הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 30826-02-18

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

התובעת ונתבעת שכנגד :

איי טו זד גרפיק סולושנס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בטי הררי

נגד

הנתבעת ותובעת שכנגד:

כריכית מאירי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמיר ליבונטין

פסק דין
לפני תביעה כספית ע"ס 170,140 ₪, בגין סכומים שחייבת הנתבעת, לכאורה, עבור ציוד היקפי שרכשה מהתובעת ושירותים שקיבלה מהאחרונה עבור שתי מכונות דפוס תעשייתיות שרכשה הנתבעת דרך התובעת, אשר שימשה בזמנו כיבואן בלעדי של יצרנית המכונות. בתביעה שכנגד, שסכומה 1,850,000 ₪, עותרת הנתבעת לחייב את התובעת בנזקים שנגרמו לה במשך שנים ארוכות עקב ליקויים נטענים שנפלו במכונות הדפוס.
רקע
התובעת, חברת איי טו זד גרפיק סולושנס בע"מ, היא חברה פרטית אשר עסקה, בין היתר, ביבוא, שיווק ואספקה של מכונות דפוס, ביצוע תיקונים ואחזקה של המכונות וכן במכירת ציוד היקפי בתחום (להלן: "אייטוזד"). כמו כן, בתקופה הרלוונטית לתביעה, הייתה אייטוזד היבואן והסוכן הבלעדי בישראל של יצרנית מכונות הדפוס, חברת Komori היפנית (להלן: "קומורי").
הנתבעת, חברת כריכיית פלדמן בע"מ, היא חברה העוסקת, בין היתר, בתחום הפקות דפוס ומפעילה בית דפוס הקיים מזה כארבעים שנים (להלן: "מאירי").
החל משנת 1992 עבדה מאירי עם מכונות דפוס מתוצרת היידלברג מגרמניה. בשנת 2008 פנתה מאירי לחברת קומורי על מנת לרכוש שלוש מכונות דפוס מתוצרתה. קומורי הפנתה את מאירי לנציגות החברה בהולנד ואילו שם הפנו את מאירי אל אייטוזד, בהיותה, כאמור, הסוכנת והיבואן הבלעדי של מוצרי קומורי בישראל.
בהתאם לכך פנתה מאירי לבעלי אייטוזד, מר צליק רון ז"ל (להלן: "צליק") וניהלה עמו משא ומתן לרכישת מכונות הדפוס, כאשר לטענת מאירי, צליק תיאר את מכונות הדפוס כמכונות אשר עדיפות על מכונות היידלברג, והפיג את חששה של מאירי מפני רכישת מכונות שלא סופקו עד לאותה העת בישראל, בכך שהתחייב לדאוג להכשרת טכנאים של אייטוזד בחו"ל, על מנת שיינתן שירות ראוי למכונות ככל שיידרש, ותחת פיקוחה של קומורי.
בחודש ספטמבר 2008 נכרת הסכם משולש בין התובעת, הנתבעת וקומורי, ובמסגרתו רכשה מאירי שלוש מכונות דפוס מתוצרת קומורי, בסכום ע"ס 3,815,000 אירו (להלן: "ההסכם") (נספח א' לכתב ההגנה). במסגרת ההסכם התחייבה אייטוזד לספק למאירי את מכונות הקומורי. בנוסף, נהגה מאירי לרכוש מאייטוזד מעת לעת מוצרים ושירותים בתחום הדפוס.
בשלב הראשון סופקו למאירי שתי מכונות: האחת, בעלת שמונה צבעים, אשר הותקנה בחודש דצמבר 2008; והשנייה, בעלת שישה צבעים, אשר הותקנה בחודש מאי 2009. את המכונה השלישית אמורה הייתה אייטוזד לספק בשלב מאוחר יותר.
אלא שלטענת מאירי, מיד לאחר שקיבלה את שתי המכונות, התברר כי קיימים בהן ליקויים קשים. משכך, ביטלה מאירי את רכישת המכונה השלישית. בנוסף, לטענת מאירי, בסמוך לאחר קבלת המכונות, התגלתה תקלה בלוחות האלומיניום, והגם שמאירי ניסתה לתקן את התקלה פעמים רבות ואף הזמינה טכנאי מהולנד, הדבר לא צלח.
ביום 26.4.10 התקיימה פגישה בין נציגי הצדדים, וביום 2.5.10 שלח סמנכ"ל מאירי, מר מאיר פלדמן (להלן: "פלדמן") לצליק, מסמך של סיכום הפגישה, ובו נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: "בסיום הישיבה שהתקיימה במשרדו של עוזי. סוכם שאתה תוציא מסמך סיכום לישיבה ובו תציין את לוח הזמנים לתיקון התקלות ואת התייחסותך לנושאים שהועלו בישיבה, עד עתה טרם התקבלה התייחסות מצדך. הריני מעלה פעם נוספת את התקלות שקימות במכונות ואת נושאי השיחה מהישיבה שצוינת בנדון".
במכתב זה פורטו תשע-עשרה תקלות, וצוין כי מאירי ממתינה מזה כחודשיים להצעת מחיר עבור רכיבים למכונה, כי טרם הותקנה התוכנה הנדרשת, כי חסרים חלקים נוספים וכי מאירי מצפה למימון הדרכת עובדי קומורי, אשר אמורה הייתה להתבצע עם קליטת המכונות (נספח ב' לכתב התביעה שכגד).
ביום 13.5.10, שלח פלדמן לצליק מכתב שעניינו סיכום ישיבה נוספת שהתקיימה בין השניים ביום 11.5.10, ובמסגרתו נכתב, בין היתר, כי החל מרגע הפעלת המכונות התגלו תקלות, כי התקנת המכונות טרם הושלמה, כי ההדרכה לקתה בחסר ולכן נאלצה מאירי להביא מדריך מחו"ל בשם קווין, אשר יילמד את עובדי מאירי להשתמש במכונות וכי תשובותיה של אייטוזד אינן מועילות לפתרון התקלות. עוד צוין במכתב זה כי הגם שמאירי ממשיכה לפעול באמצעות מכונות ההיידלברג שברשותה, נגרמים לה נזקים כספיים בשל האמור לעיל.
לפיכך, העמיד פלדמן במכתבו שלוש דרישות: הגעת טכנאי קומורי בהקדם לטיפול בכל התקלות; כי תקופת האחריות תחול מרגע שהמכונות תפעלנה כראוי וכל האביזרים יותקנו; וכי קומורי תממן את פעילות המדריך קווין. בנוסף איים פלדמן כי אם דרישותיו לא תיעננה, ישלח מכתב למר קובוטרה (מנהל שיווק ומכירות בקומורי) (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).
ביום 21.6.10 שלח פלדמן דוא"ל נוסף לצליק ובו ציין כי חלקים שהוזמנו על מנת לתקן את הבעיות במכונות לא הועילו, וכי ככל הנראה מאירי לא תוכל לעשות שימוש במכונה במסגרת עבודה הקבועה לה ליום המחרת. בנוסף כתב פלדמן כי: "שאלתי היא: עד מתי ...... יעלוזו? ומתי יפסק המשחק שאתה משחק איתנו? האם לא אמרתי לך בשבוע שעבר להחליף את החלק הפגום?? צליק!! למרות רצוני הכן לפתור איתך את הבעיות בדרכי נועם, כנראה שזה לא 'מצליח' ואנו נאלץ לבחור בערוץ אחר" (ההדגשה במקור – י"ד) (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד). על דוא"ל זה השיב צליק כי לא ידע שהחלק הספציפי שצוין במכתב תקול, כי עליו להישמע לאנשי המקצוע, וכי אדם בשם דן ידאג למחרת היום לטפל בתקלות (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).
ביום 28.7.10 שלח פלדמן דוא"ל נוסף לצליק ובו ציין כי טרם תוקנה התקלה במכונת שמונה הצבעים, וביקש התייחסות מיידית לנושא (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).
ביום 10.8.10 שלח פלדמן מכתב לצליק בתגובה למכתב ששלח צליק ביום 7.8.10 (ושלא צורף לתיק בית המשפט). במסגרת מכתב זה הכחיש פלדמן את הטענות שנטענו במכתבו של צליק, שלפיהן בוצעה הדרכה על המכונות ושאייטוזד טיפלה בכל התקלות וציין כי במכונות מתוצרת היידלברג לא היו תקלות כאמור (נספח ב' לכתב התביעה).
ביום 19.8.10 שלח פלדמן דוא"ל נוסף לצליק ובו הביע את תסכולו מהתנהלותה של אייטוזד וציין כי בכוונתו להוציא מסמך מסודר לחברת קומורי. עוד ציין פלדמן כי מערכת ה-UV אינה פועלת מזה כשבועיים ועל כן לא ניתן להדפיס במכונה, כי רכיב שנלקח ע"י צליק לפני כחודשיים טרם הוחזר, כי חסרים רכיבים נוספים וכי בעיות נוספות במכונה טרם תוקנו. במכתבו הבהיר פלדמן שוב כי: " הריני להביא שוב לידיעתך שמחדלך (כך במקור – י"ד) גורמים לנו נזקים כספיים כבדים! הנך נדרש לטפל מידית באמור לעיל ולענות לטלפונים המופנים אליך" (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).
ביום 6.1.11 שלח פלדמן מכתב נוסף במענה למכתב ששלח צליק ביום 13.12.10 (ושלא צורף לתיק בית המשפט) ובו התייחס לפגישה שהתקיימה בין הצדדים. במסגרת מכתב זה, כתב פלדמן כי סיכום הפגישה כפי שתואר על ידי צליק איננו מדויק, התייחס באופן קונקרטי לתקלות שעליהן דובר במכתב, וציין כי המכונות נקנו רק כי אייטוזד וקומורי הבטיחו שמדובר בטכנולוגיה מתקדמת. בנוסף צירף פלדמן למכתבו זה רשימה חלקית, לטענתו, של תקלות הקיימות במכונות (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד).
ביום 20.1.11, שלחה מאירי מכתב לצליק שעניינו חשבונית מספר 01/001337 שהתקבלה אצל מאירי בסכום ע"ס 80,357 ₪, ובו ציינה כי הדרישה הכספית אינה נוגעת אליה וכי מאירי תשלח בחזרה לאייטוזד את החשבונית בדואר רשום (נספח ב' לכתב ההגנה).
ביום 3.1.13, שלח בא כוחה של מאירי מכתב לבא כוחה של קומורי בהולנד, ובמסגרתו כתב, בין היתר, כי אחת המכונות לא מתפקדת כמצופה וכי המכונות שבקו חיים מספר פעמים וגרמו למאירי לנזקים. עוד צוין במכתב זה כי מאירי דנה עם קומורי בהסדר פשרה, וכי נציג של מאירי אף ביקר בהולנד לשם כך בחודש נובמבר 2012, אך הדבר לא צלח. לפיכך, הודיע בא כוחה של מאירי במכתבו זה על ביטולו של ההסכם, וציין כי מאירי דורשת לקבל בחזרה את הסכום ששולם במסגרת ההסכם, בתוספת ריבית ופיצויים, אך ציין כי מאירי עודנה נכונה לסיים את הפרשה בהסכמה (נספח ה' לכתב ההגנה שכנגד).
ביום 2.4.13, שלח בא כוחה של מאירי מכתב לבא כוחה של קומורי ובו כתב, בין היתר, כי באחת המדפסות שנרכשו הופיעו תקלות החל ממועד האספקה וההתקנה של המכונה, וכן פירט את ארבע התקלות העיקריות שאירעו במכונה זו, ואף ציין כי אין מדובר ברשימה ממצה של התקלות. כמו כן, צוין במכתב זה כי מאירי הודיעה על התקלות לאייטוזד ולקומורי ודרשה כי התקלות יתוקנו.
בנוסף, נכתב במכתב זה כי מאירי איימה לבטל את רכישת המכונה השניה והשלישית לאחר שהתגלו התקלות במכונה הראשונה שסופקה, אולם צליק ז"ל הבטיח כי הבעיות יתוקנו ולכן מאירי לא ביטלה את רכישתה של המכונה השניה; ברם, בהמשך הופיעו תקלות גם במכונה השניה ולכן מאירי סירבה לקבל את המכונה השלישית.
עוד צוין במכתב זה כי מאירי קיבלה הצעת פשרה מאייטוזד ביום 26.6.12 ולאחר מכן הגיעה להולנד על מנת לקבל הצעת פשרה גם מקומורי, אך הצעתה של קומורי הייתה זהה להצעת אייטוזד. בהתאם לכך, הודיע בא כוחה של מאירי במכתב זה על ביטול ההסכם וציין כי בכוונת מאירי לנקוט בהליכים משפטיים, אלא אם כן קומורי מעוניינת להציע הצעת פשרה הגיונית כדי להימנע מהתדיינות משפטית (מוצג ת/1).
ביום 1.5.13, שלח בא כוחה של קומורי מכתב למאירי ובה כתב, בין היתר, כי הוראות ההסכם קובעות מסגרת זמנים שבה רשאית הייתה מאירי לפנות לקומורי אשר חלפה. עוד צוין כי לפי תנאי ההסכם, קומורי אינה אחראית לנזקיה של מאירי; עם זאת, בא כוחה של קומורי הציע למאירי, לצרכי פשרה, לבצע תיקון במכונה בדמות החלפת צילינדרים, שעלותו 100,000 אירו.
עד כאן השתלשלות הרקע העובדתי בכל הנוגע לעסקת הרכישה של מכונות הקומורי והמגעים בין הצדדים בדבר הליקויים הנטענים במכונות.
בשנת 2016, החלה חלופת מכתבים בין נציגי הצדדים, העוסקת בחובות שמאירי חבה כביכול כלפי אייטוזד, בעוד שמנגד טענה מאירי כי מגיעים לה זיכויים שונים מאייטוזד. אפרט להלן את עיקרי התכתובות בין הצדדים.
בימים 10.11.16 ו-21.11.16, פנתה מנהלת החשבונות של אייטוזד, גב' חוה פרחי (להלן: "חוה"), לגב' קלמי גולן (להלן: "קלמי"), עוזרת המנכ"ל בחברת מאירי, בנוגע לחובות פתוחים שמאירי כביכול לא שילמה בגין חשבוניות שוטפות של שנת 2016 (נספחים ב'-ג' לכתב התביעה). לאחר שפניותיה של חוה לא נענו, שלחה חוה ביום 8.2.17 דוא"ל למר רונן אלעזר, נציג מאירי, ובו כתבה כי: "פרט לחוב בגין שנים קודמות שמשום מה מתעכב, קיימת יתרה בגין שנת 2016", וציינה כי מדובר ביתרה ע"ס 173,750.08 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה).
ביום 13.4.17 שלחה חוה דוא"ל נוסף לקלמי ולרונן ובו ביקשה כי מאירי תסדיר את חובה השוטף ואת החוב בגין שנים קודמות, העומד על 205,489.19 ₪, כשמתוכם כ-158,000 ₪ בגין שנת 2016. ביום 18.4.17 השיבה קלמי כי קיימים זיכויים שמאירי צריכה לקבל בגין חיובי יתר שבהם חויבה ובגין חלקים שהוחזרו לאייטוזד (נספח ה' לכתב התביעה).
לטענת אייטוזד, ביום 19.4.17 הודיעה חוה לקלמי כי תבדוק את טענותיה מול צליק (שבאותה העת היה מאושפז בבית החולים), וביקשה מקלמי פירוט של החשבוניות אשר יאפשרו לבחון את טענותיה בדבר הזיכויים הנטענים. למחרת, ביום 20.4.17 שלחה חוה לקלמי ולרונן טבלה המפרטת את חובותיה של מאירי כלפי אייטוזד, וביקשה כי מאירי תעביר את הערותיה בהקדם (נספח ה' לכתב התביעה). אלא שנציגי מאירי לא העבירו מסמכים או פירוט כמבוקש.
ביום 6.6.17 כתבה חוה לקלמי כי צליק אישר לעצור חלק מגביית החוב לשנת 2016 ע"ס 30,000 ₪, אשר היה שנוי במחלוקת, עד לבירורו, אך הפצירה במאירי להסדיר את יתרת החוב וציינה כי אם לא יוסדר החוב, אייטוזד לא תשלח למאירי טכנאי (נספח ו' לכתב התביעה).
בו ביום, שלחה חוה דוא"ל נוסף ובו כתבה כי: "בהמשך למייל הקודם, לידיעתכם – לפי הרישומים שיש בידנו, בוצע תשלום כפול בגין חשבוניות 2016. 1. מצ"ב העתק קבלה 1617 – משנת 2016 – וספחי שיקים בגינם שולמו חן 4227, 4168. 2. כמו כן שולחת לכם בחזרה את השיקים ששולמו שוב עבור אותן חשבוניות והתקבלו בחברתנו היום – 6.6.17. למען הסדר הטוב, אנא בטלו את השיקים הנ"ל בכרטסת שלנו – שכן לא יופקדו והם מוחזרים בדואר". (ההדגשות במקור) (נספח ז' לכתב התביעה).
על דוא"ל זה השיבה נציגת מאירי, גב' מתנה דרור (להלן: "מתנה"), כי היא מטפלת בנושא יתרת החוב של שנת 2016 וביקשה מחוה לשלוח לה שני מסמכים ספציפיים שהיו חסרים לה, וזאת על מנת שניתן יהיה להתקדם עם הנושא (נספח ז' לכתב התביעה).
ביום 17.7.17 פנתה מתנה לחוה וציינה כי קיבלה זיכוי עבור חשבונית מסוימת וביקשה לקבל זיכוי עבור חשבונית נוספת. למחרת השיבה חוה כי "הבעיה העיקרית שאנחנו נמצאים שנה וחצי אחרי – אתם לא משלמים שוטף, ולא מצביעים על בעייתיות בזמן אמת", וביקשה שיפורט עבור כל חשבונית מהי סיבת אי התשלום (נספח י' לכתב התביעה). על כך השיבה מתנה כי: "אני מבינה שהעניין כבר פתוח די הרבה זמן... אנסה לעזור ככל יכולתי להתקדם עם הנושא... אני לא ראיתי את טבלת האקסל המדוברת שציינת לגביה במייל אשמח אם תשלחי לי אותה למייל... תאמיני לי שגם אני רוצה כבר להתקדם ולסיים עם הנושא" (נספח י' לכתב התביעה).
ביום 23.7.17 פנתה מאירי לחברת קומורי ביפן עם שאלה בנוגע לתקלה חדשה שהתעוררה באחת המכונות, וביום 24.7.17, השיב נציג קומורי ביפן לפנייתה וציין כי על מאירי לפנות לצליק מחברת אייטוזד (נספח ה' לתצהירי מאירי).
