הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31499-03-16

לפני כב' השופט הבכיר אילן דפדי

התובעת

דליה אייל
ע"י עו"ד רפאל גרוס

נגד

הנתבעות

1.אילנות הקריה (ישראל) בע"מ
2.א. י. אמריקה ישראל להשקעות בע"מ
3.אילנות-אמריקה (ישראל) בע"מ
ע"י עו"ד אורית הייפרמן

4.אחים מרגולין הנדסה ויעוץ בע"מ
ע"י עו"ד דוד פייג

5.מבני שקן חברה קבלנית לבנין בע"מ
ע"י עו"ד עינת חסין גז

פסק דין

לפניי תביעה כספית לפיצוי התובעת אשר רכשה דירת מגורים מאת הנתבעת 3, בגין ליקויי בני יה, ירידת ערך, איחוד במסירה ונזקים נטענים נוספים.

על פי כתב התביעה, בין בעלי זכויות במקרקעין לבין הנתבעת 1, אילנות הקריה (ישראל) בע"מ, נחתם הסכם קומבינציה במסגרתו הוסכם על הקמת בניין במקרקעין. התובעת היא אחת מבין 22 רוכשי ם שרכשו את הדירות מחוץ לעסקת הקומבינציה. לטענתה, היא התעניינה ברכישת דירה בפרויקט שפורסם על ידי נתבעות 1 ו-2, ששווק כפרויקט הדגל שלהן ואחד הפרויקטים היוקרתיים שידעה העיר חולון (פרויקט סנטרל פארק). התובעת פנתה למשרד המכירות של הפרויקט, עליו התנוסס בחזית שלט של הנתבעת 1. לדבריה, היא התעניינה בפרויקט בשל המוניטין הרב שצברה נתבעת 1 כחברה קבלנית וכבעלת ניסיון מוכח בבנית מבני מגורים באיכות ראויה וטובה.

לטענתה, הוצג בפניה מצג שוו א, לפיו נתבעת 1 היא הקבלן המבצע ונתבעת 2 היא המלווה העסקית והגורם המממן. השילוב בין השתיים הותיר בתובעת רושם חיובי. בדיעבד, התברר לתובעת כי היתר הבנ ייה שניתן על ידי עירית חולון הוסב לנתבעת 3 בלי שמי מהנתבעות 1-3 הודיעו לה על כך או ליתר רוכשי הדירות. רק בדיעבד נודע לה כי לצורך שיתוף פעולה בפרויקט, התאגד ו נתבעות 1-2 והקימו את נתבעת 3. לטענת התובעת, בניגוד למצגים שהוצגו לה, מי שפיקח בפועל על עבודות הבנייה הייתה נתבעת 4 ומי שבנה בפועל את הבניין היו שלושה קבלנים שונים, שהאחרון בהם היה נתבעת 5. הקבלן הראשון בנה את המסד, הקב לן השני בנה את החניון התת קרקעי והנתבעת 5 השלימה את המבנה משלב רצפת הלובי ועד הגג. לדבריה, היא לא הייתה מתקשרת עם מי מהנתבעים 1-3 אם היה ידוע לה שכך ינוהל הפרויקט. בשלב מאוחר יותר והרבה לאחר שנמסרה לה החזקה , התברר לה כי הוטעתה שוב על ידי מי מהנתבעות 1-3, שכן המפרט הטכני שנמסר לה טרם החתימה על ההסכמים היה שונה מהמפרט עליו חתמה בפועל.

עוד טענה התובעת כי הדירה נמסרה לה באיחור ניכר, תוך אילוצה לחתום בכפייה, כך במקור, על "אישור קבלת פיצוי בקשר עם עיכוב המסירה".

בכתב התביעה, שהוגש בתחילה גם נגד עיריית חולון (נתבעת 6), נכללה דרישה לפיצוי בגין ליקויים שונים בדירת המגורים וברכוש המשותף, שנתמכה בחוות דעת מומחים וגורמים מקצועיים שונים בסך כולל של 240,582 ₪. בנוסף , תבעה פיצוי בגין ירידת ערך בשל אי התאמות למפרט הטכני בסך של 138,700 ₪ , פיצוי בגין בניית קירות אשקלית זולים יותר בסך של 5,300 ₪, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 81,320 ₪, שווי ריבית בגין תמורה שש ילמה בסך של 100,552 ₪, החזר שכר טרחת מומחים מטעמה בסך של 13,190 ₪ ו פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 100,00 0 ₪ . כן נתבע מעיריית חולון פיצוי בגין מצגים כוזבים ועגמת נפש בגין כך בסך של 30,000 ₪. סכום התביעה הכולל עמד על סך של 709,644 ₪. יש לציין כי למעט ע יריית חולון, ממנה נתבע סך של 30,000 ₪ בלבד, דרישת הפיצוי כפי שפורטה בסעיף 74 לכתב התביעה, התייחסה לנתבע ות 1-5 ללא הבחנה.

בנוסף, התבקש בית המשפט להורות לנתבעת 3 או למי מהנתבעות שהמידע מצוי בידה, להמציא אישור בדבר עמידות הדירה או הפרויקט בפני רעידות אדמה . לטענת התובעת, חרף בקשותיה החוזרות ונשנות מנתבעת 3 וחרף ביק וריה השוטפים בעירייה, אין ברשותה מידע אודות עמיד ות הדירה בפני רעידות אדמה. זאת, בשים דגש להודעת נתבע ת 4 כי בניית הדירה בוצעה מבלוקי אשקלית אשר עמידותם מוטלת בספק.

