הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 30205-05-16

לפני כבוד השופטת בכירה רחל ערקובי

התובעים:

1.י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה (92) בע"מ
2.יחיעם קורמן
3.י.ב. קורמן מערכות מיגון אש בע"מ
ע"י עוה"ד שחם

נגד

הנתבעים:

1.אלכסנדר שטוק
2.אנטולי טומניצ'נסקי
שניהם ע"י עו"ד פרלה

3.מיכאל קופצ'וב (פורמלי)

פסק דין ביחס לנתבעים 1-2

רקע עובדתי;

1. לפני תביעה כספית על סך של 381,189.06 ₪, בגין ערבות נטענת של הנתבעים כלפי התובעת 1 (להלן: "קורמן אינסטלציה").

2. התובעות 1 ו-3 הן חברות פרטיות הנשלטות ומנוהלות על ידי התובע 2.

3. בין התובעים לאדם בשם מיכאל קופצוב (להלן: "החייב") התנהלו מספר הליכים משפטיים, ביניהם:

א. תביעה כספית – ת.א. 21077-04-11 בבימ"ש השלום בחיפה (להלן: "תביעת המקור"). תביעה זו התנהלה בין קורמן אינסטלציה לבין החייב.
ב. תביעה שכנגד שהגיש החייב בתביעת המקור.
ג. תביעה שהגיש החייב לבית הדין האזורי לעבודה נגד התובעות.

4. במסגרת תביעת המקור, הגישה קורמן אינסטלציה בקשה לעיכוב צו יציאה מהארץ נגד החייב. בסיומו של דיון שהתקיים בעניין בקשה זו, נקבע כי צו העיכוב יבוטל בכפוף להמצאת שני ערבים. בהתאם להחלטה זו, המציא החייב כתב ערבות חתום על ידי שני ערבים שבאותה עת היו קרובי משפחתו (גיסים) – הם הנתבעים. משניתן כתב הערבות ביום 12.05.2011 להנחת דעתו של בית המשפט, בוטל צו עיכוב היציאה של החייב מן הארץ. כתב הערבות צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

5. ביום 05.08.2012 ניתן פסק דין בתביעת המקור על ידי כב' השופטת עדי חן-ברק לפיו המחלוקת הנדונה בתביעת המקור והתביעה שכנגד תועבר לדיון והכרעה בפני בורר. עוד נפסק כי ככל והחייב לא ישלם את הסכום שייפסק בפסק הבוררות, ניתן יהיה להיפרע מהנתבעים, זאת "בהתאם להסכמת הצדדים" כפי שנכתב בפסק הדין (להלן: "פסק הדין בתביעת המקור").

6. תביעת המקור, התביעה שכנגד והתביעה בבית הדין לעבודה הועברו לבוררות בפני כבוד הבורר השופט בדימוס נסים ממן. כבוד הבורר דן במחלוקות בין הצדדים והכריע בהן במסגרת פסק בוררות שניתן ביום 01.12.2014, ואושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.02.2015 במסגרת הפ"ב 50141-01-15.

7. בפסק הבוררות קיבל כבוד הבורר באופן חלקי את תביעתה של קורמן אינסטלציה, דחה את תביעת החייב שכנגד וקיבל חלקית את התביעה בבית הדין לעבודה. נפסק כי על החייב לשלם לקורמן אינסטלציה סך של 219,451 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעת המקור בחודש אפריל 2011 ועד ליום התשלום בפועל והוצאות הבוררות , ולאחר קיזוז הסכום שנפסק לטובת החייב (להלן: "פסק הבוררות").

8. לאחר שהחייב לא שילם את החוב הפסוק, החלו התובעות בהליכי גבייה במסגרת הוצאה לפועל. משלא הצליחו לגבות את החוב מהחייב גם באמצעות תיק ההוצאה לפועל, ביקשו להוסיף את הנתבעים לתיק הוצל"פ זה, מכח ערבותם הנטענת.

9. הנתבעים התנגדו להוספתם לתיק ההוצאה לפועל ופעלו לעיכוב ההליכים כנגדם וסגירת התיק בעניינם, אך נדחו על ידי כבוד רשמת ההוצל"פ אביגיל סלע. על החלטה זו הגישו הנתבעים ערעור וביום 28.01.2016 ניתן פסק דינו של כבוד השופט אהרון שדה ברע"צ 35794-01-16, שקיבל את הערעור והורה על ביטול ההליכים נגד הנתבעים ומחיקתם מתיק ההוצאה לפועל.

10. בעקבות פסק דינו של כבוד השופט שדה – בו נקבע בין היתר כי: "ייתכן ודרך המלך הייתה בהפניית המשיבה (קורמן אינסטלציה – ר' ע') דווקא לפתיחת הליך שבסופו ככל וטענותיה יתקבלו, ניתן יהיה להגישו לביצוע כנגד המבקשים (הנתבעים – ר' ע')..." – הגישו התובעים את התביעה שלפני, במסגרתה עתרו, בין היתר, שבית המשפט יצהיר כי:

א. כתב הערבות תקף.
ב. אישורו של בימ"ש המחוזי את פסק הבורר הוא מכוח פסק הדין בתביעת המקור שכתב הערבות כפוף לה.
ג. מכח האמור, התובעים רשאים לפעול נגד הנתבעים לגביית הסכום הפסוק בפסק הבוררות.

