בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 28926-04-16

לפני: כבוד השופט גיא הימן

התובעת בת"א 28926-04-16 ובתא"מ 54246-06-16 :

לויאלטי פתרונות בע"מ, 514988138

נגד

הנתבעת בת"א 28926-04-16 ובתא"מ 54246-06-16 (התובעת שכנגד בת"א 28926-04-16 והתובעת בת"א 33282-10-16 ):

עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ, 513577395

נגד

הנתבעים שכנגד בת"א 28926-04-16 (נתבע שכנגד 2 הוא הנתבע בת"א 33282-10-16):
1. לויאלטי פתרונות בע"מ, 514988138

2. משה יעקובוביץ

3. מאיר פלדמן

בשם התובעת והנתבעים שכנגד :
עו"ד רונן בן צבי
בשם הנתבעת ( התובעת שכנגד):
עו"ד ליאור אופריכט; עמית הורוביץ

פסק דין
רקע הדברים
1. יחסים עסקיים, שעלו על שרטון, עומדים בלב התובענות שלפנַי – ת ביעה ותביעה שכנגד, שבסיסן אותה מסכת עובדתית. תחילת הפרשה בשנת 2014, עת מקימיה של התובעת (הנתבעת שכנגד), לויאלטי פתרונות בע"מ, והם מר משה יעקובוביץ ו מר מאיר פלדמן, הגו רעיון להקים מוקד טלפוני, שימכור מוצרי ביטוח ( "מוקד טלמרקטינג"). השניים בנו תוכנית עסקית, שכללה גם רשימה של דרישות ובהן הפעלתה של מערכת מחשב ייעודית לשימוש המוקד. בהתאם לדין נדרש מוקד כזה לעמוד בשורה של תנאים רגולטוריים ובהם פעילות באמצעות מבט ֵח בעל רישיון של סוכן ביטוח. כחלק מההכנות לפתיחתו של המוקד פנו יעקובוביץ ופלדמן לנתבעת (התובעת שכנגד), עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ, באמצעות בעליה, מר הוא לי בלאו. עמדה ה ינה חברה ותיקה, המתמחה בתחום הביטוח ומחזיקה ברישיון תקף של תאגיד ביטוחי.

2. הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי תחילתה של ההתקשרות. לגרסת לויאלטי החלה ההתקשרות עם בלאו, תחילה בכובעו כדירקטור בחברת עמדה טכנולוגיות ש.ע.ל בע"מ – חברה השייכת לבנו של בלאו, כפי שזה עצמו העיד. יעקובוביץ ו פלדמן התעניינו ברכישה של רישיונות לתוכנה ייעודית למוקדי ביטוח. לגרסת עמדה, יעקובוביץ ו פלדמן פנו אליה במטרה להקים מוקד כמתואר וחיפשו סוכנות ביטוח לצורך מילוי הדרישות הרגולטוריות.

3. כך או כך הוסכם כי עמדה תעמיד לרשות לויאלטי (שנקראה אז ש.י. בייסיק יבוא בע"מ) את רישיון הסוכן שלה. עמדה תהא אחראית גם על התקשרות עם ציבור המבוטחים ועם חברות הביטוח. המוקד, שאותו תפעיל לויאלטי, יהא אמון על מכירתן של פוליסות ביטוח. בד בבד תפעל לויאלטי לקבלת רישיון של סוכנות ביטוח. לכשכזה יהיה בידיה תועבר כל הפעילות לאחריותה, לרבות שיווק של הפוליסות, מכירתן ו התקשרות עם חברות הביטוח ועם הלקוחות.

4. את ההסכמות עיגנו הצדדים בחוזה מיום 18.12.2014 (צורף כנספח 1 לתצהירו של יעקובוביץ). בחוזה זה קבעו הצדדים את התמורה באופן הבא: מתוך העמלות, לסוגיהן, שיתקבלו מחברות הביטוח תהא החלוקה – תשעים אחוזים ל לויאלטי ועשרה אחוזים ל עמדה. בנוגע לשלב השני נקבע , באופן לקוני , כך: "בכוונת הצדדים לפתוח תאגיד פיננסי ולאחר שיוקם [,] התאגיד יאשרר הסכם זה בכפוף לשינוי המתחייבים [כך במקור] בענין העמלות ו/או שכר טרחת התאגיד הפיננסי" (סעיף 13 להסכם). לחוזה צורף נספח א' (היה זה הנספח היחיד שצורף), לגביו נקבע כי הוא "מהווה חלק מן ההסכם" (סעיף 19 לחוזה). שם הוצהר על כוונתה של לויאלטי להקים תאגיד ביטוח, בעל רישיון מבטח וכן פורטה חלוקת התמורה, שתתקבל מחברות הביטוח. עוד נקבע בנספח: "בשלב זה ומאחר והמוקד שהחברה [לויאלטי] מקימה הינו ניסיוני הרי שהחברה תיתן שירותי טלמרקטינג לעמדה לצורך מכירת המוצרים המפורטים בהסכם [.], ככל והמוקד יצליח הרי שהחברה תפעל להקמת תאגיד פיננסי". תקופת החוזה נקבעה לחמש שנים – 60 חודשים מיום החתימה עליו – כאמור בסעיף 20 לו . הצדדים הוסיפו תת-פרק, שכותרתו "הפרות" וקבע כי "צד שיפר הסכם זה יחויב לפצות את הצד השני בסכום של 500,000 ש 'ח".

5. יעקובוביץ ו פלדמן עמלו והקימו מוקד מכירות. הם שכרו משרדים, גייסו כוח אדם, העבירו הכשרה מתאימה וטיפלו בדרישות הרגולטוריות. כבר בסמוך לחתימת החוזה, בחודש דצמבר 2014, החלה מכירתן של פוליסות ביטוח. עד כאן נראה היה כי טוב. לויאלטי מכרה פוליסות בטלפו ן ו עמדה סיפקה מערך תמיכה, לרבות מספרי רישיון של ביטוח והסכמים מול חברות הביטוח השונות. דא עקא, שעד מהרה החלו לצוץ קשיים וחילוקי דעות. אלה הולידו את התביעה שלפנַי, ת"א 28926-04-16 לויאלטי פתרונות בע"מ ואח' נ' עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ ואת זו שכנגד. הדיון באלו אוחד, אחר כך, עם שתי התנגדויות לביצוע שטר, אחת מכל צד, בהליכים הנוספים שבכותרת: תא"מ 54246-06-16 לויאלטי פתרונות בע"מ נ' עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ ות"א 33282-10-16 עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ נ' יעקובוביץ.