עוד טענה התובעת, כי יש להורות לנתבעות 1-5 לגלות את כל המסמכים המצויים ביד ן ביחס לטיב החומרים ששימשו לצורך הקמת הדירה. ככל שיתגלה שמדובר בבלוקים או חומרים בניגוד לאמור במפרט הטכני, התבקש בית המשפט להורות למומחה שימונה מטעמו , ליתן חוות דעת לעניין ולפצות את התו בעת בכל סכום שייקבע על ידו. דיון נרחב בטענות התובעת יחד עם טענות ההגנה של הנתבעות השונות, ייעשה בפירוט בחלק העוסק בדיון והכרעה.

יש לציין כי בדיון הראשון שהתקיים בתיק , עיריית חולון נמחקה בהסכמה ללא צו להוצאות.

ההליכים נמשכו תקופה ארוכה , בין היתר, בשל ניסיונות הצדדים לקיים הליכי גישור ולנסות להגיע להסכמות , אך אלו לא צלחו. הצדדים הגישו תצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירה . הנתבעות 1-3 הגישו את תצהירו של מר דרור תורן. הנתבעת 4 הגישה את תצהירו של מנהלה מר נתן מרגולין. הנתבעת 5 הגישה את תצהירו של מנהלה מר ליאור גז.

בתיק הוגשו חוות דעת של מומחים רבים. התובעת צירפה לכתב התביעה 4 חוות דעת שעניינן ליקויי בנייה : חוות הדעת של המהנדס ולאדי סבוטין מיום 21.4.2008, של המהנדס יעקב גליקסברג מי ום 1.2.2009 (שתי חוות הדעת הן מלפני מועד מסירת הדירה), של המהנדס ושמאי המקרקעין יעקב מרזוק מיום 26.1.2012 ו של המהנדס אברהם בן עזרא והאדריכל חנן פרץ מיום 16.2.2016 . כן הגישה חוות דעת של שמאי המקרקעין אלי סידאוי מאוקטובר 2015 בנושא ירידת ערך. הנתבעות 1-3 הגישו את חוות הדעת של המודד ושמאי המקרקעין יצחק אברבוך מיום 2.5.2019 ושל המהנדס רפאל גיל מיום 2.5.2019. הנתבעת 4 הגישה את חוות הדעת של המהנדס ושמאי המקרקעין יוסף גולדקל נג מיום 15.10.2018.

לאור ריבוי חוות הדעת, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס ושמאי המקרקעין צבי רון, אשר נתן חוות דעת בכל הנושאים המקצועיים השנויים במחלוקת. בדיון מיוחד שנקבע לצורך כך, נחקר המומחה רון על חוות דעתו.

בתום חקירת המומחה, הודיעה התובעת כי היא מסכימה לוותר על שלב ההוכחות וכי הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם כאשר כל צד יוכל להסתמך על כל ראיה הנמצאת בתיק. לכך הסכימו הצדדים ולפיכך בהחלטתי מיום 8.3.2021 ניתן צו לסיכומים שהוגשו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר הראיות, בחוות הדעת ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה בעיקרה ולקבלה באופן חלקי לגבי ליקויי הבנייה.

על אתר אבהיר כי אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות. מסירת הדירה לתובעת בוצעה ביום 20.3.2009. התביעה הוגשה ביום 15.3.2016 ימים מספר לפני שחלפה תקופה בת 7 שנים.

הטענות לגבי הטעייה ומצגי שווא

כאמור לעיל, התובעת טענה בכתב התביעה כי התעניינה ברכישת דירה בשל המוניטין הרב שצברה נתבעת 1 כחברה קבלנית. לטענתה, השילוב בין הנתבעות 1ו-2 הותיר ב ה רושם חיובי. רק בדיעבד התברר לה כי לצורך שיתוף פעולה בפרויקט התאג דו נתבעות 1-2 והקימו את נתבעת 3 וכי ניהול הפר ויקט התבצע בפועל על ידי נתבעת 4. כן טענה כי המפרט הטכני עליו חתמה היה שונה מזה שנמסר לה טרם החתימה.

הנתבעות 1 -3 דחו טענות אלה. לטענתן, המוניטין שלהן טוב וגבוה ומצבה של התובעת לא הורע כהוא זה עקב כך שהנת בעת 3 היא זו שחתמה על הסכם המכר ולא הנתבעות 1-2 המחז יקות במניותיה. עוד טענו כי אין רלבנטיות למצגים הנטענים שהוצגו לפני שהתובעת, אשר הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, חתמה על הסכם המכר שכלל הצהרה שלה כי ראתה ובדקה את כל העובדות הרלבנטיות. הנתבעות טענו כי לשמו של בעל ההיתר אין כל רלבנטיות מלבד אינדיקציה מסוימת לזכות כלשהי שיש לו במקרקעין. אין גם בשם בעל ההיתר משום אינדיקציה לזהותו של הקבלן המבצע.

לגבי טענת השוני במפרטים, מדובר בשוני גלוי ויזואלית שלא צריך בעל מקצוע כדי להבחין שאין המדובר באותו מפרט. חרף השוני, כל שהלינה התובעת הוא על העדר תריס רפפה במטבח. הניסיון של התובעת לטעון כי בשוני זה היה כדי למנוע ממנה רכישת דירה, מעיד על חוסר תום ליבה.

הדין עם הנתבעות. בכתב התביעה , טענה התובעת כי עובר לחתימת ההסכם היא קיבלה לרשותה את נוסח ההסכם והמפרט. לדבריה, שכרה את שירותיו של עו רך דין אברהמי כדי שיבחן את המסמכים, ייתן חוות דעתו ויציין את השינויים הנדרשים ו כך היה. אף שלדבריה , עורך הדין עצמו לא ייצג אותה במעמד החתימה , אין בכך כדי לגרוע מכך שחתמ ה על ההסכם והמסמכים הנלווים לאחר שהייתה לה אפשרות לעיין בהם ולאחר שקיבלה ייעוץ משפטי. לפיכך, חתימה זו מחייבת אותה.

