הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25339-07-12

לפני: כבוד השופט גיא הימן

התובעת:

ג. א. מהנדסי הצפון בע"מ

נגד

הנתבעת (המודיעה לצדדי ג') :
המועצה המקומית ראמה

נגד

הצדדים השלישיים:
החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (נמחקה בפסק דין מיום 8.11.2017)
כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ (נמחקה בפסק דין מיום 17.7.2016)

בשם התובעת:
עו"ד יעקב שרעבי
בשם הנתבעת:
עו"ד נמיר קאסם-חוסין

פסק-דין
עיקרי-הדברים
1. תובענה זו נפתחה, בשל סכום הסעד שהתבקש תחילה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שהוגשה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, הופחת הסכום הנתבע והתובענה הועברה (כבוד השופטת דר' דפנה אבניאלי, 31.5.2016) להתברר לפנַי. אחרון הסיכומים הוגש בחודש אוקטובר 2018.

2. התובעת, ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ, הינה חברה פרטית המתמחה בעבודות הנדסה אזרחית, עבודות עפר, תשתית ופיתוח. עיקר עיסוקה הוא תשתיות מים, ביוב וניקוז. הנתבעת, המועצה המקומית ראמה , הינה רשות מקומית בגליל התחתון.

3. בחודש פברואר 2004 פרסמה הנתבעת מכרז שמספרו עב/2003/34, להנחה של תשתית ולסלילה של קו ביוב "מאסף בית ראמה – כרמיאל". התובעת הגישה הצעה למכרז ובחודש מרס 2004 קיבלה הודעה על אודות הזכייה בו. במקביל, הודיעה הנתבעת לחברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי (משכ"ל) על הבחירה בתובעת. ביום 6.5.2004 נקשרו הצדדים בחוזה (נספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת). הנתבעת, בהיותה רשות מקומית, הסתייעה בשירותיה של חברת ניהול – כחלית ניהול פרויקטים בע"מ. לתיאום העבודות מונה מפקח. על תכנון הפרויקט הופקד מתכנן מטעמה של הנתבעת. שירותי הניהול, התיאום והפיקוח, לרבות אישור חשבונותיה של התובעת והעברת תשלומים אליה, הוזמנו ממשכ"ל.

התמורה החוזית, הבסיסית, הועמדה על סכום הנמוך מעט משני מיליון וחצי ש"ח, לפני תוספת של מס ערך מוסף. עם זאת, ועל כך אין הצדדים חלוקים, דובר על חוזה מסוג "כתב כמויות" – שתמורתו משולמת על יסוד הכמויות שנמדדו בעת ביצוע העבודות, בפועל. בצו להתחלת העבודה, שנמסר לתובעת, צוין מפורשות: "השטח נמסר לכם על ידי המפקח בתאריך: 20/09/04" וכן: "מועד סיום העבודה: 6 חודשים קלנדרים" (נספח ג' לתצהירו של מר מיקי גרא, שהוגש מטעם התובעת. ההדגשה היא במקור). בפועל, העבודות החלו ב אוקטובר 2004 והסתיימו אך בחודש מאי 2007. לבה של התובענה הם נזקים, נטענים, שנגרמו לתובעת מחמת התארכותן של העבודות לתקופה בת למעלה משנתיים, תחת תקופה בת חצי שנה.

השתלשלות האירועים והסוגיות שבמחלוקת
4. העבודות החלו. בחודש פברואר 2005, לעת שהגיעו לשטח השיפוט של עיריית כרמיאל, נדרשה התובעת לעצור את העבודה. אך מקץ חמישה חודשים, ביולי 2005, נמסר לה כי היא רשאית לשוב לעבודה. תוכניות חדשות לביצוע נמסרו לתובעת אף מאוחר יותר, באוקטובר 2005. לפיהן, התוואי של קו הביוב שוּנה. במקום התכנון המקורי, שבו היה אמור הביוב לעבור בנחל שזור, שונה התוואי לכביש מספר 200. לא זו בלבד, לטענת התובעת, היא נדרשה להוסיף ולבצע עבודה, שלא נכללה במכרז המקורי , והיא יצירה של "חצר מגופים" (מונח מקצועי, שאין צורך להעמיק בו) תחת הנחתו של קו רציף במסלולו של התוואי החדש. לעת סיום ביצוע העבודות נמלכה הנתבעת בדעתה והורתה להשלים את קו הביוב בהתעלם מאותה "חצר מגופים".

התובעת המשיכה בסלילת הקו אשר תוכנן לעבור גם מתחת לכביש מספר 85, ומצוי באחריותה של החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ובשמה השגור בעבר – מע"צ. לביצוע העבודות בקטע של כביש 85 נדרש לבצע "קידוח אופקי", הטעון אישור מקדים של מע"צ. במועד הרלוונטי, בחודש אוגוסט 2006, טרם ניתן האישור. הואיל וכך, התובעת מסרה את קו הביוב לנתבעת ופירקה את אתר העבודות בלא שהושלמה סלילתו של המקטע הזה. עד אז החזיקה התובעת אתר עבודה פעיל במשך כעשרים ושלושה חודשים.

אישור לביצועו של ק ידוח אופקי התקבל באוקטובר 2006 והתובעת נערכה לחידוש העבודות. אלא שהאישור לא תאם את תנאי השטח וחלָף פרק זמן נוסף עד אשר ניתן אישור תואם. עבודתה של התובעת נקטעה עוד פעמים מספר, עד שעלה בידה להשלים את המקטע הזה ולחברו אל הקו , שנמסר זה מכבר לנתבעת. לאחר שהשלימה את כל העבודות הגישה התובעת, בספטמבר 2007, חשבון על הסך של 2,375,882 ש"ח, לאישור ו לתשלום. החשבון שולם בפברואר 2011 אך בהוראת משכ"ל הופחת ממנו סכום של 198,202 ש"ח.

5. האירועים המתוארים הם שיצרו את המחלוקת בפרשה זו. הצדדים חלוקים בינם בשאלה אם התובעת נדרשה לעבוד מעבר לתקופה החוזית וככל שכן, לפתחו של מי רובצת האחריות לכך. התובעת מוסיפה וטוענת כי היא זכאית לקבל את הסכום שהופחת מן החשבון.

