הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 32033-08-17

מספר בקשה: 4
לפני כבוד השופטת שרון הינדה

המבקש/הנתבע:
רן קורי

נגד

המשיבה/התובעת:
קוויט לייף טכנולוגיות בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה על מנת להבטיח את תשלום הוצאות הגנתו של הנתבע כנגד התביעה שהגישה נגדו בהסתמך על הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
ברקע הדברים - תובענה כספית על סך 1,000,000 ₪ אותה הגישה התובעת שהיא חברת הזנק בעירבון מוגבל נגד הנתבע, העוסק בקידום מכירו ת ושיווק , עמו התקשרה התובעת לצורך גיוס המונים, בטענה כי לא סיפק לה השירות שלמטרתו התקשרו וגרם לה לנזקים.
לאחר הגשת התביעה נגדו, הגיש הנתבע כנגד התובעת תביעה על סך 1,280,782 ₪ ושתי התביעות אוחדו לדיון בפני.
לטענת הנתבע, התובעת היא חברה בע"מ, אשר מצבה הכלכלי בעייתי ואין לה פעילות עסקית והכנסות או נכסים כלשהם. לטענתו סיכויי התביעה שהוגשה נגדו קלושים והיא הוגשה בחוסר תום לב ועל מנת להדוף את התביעה שהתובעת ידעה שבכוונתו להגיש נגדה. כן טען הנתבע כי הוצאותיו בהליך זה גבוהות וככל שתידחה התביעה נגדו הוא יעמוד בפני שוקת שבורה ללא יכולת להיפרע את הוצאותיו.
התובעת סבורה כי יש לדחות הבקשה. לטענת התובעת אין מקום להטיל עליה הפקדת ערובה נוכח קיומה של תביעה נגדה החופפת לתביעתה כנגד הנתבע העוסקת באותה מסכת עובדתית. עוד טענה התובעת כי סכום התביעה נגדה עולה על סכום התביעה שהגישה כנגד הנתבע וממילא הוא יידרש להוציא הוצאות כדי להוכיח את תביעתו. כן טענה כי הגשת התביעה על סכום גבוה מלמדת כי הנתבע מאמין שהוא יוכל לגבות מהתובעת את אשר התובעת חייבת לו לטענתו. באשרה לאיתנותה הכלכלית, טענה התובעת כי זו אינה מוטלת בספק מאחר שהיא חברת הזנק אשר השקיעה את כספיה בפיתוח המוצר והטכנולוגיה ופועלת בימים אלה לגייס משקיע על מנת להמשיך בפיתוח המוצר, יש לה נכסים רבים לרבות פטנט רשום והיא בעלת יכולת כלכלית להחזר ההוצאות.
דיון והכרעה:
הוראת סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן "סעיף 353א") קובעת כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
נוכח העובדה כי התובעת היא חברה בע"מ הרי שבהתאם להוראת סעיף 353א בית המשפט, הכלל הוא כי יש לחייב חברה בע"מ שהגישה תביעה לתת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין והחריג הוא מתן הפטור מהפקדתה. המבחן לשם כך הוא דו שלבי. בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. אם לא הרימה הנטל המוטל עליה, בוחן בוחן בית המשפט בשלב השני, את נסיבות התביעה וסיכוייה, כאשר אין המדובר בבדיקה מעמיקה אלא רק בחינת סיכויים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, תק על 2008(3) 1201; רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק על 2009(1) 1963; רע"א 6179/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, פורסם בנבו (27.7.09); רע"א 10671/08 קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ נ' LLC CME DEVICES, פורסם בנבו 2.3.09; רע"א 857/11 מועצה איזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פורסם בנבו 23.5.11; רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ, פורסם בנבו 29.12.11).
התובעת צירפה לתגובתה ראיות להוכחת יכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום הוצאות הנתבע היה ותדחה תביעתה.
לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי התובעת סבורתני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח איתנותה הכלכלית ולא היה בטיעוניה כדי לסתור את טענות הנתבע לגבי מצבה הכלכלי.
התובעת טענה כי היא עומדת בקשר עם משקיעים פוטנציאלים. כראיה צירפה התכתבות ותכתובות מיילים בנושא. התובעת לא צירפה ראיה להשקעת כספים בפועל או התחייבות של משקיע פונטציאלי כלשהו לערוב לתובעת ולפיכך השקעה פוטציאלית אינה מהווה ראיה לאיתנות כלכלית.
עוד צירפה התובעת טופס פחת המעיד לדידה על נכסים השייכים שבבעלותה ודו"ח מצב יתרות בבנק.
גם במסמכים אלה אין די כדי להוכיח את איתנותה הכלכלית של התובעת. טופס הפחת אמנם מעיד על נכסים שבבעלות התובעת אך אין בו כדי ללמד מה ערך הנכסים והאם הם משועבדים.
התובעת לא צירפה דו"חות כספיים מהם ניתן ללמוד על הכנסות חודשיות ורווחים.
באשר להסכם ההלוואה שצירפה התובעת המעיד לטענתה על הכנסה חודשית, ראשית מדובר בחבות. שנית נראה כי מדובר בהסכם הלוואה האמור לשלם הלוואה קיימת אחרת. עיון בהסכם מעיד גם כי נותן ההלוואה רשאי להיפרע מהחברה בכל עת היה ולא תהיה השקעה בחברה, השקעה אשר קיומה, כאמור, לא הוכח.

