הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31244-07-17

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעות בת"א 31244-07-17
והנתבעות בתא"מ 38195-05-15:

1.בתיה אלי
2.נעמי פינקו ז"ל
שתיהן על ידי ב"כ עו"ד רם א. גמליאל ו/או אח'.

נגד

הנתבעים בת"א 31244-07-17 והתובע עו"ד דוד פייל בתא"מ 38195-05-15:

1. עו"ד דוד פייל
2.פייל ושות' משרד עורכי דין
3. עו"ד מיה שפייזמן
4. עו"ד איתן פרגו
כולם על ידי ב"כ עו"ד עמוס ון-אמדן ו/או שלומית הראל שוורץ.

פסק דין

רקע, הליכים והמחלוקות בין הצדדים
תיק 38195-05-15 שעניינו עו"ד דוד פייל נ' בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל:
התובע בתיק 38195-05-15 הוא עו"ד העוסק בתחום הרשלנות המקצועית. הנתבעות הן יורשות המנוח אברהם פינקו ז"ל אשר נפטר ביום 1.3.2011. התובע והנתבעות התקשרו ביום 19.9.2012 בהסכם למתן שירותים משפטיים (להלן " הסכם שכר הטרחה") במטרה שהתובע יגיש תביעה נגד כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל בריאות") שביטחה את המנוח בפוליסת סיעוד לתשלום תגמולים וזכויות מכוח הפוליסה. במסגרת זו הגיש התובע בשם הנתבעות, באמצעות עוה"ד מיה שפייזמן ממשרדו, תביעה לבימ"ש השלום בת"א נגד כלל בריאות (ת"א 53115-09-12). התביעה הוגשה ביום 27.9.2012.

בחודש ינואר 2015 התקבל אצל התובע מכתב מעו"ד תמר גמליאל בשם הנתבעות, לפיו קיבלה את ייצוג הנתבעות במסגרת ת"א 53115-09-12 וכן הודיע ה לתובע בשם הנתבעות על ביטול ייפוי הכוח שלהן לתובע. בהמשך לכך, הודיע התובע לנתבעות שהן ח ייבות לשלם לו את הסכומים כמפורט במכתבו, שעיקרן השבת אגרת משפט והוצאות כחלק מטיפול בתביעה אשר לא שולמו על על ידי הנתבעות. מאוחר יותר, כאשר ביקשו הנתבעות להעביר הטיפול בתביעה לעו"ד אחר , דרש התובע מהנתבעות שישלמו לו גם 'פיצוי הפרה ללא הוכחת נזק' המוגדר בהסכם ההתקשרות ביניהם.
התובע הגיש תביעה לתשלום שכר טרחה והוצאות כנגד הנתבעות ורכיביה:
השבת הוצאות בסך 2,016 ₪.
סך של 20,000 ₪, כקבוע בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה, בגין פיצוי הפרה בתוספת מע"מ אשר באותו מועד היה בשיעור של 18%.
סה"כ 26,227 ₪. כאשר הסכום לא שולם הוגשה התביעה בתיק זה.

בכתב הגנתן, ציינו הנתבעות כי טרם הגשת התביעה לא טרח התובע לפנות אליהן בכל פניה או מכתב התראה ו/או דרישה לתשלום חוב. כן טענו , שהתובע אינו יכול לתבוע מכח הסכם הטרחה היות ולא עמד בתנאיו, לא סיפק השרות שעבורו נשכר וברשלנותו אף הסב נזקים לנתבעות. עוד הוסיפו, שכתב התביעה אשר הוגש על ידי משר דו של התובע, נכתב בצורה לקונית, ללא פירוט פניותיה הרבות של הנתבעת לחברת הביטוח וללא חוות דעת תומכת. התביעה נמחקה מחוסר מעש, התובע לא עדכן הנתבעת מעת לעת על התנהלותו מול חברת הביטוח ואף העביר לה מידע לא נכון בענין זה. בפועל, ע יכב הטיפול בתיק משך שנתיים עד שהנתבעת נאלצה להעביר הטיפול בתיק לעו"ד אחר, תוך שנגרמו לה הוצאות. הנתבעות סומכות טענה זו, בעיקר על העובדה שהתביעה נמחקה מחוסר מעש, ותומכת זאת בפסיקה הקובעת, שעו"ד שהשתהה בטיפול תיק רשלנות רפואית , לא יהיה זכאי לתשלום שכר טרחה.

תיק 31244-07-17 שעניינו בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל נ' עו"ד דוד פייל ואח':
ביום 13.07.2017 הגישו התובעות בתיה אלי ונעמי פינקו תביעה כנגד עו"ד פייל, חברת פייל ושות' משרד עו"ד, עו"ד מיה שפייזמן ועו"ד איתן פרגו. התביעה היא על סך 114,458.27 ₪ ועניינה תביעת רשלנות כנגד עו"ד פייל והנתבעים. מבלי לגרוע מכתב התביעה טענו התובעות כי לאחר שהוגשה על ידי הנתבעים תביעה בת"א 53115-09-12, התברר להם כי כתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד פייל הוא רשלני וכי הושמטו ממנו עובדות מרכזיות, כגון החלטת ועדת הערר מטעם חברת הביטוח, אשר מצאה כי המנוח ענה על הגדרת הפוליסה . כן טענו שכתב התביעה הוגש מבלי להביאו לעיון התובעות ואישורן. עוד הוסיפו התובעות וטענו כי משך שלוש וחצי שנים מיום קיבלו על עצמם הנתבעים את ייצוג התובעות, הזניחו הנתבעים את זכויות התובעות עד אשר בימ"ש התריע מס' פעמים על מחיקת ההליך מחוסר מעש, ובפועל אף נמחק ההליך.

