הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 32530-09-14

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעים:

1.רונן יואל, ת.ז. XXXXXX327
2.רבקה יואל, ת.ז. XXXXXX408
ע"י ב"כ עוה"ד יואב גפני ואח'

נגד

הנתבעת:

הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שי קין ואח'

פסק דין

1. התביעה הנדונה הוגשה על ידי התובעים כנגד חברת הביטוח, הנתבעת, לאחר שלטענתם ש ילמה להם חברת הביטוח תגמולי ביטוח חלקיים ב לבד לאחר אירוע של "הימלטות מים".

הצדדים:
2. התובעים הינם בעלי דירה בלוד (להלן: " התובעים" או "המבוטחים" וגם " הדירה" בהתאמה), אשר היו מבוטחים אצל הנתבעת במסגרת פוליסה לביטוח משכנתא מס' 6985790 , הכוללת בין היתר, ביטוח מבנה, נזקי מים ונזק לצד ג' (להלן: "הפוליסה").

הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר הנפיקה את הפוליסה לתובעים (להלן: " הנתבעת" או "המבטחת").

רקע כללי:
3. התובעים רכשו את הפוליסה במסגרת ביטוח משכנתא. הפוליסה כללה פיצוי בגין נזקים למבנה, נזקי מים ונזקים לצד ג'. אין מחלוקת על כי הפוליסה הייתה בתוקף במועד האירוע הביטוחי ואין מחלוקת על כי היה כיסוי ביטוחי.

4. בתחילת חודש דצמבר 2011 פנה שכנם של התובעים, הגר בקומת שמתחתם והתלונן על רטיבות בתקרת דירתו. בעקבות תלונה זו פנו התובעים לנתבעת, אשר הפנתה אותם לחברת ש.ח.ר, אשר איתרה את מקור התקלה ותיקנה את התקלה הנקודתית .

5. מדובר היה באירוע נזילה מאביק האמבטיה (להלן: " האירוע" או "האירוע הביטוחי"), כמפורט בחוות דעת השמאי , מר אסף דיטור, ממשרד השמאים אמיר גולדברג, שמונה מטעם הנתבעת (להלן: " השמאי מטעם הנתבעת"). חוות-דעתו צורפה לכתב ההגנה (כנספח א') .

6. השמאי מטעם התובעים, מר שלמה פרנקיל, ביקר בדירת התובעים ביום 21.2.12 ושוב ביום 15.11.13 (להלן: "השמאי מטעם התובעים"). חוות דעתו של השמאי מטעם התובעים צורפה לראיות התובעים שהוגשו ביום 02.07.17 (החל מעמוד 19).

7. ביום 13.3.12 ביקר בדירת התובעים השמאי מטעם הנתבעת, אשר בדק את הדירה ומצא , כי יש צורך בבדיקת רמת הרטיבות בחול המילוי תחת הריצוף. לצורך כך, מונה בודק ממכון התקנים לבדיקת רמת הרטיבות, אשר מצא , כי קיימת רמת לחות בחלקים מסוימים בדירה, הנעה בין 1.3% בממ"ד ועד לרמה של 9.0% בחדר ההורים.

8. בעקבות בדיקה זו אישר השמאי מטעם הנתבעת החלפת החול הרטוב והתשתיות שבו בחדר ההורים בלבד, לרבות עבודות נלוות. השמאי מטעם הנתבעת לא קיבל את דרישת השמאי מטעם התובעים להחלפת כל הריצוף בבית.

9. מסקנות השמאי מטעם הנתבעת היו , כי התובעים זכאים לפיצוי בערכי שיפוי (בגין נזקי מבנה) בסך של 17,000 ₪ בלבד, סכום אשר אין חולק, כי שולם להם ע"י הנתבעת (הודעת תשלום והעתק ההמחאה צורפו כנספח 6 לראיות התובעים- עמ' 54-55).

10. התובעים הגישו את התביעה דנן בהסתמך על חוות-דעת השמאי מטעמם, אשר קבע, כי יש להחליף את הריצוף בכל הדירה וכי הנזקים בדירה בעקבות האירוע הביטוחי הנ"ל מגיעים כדי סך של כ- 155,000 ₪. את כתב התביעה מטעמם הגישו על סך של 250,000 ₪.

11. בשל הפער בין חוות-הדעת שהגישו הצדדים לא היה מנוס ממינוי מומחה מטעם בית-המשפט, ולכן ביום 17.05.15 ניתנה החלטה לפיה מיניתי את המהנדס ושמאי המקרקעין, מר יצחק חיט, כמומחה מטעם ביהמ"ש, וקבעתי כי המינוי ייכנס לתוקף החל מיום 29.06.15 (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "מר חיט").

12. מומחה ביהמ"ש ערך את חוות-דעתו ביום 05.01.16 וביום 13.01.16 הגיש את חוות-דעתו לתיק דנא . במסגרת חוות-דעתו מומחה ביהמ"ש העריך את עלות תיקון הנזקים הישירים בדירת התובעים שנגרמו מהתבקעות האביק בסכום של כ- 3,500 ₪ (כולל מע"מ) בלבד.

13. לאחר שהוגשה חוות-דעתו של מומחה ביהמ"ש בתיק, ביקשו התובעים לפסול את חוות-דעתו, או לחילופין למנות מומחה אחר תחתיו, או בנוסף לו (להלן: " הבקשה לפסילת חו"ד מומחה ביהמ"ש").

14. בדיון מיום 20.06.16 ביקש ב"כ התובעים למנות מומחה נוסף וכן ביקש לזמן את מומחה ביהמ"ש לחקירה. באותו דיון ניתנה החלטה על-ידי, לפיה זומן מומחה ביהמ"ש לחקירה על חוות-דעתו ביום 14.09.16. בתום הדיון בו נחקר מומחה ביהמ"ש על חוות-דעתו ע"י ב"כ התובעים, ניתנה החלטתי לפיה ב"כ התובעים רשאי להגיש בקשה מעודכנת בעניין פסילת מומחה ביהמ"ש וזאת תוך 30 יום.

15. ביום 20.10.16 הוגשה בקשה נוספת לפסילת חו"ד מומחה ביהמ"ש. בהחלטה מיום 29.11.16 ניתנה החלטתי לפיה אדון בבקשה לאחר שיוגשו התצהירים ויתקיים דיון ההוכחות.

16. בדיון מיום 31.01.17 ניתנה החלטה לגבי סיום ההליכים המקדמיים והגשת התצהירים מטעם הצדדים. כמו כן, הוגשו מס' בקשות למתן ארכה להגשת ראיות מטעם התובעים, בקשות שהתקבלו. ביום 02.07.17 הוגש מקבץ ראיות מטעם התובעים.

