הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25095-04-11

בפני
כבוד ה שופטת כוכבה לוי

תובעים

מט"ח 24 בע"מ
על ידי באי כוחה עו"ד עופר פירט ושי אילת

נגד

נתבעים

עאטף קראוואני
על ידי בא כוחו עו"ד אמיר בירמן

פסק דין
ראשיתה של התביעה שבפני כתביעה שטרית אשר נסובה סביב שיק מס' 012, משוך על ידי הנתבע, עאטף קראוואני (להלן: "עאטף") לפקודת התובעת מחשבונו הפרטי בבנק לאומי, ע"ס של 237,700 ₪. זמן פירעון השיק הינו 25/12/10 (להלן: "השיק"). השיק חולל על ידי הבנק מסיבה של "אין כיסוי מספיק" . בעקבות חילול הצ'ק פתחה חברת מט"ח 24 בע"מ (להלן "החברה") בהליכי הוצאה לביצועו במסגרת תיק הוצאה לפועל שמס' 01-XX643-11-6.
הנתבע הגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר ביום 10/4/11, אשר הועברה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל לדיון בבית המשפט השלום בת"א.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 11/10/11, ניתנה לעאטף רשות להתגונן והתביעה החלה להתברר בהליך של סדר דין רגיל.
מערכת היחסים בין הצדדים
בעקבות פגישות עם נציגי החברה שעיסוקה בתחום המסחר במטבע חוץ וסחורות, התקשר עאטף ביום 31/5/09 בהסכם עם התובעת לפתיחת חשבון שיאפשר לו בי ן היתר לבצע עסקאות חליפין במטבע חוץ לרבות עסקאות חליפין עתידיות במטבע חוץ ובמכשירים פיננסיים נגזרים בלבד (להלן: "המסחר").
הסכם ההתקשרות מפרט את התנאים למסחר מקוון באתר החברה. החברה אף הדריכה את עאטף בתחום המסחר במט"ח, בין אם בפגישות אישיות עם עובדי החברה ובין אם בקורס הדרכה במשרדי החברה.
על מנת לאפשר לו ביצוע מסחר בחשבונו העביר עאטף כספים לטובת הפקד ה בחברה, אשר שימשו אותו לביצוע עסקאות שונות בשערי חליפין של מטבעות.
זאת לציין כי העסקאות בוצעו במינוף ( Leverage) גבוה שמאפשר לסוחר מצד אחד לגרוף רווחים גבוהים יותר באמצעות ביצוע עסקאות בסכומים גבוהים ומצד שני די בהפסד מזערי על מנת להביא לסגירת החשבון והפסד הכספים שהושקעו על ידי הסוחר.
כחלק מהסכם ההתקשרות והתנאים לביצוע העסקאות דרשה החברה שיופקד בידיה שיק דחוי שנועד לשמש כערבון- ביטחון להבטחת זכויותיה של החברה בין אם לפירעון חובות שכבר נוצרו בחשבון ובין אם לצורך הבטחת עסקאות עתידיות שיבוצעו בחשבון.
ביום 18/12/09- כ-7 חודשים לאחר ההתקשרות הראשונית עם התובעת , מסר עאטף לחברה שיק ע"ס 262,000 ש"ח (להלן: "השיק הראשון") .כנגד מסירת השיק הונפק עבורו "אישור קבלת המחאות לביטחון מס' 0064" ובו צוינו פרטי השיק וכן נכתב בסיפא לאישור כי "היה וההמחאה/ות יופקד/ו בבנק. יזוכה חשבונו של קראווני עאטף בחברתנו שמספרו:............ ותוצא קבלה בהתאם."
בשיק הראשון לא נעשה שימוש על ידי החברה והוא הוחלף ביום - 28/7/10 למעלה משנה לאחר ההתקשרות הראשונית - בשיק אחר ע"ס 237,700 ש"ח, הוא השיק נשוא התובענה שבפניי.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר למסירת השיק לחברה.
