הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31088-01-18

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

התובעת:
European Kashrut EK
ע"י עו"ד שמחה קורמן

נגד

הנתבעת ותובעת שכנגד:
עוף עוז (שיווק) בע"מ
ע"י עו"ד אמיר דולב ועו"ד שמחה הרטמן

נגד

הנתבעים שכנגד: 1. European Kashrut EK
2. Rabbinical center of Europe
3. מוסדות זכרון יוסף – אלעד
4. אריה גולברג
5. יוסף מינסקי
ע"י עו"ד שמחה קורמן

החלטה

לפני בקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי מפאת חוסר סמכות עניינית.

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בהמשך להסכם שבמסגרתו התחייבה התובעת להעניק לנתבעת אישור כשרות ולאפשר לה לעשות שימוש בסמל ובלוגו של מערכת הכשרות של התובעת וזאת בתמורה לתשלום חודשי קבוע.

התובעת עותרת בכתב התביעה המתוקן לשלושה סעדים: סעד כספי של 685,000 ₪, בגין הפרשי תשלום שלא שולמו לתקופה עד הגשת התביעה; סעד חלופי של פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט כתוצאה מכך, אשר הוגבל לסכום התביעה; צו עשה המחייב את הנתבעת להגיש דין וחשבון על ההפרה לפי סעיף 57 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, על סכום של 557,803 ₪, נגד התובעת ואחרים הקשורים לתובעת , ועותרת לחייב את הנתבעים שכנגד להשיב לה את כל הסכומים ששילמה להם וכן פיצוי על נזקים שנגרמו לה וזאת בטענה כי לא קיבלה כל תמורה עבור ההסכם וכי לא מולאו התחייבויות התובעת בהסכם.
בכתב ההגנה של הנתבעת נטען כי יש לדחות את התביעה לצו עשה לקבלת דין וחשבון על ההפרות הנטענות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן סעד זה הנו בסמכות בית המשפט המחוזי.

לאחר שהוגש כתב ההגנה, התובעת עצמה הגישה בקשה להעברת תביעתה (כולה) לבית המשפט המחוזי , בהינתן כי הסעד של דין וחשבון אכן הנו בסמכות בית המשפט המחוזי ובהתחשב באמור בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, שלפיו גם הסעד הכספי הנלווה דינו לעבור לבית המשפט המחוזי, גם אם ברגיל סכומו הנו בסמכות בית המשפט השלום.

לאחר מכן הגישה התובעת הודעת הבהרה, שבה טענה כי היקף הפעילות מהפרת זכויות היוצרים מגיע לכדי מאות מיליוני שקלים וכי לאחר קבלת הדין וחשבון, סביר להניח כי היא תצטרך לבקש להגדיל את סכום התביעה. כן טענה כי סעד של מתן חשבונות אינו ניתן להערכה כספית ואף הוא מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי.

בתשובה לכך, הנתבעת טוענת כי עומדת לתובעת שתי אפשרויות, או למחוק את הסעד של צו עשה לדין וחשבון על ההפרות, תוך הותרת התביעה הכספית בבית משפט זה או מחיקת התביעה כולה והגשתה מחדש לבית המשפט המוסמך.

בתגובה לתשובה חוזרת התובעת על עמדתה בדבר העברת התיק כולו לבית המשפט המחוזי .

המותב הקודם שדן בתיק זה לפני שהועבר לדיון לפניי לאחרונה, המליץ לתובעת למחוק את העילות שעניינן קניין רוחני ולהגישן מחדש בבית המשפט המוסמך וכלשונו: "לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, על פניו, חלק מעילות התביעה בכתב התביעה המתוקן אינן בסמכותו של בית משפט זה. כדי לייעל את ההליך ולחסוך בהוצאות, מוצע למבקשת למחוק מהליך זה את עילות התביעה הקשורות לזכויות היוצרים/קניין רוחני ולהגיש תביעה מתאימה בבית המשפט המוסמך".

התובעת הגיבה על כך בטענות החוזרות על עמדתה ולא הסכימה להמלצה.