11. במסגרת ההליך התקיימו 3 דיוני הוכחות במהלכם נחקרו:

מטעם התובעים: מר קורמן – התובע 2, עו"ד שחר רוטקופף וכבוד הבורר.
מטעם הנתבעים: הנתבעים בעצמם.

12. פסק הדין ניתן לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

טענות הצדדים:

טענות התובעים;

13. לטענת התובעים, הנתבעים חייבים בתשלום החוב הפסוק מכח ערבותם שאינה מוגבלת בזמן ואשר ניתנה להבטחת ביצועו של פסק הדין בתביעת המקור, כפי שנכתב מפורשות בכתב הערבות. מאחר שהחייב יצא מהארץ בחודש נובמבר 2014 ולא שב מאז, דרכם היחידה של התובעים להיפרע את חובם מהחייב היא באמצעות הערבים.

טענה זו מבססים התובעים מהטעמים להלן:

(א) התחייבות הנתבעים בסעיף 1 לכתב הערבות: "לשלם לתובעת את מלוא סכום הפסק הדין, לרבות כל ההוצאות (להלן: "החיובים") שיגיעו בעתיד, אם ינתן פסק דין בת.א. 21077-04-11 בבית משפט השלום בחיפה, לטובת התובעת בתיק...";

(ב) החלטת כבוד הרשמת בדימוס שלומית פומרנץ מיום 11.05.2011 בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד החייב שהוגשה בתביעת המקור, במסגרתה קבעה כבוד הרשמת כי צו עיכוב היציאה שניתן נגד החייב יבוטל בתנאי שהחייב ימציא 2 ערבים טובים אשר יערבו לתשלום פסק הדין – ככל שיינתן בתביעה זו (ראו נספח ב' לכתב התביעה המתוקן);

(ג) פסק הדין בתביעת המקור, בו נקבע כדלקמן:

"ע"פ הסכמת הצדדים הנני מורה כי ככל שהתובעים (י.ב קורמן מערכות אינסטלציה (1992) ו/או יחיעם קורמן ו/או י.ב. קורמן מערכות מיגון אש בע"מ יזכו בתביעתם בסעד כספי (בהליך הבוררות) והסכום שייקבע לא יפרע על ידי המשיב (החייב – ר' ע'), תהיה התובעת זכאית לחזור לשני הערבים שנקבעו בהחלטת כבוד הרשמת פומרנץ מיום 11/5/11 ו-15/5/11".

14. נטען כי הנתבעים היו חלק פעיל גם בהליך הבוררות והנתבע 1 אף נכח בחלק מישיבות הבוררות כפי שעולה מפרוטוקולים של דיוני הבוררות שצורפו כנספחים כ"א-כ"ב לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים. בשום שלב, כך נטען, הנתבעים לא השיגו על פסק הדין בתביעת המקור.

15. עו"ד שחר רוטקופף, ב"כ החייב בתביעת המקור ובהליך הבוררות (להלן: "עו"ד רוטקופף"), שימש כב"כ הנתבעים לעניין מתן הערבות והוסמך לשמש ככתובתם לקבלת כתבי טענות, ללא הוראה נוספת לכתב את הנתבעים ומבלי שהנתבעים ביקשו להביא לידיעתם או לקבל את הסכמתם בעניינים הקשורים לתביעת המקור לעניין עו"ד רוטקופף, הוסיפו התובעים הסיכומים התייחסות לכך שיש לייחס משקל לחובת הנתבעים בשל העובדה שעו"ד רוטקופף שהינו עד חיוני וחשוב להליך דנן זומן לעדות דווקא על ידי התובעים.

16. עוד נטען כי עדותו של עו"ד רוטקופף הייתה רצופת שקרים הן ביחס לניסוחו ותכליתו של כתב הערבות, ניסוחה של הבקשה למתן פס"ד ומעורבותם של הנתבעים בעניין זה וכן לעניין מהות ההליכים שהתנהלו מול הבורר. לטענת התובעים, עדותו השקרית של עו"ד רוטקופף אל מול עדותו העקבית והאמינה של כב' הבורר, מחזקים את הטענה כי לטענות הנתבעים, לא חל כל שינוי בערבות, לא חל שינוי בתביעה, בצדדים ובסכומי התביעה שיש בהם להביא לשינוי בחיוב הנערב.

טענות הנתבעים;

17. בעוד טוענים התובעים כי הערבות ניתנה להבטחת תשלום פסק הדין ככל וייפסק לטובתם וכי נותרה בתוקף לאורך ניהול הליך הבוררות, לטענת הנתבעים הערבות הינה ערבות קצרת מועד, שניתנה במסגרת בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל נגד החייב בתביעת המקור, ולהבטחת חזרתו של החייב לארץ בלבד. לטענתם, הערבות פקעה שעה שחזר החייב לארץ, נותר בה משך תקופה לא מבוטלת והשתתף בהליך הבוררות. לטענתם, מעולם לא היו צד לתביעת המקור ולא התבקשו, וודאי שלא נתנו את הסכמתם להארכת תוקף הערבות והחלתה במסגרת הליך הבוררות.

