הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 30569-03-15

התובעים:

1.וואנג יואג'יאן
ע"י בא כוחו עו"ד ט. פרדמן ואח'
2.המוסד לביטוח לאומי
ע"י בא כוחו עו"ד ע. רקובר ואח'

נגד

הנתבעים:

1.חסון גשר כח אדם בע"מ
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נתבעים 1-2ע"י ב"כ עו"ד א. הולט ואח'
3.מ. שניידר קבלני בניין בע"מ
4.רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ
5.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבעים 3-5 ע"י ב" כ עו"ד צ. רפפורט ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, עקב תאונת עבודה נטענת מיום 9.2.12 [להלן: "התאונה"]
הצדדים והרקע לתובענה:
1. התובע 1, יליד 8.10.1984, הגיע בחודש יוני 2008 מסין לישראל לצורך עבודה בענף הבנייה. [להלן: "התובע"].
התובע 2, המוסד לביטוח לאומי [להלן: "המל"ל"] שילם לתובע תגמולים עקב התאונה במסגרת מחלקת נפגעי עבודה.
נתבעת 1, [להלן: " חסון"] היא חברת כוח אדם אשר גייסה וסיפקה עובדים לחברות שונות איתם עבדה. במועד הרלוונטי לתביעה היה התובע רשום אצלה כעובד.
נתבעת 2, [להלן: " מנורה"] הייתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של חסון.
נתבעת 3, [להלן: "מ. שניידר"] היא חברה קבלנית רשומה, אשר שימשה כקבלן משנה באתר בניה בכפר סבא והעסיקה בפועל את התובע.
נתבעת 4, [להלן: " שבירו"] היא חברה קבלנית רשומה, אשר שימשה כקבלן ראשי באתר בניה בכפר סבא בו עבד התובע באמצעות חברת שניידר.
נתבעת 5 [להלן: "הפניקס"] הייתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של שניידר ושבירו.
2. ביום 9.2.12 במסגרת עבודתו באתר הבנייה, שעה שהרכיב תבניות בגג קומה חמישית בבניין שבבניה , נפל התובע מגג הקומה החמישית אל רצפת הקומה החמישית, גובה של כ- 3 מטר. כתוצאה מהנפילה נגרם לו שבר בשורש כף שמאל.
3. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, והמל"ל אף הצטרף כתובע נוסף בתביעה להשבת התגמולים ששילם לתובע עקב פגיעתו בתאונה.
טענות הצדדים
עיקר טענות התובע:
4. נפילתו נגרמה כתוצאה מהתרשלות הנתבעים כולם אשר, בין השאר, לא דאגו:
א. לחיזוק הקורות שתמכו בתבנית עליה עמד ולקיבוען כראוי.
ב. לספק אמצעי בטיחות ובהם רתמת בטיחות.
ג. לקיים תדריך בטיחות בכל הנוגע לעבודה בטוחה בגובה בכלל, ובשפה הסינית
בפרט, ולהקפיד על עבודה בטוחה.

עיקר טענות המל"ל:
5. גם המל"ל כמו התובע סבור כי דין התביעה להתקבל, הן מנימוקי התובע והן מהנימוקים הבאים:
א. הנתבעות כול ן אחרא ייות מעצם היותן מעבידות התובע .
ב. הנתבעות כול ן נמנעו מהבאת עדים ל הוכחת טענתן כי התאונה כלל לא אירעה.
במיוחד נמנעו מהעדת המפקחים שהיו באתר הבניה במועד הרלוונטי.
ג. בכל מקרה, יש להבחין בין אחריות המעביד - חברת כח אדם, חברת חסון לבין המעבידים בפועל, שבירו ושניידר. מאחר שחסון אחראית על הצד האדמיניסטרטי בלבד, אין להטיל אחריות ובכל מקרה ועפ"י הפסיקה שהתגבשה במהלך השנים, גם אם תוטל עליה אחריות, צריך שתהא זו אחריות מופחתת.
ד. שעה שסכום הנזק לו יהא התובע זכאי גבוה בהרבה מ תגמולי המל"ל ששולמו לו - זכאי המל"ל לשיפוי מלוא התגמולים ששילם לתובע.
ה. בהינתן כי שניידר ושבירו אינן מעבידות יו של התובע , זכאי המל"ל להיפרע מהן בגין התגמולים ששילם לתובע.
עיקר טענות חסון וכלל:
6. דין התביעה נגדן להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים:
א. כחברת כוח אדם אחראית חסון אך ורק לתשלום שכרו של התובע, ואין להטיל עליה חובות המוטלות ע ל מעביד בכל הקשור לאמצעי בטיחות שיש להנהיג באתר בניה.
ב. שניידר ושבירו היו מזמינות העבודה ושמשו כקבלן ראשי וכמעבידותיו בפועל של התובע , ועל כן הן היו האמונות על מתן הדרכות, הוראות עבודה ו אספקת אמצעי בטיחות ופיקוח. בכל מקרה שבירו ושניידר התרשלו שעה שלא דאגו לפיקוח רצוף ו/או לה ימצאות רצופה של מנהל עבודה באתר.
ג. על אף האמור, וככל שיקבע כי חסון הינה מעבידתו של התובע, הרי שחסון נהגה כ 'מעביד סביר'.
ד. יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע, שכן התאונה התרחשה כתוצאה מרשלנותו שעה שידע על קיומו של סיכון סביר הכרוך בעבודתו ועל כן היה עליו להיזהר אף ללא כל אזהרה מיוחדת ממעבידו.
וגם - היה זה התובע בעצמו שהתקין את קורות התמיכה בתבנית ממנה נפל. מדובר בעובד מיומן ומקצועי שעבד בבניין מספר שנים לפני ואחרי התאונה מושא התביעה וחזקה עליו שידע כיצד יש להתקין את קורות התמיכה בתבנית בצורה נכונה ובטוחה.