התובעות טענו כי הנתבעים המליצו להם ולחצו עליהם להתפשר ולסגור את תביעתם כנגד חברת הביטוח בעבור 37,000 ₪ , אולם לאחר שהועבר התיק לעו"ד תמר גמליאל, ועוד טרם ניתן פסק דין, הושג הסדר פשרה מול חברת הביטוח אשר במסגרתו התחייבה חברת הביטוח לשלם לתובעות סך של 165,000 ₪ אשר הינו גבוה בשיעור של פי 4.5 משיעור הסכום שהומלץ לתובעים לסגור את התיק בפשרה. כמו כן, הוסיפו התובעות וטענו כי הנתבעים הקשו על ניהול התיק באופן שמיאנו להעביר לידי התובעות את מלוא מסמכי התיק, תוך שהם מסבים לנתבעות נזקים חמורים. עוד טענו , כי התביעה הוגשה על בסיס פוליסה שגויה , מה שהביא לתשלום אגרה גבוהה ולא נכונה. התובעות טוענות בנוסף , כ י לאור הייצוג הרשלני של הנתבעים, נאלצו להחליף את הייצוג ולצורך כך לשאת בתשלומים נוספים. כן הוסיפו שלאחר שנקלעו התובעות והנתבעים למשבר ביחס לייצוג וביקשו להעביר את הייצוג בתיק לעורכי דין אחרים, מיאנו הנתבעים להעביר לידי התובעות את מלוא מסמכי התיק ובכך הסבו נזקים לתובעות אשר בין היתר גרם לעיכוב משמעותי בהליך.

התביעה הוגשה על סך 114,458 ₪ ורכיביה הם כדלקמן:
א. 25,000 ₪ בגין רשלנות.
ב. 11,533 ₪ בגין הצורך בהחלפת ייצוג.
ג. 2,925 ₪ בגין הנזקים שגרמו בהפעלת זכות העיכבון שלא כדין.
ד. 25,000 ₪ בגין הפרת חובת הנאמנות.
ה. 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה.

הנתבעים טענו שהתובעות פנו אליהם ביום 19.9.2012. בפגישה הראשונה בין הנתבע 1 לבין התובעות ה ובהרה הדחיפות בהגשת התביעה לנוכח בעיית התיישנות. התביעה הוכנה תוך מספר ימים ו הוגשה כבר ביום 27.9.2012 ,למרות שמדובר בתקופת חגים. התביעה הוגשה בדחיפות על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות והתובעות קיבלו הנחיה להמציא חוות דעת. כך החל תהליך של איסוף תיעוד רפו אי. הגשת כתב התביעה עצר את מרוץ ההתיישנות, והדבר אף צוין בגוף התביעה יחד עם סעיפי החוק הרלוונטיים המעגנים אותו.

לטענת הנתבעים, בעיית ההתיישנות התעוררה כתוצאה ממחדלן של התובעות, אשר התעסקו בעצמן בחליפת מכתבים אל מול חברת הביטוח במשך חודשים ארוכים, וגם מול המפקח על הביטוח במשרד האוצר, מבלי להיוועץ עם גורם מקצועי, אשר יבהיר להן שאין במשלוח דרישה לתגמולי ביטוח לחברת הביטוח כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. על כן ולאור הדחיפות בהגשת כתב התביעה, לא הועבר לעיונן של התובעות עובר להגשתו.

באשר לטענה לעניין הזנחת התיק ולמחיקתו מחוסר מעש, טענו הנתבעים כי בתביעות נזקי גוף, נפוץ הוא הדבר שאין מוגש כתב הגנה , על מנת לנהל משא ומתן ולחסוך כסף. לאחר שבית המשפט מוציא התראה לפני מחיקה מחוסר מעש, מודיעים הצדדים שהם מנהלים מגעים ליישוב התביעה ומבקשים ביטול ההתראה; מדובר בעניין טכני גרידא שבאופן שגרתי בית המשפט מאשר זאת, ואין הדבר מגלה הזנחה או רשלנות. באותו אופן נענית גם בקשה מוסכמת לביטול מחיקה מחוסר מעש.

הנתבעים חזרו וציינו כי פעלו באופן מקצועי בנסיבות העניין, פירטו את סוגיית ההתיישנות הרלוונטית, השיקול המקצועי לעניין אי השימוש בסנקציה של הריבית המיוחדת. פירטו את איסוף התיעוד הרפואי, את ההליכים שהתנהלו מול ב"כ חברת כלל. מאחר ש מדובר "בלקוחה מאד תוקפנית בוטה ואגרסיבית שעו"ד שפייזמן לא מוכנה להמשיך לעבוד איתה" (סעיף 33 לכתב הגנה) הועבר התיק בחודש ינואר 2013 מעו"ד מיה שפייזמן לעו"ד פרגו , בעל ניסיון רב בתחום. הנתבעים פירטו כי הוס בר לתובעת הצורך בחוות דעת כדי לבסס "ליקוי נפשי", תיארו את ההתנהלות מול התובעת לעניין זה וכן צירפו מייל , מיום 11.11.2014, המסכם ומפרט כל פעילות הנתבעים עד לאותו מועד, ותומך בעמדתם , לפיה פעלו באופן מקצועי ורצוף.

איחוד הליכים
ביום 27.7.2017 בהמשך להחלטת סגנית הנשיא כב' השופטת טל לוי-מיכאלי מיום 16.7.2017, ובהסכמת הצדדים, הוריתי על איחוד ההליכים בין ת"א 38195-05-15 ובין ת"א 31244-07-17 ושמיעתם בפני. משלב זה ואילך התנהלו הדיונים בשני התיקים במאוחד.