גרסאות הצדדים לעניין עיסקת היסוד - נסיבות מסירת השיק הן העומד ות בבסיס התובענה שבפניי.
תמצית טענות החברה
לטענת החברה , בעקבות יתרת חוב שנוצרה בחשבונו של עאטף, בשל דרישתה למסירת שיק עם תאריך פירעון מאוחר יותר מהשיק הראשון בוצעה החלפת השיק הראשון וזאת על מנת להימנע מהפקדת השיק הראשון שנמסר לה וכתנאי להמשך ביצוע עסקאות בחשבונו .
אין חולק כי ביום 4/5/10, הקפיאה החברה את פעילות הנתבע עאטף בחשבונו בשל יתרה שלילית בגובה של למעלה מ – 80,000 דולר ארה"ב.
לאחר שהתקיימו מס' שיחות בין עובדי החברה ועאטף, הוא מסר – כאמור כעבור כחודשיים מהקפאת חשבונו , ביום 28/7/10 את השיק נשוא התביעה לחברה.
עוד נטען כי במקביל למסירת השיק, קיזזה החברה מיתרת החובה של עאטף סך של 21,000 דולר ארה"ב, כמחווה של רצון טוב ולבקשתו של עאטף ובשל רצונה של החברה להמשיך פעילות מסחר של עאטף בחברה.
ביום 21/7/10 נפתח חשבון למסחר על שם אימאן, בנו של עאטף, (להלן: "חשבון אימאן") אשר בו ניתן לעאטף ייפוי כוח לביצוע פעולות בחשבון.
כל זאת בנסיבות בהן הפעילות בחשבונו של עאטף הוקפאה ביום 4/5/10, בשל חובו לחברה. לטענת החברה מכוח ייפוי הכוח שניתן לעאטף בחשבון של בנו, הוא ביצע בירורים שונים אל מול עובדי החברה בנוגע לחשבון אימאן.
לטענת החברה היה עאטף מודע לחובו לחברה ולא העלה כל טענה בפני החברה גם לאחר שהוקפאה הפעילות בחשבונו ולאחר שהמשיך לפעול א ל מול החברה בעת שביצע בירורים שונים בחשבון אימאן.
רק בחלוף הזמן ומשלא עלה בידו לפרוע את חובו, הוצג השיק נשוא פסק דין זה לפירעון וכאמור חולל על ידי הבנק הנמשך .
תמצית טענות עאטף.
לטענת עאטף השיק נשוא התביעה שלפניי נימסר כשיק ביטחון בגין שתי עסקאות במט"ח שביצע עאטף, אלא שלטענתו עסקאות אלו "נמחקו" על ידי החברה.
העסקאות אותן ביקש לבצע עאטף בחודש מאי 2010 היו: עסקה במטבע הדולר הניו זילנדי ועסקה נוספת בדולר אוסטרלי.
שיק הביטחון נימסר לבקשת מנכ"ל החברה, רפי כהן וערכו היה שווה ל – 61,500 דולר ארה"ב .זאת למקרה שהעסקאות לא יצלחו ויגרמו לעאטף הפסדים.
לטענת עאטף, נמסר שיק הביטחון כבטוחה רק לעסקאות אלו , בנפרד מהתנהלות החשבון למסחר . דהיינו הוסכם לטענתו ש החברה תהא רשאית להיפרע מהשיק לביטחון רק בקשר עם כישלון עסקאות אלו ולא בגין חובות אחרים אם קיימים בחשבון המסחר.
לטענת עאטף נמחקו עסקאות אלו ממערכת המסחר על ידי החברה באופן לא ברור .בכך הסבה החברה הפסדים לעאטף וגרמה לחוב הנטען.
מאחר ששיק הביטחון ניתן להבטחת עסקאות אלו אשר נמחקו כאמור על ידי החברה, הרי שלא השתכלל התנאי לפירעון השיק שניתן כאמור כשיק ביטחון.