ה. בכל מקרה - התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, לפיכך ומטעם זה לבדו - דינה להידחות.
עיקר טענות שניידר שבירו והפניקס:
7. דין התביעה נגדן להידחות, בין השאר, מהנימוקים הבאים:
א. התובע אינו יודע לומר, היכן בדיוק עבד במועד התאונה הנטענת.
ב. מועד התאונה המצויין בכתב התביעה שונה מזה המופיע במסמכים הרפואיים השונים.
ג. לא כל העדים לאירוע זומנו להעיד, ועל כן יש רק להניח שאילו זומנו כל העדים היה בעדותם כדי לפגוע בתביעה.
ד. במסמכי המל"ל לא מתוארות נסיבות התאונה אלא באופן כללי.
ה. שעה שחסון טרחה להסתיר את זהות האתר בו עבד התובע, הרי שלו יוכרע כי אכן התאונה קרתה , על חסון יהא לשאת במלוא הפיצוי לו זכאי התובע וזאת שעה שלא דיווחה לשניידר או לשבירו אודות התאונה.
ו. ככל שתימצא גרסתו של התובע אמינה, הרי שיש להטיל את מלוא האחריות עליו, שכן הוא זה שהרכיב בפועל את קורות התמיכה.
ז. בכל מקרה - התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל.
עד כאן טענות הצדדים.

הנכות:
8. בין הצדדים הוסכם להעמיד את נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע בגין השבר שנגרם לו בשורש כף יד שמאל (יד לא דומיננטית) על 5%.
הראיות:
9. מטעם התובע:
העידו :
- התובע - תצהירו סומן ת/1 (על כל נספחיו).
- וואנג קסוצ'ין - חבר התובע שעבד עימו במועד התאונה [להלן: "וואנג"]- תצהירו סומן ת/2.
כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:
תמונות צבע של אתר הבניה שצילם וואנג סומנו- ת/3.
מכתב מטעם שניידר מיום 21.8.13 ביחס לוואנג סומן - ת/5.
ציור שצייר התובע במהלך חקירתו באשר למקום נפילתו סומן - ת/6.
מכתב מטעם ב"כ התובע מופנה אל חסון שניידר ושבירו מיום 18.11.12 סומן - ת/7.
10. מטעם המל"ל הוגשו המסמכים הבאים:
תעודת עובד ציבור סומנה - ת/4.
11. מטעם חסון ומנורה לא העידו עדים אך הוגשו המסמכים הבאים:
תיק מוצגים - סומן נ/1 [על כל נספחיו (1-4)]
הסכם בין חסון לשניידר- סומן נ/2.
12. מטעם שניידר שבירו והפניקס
העידו :
ירון בוקובוזה - תצהירו סומן נ/3.
אייל ליבוביץ - תצהירו סומן נ/4.
כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:
מסמכים רפואיים בענינו של התובע - סומנו נ/5.
מסמכים חלקיים מטעם המל"ל - סומנו נ/6.

המחלוקות:
13. הצדדים חלוקים הן מבחינה עובדתית (נסיבות התרחשות התאונה) והן מבחינה משפטית (קיומה של אחריות, אם בכלל, וקיומו של אשם תורם מצד התובע אם בכלל). עוד חלוקים הצדדים בשאלת הנזק לרבות בשאלת התפקודיות וקביעת בסיס שכרו של התובע.
לפיכך, אלו הן השאלות העומדות לפתחי ובהן עלי להכריע:
השאלה הראשונה: מהן נסיבות התאונה.
השאלה השנייה: האם בנסיבות התאונה יש מקום להטיל אחריות על מי מהנתבעות. תהא התשובה חיובית, שאז יהא עלי לדון ב שלוש שאלות נוספות:
האחת: לקבוע מה חלקה של כל אחת מהנתבעות באחריות?
השנייה: האם יש להטיל על התובע אשם תורם?
השלישית: מהם נזקי התובע לרבות הכרעה בשאלה כיצד יש לחשב את בסיס שכרו בארץ ובסין.
אדון להלן בשאלות אלה לפי סידרן. ראשון ראשון ואחרון אחרון.
נסיבות התאונה:
14. לגרסת התובע, הוא נפל אל רצפת קומה חמישית בשלד של בניין בו עבד ב כפר סבא, שעה שתבנית יציקה עליה עמד בקומה שישית "השתחררה" ממקומה, וזאת מאחר שהקורה שאמורה היתה לתמוך בתבנית לא הותקנה כראוי [ראו סעיף 6 לתצהירו, ת/6 וכן את עדותו מיום 1.1.20בעמ' 24-25 ].
בעדות התובע תמך חברו וואנג שהעיד, כי הוא עבד עם התובע באותו הבניין אם כי בחלל אחר כששמע רעש של נפילה וצעקות של עובד אחר שצעק כי התובע נפל [ ראו עדותו בעמ' 15-16 לפרוטוקול מיום 1.1.20; כמו כן ראו האמור בסעיף 2 לתצהיריו מיום 3.6.19]
15. לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפניי, לרבות עדותו של התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל והוכיח שהוא אכן החליק ונפל שעה שעמד על תבנית יציקה ש'השתחררה' מקורות התמיכה בבנין בבניה , ואסביר דבריי :
16. הכלל המשפטי הוא, כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"ה 1971 (להלן: "הפקודה") באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות [ראה י. קדמי "על הראיות" דיונון (חלק 1) עמודים 131-142].
17. חריג לכלל הינו מקרה בו העדות היחידה תמצא אמינה גם במקום לא הוצג חיזוק או סיוע חיצוני כדרישת המחוקק [ראו ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה (2) חלק 2 547, בעמ' 550].