18. עוד טוענים הנתבעים כי גם אם תתקבל הטענה שערבותם ניתנה להבטחת פס"ד בתביעת המקור, הרי שערבותם פקעה מהסיבות להלן:

א. הסכמת הנתבעים במסגרת כתב הערבות התייחסה למצב בו החייב יעזוב את הארץ ולא ישוב במועד. תנאי זה לא התקיים שכן, כאמור, החייב שב לישראל ויצא ממנה מספר פעמים לאחר מתן פסק הדין בתביעת המקור ואף נכח בדיוני הבוררות והשתתף בהליך.
לטענת הנתבעים, מסקנה זו משתמעת מהתכלית והרציונל המונחים ביסוד כתב הערבות ומכוונת הצדדים.
עוד סומכים הנתבעים טענה זו על סעיף 4 לכתב הערבות לפיו:

"אנו מסכימים שתינתן נגדנו החלטה למימוש הערובה/הערבות הזו במידה ויינתן פסק דין לטובת התובעת וכנגד הנתבע, בתיק זה, והנתבע לא ישוב ארצה לאחר מתן פסק הדין... לשאת בסכום פסק הדין שינתן, אם ינתן, בתיק הנ"ל, במידה ויינתן פסק הדין והמשיב יהיה מחוץ לישראל לצמיתות, או לתקופה ממושכת, בעת מתן פסק הדין...".

לטענתם, את נוסח כתב הערבות יש לפרש בצוותא עם נסיבות כריתתו והמסכת העובדתית הנשקפת ממנו, כלומר, רצונם של הנתבעים לערבו לחזרתו של החייב לארץ וחששם של התובעים כי לא ישוב לארץ אשר באו לידי ביטוח בהחלטת בית המשפט לפיה: "יש חשש סביר שהוא (החייב – ר' ע') עומד לצאת מן הארץ.. באופן העלול להכביד על קיום ההליך או ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן".

ב. משפנו התובעים והחייב להליך בוררות, חל שינוי בחיוב הערב המזכה אותם בהגנת סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") מהטעמים להלן: (1) לא התבקשה ולא ניתנה הסכמת הנתבעים להחלת ערבותם על הליכים משפטיים אחרים שאינם תביעת המקור, לרבות על הליך הבוררות, והדבר נעשה מבלי ידיעתם ; (2) במסגרת הליך הבוררות הורחב היקף תביעת המקור בכ-1.3 מליון ₪, שונו סדרי הדין הידועים והקבועים בהליך משפטי וכן נדונו והוכרעו הליכים נוספים בין הצדדים לגורמים נוספים שלא היו צד לתביעת המקור (התובעים 2 ו-3).

19. עוד נטען להיעדר יריבות בין הנתבעים לתובעים 2 ו-3 שעה שכתב הערבות נערך לטובת קורמן אינסטלציה בלבד ותביעת המקור הייתה בין החייב לקורמן אינסטלציה.

20. ביחס להתנהלות התובעים, העלו הנתבעים טענות לחוסר תום לב שכן לא יידעו אותם משך שנים ממועד מתן פסק הדין על אותו פס"ד בתביעת המקור וכן לא ביקשו את רשותם להאריך את תוקף הערבות. יתרה מכך, נטען כי התובעים ניסו להטעות את ביהמ"ש שכן בניגוד לטענתם לפיה בכתב הערבות הסכימו הערבים שעו"ד רוטקופף ישמש ככתובתם למסירת מסמכים, הוסכם כי עו"ד רוטקופף ישמש ככתובתו של החייב למסירת מסמכים בעת היעדרותו של החייב מהארץ, ולכן אין ביכולתם של התובעים לסמוך על האמור בכתב הערבות בשאלה מדוע לא עדכנו את הנתבעים על פסק הדין.

דיון והכרעה:

תמצית השאלות השנויות במחלוקת;

21. סבורני כי מרבית העובדות בענייננו אינן שנויות במחלוקת (ראה למשל סעיף 9 לכתב ההגנה – "עיקרי העובדות המוצגות בכתב התביעה אינם שנויים במחלוקת") ועל כן המחלוקת בפני היא בעיקרה מחלוקת משפטית.

22. כך, למשל, אין מחלוקת כי הנתבעים הם אלו שחתמו כע רבים על כתב הערבות שצורף לכתב התביעה במסגרת בקשת החייב לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו בתביעת המקור. הנתבעים אינם חולקים על כך. כן, אין מחלוקת כי החייב יצא מהארץ וחזר מספר לא מבוטל של פעמים במהלך התקופה הרלוונטית להליך דנן וכן אין מחלוקת כי ההליכים המשפטיים כולם, לרבות הליך הבוררות התנהלו בין התובעים לבין החייב והנתבעים לא היו בשום שלב צד להליכים אלו.

23. המחלוקת המשפטית בה נדרשת הכרעה היא בסוגיות להלן:

(1) האם הנתבעים ערבו רק להבטחת חזרת החייב לארץ או שמא להבטחת פסק הדין?

(2) ככל וערבו להבטחת פסק הדין, האם ערבותם חלה על פסק דין בתביעת המקור או שתחולתה הורחבה לפסק הבורר שניתן ואושר במסגרת הליך אחר?

(3) האם חלו בענייננו נסיבות שיש בהן לפטור את הערבים מערבותם בשל שינוי בחיוב הנערב בהתאם להוראות סעיף 5(ג) לחוק הערבות? כלומר, מה דין ערבותם של הנתבעים שעה שהועברה תביעת המקור להליך של בוררות והאם בהליך הבוררות עצמו חלו שינויים שיש בהם לשנות את החיוב הנערב? האם השינוי בחיוב הנערב חל מעצם העברת תביעת המקור להליך של בוררות ללא הסכמת הנתבעים או שמא משינוי שחל בין תביעת המקור בבימ"ש לתביעה שנדונה בבוררות?

