הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31038-10-15

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעת:

ישראכרט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איריס בר טל

נגד

הנתבע:
נחום בסלו
ע"י ב"כ עו"ד אפרת לנט ינאי

פסק דין (נתבע 2)

זוהי תביעה כספית ע"ס 152,727 ₪.

רקע עובדתי

1. התובעת חברת אשראי, הגישה תביעה זו כנגד אהרון בוגנים (להלן –"הנתבע 1" או "בוגנים") וכנגד נחום בסלו (להלן – "הנתבע 2" או "הנתבע").

2. בבסיס התביעה, פסק דין בת"פ 53042-02-14, אשר ניתן כנגד הנתבעים ביום 22.4.14 ולפיו הורשעו על פי הודאתם, בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן (להלן – "כתב האישום המתוקן" ו-"פסק הדין המרשיע", בהתאמה).

3. על פי כתב האישום המתוקן, במהלך התקופה שבין 12.12.13 ועד 7.2.14 , זייף בוגנים 30 כרטיסי אשראי, ע"י העתקת איפיונים מגנטיים באמצעות הצמדת חפץ למכונות ממכר; לצורך השימוש בכרטיסי האשראי המזויפים זייפו בוגנים והנתבע שני מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות של צח כהן וערן לוי אשר בהם הדביקו את תמונתו של בוגנים; בוגנים השתמש בכרטיסים המזויפים וביצע או ניסה לבצע באמצעותם ותוך שימוש בתעודות הזהות המזויפות, לפחות 137 רכישות במועדים ובמקומות המפורטים בסעיפים 1-8 לכתב האישום, והכל במטרה לקבל דבר במרמה.

4. בוגנים הודה והורשע ב-12 אישומים, בקבלה במרמה של מוצרים ושירותים בשווי כולל של כ-156,000 ש"ח וכן בניסיון לקבל במרמה מוצרים ושירותים בסכום של כ-257,000 ₪ כמפורט באישום.

5. הנתבע הורשע ביחד עם בוגנים, בשני אישומים שעניינם, זיוף מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות על שמם של צח כהן וערן לוי וזאת על מנת שישמשו לביצוע רכישות באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים, בכוונה לקבל באמצעותם דבר וזאת בנסיבות מחמירות המתבטאות בכמות שימושים וסכומי הכסף; וכן, בהצמדה למכונת תשלום עבור כרטיסי קולנוע, חפץ שמסוגל להעתיק איפיונים מגנטיים של כרטיסי אשראי. עוברי אורח אשר ביקשו לשלם עבור כרטיסי קולנוע באמצעות כרטיסי אשראי שבבעלותם העבירו את הכרטיסים וכתוצאה מכך האיפיונים המגנטיים של הכרטיסים המקוריים הועתקו ובהמשך להעתקה ניסו הנתבע ובוגנים לזייף לפחות 9 כרטיסי אשראי והורשעו בניסיון להונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות ובניסיון זיוף בנסיבות מחמירות.

6. התובעת עותרת להשבת סכומי עסקאות האשראי, בסך 102,727.54 ₪ (ר' פירוט העסקאות סעיפים 17-28 לכתב התביעה) וכן לפיצוי עונשי בסך של 50,000 ₪. ביום 18.1.16 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד בוגנים.

טענות התובעת

7. התובעת פירטה בכתב התביעה את הליך המרמה לשיטתה, בו נטען כי הנתבעים בצוותא חדא ביצעו את זיוף תעודות הזהות וכרטיסי האשראי בהן השתמש בוגנים ורכש מוצרים ושירותים שונים בשווי של 102,727.54 ₪. התובעת זיכתה כל אחד מהלקוחות בסכומי העסקאות שנעשו בכרטיסים המזויפים ובסך כולל של 102,017.94 ₪ (ס' 3-8 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת; נספחים 4-15 לתצהיר) .

8. הנתבע הודה והורשע בזיוף תעודות הזהות לצורך ביצוע כל העסקאות המפורטות בסעיפים 1-8 לכתב האישום.

9. יש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה הן מכוח סעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – "פקודת הנזיקין"), שענינו מעוולים יחד והן מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין שענינו אחריות משתף ומשדל וכי בשל שיקולי הרתעה והבטחת האינטרס הציבורי של שימוש בטוח בכרטיסי אשראי, יש לחייב את הנתבע אף בפיצוי עונשי בסך 50,000 ₪.