טענות רבות שהעלתה הנתבעת בתצהיר של המהנדס מטעמה, מר כאמל אבו-חלו, לא נעשו חלק מזירת המחלוקת מן הטעם הפשוט שהן לא נזכרו, כלל, בכתב-הגנתה. התובעת התנגדה מפורשות לשינוי החזית ולהרחבתה (פרוטוקול, בעמ' 20 ו-22 ש' 32-1 ו-18-13). בשלב של קדם המשפט התאפשר לנתבעת, ככל שרצונה בכך, להגיש תצהיר אחר תחת זה שהוגש. הנתבעת לא שינתה מתצהירה והרחבה של החזית לא תותר. דינן של הטענות החורגות – להימחק (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפוב ע"מ, בפסקה 20 לפסק דינה של כבוד השופטת עדנה ארבל (פורסם באתר הרשות השופטת, 25.10.2005)).

6. הסוגיות לדיון הינן מקצועיות בעיקרן ודרשו מינוי מומחה. בית המשפט מינה את המהנדס אדוארד קרבסקי כמומחה מטעמו. בהחלטה מיום 14.3.2018 נדחתה בקשתה של הנתבעת לפסילתה של חוות דעתו מפאת כך, שלפי הטענה , המומחה עובד בחברה, הקשורה לחברה המתכננת של קו הביוב. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענה נוספת לפסילה, והיא כי המומחה נכח, מטעמה של החברה המתכננת, באחת הישיבות שערכה עיריית כרמיאל בקשר לתכנון. אפילו שנמצא כי המומחה אכן השתתף בישיבה הזו, גם בדבר זה איני מוצא עילה לפסילתו. הוא לא חיווה דעה באיזו מן מהפלוגתאות נושא המחלוקת. נגיעתו למיזם הייתה מינורית ולא שוכנעתי כי נוכחותו בפגישה הטתה את דעתו כלפי מי מהצדדים או גרעה מאמינותה של חוות הדעת שהגיש לבית המשפט. יתרה מזאת, בשום שלב בהליך זה לא העלתה הנתבעת טענה כלשהי כלפי החברה המתכננת.

דיון
7. אפתח בתוצאה הסופית של הדיון: מצאתי כי את התובענה , בעיקריה, יש לקבל. לכך אקדים ואומר כי הודעות לצדדים שלישיים, שהגישה הנתבעת ועיקר בן היו טענות כלפיה של משכ"ל, נמחקו בהסכמה קודם לשמיעת-הראיות. בקשה להגשתה של הודעה לצד שלישי נגד המנהל לפיתוח תשתיות ביוב ברשות המים נדחתה (כבוד השופטת דר' אבניאלי, 11.11.2014) בשל המועד המאוחר שבו הוגשה . זה היה גם גורלה של בקשה מאוחרת להגשתה של הודעה כזו נגד רשות המים ונגד עיריית כרמיאל (החלטתי מיום 5.12.2016).

אגש עתה לבירורן של הסוגיות שבמחלוקת – תחילה בשאלת האחריות ואחר כך בהתייחס לנזקים הנטענים.

משך ביצוען של העבודות
8. סבורני כי הפלוגתא, שבה יש להכריע בראשיתו של הדיון ומכוחה תיבחנה יתר הסוגיות השנויות במחלוקת היא מה הוסכם בין הצדדים לגבי משכן של העבודות. התובעת טענה כי הוסכם על שישה חודשים. הנתבעת חלקה על כך. לשיטתה, הוראות החוזה קבעו שהוא יעמוד בתוקפו עד לסיום התחייבויותיה של התובעת , ללא הגבלת זמן.

9. פרק ההגדרות בחוזה קבע כך: "היקף העבודה – היקף העבודה המצוין בפרק 2 לחוזה זה ו/או בצו התחלת העבודה". ועוד בסעיף 15.1: "הקבלן מתחייב להשלים את ביצוע העבודה במועד שנקבע בפרק ב' לחוזה זה ובצו התחלת העבודה". הצו להתחלת העבודה ציין ברחל בתך הקטנה כי "מועד סיום העבודה: 6 חודשים קלנדריים " (נספח ג' לתצהיר התובעת. ההדגשה היא במקור). בפרוטוקול מישיבת תיאום, שנערכה ביום 26.10.2004, נקבע: "צו התחלת העבודה הוא מתאריך 10.10.2004 ולמשך 6 חודשים קלאנדריים" (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). ב פרוטוקול של ישיבה אחרת, מיום 6.2.2004, צוינה אמנם תקופה בת 240 ימים. אלא, שהדבר היה בטרם החתימה על החוזה והוא המסמך המחייב שבין הצדדים. מצאתי, אפוא, כי במועדים הרלוונטיים סוכם בין הצדדים על תקופת ביצוע בת שישה חודשים קלנדריים.

עבודות בשטחה של עיריית כרמיאל
10. כפי שכבר צוין, העבודות, להוציא המקטע בכביש 85, התארכו ונמשכו כעשרים ושלושה חודשים. בהגיען לשטח השיפוט של עיריית כרמיאל החלו עיכובים. הנתבעת הודתה כי באותו שלב התבקשה התובעת לחדול מעבודה אך טענה כי כבר במועד שבו ניתן צו להתחלת העבודה ידעה התובעת על קיומן של בעיות תכנוניות במקטע זה ועל היעדרו של אישור מ עיריית כרמיאל. הנתבעת הוסיפה והודתה בשינוי התוואי אך תלתה זאת בבקשתה של העירייה, עניין שלא היה בשליטתה של הנתבעת. זאת ועוד, ל גרסתה, התוואי של כביש מספר 200 היה נוח יותר לעבודה בהשוואה לתכנון המקורי והקל על התובעת, שלא נדרשה לחציבה בתוואי סלעי ארוך וקשה.