מטעם עו"ד פייל הוגשו תצהיריהם של עו"ד דוד פייל, תצהירה של עו"ד מיה שפייזמן, וכן תצהירו של עו"ד איתן פרגו. מטעם היורשות של המנוח פינקו ז"ל הוגש תצהירה של הגב' בתיה אלי. בדיון ההוכחות ביום 16.12.2018 העידה הגב' בתיה אלי כעדה יחידה מטעם הנתבעות/התובעת (בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל). מטעם עו"ד פייל העידו: עו"ד מיה שפייזמן ובהמשך ביום 17.12.2018 העידו עו"ד איתן פרגו ועו"ד דוד פייל. בהמשך הוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים.

דיון והכרעה
המנוח אברהם פינקו ז"ל היה במצב סיעודי מחודש ספטמבר 2008 ועד לפטירתו ביום 1.03.2011. המנוח נבדק בחודשים ספטמבר-נובמבר 2008 על ידי המוסד לביטוח לאומי ו נמצא כמי שתלוי בביצוע פעולותיו וקיבל היתר להעסקת עובד זר (ראה נספחים "א-ג" לכתב התביעה) . בהמשך לכך והחל מחודש ינואר 2009 ועד פטירתו ביום 1.03.2011, סעדו אותו בבית מטפלות (ראה תצהיר עדות ה הראשית הגב' בתיה אלי) .

התובעת ואמה המנוחה, הגב' נעמי פינקו ז"ל אשר נפטרה ביום 14.02.2018, הן היורשות של המנוח. לדברי התובעת, עת שקיבלו הדו"ח הרבעוני מקופת חולים מכבי בחודש אפריל 2011, לאחר פטירת המנוח ,"נודע לנו כי אבי ז"ל היה מבוטח בביטוח סיעודי" (סעיף 22 לתצהיר וכן ראה עדותה בעמוד 23, שורות 13-16). התובעת בעצמה מגישה הפנייה לחברת הביטוח לתשלום על פי הפוליסה ומ תנהלת מולה , משך מספר רב של חודשים, התכתבות ענפה (ראה נספח "ז" לכתב התביעה שעיקרו התנהלות התובעת מול חברת כלל החל מחודש ספטמבר 2011).

במענה לפניותיה של התובעת לחברת כלל מפרטת החברה מהן המסמכים הנדרשים וכן חוזרת ומציינת במפורש כי: "אין במשלוח דרישה לתגמולי ביטוח לחברת ביטוח כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות האמור וכי רק הגשת תביעה לבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות" . ראה מכ תבה של חברת כלל מיום 25.9.2011 וכן מכתבי התובעת לחברת כלל בחודשים ספטמבר – אוקטובר 2011. כל אותה עת חזרה חברת הביטוח על עמדתה לעניין אי עצירת מירוץ ההתיישנות אלא באמצעות תביעה. ביום 23.1.2012 שולחת חברת הביטוח הודעת דחייה לתובעת : "לאחר בדיקת המידע וכל המסמכים הנדרשים, אנו נאלצים לדחות את התביעה לתגמולי סיעוד שהוגשה באמצעות פוליסת סיעוד". בהמשך לכך המשיכה התובעת לפנות לגורמי הביקורת וההנהלה בחרת הביטוח, ראה פניותיה של התובעת לחברת כלל בחודשים ינואר פברואר 2012. בהמשך פנתה התובעת למפקח על הביטוח במשרד האוצר . הליכים אלו נמשכו עד חודש יולי 2012 ו/או בסמוך לכך.

לאחר שלא הצליחה התובעת להסדיר את הנושא בעצמה, פנתה התובעת לעו"ד דוד פייל בחודש ספטמבר 2012, ראה סעיף 11 לתצהירה של התובעת וכן ראה עדותה בנושא זה. בנוסף ראה תצהירו של עו"ד פייל . הפגישה הראשונה הייתה ביום 19.9.2012. כאשר נערכה הפגישה, התבררה לעו"ד פייל הדחיפות בהגשת התביעה לנוכח בעיית ההתיישנות (סעיף 4 לתצהיר). בהמשך לכך הועבר הטיפול לעו"ד מיה שפייזמן ממשרדו אשר, בשל הדחיפות בהגשת התביעה ועל מנת לעצור מרוץ ההתיישנות, פעלה באופן נמרץ והתביעה הוגשה כבר ביום 27.9.2012. בכתב התביעה צוין במפורש: "יובהר כי תביעה זו מוגשת לבית משפט על מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות, במקביל נעשה איסוף חומר רפואי של המנוח והתובעות שומרות על זכותן לצרף חוות דעת בהמשך" (סעיף 12 לכתב התביעה ).

זמן קצר לאחר שהוגשה התביעה החלה התובעת לשלוח מכתבים לעו"ד פייל בו היא מטיחה טענות קשות כלפי משרד עו"ד פייל בעניין הטיפול בתיק וכנגד עו"ד שפייזמן בפרט . ראה למשל מכתב מיום 12.11.2012 אשר בו מפורטת הטענה כי "לפי מיטב הבנתי אף עורך דין במשרד לא למד את התיק ולא יודע מה מדובר". בנוסף מפורט במכתב כי: "...לאורך כל ההתנהלות במקרה זה מלווה אותי הרגשה קשה של זלזול וחוסר התייחסות ספציפית".

ראה מכתבו של עו"ד פייל מיום 12.11.2012, במענה לפניותיה, המציין כי: "עברתי היטב על התיק הוא מטופל מצוין. התביעה בבית המשפט. חומר רפואי במהלך איסוף והכל מתנהל כמו שאמור להיות. את חייבת להרפות ולתת קצת יותר אמון בעורכי הדין בהם בחרת".