בהסכם נכתב במ פורש כי מי שמתקשר עם התובעת היא אילנות – אמריקה (ישראל) בע "מ, היא הנתבעת 3, שהוגדרה "המוכר". ב"הואיל הראשון" נכתב במפורש כי המוכר זכאי להירשם כבעלים מכוח הסכם רכישה עם אילנות הקריה (ישראל) בע"מ, היא הנתבעת 1. ב"הואיל השני" נכתב כי "המוכר מצהיר כי הוא בונה על החלקה...". במילים אחרות, הדברים צוינו ופורטו בהסכם. בנסיבות אלה, לא ראיתי כל פגם בכך כ י ההיתר שהוצא בתחילה על שם הנתבעת 1, הוסב על שם הנתבעת 3 עמה נקשרה התובעת בהסכם הרכישה ואשר התחייבה לבנות את דירתה של התובעת.

זאת ועוד, התובעת טענה כי השילוב בין הנתבעות 1ו-2 הותיר בה רושם חיובי. העובדה שהנתבעות 1ו-2 בחרו לייסד במשותף את הנתבעת 3 ולהתקשר עם הרוכשים השונים באמצעותה, מהווה למעשה ביטוי ויישום של ה שילוב בין שתי חברות אלה. לפיכך, לא ברורה תלונתה בעניין זה.

גם הטענה בדבר השוני במפרטים דינה להידחות. התובעת חתמה על המפרט . בכתב התביעה טענה כי ביום 8.3.2006 חתמה על חוזה המכר, מפרט טכני ונספח שינויים לחוזה המכר שאושר על ידי הנתבעות 1-3 לאחר משא ומתן (ראו סעיף 26 לכתב התביעה) . במילים אחרות, אין המדובר במסמכים שנחתמו בחטף או מתוך לחץ אלא במסמכים שנבחנו על ידי התובעת ועורך הדין אותו שכרה ולאחר שנוהל משא ומתן בין הצדדים.

יתרה מכך, בהסכם המכר נכתב במפורש בסעיף 2.1 כדלקמן: "תנאי החוזה משקפים את המוסכם והמותנה בין הצדדים. המוכר לא יהיה קשור בכל הבטחות, פרסומים, הצהרות, מצגים, השפעות והתחייבויות בעל פה או בכתב, שאינן נכללות בחוזה ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו".

אשר לטענה שהועלתה בדבר כך שעבודות הבנייה בוצעו על ידי קבלנים שונים לרבות הנתבעת 5 , גם אותה אין מקום לקבל. אין כל מניעה שהנתבעת 3 כמי שהתחייבה למכור לתובעת דירת מגורים תסתייע בביצוע העבודות השונות בקבלנים שונים. אין גם פסול בכך שהנתבעת 3 תשכור שירותי ניהול ו פיקוח של הנתבעת 4. על הנתבעת 3 בהיותה זו שחתומה על ההסכם מול התובעת, מוטלת התחייבות לספק לתובעת את הדירה על פי הוראות ההסכם והחוק. התובעת קיבלה את הדירה, אשר כפי שיפורט בהמשך התברר כי הייתה תקינה באופן יחסי, שכן מרבית הטענות לקיומם של ליקויים, נבחנו על ידי מומחה בית המשפט ונדחו.

לאור כל האמור, אני דוחה את טענות התובעת בדבר מצגי השווא וההטעיה הנטענת. התובעת לא הוכיחה קיומם של מצגי שווא או הטעיה . טענותיה עומדות בסתירה להתנהלות הדברים ולתוכן ההסכם. ממילא , גם לא מצאתי כי עקב האמור נגרם לה נזק.

מעמדה של חוות דעת מומחה בית המשפט

טרם אדון בקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, מצאתי להרחיב מעט על מעמדה המיוחד של חוות דעתו. אף שבית המשפט מעריך כי מומחה אשר מגיש חוות דעת מטעם בעל דין מאמין בתוכנה וזו ניתנת משיקולים מקצועיים, הרי לא ניתן להתעלם מכך שבסופו של דבר חוות הדעת תומכת בטענות בעל הדין שהגישה . יש להניח כי בעל דין לא יגיש חוות דעת אשר תוביל לדחיית טענותיו. הצורך למנות מומחה מטעם בית המשפט מתעורר כאשר ישנם הבדלים משמעותיים בחוות הדעת השונות. בנסיבות אלה, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אשר נשכר על מנת לסייע לבית המשפט במתן חוות דעת אובייקטיבית וחסרת פניות, נהנית ממעמד מיוחד העדיף על פני חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.

כלל ידוע הוא כי בית המשפט ייטה שלא לסטות מחוות הדעת של המומחה מטעמו בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות זאת והוא יעשה כן בזהירות מתחייבת וכאשר קיימת סיבה מיוחדת לכך. כך נפסק כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ראו: ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן נ' מונטי רבי (פורסם במאגר משפטי)).

יפים גם הדברים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין סולל בונה כדלקמן: "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי-כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן (פורסם ב מאגר משפטי)‏).

הדברים נכונים גם במקרה דנן בו מומחה בית המשפט לא מונה כמומחה מוסכם.

המומחה צבי רון ביקר בדיר ה והוצגו בפניו מסמכים רבים. אלה כללו בין היתר את כתבי הטענות, הסכם המכר, מפרטים, היתרים, תכניות ותשריטים. בפני המומחה הוצגו חוות הדעת השונות מטעם הצדדים. בחוות דעתו בחן המומחה את חוות הדעת מטעם בעלי הדין וקבע ממצאים שונים. בפני המומחה אף הוצגה חוות דעת של המהנדס ושמאי המקרקעין מיכאל קרבצ'יק בעניין הבית המשותף. בסוגיות בהן סבר כי קיימת מחלוקת עובדתית או משפטית אמד המומחה את עלות הליקוי והשאיר את הנושא להכרעת בית המשפט.

