הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 26177-01-17

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעת

נילי מכנס
ע"י עו"ד בנימין לוריא

נגד

הנתבעת

אביה שרותי אחסנה בע"מ
ע"י עו"ד גל אראל

פסק דין

לפניי תביעה כספית להחזר דמי אחסון אותם שילמה התובעת לנתבעת שהינה חברה העוסקת בשירותי אחסנה ולפיצוי בגין נזקים אשר לטענתה נגרמו לחפציה.

ביום 19.12.2008 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם לשכירת שטח אחסון במבנה של הנתבעת. חפצי התובעת הובלו ואוחסנו אצל הנתבעת על ידי חברת "אביב הובלות" , אותה שכרה התובעת . עבור האחסון שילמה התובעת מידי חודש בהוראת קבע סך של 587 ₪ וזאת במשך 8 שנים.

לטענת התובעת, ביום 23.12.2016 הגיעה לראשונה למחסני הנתבעת מלווה בבנה וגילתה לתדהמתה כי חלק מחפציה מושלכים במקום ששימש בעבר לול תרנגולות ולכן אין להגדירו כמחסן. לדבריה אביזרים כמו ג'קוזי, תא מקלחת ו סאונה אינם עטופים וזרוקים על הרצפה כשהם מלאים בקורי עכביש ועליהם מונחים אמבטיה אובלית השייכת לתובעת ומספר כיסאות פלסטיק וחפצים שונים שאינם מוכרים לה. על פי התובעת, כשפנתה טלפונית ביום 25.12.2016 למר אליאור חזן מהנתבעת, אמר לה זה כי ישלח מישהו לנקות את החפצים. התובעת פנתה לנתבעת בכתב ביום 27.12.2016 וביקשה את תגובת ה המיידית. לאחר שב"כ הנתבעת התקשר אליה היא שלחה אליו תמונות להמחשה . מאחר שלא קיבלה תגובה הגישה את תביעתה . זו כללה את הרכיבים הבאים: סך של 13,086 ₪ בו נשאה עבור ההובלה למחסן, החזר דמי האחסון לתקופה של 8 שנים בסך של 56,352 ₪, תשלומי ריבית והצמדה בסך 10,000 ₪, בגין הצורך לרכוש ג'קוזי חדש סך של 41,800 ₪ ו עבור תא מקלחת חדש סך של 6,200 ₪ . בנוסף דרשה פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה וסך של 35,000 ₪ בגין פריטים נוספים שאבדו לטענתה . סכום התביעה הכולל עמד על סך של 182,438 ₪.

הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה קיומו של נזק כלשהו. היא הסבירה כי נוכח מאפייני החפצים אותם ביקשה התובעת לאחסן, גודלם ונפחם, לא ניתן היה להכניסם ליחידת אחסון רגילה ולכן נציג חברת ההובלות ששלחה התובעת, התעניין בשכירת שטח ביחידת אחסון רחבת מימדים, אשר אינה נפרדת, ועלות האחסון בה מסתכמת בכמחצית מדמי השכירות של יחידת אחסון רגילה בשטח דומה. לטענתה, מאז ועד למועד הגשת התביעה נותרו החפצים במושכר בדיוק כפי שהונחו ואך טבעי כי לאחר כ-8 שנים, יתכסו אלה באבק וקורי עכביש, אשר הנתבעת נאותה לנקות. הנתבעת אף עתרה לסילוק התביעה על הסף בגין התיישנות והעדר עילה.

בכתב תשובתה הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעת מתעלמת מסעיף 2(ב) לחוק השומרים הקובע כי שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו ומסעיף 5א הקובע כי אם השומר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה.