טענות הנתבע

10. כפי שעולה מכתב האישום המתוקן ומגזר הדין, הנתבע הורשע בשתי עבירות אשר אינן קושרות אותו לרכישות שבוצעו בכרטיסי האשראי. בכתב האישום המתוקן לא הואשם הנתבע בביצוע עבירת הונאה, גניבה או קבלת דבר במירמה ואין מקום לייחס לו את הנזק אשר נגרם לתובעת.

11. אף לשיטת התובעת לא ניתן ללמוד באילו מהמקרים נעשה שימוש בתעודות הזהות המזויפות.

12. הנתבע לא עשה שימוש במסמכים ו/או במידע מגנטי כלשהו ובפועל הואשם בעבירות של ניסיון להונאה ומשכך לא ניתן לקשור אותו לנזק הכספי אשר נגרם לתובעת בגין ניסיון שלא צלח. לא בכדי לא ייחס כתב האישום לנתבע רווח כספי כלשהו.

13. בגזר הדין נקבע כי חלקו של הנתבע קטן יחסית אל מול חלקו של בוגנים בביצוע העבירות. הנתבע לא הורשע בסיוע לבוגנים ולא ניתן לייחס לו סיוע כזה גם אם היו בקשרים חברתיים בתקופה בה ביצע בוגנים את העבירות המיוחסות לו.

14. המוצגים אשר הוגשו ע"י התובעת בעת חקירת הנתבע אינם קבילים. מדובר בעדות מפי השמועה אשר אינה יכולה לשמש כראיה לאמיתות תוכנה.

15. התובעת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת סכום הנזק הכספי אשר הנתבע גרם לה לטענתה.

16. גם במסגרת ההליך הפלילי לא הצליחו לנתק ולקשור את הרכישות שבוצעו לשימוש בתעודות הזהות המזויפות ואף לא קשרו באופן פרטני עסקאות מסוימות בהן נעשה שימוש באותן תעודות זהות.

ההליך

17. מטעם התובעת הוגש תצהיר של עובד במחלקת חקירות – מר ענר בן יוסף. לתצהיר צורפו הכרעת הדין וכתב האישום המתוקן מההליך הפלילי וכן ראיות לתמיכה בתחשיב הנזק הנטען ( ביצוע עסקאות האשראי המוכחשות בהם זיכתה התובעת את הלקוחות שכרטיסיהם זויפו). מטעם הנתבע הוגש תצהירו.

18. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב .

דיון והכרעה

19. הנתבע הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לפיהן זייף, ביחד עם בוגנים, שני מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות על שמם של צח כהן וערן לוי, אשר בהם הדביקו את תמונתו של בוגנים (להלן – "תעודות הזהות המזויפות") וזאת לצורך השימוש בכרטיסי החיוב המזויפים ( ס' 2 לחלק הכללי לכתב האישום המתוקן אשר צורף כנספח 1 לתצהיר התובעת, אישום ראשון לכתב האישום המתוקן). הנתבע אף הורשע על פי הודאתו, בניסיון להונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות ובניסיון זיוף מסמך בנסיבות מחמירות (אישום עשירי בכתב האישום המתוקן).

20. התובעת הוכיחה כי זיכתה את לקוחותיה בסכומי העסקאות שנעשו בכרטיסי האשראי המזויפים בסך כולל של 102,017.94 ₪ (ס' 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת; נספחים 4-15 לתצהיר).

21. התובעת הגישה כתב תביעה זה, להטבת נזקיה, בהתבסס על פסק הדין המרשיע מכוח סעיף 42 א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 (להלן –"פקודת הראיות").

ס' 42א ( א) לפקודת הראיות קובע, כי הממצאים והמסקנות של פסק דין במשפט פלילי, יהיו קבילים כלפי בעל דין כראיה לכאורה לאמור בהם במשפט אזרחי. על פי ההלכה, עובדות כתב האישום שהנאשם הודה בהן גם הן קבילות כראיה לכאורה בהתאם לס' 42א(ב) לפקודת הראיות ( ראה ע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט, מא(4) 327). הנתבע לא ביקש לסתור ראיות אלו וממילא לא טען כי יש לסטות מעובדות כתב האישום בהן הודה, ולפיכך ובהתאם להוראות סעיף 42 ג' לפקודת הראיות, אין לחרוג מהן.

22. מכתב האישום עולה כי חלקו של בוגנים גדול מחלקו של הנתבע. כתב האישום לא ייחס לנתבע שימוש בכרטיסי האשראי המזויפים.