טענת היעדר היריבות;

24. הנתבעים טענו להיעדר יריבות כלפי התובעים 2-3 מאחר ואלו לא היו צד לתביעת המקור ופסק הדין לא ניתן לטובתם.

25. מקובלת עלי טענה זו של הנתבעים, היות ושני הצדדים הבהירו היטב ואף עמדו על טענה זו, כל צד מהטעמים שלו, כאשר התוצאה היא אחת – התובעת היחידה בתביעת המקור היא קורמן אינסטלציה. בשום שלב, לא בתביעת המקור ולא בבוררות, היו התובעים 2 ו-3 בגדר תובעים וסבורני כי כל הצדדים נפלו לכדי טעות זו בשלב כלשהו.

26. התובעים 2-3 היו נתבעים שכנגד בתביעת המקור וכך גם בפסק הבוררות כאשר מטעמי נוחות ולסבר את העין, אוחדו למקשה אחת כ-"קורמן". כלומר, הערבות ניתנה ביחס לתביעת קורמן אינסטלציה בלבד ולא ביחס לתובעות 2-3.

27. יחד עם זאת, לא מצאתי להרחיב עוד בסוגיה זו מאחר ואני סבורה כי דין הערבות להתבטל מהטעמים שיפורטו להלן.

האם הערבות ניתנה להבטחת יציאת החייב מהארץ בלבד או להבטחת תשלום פסק הדין?

28. כאמור, אין חולק כי הנתבעים חתמו על כתב הערבות לטובת קורמן אינסטלציה.

29. בעוד לטענת קורמן אינסטלציה ערבות זו ניתנה, כלשונה, להבטחת תשלום פסק הדין, טוענים הנתבעים כי לא זו הייתה כוונתם בעת מתן הערבות, וכי כוונתם הייתה לערוב לחייב בערבות קצרת מועד שכל מטרתה היא הבטחת חזרתו של החייב לארץ להמשך הדיונים בתביעת המקור.

30. אינני יכולה לקבל טענה זו של הנתבעים, ממספר טעמים. ראשית, טענת הנתבעים הינה טענה בעל פה הסותרת ראיה בכתב – אותה הם בעצם מאשרים. כלומר, הנתבעים אישרו בכתב הגנתם ובעדותם כי חתמו על כתב הערבות להבטחת פסק הדין בתביעת המקור. קשה לייחס לטענת הנתבעים, שנים לאחר מתן הערבות וכיום משהחייב עזב את הארץ ללא שוב, משקל של ממש.

31. הנטל המונח על כתפי הנתבעים בבואם לשכנע כי כוונתם לא הייתה לערוב לפסק הדין אלא לשובו של החייב ארצה בלבד, כבד מזה המונח על כתפי התובעים. הרי אילו לא היה שב החייב ארצה מיציאתו הראשונה בסמוך למתן כתב הערבות, אזי למה ערבו הנתבעים אם לא לפסק הדין כנגד החייב ככל שהיה ניתן בהיותו מחוץ לישראל? זאת ניתן ללמוד גם מנוסח כתב הערבות וגם מההחלטה לעניין מתן הערבות כתנאי לביטול צו עיכוב היציאה. סבורני כי על סמך כתב ערבות זו, התאפשר לחייב להיכנס ולצאת מן הארץ עוד מספר פעמים במשך תקופת ניהול תביעת המקור עד למתן פסק הדין, זאת כפי שעולה מתמצית רישום היציאות והכניסות בעניינו של החייב שצורפה כנספח ו' לכתב התביעה המתוקן.

"דרך כלל מקום בו עסקה באה לידי ביטוי בכתב, הרי נקודת המוצא הינה כי הכתב משקף את הפרטים עליהם הסכימו הצדדים".
[תא (מחוזי ב"ש) 43517-11-11 אברהם לולו שמריז נ' שומרז חברה לבנין ופיתוח בע"מ].

32. כתב ערבות יש לפרש, ככל הסכם, לפי אומד דעת הצדדים (דנ"א 5813/98 ג'ון נ' מאור-חברה לדלק בע"מ).

33. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, קובע כי:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

וכפי שציין בית המשפט העליון (בע"מ 1813/18 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים) -

"כידוע, אומד דעתם של הצדדים לחוזה נלמד גם מ"המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס שהחוזה שנכרת נועד להגשים" (ע"א 300/97‏ חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 755 (1999). כן ראו: ע"א 4628/93‏ מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 310 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006); ורע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (2012). להרחבה, ראו: אהרון ברק, פרשנות במשפט כרך ד – פרשנות החוזה, 385-383 (2001)), וזאת בכפוף לכלל לפיו לשון החוזה תוחמת את גבולות התכלית -
"בבואנו לעמוד על פירושו הנכון של החוזה פונים אנו ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית" (ע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 796, 800 (2003))".

ובע"א 8239/06 אברון נ' פלדה (פורסם במאגרים) הובהר כי בעת בחינת אומד דעת הצדדים יש להתחקות ראשית אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים -

"... בבואנו לפרש חוזה או כל התחייבות משפטית אחרת אנו מצווים ככל הניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את המסמך ואחר 'המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים'[...] על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו..."