הנתבעת הגישה במקביל לכתב הגנתה כתב תביעה שכנגד. זאת, לאחר שהתובעת חדלה החל מ -1.1.2017 לשלם לה את דמי ה אחסון החודשיים . תביעה זו נדחתה בהסכמה לאחר שהתובעת שילמה את המגיע ממנה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגשו תצהירה, תצהיר בנה – מר בן מכנס ותצהיר מוביל הג'קוזי – מר פישמן. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אליאור חזן המשמש כמנהל בנתבעת ותצהירו של מר אדם אברהם המשמש כמנהל תחום אינטרנט בנתבעת. הנתבעת הוסיפה תצהיר משלים מטעם מר חזן לו הוסיפה את תמליל השיחה הטלפונית שנערכה עם התובעת ביום 25.12.2016. בדיון ההוכחות נחקרו בחקירה נגדית כלל המצהירים מלבד מוביל הג'קוזי – מר פישמן שלא התייצב לדיון ולפיכך תצהירו נמחק.

במהלך דיון ההוכחות התברר כי ציוד בשווי 35,000 ₪ אשר התובעת טענה כי אוחסן ואבד, נמצא על ידה בסופו של דבר (עמ' 19 שורות 19-22).

ברישא לסיכומיה הודיעה התובעת (כפי שלדבריה הודיעה בפתח ישיבת ההוכחות) כי היא מצמצמת את תביעתה להשבת סך של 59,874 ₪ אותו שילמה עבור אחסנת הפריטים (סכום שכלל תשלום בגין חצי שנת אחסון נוספת מבלי לתקן את כתב התביעה) , לפיצוי בסך של 6,000 ₪ עבור תיקון הנזק שנגרם לכאורה לג'קוזי ופיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, כך שסכום התביעה הכולל המעודכן עמד על סך של 85,874 ₪. נוכח זאת , הדיון יתמקד אך ורק ברכיבים שנותרו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

התובעת לא הוכיחה כי נגרם נזק לג'קוזי

משזנחה התובעת בסיכומיה את מרבית רכיבי הנזק שנכללו בתביעתה, נותרה לה לבדה הטענה כי נגרם נזק לג'קוזי , אלא שגם נזק זה לא הוכח. התובעת לא צירפה חוות דעת מומחה כנדרש לצורך הוכחת הנזק. כל שצירפה לתצהירה הוא מכתב מאת מר עמית וינרב, מנכ"ל אמריקן ספא (ישראל) בע"מ, בו כתב לה על ממצאי הבדיקה שערך ואליו צ ירף הצעת מחיר מטעמה של החברה בבעלותו, כך שמדובר בגורם לו י ש אינטרס כלכלי בביצוע התיקון. התובעת עצמה ציינה בחקי רתה הנגדית כי מדובר בהצעת מחיר (עמ' 17 שורות 2-3). למעשה כל טענות התובעת ביחס לג'קוזי נסמכו על מכתב זה של מר וינרב (עמ' 14 שורות 18-22), אשר אותו היא אף לא זימנה לעדות.

זאת ועוד, מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי מדובר בג'קוזי בו השתמשה במשך 4 שנים קודם לאחסנתו (עמ' 16 שורות 1-8) , כך שלא ניתן לדעת מה היה מצבו במועד בו אוחסן במחסני הנתבעת.

יתרה מכך, אף אם אניח לצורך הדיון כי הג'קוזי היה תקין בעת שנמסר לנתבעת, לא ניתן לשלול את האפשרות כי ש נות האחסון הרבות ללא פעולה הולידו צורך לבצע בג'קוזי טיפול יסודי טרם חידוש השימוש בו. מר חזן אף העיד כי הטכנאי שהגיע לבדוק את הג'קוזי מטעמה של התובעת ציין כי התקלות ה אפשריות בנסיבות בהן הג'קוזי עמד ללא פעולה משך שנים כה רבות הן "מנוע תפוס", "אטמים יבשים" או "נזילות במשאבה" (סעיף 20 לתצהירו).

יש לציין כי בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בסך של 41,800 ₪ - מחיר עלותו של ג'קוזי חדש. לא היה מקום לתבוע פיצוי בסכום זה מלכתחילה שכן כאמור מדובר היה בג'קוזי משומש.

אשר על כן אני דוחה את דרישת התובעת לפיצוי בגין נזק לג'קוזי.