עו"ד מיה שפייזמן היא אשר טיפלה בתיק , מסוף חודש ספטמבר 2012 ועד חודש ינואר 2013, היא אשר הכינה את כתב התביעה שהוגש ביום 27.09.2012. ראה תצהירה ועדותה בעמ' 33-34, הן לעניין ניסיונה והכשרתה והן לעניין הטיפול בתיק הנוכחי. עו"ד שפייזמן מתייחסת בתצהירה בעדותה לשאלות המקצועיות שביסוד התיק ובעניין זה שאלת ההתיישנות, המסמכים והאישורים לעניין העובד הסיעודי, וכן הצורך בחוות הדעת (ראה לעניין זה עמ' 36, שורה 7 לפרוטוקול).

בחודש ינואר 2013 ביקשה עו"ד שפייזמן מעו"ד פייל, שהטיפול בתיק יועבר ממנה לעו" ד אחר במשרד עקב יחס מזלזל, לטענתה, מצד התובעת. לעניין זה ראה עדותה: "במהלך כל התקופה שאני טיפלתי בתיק, שיחות טלפון עם התובעת, היא דיברה אלי לא יפה מהתחלה, כל דבר שאמרתי לה היא זלזלה, כל דבר שאמרתי לה שצריך היה מלווה בצעקות, ולא נעימות. זה נדיר או חד פעמי, לא זוכרת שהגעתי למצב שאני לא רוצה לטפל בתיק, שמרגיש לי שמזלזלים". לאור זאת, התיק הועבר לטיפולו של עו"ד איתן פרגו. בעניין זה ראה תצהירו של עו"ד פרגו הן לעניין השכלתו וניסיונו המקצועי בתחום נזקי הגוף והביטוח והן לעניין הטיפול בתיק הנוכחי.

עו"ד פרגו הצהיר והעיד שעל מנת לבסס 'ליקוי נפשי' באופן שיאפשר להתגבר על בעיית ההתיישנות, אשר לגרסתו בכלל נוצרה על ידי התובעת, יש צורך בחוות דעת של מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה (ראה סעיף 17 לתצהירו של עו"ד פרגו). הוא הסביר לתובעת כי אין די בחומר הרפואי מהפסיכיאטר המטפל ד"ר משה ברוך ויש צורך בחוות דעת של מומחה כאמור לעיל. משלב זה ואילך התנהלו חילופי מכתבים בין עו"ד פרגו ובין התובעת (לעניין הכנת חוות הדעת, ראה נספחים "א-ב" לתצהירו של עו"ד פרגו). כעולה מהמסמכים שהוצגו לבית המשפט, וכן מהעדויות של עו"ד שפייזמן ועו"ד פרגו, התברר כי הצורך בחוות הדעת הוסב ר לתובעת כבר מתחילת הטיפול בתיק, בעניין זה ראה גם עדותה של התובעת: "...עוה"ד אמר לי שצריך חוות דעת של רופא" (עמוד 24, שורה 31; כן ראה עדותה בעמוד 24 שורות 21-23, 25-27) . עוד העידה: "הסבירו לי שצריך להגיש חוות דעת" (עמוד 25, שורות 1-2). "אני זוכרת את כל השיחה. הוא הציע לי שיש צורך בחוות דעת ואז אני אמרתי לו שאני לא מבינה במשפט, אני לא מבינה איך אני אשלם לרופא שיכתוב חוות דעת על מישהו שלא מכיר ושופט בבית המשפט יקבל זאת כעובדה." (עמוד 24, שורות 21-23).

הצורך בחוות דעת מומחה לתמוך בתביעה, התברר בתחילת הייצוג של התובעת ע"י משרד פייל ומוצא ביטויו גם בכתב התביעה המקורי ובעדויות הצדדים. כעולה מהתכתובות ומהעדויות שצוינו לעיל , התובעת בהתנהגותה היא אשר מנעה את מינויו של המומחה בשלב מוקדם יותר ובכך נגרם עיכוב מהותי במינויו. בפועל, כעולה מכתב התביעה המתוקן, המומחה מונה לאחר שהתיק עבר לטיפול משרד עו"ד גמליאל, והגיש חוות דעתו בחודש נובמבר 2015. בעניין זה מעדיף את עדותם של עו"ד פרגו ועו"ד שפייזמן על פני עדותה של התובעת.

ביום 11.11.2014 שלח עוה"ד פרגו לתובעת מכתב המתאר את הפעולות שבוצעו בתיק מתחילת הטיפול, מפרט את הבעיות המשפטיות שביסוד התיק, את הפגישות שנעשו עם עו"ד חברת כלל וכן מפרט את לוח הזמנים בבית המשפט. לעמדתו " סיכומו של דבר, התביעה מצויה כרגע על המסלול, עומדת להיקבע פגישת מהו"ת וכבר קבוע מועד לדיון" (סעיף 10 למכתב) כן ראה סעיף 11 לעניין הניסיונות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית משפט. בנוסף ראה עמדתו המקצועית לגבי הצעות הפשרה. התובעת לא קיבלה עמדתו ובחודש ינואר 2015 שלחה עו רך דין תמר גמליאל לעו"ד פייל הודעה על הפסקת ייצוג.