לגרסת הנתבע בוצעה עסקת הדולר הניו זילנדי ביום 12/5/10 באמצעות מתן הוראה עתידית לקניית 6 מיליון דולר ניו זילנדי כנגד דולר ארה"ב. במסגרת ההוראה נקבע כי קניה תבוצע בעת ששער הדולר הניו זילנדי יהיה 0.6578 .בנוסף הוזנה הוראה "לקיחת רווח" (TAKE PROFIT או TPׂ) שהינה למעשה הוראת מכירה אוטומטית כאשר השער יהיה 0.7558.
לטענת עאטף העסקה בוצעה ביום 25/5/10 כאשר השער הגיע ליעד שנקבע לקניה, אלא שביום 8/10/10 כאשר הגיע השער לערך של 0.7563, גבוה משער היעד שנקבע למכירה אוטומטית ברווח, התברר לעאטף שהעסקה במלואה נמחקה ממערכת המסחר כלא הייתה ובכך נמנע מעאטף הרווח בגין העסקה (להלן: "עסקת הדולר הניו זילנדי").
עסקת הדולר האוסטרלי נעשתה ביום 25/5/10 באמצעות מתן הוראה עתידית לקניית 10 מיליון דולר אוסטרלי כנגד דולר ארה"ב. במסגרת ההוראה נקבע כי הקניה תבוצע בעת ששער הדולר האוסטרלי יהיה 0.8100 .בנוסף הוזנה הוראה "לקיחת רווח" (TAKE PROFIT או TPׂ) שהינה למעשה הוראת מכירה אוטומטית כאשר השער יהיה 0.9600.
לטענת עאטף העסקה בוצעה ביום 7/6/10 כאשר השער הגיע ליעד שנקבע לקניה, אלא שביום 28/9/10 כאשר הגיע השער לערך של 0.9600, שווה לשער היעד שנקבע למכירה אוטומטית ברווח, התברר לעאטף שהעסקה כולה נמחקה ממערכת המסחר כלא הייתה ובכך נמנע מעאטף הרווח בגין העסקה (להלן: "עסקת הדולר האוסטלרי").
לשם הנוחיות וככל שהדיון יתייחס לשתי עסקאות אלו כמקשה אחת תיקראנה העיסקאות : "העסקאות שבמחלוקת".
לאחר שגילה עאטף את דבר מחיקת העסקאות ממערכת המסחר פנה בכתב לחברה ביום 3/10/10, ביום 17/11/10 וכן ביום 23/11/10. בפניות אלו דרש לבצע בירור בנוגע לשתי העסקאות שנמחקו .
בפניה מיום 23/11/10 הודיע כי מאחר שטרם השיבה החברה לפניותיו הוא מבטל את שיק שניתן כביטחון לחברה.
לטענת עאטף , מנכ"ל החברה הבטיח כי טענותיו של עאטף הועבר ו לבדיקה של ועדה שמונתה על ידו ואשר מתפקידה לבדוק עניינים אלו, אלא שהתשובה שנמסרה הי יתה כי הועדה בדקה את פרטי המקרה ולא מצאה שנפל פגם בהתנהלות החברה.
לטענת עאטף התברר לו בדיעבד שהחברה זיכתה את חשבונו בסכום של 21,000 דולר ארה"ב כפיצוי על מחיקת עסקת הדולר הניו זילנדי, אך עאטף הביע את התנגדותו לפיצוי זה ודרש השבת מלוא התמורה שהייתה צפויה כרווח בגין שתי העסקאות.
עוד טען כי לא ניתן לקבל את טענת החברה כי השיק שנמסר נועד לכיסוי חוב קיים בחשבונות של עאטף שכן אין הגיון בכך שהחברה תסכים להחליף שיק קיים בסכום גבוה יותר של 262,000 ש"ח בשיק נשוא התביעה שהינו בסכום נמוך יותר של 237,700 ש"ח.