17. בדיון מיום 15.11.17 הגיעו באי-כוח הצדדים להסכמות, לפיהן לאחר שבדקו את חומר הראיות הם מצאו, כי אין צורך בחקירה נגדית של מי מהעדי ם, או המומחים, שהגישו חוות-דעת, אך כל החומר יחשב כחלק מחומר הראיות בתיק. כמו כן הסכימו הצדדים כי התובע "יאמר את דברו" בקצרה וכך היה. לאחר דבריו ניתנה החלטתי בדיון להגשת סיכומים בכתב.

18. המחלוקת בתיק זה הנה באשר לגובה הנזקים שנגרמו ל דירת התובעים, כאשר הנתבעת מאמצת את חו"ד מומחה ביהמ"ש מחד, ומאידך התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת במלוא הנזקים כפי שהוערכו בחוות דעתו של השמאי מטעמם.

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעים:
19. לטענת התובעים, עד למועד הגשת התביעה (ובכלל) הנתבעת לא שלחה לתובעים מכתב דחייה. המסמך היחיד שהועבר לתובעים טרם הגשת התביעה היה חו"ד השמאי מטעם הנתבעת והמחאה על סכום שהכיר בו שמאי הנתבעת בערכי שיפוי.

20. לטענתם, לא הייתה מחלוקת, כי סימני רטיבות נראו בכל הדירה. כך מונה בודק ממכון התקנים שקבע, כי נמצאו ערכי לחות גבוהים בחלקים נרחבים של הדירה. שמאי הנתבעת כתב, כי תקן הלחות בחול הנו 6% וכי יש להחליף את חול המילוי בחלקים הרטובים. אולם, למרות מה שכתב השמאי מטעם הנתבעת, הוא אישר החלפת חול מתחת לריצוף רק בחדר ההורים, למרות שגם בפינת האוכל נמצאו 6%. השמאי מטעם הנתבעת לא הפנה בחוות-דעתו לתקן ספציפי או רלבנטי. על כן, הנתבעת לא הוכיחה כי קיים תקן רלבנטי כלשהו.

21. לטענת התובעים, הוכח, כי גם מס' שנים לאחר האירוע הריצוף היה מוכתם ב"כתמי הילה", כפי שעולה מתמונות שצילם ב"כ התובעים בעת ביקור מומחה ביהמ"ש שצורפו לראיות התובעים (מעמ' 89 ואילך). עוד הוכח, לטענתם, כי היה צורך אקוטי בהחלפת החול, כפי שעולה מהתמונות בהן רואים שקיעות של אריחים באזורים שונים בדירה (עמ' 92 תמונה אמצעית- בחדר הורים, עמ' 95- בסלון).

22. מוסיפים התובעים, כי מומחה ביהמ"ש הגיש חוות-דעת שכלל אינה דנה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים כפי שמינה אותו ביהמ"ש. מומחה ביהמ"ש, לטענתם, פתח חזית אחרת לחלוטין, ובשל כך נחקר על חוות-דעתו, ובפני ביהמ"ש עודנה עומדת בקשה למנות מומחה אחר תחתיו (בקשה מיום 20.10.16).

23. התובעים מתנגדים לטענת הנתבעת לפיה יש לאמץ את חו"ד מומחה ביהמ"ש, שכן יש בכך משום הרחבת חזית ונסיגה מהטענות שטענה באמצעות השמאי מטעמה, ובמיוחד כאשר הוגשה מטעמה חו"ד כראיה והיא לא הגישה כתב הגנה מתוקן (ת"א 22255-04-16 טחלוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו, 01.05.17)).

24. הנתבעת אמנם שילמה לתובעים תגמולי ביטוח בערכי שיפוי, אך סכום זה לא נתן מענה לעלויות המידיות שהצריך התיקון בפועל ופינוי הדירה מחפציה ויושביה. כתוצאה מכך נוצר מצב בו לא היה לתובעים מימון מספיק לביצוע התיקון.

25. לטענתם, הנתבעת יצרה מצב בו התובעים אינם יכולים לעשות שום צעד מהותי לתיקון הנזק, זולת תיקונים קוסמטיים על פני השטח, כפי שהתובע העיד שעשה בפועל (סעיפים 15-17 לתצהירו). התובעים ניסו להקטין את נזקם, אך עד עצם היום הזה הדירה לא תוקנה כפי שראוי וצריך היה להיעשות מלכתחילה.

26. לטענת התובעים, למשפחה כולה נגרמה עוגמת נפש כתוצאה ממגורים בדירה עם ריחות עובש וריקבון וחשיפה לליקויים בריאותיים כתוצאה מרטיבות, שאף הסבה נזקים לילדים (צורף תיעוד רפואי לראיות התובעים).

27. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם את מלוא הנזקים כפי שהוערכו בחוות-דעתו של השמאי מטעמם, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש, לחילופין הוצאות מוגברות, לחילופין ריבית מיוחדת בשיעור מקסימלי.

28. כמו כן, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת במלוא הוצאות התובעים בגין התביעה, לרבות שכ"ט השמאי מטעמם (5,000 ₪ בצירוף מע"מ) ושכ"ט מומחה ביהמ"ש (לרבות שכר עדותו).

29. בנוסף, מבקשים הם לחייב את הנתבעת לשלם להם שכ"ט עו"ד בשיעור 25% + מע"מ מכל סכום שייפסק בהתאם להסכם שכ"ט שצורף (בהתאם להנחיות נשיאי ביהמ"ש העליון המפורסמות באתר הנהלת בתי המשפט). כמו כן, מבקשים התובעים שלא לקזז את הסכום ששולם לתובעים כסכום שאינו שנוי במחלוקת לאור העובדה, כי התובעים יצאו מהדירה לצורך ביצוע תיקונים (גם אם זמניים) ולאור כלל הנסיבות.

תמצית טענות הנתבעת:
30. לטענת הנתבעת, מששילמה את מלוא הערכת השמאי מטעמה, הרי שטענת התובעים באשר לאי משלוח מכתב דחיית כיסוי תמוהה.

31. תנאי הפוליסה קובעים, כי הפיצוי למבוטח ישולם לפי ערך שיפוי והתובעים לא הוכיחו אחרת. מעבר לכך, טענת התובעים כנגד תשלום הפיצוי בהתאם להערכת השמאי לפי ערכי שיפוי הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.

32. בפרק "שונות" שבחו"ד שמאי הנתבעת הוערכו גם עלויות כינון, דיור חלופי ופינוי התכולה, אולם כמצוין בחו"ד סכומים אלה לא שולמו מאחר שבפוליסה אין כיסוי לתכולת הדירה ומאחר והתובעים לא הציגו אסמכתא לכך שפינו את הדירה לצורך תיקונה ונדרשו לדיור חלופי. כך גם לא הוצג הסכם שכירות בינם לבין שוכרי הדירה ,ואף בהסכם השכירות שצורף לראיותיהם נמחק סכום שכר הדירה וחתומה עליו גב' דהן כשוכרת (התובעים מופיעים בו כערבים בלבד).