11. חומר הראיות מעלה שהתארכות העבודות במקטע שבשטחה של עיריית כרמיאל, מקורו, ראש וראשונה, בשינוי של התוכניות לביצוע תוך כדי העבודות. במכתב מיום 5.4.2005, אשר מוען לנתבעת, כתבה התובעת כך:

"בהמשך למכתבנו מיום 9/2/05 נכון [ל]תאריך מכתב זה טרם קיבלנו תוכניות והוראה לביצוע משוחה 28 עד שוחה 0 חיבור לכרמיאל... מאז יום ב' 14/2/05 אין אנו עובדים בשטח וכל הציוד, מנהל העבודה, המיבנים והשמירה נמצאים בבטלה גמורה" (נספח ה' לתצהיר התובעת).

לפנייה זו השיבה כחלית, החברה המנהלת, ביום 20.4.2019 כ ך:

"לאור הנחיות עיריית כרמיאל לשנות את תוואי הקו שתוכנן להנחה לאורך אפיק נחל שזור אל תוואי כביש מס' 200, אבקשך בשלב זה להפסיק את עבודתך בפרוייקט עד אשר יושלמו כל הדרישות של עיריית כרמיאל להנחת הקו בתוואי החדש לרבות תכנון חצר המגובים ואיתור קרקע מאושרת לבניית חצר המגובים [במקור] " (נספח מד' לתצהיר הנתבעת).

בחודש יולי 2005 התבקשה התובעת לשוב לעבודה. זאת נלמד ממכתבה של כחלית מיום 20.7.2005:

"בתאריך 10.7.2005 נמסרו לכם תוכניות מפורטות להמשך ביצוע הקו המאסף – והתבקשתם לקבל אישורי חפירה.
לאור העובדה שנסתיימו התיאומים ונתאפשרה חזרה לביצוע הפרוייקט שבנדון, הנכם נדרשים לחזור לעבודה ולהשלימה על פי דרישות החוזה והתוכניות" (נספח ו' לתצהיר התובעת).

מתכתובות אלו, שהועברו בזמן אמת , ניתן ללמוד כי עבודת ה של התובעת הופסקה בפברואר 2005; לא ניתן מענה לחוסר הוודאות שבו היא הייתה מצויה במשך תקופה ארוכה וההוראה לשוב ולעבוד ניתנה אך ביולי 2005. עוד נלמד כי התובעת התבקשה להוסיף את המרכיב של "חצר המגופים", בהתאם לדרישת כרמיאל.

12. המומחה, לאחר ששמע את הצדדים, בחן את כלל המסמכים ותחלופת המכתבים שהוצגו לו ולאחר שבחן בעין מקצועית את התוואי שבו נסלל קו הביוב, אישר את טענות התובעת:

"נסיבות הימשכות הפרוייקט
(...)
נסיגת עיריית כרמיאל מאישורה שניתן על ידה לפרויקט במתכונתו המקורי וקבלת החלטה לשינוי התוואי.
אי פרעון חוב שצברה הנתבעת לאיגוד ערים לענייני ביוב כרמיאל.
צורך בהכנת מדידת שטח חדשה בתוואי החדש בהתאם להחלטת עיריית כרמיאל. כמו כן, נוצר הצורך בהכנת תוכניות לביצוע חדשות. קבלת אישורי חפירה חדשים.
ריבוי תשתיות תת קרקעיות קיימות בתוואי של כביש 200 לעומת התוואי המקורי שהיה בטול [בתול] מהן. השטח שרווי בתשתיות גרם להאטה משמעותית בקצב הביצוע, להעמקת הקו, להתמודדויות עם מערכת ניקוז קיימת עד למקרה של הצורך בשילוב בין שתי המערכות.
ביצוע העבודה עם [']דילוגים['] בקטעים מסויימים וזאת עקב קבלת החלטה לגבי הטמעת מתקן מדידה לשפכים בשטח הפרוייקט, כחלק אינטגראלי ממנו" (בפסקה 4.2 לחוות דעתו).

13. הנתבעת היא שהזמינה את העבודות מהתובעת. היא שנקשרה עמה בחוזה. היא זו שקצבה את המועדים לביצוע ה מיזם. את ההוראות לעצור את העבודות או להמשיכן, לרבות אלו שלפי התוכניות החדשות, מסרה הנתבעת. הנתבעת היא שהייתה אמונה על התוכניות לביצוע. לפיכך, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת, נושאת האחרונה באחריות לעיכובים המתוארים בשל השינויים בתוכניות ובשל ההוראה לעצור את העבודה. יוטעם: בגדרו של הליך זה, ובהעדרה של הודעת צד שלישי נגד עיריית כרמיאל, אינני נדרש לשאלת אחריותה של העירייה לדבר. שאלה זו מקומה בהליך שבין הנתבעת לבין העירייה, ככל שקמה עילה לנהלו.

14. המומחה צדד, אמנם, בעמדתה של הנתבעת כי התוואי החדש הקֵל על ביצוען של העבודות:

"כתוצאה מבדיקות ויזואליות שנערכו בשטח, הגיע המומחה מטעם בית המשפט למסקנה שלא לקבל את טענות התובעת לגבי הקשיים שנוצרו לה עקב חציות בסלע הקשה בתוואי החדש, וזאת לעומת טיב קרקע אחר שהתכוונה התובעת לעבוד בו בתוואי המקורי" (בפסקה 4.3.1 לחוות דעתו).

עם זאת, התוואי הקל יותר לא היה שקול לעיכוב, שחל בגלל עצירתן המתוארת של העבודות ובשל הצורך להמתין לתוכניות חדשות וליישמן.

אישור מע"צ
15. התובעת מסרה, תחילה, את קו הביוב ל נתבעת מבלי שהושלמו העבודות בקטע של כביש 85. מצאתי מקום לאמץ את קביעותיו של המומחה כי בל י העבודות הללו לא ניתן היה להשלים את המיזם. בחקירתו הנגדית הוא נשאל: "אז אתה אומר, תאשר כן או לא, שבלי הדילוגים האלה הפרויקט לא מסתיים?" והשיב בחיוב: "לא היה ניתן להפעיל פרויקט, בלי חציית כביש 85" (פרוטוקול בעמ' 47 ש' 8-6).

