הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25328-01-15

לפני כבוד השופט רונן אילן

התובעת:

סגיב טכנולוגיות מיגון אש (2009) בע"מ

נגד

הנתבעת:

צד ג:
רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ

נגד

עתידים – חברה לתעשיות עתירות מדע בע"מ

פסק דין

לפני תביעת קבלן משנה לתשלום על עבודות שבצע לפי הסכם מול הקבלן הראשי , ולצדה הודעת צד ג' של הקבלן הראשי לחיוב מזמין העבודות בתשלום, ככל שימצא חייב כלפי קבלן המשנה.
הנתבעת התקשרה עם צד ג' בהסכם לביצוע עבודת גמר בפרויקט בניית בניין רב קומות. בהיערכותה לביצוע העבודות להן התחייבה, התקשרה הנתבעת עם קבלני משנה שונים, בהם גם התובעת אשר שירותיה נשכרו לביצוע עבודות מיגון אש בפרויקט. על עבודות התובעת, כעל כל יתר העבודות בפרויקט, הופקד "פיקוח" מטעמו של המזמין.
בתום ביצוע העבודות להן התחייבה, הגישה התובעת חשבון סופי ובכלל זה גם תביעה לתשלום על "עבודות חריגות", שלפי טענתה בצעה במסגרת הפרויקט. דרישת התשלום של התובעת הועברה לאישור הפיקוח, וזה הודיע על דחייתה במלואה.
חודשים מספר לאחר שדרישת התשלום של התובעת נדחתה, ערכו הנתבעת (הקבלן הראשי) וצד ג' (המזמין) התחשבנות כוללת לסיכום כל התשלומים להם מחויב המזמין כלפי הקבלן הראשי, הנתבעת. בתום התחשבנות זו גם נוסח ונחתם על ידי הנתבעת מסמך שכותרתו "הצהרה על היעדר תביעות" ובמסגרתו וויתור על כל טענה כלפי צד ג'. שבועות ספורים לאחר שנחתם מסמך זה, הוגשה תביעה זו.
במוקד טענות התובעת, הטענה שבגין עבודות רבות שבצעה בפרויקט, לא שולמה לה התמורה המגיעה לה ולמרות שהעבודות בפועל אושרו במלואן על ידי הפיקוח. הנתבעת כופרת בטענות אלו, טוענת שנוכח סעיף "גב אל גב" בהסכם עם התובעת אין התובעת זכאית לכל תשלום שלא אושר על ידי הפיקוח שמטעם צד ג', ועוד טוענת שיש לקבל את עמדת הפיקוח ולדחות פרטנית כל טענה וטענה של התובעת, וממילא שלתביעה אין כל בסיס.
במוקד טענות הנתבעת כלפי צד ג', הטענה שככל שתימצא חייבת בתשלום לתובעת, נוכח מערך ההסכמים שבין התובעת (כקבלן משנה) לנתבעת (כקבלן ראשי) ולצד ג' (כמזמין העבודות), חייב צד ג' בשיפוי הנתבעת על כל תשלום בו תחויב. כנגד טענות אלו, ובנוסף לטענה המצטרפת לטענות שמעלה הנתבעת כלפי התובעת, טוען צד ג' שנוכח סיום ההתחשבנות מול הנתבעת וחתימתו של "כתב וויתור", אין בסיס לניסיון הנתבעת להשית עליו תשלומים אפילו תתקבל התביעה.
בירור טענות התובעת מחייב בעיקר סקירת פרטי העבודות השונים, שבגינן היא טוע נת לזכות לתשלום (לא פחות מ- 17 פריטי תביעה שונים), ובחינת הטענות לזכות שיש לה לתשלום, לאחר שטענותיה כבר נדחו בידי הפיקוח על הפרויקט.
בירור טענות הנתבעת בהודעה לצד ג', מחייב בחינת מערך ההסכמים וההתחשבנות שבין הנתבעת לצד ג', והאפשרות שההסכם אליו הגיעו בתום ההתחשבנות, וחתימת "כתב וויתור" בגדרו, משליכים על זכותה של הנתבעת לתשלום אפילו התקבלה התביעה.
העובדות
התובעת, סגיב טכנולוגי ות מיגון אש (2009) בע"מ (להלן: "התובעת ") הינה חברה פרטית שעיקר עיסוקה ביצוע עבודות למיגון אש.
הנתבעת, רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ ( להלן: "הנתבעת ") הינה חברה פרטית אשר עוסקת ב ביצוע עבודות בניה ובהן גם עבודות גמר.
צד ג', עתידים – חברה לתעשיות עתירות מדע בע"מ (להלן: "עתידים"), הינה חברה פרטית אשר יזמה את פרויקט בנייתו של מגדל משרדים בן 33 קומות הידוע בשם "מגדל עתידים", בקרית עתידים בתל אביב (להלן: "הפרויקט").
במסגרת קידום הפרויקט, התקשרה עתידים בהסכם עם הנתבעת לביצוע עבודות הגמר הנדרשות להשלמת הפרויקט, הסכם שנכרת ביום 9.1.12 (להלן: "הסכם הגמר").
במסגרת הסכם הגמר , מונתה הנתבעת להיות קבלן ראשי לביצוע עבודות הגמר בפרויקט ונקבעו התנאים הכרוכים בביצוע העבודות, בהם גם הסדרי התמורה שתשולם לנתבעת ולוחות הזמנים.
בין היתר, מורה הסכם הגמר (סעיף 9 בהסכם הגמר) כי הפיקוח על עבודות הנתבעת ייעשה על ידי מפקח שמונה על ידי עתידים – חברת ניצן ענבר ניהול פרויקטים (1992) בע"מ (להלן: "הפיקוח"); כי התמורה שתשולם לנתבעת תתבסס על מחירי היחידות הנקובים בכתב הכמויות בהתאם לכמות שבוצעה בפועל (סעיף 52 בהסכם הגמר) ; כי 95% מהתמורה בגין ביצוע עבודות הנתבעת תשולם לפי ההתקדמות ובתשלומים חדשיים והיתרה, 5%, בתשלום החשבון הסופי ולאחר השלמת העבודות (סעיף 53 בהסכם הגמר) ; וכי הכמויות שבוצעו למעשה יקבעו על סמך מדידות שייעשו בידי "כמאי הפרויקט" (כהגדרתו בסעיף 3 בהסכם הגמר, להלן: "הכמאי"), אשר חישובי הכמויות שיעשה יהיו סופיים ובלתי ניתנים לערעור (סעיף 57 בהסכם הגמר).
הסכם הגמר גם מסדיר את האפשרות שעבודות הגמר להן התחייבה הנתבעת בהסכם הגמר, יבוצעו באמצעות קבלני משנה מטעמה. על בסיס אפשרות זו, הזמינה הנתבעת מהתובעת את ביצוע עבודות מיגון האש בפרויקט וזאת על בסיסו של הסכם מיום 8.3.12 (להלן: "הסכם המיגון ").

בדומה להסכם הגמר, אף הסכם המיגון קובע כי התמורה שתשולם לתובעת תתבסס על מחירי יחידות שנקבעו מראש ועל כמויות שבוצעו בפועל (סעיף 5.2 בהסכם המיגון ); וכן מורה הסכם המיגון כי התשלום ייעשה תוך כדי ביצוע העבודות ועל בסיס חשבונות ביניים ואילו "חשבון סופי" יוגש בתוך 30 יום מיום גמר העבודות (סעיף 5.7 בהסכם המיגון ).
עוד כולל ההסכם המיגון הוראה אשר כותרתה "גב אל גב", ובמסגרתה מצהירה התובעת כי היא מכירה את הסכם הגמר שבין הנתבעת לעתידים, כי לא תהיה זכאית לתשלום "בגין כמויות שלא אושרו תחילה" על ידי עתידים ואף לא תהיה זכאית לתשלום כל עוד לא קבלה הנתבעת מעתידים בפועל "את התשלום הרלבנטי" (סעיף 10 בהסכם המיגון ).
בעקבות כריתת הסכם המיגון החלה התובעת בביצוע עבודות מיגון האש בפרויקט, ובהתאם גם הגישה לנתבעת חשבונות ביניים, וקבלה מעת לעת תשלומים בגין העבודות שבצעה.
עבודות התובעת הושלמו בתחילת שנת 2013 ובחדש אפריל 2013, או בסמוך לכך, הגישה התובעת לנתבעת חשבון סופי, כאשר עד להגשת אותו חשבון סופי, כבר שולמו לתובעת כספים בסך כולל של למעלה מ- 5,000,000 ₪.
החשבון הסופי אשר הגישה התובעת הועבר לבדיקת הפיקוח. נוכח בדיקות אלו, התברר שנוצר פער גדול בין דרישת התשלום של התובעת לסכום אשר אושר לתשלום על העבודות שבצעה. פער של כ- 1,500,000 ₪.
במהלך החדשים שחלפו מאז התברר לה שחלק מתביעות התשלום שלה נדחו, שבה התובעת ופנתה שוב ושוב לנתבעת, בבקשה לבחון את טענותיה. התובעת אף הציעה לפנות לבוררות (מכתב התובעת מיום 15.8.13; נספח 3 לתצהיר מטעם הנתבעת).
הנתבעת מצידה, העבירה את פניות הנתבעת לפיקוח, אך זה חזר ודחה אותן. כך גם בהודעת הפיקוח מיום 18.11.13. עמדת הפיקוח הועברה לתובעת, וזו הבהירה שהיא איננה מקובלת עליה ובדעתה "לפנות לתביעה משפטית" (הודעת דוא"ל מיום 21.1.14 – חלק מנספח ד' לתצהיר התובעת). מנהל הנתבעת בתגובה, כתב למנהל התובעת בו ביום "תמתין קצת" והסביר שהנתבעת עומדת לקבל מעתידים תשלום "בימים הקרובים" (מסרון מנהל הנתבעת מיום 21.1.14; נספח 6 לתצהיר התובעת).
התובעת אכן המתינה וכך במקביל, בלי קשר לתובעת, ערכו הנתבעת ועתידים את ההתחשבנות הסופית ביניהן, וביום 2.10.14 אישרה הנתבעת את נוסח החשבון הסופי שהועבר אליה על ידי הפיקוח. ביום 12.11.14 אף נתקיימה ישיבה בעניין החשבון הסופי, ובמהלכה נדונו סוגיות שונות בקשר עם ההתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים. במהלך דיונים אלו לא הועלתה כל התייחסות לטענות התובעת.
כחדש וחצי לאחר הדיונים על החשבון הסופי, ביום 28.12.14, חתמה הנתבעת על מסמך שכותרתו "מסמך היעדר תביעות" הכולל גם הצהרה על ויתור על טענות (להלן: "כתב הוויתור").

בכתב הוויתור, הצהירה הנתבעת כי "הסכום הכולל והסופי" שהיא מבקשת כתמורה על העבודות שבצעה בפרויקט עומד על 61,801,004 ₪ וכי בקבלת יתרה שמגיעה לה, בסך של 548,131 ₪, הרי שהנתבעת קבלה "את מלוא שכר ההסכם". עוד הצהירה הנתבעת בכתב הוויתור, כי "אין לנו ולא תהיינה לנו כל תביעות ו/או דרישות ו/או טענות מכל סוג שהוא" כלפי עתידים. בהמשך, התברר שבין הנתבעת לעתידים נתגלעו מחלוקות באשר להעברת התמורה אשר סוכמה ביניהן במסגרת החשבון הסופי, ובמהלך מרץ 2016 פנתה הנתבעת לבית המשפט בתביעה נגד עתידים (ת.א. 66472-03-16).
כאשר הובהר שתם הבירור בטענות התובעת, בקשתה לתשלום נדחתה, וההתחשבנות בין הנתבעת לעתידים נערכה והושלמה בלא מעורבותה - ממשה התובעת את אזהרתה וביום 18.1.15 פנתה לבית המשפט בתביעה זו.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובעת, התמורה ששילמה לה הנתבעת בגין העבודות שבצעה בפרויקט לפי הסכם המיגון שולמה בחסר, ונותר לתשלום סך של 1,534,755 ₪ אותו על הנתבעת לשלם לה.
התובעת מפרטת בכתב התביעה 17 פרטי "עבודות נוספות וחריגות" שבוצעו על ידה בפרויקט, כולן (כך נטען) באישור הפיקוח. התובעת מסכמת את שווי אותן עבודות בהתאם לכמויות שנמדדו ולמחיר המוסכם בעד כל פרט, ועותרת לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת שווי העבודות הנוספות – הוא סכום התביעה.
התובעת מבקשת להדגיש כי נעתרה לבקשת מנהל הנתבעת להמתין עם הגשת התביעה כדי לאפשר לנתבעת להשלים את התחשבנותה מול עתידים ולקבל את הכספים המגיעים לה, אך כאשר התחשבנות זו הושלמה, הכספים המגיעים לה לא שולמו, ואף הצעתה לבירור המחלוקות בבוררות נדחתה, אין לה מנוס מפני הגשת התביעה.
הנתבעת, מצדה, כופרת בטענות התובעת.
לטענת הנתבעת, דינה של התביעה דחייה בלי כל קשר להיקף העבודות שביצעה התובעת, אם בשיעור ובהיקף להם היא טוענת אם לאו, אלא רק נוכח ההסכמה שלפיה זכותה של התובעת מותנית בזכותה של הנתבעת לקבלת התמורה על עבודות אלו מעתידים.
לפי גרסת הנתבעת, הסכם המיגון כולל הוראת "גב אל גב", שלפיה זכות התובעת לתשלום על עבודות שבצעה מותנית בכך שהנתבעת עצמה קבלה מעתידים את התמורה על אותן העבודות ובאותן כמויות. בפועל, טוענת הנתבעת, לא זה המצב. אותן כמויות ועבודות להם טוענת התובעת לא אושרו על ידי ה פיקוח, והתמורה בגינן לא שולמה גם לנתבעת. ובמצב זה, גם התובעת לא זכאית לתשלום, בדיוק כפי שנקבע בהסכם המיגון.
הנתבעת מבקשת להדגיש שלה עצמה הרי אינטרס כלכלי ברור לתמיכה בטענות התובעת ולתמיכה בטענה לביצוע עבודות בהיקף לו טוענת התובעת, שהרי כקבלן ראשי בפרויקט זכאית הנתבעת לרווח קבלני מכל תשלום עבור עבודות התובעת. ובכל זאת, טוענת הנתבעת, משדחה הפיקוח את טענות התובעת, הרי שגם לנתבעת לא שולמה תמורה אלא בהיקף שאושר ואין הנתבעת חייבת בתשלום לתובעת על עבודות בהיקף שלא אושר.
הנתבעת סוקרת בכתב ההגנה, אחת לאחת, את כל טענות התובעת לעבודות שתמורתן לא שולמה במלואה, וטוענת שאין בסיס ולו לאחת מטענות התובעת, שהעבודות בהיקף לו טוענת התובעת לא אושרו וממילא שאין לתובעת זכות לתמורה, ודין התביעה – דחייה.
בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד עתידים, באשר לטענת הנתבעת ככל שתתקבל התביעה, הרי שעל כל סכום בו תחויב יש לחייב את עתידים.
לפי טענת הנתבעת בהודעה לצד ג', במערכת היחסים שבין התובעת כקבלן משנה, לנתבעת כקבלן ראשי, ולעתידים כמזמין – הרי שככל שתתקבל טענה מטענות התובעת ויקבע שהיא זכאית לתשלומים נוספים על עבודות שבצעה במסגרת הפרויקט, הרי שעתידים היא זו שחייבת לשלם לנתבעת את אותם התשלומים ובתוספת רווח קבלני.
בכתב ההגנה מטעמה מבקשת עתידים לדחות את ההודעה לצד ג' מכל וכל, ובלי קשר להכרעה בתביעה שהגישה התובעת.
לפי טענת עתידים, לקראת תום ביצוע עבודות התובעת בפרויקט, הועברה לפיקוח דרישה לתשלום כספים מטעמה של התובעת, בטענה לעבודות שבוצעו בהיקף העולה על זה שאושר. טענות אלו הועברו לבדיקת הפיקוח, נבדקו, ונדחו אחת לאחת ולרבות בהפניה למדידות הכמאי. הודעת הפיקוח על דחיית טענות התובעת, טוענת עתידים, נשלחה ביום 18.11.13 ולא ניתן לה כל מענה.
בהמשך, טוענת עתידים, נערכו דיונים בין עתידים לנתבעת לקראת השלמת החשבון הסופי על כלל עבודות הנתבעת, ובחשבון הסופי שאושר, אין כל זכר לדרישות או לטענות בקשר עם עבודות שבצעה התובעת.
התנהלות זו של הנתבעת, המצג שלפיו אין עוד כל טענה או דרישה לתשלום בקשר עם הפרויקט, בא לכדי ביטוי בחתימת הנתבעת על כתב הוויתור ביום 28.12.14, ובמסגרתו הצהרה ברורה שלפיה מוותרת הנתבעת על כל טענה שיש לה כלפי עתידים בקשר עם הפרויקט.
על בסיס תשתית עובדתית זו, טוענת עתידים שיש לדחות את ההודעה לצד ג' בגין כל אחת ואחת מטענות אלו:
ראשית, נוכח חתימת הנתבעת על כתב הוויתור. חתימה אשר הן מבטאת וויתור על כל טענה דוגמת וענות הנתבעת בהודעה לצד ג', ואף מבטאת מצג שלפיו אין עוד כל טענה נגד עתידים בקשר עם הפרויקט, מצג שהנתבעת מנועה מלחזור בה ממנו.
שנית, באשר הטענות לביצוע עבודות בהיקף העולה על זה שאושר עומדות בסתירה להוראה בהסכם הגמר, שלפיה המדידות שבצע הכמאי מהוות הכרעה סופית שלא ניתן לערער עליה, בכל הנוגע להיקף העבודות שבוצעו.
ושלישית, ובכך תומכת עתידים בטענות הנתבעת, באשר אין בסיס לטענות התובעת לביצוע עבודות בהיקף העולה על זה שאישר ה פיקוח. עתידים אף מוסיפה על טענות הנתבעת, הן לדחיית טענות התובעת, והן בטענה שבכל מקרה אין העבודות בהיקף שנטען משיתות חבות על עתידים במערכת היחסים שבינה לבין הנתבעת.