33. התובעים לא עמדו בנטל להוכחת קיומו של דיור חלופי ועלותו. כמו גם לאור עדותו של מומחה ביהמ"ש אין צורך בפירוק הריצוף וכפועל יוצא מכך אין צורך בדיור חלופי, מכאן שהתובעים לא זכאים לפיצוי כלשהו בגין הסכומים הנוספים שהוערכו ע"י שמאי הנתבעת בפרק "שונות" בחוות-דעתו.

34. בהתבסס על התקן הרלבנטי (ת"י 1555 חלק 3 סעיף 4.2.1.2) הקובע, כי תכולת רטיבות חול המילוי מתחת לריצוף לא תהיה גדולה מ- 6 %, אישר שמאי הנתבעת את החלפת הריצוף בחדר ההורים בלבד, שם עמדו תוצאות בדיקת הלחות על 9%. נוכח הוראות התקן לפיהן תכולת הרטיבות לא תהא גדולה מ- 6%, לא היה כל צורך בהחלפת הריצוף בפינת האוכל, שם תוצאות בדיקת הלחות עמדו על 6% בדיוק.

35. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי בהתאם לחוות-דעתו המחייבת של מומחה ביהמ"ש, הרי שהתובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו מעבר לתגמולי הביטוח ששולם להם זה מכבר ע"י הנתבעת.

36. הלכה פסוקה היא, כי בהיעדר נימוק ממשי שיש בו להטיל דופי של ממש בממצאיו של מומחה, יבסס ביהמ"ש את הכרעתו על יסוד חוות-דעתו של המומחה שמונה מטעמו.

37. בחקירתו הנגדית עמד המומחה על חוות-דעתו, ולא סטה ממנה, ולא בכדי אין בסיכומי התובעים התייחסות כלשהי לעדותו בבית-המשפט. התובעים אינם מרוצים מקביעת מומחה ביהמ"ש, אולם אין די בכך כדי להצדיק סטייה של ביהמ"ש מחוות-דעתו של המומחה מטעמו.

הנתבעת לא נסוגה מחוות-דעתו של השמאי מטעמה, שעה שהיא שילמה לתובעים את מלוא הערכת השמאי מטעמה שהייתה גבוהה משמעותית מהערכת מומחה ביהמ"ש.

38. לעניין הטענה בדבר התיקונים הקוסמטיים שביצע התובע, הרי שמדובר בתיקונים שהתובע ביצע בעצמו ולא צורפו קבלות בגינן , תיקונים שבוצעו ע"י בעלי מקצוע באמבטיה אשר לא צורפה קבלה בגינם ומבלי שצוינה עלותם, ותיקונים שבוצעו ע"י שיפוצניק בדירת השכנים, אשר גם לגביהם לא צורפה קבלה ואין פירוט של העלויות.

התובעים קיבלו תגמולי ביטוח בסך של 17,000 ₪, אולם לא הוכיחו שהוציאו ולו שקל אחד לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים בהתאם לחו"ד של השמאי מטעם הנתבעת.

39. הלכה היא כי על הניזוק מוטל הנטל להפחתת הנזק שעוולת המזיק גרמה לו ונטל זה קיים גם בין מבוטח למבטח, ע"פ הוראות סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח.

40. כך גם יש לדחות את דרישת התובעים שלא לקזז את סכום תגמולי הביטוח ששולם להם ואשר אותו לא טרחו לנצל לצורך ביצוע תיקון כלשהו בדירה.

41. כך גם התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש. בהתאם להלכה הפסוקה שיצאה מביהמ"ש העליון נקבע, כי על ביהמ"ש לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר (ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, עמ' 41).

במיוחד נוכח הפער העצום בין חוות-הדעת מטעם התובעים לבין חוות-דעת מומחה ביהמ"ש, אין התובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש.

42. עוד לטענתה, אין מקום לחייבה בריבית מיוחדת לאור ההלכה הפסוקה (ע"א 3711/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קידר מיכאל (פורסם בנבו)). כך גם מששילמה לתובעים ללא כל דיחוי את מלוא הערכת השמאי מטעמה , הגבוהה פי חמישה מהערכת מומחה ביהמ"ש, הרי שאין מקום לחייבה בריבית מיוחדת.

43. לעניין שכ"ט עו"ד אותו דורשים התובעים, טוענת הנתבעת, כי התובעים לא צירפו את הסכם שכר-הטרחה. כך גם בהתאם להנחית נשיא ביהמ"ש העליון אליה הם מפנים, ביהמ"ש רשאי להביא בחשבון את הסכם שכ"ט, אך אין בכך לקבוע מה (אם בכלל) המשקל שיש לייחס להסכם בקביעת שיעור שכר-הטרחה.

כך גם גובה שכר הטרחה הנטען גבוה משמעותית מהתעריף המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין, העומד על שיעור של 10% בתוספת 4% מהיתרה שתיפסק מעבר ל- 105,218 ₪. בהתאם לפסיקה, התעריף המינימלי של לשכת עוה"ד מהווה אמת מידה לסבירות ההוצאות (ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פ"ד יד(2) 1121, 1140-1142).

על כן, ככל שביהמ"ש יפסוק פיצוי נוסף לתובעים מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו להם, יש להוסיף עליו שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בלבד.

44. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

דיון והכרעה:
45. תביעה זו עניינה נזקים שנגרמו לדירת התובעים כתוצאה מהימלטות מים. כמפורט לעיל, אין חולק, כי מדובר היה באירוע ביטוחי וכי קיים כיסוי ביטוחי.

46. בדצמבר 2011 פנה שכנם של התובעים והתלונן על רטיבות בתקרת דירתו, על כן התקשרו התובעים לנתבעת כדי להפעיל את הפוליסה הנידונה . הנתבעת שלחה את קבלן המשנה מטעמה, ש.ח.ר נזקי צנרת (להלן: "חברת שחר"), אל דירת התובעים. חברת שחר איתרה את מקור התקלה ותיקנה את התקלה הנקודתית. מדובר היה באירוע נזילה מאביק האמבטיה בדירת התובעים.

47. המחלוקת המהותית בתיק זה מתייחסת לשיעור הנזקים שנגרמו לדירה. עומדות בפניי שלוש חוות-דעת (מטעם התובעים, מטעם הנתבעת ומטעם מומחה ביהמ"ש) , כאשר כל אחת מהן קובעת שיעור נזקים אחר.

48. בחוות-הדעת מטעם שמאי התובעים (צורפה כנספח 3 לראיות התובעים) נקבע, כי יש להחליף את הריצוף בכל הדירה וכי שיעור הנזקים בדירה עומד על סכום של כ- 155,000 ₪.