18. יישום האמור בענייננו - בהיות עדות התובע לפניי סדורה ברורה ועקבית מצד אחד, ולאור האמור במסמכים שהוגשו מצד שני, [ראו תביעה לקביעת דרגת נכות שם צויין כי התובע נפל מגובה ביום 9.2.12 כאשר פרטיה של חברת חסון מופיעים כמעבידתו של התובע; תביעה לתשלום דמי פגיעה - בל/211] ראיתי לקבוע כי עדות התובע באשר לנסיבות בהן התרחשה התאונה - אמינה ואני מקבלת אותה.
לא זו אף זו - גם לו ניתן להצביע על סתירות בגרסת התובע, כטענת הנתבעים, הרי שלדידי מדובר בסתירות לא מהותיות ובוודאי שאין המדובר בסתירות שיש בהן כדי לתמוך בטענת הנתבעים ולפיה גרסת התובע אינה אמת.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי בכל מקרה ניתן למצוא חיזוק לגרסת התובע הן באשר לנפילה עצמה והן באשר ל זהות מעבידתו [חסון] ולזהות קבלני העבודה באתר [שניידר ושבירו] כמצוות סעיף 54 לפקודה בראיות שהוגשו.
כך למשל ניתן למצוא סיוע:
א. באמור בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הודעה על פגיעה בעבודה שם נרשם, כי התובע עבד אצל חסון ונפגע ביום 9.2.12 ביד ו ב מהלך עבודתו באתר בניה בכפר סבא.
עפ"י האמור בטופס, שמולא על ידי חסון נרשם , כי התובע החל לעבוד אצל חסון ב יום 21.12.11.
זאת ועוד - על טופס ההודעה חתמה חסון -מעבידתו של התובע - גם במקום המיועד ל חתימת התובע (ומבלי שצויינה הסיבה לכך שלא היה זה התובע שחתם על הטופס) וגם במקום המיועד לחתימת המעביד [פרק יב' להודעה] תוך שה יא מצהירה:
"הצהרה: אנחנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי העובד ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל...."
כאמור חסון - מעבידתו של התובע - חתמה על הטופס מבלי שפרטה סייג כלשהו ביחס לגרסה שנמסרה על ידי התובע, ולפיה הוא אכן נפגע בידו במהלך עבודתו באתר בניה בכפר סבא.
הינה כי כן, לא רק שמי מטעם חסון הוא זה שמלא את טופס בל/211 עבור התובע, חסון גם לא חלקה על כך שהתובע נפל ונפגע בתאונ ת עבודה ביום 9.2.12.
ב. לא זו אף זו -כעולה מהאמור בפרק 3 למסמך בל/211, ההודעה על התאונה נמסרה לאחד, ויטלי, ששימש כאיש שטח. אותו ויטלי אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות התרחשות התאונה לא הובא לעדות. אי העדתו של ויטלי אומרת דרשני ובוודאי שיש בה כדי להשליך על טענת הנתבעות ולפיה התאונה לא התרחשה.
ג. גם עדותו של וואנג, חברו של התובע לפני הייתה ברורה סדורה ועקבית וגם היא לא נסתרה.
ד. עם קבלת יצוג התובע, שלחו באי כוחו מכתב לחסון שניידר ושבירו כדי לקבל את פרטי חברות הביטוח [ת/7]. חברת חסון השיבה לב"כ התובע ופרטה על גבי מכתבו את פרטי חברת הביטוח מבלי שטענה כי התובע לא היה עובד שלה במועד הרלוונטי, או כי לא עבד במועד הרלוונטי באתר הנטען והמפורט בת/7.
בעניין אחרון זה רק אוסיף ואציין כי עיון בת/7 מלמד שדין הטענה ולפיה דין התביעה להידחות, בין השאר לנוכח הסתירה שבין מ ועד התאונה כעולה מכתב התביעה 9.12.12 לבין מועד התאונה העולה מתצהיר התובע וממסמכי המל"ל (9.2.12) - להידחות שכן ברור כי מדובר בטעות קולמוס בכתב התביעה.
בהינתן האמור ולנוכח חתימת חסון על טופס ההודעה כאמור, חזקה על התובע שהרים את הנטל והוכיח כי אכן נפגע בתאונת עבודה מיום 9.2.12 עת היה עובד של חסון ועבד באתר בניה בכפר סבא [בעניין המשמעות שיש ליחס לחתימת הנתבעת על טופס ההודעה על תאונה שהגיש התובע למל"ל ראו את שנקבע בת"א (חי') 345/93 יאסר קעדנה נ' מסרוואה - נבו 16.10.2000 ].
דיון בשאלת האחריות:
19. משקיבלתי את גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, אדון כעת בשאלה האם יש להטיל על הנתבעות אחריות בגין התאונה ואם כן, מה חלקה של כל נתבעת.
20. הלכה היא, כי הן מעביד והן מי שאחראי על בטיחותו של עובד מכוח דין, אף אם אינו מעסיקו, חבים בחובת זהירות מושגית כלפי העובד. לפי חובה זו, כדי למנוע סיכונים בעת ביצוע העבודה עליהם ליצור סביבת עבודה בטוחה, לספק אמצעי בטיחות ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות הכוללות מתן הוראות והדרכות נהירות לעובד:
"...אין חולק כי מעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו, והדברים הם מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה [ראו, לדוגמה, ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז (3)225 (1993)]. במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים...". [ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף].
21. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש להפריד בין חסון, היא חברת כוח האדם , לבין שניידר - קבלנית המשנה שעבדה בפועל באתר הבניה ו בין שבירו ששימשה כקבלן ראשי. משכך, אדון להלן באחריות כל אחד מהם בנפרד.