34. נראה בעיני, כי במקרה דנן לא יקשה להתחקות אחר כוונותיהם הסובייקטיביות של הצדדים הרלוונטיים לכתב הערבות, בכל הנוגע לשאלה היסודית – האם כתב הערבות כיוון להתייחס לפסק הדין ככל ויינתן נגד החייב בתביעת המקור.

35. בבואנו להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, בד בבד עם קריאת לשונו של כתב הערבות, כמצוות החוק והפסיקה הנ"ל, אין אפוא אחרת לבד מן המסקנה שכתב הערבות מטיל על הנתבעים אחריות לפירעון חובו הפסוק של החייב בתביעת המקור. כל פרשנות אחרת שאתן לכתב הערבות בניגוד לכתוב בו, תרוקן אותו מתוכן.

36. אמנם, בעוד נוסח כתב הערבות שבפני אינו הנוסח הסטנדרטי והמקובל של כתב ערבות בהליך לביטול עיכוב יציאה מן הארץ, ניכר כי כוונת הצדדים בנוסחו הייתה מובהקת.
לא בכדי עמדה קורמן אינסטלציה בתביעת המקור על מתן הערבות להבטחת פסק הדין, אלא מחשש ממשי שהחייב, שלטענת התובעים וכפי שעולה מתדפיס יציאותיו מהארץ התגורר דרך קבע מחוץ לתחומי ישראל, יצא מן הארץ ולא ישוב אליה תוך שהוא חב לה כספים, כפי שאכן קרה בפועל. בנוסף על כך, עומדות עדויות הנתבעים שאין בהן להרים את הנטל להוכחת כוונה אחרת מזו אשר כתובה בכתב הערבות וכי הערבות ניתנה רק להבטחת חזרתו לארץ של החייב.

הנתבע 2 העיד בעצמו כי לא הייתה לו כל בעיה לחתום על כתב הערבות שכן היה סמוך ובטוח שהחייב ישוב ארצה (פרוטוקול מיום 15.11.2018 עמ' 16 ש' 4-18). גם מעדותו של הנתבע 1 – שהתרשמתי מעדותו כי נכנס אל סיטואציה מצערת מתוך כוונות טובות לסייע לגיסו – עולה כי הבין שחתימתו על הערבות ניתנה להבטחת תשלום פסק הדין בתביעת המקור (עמ' 37, ש' 16-32). אציין בעניין זה עוד כי עו"ד רוטקופף בעדותו תמך בעמדת הנתבעים ואולם לא מצאתי כי ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על יסוד עדותו והואיל ואינו צד לתיק לא אוסיף בעניין זה.

37. לאור האמור, אני קובעת כי כתב הערבות מושא תביעה זו ניתן להבטחת תשלום פסק דין בתביעת המקור.

האם ערבות הנתבעים חלה על פסק הדין בתביעת המקור או שמא הורחבה תחולתה לפסק הבוררות?

38. משקבעתי כי כתב הערבות ניתן להבטחת פסק הדין בתביעת המקור, אעבור לדון בטענת הנתבעים לפיה כתב הערבות אינו חל על הליך הבוררות ומשכך הם אינם ערבים לחוב הפסוק מכוח פסק הבוררות.

39. בניגוד לטענת הנתבעים כי מדובר בערבות קצרת מועד, התובעים סבורים אחרת. התובעים ראו, ועדיין רואים את הערבות כמשתרעת על פני כל תקופת ניהול הליך תביעת המקור שלטענתם הליך הבוררות הינו המשך ישיר וחלק בלתי נפרד ממנה ועל כן פסק הבורר הינו בעצם פסק דין בתביעת המקור. עוד טוענים התובעים כי בניגוד לטענות הנתבעים, אין כל שינוי בין תביעת המקור לבין התביעה שנדונה בבוררות וכי כתבי הטענות הועברו לידי הבורר כפי שהוגשו בתביעת המקור.

40. בעדותו נשאל עו"ד רוטקופף על נסיבות העברת תביעת המקור לבוררות ועל הבקשה שהוגשה לבימ"ש השלום להעברת הדיון להליך של בוררות, שמכותרתה עולה כי הוגשה בהסכמה ואליה צורף מייל מטעם עו"ד רוטקופף המאשר את הנוסח.
בבקשה למתן פס"ד והעברת ההליך לבוררות התבקש בית המשפט לאשר את הסכמת הצדדים להעברת ההליך להליך של בוררות וכן להותיר את ערבות הערבים בתוקף, כדלקמן:

"3) למרות האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להותיר על כנן את החלטות בית המשפט הנכבד מיום 11.05.2011 ומיום 15.05.2011, שניתנו על ידי כבוד הרשמת שלומית פומרנץ, ולפיהן, הנתבע המציא שני ערבים טובים, אשר יערבו לתשלום פסק הדין – ככל שיינתן בתביעה זו.
שני הערבים הגישו תצהירים ופרטו בהם את מצבם הכלכלי, צרפו תלושי שכר, וכן חתמו על ההתחייבויות הנדרשות.
4) החלטת בית המשפט הנכבד צריכה להינתן באופן כזה שככל שתזכה המבקשת בתביעתה, בסעד כספי, בהליך הבוררות, וזה לא ישולם ויפרע על ידי המשיב, תהיה המבקשת רשאית לחזור לשני הערבים כאמור ולמצות ההליכים מולם, על פי כל דין".