49. בחוות-הדעת מטעם שמאי הנתבעת (צורפה ביום 23.11.17) נקבע, כי מאחר שנתגלו סימני רטיבות המעלים חשד כי חול המילוי תחת הריצוף רטוב, מונה בודק ממכון התקנים לבדיקת רמת הרטיבות. תוצאות הבדיקה קבעו אחוזי לחות כדלהלן: בסלון- 4.6%, במטבח- 5.2%, בממ"ד- 1.3%, בחדר ילדים- 5.0%, בחדר הורים- 9.0% ובפינת האוכל- 6.0%.

50. לאור כך, קבע שמאי הנתבעת, ומשום שתקן הלחות בחול הינו 6%, יש להחליף את חול המילוי בחלקים הרטובים. העבודות כוללות הרמת ריצוף, פינוי חול רטוב, יבוש תשתיות בחדר הורים, תיקוני משקופים, תיקוני טיח וצבע בקירות ופוליש ברצפה והשבת המצב לקדמותו (ראו סעיף הממצאים בחוות-הדעת). בחוות-דעת שמאי הנתבעת נקבע, כי בהסתמך על בדיקת הלחות של מכון התקנים, יש להחליף ריצוף רק בחדר ההורים, כולל עבודות נלוות (תיקוני משקופים, תיקוני טיח וצבע וכד').

51. בסעיף הערכת הנזקים העריך שמאי הנתבעת, כי בגין נזקים למבנה, גובה הנזק בערכי כינון הנו 29,213 ₪ ובערכי שיפוי מדובר בסך של 17,000 ₪.

52. בסעיף "שונות" בחוות-הדעת של השמאי מטעם הנתבעת הוא העריך את עלות פינוי התכולה והשבתה בסכום של 12,000 ₪, ואת דיור החלופי למשך חודש בסכום של 5,500 ₪, בסך הכול סך של 17,500 ₪ (להלן: "סעיף שונות"). בהסבר נכתב, כי מאחר שהתכולה אינה מבוטחת בפוליסה, הרי שאין המלצה לפיצוי. כך גם נכתב, כי מאחר שלא הוצגו אסמכתאות לסעיף "שונות", לא תומחרו הסעיפים בעמודת השיפוי. סעיף שונות (כלומר, פיצוי בגין דיור חלופי ושינוע התכולה) לא שולם לתובעים.

53. בסופו של יום, כאמור, שילמה הנתבעת לתובעים תגמולי ביטוח בגין נזקים למבנה בלבד בסך של 17,000 ₪ (בערכי שיפוי).

54. מכאן נולדה התובענה שבפניי. לטענת התובעים, שולמו להם תגמולי ביטוח חלקיים בלבד. במסגרת ההליכים בתיק, כאמור, מיניתי מומחה מטעם ביהמ"ש.

55. במסגרת חוות-הדעת של מומחה ביהמ"ש (אשר הוגשה לתיק ביום 13.01.16) הגיע מומחה ביהמ"ש למסקנה, כי עלות תיקון הנזקים הישירים בדירת התובעים שנגרמו מהתבקעות האביק מוערכת על-ידו בסך של כ- 3,500 ₪ (כולל מע"מ) בלבד.

56. מומחה ביהמ"ש נחקר ע"י ב"כ התובעים ביום 14.09.16. במסגרת חקירתו, ייחס מומחה ביהמ"ש את עיקר הנזק לכשל באיטום ראוי בדירה. מכאן הגיע מומחה בית משפט למסקנה, כי בהחלפת הר יצוף יש משום השבחת הנכס ולא השבת המצב לקדמותו, ולפיכך הוא קבע את מסקנתו בחוות-הדעת (עמ' 10 ש' 31-34 ועמ' 11 ש' 1-16).

57. התובעים ביקשו שלא לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט, ואילו הנתבעת ב יקשה לתת לה את המשקל המ רבי ובהתאם כל צד טען את טענותיו, ולה לן התייחסותי לעיקריות שבהן.

58. ראשית, יש להתייחס לטענת התובעים בעניין הבקשה לפסילת חו"ד מומחה ביהמ"ש. לטענת התובעים, בפני ביהמ"ש עודנה עומדת בקשה למנות מומחה אחר תחתיו (בקשה מיום 20.10.16). ייאמר כבר עתה, כי לא מצאתי צורך במינוי מומחה נוסף, או אחר תחת המומחה שמונה, אלא ניתן לקבל הכרעה מושכלת בתיק זה לאחר עיון בשלושת חוות-הדעת, כאשר הצדדים עצמם הסכימו בדיון מיום 15.11.17, כי הן כול ן מהוות חלק מ חומר הראיות בתיק (פרוטוקול מיום 15.11.17, עמ' 20 ש' 12-13).

59. אפנה כעת למסגרת הנורמטיבית, העוסקת במעמדו של מומחה ביהמ"ש וחוות-דעתו, להלן:

הפן הנורמטיבי:
60. במסגרת ת"א 28556-06-16 (מאוחד עם ת"א 16029-10-15) ביר גלוב נכסים בע"מ נ' שוחט לפסקי ואח' (ניתן ביום 02.08.18), כב' השופטת איילת הוך-טל עורכת סקירה קצרה אודות מושכלות יסוד בנוגע למעמדו של מומחה בית המשפט וחוות דעתו. להלן יובאו הדברים:

"עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין בית המשפט משתחרר מן הסמכות או מן החובה לחרוץ את הדין על פי שיקול דעתו (רע"א 5528/10 ‏ SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD‏ נ' יניב (פורסם במאגרים, 26.7.10) בס' 9). אולם מומחה מטעם בית המשפט נהנה מחזקת מקצועיות ואובייקטיביות (רע"א 5161/00 שיכון עובדים בע"מ נ' אופק (פורסם במאגרים, 30.10.00) בס' 2(ב)). הפסיקה מדגישה כי יש לאמץ את המלצות המומחה, "בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן" ( ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (פורסם במאגרים, 28.10.10), בס' 22).