את הקידוח במקטע האמור לא ניתן היה לבצע מבלי שניתנו היתרים מתאימים ממע"צ ועל כך אין חולק. המחלוקת היא בשאלה על מי הוטל לקבל את הרישיונות המתאימים. החוזה קבע:

"11.1 לפני תחילת ביצוע העבודה ימציא הקבלן למתאם ולמפקח את כל הרישיונות והאישורים לביצוע העבודה לפי התוכניות. הקבלן מתחייב לטפל בכל הדרוש להשגת הרישיונות והאישורים הנ'ל. הקבלן מתחייב לשלם לרשויות את כל ההוצאות והערבויות לצורך קבלת רישיונות. תשלומים אלה יהיו על חשבונו ולא ישולם לו עבורם. רשויות בסעיף זה הכוונה הינה: הרשות המקומית, משרדי הממשלה, חברת חשמל, משרד התקשרות, חב' 'בזק', חברות הכבלים, רשויות אזוריות ומקומיות על כל מחלוקותיהן, מקורות, רשות העתיקות, רשויות הניקוז, איגוד ערים וכל רשות נוספת אחרת" .

16. ההיתר לביצוע קידוח נחלק לשניים: היתר-תכנון והיתר-חפירה. המומחה הסביר בחקירתו כי הפרקטיקה המקובלת בענף היא שהקבלן המבצע, קרי התובעת, פונה לרשויות סטטוטוריות ומקבל אישורי-חפירה, אך לא לפני שניתנו אישורי-תכנון. האחרונים, קבע המומחה, ניתנים לגוף המתכנן או למזמין העבודה ולא לקבלן המבצע. לפיכך, אפילו קיבלה התובעת על עצמה חובה לפעול לקבלתם של אישורי-חפירה, בלי אישורי-תכנון לא היה בידיה לעשות כן. כך העיד המומחה:

"הפרקטיקה המקובלת בענף שלנו, אומרת שאישורים, אישורי עבודות מקבלים פעמיים. פעם ראשונה בזמן התכנון, בתהליך תכנון, מתכנן פונה לרשויות סטטוטוריות מקבל אישורי תכנון ולאחר שיש קבלן כלשהו, שהוא צריך לבצע עבודה, הקבלן פונה ומבקש אישורי חפירה. במקרה הזה, אחרי עידכונים שחלו בפרויקט, בה הוטל ישירות על [הנתבעת], לקבל אישורי חפירה, למרות שלא היו אישורי תכנון. בנוסף לכך, כתוב כאן במסמך שאני צירפתי, שעיריית כרמיאל לא הוציאה אישור חפירה [לנתבעת], היות ונצבר איזשהו חוב, שלא נפרע, מצד מועצת [ראמה], לגבי, תאגיד אזורים. כלומר, [הנתבעת] לא יכול[ה], אפילו לקח[ה] על עצמ[ה], במצב של אין אישורי תכנון, אפילו לקח[ה] על עצמ[ה] לקבל אישורי חפירה, לא [ת]וכל לקבל לא באשמת[ה]" (פרוטוקול, בעמ' 79, ש' 23-14).

ובהמשך השיב כך:

"ש.
אני אומר לך ואתה מכיר את זה מהפרקטיקה מצוין, שאחריות של קבלן, כשכתוב סעיף כזה והוא חל בכל החוזים, זה לקבל היתרי חפירה. מיש אחראי לקבל את האישור הסטטוטורי היורידי, את התיאומים עם מע'צ, עם רשויות מקומיות אחרות עם כל גוף אחר. מי שאחראי להביא לה את זה לקבל את האישורי תכנון ואת התיאומים, זה לא הקבלן. מי שאחראי זה המזמין. נכון או לא נכון?
ת.
נכון כי אני אמרתי שכפי, לפני תחילת עבודה, מתכנן קיבל אישורי תכנון והביא את זה לקבלן. גם בדיוק באותה שיטה אחרי שינוי התכנון, היה צריך, ראוי לקבל, קודם אישורי תכנון ואחר כך למסור את זה לקבלן לצורך קבלת אישורי חפירה. החלק הראשון הוא לא התבצע, הוא לא קיים" (שם, בעמ' 47, ש' 8-6).

17. ההלכה הפסוקה קבעה שיש ליתן לחוזה את הפירוש שניתן לו בחוזים מאותו סוג, ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בהתייחס לתחום הרלוונטי לחוזה, ובענייננו לנהוג בענף המלאכה הנוגע בדבר (ע"א 6025/92 צמיתות בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826, 834 (1996) ). פרופסור דניאל פרידמן ו פרופסור נילי כהן התייחסו בספרם לסוגיה זו:

"כאשר מדובר בכוונה משותפת של הצדדים הרי היא גוברת על הניסוח המילולי, כך שאם פירוש מילולי אובייקטיבי מצביע על משמעות אחת, אך מסתבר ששני הצדדים התכוונו למשמעות שונה, יש להכיר בתוקפה המחייב של המשמעות השונה שעליה הסכימו הצדדים.
...
הכלל הוא שלמונחים מקצועיים, טכניים, מדעיים, או משפטיים שבחוזה יש לייחס את המובן המקובל בתחום שבו הם נוהגים. זאת, אם לא משתמעת כוונה אחרת. לבירור מובן זה ניתן, במקרה הצורך, להיעזר במילון ואף בעדויות מומחים" (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 236 , 249 (2003)).

18. לטעמי, הפירוש הנכון שיש ליתן לחוזה שבין הצדדים הוא שעל התובעת אכן הוטלה החובה לקבל היתר אלא שהיה זה היתר-חפירה, שניתן לקבל מאת מע"צ לכשישנו היתר-תכנון שנמסר למתכנן הפרויקט או למזמין, היא הנתבעת. פירוש אחר, ולפיו על התובעת הוטלה החובה לקבל את הן את היתר-התכנון והן את היתר-החפירה לא אוכל לקבל. תוצאתו תוביל למסקנה שעל התובעת הוטלה חובה שאין היא יכלה לעמוד בה.