אציין כי טענת ההגנה העיקרית שנטלה חלק נכבד במהלך ניהול ההליך, החל משלב ההתנגדות לבקשה לביצוע שטר ושלב הגשת תצהיר עדות ראשית הינה כי השיק נשוא התביעה הוא שיק ביטחון אשר ניתן כנגד ביצוע שתי עסקאות אשר הלכה למעשה נמחקו ממערכת המסחר על ידי החברה .בשל כך לא התקיים התנאי המקנה לחברה את הזכות להיפרע מהשיק.
ברם,בשלב הסיכומים פינתה טענה זו מקומה לטובת טענות אשר מרביתן הובאו לראשונה בשלב הסיכומים בטענה שאין בהעלאתן בשלב הסיכומים משום הרחבת חזית שכן טענות אלו התגבשו רק בתום הליך גילוי המסמכים ובמסגרת בירור התביעה.
בתמצית אציין כי הטענות הנוספות שהועלו במסגרת הסיכומים הינן בין היתר:
טענת כישלון תמורה שכן השיק נמסר לחברה לטובת העמדת אשראי לעאטף אלא שלא ניתן אשראי על ידי החברה,
טענה כי מדובר בהלוואה או בעסקת ניכיון שיקים שאיננה עומדת בדרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993,
טענה כי ההסכם שבין הצדדים נוגד את תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973,
טענה כי החברה שימשה כנאמן על כספיו של עאטף והפרה את חובות הנאמנות לעניין ניהול החשבונות על פי סעיף 7 לחוק הנאמנות, תשכ"ט – 1979, הפרה של החוק לאיסור הלבנת הון, תש"ס – 2000
וכן הטענה כי פעילות החברה הינה בגדר משחק אסור על פי ההגדרה שבסעיף 224 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 - לטענות אלו אתייחס בהמשך.
דיון והכרעה
שטר הביטחון – המסגרת הנורמטיבית
הטענה העיקרית שבה התגונן עאטף כנגד התביעה השטרית הינה כי השיק שנמסר לחברה נועד לשמש כשיק ביטחון להבטחת חוב עתידי של עאטף לחברה ככל שייגרמו הפסדים במסגרת העסקאות שבמחלוקת.
נטען כי עצם מסירת השיק אינה מקנה לחברה זכות להיפרע ממנו, אלא בהתקיים התנאי שהינו קיומו של הפסד בגין העסקאות שבמחלוקת .
משום שלטענת עאטף העסקאות נמחקו על ידי החברה, הרי שלא נוצר כל הפסד או חוב לעאטף כלפי החברה ומכאן שלא התממש התנאי לפירעונו של שיק הביטחון.
היה ותתקבל טענתו של עאטף הרי שבנסיבות אלו של אי התממשות התנאי, יהא על החברה להשיב לידיו של עאטף את שיק הביטחון ומבלי שתקום לה הזכות להיפרע ממנו.
המלומד מנחם מאוטנר במאמרו "שטר הבטחון: חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך, עיוני משפט יב (1) 205 (להלן: מאוטנר) התייחס לשלושה סוגים של שטרי ביטחון: שטר ביטחון שעושהו הוציאו לנפרע לביטחון מבלי שעובדה זו צוינה על גבי השטר,
שטר ביטחון שעושהו הוציאו לנפרע תוך ציון עובדה זו על גבי השטר
וכן שטר ביטחון שאוחז השטר היסב אותו לנסב לביטחון.
המקרה שלפניי הינו המקרה הראשון שבו עסקינן בשיק שעל פניו לא ניתן ללמוד כי ניתן לביטחון שכן לא צוינה על גבי השטר עובדה זו.
מאוטנר התייחס במאמרו לשיק ביטחון כמעין חוזה "מוקפא" בין צדדים אשר רק בהתקיימו של התנאי שהוסכם בין הצדדים ייעשה החוזה ל"פעיל".
סעיף 20(ב)(2) וסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] מגדירים את נטל ההוכחה במקרים בהם עולה הטענה בדבר מסירת שיק על תנאי. על פי סעיף 20(ג) קיימת חזקה שמסירה נעשתה ללא תנאי "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
חזקה הניתנת לסתירה
במשמע, שעל פי סעיף זה יכול עושה השטר לסתור חזקה זו שניתנת לסתירה על ידי הוכחת קיומו של תנאי.