המומחה אף נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית. המומחה השיב לשאלות שנשאל בצורה ברורה והותיר רושם חיובי על בית המשפט. לא מצאתי כי בשאלות ובתשובות שענה היה כדי לשנות דבר מה ממסקנותיו. התרשמתי כי המומחה עשה עבודה יסודית והגיש חוות דעת מפורטת ומוסברת היטב. לפיכך, אני מאמץ את המלצותיו.

ליקויים ברכוש המשותף

הרוכשים של הדירות בבניין לרבות התובעת הגישו תביעה כספית בגין הליקויים ברכוש המשותף. במסגרת זו הוגשה חוות דעת מומחה והמחלוקת הסתיימה בהסכם פשרה. התובעת טענה כי ביקשה שלא להיכלל בהסכם הפשרה אלא שזה נחתם מאחורי גבה, והתיק נסגר מבלי שב"כ התובעים שם ביצע את הוראתה למחוק אותה מכתב התביעה (סעיף 30 לתצהיר התובעת). כדי לבטל הסכם פשרה יש להגיש תביעה לביטולו. התובעת לא עשתה כן. לפיכך אין מקום לפסוק ל תובעת במסגרת התיק דנן פיצוי בגין ליקויים אלה.

המומחה מטעם בית המשפט, שכאמור עשה עבודה יסודית, היה ער לכך שהוגשה תביעה בגין הרכוש המשותף במסגרתה הוגשה חוות הדעת של מיכאל קרבצ'יק. לפיכך, בחוות דעתו נמנע בצדק מלפסוק פיצוי בגין ליקויים שנכללו בתביעת הרכוש המשותף (ראו חוות דעתו בסעיפים 1, 19, 37 לעניין חוות הדעת מרזוק, סעיפים 5.4 ו- 10 לעניין חוות דעת בן עזרא וסעיף י.א לחוות הדעת של סידאוי בעניין המעלית). לפיכך, הסכומים שנקבעו בחוות דעתו אינם כוללים ליקויים אלה.

התייחסות המומחה לחוות דעת של המהנדס יעקב מרזוק

לאחר שמומחה בית המשפט בחן את חוות הדעת של המהנדס מרזוק על סעיפיה השונים, הוא הכיר בליקויים בעלות כולל פיקוח הנדסי בסך של 27,350 ₪. לדבריו, בהנחה שהתובעת היא שתישא בעלות העבודות, הרי שיש להוסיף לעלות כ-30%, קרי סך של 8,190 ₪ כך שעלות התיקונים לתובעת תעמוד על סך של 35,540 ₪ ובתוספת מע"מ סך של 41,582 ₪.

המומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט להכריע בליקוים נוספים בסך של 17,450 ₪ הכוללים שלב פגום בתריס הו יטרינה שעלות תיקונו נאמדה בסך של 200 ₪ (סעיף ח 9 לחוות הדעת), 4 שמשות זיגוג שרוטות בחלונות שאת עלות תיקונן אמד בסך של 1,500 ₪ (ח 20), זגוגית מנופצת במרפסת השירות שאת עלות תיקונה אמד בסך של 9 50 ₪ (ח 34) ודלת יציאה למרפסת אותה אמד בסך 15,000 ₪ (ח 41).

שלב פגום בתריס הויטרינה: המומחה הסביר כי מומחי הנתבעות טענו כי לא איתרו ליקוי זה. הוא ציין כי גם חוות דעת גליקסברג מטעם התובעת מיום 1.2.2009 שניתנה לפני מועד המסירה (המסירה בוצעה ביום 20.3.2009) לא כללה ליקוי זה. מומחה בית המשפט איתר בביקורו את הליקוי הנטען אך לא יכול היה לקבוע האם הליקוי מהווה פועל יוצא מתחזוקה לקויה של התובעת או ליקוי מקורי. התובעת לא התייחסה לליקוי זה בסיכומיה. לפיכך, אני דוחה רכיב זה.

4 שמשות זיגוג שרוטות בחלונות: המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נמצאו 4 חלונות עם סימני שריטות על גבי לוחות הזכוכית. לדבריו, קיימת סבירות גבוהה של יקויים אלה הם פועל יוצא משריטות מקוריות בזיגוג החלונות המצויים באחריות הנתבעות. רק בשל טענת מומחי הנתבעות כי הליקוי נגרם כתוצאה מתחזוקה לקויה של התובעת, השאיר המומחה את הנושא לשיקול דעת בית המשפט. בחקירתו הנגדית הסביר המומחה את הנחתו כי הליקוי היה קיים בעת מסירת הדירה ולא יכול היה להתגלות מפאת הלכלוך בדירה: "אנחנו מכירים איך דירות נמסרים לדיירים עם המסירה. זה מצב שאתה לא יכול לראות את השריטות... באים לדירה, הדירה מלוכלכת... זו בעיה, ואני רואה את השריטה... כשהבית עוד לא נקי ולא מצוחצח, אי אפשר לראות. מומחה סביר לא יכול לראות, כי הדירה לא נקייה" (עמ' 86 שורות23-31). לאור האמור, אני מקבל את הנחת המומחה וקובע שהתובעת זכאית לפיצוי בגין כך. מאחר שהתובעת היא זו שאמורה לשאת בעלות התיקון הרי שיש להוסיף 30% לסך של 1,500 ₪ וכן מע"מ, כך שהתובעת זכאית לקבל סך של 2,282 ₪.