ההליך והראיות
בתום ישיבת קדם המשפט הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כדי שיחווה דעתו ביחס לטענות התובעת לביצוע עבודות בהיקף העולה על זה שאושר לה וביחס לכל יתר הטענות המתייחסות לעבודות שבצעה התובעת. בהחלטה מיום 29.11.15 מונה המהנדס יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").
הכנתה של חוות דעת המומחה התעכבה במשך חודשים ארוכים, על רקע מחלוקות לעניין שכרו, תיאום מועדים, המצאת מסמכים, ואף נוכח היקף המחלוקות ומורכבותן. כך הושלמה חוות דעת המומחה רק ביום 31.3.17 (להלן: "חוות הדעת").
בחוות הדעת, סוקר המומחה את טענות התובעת, אחת לאחת, ובוחן הן הטענות במישור היחסים של התובעת והנתבעת והן את הטענות במישור היחסים של הנתבעת ועתידים. כך גם מציין המומחה, מקום בו מצא לכך הצדקה, הן אם זכאית התובעת לתשלום בגין פרט מהפריטים להם היא טוענת, והן אם כנגד תשלום זה גם זכאית הנתבעת לתשלום מעתידים בהתייחס לזכותה לתשלום שהוא כולל "רווח קבלן ראשי". כל זאת, כמובן, בלי להתייחס למחלוקות המשפטיות באשר לזכויות הצדדים.
וכך, לאחר סקירת טענות הצדדים אחת לאחת, מצא המומחה שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 475,219 ₪ ויש לחייב את עתידים לשלם לנתבעת סך של 481,548 ₪. כל הסכומים – כולל מע"מ.
הגשת חוות הדעת לא הביאה להסכמה, ובדיון אשר התקיים ביום 22.11.17 נחקר המומחה על חוות דעתו, ובתקווה שבתום החקירה ניתן יהיה להכריע במחלוקות.
דא עקא, שגם חקירת המומחה לא הביאה להסכמות ונמשך בירור המחלוקות.
התובעת תמכה גרסתה בתצהיר ובתצהיר משלים של מנהל התובעת, מר אבנר אלוק (להלן: "אבנר") וכן זימנה לעדות מטעמה את מר נועם קורץ (מנהל ביצוע בפרויקט מטעם הנתבעת ; להלן: "נועם").
התובעת בקשה לזמן למתן עדות מטעמה גם את מר יעקב משקיף ו גברת בשם "לודה", שניהם כיהנו כ"כמאי" לפי הסכם הגמר, ברם עדים אלו לא התייצבו לדיונים ובהחלטה מיום 14.1.19 נדחתה הבקשה לדחייה נוספת של הדיון כדי לאפשר לזמנם.
הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר אופיר שלימק (מנהל הפרויקט מטעמה) (להלן: "אופיר").
עתידים תמכה את גרסתה בתצהירו של מר אילן זינגר (המפקח בפרויקט מטעם עתידים) (להלן: "זינגר") ובתצהירו של מר ישראל ינוביץ ( מנהל התפעול של הבניין נשוא הפרויקט).
דיוני ההוכחות נפרשו על פני 3 ישיבות, הוקצבו מועדים לסיכומים בכתב, ובהמשך גם התקיים דיון להשלמת הסיכומים בעל-פה.

דיון
פתיח – מהלך הדיון
ההכרעה במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים נחלקת לשניים וכך גם תוכרע.
ראשית, יתבררו המחלוקות שבין התובעת לנתבעת, בשאלת זכותה של התובעת לתשלומים נוספים על העבודות שבצעה בפרויקט. כיוון שלעתידים עניין גם במחלוקות אלו, מובן שההכרעה תיעשה גם בהתייחס לטענות עתידים בכל הנוגע לזכויות להם טוענת התובעת.
שנית, היה ותתקבל טענה מטענות התובעת וימצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום לתובעת, תתברר ההודעה לצד ג', ובמסגרתה המחלוקות שבין הנתבעת לעתידים.
ההכרעה בתביעה
התשתית העובדתית הנדרשת לבירור טענות התובעת, למעשה איננה במחלוקת.
אין מחלוקת על כך שיחסי התובעת והנתבעת הוסדרו בהסכם המיגון, אף לא על כך שהסכם המיגון מפנה, בין היתר, להוראות הסכם הגמר, שבין הנתבעת לעתידים.
אין מחלוקת על כך שבגין העבודות שבצעה, הגישה התובעת לנתבעת חשבונות חלקיים, זו העבירה אותם לבדיקת הפיקוח, ובהמשך גם העבירה תשלומים לתובעת.
בנוסף, אין כלל מחלוקת ביחס לטיב העבודות שבצעה התובעת. למרות טענות לליקויים בעבודות התובעת, לא נטענה כל טענה לפיה יש לחייב את התובעת בתשלום על ליקויים בעבודות שבצעה. למעשה, במהלך שמיעת הראיות הרעיפו נציגי הנתבעת שבחים על איכות העבודות שבצעה התובעת בפרויקט וראו בה "קבלן משנה מוצלח" (למשל עדות נועם, מנהל הביצוע מטעם הנתבעת (עמ' 66; ש' 7 בפרוט').
להוכחת הטענות לתמורה נוספת שיש לשלם לה, סוקרת התובעת פרטי עבודות שונים שבצעה, מפנה לאישורים שונים, ומבקשת לחייב בגינם את הנתבעת.
נוכח טענות התובעת, מעלה הנתבעת טענה מקדמית. הטענה שיש לדחות את התביעה ובלי לנסות לברר אם הטענות לגופן, ועל יסוד ההסכמה ההיולית שכל זכויות התובעת כפופות להוראת "גב אל גב" בהסכם המיגון.
לבחינת טענותיה הפרטניות של התובעת יש להקדים בירור טענה זו, שככל ותתקבל, עשויה להביא לדחיית התביעה.
טענת הנתבעת מתבססת על ההוראה בסעיף 10 של הסכם המיגון, אשר זו לשונה:
הקבלן מצהיר כי ידוע לו שרום גבס התקשרה בהסכם עם עתידים/ניצן ענבר (להלן: "המזמין") לביצוע עבודות בינוי וגמר (להלן: "הפרויקט"). הקבלן מצהיר כי קרא והוא מכיר את ההסכם שנחתם בין החברה לבין המזמין בקשר עם הפרויקט על כל נספחיו וצרופותיו וכי הוא לוקח על עצמו את כל התחייבויות רום גבס כלפי המזמין בכל הקשור לעבודות ויהיה כפוף לכל ההוראות הרלבנטיות הקימות בחוזה שבין החברה והמזמין בקשר להתחייבויות אלו כאלו חתם על ההסכם עם המזמין במקום רום גבס.
לפי גרסת הנתבעת, הסכם המיגון בכלל, והוראה זו בפרט, מסדירים את המערכת ההסכמית לה הסכימה התובעת. במערכת הסכמית זו, לשיטת הנתבעת, הפיקוח הוא הגורם המוסמך להכריע בכל שאלה בקשר עם העבודות בפרויקט ובעניינים הכספיים הכרוכים בהם, כאשר הכמאי הוא הגורם המסמך לאישור כמות העבודות שבוצען בפרויקט. הן קביעות הכמאי והן קביעות הפיקוח הוגדרו כסופיות. ככאלו שאין עליהן ערעור.
משכך, טוענת הנתבעת, מאחר וטענות התובעת נדחו, הן בידי הפיקוח והן על ידי הכמאי, לא יכולה התובעת להלין על התשלום ששולם לה ולא יכולה התובעת לבקש לבוא חשבון עם הנתבעת. הכמויות והעבודות להם טוענת התובעת לא אושרו על ידי ה פיקוח, התמורה בגינם לא שולמה גם לנתבעת , ובמצב זה גם התובעת לא זכאית לתשלום, בדיוק כפי שנקבע בהסכם המיגון .
התובעת דוחה טענה זו מכל וכל. לשיטת התובעת, לא היה לה כל קשר להתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים, היא לא זומנה לבירור ההתחשבנות ולא כפופה להסכמות אליהם הגיעו. כך ובפרט, טוענת התובעת, כאשר התברר לה שאיש לא מזמין אותה ואיש לא מבקש לברר עמה את דרישותיה. למעשה, בעמדתה מציעה התובעת פרשנות שונה לחלוטין להסכם המיגון מזו שמציעה הנתבעת. פרשנות התובעת את הסכם המיגון היא כזו, שאין בו כל הוראה החוסמת אותה מבירור טענותיה גם מקום בו הפיקוח נמנע מלאשר את החשבון שהגישה ועתידים מגיעה עם הנתבעת להסכמה שאיננה כוללת תשלום על העבודות להן טוענת התובעת.
טענה זו מבטאת את פרשנותה של הנתבעת להסכם המיגון. ופרשנות זו, יש לעשות בראש ובראשונה על בסיס לשון הסכם המיגון, כמקור ראשוני להתחקות אחר אומד דעת הצדדים.
בחינת לשונה של אותה הוראת "גב אל גב" עליה מתבססת הנתבעת (סעיף 10 בהסכם המיגון), מקשה על קבלת עמדת הנתבעת. באותו סעיף אמנם מצהירה התובעת שהיא מודעת להוראות הסכם הגמר ומקבלת על עצמה את התחייבויות הנתבעת כלפי עתידים, אך אין בהוראה זו ולו רמז להסכמה של התובעת לוותר על זכותה לתשלום על מלוא העבודות שביצעה ועל כל הכמויות שבצעה. אין בהוראה זו אף ביטוי לשלי לת זכותה של התובעת שטענותיה לאי תשלום מלא על העבודות שבצעה יתבררו כדבעי, מולה עצמה.
זאת ועוד, הרי בפרשנותה מבקשת הנתבעת להקנות לפיקוח מעמד על. מעמד כזה שלא ניתן להשיג על קביעותיו. אפילו לא בבית המשפט. כך טוענת הנתבעת בלי שיש כזו הוראה בהסכם המיגון, בלי שיש כזו הוראה באותו סעיף עליו היא מבקשת להסתמך, ואף בלי להפנות להוראה שכזו בהסכם הגמר.

ולא בכדי אינה עושה כן. הסכם הגמר אכן קובע שהזכות לתשלום מתבססת על אישור בפועל של הפיקוח (סעיף 52.1 בהסכם הגמר) אך איננה כוללת כל הוראה הכובלת את ידי הנתבעת מפני השגה על קביעת הפיקוח. ומשמע, הסכם הגמר מקנה לנתבעת את האפשרות שלא לקבל את עמדת הפיקוח. לבקש להשיג עליה. לבקש לתקוף אותה. ואם לנתבעת נשמרה הזכות לתקוף את עמדת הפיקוח, אין כל דרך להבין את הבסיס לטענה השוללת זכות שכזו מהתובעת.
כך מתברר שהוראת אותו סעיף 10 בהסכם המיגון, איננה מספיקה כדי לקבל את פרשנות הנתבעת. לקבל את הטענה שיש לדחות את טענות התובעת על הסף, בלי שהתבררו כלל, ורק משום שהנתבעת סיימה את התחשבנותה עם עתידים בלי מעורבות התובעת.
כאשר בחינת הוראה בחוזה מותירה ספק באשר לפרשנותה ולאומד דעת הצדדים, יש לפנות לקריאת החוזה בכללותו, כדי ללמוד על התכלית שבבסיסו ולפרש את אותה הוראה שבמחלוקת.
ההנחיה הפרשנית שהתגבשה בפסיקתו של בית המשפט הזה היא איפוא, כי מקום שנתקלים בקושי בהבנתה או ביישומה של הוראה מהוראות חוזה, יש, ראשית דבר, לעיין בחוזה כולו כדי ללמוד על התכלית והמטרה העומדים בבסיסו, ולאחר מכן לשוב להוראה המוקשית ולתת לה את המשמעות, אשר תתיישב עם עיקרי החוזה אשר אותרו קודם לכן. (ע"א 327/85 יהודה קודלר נ' מנהל מקרקעי ישראל פ"ד מב (1) 97, 102)
עיון במכלול סעיפי הסכם המיגון, מקשה עוד יותר על קבלת פרשנות הנתבעת.
כך, למשל, כאשר בוחנים את אותה הוראה בהסכם המיגון המסדירה את זכותה של התובעת לתמורה בגין העבודה שבצעה. שכך מורה הסכם המיגון (סעיף 5.2):
התמורה תשולם בהתאם לכתב הכמויות המצורף ולמדידה של העבודות אשר בוצעו בפועל.
הבסיס לזכות התובעת לתשלום, הינו איפוא העבודה שבוצעה בפועל. ובהמשך אותו סעיף אף מוסדרת העברת החשבונות, בדיקתם, תשלומים על חשבונות ביניים, הגשת חשבון סופי, ותשלום בגינו.
באף לא אחד מסעיפים אלו מצויה הוראה המתנה את זכות התובעת לתשלום בהתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים. הסדרה זו איננה מתיישבת עם גרסת הנתבעת.
ולבסוף, בהקשר זה, קשה לראות כיצד מתיישבת טענה זו עם התנהגות הנתבעת עצמה בזמן אמת.
הרי בזמן אמת, כאשר נמסר לתובעת על דחיית טענותיה לתשלום נוסף, הבהירה התובעת על כוונתה לפנות לבית המשפט (למשל מכתב אבנר מיום 3.3.14; נספח ד' לתצהיר אבנר). ומנהל הנתבעת, אופיר, כותב כך לאבנר במסרון מיום 21.1.4 (נספח ו' לתצהיר אבנר):
"היי. תמתין קצת – אני צריך לקבל בימים הקרובים תשלום מהם ואז תתבע אם זה רצונך ?!"
משמע, הנתבעת עצמה מראה לתובעת את הדרך לפנות לבירור טענותיה בבית המשפט. הנתבעת איננה טוענת ואיננה מתריעה בפני התובעת שבהמתנה זו עלולה הדרך להיחסם בפניה, פשוט מפני שבינתיים תסכם הנתבעת את ההתחשבנות מול עתידים בנפרד.
התנהגות הנתבעת איננה עולה בקנה אחד עם הפרשנות שהיא מציעה להסכם המיגון. למעשה, ספק אם יחסה של הנתבעת לתובעת מבטא מידה של תום לב.
כך ניתן לסכם בירור טענה זו.
בטענה זו מבקשת הנתבעת לחסום מראש את זכות התובעת לטעון לזכות לתשלום נוסף על עבודות שבצעה בפרויקט, באשר טענות אלו נדחו בידי הפיקוח ובטענה שלפי הסכם המיגון, מאחר וטענות התובעת נדחו על ידי הפיקוח, חסומה התובעת מהעלאת טענות שכאלו כלפי הנתבעת.
בבחינת הטענה מתברר שגרסת הנתבעת מעוררת קושי משולש.
ראשית, טענת הנתבעת מתבססת על סעיף 10 בהסכם המיגון, אך עיון בהוראות סעיף זה מלמד שאין בו את אותה הוראה התומכת בפרשנות הנתבעת ואפילו בהסכם הגמר, אליו מפנה הוראה זו, אין כזו הוראה החוסמת מפני הזכות לברר טענות בניגוד לקביעת הפיקוח.
שנית, עיון בהסכם המיגון בכללותו מלמד כי זכותה של התובעת לתשלום מתבססת על כמות העבודה שבצעה בפועל, ולא על אישור שקבלה הנתבעת מהפיקוח או בתמורה שקבלה היא עצמה, הנתבעת, מעתידים.
ושלישית, מתברר שהנתבעת עצמה התנהגה בזמן אמת באופן שאיננו מתיישב עם טענתה זו. התברר שבזמן אמת לא טענה הנתבעת כלל שהתובעת תהא חסומה מפני בירור טענותיה, ורק בקשה ממנה להמתין טרם תגיש התביעה וכדי לאפ שר לנתבעת לקבל כספים מעתידים.
הנתבעת טוענת שלה עצמה הרי היה אינטרס שטענות התובעת תתקבלנה, שיאושר תשלום נוסף ממנו הרי זכאית הנתבעת לתשלום "רווח קבלני". השתלשלות האירועים והתנהלות הנתבעים מעלים ספק אם בתום לב נטענה טענה זו. אכן, לנתבעת היה אינטרס להגדיל את היקף העבודות שאושרו אך לצדו אינטרס נוסף לסכם במהרה את ההתחשבנות עם עתידים ולקבל את הכספים המגיעים לה. ואינטרס זה, כך החליטה הנתבעת, גבר על האינטרס למצות את בירור טענות התובעת ובכך גם לעכב את סיום ההתחשבנות עם עתידים.
קשה להבין כיצד מבקשת הנתבעת את התובעת להמתין, ומיד לאחר מכן מבקשת לדחות על הסף את טענותיה בלי שהתבררו כלל. התנהגות שכזו, ספק אם מבטאת תום לב.
נוכח כל זאת, אני דוחה את טענת הנתבעת, דוחה את הטענה שלפי הסכם המיגון מנועה התובעת ומושתקת מפני הגשת תביעה באשר טענותיה נדחו על ידי הפיקוח, ו קובע שזכות התובעת לתשלום תיגזר מבחינת טענותיה הפרטניות לגופן.
על רקע זה עומדת בליבת טענות התובעת טענה פשוטה – בוצעו על ידה עבודות לפי הסכם המיגון ובאישור מלא, אך תמורתם לא שולמה. הטענה פשוטה. לא כן בירורה.
בירור טענה זו מחייב סקירת כל העבודות להן טוענת התובעת, אחת לאחת, בחינת הטענות לגבי הכמויות שבוצעו והכרעה בהן, ובחינת הטענות לעניין זכות התובעת לתשלום בגינן והכרעה אף בהן.
כיוון שבירור טענות אלו כרוך בהתייחסות מקצועית, כזו הדורשת מומחיות הנדסית, הרי שלכך גם מונה המומחה ובכך עוסקת חוות הדעת. לצד בחינת טענות הצדדים ביחס לעבודות נשוא התביעה, יש איפוא גם לשים לב להתייחסות המומחה בחוות הדעת.
ומשכך, יש לזכור כי ככלל, הגם שעדות המומחה אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט, בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, הנטייה הינה לאמץ את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו] 28.10.10, פסקה 22 בפסק הדין ).
בחוות הדעת, סוקר המומחה את טענות התובעת אחת לאחת, כסדרן בכתב התביעה. ביחס לכל אחת מטענות התובעת, בוחן המומחה את הכמויות שבוצעו על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, את ההתייחסות לעבודות אלו מצד הפיקוח במהלך הביצוע, ואת התשלום שבוצע בגינן.
המומחה אף מתייחס לפער שיש בין התשלום המגיע לתובעת בגין העבודות שבצעה, לתשלום הנגדי לו זכאית הנתבעת והכולל רווח קבלני שלה.
כך, לאחר שהוא סוכם את כל הטענות שבחן והממצאים שמצא, מביע המומחה את דעתו שלפיה יש לשלם לתובעת סך של 475,219 ₪ (כולל מע"מ) עבור העבודות נשוא התביעה. לצד קביעה זו, מביע המומחה את דעתו לפיה ככל שעומדת לנתבעת זכות לבוא חשבון עם עתידים על התשלום בו חויבה, זכאית הנתבעת מעתידים לתשלום סך כולל של 481, 548 ₪.
התובעת חולקת על ממצאי המומחה בחוות הדעת. התובעת סוקרת את הבירור שעורך המומחה, אחד לאחד, ומבקשת לטעון שאין לקבל את מסקנות המומחה לאורכה של חוות הדעת ובכל מקום בו לא התקבלה עמדתה במלואה .
בנוסף, כמעין טענה מקדמית, טוענת התובעת שיש, למעשה, לפסול את חוות הדעת בכללותה.
לפי טענת התובעת, חוות הדעת "איננה מקצועית" והמומחה שערך את חוות הדעת "סבל מחוסר ידע בתחום ההגנה מאש". עוד טוענת התובעת שהנתבעת ועתידים כלל לא שתפו פעולה עם המומחה בעריכת חוות הדעת, והמומחה עצמו התעלם מהתיעוד והמסמכים שהציגה לו התובעת עצמה.
טענות אלו של התובעת מעוררות קושי.
ההחלטה בדבר מינוי המומחה וזהותו ניתנה עוד ביום 29.11.15. לו סברה התובעת שלמומחה אין את הידע, הכישורים והמומחיות הנדרשים לעריכת חוות הדעת בתחום נשוא התביעה, מצופה היה שתפנה בבקשה מתאימה מיידית. שלא תשב בחיבוק ידיים עד לאחר קבלת חוות הדעת. התובעת לא עשתה כן וממילא שיש לחשוד במניעיו של בעל דין המלין על מומחיותו וכישוריו של מומחה שמינה בית המשפט, רק לאחר שהוגשה חוות הדעת ונוכח אי נחת ממסקנות המומחה.
זאת ועוד, מצופה מבעל דין המלין על כישוריו ומומחיותו של מומחה שמונה, שלא יסתפק בטענות כוללניות, אלא יתכבד ויבסס אותן בראיות. למשל ראיות על מומחיות מיוחדת שנדרשת ואין למומחה שמונה.
גם כך לא עושה התובעת. ואפילו בחקירתו הנגדית של המומחה לא עשתה התובעת כל ניסיון לברר את מומחיותו של המומחה או הכישורים שיש לו בקשר ע ם עריכת חוות הדעת.
לפיכך, אני דוחה את טענות התובעת ככל שהן מבטאות ניסיון לפסילה גורפת של חוות הדעת או של המומחה.
משנדחתה הטענה לפסילה גורפת של חוות הדעת, יש לבחון את הטענות שטוענים הצדדים כלפי רכיביה השונים, בפרט אלו של התובעת אשר למעט ביחס לפריט אחד, איננה מקבלת ולו הערכה אחת מאלו שמביא המומחה בחוות הדעת, אם זו איננה מבטאת קבלה מלאה של טענותיה.
כך התובעת. כך גם הנתבעת וכך גם עתידים. אף הן מבקשות לתקוף את מסקנות המומחה בכל אחד ואחד מפריטי התביעה בו לא מצא המומחה לקבל במלואה את עמדתן.
להלן איפוא, בחינת כל פרט מהפריטים בגינם טוענת התובעת לתשלום וכפי שנבחנו בחוות הדעת. בחינה זו תיעשה בהתייחס להתחשבנות שבין התובעת והנתבעת בלבד. ההתייחסות להשלכות קביעות אלו במערכת יחסי הנתבעת ועתידים תיעשה בהמשך, במסגרת הדיון בהודעה לצד ג', ובהתייחס למחלוקות הרלוונטיות להודעה לצד ג'.
הטענה לביצוע מדרכים בפירים (סעיף 16 (א) בכתב התביעה)
במסגרת העבודות שהוזמנו מהתובעת, נדרשה התובעת לבצע איטום של פתחים באמצעות בטון, למניעת מעבר אש. תוך כדי ביצוע העבודות, סבר הפיקוח שיש מקום לביצוע האיטום בדרך שונה, באמצעות "צמר סלעים + מדרכים", וכך גם בוצעו עבודות האיטום על ידי התובעת.
לטענת התובעת, ביצוע האיטום בדרך זו מהווה "עבודה חריגה" ויש לשלם לה בגינה תשלום נוסף. סך של 750 ₪ למ"ר, ובסך הכל תוספת של 41,250 ₪ עבור 55 מ"ר שבוצעו.
לטענת הנתבעת (סעיף 33 בסיכומי הנתבעת) ועתידים (סעיף 85 בסיכומי עתידים) אין מדובר בעבודה חריגה, אלא בהמרה של פריט מקורי (איטום בבטון) בפריט חלופי (איטום בצמר סלעים ומדרכים) שהם שווי ערך בעלותם.