אחריות חסון:
22. בסיכומיו לא מתייחס התובע כלל לאחריותה של חסון כלפיו מכח היותה מעבידתו הפורמלית וכל טענותיו בעצם מופנות כנגד שניידר ושבירו. לעומת זאת מכתב התביעה עולה כי לטענת התובע, חסון התרשלה כלפיו מכוח היותה מעסיקתו הפורמלית. לטעמו, היה עליה לנקוט באמצעי זהירות סבירים ולוודא כי היא שולחת אותו למקום עבודה בעל סביבת עבודה בטוחה. משלא עשתה כן התרשלה כלפיו וחלה עליה החובה [באמצעות מבטחתה] לפצותו בגין נזקיו.
מנגד, חסון לא הכחישה את עצם היותה מעבידו הפורמאלית של התובע, אולם לטענתה לא די בכך כ די להטיל חובה בגין נזקי התובע משום שכל תפקידה הסתכם בתשלום שכרו של התובע, זאת ותו לא. על הוראות העבודה, הדרכות הבטיחות והפיקוח באמצעות מנהל העבודה במקום, היו אמונים שניידר [מזמינת העבודה מחסון] ושבירו [מזמינת העבודה משניידר] -אשר היו מעבידותיו בפועל של התובע.
23. חבותה של חברת כח אדם כלפי עובדה נדונה לא מעט וההלכות בעניין ברורות. ובענייננו לחסון כמעסיקתו של התובע, קיימת חובת זהירות מושגית כלפיו, כאשר בין השאר מוטלת עליה החובה לדאוג שסביבת העבודה המסופקת על ידי שניידר ושבירו [בהתאם לחוזי העבודה שנחתמו] תהא סביבת עבודה בטוחה. כמו כן חלה עליה החובה להזהיר את עובדיה מפני סיכונים, במיוחד מקום בו הם נשלחים לאתרי בנייה שמעצם טיבם וטבעם הם ברי סיכון.
24. בעניין אחרון זה ראו למשל את שנקבע בע"א (חי') 2898/04 אריה שירותי כוח אדם בע"מ נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ [החלטה מיום 29.11.05 מול פסקה 19 שם, החלטה זו אושרה בבית המשפט העליון ביום 30.1.06 ברע"א 228/06]:
"על קיומה של חובת זהירות מושגית בין חברות כוח האדם לבין עובדיהן דומה שאין כל חולק (ראה ת"א 368/01 (חיפה) ברקוביץ אלכסנדר נ' גדות תעשיות ביוכימיה ואח', תק - מח 2003(3), 4725). בכך לא די שכן יש לבחון בכל מקרה קיומה של חובת זהירות קונקרטית.
כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה.
חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח אדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מוודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים (ראה ע"א (י"ם) 4272/03, פ.ס. הנדסה ותכנון נ' שרחה מוחמד, דינים מחוזי, לד(3) 255; ע"א 686/77, מרג'י משה נ' מקורות חרות מים לישראל בע"מ, פד"י לד(4), 365, ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 421,372). כך גם ברי שחברת כוח אדם השולחת עובד שאינו מיומן ואינו מתאים לתפקיד אליו נשלח, מפרה בכך חובות זהירות הן כלפי העובד והן כלפי המזמין, ואולי אפילו את חובת הזהירות כלפי שאר עובדיו של המזמין. ניתן למצוא מצבים רבים נוספים בהם חברת כוח האדם תימצא אחראית בנזיקין כלפי עובדים שנשלחו למזמיני עבודה.
מידת הפיקוח של חברת כוח האדם על תנאי העבודה של עובדיה המצויים בשליטתו של אחר משתנה בהתאם לנסיבות".
25. יישום הכלל המשפטי מחייב גם הטלת אחריות קונקרטית על חסון לקרות התאונה. כזכור, מטעם חסון לא הוגשו תצהירים אלא רק תיק מוצגים וזאת מן הטעם כי החברה פורקה ולמעשה היצוג של חסון הינו מכח פוליסת הביטוח שלה אצל מנורה במועד הרלוונטי לתביעה. [ ראו דברי ב"כ חסון ומנורה עמ' 11 פרוטוקול מיום 14.4.19].
26. א. לטעמי, הגם שאין חולק כי בפועל החובה להדריך ולהקפיד על כללי הבטיחות
חלה על מזמין העבודה ומפעיל אתר הבניה בפועל ובמקרה זה על שניידר - בהיותה האחראית הישירה על התובע, ועל שבירו - מי שהפעילה את אתר הבניה בפועל, עדיין היה על חסון לוודא כי שניידר ושבירו עומדלת בכל התחייבויותיהן לעניין שמירה והקפדה על סביבת עבודה בטוחה.
ב. איני מקבלת את טענת חסון כי היא הייתה אחראית אך לתשלום שכרו של התובע. משעה שהתובע הובא לעבודה על ידי חסון, היא זו שהייתה אחראית לשלוח אותו למקום עבודה בטוח.
ג. הדעת רק נותנת, כי מי ששולח עובד בכלל ולאתר בניה בפרט, יבדוק האם סביבת העבודה אליה הוא שולח את עובדו בטוחה. מצופה כי יעשה כן הן לפני שליחתו של העובד לאתר העבודה והן במהלך שהותו שם וזאת על ידי ביקורים באתר עבודה, בין אם באופן יזום ובין אם בביקורי פתע.
27. בהינתן כל האמור אני קובעת כי חסון לא מילאה אחר חובתה ומשכך היא אחראית לנזקי התובע .
אחריות שניידר ושבירו:
28. משקיבלתי את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה, אני סבורה כי מדובר בנסיבות המקימות תחולה לסעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) [להלן: " הפקודה"] שעניינה "דבר מסוכן". לפיכך וכדי לפטור עצמן מאחריות כלפי התובע, צריכות שניידר ושבירו להוכיח שלא התרשלו כלפיו.