23. מכאן, שהסוגיה המרכזית בה נדרש להכריע הינה, שאלת עצם אחריותו של הנתבע לנזקה של התובעת והיקפו וזאת נוכח סעיפי האישום בהם הורשע כאמור .

24. הנתבע טוען כי לא הוכח שנטל חלק בעבירות שהסבו לתובעת נזק, כי לא הפיק רווח כספי ממעשיו של בוגנים ולא הוכח השימוש בתעודות הזהות המזויפות. התובעת טוענת מנגד, כי יש ל ייחס את העסקאות בכרטיסי האשראי גם לנתבע , מכח סעיפים 11 ו-12 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – "פקודת הנזיקין").

2 5. ס' 11 לפקודת הנזיקין קובע את אחריותם של המעוולים במשותף:

"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

26. קיימים שלושה סוגים של מעוולים הגורמים אותו נזק: מעוולים הפועלים במשותף (קבוצה אחת או מכח אחריות שילוחית); מצב שכל מזיק פועל בנפרד וגורם לנזק מובחן ; מצב שכל מעוול פועל בנפרד אך נגרם נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה (עא 6894/15‏ משה זלצר נ' יעקב אבירם (‏7.9.2017)).

27. הנתבע הודה כי זייף את תעודות הזהות לצורך ביצוע כל העסקאות המפורטות בנספחים 1-8 לכתב האישום המתוקן "לצורך השימוש בכרטיסים המזויפים זייפנו הנאשמים שני מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות על שמם של צח כהן וערן לוי אשר בהם הדביקו הנאשמים את תמונתו של נאשם 1" (ס' 2 לחלק הכללי בכתב האישום המתוקן). סעיף 3 לחלק הכללי בכתב האישום המתוקן מייחס לנתבע 1 שימוש בכרטיסי האשראי המזויפים תוך שימוש בתעודות הזהות המזויפות; "במהלך התקופה נאשם 1 השתמש בכרטיסים המזויפים וביצע או ניסה לבצע באמצעותם ותוך שימוש בתעודות הזהות המזויפות לפחות 137 רכישות מוצרים ושירותים שונים במועדים ובמקומות המפורטים בנספחים 1-8 לכתב האישום ובאישומים להלן הכול בכוונה להונות ולקבל דבר במרמה ". זאת ועוד, במסגרת האישום הראשון בו הודה הנתבע, הואשם והורשע הנתבע בזיוף מסמכים הנחזים להיות תעודות זהות על שם צח כהן וערן לוי "וזאת על מנת שתשמש אותם לביצוע רכישות באמצעות הכרטיסים המזויפים כמתואר בחלק הכללי". בחלק הכללי מתוארות העסקאות כמפורט בנספחים 1-8 לכתב האישום.

28. כאמור, הנתבע הודה כי זייף בצוותא חדא עם בוגנים את תעודות הזהות לצורך השימוש בכרטיסים המזויפים וכי הזיוף היה בכוונה לקבל באמצעותו דבר. הנתבע אף הודה בניסיון לזיוף כרטיסי אשראי ביחד עם בוגנים (אישום עשירי) וכן כי הסיע את בוגנים פעמים רבות (אף שכפר בטענה לפיה ידע שמדובר בנסיעות לצורך השימוש בכרטיסי האשראי המזויפים – פ' ע' 34 ש'ב 16- 17, פ' ע' 35 ש' 20, ראה גם ע' 34-47). נדמה, כי לצורך הקביעה לפיה הנתבע חב עם בוגנים כמעוולים במשותף, די בהודאת הנתבע לפיה זייף את תעודות הזהות " לצורך השימוש בכרטיסים המזויפים".

29. זאת ועוד, אחריותו של הנתבע חלה מכח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע:

"לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם."

30. לצורך הוכחת אחריות מכח סעיף 12 לפקודה יש להוכיח כי התרומה תהיה בביצוע מעשה של עוולה וקיום יסוד נפשי של מודעות (ע"א 6871/99 משה רינת נ' משה רום (21.4.02) (ע"א 6871/99 משה רינת נ' משה רום (21.4.02) , להלן – "ענין רינת"). כן יש להוכיח קשר סיבתי.

31. סעיף 12 לפקודת הנזיקין נועד להרחיב את מעגל החייבים, ולחייב בנזיקין גם את מי שהשתתף במעשה העוולתי שנעשה על ידי אדם אחר, אם שיתף עצמו באחת הדרכים המפורטות בסעיף לרבות סיוע בשלב שבו המעשה "עומד להיעשות" (ע"א 3024/10 ג'ק ויינר נ' גבריאל מויאל (2.4.13) , להלן – "ענין ויינר"). נקבע כי "אדם המשתף עצמו בהרפתקה, אשר הביאה בסופו של דבר לנזק, יחויב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך" (ענין רינת, פסקה 9, ראה גם ענין ויינר).