בנסיבות אלה, הראיות שהוגשו על ידי התובעת לא רק שאינן מספיקות להוכחת איתנותה הכלכלית אלא שהן מעוררת ספק לגבי יכולתה שכן נחזה כי לא עמדה בהתחייבויותיה ופנתה למלווה פרטי לצורך תשלום הלוואה לבנק.
אשר על כן אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה מכוח סעיף 353א' לחוק החברות להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות הנתבע ככל שהתביעה תידחה באופן המצדיק חריגה המכלל המורה על הפקדת ערובה.
במסגרת המבחנים שנקבעו בפסיקה במקרה של חברה הנדרשת להפקדת ערובה, נוכחנו כי המבחן הראשון הוא מבחן היכולת הכלכלית אולם בית המשפט נדרש אף לבחון קיומן של נסיבות שבעטיין אין לחייבו בהפקדת ערובה.
התובעת טענה כי העובדה שהנתבע הגיש נגדה תביעה במסגרת הליך שאוחד עם התביעה שהגישה נגדו ומכיוון ששני ההליכים כרוכים יחד באותו עניין ובין אותם צדדים, ממילא יידרש הנתבע להוצאות באופן המקנה לה פטור מהפקדת הערובה.
בהקשר זה גישת הפסיקה חלוקה וקיימות טענות לכאן ולכאן. מחד, הפסיקה מכירה בעובדה כי הליך תביעה שכנגד אינו פוטר מהפקדת ערובה ומאידך, כאשר מתנהלים שני הליכים מקבילים באותה מערכת יחסים חוזית ובאותן עילות משפטיות, מצא בית המשפט במקרים מסויימים להימנע מחיוב הפקדת ערובה (ראו: ת"א 13436-09-16 בנק לאומי לישראל בעמ נ' private limited Concentix services India (4.6.17), בש"א (שלום - י-ם) 3927/04 רינאווי נ' אלעתאבי (19.7.05), (ב"ש) 3108/04 ברונסון ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ נ' טל רפאל (5.6.14), רע"א (י-ם) 10497-09-18 הייזל קבלנים בע"מ נ' חב' כוואליתי החדשה לקבלנות (11.11.18)).
לאחר שבחנתי טענות הצדדים ומשהגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה הנטל להוכחת איתנותה הכלכלית, אני סבורה כי העובדה שהנתבע מנהל נגד תביעה בהליך שאוחד עם תביעתה, כשלעצמה אינה מהווה טעם לפטור את התובעת מהפקדת ערובה, שכן הצורך של הנתבע להדוף את תביעת התובעת כרוך בהשקעת משאבים. יחד עם זאת ניתן להתחשב בעובדה זו בקביעת סכום הערובה, שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע אכן היה נדרש ממילא להשקיע משאבים בניהול ההליך כנגד התובעת וסביר להניח שלא יידרש להשקעת משאבים כפולים בניהול שני ההליכים נוכח איחודם.
באשר לסיכויי התביעה נקבע בפסיקה כי "ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר" (רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל (18.01.15)). בענייננו, לצדדים טענות הדדיות הנובעות ממערכת הסכמית הקיימת ביניהם. טענות אלה כמו גם יתר טענות הצדדים דרושות בירור משפטי ויוכרעו במסגרת ההליך המתנהל ולכן בשלב קיימת התכנות שאינה גבוהה ביותר אך גם אינה קלושה ביותר לקבלת התביעה ולכן איני נזקקת לשיקול זה.
נוכח כל האמור לעיל אני סבורה כי קיים חשש שהנתבע לא יוכל לגבות מהתובעת את הוצאות ההליך היה והתביעה נגדו תדחה. לפיכך אני מתנה את המשך ההליך בהפקדת ערבון כספי בסך של 20,000 ש"ח כערובה להבטחת הוצאות המבקש וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ייעשה כן תמחק התביעה והתובעת תחויב בהוצאות.
תז"פ ליום 27.10.19 לבדיקת ביצוע ההפקדה ומתן הוראות להמשך ההליכים.
המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.