הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25404-02-18

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

המבקשים (נתבעים 2 – 4) :

  1. דוידוב קלנסקי ושות'
  2. אבי דוידוב
  3. יובל קלנסקי

ע"י עו"ד צבי חוברס ועו"ד ליאור בוק

נגד

המשיב (התובע) :
איגור ברינבוים
ע"י עו"ד דני רזניקוב

החלטה

לפני בקשה לעכב את ההליכים בתיק זה, עד להכרעה בתביעה תלויה ועומדת, שהוגשה לבית המשפט המחוזי , כחודש לפני התביעה דנא, בה נתבעו המבקשים וכן משרד עורכי דין נוסף (קסוטו-נוף), על ידי שורה ארוכה של חברים בקבוצת הרכישה, שגם המשיב היה חבר בה (כשהמשיב לא נמנה על התובעים באותה תביעה) ואשר המארגנת שלה הייתה הגב' ענבל אור, באמצעות חברת גריני סיטי בע"מ (להלן: "המארגנת"), בקשר לפרויקט הבנייה "אור בשדרה", ברח' שד' הילד 3 רמת-גן.

בתביעה דנא, עותר המשיב לחייב את המבקשים, עורכי דין שליוו את הפרויקט, ייצגו את המארגנת ושימשו כנאמנים על כספי הרוכשים וכן נתבעת נוספת, עו"ד חמדה בנימיני דבש, שייצגה אותו בעסקה, בפיצוי כספי, על נזקים שנגרמו לו עקב מחדלים ומעשים של המבקשים ושל באת כוחו הנ"ל, במסגרת העסקה, בה רכש זכות ליח' דיור בפרויקט הנ"ל.

המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בתיק דנא, עקב העובדה שחודש קודם לכן, הוגשה תביעה דומה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (25879-01-18), על ידי שורה ארוכה של חברים בקבוצת הרכישה שבה חבר גם התובע, כנגד המבקשים וכנגד משרד עו"ד נוסף (קסוטו-נוף וכן עו"ד גיא נוף) , בה הועלו טענות דומות ואף זהות כנגד המבקשים .

לטענת המבקשים יש להורות על עיכוב ההליכים מטעמי יעילות הדיון וכדי שלא יינתנו החלטות סותרות. לטענתם, עילות התביעה והטענות בשתי התביעות דומות ביותר, אם לא זהות. לטענתם, גם אם התובע לא צד בתיק השני, ניתן להורות על עיכוב הליכים.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין להקיש בהכרח מההכרעות בתביעה השנייה, שכן לכל רוכש ורוכש יש את הנסיבות הספציפיות שנוגעות לעסקה שלו ולראיה גם ניתנה התייחסות נפרדת בכתב התביעה בתיק השני לכל רוכש ורוכש. עוד טוען המשיב כי המבקשים עצמם טענו כי לאחר ההכרעה בתיק השני, הם יהיו זכאים להגיש כתב הגנה בתיק זה, כך שגם לפי שיטתם , עיכוב ההליכים בתיק זה לא יקצר הליכים ולא יביא לסיומה של התביעה דנא. המשיב שם דגש גם על כך שהתביעה השנייה תידון במשך שנים ארוכות, שכן הוגשה על ידי שורה ארוכה של רוכשים (101) וגם כנגד משרד עורכי דין נוסף , שלא נתבע על ידי המשיב בתביעה דנא ואשר הפסיק ככל הנראה פעילותו בפרויקט, קודם לרכישת זכויות המשיב בפרויקט. עוד נטען כי ישנה חשיבות לניהול התיק כנגד המבקשים וכנגד באת כוחו במקשה אחת.