המומחה בחן טענות אלו ומצא שיש לקבל את טענת התובעת, ולראות באיטום זה עבודה חריגה שיש לשלם עליה לתובעת סך של 500 ₪ למ"ר ולנתבעת סך של 650 ₪ למ"ר. עוד מצא המומחה שיש לקבל את טענת התובעת לכמות שבצעה, 55 מ"ר, ושלא נמצא שהנתבעת שילמה עבור פריט זה.
הנתבעת ועתידים טוענות שאין לקבל את עמדת המומחה, ויש להותיר בעינה את החלטת הפיקוח, שלפיה אין מדובר בעבודה חריגה. מעיון בטיעוני הנתבעת ועתידים, מתברר שזולת ההסתמכות על קביעת הפיקוח באשר היא "קביעת הפיקוח", לא מובא טעם של ממש לדחיית מסקנת המומחה . במהלך חקירתו הנגדית של המומחה, ניסו פרקליטי הנתבעת לברר אם ניתן למצוא בראיות ביטוי לכך שהתמורה עבור פריט זה שולמה לתובעת במסגרת ההתחשבנות שטרם הגשת התביעה, אלא שהמומחה הבהיר שלא הוצגו ראיות שיבססו כזו טענה (עמ' 35; ש' 23 – 25 בפרוט') והנתבעת לא הפנתה לראיה שתסתור מסקנה זו.
ולפיכך אני דוחה את טענות הנתבעת ועתידים, ומקבל את קביעת המומחה שלפיה יש לקבל את דרישת התשלום בהיותה "עבודה חריגה".
לטענת התובעת, שגה המומחה בסיווג הנכון של עבודה זו ביחס למחיר שסוכם. לשיטתה (סעיף 80 בסיכומי התובעת), המחיר אשר סוכם בגין פריט זה עמד על 650 ₪ למ"ר ולכן התמורה המגיעה לה עומדת על 37,125 ₪.
משמצא המומחה שיש לחשב את המחיר בפריט זה על בסיס סעיף ספציפי, ככל שסבורה התובעת כי שגה שומה היה עליה להראות כיצד שגה. שומה היה עליה להצביע במדויק על ההסכמה שלפיה יש לבצע את התחשיב לפי סעיף אחר של הסכם המיגון או במחיר אחר. התובעת לא עושה כן.
גם במהלך חקירת המומחה על פריט זה, הובהר שהמחיר עליו מבקשת התובעת להתבסס, 750 ₪ למ"ר, הוא מחיר אותו בקשה בהצעת המחיר שהגישה, אך לא המחיר שסוכם עימה או מחייב את הנתבעת (עדות המומחה בעמ' 14; ש' 19 ואילך בפרוט'). המומחה הבהיר שהמחיר המחייב את הנתבעת כלפי התובעת מתבסס על המחיר שהתחייבה עתידים כלפי הנתבעת. מעבר לכך שזו דעת המומחה, כך הרי גם מורה הסכם המיגון שבין הנתבעת לתובעת, בהוראה המפנה את הצדדים להסכם הגמר, ההוראה בסעיף שכותרתו "גב אל גב" (סעיף 10 בהסכם המיגון). הרי לא הגיוני שהנתבעת תתחייב לשלם לתובעת סכום העולה על זה שהיא אמורה לקבל מעתידים.
ובכלל, לא ברור כיצד טוענת התובעת בסיכומיה למחיר של 650 ₪ למ"ר בעוד שבכתב התביעה טענה למחיר של 750 ₪ למ"ר.
נוכח כל זאת, אני מקבל את קביעת המומחה שיש לזכות את התובעת בסעיף זה בסך של 27,500 ₪.