ביום 4.8.17, השיב גם נציג קומורי בהולנד לפנייה של מאירי וציין כי על מאירי לפנות לצליק ולאייטוזד (נספח ו' לתצהירי מאירי מטעם מאירי). יצוין כי בתכתובות מאוחרות יותר, הפנה נציג קומורי בהולנד את מאירי לחברת גטר, אשר רכשה את הזכות לייצג את קומורי בישראל ובכך למעשה פסקה אייטוזד להיות נציגת קומורי בישראל.
ביום 9.8.17, ולאחר שלטענת אייטוזד התקבל רק תשלום זעום מיתרת החוב, כתבה חוה למתנה בדוא"ל, בין היתר, כי: "... עדיין קיימת יתרת חוב בכרטיס בסך K185 – הכוללת חשבוניות שירות + פריטים בגינם אתם מחזיקים סחורה ומצפים לזיכוי. בגין חשבוניות החזרת סחורה הינכם מעכבים תשלום חשבוניות אחרות!" (נספח י"א לכתב התביעה). לדוא"ל זה צירפה חוה טבלה המפרטת את החשבוניות שלא הועברה כל הערה לגביהן מטעם מאירי וביקשה כי יועבר התשלום בגינן, וציינה כי קיים חוב נוסף ע"ס 2,731.88 ₪ (נספח י"א לכתב התביעה).
ביום 14.8.17 ומשהדוא"ל הנ"ל לא נענה, שלחה חוה למתנה דוא"ל נוסף ושאלה האם השיק מוכן, ומתנה השיבה באותו היום כי מאירי ממתינה לזיכויים (נספח י"א לכתב התביעה).
בחודש אוקטובר 2017 הלך צליק לבית עולמו, ובנעליו נכנסה אלמנתו, הגב' מירי זיו און (להלן: "מירי"). מירי פנתה למר חזי מאירי, בעלי מאירי (להלן: "חזי") וביקשה ממנו להסדיר את חובותיה של מאירי כלפי אייטוזד, ולטענת אייטוזד חזי התחייב לעשות כן.
ביום 30.10.17 שלחה חוה דוא"ל לחזי וביקשה שיעביר את כרטסת הנהלת החשבונות עבור השנים 2016-2017 לצרכי ביצוע התאמות, וביקשה לתאם פגישה לשם הסדרת החוב. ביום 1.11.17, שלחה חוה דוא"ל נוסף לחזי וכתבה, בין היתר, כי חרף קיומו של חוב ע"ס כ-200,000 ₪, אייטוזד ממשיכה לתת למאירי שירות, ודרשה כי מאירי תסדיר את חובה לאלתר (נספח י"ב לכתב התביעה).
ביום 6.11.17 שלחה מתנה לחוה דוא"ל ובו ריכוז הזיכויים שלטענת מאירי עליה לקבל. למחרת, אישרה חוה זיכוי ע"ס 1,227.64 ₪ וכן זיכוי נוסף בסכום ע"ס 17.51 ₪. בנוסף ציינה חוה כי מאירי טרם העבירה את כרטסת הנהלת החשבונות עבור השנים 2016-2017, וכי סכום החוב שבו חבה מאירי גדול מהסכומים שנותרו במחלוקת (נספח י"ד לכתב התביעה).
ביום 30.11.17 התקיימה פגישה בין הצדדים, בנוכחות מירי, חוה, חזי, מתנה וקלמי. ביום 6.12.17 שלחה קלמי לחוה מסמך סיכום של הפגישה, ובו נכתבו הדברים הבאים:
"מאחר ולא נתקבלו זיכויים כנדרש במהלך השנים, נוצרו הפרשים בינינו שטרם נסגרו. כמו כן, ב-26/2/17 שולם ע"ח 52,000 ₪ להקטנת החוב ללא סגירת חשבונות וללא קבלת זיכויים אשר מגיעים לנו. בשיחתך האחרונה עם חזי שלשום, יום ב', לא הסכמת שנתקדם חלקית ונעביר לך סיכום נושאים שנסגרו מבחינתנו ומגיע לנו זיכויים ללא דופי וזאת במטרה לצמצם פערים מוקדם ככל האפשר, אלא ביקשת שכל החומר יוצג בפניכם כמקשה אחת. בשל אי קבלת הזיכויים במהלך השנים, נצטבר חומר רב ולכן נדרשו שעות עבודה רבות מעבר למצופה על מנת לשחזר את החומר אשר צריך היה להיות מוצג בפני חזי. למרות שטרם קיבלנו זיכויים כפי שהובטח, עד יום ב' הקרוב תקבלו שיקים נוספים בגין חשבוניות שאינן שנויות במחלוקת בנוסף לשיקים שקיבלתם בפגישתנו ביום ה' האחרון. מסירת הנתונים לידכם מתעכב מעט מעבר ליום שסוכם מאחר וחזי לא היה בקו הבריאות השבוע ולא יכולנו להציג את החומר בפניו על מנת שיבדוק ונשחררו אליכם. נודה לכם באם תמתינו בסבלנות להצגת החומר בפניכם בהקדם וגם נגיע אליכם במידת הנדרש כפי שדובר בפגישה" (נספח ט"ו לכתב התביעה).
ביום 12.12.17 שלחה קלמי לחוה דוא"ל ובו כתבה כי מאירי תעביר לאייטוזד את השיקים שהובטחו לה, בהתאם למכתב הנ"ל, בהקדם. בו ביום השיבה חוה לדוא"ל זה וציינה כי השיקים שהובטחו טרם נמסרו וכי מאירי לא העבירה את הנתונים שהתחייבה להעביר (נספח ט"ו לכתב התביעה). אלא שלטענת אייטוזד, מאז חלופת התכתובות הנ"ל, לא הוסדר החוב.
כתב התביעה
ביום 14.2.18 הגישה אייטוזד את התביעה דנא, ובמסגרתה עותרת אייטוזד לחייב את מאירי בסכום התביעה ע"ס 170,140 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, המבוסס על חובות כספיים נטענים שעל מאירי לשלם לאייטוזד בקשר עם רכישת ציוד היקפי ושירותי תיקונים. לטענת אייטוזד, במשך למעלה משנתיים עושה מאירי כל שביכולתה על מנת לחמוק מתשלום חובה, בעוד שבמקביל ממשיכה מאירי למשוך סחורה ולקבל שירותי תיקון מאייטוזד.
להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת התביעה דנא, בחודש אפריל 2018 או במועד הסמוך לכך, הזמינה מאירי טכנאי מארצות הברית, אשר לטענתה הצליח לתקן חלק מהתקלות אשר אייטוזד לא הצליחה לתקן (ר' מכתבו של הטכנאי שנשלח ביום 29.4.18 אשר צורף כנספח ד'2 לכתב התביעה שכנגד).
כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד
ביום 17.10.18 הגישה מאירי כתב הגנה, במסגרתו הכחישה את טענותיה של אייטוזד וטענה, בין היתר, כי מיד לאחר אספקת שתי המכונות, התגלו בהן ליקויים קשים וכי במשך השנים נהגה אייטוזד לספק למאירי מוצרים שאינם מתאימים למכונות שנרכשו וכתוצאה מכך הוחזרו המוצרים לאייטוזד, אך אייטוזד לא זיכתה את מאירי בהתאם.
כמו כן, לטענת מאירי, אייטוזד לא הכשירה טכנאים לטיפול במכונות ולא טיפלה בתקלות באופן מיידי, הגם שזו אחריותה לפי הוראות ההסכם, וכי רק בנסיבות שבהן תיכנס אייטוזד לפירוק, תחול אחריותה הישירה של קומורי.
בנוסף, טענה מאירי כי בחשבוניות שהפיקה אייטוזד, נרשמו מחירים גבוהים יותר ממה שסוכם בין הצדדים, כי היו אי התאמות בין תעודות המשלוח וההזמנות לבין הפריטים שסופקו בפועל, וכי צליק התחייב להגיע למשרדי מאירי ולהוציא זיכויים שלהם הייתה זכאית מאירי, אך לא עשה כן, ולכן היתרה המופיעה בספרי החשבונות של אייטוזד היא שגויה. לטענתה של מאירי, צליק ז"ל אף הודה כי הכרטסת של אייטוזד אינה משקפת את סכום החוב הנכון.
עוד לטענת מאירי, לאורך שנים הייתה מאירי בבחינת "לקוח שבוי" של אייטוזד (אשר סיפקה באופן בלעדי את השירות עבור מכונות קומורי) ונאלצה לשלם לה סכומים שהיא אינה זכאית להם, ובין היתר כספים עבור קריאות שירות בגין תקלות שאייטוזד כלל לא הצליחה לתקן. בנוסף טענה מאירי כי לאחר הפחתת זיכויים שמגיעים למאירי והפחתות שונות, עומדת יתרת חובה של מאירי כלפי אייטוזד על סכום בסך של 76,030 ₪.
בנוסף, טענה מאירי בכתב הגנתה טענות קיזוז שלפיהן הנזקים שנגרמו למאירי בשל רשלנותה לכאורה של אייטוזד במתן השירות למכונות קומורי, עולים בהרבה על החובות הנטענים שלהם טוענת אייטוזד, ולכן יש לקזז מסכום החוב שלו טוענת אייטוזד את הסכומים הבאים:
סכום ע"ס 2,100,000 ₪, בגין שחיקת הלוחות במכונות הדפוס, לרבות שימוש בלוחות נוספים, הקרנת לוחות חדשים, זמן עבודה והשבתת המכונה למשך חמישה שבועות.
סכום ע"ס 1,200,000 ₪ (300,000 אירו), עבור חלודה וליקויים במכונת שמונה הצבעים אשר גרמו לירידת ערך בשווי של 200,000 אירו, וכן פיצוי ע"ס 100,000 אירו נוספים שלטענת מאירי אייטוזד וקומורי התחייבו לשלם לה, בהתאם למכתב שנשלח ע"י ב"כ קומורי ואייטוזד ביום 1.5.13 (נספח ג'1 לכתב התביעה שכנגד).
סכום ע"ס 2,600,000 ₪, בגין הפסדים שנגרמו למאירי, לכאורה, בשל התקנת שולחן לא מתאים במכונת ששת הצבעים, באופן שמנע ביצוע הדפסות על סוגי נייר רבים ולאבדן לקוחות עקב כך, וכן גרם לתקיעת מערכת ה-UV במכונה באופן שאילץ את מאירי להזמין טכנאים מבריטניה לתיקון התקלה על חשבונה. בנוסף טענה מאירי בהקשר זה כי גם השימוש שנעשה במכונה היה איטי וניירות רבים היו נקרעים, כך שהמכונה עבדה לסירוגין במשך 3 שנים, ורק לאחר מכן התברר כי השולחן שאייטוזד התקינה הוא שגרם לליקויים בעבודת המכונה, ולאחר מכן הדבר תוקן.
סכום ע"ס 200,000 ₪, עבור חיוב בכפל בגין זמן טכנאים, במובן זה שהוכשר רק טכנאי אחד לטיפול במכונות, ולכן זמן הטיפול בתקלות ארך זמן רב ביותר, תקלות רבות חזרו על עצמן ולעיתים אף הוזמנו טכנאים מהולנד, ועל כן נאלצה מאירי לשלם גם עבור עבודת הטכנאי הישראלי וגם עבור הטכנאי ההולנדי.
סכום ע"ס 12,500 אירו, עבור מערכת פיזור אבקה שנאלצה מאירי לרכוש בעקבות תקלה שהתגלתה באחת המכונות.
סכום ע"ס 800,000 אירו, שהוא שווי המכונות הישנות שנמנע ממאירי למכור, וזאת לאור הצורך להמשיך ולעשות בהן שימוש לנוכח התקלות שהתגלו במכונות קומורי.
סכום ע"ס 400,000 ₪, עבור שימוש בשטח נוסף, עבור כל שנה שבה נאלצה מאירי לעשות שימוש במכונות הישנות (יצוין כי לא פורט משך השנים שבהן נגרם הנזק);
סכום ע"ס 2,000,000 ₪, עבור אובדן לוחות במכונה שנגרם כתוצאה מתקלה במכונה.
לאור כל האמור לעיל, עותרת מאירי לדחות את התביעה שהוגשה כנגדה וכן לחייב את אייטוזד בשכ"ט עו"ד ובהוצאותיה.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה מאירי גם תביעה שכנגד, בסכום כספי, לצרכי אגרה, ע"ס 1,850,000 ₪, הגם שלטענתה הנזקים שנגרמו לה עולים כדי סכום ע"ס 13,276,755 ₪, כמפורט לעיל.
במסגרת התביעה שכנגד, חזרה מאירי על טענות הקיזוז שנטענו במסגרת כתב ההגנה, ולבד מראשי הנזק הנ"ל, הוסיפה מאירי בכתב התביעה שכנגד ראש נזק נוסף, ע"ס 1,500,000 ₪ שעניינו בזבוז זמן הנובע מהשבתת המכונות, אבדן לקוחות ופגיעה במוניטין של מאירי בשל עיכובים בביצוע עבודות.
יצוין כי מאירי צירפה לכתב התביעה שכנגד ולתצהיריה חוות דעת הנדסית מטעם פרופ' אביר ארבל משנת 2012 בעניין הליקויים הנטענים במכונות, ולתצהיריה צירפה חוות דעת הנדסית מעודכנת שנערכה לצרכי התביעה דנא , שערך מר אריה הרמן, גם היא בנושא הליקויים במכונות. כמו כן, עותרת מאירי לחייב את אייטוזד בשכ"ט עו"ד ובהוצאותיה.
כתב ההגנה שכנגד
ביום 13.1.19 הגישה אייטוזד כתב הגנה שכנגד ובמסגרתו הכחישה את טענות מאירי, וטענה, בין היתר, כי העיסקה האמיתית הייתה מכירת המכונות מקומורי למאירי, וכי התשלומים ששילמה מאירי הועברו ישירות לחברת קומורי באמצעות מכתבי אשראי. לכן, לטענתה, התביעה שכנגד היא בבחינת ניסיון להימנע מהעלויות והקשיים הכרוכים בהגשת תביעה נגד קומורי, שכן שההסכם כולל גם תניית שיפוט ייחודית לבית המשפט בעיר אוטרכט שבהולנד, וכי גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.
כמו כן, לטענת אייטוזד עילות התביעה מושא התביעה שכנגד התיישנו זה מכבר, כי הגשת התביעה רק לאחר מותו של מר צליק, אשר היה המוציא והמביא באייטוזד, נועד כדי לפגוע באפשרותה של אייטוזד להגן על עצמה או כדי לגרום לאלמנתו של צליק לזנוח את תביעתה.
בנוסף טענה אייטוזד כי התביעה שכנגד הוגשה תוך שיהוי ניכר באופן שגרם לה לנזק ראייתי, שכן מאירי קיבלה את המכונות בשנים 2008-2009 וטענה שהליקויים במכונות התגלו מיד לאחר קבלתן, אך התביעה שכנגד הוגשה רק בשנת 2018 ולאחר פטירתו של צליק. בהקשר זה, ציינה אייטוזד גם כי פער הזמנים שבין קבלת שתי מכונות הקומורי היה בן שבעה חודשים, ולכן ככל שהתברר למאירי כי המכונה הראשונה עובדת בתפוקה של 8 אחוזים בלבד כביכול, בהשוואה לתפוקת מכונות היידלברג, כפי שטענה מאירי, אזי אין זה סביר שמאירי לא ביטלה את ההסכם וניאותה לקבל גם את המכונה השנייה.
עוד טענה אייטוזד כי יש לתהות כיצד מאירי, אשר טוענת כי נגרמו לה נזקים בשווי של עשרות מיליוני שקלים, ישבה בחיבוק ידיים במשך תשע שנים, מבלי להגיש תביעה, והמשיכה לשלם לאייטוזד תשלומים בגין שירותים ומוצרים שונים עד שנת 2016, וכי הדבר מעיד שאין קשר בין הפסקת התשלומים על ידי מאירי בשנת 2016 לבין הטענות בדבר נזקים לכאורה שנגרמו למאירי כמפורט בכתב התביעה שכנגד.
זאת ועוד, לטענת אייטוזד, לפי ההסכם שנכרת בין הצדדים, תקופת האחריות של אייטוזד בגין המכונות היא בת 12 חודשים בלבד, החל מיום 7.9.09 שהוא יום החתימה על אישורי הקבלה של המכונות (נספח ג' לכתב ההגנה שכנגד). בנוסף, נטען כי ההסכם בין הצדדים הוכפף לתנאים הסטנדרטיים של התאגיד ההולנדי לאספקת מוצרי הדפסה לתעשייה, אשר מצמצם את תקופת האחריות אף יותר, בקובעו כי כל טענה של מאירי תועבר בתוך 14 ימים ממועד האספקה של המכונות או החל מהמועד שבו היה על מאירי לגלות על הליקוי הנטען.
כמו כן, אייטוזד הפנתה לתנאי ההסכם הקובעים כי אין כל אחריות בכל הנוגע לגורמים שהם מעבר לשליטתה הסבירה של המוכרת, הנובעים כתוצאה ממחדל או רשלנות של מאירי בשל שימוש בלתי הולם בציוד, וכי אחריות המוכרת תקוים על דרך של תיקון או החלפה בלבד.
עוד טענה אייטוזד כי בניגוד לטענת מאירי, אחריותה של חברת קומורי חלה לא רק במקרה שבו אייטוזד תיכנס להליכי פירוק, ולראיה, כאשר התעוררו התקלות שעליהן מלינה מאירי, פנתה האחרונה ישירות לבא כוחה ההולנדי של קומורי, וכי הדבר מעיד כי מאירי הבינה היטב שהכתובת הנכונה לפנות אליה היא קומורי. בנוסף נטען כי מאירי צירפה רק חלק מהתכתובות עם חברת קומורי ואינה חושפת האם התקבל פיצוי מקומורי ומהו שיעורו.
בנוסף טענה אייטוזד כי בכתב התביעה שכנגד קיימת כפילות בנזקים (למשל בסעיפים 10.5 ו-11.2 לכתב התביעה שכנגד) ולכן יש לדחות את טענות מאירי בהקשר זה.
לאור כל האמור לעיל, עותרת אייטוזד כי התביעה שכנגד תידחה, וכי מאירי תחויב בשכר טרחת עו"ד ובהוצאותיה, בצירוף מע"מ כדין.
ביום 22.6.20 התקיים דיון ההוכחות בתיק. בית המשפט שמע את עדותה של חוה מטעם אייטוזד, ואת עדויותיהם של קלמי וחזי מטעם מאירי.
יצוין כי באת כוחה של אייטוזד ויתרה על חקירתו הנגדית של המומחה מטעם מאירי, אינג' אריה הרמן . כמו כן, באת כוחה של אייטוזד ויתרה גם על חקירתם של יתר המצהירים מטעם מאירי, ה"ה ערן וגנר, נחום יבנאל ואיתן אבגיל (עובדים בחברת מאירי). הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
דיון
תביעת אייטוזד
כבר בפתח הדברים יובהר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.