המבקשים לא הגישו תשובה לתגובת המשיב.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפני, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

ככלל, תביעה מסוג זה, של רשלנות מקצועית של עו"ד, מוכרעת בדרך כלל על פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. בתביעות מסוג זה, לעיתים קרובות ישנה חשיבות רבה, לפרטים הקטנים, כגון הדברים שהוחלפו בעל-פה בין הצדדים, מה ידע התובע בקשר לעסקה ונסיבותיה גם ממקורות אחרים, האם התובע הוא עו"ד או שיש לו השכלה רלוונטית אחרת שעשויה להשפיע על הבנתו את ההתקשרות וכו'. גם בהיבט הנזק שנגרם, ישנה שונות במקרים רבים בין תובע לתובע.

לפיכך, ככלל, גם אם קבוצה ארוכה של רוכשים, התקשרו עם מארגנת אחת, בהזדמנויות שונות, כמו במקרה דנא, ונוצרו טענות כלפי עורכי הדין של הפרויקט, גם אם מדובר בטענות זהות או דומות, לא ניתן בהכרח לקבוע כי ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו.

נדמה שלא בכדי, התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי, לא הוגשה כתובענה ייצוגית, בדיוק בשל הטעמים הנזכרים לעיל. אין זאת אומרת שרוכשים רבים לא יכולים לאחד את תביעותיהם הפרטניות לכתב תביעה אחד ובפרט שחלק מהטענות הנן דומות ואולי זהות, אולם מכאן ועד למסקנה כי ההכרעה ביחס לרוכש פלוני מחייבת בהכרח את רוכש אלמוני, הדרך ארוכה.

מסקנתי הנ"ל נכונה גם כאשר מדובר בשני רוכשים אשר הנם בעלי דין ב אותה תביעה. גם אז, כאמור, בהחלט יתכן כי יהיו מסקנות שונות לגבי כל אחד מהם, מבחינת שאלת האחריות, מבחינת הסכומים שייפסקו, ככל שייפסקו, גם אם יימצא כי מחדל כזה או אחר של עורכי הדין השפיע על כל הרוכשים או על כולם.

כך למשל, נניח שבית המשפט קובע ממצא עובדתי שלפיו עורכי הדין הסתירו מכל הרוכשים פרט חשוב שהיו חייבים לגלותו מיוזמתם. ברי כי אם יסתבר כי אחד הרוכשים ידע זאת ממילא, ממקור אחר, המסקנה לגביו תהא שונה מזו אשר תוסק לגבי רוכש שלא ידע.

במקרה דנא, המבקשים עצמם משתמשים בכך שהמשיב הנו עו"ד, כדי לטעון טענות כאלה ואחרות נגדו לצרכי הדיפת התביעה. כן עולים מן המסכת העובדתית שפרש המשיב בכתב התביעה אירועים שאינם זהים לחלוטין לאלה שאירעו בעסקאות של שאר הרוכשים.

מסקנתי הנ"ל מתעצמת כאשר המשיב אינו בעל דין בתביעה השנייה ולא תעמוד לו בהליך הנ"ל הזכות להוכיח את טענותיו ולהשיב לטענות המבקשים . המבקשים מנגד הם בעלי דין בהליך השני ויוכלו לעשות כן.

לפיכך, לאחר מתן פסק הדין בתיק השני, יתכן ויהיה מקום להכיר כמעשה בית דין, רק באותן הקביעות שייקבעו לחובת המבקשים בתיק השני, ככל שייקבעו, בטענות שזהות לטענות המשיב כאן. נדמה כי אפילו בכך לא הודו המבקשים בבקשתם. הם הרי ביקשו בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, להאריך המועד להגשת כתב הגנה לאחר מתן פסק הדין בתיק השני, בבחינת סימן לבאות.

מנגד, להכיר כמעשה בית דין בקביעות לטובת המבקשים בתיק השני, ככל שייקבעו, בטענות שגם המשיב טען כאן, עשוי להיות בעייתי יותר (אם כי לא בלתי אפשרי) , שכן המשיב אינו בעל דין בתיק השני ולא תינתן לו ההזדמנות להוכיח טענותיו ולהשיב לטענות המבקשים.