נטל ההוכחה המוטל על עושה השטר במקרה דנן הינו כפול: ראשית, ההוכחה שהשטר נמסר בכוונה להצמיח על פיו חבות הכפופה לתנאי. שנית, הוכחה שהתנאי לא התקיים (ראו: מאוטנר, 208).
על סוגית נטל ההוכחה המוטל על עושה השטר המתגונן בטענת תנאי שלא התקיים בהתייחס לשיק שניתן לביטחון חזר כב' הנשיא גרוניס (כתוארו אז) בע"א 363/12 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים של מ.מ יבולי התבור (1995) בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' דוד שחר ובניו (1995) בע"מ (20.2.14).
" כפי שנפסק, הנטל להוכיח כי האוחז בשטר לביטחון אינו זכאי לממשו, מוטל על המושך (ראו, ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550, 553 (1964) (להלן – עניין שמולוביץ): "נטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו"; רע"א 2157/07‏ אדאטו נ' רנתיסי, פיסקה ז' (2.8.2007); ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל, [פורסם בנבו] פיסקה 18 (4.7.2010); לרנר, בעמ' 313). שנית, טענות המערער דומות במהותן לטענות למעשה מרמה, וגם בשל כך, מוטל הנטל עליו להוכיחן (ראו, ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון, [פורסם בנבו] פיסקה 15 (11.4.2013)).
מהכלל אל הפרט
על פי פקודת השטרות והפסיקה במקרה שבפניי מוטל נטל ההוכחה באופן מפורש על עאטף, עושה השטר, לאור טענתו כי מסירת השיק לחברה נעשתה אך ורק לצורך הבטחת חיוביו הצפויים בגין העסקאות שבמחלוקת .זאת בין היתר מאחר שמעיון בשיק לא ניתן ללמוד על כוונת הצדדים כי השיק ישמש לביטחון בלבד.
לשון אחרת, על עאטף להוכיח את עיסקת היסוד במסירת השיק. לאמור כי השיק נמסר לביטחון על פי התנאי הנטען וכי בפועל לא התקיים התנאי המקים לחברה זכות להיפרע מהשיק.
בשים לב למצב הנורמטיבי הנוהג בדיני השטרות בכלל ובמקרה שלפניי בפרט הקובע את החזקה והדרך לסתור אותה לא מצאתי לקבל את טענתו של עאטף שהובאה בסיכומיו לפיה בנסיבות המקרה דנן יש להורות על העברת נטל הראיה לעניין סכום התביעה אל כתפי החברה.
נימוקיו של עאטף בעניין נטל הראיה מבוססים על טענות שונות באשר להתנהלות החברה באופן ניהול "הפלטפורמה" למסחר במט"ח לרבות :
טענות לאופן רישומי העסקאות בחשבונות הלקוחות,
ניהול מסחר מדומה ללא העברתן של הוראות קניה ומכירה של הלקוחות לצד שלישי,
ניגוד אינטרסים בין החברה ללקוחותיה והצגת דו"חות שניתנים לעריכה חד צדדית על ידי החברה. גם אם היו מתקבלות טענותיו של עאטף אחת לאחת בעניין מהות פעילותה של החברה ובעניין זה אדון בהמשך פסק הדין, לא מצאתי כי יש בכך כדי לגרוע מחובתו של עאטף לעמוד בנטל הוכחת טענותיו לעניין מסירת השיק לביטחון.