32. על פי עובדות כתב האישום נעשה שימוש בכרטיסי אשראי מזויפים עליהם הוטבע השם "צח כהן" בין התאריכים 22.12.13-19.1.14 (אישומים שני ושלישי), ובכרטיסי אשראי מזויפים עליהם הוטבע השם "ערן לוי" בין התאריכים 27.1.14-5.2 .14 (אישומים רביעי, שישי, שביעי ושמיני). בתעודות הזהות המזויפות הוכנס שם הזהה לשם על כרטיסי האשראי המזויפים והודבקה תמונתו של בוגנים.

33. ברי, כי תעודות הזהות ה מזויפות נועדו לצורך השימוש בכרטיסי האשראי ה מזויפים, בין אם בית העסק בו הוצג כרטיס האשראי , דרש עובר לביצוע העסקה לראות תעודת זהות ובין אם לאו. אין ספק כי תעודות הזהות המזויפות היו חלק אינטגרלי והכרחי בביצוע עסקאות האשראי על ידי בוגנים, מתוך הנחה כי ידרש לאמת את זהות נושא כרטיס י האשראי. הנתבע הודה כי זיוף תעודות הזהות נעשה לצורך השימוש בכרטיסי האשראי המזויפים. די באמור כדי לבסס את חלקו של הנתבע במעשה המרמה.

34. די בכך שלגורם המסייע היה "חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים" שהובילה לביצוע העוולה ואין צורך להוכיח קשר סיבתי במובן הצר של "תנאי בלעדיו אין" (ענין ויינר בפסקה 27 וההפניות שם). אין ספק כי תעודות הזהות המזויפות היו חלק אינטגרלי והכרחי בביצוע העסקאות בכרטיסי האשראי המזויפים על ידי בוגנים. בצדק מפנה התובעת לעובדה כי השימוש בכרטיסי האשראי המזויפים היה רק לאחר הנפקת תעודות הזהות המזויפות (ס' 15 לסיכומים).

35. בפרטי אישומים 2 ו-3 לכתב האישום המתוקן צוין כי לצורך חלק מהשימושים הסתייע בוגנים בתעודת הזהות המזויפת על שם צח כהן ובאישומים 4, 6, 7 ו- 8 צוין כי לצורך חלק מהשימושים הסתייע בוגנים בתעודת הזהות המזויפת של ערן לוי (ראה ס' 3 לחלק הכללי לכתב האישום המתוקן, ס' 5 לאישום השני, ס' 5 לאישום השלישי, ס' 5 לאישום הרביעי, ס' 5 לאישום השישי, ס' 4 לאישום השביעי, ס' 5 לאישום השמיני).

36. המועדים בהם זויפו תעודות הזהות תואמים את השימוש שנעשה בהם, כך ביום 22.12.13 זייפו הנאשמים מסמך הנחזה להיות תעודת זהות על שם צח כהן. השימוש בתעודת הזהות המזויפת על שם צח כהן נעשה כעולה מעובדות האישום השני והשלישי בימים 22.12.13-13.1.14 ובהתאם לעובדות האישום השלישי ביום 20.1.14. זיוף תעודת הזהות על שם ערן לוי נעשה עפ"י עובדות האישום הראשון ביום 27.1.14 והשימוש בתעודת הזהות המזויפת על שם ערן לוי נעשה בימים 5.2.14 -27.1.14. עינ ינו הרואות כי עצם קיומן של תעודות הזהות המזויפות אפשר לבוגנים לבצע את הרכישות בכרטיסי האשראי, בהם הוטבעו השמות צח כהן או ערן לוי.

37. זאת ועוד, הקשר בין בוגנים לנתבע, לא התמצה מבחינת הנתבע בזיוף תעודות זהות. חיזוק לחלקו של הנתבע ניתן אף למצא בפרטי האישום העשירי בכתב האישום המתוקן, בו הודה הנתבע, ולפיו, הצמידו בוגנים והנתבע למכונת תשלום עבור כרטיסי קולנוע חפץ המסוגל להעתיק איפיונים מגנטיים של כרטיסי אשראי, כאשר לפחות 9 כרטיסי אשראי של אנשים שביקשו לשלם עבור כרטיסי קולנוע הועתקו לחפץ האמור. הנתבעים הודו כי הסירו ולקחו חפץ זה וניסו לזייף באמצעותו לפחות תשעה כרטיסי אשראי. בהתאם הורשע הנתבע על פי הודאתו, גם בניסיון להונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות ובניסיון זיוף מסמך בנסיבות מחמירות.