29. לאחר שעיינתי בראיות ושקלתי, אני סבורה כי גם שניידר וגם שבירו אחראיות כלפי התובע באחריות קונקרטית. ודוק, על פניו אמנם שניידר היא רק מזמינת העבודה ואולם היא זו שבפועל נתנה לתובע את הוראות העבודה ואילו שבירו היא זו שהעבירה לו את הדרכות הבטיחות (על כך בהמשך). בנוסף, שבירו היא המחזיקה ובעלת השליטה באתר הבניה. לפיכך וגם מטעם זה חלה עליה החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה.
ועוד:
העדר שיטת עבודה בטוחה:
30. א. כאמור מטעם שניידר העיד מר לייבוביץ, מי ששימש במועדים הרלוונטים לתביעה
סמנכ"ל כספים. מעדותו עולה, כי מאז 2015 הוא אינו עובד עוד בחברת שניידר.
ב. עוד עולה מעדותו, כי בדק עם המהנדס מטעם שניידר מר גורביץ - אשר תפקידו היה להסתובב באתרי הבניה השונים - האם אכן התרחשה תאונה בה התובע נפגע [ ראו עדותו בעמ' 42-42 פרוטוקול מיום 1.1.20]. דא עקא, המהנדס גורביץ כלל לא זומן לעדות.
ג. לא זו אף זו - מעדותו של ליבוביץ עלה, כי החוזה שבין חסון לשני ידר נחתם על ידי מנהל שניידר ולא הייתה לו כל נגיעה לכך. מדוע אם כן לא הובא מנהל שניידר לעדות? לשניידר הפיתרונים, ובוודאי שיש בכך כדי לפעול לחובה.
ד. באשר לניהול יומני עבודה עולה מעדותו של לייבוביץ [עמ' 39 לפרטוקול מיום 1.1.20] כי את יומני העבודה באתר ניהלו שבירו, מי ששמש ה כקבלן ראשי, וכי מי שהיה אחראי לביצוע הדרכות הבטיחות ה יתה גם כן שבירו [עמ' 4. לפרוטוקול מיום 1.1.20].
31. א. מטעם שבירו העיד מר ירון בוקובזה. מצאתי את עדותו מתחמקת ובלתי מהימנה.
כך למשל העיד באופן כללי, כי כל העובדים באתר עוברים הדרכות ואולם לא ברור היה מעדותו אילו הדרכות, מי מעביר את אותן ההדרכות וגם לא הוצגו רישומים על ביצוע הדרכות שכאלה או על שמות המשתתפים בהדרכות.
ב. בוקובזה גם לא ידע לציין, האם קיים ל גבי התובע אישור על כך שעבר הדרכה בגובה [ראו עדותו עמ' 50 פרוטוקול מיום 1.1.20].
ג. זאת ועוד, בוקובזה העיד כי גם אין יומני נוכחות באתר [ראו עדותו שם שם] ובאותה הנשימה העיד כי במועד הרלוונטי לא עבד בשבירו [ראו עמ' 51 לפרוטוקול 1.1.20] מדוע אם כן לא זומן לעדות מי שבמועד הרלוונטי לתביעה עבד בשבירו? לא ברור.
ד. הינה כי כן, בעוד שעדותו של התובע באשר לטיב העבודה שביצע ביום התאונה לא נסתרה ואף נתמכה בעדות של וואנג , הרי שחסון שניידר ושבירו לא הוכיחו אחרת, כאשר למעשה חסון כלל לא זימנה עדים ואילו ליבוביץ העד מטעם שניידר עסק במועד הרלוונטי אך ורק בענייני הכספים ובוקובזה, העד מטעם שבירו , כל ל לא היה עובד של שבירו במועדים הרלוונטים.
ה. מכל האמור לא ניתן לקבוע כי באתר הבניה הונהגה שיטת עבודה מסודרת וברורה. יתרה מכך - גם לא הוצגו יומני עבודה בהם מפורט מה עשה כל עובד וע ובד, ובכלל זה התובע , בכל יום נתון והאם קיבלו העובדים הדרכ ות. ואם כן מתי על ידי מי ואילו הדרכות.
העדר שימוש באמצעי בטיחות:
32. גם עדותו של התובע, כי לא נדרש לחגור רתמת בטיחות או שלא סופקה לו רתמה שכזו על אף עבודתו בגובה, לא נסתרה על ידי מי מהעדים.
לסיכום שאלת האחריות:
33. בהינתן כל האמור ולאחר ששקלתי, אני סבורה כי התובע הרים את הנטל והוכיח כנדרש במשפט האזרחי, שסביבת העבודה בה עבד לא היתה בטוחה, וכי הוא כלל לא עבר הדרכות בטיחות . משכך, אני קובעת כי גם שניידר ושבירו הפרו את חובת חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע ועל כן גם הם אחראים לנזקיו.
כמו כן ולאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו , אני סבורה כי יש לחלק את האחריות של שניי דר ושבירו כלפי התובע באופן שווה, וזאת מן הטעם שהגם שבפועל ההדרכות היו צריכות להיות מבוצעות על ידי שבירו, עדיין על שניידר היתה מוטלת החובה לבדוק כי הדרכות שכאלה מתבצעות בפועל, והרי לשם כך בדיוק פעל מטעם שניידר מהנדס באתר.
אשם תורם:
34. כבר נקבע בפסיקה כי לא בקלות יוטל אשם תורם על עובד. אשם תורם כאמור יוטל רק במקרים נדירים בהם אשמו של העובד לקרות התאונה הנו בולט וברור [בעניין זה ראו ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (החלטה מיום 27.12.10 וכן, ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ , פ"ד נט (3) 66 2004].
35. בעניינו - הנתבעות טוענות כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת עיקרית בהיותו זה שהתקין את קורות התמיכה. עוד נטען כי התובע הינו עובד מיומן, שעבד עובר לתאונה תקופה לא מבוטלת בבניין.