בשלב זה הועבר התיק לדיון לפניי. משהועבר התיק לפני והמותב הקודם לא נתן החלטה בבקשה, אלא אך נתן את המלצתו, שלא נתקבלה, עליי לתת החלטה מנומקת בבקשה.

מיותר לציין כי בנסיבות אלה, אינני כבול להמלצה שהמותב הקודם נתן, כפי שכל מותב לא כבול להמלצות שהוא עצמו נתן לבעלי הדין, בדבר פשרה, בין אם בעניינים פרוצדורליים ובין אם לגוף התביעה ויכול לחזור בו מכל המלצה שנתן, אם הגיע למסקנה שלא הייתה במקומה וזאת כמובן כל עוד ההמלצה טרם אומצה על ידי הצדדים ולא ניתנה החלטה על בסיס קבלת המלצתו.

לגופו של עניין, לאחר עיון, נחה דעתי כי אין עילה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי וכי הסמכות לדון בתביעה הנה של בית משפט זה.

בת.א. 2834-05-18 בסרב נ' סמל – פורסם בנבו, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת יעל בלכר), את הדברים הבאים, אשר מקובלים עליי ואשר משרטטים את גבולות הסמכות בסוגיה הרלוונטית לעניינינו: "סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט הוסף בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 36), התשס"ד - 2003. כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק [הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני) התשס"ג - 2003], מטרתו של התיקון היא למנוע פיצול הדיון בין בית משפט השלום לבין בית המשפט המחוזי; כך שגם תביעה כספית בתחום הקניין הרוחני שסכומה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח (וברגיל מצויה בתחום סמכותו של בית משפט השלום) תדון בבית המשפט המחוזי כל עוד היא "כרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהוא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1)". התיקון אינו משנה מלכתחילה את חלוקת הסמכויות בתביעה כספית בתחום הקניין הרוחני. התיקון גם אינו משנה את חלוקת הסמכויות בתביעה לסעד שאינו כספי (צו הצהרתי, צו עשה, צו מניעה) בתחום הקניין הרוחני; אין הוא קובע כי כל תביעה לסעד שאינו כספי כאמור היא בסמכות בית המשפט המחוזי; ואין הוא שולל את סמכותו של בית משפט השלום לדון בסעד שאינו כספי בתחום הקניין הרוחני. כל שנקבע הוא כי במקרה שבו נדונה תביעה בענייני קניין רוחני שמצויה לפי סעיף 40(1) (סמכות שיורית) בסמכות בית המשפט המחוזי, ידון בית המשפט המחוזי גם בתביעה לסעד כספי, גם אם סכומה נמוך מגבול הסמכות של בית המשפט המחוזי. כריכת הסעד הכספי במצב זה, מותנית בכך שמלכתחילה קיימת תביעה בענייני קניין רוחני המצויה בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40(1). כפי שקבעתי בעניין אודבוד "סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בתובענות בענייני קניין רוחני לפי הכללים הרגילים של חלוקת הסמכויות, לא נשללה בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט"; ובכל עניין יש לקבוע את הסמכות העניינית לפי הערכת השווי של נושא התובענה".

ומן הכלל אל הפרט: השווי של צו העשה שהתבקש לקבלת דין וחשבון על ההפרות הנטענות הנו שווה לסכום התביעה, שהועמד על 685,000 ₪.

עובדה זו עולה מכתב התביעה עצמו, בו טענה התובעת בסעיף 31 כך: "לחילופין, תידרש הנתבעת לשלם פיצוי על הפרת זכויות יוצרים וקנין רוחני ועשיית עושר ולא במשפט משימוש בשם במוניטין של התובעת ובסמל הכשרות EK באופן שגם לאחר כל טענת קיזוז או תביעה שכנגד, סכום התביעה יעמוד לצרכי אגרה על הסכום הנקוב בכתב התביעה. כן תידרש הנתבעת להגיש דין וחשבון על ההפרה לפי סעיף 57 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007" .

משמע, התובעת תבעה סעד כספי של 685,000 ₪, בגין תשלום כל הפרשי התשלומים שלא שולמו על ידי הנתבעת ולחילופין, תבעה סכום, שהוגבל לסכום הנ"ל, בגין עילה אחרת, שעניינה הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט עקב הפרה זו .