תביעתה של לויאלטי – הטענות
6. לויאלטי פתחה את טענותיה בכך ש עמדה ניס חה את החוזה. לדבריה היא הציעה גרסה אחרת, ארוכה ומפורט ת, אשר נוסחה בידי ע ורך דין שאת שירותיו שכרה לשם כך. אלא שבסמוך לחתימתו של החוזה התעקש בלאו על כך ש יחתם נוסח מצומצם, ש נערך בידו. בכל זאת, נטען, עמדה הפרה את רוב רובם של תנאי החוזה שהיא עצמה ניסחה . כך, מחודש פברואר 2015 החלה עמדה לקבל מחברות הביטוח את כספי העמלות בגין מכירות שביצע המוקד. אלא, שבניגו ד לחוזה, היא כלל לא העבירה ללויאלטי את חלקה בכספים האלה. במאי 2015 הועבר סך פעוט של 5,000 ש"ח, בעוד שעמדה עצמה קיבלה , כבר זמן רב קודם לכן, סך של כ-160 אלף ש"ח. בתצהירו חזר בעליה של לויאלטי, יעקובוביץ, שוב ושוב על הקשיים הכלכליים הרבים, שעמם הוא נאלץ להתמודד בשל אי קבלתם של הכספים במועד , לרבות הלוואות שנאלץ ליטול, קשיים להחזיק את המוקד ועוד.

עמדה טענה להגנתה , ש לויאלטי שגתה בבסיס ההבנה של פשר הדברים. בצד הזכות לקבל עמלות מחברות הביטוח, כך הסביר בלאו בתצהירו, ניצבה גם חובה להחזר, במצב של ביטולי פוליסה או פיגור בתשלומה מצד המבוטח. עמדה הסתמכה על הוראת החוזה, ה מתייחסת ל"מכלול מוצרים הכוללים בין השאר סעיפי הביטולים ספירת התפוקה וקיטון העמלה". לגרסתה, בהתאם לחוזה ניתן לה שיקול הדעת המלא ב התקשרות מול חברות הביטוח, בהיותה בעלת הידע והניסיון בעיסוק זה. דרישותיה של לויאלטי לקבל כספים היו למעשה, בהתאם להסבר זה, קב ָּלה של מקדמות על חשבון עמלות עתידיות. דה פקטו, דובר בהלוואות נושאות ריבית , המשולמות לסוכן הביטוח בהתאם לצפי המכירות. לגרסת עמדה, קושי התעורר במקרים של פיגור בתשלומים או ביטולים מצד מבוטחים, שאז נדרש היה להשיב לחברות הביטוח כספים נושאי ר יבית. הסיכון, כפי שהסביר בלאו, נפל במלואו על עמדה. היא הפעילה שיקול דעת זהיר ביותר בהעברתם של כספים ל לויאלטי, תוך לקיחה בחשבון של המכירות שבוצעו בפועל ושל פוליסות שנגבו. כאן, טענ ה עמדה, התעוררה המחלוקת העיקרית בין הצדדים. בלאו הוסיף בתצהירו כי לפי דוחות, שהונפקו לאחר מעשה, הכספים אשר מיוחסים לחודשים מסוימים כלל לא התקבלו באותם חודשים דה פקטו, אלא מאוחר יותר.

7. לויאלטי הוסיפה כי מעֶבר לעמלות, שהתקבלו עבור פוליסות הביטוח, קיבלה עמדה תגמולים נוספים בגין מכירות שאותן ביצע המוקד – תגמולים שכלל לא הועברו לידיה וזאת בניגוד לחוזה. הוזכרה חופשה של בלאו ו של רעייתו בקוסטה ריקה, שמומנה על ידי אחת מחברות הביטוח כבונוס על הצטיינות במכירות ואותן, כנטען , ביצע המוקד. על כך השיבה עמדה כי היה זה "מבצע אישי" של בלאו, בלא כל קשר לפעילות המוקד.

8. עוד טענה לויאלטי כי בניגוד לחוזה לא הועמד לרשותה מפקח מטעמה של עמדה, כפי שנדרש על פי דין. תחת זאת היא נאלצה לשכור את שירותיו של מפקח חיצוני ולשאת בשכרו. מנגד טען בלאו כי עמדה ליוותה את המוקד מבחינה מקצועית, לרבות הדרכות שהועברו לנציגי המכירות ; איש מקצוע שהועמד לרשות המוקד וכן סוכן ביטוח, אשר נכח בו לשם בקרה כנדרש. מפקח חיצוני לא נדרש לעבודתו של המוקד אלא היה חלק מן התנאים, שבהם נדרשה לויאלטי לעמוד על מנת לקבל רישיון של סוכנות ביטוח .

9. בפן הטכנולוגי טענ ה לויאלטי בתביעתה כי תוכנת המחשב, שסיפקה לה עמדה, גרמה לה לנזקים כלכליים, מפאת טעויות שאילצו אותה להעניק זיכויים ללקוחותיה. את התוכנה פיתחה חברת עמדה טכנולוגיות, אשר התקשרה בהסכם עם עמדה, כך שעמדה נשאה בעלויות הרכישה, הפיתוח, התפעול והתמיכה. לגרסת עמדה, שני עובדים נשכרו על מנת לפתח תוכנה, שתתא ים לדרישות המוקד ואלה עבדו יחד עם פלדמן ואף ביצעו שינויים רבים לפי דרישותיו.

10. בהתבסס על כל הנטען עתרה לויאלטי ל פסוק לה את ההפרשים בין העמלות שקיבלה עמדה לבין הסכום ש היא העבירה לתובעת; את שווי-חלקה המוערך של התובעת בטיול לקוסטה ריקה של בלאו ושל רעייתו ; את עלותו של מפקח חיצוני וכן את הפיצוי החוזי המוסכם.

תביעתה של לויאלטי – דיון
11. אפתח בכך, שהחוזה שכרתו הצדדים, לרבות הנספח לו, נוּסח בידי עמדה. כך עולה הן מהלוגו "עמדה" לרבות כתובתה המלאה ופרטיה ליצירת קשר, המופיעים בחלקו העליון של כל אחד מעמודיו של החוזה והן מעדותו של יעקובוביץ, שלא נסתרה בעניין זה. נוֹסחו של החוזה הוא קצר וממוקד, ומילים רבות לא הושחתו בו לריק. כך נקבע לעניין התמורה:

"עמדה תעביר מידי חודש בחודשו 90% מהמקדמות שיתקבלו מחברות הביטוח במספרים הייעודיים שיפתחו לטובת המוקד" (סעי ף 6 לחוזה. ההדגשה הוספה).