לעניין נטל ההוכחה המוטל על עושה שטר ביטחון אביא את גם דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין, ברע"א 2157/07 מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי (2.8.07), על האסמכתאות המפורטות שם:

המדובר בשטר-חוב שניתן לביטחון. כידוע, טענתו של עושהו של שטר ביטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אמנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים (ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341 (1963); ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550 (1964); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 680, 692-691 (1989) - הנשיא שמגר; ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647 , 652-651, (1991) - השופט מלץ; ראו גם מנחם מאוטנר, "'שטר-הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך", עיוני משפט יב (תשמ"ז) 205, 208-206; שלום לרנר, דיני שטרות 314-313 (מהדורה שנייה, 2007)). המבקש לא חלק על היותו של השטר בטוחה לעסקת ההלוואה, ובכך נענה החלק הראשון של ההוכחה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת קיומה של אותה עסקה, ועמידתו של המבקש בתנאיה. כאמור, אף לגבי דבר זה קיימת חזקה לטובתו של המבקש. יש הרואים את מקורה של חזקה ראייתית זו בחזקת המסירה ללא תנאי בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 834-833 (1983) – השופטת, כתארה אז, בן-פורת; מאוטנר, 208-206 ובפרט ה"ש 10). גישה נפוצה יותר, על-פיה נהגו הערכאות הקודמות במקרה דנן, רואה דבר זה כנובע מחזקת התמורה בסעיף 29(א) לפקודה (ראו גם עניין שמולוביץ הנזכר, 553 – השופט הלוי; ע"א 421/74 שגן נ' מדר, פ"ד כט(1), 445, 447-446 (1974) – השופט קיסטר). מכל מקום, המדובר בחזקה, והנטל לסתור מוטל על שכם המשיב.

האם נמסר השיק לביטחון - התשתית העובדתית
כאמור ראשית יש לבחון האם עמד עאטף בנטל להוכיח כי השיק שנמסר לחברה הינו שיק ביטחון שזכות החברה לפרוע אותו מותנית בכך שהעסקאות שבמחלוקת ייצאו לפועל ובתנאי שיווצר חוב כלפי התובעת בגין העסקאות שבמחלוקת.
מתצהיריו של עאטף במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ובמסגרת העדות הראשית עולה כי השיק נמסר לחברה בעקבות בקשתו של עאטף לבצע את שתי העסקאות שבמחלוקת .זאת לאחר עסקאות קודמות שביצע בהיקפים גדולים אשר כולן הסתיימו בהפסד של כספי ההשקעה.
במאי 2010 פנה עאטף בבקשה לבצע את שתי העסקאות שבמחלוקת כאמור .בתגובה הבטיח לו מנכ"ל החברה כי ייתן לעאטף גיבוי לביצוע העסקאות שבמחלוקת ודרש כי יופקד בידי החברה שיק ביטחון בערך של 61,500 דולר ארה"ב למקרה שהעסקאות שבמחלוקת לא תצלחנה ויגרמו לעאטף הפסדים.
עאטף מסר את השיק נשוא התביעה, ע"ס של 237,700 ש"ח כאשר מועד הפירעון נקבע ליום 25/12/10. בחלוף מס' חודשים התברר לעאטף כי העסקאות שבמחלוקת נמחקו ממערכת המסחר על ידי החברה .בשל כך פנה לחברה מס' פעמים ומשלא נענה נתן הוראת ביטול לשיק שנמסר לידי החברה.
עאטף הכחיש את טענות החברה כי השיק נמסר לפירעון חובות לחברה, לאחר שנוצרה יתרת חובה בחשבונו ומבסס זאת בין היתר על כך שטענה זו נעדרת סבירות שכן שיק שניתן לחברה במקום השיק הראשון היה בסכום נמוך יותר .על כן אין זה סביר לשיטתו שהחברה תוותר על שיק בסכום גבוה יותר כאשר קיימים חובות של עאטף לחברה, אותם היא מבקשת לפרוע.
עאטף שב והבהיר כי שיקים שנמסרו לחברה נועדו אך ורק להבטחת חיובים בגין עסקאות עתידיות.
ההוראות לביצוע העסקאות שבמחלוקת ניתנו במהלך חודש מאי 2010, עסקת הדולר הניו זילנדי הוזנה למערכת המסחר ביום 12/5/10 ועסקת הדולר האוסטרלי הוזנה למערכת ביום 25/5/10.