בנוסף, מוצא המומחה שתחת פריט זה בוצע על ידי עתידים תשלום נוסף לנתבעת בגין פרט המכונה "זוויתנים" בסך של 4,200 ₪. בניכוי רווח קבלני של הנתבעת, מוצא המומחה שיש לזכות את התובעת בפרט זה בסך נוסף של 3,231 ₪. לא מצאתי בנימוקי הנתבעת ניסיון להסביר כיצד גבתה תשלום על פריט זה מעתידים, אך נמנעה מהעברת חלקה של התובעת בהתאם.
לסיכום פריט זה – התובעת זכאית לתשלום מהנתבעת בסך של 30,731 ₪.
הטענה לביצוע קולרים בקוטר "4 ו- "6 (סעיפים 16 (ב) ו- 16 (ג) בכתב התביעה)
בירור טענה זו מאחד שני ראשי תביעה של התובעת – סעיפים 16 (ב) ו- 16 (ג) בכתב התביעה.
במסגרת העבודות שהוזמנו מהתובעת, נדרשה התובעת לבצע התקנה של "קולרים", שהם מעין חבקים הנתפסים ועוטפים צינורות פלסטיק ומונעים מעבר של אש מקומה לקומה. חלק מהקולרים שבצעה התובעת היו בקוטר של "4 (4 צול) וחלק בקוטר של "6 (6 צול ).
לטענת התובעת, בוצעו על ידה בלי שתשולם לה תמורה 754 קולרים בקוטר של "4 בגינם היא תובעת סך של 126,295 ₪; ועוד בוצעו על ידה בל י שתשולם לה תמורה 672 קולרים בקוטר של "6 בגינם היא תובעת סך של 156,240 ₪.
בבירור טענה זו התברר שהטענה לא מדויקת. התברר שאכן התובעת בצעה התקנות של קולרים בקטרים השונים, אלא שהתמורה על התקנות אלו שולמה לה ואיננה במחלוקת. מאידך, התברר שבמקומות רבים נמנעה התובעת מהתקנת אותם קולרים, ובצעה במקומם התקנה של מעין אלתור המכונה "סטריפ". על התקנות אלו סירב הפיקוח לאשר תשלום לתובעת, ומכאן התביעה בראש זה.
לפי טענת התובעת, התקנת אותם "סטריפים" שוות ערך להתקנת קולרים, וכך גם בוצעה באישור של הפיקוח, ומכאן זכותה לתשלום על מלוא הכמות שנמדדה.
בחוות הדעת, מצא המומחה שהתובעת זכאית לתשלום על ביצוע אותם "סטריפים", אולם לא במלוא השיעור שנקבע לקולרים, כי אם בשיעור המגיע כדי 45% מערך הקולרים.
לטענת הנתבעת ועתידים, אין לתובעת כלל זכות לתשלום כלשהו על התקנת "סטריפים", שכן הפיקוח לא אישר התקנה זו ושבכלל אין בה תועלת שכן אין היא מעכבת בעירה, שזו תכלית התקנת הקולרים. טענה זו מגלמת מחלוקת עובדתית החורגת מחוות הדעת. מחלוקת בין גרסת התובעת שלפיה התקנת פריט זה נעשתה בידיעה ובאישור, לבין גרסת הנתבעת ועתידים שלפיה התקנה זו נעשתה בלי אישור ובלי ידיעת הפיקוח.
מאחר ומדובר בהתקנתו של פריט החורג מהמפרט ו מבטא, למעשה, "אלתור" שלפי עדות המומחה אין לו מפרט טכני (עמ' 37; ש' 25 בפרוט'), הרי שומה היה על התובעת להראות את ההוראה שניתנה לה להתקנת אותם "סטריפים", ולמצער – אישור בדיעבד להתקנה זו כבסיס לזכותה לתשלום.
עיון בתצהיר אבנר (סעיף 24.2 – 24.3) מראה שהוא מפנה לנספח המהווה, לטענתו, אישור לביצוע העבודה. דא עקא, שעיון בנספח שאליו מפנה אבנר (נספח ה/2 לתצהיר אבנר) מראה שמדובר ברשימה שערך אבנר. אין בה רמז לאישור הפיקוח לפריט זה של העבודות. בנוס ף, לאחר שבמהלך חקירת המומחה הובהר שזו מחלוקת עובדתית המחייבת בירור (עמ' 38; ש' 28 – 32 בפרוט') הוגש מטעם התובעת תצהיר משלים של אבנר, ובו הזדמנות להפנות לאותו אישור שניתן לביצוע פריט זה. עיון באותו תצהיר משלים מראה שאף הוא איננו כולל כל אסמכתא.
כאשר מדובר בהתקנה של 754 יחידות "סטריפ" במקום קולר של "4 ועוד 997 יחידות "סטריפ" במקום קולר של "6 (כאמור בחוות הדעת – סעיף 7.7), ניתן היה לתהות כיצד לא עצר הפיקוח את התובעת מביצוע פריט זה במהלך ביצוע העבודות. לתהייה זו ניתן מענה . המומחה אישר בעדותו כי נוכח היקפי העבודות שבוצעו, לא ניתן היה לדעת מה נעשה בכל רגע נתון (עמ' 38; ש' 22 בפרוט'). מקובלת עלי לפיכך טענת הנתבעת, לפיה לא ניתן היה להבחין בזמן אמת בביצוע כמה מאות אלתורים שכאלו.
יחד עם זאת, עובדה היא שאותם "סטריפים" הותקנו כחלק מביצוע הפרויקט. ואם הותקנו, אפילו לא אושרו מראש, הרי שהנתבעת ועתידים "נהנות" מהתקנה זו.
לפי טענת הנתבעת, התקנות אלו של אותם "סטריפים", לא הביאו כל תועלת, שכן מדובר בפתרון שאיננו תקני ואיננו מקנה את אותה הגנה מאש כאותם קולרים. אם זו טענת הנתבעת, הרי שמצופה היה שתפעל מיידית לתיקון אותה "תקלה" והחלפת "הסטריפים" בקולרים תקניים. זאת לא עשתה הנתבעת וזאת, לפחות לפי הטענות, לא עשה איש.
ועוד. הרי לבניין בכללותו ניתן אישור כיבוי אש (כפי שמציין המומחה – עמ' 39; ש' 8 בפרוט' ). וחזקה על הנתבעת שהפנתה את תשומת לב המפקחים מטעם כיבוי אש לאותו אלתור, שבכל זאת לא הביא לשלילת האישור.
טענה נוספת של הנתבעת בהקשרן של הטענות המתייחסות לפריטים אלו, הייתה כלפי הכמויות שמצא המומחה. לטענת הנתבעת, לא ניתן לקבל את הכמויות שצוינו בחוות הדעת באשר הן מתבססות על רישום שלא ברור מקורו. תהייה זו הוצגה בפני המומחה, אך בלי שום ניסיון להציג גרסה אחרת או להפנות למקור אחר שיאפשר למדוד את הכמויות שבוצעו (עמ' 42 – 43 בפרוט') ולכן לא מצאתי גם בטענה זו בסיס לדחיית ממצאי המומחה הפריטים אלו.
ומשכך, אני דוחה את טענת הנתבעת ועתידים להיעדר כל תועלת ותכלית בהתקנת "הסטריפים" ומכאן גם שלהיעדר זכות לתשלום , וכך גם הטענות הכופרות בכמויות שמצא המומחה.
כך ניתן לערוך סיכום של הטענות ביחס לפריטים אלו.
התברר שמדובר באלתור שבצעה התובעת במקום התקנת "קולרים" שנדרשה להתקין לפי מפרט הסכם הגמר.
התברר שהתובעת איננה מציגה כל אסמכתא המראה שאלתור זה הוזמן ממנה או שניתן לה אישור להתקנת האלתור בזמן ביצוע העבודות.
התברר שנוכח ההיקף הגדול של הפרויקט, למרות מספרם הגדול של הפריטים שבצעה התובעת בפריט זה, אפשר והפיקוח לא ידע על ההתקנה בדרך זו ובמקום הפריט המקורי.
עובדות אלו, העובדה שמדובר באלתור והיעדר אישור בזמן אמת, עלולות היו להביא לדחייה של התביעה בפריטים אלו, אלא שבנוסף לכך התברר שבסופו של יום קבל הפיקוח את ההתקנה כמות שהיא, לפרויקט ניתן אישור כיבוי אש, איש לא דרש את תיקון ההתקנות ואיש גם לא בצע בפועל החלפה של פריטים אלו. ומשמע, הפיקוח, עתידים, והנתבעת קבלו את העבודה שבצעה התובעת. ואם קבלו – מן הדין שגם ישלמו תמורתה .
לטענת התובעת, אין לקבל את קביעת המומחה לתשלום חלקי בלבד בעד פריט זה. התובעת טוענת שיש לזכות אותה בתשלום עבור אותם "סטריפ ים" בדיוק במחירי הקולרים המקוריים שנדרשו ממנה, אולם כלל לא טוענת שהושג כזה סיכום במהלך ביצוע העבודות. למעשה, התובעת עצמה מודה שאופן החיוב בגין פריטים אלו לא נדונו עימה (סעיף 32 בסיכומי התובעת) אלא שעל כך עליה להלין קודם כל על עצמה. על שלא הקפידה לסכם מראש את המחיר עבור ביצוע פריטים אלו. ובהיעדר כזה סיכום, ברי היה שנדרשת הערכת שווי אותם פריטים וכך בדיוק עשה המומחה. המומחה מצא כי מאחר ואין מדובר בפריט המקורי שהוזמן, יש לזכות את התובעת ב- 45% בלבד מערכו של הפריט המקורי. ככל שבקשה לכפור בטענה זו, שומה היה על התובעת להציג אסמכתאות שיבססו הטענה שאין לקבל את הערכת המומחה. כאלו אסמכתאות לא הציגה התובעת.
ולפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בפריטים אלו וקובע שעל הנתבעת לשלם בגינם לתובעת סך של 56,833 ₪ עבור "הסטריפים" במקום קולר "4, ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 89,578 ₪ עבור "הסטריפים" במקום קולר " 6.
בנוסף, בבדיקת המומחה התברר שנפלה טעות באישור ובתשלום שנעשו עבור התקנת הקולרים עצמם (בשלושה קטרים: "4; "6; "8). התברר שלנתבעת נעשה תשלום ביתר של 131,756 ₪ בעוד שלתובעת בוצע תשלום ביתר של 94,475 ₪ (סעיפים 7.8 ו- 7.9 בחוות הדעת). לא מצאתי בטיעוני הצדדים הסבר לטעות זו אותה ציין המומחה ולפיכך תיעשה הפחתה מהחיובים בפריטים אלו בהתאם.
ומשכך, בסיכום הבירור בפריטים אלו, נמצא שיש לשלם לתובעת 146,411 ₪ (56,833 + 89,578) אולם יש לקזז סך של 94,475 ₪, ובסך הכל זכאית התובעת לסך של 51,936 ₪.
הטענה לביצוע תיקונים (סעיפים 16 (ד), 16 (ה) ו- 16 (ו) בכתב התביעה)
בירור טענה זו מאחד שלושה ראשי תביעה של התובעת.
לפי טענת התובעת, בוצעו על ידה "תיקונים לביקורת לפי דרישת הפיקוח", כאשר עבודה זו אותה בצעה "הוזמנה ואושרה על ידי הנתבעת". התובעת עותרת לתשלום על תיקונים אלו בסך של 13,530 ₪ (סעיף 16 (ד) בכתב התביעה), בסך של 21,557 ₪ (סעיף 16 (ה) בכתב התביעה) , ובסך נוסף של 4,377 ₪ (סעיף 16 (ו) בכתב התביעה).
בחוות הדעת, מצא המומחה שבגין העבודות שנתבעות בסעיף 16 (ד) לכתב התביעה יש לזכות את התובעת בסך של 9,020 ₪ (סעיף 8.3 בחוות הדעת), בגין העבודות שנתבעות בסעיף 16 (ה) לכתב התביעה אין לזכות את התובעת בדבר , ובגין העבודות שנתבעות בסעיף 16 (ו) בכתב התביעה יש לזכות את התובעת בסך של 4,374 ₪.
לטענת התובעת, אין לקבל את מסקנת המומחה. לשיטתה, התעלם המומחה מהאישורים שהוצגו לו לביצוע העבודות, לא ידע להסביר את ההפחתה שעשה בחלק הראשון של הדרישה ואף "לא טרח לבדוק" את הטענה לביצוע העבודות הנוספות (סעיפים 89 – 93 בסיכומי התובעת).
מכתב התביעה, לא היה ברור טיבן של אותן עבודות שבצעה התובעת, לטענתה, ובגינן היא עותרת לתשלום בפריטים אלו. טיבן של העבודות התברר רק במהלך חקירת המומחה. אז התברר שבכלל מדובר בתיקונים לעבודות שכבר בצעה התובעת. תיקונים שנתבקשה לבצע מאחר והפיקוח מצא ליקויים בעבודות שבוצעו. לא ברור הבסיס לדרישה לתשלום עבור תיקון ליקויים בעבודות שבוצעו.
בנוסף, התברר שאותם מסמ כים עלי הם מתבססת התובעת בתביעתה בפריטים אלו, לא נער כו כלל על ידי הנתבעת. שהמסמ כים אות ם מכנה התובעת ככאלו שנערכו "על ידי הנתבעת", למעשה נער כו על ידי אבנר על נייר מכתבים של הנתבעת ( עדות אבנר בעמ' 41 בפרוט'). ומשמע, לא זו בלבד שמדובר בתיקון ליקויים, אלא שאין כלל תיעוד שעבודה זו הוזמנה ואין כלל אישור שעבודה זו בוצעה. ומשהתבררו הדברים, כך גם התייחס המומחה (עמ' 19; ש' 4 – 9 בפרוט'):
לא אבל אין לי שום תימוכין לטענה שכן בוצעה העבודה אני לא צריך להציג אישור שלא אישרה את העבודה. יש דרישה לביצוע תיקונים, פיקוח מבקש לבצע תיקונים ואין שום אישור שאומר התיקונים בוצעו והם בתשלום אז איך אני יכול לכלול את זה? עכשיו אולי כל הרשימה הזאת רשימה של עבודות שבוצעו ולא בוצעו כמו שצריך והפיקוח מבקש לתקן. במקרה כזה אני לא חושב שמגיע בכלל תשלום.
לפי האמור בחוות הדעת (סעיף 8) לא הוצג למומחה אישור לביסוס הטענה שעבודות אלו בכלל בוצעו, והטעם היחיד שמצא לחיוב הנתבעת הוא תשלום שקבלה מעתידים. לא ברור כיצד ההתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים מזכה את התובעת בתשלום בנסיבות אלו. לא ברור מדוע מצא המומחה שיש לזכות את התובעת בתשלום על תיקון ליקויים בשניים מהסעיפים שתבעה אך לא בשלישי.
לפי גרסת הנתבעת ועתידים, המדובר בתיקונים בלבד שאין הצדקה לשלם בגינם, מה גם שאין אסמכתא שבכלל בוצעו. בנסיבות העניין נראה שיש לקבל עמדה זו, עמדה שלמעשה אף המומחה מסכים עימה.
כך ניתן לסכם בירור טענה זו. התובעת עתרה לתשלום על עבודות שהתברר שאינן אלא תיקון ליקויים בעבודות שבצעה, ולא הר אתה בסיס לפיו היא זכאית לתשלום על תיקון ליקויים.
התובעת עתרה לתשלום על בסיס הטענה שבצעה עבודות ואלו גם אוש רו, אך לא הראתה אסמכתא לביצוע העבודות וודאי שלא הראתה אסמכתא שהפיקוח אישר את ביצוע העבודות. המומחה עצמו סבר בחוות הדעת שיש לאשר מקצת הדרישה, אך בעדותו חזר בו מאישור זה והסכים שאין מקום לתשלום על תיקון ליקויים. נ
וכח כל זאת, אני דוחה את התביעה בסעיפים אלו וקובע שאין לתובעת זכות לתשלום כלשהו בגינם.
הטענה בדבר ביצוע איטום מודולרי (PMS) (סעיף 16 (ז) בכתב התביעה)
לטענת התובעת, בוצע על ידה לפי בקשת הפיקוח וכעבודה חריגה "איטום מודולארי" (PMS), ברם התמורה בגינה, בסך של 82,630 ₪, לא אושרה. בחוות הדעת מצא המומחה שיש לדחות הטענה.
טענה זו מתייחסת לביצוע עבודות איטום מרחבים מוגנים על ידי מערכות מודולריות תקניות. מטעוני הנתבעת, התברר שהיא מסכימה שהתובעת אכן בצעה את עבודות האיטום, ברם זו בוצעה בצורה לקויה, לא תקנית, ולכן אין לתובעת זכות לתשלום בגינה. טענה זו לא נתקבלה על ידי המומחה, ולא מצאתי בראיות שהציגה הנתבעת בסיס לקביעה לכאלו ליקויים השוללים מהתובעת תשלום בגין עבודה זו. אם אכן הייתה עבודה זו מבוצעת בצורה לקויה ובהתעלמות מדרישות לתיקון כטענת הנתבעת (סעיף 32 (ד) בתצהיר אופיר) ניתן היה לצפות לאסמכתא לתיקון שבוצע על ידי הנתבעת או מי מטעמה. וכזו ראיה לכזה תיקון – איין.
מאידך, אף שהמומחה איננו מקבל את הטענה לליקוי בעבודה שבוצעה, מצא המומחה שהתמורה על עבודה זו בכלל שולמה לתובעת (סעיף 11 בחוות הדעת). המומחה מצא שסוכם על חישוב בתשלום לתובעת בגין פריט זה ושהתשלום אכן בוצע לפי אותו סיכום.
בבחינת טענה זו, מצא המומחה לאבחן בין יחסי התובעת והנתבעת לבין יחסי הנתבעת ועתידים.
בכל הנוגע ליחסי התובעת והנתבעת, מצא המומחה שסוכמה המרת התשלום לתובעת בגין עבודה זו, בתשלום על פריט אחר במפרט, ושאכן שולמה התמורה על בסיס אותה הסכמה ובסך של 99,674 ₪. כך גם מצא המומחה שאין לתובעת זכות לתשלום נוסף על בסיס ביצוע פריט זה.
התובעת איננה מקבלת מסקנה זו וטוענת שהמומחה שגה, שכן אין בסיס לטענה לכזו המרה וסיכום להם טען המומחה. נוכח טענה זו, מצופה היה מהתובעת שתציג למומחה שאלות שיעמתו אותו עם קביעתו, אך התייחסות שכזו לא הייתה כלל בחקירת המומחה. בהיעדר התייחסות לטענה זו במהלך החקירות, לא מצאתי בסיס לניסיון לכפור במסקנת המומחה.
מאחר והטענה של התובעת בפריט זה נדחתה, אין משמעות לבירור יחסי הנתבעת ועתידים בפריט זה, ועל כל פנים גם במישור זה מצא המומחה שנעשתה התחשבנות, שנמצא (ביחסי הנתבעת ועתידים) שבמסגרתה הועמדה עבודה זו כנגד אי ביצוע התקנת מערכות אחרות, ועל בסיס התחשבנות זו גם נמצא שאין הנתבעת זכאית לתשלום.
התביעה של התובעת בפריט זה – נדחית.
הטענה לביצוע עבודות בקומות של "נט-גז" (סעיף 16 (ח) בכתב התביעה)
לטענת התובעת, בוצעו על ידה עבודות שונות בקומות 32 – 33 בבניין, ברם התמורה בגינן לא שולמה, אף שהכמויות שבוצעו נמדדו ואושרו על ידי הפיקוח והכמאי. התמורה לה עותרת התובעת בפריט זה עומדת על 261,149 ₪ וממנה היא מבקשת לקזז סך של 68 ,065 ₪ ששולמו לה על ידי הנתבעת.
בחוות הדעת, קובע המומחה שלא הומצאו לו חשבונות מאושרים או מדידה ייחודית לעבודות נשוא פריט זה, ולכן "אם יועברו מסמכים, תהיה התחשבנות" (סעיף 12 בחוות הדעת). ומשמע, בהיעדר מסמכים לביסוס טענת התובעת, סבר המומחה שיש לדחות את הטענה בכללותה.
במהלך בירור הטענה, התברר שהתביעה בפריט זה מתייחסת לעבודות שבצעה התובעת בשתי קומות בבניין, אשר הושכרו לחברה בשם "נט-גז". עוד התברר, שמדובר בכלל בעבודות שהוזמנו מהתובעת על ידי הנתבעת (לפי סיכום שבין הנתבעת לאותה שוכרת – חברת "נט-גז"), ולא קשורות לעבודות שהוזמנו מראש מהנתבעת לפי ההסכם שבינה לבין עתידים, הסכם הגמר.
בהודעת דוא"ל שכתב נציג הנתבעת, אופיר, ביום 26.2.13 (נספח ה/7 לכתב התביעה) נאמר שאת הכמויות שבצעה התובעת בקומות אלו יש להעביר "לחשבון הסופי של המזמין (נת"גז)" ושהכמויות הן אכן אלו להן טוענת התובעת ובשווי מצטבר של 261,149 ₪. משמע, התברר שלא בכדי לא מצא המומחה תיעוד לעבודה זו בהתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים, שכן מדובר בעבודה שבכלל סוכמה בנפרד בין התובעת לנתבעת. נראה לפיכך, שבהתייחסותו לפריט זה שגה המומחה. המומחה לא מצא טעות בכמויות להן טענה התובעת או בזכותה לתשלום לפי כמויות אלו, אך סבר שהוא פטור מהתייחסות לאלו שכן מדובר בהתחשבנות שבין התובעת לנתבעת ולא בהתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים. על כל פנים, המומחה נמנע מאישור סעיף זה, אך לא בגלל שאיננו מוצדק אלא מפני שסבר שהוא פטור מלהתייחס אליו (עדות המומחה בעמוד 21 – 22 בפרוט').
הנתבעת מצידה, איננה כופרת בזכותה של התובעת לתשלום, איננה כופרת בכמויות ובתחשיב התובעת (שזה הרי אושר על ידי נציג הנתבעת, אופיר, כאמור) ואיננה מביאה כל טעם לסירובה לתשלום בפריט זה.
לפיכך, אינני מקבל את מסקנת המומחה בפריט זה, מקבל את טענת התובעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 261,249 ₪ ובהפחתת סך של 68,065 ₪ שכבר שולמו (כטענת התובעת) עומד החוב לתובעת בפריט זה על סך של 193,184 ₪.
הטענה לביצוע איטום זוויות בתקרת פלנום (סעיף 16 (ט) בכתב התביעה)
במסגרת העבודות אותן בצעה, נדרשה התובעת לבצע התקנת תקרה חסינת אש, וכך גם לבצע עבודות איטום של אותה התקרה.
לטענת התובעת בפריט זה, בוצעו על ידה עבודות איטום בהיקף כולל של 837 מ"ר, אך התמורה בגין עבודה זו לא שולמה לה. התובעת טוענת שיש לשלם לה בגין פריט זה סך של 110 ₪ למ"ר, ובסך הכל 92,070 ₪, אשר לא שולמו לה.
בחוות הדעת, מציין המומחה כי לא אותר ע ל ידו אישור לכמויות שבוצעו או מענה לשאלה אם נכללו בחשבונות, ולפיכך הוא סבור שאין לחייב את הנתבעת בכל תשלום בפריט זה (סעיף 13 בחוות הדעת). עוד מציין המומחה כי אפילו נמצא שיש לתובעת זכות לתשלום בגין פריט זה, הרי שלפי הסיכום לתשלום עבור עבודה זו, זכאית התובעת לתשלום בסך של 62.5 ₪ למ"ר ובסך הכל – 17,571 ₪.
לטענת התובעת, שגה המומחה שכן הוצג בפניו אישור של נציג הפיקוח, זינגר, לתשלום בהודעת דוא"ל מיום 18.11.13. טענה זו הוצגה בפני המומחה במהלך חקירתו הנגדית, אשר התייחס לאותה הודעת דוא"ל ככזו שאין בה כלל אישור לביצוע העבודות בכמות להן טוענת התובעת אלא רק אמירה, עקרונית, כי ככל שבוצעו העבודות הרי הגמול בעדן צריך להיות נמוך בהרבה מזה לו טוענת התובעת (עמ' 26; ש' 6 – 24 בפרוט'). עיון באותה הודעת דוא"ל (סעיף 14 בנספח 2 לתצהיר זינגר) מראה שכך בדיוק גם נכתב.
זאת ועוד, המומחה מציין בחוות הדעת (סעיף 13.1) שלתובעת שולם גם שולם תשלום עבור עבודה זו בדיוק, ובסך של 62.5 ₪ למ"ר, אך הכמות שאושרה ובגינה נעשה התשלום עמדה על 4,661.72 מ"ר. המומחה מדגיש שלא הומצאה לו אסמכתה להזמנה או לביצוע של עבודה בהיקף הנוסף לו טוענת התובעת.
התובעת לא הציגה אסמכתא לאישור הכמויות להן היא טוענת או לטעות שנפלה בחוות הדעת בקביעה זו. ממילא שמכך גם מתייתר הצורך לבחון את טענת הנתבעת ועתידים שלפיה אין מדובר כלל בעבודה חריגה.
התביעה לתשלום בפריט זה – נדחית.
הטענה להתקנת שילוט בטיחות (סעיף 16 (י) בכתב התביעה)
התובעת נדרשה להתקין בבניין שילוט בטיחות. לטענתה, התמורה עבור התקנת השילוט לא שולמה לה. התובעת מפנה לרשימת שלטים שלפי טענתה התקינה (חלק מנספח ה/9 לכתב התביעה) ועל בסיס רשימה זו טוענת שיש לשלם לה סך של 44,260 ₪.
בחוות הדעת, מוצא המומחה שלא ניתן לשחזר את כמות השלטים שסופקה בפועל, שכן תעודות משלוח או אסמכתא אחרת להתקנה לא הוצגו, ואת החשבונות ראוי היה להגיש עם האספקה מדי חודש, דבר שלא נעשה. במצב זה, סבור המומחה שלא ניתן לקבל את טענת התובעת ויש לדחותה (סעיף 14 בחוות הדעת).
לטענת התובעת, שגה המומחה במסקנה זו שכן התעלם מראיות לכך שהתבקשה התקנת שילוט נוסף על ידי הפיקוח, ושנציג הנתבעת, נועם, אישר בעדותו את ביצוע התקנות אלו (סעיף 119 בסיכומי התובעת).