41. עוד נכתב בבקשה זו כי "הצדים (הטעות במקור – ר' ע') הגיעו לדבר הסכמה ביניהם, להעברת הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, לידי בורר מוסכם...".

42. מהאמור בבקשה זו עולה כי אכן הייתה הסכמה להעברת תביעת המקור להתדיינות בפני בורר, והשאלה שבמחלוקת בין הצדדים בהליך שבפני היא מי הם הצדדים שהסכימו להעברת התביעה להליך של בוררות. האם מדובר גם בהסכמת הנתבעים להארכת תוקף ערבותם להליך משפטי אחר, שונה מתביעת המקור? האם ידעו על תוכנה של בקשה זו ועל משמעותה וההשלכות שעשויות להיות לה עבורם ועליהם? והאם עו"ד רוטקופף היה רשאי ליתן הסכמה בשם הנתבעים?

43. בעוד אין חולק כי קורמן אינסטלציה והחייב הם הצדדים שהגיעו להסכמה להעברת תביעת המקור לבוררות בהתאם לבקשה שהוגשה, התשובה בנוגע להיות הנתבעים חלק מהסכמה זו היא שלילית. אישורו של עו"ד רוטקופף אינו משקף את הסכמתם או אישורם של הערבים להחלת ערבותם על הליך הבוררות ותוצאותיו. לא שוכנעתי שתוכן הבקשה להעברת ההליך לבוררות כלל הובא לידיעתם של הנתבעים, הגם שיש בכך להשפיע מהותית על מצבם ועל שינוי החיוב הנערב על ידם, הן מבחינת גובה החיוב כפי שאפרט בהמשך והן מבחינת תקופת הערבות. המסקנה האמורה עולה בבירור מעדותו של עו"ד רוטקופף, אשר הגם שכפי שפירטתי לעיל לא ניתן על יסודה לגבש מסקנות עובדתיות, יש בה לשפוך אור על נסיבות העברת תביעת המקור לבוררות וחלקם של הנתבעים בכך:

"ת. הערבים לא ידעו דבר שהערבות שלהם עוברת להיות ערבות להבטחת פסק הבורר שניתן לא בתביעה המקורית. לא דיברתי איתם על זה. לא התבקשתי לדבר איתם על זה... למיטב הבנתי המשפטית, כפי שהעברתי בעת שחתמו על כתב הערבות ולא שנה וחצי אחרי, הם מחוייבים, הם ערבים להתייצבותו הנאותה של קופצוב לדיוני ביהמ"ש בהתחלה והבוררות בהמשך. כך היה. מיכאל קופצ'וב התייצב כלל דיוני הבוררות, לכל ההליכים והגיש את כל ההליכים.
ש. לביהמ"ש – לפי הבנתך, אם קופצ'וב לא היה מתייצב להליך הבוררות, הערבות הייתה רלוונטית?
ת. אני חושב שכן.
ש. תסביר לביהמ"ש איך התשובה שלך עומדת מול ההסכמה שלך בנספח י"ז שלפיו ואני מפנה לסעיף 3, אתה מבקש לאשרר את ההחלטות של כב' הרשמת פומרנץ לעניין ערבותם של שני הערבים ובעקבות זאת, ניתן פסק דין על ידי השופטת ברק שמאשררת ערבותם של הערבים גם בתקופת הבוררות. איך זה מתיישב?
ת. הערבות לעניין התייצבות קופצ'וב לדיונים. ... זו הסכמתי ולא הסכמתם. אני חושב שהערבים כלל לא ידעו שהערבות הקודמת שלהם תמשיך לחול גם בבוררות." (פרוטוקול מיום 09.05.2018, עמ' 11 ש' 17-32).
...
ש. למה לא מצאת לנכון לעדכן אותם?
ת. אין לי תשובה. (שם, עמ' 12 ש' 1-2).
...
ת. ... פסק הדין הזה ניתן על סמך הבקשה שאתה מסרת וערכת. יכול להיות שלא הייתי מספיק עירני שעניתי במייל קצר, "בסדר". הא ותו לא. אנחנו לא תמיד שמים לב לקטנות, אך אין ספק שהערבים לא היו חלק מהתהליך הזה. לא היה להם מושג שממשיכים להיות ערבים לפסק דין שאמור להינתן בבוררות בתביעה שונה. (שם, עמ' 12 ש' 12-15).
...
ש. תאשר שכאשר הגשתם את אותה בקשה להעברת ההליך לבוררות, שם נאמר שהדבר נעשה בהסכמת הצדדים, נספח י"ז, הכוונה איננה לנתבעים אלא רק לצדדים בתביעת המקור?
ת. נכון." (שם, עמ' 14 ש' 20-22).

44. מעדותו של עו"ד רוטקופף עולה כי הנתבעים לא ידעו דבר וחצי דבר על הרחבת תחולת הערבות להליך הבוררות. הסכמתם המפורשת להעברת ההליך לבוררות על כל המשתמע מכך לא הובאה וכפי הנראה כלל לא התבקשה. יתרה מכך, לנתבעים לא ניתנה הזדמנות להביע עמדתם ביחס לשינויים שחלו בין הדיון בתביעת המקור שהתנהל בבית המשפט בו ידועים סדרי הדין, לבין הדיון בבוררות בו הסכימו התובעים והחייב ביניהם על אופן ניהולו (ראה שטר בוררין, נספח כ' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים). הנתבעים לא היו צד לשטר בוררין זה וספק עם כלל הובא לידיעתם.

