הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25721-07-15

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

תובעים

1.DIESEL SPA
2.פולימוד (1994) בע"מ
ע"י עו"ד ישראל שדה ועו"ד אלון אייזנברג

נגד

נתבע

אביעד אליהו

פסק דין

בתביעה שלפניי מבקשות התובעות כי בית המשפט יחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 80,000 ₪ בגין שימוש בלתי מורשה שעשה בסימן המסחרי "DIESEL" (להלן : "דיזל").

תיאור הצדדים והשתלשלות הדברים בתמצית

התובעת 1 היא יצרנית אופנה של מוצרי הלבשה הנושאים את הסימן המסחרי דיזל ו התובעת 2 משמשת כנציגתה הבלעדית בישראל. התביעה הוגשה נגד הנתבע לאחר שלטענת התובעות עשה שימוש ללא הרשאה בסימן המסחרי דיזל ל צורך מסחר .

נגד הנתבע הוגש כתב אישום שכלל 4 אישומים שכללו בין היתר החזקה ומכירת מותגים מזויפים של חברות שונות. כתב האישום תוקן בהסדר טיעון במסגרתו הודה הנתבע במיוחס לו.

במסגרת האישום הראשון בכתב האישום המתוקן בו, בין היתר, יוחסו לנתבע מעשים כלפי חברת דיזל, נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה, שכר הנתבע בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים מחסן בו אחסן פרטי לבוש מזויפים ומפרים בכמויות מסחריות. בתאריך 29.11.2012 החזיק הנתבע במחסן פרטי לבוש מזויפים ומפרים שנחזו להיות פריטים מקוריים של בעלות סימני המסחר במטרה למכרם. סה"כ החזיק הנתבע במחסן, בדוכן ובמכוניתו 1,172 פריטים. בכתב האישום המתוקן נטען כי במעשיו אלה עסק הנתבע במכירה והפצה של טובין שסומנו בלא רשות מבעלות סימני המסחר בהיקף מסחרי, באופ ן שעלול להטעות אדם אחר והחזיק טובין שסומנו בלא רשות בעלות סימני המסחר לצורך מסחר בהם.

על פי כתב האישום המקורי טרם התיקון, 1,172 הפרטים שנתפסו כללו 78 מכנסי ג'ינס דיזל אשר היו במחסן התובע.

בדיון שהתקיים ביום 30.9.2014 הודה הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן ו בהכרעת הדין הורשע בעובדות אלה. בדיון שהתקיים ביום 7.7.2015 נגזרו על הנתבע 6 חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 2,000 ₪.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

התובעות טענו כי פעולות הנתבע מהוות הפרת סימנים מסחריים על פי פקודת סימני המסחר נוסח חדש תשל"ב – 1972 וגניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1969. לטענתן, בהתאם לסעיף 13 לחוק רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪ בגין גניבת העין האמורה. בנוסף, טענו כי הנתבע עשה עושר ולא במשפט. לאור זאת, יש לחייב את הנתבע להשיב להן את הזכייה, קרי, את כל הרווחים שצמחו לו עקב מעשיו המפרים. סכום התביעה הכולל הועמד לצרכי אגרה על סך של 80,000 ₪.

הנתבע בכתב ההגנה אישר כי נערכה פשיטה בעסק (בסטה) בו עבד למכירת בגדים וג'ינסים. לטענתו באותה פשיטה, נמצא במחסן שברשותו שק סגור ובו מספר בודד של מכנסיים נושאים את המותג דיזל. לדבריו על השק היה רשום "חזרות" ועל כך יוכל להעיד מר יגאל מהפדרציה אשר נכח במקום. לטענתו, לא הייתה לו כוונה למכור או להשתמש במכנסיים אלו למטרות מכירה ו/או רווח ולא נמצאו כל מכנסיים ו/או סחורה אחרת תחת השם דיזל בבסטת המכירה. סחורה זו הגיעה אליו בטעות מסוחר ממוצא ערבי שאיתו עבד בעבר ולאור הטעות, השק נסגר כלא נפתח והוכן להחזרה לסוחר. בכתב ההגנה תיאר הנתבע כי בעקבות החרמת סחורה של חברת אדידס בסכום עתק, הוא נקלע לחובות אדירים ובגין כך ריצה עונש של עבודות שירות. הוא תיאר את הנסיבות הכלכליות הקשות בהן הוא מצוי. אלה כללו, בין היתר , דאגה לשלושה ילדים בגירים אשר מתגוררים עמו. כמו כן תיאר את הנסיבות הרפואיות הקשות שלו ושל רעייתו. לדבריו, הוא מצוי בשיקום, מנסה לעלות על דרך המלך ובקושי רב מצליח להתפרנס. חשבון הבנק שלו מעוקל עקב החובות. הוא תיאר את היותו פעיל בעמותה הדואגת למשפחות נזקקות מאחר שהוא עצמו מגיע ממשפחה קשת יום ולסיום טען כי הוא מבקש לבוא לקראתו שכן אין לו דרך כספית לפצות את התובעות ו הוא מתחייב שלא לחזור על פעולות הסחר וחיקוי המותגים בכלל ושל חברת דיזל בפרט.