אף שהתובעת טוענת לטעות בקביעת המומחה בפריט זה, לא הוצגו למומחה כל ל שאלות בחקירה נגדית בעניין פריט זה. ומאידך, מעדות זינ גר (עמוד 183 בפרוט') עולה שאין מדובר במצב של אי תשלום כלל על התקנת שלטים. עולה כי לתובעת אכן שולמה התמורה על התקנת שילוט אלא שלפי טענתה לאחר ההתקנה היא התבקשה להתקין שילוט נוסף. טענה זו של זינגר לא נסתרה על ידי התובעת.
ובמצב זה, כאשר התמורה עבור התקנת השילוט שולמה, אך נטען להתקנת שילוט נוסף, סבירה טענת המומחה ששומה היה על התובעת להציג אסמכתאות להזמנה שהוזמנה ולהתקנה שהותקנה. וכאלו, באישור הפיקוח, לא הוצגו.
התביעה לתשלום בפריט זה – נדחית.
הטענה לביצוע איטום בתעלות (סעיף 16 (יא) בכ תב התביעה)
לטענת התובעת בוצעה על ידה עבודת איטום בתעלות, אולם התמורה לא ש ולמה על מלוא הכמות שנמדדה, וההפרש לו טוענת התובעת מגיע כדי 45,389.50 ₪.
בחוות הדעת, מציין המומחה שמצא כי במדידות שערך הכמאי נמצא שבפריט זה בצעה התובעת איטום בהיקף של 4,306 יחידות, אולם בחשבון לתשלום שולם עבור ביצוע 3,840 יחידות בלבד. המומחה מוצא לפיכך שיש לקבל את טענת התובעת, לזכות אותה בתשלום על בסיס חבות של 110 ₪ לכל יחידה, ובסך הכל 51,260 ₪.
התובעת מקבלת את מסקנת המומחה בפריט זה. לא כן הנתבעת.
לטענת הנתבעת, לא ניתן להתבסס על טענת התובעת לכמויות שבצעה בפריט זה, שכן המסמך עליו היא מתבססת נערך על ידי אבנר לבדו. טענה זו איננה ברורה, שהרי המומחה מבסס את תחשיביו על הכמויות שבוצעו על מדידת הכמאית, לודה, ביום 24.2.13, ולא על מסמך של אבנר. הנתבעת או עתידים לא ניסו כלל לעמת את המומחה עם קביעה זו.
עתידים טוענת שאין לקבל את קביעת המומחה בפריט זה, שכן הפער בין המדידות שבצעה הכמאית, לודה, לכמויות שאושרו, בכלל נובע מהפחתת יחידו ת שבוצעו בקומות הבניין שהושכרו לנט-גז ובגינם הרי לא נדרשה עתידים לשלם.
עתידים איננה מפנה לכל אסמכתא לביסוס טענה זו ואיננה מסבירה כיצד נמנעה מהצגת מסמכים לביסוס טענה שכזו למומחה במהלך הכנת חוות הדעת או בחקירתו הנגדית.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,389.50 ₪ (הסכום לו עתרה – סעיף 120 בסיכומי התובעת).
הטענה לביצוע איטום סביב התפרים (סעיף 16 (יב) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 158,077.50 ₪, בטענה שבצעה עבודות איטום סביב תפרים, בהיקף של 1,501.50 מ"א.
בחוות הדעת, מצא המומחה שיש לקבל טענה זו במלואה, ולחייב את הנתבעת בתשלום של כמעט מלוא הסכום לו עתרה התובעת – 157,658 ₪ (סעיף 16 בחוות הדעת). התובעת בסיכומיה מבקשת לקבל פריט זה בחוות הדעת.
לטענת הנתבעת, שגה המומחה בהתייחסותו לפריט זה (סעיף 42 בסיכומי הנתבעת) .
ראשית, טוענת הנתבעת כי בטענה זו מבקשת התובעת לכפור במדידות שערך הכמאי, ובניגוד להסכמה בהסכם המיגון שלפיה היא מנועה מלעשות כן. טענה זו איננה ברורה. בשלב זה של הדיון אין עסקינן ביחסי התובעת והנתבעת , אף לא בטענה שלפיה התובעת מושתקת מכפירה בקביעת הפיקוח (טענה שכבר נדחתה) או במדידות הכמאי (טענה שדומה במהותה לניסיון להשתיק את התובעת נוכח קביעת הפיקוח). המחלוקת מתמקדת בהיקף העבודה שבצעה התובעת והתשלום בגינה, כפי שהוצגו למומחה.
שנית, התובעת, בפריט זה, כלל איננה כופרת במדידות הכמאי. נהפוך הוא. טענת התובעת בפריט זה מתבססת על מדידות שערך הכמאי כפי שבאו לכדי ביטוי במכתב הכמאית לודה (נספח ה/11 לתצהיר אבנר) ובו מצוינת, במפורש, אותה כמות בגינה טענה התובעת לחיוב בתשלום.
שלישית, הנתבעת טוענת שיש לדחות את הטענה שכן התובעת נמנעה מלזמן את הכמאית, לודה , לעדות וכך גם לא עדים רלוונטיים נוספים. גם טענה זו איננה ברורה. בטענה זו הרי מתבססת התובעת על ממצאי המומחה, שלפניו הובאו כל הנתונים הרלוונטיים, ולרבות אותה מדידה שערכה לודה , הכמאית. אותה מדידה שהנתבעת עצמה איננה כופרת בה.
ורביעית, טוענת הנתבעת שבחקירתו אישר המומחה כי שגה בתחשיב בפריט זה, שכן התחשיב הנכון מזכה את התובעת בתשלום של 62.50 ₪ למ"א ולא 105 ₪ למ"א כפי שציין וחישב בחוות הדעת. טענה זו מעוררת קושי. התחשיב שערך המומחה ביחס לתשלום בפריט זה, מתבסס על התחשיב בחשבון הסופי שהגישה התובעת טרם נעשה התיקון לעניין הכמות (נספח ג' לתצהיר אבנר), כאשר המומחה מפנה לפריט שמספרו 01.65.01.0110 ובו התשלום מחושב לפי תשלום של 105 ₪ למ"א. כך גם ציין המומחה בעדותו (עמ' 51; ש' 5 ו- 18 בפרוט') ולכך שהמומחה צדק בהפניה זו מסתבר שמסכימה גם עתידים בסיכומיה (סעיף 75 בסיכומי עתידים). כל שאישר המומחה בחקירה הנגדית של ב"כ הנתבעת בעניינו של פריט זה, הוא נכונות התחשבנות שהוצגה בפניו, אך בלי לאשר שיש לה קשר לאותו פריט נשוא פרק זה. המומחה לא אישר כי שגה והנתבעת איננה מסבירה כיצד מתיישבת טענתה עם התחשיב באותו חשבון סופי שעליו התבסס המומחה.
הנתבעת לא הראתה איפוא שיש בסיס לטענה הכופרת בממצאי המומחה בפריט זה וטענותיה – נדחות.
אף עתידים מבקשת בסיכומיה שלא לקבל את קביעת המומחה בפריט זה. לטענת עתידים, המומחה בכלל שגה בפרשנות שנתן לאישור הכמויות שערכה הכמאית, לודה , ושעליה התבססה התביעה בפריט זה. לפי גרסת עתידים, בחשבון הסופי שנערך יום קודם, 24.2.13, אושר בפריט זה תשלום בגין מדידה כוללת של 6,464 מ"א. המדידה שנערכה ביום למחרת, ואשר באה לכדי ביטוי במכתב הכמאית לודה מיום 25.2.13 (נספח ה/11 לתצהיר א בנר) מציינת כמות של 1,501 מ"א, אך זאת לא כתוספת אלא נהפוך הוא – כהפחתה של הכמות. תיקון הכמות שנמדדה ונכתבה בחשבון הסופי יום קודם לכן. לפי שיטת עתידים, התוצאה של המדידה שערכה הכמאית לודה ביום 25.2.13, צריכה הייתה להיות הפחתת התשלום בו חויבה עתידים בפריט זה. גם טענה זו מעוררת קושי.
די לעיין באותו מסמך שערכה הכמאית לודה ביום 25.2.13 (נספח ה/11 לתצהיר אבנר) כדי להיווכח שאין בו זכר לפרשנות עתידים. אין בו רמז לתיקון שמטרתו הפחתת התשלום.
זאת ועוד, אם אכן הייתה תכלית מכתבה זה של הכמאית לודה הפחתת כמויות, מצופה היה שעתידים תראה כיצד גם פעל הפיקוח על בסיס הנחה זו. כיצד פעל לתיקון הכמויות והפחתת התשלום. ראיות לכך הרי לא הוצגו בפני המומחה.
עתידים טוענת שהמומחה אישר בעדותו שאיננו יכול "לפסול את האפשרות" שאותם 1,501 מ"א נשוא התביעה בפריט זה כבר נכללו בחשבון הסופי, אך בשלב זה של הדיון, לאחר שהמידע הוצג בפני המומחה וזה הגיע למסקנה הפוכה, לא די לה לעתידים בהצגת "אפשרות" שנפלה טעות. שומה היה עליה להציג על כך ראיות ברורות. וכאלו – איין.
אף עתידים לא הראתה איפוא שיש בסיס לטענה הכופרת בממצאי המומחה בפריט זה וטענותיה – נדחות.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 157,658 ₪.
הטענה לאיטום תפרים בתעלות (סעיף 16 (יג) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 408,676 ₪, בטענה שבצעה עבודות איטום תפרים בתעלות, בהיקף של 66,380.80 מ"א, ואלו, כך לשיטתה, גם אושרו כעבודה חריגה.
בחוות הדעת מוצא המומחה שיש לדחות הדרישה בפריט זה במלואה (סעיף 17 בחוות הדעת). מהבירור שמביא המומחה בחוות הדעת בפריט זה, מתברר שהעבודה נשוא פריט זה מתייחסת ליישומו של מסטיק חסין אש במעטפת תעלות העשן, ואשר באמצעותו מתבצעת אטימת התפרים. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על ביצוע עבודה זו על ידי התובעת אלא על זכותה לתשלום בגינה.
לפי שיטת התובעת, במפרט המקורי לא הוטלה עליה כלל החובה לבצע איטום זה, שכן מכון התקנים איננו דורש כזה איטום. אם מכון התקנים איננו דורש זאת, טענה התובעת, הרי שדרישת הפיקוח לביצוע פריט זה מהווה תוספת חריגה ובגינה יש לה הזכות לתשלום הנוסף. המומחה דחה טענה זו. המומחה מציין שלפי מפרט היצרן של לוחות הגבס בהם עשתה התובעת שימוש בעבודות האיטום, נדרש יישומו של אותו מסטיק חסין אש כחלק מההתקנה. ואם זו דרישת היצרן, הרי שהתובעת מחויבת בהתקנה כחלק מהתחייבותה המקורית ולא כתוספת ובלי כל קשר לדרישה של מכון התקנים. עבודה זו לפיכך, מציין המומחה, איננה מצדיקה תוספת תשלום , כשבכך מאמץ המומחה בפריט זה את עמדת הפיקוח. הנתבעת ועתידים, תומכות בעמדת המומחה בפריט זה.