אין מקום להחזר דמי האחסון

על אתר אומר כי קיימת התיישנות לגבי הסכומים ששולמו בגין התקופה שחלפה ממועד תחילת הא חסון בחודש דצמבר 2008 ועד לחודש ינואר 2010, שכן התביעה הוגשה בחודש ינואר 2017. בנסיבות דנן, בהן היה ביכולתה של התובעת לבקר במחסן ולעמוד על תנאי האחסון של חפציה, לא ניתן אף לקבל טענה להתיישנות שלא מדעת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
אין מחלוקת שבמשך למעלה מ-8 שנים אוחסנו חפצי התובעת במחסני הנתבעת. לפיכך, הד רישה כי מלוא הסכום ששולם בעד אחסנתם יושב לה, כאילו לא ניתן לה כל שירות, מהווה דרישה מוגזמת והייתי מוסיף אף מופרכת.

יתרה מכך, מעדותו של מר חזן עלה כי נציג חברת אביב, שביצעה את הובלת הדברים ואחסונם אצל הנתבעת, ציין בפניו כי מאפייני החפצים, גודלם ונפחם חריג בצורה יוצאת דופן וכי לא ניתן להכניסם ליחידת אחסון רגילה. לדבריו, מטעם זה התעניין נציג חברת אביב בשכירת שטח ביחידת אחסון רחבת מימדים בה נהוג לאח סן חפצים גדולים במיוחד, בין היתר, לנוכח פתח הכניסה הרחב ליחידה ומרחב התמרון בה (סעיפים 5-6 לתצהיר חזן). כלומר, נציג חברת ההובלה מטעם התובעת היה זה שביקש את היחידה בה אוחסנו החפצים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר שהתברר מעדותה של התובעת, כי לא הגיעה לבקר במחסני הנתבעת משך כל התקופה שמאז תחילת האחסון (אשר אף במועד בו בוצע לא הייתה נוכחת) ועד ליום 23.12.2016 (ראו עדותה בעמ' 11 שורה 24). לנוכח טענות התובעת בדבר חשיבות תנאי האחסון, מצופה היה שתגיע לפחות על מנת לבדוק את המקום בו אוחסנו חפציה. התובעת לא עשתה כן ולכן אין מקום כיום לקבל את טענתה בדבר סוג המחסן בו אוחסנו חפציה.

זאת ועוד, יש לדחות את טענת התובעת כי הוטעתה מפרסומי הנתבעת בהם הוצגו מחסניה כמפוארים וברמה גבוהה וכי ציפתה לקבל מחסני ם בסטנדרט גבוה כזה. התובעת לא ציינה בתצהירה מהו מועד הפרסומים שצירפה. מעיון בהם נחזים אלה להיות משנים מאוחרות יותר לתחילת הא חסון (כנראה 2014 ולטענת הנתבעת בסיכומיה אף חדשים יותר - משנת 2017) כך שלא ניתן ל למוד מהם המצגים שהציגה הנתבעת בפרסומיה במועד תחילת האחסון. מר חזן אף העיד בחקירתו הנגדית כי מעולם לא הובטחו לתובעת מחסנים מפוארים והפנה לתמליל השיחה שצורף לתצהירו המשלים (עמ' 23 שורות 10-17).