דרך המלך לקעקע את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט היא באמצעות חקירתו (ת"א (מח'-חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (פורסם במאגרים, 14.2.06), בס' 59). צד הנמנע מחקירת מומחה מטעם בית המשפט, נמנע מלהעמיד את חוות הדעת למבחן ובכך יש לחזק את ממצאי חוות הדעת ( ת"א (מח'-י-ם) 5227/03 ניסים נ' סמעאן (פורסם במאגרים, 08.01.2009), בס' 4), אולם זאת רק לגבי קביעות המומחה במסגרת תחום מומחיותו, שכן היעדר חקירת המומחה אינה "מרפאה" חריגה מתחום סמכותו ( ע"א 2099/08 הנ"ל בס' 28). "

במסגרת רע"א 5528/10 ‏ SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD‏ נ' יניב (פורסם במאגרים, 26.7.10) קבעה כב' השופטת נאור (כתוארה דאז) כך:

"על דרך הכלל, נדרש מינוי של מומחה, על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט תמונה מדוייקת באשר לעניינים מקצועיים בהם מתעוררת מחלוקת. עם זאת, פשיטא כי סמכות ההכרעה מסורה בידי בית המשפט היושב לדין ואין הדברים סותרים זה את זה (ראו למשל: ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987)). "

61. כמו כן, ראו הדברים שנאמרו במסגרת ע"א 2099/08 עיריית אשקלון ואח' נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ ואח' (ניתן ביום 28.10.10) מפי כב' השופטת ארבל:

"סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו מעוגנת בתקנה 130 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות). המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם. תכליתה של חוות דעת מומחה הממונה מטעם בית המשפט לסייע לבית המשפט ולצדדים להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך (אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים – היבטים דיוניים ומהותיים" המשפט יב 167, 191 (2007). להלן: גורן ודרורי; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 240 (מהדורה עשירית, 2009). להלן: גורן; ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987). להלן: עניין מרקוביץ). חוות דעת המומחה אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (עניין מרקוביץ, בעמ' 139; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 – 949 (2002)). יחד עם זאת, והגם שעדות המומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ([פורסם בנבו], 23.4.90)). "

62. ראו גם ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח' (מיום 28.09.93), דבריו של כב' השופט אור, אשר נאמרו אמנם לגבי מומחה רפואי, אולם נכונים אף לענייננו, להלן:

"ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות-הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות-הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת."

63. ראו גם הדברים שנאמרו בנוגע לחוות דעת של מומחה שמינה בית המשפט בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי [פורסם בנבו] ( תק-על 90(2) 532, בעמ' 533):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

64. מטבע הדברים, בהיות חוות דעתו של המומחה שמינה בית המשפט בלתי-תלויה בצד מהצדדים, היא נהנית ממעמד מיוחד ונודע לה יתרון על חוות דעת מטעם אחד הצדדים.

ואולם, לעולם הסמכות להכריע אם לקבל את חוות הדעת, או לדחותה, נתונה לשופט היושב בדין:

"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט אלו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה."
(ע"א 402/85 רחל מרקוביץ ו-2 אח' נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1), 133,
עמ' 139-140).

65. וכן:

"מומחה שנתמנה מטעם בית המשפט פועל כידו הארוכה של בית המשפט, אך אינו נכנס בנעליו ובית המשפט הוא הפוסק האחרון. בית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה."
(בר"ע ( ת"א) 201098/98 כהן נ' סבינה ואח', [פורסם בנבו] תק-מח 99(1), 46639).

מן הכלל אל הפרט:
חוות-הדעת שהוגשו בתיק:
66. מהנחיות ועקרונות הפסיקה עולה, כי חוות דעת מומחה בית משפט באה לתת מענה לשאלות שבמומחיות, אך חובת ההכרעה בהתייחס למכלול הראיות נתונה לבית המשפט. במקרה הנדון אינני מקבלת את דרישת התובעים לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט , או למנות מומחה נוסף, אך ממצאיה יישקלו על ידי כחלק ממכלול הראיות.

לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים, שלושת חוות-הדעת שהוגשו, חקירת מומחה ביהמ"ש וחומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה, כי אני מקבלת את חו"ד מומחה ביהמ"ש לגבי מקור הנזק, אולם אינני מקבלת את חוות-דעתו לעניין גובה הנזקים בדירה.

67. מומחה ביהמ"ש קובע בחוות-דעתו בסעיף 9.7.9.1 כך: "הרטיבות בחדר הרחצה הכללי הייתה קיימת עוד לפני אירוע הדליפה שנגרם מהתבקעות האביק של האמבט ונותרה בעינה גם לאחר שתוקן האביק".

68. בסיכום חוות-דעתו כותב מומחה ביהמ"ש כך: "10.1 בדירת התובעים התבקע האביק של האמבט שהיה מותקן בעבר בחדר הרחצה הכללי. 10.2 כתוצאה מן ההתבקעות הנ"ל, חלחלו מים אל תקרת השכן שמתחת לדירת התובעים וזה האחרון התלונן בפני התובעים על נזקי המים בתקרת דירתו. .... 10.4 ממצאי בדירה העלו שלא נגרמו נזקים לריצוף או למשקופים או לארונות כלשהם. ... 10.6 הנני מעריך את עלות תיקון הנזקים הישירים הנ"ל בדירת התובעים, שנגרמו מהתבקעות האביק בסכום של כ- 3,500 ₪ (כולל מע"מ)" (סעיף 10 בחוות-הדעת).

69. הווה אומר, מומחה ביהמ"ש קובע לעניין מקור הנזק, כפי שקבע השמאי מטעם הנתבעת לאחר בדיקה של חברת שחר בדירה, כי האירוע הביטוחי נגרם כתוצאה מהתבקעות אביק האמבטיה. על כך, כאמור, אין מחלוקת. הטריגר שגרם לאירוע הביטוחי היה התבקעות האביק וכך גם עולה מחוות דעתו של מומחה בית משפט. לאור העובדה שעד לאירוע נקודתי זה לא ראו התובעים כל נזקי רטיבות, ואף השכנים לא פנו אליהם בנדון, מעידה שהגורם לאירוע הביטוחי היה התבקעות האביק.

70. המחלוקת העיקרית הינה רק באשר לגובה הנזקים שנגרמו בדירה. מומחה ביהמ"ש העריך את עלות הנזקים בדירה שנגרמו מהתבקעות האביק בסכום של כ- 3,500 ₪ (כולל מע"מ). לטענתו, התיקונים האחרים בדירה נובעים מכשל באיטום, אשר לא מצוי באחריות הנתבעת.

71. מעיון בחו"ד מומחה ביהמ"ש ולאחר שנחקר על חוות דעתו ביום 14.9.16, מצאתי כי דעתו של מומחה בית המשפט הייתה נחרצת לגבי גובה הנזק, כשהוא למעשה קובע פיצוי נקודתי בגין תיקון האביק והשטח הקרוב מסביבו. בתיקון נוסף הוא ראה השבחת הנכס. למרות שמקבלת אני את ח וות דעתו בהתייחס להתבקעות האביק, אינני רואה עמו עין בעין את קביעת הפיצוי הנקודתי בלבד, ואתייחס לכך בהמשך.

