכתב התביעה והודעת צד ג' , לאחר שטענות הצדדים נדחו בתיק הפירוק.
נטען כי הנתבעים מפנים את טענות התובעת כלפי הצד השלישי שעה שפעל בהתאם להוראות ביהמ"ש.
נטען כי הצדדים לא טענו טענות כלפי הצד השלישי בתיק הפירוק והם מושתקים ומנועים מלטעון טענות כלפיו כעת , ומששקל ביהמ"ש בתיק הפירוק את טענות הצדדים, אישר את פעולות הכונס , ושחרר אותו מתפקידו, תוך הבעת הערכה לפעולותיו, ואין מקום להתיר הגשת הודעת צד ג' נגדו.
נטען כי הסכמת הצדדים לשחרור הכונס מתפקידו וויתור התובעת על טענות כלפי הכונס בתיק הפירוק, כאשר התובעת מודעת לנזקיה, המוכחשים, הם בבחינת ויתור על הגשת תביעה כנגד הכונס ע"י הצדדים לתיק.

הנתבעים 1-4 ו- 12-18 בתגובתם, טוענים כי ביהמ"ש התיר להם להגיש הודעת צד ג' כנגד הכונס בהחלטתו מיום 22.10.13, ביהמ"ש התיר לנתבעים להגיש כתב הגנה במענה לבקשתם למשלוח הודעה לצד ג'.

התובעת בתגובתה טוענת כי היא לא הגישה תביעה לפירוק, אלא התביעה לפירוק שיתוף הוגשה ע "י חלק מהבעלים במקרקעין כנגד חלק אחר מהם. התובעת לא היית הצד לתיק הפירוק במועד הגשת התביעה, אלא נכנסה מאוחר יותר, שעה שרכשה את המקרקעין מבעליה ם באמצעות הצד השלישי, הכונס, במסגרת תיק פירוק השיתוף במקרקעין, ולכן הטענה כי לא ניתנה רשות לפיצול סעדים אינה רלוונטית במקרה כאן, שכן , לא היתה צד, ומשכך גם לא יכולה הייתה לבקש פיצול סעדים.
נטען כי עקב טעות משפטית של ב"כ הקודם של התובעת, הוגשה בקשה לפיצול סעדים , ומאחר ולא הייתה התובעת כאמור בתיק הפירוק, נזנחה הבקשה ונמחקה.
נטען כי התביעה כאן הינה לפיצוי בגין הפרת הסכם מכר של מוכרי הקרקע, הסכם שנעשה במסגרת תיק הפירוק, והמכר בוצע באמצעות הכונס בשם המוכרים, ויש לבררה כתביעה נפרדת ולא במסגרת תיק הפירוק , כאמור בשל טעות ב"כ הקודם של התובעת, הוגשה בקשה בענין, שנמחקה, ומחיקת הבקשה אינה יוצרת מעשה בית דין, או השתק פלוגתא. נטען כי מעולם לא התקיים דיון בגין הבקשות שנמחקו, שכאמור לא התאימו מבחינה דיונית, ויש לראותן כאילו לא הוגשו מעולם.

ב"כ הנתבעות 5-6 ציינה בדיון כי אין מקום להגיש תביעה כנגד הכונס.

צד ג' בתשובתו חוזר על בקשתו ומוסיף כי לא נתבקשה הארכת מועד להגשת הודעת צד ג' והמחייבת טעם מיוחד שלא ניתן כאמור. עוד טוען כי ככל שההליך נגד צד ג' יימשך, מבקש להגיש הודעת צד ד' כנגד התובעת, באשר אפשרה את תשלום התמורה לנתבעים, מבלי לזכותה בפיצוי כלשהו, כן נתנה הסכמתה לשחרור הכונס מתפקידו, וללא כל חיוב כספי. לו הייתה התובעת טוענת בתיק הפירוק כי יש לחייב את המוכרים בפיצוי המ וסכם שנתבע כאן, וטענתה הייתה מתקבלת, אז היתה ניתנת הוראה לכונס לשלם את הכספים המופקדים בקופת הכינוס, וטרם תשלומם לנתבעים. נטען כי האחריות כולה בגין תביעת הנתבעים נגדו חלה על התובעת, באשר ויתרה על טענתה לפיצוי בשל איחור ברישום, והצד השלישי זכאי לשיפוי מהתובעת, כצד רביעי . נטען כי כל נזק שנגרם לתובעת הוא באשמתה וצד ג' זכאי לשיפוי ממנה, ו למעשה נוצר מעגל שוטה , ושלא ישולם בפועל דבר.
עוד טוען צד ג', כי אם ביהמ"ש יקבל את הבקשה יתייצב הכונס לתת עדות בעניין, וכאשר לצורך שמיעת עדותו אין צורך שיהיה בעל דין.