חלקו של החוב, ע"ס 81,415 ₪, אינו שנוי במחלוקת
כאמור, תביעתה של אייטוזד מבוססת על חוב כספי נטען בסכום ע"ס 170,140 ₪, המתייחס למוצרים ושירותים שמאירי רכשה ולא שילמה את תמורתם כביכול. מעיון בחומר הראיות בתיק עולה כי חלקו של החוב הנטען כלל אינו שנוי במחלוקת.
ראשית, במכתב סיכום הפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 30.11.17, שערכה קלמי, נכתב בין היתר כי: "למרות שטרם קיבלנו זיכויים כפי שהובטח, עד יום ב' הקרוב תקבלו שיקים נוספים בגין חשבוניות שאינן שנויות במחלוקת בנוסף לשיקים שקיבלתם בפגישתנו ביום ה' האחרון ".
כמו כן, בדוא"ל ששלחה קלמי לחוה ביום 12.12.17, כתבה: "היי חוה בוקר טוב, בהמשך למכתבי, חשבתי שחזי יחלים מהר יותר. מיד כשיחזור נוציא שיקים שהבטחתי לכם" (ההדגשות שלי, אלא אם צוין אחרת – י"ד). כלומר, קלמי הודתה בפה מלא כי קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת והתחייבה, בשתי הזדמנויות, למסור לאייטוזד שיקים לכיסוי החוב.
בנוסף, בסעיף 30 לתצהירו, הצהיר חזי כי "בהתאם לדו"ח גיול חובות עדכני, ולאחר הפחתת כל החיובים בנספח ה' לעיל, עומדת יתרת החובה של הנתבעת ע"ס של 76,030 ₪, וזאת לאחר הפחתת החיובים נספח ה' אשר לא נקלטו במערכת הנהלת החשבונות של התובעת".
עם זאת, בחקירתה הנגדית, העידה קלמי כי סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת עומד על 80,000 ₪: "... לש' ביהמ"ש, מה היה סכום החוב שלא שנוי במחלוקת מבחינתנו אחרי שמורידים את הזיכויים אני משיבה – 80 אלף ₪. אז למה ה-80 אלף ₪ לא שולם, אני משיבה שזה הטוטאל. זה חשבון שמגיע בו זיכויים. ש' ביהמ"ש – מה היה סכום החוב שלא שנוי במחלוקת, קרי הסכום שאתם חייבים אחרי שמורידים את כל הזיכויים שאתם טוענים לו – אני משיבה אחרי שמורידים את כל הקיזוזים זה 80 אלף ₪. זה לא שנוי במחלוקת אבל מצד אחד שצריך להסכים לכל האינפורמציה שעשיתי להם. ברגע שהעברתי להם הכל... ש' ביהמ"ש – בהנחה שהצד השני לא מסכים שהסכום הוא 80 לטענתנו אתם חייבים לנו 120 אלף, למה לא שילמת את הסכום שאת בעצמך מודה שזה הסכום שאתם חייבים, - אני משיבה שעצרו אותי, נתתי את כל המידע, הגב' בטי עצרה אותי. ש' ביהמ"ש – למה היא עצרה אותך? – היא אמרה שאין לי זכות לדבר עם הלקוחה שלה" (פרוט' 22.6.10, עמ' 17, ש' 18-13).
כמו כן, בסעיף 21 לסיכומים מטעם מאירי, נכתב כי: "לטענת התובעת עומדת יתרת החוב ע"ס של 170,140 ₪. הנתבעת מאידך טוענת כי יתרת החוב בגין שירות ומוצרים שסופקו על ידי התובעת עומדת ע"ס של 81,415 ₪ ראה – ס' 25 לתצהירה של קלמי גולן (להלן: "גולן") והכרטיס מוצג ד' לתצהירי מאירי של הנתבעת ". ואכן, מכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה מאירי עולה כי קיימת יתרת חוב כלפי אייטוזד בסכום ע"ס 81,415 ₪.
לפיכך, משעה מאירי הודתה כי היא חייבת לאייטוזד סכום כספי ע"ס 81,415 ₪, וכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה תומכת בכך, הרי שהתביעה מתקבלת בכל הנוגע לסכום זה.
יתרת החוב השנויה במחלוקת ע"ס 88,725 ₪
עמידת אייטוזד בנטל הבאת הראיות להוכחת החוב
אדון להלן ביתרת החוב הנותרת, השנויה במחלוקת, ע"ס 88,725 ₪.
כזכור, לטענת אייטוזד, עסקינן בחוב שעניינו סחורה ושירותים שמאירי רכשה מאייטוזד מאז שנת 2016 ושתמורתם לא שולמה. מנגד טענה מאירי כי היא לא חבה בסכום האמור, משום שמגיעים לה זיכויים מאייטוזד ומשום שאייטוזד כלל לא הוכיחה כי השירותים והמוצרים סופקו למאירי בפועל.
לשם הוכחת החוב הנטען, צירפה אייטוזד את כרטסת הנהלת החשבונות שניהלה בקשר עם עסקיה עם מאירי (נספח א' לתצהיר חוה), ובכרטסת זו ניתן לראות כי נכון ליום 12.2.18, עמדה יתרת החוב של מאירי כלפי אייטוזד על סכום התביעה (170,138.59 ₪).
בנוסף צירפה אייטוזד תכתובות שהוחלפו בין הצדדים (אשר פורטו בהרחבה לעיל), שבמסגרתן ניתן לראות כיצד בזמן אמת דרשה חוה את תשלום החוב והפצירה בנציגיה של מאירי להסדירו. כזכור, ביום 8.2.17 כתבה חוה לנציגי מאירי כי קיימת יתרת חוב בגין שנת 2016 ע"ס 173,750.08 ₪; ביום 13.4.17 כתבה חוה לנציגי מאירי כי סכום החוב עומד על 205,489.19 ₪, כאשר מתוכו כ-158,000 ₪ בגין שנת 2016; ביום 9.8.17 כתבה חוה למתנה כי עדיין קיימת יתרת חוב בסכום ע"ס 185,000 ₪; ואילו ביום 1.11.17 כתבה חוה לחזי כי קיים חוב ע"ס כ-200,000 ₪.
במילים אחרות, חובה של מאירי מעוגן היטב בכרטסת הנהלת החשבונות שניהלה אייטוזד, בחשבוניות שהפיקה ובמכתבים ששלחה בזמן אמת ושבמסגרתם דרשה כי החוב ישולם.
יתרה מכך, מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של מאירי (שצורפה כמוצג ד' לתצהיריה), עולה כי נכון ליום 15.1.18, היינו חודש ימים בדיוק לפני שהוגשה תביעתה של אייטוזד, עמדה יתרת חובה של מאירי כלפי אייטוזד על סכום כספי בסך 171,486.7 ₪ (ורק כשבוע לאחר מכן, נקלטו בכרטסת זיכויים המסתכמים לסכום ע"ס של כ-90 אלף שקלים, כפי שעוד יפורט).
לפיכך, לנוכח מכלול הראיות הנ"ל, שוכנעתי כי אייטוזד עמדה בנטל הבאת הראיות הדרוש כדי להוכיח את חובותיה של מאירי כלפיה, העולים כדי סכום התביעה, באופן שמעביר את הנטל לכתפי מאירי להוכיח כי החוב הוא נמוך מכך.
עתה יש לבחון אפוא את טענות ההגנה של מאירי והאם טענות אלה הוכחו. כאמור, בפיה של מאירי שתי טענות הגנה מרכזיות: האחת; כי אייטוזד לא הוכיחה שהסחורה והשירותים אכן סופקו למאירי בפועל; והשניה, כי יש לזכות את מאירי בסכום החוב השנוי במחלוקת וזאת בגין זיכויים שמגיעים למאירי.
טענת מאירי כי אייטוזד לא הוכיחה שהסחורה והשירותים סופקו למאירי בפועל
באשר לטענה הראשונה, יצוין כי בסיכומיה טענה מאירי כי אייטוזד לא הציגה את תעודות המשלוח אשר מעידות כי הסחורה והשירותים סופקו בפועל, וכי חוה העידה שכלל לא בדקה האם הסחורה והשירותים סופקו בפועל, הגם שהיא יכולה הייתה לעשות כן, ולכן אייטוזד כלל לא הוכיחה את תביעתה.
דין הטענה להידחות. לא זו בלבד שאייטוזד הציגה מסה משמעותית של ראיות, שיש בהן כדי לבסס את סכום החוב הנתבע, כמפורט לעיל, אלא שמעיון בכתב הגנתה של מאירי, עולה כי מאירי כלל לא טענה כי הסחורה והשירותים לא סופקו לה; נהפוך הוא, מאירי טענה כי תביעת אייטוזד מבוססת על חשבוניות שהופקו בקשר עם סחורה ושירותים שסופקו למאירי בפועל.
כך לדוגמה, טענה מאירי בסעיפים 4.1 ו-4.3 לכתב ההגנה כי: "עניינה של התביעה בחשבוניות שהוצאו על ידי התובעת בגין קריאות שירות וחומרים שסופקו על ידה עבור מכונות הקומורי שרכשה הנתבעת מהתובעת "; וכן "בנוסף בחשבוניות שהוצאו על ידי התובעת נרשמו מחירים גבוהים יותר מהמחירים שסוכמו בין התובעת לנתבעת. כמו כן הייתה לא אחת אי התאמה בין האמור בתעודת המשלוח וההזמנה לבין הפריטים שסופקו בפועל" (ההדגשות שלי, אלא אם צוין אחרת – י"ד).
בנוסף טענה מאירי בסעיף 4.2 לכתב ההגנה מטעמה כי "במשך השנים נהגה התובעת לספק לנתבעת מוצרים שאינם מתאימים כלל למכונות שנרכשו על ידי הנתבעת. הנתבעת הייתה מחזירה את המוצרים אולם התובעת לא הוציאה זיכויים כפי שהיא חייבת לעשות ".
בסעיפי כתב ההגנה הנ"ל אין אפוא טענה שלפיה אייטוזד לא סיפקה למאירי מוצרים ושירותים וחרף זאת חייבה אותה בפועל, וגם אין טענה כזו במקום אחר בכתב ההגנה של מאירי, כי אם בדיוק להפך, היינו, הטענה של מאירי הייתה למעשה כי המוצרים והשירותים אמנם סופקו בפועל, אלא שהם לא התאימו למכונות או כי מאירי נדרשה לשלם בעדם מחירים גבוהים יותר ממה שסוכם בזמנו עם צליק ז"ל.
לפיכך, משעה שמאירי כלל לא טענה כי המוצרים והשירותים לא סופקו בפועל, וטענה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת חקירתה הנגדית של חוה, מובן כי לא היה מוטל על אייטוזד לצרף את תעודות המשלוח לשם הוכחת אספקת הסחורה והשירותים בפועל.
למעשה, אייטוזד לא יכולה הייתה להתמודד עם טענה חדשה זו, אשר לא נטענה עד לשלב ההוכחות (ואף נטען ההפך מכך, כאמור), ולכן טענה זו אף עולה כדי הרחבת חזית אסורה, ודינה להידחות ולו בשל כך.
טענות לזיכויים
באשר לטענה השנייה בדבר הזיכויים שאייטוזד חייבת למאירי, לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הטענה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.
מאירי צירפה כמוצג ב' לתצהיריה טבלה ובה פירוט של הזיכויים הנטענים (להלן: "טבלת הזיכויים"), וציינה בסעיף 26 לסיכומיה כי "בטבלה נספח ב' לתיק המוצגים פירטה גולן את הזיכויים המגיעים לנתבעת ובגין מה מגיע כל זיכוי וזיכוי". בנוסף, צירפה מאירי כמוצג ג' אסופת מסמכים ובהם חשבוניות, תעודות משלוח ומסמכים נוספים לשם הוכחת טענת הזיכויים (יצוין כי המסמכים צורפו גם לכתב ההגנה).
בסעיף 1 לטבלת הזיכויים, מופיעים שלושה זיכויים נטענים המתייחסים לחשבוניות 4439, 4440 ו-4503, אשר לגביהם נכתב כי מדובר בזיכויים בגין "גלילים שהוחזרו מאחר ולא התאימו למאירי. מצ"ב העתקי תעודות ההחזרה החתומות ע"י A TO Z".
חשבונית 4439
הזיכוי הנטען הראשון ע"ס 6,368.68 ₪ מתייחס כאמור להחזרת גלילים לאייטוזד. ראשית, יצוין כי מאירי לא צירפה עותק של תעודת ההחזרה חתומה על ידי אייטוזד, כפי שציינה בטבלת הזיכויים. עם זאת, מאירי צירפה את חשבונית מס' 4439, שהפיקה אייטוזד ביום 30.9.16 על הסכום הנ"ל ואת חשבונית הזיכוי שהפיקה מאירי לגבי זיכוי זה ביום 7.2.18.
בנוסף צירפה מאירי "תעודת ניפוק/ משיכה" מס' 313 שהפיקה מאירי ביום 14.11.16 (עמ' 72 לתצהירי מאירי), אשר מעידה כביכול על החזרת הגלילים, שבגינם מבוקש הזיכוי, לאייטוזד. בתעודת ניפוק זו, מופיעים בשורות 1-5 אותם הפריטים (גלילים) שמופיעים בחשבונית 4439 שהפיקה אייטוזד, ולצדם נכתב בכתב יד "החזרת הלוואה מתעודה מספר 3507".
בנוסף, מאירי צירפה את תעודת משלוח מס' 3507 (עמ' 73 לתצהירי מאירי) שעל גביה נכתב בכתב יד "הלוואה ללא חיוב", באופן אשר תואם את הכיתוב על גבי תעודת הניפוק הנ"ל; כמו כן, על גבי תעודת משלוח זו נכתב גם בכתב יד: "מחזירים 7 גלילים +2 מתעודה 3763, 3764, יחד 9 גלילים, אפשר לקחת לפי סיכום מוכן במחסן", וכן מופיעה חתימה אך לא ניתן ללמוד ממנה על זהות החותם.
ממסמכים אלה, ובפרט מתעודת הניפוק/ משיכה שצירפה מאירי, ניתן ללמוד, לכאורה, כי יש ממש בטענתה של מאירי שלפיה החזירה לאייטוזד גלילים, היות שמדובר במסמכים הנחזים להיות מסמכים מזמן אמת, שכן התאריך המופיע על תעודת המשיכה הוא 14.11.16.
כמו כן, על גבי תעודה זו מופיע בכתב יד גם מועד 7.8.17 ונראה כי מדובר במועד החזרת הסחורה, וזאת ניתן ללמוד מחשבונית זיכוי אחרת שהפיקה מאירי ביום 7.2.18, המתייחסת לזיכוי אחר הנזכר בתעודת הניפוק/ משיכה מס' 313, ושבה נכתב כי יום 7.8.17 הוא התאריך שבו נאספה הסחורה על ידי אייטוזד "נלקח ע"י אי.טו.זד – 7/8/17" (עמ' 80 לתצהירי מאירי)).
מנגד, אייטוזד כלל לא התייחסה למסמכים אלה, אלא רק טענה בכלליות, לגבי כלל הזיכויים הנטענים, כי אין לתת אמון במסמכים שצירפה מאירי, היות שבמהלך השנים קיבלה מאירי סחורה ושירותים, חתמה על תעודות משלוח, קלטה את החשבוניות מושא התביעה ולא הפיקה חשבוניות זיכוי, אלא אך לאחר מספר שנים, בסמוך למועד התביעה בחודש פברואר 2018, ולכן מדובר בחשבוניות מפוברקות שמטרתן לחמוק מהתשלום.
אלא שכאמור, בכל הנוגע לחשבונית מס' 4439, קיימים מסמכים מזמן אמת התומכים בטענתה של מאירי בדבר החזרת גלילים לאייטוזד, בדמות תעודת הניפוק/ משיכה שהפיקה מאירי בחודש נובמבר 2016, וכן קיימת אינדיקציה לאיסוף הסחורה על ידי אייטוזד ביום 7.8.17, כמפורט לעיל.
בנסיבות אלה, משהציגה מאירי ראיות בדבר זכאותה לקבלת הזיכוי, ועל רקע היעדר התייחסותה של אייטוזד לראיות שהציגה מאירי מזמן אמת, אשר מעידות לכאורה על החזרתה של הסחורה, הרי שיש לקבל את טענתה של מאירי בדבר החזרת הגלילים לאייטוזד וזכאותה לקבלת הזיכוי ע"ס 6,368.68 ₪, וכך אני מורה.
חשבונית 4440
בכל הנוגע לחשבונית 4440, עותרת מאירי לקבל שני זיכויים העולים כדי סכום החשבונית ע"ס 31,494.06 ₪. לטענתה, מתוך 31 גלילים שחויבו, סופקו בפועל רק 22 גלילים, ובנוסף, מתוך 22 הגלילים שסופקו, הוחזרו לאייטוזד 13 גלילים.
גם כאן לא צורף עותק של תעודת ההחזרה חתומה על ידי אייטוזד, כפי שציינה מאירי בטבלת הזיכויים. עם זאת, מאירי צירפה את חשבונית מס' 4440 שהפיקה אייטוזד ביום 30.9.16 ע"ס הסכום הנ"ל, את תעודת המשלוח שמספרה 3508 שהפיקה אייטוזד ביום 24.5.16, המתעדת את משלוח הגלילים למאירי (עמ' 65-64 לתצהירי מאירי), וכן את שתי חשבוניות הזיכוי שהפיקה מאירי ביום 7.2.18 (עמ' 63 ו-74 לתצהירי מאירי).
בנוסף, צורפה "תעודת ניפוק/ משיכה" מס' 0769 (עמ' 76 לתצהירי מאירי) שהפיקה מאירי ביום 4.9.16, ובה צוינו 13 גלילים (מסוג E,F,H,S,W) שהוחזרו כביכול לאייטוזד, וכן תכתובת דוא"ל פנימי ששלח מר בועז הוברמן (עובד במאירי) למתנה ביום 4.9.16 ושבה נכתב: "הי מתנה, נא להוציא תעודת משלוח לצאליק אני מחזיר לו גלילים לבקשתו. מצורף פרוט הגלילים: 2 גלילים E, 3 גלילים F, 1 גליל H, 2 גלילים S, 5 גלילים W, סה"כ 13 גלילים חדשים שלא השתמשנו".
כלומר, מהמסמכים הנ"ל עולה כי אייטוזד סיפקה למאירי ביום 24.6.16 גלילים, מתוכם 13 גלילים הוחזרו למאירי ביום 4.9.16 (בהתאם לתעודת הניפוק/ משיכה ובהתאם לדוא"ל של מר הוברמן), ואילו אייטוזד הפיקה את חשבונית מס' 4440 ביום 30.9.16, הכוללת חיוב בגין 31 גלילים, לרבות 13 הגלילים שהוחזרו עוד קודם לכן ביום 4.9.16, כעולה מתעודת הניפוק/ משיכה ומהדוא"ל ששלח מר הוברמן למתנה ביום 4.9.16.