45. "הקטנות" אליהן כיוון עו"ד רוטקופף בעדותו (ראה לעיל, עמ' 12 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון), כלל אינן קטנות. הן אלו שהובילו להסתמכות ב"כ התובעים ובימ"ש השלום כי הסכמתו של עו"ד רוטקופף לנוסח הבקשה להעברת ההליך לבוררות תוך הותרת ערבות הנתבעים בתוקף היא גם בשם הנתבעים או שלכל הפחות הערבים הנתבעים מודעים לקיומה של בקשה זו. הסתמכות זו מבוססת על ההנחה כי עו"ד רוטקופף פנה אל הנתבעים, יידע אותם אודות רצונה של התובעת להארכת ערבותם ותחולתה גם בהליך הבוררות, קיבל את הסכמתם המפורשת של הנתבעים ורק לאחר מכן אישר לב"כ התובעת להגיש את הנוסח אשר הוגש בפועל ואשר על בסיסו ניתן פסק הדין וההליך הועבר לבוררות מבלי שהתבקשה או התקבלה ערבות חלופית.

46. לעניין נוכחותו של הנתבע 2 בדיוני הבוררות, מסכימה אני עם עמדת הנתבעים כי אין בכך להעיד על הסכמתו של הנתבע 2 להרחבת ערבותו להליך הבוררות, הגם שבטוחה אני כי משך כל אותו זמן בו התנהל הליך הבוררות הנתבע 2 כלל לא ידע כל אותו זמן בו ליווה את קרוב משפחתו (גיסו) לדיוני הבוררות, שערבותו עודנה בתוקף.

47. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי משלא התבקשה, וברי כי לא ניתנה, הסכמת הנתבעים להחלת ערבותם על הליך הבוררות, ערבותם בטלה.

האם בהליך הבוררות חלו נסיבות ששינו את החיוב הנערב?

48. הגם שקבעתי כי ערבות הנתבעים אינה חלה על פסק הבוררות ויש בכך כדי להביא לדחיית התביעה, סבורני כי יש לדון גם בשאלה האם הליך הבוררות שהתקיים הינו בגדר שינוי נסיבות יסודי המצדיק את ביטול הערבות או הפטרם של הנתבעים?

49. סעיף 5(ג) לחוק הערבות קובע כדלקמן:

שינוי בחיוב
5. (ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב –
(1) למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;
(2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב.

50. מכאן כי ככל וחל שינוי יסודי בערבות, זכאים הערבים לבטלה. בנסיבות בהן דן סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות הביטול הוא מלא. לעניין זה ראה ספרו של המלומד ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, שירז הוצאה לאור בע"מ, 2006 (להלן: "בר-קהן"):

"בהתאם להוראות הסעיף, במצב של 'שינוי אחר' בחיוב הנערב (סעיף 5(ג)), אין גמישות לבית המשפט לחייב ערב בחלק מהחיוב, וגם כאן, בדומה לגישה האנגלו-אמריקאית, האפשרות היחידה היא להכיר בתוקף הערבות, או לבטלה. יחד עם זאת, סעיף 5(ג)(2) מאפשר ביטול הערבות, רק אם 'השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב'".

51. בנסיבות שבפני, סבורני כי יש בהוראות סעיף 5(ג)(2) לפטור את הנתבעים מערבותם. ואפרט.

52. בר-קהן מקיש לעניין יסודיות השינוי מהוראות סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שבהתאם לו, שינוי ייחשב כשינוי יסודי, אם מדובר בשינוי שניתן להניח לגביו שערב סביר לא היה מתקשר בחוזה הערבות אילו ראה מראש את השינוי ותוצאותיו.

53. מפסק הבוררות עולה כי הדיון בבוררות נסב בפועל על סכום תביעה גבוה משמעותית מסכום תביעת המקור בגינו שולמה אגרת תביעת המקור ואשר לו ערבו הנתבעים כפי שקבעתי לעיל:

א. בסעיף 1 לפסק הבוררות נכתב כי: "הראשונה, תביעתה של חברת י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה (1992) בע"מ (קורמן אינסטלציה – ר.ע.) נגד מיכאל קופצוב לתשלום סכום של 1,883,842 ₪ ;". זאת, בשונה מסכום תביעת המקור בסך של 500,000 ₪.

ב. בסעיף 4 לפסק הבוררות, פירט כבוד הבורר ארבעה סכומים שתבעה קורמן אינסטלציה מהחייב, ובהם סך של 1.4 מליון ₪ בגין "גזילת פרוייקט מוסקבה סיטי". אותם חלקים צויינו גם בסעיף 38 לכתב הבוררות: "התביעה של קורמן מורכבת מ-4 חלקים".

ג. בסעיף 43 לפסק הבוררות דחה כבוד הבורר את הרכיב התביעה בסך של 1.4 מליון ₪ בקובעו כדלקמן:

"חלק ד' עניינו פיצויים עקב "גזילת פרוייקט מוסקבה סיטי". אמרתי לעיל כי קורמן אינו זכאי לפיצויי קיום באשר המו"מ בינו לבין קופצוב לא הבשיל לכדי חוזה מחייב. תביעה לפיצויים בגין עסקים ברוסיה שהיו יכולים להניב רווחים לקורמן מושתתת על ההנחה שנכרת חוזה בין השניים. ולא היא. בכתב התביעה או בסיכומי עו"ד שחם לא מצאתי עילה אחרת לפסיקת פיצויים".