מן הראיות עלה, אמנם, כי התובעת לא דאגה להעמיד את הנתבעת על היעדרו של אישור-התכנון. ברם, להשקפתי אין הדבר גורע מעצם אחריותה של הנתבעת לקושי שנוצר. יש לו משמעות אך בכל הנוגע לסעד, ובכך אדבר בחלקו האחרון של פסק-דיני.

יתרת החשבון שהופחתה
19. גם בנדון ראוי לפתוח בהוראת החוזה:

"60.2 התשלום המגיע לקבלן ייקבע סופית על ידי המפקח והמהנדס אשר יבדקו את החשבון, תוך 28 יום, כאשר חישוב ההתייקרויות יעשה מהמדד הבסיסי עד למדד הקובע, בכפוף לאמור בסעיף 57.3 לעיל, וישולם לא יאוחר מתום 60 יום מהמועד לאישור החשבון על ידי המפקח והמהנדס ובכפוף לכך שלחשבון צורפו כל מרכיביו כמפורט בסעיף 60.1 לעיל, על ידי הקבלן".

הנתבעת הודתה כי מהנדס מטעמה אישר את החשבון על מלוא הסכום שהוגש, והיא אינה יודעת מדוע הופחת ממנו סך של 198,202 ש"ח. לגרסתה, ההפחתה נעשתה בידי משכ"ל. אלא, שתנאי החוזה קובעים באופן חד משמעי כי המפקח והמהנדס מטעם הנתבעת הם הקובעים את התשלום המגיע לתובעת. משאלה אישרו את החשבון שהוגש על מלוא סכומו, התובעת זכאית לקבל גם את הסכום אשר קוזז ממנו.

20. באשר למועד הגשתו של החשבון. על זו מלמדת החותמת, שהוטבעה עליו: "א.ו. גן מהנדסים בע"מ 25-9-2007 נתקבל". זוהי חתימתו של המפקח. היינו, החשבון הועבר כבר בחודש ספטמבר 2007. איני מקבל את טענתה של הנתבעת כי התובעת התמהמהה בהעברת החשבון וכי "בסמוך להעברת החשבון הטרום סופי למהנדס הנתבעת, אישר מהנדס הנתבעת את החשבון הטרום סופי ביום 20.5.2010" (סעיף 23 לכתב ההגנה). טענת הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו לבית המשפט. תקופה בת כתשעה חודשים לא מתיישבת עם הוראות החוזה, ולא עולה בקנה אחד עם התנהגות סבירה והוגנת שבין צדדים לחוזה (ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, בפסקה 17 לפסק דינו של כבוד השופט עוזי פוגלמן (פורסם באתר הרשות השופטת 22.3.2011)).

21. הנה כי כן, חומר הראיות מעלה כי הנתבעת אחראית, כלפי התובעת, לעצירה בעבודות בתחומיה של עיריית כרמיאל; לשינוי התוכניות במקטע זה; לעיכוב בקבלתו של היתר-תכנון לחפירה בתוואי של כביש 85 ולאי-תשלומה המלא של התמורה החוזית. עתה יידונו הסעדים שבם יש לזכות את התובעת בשל אלה.

הסעדים
22. המומחה מטעמו של בית המשפט הסתמך , בחישוביו, על מספר נתוני יסוד. ראשית, הוא נדרש לתמורה החוזית שאושרה ושולמה לתובעת, בסך של 2,177,680 ש"ח (פסקה 5.2.2 לחוות דעתו). התובעת לא חלקה על כך ולא העלתה כל טענה בנדון, ולפיכך קיבלתי גם אני את הנתון הזה (אפילו שניתן היה לתהות לגבי נכונותו).

את המחזור השנתי הממוצע של התובעת הוא העריך לפי המקובל, לשיטתו, בענף הנדון לקבלן מן הסוג הזה, בעבודות מן הסוג הנדון, ברף תחתון של 50 מיליון ש"ח (שם). לקביעתו, "קבלן בממדים כמו [התובעת,] עם סיווגים מקצועיים כפי שיש לו, הוא לא יכול להתקיים בענף שלנו, בהיקף, במחזור שנתי פחות מ-50 [מיליון]. יכול להיות שיש יותר. הלכתי על התחזית ופרקטיקה שמרנית ביותר" (פרוטוקול, בעמ' 68 ש' 23-20).

את הרווח הקבלני המקובל העמיד המומחה על שניים עשר אחוזים וחצי: "בענף שלנו יש 2 מסמכים שבדרך כלל, מתכננים [לפי ה] מסמכים הללו. זה מחירון משכ'ל ומחירון 'דקל'[.] אם אתה תפתח מחירון 'דקל' אתה תראה שהרווח הקבלני המקובל [,] שמגיע לקבלן ראשי בגין עבודותיו[,] זה 12.5%. זה מסמך שהוא לא מחייב, אבל הוא מקובל בענף, לכן אני הסתמכתי על המסמך הזה" (פרוטוקול, בעמ' 69-68 ש' 31- 30, 2-1 ו-19-17).

את שיעורן של עלויות התקורה לקבלן, קרי הוצאותיו במהלך העבודה אשר מעבר להוצאות הישירות בביצועה, העמיד המומחה על חמישה אחוזים מהמחזור השנתי המוערך (פסקה 5.2.3 לחוות דעתו). הנתונים הללו שימשו את המומחה באומדנם של הנזקים השונים שספגה התובעת.

23. ההלכה היא ברורה: משמינה בית המשפט מומחה, שנתבקש לחוות את דעתו בעניין מקצועי הנדרש להכרעה, דרך כלל ובהעדר טעם ממשי שלא לנהוג כך, ממצאיו יאומצו ( ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי בפסקה הרביעית לפסק דינו של כבוד השופט שאול אלוני (פורסם במאגרים 31.12.1988); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568 (1998); ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח מסארווה, בפסקה 14 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.2.2014)). בענייננו, המומחה הגיש חוות דעת מפורטת ומנומקת, נחקר אדותיה ארוכות ולאחר שעיינתי בממצאים ושמעתי את עדות ו נחה דעתי לאמץ את מרבית ממצאיה, כמפורט להלן.