סבורני כי המסמכים הנ"ל מוכיחים את טענתה של מאירי שלפיהם הוחזרו לאייטוזד 13 גלילים שבגינם מגיע למאירי זיכוי כספי. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שכאמור, אייטוזד כלל לא התייחסה למסמכים אלו שהופקו בזמן אמת (להבדיל מטענתה הכללית בדבר עיתוי הפקת חשבוניות הזיכוי בפברואר 2018).
לפיכך, שוכנעתי כי יש לזכות את מאירי בגין 13 הגלילים שהוחזרו לאייטוזד ע"ס 13,051 ₪ (כולל מע"מ), וכך אני מורה.
בכל הנוגע לטענתה הנוספת של מאירי, שלפיה סופקו בפועל 22 גלילים ולא 31 גלילים, כפי שמופיע בחשבונית ובתעודת המשלוח שהפיקה אייטוזד, כאמור, מאירי צירפה חשבונית זיכוי נוספת שהפיקה בקשר עם חשבונית 4440 ביום 7.2.18 (עמ' 63 לתצהירי מאירי), ושבה נכתב: "חיוב לח-ן מס' 01/004440 מתאריך 30/9/16 בגין אספקת גלילים מתאריך 24/5/2016 שסופקו בתעודת משלוח 3508. כמות שחויבה – 31 גלילים, בפועל סופק – 22 גלילים".
מאירי צירפה גם את תעודת המשלוח 3508 שהפיקה אייטוזד ושאליה מתייחסת חשבונית הזיכוי הנ"ל, ועל גביה נכתב בכתב יד: "סופק לפי התיקונים המצורפים" ולצד כמות הגלילים המצוינים בתעודת המשלוח, מופיעים תיקונים ידניים בדבר כמות הגלילים.
בנוסף, נכתב בכתב יד כי חלק מהגלילים "הוחזרו בת.מ. 0769 לצאליק 4/9/16" (כיתוב זה מתייחס ל-13 הגלילים שהוחזרו לאייטוזד שנדונו לעיל – י"ד) וכי "סופק בפועל 22 גלילים ולא 31!" (עמ' 65 לתצהירי מאירי).
להשלמת התמונה יצוין כי מאירי צירפה גם שתי טבלאות פנימיות שהכינה בקשר עם הזיכויים הנטענים המתייחסות לחשבונית מס' 4440 (עמ' 75 ו-86 לתצהירי מאירי), כאשר טבלה אחת מתייחסת להחזרתם של 13 הגלילים ואילו הטבלה השניה מתייחסת לטענה שלפיה סופקו 22 גלילים בלבד מתוך 31.
גם ביחס לטענה זו של מאירי, שלפיה סופקו בפועל 22 גלילים במקום 31, לא ניתנה התייחסות קונקרטית מטעם אייטוזד, וכאמור טענתה מתמצית בעיתוי הפקת חשבונית הזיכוי, בסמוך למועד התביעה.
בנסיבות אלה, שבעל דין אינו משיב בצורה מפורטת לטענת הגנה שטען הצד שכנגד, ואינו מתייחס לראיות שצורפו על ידי הצד שכנגד (ובמקרה דנא, לתעודת המשלוח והתיקונים המופיעים על גביה בדבר אספקה של פחות גלילים ממה שנכתב), הרי שמבחינה משפטית התוצאה היא כי טענת ההגנה של מאירי, אשר גובתה בראיות (ולא ניתנה כל התייחסות ולו מינימלית לגבי ראיות אלה), לא נסתרה.
כך למשל, אייטוזד לא טענה כי הכיתוב שנוסף בכתב יד על גבי תעודת המשלוח, בדבר כמות הגלילים שסופקה בפועל, נוספה במועד מאוחר יותר לצרכי התביעה, או כי אין לתת אמון בטענתה של מאירי מסיבה כזו או אחרת.
בנסיבות אלה, אני מקבל גם את טענתה של מאירי בדבר זכאותה לקבל זיכוי נוסף בגין 9 גלילים שלא סופקו (שכן סופקו 22 גלילים במקום 31 גלילים), בסכום של 9,868 ₪, כמפורט בחשבונית הזיכוי.
הסכום המצטבר של הזיכויים המגיע אפוא למאירי בקשר עם חשבונית 4440, עולה, אפוא, כדי 22,919 ₪ (כולל מע"מ), בהתאם לפירוט הנ"ל, ולא סכום ע"ס 31,494.06 ₪ המופיע בטבלת הזיכויים.
חשבונית 4503
הזיכוי הנטען השלישי הוא זיכוי ע"ס 920.79 ₪, המתייחס גם הוא להחזרת גליל לאייטוזד. בהקשר זה, צירפה מאירי את חשבונית 4503 שהפיקה אייטוזד ביום 21.11.16, (עמ' 81 לתצהירי מאירי), הכוללת חמש שורות המתארות סחורה שסופקה למאירי, בסכום כולל ע"ס 15,453.36 ₪.
מאירי הפנתה לשורה השלישית, שבה נכתב כי סופקו שני פריטים (גלילים) במסגרת תעודת משלוח שמספרה 3764, כאשר עלות כל אחד מהם היא 787 ₪ (לא כולל מע"מ), ובצירוף מע"מ מדובר בסכום ע"ס 920.79 ₪ לגליל.
בנוסף צירפה מאירי גם את תעודת משלוח 3764 הנזכרת בחשבונית הנ"ל, ואת חשבונית הזיכוי שהפיקה מאירי ביום 7.2.18, ושעל גביה צוין כי מדובר ב-"חיוב לח-ן מס' 01/004503 בגין החזרת גליל פריט מס' 957 בתעודת ניפוק מאירי 313 מ-14/11/16 (שורה 6) נלקח ע"י אי.טו.זד- 7/8/17" (מדובר באותה תעודת ניפוק/משיכה שנזכרה לעיל בקשר עם הזיכוי העוסק בחשבונית מס' 4439).
כלומר, חשבונית 4503 כוללת 16 פריטים בסכום כולל ע"ס 15,453.36 ₪, אך מאירי עותרת לקבל זיכוי רק בקשר עם גליל אחד בסכום ע"ס 787 ₪, ובתוספת מע"מ בשיעור של 17%, עומד הסכום על 920.79 ₪, כפי שצוין בטבלת הזיכויים שצירפה מאירי.
לאחר עיון, סבורני כי דין טענתה של מאירי להתקבל גם בקשר עם זיכוי זה, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל, היינו שמאירי הציגה ראיות שיש בהן כדי ללמד על זכאותה לקבלת הזיכוי הנטען.
ראיות אלה כוללות את תעודת המשיכה/ניפוק מס' 313 מיום 14.11.16, שעניינה החזרת סחורה לאייטוזד, כמפורט לעיל, ושבה מופיע בשורה השישית פרטיו של הגליל שבעדו מבקשת מאירי לקבל זיכוי, ולצדו נכתב: "החזרת גליל לא מתאים מתעודה 3764"; כמו כן, כאמור, תעודה 3764 היא תעודת המשלוח המופיעה על גבי חשבונית מס' 4503 שהפיקה אייטוזד (עמ' 72 לתצהירי מאירי).
מנגד כאמור, אייטוזד כלל לא התייחסה לראיות אלה לגופו של עניין, ולכן נחה דעתי כי יש לקבל את טענת מאירי בדבר זכאותה לקבל זיכוי עבור גליל זה ע"ס 920.79 ₪ כולל מע"מ, וכך אני מורה.
חשבונית 2359
במסגרת סעיף 2 לטבלת הזיכויים, עותרת מאירי לקבל זיכוי בגין "סטים של גלילים שנקנו ב2013 לפי 1,329 סטרלינג לפני הנחה נוספת של 5% - סה"כ צ"ל 1,262.50 סטרלינג וחויבנו לפי מחירון רגיל לפי גלילים בודדים ולא לפי סטים ולכן מגיע לנו הפרש. מצ"ב הסכם + חיובים + ההפרש המגיע למאירי", בסכום כספי ע"ס 9,304 ₪.
בהקשר זה, הפנתה מאירי לחשבונית מס' 2359 הכוללת 13 שורות של פריטים שסופקו למאירי (עמ' 99-98 לתצהירי מאירי), ושעל גביה נכתב בכתב יד של מאן דהו כי: "16/5/13 סכום החש' לא תואם את ההזמנה". כמו כן, צירפה מאירי את חשבונית הזיכוי שהפיקה ביום 7.2.18 ושעל גביה נכתב: "חיוב לח-ן מס' 01/002359 חוייב לפי מחיר לגלילים ולא בהתאם לסיכום ולהזמנתנו מס' 80000817 מחיר לסט 1262.55 ליש"ט לפי שער 5.5262".
מנגד, אייטוזד הכחישה את טענותיה של מאירי בהקשר זה וטענה כי בכל הנוגע למחירונים, הדבר היה מצוי בטיפולו של צליק ז"ל, אשר היה בקיא בנושא זה, ולכן כבישת טענותיה של מאירי בנוגע למחירונים והעלאתן רק לאחר מותו של צליק, גרמה לאייטוזד לנזק ראייתי במובן זה שאין לה כעת כיצד להתגונן בפני טענה זו, ועל כן, יש לזקוף זאת לחובתה של מאירי.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין טענת מאירי בהקשר זה להידחות.
ראשית, בטבלת הזיכויים שצירפה מאירי, נכתב לגבי זיכוי נטען זה כי "מצ"ב הסכם + חיובים + ההפרש המגיע למאירי". אלא שמעיון בראיות הרבות שהוגשו (תצהיריה של מאירי נושאים 655 עמודים) וכן במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, לא מופיע כל הסכם המתייחס לנושא המחירונים.
כמו כן, לא מצאתי בחומר הראיות כל ראיה אחרת בנושא זה, למשל תכתובת רלוונטית בין הצדדים לעניין המחירונים ולהבדלים בין רכישת גלילים בודדים לעומת סטים של גלילים וכדומה.
לכן, סבורני כי מאירי לא עמדה בנטל הבאת הראיות להוכיח את טענתה שלפיה היה סיכום שונה בין הצדדים לגבי המחירונים וכי סיכום זה הופר.
יתרה מכך, ככל שמאירי מבקשת לבסס את טענתה על סיכום בעל פה שהיה עם צליק ז"ל, הרי שמובן כי לאור פטירתו של צליק, לא ניתן לברר את הטענה, ובעניין זה בצדק טענה אייטוזד כי כבישת טענות מאירי בעניין המחירונים והעלאתן בשלב כה מאוחר לאחר פטירתו של צליק ז"ל, גרמה לאייטוזד לנזק ראייתי.
הדברים באים לידי ביטוי בעדותה של חוה אשר העידה כי: "חשוב לי לציין שעד מחלתו של צאליק במרץ 2017 (אומרים בקהל), כל מה שקשור במחירונים, באספקות, הכל עבר דרכו, זו הייתה מהות התפקיד, לא עסקתי בזה, עד כמעט יומו האחרון המחירונים היו ברשותו ברוב המקרים, הוא ליווה אותי בהפקת החשבוניות, הוא לא היה פיסית במשרד ברוב הזמן, כל מה שקדם למרץ אפריל 2017 אין לי ידיעה, לכל לקוח היו מחירונים והסכמים שלו, אין לי ידע בנושא זה. יחד עם זאת דברים שהיו אח"כ הוצאו באישורו של צאליק" (פרוט' 22.6.20, עמ' 8-7, ש' 31-27, 2-1).
יתרה מכך, חשבונית מס' 2359 שבמסגרתה סופקו סטים של גלילים שבגינם עותרת מאירי לקבל זיכוי, הופקה ביום 30.4.13, היינו, מדובר בחיוב עבור גלילים שנדרש (ושולם) כחמש שנים לפני הגשת התביעה דנא.
לכן, טענתה של מאירי בדבר זכאותה לקבלת זיכוי בגין חיובים שמועדם כחמש שנים לפני שהוגשה התביעה דנא היא בלתי סבירה, וכפי שציינה חוה בצדק בעדותה: "שלא לדבר על המחירון של 2013, עם כל הכבוד, היה מספיק זמן לבוא בעודו חי צאליק להתמקח ולטעון שהחשבונית כן או לא רלבנטית במחיר" (פרוט' 22.6.20, עמ' 9, ש' 7-6).
עוד יצוין כי במסגרת חקירתה הנגדית, העידה קלמי כי: "בשוטף גב' מתנה הייתה מנהלת הרכש, היא זו שהייתה בקשר ישיר מול צליק ז"ל והיא זו שהייתה דואגת לקבל את הזיכויים, אני טוענת שזו התנהלות לא תקינה של התובעת" (פרוט' 22.6.20, עמ' 13, ש' 16-15, 30).
כלומר, לא זו בלבד שמאירי העלתה את טענותיה בשיהוי ניכר ורק לאחר פטירתו של צליק, אלא שמאירי גם לא הביאה לעדות את מתנה, אשר לפי דבריה של קלמי, היא זו שעמדה בקשר ישיר מול צליק וככל הנראה יכולה הייתה לשפוך אור על הדברים; לכן, גם אי העדתה של מתנה פועלת לחובת מאירי בהקשר זה.
לאור כל האמור לעיל, טענותיה של מאירי בנוגע לזיכוי זה נדחות, אפוא.

חשבונית 4433
בסעיף 3 לטבלת הזיכויים, טענה מאירי כי היא זכאית לקבל זיכויים בקשר עם חיובים שמקורם בשלוש חשבוניות שמספרן 4433, 4434 ו-4503, משום שלטענתה, מדובר ב-"סטים של גלילים שהוזמנו באפריל 2016 ולא חוייבו לפי מחירון לסטים כפי שהוזמן בעבר (1262.50 סטרלינג לסט)".
מאירי עותרת לקבל זיכוי ע"ס 1,030 בנוגע לחשבונית זו. מאירי צירפה את החשבונית, את חשבונית הזיכוי שהפיקה ביום 7.2.18, ושבה נכתב כי מדובר ב-"חיוב לח-ן מס' 01/004433 עבור הפרש מחיר בין מחיר שחויב למחיר מוסכם" (עמ' 84 ו-87 לתצהירי מאירי), וכן צירפה טבלה אשר מפרטת את חיובי היתר לכאורה שבהם חויבה מאירי לעומת המחיר המוסכם, ונראה כי מדובר במסמך פנימי שערכה מאירי, ולא במסמך שהוחלף בין הצדדים (עמ' 85 לתצהירי מאירי).
מלבד המסמכים הנ"ל, לא צורפה כל ראיה שיש בה כדי להוכיח מה היה הסיכום בין הצדדים בקשר עם המחירונים.
כמו כן, מדובר בחיוב שמקורו בחשבונית שהופקה ביום 30.9.16, כשנה עובר לפטירתו של צליק ז"ל, ולכן בדומה לאמור לעיל, היה בידי מאירי די והותר זמן כדי לדרוש מצליק את הזיכוי, לתבוע את אייטוזד וכדומה, וזאת לעומת המצב הנוכחי שבו כאמור אייטוזד ניצבת בפני שוקת שבורה, היות שאין בידה אפשרות להתמודד עם הטענה בדבר המחירונים ונגרם לה נזק ראייתי, כאמור.
לפיכך, אין מקום לקבל את טענת מאירי גם בנוגע לזיכוי זה.
חשבונית 4434
מאירי עותרת לקבל זיכוי ע"ס 31,267 ₪ בנוגע לחשבונית 4434. מאירי צירפה את החשבונית וכן שתי חשבוניות זיכוי שהפיקה מאירי ביום 7.2.18. בחשבונית זיכוי אחת נכתב: "חיוב לח-ן מס' 01/004434 עבור הפרש מחיר בין מחיר שחויב למחיר מוסכם", וסכום הזיכוי המבוקש הוא 7,799 ₪ (עמ' 67 ו-88 לתצהירי מאירי).
בחשבונית הזיכוי השנייה שהפיקה מאירי בקשר עם חשבונית מס' 4434, נכתב כי מדובר ב-"חיוב לח-ן מס' 01/004434 בגין אספקת גלילים בתעודת משלוח 04/003667, כמות שחויבה – 47 גלילים, כמות שסופקה 39 גלילים", וסכום הזיכוי המבוקש הוא 10,638 ₪ כולל מע"מ (עמ' 66 לתצהירי מאירי).
ודוק: בטבלת הזיכויים ציינה מאירי כי סכום הזיכוי שמגיע לה בגין חשבונית מס' 4434 עומד ע"ס 31,267 ₪, ולא ברור מנין הגיעה מאירי לסכום זה, משעה שסכומן המצטבר של שתי חשבוניות הזיכוי שהפיקה עומד על 18,437 ₪. לפיכך, זהו הסכום העומד על הפרק.
מאירי צירפה גם את תעודת המשלוח מס' 3667 שאליה מפנה חשבונית מס' 4434, וניתן לראות שעל גביה נכתב בכתב יד על ידי מאן דהו: "ירד לדפוס" וכן "צאלי לקח 2 ארגזי עץ". יצוין כי על גבי תעודת המשלוח, נוספו בכתב יד גם שינויים בנוגע לכמות שנכתב שסופקה למאירי (ר' בעמ' 68 לתצהירי מאירי).
בנוסף, מאירי צירפה שתי טבלאות פנימיות שערכה בנוגע לזיכויים הנטענים (ושאין אינדיקציה כי הוחלפו בין הצדדים), כאשר אחת מפרטת את הזיכוי הנדרש בשל אי התאמה בין הכמות שחויבה לבין הכמות שסופקה בפועל, ואילו הטבלה השנייה מפרטת את הפרשי המחירים בגין חיובי היתר לעומת המחיר המוסכם לכאורה (עמ' 69 ו-89 לתצהירי מאירי).
בכל הנוגע לזיכוי המבוקש בשל חיוב יתר שלא לפי המחירון המוסכם ע"ס 7,799 ₪, דין הטענה להידחות, וזאת מאותם הטעמים שפורטו ביחס לשתי החשבוניות שנדונו לעיל, בקשר עם הפערים הנטענים בין המחירונים, ואין צורך לחזור על הדברים.
באשר לטענת מאירי שלפיה חויבה עבור 47 גלילים, אולם בפועל סופקו לה רק 39 גלילים, ושמכך מגיע לה זיכוי, דין הטענה להתקבל, וזאת מאותם הטעמים שפורטו לעיל, היינו היעדר התייחסותה של אייטוזד לטענת הזיכוי דנא באופן קונקרטי, ולמסמכים שצורפו המוכיחים לכאורה את טענות מאירי.
אייטוזד לא התייחסה לטענות מאירי בהקשר זה, לכיתובים שנוספו על גבי תעודות המשלוח וכיוצא באלה, ולכן, בדומה לנימוקים שפורטו לעיל, יש לקבל את טענת מאירי בכל הנוגע לזיכוי המגיע לה בשל ההפרש בין הגלילים שסופקו בפועל לבין הגלילים שבגינם חויבה ע"ס 10,638 ₪, וכך אני מורה.