בנוסף פורט, ברחל בתך הקטנה כי "תשלומי-מקדמות ישולמו בכל 15 לחודש בגין החודש הקודם בהתאם למתקבל מחברות הביטוח" (סעיף 4 לנספח לחוזה ) ולהוסיף על האמור – "בגין כל פוליסה שתהיה פעילה במשך שנה תקבל החברה בסוף אותה שנה את ההפרש שיתקבל בין המקדמה לבין ההסכם" (סעיף 3 לנספח).

12. על אודות יחסיהם של הצדדים, בזמן אמת, ניתן ללמוד מראיותיהם. התכתבות של דואר אלקטרוני בין בלאו לבין יעקובוביץ מיום 21.6.2015 מוכיחה כי לויאלטי נאחזה בזכותה לפי החוזה, לקבל את חלקה בסכומי המקדמות מחברות הביטוח . כך כתב יעקובוביץ:

"הוא לי יום טוב ושבוע טוב,
בזה שאתה מעכב לי את התשלומים לפי ההסכם בינינו
אתה מקשה על המשך קיום ותפעול החברה.
אני מבקש לקבל את המשך התשלום המגיע בהקדם
זה גורם לי נזק בלתי הפיך כלפי הבנק ועוד.
ב[ת]קווה להבנה
והמשך שיתוף פעולה פורה".

על כך השיב בלאו:

"משה שלום,
(...)
הסברתי שאני לא רוצה לקחת מקדמות מחברת הביטוח על סמך ניירת בלבד, הדבר מסכן אותכם ואותי ושוחחנו על כך רבות.
כפי שאמרתי[,] קודם עלינו לבחון הלוואות חלופיות להצלחת ההעסק [כך במקור] בבנקים ואני מוכן לעזור.
משה ידידי[,] עליך להבין את הסכנה שבמשיכת מקדמות מחברת הביטוח טרם תשלום בפועל" (נספח 2 לתצהירו של מאיר פלדמן).

בהתכתבות מאוחרת יותר מאותו היום, שצורפה לתצהירו של בלאו עצמו, מוסיף יעקובוביץ ו כותב אליו כך:

"הוא לי ערב טוב,
(...)
2. אני חוזר שוב, בהסכם מופיע מפורשות שעמדה תעביר אלינו 90% מהמקדמות שקיבלה מחברות הביטוח על בסיס ערבות בעלי מניות החברה[.] אין לנו יכולת לשרוד בלי הכספים הנ'ל [.] אני נמצא בחריגה בבנק על סמך מילה שלך שתשלח לי כסף בתחילת השבוע" (נספח ו' לתצהיר בלאו).

בעדותו של יעקובוביץ, שעשתה עליי רושם מהימן, שב הלה על גרסתו כי ההסכמות היו לכך ש לויאלטי תקבל תשעים אחוזים מהסכומים שיתקבלו מאת חברות הביטוח , וכי על כך התבסס המוקד לצורך הפעלתו:

"ש.
האם זה נכון שכבר ביוני הוא [בלאו] אומר לכם שהוא לא מעוניין לקחת מקדמות מחברת הביטוח על סמך ניירות בלבד?
ת.
אין דבר כזה ניירת בלבד. זה לא שאנחנו מגישים מסמך כמה מכרנו ועמדה מחליטה כמה לתת ל[לויאלטי]. יש כמה [כסף] נכנס עבור המספר [מספר הסוכן] של המוקד [בחבר ות הביטוח] ומזה מגיע [ללויאלטי] 90 אחוז. ברגע שנציג עשה מכירה לא נכונה, ברגע שהיה ביטול, זה לא משנה מה סיבת הביטול, תהיה אשר תהיה. חברת הביטוח מבטלת [מקזזת] את זה במספר [הרשום אצלה] של המוקד, כבר שם יש את הביטולים. משכך חודש אחר כך ברגע שנכנס הכסף[,] זה כבר אחרי הביטולים ו[לויאלטי אמורה] לקבל 90 אח וז מהכסף הזה שנכנס" (פרוטוקול מיום 28.4.2019, בעמ' 70-69, ש' 29-21 ו-14-1).

וכך באשר לפעילות המוקד:

"ת.
יש כל הזמן ביטולים. תיק דינמי הוא כל הזמן, הוא גדל ויש ביטולים והתקווה שלנו כל הזמן לגדול מעבר לביטולים. עכשיו לא משנה מה סיבת הביטול, נכנס כסף מחברת הביטוח, אנחנו צריכים לקבל מזה 90 אחוז. אנחנו בודקים כל ביטול לגופו של דבר. אבל ברגע שנכנס הכסף 90 אחוז ממנו הוא בעצם אמור לעבור אלינו, הוא הדלק שלנו להמשיך את החודש הבא" (פרוטוקול מיום 28.4.2019 , בעמ' 72, ש' 25-19).

13. בלאו, בכל הכבוד, הסביר בתצהירו גם לקורא שאינו בקיא בכך ושמשלח ידו אינו בעסקי הביטוח, את המשמעות של מקדמה ו כיצד, לשיטתו, יש להתנהל בקבלה של מקדמות מ חברות הביטוח. אלא שכל האמור – אין לו אחיזה וזכר בחוזה החתום. לשונו של החוזה בסוגיה זו אינה יכולה להיות ברורה יותר: תשעים אחוזים מסכו מה של כל מקדמה, שחברת ביטוח משלמת ל עמדה בגין פוליסות שמכר המוקד, י ועברו ללויאלטי בחמישה עשר לחודש העוקב. זאת ועוד, בסיומה של שנה, קלנדרית כך נדמה, זכאית לויאלטי לקבל את חלקה בהפרש שבין שיעורי המקדמות לבין העמלה שתושלם על ידי חברת הביטוח. הוכח לפנַי שעל זכותה זו עמדה לויאלטי בזמן אמת, יותר מפעם אחת.

חזקה על עמדה, שניסחה כזכור את החוזה, כי היה עליה לדעת ולהבין את המשמעות של לשונו. המחוקק הכיר במצב, שבו לאחד הצדדים יתרון בעיצוב תנאיו של חוזה וקבע מפורשות, בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ש" חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". בענייננו אין מדובר אפילו במחלוקת פרשנית, היות שלשון החוזה היא נהירה. לפיכך, היות שעמדה לא העבירה את תשלומי המקדמות במלואם , בחודשים העוקבים לקבלתם, כפי שנלמד מהראיות – היא הפרה את החוזה. גם אם ניתן היה לפרש את לשונו של החוזה בכמה דרכים, הרי שבהתאם להוראות סעיף 25(ב1) לחוק החוזים, היה מקום להעדיף פירוש הנוטה לטובתה של לויאלטי, כפי שהיא הבינה את ההתקשרות.