38. הנתבע אף אישר בחקירתו הנגדית, כי הסיע את בוגנים תמורת שכר במספר הזדמנויות במכונית שכורה: "חלק מהמקרים שהסעתי אותו הוא נתן לי 400 ₪ משהו כזה. הרכב זה רכב שהוא שילם את השכירות של הרכב" ( פ' ע' 46 ש' 14-15. ראה גם פ' ע' 14 ש' 10, ע' 17 ש' 10; ע' 35 ש' 20). הנתבע אמנם הכחיש כי היה מודע לכך שההסעות נעשו לצורך השימוש בכרטיסי האשראי המזויפים, אולם ההסעות מעידות על הקשר בין הנתבעים גם לאחר זיוף תעודות הזהות, דבר המעיד על ידיעתו ומעורבותו של הנתבע במעשה העוולה.

39. טענת הנתבע לפיה לא נהנה מהשלל כטענה להפחתת אחריותו אינה יכולה לעמוד. שאלת הרווח שהפיק הנתבע אינה מעלה או מורידה לצורך הקביעה לפיה הנתבע אחראי למלוא הנזק. כך למשל נפסק בת"א ( נצ') 42423-09-15 אבראהים אטרש נ' יחיא בן חוסין שיבלי (25.1.19): "אמת היא, שהשאלה אם הנתבעים חלקו ביניהם את השלל, או שמא הנתבע 1 לבדו " נהנה" מהשלל, אינה מעלה ואינה מורידה. אחריותם של הנתבעים, אם יחדיו ואם לחוד, אינה נבחנת בהתאם לסכום שכל אחד שלשל לכיסו, אלא בהתאם לנזק שהסבו לתובע". טענותיו של הנתבע לכל היותר עניינן במישור היחסים בינו לבין בוגנים ( ראה למשל ע"א 7008/09 ג'אבר עדנן עבד אל רחים נ' מוסבאח אל קאדר (7.9.10)) .

40. למעלה מן הצורך, אציין כי יש ממש בטענת הנתבע, לענין קבילות המוצגים אותם הגישה התובעת,להוכחת טענתה כי נד רשה הצגת תעודות הזהות המזויפות כחלק מביצוע העסקאות, עת התובעת לא ביקשה להגישם באמצעות בעלי החנויות הרלוונטיים לצורך אמיתות תוכנם.
כך, התובעת לא הוכיחה כי מדובר ברשומות מוסדיות.
אולם, הכרעתי ממילא אינה נסמכת ואינה נדרשת למוצגים אלו ואין בטענות אלה של הנתבע, כדי להועיל להגנתו .

41. הנתבע לא כפר בראיות התובעת לענין הוכחת הנזק והיקפו ( פ' מיום 25.4.18 בע' 9, ס' 13 לסיכומי התובעת), ומכאן יש לחייב את הנתבע בסך כולל של 102,017 ₪ - הסכום המצטבר של העסקאות בגינן נאלצה התובעת לזכות את לקוחותיה .

ממילא, גם לגופם של דברים אין מקום לסטות מהחישוב שערכה התובעת. פרטי העסקאות, לרבות מספרי כרטיסי האשראי על שם ערן לוי וצח כהן , בהם נעשה שימוש בהתאם לאישומים הרלוונטים, מפורטים בנספחים 1-8 לכתב האישום. בהתבסס על העסקאות בנספחים אלו, צירפה התובעת פירוט העסקאות לפי מספר כרטיס האשראי הרלוונטי בנספח לכתב האישום לרבות לענין החיוב והזיכוי שניתן ללקוח (ראה נספחים 4- 15 לתצהיר ענר בן יוסף מטעם התובעת).

42. באשר לדרישה לפיצוי עונשי, נוכח הנסיבות המפורטות לעיל, אין הצדקה לחיוב הנתבע בפיצוי עונשי וממילא התובעת לא הוכיחה דרישתה כאמור ולא טענה לכך בסיכומיה.

סוף דבר

43. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע בסך של 102,017.94 ₪ ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובחופף לפסה"ד כנגד בוגנים.

44. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט ביחס לסכום פסק הדין וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ט, 18 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.