לטעמי, אין בטענות אלה של הנתבעת די כדי למלא אחר הדרישות שנקבעו בפסיקה ביחס לאותם מקרים בהם יש להטיל אשם תורם על עובד.
בעניין זה ראו זה את שנפסק בע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פד"י מה (2) 593, 598 (1991):
".. נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד ביחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטיה זו הוא בעובדה שעל המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי עבודה ושל שיטות עבודה נאותים, תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופיקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו גם כשאלה עלולים במהלך העבודה לחטוא בהתרשלות".

36. סיכומם של דברים - לא מצאתי להטיל על התובע אשם תורם. התובע, עובד זר שאינו דובר את השפה העברית והגם שהיה עובד בניין מיומן ועבד שנים מספר עובר לתאונה בבניין , אני מקבלת את טענתו כי לא יכול היה לדעת מתי ישברו אותם קליפסים שחוקים בהם נעשה שימוש לשם קיבוע קורות התמיכה. לכן, גם אם לא נהג במלוא הזהירות הרי שעה שלא הוכח כי ניתנו לתובע הוראות בטיחות בדבר עבודה בגובה או כי נערכו בדיקות ליציבות או כי חולקו ריתמות לעבודה בגובה - אין להטיל עליו אשם תורם:
"... עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להישמר על נפשו, הייתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להיזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט גם בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה שקטה של אולם המשפטים.." [בע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פד"י יט (3) 205, 212.211 (1965)].
חלוקת האחריות:
37. לנוכח כל האמור עד כאן הראיות שהוצגו והפסיקה הנוהגת, ראיתי לחלק את האחריות בין חסון [חברת כח האדם] לבין לשניידר ושבירו באופן שחסון תישא ב 20% מנזקי התובע ואילו שניידר ושבירו ישאו ביתרת ה - 80% בחלקים שווים [40% שניידר ו - 40% שבירו]
הנכויות:
הנכות הרפואית:
38. כאמור הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע על 5%.
הנכות התפקודית:
39. ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית, כאשר הנכות התפקודית היא למעשה השפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע בכל תחומי החיים. בכדי לקבוע את נכותו התפקודית של תובע, יש לבחון את מכלול הנתונים המשליכים הן על תפקודו והן על השתכרותו וכושר השתכרותו בכל מקרה ומקרה בנפרד. ודוק, אין בהכרח זהות בין הנכות התפקודית לגריעת ההשתכרות עצמה, אולם, גריעה בשכר, כשלעצמה, כאשר עסקינן בנכות אורתופדית למשל, יכולה להעיד על זיקה בין שיעור הנכות הרפואית לבין שיעור הנכות התפקודית. [בעניין זה, ראו דברי כבוד השופט עמית בע.א. 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (החלטה מיום 11.1.15).
40. בענייננו:
על אף התאונה ולאחר תקופת החלמה שב התובע לעבודה בבניין - תחילה בסין ואח"כ בניו זילנד - ולמעשה הוא עובד בבניין עד היום.
בנסיבות ובהתחשב ביתר הראיות שהוצגו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחיל בעניינו את ההלכה הנוהגת ולפיה בהעדר נסיבות מיוחדות יראו את הנכות הרפואית כזהה לזו התפקודית [ראו ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליוה חברה לביטח (נבו- 31.1.08]
רוצה לומר שיעור נכותו התפקודית של התובע כשיעור נכותו הרפואית - 5%.
עד מתי יכול היה התובע להישאר בישראל לולא נפגע בתאונה:
41. התובע הגיע לישראל ביום 4.6.08. אשרת השהייה שלו הוארכה כל פעם בשנה. הארכה האחרונה (שהוצגה) היתה עד ליום 30.8.14 (נספח א).
שלושה חודשים לאחר התאונה שב התובע לעבודה וב - 22.4.14 - עזב את ישראל לצמיתות ו חזר לסין, שם עבד בעבודות מזדמנות כצבע עד 2018.
ב - 2018 עבר התובע ביחד עם אשתו וילדיו לעבוד ולגור בניו זילנד, שם הוא מתגורר עד היום.
לטענת התובע, לולא נפגע בתאונה הוא יכול היה להמשיך ולעבוד בישראל עוד שנים רבות ולהשתכר שכר גבוה בהרבה מזה שהשתכר עם חזרתו לסין , או מזה שהוא משתכר כיום בניו -זילנד.
התובע לא צרף דבר כדי להוכיח שאכן לולא התאונה ולולא עזב את הארץ היה זכאי להשאר לתקופה ארוכה נוספת כדי לעבוד.
לטענת חסון שניידר ושבירו - התובע לא הוכיח כי אכן יש קשר בין עזיבתו את ישראל לבין פגיעותיו בתאונה, או כי לולא התאונה יכול היה להשאר תקופה אורכה נוספת בישראל כדי לעבוד.
42. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבעות בעניין זה מקובלת עלי יותר מטענות התובע, ו על כן אני קובעת שהתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שלולא היה נפגע בתאונה היה זכאי להישאר בארץ לתקופה ארוכה נוספת ואסביר.
43. כאמור מעבר לאמירה בעלמא של התובע לא הוצגה ולו בדל של ראיה תומכת.
כך למשל, לא הוכח כי חסון הייתה מבקשת להאריך שהייתו של התובע כאמור, ובכלל כי היו ברשותה תקנים לעובדים זרים מעבר למועד זה.

סיכומו של דבר , התובע לא הוכיח ולא הרים את הנטל כי יכול היה להישאר בישראל כעובד של חסון לתקופה ממושכת נוספת מעבר למועד פקיעת אשרת השהיה בישראל בפועל , קרי מעבר ל - 30.8.14.