הכרעה

ככלל, כונסי נכסים הם פקידי ביהמ"ש ופועלים בשמו, לכן הם חייבים במידת אובייקטיביות במילוי תפקידם, בנאמנות לביהמ"ש בלבד ובציות להוראותיו, משבא לידי כונס הנכסים רכוש כלשהו, יחזיק בו הכונס בשם ביהמ"ש, ובידי ביהמ"ש ההחלטה הסופית מה ייעשה בו.
בהליכי כינוס הנכסים ממלא ביהמ"ש תפקיד של פיקוח מהותי. אין מדובר בפיקוח פורמאלי, שהוא בגדר מתן גושפנקא בלבד למה שנעשה . האישור לפעולותיהם של כונסי הנכסים צריך להינתן רק לאחר שביהמ"ש בחן את פרטי העסקה ,שקל את טיעוני הצדדים, ולא מצא פסול מהותי בפעולות שבוצעו.
ראה: א. גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי , מהדורה שביעית , עמ' 470-471.

ביהמ"ש העליון ברע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות , כונס נכסים נ' פייזר רות [ פוסם בנבו]
עמד על השאלה האם להתיר תביעה אישית נגד כונסי נכסים , וקבע :

"אין חולק כי על בעל תפקיד המשמש בתור "ידו הארוכה של ביהמ"ש" (כמו מפרק, מנהל מיוחד, כונס נכסים, נאמן) חלות חובות אמון כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים; הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד עשויה אמנם להמחיש לבעל התפקיד את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ולתמרץ אותו לנהוג בזהירות ובשיקול דעת, אולם עם זאת, קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא ביהמ"ש לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד.
[...]
מכאן נקודת המוצא, כי הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד והיתר להגיש כנגדו תביעה אישית, היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתה. מה עוד, שקיימות סנקציות חלופיות כנגד בעל תפקיד שהתרשל בתפקידו, כגון הפחתת שכרו או העברה מתפקידו.
בבוא ביהמ"ש לבחון את סיכויי התביעה, עליו לקחת בחשבון גם את השיקולים שבמדיניות משפטית כאמור לעיל, ואת המגמה לצמצם את גדר המקרים בהם תוכר אחריות אישית של בעל תפקיד. שיקול נוסף הוא, האם התביעה כנגד בעל התפקיד נסבה על פעולות ומהלכים שביצע באישור ביהמ"ש, מה שמקשה עוד יותר על ביסוס התביעה. העובדה שבעל התפקיד קיבל אישור ביהמ"ש אינה מחסנת אותו מפני תביעה, אך היא מחייבת זהירות יתר בבחינת הטענות כנגדו. אישור ביהמ"ש מקים מעין חזקה שבעובדה, הניתנת לסתירה, כי בעל התפקיד פעל כדין".

בענייננו, אין חולק כי עו"ד מינקוביץ פעל כ ידו הארוכה של ביהמ"ש ופעל על פי הוראותיו, ולאחר שביהמ"ש אישר את הסכם המכר, וכן לאור ההחלטות שניתנו בתיק הפירוק לעניין העברת כספי התמורה , שוחרר הכונס מתפקידו.

כאמור לעיל, החלטות בתיק פירוק/כינוס יוצרות חזקה לתקינות פעולות בעל התפקיד , ואולם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. ההליך שבין התובעת לנתבעים בראשיתו , ונוכח החזקה שצוינה לעיל, הגם שניתנת לסתירה, איני רואה מקום לכרוך הליך הודעת צד ג' , כנגד בעל תפקיד הכונס , במסגרת בירור התיק העיקרי.
לטעמי, ונוכח החזקה האמורה, הדבר אינו רצוי או מתחייב , ראשית יש לקבוע לעניין התובעת והנתבעים , ככל שיימצאו הנתבעים חייבים בסכום כלשהו, יהיה מקום אז, לשקול בירור הטענות בינם לכונס, בין על דרך הודעה, ובין על דרך של תביעה עצמאית .
משכך, ולשלב זה, אני מורה על עיכוב הליך ההודעה לצד ג', ועד להחלטה אחרת.

יצוין, כי ככל שביהמ"ש ימצא לנכון, על הכונס יהיה להתייצב ליתן עדות בתיק , ועל פי זימון מתאים.
לגבי הוצאות הבקשה אורה בסיום ההליך.

לגבי המשך הדיון בין התובעת לנתבעים, אני קובע :

1. הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 45 יום מהיום.

2. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן :
התובעת בתוך 90 יום מקבלתה החלטה זו.
הנתבעים בתוך 45 יום מקבלתם תצהירי ה תובעת .

3. באם מי מהצדדים מבקש להעיד אדם שאין באפשרותו להגיש תצהיר מטעמו, יגיש בקשה לביהמ"ש לזמנו לעדות ללא תצהיר, במועד הגשת תצהיריו, בצירוף הנימוקים הרלבנטיים.

4. נקבע לקד"מ ליום 30/11/16 שעה 09.30 .
חובת התייצבות על בעלי הדין עצמם למועד שנקבע.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ו, 18 מאי 2016, בהעדר הצדדים.