בנקודה זו מצאתי להתעכב ולהעיר כי איני סבור, שההפרה הייתה מעשה זדון או מעשה גניבה – שורש המילה הזו נשזר לא מעט בתצהירו של יעקובוביץ. אני מאמין כי בלאו אכן כיוון להתנהלות כספית זהירה . לפי עדותו : "קיוויתי שבעבודה נכונה, בעבודה נכונה תוך בקרה נכונה ולא השתוללות עם נושא הכספים, אנחנו נוכל להקים יחד מוקד שאני, אני מאוד רציתי בה צלחתו" (פרוטוקול מיום 28.4.2019, בעמ' 117, ש' 20-18). ברם אפילו לא הייתה כל כוונת זדון , התוצאה היא שהחוזה הופר. קל להבין שמגיע ל לויאלטי לקבל את חלקה בכספים , שהועברו מחברות הביטוח, בגין פוליסות שנמכרו על ידי המוקד . כן זכאית היא לקבל את חלקה בהפרשים שישולמו על ידי חברות הביטוח, בתום שנה קלנדרית, למשך חמש שנים, ממועד חתימתו של החוזה.

14. בכל הנוגע לסוכן הביטוח, שהוסכם שעמדה תעמיד לרשותה של לויאלטי, סבורני כי את הטענות האלה יש לדחות מן הטעם הפשוט, שהן לא הוכחו לפנַי. לויאלטי צירפה הסכם וחשבוניות מאת סוכן ביטוח, שאת שירותיו, לטענתה, היא נאלצה לשכור. היא החלה את פעילותה בדצמבר 2014 אך לאחר שעיינתי בהסכם מול אותו הסוכן, מצאתי כי הוא נכרת אך באוקטובר 2015. איני סבור שתקופה של למעלה מעשרה חודשים עבדה לויאלטי בלא ליווי של סוכן, כנדרש על פי דין. הצדדים הטעימו הן בתצהיריהם והן בעדותם על-פה את המשקל הרב, בעיניהם, לעמידה בכל הדרישות הרגולטוריות שבדין. ברם אפילו אם נניח לסוגיית המועדים, בהסכם שבין אותו סוכן לבין לויאלטי (אז בשמה הקודם: ש.י בייסיק), נכתב כך:

"הואיל והחברה רכשה תאגיד ביטוחי הפועל תחת השם משפחה ישראלית (מ.י.) סוכנות לביטוח (2012) בע"מ [...] והיא בתהליך העברת היתר השליטה בתאגיד הנ'ל [...] והואיל והסוכנות לכשתקבל את אישור השליטה מעוניינת להעסיק את סוכן הביטוח בתפקיד מנהל עסקים" (נספח 3 לתצהירו של יעקובוביץ. ההדגשות הן במקור).

דהיינו, שירותיו של הסוכן נשכרו, לאמיתו של דבר, לצורך הפעילות כסוכנות ביטוח ושמה משפחה ישראלית. לא מצאתי אזכור בהסכם זה לפעילות, שנדרשה מהסוכן במוקד, עת שנמכרו פוליסות ביטוח לפי מספרי הסוכן של עמדה. את דוח הכרטסת של הנהלת החשבונות, שצירפה לויאלטי, איני יכול לקבל כראיה הואיל ואין הוא מאומת בידי רואה חשבון, כדין. גם אילו קיבלתי את הכתוב בו, ההתחייבויות הכספיות כלפי אותו סוכן, כפי שהן מתועדות בדוח זה, ראשיתן ביום 29. 9.2015, כלומר כעשרה חודשים לאחר שלויאלטי החלה לפעול כמוקד למכירת ביטוחים. מכל האמור, את טענותיה של לויאלטי בעניין זה אני דוחה.

15. בדומה, גם את הטענה הנוספת של לויאלטי, בגין עלות נסיעתם של בלאו ורעייתו לקוסטה ריקה, מצאתי מקום לדחות הואיל והיא לא הוכחה דיה. לבד מטענה כללית והערכה, כללית גם היא, של עלות הנסיעה, שום תימוכין אין לכך שדווקא מכירות אשר ביצע המוקד הן שהצמיחו הטבה זו. כך, למשל, איש מחברת הביטוח , שהעניקה את הנסיעה האמורה, לא מסר תצהיר או הוזמן להעיד. לא הוגשה ולו ראשית ראיה בעניין מאת לויאלטי.

מכל האמור נמצא לי מקום לקבל את תביעתה של לויאלטי בכל הנוגע לחלקה בעמלות שהתקבלו ואשר צפויות להתקבל מחברות הביטוח ולא שולמו לידיה.

תביעתה הנגדית של עמדה – הטענות
16. באפריל 2016 רכשו יעקובוביץ ו פלדמן סוכנות ביטוח ששמה, משפחה ישראלית, כבר הוזכר לעיל. זו החזיקה ברישיון סוכן, אך נעדרה פעילות. לאחר מאמץ, בתוך זמן קצר עלה בידיהם להשלים את הנדרש לפי הדין ולקבל היתרים למכור פוליסות ביטוח, באמצעות הרישיון של משפחה ישראלית. לגרסתם, הם ביקשו להעביר את כל הלקוחות אשר רכשו פוליסות באמצעות המוקד, לסוכנות החדשה משפחה ישראלית, אך בלאו מי אן לחתום על מסמכים נדרשים. המוקד פנה ללקוחות, שרכשו באמצעותו פוליסה, לקבלת אישורם להעבירם למשפחה ישראלית. כך, לגרסת לויאלטי, היא עשתה במשך חודש ימים, שבו המוקד לא עסק במכירתן של פוליסות חדשות אלא בטיפול בלקוחות שכבר גויסו. ועדיין, כך נטען, לקוחות רבים לא ניתן היה להעביר והם נותרו רשומים כלקוחותיה של עמדה. את התביעה שכנגד מבססת עמדה בדיוק על ענין זה: לטענתה, מעבר של מבוטחים למשפחה ישראלית נעשה "בסיטונות" ובניגוד לחוזה. הדבר הסב לעמדה נזקים כבדים. את התביעה שכנגד היא הגישה הן נגד לויאלטי והן נגד יעקובוביץ ו פלדמן באופן אישי, היות שאלה חתמו על שטר ערבות אישית לקיום כל התחייבויותיה של לויאלטי כלפי עמדה. יעקובוביץ ו פלדמן כפרו בכך שחתמו על שטר הערבות הנטען, בטענה כי חתימותיהם עליו זויפו.