חשבונית 4503
מאירי עותרת לקבל זיכוי ע"ס 5,385 ₪ בנוגע לחשבונית זו, בטענה כי חויבה שלא לפי מחירון עבור סטים, בדומה לטענותיה ביחס לחלק מהחשבוניות שנדונו לעיל. מאירי צירפה את החשבונית, את חשבונית הזיכוי שהפיקה ביום 7.2.18, שבה נכתב כי מדובר ב-"חיוב לח-ן מס' 01/004503 עבור הפרש מחיר בין מחיר שחוייב למחיר מוסכם" (עמ' 81 ו-94 לתצהירי מאירי), וכן צירפה טבלה פנימית שערכה מאירי ובה מפורטים הפרשי המחירים בגין חיובי היתר הנטענים לעומת המחיר המוסכם (עמ' 95 לתצהירי מאירי).
לאחר עיון, דין טענותיה של מאירי בהקשר זה להידחות, ואין לי אלא להפנות לנימוקים שפורטו לעיל בקשר עם החשבוניות הקודמות שלגביהן נטענו טענות דומות בנוגע לזיכויים שעניינם בהפרשים בין המחירונים ואשר מאירי לא הביאה ראיות ממשיות כדי להוכיח את ההפרשים המדוברים.

זיכוי בגין מכירת לוחות לאייטוזד
בסעיף 4 לטבלת הזיכויים, טענה מאירי כי היא זכאית לקבל זיכוי בסכום ע"ס 5,096 ₪ וזאת בגין "מכירת לוחות ל- A TO Z - מצ"ב תעודת משלוח מתאריך 14/03/17 חתומה ע"י A TO Z". כמו כן, מאירי צירפה תעודת זיכוי שהפיקה ביום 7.2.18 ושבה נכתב "חיוב בגין אספקת לוחות בתעודת משלוח ניפוק מאירי VR17000007 לפי 4.35$ ללוח " בסכום הנ"ל.
אלא שמעיון בתיק, עולה כי מאירי כלל לא צירפה את אותה תעודת משלוח מיום 14.3.17 אשר כביכול נחתמה על ידי אייטוזד, כפי שציינה בטבלת הזיכויים, וגם לא צירפה את תעודת הניפוק מספר VR17000007 (יצוין כי צורפה תעודת ניפוק אחרת שמספרה VR17000005 העוסקת בחלקים אחרים שהוחזרו למאירי (עמ' 61 ו-102 לתצהירי מאירי)).
במילים אחרות, לא צורף כל מסמך או ראיה כלשהי לביסוס טענתה של מאירי בדבר מכירת 320 לוחות לאייטוזד, לרבות תעודת המשלוח שנכתב מפורשות בטבלת הזיכויים שצורפה. גם לא צורפה ראיה המעידה כי מאירי פנתה לאייטוזד בבקשה לקבל את התשלום בגין הלוחות.
זאת ועוד, לא מצאתי בחומר הראיות ראיה אחרת כלשהי שיש בה כדי לבסס את הטענה בדבר מכירת 320 לוחות למאירי בסכום ע"ס 5,096 ₪ כמפורט בטבלת הזיכויים, או כי מאירי פנתה לאייטוזד בבקשה לקבל את התשלום עבור הלוחות או לקבל זיכוי בגינם, או כל ראיה אחרת בהקשר זה.
לכן, אין מקום לקבל את טענתה של מאירי בהקשר זה והיא נדחית, אפוא.
זיכויים בקשר עם חיובים בגין שירותי תיקון שסיפקה אייטוזד, ושלפי הטענה לא פתרו את התקלות
בסעיף 5 לטבלת הזיכויים, עותרת מאירי לחייב את אייטוזד לזכות אותה בגין "ת. שירות של תקלות חוזרות ונשנות בנושא הכנסת הלוחות – הבעיה עד היום לא נפתרה", ובהקשר זה מפנה מאירי לשש תעודות שירות (חשבוניות מס) שמספרן 4552, 4554, 4602, 4603, 4753 ו-4754.
מעיון בחומר הראיות, עולה כי מתוך שש החשבוניות שאליהן מפנה מאירי בטבלת הזיכויים, צורפה רק חשבונית 4753 שהפיקה אייטוזד ביום 18.6.17 (עמ' 105 לתצהירי מאירי), ושבה מופיע חיוב ע"ס 1,535.63 ₪ (שהוא גם סכום הזיכוי שעותרת מאירי לקבל ביחס לחשבונית זו), עבור "עבודת שירות עפ"י ת.ש. 2714 מ-18.4.17". יצוין שמאירי לא צירפה לחומר הראיות את תעודת השירות מס' 2714 מיום 18.4.17 שאליה מפנה החשבונית.
בנוסף, צירפה מאירי את תעודת הזיכוי שהיא עצמה הפיקה ביום 7.2.18 ובה נכתב: "חיוב לח-ן 01/004753 החלפת עין אלקטרונית בעיה לא נפתרה פתרון התקלה ע"י החלפת ספק מתח" (עמ' 104 לתצהירי מאירי).
המסמכים שצירפה מאירי בקשר עם החשבונית 4753 שהפיקה אייטוזד, מעידים כי אייטוזד דרשה ממאירי את התשלום ע"ס 1,535.63 ₪ ומחשבונית הזיכוי שהפיקה מאירי ביום 7.2.18, עולה לכאורה כי מאירי שילמה סכום זה, אך לטענתה, התקלה לא נפתרה, ולכן מגיע לה זיכוי.
לכן, משעה ששילמה מאירי את הסכום הנ"ל עבור תיקון התקלה, ומשעה שטענה כי אין מקום לחייבה בגין תשלום זה היות שתיקון התקלה לא צלח, מצופה היה מאייטוזד להשיב לטענה זו לגופו של עניין ולהסביר מדוע אין מקום לפסוק לטובת מאירי את הזיכוי המבוקש.
כך לדוגמה, אייטוזד לא טענה כי התקלה תוקנה כדבעי, ולא סיפקה טעם אחר מדוע יש לדחות את טענתה של מאירי בנוגע לזיכוי, וכל שעשתה הוא לטעון טענה כללית בדבר עיתוי הפקת חשבונית הזיכוי על ידי מאירי.
לפיכך, סבורני כי יש לזכות את מאירי בסכום החשבונית ע"ס 1,535.63 ₪, וכך אני מורה.
בכל הנוגע לחמש החשבוניות הנוספות שאליהן הפנתה מאירי ושבגינן מבוקשים הזיכויים המפורטים בטבלת הזיכויים, משעה שמאירי כלל לא צירפה את החשבוניות, ולא צירפה כל מסמך אחר כדי לתמוך בטענתה בדבר זכותה לזיכויים הנ"ל, די בכך כדי לדחות את טענותיה בהקשר זה.
ודוק: מאירי צירפה לתצהיריה כמוצג י"ז עשרות מסמכים המתייחסים לתקלות ותיקונים שנעשו במכונות במשך השנים, החל משנת 2011 ועד לשנת 2016, אולם התאריכים המופיעים על גבי מסמכים אלה, אינם תואמים לתאריכים המופיעים בטבלת הזיכויים כתאריכים שבהם ניתן שירות בגין תקלות שכביכול לא תוקנו כדבעי.
למעשה, קיימת חשבונית עסקה אחת שהפיק מר דן שחר, העוסקת בתיקוני מכונות דפוס (כעולה מהכיתוב על גבי החשבונית) שניתנה ביום 30.12.16, שהוא מועד שבו צוין בטבלת הזיכויים כי תוקנו שתי תקלות: אחת בעניין הכנסת לוחות והשנייה בדבר מדפסת פרפקטור.
אלא שמהכיתוב על החשבונית עולה כי אין מדובר בתיקון התקלות שבגינן מבוקש הזיכוי, היות שנכתב כך: "טיפול במכונות הדפסה לפי רשימה מצורפת (לא צורפה רשימה – י"ד), חלקים: 2 מנועי צבע, פוטנציונטר ומפסק" (עמ' 563 לתצהירי מאירי). כלומר, אין מדובר ב-הכנסת לוחות או בתיקון הנוגע למדפסת פרפקטור, כפי שצוין בטבלת הזיכויים, ודומה כי מדובר בתיקון אחר שנערך במכונות על ידי מר שחר במועד זה.
יתרה מכך, במסגרת נספח י"ז, צורפה טבלה ובה פירוט "טבלת ביקורי טכנאים וחשבוניות" וגם בטבלה זו לא מופיעים התיקונים המפורטים בסעיף 5 לטבלת הזיכויים (עמ' 634-538 לתצהירי מאירי).
יצוין כי אני ער לכך שבין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לתשלום סכום כספי ע"ס 30,000 ₪, המתייחס ללוחות, כפי העולה מהדוא"ל שהוחלף בין חוה ובין קלמי ביום 6.6.17, ושבמסגרתו כתבה חוה לקלמי כי: "צליק נמצא בבי"ח ולאחר שיחה עימו, אישר לעת עתה לעצור מהחוב לשנת 2016 – 30,000 ₪ - עד שתיפתר המחלוקת בעניין הלוחות", ואני ער לכך שלפחות ארבע מתוך שש התקלות שבגינן עותרת מאירי לקבל זיכוי, נוגעת למחלוקות בעניין לוחות, אך לא ברור אם מדובר באותם הלוחות מושא המחלוקת שבין הצדדים אם לאו.
עם זאת, משעה שנושא זה לא הוסדר בזמן אמת בין הצדדים, ואילו בדוא"ל ששלחה חוה לקלמי ציינה כי צליק "אישר לעת עתה לעצור מהחוב לשנת 2016" את גבייתו של סכום ע"ס 30,000 ₪, עד שתיפתר המחלוקת שבין הצדדים בעניין הלוחות, ברי כי אייטוזד לא ויתרה על הסכום הנ"ל, אלא אך השהתה את התשלום עד לליבונה של המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין אותם הלוחות.
לכן, משעה שלא הוכח כי אייטוזד הסכימה לוותר על הסכום הנ"ל או כי הסכימה לזכות את מאירי בסכום הנ"ל, ובהיעדר ראיה אחרת, לרבות העובדה שכלל לא צורפו החשבוניות שהופקו ושעל בסיסן מבוקשים הזיכויים, סבורני כי מאירי לא הוכיחה את טענותיה בדבר זכאותה לקבלת הזיכויים הנטענים בקשר עם תיקון התקלות הנטענות.
במאמר מוסגר יצוין כי מאירי טענה כי בכל הנוגע לזיכויים המתייחסים לתיקון תקלות, מדובר היה בתשלומים ששולמו עבור מתן שירות בגין "תקלות חוזרות ונשנות", ולכן יש לתהות מדוע הסכימה מאירי לשלם לאייטוזד בכל פעם מחדש אלפי שקלים עבור תיקון תקלות, אם מדובר היה באותן תקלות אשר לא נפתרו ושכבר שולם תשלום בעד תיקונן? לא ברור.
סיכומו של דבר, טענותיה של מאירי בנוגע לזיכויים המגיעים לה בגין אי תיקון התקלות כנדרש על ידי אייטוזד, בקשר עם חשבוניות 4552, 4554, 4602, 4603 ו-4754, נדחות, אפוא.
זיכוי בגין החזרת צירים לאייטוזד
בסעיף 6 לטבלת הזיכויים, עותרת מאירי לקבל זיכוי בגין "החזרת צירים ל-A TO Z ת. משלוח 0044 מצ"ב" , ולטענתה, מדובר ב-"החזרת 81 צירים – ת. החזרה 0044 בתאריך 08/08/17".
אלא שתעודת המשלוח שמספרה 0044 שאליה מפנה מאירי לא צורפה לחומר הראיות, ומאירי אף לא טרחה לפרט בטבלת הזיכויים, או בכלל, מהו סכום הזיכוי שהיא עותרת לקבל בגין החזרת אותם 81 צירים כביכול.
מאירי אף לא צירפה חשבונית כלשהי או תעודת משיכה/ניפוק, כפי שנעשה בקשר עם חשבוניות אחרות שלגביהן נטען כי הוחזרה סחורה לאייטוזד, או כל ראיה אחרת לשם ביסוס טענתה בדבר החזרת 81 צירים לאייטוזד.
לפיכך, בהיעדר פירוט מינימלי זה, הטענה נדחית.
סיכומו של דבר – יש להפחית מתביעתה של אייטוזד 42,382 ₪ בגין זיכויים המגיעים למאירי, כמפורט לעיל, ועל כן על מאירי לשלם לאייטוזד 127,758 ₪ (170,140 ₪ פחות 42,382 ₪).
התביעה שכנגד וטענות הקיזוז
כזכור, הן בתביעה שכנגד שהגישה מאירי והן בטענות הקיזוז שהעלתה במסגרת כתב הגנתה בתביעה העיקרית, טענה מאירי כי במכונות הדפוס שרכשה מאייטוזד, התגלו ליקויים קשים, וכי אייטוזד לא הצליחה לספק שירות ראוי לתיקון המכונות, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים כבדים המסתכמים בכ-13 מיליון ₪. זה המקום להזכיר כי לצרכי אגרה, העמידה מאירי את תביעתה שכנגד על סכום בסך של 1,850,000 ₪ בלבד.
מנגד, טענה אייטוזד כי התביעה שנגד, כמו גם טענות הקיזוז, התיישנו זה מכבר, ואף נטענו בשיהוי רב לאחר שנזנחו מזה כעשור. בנוסף טענה אייטוזד כי גם ההסכם שנכרת בין הצדדים קבע הגבלה ברורה בדבר תקופת האחריות, אשר חלפה זה מכבר, וכן הכחישה את הנזקים הנטענים, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין התביעה שכנגד ודין טענות הקיזוז להידחות, וזאת משום שחלה עליהן התיישנות. במה דברים אמורים?
התיישנות
בפתח הדברים, יצוין כי לטענת מאירי, שאלת ההתיישנות הוכרעה זה מכבר בהחלטתו של המותב הקודם שדן בתיק בזה (כב' השופטת א' פרוסט-פרנקל), שניתנה ביום 25.12.18 בבקשה לסילוק על הסף שהגישה אייטוזד.
בנוסף טענה מאירי כי החלטה זו אושררה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.2.19, במסגרת החלטתו בבקשת רשות ערעור שהגישה אייטוזד על ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף.
אלא שמעיון בתיק עולה כי לא כך הדבר. במסגרת החלטתו של המותב הקודם בבקשה לסילוק על הסף שהגישה אייטוזד, נקבע כי התביעה שכנגד לא התיישנה, היות שנושא התביעה שכנגד ונושא התביעה העיקרית הוא אחד, בהתאם לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), ומשכך אין מקום לטעון להתיישנות התביעה שכנגד. כמו כן, נקבע בהחלטה זו כי אין מקום לסלק את התביעה מחמת התיישנות וזאת לאור מגמת הפסיקה המצמצמת מקרים של סילוק על הסף מחמת התיישנות.
כאמור, על החלטה זו הגישה אייטוזד בקשת רשות ערעור, וביום 13.2.19 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אביגיל כהן) את הדברים הבאים: "בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים והשתכנע, כי יש צורך בבירור עובדתי על מנת להכריע בטענת ההתיישנות. יודגש; במקרים שבהם טענת ההתיישנות אינה מצריכה כלל בירור עובדתי והמחלוקת משפטית גרידא אפשר ואף צריך להכריע בטענת ההתיישנות כטענת סף. ראה למשל: רע"א 3196/18 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית (6/8/18), שם נקבע על ידי בימ"ש העליון, כי התביעה התיישנה לאור הוראת סעיף 18 א לחוק ההתיישנות , התשי"ח – 1958 ואישר סילוקה על הסף מחמת התיישנות (ההדגשה במקור – י"ד). עצם העובדה שצורף תצהיר לתשובה לתגובה מגלה שהנתבעת שכנגד - המבקשת מראה כי יש עובדות ולא רק טענות משפטיות. בירור עובדתי לא אמור להתקיים במסגרת ההליך המקדמי ולפיכך לא היה מקום להכריע בטענת ההתיישנות".
בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: "החלטת בית המשפט קמא אמנם מנוסחת באופן שאינו חד משמעי. מחד – נקבע כי יש צורך בבירור עובדתי, ומאידך נקבע כי טענת ההתיישנות נדחית, אך נראה, כי אכן ההכרעה היא רק לצורך הבקשה לסילוק על הסף ולא נחסמה הדרך בפני הנתבעת (צ"ל התובעת – י"ד) להוכיח טענת התיישנות במסגרת ההליך העיקרי. הטענות של שני הצדדים בעניין תוכרענה במסגרת התיק העיקרי גם בנוגע להתיישנות. לפיכך – למעט חידוד העניין ולפיו טענת ההתיישנות נדחתה רק כטענת סף ולא כהכרעה בתיק העיקרי, נדחית בקשת רשות הערעור" (ההדגשה במקור – י"ד).
במילים אחרות, טענתה של מאירי שלפיה טענת ההתיישנות נדחתה לגופו של עניין וכי בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו, איננה נכונה, אלא נקבע מפורשות כי טענת התיישנות נדחתה כטענת סף בלבד וכי טענות הצדדים בעניין זה יוכרעו במסגרת ההליך העיקרי, כלומר במסגרת ההליך דנא.
לכן, בהתאם לאמור לעיל, אדון להלן בטענת ההתיישנות.
טענות הצדדים בעניין ההתיישנות
לטענת אייטוזד, לאחר בירור העובדות במסגרת ההליך דנא, עולה כי אכן התיישנה התביעה שכנגד, כמו גם טענות הקיזוז שטענה מאירי. לטענתה, לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, טענותיה של מאירי התיישנו משום שהועלו למעלה משבע שנים לאחר המועדים שבהם נתגלו הנזקים הנטענים, שכן מאירי טענה לליקויים שהתגלו במכונות קומורי בין השנים 2009-2010, בעוד שהתביעה שכנגד וטענות הקיזוז נטענו רק בשנת 2018, עת הוגשו כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד.
לטענת אייטוזד, מאירי טענה לנזקים לכאורה שנגרמו לה בהיקף של 13,276,755 ₪, אולם ישבה במשך כתשע שנים בחיבוק ידיים וזנחה את טענותיה בגין הנזקים הנטענים, ואף המשיכה לשלם לאייטוזד בעד מוצרים ושירותים עד לשנת 2016 וכי הדברים אומרים דרשני.
בנוסף טענה אייטוזד כי הסיפא של סעיף 4 לחוק ההתיישנות אינו חל בענייננו, היות שהתביעה שכנגד, הוגשה בגין ליקויים נטענים במכונות שרכשה מאירי מכוח ההסכם שנכרת בחודש ספטמבר 2008, וכי מדובר בעילה שונה ונפרדת לחלוטין מעילת התביעה שעליה מבוססת התביעה שהגישה אייטוזד, שעניינה בחשבוניות שלא שולמו בגין מוצרים ושירותים שסיפקה אייטוזד למאירי בתחום הדפוס מאז שנת 2016.