זגוגית מנופצת במרפסת שירות: על פי המומחה, בעת ביקורו לא ניתן היה לצפות בליקוי כיוון שזה כבר בוטל (וראו גם בעדותו בעמ' 87 שורה 16) . בחוות דעת מרזוק נכתב כי במרפסת השירות התנפצה זגוגית מחוסמת בחלון עקב התקנה שגויה של הקבלן וצורפה תמונה של זכוכית חלון מנופצת במרפסת המטבח (תמונה מס' 12). חוות דעת מרזוק שגובתה בתמונה לא נסתרה. לפיכך, אני מקבל את דרישת התובעת וקובע כי היא זכאית לפיצוי בגין כך. לסך של 950 ₪ יש להוסיף 30% ומע"מ, כך שהתובעת זכאית לקבל סך של 1,445 ₪.

אי התקנת דלת : המומחה קבע כי לא הותקנה דלת בין חדר שינה הורים למרפסת חדר דיור. זאת, בניגוד לתכנית המכר שהוצגה בפניו. לעומת זאת , ציין כי בסעיף 3.8 למפרט המכר לא קיימת התחייבות שכזו . בשל הסתירה בין התכנית למפרט, הותי ר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט. בסיכומי הנתבעות הן אישרו כי בתכנית המקורית הייתה קיימת דלת אך טענו כי במפרט הטכני צוין כי קיימת רק דלת אחת. הן טענו כי בשל השיהוי בו לוקה התביעה לא נמצאו כל המסמכים הרלוונטיים לדלת. עם זאת טענו כי התובעת הייתה מעורבת בתהליך הבנייה ולכן לא ייתכן כי עניין זה נשמט ממנה בזמן אמת. התובעת עצמה הודתה כי לא הייתה ערה לסתירה זו (ראו סעיף 15 לתצהירה).

בחקירתו של המומחה הוצגה בפני המומחה תכנית שינויים בחתימתה של התובעת. על פי התכנית במקום בו הייתה אמורה להיות דלת בוצעה נקודת חשמל לבקשת התובעת (ראו הפרוטוקול בעמוד 80 שורות 21-32). העדרה של הדלת אף נתמך בתצהירו של מר גז מטעם נתבעת 5 ובתכנית הביצוע של הדירה (ראו סעיף 14 ג ונספח א וראו גם סעיף 25 לסיכומי הנתבעות 1-3 ). מאחר שתכנית השינויים מאוחרת להסכם המכר וזו נעשתה לבקשתה של התובעת הרי שאין מקום לפצותה בגין כך.

התייחסות המומחה לחוות דעת המהנדס בן עזרא והאדריכל פרץ

לאחר שהמומחה בחן את חוות הדעת על סעיפיה השונים, הוא הכיר בליקויים בעלות כולל פיקוח הנדסי בסך של 4,600 ₪ . בהנחה שהעבודות יבוצעו על ידי התובעת, יש להוסיף 30 אחוז לאומדן המחירים, דהיינו, 1,380 ₪ כך שעלות התיקונים לתובעת תעמוד על סך של 5,980 ₪ ובתוספת מע"מ סך של 6,997 ₪ . בנוסף, השאיר ליקויים בשווי של 13,000 ₪ לשיקול דעת בית המשפט: ליקויים בריצוף מרפסת במסתור כביסה בסך של 1,000 ₪ ותריסי אלומיניום בסך של 12,000 ₪.

ליקויים בריצוף המרפסת במסתור הכביסה (סעיף 5.7): המומחה קבע כי שיפוע הריצוף לקוי. יחד עם זאת, ציין כי קיימת מחלוקת לגבי זהותו של מבצע הריצוף במסתור הכביסה והותיר זאת לשיקול דעת בית המשפט. הוא הוסיף כי העדר ביצוע אף מים בתקרת מסתור הכביסה נכללת כבר במסגרת הסעיפים השונים שפירט.

התובעת לא התייחסה למחלוקת זו בסיכומיה. הנתבעות הפנו בסיכומיהן לטענות שהועלו בתצהיר מר תורן בדבר עבודות שביצעה התובעת באמצעות קבלנים שונים וכן להזמנת ריצוף מספק אחר, כאשר בהסכם צוין במפורש כי הנתבעת לא תהיה אחראית לכך (ראו סעיפים 13 ו-18.3). הן הפנו לכך שהתובעת אף קיבלה פיצוי מספק הריצוף וחתמה על כתב סילוק לפיו לא יהיו לה תביעות כלפיו. בהעדר התייחסות מצד התובעת ולנוכח הטענות שהועלו בסיכומי הנתבעות התומכות בטענתן כי אינן אחראיות לריצוף, אני דוחה את טענות התובעת בעניין זה.

תריסי אלומיניום (סעיף 8.1): המומחה קבע כי בדירה הותקנו תריסי אלומיניום מוקצפים. הוא הסביר כי קיימים שני סוגי שלבי גלילה של התריסים: שלב משוך – פרופיל אלומיניום המיוצר בתהליך משיכה עמוקה, ושלב מוקצף – שלב אלומיניום לתריס גלילה המיוצר בתהליך "רול פורמינג" של פח אלומיניום . לדבריו, בהתאם למפרט המכר של הדירה, חומר שלב התריס הוא אלומיניום באופן התואם את שני השלבים האמורים. המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לאופן וסוג הייצור של שלבי תריסי הגלילה הנדרשים לביצוע. בעוד שהתובעת טוענת לאלומיניום משוך, הנתבעות טוענות לאלומיניום מוקצף. לנוכח קביעת המומחה כי במפרט הובטח לתובעת תריס אלומיניום ללא פירוט נוסף הנוגע להיותו מוקצף או משוך, הרי שהתריס המשוך שסופק בפועל עומד בדרישות המפרט. התובעת לא הוכיחה כי העובדה שסופק תריס משוך גרמה לנזק כלשהו וגם המומחה לא הצביע על נזק כזה. בנסיבות אלה, אני דוחה את טענות התובעת בעניין זה.