עלויות החזקתו של אתר העבודה
24. התובעת החזיקה אתר עבודה פעיל מחודש נובמבר 2004 ו עד לחודש אוגוסט 2006, תקופה בת כעשרי ם ושלושה חודשים ו-17 חודשים מעבר לתקופה החוזית. בהתחשב בתקופת "גרייס" בת 30 ימים שנקבעה בחוזה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בעלויות האתר במשך 16 חודשים. התובעת הסבירה כי החזקתו של אתר עבודה כרוכה בעלויות חודשיות קבועות והכרחיות. אל ו הוערכו על ידה , ונכללו ב "מחיר היחידה" של סעיפי הביצוע החוזיים, לפי תחשיב של שישה חודשים. כך, התארכות הפרויקט בלא הגדלתו של שווי העבודה , השיאה את עלויות ניהול ו של האתר, מבלי שניתן, מבחינה חשבונאית, "להעמיס" אותן על סעיפי תשלום החוזיים. את ממצאיו של המומחה, מר קרבסקי, בנדון, ולא נסתרו בחקירתו הנגדית, מצאתי מקום לאמץ במלואם:

רכיב
דרישות התובעת (ש"ח)
קביעות המומחה (ש"ח)
מנהל עבודה
15,887
15,205*
מנהל פרויקט
10,326
4,124**
שמירה
4,900
4,900
משרדי אתר העבודה, לרבות הוצאות משרדיות
5,000
2,500***
תשתיות (טלפון, חשמל, גנרטור, סולר)
2,000
800
סה"כ לחודש
27,529
*הנתון שלקח המומחה בחשבון סופק בידי משרד רואי החשבון אמר ושות' מטעם התובעת.
**הנתון הזה הינו תוצאה של תחשיב, המתבסס על עלות חודשית, כולל הוצאות רכב, למנהל פרויקט. המומחה הסתמך על שיעור העלות החודשית שקבע משרד רואי החשבון אמר ושות' מטעם התובעת.
**המומחה קבע את הנתון הזה בדומה לעלויות שכירות "השכירות של קרוואן כזה, בדרך כלל בין 2,500 עד ל-שלושה וחצי אלף שקל[ים] והלכתי על המחיר השמרני ביותר" (פרוטוקול, בעמ' 71, ש' 5-4).

מן הנתונים האלה עולה כי העלות החודשית הממוצעת של ניהול האתר עמדה על סך של 27,529 ש"ח. בשישה עשר החודשים העודפים היא הסתכמה ב-440,464 ש"ח.

הפסדי רווח
25. התובעת הסבירה כי המטרה בעבודתה היא הרווח הקבלני, הנצמח משימוש במכלול של אמצעי הייצור שברשותה, לרבות משאבים של כוח אדם ניהולי , הנדסי ולוגיסטי, ציוד ומכונות, ידע וניסיון, מימון וכיו צא באלה. לגרסתה, את הצעתה במכרז היא תימחרה בהתאם לרווח הקבלני החודשי הצפוי, בדרך של חלוקתו של סכום החוזה בשישה חודשי עבודה צפויים. התארכות ה של תקופת הביצוע, בלא שבצדה עלייה בתמורה הכספית, נטען, הקטינ ה את המחזור החודשי וכפועל יוצא גם את הרווח שהופק. זאת, היות שלאורך התקופה הזו נמנע מ ן התובעת, באמצעים שהוקדשו למיזם, להפיק רווח בעבודות אחרות. הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק הוא עם התובעת. יש לפסוק לזכותה גם את הרכיב הזה, בגין שישה עשר החודשים העודפים. אלא, שלא אוכל לקבל את חישוביה בנדון ושוב תהא חוות דעתו של המומחה על העליונה.

26. המומחה לא ראה מקום לגזור רכיב זה משווי המיזם. תחת זאת הוא סבר כי יש ליתן את הדעת לפעילותה הכוללת של התובעת ; לגזור ממנה , בהערכה, את החלק היחסי שהוקצה למיזם הנדון ועל בסיס זה לחשב את רכיב ההפסד. קביעותיו מקובלות עלי משני טעמים: הראשון, מכיוון שלא הונחה לפניו של בית המשפט כל ראיה חיצונית לכך , שהתובעת ויתרה בפועל על עבודות אחרות. הטעם השני הוא כי מקובלת עלי גישתו של המומחה ולפיה אין להתעלם מהפעילות הכוללת של התובעת בחישובו של הרווח הקבלני. המומחה התייחס לאחוז הכולל של הפעילות במיזם מתוך המחזור השנתי של התובעת. בחישוב לפי שוויו של החוזה , מדובר על 4. 35 אחוזים . לפיכך, חישוב ו של הפסד הרווח הוא זה:

50,000,000x 12.5%= 6,250,000 ש"ח (הרווח הקבלני השנתי הכולל );
4.35%x 6,250,000= 271,875 ש"ח (הרווח הקבלני השנתי במיזם זה );
271,875/12 = 22,656 ש"ח (הרווח הקבלני החודשי במיזם זה. בנדון טעה, כנדמה, המומחה בפסקה 5.2.2 לחוות-דעתו טעות אריתמטית).

במכפלת 16 החודשים העודפים עומד, אפוא, נזקה של התובעת בראש זה על סך של 362,500 ש"ח.

בטלות כלים ועלויות התארגנות
27. המומחה קבע, שר אשים נוספים של נזק, שלהם עתרה התובעת, נכללים ברכיב של הפסדי רווח, שכבר נדון, ועל כן אין להכיר בהם בנפרד. כך הוא לעניין הרכיב של "בטלות כלים". בלשונו של המומחה, במקובץ: "כלים מכאניים שנמצאים ברשות התובעת אמורים להפיק רווחים. אם וכאשר מוחזקים הכלים באתר העבודה ללא הפעלתם, גורם המצב לאובדן רווחים. אך על אובדן רווחים מפוצה התובעת" (סעיף 5.2.4 לחוות דעתו). כך גם בכל הנוגע לראש הנזק של "התארגנויות ובטלות" ובלשונו של המומחה: "כלול בהפסדי רווח" (סעיף 5.2.8 לחוות הדעת). אך מובן כי משפוצתה התובעת בגין הפסד של רווח, פיצוי בגין בטלה של כלים ובגין "התארגנויות ובטלות" לתקופת 16 החודשים העודפים, הוא בבחינת פיצוי כפול, שאין לפסקו.