בדיון ההוכחות שמעתי את עדותו של מר מתיתיהו פולק שהגיש תצהיר מטעם התובעות וכן את עדותו של הנתבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובעות.

כאמור לעיל, הנתבע הורשע על פי הודאתו בהחזקת מותגים מזוי פים במחסן לצורך מכיר תם. כתב האישום המתוקן התייחס גם לפריטי לבוש של דיזל. אמנם בכתב האישום המתוקן לא צוינה הכמות המדויקת של פריטי דיזל (להבדיל מכתב האישום המקורי אשר כלל 78 פריטים) אולם משהודה הנתבע כי החזיק במותגים המזויפים לצורך מכירה, די בכך כדי לקבוע כי התכוון גם למכור את פריטי הלבוש של דיזל בהם החזיק.

סעיף 42 א(א) לפקודת הראיות קובע כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". לפיכך, הודאת הנתבע ב עובדות כתב האישום המתוקן לפיהן החזיק במחסן פרטי לבוש מזויפים ומפרים שנחזו להיות פריטים מקוריים של דיזל במטרה למכרם ו עסק במכירה והפצה של טובין שסומנו בלא רשות מבעלות סימני המסחר (שבכללן דיזל) ב היקף מסחרי, פועלת לחובתו כראייה לכאורה בתיק שלפניי . הנתבע לא הביא כל ראייה לסתור ולפיכך יש לקבלה כראייה שהוכחה.

יחד עם זאת, בניגוד לטענת התובעת, אין בחומר הראיות שהוצג לפניי כדי לקבוע כי ה נתבע החזיק במחסנו 78 מכנסי ג'ינס של דיזל. כמות זו צוינה בכתב האישום המקורי אך לא הוכחה ולא נקבעו ממצאים לגביה. בכתב האישום המתוקן הודה הנתבע כי החזיק מותגי ם שונים הכוללים פריטים של דיזל, אך לא ננקב מספרם של פריטים אלו.

בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית העיד הנתבע כי במחסנו היה שק ובו מספר פריטים בודד של מכנסי דיזל, מבלי לציין את הכמות המדויקת. עם זאת, ברור כי מספר בודד אינו מגיע לכדי כמות של 78 זוגות מכנסיים.

למעלה מהצורך אציין כי איני מקבל את ההסבר שנתן הנתבע לסיבת הימצאות המכנסיים במחסן. מדובר בעדות יחידה אשר אין לה תמיכה בעדות נוספת ועומדת בסתירה להודאתו של הנתבע כאמור לעיל. הנתבע יכול היה להזמין עדים נוספים שיתמכו בגרסתו, אולם לא עשה כן. כך למשל, לא דאג לזמן את הסוחר ממוצא ערבי ש לטענתו שלח לו את הסחורה בטעות. בנוסף, נמנע מלזמן את אותו יגאל, אותו כינה "יגאל מהפדרציה", אשר כפי שנטען בכתב ההגנה יכול היה להעיד לטובתו. רק במהלך עדותו בחקירה נגדית אמר הנתבע לראשונה כי שוחח עם אותו יגאל אשר אמר לו כי לא יוכל לעזור לו מאחר שאינו זוכר דבר (ראו עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-7). מאחר שיגאל לא זומן לא ניתן היה לבדוק האם כך הם פני הדברים ולפיכך הדבר פועל לחובתו של הנתבע.