54. ראשית, ברי כי לאור האמור בפסק הבוררות, כבוד הבורר התייחס אל חלק ד', הסך הנתבע של 1.4 מליון ₪ כחלק מתביעת המקור, חרף העובדה שלא נתבע במסגרת תביעת המקור ולא שולמה בגינו אגרת בית משפט. אין בעובדה שבכתב התביעה בתביעת המקור צויין ראש נזק "מוערך" בסך של 3,000,000 ₪ להוות את החלק החסר שהופיע בבוררות. במסגרת תביעת המקור לא התבקש תיקון כתב התביעה להוספת רכיב זה. על כן, מדובר בשינוי מהותי בין תביעת המקור לבין הליך הבוררות. מסכימה אני כי כתבי הטענות הועברו לבורר בלא שינויים, ואולם במסגרת תביעת המקור שולמה אגרה חלקית, ולכן תביעת המקור הייתה מוגבלת בסכום, הגבלה זו לא חלה על הבורר בהעדר הצורך ב תשלום אגרה בהליכי בוררות.

55. שנית, אף שהעיד כבוד הבורר כי כתב התביעה שהובא בפניו הוא הוא כתב התביעה שהוגש במסגרת תביעת המקור (ראה עדותו מיום 15.11.18, עמ' 29 ש' 17-25, עמ' 31 ש' 10-17), עולה בבירור כי בפועל נדון לגופו של עניין סעד כספי נוסף שלא נתבע במסגרת תביעת המקור, וכבוד הבורר דחה אותו במסגרת פסק הבוררות לא מטעמים פרוצדוראליים כי סעד זה לא הופיע בתביעת המקור כי אם מטעמים מהותיים לגופו של עניין. לו היה מקבל כבוד הבורר את הסעד האמור, סבורני כי אז לא היו יכולים התובעים לטעון שאין המדובר בשינוי מהותי שכן אז היה זועק השינוי לשמיים.
אין בעובדה כי הסעד האמור לא אושר וכי לבסוף חוייב החייב בסכום שאינו עולה על גובה תביעת המקור (500,000 ₪) כדי לבטל את השינוי שאירע בפועל בדיון במחלוקות בין התובעים לחייב מסגרת הליך הבוררות, הגם שסכום החיוב במסגרת פסק הבוררות הינו נגזרת של כל המחלוקת בין התובעים לחייב, לרבות המחלוקות בהליכים שונים מתביעת המקור, שלא להם ערבו הנתבעים.

56. בנוסף, לטעמי עצם העברת ההליך לבוררות יכול להיחשב כשינוי החיוב הנערב, לא רק בשל שינוי סכום התביעה כפי שארע בענייננו בשל נושא האגרה, ולאור המפורט לעיל, אלא משום שהעברת הליך לבוררות מחייב הסכמת צדדים. הבורר אינו כפוף לדיני הראיות, אינו כפוף לסדרי הדין, ההליכים בפניו אינם פומביים, ובנוסף הליכי הערעור על פסק הבורר מצומצמים ומוגבלים, ולכן פסק הבורר אינו עובר תחת שבט הביקורת של ערכאת הערעור. כל אלו מהווים שינוי מהותי המצדיק דרישה מחודשת לאישור הערב את ערבותו. לטעמי לא חתימה על ערבות לפס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש לערבות לפסק בורר. הבדל זה הינו מהותי והיה צורך בהחתמת הערבים על כתב ערבות מחודש לפיו ייתנו הסכמתם ואישורם כי כתב הערבות עומד בתוקפו הגם שההליך מועבר לדיון בבוררות.

57. בנסיבות אלו, הסיכון עבור הנתבעים גדל, כך שגם אם הייתה מתבקשת הסכמתם החלת הערבות גם בהליך הבוררות, סבורני כי לא היו מסכימים.

סוף דבר:

58. לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי דין כתב הערבות להתבטל ודין התביעה להידחות.

59. לאחר ששוכנעתי כי התובעות פעלו בתום לב והסתמכו על אישורו של עו"ד רוטקופף להעברת ההליכים לבוררות, כאשר מתוך ההסכמה עולה כי לכאורה ניתנה הסכמתם של הערבים, ורק לאור כך נתנו הסכמה לפנייה לבוררות, כאשר בדיעבד הסתבר כי עו"ד רוטקופף על פי הודעתו כלל לא פנה לערבים, אני סבורה כי אין מקום לחייב את התובעות בהוצאות. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

לעניין זה, אני מאמצת את גישתו של כב' השופט שדה בפסק דינו מיום 28.01.2016 ברע"צ 35794-01-16 שלא לפסוק הוצאות, זאת בשל העובדה שככל ויקבע כי הערבות עליה חתמו הנתבעים פקעה – וכך אכן קבעתי – אזי "תצא המשיבה (קורמן אינסטלציה – ר.ע.) שהסתמכה על פסק דין שריר ותקף של בית משפט השלום ניזוקה וללא שום אפשרות להיפרע בגין חוב משמעותי" (ראה עמ' 6, ש' 23-26).

ניתן היום, י"ז אלול תש"פ, 06 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.