התייחסות המומחה לחוות דעת השמאי אלי סידאו י

חדר תרבות: בבניין לא נבנה חדר תרבות. לטענת הנתבעות 1-3 אין מקום לפסוק פיצוי בגין כך שכן הנושא נכלל בתביעת הליקויים ברכוש המשותף. אינני מקבל טענה זו. מעבר לכך שהתביעה שהוגשה בגין הליקויים ברכוש המשותף לא כללה את חדר התרבות (ראו נספח 14 לתצהיר), אלא שמדובר בתביעה לירידת ערך של דירת התובעת. במהלך חקירתו של המומחה ניסו הנתבעות לטעון שחדר התרבות הוא למעשה חדר העגלות. אין מקום לטענה זו. מעיון במפרט עולה כי הובטח לרוכשים הן חדר עגלות והן חדר תרבות (ראו סעיף 1.8 לנספח א לתצהיר מטעם הנתבעות 1-3).

אשר לירידת הערך הסביר המומחה כי השפעתו של חדר תרבות של שווי הדירות בבית המשותף תלוי בגורמים שונים שלא נתמכו על ידי התובעת. לאחר שבחן את מכלול הממצאים שהוצגו בפניו סבר המומחה כי שיעור ירידת הערך הוא כ- 10,000 ₪ כפי שנטען בחוות הדעת מטעם התובעת (ראו עמודים 52-53 לחוות הדעת). בנסיבות אלה, אני מאשר את מסקנת המומחה וקובע כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום האמור.

שטח הדירה: המומחה דחה את הטענה כי התובעת קיבלה דירה קטנה יותר ממה שהובטח לה. המומחה פירט בחוות דעתו את אופן המדידה של שטחי הדירה השונים לפי התקן, תקנות תכנון הבנייה והוראות משרד השיכון. הוא בחן את ממצאי המודד אברבוך שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעות 1-3. לדבריו, בתכניות המדידה שהציגה בפניו התובעת, לא נתמכה הטענה בדבר גריעת שטחים. המומחה עיין בתכנית המכר והגיע למסקנה כי מידות החדרים היו בהתאם לתכנית המדידה וכי לא אותרה סטייה במידות. הוא גם בחן את חוות הדעת של המודד מטעם התובעת ואת שיטת המדידה שיישם. במסקנתו, הגיע המומחה לתוצאה לפיה "שטח הדירה הינו בהתאם למתחייב עפ"י הפרוספקט והנגזר מתכנית המכר". כמו כן, גריעת השטח המינימלי בתחשיב שביצע המודד אברבוך היא בהתאם למותר על פי חוק המכר דירות המאפשר סטייה של 2% (ראו עמוד 50 לחוות הדעת ).

בחקירתו הנגדית של המומחה הקשה ב"כ התובעת על המומחה וניסה להראות בחקירתו כי משטח הדירה נגרעו לפחות 5 מטרים ממה שהובטח. המומחה דחה ניסיונות (ראו עמוד 27 שורות 7-17 וכן ראו עמוד 28).

האוגר: התובעת טענה לירידת ערך בשל המיקום בו הותקן האוגר. המומחה דחה טענה זו. לדבריו, התקנת אוגר המים במסתור הכביסה בדירת השכן נעשה בהתאם למפרט המכר. הוא הסביר כי בביקורו במקום זווית הראיה מחלון מטבח התובעת הייתה רחבה ללא מפגע ויזואלי חריג וכי אין ירידת ערך בעסקת קונה מרצון ומוכר מרצון בשוק החופשי. המומחה עמד על מסקנתו זו גם במהלך חקירתו הנגדית ועדותו לא נסתרה (ראו בעמ' 44-46 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אני דוחה את דרישת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה.

ביצוע קיר אשקלית: המומחה דחה את טענת התובעת כי ביצוע קיר אשקלית מהווה אי התאמה למפרט המכר. לדבריו, בלוקים המיוצרים על ידי חברת אשקלית הם שווי ערך לאלו המיוצרים של ידי חברת איטונג ועומדים בדרישת סעיף 2.7 למפרט הטכני. המומחה שב על טענתו בחקירתו הנגדית וזו לא נסתרה (עמוד 84 שורות 5-7).

איחור במסירה

התובעת טענה כי הדירה נמסרה לה ביום 20.3. 2009 באיחור של 18 חודשים מהמועד האחרון שנקבע בחוזה המכר וכי לפחות מגיע לה פיצוי עבור 15 חודשי איחור. זאת, לאחר שניכ תה תקופה של 90 יום אשר לפי החוזה אינה מהווה איחור. לטענתה, על פי ההסכם הייתה זכאית לקבל פיצוי בסך של 750 דולר לחודש ובגין 15 חודשים סך של 11,250 דולר, שווה ערך לסך של 41,300 ₪. עוד טענה כי ביום 16.3.2009 נאלצה לחתום על אישור קבלת פיצוי בקשר לעיכוב המסירה בסך של 31,000 ₪ ולוותר על כל טענה או תביעה בקשר למועד מסירת הדירה. בהמשך, טענה כי בהתאם להורא ות סעיף 5 א לחוק המכר (דירות) הנה זכאית לפיצוי בגין כל תקופת האיחור קרי 18 חודשים וזאת על פי התעריף שנקבע בחוות דעת המומחה סידאווי בסך של 6,240 ₪ לחודש ובסך הכל 112,320 ₪. מסכום זה יש לנכות 31,000 ₪ ששולם לה כפיצוי ולפיכך מגיע לה לטענתה סך של 81,320 ₪.