עוד אציין כי לגרסתו של עאטף עסקת הדולר האוסטרלי הגיע לשער היעד שהגדיר מראש ביום 28/9/10 ועסקת השער הניו זילנדי ביום 8/10/10 .במועדים אלו גילה להפתעתו כי העסקאות נמחקו ממערכת המסחר של החברה.
למעט עדותו של עאטף, לא הובאה כל ראיה מטעמו או עדות התומכת בטענתו כי מדובר בשיק לביטחון שזכות החברה להיפרע ממנו מותנית בביצוע העסקאות שבמחלוקת וכנגד חוב שיווצר בגין עסקאות אלו ולא כנגד כלל חובותיו לחברה, כפי שנטען על ידי רפי כהן, מי שכיהן כמנכ"ל החברה בתקופה הרלוונטית.
בחינת ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 31/5/09 מלמדת כי בסעיף 5 להסכם שעוסק בביטחונות נקבע כי על הלקוח להפקיד בידי החברה ערבון כנגד ביצוע העסקאות המבוצעות באתר החברה . על פי המוסכם החברה היא בעלת הסמכות לפעולה לגבי העירבון. כן נקבע כי רווחים שיצטברו בחשבון יתווספו לסך הביטחונות הקיימים בחשבון לביצוע העסקאות וכי היה וייווצרו הפסדים הם ינוכו מחשבון הלקוח.
כן נקבע כי הלקוח יהיה חופשי למשיכת העירבון כולו או חלקו, כל זמן שהעירבון לא הוקצה לטובת עסקה כלשהי, בהתאם לשיקול דעתה של החברה.
למקרא סעיף זה עולה כי כל עסקה שביצע לקוח באתר החברה חייבה קיומו של עירבון כנגד ביצוע העסקה על מנת להבטיח שיוכל לעמוד בתשלום לחברה במקרה ש בעקבות העסקאות ייוצרו הפסדים . ככל שלא קיימת עסקה המחייבת הפקדתו של עירבון יכול הלקוח על פי בקשתו לבצע משיכה של העירבון, וכל כסף שיצטבר בחשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח, יהווה אף הוא חלק מהביטחונות הנדרשים לצורך המשך ביצוע העסקאות.
עפ"י אישור החברה - הפקדת השיק הראשון ע"ס של 262,000 ש"ח שניתן כבטוחה בוצעה ביום 18/12/09 .
אלא שהפקדת השיק נשוא התביעה שזמן פירעונו הינו ליום 25/12/10, בוצעה על פי אישור קבלת השיק ביום 28/7/10.
לעניין זה אין להתעלם מכך כי שבוע לפני מועד הפקדת השיק השני - הוא השיק נשוא פסק הדין כאן , בידי החברה , נכרת הסכם התקשרות בין בנו של עאטף, איימן קרוואני, לפתיחת חשבון מסחר בתנאים דומים לתנאי חשבון המסחר של עאטף .
במסגרת ההסכם ההתקשרות עם בנו, ניתן יפוי כוח לעאטף לפעול ולסחור בחשבון הבן. לגרסת החברה חשבון הבן איימן, נפתח רק מאחר שהחברה לא אפשרה לעאטף להמשיך ולפעול בחשבונו בשל יתרת החוב שנוצרה בחשבון.
לאחר בחינת הראיות מסקנתי היא כי עאטף לא עמד בנטל המוטל על יו כעושה שטר הטוען כי שיק שנמסר הינו שיק ביטחון .כן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את מהותו של התנאי- לשיטתו - שרק בהתקיימו זכאית החברה לפרוע את השיק .אבהיר כעת את מסקנתי זו.