72. לעניין זה נשאל מומחה ביהמ"ש וכך השיב:

"ש. יש לנו עובדה מסוימת שעד דצמבר 2011 לא הייתה שום תלונה לגבי רטיבות. מדצמבר 2011 יש ראייה לגבי דליפה. יש 2 מומחים שמצאו חול רטוב. יש את אדוני שהגיע 4 שנים לאחר מכן, ואמר נכון הייתה דליפה, אך אדוני חושב שיש כשל איטום. האם יכול להיות שבמהלך תיקון הדליפה נוצר כשל באיטום?
ת. אני עונה באופן נחרץ לא. מפנה לתמונה מספר 7. המשקופים הרטובים למטה לא קורה כתוצאה מדליפה רגעית אלא כתוצאה מדליפה בלתי נפסקת של שנים. ..."
(פרט' עמ' 11 ש' 9-16).

73. לכל אורך חקירתו, מומחה ביהמ"ש קובע באופן נחרץ, כי מדובר בכשל איטום. אך גם הוא, כיתר המומחים, סבר, כי האביק באמבטיה הנו מקור הנזק.

74. אין חולק, כי עד התבקעות האביק לא הייתה כל תלונה מצד התובעים ושכנם בעניין הרטיבות, כאמור. אין חולק, כי שני מומחים- הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבעת- מצאו חול רטוב מתחת לריצוף. כך גם מומחה ביהמ"ש הגיע כ-4 שנים לאחר האירוע הביטוחי לדירה, בעוד שני המומחים האחרים הגיעו בסמוך לאירוע הביטוחי.

75. בחקירתו מעיד מומחה ביהמ"ש, כי הוא הכין מפרט מה צריך לעשות בחדר האמבטיה וכי יש לעשות איטום. לדבריו: "זה עבודה שלמה שעולה עשרות אלפי שקלים. האם חברת הביטוח מחויבת בזה. אני חושב שלא. היא חיבת להשיב את המצב לקדמותו ולא להשביח את הדירה" (עמ' 10 ש' 31-34 ועמ' 11 ש' 1-3).

76. מומחה ביהמ"ש העיד, כי פירוק הריצוף היה דרוש באמבטיה רק לצורך ייצור איטום שלא היה מלכתחילה. וכן: "יש דופן ניצבת לאמבט שגובה 60 ס"מ שמחופה בד"כ באריחי קרמיקה, קונים את זה, ומפרקים את הבלוק איפה ששם יודעים ששם נמצאים את האביק מתקנים ומחזירים... השאלה במקרה שלנו זה שאלה של ביטוח. השאלה אם ביטוח חייב לעשות את בדיוק אותם האריחים. ..."

77. כאשר נשאל מומחה ביהמ"ש ע"י ביהמ"ש: "האם לצורך התיקון היה צריך לפרק גם אריחים?", השיב כך: "לכל היותר את דופן האמבט שרואים אותם. אפשר להתאים אריחים כאלו. יש כל מיני גוונים ." (פרט' 14.09.16 עמ' 13 ש' 24-32).

78. בעניין זה אציין, כי אכן על חברת הביטוח להחזיר את המצב לקדמותו ולא להשביח את הנכס, כפי שהעיד מומחה ביהמ"ש. יחד עם זאת, יש לשמור על הנכס שלא יהיה במצב פחות טוב לאחר התיקון. וכוונתי לזה שכאשר מחליפים חלק מהריצוף וצבע האריחים, או גוון האריחים, שונה מיתר האריחים באותו חדר, הרי שהחלפת הריצוף כולו באותו חדר אינה נחשבת השבחת הנכס, אלא השבת המצב לקדמותו.

79. לסיכום הדברים שנאמרו לעיל בעניין חו"ד מומחה ביהמ"ש, הגעתי למסקנה, כי מומחה ביהמ"ש ראה את האירוע כאירוע נקודתי בצורה דווקנית. אינני מקבלת גישה זו, שאיננה עומדת בבחינת מכלול הראיות ואף לא תואמת את עקרון השבת המצב לקדמותו. הנזק בדירת התובעים ו דירת השכנים לא היה נגרם לולא התבקעות האביק, גם אם היה כשל באיטום, ובוודאי שלא בשלב זה ובעוצמה שהייתה .

80. לאור הדברים האמורים לעיל ולאור ההלכה הפסוקה, הרי שמומחה שנתמנה מטעם בית המשפט פועל כידו הארוכה של בית המשפט, אך אינו נכנס בנעליו, ובית המשפט הוא הפוסק האחרון. כך גם בית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה. במקרה הנדון אני מצאתי, כי הנזק שנגרם לדירת התובעים ודירת השכנים נגרם בשל התבקעות האביק באמבטיה. השתלשלות העניינים, כפי שפורטה לעיל, הי נה בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו".

81. מעיון בחו"ד מטעם התובעים מצאתי, כי חו"ד זו אינה תואמת לאירוע דנן, זאת כאשר בוחנים אותה לאור חו"ד מטעם הנתבעת ולאור חו"ד מומחה ביהמ"ש, שכן מדובר בפערים משמעותיים הנוגעים לשיעור הנזק. המומחה מטעם התובעים העריך את הנזקים בסך של כ- 155,000 ₪, ואילו, כאמור, המומחה מטעם הנתבעת העריך את הנזקים בסך של 17,000 ₪, סכום ששולם לתובעים בפועל. מומחה ביהמ"ש כאמור העריך את הנזק בסך של כ- 3,500 ₪ (כולל מע"מ) בלבד.

82. מדובר בפערים משמעותיים, הנובעים מכך שהמומחה מטעם התובעים הגיע למסקנה, כי יש להחליף את הריצוף בכל הדירה. ייאמר כבר עתה, כי מסקנה זו אינה מקובלת עליי, שכן פעולה זו יש בה להשביח את הנכס, ולא להשיב את המצב לקדמותו.

83. לאחר עיון בכל חוות-הדעת בתיק, חוות-הדעת המתאימה ביותר למכלול הנסיבות והראיות היא זו של הנתבעת. מצאתי, כי חו"ד מטעם הנתבעת הינה חו"ד מקצועית ומפורטת. מומחה הנתבעת אשר ביקר בדירה קבע, כי הוא נוכח בסימני רטיבות המעלים חשד כי חול המילוי תחת הריצוף רטוב. על כן, מונה בודק ממכון התקנים לבדיקת רמת הרטיבות. לאחר שנתקבלו תוצאות בדיקת הלחות ממכון התקנים, אמד מומחה הנתבעת את הנזקים עם פירוט בצדם.

84. ההסברים בחו"ד הנתבעת מקובלים עליי ודרים בכפיפה אחת עם נסיבות האירוע הביטוחי ועם תוצאות הבדיקה במכון התקנים. מהימנה בעיניי מסקנתו של מומחה הנתבעת, כי החלפת הריצוף, לאור תוצאות הבדיקה במכון התקנים, ולאור התקן הרלבנטי, כאמור, צריכה להיות בחדר ההורים בלבד.