על אתר אומר כי מדובר בהסכם מכר שנחתם ביום 8.3.2006 עת סעיף 5א לחוק המכר לא היה קיים. סעיף זה תוקן רק באפריל 2011 ולכן אין מקום לדרישת פיצוי על פיו. לפיכך, יש לפנות להוראות החוזה.

בסעיף 20.1 להסכם המכר נכתב כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי איחור במסירת הדירה, שאינו עולה על 90 יום, לא יחשב כהפרה המזכה את הקונה בפיצוי. בגין איחור במסירה ישלם המוכר לקונה, החל מהיום ה-90 לאיחור ובמשך עד 6 חודשים לאחר מכן, פיצוי מוסכם, קבוע, סופי ומוחלט בשיעור של שכ"ד בשיעור 650 $" בנספח השינויים (סעיף 22) בוטלה ההגבלה של 6 חודשים והסכום שונה ל-750 $ לחו דש.

מלשון הסעיף (וכך גם טענה התובעת כאמור לעיל) עולה כי הפיצוי המגיע לה על פי החוזה הוא 750 דולר עבור 15 חודשים שהם לשיטתה בשקלים סך של 41,300 ₪. התובעת אישרה כי קיבלה פיצוי בסך של 31,000 ₪ ומכאן שלכל היותר באפשרותה לתבוע סך של 10,300 ₪. מכל מקום, גם סכום זה אינו מגיע לה.

התובעת חתמה על כתב ויתור בו נכתב כדלקמן: "הרינו לאשר בזאת תשלום בסך של 31,000 ₪, בקשר עם עיכוב במסירת דירה מס' 25 בפרויקט סנטרל פארק בחולון (להלן: "הדירה"), אותה רכשנו מהחברה על פי הסכם מכר מיום 8.3.06 (להלן: "ההסכם").

הוצע לנו ע"י החברה למסור לידינו את הדירה באופן מיידי ולדון על סוגיית עיכוב המסירה לאחר מסירתה. אולם, לאחר ששקלנו את כל השיקולים הרלוונטיים, החלטנו לסכם את הסוגיה הנ"ל כעת.

לפיכך, בחתימתנו על מסמך זה, הרינו לאשר, כי אנו מוותרים בזאת על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל מן וסוג שהוא, בקשר עם מועד מסירת הדירה ו/או תשלום זה וכל הקשור בכך, והתשלום הנ"ל מהווה פיצוי סופי ומוחלט".

התובעת לא פירטה בתצהירה כיצד אולצה לחתום על כתב הוויתור. היא הפנתה בתצהירה (סעיף 31) לכתב התביעה, שם טענה כי נאמר לה כי אם לא תחתום על האישור שאז לא תקבל את דירתה (סעיף 44) . טענה זו עומדת בסתירה לאמור בכתב ה וויתור בו צוין במפורש כי הוצע לתובעת לקבל את הדירה באופן מיידי ולדון בסוגית העיכוב במסירה לאחר מכן . אמירת התובעת אינה נתמכת בראיה נוספת מעבר לדבריה שלה ועומדת בסתירה לתוכן המסמך אותו אישרה בחתימתה. כדי להוכיח טענה כה חמורה, היה עליה להיכבד ולפרט ברחל בתך הקטנה, לגבי אופן התנהלות הדברים במעמד החתימה על המסמך ומי נכח בו. בנוסף, היה עליה להסביר כיצד טענתה מתיישבת עם נוסח כתב הוויתור לפיו מסירת הדירה לא הותנתה בסיכום של סוגיית העיכוב במסירה. היה גם מצופה כי התובעת תזמן לעדות או תבקש לחקור בחקירה נגדית את מי שנכח במעמד זה. התובעת לא עשתה כן.

זאת ועוד, התובעת עצמה אישרה בכתב התביעה כי ביקשה לבצע שינויים בדירה (סעיף 39) שעל פי החוזה עלולים לעכב את המסירה (סעיף 7). בנוסף, נכתב בהסכם כי ייתכן ויהיו עיכובים מחמת כוח עליון או מסיבות שלמוכר אין שליטה עליהן שיידחו את מועד המסירה לתקופת העיכוב . הנתבעים אף העלו טענות כאלה. יובהר , כי אי ני קובע אם אכן היה עיכוב במסירה בשל הזמנת שינויים או כוח עליון. הדברים הובאו רק על מנת להראות כי בהחלט ייתכן שייווצרו פערים בין הסכום שהתובעת טוענת כי מגיע לה על פי ההסכם לבין הסכום שהנתבעת 3 סברה כי מגיע לה. במיוחד הדברים אמורים, כאשר הפער עומד על סך של 10,300 ₪ בלבד. כאמור, כתב הוויתור נחתם טרם חקיקתו של סעיף 5 א לחוק המכר שהנו קוגנטי.

לאור כל האמור, אני דוחה את תביעת התובעת לתשלום בגין איחור במסירה.

שווי ריבית בגין תמורה ששולמה

התובעת טענה כי נכון ליום 11.4.07 שילמה סך של 1,247,034 ₪ המהווים 94 אחוז מסכום התמורה ששולמה על ידה בגין הדירה. הנתבעת 3 לא עמדה בהתחייבות למסור את החזקה בדירה עד לחודש ספטמבר 2007 או לכל המאוחר עד לחודש דצמבר 2007, כך שבפועל התובעת מימנה את הנתבעות 1-5. לפיכך, טענה כי יש לפצותה בגין שווי הריבית מיום התשלום ועד לקבלת החזקה בסך של 100,552 ₪.