התובעת, חסרת השכלה משפטית, בחרה לאחר מות אביה ובמשך תקופה ארוכה, ללא כל הישג של ממש, לנהל התביעה מול חברת הביטוח. לאחר שקיבלה מכתב דחייה , בחרה לפעול באמצעות פנייה למפקח על הביטוח. לאחר שהפנייה לא גרמה לחברת הביטוח לשנות את דחיית פנייתה, פנתה בחודש ספטמבר 2012 לעו"ד פייל. זמן קצר לאחר מכן, החל ה בפניות בוטות לעו"ד פייל תוך שהיא מביעה חוסר אמון בעו"ד פייל ועורכי הדין שפעלו מטעמו. מאחר שמדובר "בלקוחה מאד תוקפנית בוטה ואגרסיבית שעו"ד שפייזמן לא מוכנה להמשיך לעבוד איתה" (סעיף 33 לכתב הגנה) הועבר התיק לעו"ד פרגו. התובעת גם לא העבירה לעורכי הדין את כל המידע שברשותה, ראה להלן, וע יכבה משך חודשים רבים קבלת חוות דעת שנדרשה על ידי עורכי ה דין עם תחילת הטיפול בתיק ובמהלך הטיפול השוטף בתיק.

לא מצאתי בנסיבות המקרה כל פעולה רשלנית ו/או הפרת חובת נאמ נות מצד עו"ד שפייזמן ועו"ד פרגו. רצף הפעולות המפורט בנספח "יט" לכתב ההגנה ( ראה פירוט והרחבה בסעיף 37 לכתב ההגנה) מלמד על ניתוח מקצועי של הסוגיות העומדות בבסיס התביעה, הצורך בחוות דעת של מומחה מסוים וההתמודדות עם בעיית ההתיישנות. בפועל, כתב התביעה הוגש ללא בדיקה מספקת של הפוליסה וכן נתונים נוספים. יובהר כי ככל שהתביעה הייתה מוגשת חודש לאחר מכן, מדובר בהתיישנות של חודש נוסף מהפוליסה ולא התיישנות של התביעה כ ולה. מאידך, לא ניתן לשלול את שיקול הדעת של עורכי הדין , אשר הגישו התביעה תוך מספר ימים , תוך ציון שבהמשך תצורף חוות דעת וכן מסמכים נוספים.

יחד עם זאת, גם אם מדובר בלקוחה "תוקפנית בוטה ואגרסיבית", כהגדרת הנתבע, כל עוד היא לקוחה, חובתו של עורך הדין להוביל את התיק בנאמנות, מקצועיות ומסירות, גם אם הלקוחה אינה משתפת פעולה, לא מעבירה את כל המידע שברשותה ומסרבת כי ישולם כסף למומחה לצורך קבלת חוות דעת . ככל ששיקול הדעת המקצועי של עו"ד פרגו מורה לו כי יש צורך בחוות הדעת ומסמכים נוספים על מנת לקדם התיק, והלקוחה מסרבת, היה מקום להעמיד בפניה של התובעת נתונים אלו באופן ברור ומפורש ולא להמתין עד חודש נובמבר 2014.

כמפורט בכתב התביעה שהוגש ע"י עורך דין גמליאל, הרי שלאחר שהועבר הטיפול בתובעת למשרדם, בחודש ינואר 2015, הוגש כתב תביעה מתוקן (צורף כנספח " יא" לכתב התביעה). אכן מדובר בכתב תביעה רחב יותר בהיקפו, בהשוואה לכתב התביעה המקורי. כמו כן, כתב התביעה המתוקן כולל חוות דעת של ד"ר ז'ק מג'ר, מחודש נובמבר 2015, זאת בניגוד לכתב התביעה המקורי אשר הוגש ללא חוות הדעת.

כעולה מכתב התביעה המתוקן, אכן הוגשה חוות דעת רפואית כנדרש וזאת בחודש נובמבר 2015. התוצאה המקצועית שהשיג עו"ד גמליאל בהסדר הפשרה עם חברת הביטוח הייתה גבוהה, ובפועל קיבלה התובעת את מרבית רכיבי הפוליסה, כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה, על סך של 165,000 ₪. יחד עם זאת, לא ניתן לומר שהנתבעים התרשלו ולא ניתן לומר כי הסכימו להצעה של 37,000 ₪ אשר הועלתה בזמנו על ידי חברת הביטוח. בנושא זה ראה מכתב התובעת לנתבע ביום 11.02.2013 (נספח "ז" לתביעה ) וכן ראה תשובת עו"ד פייל לנתבעת ביום 12.02.2013: "... לטעמי ההצעה היא על הצד הנמוך. עם זאת אני כן חושב שאתן צריכות לשקול בכובד ראש האם לדחות אותה בעיקר כי יש לנו מחסור בתיעוד רפואי במהלך התקופה. אם את רוצה שנכין הסכם פשרה נא הודיעי לי ואני אטפל בכך אישית. אם אתן בטוחות שאת רוצות להתקדם לבית המשפט אני רוצה שתעבירי למשרד אישור עובד זר על 4 חודשים לפני הפטירה...".

כאמור לעיל, לא ניתן לטעון שההצעה שהתקבלה על 37,000 ₪ היא הצעה רשלנית, וזאת בשים לב לתוצאה הסופית של 165,000 ₪. יש לבחון את ההצעה על רקע נסיבותיה. במועד בו הועברה ההצעה על ידי חברת הביטוח, התובעת לא העבירה את מלוא המסמכים לעניין תיעוד רפואי תומך, לא העבירה את מלוא האישורים לעניין העובד הזר וכן לא הוכנה חוות דעת רפואית כנדרש. עוד יש לציין , כי כעולה מתשובתו של עו"ד פייל, הוא הצביע בפני התובעת על היעדר תיעוד רפואי כנדרש וכן ציין במפורש כי "ההצעה היא על הצד הנמוך". לפיכך דוחה טענה זו של התרשלות, שנטענה כלפי הנתבעים.