17. נזקה העיקרי, לפי הטענה של עמדה, הוא ההפרש בין העמלות שחברות הביטוח העבירו אליה לבין הסכומים שהיא נדרשה להשיב להן, הואיל ומעבר של לקוח למשפחה ישראלית סווג בחברות הביטוח כביטול הפוליסה. עמדה טענה, עוד, להפסד של הרווחים העתידיים שיניבו, במשך חמש שנות קיומו של החוזה בין הצדדים, הפוליסות שמכר המוקד , בעת שפעל תחת מספרי הסוכן שלה. לגרסת עמדה היא זכאית לחלקה בעמלות אל ו. על טענות אלה השיבה לויאלטי כי בהתאם להוראות החוזה, הקניין הרוחני, לרבות רשימת הלקוחות, שיי ך אך ורק לה, כקניינה הבלעדי.

עוד טענה עמדה להפסד של סכום כסף , שה יא השקיעה בפיתוחה של תוכנה ייעודי ת להפעלתו של המוקד . גם היא, בנוסף לנזקיה הנטענים, עתרה ל פסיקתו של הפיצוי המוסכם בשל הפרתו של החוזה.

תביעתה הנגדית של עמדה – דיון
18. אשר ללויאלטי. מעיון בהוראותיו של החוזה, לבד מהצהרות לקוניות על כוונה עלומה ש"ככל והמוקד יצליח הרי שהחברה [לויאלטי] תפעל להקמת תאגיד פיננסי", לא מצאתי הוראה מפורשת, הקובעת כי לויאלטי תעביר על שמה של משפחה ישראלית את הלקוחות שגייס המוקד.

אלא מאי, בלאו עצמו הצהיר כי זו הייתה כוונתם של הצדדים וכי הוא עודד את שותפיו למיזם לפעול לקבלתו של רישיון עצמאי לעיסוק בביטוח ולהעביר אל התאגיד החדש שיקימו את לקוחות המוקד:

"חשוב לציין שמתחילת הדרך אני עודדתי את משה ומאיר לפעול לפתיחת תאגיד ביטוחי משלהם. בין היתר במייל ששלחתי להם ביום 31.3.2015 כתבתי להם:

'בהמשך לפגישתנו, חשוב לקדם את נושא פתיחת התאגיד שלכם, כמה שיותר מהר... זה הדבר הנכון עבור כולנו, התאגיד יתנהל בצורה נכונה[.] העמלות יתקבלו ישירות מחברות הביטוח ובכך נפתור את כל החששות של כולם.
אין כל בעיה להעביר את כל הלקוחות הקיימים לתאגיד החדש.
אני אשמח לסייע ולעזור בתהליך.
...
חברים[,] קדימה להוציא רישיון בדחיפות ותעדכנו אותי אם צריך עזרה... '" (סעיף 22 לתצהירו).

כלומר, כשנה לפני שנרכשה משפחה ישראלית וטרם החלה פעילות ה, דרבן בלאו את יעקובוביץ ו פלדמן להקים תאגיד , שיקבל לידיו ישירות את העמלות מחברות הביטוח. למעלה מכך, הוא הסכים מפורשות וללא תנאי כי לקוחות, שגייס המוקד, יועברו לטיפולו של התאגיד.

19. בסמוך לקבלתו של רישיון לעסוק בביטוח ולאחר מכן הוסיף בלאו וכתב ליעקובוביץ עוד שתי התכתבויות. ביום 17.12.2015 הוא כתב:

"תקדמו את נושא הרשיון והעברת המספרים אלכם נבצע גמר חשבון מדוייק, כך תבצעו משיכת מקדמות ישירות מהחברות" (נספח 2 לתצהירו של יעקובוביץ. ההדגשה הוספה).

בהתכתבות נוספת מיום 29.1.2016 , לאחר שהתקבל הרישיון, הדגיש בלאו:

"הפתרון הוא פשוט ביותר.
מאחר וקיבלתם כבר רישיון סוכנות ביטוח,
כל שצריך לעשות [הוא] להעביר את הרשיון אלי או לחברת הביטוח והעמלות הישנות וחדשות יעברו אל[י]כם לסוכנות.
ולא דרכנו.
בבקשה שלחו אלי את המסמכים הרצויים ואעזור בפתיחת מספרים עבורכם והעברת כל המספרים של המוקד לתאגיד שלכם" (שם. ההדגשות הוספו).

20. שנית, שני הצדדים הצהירו, בפה מלא כי לכך הם כיוונו וכי על כך הוסכם ביניהם על-פה ובתכתובות בדואר האלקטרוני. דיני החוזים מכירים בכך שלצדדים לחוזה, אפילו הוא נערך בכתב, פררוגטיבה לשנות את הוראותיו או להוסיף עליהן בחוזה מאוחר , גם כזה שנכרת על-פה. " הפה שאסר הוא הפה שהתיר" (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 27 (2003); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 320 (2001)). הצדדים כולם, ידעו גם ידעו, שלויאלטי תפעל להקמתה של סוכנות ביטוח, מבלי להיזקק לרישיון המבטח של עמדה והמבוטחים שגייס המוקד יועברו על שמה, לכשתקום.

21. שלישית, כך נקבע בסיפא של סעיף 16 לחוזה, שכאמור קימץ במילותיו והוראותיו היו ממוקדות:

"המוניטין[,] רשימת הלקוחות והקשרים העסקיים שיצברו בגין פעילותיה של החברה [ לויאלטי] יהיו קנייניה הבלעדיים והמלאים של החברה. הצדדים מסכימים שעמדה לא תהיה רשאית להשתמש במוניטין ובקשרים העסקיים ו/או ברשימת הלקוחות... אלא בהסכמה מפורשת ובכתב של החברה[.]
רשימת לקוחות ו/או ספקים ו/או מערך שיווק ו/או כל רשימה אחרת שתשמש את פע[י]לותה השוטפת של החברה יהיו בגדר סוד מסחרי של החברה. ועמדה מתחייבים [כך במקור] שלא לנצל ו/או להשתמש ברשימות אלה, אלא למען הפעילות המשותפת עם החברה" (ההדגשות הוספו).

האמור לעיל אינו משתמע לשתי פנים. אין, לדעתי, דרך אחרת לפרש את כוונת הצדדים זולת ההבנה כי הלקוחות שיגייסו – או כלשון החוזה "יצברו" הצדדים – מ פעילות המוקד הם "קנייניה הבלעדיים והמלאים" של לויאלטי. ממילא, כפי שכבר צוין, לפי הוראתו של סעיף 25(ב1) לחוק החוזים, משלעמדה היה יתרון ברור וממשי בניסוחו של החוזה, יש לפרש הוראות אלו לטובתה של לויאלטי.