בסיס השכר של התובע בישראל
44. שכרו של התובע בארץ יחושב על בסיס שכרו הרבע שנתי (לחודש) כפי שנקבע במל"ל 32,197 ₪ :3 = 10,732 ₪ ובשיערוך למועד מתן פס"ד - (אמצע תקופה 15.1.2012 - הצמדה בלבד) = 11,100 ₪ (במעוגל).
45. משקבעתי כי התובע לא הוכיח שיכול היה להישאר בישראל מעבר לחודש אוגוסט 2014, הרי שאת הפיצוי לו הוא זכאי למן תום המועד האמור ועד למועד מתן פס"ד (אוגוסט 2014 - פברואר 2021) יש לחשב על בסיס השכר הנוהג בסין.
בסיס השכר בסין:
46. על פי ההלכה הנוהגת, הפיצוי לעתיד יפסק על בסיס השכר במקום מגוריו ומרכז חייו של הנפגע, ובמקרה שלנו - בסין. [ראו ע"א 718/91 סולימאן נ' טוויל (1992), ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח', פדי לז (4), 499 (1983)].
47. לטענת התובע יש לקבוע כי בסיס שכרו בסין יהא כפי שנקבע בת"א 864/09/09 זינגאווה נ' קרנית (לא פורסם) ויעמוד על 5,600 ₪.
48. מנגד טוענת חסון כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי ואילו שניידר ושבירו טוענים כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע בסין כפי שנקבע על ידי בת"א 16164/04/11 פלוני נ' תהילת אורי ניהול משאבי אנוש ואח' (לא פורסם) (להלן:"פרשת תהילת אורי") על סך של 1,845 ₪.
49. לא התובע ולא אף אחת מהנתבעות תמכו את טענותיהם בחוות דעת כלכליות. לאחר ששקלתי ראיתי להעדיף את טענות שניידר ושבירו, וזאת בין השאר לנוכח ההסברים שניתנו על ידי בפרשת תהילת אורי.
50. לנוכח כל האמור :
א. הפסדיו של התובע בתקופה שעד לעזיבתו את ישראל יחושבו לפי שכרו בישראל -11,100 ₪.
ב. הפסדיו בגין התקופה שמתום מועד השהיה החוקי שלו בישראל (20.8.14) ואילך, ועד לגיל פרישה - יחושבו לפי שכרו בסין 1,845 ₪.

גיל הפרישה:
51. התובע ולא הוכיח מהו גיל הפרישה בסין. לפיכך אין לי אלא לאמץ את קביעתי בפרשת תהילת אורי, שם קבעתי לאח ר ששמעתי את המומחים מטעם הצדדים, כי גיל הפרישה בסין הוא 60 שנה.
החישוב:
52. לנוכח כל קביעותיי עד כאן להלן נזקיו של התובע, לפי אבות הנזק השונים.
אובדן שכר לעבר:
תקופה ראשונה:
53. ממועד התאונה [9.2.12] ועד לחזרתו לעבודה [בחודש מאי 2012] סה"כ 3 חודשי אי כושר מלא:
11,100 ₪ [שכר חודשי בישראל] X 3 [ חודשים] = 33,300 ₪.
בתוספת ריבית מאמצע תקופה [15.5.2013]. סה"כ: 36,500 ₪ (במעוגל).
תקופה שניה:
מתום תקופת אי הכושר [5/12] שאז חזר לעבודה סדירה ועד לעזיבתו בפועל את ישראל [4/14] - בתקופה זו התובע עבד ולא הוכח כי אכן נפגע שכרו. לפיכך בגין תקופה זו לא מצאתי לפצותו.
תקופה שלישית:
ממועד עזיבת התובע את ישראל [4/14] ועד תום המועד החוקי לעזיבת התובע את ישראל [8/14] :
11,100 ₪ [שכר חודשי בישראל] X 4 [חודשים] = 44,400 ₪
בתוספת ריבית מאמצע תקופה [15.5.2013]. סה"כ: 47,600₪ (במעוגל).
תקופה רביעית:
מתום המועד החוקי לעזיבת התובע את ישראל [8/14] ועד למועד מתן פס"ד [78 חודשים]
1,845 ₪ (שכר לחודש) X 78 ( חודשיםX( 5% (נכות תפקודית) = 7,196 ₪.
בתוספת ריבית מאמצע התקופה [17.11.2017] = 7,500 ₪ (במעוגל).
54. סה"כ אובדן ההכנסה בתקופות אלה עומד על: 91,600 ₪.

אובדן שכר לעתיד:
55. בהתחשב בגיל הפרישה בסין כמפורט לעיל - 60 שנה - בנתוני שכרו של התובע ושיעור נכותו התפקודית, ובעובדה כי במועד פסק הדין נותרו לו עוד 24 שנות עבודה:
1,845 ₪ [ שכר לחודש]X 5% [נכות תפקודית]X 205.1241 [מקדם היוון לפי 3% ל- 24 שנה] = 19,000 ₪.
עזרת זולת:
56. בעבר ובעתיד :
מדובר ב'נזק מיוחד' שהכללים להוכחתו ברורים וידועים, ומשכך לא מצאתי לחזור עליהם [ ראו ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה (2) 800, 809 [1981]; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגלילי המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פד"י מה (2) 1 [1991].
בהתחשב בטיב הפגיעה, מיקומה, ותקופת אי הכושר בה היה מצוי, אני מוכנה להניח כי הוא נזקק לעזרה מעבר למקובל, ולו בתקופה שבסמוך לתאונה, בביצוע פעולות בסיסיות.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובהתחשב בטיב הנכות, שיעורה, מיקומה, הראיות שהוצגו וכן העובדה כי התובע שב לעבודה סדירה לאחר תקופת אי הכושר והוא למעשה עובד עד היום, ראיתי לפסוק בגין א ב נזק זה - לעבר ולעתיד - פיצוי על דרך של אומדן גלובאלי. אני מעמידה אפא את הפיצוי בגין אב נזק זה על 18,000 ₪.
הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) :
57. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובהיות התאונה תאונת עבודה, ראיתי להעמיד הפיצוי בגין אב נזק זה לעבר על 3,000 ₪ . כאשר עיקר הפיצוי הינו לעבר וזא ת לנוכח עדותו של התובע ולפיה כיום הוא אינו נזקק לתרופות.
הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד:
58. כאמור מדובר ב'נזק מיוחד'. התובע לא המציא קבלות לשם תמיכה בטענתו כי נגרמו לו הוצאות לצורך נסיעות לטיפולים.
על אף האמור - בהתחשב בטיב הפגיעה ומיקומה ובעובדה כי אין חולק שהתובע אכן נזקק לטיפולים רפואיים בסמוך לתאונה אני מוכנה להניח כי נגרמו לו הוצאות בגין כך ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על 4,000 ₪ .
החזר הוצאות בגין ההליכים במל"ל
59. לאחר ששקלתי טענות הצדדים לא מצאתי לקבל דרישת התובע להחזר עלות הסדרת ההליכים מול המל"ל .
יחד עם זאת, הנתבעות תשאנה בעלות הבאת התובע לישראל לצורך מתן העדות - הכל, כמובן, כנגד קבלות על תשלום בפועל.
כאב וסבל:
60. לאחר ששקלתי ובהתחשב בטיב הפגיעה, מיקומה, שיעור הנכות וטיבה והעובדה כי התובע שב לעבודה 3 5,000 ₪.
ניכויים:
61. תגמולי המל"ל עומדים נכון למועד הגשת סיכומי המל"ל (24/3/20) על סך של 66,050 ₪ . ובשיעורך להיום [ריבית והצמדה] על 66,560 ₪ (במעוגל).
הצדדים לא חלקו על גובה הסכום. משכך, יש לנכות את הסך האמור מכל פיצוי לו יהא זכאי התובע.
לסיכום תביעת התובע :
62. לנוכח כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:
הפסד שכר בעבר 91,600 ₪.
הפסד שכר בעתיד 19,000 ₪.
עזרת זולת בעבר ובעתיד 18,000 ₪.
הוצאות רפואיות (עבר ועתיד מעבר למל"ל) 3,000 ₪.
הוצאות נסיעה עבר ועתיד 4,000 ₪.
כאב וסבל 35,000 ₪.
הסדרת מעמד בישראל (-)
סה"כ 170,600 ₪
בניכוי תגמולי מל"ל 66,560 ₪
סה"כ 104,040 ₪

תביעת המל"ל:
63. תביעת המל"ל הינה למעשה תביעת שיבוב בגין הגמלאות ששילם לתובע בעקבות וכתוצאה מהתאונה.
הכלל הוא, כי המל"ל יכול להפרע בגין הגמ לאות ששילם למבוטח רק מצד ג' שאינו המעביד , אך לא יותר מחלקו של צד ג' בנזק.
לטענת שניידר ושבירו, שעה שהמל"ל הסכים בעת צירופו לתביעה להעמיד את הנכות על 5% הרי שסכום השיבוב לו זכאי המל"ל צריך להיות מחושב לפי נכות בשיעור 5%.
המל"ל כאמור מתנגד. לטענתו, הוא זכאי למלוא התגמולים ששילם תוך שהוא מפנה לפס"ד המנחה בסוגיה רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'. לדידו, זכות השיבוב של המל"ל אינה קשורה לקשר שבין התובע (הניזוק) לנתבעים (המזיקים).
לשון אחר - שעה שמדובר בהטבה שניתנה לתובע עקב התאונה . המל"ל זכאי להחזר מלא וללא קשר או תלות בהסכמה דיונית כזו או אחרת שהושגה בין הצדדים האחרים.
בכל מקרה - הסכמה על 5% משמשת רק כבסיס לשומת הנזק בלבד.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאור הפסיקה הנוהגת -ראיתי להעדיף את עמדת המל"ל. רוצה לומר המל"ל זכאי להפרע מצדדי ג', עד לגובה חבותם, בגין התגמולים ששילם לתובע .
סוף דבר:
תביעת התובע:
64. א. התובע זכאי לפיצוי כדלקמן:
מחסון: 20,808 ₪ (20% מסך כל הפיצוי המגיע לאחר ניכוי תגמולי המל"ל)
משניידר: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%)
משבירו: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%)
סה"כ : זכאי התובע לפיצוי בסך של 104,040 ₪
ב. כמו כן תשאנה הנתבעות בשכ"ט התובע בסך של 24,400 ₪ (במעוגל) ₪ וזאת בהתאם לחלוקה כפי שנקבעה בסעיף 37 לעיל.
ג. הנתבעות גם תשאנה הוצאות התובע, לרבות חוות דעת רפואיות וכרטיסי טיסה [לפי קבלות], כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל. גם סכומים אלו ישולמו על יד הנתבעים בהתאם לחלוקה שנקבעה בסעיף 37 לעיל.
תביעת המל"ל:
65. א. המל"ל זכאי לפיצוי משניידר ושבירו בלבד ב סך של 53,248 ₪. סך זה הינו לאחר
ניכוי חלקו של המעביד (חסון- 20%) :.
לפיכך:
שניידר ישלמו למל"ל סך של 26,624 ₪
שבירו ישלמו למל"ל סך של 26,624 ₪.
ב. כמו כן ישאו שניידר ושבירו בשכ"ט המל"ל בסך של 12,460 ₪ וזאת בהתאם לחלוקה כפי שנקבעה בסעיף 37 לעיל.
ג. שניידר ושבירו ישאו גם בהוצאות המל"ל , ככל שהיו, ולפי קבלות, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל. סכומים אלו ישולמו על ידי שבירו ושניידר בהתאם לחלוקה שנקבעה בסעיף 37 לעיל.
66. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.