בנסיבות אלה, ברי יש לראות בשוויו של הצו לקבלת דין וחשבון על ההפרות של זכויות היוצרים כשווה לסכום התביעה, שאין חולק כי הנו בסמכות בית משפט זה, וזאת לפי טענות התובעת עצמה, בכתב התביעה.

הצו לקבלת דין וחשבון על ההפרות, קשור בטבורו לסעד הכספי בסך 685,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, שכן הוא נועד לגלות את מידת עשיית העושר ולא במשפט שעשתה הנתבעת עקב הפרת זכויות היוצרים.

דא עקא, התובעת החליטה להגביל עצמה מראש, גם בעילה של הפרת זכויות יוצרים, לסכום של 685,000 ₪, באופן שבו, לפי כתב התביעה עצמו, גם אם הדין וחשבון יגלה עשיית עושר העולה על הסכום שנתבע, לא תוכל התובעת לזכות בסכום הגבוה מסכום של 685,000 ₪, ומכאן שברור כי שוויו של הסעד של דין וחשבון על ההפרות לא יכול לעלות על סכום זה.

הטענה המאוחרת של התובעת, בהודעת ההבהרה שלה, שבאה לאחר בקשתה להעברת התיק כולו לבית המשפט המחוזי, לפיה שווי הסעד של דין וחשבון על ההפרות הנו מאות מיליוני שקלים וכי כנראה תצטרך היא להגדיל את סכום התביעה לאחר קבלת הדו"ח, גם אם נכונה היא, לא יכולה להצדיק העברת התיק לבית המשפט המחוזי.
משהחליטה התובעת עצמה, להגביל מראש את הסעד של פיצוי עבור עשיית עושר ולא במשפט בהפרת זכויות היוצרים שלה לסכום של 685,000 ₪ , גילתה היא בהתאמה , את דעתה, כי שוויו של הסעד של קבלת דין וחשבון על ההפרות , אינו עולה על סכום זה, דבר שלא הייתה מחויבת לעשות.

בעניין זה אפשר להפנות לת.א. (מחוזי-ת"א) 51932-06-18 אבניאון נ' ידיעות אינטרנט ואח'-פורסם בנבו, בו נקבעו על ידי כב' השופטת מיכל עמית-אניסמן, דברים זהים בסיטואציה דומה: "בענייננו, סכום התביעה הועמד על הסך של 900,000 ₪. במסגרת התביעה עתרו התובעים אף לצו למתן חשבונות, אשר בצידו פיצוי מוערך בסך של 300,000 ₪. כלומר, התובעים העריכו את סכום התביעה המקסימלי, לאחר קבלת החשבונות, בסך של 1,200,000 ₪. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי סכום התביעה עולה על גבול הסמכות של בית משפט השלום. אין די בטענה כללית, לפיה לאחר קבלת החשבונות, ככל שסעד זה יתקבל, יהא צורך בתיקון הסעד הכספי בתובענה באופן שיתכן ויפול בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. לא בכדי העריכו התובעים עצמם את סכום הפיצוי הנוסף, לאחר מתן החשבונות, בסך של 300,000 ₪ (סעיף 40 לכתב התביעה)".

אני משאיר בצריך עיון את השאלה, שלא נדרשת לה הכרעה כעת, האם תהא התובעת זכאית, בהמשך ההליכים, לבקש את תיקון כתב התביעה לסכום העולה על הסכום שנתבע כעת וזאת בעטיים של נתונים שתקבל בדין וחשבון המדובר, ככל שבית המשפט יעניק סעד זה והאם בהתאם לכך יהיה מקום להעביר בעתיד את התביעה לדיון לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר – בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה. בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן בזה צו לגילוי מסמכים כללי הדדי לביצוע עד יום 26.3.19. משלוח דרישות לגילוי ספציפי ושאלונים עד יום 15.4.19. תשובות לדרישות הנ"ל עד 10.5.19. בקשות בנושאים הנ"ל עד 22.5.19.

נקבע לקדם משפט בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ליום 13.6.19 ב-9:30.
ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בלשכתי.