נימוק נוסף שפועל לטובת דחיית הבקשה, מושתת על כך שבתביעה השנייה קיים משרד עורכי דין נוסף שנתבע , אשר מטבע הדברים יאריך את הדיון ויכלול בו עניין שלא נוגע כלל למשיב. גם העובדה שהתביעה השנייה מורכבת מלא פחות מ-101 רוכשים שרכשו עשרות רבות של יח' בפרויקט, ואשר תביא להארכת הדיון בתביעה השנייה בצורה משמעותית, פועלת לטובת דחיית הבקשה.

נקודת המוצא צריכה להיות כי לבעל דין ישנה זכות יסודית להביא עניינו בנפרד בפני בית המשפט. לחיוב בעל דין לנהל הליך יחד עם אחרים, עשוי להיות השכלות רבות. כך גם עיכוב הליכים, מתוך מטרה להחיל על בעל הדין ממצאים בהליך שהוא לא צד לו. אמנם, הדין מאפשר זאת, בין אם על דרך של איחוד תיקים, כשזה אפשרי או בדרך של עיכוב הליכים, אולם סעדים מסוג זה, אשר פוגעים בזכויות בסיסיות, יש ליתן בזהירות רבה ורק אם שיקולי יעילות הדיון קיימים ומצדיקים זאת ובמאזן שבין שתי האפשרויות, לא ייגרם לבעל הדין נזק רב יותר מן התועלת שיביא העיכוב או האיחוד .

גם הטענה שלפיה ישנה חשיבות לניהול התיק כנגד כל הנתבעים בצוותא חדא, פועלת לטובת דחיית הבקשה. בתיק דנא נתבעת גם באת כוחו של המשיב בעסקה (לא כך בתביעה השנייה, אשר מכוונת רק כנגד המבקשים ומשרד נוסף ששימש באותו תפקיד קודם למבקשים). ישנה חשיבות לניהול התיק דנא כנגד כל הנתבעים יחד, כדי לשמוע את גרסת המבקשים מחד ואת גרסת באת כוחו של המשיב מאידך, בכל העניינים ולשמוע זאת בעת ובעונה אחת.

נימוק נוסף שפועל לטובת דחיית הבקשה, נוגע לאפשרות של סיום הליכי התביעה השנייה בפשרה. גם אם הייתי מניח כי הקביעות בתיק השני עשויות בסבירות גבוהה להוות מעשה בית דין ביחס לכל הפלוגתאות בתיק דנא, ומצב הדברים אינו כזה, הרי אם התביעה השנייה תסתיים בפשרה, ההמתנה לסיומה תסתבר כטעות מוחלטת, שלא הביאה כל תועלת דיונית, שכן הסכם פשרה לא מהווה מעשה בית דין, אלא בין הצדדים שהם צד לו. המשיב אינו בעל דין בתיק השני והסכם פשרה לא יכלול מטבעו ממצאים פוזיטיביים על ידי בית המשפט ביחס לפלוגתאות .

לסיכום, לדידי, במכלול, לא תצמח תועלת רבה מעיכוב הליכי התביעה כנגד המבקשים, גם אם עשויה לצמוח תועלת מסוימת. פסק הדין שיינתן בתביעה השנייה לא יביא לסיום התיק דנא. רק אז יבקשו המבקשים להגיש כתב הגנה ולהתחיל ולנהל את הגנתם כאן. בינתיים, בניגוד לטענת המבקשים, לתובע ייגרם נזק רב, שכן הליכי התביעה השנייה צפויים להתקיים במשך שנים ארוכות ובירור תביעתו תעוכב שנים .

אני ער לכך שניהול התיק דנא במקביל לתיק השני, עשוי להביא להחלטות סותרות בטענות מסוימות שהנן זהות או דומות ביותר , אולם בנסיבות העניין ומטעמים שפירטתי לעיל, שיקול זה לא יכול לגבור על השיקולים המצדיקים ניהול התיקים במקביל, אשר משקלם רב בהרבה.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בלשכתי.