22. המסקנה היא אחת – לא יכולה להיות ל עמדה כל טענה באשר לזכותה בעמלות מהפוליסות שעברו ל משפחה ישראלית, בין שהתקבלו ובין שצפויות להתקבל. בזמן אמת, בעת שהיו הצדדים מצויים ביחסים תקינים, היה ברור לכולם כי משיעלה בידי ה של לויאלטי לקבל רישיון סוכן יעברו המבוטחים על שמה. מעת שאותם לקוחות עברו להתנהל תחת משפחה ישראלית שייכות העמלות, שהתקבלו ישירות בידיה של זו, לה. לא הוזכרה, אף לא בשפה רפה, זכאותה של עמדה להוסיף ולקבל אחוזים מהעמלות שישולמו.

23. את הטענות להפסד בגין השקעה בתוכנה ייעודית עבור לויאלטי מ צאתי מקום לדחות, מכיוון שהן לא הוכחו דַ ּיָן. עמדה הציגה הסכם, שנחתם בינה לבין עמדה טכנולוגיות ביום 20.12.2015. היה זה לא פחות משנה לאחר שהמוקד החל לפעול ולפיכך קשה לקבל את הטענה כי אותה תוכנה נועדה לפעילותו של המוקד. אך לא זו בלבד, ל אחר עיון מדוקדק בהוראותיו של הסכם זה , לא מצאתי ולו ראשית של אזכור לכך, שהוא נכרת לשם פיתוח תוכנה ייעודית עבור מוקד למכירת ביטוחים; אף ולא צל של אזכור של לויאלטי. עמדה טענה כי שני אנשי פיתוח עמלו על תוכנה זו אלא שאיש מהם לא נקרא לעדות. אף לא אסמכתא אחת, דוגמת חשבוניות או תלושי שכר לאותם אנשי פיתוח לא הוצגה לפנַי ולכן ממילא לא אוכל לקבוע את עלותה של ההשקעה הנטענת. על כך השיב בלאו בחקירתו הנגדית :

"ש.
אתה יכול להסביר לי איך בכל החומרים שיש בבית משפט, תצהירים, בגילוי מסמכים, בקלסרים, בכל מה שאתה רואה פה על השולחנות אין מסמך אחד, מסמך אחד שמראה שבאמת הכנת את התוכנה במיוחד למוקד, שהוצאת כספים? אומרים לך: 'תשמע , תעשה לנו התאמה שיהיה חיתוכים', מסמך אחד?
ת.
יש, יש כאלה. יש.
ש.
אז תראה לי אותו.
ת.
יש מיילים שמאיר [פלדמן] מבקש לעשות ככה, בוודאי. במיילים שלי עם מאיר זה מופיע" (פרוטוקול , בעמ' 121, ש' 12-3) .

אלא שבין הראיות שהגישה עמדה אין זכר להודעות שכאלו. לפיכך, לא נותרה טענה זו אלא טענה בעלמא. שנית, דומה כי כל הוצאה בגין תוכנה, ככל שהייתה כזאת, היא לא יותר מקיום חלקה של עמדה בחוזה . בלאו הוסיף והעיד:

"ש.
בסעיף 30 בתצהיר שלך אתה כותב, [בסעיפים] 30 ו-31, אתה כותב שהשקעת, אני מצטט '235 אלף שקל' בתוכנה הזאת.
ת.
נכון, נכון.
ש.
יש איזשהו סעיף בהסכם שנחתם ביניכם שהם [לויאלטי] אמורים לשלם לך את מה שהשקעת בתוכנה?
ת.
לא, [זה] חלק מהתפקידים שלי שרשומים בהסכם, ואני לקחתי את זה על עצמי" ( שם, בעמ' 118-117, ש' 28-24 ו-2-1).

24. מה שכן צירפה עמדה לראיותיה הם חמישה מסמכים , הנושאים את הכותרת "הזמנה/שובר" ובהם פירוט: "שימוש באתר עמדה טכנולוגיות" וסעיף "הערות להזמנה" שבו נכתב: "תשלום עבור רבעון 01-3.2015 . 15 משתמשים – מוקד משכנתא (לויאלטי)" (נספח לתצהיר בלאו). לא הוסבר מהן אותן "הזמנות" . אלו, כשמן כן הן. לא ניתן לדעת שהתמורה הנקובה בן הועברה כפי שנרשם.

לסיכום, עם דחייתה של הטענה הזו, ולאחר שנדחו יתר טענותיה של עמדה, נסתם הגולל על תביעתה הנגדית. באשר ליעקובוביץ ו פלדמן, מבלי שנדרשתי לשאלה כלום הייתה החתימה על שטר הערבות, חתימתם של אלה, משנמצא מקום שלא לחייב את לויאלטי בדבר, ממילא מובן כי אין לחייב מי שנטען כי ערב לחיוביה.

הסעדים
25. הסעדים שהתבקשו חייבו את מינויו, מטעמו של בית המשפט, של מומחה – רואה החשבון רמי מימון. עמדה היא שהציעה מומחה זה ו לויאלטי שקלה והסכימה. רו"ח מימון, עמל על חוות דעתו לא מעט, אסף נתונים רבים מאת הצדדים ומחברות הביטוח, עמד בקשר עם הצדדים ואף העביר לעיונם טיוטה של חוות דעתו, קודם שזו הונחה לפניו של בית המשפט. הוא נחקר ארוכות על אודותיה של חוות דעתו והתרשמתי, בכל הכבוד, כי הוא עשה עבודה יסודית והציג תמונה ברורה ורחבה ככל הניתן בסו גיות שאותן בחן.

ההלכה בעניין ברורה. דרך כלל, בהיעדרו של טעם ממשי שלא לעשות כך, משמונה מומחה מטעם בית המשפט יאומצו ממצאיו (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי בפסקה הרביעית לפסק דינו של כבוד השופט שאול אלוני (פורסם במאגרים 31.12.1988); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568 (1998); ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח מסארווה, בפסקה 14 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.2.2014)). גם בעניין שלפנַי מצאתי מקום לאמץ את ממצאיו של המומחה, כמעט במלואם.