מחיקה מחוסר מעש
אחת מהטענות המרכזיות אותן טענו ה נתבעות מתייחסת "להזנחת התביעה במשך שנתיים " (ראה סיכומי התובעות, ועמוד 31 לפרוטוקול, שורות 2-9) . לטענתן, אותה "הזנחה" באה לידי ביטוי בהתראות חוזרות ונשנות מטעם בית המשפט למחיקת התביעה מחוסר מעש, שאף גבלו במחיקת התביעה מחוסר מעש ביום 12.4.2013 (ראה התראות על מחיקה מחוסר מעש, והודעה בדבר מחיקה בחוסר מעש שסומנו " ת/1א' – ת/1ח' "). הנתבעים השיבו ביחס לטענות אלה, ש לנהל תביעה שנתיים ללא כתב הגנה זהו זמן סביר בתיקי יורשים, שהמחיקה מחוסר מעש הינה חסרת משמעות ואופיינית לתביעות בנזיקין .

התיק הועבר לטיפולו של עו"ד פרגו בחודש ינואר 2013. ביום 26.2.2013 הוזנה בתיק התראה על מחיקה מחוסר מעש . חודש וחצי לאחר מכן התב יעה נמחקה מחוסר מעש. לעניין זה השיב עו"ד פרגו כי אין לכך כל משמעות וכי הוא התייחס לאמור מפורשות בתצהירו שכן מדובר בתקלה. מחיקת התביעה מחוסר מעש נפתרה עת הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לביטול המחיקה וזו נענתה "כמבוקש" ביום 30.5.2013. ביום 18.3.2014 שוב הוזנה התראה על מחיקה מחוסר מעש והצדדים ביקשו ארכה לעשיית מעש.

עו"ד פרגו העיד ש אין להתראות על המחיקה כל רלוונטיות וכי הדבר שגרתי בתחום הנזיקין, שכן לאחר שמוגשות תביעות הן מועברות לחברות הביטוח ומתנהל מולן משא ומתן (ראה לעניין זה עדותו של עו"ד פרגו בעמודים 41-42 וכן עמוד 43 שורות 1-7). עו"ד דוד פייל מעדותו בעמוד 48-49 שורות 23-2 העיד: "זה אפילו סימן טוב בגלל שתיק שמכריחים אותנו לנהל בבית המשפט זה אומר שמשהו משתבש, תיק שמתנהל כמו שאני מתכנן שהוא יתנהל אני לא צריך את העזרה של בית המשפט, לעיתים בית המשפט שלא יודע מה קורה מאחורי הקלעים "מציק" לנו מידי פעם. רוב התיקים מסתיימים מחוץ לכתלי בית המשפט. "

מדובר במחיקה אחת ומספר התראות. בפועל, כך העידו הצדדים , מתנהל ההליך בעיקרו מול חברות הביטוח ובמרבית המקרים ניתן תוקף של פסק דין להסכם אליו מגיעים הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט .ההתראות בדבר המחיקה מחוסר מעש, אינן מעידות בהכרח על רשלנות. על עורכי הדין מוטלת החובה לקדם התיק, ובפועל הזירה המשפטית היא אשר נותנת הבס יס , לוח הזמנים והמסגרת להסדר. התראה על מחיקה מעידה על כך שלא נעשה דבר פורמלי משך פרק זמן ניכר ובית המשפט מתריע על כך בפני הצדדים . היה מקום בנסיבות העניין לפעול בסמוך לאחר ההתרעה ולא להמתין למחיקת ההליך אשר עשוי, במקרים מסוימים, להוצאות בהן יחויב הלקוח.

החלטת ועדת הערר
ועדת הערר הכירה במצבו הסיעודי של המנוח אברהם פינקו ז"ל ביום 28.10.2008 (ראה נספח "א" לכתב התביעה שהוגש מטעם יורשות המנוח). כפי שצוין לעיל, בטרם הכירה הוועדה בתגמולי הביטוח בוצעה חליפת מכתבים ענפה בין הגב' בתיה אלי לבין חברת הביטוח בבקשה להכיר במצבו הסיעודי של אביה אך כל הבקשות נדחו. עוד יש לציין כי מעיון במכתב עולה שהוא מוען אל כתובתו של המנוח אברהם פינקו ז"ל .

עדותו של עוה"ד פרגו בעמוד 44, שורות 7-21 בעניין מסמך זה מהימנה עלי: "... לא מכיר אותו, במסגרת אחד המיילים בפברואר 2013 כותבת הגב' אלי שהיא קבלה הצעה מחברת כלל הצעה לחצי שנה, גם ב"כ כלל לא ידעו על כך ואפשר להסתכל על כתב ההגנה שלהם. הרי אם היה לי את המסמך הזה זה היה פותר לי חצי מהבעיות, היה מקל עלי את שאלת ההתיישנות, בוודאי שזה היה מקל עלי, אינטרס שלי לסיים את התיק בכמה שיותר כסף. צריך לשאול את גב' אלי מדוע לא הועבר מסמך כזה."

כן ראה עדותו של עו"ד פייל לעניין זה בעמוד 52, שורות 18-23: "העובדה שהשישה חודשים לא היו שנויים במחלוקת נודעה במהלך הייצוג שלנו ולא ידענו על כך. דוח של וועדת הערר צץ לראשונה רק בייצוג שלכם ". גם עדותה של עוה"ד מיה שפייזמן עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של עו"ד פייל ועו"ד פרגו, עת ציינה שהחלטת ועדת הערר נודעה לה בדיעבד. העידה "...זה לא במסגרת הטיפול שלנו". ( ראה עמוד 37, שורות 1-2).

הודעת ועדת הערר הגיעה לידי התובעת אשר לא טרחה ליידע את עורכי הדין. הדבר מצביע על חוסר שיתוף פעולה מצד הגב' בתיה אלי, שכן אם הייתה מגלה המסמך המהותי הנ"ל לעורכי הדין ממשרדו של פייל ניתן להניח שהשיח מול חברת הביטוח היה שונה ומניב הסדר בשלב מוקדם יותר. אין בכך לגרוע מחובת עורכי הדין להשיג מידע זה באמצעות פנייה ישירה לחברת הביטוח.