לטענת התובעת, אין לקבל את מסקנת המומחה בפריט זה. לפי גרסתה (סעיפים 122 – 130 בסיכומי התובעת), התחייבותה המקורית הייתה לביצוע העבודות בפרויקט לפי התקנים הרלוונטיים ולפיכך, דרישה של הפיקוח לביצוע עבודה שאיננה נדרשת לפי התקן הרלוונטי, הינה עבודה חריגה ונוספת שמזכה את התובעת בתשלום ובניגוד לקביעת המומחה.
במהלך חקירתו הנגדית נשאל המומחה ביחס לעמדתו בפריט זה. המומחה הבהיר כי זכותו המלאה של פיקוח בפרויקט לעמוד על כך שעבודה תתבצע בשלמות לפי הוראות יצרן, אפילו אלו כוללות דרישות שאינן חלק מהדרישות של התקן הרלוונטי (למשל עמ' 28; ש' 18 – 23 בפרוט'). ולא זו בלבד שזו עמדה שמקובלת על המומחה, הרי שהוא מצא שכך גם הובהר לתובעת מראש על ידי הפיקוח , כך שלא הייתה זו החלטה בדיעבד (עמ' 29; ש' 11 – 13 בפרוט').
התובעת מבקשת להתבסס בפריט זה על עדותו של נעם, אלא שאף הוא הבהיר שעמדת הפיקוח הייתה כבר אז, שחובת התובעת לפעול מעבר לדרישות התקן (עמ' 89; ש' 3 – 8 בפרוט'). לא מצאתי בעדותו בסיס לסטייה ממסקנת המומחה בפריט זה.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה והתביעה בפריט זה – נדחית.
התביעה לתשלום עבור עבודות רג'י – תיקונים לטופס 4 (סעיף 16 (יד) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 53,200 ₪, בטענה שבצעה עבודות תיקונים שנדרשו לקבלת תעודת אכלוס (טופס 4) בפרויקט. התביעה מתבססת על תשלומים לעובדים על בסיס שעתי.
הביטוי "עבודות רג'י" מתייחס להסכמה על תשלום שמבוצע בתמורה לעבודה ועל בסיס הזמן שנדרש לביצועה. לפי מסקנת המומחה בפריט זה (סעיף 18 בחוות הדעת), אישר הפיקוח כי התובעת בצעה 560 שעות עבודה, ואף מצא שבחשבון שהגישה הנתבעת לעתידים קיים חיוב בגין 1,944 שעות. עוד מציין המומחה כי למרות אישור פריט זה בחשבון שהגישה הנתבעת לעתידים, לא קיים אישור דומה בהתחשבנות שבין התובעת לנתבעת. לפיכך, מצא המומחה שיש לקבל את טענת התובעת בפריט זה ולחייב את הנתבעת בתשלום, ברם לפי חישוביו החיוב ייעשה לפי תשלום של 68 ₪ לשעה (במקום 95 ₪ לשעה לפי התביעה) ולכן חייבת הנתבעת לתובעת בפריט זה סך של 38,080 ₪.
התובעת בסיכומיה (סעיף 131) מבקשת לאמץ את מסקנת המומחה בפריט זה (אם כי שוגה בטענה שהוא אישר את סכום התביעה ומתעלמת מהתחשיב השונה שערך המומחה). מכל מקום, התובעת איננה כופרת בתחשיב המומחה.
לטענת הנתבעת, שגה המומחה פעמיים בהתייחסותו לפריט זה, כאשר נקודת המוצא בבחינת הטענה (ועל כל אין הנתבעת חולקת) היא שאכן התובעת השקיעה 560 שעות עבודה בתיקונים שונים.
ראשית, טוענת הנתבעת שאין כל בסיס לחיובה בתשלום כלשהו לתובעת בגין עבודות שכלן בכלל תיקון ליקויים בעבודות שבצעה התובעת עצמה. ואכן, ספק אם יש מקום לחיוב בתשלום על תיקונים שבצעה התובעת בעבודות שלה עצמה. דא עקא, ולא הוצגה כל ראיה לכך שהעבודות נשוא פריט זה התייחסו לתיקון ליקויים בעבודות התובעת עצמה. "ליקויים" אשר נדרשו לתיקון לקראת קבלת תעודת אכלוס (טופס 4) הרי יכולים לנבוע משלל מקורות. אפשר חלקם ליקויים שבאחריות התובעת אך אפשר גם שחלקם ליקויים שאינם באחריות התובעת. אם טוענת הנתבעת שכל העבודות נשוא פריט זה התייחסו אך ורק לליקויים בעבודות קודמות של התובעת ובאחריותה הבלעדית, שומה היה עליה להציג על כך ראיות למומחה, ואם סברה ששגה – בבית המשפט. זאת לא עשתה. עיון בהתייחסות נציג הנתבעת, אופיר, לטענה זו (סעיף 32 (יא) בתצהיר אופיר) מלמד שכל שהוא טוען לו הוא שהנתבעת שילמה לתובעת את התשלומים בהתאם לאישור עתידים, "גב אל גב". אופיר לא טוען שמדובר בעבודות תיקון שאינן מזכות בתשלום. כך גם הודעת דוא"ל של נציג הנתבעת, נועם, מיום 6.5.13 (נספח ה/13 לתצהיר אבנר) מראה על חיוב בתשלום עבור עבודות התיקון. חיוב שלא היה לו מקום לו אכן דובר בתיקונים שחייבת הייתה בהם התובעת ממילא. אין לפיכך בסיס לטענת הנתבעת לפיה לא זכאית התובעת כלל לתשלום על עבודות רג' י אלו.
ושנית, טוענת הנתבעת שנפלה טעות בתחשיב המומחה, שכן הסיכום היה לתשלום בסך של 45 ₪ לשעת עבודה, ולא 68 ₪ כפי שציין בתחשיביו. מעדות המומחה מתברר שהוא ראה שיש לזכות את התובעת בתשלום עבור עבודות אלו בהנחה שאלו בוצעו על ידי "פועל לא מקצועי" ושאת הבסיס לחיוב, 68 ₪ לשעת עבודה, שאב מהחשבון הסופי. בכך דחה המומחה את הניסיון של התובעת לטעון שהחיוב צריך להיעשות לפי עלות "פועל מקצועי" גבוהה יותר ולא מצאתי ראיה לניסיון לטעון שבכך שגה (כפי שטענה התובעת). הנתבעת הציגה למומחה במהלך עדותו סעיפים שונים בחשבון הסופי, בהם החיוב נעשה לפי תשלום שעת עבודה נמוך יותר של 45 ₪ לשעה והציעה למומחה שאת החישוב יש לעשות לפי התעריף הנמוך יותר (עמ' 50 בפרוט'). עיון בפרוטוקול מלמד שהמומחה בסס את תחשיביו על חיוב בחשבון הסופי לפיו שולמו לנתבעת עבור שעות עבודה סך של 84 ₪ לשעה ומכאן גזר המומחה את התשלום המגיע לתובעת. אם סברה הנתבעת שהמקור הנכון לחישוב צריך להיות סעיף אחר, שומה היה עליה להראות זאת. לא די בהצגת "אפשרות" להתבססות על סעיף שגוי אלא שומה היה על הנתבעת להציג על כך הסבר ברור. זאת לא עשתה. ובפרט כאשר מתברר שאת התשלום עבור שעות העבודה קבלה מעתידים אך את חלקה של התובעת לא העבירה כלל.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 38,080 ₪.
התביעה לתשלום עבור עבודות רג'י – ניקוי חדרי מדרגות 4 (סעיף 16 (טו) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 12,285 ₪, בטענה שבצעה עבודות ניקוי חדרי מדרגות. גם התביעה בפריט זה מתבססת על תשלומים לעובדים על בסיס שעתי.
לפי מסקנת המומחה בפריט זה (סעיף 19 בחוות הדעת), לא נמצא בסיס לטענת התובעת שזו עבודה חריגה המזכה תוספת תשלום. המומחה מאמץ את עמדת הפיקוח, שלפיה ממילא נדרשה התובעת לבצע ניקיון כללי של חדרי המדרגות בפרויקט לקראת הדבקת פסים זוהרים, כך שאלו אינן עבודות חריגות. עוד מציין המומחה כי גם במסמכים שהוצגו אין כל ראיה לביסוס טענת התובעת שמדובר בעבודה חריגה ובסך הכל מדובר בעבודה של 4 עובדים למשך 9 שעות עבודה. מטעמים אלו מצא המומחה שיש לדחות התביעה בפריט זה. הנתבעת תומכת במסקנה זו (סעיף 45 בסיכומי הנתבעת).
לטענת התובעת שגה המומחה בהתייחסותו לפריט זה. התובעת מפנה למסמכים שהגישה (נספח ה/14 לתצהיר אבנר) ובהם אישור לביצוע העבודות, ואף לאישור נציג הנתבעת, נועם, שעבודות אלו אכן בוצעו (סעיף 132 בסיכומי התובעת). עיון במסמכים אליהם מפנה התובעת, אכן מראה שהעבודות בוצעו ובהשקעת השעות להם טוענת התובעת. עם זאת, על עצם ביצוע העבודות הרי לא הייתה מחלוקת ואישורו של נועם לביצוען (עמ' 74 בפרוט') איננו נדרש למסקנה זו.
המחלוקת הינה בשאלה אם אלו עבודות חריגות המזכות בתשלום נוסף, או שמא עבודות שממילא נכללו בעבודות התובעת. המומחה מדגיש שאין במסמכים שמציגה התובעת אסמכתא לביסוס הטענה שהוזמנה ממנה עבודה חריגה, ועיון במסמכים אליהם מפנה התובעת (נספח ה/14 לתצהיר אבנר) מראה שכל שמצוין בהם הוא "ניקיון חדרי מדרגות: הכנה לפסי מניעת החלקה". בדיוק כפי שציין המומחה. בלי שריד וזכר לאפשרות שזו עבודה חריגה המזכה בתשלום נוסף.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה והתביעה בפריט זה – נדחית.
התביעה לתשלום עבור תיקוני אש לביקורת (סעיף 16 (טז) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 55,222 ₪, בטענה שבצעה עבודות תיקון לקראת ביקורת.
התשלום לו עותרת התובעת בפריט זה מורכב מ- 5 סעיפים, חלקם מחושבים לפי שטח בו בוצעו עבודות איטום, וחלקם מחושבים לפי יחידות (כאמור בחשבון – נספח ה/15 לתצהיר אבנר).
בחוות הדעת מציין המומחה שהתביעה בפריט זה מתבססת על עבודות שבוצעו לאחר ריכוז כמויות העבודה בחשבון מיום 24.2.13, כאשר ניתן אישור לביצוע עבודות אלו ביום 28.2.13 וזו הסיבה לכך שהחשבון על עבודות אלו לא נכלל בחשבון הסופי מיום 24.2.13.
המומחה מתייחס לפריט המרכזי בדרישה זו (איטום מעברים אופקיים בהיקף של 410 יחידות ותשלום 45,100 ₪ לפי פריט 65.01.0040) ומציין שמצא פער של 328 יחידות בין האישור לתשלום. בסך הכל מצא המומחה שבפריט זה יש לזכות את הנתבעת בסך של 43,802 ₪.
התובעת טוענת שיש לקבל את עמדת המומחה, אך לתקן את התחשיב כך שתבוטל ההפחתה בכמות בגינה היא זכאית לתשלום. לתמיכה בטענה זו, מבקשת התובעת להפנות להתייחסות המומחה לדרישתה בפריט אחר (תיקונים לביקורת – סעיף 16 (ד) בכתב התביעה וסעיף 8 בחוות הדעת). טענה זו איננה ברורה. אם מדובר באותה עבודה, ולכן בכמויות זהות, לא ברור מדוע מוצגת הדרישה פעמיים. אכן, אף לא אחד מבעלי הדין טען לכפילות בתביעה, אך כיוון שהתובעת טוענת שיש לבסס את כמות היחידות על אישור שכבר ניתן, היה עליה להסביר זאת ולאפשר למומחה להתייחס לכך בעדותו. זאת לא עשתה ובחקירה של המומחה בפריט זה לא נעשה כלל ניסיון להציג לו ראיה לתמיכה בטענה לטעות בתחשיב שערך (עמ' 31; ש' 17 – 29 בפרוט') . טענת התובעת הכופרת בכמויות שצין המומחה – נדחית.
לטענת הנתבעת אין לקבל את עמדת המומחה בפריט זה. הנתבעת טוענת שאין לקבל ניסיון לכפור בקביעת הכמאי ביחס לכמויות ומיד באותה נשימה גם מלינה על כך שהכמאי לא הובא לעדות. הנתבעת מתעלמת מכך שהכמויות בפריט זה אושרו כעולה מהמסמכים שהציגה התובעת (נספח ה/15 לתצהיר אבנר) ומכך שנוכח מסקנת המומחה דווקא עליה רבץ הנטל להביא ראיות כדי לסתור את הטענה ודווקא ממנה מצופה היה שתביא לעדות את הכמאי, אם סברה שתוכל בכך לסתור את מסקנת המומחה.
עוד טוענת הנתבעת שאין לתובעת זכות לתשלום עבור תיקון ליקויים. בדומה להתייחסות לטענה דומה קודמת, אף בהקשרה של הדרישה בפריט זה לא הביאה הנתבעת כל ראיה לביסוס הטענה שזו עבודת תיקון ליקויים שאיננה מזכה בתשלום.
אף עתידים מבקשת להתערב במסקנת המומחה בפריט זה. לטענתה (סעיף 90 בסיכומי עתידים) הוטעה המומחה שכן המסמך עליו התבסס ("חשבון חלקי מס' 13 מצטבר" – נספח ה/15 בתצהיר אבנר) נושא תאריך 29.11.12 ולא התאריך המאוחר שלאחר 24.2.13 – מועד החשבון הסופי. אף שבמסמך אליו מפנה עתידים מצוין תאריך מוקדם זה, 29.11.12, אין זה מתיישב עם המועדים המאוחרים יותר הנקובים באישורים שמצרפת התובעת ושאלות בעניין זה לא הוצגו, כך שנראה שזו טעות סופר ותו לא. עוד טוענת עתידים שהתוספת בכתב הכמויות מיום 28.2.13 נכתבה בכתב יד אחר , כך שלא ניתן להתבסס עליה, אך איננה מביאה בעצמה כל הסבר אלטרנטיבי למסמך, לאישור, או לכל יתר המסמכים עליהם מתבסס המומחה.
ככלל, בפריט זה מתבסס המומחה על המסמכים הרבים שהוצגו בפניו, המסקנה אליה הגיע לא נסתרה בחקירתו הנגדית, ולפיכך אני מקבל את חוות דעתו בפריט זה.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 43,802 ₪.
התביעה לתשלום בגין איטום סביב צנרת המיזוג (סעיף 16 (יז) בכתב התביעה)
בפריט זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 64,575 ₪, בטענה שבצעה עבודות איטום סביב צנרת המיזוג.
בחוות הדעת, מציין המומחה שבתביעה זו כפילות עם התביעה שכבר התבררה לפי סעיף 16 (יב) בכתב התביעה ונדונה בחוות הדעת (סעיף 16 בחוות הדעת). המומחה מציין שלא מצא בסיס לתביעה במסמכים שהציגה התובעת ומכאן מסיק שדין התביעה בפריט זה להידחות.
עיון בסיכומי התובעת מלמד שהטענה המתייחסת לפריט זה נזנחה ואין לה התייחסות, מה גם שלמומחה לא הוצגה שאלה בהקשרו של סעיף זה ולא הוצגה טענה שתסביר את אי קבלת מסקנתו בפריט זה.
לפיכך, אני מקבל את מסקנת המומחה בסעיף זה והתביעה בפריט זה – נדחית.
וכך ניתן לסכם את ההתחשבנות שבין התובעת לנתבעת, על בסיס חוות דעת המומחה ובתיקונים שנמצא שיש לערוך בתחשיב:
בגין ביצוע מדרכים בפירים (סעיף 16 (א) בכתב התביעה) - התובעת זכאית לתשלום מהנתבעת בסך של 30,731 ₪.
בגין ביצוע קולרים בקוטר "4 ו- "6 (סעיפים 16 (ב) ו- 16 (ג) בכתב התביעה) – התובעת זכאית לתשלום בסך של 51,9 36 ₪.
בגין ביצוע תיקונים "לפי דרישת הפיקוח " (סעיפים 16 (ד) , 16 (ה) ו- 16 (ו) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין ביצוע איטום מודולרי (PMS) (סעיף 16 (ז) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין הטענה לביצוע עבודות בקומות של "נט-גז" (סעיף 16 (ח) בכתב התביעה) - ה תובעת זכאית לתשלום בסך של 193,184 ₪.
בגין הטענה לביצוע איטום זוויות בתקרת פלנום (סעיף 16 (ט) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין הטענה להתקנת שילוט בטיחות (סעיף 16 (י) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין הטענה לביצוע איטום בתעלות (סעיף 16 (יא) בכתב התביעה) – התובעת זכאית לתשלו ם בסך של סך של 45,389.50 ₪.
בגין הטענה לביצוע איטום סביב התפרים (סעיף 16 (יב) בכתב התביעה) – התובעת זכאית לתשלום בסך של סך של 157,658 ₪.
בגין הטענה לאיטום תפרים בתעלות (סעיף 16 (יג) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין התביעה לתשלום עבור עבודות רג'י – תיקונים לטופס 4 (סעיף 16 (יד) בכתב התביעה) - התובעת זכאית לתשלום בסך של 38,080 ₪.
בגין התביעה לתשלום עבור עבודות רג'י – ניקוי חדרי מדרגות 4 (סעיף 16 (טו) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בגין התביעה לתשלום עבור תיקוני אש לביקורת (סעיף 16 (טז) בכתב התביעה) - התובעת זכאית לתשלום בסך של 43,802 ₪.
בגין התביעה לתשלום בגין איטום סביב צנרת המיזוג (סעיף 16 (יז) בכתב התביעה) – התביעה נדחית.
בסך הכל, בסיכום הסעיפים לעיל, נמצא שהנתבעת חייבת לתובעת סך של 560,780.50 ₪, בצירוף מ ע"מ – 656,113 ₪ .
ההודעה לצד ג'
בכך תם בירור הטענות במחלוקות שבין התובעת לנתבעת ומשנמצא שהנתבעת חייבת בתשלום, יש לבחון את הודעה לצד ג'. לבחון אם יש בסיס לטענה שיש להשית את הסכום בו חויבה, או שמא חלק הימנו, על עתידים.
לטענת הנתבעת, ככל שימצא שהיא חייבת כספים לתובעת, וכך הרי נמצא, הרי שיש להשית על עתידים, כצד ג', את מלוא התשלום ולחייבה בתשלום לנתבעת.
לפי גרסת הנתבעת, במערכת ההסכמים המשולשת, כאשר יחסיה עם התובעת מוסדרים בהסכם המיגון, בעוד יחסיה עם עתידים מוסדרים בהסכם הגמר, עומדת לנתבעת הזכות לקבל מעתידים כל סכום בו תימצא חייבת לתובעת ובתוספת "רווח קבלן ראשי".
הנתבעת מבקשת להדגיש כי בדיקת טענות התובעת לחוב עבור עבודה שבצעה, הועברה לבדיקת הפיקוח, הזרוע הארוכה של עתידים. ככל שהעבודה אושרה על ידי הפיקוח, כי אז הייתה עתידים משלמת את תמורתה לנתבעת, והנתבעת הייתה מעבירה את התמורה לתובעת. ככל שלא אושרה עבודה על ידי הפיקוח, כי אז לא שולמה התמורה לנתבעת וממילא שגם לא שולמה לתובעת.
ככל שימצא בבירור טענות התובעת שהיא זכאית לתשלום, ומשמע שאין לקבל את קביעת הפיקוח ביחס לטענות התובעת, שהרי אז ממילא שגם עתידים חייבת בתשלום לנתבעת על אותה עבודה שנמצא שהיה על הפיקוח לאשר.
ולפיכך, טוענת הנתבעת שיש לחייב את עתידים בכל סכום בו חויבה.
עוד טרם יבחנו טענות עתידים אל מול טענות הנתבעת, יש להדגיש כי נוכח ההכרעה במחלוקות שבין התובעת לנתבעת, ברי הדבר שיש לדחות על הסף חלק מטענות הנתבעת.
נקודת המוצא שעליה מתבססות טענות הנתבעת כלפי עתידים, הינה שאותן עבודות להן טענה התובעת, ושבגינן גם נמצא שהיא זכאית לתשלום, הינ ן כאלו שנעשו כחלק מאותו הסכם הגמר. כחלק מההסכם שבין הנתבעת לעתידים ובמסגרת המפרט אותו התחייבה הנתבעת לבצע, ותמורתו התחייבה עתידים לשלם.
בפועל, במהלך בחינת טענות התובעת, התברר שחלק מהטענות להן טענה, חלק מהעבודות שנמצא שבצעה בלי לקבל תמורה, הינן בכלל עבודות שהוזמנו ממנה על ידי הנתבעת ובלי כל קשר לעתידים או להסכם הגמר.
במהלך בירור טענות התובעת, התברר שבוצעו על ידה עבודות שונות בקומות 32 – 33 בבניין אולם תמורתן לא שולמה (סעיף 16 (ח) בכתב התביעה). בתום בחינת טענות אלו, גם נמצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 193,184 ₪, בגין עבודות אלו.
דא עקא, שנמצא שכלל לא מדובר בעבודות שהוזמנו מהתובעת על בסיס הסכם הגמר. נמצא שהתביעה בפריט זה מתייחסת לעבודות שבצעה התובעת בשתי קומות בבניין, אשר הושכרו לחברה בשם "נט-גז". נמצא שמדובר בעבודות שהוזמנו מהתובעת על ידי הנתבעת (לפי סיכום שבין הנתבעת לאותה שוכרת – חברת "נט-גז"), ולא קשורות לעבודות שהוזמנו מראש מהנתבעת לפי ההסכם שבינה לבין עתידים, הסכם הגמר.
בהודעת דוא"ל שכתב נציג הנתבעת, אופיר, ביום 26.2.13 (נספח ה/7 לכתב התביעה) נאמר שאת הכמויות שבצעה התובעת בקומות אלו יש להעביר "לחשבון הסופי של המזמין (נת"גז)". כך גם התברר שלא בכדי לא מצא המומחה תיעוד לעבודה זו בהתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים, שכן מדובר בעבודה שבכלל סוכמה בנפרד בין התובעת לנתבעת.
ומשכך, חיובה של הנתבעת בתשלום עבור העבודות בפריט זה (בסך של 193,184 ₪) , איננו קשור למערכת ההתחשבנות של הנתבעת עם עתידים ודי בכך כדי לדחות את ההודעה לצד ג' בהתייחס לחיוב הנתבעת בפריט זה.
מאידך, ביחס ליתר הפריטים בגינם חויבה הנתבעת בתשלום לתובעת, נמצא שכולם מתייחסים לעבודות שבצעה התובעת כחלק מהעבודות להן התחייבה הנתבעת בהסכם הגמר, ואשר אמורות היו להיות חלק מההתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים. לחבות הנתבעת בגין עבודות אלו, מתייחסת ההודעה לצד ג'.
בכתב ההגנה שלה מפני ההודעה לצד ג', לא כופרת עתידים בתשתית העובדתית אשר הציגה הנתבעת. עתידים איננה מכחישה את התקשרותה עם הנתבעת בהסכם הגמר, גם לא את התחייבותה לשלם לנתבעת את התמורה עבור העבודות שבוצעו במסגרת הסכם הגמר, ולרבות אלו שבוצעו על ידי קבלני משנה עמם התקשרה הנתבעת, דוגמת התובעת.
ובכל זאת, טוענת עתידים שיש לדחות את ההודעה שהוגשה נגדה אפילו נמצא שהנתבעת חייבת כספים לתובעת, ואפילו נמצא שחבות זו מתייחסת לעבודות שבוצעו לפי הסכם הגמר והיה מקום לבחון אותן בהתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים.
טענה זו מתבססת בעיקרה על הסכם הוויתור.
לפי גרסת עתידים, בתום ביצוע העבודות בפרויקט, הגישה הנתבעת לעתידים "חשבון סופי". זה נבדק על ידי הפיקוח. בעקבות הבדיקה נערכו ישיבות לסיכום ההתחשבנות. בתום אותן ישיבות הושגה הסכמה על היקף ההתחשבנות. ועל יסוד כל אלו, על יסוד הסכמה זו, ערכו הצדדים את הסכם הוויתור עליו חתמה הנתבעת.
בהסכם הוויתור, הצהירה הנתבעת שאין לה, ולא תהיינה לה, תביעות כלפי עתידים. על יסוד הסכם הוויתור ובנסיבות אלו, טוענת עתידים שיש לדחות את ההודעה שהגישה נגדה הנתבעת.
לטענת הנתבעת, אין בסיס לטענה זו. הנתבעת איננה מכחישה את חתימתה על הסכם הוויתור ואת הטענות העובדתיות, בכל הנוגע למגעים שקדמו לחתימת הסכם הוויתור. עם זאת, מפנה הנתבעת להוראות הסכם הוויתור, וטוענת שאותו וויתור שלה על כל טענה הותנה בכך שעתידים תשלם לה את יתרת חובה בסך של 548,131 ₪, אלא שעתידים לא העבירה את התשלום לו התחייבה עד למועד הגשת ההודעה.
עוד טוענת הנתבעת כי בהסכם הוויתור, הוסכם כי הנתבעת תוותר על כל טענה שיש לה עצמה, לנתבעת, כלפי עתידים, אך לא הוסכם שהנתבעת תוותר על טענות שיש לאחרים, כמו התובעת, בגין מעשיה ומחדליה של עתידים. טענות כגון אלו שמעלה התובעת הרי תוקפות את החלטות עתידים, באמצעות הפיקוח מטעמה, ועל אלו לא נועד לחול כתב הוויתור. קבלת פרשנות עתידים לכתב הוויתור במצב זה, טוענת הנתבעת, לא רק חוטאת לכוונת הצדדים בחתימת כתב הוויתור אלא שתבטא ניסיון חסר תום לב של עתידים לחמוק מאחריות למעשיה ומחדליה היא.