26. המומחה בחן ומצא כי בסך הכל, כולל מע"מ, קיבלה לויאלטי מ עמדה 518,910 ש"ח. סכומים אלה , הרשומים כתקבולים אצל לויאלטי, תואמים לסכומים הרשומים כתשלומים שהועברו אליה בספרי החשבונות של עמדה (סעיף 4 לחוות הדעת מיום 31.1.2018). המומחה בחן את העמלות שהתקבלו אצל עמדה מחברות הביטוח השונות, בהתאם למספר-סוכן ייעודי, שניתן למוקד של לויאלטי, בחברות הביטוח. מתחילת הפעילות של המוקד ועד לחודש דצמבר 2016 (שאז פעלה כבר לויאלטי באמצעות משפחה ישראלית), התקבלו הסכומים כדלקמן ( לפני מע"מ):

זיכויי עמלה – 948,712 ש"ח;
חיובי עמלה – 214,334 ש"ח.

זיכויי עמלה הם הסכומים המתקבלים כעמלות מחברת הביטוח. חיובי עמלה הם סכומים, המקוזזים מטעמים שונים כגון פוליסה שבוטלה, פוליסה שחשבונה לא הוסדר וכיוצא בכך. בסך הכל קיבלה עמדה, בניכוי החיובים, סך של 734,378 ש"ח. מסכום זה זכאית לויאלטי, כמוסבר לעיל, לתשעים אחוזים שהם 660,940 ש"ח לפני מע"מ.

חיובי העמלה כללו חיובים, שסווגו כ"ביטולים" בגין מעבר של מבוטחים מ עמדה ל משפחה ישראלית (סעיפים 7.2 ו-7.3 לחוות דעתו של המומחה). המומחה העיד כי המסמכים שבחן כוללים נתונים החל מחודש אפריל 2016. עמדה ניסתה לקעקע את חוות דעתו בנקודה זו וטענה שלא נלקחו בחשבון ביטולים של פוליסות, שהתבטאו בחיובי עמלה, לפני מועד זה. על כך השיב המומחה בחקירה הנגדית:

"ש.
[כ]שקיבלת את המינוי אז קיבלת תמונת מצב מחברות הביטוח של אפריל 2016?
ת.
אני קיבלתי נתונים למעשה גם של 2016 וגם של 2017.
ש.
עכשיו כשקיבלת את הכרטסות ונשאלת על ביטולים וכולי, תאשר לי שבעצם כל הביטולים שהיו בשוטף כבר היו בתוך הנתונים שקיבלת?
ת.
בוודאי. עד אפריל 2016 בוודאי שהם היו כלולים, כל הביטולים היו כלולים.
ש.
זאת אומרת שאם במרץ 2015 היה אלף שקל[ים] ביטולים, אצלך זה בכלל לא אמור להופיע כי זה כבר בנתונים בשוטף?
ת.
זה נטו. כן" (פרוטוקול , בעמ' 118-117, ש' 28-24 ו-2-1).

כלומר, המומחה העיד כי הנתונים שקיבל מחברות הביטוח היו נכונים לחודש אפריל 2016, אך כללו בתוכם את כל החיובים והזיכויים השוטפים, היינו, גם אלה שמתקופות קודמות למועד זה.

27. מכל האמור קביעתי היא כי לויאלטי זכאית ל סך של 660,940 ש"ח בגין העמלות שהתקבלו . מסכום זה יש לנכות את מה ששולם לידיה בפועל, היינו סך של 443,513 ש"ח . בחישוב פשוט, לויאלטי זכאית לקבל את ההפרש , ש טרם הועבר לידיה , בסך של 217,427 ש"ח (סעיפים 5, 7 ו-10 לחוות הדעת) . בתוספת מע"מ בן 17 אחוזים עומד הסכום על 254,389 ש"ח.

28. המומחה בחן ומצא כי עמדה הוסיפה ותוסיף לקבל לידיה עמלה הקרויה "עמלת נפרעים", בגין פוליסות שמכר המוקד. זוהי עמלה המשולמת לסוכן לאחר שחברת הביטוח גבתה את מלוא התמורה מאת המבוטח. בקביעת שיעורן של עמלות אלו התבסס המומחה על מספר הנחות יסוד. היות שאלו לא נסתרו, נחה דעתי לקבלן במלואן : המומחה התייחס לתקופה בת שישים חודשים בהתאם לקבוע בחוזה; נלקחה בחשבון תפוקה שנתית ממוצעת לשנים 2015 עד 2017, שעמדה על 1,076,082 ש"ח לשנה; שיעור עמלות הנפרעים הן 25 אחוזים לשנה; אור ך חיים ממוצע של פוליסת ביטוח עומד על 5.33 שנים; ולבסוף, נלקח בחשבון שיעור היוון בן ארבעה אחוזים לשנה (סעיף 14.1 לחוות הדעת). בהתבסס על הנחות אלה העריך המומחה את סך "עמלות הנפרעים" בכ-60,000 ש"ח לשנה הראשונה, סכום ש מופחת בשיעור של 10% לכל אחת מן השנים שלאחר מכן. נכון למועדה של חוות הדעת עמד ערכן של עמלות אלו על סך מצטבר של 188,213 ש"ח. מהם, חלקה של לויאלטי הוא 169,391 ש"ח , ובצירוף מע"מ – 198,187 ש"ח (סעיף 14.4 לחוות הדעת).

29. כיוון שבמועד, שבו נערכה חוות הדעת, טרם התגבש חיוב בעמלות אלו, הכוח למצוא את עמדה חייבת בתשלומן ל לויאלטי נסמך על הרעיון המשפטי של פיצוי בגין הפרה צפויה. רעיון זה מעוגן בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שזו לשונו:

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".

משנמצא כי עמדה הפרה את התחייבותה החוזית לתשלום חלקה של לויאלטי בעמלות , שכבר התקבלו מחברות הביטוח, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות, סבורני כי יש לראותה כמי שנהיר כי אינו מתכוון לקיים את הוראות החוזה אף בעתיד. זוהי הפרה צפויה של החוזה ועל כן באתי לכלל מסקנה, ש לויאלטי זכאית שלא להמתין עד לסופה של תקופת החוזה כדי שתוכר זכאותה לעמלות העתידיות. ממילא, היות שהחוזה נקבע להסתיים בסופה של שנת 2019 יש מקום להניח כי מרביתן של העמלות כבר הועברה מחברות הביטוח ואינה בבחינת עמלה עתידית.

לסיכום חלק זה מצאתי את עמדה חייבת לשלם ללויאלטי סך כולל של 452,576 ש"ח. נותרה סוגיית הפיצוי המוסכם. את הבקשה לפסוק אותו מצאתי מקום לדחות ואבאר להלן.