הגשת תביעה מכוח הפוליסה הלא נכונה
כתב התביעה הוגש במהירות על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות והושקעה בכך עבודה מאומצת, זאת על אף שלא צורפה לו חוות דעת רפואית כמתחייב בתקנות בין אם משום אי שיתוף פעולה מצד הנתבעות ובין אם לאו.
בכתב התביעה המקורי, תבע התובע החזר אגרת משפט בסך 1,789 ₪ לא כולל הפרשי הצמדה, אשר שולמה על ידי משרדו, ראה נספח "ה" לכתב התביעה. בתביעה שהגיש עו"ד פייל בנוגע לשכר התביעה, וכן בי קש סך של 221 ₪ עבור איסוף תיעוד רפואי בנוגע למנוח. שני הרכיבים יחדיו הם בסך כולל של 2,016 ₪. בפועל הסתבר כי האגרה שולמה ביתר וזאת מאחר שהתביעה הוגשה על בסיס הפוליסה הלא נכונה.

עם זאת, דוחה תביעת התובע להחזר תשלום האגרה ששולמה על ידו בעת פתיחת התיק והגשת כתב התביעה. הטעם לכך נעוץ בכך שהתביעה הוגשה מכוח הפוליסה הלא נכונה. בכתב התביעה שהכינו הנתבעים הם החליטו לתבוע לפי פוליסת "מכבי מגן זהב" בעוד שפוליסת הביטוח הסיעודי של המנוח הייתה "מכבי מגן כסף". כפועל יוצא, פוליסת הסיעוד "מכבי מגן זהב" מקנה תגמולי ביטוח גבוהים יותר מתגמולי הביטוח להם היה זכאי המנוח אשר בוטח בפוליסת "מכבי מגן כסף" ולכן האגרה שולמה ביתר.

ראה עדותו של עו"ד פייל, בעמוד 53 שורות 7-22: "ש. אתה מכיר את הפוליסה שצורפה לכתב התביעה שהוכנה במשרדך? ת. לא. ש. האם קראת את הפוליסה לפני שיעצת לגב' אלי לעניין 60 יום המתנה? ת. אם אתה אומר שבפוליסה יש תקופת המתנה של 60 יום אני מאמין לך. ש. האם קראת את הפוליסה לפני שייעצת לה? כנראה שלא".

טענת התובעות לעניין עיכוב המסמכים על ידי עו"ד פייל
מעדותו של עורך דין פייל נראה כי מסמכי התובעות עוכבו במשרדו למעלה מהזמן הקבוע בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן "חוק לשכת עורכי הדין") וכן לא הוגשה תביעה לקבלת שכר טרחה והוצאות תוך שלושה חודשים כקבוע בחוק שלעיל. ראה עדותו של עו"ד פייל בעמוד 50, שורות 18-23:" ש. ידוע לך אם התבקשת להעביר את החומרים בתיק של פינטו ז"ל? ת. לא זכור לי, אני מאמין שכן... ש. קרי בערך שנתיים לאחר שהתבקשת? ת. לא חולק על כך".

מהות הסעיף הנ"ל היא בעיכוב מסמכי הלקוח, על מנת לדרוש כספי שכר טרחה והוצאות המגיעות לעורך הדין, זאת בכפוף להגשת תביעה תוך שלושה חודשים מיום הע יכבון. הסעיף נועד לאזן בין אינטרס עורך הדין שישולמו לו הכספים המגיעים לו בעד עבודתו, לבין אי פגיעה בזכויות הלקוח מעצם החזקת המסמכים בידי עורך הדין, דבר העלול לגרום לו לנזק רב. צא ולמד מעדותו של עו"ד פייל שאכן עוכבו המסמכים וגולו אך בהליך הנוכחי. לכן , מקבל תביעת התובעות על סך 2,925 ₪ כפיצוי בגין הנזקים שגרמו להן הנתבעים בהפעלת זכות העיכבון שלא כדין.

סוף דבר

התביעה בתיק 31244-07-17 הוגשה כנגד עו"ד דוד פייל, חברת פייל ושות' משרד עורכי דין, עו"ד מיה שפייזמן ועו"ד איתן פרגו. הסכם שכר הטרחה נחתם בין יורשות המנוח פינקו ז"ל, קרי הגב' בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל, לבין עוה"ד דוד פייל (ראה נספח "ב" לכתב התביעה שהוגש בתיק 31244-07-17).לא מצאתי כל עילה ו/או סיבה לצירופה של נתבעת 2 כנתבעת בתיק זה. התובעת, בסעיף 10 לכתב התביעה, מציינת כי ייצוגן של התובעות בתביעה כנגד חברת הביטוח נעשה ע"י נתבעת 2. בפועל, לא הוכח דבר זה.

עילות התביעה המיוחסות לנתבעים, ובכללן לנתבעת 2, כמפורט בסעיף 88 לכתב התביעה הן: עוולת רשלנו ת מקצועית, עוולה של הפרת חובה חקוקה כמפורט בסעיפים 118-119 לכתב התביעה וכן עוולה של הפרת חובת נאמנות של עורך דין כקבוע בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין . לא למותר לציין כי מדובר בתא גיד, שלא ניתן לחייבו בעילות אלה המיוחסות בעיקרן לבשר ודם . הדבר מחזק את המסקנה שצירופה של ה נתבעת 2 לכתב התביעה, היה משיקולים שאינם מן העניין. מורה על דחיית התובענה נגדה.