85. יחד עם זאת, אינני מקבלת את התוצאה הסופית בעניין הערכת הנזקים בדירה. אבהיר טעמיי במסגרת הדיון בגובה הנזק שהוכח בהת בסס, כאמור, על חוות-הדעת מטעם הנתבעת, וחומר הראיות בתיק.

86. טענות נוספות שיש לדון בהן בקצרה:

מכתב דחייה:
87. לטענת התובעים, מעולם לא נשלח אליהם מכתב דחייה כמתבקש מהנחיות המפקח על הביטוח. מנגד, טוענת הנתבעת, כי כאשר היא שילמה לתובעים את מלוא הערכת השמאי מטעמה, הרי שמדובר בטענה תמוהה.

88. בעניין אי משלוח מכתב דחייה ע"י הנתבעת, ייאמר, כי יש ממש בטענת התובעים, וכי ראוי היה לשלוח מכתב דחייה המפרט את רכיבי התביעה שנדחו על-ידה, וזאת בהתאם להוראות המפקח על הביטוח (מכתב ברוח זו צירפו התובעים לסיכומי התשובה מטעמם שניתן ע"י סגן בכיר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון מיום 09.12.98).

89. עם זאת, כשנתקבלה חו"ד המומחה מטעם הנתבעת ניתן היה ללמוד ממנה אילו רכיבי תביעה אושרו ואילו רכיבים נדחו. על כן, אין מדובר בהפרה מהותית, היורדת לשורשו של עניין, שכן בחו"ד השמאי מטעם הנתבעת פורטו הרכיבים שאושר התשלום לגביהם ואף ניתן הסבר מנומק בצדם. משכך, אכן לא נשלח מכתב דחייה, כפי שראוי היה לשלוח, אולם במקרה דנן מדובר היה בכשל פרוצדוראלי, ולא מהותי.

צירוף תקן רלבנטי לקביעת רמת הלחות:
90. בנוסף, טוענים התובעים, כי השמאי מטעם הנתבעת לא הפנה בחוות-דעתו לתקן ספציפי או רלבנטי בעניין רמת הרטיבות ולא צורף העתק ממנו. מנגד, לטענת הנתבעת, בהתבסס על התקן הרלבנטי (ת"י 1555 חלק 3 סעיף 4.2.1.2) הקובע, כי תכולת רטיבות חול המילוי מתחת לריצוף לא תהיה גדולה מ- 6%, אישר שמאי הנתבעת את החלפת הריצוף בחדר ההורים בלבד, שם עמדו תוצאות בדיקת הלחות על 9%. נוכח הוראות התקן לפיהן תכולת הרטיבות לא תהא גדולה מ- 6%, לא היה כל צורך בהחלפת הריצוף בפינת האוכל, שם תוצאות בדיקת הלחות עמדו על 6% בדיוק.

91. לאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות-הדעת ובחומר הראיות, עולה כי הפנית הנתבעת לתקן הבא: ת"י 1555 חלק 3 סעיף 4.2.1.2, כתקן שממנו עולה, כי תכולת הרטיבות בחול לא תעלה על 6%, לא נסתרה ע"י התובעים. משכך, אני מקבלת את עמדת הנתבעת בעניין זה. מעבר לכך, יצוין כבר עתה, כי מקבלת אני גם את גרסת הנתבעת, כי נוכח הוראות התקן הנ"ל, אכן לא היה כל צורך בהחלפת הריצוף בפינת האוכל, שם תוצאות בדיקת הלחות עמדו על 6% בדיוק.

כעת אפנה לדון בגובה הנזק בדירה בהתאם לחלוקה ע"פ נושאים בהסתמך על חוות-הדעת מטעם הנתבעת. להלן:

גובה הנזק:
פרק מבנה:
92. מעיון בחוות-הדעת מטעם הנתבעת ניתן ללמוד, כי בפרק "הערכת הנזקים", הגיע מומחה הנתבעת למסקנה, כי בגין נזקי מבנה (שיקום נזקים למבנה, ובכלל זה החלפת חול המילוי בחלקים בהם קיימת חריגה, ריצוף בחדר הורים ושאר העבודות הנדרשות הכוללות תיקוני 7 משקופים, תיקוני טיח וצבע וצביעת הדירה כולל פוליש) הוא העריך את הנזקים בערכי כינון בסך של 29,213 ₪ ובערכי שיפוי בסך של 17,000 ₪.

93. בפרק ההסברים להערכת הנזק בעניין המבנה הבהיר, כי בהסתמך על ממצאי בדיקת הלחות של מכון התקנים יש להחליף ריצוף רק בחדר ההורים וכן עבודות נלוות. הסבר זה אני מקבלת, כאמור.

94. יחד עם זאת, הנתבעת שילמה, כאמור, את הסכום של 17,000 ₪ בגין נזקי המבנה לתובעים, כלומר שילמה בערכי שיפוי ולא בערכי כינון. לטענתה, התובעים לא הוכיחו שהוציאו כספים לצורך ביצוע התיקונים וכי מדובר בתיקונים קוסמטיים שביצע התובע לבדו.

95. בסעיפים 15-17 לתצהירו, התובע הצהיר, כי נוכח היעדר תשובה מהנתבעת באשר ליתרת התגמולים אשר לטענתם הגיעה להם, הוא נאלץ לתקן בעצמו חלק מהנזקים החיצוניים הנראים לעין בדירה, ובעיקר תיקוני צבע, בכדי לאפשר השכרת הדירה לדייר שהסכים לשכור את הדירה למרות מצבה. כך גם הצהיר, כי בנוסף שילם לבעלי מקצוע שיסדרו את האמבטיה, יתקינו משקופים חדשים ויסדרו את הריצוף בחדר הרחצה.

התובע ממשיך בתצהירו (סעיף 17) ומצהיר, כי שילם לשיפוצניק שיתקן נזקים בדירה שמתחתיו, וכי הוא לא דרש קבלות כדי לחסוך בהוצאות.

96. ייאמר לעניין זה, כי לאור האמור בסעיפים 15-17 לתצהיר התובע ולאור עדותו מיום 15.11.17 (עמ' 21 ש' 9-10), מהימנה בעיניי גרסתו, כי הוא תיקן תיקונים קוסמטיים בעצמו וכי הוא שילם לבעלי מקצוע שיסדרו את האמבטיה, יתקינו משקופים חדשים ויסדרו את הריצוף בחדר הרחצה, וזאת אף מבלי שצורפו אסמכתאות מתאימות, כמו קבלות. מתוך התמונות שהוצגו בחומר הראיות מטעם התובעים רואים את האמבטיה שנעקרה ממקומה עם כל הריקבון. במקומה הותקן מקלחון בחדר הרחצה ואני מאמינה לתובע, כי הגיעו אנשי מקצוע, כאמור.