30. הרישא לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות) מעגן את זכותו של צד לחוזה לפיצויים מוסכ מים מראש , ללא הוכחת נזק, אם הצדדים הסכימו על כך בחוזה. הוראתו קובעת כך: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק". מטרתו של הפיצוי המוסכם היא מתן פיצוי על נזק משוער, שהצדדים ראו כתוצאה אפשרית או מסתברת של הפרתו של ההסכם , מבלי שהניפר נדרש להוכיח את נזקו (ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc, בפסקה 17 לפסק דינו של כבוד השופט יורם דנציגר (פורסם באתר הרשות השופטת, 13.12.2017) ).

סעיף 15(ב) עוסק ביחס שבין הפיצוי המוסכם לבין פיצויים אחרים, העומדים לזכותו של נפגע לפי דיני החוזים: " הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החו זה" (ההדגשה הוספה) . לניפר ניתנת הבחירה לתבוע את הפיצוי המוסכם בלי שיצטרך להוכיח את נזקו , ו לחלופין לתבוע פיצויים על בסיס הנזק. על כך עמד כבוד הנשיא מאיר שמגר:

"המילה 'במקומם' בסעיף 15(ב) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות. על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם" (ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, 123 (1991)) .

אין מניעה כי פיצוי מוסכם יצטבר לפיצויים בגין ראשי נזק נוספים, ובלבד שמדובר בראשי נזק שונים. הכלל הוא שלא ינתן כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק. בהיעדר חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין פיצוי אחר שמבקש הנפגע, ניתן לפסוק את שניהם יחד (שם, שם). כתב על כך, במקובץ להלן, יצחק עמית, במאמר שהתפרסם לא מכבר:

"אם הפיצויים שנתבעו הם בגין ראשי נזק שונים, אין מניעה להצטברות הפיצויים, מאחר שאין חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין הפיצוי האחר. הכלל [הוא] שאין לקבל כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק. ניתן לצבור פיצוי מוסכם ופיצוי על פי סעיף 10 לחוק התרופות כל עוד אין חפיפה בין הפיצוי המוסכם לפיצוי האחר" (יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים " דין ודברים י 17, 40 (2017) ).

31. בענייננו, כפי שצוין כבר בראשית הדברים, נקבעה בחוזה תנייה רחבה וגורפת של פיצוי מוסכם לאמור: "צד שיפר הסכם זה יחויב לפצות את הצד השני בסכום של 500,000 ש'ח". תנייה זו לא הגבילה את עצמה לראש נזק נתון או לנסיבות נתונות של הפרה. היא ביקשה להקיף כל הפרה וכל נזק שנגרם בעקבותיה. בתביעתה ביקשה לויאלטי ל פסוק לה הן את הפיצוי הפוזיטיבי – פיצוי-קיום – של התמורה ולה היא הייתה זכאית לו קוים החוזה; והן את הפיצוי המוסכם בגין כך , שאותה התמורה לא שולמה לה כיוון שהחוזה עימה הופר. מדובר , אפוא , באותו ראש הנזק. משבחרה לויאלטי להוכיח את נזקה, היא אינה יכולה לקבל גם את הפיצוי המוסכם, השמור לאי הוכחתו של נזק. אשר על כן, את התביעה לפיצוי המוסכם אני דוחה. כל תוצאה אחרת תהיה בבחינת כפל-פיצוי, בגין אותו ראש נזק.

התביעות השטריות
32. בתא"מ 54246-06-16 הוגשה בקשה לביצוע ם של שני שיקים , שמסרה עמדה ל לויאלטי, האחד על הסכום של 25,000 ש"ח והשני על הסכום של 30,000 ש"ח. כנטען, אלה ניתנו כתשלומים בגין חלקה של לויאלטי בעמלות מאת חברות הביטוח. עמדה טענ ה כי השיקים לא נפרעו, אמנם, אך במקומם נעשו העברות בנקאיות. בסיכומיה ביקשה לויאלטי לזקוף סכומים אלה לחובה של עמדה כלפיה, בייחוד לנוכח המסקנות שבחוות דעתו של המומחה. היות שהוכרע כי יש לפסוק ללויאלטי את סכום העמלות בניכוי הביטולים, חיובה של עמדה גם בשני השיקים יהיה, אפוא, בבחינת כפל-פיצוי . לפיכך, התייתר עניין זה ויש לדחות את הבקשה לביצוע השטר.

33. בת"א 33282-10-16 ביקשה עמדה לבצע שטר חוב, חתום בידי יעקובוביץ, בגין חיובה בהחזרי עמלות לחברות הביטוח עקב ביטולי פוליסות. בסיכומיה הסכימה אמנם עמדה לוותר על תביעתה זו אך זאת בכפוף לכך, שההכרעה בתובענה העיקרית תכלול גם את הסוגיה השטרית. לויאלטי לא הביעה הסכמה מקבילה ולפיכך אין מנוס מהתייחסות ל בקשה לגופה . אלא שתהא זו התייחסות קצרה: המומחה מטעמו של בית המשפט בחן את הנתונים מאת חברות הביטוח ו כלל בחוות דעתו גם ניכויים בגין הפוליסות המבוטלות. כפועל יוצא הקיפה ההכרעה בתובענה העיקרית גם ניכויים אלה. הדיון בבקשתה השטרית של עמדה – ה תייתר.

סיכום
34. מכל האמור לעיל אני מחייב את עמדה לשלם ללויאלטי סך כולל של 452,576 ש"ח . לסכום זה ייתוסף סך של 28,000 ש"ח להוצאות משפט. בקביעת שיעורן של ההוצאות נלקחו בחשבון סכומה של אגרת בית המשפט לפי הסכום שנפסק; שכר טרח תו של המומחה מטעם בית המשפט ו כן הוצאות נלוות, שנדרשו בניהולו של ההליך. בנוסף לאלה תשלם עמדה ללויאלטי סך, כולל מע"מ, של 48,000 ש"ח לשכר טרחה של עורכי דין. כאן נלקחו בחשבון, בייחוד, סכומה הגבוה של התובענה הנגדית והערות, שמצא עצמו בית המשפט נדרש לחזור ולהשמיע באוזניו של בא כוחה של לויאלטי במהלכה של השמעת הראיות.

ליעקובוביץ ולפלדמן, שתביעתה נגדם נדחתה, תשלם עמדה – לכל אחד מהשניים – סך של 1,500 ש"ח להוצאות משפט ועוד סך, כולל מע"מ, של 5,000 ש"ח לשכר טרחה של עורך דין.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלתו של פסק הדין (ימיה של פגרת הקיץ של בתי המשפט באים במניין) . איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' באב התשע"ט, 6 באוגוסט 2019, שלא במעמד-הצדדים .