28. פני הדברים הם שונים, לדעתי, בכל הנוגע לבטלות הכלים ולעלויות ההתארגנות ביחס למקטע של כביש 85. אלו, כזכור, הוצאו לאחר חידושה של העבודה והן חרגו מתקופת 16 החודשים העודפים. התובעת לא עתרה, בכתב תביעתה, לפצותה בגין עלויות התקורה והפסדי הרווח ביחס לחלק זה של המיזם. לכן, אין מקום לזכותה בראשים אלה של נזק. המומחה קבע כי אילו נתבעו אותם נזקים, היה מקום להכיר בם (גם אם, לקביעתי, תוך התחשבות בתרומתה של התובעת למחדל שבקבלת אישור החפירה, בכל שלא העמידה את הנתבעת על היעדרו של אישור-התכנון; וראו נספחים ד'-ז' וכן י' לתצהיר הנתבעת; וכן פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 15-13):

"יאמר לטובת התובעת, ש'התקופה העודפת' שחושבה על ידה במהלך ביצוע העבודה כ-16 חודשים, על אף שיכלה לתבוע את תקורות החברה עד לסיום העבודות בפועל, כלומר 03/2008, ובהמשך גם לתבוע את תקורות החברה עבור תקופת הטיפול בחשבון הסופי, כלומר עד 07/2010" (פִּסקה 4.3.2 לחוות הדעת).

ברם בהוצאות הבטלות וההתארגנות ביחס למקטע של כביש 85, ואותן כן תבעה התובעת, יש מקום לזכּוֹתה, אפילו שהמומחה לא מצא מקום לעשות כן בחוות דעתו. ראיות שצירפה התובעת שכנעו כי יש ממש בדבריה לעניין זה. לדרישתה המפורטת לתשלום צירפה התובעת ארבעה מכתבים. במכתב מיום 8.4.2007 כתבה התובעת כך:

"היום בתאריך 8.4.07 בשעה 9:00 הפסקה לנו את העבודה ע'י תושב שטוען שהחלקה איפה שאנו מבצעים קו ביוב בין כביש 85 וכביש כניסה לכפר ראמה שייחת [שייכת] לו והמועצה שהיתה אמורה לטפל מולו" (השגיאות הן במקור).

במכתב מיום 27.4.2007, ששלח לה המפקח, נכתב:

"בהתאם להנחיות המועצה מקומית ראמה אין להתחיל בביצוע התחברות הקו לכיכר סאג'ור דהיינו שוחה מס' 13 עד להסדרת כל הנושא עם הגורמים הרלוונטים. ההודעה לחידוש העבודה תישלח אליכם בהקדם האפשרי".

במכתב שלישי, מאת התובעת למפקח מיום 29.4.2007 נכתב:

"לפי בקשתכם הופסקה העבודה בחצית הכביש מתאריך 25/4 עד 29/4 עקב החג של הדרוזים.
בתאריך 29/4 הודעתם לנו שאין לבצע את חצית הכביש וביצוע שוחה על קו קיים מאחר והדבר טרם סוכם עם מ.מ. סאג'ור. להזכירך, העבודה נמשכת מזה כשנתיים וביצוע החיבור ידוע מתחילת העבודה".

לבסוף, במכתב מאת התובעת למפקח מיום 1.5.2007 נכתב:

"לאחר הנחייה שקיבלנו ממר טפלא ג'יהאד ממ[ועצה] [מקומית] ראשמה [ראמה] לחזור לעבודה ולאחר שהודענו לו כי היום חוזרים לעבודה שוב הופסקה העבודה בשטח.
בשטח נמצאים – צוות אבטחה עם עגלת חץ, צוות עובדים, מחפרון ומנ'ע שנמצאים מאז הבוקר בבטלה וכמובן שתחויבו בגין כל ההצאות שנגרמו לנו. לטיפולכם המיידי לחידוש העבודה, באם לא תחודש העבודה במיידית, אנו לא נחזור יותר לשטח" (המכתבים צורפו בנספח יח' לתצהיר התובעת).

הנה כי כן, אסמכתאות מזמן אמת מוכיחות כי עבודתה של התובעת הופסקה מספר פעמים במקטע זה ובשל כך נגרמו לה הוצאות, שנקשרו בארגונם של כלי עבודה וכוח אדם ובעמידתם בטלים. התובעת עתרה לפצותה בסך של 10,726 ש"ח. סכום זה גובה במכתב דרישה מפורט, ששיגרה התובעת (בנספח יח' הנ"ל) והנתבעת לא טענה נגדו דבר. יש לפסוק את מלוא הסכום.

עבודות של צוות מדידה
29. התובעת עתרה לקבל סעד בגין תשלום עבור מדידות שטח, שלטענתה בוצעו באופן חריג ותוך התחייבות של הנתבעת כי היא תשופה בגינן. המומחה קרבסקי לא אישר רכיב זה "מפני שלא הוגש בחשבון הסופי" (סעיף 5.2.7 לחוות דעתו). בסיכומיה הפנתה התובעת לסעיף המתאים מתוך החשבון הסופי שבו, לגרסתה , היא דרשה את התשלום בגין הרכיב. משהחשבון הוסדר בידי הנתבעת ומשמצאתי מקום לפסוק לתובעת גם את החלק אשר קוזז מן החשבון הסופי, רכיב זה יהיה בבחינת כפל פיצוי. משכך, לא מצאתי לקבל את טענות התובעת בעניין זה.