בעניין זה, טענה אייטוזד כי כבר נקבע בפסיקה כי גם במערכות יחסים ממושכות ומורכבות, אין לראות בהכרח תביעות הדדיות שמוגשות על ידי הצדדים ככאלה המוגשות בנושא אחד או הנובעות מאותן נסיבות והפנתה לפסק הדין בעניין ע"א 219/11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.12.12) (להלן: " עניין גד הפצה"). עוד לטענת אייטוזד, החלת סעיף 4 לחוק ההתיישנות בענייננו פירושה כי כל עוד היו ממשיכים הצדדים ביחסיהם העסקיים, אזי תביעתה של מאירי לא הייתה יכולה להתיישן לעולם.
מנגד, טענה מאירי כי יש לאמץ את קביעתו של המותב הקודם, היינו לקבוע כי על התביעה שכנגד וטענות הקיזוז חלה הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, משום שנושאן אחד, והוא המערכת העסקית בין הצדדים שעניינה מכונות הדפוס מתוצרת קומורי שרכשה מאירי מאייטוזד, והשירות שניתן למאירי על ידי אייטוזד בקשר עם מכונות אלה.
לטענתה של מאירי, אייטוזד לא טענה לקיומם של עסקים אחרים בינה לבין מאירי, לא טענה כי מקור החוב אשר נתבע בתביעתה אינו נוגע לשירות שנתנה למכונות הדפוס, ולא הציגה ראיה המצדיקה סטייה מהחלטתו של המותב הקודם בעניין זה.
בנוסף טענה מאירי כי פסק הדין בעניין גד הפצה איננו רלוונטי לענייננו משום שהוא עוסק בתביעה שהוגשה בהליך עיקרי ולא בתביעה שכנגד, וכי בפסק הדין בעניין גד הפצה דובר על אירועים שאירעו בהפרש של שנים ושאין ביניהם כל קשר, וכי לא כך הדבר בענייננו, משעה שתביעתה של אייטוזד הוגשה בקשר עם חיובים הנוגעים לשירות שניתן על ידה למכונות קומורי, מכח התחייבותה בהסכם שבין הצדדים, וכי שירות זה נדרש לאור הליקויים החמורים שהתגלו במכונות.
ולבסוף, טענה מאירי כי כך או אחרת, לא ניתן לקבוע כי טענות הקיזוז שטענה במסגרת כתב הגנתה התיישנו, וזאת משום שלטענתה, התיישנות היא טענה דיונית ולא מהותית, במובן זה שהיא עשויה למנוע הגשת תביעה, אך היא איננה מאיינת את קיומה של הזכות המהותית, ולכן ניתן להעלות את טענת קיזוז כטענת הגנה (בבחינת "מגן" ולא "חרב"). לכן, לטענת מאירי, גם אילו הייתה התביעה שכנגד מתיישנת (ולטענתה, לא כך הדבר), לא היה בהתיישנות זו כדי לחסום את דרכה של מאירי מלטעון את טענות הקיזוז כטענות הגנה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר הראיות ובפסיקה, נחה דעתי כי דין התביעה שכנגד ודין טענות הקיזוז שטענה מאירי, להידחות, וזאת משום שחלה עליהן התיישנות.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות
סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי: " התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים; (2) במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמנו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה".
התביעה דנא אינה עוסקת במקרקעין ולכן מדובר בתקופת ההתיישנות בת שבע שנים. על כן, נשאלת השאלה - האם תביעתה שכנגד של מאירי התיישנה והאם התיישנות זו חלה גם על טענות הקיזוז שטענה מאירי. לדידי, התשובות לשתי השאלות הללו הן בחיוב.
ההסכם המשולש בין הצדדים וקומורי נכרת בחודש ספטמבר 2008. ידוע כי מכונת שמונה הצבעים סופקה והחלה לפעול בחודש דצמבר 2008, ואילו מכונת שישה הצבעים סופקה והחלה לפעול בחודש מאי 2009 (סעיף 12 לתצהיר חזי).
במסגרת כתב התביעה שכנגד (כמו גם במסגרת טענות הקיזוז הזהות), טענה מאירי כי: "מיד לאחר אספקת המכונות הראשונות לתובעת שכנגד התגלו בהן ליקויים קשים. כתוצאה מליקויים אלו ביטלה התובעת שכנגד רכישה של מכונה אחת שטרם סופקה" (כל ההדגשות שלי, אלא אם צוין אחרת – י"ד) (סעיף 7 לכתב התביעה שכנגד, ור' גם סעיף 10 לכתב ההגנה מטעם מאירי).
גם בתצהיר העדות הראשית מטעמו של חזי, נכתב מפורשות כי: "מייד לאחר אספקת המכונות הראשונות התגלו בהן ליקויים קשים, אשר הסבו נזקים כבדים למאירי הכל כפי שאפרט בתצהירי זה להלן" (סעיף 13 לתצהיר חזי). כמו כן, חזי ציין בתצהירו כי "מאירי פנתה לקומורי ולתובעת מרגע שהתגלו התקלות בפניות חוזרות ונשנות, אך בלא הועיל" (סעיף 14 לתצהיר חזי).
כמו כן, בסעיף 17.3 לתצהירו, הצהיר חזי בכל הנוגע לתקלה הנוגעת לשחיקת הלוחות כי "התקלה האמורה התגלתה כבר בסמוך למועד בו התקבלו המכונות"; בסעיף 17.5 לתצהיר נכתב כי: "החל ממועד תחילת העבודה עם המכונות לא ניתן היה לשימוש חוזר אפילו לוח אחד בלבד מהלוחות שנרכשו למכונות ", ובסעיף 17.6 לתצהיר נכתב: "מיום 27.10.2010 ועד ליום 02.11.2018 רכשה מאירי עבור המכונות מתוצרת קומורי לוחות בסך של 1,808,533 דולר "; ובסעיף 19.6.2 לתצהיר נכתב: "בתקופה שמחודש מרץ 2009 ועד לחודש דצמבר 2009 רכשה מאירי בלנקטים בתמורה לסך של 77,000 ₪ ומע"מ. בשנת 2010 נרכשו בלנקטים בתמורה לסך של 82,782 ₪ בתוספת מע"מ... ".
אינדיקציות נוספות לכך שהליקויים הנטענים במכונות התגלו בסמוך למועד אספקת המכונות ניתן למצוא במכתב ששלח בא כוחה של מאירי, עו"ד אלוני, לעורכי הדין של קומורי ביום 2.4.13 (מוצג ת/1), ושבמסגרתו נכתבו הדברים הבאים:
"In your letter you refer to the Komori Lithrone LS-640P 63 HCV-KIE ("LS640")' which my client has purchased as well from A2Z… Although my client previously has not included the LS640 in the discussion, it appears inevitable to so. The LS640 has also experienced various problems from the moment of delivery and installation…"
בהמשך לפסקה זו, פירט בא כוחה של מאירי את התקלות שהתגלו במכונה, וציין כי:
"Problems exist from the date of receipt with the feeding and guidance / transport of paper".
בנוסף ציין בא כוחה של מאירי במכתבו זה כי לאחר כריתת ההסכם בחודש ספטמבר 2008, ולאחר שסופקה המכונה הראשונה, מאירי הודיעה לקומורי ולאייטוזד על כוונתה לבטל את רכישת המכונות השנייה והשלישית, אולם לטענתה של מאירי, צליק שכנע את מאירי שלא לעשות זאת והבטיח שכל התקלות ייפתרו, ולכן מאירי ניאותה לרכוש את המכונה השניה; אלא שלאחר שהתגלו תקלות גם במכונה השנייה, ביטלה מאירי את רכישת המכונה השלישית:
"As to the sales agreement, which was indeed signed on 17 September 2008, please note the following: giving all the documented problems relating to the LS840P, my client had already notified Komori and A2Z that it would cancel the second and third machines. Mr. Ziv-ron of AtoZ managed to convince my client that all the problems would be solved and therefore my client allowed the delivery of the second machine. When the second machine, the LS640, also exhibited serious problems, my client was unwilling to accept the third machine".
כלומר, לטענת בא כוחה של מאירי, מאירי התכוונה לבטל עוד בשנת 2008, ולכל היאוחר במחצית הראשונה של 2009, את רכישת שתי המכונות הנוספות, לאור ליקויים שהתגלו במכונה הראשונה. הדבר גם מוכיח שטענתה של מאירי במסגרת סיכומיה, שלפיה שתי המכונות הראשונות סופקו באופן סימולטני ומשכך לא ניתן היה לבטל את רכישת המכונה השניה, אינה נכונה.
בנוסף, ציין בא כוחה של מאירי כי העובדה שקומורי ויתרה למאירי על רכישת המכונה השלישית מעידה על היקף הבעיות שהיו בשתי המכונות הראשונות (ההדגשות שלי – י"ד):
"Furthermore, the fact that komori waived the right to sell the third machine without comment is a clear indication of the extent of problems with the LS640 and the LS840P, and the damages suffered by my client as a result thereof. In a meeting in early 2010 with Mr. Toshiyasu Kubotera, the Director Sales & Marketing of Komori, and Mr. Ziv-ron of AtoZ at the offices of my client, Mr. Kubotera completely understood the complaints of my client and the ensuing problems and he acknowledged that the cancellation of the order for the third machine was no problem, given the circumstances".
כמו כן, לתצהירי מאירי צורפו מסמכים שונים המעידים על תקלות שהתגלו במכונות, ובין היתר צורף מסמך מיום 3.12.09, המסכם את התקלות הרבות הקיימות בשתי המכונות נכון למועד זה (עמ' 446 לתצהירי מאירי).
בנוסף, במסמך סיכום הפגישה מיום 2.5.10 ששלח פלדמן לצליק (שפורט בפרק הרקע לעיל) התייחס פלדמן לתקלות הקיימות במכונות וביקש כי צליק יציין את לוחות הזמנים לתיקון התקלות.
כמו כן, במכתב סיכום הישיבה הנוספת מיום 13.5.10, כתב פלדמן לצליק כי החל מרגע הפעלת המכונות התגלו התקלות וכי המענה של אייטוזד אינו מסייע לפתרון התקלות, כי נגרמים למאירי נזקים בשל כך, וכי מאירי דורשת כי טכנאי מטעם קומורי יגיע בהקדם כדי לטפל בכל התקלות. בנוסף כזכור, בדוא"ל ששלח פלדמן לצליק ביום 19.8.10 שב פלדמן והתלונן על התקלות הקיימות במכונות ואיים לפנות בכתב לקומורי.
גם בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל חזי ע"י ב"כ אייטוזד: "מהטענות שלך בתיק עולה כי מיד המכונות לא עבדו כמו שרצית", השיב חזי: "נכון"; וכשנשאל מה עשה בשנה הזו שבה גילה כי המכונות לא פועלות כמצופה, השיב: "צליק קיבל עשרות מיילים, גם חלקים שהיינו צריכים לקבל מהמכונות לא התקבלו במסגרת הרכישה, המכונה למשל מאוד ארוכה והדפס מדבר איתו אז מערכת הקשר שזה דבר אלמנטרי של המכונה לא הגיעה, אותו דבר מערכת של איבוק, לא הגיעה" (פרוט' 22.6.20, עמ' 18, ש' 28-25, 22-21).
מכל האמור לעיל, עולה כי הבעיות במכונות התגלו כבר בעת קליטתן אצל מאירי, בשנת 2008 וכן במחצית הראשונה של שנת 2009 בכל הנוגע למכונה השנייה, כי מאירי הייתה ערה לכך והתריעה על כך בפני אייטוזד לא אחת ("צליק קיבל עשרות מיילים"), החל משנת 2009 וכן באופן חוזר ונשנה בשנת 2010. גם ביטול רכישת המכונה השלישית, מבטא את חוסר שביעות הרצון וחוסר האמון מצדה של מאירי כלפי אייטוזד וקומורי, בכל הנוגע למכונות והליקויים הנטענים שנתגלו בהן כבר באותה העת.
אף על פי כן, החל משנת 2008, וחרף התקלות החוזרות ונשנות במכונות, אשר לטענתה של מאירי הסבו לה נזקים בסכום אסטרונומי של כ-13 מיליון שקלים, מאירי לא נקטה בצעדים משפטיים כנגד אייטוזד וקומורי.
רק בשנת 2013, כחמש שנים לאחר קבלת המכונות, שלח בא כוחה של מאירי לבא כוחה של קומורי מכתב בדבר ביטול ההסכם; אלא שבחקירתו הנגדית, העיד חזי כי כלל לא ידע שההסכם בוטל וטען כי הדבר נעשה שלא בידיעתו, על ידי מר פלדמן, שהיה בשעתו סמנכ"ל במאירי (פרוט' 22.6.20, עמ' 29-22). כמו כן, בסיכומיה התנערה מאירי ממכתב ביטול ההסכם וטענה כי הצדדים המשיכו לפעול על פי ההסכם ולכן, בפועל, ההסכם לא בוטל.
למעשה, תביעתה של מאירי בדבר הליקויים הנטענים במכונות, באה לעולם בשנת 2018, וזאת רק לאחר שאייטוזד עצמה הגישה תביעה כנגד מאירי בדבר חוב כספי, וספק רב בעיני אם מאירי הייתה מגישה תביעה נגד אייטוזד, אלמלא הוגשה תביעתה של אייטוזד.
כך או אחרת, מובן כי העובדות המקימות את עילת התביעה של מאירי, שעל בסיסה הוגשה התביעה שכנגד, התגבשו כעשור עובר למועד הגשת התביעה שכנגד (ולא בשנת 2013 עת נשלח מכתב ביטול ההסכם, כפי שטענה מאירי בסיכומיה, מה גם שכאמור, מאירי התנערה ממכתב הביטול וטענה כי ההסכם נותר תקף), כלומר יותר משבע שנים לאחר התגבשות עילת התביעה בגין הליקויים הנטענים במכונות.
לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תביעתה של מאירי התיישנה, אפוא.
אלא שכזכור, מאירי טענה כי יש לאמץ את קביעתו של המותב הקודם שדן בתיק ולקבוע כי התביעה שכנגד וטענות הקיזוז לא התיישנו, וזאת לאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, משום שנושאן ונושא התביעה הראשית הוא אחד והן נובעות מאותן נסיבות; ומנגד, כאמור, לטענת אייטוזד, סעיף 4 לחוק ההתיישנות לא חל בנסיבות המקרה דנא.
סעיף 4 לחוק ההתיישנות – המסגרת הנורמטיבית
סעיף 4 לחוק ההתיישנות, שעניינו "תביעה שכנגד וקיזוז" קובע כך: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
מנוסח הסעיף עולה כי כאשר מוגשת תביעה שכנגד או נטענת טענת קיזוז כנגד תובענה שלא התיישנה או שהתיישנה ולא נטענה כנגדה טענת התיישנות, לא יתאפשר לתובע להעלות טענת התיישנות כנגד התביעה שכנגד ו/או כנגד טענת הקיזוז, אם התביעה שכנגד ו/או טענת הקיזוז והתביעה הראשית, נושאן אחד או אם הן נובעות מאותן נסיבות.
הרעיון העומד מאחורי הוראת סעיף 4 הוא להבטיח שוויון בין בעלי-הדין בנוגע לעניין של השמעת טענת התיישנות. כאשר אחד הצדדים הגיש תביעה, והאחר הגיש תביעה שכנגד באותו נושא, אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בעניין המשמש גם נושא התביעה שכנגד, לחסום בפני הנתבע את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה שכנגד, מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות (ע"א (עליון) 656-9 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ (פורסם בנבו, 13.5.03)).
על כך עמד גם כב' השופט, טל חבקין, בספרו "התיישנות" (עמ' 120-119) כדלקמן: " סעיף 4 לחוק ההתיישנות מחיה תביעה של הנתבע שהתיישנה גם כאשר תביעת התובע לא התיישנה. מצב כזה אינו שוויוני ועלול לפגוע בתובע יתר על המידה: אף שהתובע פעל כדבעי והגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות, הוא יידרש לעסוק בעבר ולהביא ראיות הנחוצות לניהול הגנה מפני תביעה שכנגד שהתיישנה. שתי הדרישות החלופיות הקבועות בסיפה של סעיף 4 לחוק נועדו להפחית חוסר איזון זה ואת הפגיעה האפשרית בתובע: הן תוחמות את התביעה שכנגד, שאינה מוגבלת בתקופת התיישנות: (1) התביעה שכנגד חייבת לעסוק באותו נושא של התביעה העיקרית; או (2) עילת התביעה שכנגד חייבת לצמוח מאותן נסיבות של התביעה העיקרית".
עוד מוסיף כב' השופט חבקין כי: "שני התנאים החלופיים – תביעות שנושאן אחד או שנובעות מאותן נסיבות – נועדו אפוא למתן את הפגיעה האפשרית בתובע אשר הגנתו עלולה להיפגע בשל חלוף הזמן. ההנחה שבבסיסם היא שבמקרה שמוגשת תביעה שכנגד הנובעת מאותו מערך נסיבתי או מאותו נושא של התביעה העיקרית, גדל הסיכוי שכשם שהתובע שמר את הראיות הנדרשות להוכחת תביעתו שלו, הוא שמר גם את הראיות הדרושות לניהול הגנתו מפני תביעה הנוגעת לאותן נסיבות. לעומת זאת אם התביעות נוגעות לנושאים שונים או נובעות מנסיבות שונות, ההנחה היא שלא הייתה לתובע סיבה לשמור את הראיות הנדרשות להגנתו, ולכן היזקקות לתביעה שכנגד תפגע בו יתר על המידה והיא אינה מוצדקת. טעם זה יפה כשאין פער זמנים גדול בין האירועים הרלוונטיים לתביעה לבין האירועים הרלוונטיים לתביעה שכנגד, שאז סביר להניח שהתובע לא הפריד בין הראיות ושמר רק את אלו הדרושות לתביעתו שלו. לעומת זאת במצב שבו תביעת התובע לא התיישנה ותביעת התובע שכנגד התיישנה, הרציונל שבבסיס ההנחה האמורה נחלש. במצב כזה סביר להניח שהתובע שמר את הראיות הדרושות להוכחת תביעתו, אך לא שמר ראיות הנוגעות לאירועים שקרו לפני זמן רב אף אם הן נסבות על אותו נושא".
ודוק: הדרישה לזהות בנושא או בנסיבות חלה גם על טענת קיזוז. כך לדוגמה, בעמ"ש (מחוזי ת"א) 21690-04-14 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 6.1.16) (להלן: "עניין פלוני"), נקבע כי הן טענת הקיזוז והן התביעה שכנגד התיישנו, וזאת משום שלא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 4 ל חוק ההתיישנות, שלפיהם טענת קיזוז ותביעה שכנגד יהיו חסינות מפני טענת התיישנות מקום שבו הן נובעות מאותן נסיבות הנוגעות לתביעה העיקרית (סעיף 3 לפסק הדין).
יצוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק הדין בעניין פלוני, נדחתה, ואילו בית המשפט העליון (כב' השופט ע' פוגלמן) קבע כי: "בענייננו, מוקשית הטענה לפיה טענתו של המערער לקיזוז חוב הלוואה נטען שניתן למשיב לרכישת דירה עבורו ותביעתו של המשיב לפירוק שיתוף בדירה אחרת, אותה קיבלו השניים בירושה מאמם, ופינוי המערער ממנה, נושאן אחד או שנובעות מאותן נסיבות...".
בנוסף קבע בית המשפט העליון כי: "אם אלה פני הדברים בכל הנוגע לטענת הקיזוז קל וחומר שכך הם בכל הנוגע לתביעה שכנגד. גם כאן, וביתר שאת, לא ניתן לומר שמדובר "בנושא אחד" או "באותן נסיבות". התביעה העיקרית הינה, כאמור, תביעת המשיב לפינוי ולפירוק שיתוף בדירה שירשו הצדדים מאמם בשנת 2009 וכן לתשלום דמי שימוש ראויים. עניינה של התביעה שכנגד בהלוואה שנתן המערער למשיב בתחילת שנות השמונים לרכישת דירה עבורו ועבור אשתו. לא די בכך שמדובר באותם צדדים כדי לראות את שתי התביעות כנובעות מאותן נסיבות או ככאלו שנושאן אחד " (ההדגשות שלי – י"ד) (בע"מ (עליון) 1227/16 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 28.3.16)).
גם בת"א (מחוזי ת"א) 2336/04 עיריית ראשון לציון נ' קידר (פורסם בנבו, 19.1.11), נדונה טענת התיישנות שנטענה ביחס לטענת קיזוז, מקום שלא הוגשה תביעה שכנגד. בית המשפט (כב' השופט ע' בנימיני) קבע בסעיף 26 לפסק דינו כי "אין מדובר בתביעה אלא בטענת קיזוז, שעל פי סעיף 4 לחוק ההתיישנות ניתן להעלותה כאשר התביעה וטענת הקיזוז – נושאן אחד, או שהן נובעות מאותן נסיבות ".
כמו כן, בת"א (מחוזי ת"א) 1336/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הולנדר ליפשיץ (פורסם בנבו, 9.10.07) נדונו תביעה כספית וכן טענת קיזוז שהועלתה במסגרת כתב ההגנה. בית המשפט (כב' השופטת ע' ברון) קבע בסעיף 11 את הדברים הבאים: "כפי שפורט, התובענה דנן היא לתשלום יתרת החובה בחשבון, ובפי הנתבעים טענת הגנה שלפיה רשלנות הבנק הסבה לשותפות נזקים שהביאו להגדלתה של יתרת חובה זו. ברי כי המקור הנורמטיבי הן לתובענה והן לטענת הקיזוז הוא ההתקשרות החוזית שבין הבנק לשותפות, ולשתיהן אף נושא משותף - הפרת ההתחייבויות ההדדיות של הצדדים מכוח היחסים החוזיים ביניהם. משכך, על פי הוראת סעיף 4 ל חוק ההתיישנות טענותיהם של הנתבעים כלפי הבנק לא התיישנו " (ההדגשות שלי – י"ד). כלומר, גם מפסק דין זה ניתן ללמוד כי הדרישה בדבר הזהות בנושא או בנסיבות חלה גם על טענת קיזוז, ולא רק על תביעה שכנגד.
כמו כן, בת"א (שלום נתניה) 2194/01 רוברט כהן נ' יוסף גלינאור (פורסם בנבו, 11.6.09) (להלן: " עניין גלינאור"), נדונה תביעה כספית שבמסגרתה נטענה טענת קיזוז. בית המשפט (כב' השופטת א' רבינוביץ' – ברון) קבע כי: "בקשת הרשות להתגונן שבמסגרתה הועלתה על ידי הנתבע טענת הקיזוז, הוגשה ביום 28.9.05. משמע, למעלה משבע שנים לאחר היום שבו התגבשה עילת התביעה הנטענת של הנתבע כנגד התובע. הנתבע טוען כנגד טענת ההתיישנות בהתבסס על סעיף 4 לחוק ההתיישנות... בענייננו, טענת הקיזוז והתביעה אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן נסיבות אלא עניינן בשתי עסקאות שונות שנערכו בין הצדדים, במועדים שונים ונוגעות ליהלומים שונים, כאשר בעסקה אחת נשלחו יהלומים ע"י התובע לנתבע ובשניה נשלחו יהלומים ע"י הנתבע לתובע, עסקה אחת משנת 1997 והשניה משנת 1998. לפיכך סעיף 4 לחוק ההתיישנות אינו חל בעניננו ביחס לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע " (ההדגשות שלי - י"ד).
לפיכך, טענתה של מאירי שלפיה טענות הקיזוז אינן יכולות להתיישן, היא שגויה, וכפי שמורים פסקי הדין שפורטו לעיל (לרבות פסיקת בית המשפט העליון), גם טענת קיזוז עשויה להתיישן לפי סעיף 4 לחוק ההתיישנות.
עתה נשאלת השאלה, מתי, אפוא, ייחשבו תביעה ותביעה שכנגד או טענת קיזוז ככאלה העוסקות באותו נושא או נובעות מאותן הנסיבות? ניתן למצוא מספר קווים מנחים בפסיקה.
כאמור, בפסק הדין בעניין פלוני הנ"ל, נקבע כי טענה לקיזוז חוב הלוואה שניתן לשם רכישת דירה ותביעה לפירוק שיתוף בדירה אחרת שקיבלו הצדדים בירושה, אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות. בנוסף כאמור, נקבע כי התביעה העיקרית לפינוי מדירה, פירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש ראויים, וכן התביעה שכנגד שעניינה הלוואה שניטלה שנים רבות קודם לכן לשם רכישת דירה אחרת, אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות.
בפסק הדין בעניין גד הפצה, נדונה תביעה שעניינה מימוש נכס מקרקעין ששועבד להבטחת אשראי שהעניק בנק, ותביעה שכנגד שהוגשה בגין נזקים שנגרמו בגין חיוב חשבון הבנק בריבית חריגה שנים רבות קודם לכן.
בית המשפט העליון (כב' השופט נ' סולברג) קבע כי התביעות אינן תביעות באותו נושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות, ונימק זאת כך: "העובדה שהמערערת ניהלה את כלל פעילותה הכספית בבנק במסגרת אותו חשבון לא מובילה למסקנה כי יש לראות את כלל הפעולות שנעשו בחשבון במשך עשרות שנים כנושא אחד, או לראות את ההליכים שננקטו מזה ומזה כנובעים מאותן נסיבות. פרשנות שכזו תהיה רחבה יתר על המידה, תחטא לתכלית סעיף 4 לחוק, ולמעשה לא תאפשר לבנק לטעון להתיישנות אף לאחר חלוף עשרות שנים, כל אימת שניהול הפעילות הכספית ימשיך להעשות באותו חשבון הבנק. לא די בכך שמדובר באותם צדדים כדי לראות את שתי התביעות כנובעות מאותן נסיבות או ככאלו שנושאן אחד; וכשמדובר ביחסים ארוכי טווח בין חברה לבין תאגיד בנקאי, אין די כאמור בכך שמדובר באותו חשבון בנק " (סעיף 18 לפסק הדין).
בת"א (מחוזי ת"א) 2496/07 צור נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 10.9.13), קבע בית המשפט כי תביעה לפיצוי בגין השקעות שביצעו חוכרים במקרקעין, ותביעה שכנגד לדמי שימוש ראויים באותם מקרקעין, אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות.
בית המשפט (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) נימק קביעתו כך: "בענייננו, איני סבורה שהתביעה שכנגד ממלאת אחר דרישת הסיפא של סעיף 4 ל חוק ההתיישנות, הדורש כי נושאן של התביעה העיקרית ושל התביעה שכנגד יהיה אחד, או שהללו תנבענה מאותן נסיבות. בתביעה העיקרית עותרים התובעים לפיצוי כספי מהמינהל למעשה בגין השקעותיהם במבנים ובמחוברים במקרקעין הנ"ל; ואילו בתביעה שכנגד עותר המינהל לדמי שימוש ראויים בגין שהותם של הנתבעים שכנגד במקרקעין (לאור החלטות קודמות שבחלק מהתקופה השהות היתה שלא כדין). כלומר – למעשה התביעה העיקרית דנה בנזקי רכוש שהיו לתובעים על המקרקעין וזה גם מה שנשום בחווה"ד שהגישו התובעים; ואילו התביעה שכנגד דנה בדמי שימוש ראויים, קרי: עצם השימוש במקרקעין. המכנה המשותף היחיד של שתי התביעות הוא היותן תביעות כספיות, ולמעט עובדה זו, אין לראות את ההליכים שננקטו כמפורט לעיל כנובעים מאותן נסיבות".
בע"א (מחוזי י-ם) 13921-09-11 הקדש בתי ראנד נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 15.7.12), קבע בית המשפט (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) כי תביעה לתשלום ארנונה ותביעה שכנגד לתשלום דמי שימוש ראויים בגין נכס אחר של הנתבע, אינה עומדת בדרישות סעיף 4 ל חוק ההתיישנות, משום שהתביעות אינן באותו הנושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות (ר' סעיף 16 לפסק הדין).
בע"א (מחוזי ת"א) 2045/02 סלומון קומפרסורים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 7.5.07), קבע בית המשפט (כב' השופט י' גרוס), כי: " התביעות – האחת תביעה של חוב כספי והשנייה תביעה לתגמולי ביטוח – הוגשו בגין פוליסות שונות, הנוגעות לרכבים שונים ולאירועי ביטוח שונים שהתרחשו בתאריכים אחרים. המכנה המשותף היחיד לאותן תביעות הוא זהות הצדדים ובכך אין די, שכן אחרת לא היה טעם בסיפא של סעיף 4 – ממילא, אם בכל פעם שעסקינן בצדדים זהים (שזה המאפיין בלעדיו אין של תביעה שכנגד) היינו רואים זאת כאילו מדובר בתביעות שנושאן או נסיבותיהן זהות, לא היה הגיון להוסיף ולציין זאת במפורש במסגרת הסעיף" (סעיף 21 לפסק הדין).
כמו כן, בת"א (שלום ראשל"צ) 3306/08 כפיר קבלנות בניין בע"מ נ' ירושלמי (פורסם בנבו, 24.1.11) שעסק בתביעה לתשלום דמי ניהול ובתביעה שכנגד שהוגשה בגין נזק שנגרם מהטעיה נטענת בנוגע לשטח הדירה, קבע בית המשפט (כב' השופטת א' סורוקר) כי: "במקרה דנא, כל תביעה עוסקת בנושא אחר: התביעה העיקרית עוסקת בדמי ניהול, ואילו התביעה שכנגד היא תביעה עצמאית, שענינה שטח הדירות. אין קשר בין הנושאים. אין צורך לשמוע את הטיעון בענין שטח הדירות על מנת להכריע באופן שלם וצודק בתביעה לדמי הניהול. אף אין זה ראוי להמריץ בעל דין לישון על טענותיו, ולעוררן במועד אקראי כלשהו, בו הוגשה נגדו תביעה".
גם בפסק הדין בעניין גלינאור אשר צוטט לעיל, שעסק בתביעה ובטענת קיזוז הנוגעות כל אחת לעסקה נפרדת ביהלומים אשר נערכו בין אותם צדדים ובהפרש של שנה, נקבע כי הן אינן עוסקות באותו נושא או נובעות מאותן הנסיבות: " בענייננו, טענת הקיזוז והתביעה אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן נסיבות אלא עניינן בשתי עסקאות שונות שנערכו בין הצדדים, במועדים שונים ונוגעות ליהלומים שונים, כאשר בעסקה אחת נשלחו יהלומים ע"י התובע לנתבע ובשניה נשלחו יהלומים ע"י הנתבע לתובע, עסקה אחת משנת 1997 והשניה משנת 1998. לפיכך סעיף 4 לחוק ההתיישנות אינו חל בעניננו ביחס לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע".
מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה אשר פורטה בהרחבה לעיל, נחה דעתי כי תביעתה של אייטוזד ותביעתה שכנגד של מאירי, כמו גם טענות הקיזוז שטענה מאירי אשר עילתן זהה לעילות התביעה שכנגד, אינן באותו נושא ואינן נובעות מאותן הנסיבות.
ראשית, כפי שפורט לעיל, אין די בכך שקיימת זהות בין הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד או בטענת הקיזוז. שנית, תביעתה של אייטוזד מבוססת על חובות כספיים הנוגעים למוצרים בתחום הדפוס שמאירי רכשה ממנה, החל משנת 2016 ושתמורתם לא שולמה, בעוד שתביעתה שכנגד של מאירי וטענות הקיזוז עוסקת בליקויים נטענים במכונות קומורי שרכשה מאירי בשנת 2008 והנזקים שנגרמו לה, כביכול, בגינם.
העובדה שמאירי רכשה מאייטוזד ציוד היקפי בשנת 2016, שנועד לשימוש במכונות הקומורי שנרכשו בשנת 2008, אינה הופכת את התביעות לתביעות באותו נושא, ובצדק טענה אייטוזד כי התייחסות לתביעתה ולתביעה שכנגד כאל תביעות שבנושא אחד, לא תאפשר לאייטוזד לטעון להתיישנות כל אימת שמאירי ממשיכה לעשות שימוש במכונות קומורי, וכי סיטואציה זו עשויה להימשך שנים רבות. תוצאה כזו אינה סבירה, כפי שנקבע גם בפסק הדין בעניין גד הפצה הנ"ל.
כמו כן, בעוד שתביעתה של אייטוזד עניינה בחוב כספי המבוסס על חשבוניות שלא שולמו, תביעתה של אייטוזד עניינה בליקויים נטענים במכונות אשר הצריכו הגשת חוות דעת הנדסית בנושא, באופן אשר מלמד אף הוא על השוני המהותי שבין התביעות.
זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי מאירי פנתה לקומורי בהזדמנויות שונות, הן באופן ישיר (ר' למשל עמ' 198-143 לתצהירי מאירי) והן באמצעות עורכי דינה, אשר ניהלו עם קומורי משא ומתן בנוגע לפיצוי בגין הליקויים במכונות, ואף נערכה לפחות פגישה אחת לשם כך בהולנד.
גם מכך ניתן ללמוד כי תביעתה של מאירי בנוגע לליקויים במכונות הופנתה בזמן אמת לנציגיה של קומורי ועוסקת בליקויים במכונות ואין כל קשר לרכישת הציוד ההיקפי מאייטוזד שנעשתה שנים רבות לאחר מכן.
ניסיונה של מאירי לקשור בין תביעת אייטוזד לתביעה שכנגד ולטענות הקיזוז, בכך שהפנתה לסעיף בהסכם הקובע כי אייטוזד תספק למאירי "after sales services", כאשר את המונח הזה היא מפרשת כשירותי התיקון שנתנה אייטוזד למכונות קומורי לאחר כריתתו של ההסכם, במשך כל שנות ההתקשרות העסקית בין הצדדים, אין בה ממש.
ראשית, בהסכם משנת 2008 נקבעה הוראה העוסקת בתקופת האחריות עבור המכונות (Warranty), כאשר, אייטוזד הוגדרה כ-Vendor וקומורי הוגדרה כ- Warranty Guarantor, ובמסגרתה נקבע כך (ההדגשות שלי – י"ד):
"Warranty and after sales services shall be coordinated and performed by the Vendor under the supervision of the Warranty Guarantor.
[…]
Warranty will be in effect for 12 months from the date of signing the Press Acceptance Certificate ".
בהינתן שהמועד שבו נחתם מסמך ה-Press Acceptance Certificate הוא 7.9.09, אזי אחריותה של אייטוזד חלה עד יום 6.9.10. לפיכך, ניסיונה של מאירי לפרש את הביטוי "after sales services" ככזה המתפרש במשך כל השנים שבהן היו הצדדים בקשרים עסקיים, אין בו ממש, משעה שנקבע בהסכם מפורשות כי האחריות גם בגין רכיב ה- "after sales services" תהיה לתקופה בת שנה.
אולם גם אם אניח לטובתה של מאירי כי אין לתת משקל רב להוראה זו משום שבפועל אייטוזד המשיכה לספק למאירי שירותי תיקון עבור המכונות גם לאחר תום תקופת האחריות, הרי שעדיין לא יהיה בכך כדי לסייע למאירי, היות שטענותיה של מאירי מתייחסות מפורשות לליקויים במכונות שהתגלו עם קבלת המכונות (ושבגינן שקלה מאירי לבטל את רכישת המכונה השניה וביטלה בפועל את רכישת המכונה השלישית).
טענותיה של מאירי בהקשר זה פורטו בהרחבה לעיל, וכן הובאו אינדיקציות רבות נוספות לכך שתביעתה של מאירי עניינה בתקלות שאירעו במכונות, ואין צורך לחזור עליהן, אולם לשם הדוגמה, בסעיף 17.4 לתצהירו של חזי, בחלק העוסק בשחיקת הלוחות במכונות, נכתב: "בנוסף, וכפי המפורט בחוות הדעת של מר הרמן, הליקויים במכונות גרמו לשריטות בלוחות, וכתוצאה מכך לא ניתן להשתמש בלוחות שימוש חוזר". והדברים ברורים.
לאור כל האמור, שוכנעתי כי תביעתה של אייטוזד ותביעתה שכנגד של מאירי, כמו גם טענות הקיזוז מטעמה, אינן בנושא אחד ואינו נובעות מאותן נסיבות; ובהינתן שזו מסקנתי, הרי שסעיף 4 לחוק ההתיישנות אינו חל על נסיבות המקרה דנא, כך שאייטוזד אינה מנועה מלהעלות טענת התיישנות ביחס לתביעה שכנגד של מאירי וכן ביחס לטענות הקיזוז וכפי שכבר קבעתי לעיל, דיון בטענת ההתיישנות לגופה, מביא למסקנה כי התביעה שכנגד וטענות הקיזוז התיישנו.
סעיף 9 לחוק ההתיישנות
טענה נוספת שטענה מאירי היא כי סעיף 9 לחוק ההתיישנות חל על המקרה דנא. לטענתה, סעיף 9 העוסק ב-"הודאה בקיום הזכות" חל בענייננו, היות שבמסגרת תכתובת דוא"ל שהתקיימה בין נציג מאירי, מר ערן וגנר, לבין נציג קומורי ביום 4.8.17 (עמ' 140 לתצהירי מאירי), ושעליה היה מכותב גם צליק ז"ל, קומורי הנחתה את מר וגנר לפנות לאייטוזד לגבי העניין מושא פנייתה בדוא"ל זה, היינו "activities, sales, parts, 1st and 2 nd line support…" .