עיינתי בפסק הדין בע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטין ושות' חברה קבלנית בע"מ, עלי ו הסתמכה התובעת בדרישתה זו. לא מצאתי כי הוא רלוונטי במקרה דנן. בפסק הדין צוין כי כתב ה וויתור נחתם על ידי התובעים שם שעה שלא היה ידוע מה משך האיחור. במקרה דנן, התובעת חתמה על כתב ויתור בסמוך למעמד המסירה כאשר כבר הייתה ידועה לה תקופת האיחור.

בכתב הוויתור נכתב במפורש כדלקמן כי "בחתימתנו על מסמך זה, הרינו לאשר, כי אנו מוותרים בזאת על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל מן וסוג שהוא, בקשר עם מועד מסירת הדירה ו/או תשלום זה וכל הקשור בכך, והתשלום הנ"ל מהווה פיצוי סופי ומוחלט". דרישת הפיצוי נובעת מטענתה לאיחור במסירה ולפיכך כתב הו ויתור חל על דרישה זו.

זאת ועוד, חוזה המכר בסעיף 20.1 קובע מנגנון של פיצוי בגין איחור במסירה. בסעיף נכתב כי מדובר ב"פיצוי מוסכם, קבוע, סופי ומוחלט". לפיכך, הדרישה לתשלום הריבית היא בבחינת דרישה לפיצוי נוסף בגין איחור במסירה שאין לו מקום.

למעלה מהצורך, אציין כי מול החזקת הכספים בידי הנתבעת עומדת עליית ערך השוק של הדירה אותה רכשה . בהחלט ייתכן מצב כי עליית ערך הדירה הייתה גבוהה יותר מ הפרשי ההצמדה והריבית אותם מבקשת התובעת.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה.

החזר שכר טרחת מומח י התובעת

התובעת טענה כי היא זכאית מהנתבעות להחזר בגין שכר טרחה ששילמה למומחים מטעמה בסך של 13,190 ₪.

מרבית טענותיה של התובעת נדחו. מתוך ליקויי הבנייה וירידת הערך הנטענת בסך של כ-384,000, נפסק לתובעת פיצוי בסך כולל של כ- 62,000 ₪. התובעת הרבתה לעשות שימוש במומחים. חלק מהם אף נשכרו לפני שהדירה נמסרה לה. בנסיבות אלה ובהתחשב בסכום בו זכתה, אני פוסק לטובתה החזר הוצאות בסך של 2,000 ₪ בלבד .

עוגמת נפש

התובעת טענה כי נגרמה לה עוגמת נפש עקב הטרדתה והצורך להגיש כתב תביעה כמו גם הצורך לבצע תיקונים בדירה. בהתחשב בסכום זכייתה ובכך שמרבית טענותיה נדחו על ידי, לא מצאתי לפסוק לטובתה פיצוי בגין ראש נזק זה.

סעדים לא כספיים

בכתב התביעה עתרה התובעת כי הנתבעת 3 או מי מהנתבעים שהמידע מצוי בידו, ימציא לה אישור בדבר עמידות הדירה או הפרויקט בפני רעידות אדמה. כן ביקשה להורות לנתבעות לגלות את כל המסמכים המצויים בידן ביחס לטיב החומרים ששימשו לצורך הקמת הדירה. לדבריה , ככל שיתגלה שמדובר בבלוקים או חומרים בניגוד לאמור במפרט הטכני, יתבקש בית המשפט להורות למומחה שימונה מטעמו ליתן חוות דעת לעניין זה ולפצותה בכל סכום שייקבע על ידי המומחה. בסיכומיה, הת ובעת לא חזרה על בקשותיה. בחוות דעת המומחה לא נקבעו ממצאים לחובת מי מהנתבעות בעניינים אלה . לפיכך, עתירות אלה נדחות.

שאלת האחריות

הנתבעת 3 היא היחידה שנקשרה בהסכם עם התובעת. לפיכך, לא היה מקום להגשת התביעה נגד בעליה הנתבעות 1ו-2. כאמור, הטענות בדבר הצגת מצגי שווא והטעיה נדחו על ידי. אשר על כן, התביעה נגד הנתבעות 1ו--2 נדחית.

זאת ועוד, באחריות הנתבעת 3 היה לדאוג ולספק לתובעת. דירה תקינה בהתאם להסכם ולמפרט. הנתבעת 3 היא זו שנקשרה בהסכמים עם הנתבעות 4 ו-5 כך שלא הייתה יריבות חוזית בין התובעת לבין נתבעות אלה . התביעה שהתקבלה במהותה התייחסה לליקויי בנייה ולהתחייבויות על פי ההסכם. לפיכך, לא היה מקום להגשת התביעה נגדן. הנתבעת 3 לא הגישה הודעת צד ג' נגד נתבעות אלה. לפיכך, איני מוצא מקום לחייבן בתשלום.

סוף דבר, הנתבעת 3 תשלם לתובעת כדלקמן:

ליקויים על פי חוות דעת מרזוק בסך של 45,309 ₪ ( 41,582 +2,282+1,445).

ליקויים על פי חוות דעת בן עזרא בסך של 6,997 ₪.

פיצוי בגין חדר תרבות בסך של 10,000 ₪.

לסכומים אלה יש להוסיף הצמדה למדד תשומות הבנייה ממאי 2020 וזאת עד ליום פסק הדין.

החזר הוצאות מומחים בסך של 2,000 ₪.

אשר להוצאות משפט: בהתחשב בכך שרק חלק קטן מסכום התביעה התקבל, אני פוסק לטובת התובעת על הצד הנמוך הוצאות בסכום כולל בסך של 10,000 ₪. בקביעת הסכום התחשבתי גם בכך ש התובעת נשאה בתשלום אגרה ושכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.

התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 נדחית, התובעת תשלם לנתבעות אלה הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעות 4 ו-5 נדחית. התובעת תשלם לכל אחת מנתבעות אלה הוצאות בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.