המחלוקת שיש בין הנתבעת לעתידים איפוא, הינה המחלוקת על פרשנותו של הסכם הוויתור.
בהיעדר מחלוקת על עצם חתימתו של הסכם הוויתור ועל הנסיבות שהובילו לחתימתו, קרי: עריכת הת חשבנות על בסיס "חשבון סופי" שהגישה הנתבעת, מציג כל צד פרשנות משלו לכתב הוויתור. כך נדרשת הכרעה בין פרשנות הצדדים כאשר ניתן לחלק לשתיים את המחלוקות בהקשרו של "כתב הוויתור".
המחלוקת הראשונה – טענת הנתבעת לפיה מנועה עתידים מהתבססות על כתב הוויתור שכן היא הפרה את הוראותיו ולא שילמה לנתבעת את הסכום שנקבע במסגרתו.
המחלוקת השנייה – טענת עתידים לפיה על בסיס "כתב הוויתור" מנועה הנתבעת מהעלאת כל טענה לחיוב עתידים בתשלום נוסף, אפילו נמצאה חייבת בתשלום לקבלן משנה שלה, דוגמת התובעת.
לבסוף, ככל שימצא שאין לקבל את גרסת עתידים ולו באחת מטענות אלו, יהא צורך לערוך התחשבנות ולקבוע את הסכום שבו תחוב עתידים, בהתחשב בחוב של הנתבעת לתובעת ובטענתה ל זכות שיש לה גם לרווח קבלני על כל תשלום לתובעת.
אלו יידונו כסדרן.
לטענת הנתבעת, תהא אשר תהא הפרשנות של כתב הוויתור, אין באפשרות עתידים להתבסס על כתב הוויתור מקום בו היא עצמה הפרה את התחייבויותיה בהסכם הוויתור.
אין בין הנתבעת לתובעת מחלוקת על תוכנו של כתב הוויתור וחבותם של שני הצדדים בקיום הוראותיו.
אין בין הצדדים אף מחלוקת על כך שבעקבות חתימת כתב הוויתור, נתגלעו בין הנתבעת לעתידים מחלוקות בכל הנוגע לביצוע התשלום בסכום שנקבע בכתב הוויתור. נוכח מחלוקת זו הגישה הנתבעת תביעה (ת.א. 66472-03-16) ועתרה לחיוב עתידים בתשלום.
בנוסף, אף על כך אין מחלוקת, בתום בירור התביעה שילמה עתידים לנתבעת את מלוא הסכומים להם התחייבה (כעולה מהחשבונית מיום 4.6.18, מוצג ג/5 וכן כעולה מעדות אופיר בעמ' 152; ש' 5 – 9 בפרוט') .
על רקע עובדתי זה, טוענת הנתבעת שאין כלל תחולה להוראה בכתב הוויתור שבה היא מוותרת על כל טענה או תביעה כלפי עתידים.
לפי גרסת הנתבעת, מורה כתב הוויתור שעל עתידים לשלם לה את יתרת החוב ורק בכפוף לתשלום זה, תוותר הנתבעת על טענותיה כלפי עתידים. משמע, לפי גרסת הנתבעת, אומד דעת הצדדים בכריתת הסכם הוויתור היה כזה, שלפיו הוסכם כי ככל שלא תשלם עתידים את יתרת החוב לתובעת כי אז לא יהיה תוקף להסכם הוויתור. וכיוון שזה החוב לא שולם עד להגשת תביעה זו ורק שנים רבות לאחר מכן, אין תוקף לתניית הוויתור עליה מתבססת עתידים.
עתידים חולקת על טענה זו ומציגה פרשנות שונה לכתב הוויתור, לשיטתה, אין כל תנאי מתלה להוראה לפיה מוותרת הנתבעת על כל טענה כלפי עתידים, ואין בנסיבות העניין כדי להביא לביטול אותו וויתור שעמד ביסוד כתב הוויתור.
בין הצדדים איפוא, מחלוקת על פרשנותו של כתב הוויתור. ובמחלוקת זו באשר לאומד דעת הצדדים בחתימת כתב הוויתור, יש לפנות בראש ובראשונה ללשון כתב הוויתור. לשון שהיא המקור הראשוני לבחינת אומד דעת הצדדים.
עיון בכתב הוויתור מראה שההוראה הקובעת את יתרת חוב עתידים לנתבעת קבועה בסעיף 3 בכתב הוויתור, ומורה כך:
כי על חשבון התמורה הסופית קבלנו עד כה סך של 61,801,004 ₪ (ששים ואחד מיליון שמונה מאות ואחד אלף וארבעה שקלים חדשים) לא כולל מע"מ. ובקבלת היתרה המגיעה לנו כולל החזר יתרת עיכבון, בסך של 548,131 ₪ (חמש מאות ארבעים ושמונה אלף מאה שלושים ואחד שקלים חדשים), לא כולל מע"מ קבלנו את מלוא שכר ההסכם, כהגדרתו בהסכם.
די לעיין בלשונו של כתב הוויתור, כדי להיווכח שאין היא מתיישבת עם גרסת הנתבעת.
ראשית, אין בהוראה זו בכתב הוויתור, ואף לא בכל סעיף אחר בכתב הוויתור, הוראה המתנה את הסכמת הנתבעת לוויתור על כל טענה בתשלום יתרת החוב. למעשה, נראה מהוראה זו שהצדדים הפרידו בין ההסדר הכולל לוויתור וסילוק כל הטענות, לחובת עתידים בתשלום. כל שניתן למצוא בסעיף זה, הינה ההסכמה לפיה יתרת התשלום לה זכאית הנתבעת הינו בסכום שנקבע.
ושנית, אין בהוראה זו אפילו מועד קצוב להעברת התשלום לנתבעת. כל שיש בהוראה זו הינה הסכמה על יתרת הסכום המגיע לנתבעת. לא על המועד והתנאים שרק בהתקיימם גם יועבר הסכום. ובהיעדר מועד קצוב או תנאים לתשלום, לא ברור הבסיס עליו נסמכת טענת הנתבעת.
זאת ועוד, מקור אפשרי נוסף לפרשנותו של כתב הוויתור הינו התנהגות הצדדים עובר לחתימתו. ובמקרה זה, אף שהנתבעת מלינה על אי תשלום יתרת החוב ואף טוענת שלכך נקטה בהליך משפטי נגד עתידים, מתברר שהנתבעת לא בטלה את כתב הוויתור מעולם. הרי אם, לשיטת הנתבעת, הפרה עתידים את התחייבותה בכתב הוויתור ולא שילמה את יתרת החוב, ולכן גם הנתבעת לא כבולה להסכמות בכתב הוויתור, ניתן היה לצפות שתימסר הודעה לביטול כתב הוויתור. ביטול מוחלט ואפשר שגם ביטול ההתחשבנות שבמסגרתו. הנתבעת איננה טוענת שבקשה לבטל את כתב הוויתור.
בסיכומיה, טוענת הנתבעת שהגישה בלית ברירה תביעה נגד עתידים ובמסגרתה עתרה לחיוב עתידים בתשלום יתר ת החוב לה התחייבה (ת.א. 66472-03-16). עוד טוענת הנתבעת שתביעה זו התקבלה, ובפסק דין מיום 3.6.18 חויבה עתידים בתשלום ואף נמתחה עליה ביקורת. דא עק א, שלא ברור מה לתביעה זו ולפסק דין זה ולמחלוקות על פרשנותו של הסכם הוויתור. הנתבעת לא טענה לקשר כלשהו בין התביעות, לא בקשה לעכב את בירור תביעה זו בטענה להליך תלוי ועומד, ואף לא טענה למעשה בית דין על בסיס אילו מהקביעות בפסק הדין האחר.
למעשה, יש טעם לפגם בניסיון הנתבעת להביא בסיכומיה ציטוט מפסק הדין בתיק הנוסף (סעיף 59 בסיכומי הנתבעת) לאחר שכבר במהלך הדיון נדחתה בקשתה להציגו כראיה (החלטה מיום 13.9.18) ונוכח ההלכה שלפיה "פסק דין אינו מהווה ראייה למסקנות ולממצאים שבו במשפט אחר – פלילי או אזרחי – אלא אם נקבע בחוק במפורש אחרת... ככלל, אפוא: פסק דין אזרחי – לא ישמש כראיה במשפט אזרחי אחר (להבדיל מבסיס להשתק פלוגתא)" (י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי), עמ' 1574 (תש"ע – 2009)) .
בסך הכל, נראה שבין הנתבעת לעתידים נתגלעה מחלוקת באשר להתחייבויות שלאחר חתימת כתב הוויתור, והקשר שבין חובת עתידים בתשלום הסכום אשר הוסכם ונקבע בכתב הוויתור, לחובות שייחסה עתידים לנתבעת לאחר חתימת כתב הוויתור. כתב הוויתור הרי קובע במפורש חובות שעל הנתבעת לקיים לאחר חתימתו, התחייבויות "להשלמת העבודות, לתקופת הבדק, ולביצוע התיקונים הנדרשים" (סעיף 4 בכתב הוויתור). מחלוקות אלו הובילו להליך משפטי, אך בשום שלב לא נטען לביטול כתב הוויתור, וכאמור, בסופו של יום שילמה עתידים לנתבעת את מלוא התשלום לפי כתב.
בהיעדר בסיס בכתב הוויתור לקשר שבין הצהרת הנתבעת לוויתור על טענות ולמועד התשלום לו התחייבה עתידים, כאשר כלל לא נטען לביטול כתב הוויתור, וכאשר התברר שבסופו של יום שילמה עתידים את מלוא התשלום בו חויבה – טענת הנתבעת שלפיה לא נכנס הוויתור לתוקף או לאי קיום "תנאי" לכניסתו לתוקף – נדחית.
לאחר שנקבע כי כתב הוויתור תקף ומחייב את הנתבעת ואת עתידים, יש לבחון את טענת עתידים שלפיה חוסם כתב הוויתור את הנתבעת מפני האפשרות לטעון לחיוב עתידים בתשלום בגין עבודות התובעת.
לפי גרסת עתידים, בכתב הוויתור הצהירה הנתבעת והתחייבה באשר לתמורה שהיא מבקשת מעתידים בגין העבודות שבצעה בפרויקט, ועל כך הוסיפה והתחייבה כי פרט לתמורה הסופית שהוסכמה – אין לה ולא יהיו לה תביעות נוספות נגד עתידים. הצהרה והתחייבות זו, טוענת עתידים, מבטאת הסכמה לסיום מוחלט וסופי של ההתחשבנות בין הנתבעת לעתידים, וחוסמת את הנתבעת מפני העלאת דרישות חדשות לתשלום אפילו מתברר שחויבה בתשלום למי מקבלני המשנה שלה דוגמת התובעת. לפיכך, טוענת עתידים, על יסוד כתב הוויתור יש לדחות את ההודעה לצד ג'.
מאידך, לפי גרסת הנתבעת, יש לפרש את כתב הוויתור ככזה שמסדיר את ההתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים בלבד, אך לא ככזה שנועד לחול להדיפת תביעות של צדדי ג' דוגמת התובעת, ואשר מתבססות על החלטות של עתידים עצמה. טענ ות התובעת, כך מבקשת להדגיש הנתבעת, הרי מבקשות לתקוף את החלטות הפיקוח. זה שפעל בשם עתידים. אם מתברר שיש ממש בטענות אלו, שנפלו טעויות בהחלטות הפיקוח ובגינן יש חבות בתשלום נוסף, הרי שהתביעה מתבססת על מחדלי עתידים ולא יתכן שתידחה על בסיס כתב הוויתור. הא ראיה, טוענת הנתבעת, שאין בכתב הוויתור הוראה מפורשת המחילה אותו גם על תביעות אפשריות של קבלני משנה בפרויקט.
אף ביחס למחלוקת זו, יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בחתימת כתב הוויתור ולבצע הליך פרשני לאיתורו של אומד דעת זה.
בביצוע פרשנות זו, יש לשים לב למהותו הייחודית של המסמך המבטא את הסכמות הצדדים, בהיותו "כתב וויתור".
חדשות לבקרים נוהגים צדדים להגיע לכדי הסכם הממצה את מכלול המחלוקות שנתגלעו ביניהם וקדמו לעת חתימתו. מסמך שכזה, עשוי לזכות לכותרות שונות כאשר הכינויים "הסכם פשרה" או "כתב וויתור" הינם רק דוגמא לכאלו כינויים. ויהא הכינוי אשר יהיה, תהיה הכותרת אשר תהיה, הסדר בין צדדים למיצוי והסדרת המחלוקות שנתגלעו ביניהם הינו חוזה המחייב את הצדדים לכל דבר ועניין וככל חוזה הרי שהוא שריר וקיים אלא אם כן הוכח כי הוא בטל או שנפל פגם בכריתתו המצדיק את ביטולו (ע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ (4), 533, 538).
למעשה, הסכם כזה הממצה מכלול מחלוקות שנדונו, הינו הסכם של פשרה. הצדדים מעלים לבירור את המחלוקות שנתגלעו ביניהם, ובוחרים בהסדר ליישובם. הסדר שבדרך כלל יש בו ביטוי לפשרות שעשו. כל צד ושיקוליו הוא.
ונשמת אפה של פשרה, הינה הוודאות שבכך נמנע הצורך לברר סכסוך בעתיד. כך גם נפסק:
מהי פשרה? בלי למצות, נראה לי, כנקודת מוצא נוחה לדיון, כי ניתן להגדיר פשרה כ"הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם"... באופן דומה, אומרים פרידמן וכהן כי "בפשרה יש משום 'קניית סיכון' או 'קניית דין'. סיכון זה יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. טבעי הדבר שבתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב ובמגמה לסיים את הסכסוך" (בספרם הנ"ל [32], בעמ' 736). בהתאם לתיאור זה, אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לעניין נושא הפשרה... מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה. (ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אליאס אטראש ואח' פ"ד נ"א (1) 577, פסקה 11)
אם כך, הסכם פשרה מביא לביטוי את רצון הצדדים לשים סוף לבירור המחלוקות ביניהם ולמנוע תביעות נוספות. עובר לחתימתו של הסכם פשרה מחזיק כל צד בטענות ודרישות, אך בחתימתו על הסדר הפשרה הוא מוותר על דרישותיו כנגד וויתור של הצד השני, ובשאיפה הדדית לשים סוף למחלוקות. כך ככלל. ולפי טענת עתידים – כך גם במקרה דנא.