לכן, לטענת מאירי, משעה שצליק לא התנגד לאמור בדוא"ל, היינו שעל מאירי לפנות לאייטוזד כדי לקבל מענה ולא ישירות לקומורי, הרי שהוא הסכים לכך שאייטוזד היא האחראית הבלעדית לנושא השירות והאחריות.
דין הטענה להידחות. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כך: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".
נתחיל מכך שאין בתכתובת האמורה כל התייחסות מצדו של צליק, לא כל שכן הודאה בדבר אחריותה של אייטוזד לנושא האחריות והשירות. העובדה שצליק היה מכותב ולא הגיב, לא הופכת אותו למי שמסכים עם מה שנכתב, מה גם שלא הוכח כי צליק קיבל את הודעת הדוא"ל או ראה אותה, בפרט שהיא נשלחה בחודש אוגוסט 2017, כאשר ידוע שצליק נפטר בחודש אוקטובר 2017 והיה חולה עוד קודם לכן.
אולם יתרה מכך - גם לו היה ניתן לראות בשתיקה של צליק משום הסכמה לאמור במייל והודאה בכך שאייטוזד אחראית לנושא השירות, אין בכך משום הודאה בקיום זכות במובנו של סעיף 9 לחוק, הדורש כי ההודאה תהיה לגבי הזכות הספציפית הנתבעת בתביעה, כלומר במקרה דנא, הודאה בנזקים העצומים שמאירי טוענת להם והסכומים שנתבעו בגינם, בסך של מיליוני שקלים, כאשר ברור כי אין באותו מייל הודאה בכך.
לפיכך, הטענה שלפיה תקופת ההתיישנות דינה להיספר החל ממועד התכתובת האמורה, דינה להידחות.

"נזק מתמשך"; "עילה מתחדשת"
טענה נוספת שטענה מאירי בסיכומיה היא שכתוצאה מהשירות הלקוי שניתן על ידי אייטוזד לתקלות במכונות, נגרם למאירי נזק מתמשך, במובן זה שעילת התביעה של מאירי היא עילה מתחדשת, אשר "נולדה מחדש" בכל פעם שהופיעה תקלה במכונות, וכי פירוש הדבר הוא שתביעתה וטענות הקיזוז שטענה לא התיישנו.
מנגד, טענה אייטוזד כי הטענה בדבר נזק מתמשך מהווה הרחבת חזית וכי הטענה בדבר נזק מתמשך סותרת את טענותיה של מאירי בדבר הליקויים במכונות. לטענת אייטוזד, טענות מאירי אינן עוסקות בשירות לקוי, כי אם בתקלות במכונות שהתגלו ממש עם קבלתן של המכונות, כפי שנטען מפורשות בכתבי טענותיה של מאירי.
לכך השיבה מאירי כי הטענה בדבר נזק מתמשך נטענה מפורשות בכתבי טענותיה, והפנתה לסעיף 3.9 לכתב ההגנה ולסעיפים 8 ו-17 לכתב התביעה שכנגד. בנוסף טענה מאירי כי אין בעובדה שהתגלו ליקויים במכונות בסמוך למועד התקנתן, כדי לשלול את קיומו של הנזק העיקרי שנגרם, לשיטתה, בגין השירות הלקוי שניתן על ידי אייטוזד. לטענתה, אייטוזד הייתה אחראית לספק after sales services, וכי אם היה ניתן שירות ראוי, אזי היו נמנעים הנזקים שנגרמו למאירי, שכן בפועל לא הייתה אפשרות אמיתית ומעשית להחליף את המכונות.
לאחר עיון, נחה דעתי כי דין טענותיה של מאירי בדבר קיומו של נזק מתמשך, להידחות.
ראשית, מעיון בכתבי טענותיה של מאירי ובפרט בסעיפים שאליהם הפנתה, עולה כי הטענה בדבר נזק מתמשך לא נטענה מפורשות. כל שנטען הוא שנגרמו למאירי נזקים בשל ליקויים במכונות ובשל מתן שירות בלתי מקצועי על ידי אייטוזד. אולם יתרה מכך, מבחינה מהותית, טענתה של מאירי בדבר נזק מתמשך היא טענה שנועדה להדוף את טענת ההתיישנות שטענה אייטוזד במסגרת כתב ההגנה שכנגד, שהוגש במענה לתביעה שכנגד שהגישה מאירי.
טענה זו צריכה הייתה להיטען בהזדמנות הראשונה, ובהתאם להלכה הפסוקה, ההזדמנות הראשונה להשיב לטענת התיישנות כאמור צריכה להיעשות על דרך של הגשת כתב תשובה.
לפי תקנה 61 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תובע רשאי להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, וכל עוד לא הוגש כתב תשובה, יראו את העובדות שבכתב ההגנה כמוכחשות ושנויות במחלוקת.
עם זאת, במקרה שבו מועלית בכתב ההגנה טענת התיישנות, הרי שעל כתב התשובה לכלול מענה ענייני לכך, בפרט אם מבקשים לטעון לתחילת תקופת ההתיישנות במועד שונה מזה שטען לו הצד שכנגד, למשל על סמך סעיפים כאלה ואחרים בחוק ההתיישנות (כגון סעיפים 8 או 9) או על סמך טענות כדוגמת הטענה שטוענת מאירי כעת, כאילו מדובר בעילה מתחדשת.
בהיעדר כתב תשובה בנסיבות שכאלה, טענות מסוג זה, אשר נטענות בסיכומים, לא יישמעו מפאת הרחבת חזית. במקרה כזה, סוגיית ההתיישנות תוכרע בהתאם לטענות שבכתב התביעה וכתב ההגנה (ר' ע"א (עליון) 7261/97 אילנה ושלמה שרבני ואח' נ' חברת האחים שבירו בע"מ (פורסם בנבו, 7.9.00); ע"א (עליון) 6913/18 שמואל שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 4.8.20); ע"א (עליון) 7599/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח (פורסם בנבו, 3.3.20); ת"א (מחוזי-ת"א) 1623/05 אלסיבוני אופירה נ' עו"ד יניב עצמון (פורסם בנבו, 22.1.08); בש"א (מחוזי ת"א) 7488/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.07); ע"א (מחוזי ת"א) 1904/05 פלדמן קוט נ' עזבון המנוח זאב גוטמן ז"ל (פורסם בנבו, 7.8.06).
לפיכך, אילו רצתה מאירי לפתוח פתח לדיון בטענתה שלפיה תביעתה שכנגד לא התיישנה, מהטעם שמדובר ב-"נזק מתמשך" הנובע מהשירות הלקוי לכאורה שסיפקה אייטוזד, אשר הביא להתחדשותה של עילת התביעה, היה עליה להגיש כתב תשובה שכנגד ולטעון בו את העובדות המבססות טענות אלה.
לפיכך, בהיעדר כתב תשובה שכנגד המתייחס לטענת ההתיישנות שטענה אייטוזד, יש לבחון האם המועדים המיוחסים לאירועים הנטענים בכתב התביעה שכנגד התיישנו אם לאו, וכפי שכבר קבעתי לעיל, מדובר באירועים שהתיישנו זה מכבר.
לא זו אף זו, סבורני כי הטענה בדבר קיומו של "נזק מתמשך" כלל אינה רלוונטית לסיטואציה הנדונה במסגרת התביעה דנא. התביעה דנא עוסקת בהפרת חוזה כביכול, ולא בעוולה נזיקית. עילת התביעה נוצרה עם קבלת המכונות ובהן הליקויים, כבר בין השנים 2008-2009. מובן כי כל עוד לא תוקנו הליקויים במכונות כדבעי, הצטברו נזקים, אולם אין פירוש הדבר כי מדובר בעילה מתחדשת, אלא מדובר בעילה אחת שגרמה לנזק למן ההתחלה ושניתן היה לתבוע אותו כבר לפני שנים רבות.
אלא שמאירי שקטה על שמריה, לא נקטה בהליכים משפטיים, וככל שהליקויים במכונות לא תוקנו, מטבע הדברים נגרמו עוד ועוד נזקים , אולם כאמור, אין פירוש הדבר כי כל נזק נוסף שנגרם מעת לעת, עקב אותם הליקויים שהיו קיימים מאז ומתמיד, כלומר החל מרגע קבלת המכונות, הקים עילת תביעה חדשה ועצמאית.
לאור כל האמור לעיל, הטענה בדבר נזק מתמשך נדחית, אפוא.
במאמר מוסגר, ולמעלה מן הדרוש, יצוין כי אני ער לכך שאייטוזד לא הגישה כתב תשובה במסגרת התביעה העיקרית, במענה לכתב ההגנה שהגישה מאירי ושבו נטענו טענות הקיזוז, כתב תשובה שבו הייתה אמורה לכאורה אייטוזד לטעון את טענת ההתיישנות כנגד טענות הקיזוז.
עם זאת, יושם לב לכך שבניגוד לאייטוזד, שטענה הרחבת חזית, מאירי כלל לא העלתה בסיכומיה, או בכל מקום אחר, טענה שלפיה יש לדחות את טענת ההתיישנות שטענה אייטוזד ביחס לטענות הקיזוז, בשל הרחבת חזית ומהסיבה שלא הוגש כתב תשובה על ידי אייטוזד ומכאן לכאורה נפתחה הדלת לכך.
אולם יתרה כך, גם לו הייתה נטענת טענה כזו, דינה היה להידחות, משום שמאירי הגישה תביעה שכנגד, באותן העילות שעליהן מבוססות טענות הקיזוז, ולמעשה בכך "נבלעו" טענות הקיזוז בתביעה שכנגד.
בהתאם לכך, יש לראות בטענת ההתיישנות המפורשת שטענה אייטוזד בכתב ההגנה שכנגד, כמכוונת מכללא גם כלפי טענות הקיזוז, אשר כאמור זהות לתביעה שכנגד, ומבוססות על אותן העילות אשר התביעה שכנגד מבוססת עליהן.
טענות נוספות
אדון בקצרה במספר טענות נוספות שעלו במסגרת סיכומי הצדדים.
אחת הטענות שטענה מאירי היא כי הסיבה שנמנעה מלהגיש את תביעתה במשך השנים, נעוצה בכך שאייטוזד הייתה היבואן הבלעדי של מכונות קומורי בישראל, ומשכך מאירי הייתה תלויה בה, בבחינת "בת ערובה", לצורך קבלת שירות או רכישת חלקים בקשר עם מכונות הקומורי. לטענתה של מאירי, היא נמנעה מלהגיש תביעה נגד אייטוזד "כדי להימנע מסכסוך שעצם קיומו עשוי היה לגרום לה לנזק חמור" (סעיף 11 לסיכומי מאירי).
דין הטענה להידחות. ככל ששירות התיקונים שסיפקה אייטוזד היה בלתי מקצועי ולא פתר את התקלות, כטענת מאירי, אזי כיצד בדיוק הייתה מאירי תלויה באייטוזד, אם ממילא אייטוזד "לא סיפקה את הסחורה" ולא פתרה את התקלות במכונות? לא ברור.
כמו כן, מאירי הגישה תביעה שכנגד (וטענה טענות קיזוז) בגין נזקים נטענים המסתכמים בכ-13 מיליון שקלים, כך שלא ברור מאיזה "סכסוך שעצם קיומו עשוי היה לגרום לה לנזק חמור" ניסתה מאירי להימנע, כלום נזקים בשיעור של כ-13 מיליון שקלים אינם מהווים נזק חמור מספיק?
כמו כן, מחומר הראיות בתיק עולה כי מאירי הייתה במשך השנים בקשר ישיר עם חברת קומורי (עמ' 198-143 לתצהירי מאירי לתצהירי מאירי), ובנוסף, מאירי הזמינה טכנאים, כדוגמת מר דן שחר, שאת הקבלות בעד שירותיו צירפה מאירי לתצהיריה (עמ' 600-563 לתצהירי מאירי).
לפיכך, לא שוכנעתי כי מאירי הייתה תלויה באייטוזד וכי "תלות" זו שמה אותה בסיטואציה שבה נקיטה בהליכים משפטיים נגד אייטוזד הייתה מרעה את מצבה (ובפרט כאשר היא טוענת לנזקים בסכום עתק של כ-13 מיליון שקלים), באופן שיכול היה להצדיק את אי הגשת תביעתה במשך שנים.
עוד לטענת מאירי, צליק ז"ל הבטיח כי הפיצוי בגין הליקויים הנטענים במכונות, יינתן למאירי כנגד רכישות עתידיות, ובשל סיכום זה, לא נקטה מאירי בהליכים משפטיים.
גם דין טענה זו להידחות. ראשית, אין כל ראיה לסיכום הנטען בין הצדדים בחומר הראיות, וממילא קשה לברר טענה זו לאחר פטירתו של צליק ובנזק ראייתי אשמה מאירי.
שנית, קשה להלום את טענתה של מאירי, שלפיה ויתרה על תביעת נזקיה (שכביכול הלכו ותפחו לכדי סכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים), בתמורה לכך שיתאפשר לה לבצע רכישות עתידיות מאייטוזד, ובפרט כאשר ידוע כי בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 30.11.17, שילמה מאירי לאייטוזד סכום כספי ע"ס 52,000 ₪ (ככתוב במכתב סיכום הפגישה שנערך לאחר תשלום זה על ידי קלמי: "ב-26/2/17 שולם ע"ח 52,000 ₪ להקטנת החוב ללא סגירת חשבונות וללא קבלת זיכויים אשר מגיעים לנו... למרות שטרם קיבלנו זיכויים כפי שהובטח, עד יום ב' הקרוב תקבלו שיקים נוספים בגין חשבוניות שאינן שנויות במחלוקת בנוסף לשיקים שקיבלתם בפגישתנו ביום ה' האחרון" (נספח ט"ו לכתב התביעה)); בנוסף, כאמור, במסגרת הליך זה הודתה מאירי בקיומו של חלק מהחוב, ע"ס 81,415 ₪, כמפורט לעיל.
אילו היה ממש בטענה בדבר הסיכום עם צליק ז"ל בדבר קיזוז הנזקים הנטענים בגין הליקויים כנגד רכישות עתידיות, מדוע שילמה מאירי לאייטוזד 52,000 ₪ ומדוע הודתה במסגרת ההליך דנא בקיומו של חוב ע"ס 81,415 ₪? הרי חוב זה אמור להתקזז מעלות נזקיה הנטענים של מאירי, בהתאם לסיכום כביכול שנעשה עם צליק ז"ל.
זאת ועוד, ידוע כי חברת קומורי הציעה למאירי לבצע תיקונים במכונות הקומורי על חשבונה, בעלות של 100 אלף אירו, אולם כפי שהעיד חזי, מאירי סירבה היות שלטענתה הדבר היה משבית לה את המפעל (פרוט' 22.6.20, עמ' 19, ש' ; 19-15; עמ' 22, ש' 8-4). בניגוד לנטען בכתב התביעה שכנגד, לא מדובר היה בהתחייבות לפיצוי בסכום הנ"ל, אלא בהצעה לבצע תיקונים בעלות זו, שהוצעה במסגרת מגעים לפשרה שהתנהלו בין מאירי לבין קומורי. לא הייתה כל התחייבות מצדה של אייטוזד בעניין זה, לא נכרת כל הסכם ואין למאירי כל זכאות לקבל את הסכום הנ"ל גם לא מקומורי ובוודאי שלא מאייטוזד.
כמו כן, מדברים אלו עולה כי מכונות הקומורי עבדו ולא היו מושבתות לחלוטין, ואילו מאירי סירבה לאפשר לקומורי לבצע תיקונים, כדי לא להשבית לחלוטין את עבודתן. לפיכך, טענתה של מאירי בדבר אי מתן שירות תיקונים כדבעי היא מוקשית, במובן זה שמאירי מבקשת לתלות את האחריות לנזקיה הנטענים בשירות הלקוי לכאורה שסיפקה אייטוזד, בעוד שמאירי עצמה סירבה לאפשר לקומורי לתקן את המכונות ולהחליף את החלקים הטעונים החלפה.
ולבסוף, במסגרת חקירתו הנגדית, הודה חזי כי במהלך התקופה הרלוונטית, היה טרוד בהליכי גירושין קשים שעבר ולכן לא התפנה לטפל בנושא הליקויים הנטענים במכונות, וכי הפקיד את הטיפול בידיו של הסמנכ"ל פלדמן, אשר ביטל את ההסכם "מאחורי גבו" של חזי: "היו לי גירושים קשים ופלדמן טיפל בכל הדברים האלה. ב-2013 נחתם הסכם ביני לבין גרושתי וראיתי שהעלויות של פלדמן כל כך יקרות לנו ונאלצתי לפטר אותו, אז יכול להיות שכתוצאה מזה הגיע ת/1, לך תדע מה הוא עשה מאחורי גבי" (פרוט' 22.6.20, עמ' 20, ש' 8-6).
מלבד העובדה כי מר פלדמן, אשר לטענת חזי "טיפל בכל הדברים האלה", לא זומן למתן עדות בתיק זה (ואין ממש בטענת מאירי שלפיה מר פלדמן אינו נמצא בשליטתה, היות שניתן היה לזמנו למסור עדות באמצעות בית המשפט), והדבר פועל לחובתה של מאירי, סבורני כי דבריו של חזי מדברים בעד עצמם ומעידים כי מאירי זנחה את תביעתה.
רק בחלוף שנים רבות, ורק כאשר אייטוזד הגישה תביעה כנגד מאירי בגין תשלומים שלא שולמו לה, נזכרה מאירי להגיש את תביעתה ולטעון את טענותיה המתייחסת לנזקים בסכומי עתק העומדים על כ-13 מיליון שקלים, אלא שכאמור, תביעתה של מאירי התיישנה זה מכבר, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
לבסוף אציין כי גם לגופו של עניין יש להטיל ספק רב בנזקים שנטענו בתביעה שכנגד ובטענות הקיזוז, אשר חלקם סתמיים וכלליים, ולא צורפה כל ראיה לגביהם, ואחרים מנופחים ומוגזמים בצורה קיצונית, כך שנראה כי בתגובה לתביעת אייטוזד, החליטה מאירי להעלות מן האוב רשימת מכולת של טענות מכל הבא ליד, אך כדי להדוף את התביעה של אייטוזד, אשר גם מאירי כנראה ידעה כי יש בה ממש.
סוף דבר
תביעתה של אייטוזד מתקבלת, אפוא, באופן חלקי, כך שמאירי תשלם לאייטוזד 127,758 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
התביעה שכנגד נדחית.
בנסיבות, תשלם מאירי לאייטוזד שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר עבור התביעה והתביעה שכנגד בסכום כולל של 75,000 ₪. כן תשלם מאירי לאייטוזד השתתפות בהוצאות האגרות של אייטוזד בשיעור 75% כיחס בין הסכום שהתקבל לסכום שנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לגזברות ועד התשלום בפועל לתובעת.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין למאירי.
ניתן היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021.