עלויות תקורה
30. התובעת הסבירה כי תקורותיה הן קבועות ומחושבות בהתאם לתקופת הביצוע של המיזם. היא חישבה את התקורות לפי שישה חודשים, וכללה אותן בתמחיר ה מיזם. ברם, מהתארכו העבודות נוספו עלויות תקורה. בכך צודקת התובעת. מקום נמצא לקבל את הנוסחה, שהציע המומחה קרבסקי לחישוב ה עלויות הללו ונסמך גם על נתון, שהציגה התובעת. זאת, מחמת כך, שלא הועלתה כל טענה לשלילתו של החישוב הזה. חוששני, עם זאת, כי גם בתחשיבו זה של המומחה נפלה טעות חישוב ית. החישוב הנכון, לקביעתי, הוא זה:

50,000,000 x 5% = 2,500,000 ש"ח (עלויות תקורה כוללות לתובעת, בשנה);
2,500,000 x 4.35% = 108,750 ש"ח (עלויות תקורה במיזם הנדון, בשנה);
108,750/12 = 9,063 ש"ח (עלויות תקורה במיזם הנדון, בחודש).

לפיכך עלויות התקורה, המגיעות לתובעת בגין 16 חודשים, הן בסך של 145,000 ש"ח.

התייקרות – הפרשים במחירי הצנרת
31. התובעת טענה כי החוזה צפה אפשרות של עלייה במחירי הצנרת. זו הייתה לשונו:

"היה ובתקופת תוקפו של חוזה זה, יתייקרו מחירי הצנרת באופן משמעותי אזי בעבודות בהן, על פי קביעת המתאם, עלות הצנרת מהווה מרכיב משמעותי משכר החוזה, יעודכן שכר החוזה בהתאם ובכפוף לאישור בכתב של ראש המנהל לתשתיות ביוב במשרד במשרד התשתיות הלאומיות" (סעיף 57.1 לחוזה) .

המומחה קרבסקי העיד בחקירתו על אודות הפרקטיקה הנוהגת בענף בכל הנוגע ל התייקרויות במהלך חייו של החוזה:

"ברגע שיש חוות דעת, ש[העבודה] הייתה אמורה להתמשך 6 חודשים, אני לדעתי מקצועית, מגיע לקבלן והיות ו [ה]עבודה התמשכה יותר מעבר לכך, הרבה, לדעתי המקצועית, מגיע לקבלן תוספת יוקר. התייקרויות במסגרת החוזה. קבלן לא חייב לרכוש, בדרך כלל כשקבלנים רוכשים חומרים, זה הולך על פי הזמנה ואחר כך תשלום שוטף פל וס 60 שוטף פלוס 120, כמה וכמה וכמה. הפרקטיקה המקובל בענף שלנו, אומרת שאם מחשבים התייקרויות מחשבים את זה בהתאם לתחילת צו התחלת עבודה וסיום עבודות. סיום חוזה. אני מחשב את זה לתקופה של 6 חודשים ולא מעבר לכך, זאת דעתי המקצועית.
אתה שואל ואני עונה לך, דעתי המקצועית וזאת הפרקטיקה המקובלת בענף שבמסגרת, מצו התחלת העבודה, עד לסיום עבודה על פי חוזה, מגיע לקבלן התייקרות" (פרוטוקול בעמ' 57-58 ש' 32-23 ו-12-10).

משנמצא כי על הנתבעת מוטלת אחריות להתמשכות העבודות, הרי שככל שהתרחשה התייקרות במחירי הצנרת, יש להניח זאת לפתחה. לגבי שיעורה של זו, יש לקבל את ממצאיו של המומחה, בהיותו האוטוריטה המקצועית לדבר. יש לפסוק, אפוא, לתובעת ס ך של 48,477 ש"ח בגין התייקרות.

הצמדה למדד
32. בסעיף 57.3 לחוזה נקבע כי המחירים ישוערכו לפי מדד תשומות-הבנייה, בתנאים:

"התשלומים לקבלן יוצמדו למדד רק לאחר חלוף 18 חודשים ממועד חתימת חוזה זה כך שרק חשבונות שיגיש הקבלן, בגין עבודות שמועד ביצוען לאחר התקופה האמורה, יוצמדו למדד הבסיס ועד למדד הקובע".

בהתאם הכיר המומחה בהפרשי-הצמדה לתקופה שמחודש ספטמבר 2005 ועד לאוגוסט 2007, בערבו של הגשת החשבון הסופי. הנתבעת טענה כי החישוב מנוגד ללשון ההסכם אך לא מצאתי סתירה בין הוראותיו של זה לבין קביעתו של המומחה. הבסיס לחישוב ההצמדה הוא כדלקמן:

רכיב
סכום בש"ח
תשלום יתרת חשבון
198,202
עלויות ניהול אתר
440,464
הפסדי רווח
362,500
עלות תקורות
145,000
בטלות וכלים
10,726
הפרשים במחירי צנרת
48,477
סה"כ
1,205,369

באוגוסט 2007 עמד מדד התשומות על 120 נקודות. בספטמבר 2005 עמד המדד על 112 נקודות. חישוב ההצמדה הוא, אם כן: (120/112) x 1 ,205,369= 1,291,467 ש"ח. הפרשי ההצמדה מסתכמים ב-86,098 ש"ח.

סיכום
33. מכל הנימוקים המפורטים לעיל, מצאתי מקום לקבל את התביעה, באופן חלקי, ולפסוק לתובעת סך של 1,291,467 ש"ח , בתוספת מע"מ בשיעור 17 אחוזים ובסך הכול 1,511,016 ש"ח. בצירוף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת רבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום הגשתה של התביעה ועד היום, עומד הסכום הפסוק, כולל מע"מ, על 1,6 59,180 ש"ח.

את הסכום הזה תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 45 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה. בתוך אותו פרק זמן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 60 אלף ש"ח ומשקף, בפרט, את סכומה הנכון של האגרה ואת שכר-טרחתו של מומחה; ועוד שכר טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 157 אלף ש"ח. סכום זה מבקש לקרב את התובעת לשיעורן של הוצאות ריאליות, בהתחשב בהיקפה הרב של העבודה המשפטית שנדרשה ובמספר הדיונים הרב שהתקיים בתיק זה. איחור באיזה מן התשלומים יוסיף לו הפרשי הצמדה ורבית כחוק, מיום החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט בניסן התשע"ט, 24 באפריל 2018, שלא במעמד הצדדים.