עיון בכתב הוויתור מראה כי הוא ערוך כמכתב של הנתבעת המופנה לעתידים.
בפתיח לכתב הוויתור מובהר כי הנתבעת מתכבד להגיש לעתידים "את החשבון הכולל והסופי" בגין הפרויקט, ובסעיף הראשון של כתב הוויתור מובא "הסכום הכולל והסופי" שהנתבעת מבקשת בתמורה לביצוע העבודות בפרויקט.
בהמשך להבהרת תכלית המסמך והסכום הסופי, מצהירה הנתבעת כך בפסקה 2 של כתב הוויתור:
כי פרט לתמורה הסופית, כמפורט בחשבון הסופי המאושר על ידי המפקח כאמור, אין לנו ולא תהיינה לנו כל תביעות ו/או דרישות ו/או טענות מכל סוג שהוא כלפי המזמין ו/או כלפי אלה הבאים מכוחו או מטעמו, לרבות תביעות ו/או דרישות ו/או טענות כספיות או אחרות, בגין ההסכם ו/או בגין ביצוע העבודות ו/או כל הכרוך בהם ו/או הנובע מהם."
מושכלות יסוד של דיני החוזה המה, כי כאשר בפרשנות חוזה עסקינן, "לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו" ובנוסף לכך, "קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה על רקע הקשרו הכללי" (ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' אנטונינה לברינצ'וק [פורסם בנבו] 8.8.18).
אם כך, כאשר לשון החוזה ברורה על פניה, הרי חזקה שהיא משקפת את אומד דעתם.
ובמקרה דנא, לשון כתב הוויתור אכן ברורה על פניה. הנתבעת מצהירה שלדידה סכום החשבון הסופי המאושר, זה שנקבע בפתיח של כתב הוויתור, הוא הוא הסכום המסיים את ההתחשבנות שלה עם עתידים. ועוד מוסיפה ומצהירה הנתבעת כי באישור סכום זה, היא מוותרת על כל ותביעה ודרישה נוספת מעתידים בקשר עם הפרויקט.
הלשון הרחבה בה נקטו הצדדים מתיישבת עם גרסת עתידים, ומתיישבת אף עם התכלית היסודית של כתבי וויתור והסדרי פשרה – ודאות של שני הצדדים שבכך תם בירור המחלוקות ביניהם. ובמקרה של הנתבעת ועתידים – תמה ההתחשבנות בכל הנוגע לעבודות שביצעה הנתבעת.
כאמור, טוענת הנתבעת שהסכמה זו לא נועדה לחול מצב בו לאחר כריתת כתב הוויתור יבוא צד ג' ויתקוף את החלטת הפיקוח, ויתבע תשלום נוסף בגין עבודות שבוצעו במסגרת הפרויקט.
טענה זו מעוררת קושי.
ראשית, אין בלשונו של כתב הוויתור סייג כזה לו טוענת הנתבעת. אין בכתב הוויתור כל הוראה המתנה את ההצהרה על היעדר טענות בתביעות שאפשר ויגיש צד ג'.
ושנית, טענה זו איננה עולה בקנה אחד עם התנהלות הנתבעת עצמה עובר לחתימתה את כתב הוויתור.
כפי שעולה מהראיות שהוגשו, ועל כך לא חלקה הנתבעת כלל, עובר לחתימת כתב הוויתור ידעה הנתבעת גם ידעה כי בכוונת התובעת להגיש תביעה בטענה לחוב על העבודות שבצעה בפרויקט.
ביום 18.11.13, כשנה טרם חתימת כתב הוויתור, הודיע הפיקוח לנתבעת כי הוא דוחה את כל טענות התובעת לתשלום נוסף בגין העבודות שבצעה בפרויקט (נספח 4 לתצהיר מר ינוביץ מטעם עתידים). מנהל הנתבעת, אופיר, הודה שהיה מודע לעמדת הפיקוח ביחס לטענות התובעת (עמ' 144; ש' 13 – 20 בפרוט').
ביום 29.9.14 העבירה עתידים לנתבעת טיוטה של "חשבון סופי" (נספח 3 לתצהיר זינגר). פנייה זו הביאה להתדיינות ובירורים בין הנתבעת לעתידים בקשר עם החשבון הסופי. זו כללה גם ישיבה שנערכה ביום 11.12.14 (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח 5 לתצהיר זינגר). משמע, מרגע שהעבירה עתידים לנתבעת נוסח של חשבון סופי, ועד לחתימת כתב הוויתור ביום 28.12.14, עמדו לנתבעת 3 חודשים לבדוק, להעיר, להתייחס ולבסוף – להסכים על סיכום ההתחשבנות.
כשנה קודם לכן, ביום 21.1.14, הודיעה התובעת לנתבעת בכתב בזו הלשון (נספח ד' לתצהיר אבנר):
אופיר, בקר טוב, לעניין תגובתו של אילן זינגר, אנו נתקלים שוב באטימות והכחשה חסרת הגיון. חברת סגיב לא מקבלת התייחסות לחשבון והחליטה לפנות לתביעה משפטית..."
כך מתברר כי הנתבעת ידעה שהתובעת איננה משימה עם עמדת הפיקוח ועומדת על הטענה שקופחה והיא זכאית לתשלומים נוספים על העבודות שבצעה.
מנהל הנתבעת, אופיר, לא הכחיש את מודעותו לעמדת התובעת (למשל בעדותו בעמ' 144 – 145 בפרוט') ואף אישר בעדותו שבקש את התובעת להמתין עד להשלמת עריכת החשבון הסופי של הנתבעת עם עתידים (עמ' 146; ש' 7 – 8 בפרוט').
אם כך, הובהר שבעת עריכת החשבון הסופי בין הנתבעת לעתידים, בעת שנערך ונחתם כתב הוויתור, ידעה גם ידעה הנתבעת שהיא עומדת בפני תביעה של התובעת בקשר עם העבודות שבצעה. ידעה, ובכל זאת השלימה את הדיונים על החשבון הסופי וחתמה על כתב הוויתור.
בדומה לתובעת, העסיקה הנתבעת קבלני משנה נוספים בביצוע העבודות להן התחייבה כלפי עתידים ומן הסתם התחשבנה בקשר עם עבודות אלו עם כל אותם קבלני המשנה שפעלו מטעמה. לשונו של כתב הוויתור איננה מחריגה "תביעות מפתיעות" של מי מאותם קבלני משנה מולם עבדה הנתבעת. קל וחומר שלא ניתן לטעון לכזו החרגה מקום בו אין מדובר כלל "בהפתעה". מקום בו הנתבעת ידעה על חשיפתה לתביעה שכזו מצד התובעת.
אין מנוס מהמסקנה כי הנתבעת הייתה ערה לכך שהתובעת עלולה להגיש תביעה לתשלום על העבודות שבצעה, ובחרה להשלים את ההתחשבנות עם עתידים למרות אפשרות זו. כי הנתבעת לקחה על עצמה את הסיכון שתימצא נאלצת לערוך התחשבנות מול התובעת, לאחר שהשלימה את ההתחשבנות שלה מול עתידים.
מן הסתם, כך החליטה הנתבעת משיקולים מסחריים שלה, אך יהיו שיקוליה אשר יהיו – בהיעדר כל אמירה מסייגת או מחריגה בכתב הוויתור, וכאשר הנתבעת ידעה על האפשרות שתימצא נתבעת על ידי התובעת – לא ניתן לקבל את הטענה שבמצב זה אין תחולה לכתב הוויתור.
לטענת הנתבעת, הסכמתה לחשבון הסופי וחתימתה על כתב הוויתור, נעשו בהסתמך על עמדת עתידים (באמצעות הפיקוח) לדחיית טענות התובעת. טענה זו איננה ברורה. אפשר שהנתבעת הסכימה לחשבון הסופי מול עתידים בהנחה שטענות של התובעת, ככל שיועלו ויתבררו, גם תדחנה. אך אין כל טענה שעתידים הייתה שותפה לכזו הסכמה ואין כל רמז בכתב הוויתור לכזו הסכמה מצד עתידים. הסתמכות הנתבעת על עמדת הפיקוח ביחס לטענות התובעת בטאה סיכון שנטלה על עצמה, אך אין בכך כדי להשליך על פרשנות כתב הוויתור ונפקותו.
עוד טוענת הנתבעת שמנכ"ל עתידים במועד הרלוונטי, גב' אלקה אילני, הייתה מודעת לטענות התובעת בזמן אמת, טרם נחתם כתב הוויתור, וכי קבלת פרשנות עתידים לכתב הוויתור תביא לכך שעתידים תתעשר על חשבון הנתבעת. גם שתי טענות אלו אינן ברורות. לא ברור כיצד מודעות עתידים למחלוקות שנותרו לא פתורות בין הנתבעת לבין מי מקבלני המשנה שלה, גם התובעת, משליכות על ההתחשבנות שבין הנתבעת לעתידים. עתידים הרי לא הייתה צד להסכמים אלו ולא נטען שהיא צריכה להיות צד שכזה. לו סברה הנתבעת שיש מקום לסייג את כתב הוויתור בכזו התחשבנות, שומה היה עליה לעמוד על כך בעריכת כתב הוויתור וכך הרי לא עשתה. מודעות עתידים למחלוקת אפשרית בין הנתבעת לקבלני משנה שלה בקשר עם הפרויקט, איננה יכולה לבסס טענה לאי תחולת כתב הוויתור שאיננו מכיל כל סייג שכזה.
כך גם הטענה לאפשרות של התעשרות עתידים על חשבון הנתבעת אם יינתן תוקף לכתב הוויתור. כאשר עתידים איננה צד להתחשבנות שבין הנתבעת לקבלני המשנה שלה, בדיוק כשם שאיננה צד לחבות הנתבעת בתשלום שכר לעובדיה על העבודות שבצעו בפרויקט, אין כל יסוד לטענה שעתידים התעשרה "על חשבון" הנתבעת. נראה שלא בכדי לא עושה הנתבעת כל ניסיון לפרט ולהסביר כיצד מחלוקת פרשנית זו מקיימת יסוד מיסודותיה של עילה זו.
כך ניתן לסכם בירור מחלוקות אלו שבין הנתבעת לעתידים.
נקודת המוצא הראשונה לבירור טענות הנתבעת בהודעה לצד ג', הינה שהיסוד ההכרחי לבירור חבות עתידים בתשלומים בהם חויבה הנתבעת כלפי התובעת, הינה שמדובר בעבודות שהיוו חלק ממפרט העבודות שהזמינה עתידים מהנתבעת.
כבר בשלב ראשוני זה, לא היה מנוס מדחיית טענות הנתבעת ביחס לאותו חלק מהתשלום בו חויבה כלפי התובעת, ואשר נמצא שכלל לא היווה חלק מהעבודות שבוצעו עבור עתידים לפי הסכם הגמר.
לאחר שהובהר שבהתחשבנות שבין הנתבעת לתובעת חויבה הנתבעת בתשלום עבור עבודות שהזמינה מהתובעת עבור שוכר של חלק מקומות הבניין (חברת נט-גז) בסך של 193,184 ₪, די בכך כדי לדחות את ההודעה לצד ג' ביחס לחלק זה של החיוב.
נקודת המוצא השנייה בבחינת טענות הנתבעת בהודעה לצד ג', הינה חבותן ההדדית של הנתבעת ושל עתידים בקיומן של ההסכמות לפי כתב הוויתור. אותו מסמך שמבטא סיכום ההתחשבנות שביניהן והצהרת הנתבעת במסגרתו שלפיה היא מוותרת על כל תביעה כלפי עתידים.
הנתבעת טענה שאין היא מחויבת לכל וויתור שכזה, שכן עתידים עצמה לא קיימה את הסכם הוויתור ונמנעה מתשלום הסכום לו התחייבה עד שהנתבעת נאלצה להגיש בגינו תביעה נפרדת. טענה זו נדחתה כאשר התברר שאין בכתב הוויתור כל ניסיון לקשור את ההסכמה לוויתור על תביעות עם עיתוי תשלום יתרת החוב שהוסכמה. כך שבעתיים כאשר התברר שלמרות הטרוניות שהעלתה הנתבעת, לא הועלתה כל טענה לביטול הסכם הוויתור או ההתחשבנות במסגרתו.
הנתבעת טענה שאין היא מושתקת בגין כתב הוויתור, שכן הוא לא נועד לחול במצב בו מוגשת ומתקבלת תביעה של קבלן משנה, שהיא תקיפה ישירה של החלטות הפיקוח ביחס לעבודות שבוצעו. גם טענה זו נדחתה.
התברר שטענה זו איננה מתיישבת עם לשונו של כתב הוויתור, הכוללת ויתור גורף על כל טענה עתידית ובלי כל סייג המתייחס להתחשבנות שבין הנתבעת לקבלני משנה שלה.
התברר שטענה זו איננה מתיישבת עם תכליתו הברורה של כתב הוויתור – סופיות לבירור המחלוקות בקשר עם החשבון הסופי שהגישה הנתבעת.
התברר שטענה זו איננה מתיישבת עם התנהגות הנתבעת, אשר בעת עריכת כתב הוויתור הייתה מודעת לכך שבכוונת התובעת לבוא עימה חשבון על עבודות שלטענתה בצעה, ובכל זאת בחרה הנתבעת להגיע להסכמות עם עתידים, לקבל ממנה כספים, ולהימנע מלכלול סייג כלשהו בקשר לכך בכתב הוויתור.
למעשה, ממכלול הנסיבות נראה שהנתבעת החליטה ליטול על עצמה את הסיכון שתימצא נדרשת לבוא חשבון עם התובעת, ומשיקוליה היא בחרה להשלים את בירור ההתחשבנות מול עתידים בטרם הושלם בירור טענות התובעת. אם בסופו של יום נמצא שהנתבעת חויבה בכספים כלפי התובעת ואיננה יכולה עוד לבוא חשבון עם עתידים – אין לה להלין על כך אלא על עצמה.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
סיכום
בתום בירור התביעה נמצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום לתובעת, תשלום שעקרו מתבסס על חוות דעת המומחה ביחס לפריטי עבודה שונים שבצעה התובעת, בלי שתמורתם תשולם לה.
נקודת המוצא בבחינת טענות אלו הייתה שלא בנקל תיעשה סטייה ממסקנות המומחה, ובכל זאת, נמצא שיש מקום לסטייה שכזו בכמה מהסעיפים בחוות הדעת.
כך נדחתה טענת הנתבעת לדחייה של התביעה על רקע סעיף "גב אל גב" בהסכם המיגון, טענה אשר לא התיישבה עם ההסכמות בהסכם המיגון וביטאה ניסיון, לא ראוי, לחסום את התובעת אפילו מהאפשרות לברר את טענותיה.
סיכום ההתחשבנות על בסיס עקרונות אלו ובבחינת פריטי התביעה אחד לאחד, הביא לכך שחבות הנתבעת מסתכמת בסך של 560,780.50 ₪, ובצירוף מע"מ – 656,113 ₪.
נוכח הכרעה זו, נבחנה ההודעה לצד ג'. בבחינה זו נמצא שיש לדחות על הסף את אותו חלק מהסכום בו חויבה הנתבעת, ואשר בכלל התבסס על עבודה שבוצעה על ידי התובעת בהזמנת הנתבעת ולא כחלק מהסכם הגמר מול עתידים, עבודה בקומות חברת "נט-גז".
עוד נמצא בבחינה זו של ההודעה לצד ג', שאין בסיס לטענת הנתבעת לביטול אותו סעיף בכתב הוויתור בו היא מוותרת על כל תביעה כלפי עתידים. טענה זו התבססה על עיכוב בתשלום הסכום הסופי לו התחייבה עתידים, אך נמצא שאין כל הוראה המבטאת הסכמה לקשר בין מועד התשלום לתוקפו של כתב הוויתור או לעצם חבות הנתבעת באותו וויתור.
ולבסוף, נמצא שלפי כתב הוויתור אכן ויתרה הנתבעת על כל תביעה כלפי עתידים בקשר עם ההתחשבנות בפרויקט. ויתור גורף המבטא את השאיפה ההדדית לשים סוף למחלוקות בקשר עם החשבון הסופי. ויתור שנטלה הנתבעת על עצמה מתוך מודעות מלאה לתביעה הצפויה של התובעת, כאשר הנתבעת מסתירה מעתידים את התביעה הצפויה ומסתירה מהתובעת את כוונתה לטעון שהיא חסומה מפני בירור טענותיה. ויתור שמבטא סיכון שנטלה על עצמה הנתבעת משיקוליה היא. סיכון שהתממש.
לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 656,113 ₪.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.
ההודעה לצד ג' – נדחית.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין תביעה זו, לרבות מלוא חלקה של התובעת בשכר המומחה, ומלוא אגרת בית המשפט, ובנוסף לכך גם תישא בשכר טרחת פרקליטי התובעת בסך של 50,000 ₪.
הנתבעת תישא בהוצאות עתידים בגין תביעה זו. בשים לב לקשר שבין עתידים לפיקוח, אינני מוצא מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות עתידים בגין שכר המומחה. הנתבעת תשיא בשכר טרחת פרקליטי עתידים בסך של 30,000 ₪.
ניתן היום, י"ד אדר תש"פ, 10 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.