זאת ועוד, יש לציין כי גרסת הנתבע בדבר נסיבות הימצאות שק ובו מכנסי דיזל במחסנו השתנתה והתפתחה לאורך ההליך. בתחילה טען הנתבע בכתב ההגנה כי השק הגיע אליו בטעות מסוחר ממוצא ערבי ולכן לא נפתח וה וכן להחזרה לסוכן. בתצהירו הוסיף כי השק יועד למוכר אחר בשוק והיה אמור להילקח ממנו יום למחרת התפיסה. בסיכומיו הרחיב ופיתח את גרסתו כשטען כי הטעות נבעה מכך שבשוק נהגו לקרוא לו עדי ועל השק היה רשום, עאדל ולכן קיבל בטעות שק שיועד לעאדל והשק שיועד אליו נשלח לעאדל. שינוי הגרסה והתפ תחותה במשך ההליך פוגעים במהימנותה מה גם שזו לא נתמכה בראיות נוספות ולפיכך איני מקבלה.

זאת ועוד, אם כטענתו של הנתבע, החזקת פריטי דיזל לא נעשתה לצרכי מכירה ואלו הגיעו אליו בטעות, היה עליו לבקש למחוק זאת מכתב האישום. הדבר לא נעשה. הנתבע אף לא זימן לעדות א ת עורך הדין שייצג אותו בהליך הפלילי על מנת שזה יסביר את הטעם לכך.

על פי סעיף 1 לפקודת סימני המסחר, "הפרה" היא "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך – (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר ".

חוק עוולות מסחריות קובע בסעיף 1 (א) באשר לגניבת עין כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר" .

לאור כל האמור ומשהודה הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן אני קובע כי הנתבע החזיק באותם פריטי דיזל אשר היו ברשותו במחסן לצורך מכירתם ובכך הפר את הוראות החוקים שהובאו לעיל .

אשר לגובה הפיצוי לו זכאיות התובעות, בסעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות שכותרתו פיצוי בלא הוכחת נזק נקבע כי "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים" . על פי הפסיקה מקובל ליישם הוראת סעיף זה הן במקרים של הפרה על פי פקודת סימני המסחר והן במקרים של גניבת עין כאמור בחוק עוולות מסחריות (ראו תא (נצ') 26614-07-10 LICENSING, LLC TOMMY HILFIGER נ' תסונה שהדי (פורסם במאגר משפטי) ).

בקביעת גובה הפיצוי על בית המשפט לשקול בין היתר את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרת ההפרה, הרווח שצמח או שיכול היה לצמוח לנתבע בשל ההפרה הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט ותום ליבו של ה נתבע (ראו תא (חי') 30720-11-10 NIKE International Ltd נ' אלי אביטל (פורסם במאגר משפטי) ).

בנסיבות המקרה דנן, יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בנתבע שמכירת מותגים מזויפים ומפרים נעשתה על ידו באופן חוזר ונשנה. האירוע בו נתפסו פריטים של דיזל היה השלישי במספר . מעדותו עלה כי פעולה של מכירת מותגים מזויפים הייתה אצלו עניין שבשגרה לאורך השנים בהן מכר בדוכן בשוק (ראו עמוד 1 7 לפרוטוקול שור ות 21-22). יש גם לקחת בחשבון את המאמצים שעושה התובעת על מנת להשביח את המותג ואת הנזקים שפעולות כמו אלה של הנתבע גורמים לה. יחד עם זאת יש לזכור כי התביעה בתיק דנן הוגשה על ידי דיזל בלבד ולא על ידי החברות האחרות שהנתבע מכר מותגים מזויפים שלהן ואשר גם בגינן הוגש נגדו כתב האישום וכן שלא התבררה הכמות המדויקת של מכנסי דיזל שנתפסו.

בנוסף ראוי להתחשב גם בתהליך השיקום של הנתבע ובהצהרת הנתבע כי הוא מתחרט, שינה את דרכיו ולא יעסוק עוד בעניינים נושא התביעה (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 30-31).

לאחר ששקלתי את כל האמור וכן בהתחשב בנסיבות האישיות של הנתבע, אני קובע כי ישלם לתובעות פיצוי בסך של 20,000 ₪. בנוסף ישלם הנתבע לתובעות את סכום אגרת בית משפט כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 6,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.