בנוסף, מקובל עלי הסברו של מר חזן לטענה נוספת שהעלתה התובעת בתצהירה לפיה בדקה ומצאה כי עבור אחסון חפצים מהסוג שאחסנה, הנתבעת גובה כמחצית ממה שגבתה ממנה לאורך השנים. לדבריו: "אנחנו מחשבים את גודל המחסן בנפח קובים שזה אורך כפול גובה כפול רוחב. בדרך כלל מכניסים לשם ציוד סטנדרטי של בית שיכול להיכנס דרך הפתח והמסדרונות. הציוד שהביאה התובעת לא יכל להיכנס במעברים האלה ולכן אוחסן במקום שמיועד לאחסון דברים גדולים. כמובן שכל הדבר הזה התברר לאחר שאביב באו ודרשו מחסן שהפתח אליו רחב כי מדובר בציוד שאינו סטנדרטי. כמו שאמרתי נניח ונאחסן רק את הגקוזי ביחידה רגילה של קובים, למרות שזה בלתי אפשרי, הוא יצטרך חדר בסביבות 4 על 4 ושלושה מטרים גובה. במקרה כזה זה מגיע לגודל של 48 קוב ואת זה מכפילים ב-28 ₪ לקוב וזה יוצא 1,344 ₪ לחודש" (עמ' 23 שורות 25 -32). מר חזן אף הסביר כי בשל כך עלות האחסון בשטח שכזה הינה כמחצית מעלות א חסון ביחידת אחסון רגילה ובתשלום מופחת זה חויבה התובעת (ראו סעיף 7 לתצהירו). מכאן, שהנתבעת לא גבתה מהתובעת דמי אחסון גבוהים מהמקובל כטענת התובעת.

יש לדחות אף את טענת התובעת כי על חפציה היו מונחים חפצים שלא שייכים לה כך שהמחסן לא עמד לשימושה הבלעדי. טענה זו מהווה הרחבת חזית, שכן לא נזכרה בכתב התביעה והועלתה לראשונה אך בתצהיר התובעת. מכל מקום, יש לדחות טענה זו אף לגופה, שכן זו לא הוכחה. מר חזן הכחיש עניין זה וטען בחקירתו הנגדית כי החפצים הנוספים שייכים אף הם לתובעת. הוא הבהיר כי "ברגע שציוד מגיע למחסן ע"י הלקוח או מי מטעמו אנו לא נוגעים בציוד ואני אין לי שליטה עם מה חברת אביב (חברת ההובלות) עשתה בתוך היחידה. שנית, אני מניח לעצמי ומשער שזה אותו ציוד שהיא טענה שזה נעלם לה בפגישה הראשונה ששם היא תבעה מאיתנו 35,000 ₪ ובביקור השני הפלא ופלא היא מצאה אותו" (עמ' 19 שורות 19-22). כשהוצגה לו אחת התמונות שצורפו לתצהיר התובעת ונאמר לו כי רואים בה מקרר מונח על חפצי התובעת, השיב: "אני לא רואה שום מקרר בתמונה". כשבא כוח התובעת הפנה אותו לצד שמאל של התמונה, השיב: "אולי זה של הלקוחה. יש לזה צורה של תבליט אולי זה התבליט שהיא טענה קודם שלא מצאה" (עמ' 20 שורות 5-10). ובהמשך, כשנשאל שוב, הוסיף: "אני עומד על עמדתי שהציוד שהיה מונח שם זה ציוד שלה שבביקור השני היא מצאה אותו" (עמ' 21 שורה 14).

אשר לטענת התובעת כי חפציה נמצאו מכוסים באבק ולכלוך רב, ודאי כי אין בו כדי להצדיק השבה של דמי האחסון. אך הגיוני שלאחר 8 שנות אחסון יתכסו החפצים באבק. מה גם שעל פי סעיף 10 להסכם השכירות "התמורה הינה לזכות שימוש בשטח בלבד ואינה כוללת כל שירות שהוא, פרט למתן גישה חופשית ליחידה המושכרת ללקוח או מיופה כוחו, עליו קיבלה החברה הודעה בכתב, לאחר תאום מראש". למעלה מהצורך, יצוין כי מתמליל השיחה שצורף לתצהיר המשלים מטעם הנתבעת עולה כי מר חזן הציע לתובעת לשלוח שני אנשים שינקו את חפציה. מר חזן אישר זאת גם בחקירתו הנגדית (עמ' 18 שורות 29-30).

סוף דבר

לנוכח מסקנותיי דלעיל אין מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש.

לאור כל זאת, התביעה נדחית. בהתחשב בכך שהתביעה עמדה בתחילת הדרך על סכום מוגזם ללא הצדקה ומאחר שההליכים בתיק זה נמשכו עד תומם אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' שבט תש"פ, 30 בינואר 2020 , בהעדר הצדדים.