הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25985-09-19

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד ניר הראל

נגד

נתבעים

  1. עבסלס זובידאת
  2. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

ע"י עוה"ד עומרי יוספי

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה, על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 30.04.2019 בין כלי רכב, מ"ר 551-23-801 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 92-814-01 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה, הולך רגל ששמע את התאונה והיה עד למתרחש אחרי ששמע את התאונה ונהג אוטובוס אחר של הנתבעת 2 שנסע מאחורי האוטובוס המעורב בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס המעורב בתאונה, שנתמכה בידי עדותם של שני עדי ראייה, התיישבה עם מוקדי הנזק, התיישבה עם תמונות מזירת התאונה, והייתה מהימנה עליי מאוד, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהוססת, מתפתחת, מהוססת ומעוררת תהיות כבדות.

מעיון בתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה על ידי נהג האוטובוס המעורב בתאונה ניתן לראות באופן ברור כי האוטובוס מצוי בנתיב התחבורה הציבורית ואילו רכב התובעת מצוי משמאלו בהטיה לשמאל, כאשר נהגת רכב התובעת כלל לא ידעה לומר אם הנתיב שמימינה הוא נתיב תחבורה ציבורית. כמו כן, יש לציין כי התובעת לא הביאה כל ראיה המוכיחה כי חלק מהאוטובוס היה בגבולות נתיב הנסיעה השמאלי של רכב התובעת.

מעיון בתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה ניתן לראות את מכסה הגלגל השמאלי האמצעי של האוטובוס מצוי כולו על נתיב התחבורה הציבורית ומעט מאחורי הגלגל אותו הוא נועד לכסות. בנוסף, מתמונות שהוגשו על ידי התובעת ביום 16.07.2020 ניתן לראות כי מצויים שברים נוספים בנתיב התחבורה הציבורית. תמונות אלו יכולות להעיד על נקודת המגע בין כלי הרכב המעורבים בתאונה שהיה בנתיב התחבורה הציבורית, לרבות הימצאותו של רכב התובעת בנתיב התחבורה הציבורית. במילים אחרות, תמונות אלו מעידות כי הסיכוי שרכב התובעת סטה ימינה לעבר האוטובוס גבוהה בהרבה מהסיכוי שהאוטובוס סטה שמאלה.

למעלה מזאת, איני מקבל את גרסת נהגת רכב התובעת, לפיה לא ייתכן שהיא סטתה ימינה מאחר שיש ברכבה מערכת המונעת ממנה לעשות כן. ראשית, התובעת לא הציגה כל ראיה המעידה כי מערכת כזו מותקנת ברכב התובעת. שנית, המערכת עליה מדברת נהגת רכב התובעת, ככל והייתה קיימת ברכבה, לא סביר כי יכולה למנוע את הסטייה של הרכב. סביר כי מערכת כזו יכולה רק להתריע בפני הנהג על הסטייה. בסופו של יום הגורם האנושי הנוהג ברכב אם ירצה לסטות – יסטה, גם אם מערכת כזו הייתה מופעלת (ולא רק מותקנת).

איני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת המבקש לקשור בין הבדיקה המאוחרת של האוטובוס המעורב בתאונה לבין האחריות לתאונה. על פניו נראה כי הנזק שנגרם לאוטובוס לא מנע ממנו להמשיך לנסוע ולשמש את קו הנסיעה שלו. מכאן, יכול להיות הסבר לבדיקה המאוחרת, לכאורה.

בגרסתו של נהג האוטובוס המעורב בתאונה תמכו כאמור שני עדים. האחד, הולך רגל שבמקרה צעד במדרכה שבצדו השני של הרחוב והעיד כי לא ראה את רגע התאונה אלא שמע אותה ומיד לאחר מכן הבחין ברכב התובעת מתיישר לשמאל כאשר האוטובוס נשאר במקומו. מדובר בעדותו של עד ניטרלי שאין לו היכרות מוקדמת עם מי מעדי הנתבעים. השני, נהג אוטובוס של הנתבעת 2 שנסע עם אוטובוס מאחורי האוטובוס המעורב בתאונה אשר העיד כי הבחין ברכב התובעת נצמד לאוטובוס וסוטה ימינה, וכי ברגע שהאוטובוס עצר רכב התובעת חזר בנסיעה אחורנית.

יובהר כי הסתירה בין גרסתו של נהג האוטובוס המעורב בתאונה, לפיה עצר את האוטובוס מיד לאחר הפגיעה לעומת גרסתו של נהג האוטובוס הנוסף שהעיד כי האוטובוס המעורב בתאונה עצר לאט לאט, אין בה כדי לפגום במשקל ראיות הנתבעים. משקל ראיות הנתבעים מלמד באופן מובהק כי רכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעת האוטובוס.

השתכנעתי כי לא היה באפשרותו של נהג האוטובוס למנוע את התאונה לאור הסטייה הפתאומית של רכב התובעת.

לפיכך, הגעתי לכלל דעה כי התאונה נגרמה ברשלנותה המלאה של נהגת רכב התובעת.

לאור מסקנתי זו ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדים, כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

7. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.