97. לאור האמור לעיל, בפרק המבנה יש לשלם לתובעים תגמולי ביטוח בערכי כינון, ולא בערכי שיפוי. משכך, יש להשלים את תגמולי הביטוח ולהוסיף בפרק המבנה סך של 12,213 ₪.

פרק שונות:
98. פרק שונות בחו"ד המומחה מטעם הנתבעת מתייחס לשניים: האחד, פיצוי בגין דיור חלופי למשך חודש בסך של 5,500 ₪ (להלן: " דיור חלופי"), והשני, פיצוי בגין פינוי התכולה והשבתה לאחר מכן בסך של 12,000 ₪ (להלן: " שינוע התכולה").

דיור חלופי:
99. במסגרת ההסברים לפרק שונות, כתב מומחה הנתבעת, כי בגין סעיף א' (דיור חלופי), מאחר ונדרשת החלפת חול המילוי והריצוף, הדירה אינה ראויה למגורים במשך תקופת העבודות, המוערך עד חודש ימים. לפיכך, העריך את עלות דמי השכירות לדירה חלופית הדומה לזו המבוטחת לתקופה של חודש בסך של 5,500 ש"ח.

100. לטענת הנתבעת, התובעים לא הציגו אסמכתא לכך שפינו את הדירה לצורך תיקונה ונדרשו לדיור חלופי. כך גם לא הוצג הסכם שכירות בינם לבין שוכרי הדירה ואף בהסכם השכירות שצורף לראיותיהם נמחק סכום שכר הדירה וחתומה עליו גב' דהן כשוכרת (התובעים מופיעים בו כערבים בלבד).

101. לאחר עיון בחומר הראיות בתיק, ולאור מכלול הנסיבות העולות מתיק זה, מקבלת אני את עמדת התובעים, כי הנתבעת שילמה מחד לתובעים את שהשמאי שלה העריך שדרוש לצורך תיקון הדירה בערכי שיפוי, אולם מאידך, הותירה את התובעים ללא מענה ביחס לעלויות המידיות שהצריך התיקון, קרי פינוי הדירה מחפציה ויושביה.

102. בעניין זה פיצוי הנוגע לדיור חלופי בשל תיקונים יכול שיהיה בעין , או פי צוי על אי נוחות בביצוע התיקונים, זו הדרך לבצע הערכה.

לאור האמור לעיל ולאור מכלול הראיות , אני קובעת, כי לתובעים מגיע פיצוי בגין דיור חלופי בסך של 5,500 ₪, כהערכת שמאי הנתבעת.

שינוע התכולה:
103. במסגרת ההסברים בפרק שונות, כתב מומחה הנתבעת, כי בגין סעיף ב' (פינוי והשבת התכולה), התכולה אינה מבוטחת בפוליסה זו, אולם לצורך ביצוע עבודת המבנה נדרש פינוי התכולה. עוד קבע, כי הערכתו הובאה לידיעה בלבד, והינה ע"פ עלות ממוצעת לפינוי והשבת התכולה, ומוצגת לידיעה בלבד בלא המלצת פיצוי.

104. ייאמר לעניין זה, כי התכולה אכן לא מבוטחת בפוליסה נשוא התביעה דנן , אולם השינוע שלה נדרש לצרכי תיקון המבנה, אשר נכלל בפוליסה ומבוטח. על כן, אני קובעת, כי יש לשלם לתובעים גם את סעיף פינוי התכולה והשבתה בסך של 12,000 ₪, כהערכת שמאי הנתבעת.

עוגמת נפש:
105. לטענת התובעים, לאור התנהלות הנתבעת נגרמה להם ולילדיהם עוגמת נפש. בכתב התביעה אמנם לא מפורט סכום לצד ראש נזק נטען זה, אולם מאחר שמצאתי, כי לאור נסיבות התיק, ולאור מכלול הראיות שהוצגו בפניי, אכן נגרמה לתובעים עוגמת נפש כתוצאה מהאירוע הביטוחי הנידון, מצאתי לפסוק להם סך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה.

רכיב ההוצאות:
106. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת במלוא הוצאות התובעים בגין התביעה, לרבות שכ"ט השמאי מטעמם (5,000 ₪ בצירוף מע"מ) ושכ"ט מומחה ביהמ"ש (לרבות שכר עדותו).

107. בנסיבות תיק זה, ולאור הפער בין הסכום שנתבע (250,000 ₪) לבין הסכום שנפסק (ראו חישוב מטה), לא מצאתי להשיב לתובעים את הוצאות אלו המבוקשות על-ידם.

108. בנוסף, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם שכ"ט עו"ד בשיעור 25% + מע"מ מכל סכום שייפסק בהתאם להסכם שכ"ט שצורף (בהתאם להנחיות נשיאי ביהמ"ש העליון המפורסמות באתר הנהלת בתי המשפט).

109. לעניין שכ"ט עו"ד, לא מצאתי לפסוק את הסכום המבוקש ע"י התובעים (הסכם שכ"ט צורף לסיכומי תשובה מטעם התובעים). בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי גובה שכר הטרחה אותו מבקשים התובעים גבוה משמעותית מהתעריף המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין.

110. כמו כן, מבקשים התובעים שלא לקזז את הסכום ששולם לתובעים כסכום שאינו שנוי במחלוקת לאור העובדה כי התובעים יצאו מהדירה לצורך ביצוע תיקונים (גם אם זמניים) ולאור כלל הנסיבות.

111. אינני מקבלת את טענת התובעים, כי אין לקזז מהסכום הנפסק את הסכום ששולם ואינו שנוי במחלוקת. זאת בעיקר לאור העובדה, כי קיבלתי את חו"ד הנתבעת על פני חו"ד התובעים ומצאתי את מסקנותיה מהימנות.

סוף דבר:
112. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובעים באופן חלקי כמפורט להלן:

113. הסכום שנפסק יפורט להלן:
לעניין תגמולי ביטוח בגין מבנה- יש להשלים לסך של 29,216 ₪ (בערכי כינון), כלומר לשלם לתובעים סך של 12,216 ₪ בגין נזקי מבנה .

לעניין תגמולי ביטוח בגין סעיף שונות (דיור חלופי וכן שינוע התכולה)- יש לשלם לתובעים סך
של 17,500 ₪.

בגין עוגמת נפש- מצאתי בנסיבות התיק לפסוק לתובעים סך של 5,000 ₪.

114. סך כול המפורט לעיל מסתכם בסך של 34,716 ₪.

115. לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים פיצויים בסך של 34,716 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום קבלת תגמולי הביטוח החלקיים ועד יום התשלום בפועל. בנוסף, ישולם סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

לעניין ההוצאות- לאור הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, אינני נותנת צו
להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.