התובעת לא הוכיחה כי עו"ד מיה שפייזמן , בתקופה הקצרה בה עסקה בתיק , התרשלה בביצוע עבודתה, בתפקידה כעורכת דין. כעולה מהראיות בתיק, עו"ד שפייזמן פעלה באופן נמרץ להגשת התביעה, ציינה בכתב התביעה כי חוות דעת רפואית ומסמכים נוספים יצורפו בהמשך. אמנם התביעה הוגשה ע"פ פוליסה שגוי ה, אולם אין בכך לאיין את התביעה וניתן היה לתקן טעות זו, אשר איננה מעידה על רשלנות כנטען על ידי התובעות. הוא הדין במשך הטיפול ובקצב הטיפול שנעשה כאשר התיק היה בטיפולה של עו"ד שפייזמן. התובעת לא הוכיחה כל עילה מאלו המפורטות בכתב התביעה כנגד עו"ד שפייזמן, ולפיכך מורה על דחיית התובענה נגד עו"ד שפייזמן.

עו"ד איתן פרגו קיבל את הטיפול לידיו בחודש ינואר 2013, במסגרת עבודתו אצל עו"ד פייל. כעולה מחליפת המכתבים שצירף, לרבות נספח "יט" לכתב ההגנה, ניהל עו"ד פרגו את התיק כמיטב יכולתו, בהיעדר שיתוף פעולה לעניין מינוי מומחה ליתן חוות דעת רפואית, מצד התובעת. נכון הדבר כי במהלך טיפולו בתיק, נמחקה התביעה מחוסר מעש. נושא זה תוקן על ידו זמן קצר לאחר התקלה. עו"ד פרגו הודה כי אכן מדובר בתקלה מצדו, אולם ציין כי בפועל תיקים מסוג זה מתנהלים מול חברת הביטוח ולא בזירה המשפטית.

התובעת לא הוכיחה כל עילה מעילות התביעה המיוחסות לעו"ד פרגו בכתב התביעה. לתובעת "אשם תורם" באי התקדמות התיק במהלך טיפולו ע"י עו"ד פרגו, זאת מאחר שלא העבירה לידיו את כל האינפורמציה הרלוונטית וכן סירבה להמלצתו בעניין מינוי מומחה.

כפי שצוין לעיל, לא מצאתי כל רשלנות מצדו של עו"ד פרגו, ו/או הפרת חובה מאלה המנויות עליו כעו"ד. יחד עם זאת, גם כאשר מדובר בלקוחה אשר ההתנהלות מולה איננה פשוטה, היא עדיין לקוחה. היה על עו"ד פרגו לפעול ולקדם את התיק ע"פ שיקול דעתו המקצועי, ו/או להעמיד את התובעת על מצב הדברים לאשורם. יחד עם זאת, כאמור, לא מצאתי כל פעילות רשלנית ו/או הפרת חובה המוטלת עליו כעו"ד ולפיכך מורה על דחיית התובענה נגדו.

האחריות הכוללת לניהול התיק היא על עו"ד פייל, עמו התקשרה התובעת בהסכם שכר הטרחה. לא מצאתי התנהלות רשלנית מצדו של עו"ד פייל ו/או מי מטעמו, בכל הנוגע לניהול התיק. יחד עם זאת, נמצאו מספר ליקויים בהכנת וניהול התיק, כגון הגשת תביעה על בסיס הפוליסה הלא נכונה, דבר שגרם להוצאה מיותרת לתובעת. למרות היעדר שיתוף הפעולה מטעם התובעת, היה מקום לנהל את התיק באופן אקטיבי יותר ולקבל ההחלטות המקצועיות הדרושות ו/או להעמיד התובעת, באופן ברור , על המשמעות של אי המצאת חוות דעת ומסמכים נוספים, על סיכויי התביעה. עו"ד פייל ועו"ד פרגו אכן עשו זאת מעת לעת ואף עדכנו התובעת , ראה למשל מכתב עו"ד פרגו מחודש נובמבר 2014, אך היה מקום לפעילות נמרצת יותר, גם בשים לב לה יעדר שיתוף פעולה מצד התובעת.

בנסיבות העניין ובשים לב לתביעה בתיק 38195-05-15 שעניינו עו"ד דוד פייל נ' בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל, מפחית את סכום התביעה לעניין "פיצוי הפרה ללא הוכחות נזק" מכוח אשם תורם, וקובע כי ה נתבעת, הגב' בתיה אלי, תשלם למשרד עורכי הדין פייל ושות' סך של 13,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכר טרחה, וזאת מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן תשיב לעו"ד פייל סך של 221 ₪. דוחה את תביעתו של עו"ד פייל להשבת האגרה, בסך 1,789 ₪ וזאת מאחר שהתביעה הוגשה על בסיס פוליסה לא נכונה.

בתיק 31244-07-17 שעניינו בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל נ' עו"ד דוד פייל ואח', כאמור בסעיפים 39-41, הוריתי על דחיית התביעה כנגד החברה, כנגד עו"ד שפייזמן וכן כנגד עו"ד פרגו. בכל הנוגע לתביעה כנגד עו"ד פייל בתיק זה, מקבל באופן חלקי התביעה נגד עו"ד פייל, באופן שמורה על עו"ד פייל לשלם לתובעת סך של 11,513.27 ₪ כמפורט בסעיפים 95-98 לכתב התביעה, וכן סך של 2,925 ₪ כמפורט בסעיף 108 לכתב התביעה, בעניין עיכוב המסמכים. כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. דוחה את כל יתר עילות התביעה כנגד עו"ד פייל, וזאת מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי מדובר בהתרשלות ו/או הפרת חובה כעו"ד ו/או הפרת חובה חקוקה. הנימוקים לעניין זה פורטו בהרחבה לעיל.

בשים לב לאמור לעיל, אין צו להוצאות. כל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.