עאטף לא חלק על כך שהוא נדרש להפקיד בידי החברה ערובה לביצוע עסקאות בחשבון המסחר, אלא שטענתו התמקדה בכך שהשיק נשוא התביעה שלפניי נועד להבטחת שתי עסקאות ספציפיות, עסקת הדולר הניו זילנדי ועסקת הדולר האוסטרלי, שהוגדרו על ידי עאטף כשתי עסקאות גדולות אשר הצריכו פניה מקדימה לחברה במהלך חודש מאי 2010 על מנת שתאפשר לו לבצע את העסקאות.
את ההוראות לביצוע העסקאות נתן עאטף לג רסתו ביום 12/5/10 וכן ביום 25/5/10, אלא שעל פי האסמכתא שצירפה החברה, השיק שאמור לשמש כבטוחה לעסקאות אלו נרשם בחשבון החברה רק ביום 28/7/10, חודשיים לאחר שבפועל ניתנו ההוראות לביצוע העסקאות. - טענה זו אין בה כל הגיון לא כלכלי ולא אחר.
עאטף עומת עם קושי הגיוני זה ונשאל שאלות נוקבות בנושא אלא שהוא התחמק ממתן תשובות ברורות הן לשאלות בית המשפט והן לשאלות בא כוח החברה .זאת כאשר נשאל מדוע כאיש עסקים כפי שהעיד על עצמו , רואה חשבון בהכשרתו , לא רשם על השיק שמדובר בשיק ביטחון, מתי מסר את השיק לחברה, כיצד ייתכן ששיק הביטחון שנועד לביצוע שתי העסקאות שבמחלוקת נמסר לאחר ביצוען, האם ברשותו אסמכתא למועד מסירת השיק (עמ' 38-40 לפרוטוקול).
לגרסתו השיק נמסר במועד שאיננו זכור לו ומבלי שבידיו אסמכתא המאשרת את מועד מסירת השיק לחברה וגם לא על ספח השיק בפנקס השיקים שאותו אמנם לא הציג אך השיב כי גם על גבי הספח לא ציין תאריך.
זאת לציין כי עאטף התעלם כליל בתצהירו שהוגש בבר"ל מהצ'ק הראשון לאמור שהצ'ק השני בא להחליף אותו גם אם בסכום פחות.
מכל אלו עולה כי גרסתו של עאטף למסירת השיק לביטחון איננה מבוססת ואיננה מתיישבת עם הראיות שבפני בית המשפט.
גם רישום מועד פירעון על גבי השיק בעת מסירתו על ידי עושה השטר, אינו מתיישב עם הטענה כי עסקינן בשיק ביטחון.
ולא זאת אף זאת . התובעת הגישה תמלילי שיחות טלפון שביצע עאטף עם עובדי החברה.מעיון בתמלילי שיחות אלו שבוצעו בחודשים יוני – יולי 2010, - לאחר מתן ההוראות לביצוע העסקאות במאי 2010 לגרסתו של עאטף - וטרם שהופקד השיק השני על פי האסמכתא שהציגה החברה ביום 28/7/10, עולה כי דבריו של עאטף במהלך השיחות מתיישבים עם גרסת החברה כי מסירת השיק , המשוך למועד נדחה נועדה להבטיח את חובו של עאטף לחברה ועל מנת לעמוד דרישת החברה כי יימסר בידיה שיק להבטחת פירעון החוב.
תמלילי השיחות הוגשו ביום 12/1/15 פעם נוספת לאחר שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, על מנת לעמוד בתנאי הקבועים בחוק ובפסיקה לעניין אופן הגשת ראיות מסוג זה לבית המשפט .כן נחקר המומחה דוד סומך מטעם החברה שביצע את תמלול השיחות.
בשיחה עם רפי כהן, מנכ"ל החברה, מיום 14/6/10 עולה כי עלה הצורך בזמנו להסדיר את חובו של עאטף והעובדה כי השיקים שמצויים בידי החברה, אינם מספיקים כבטוחה לפירעון חוב זה. כמו כן בשיחה מיום 6/7/10 דרש רפי כהן מעאטף כי ימסור בידי עובד החברה שיק אחד לסוף חודש דצמבר. תוכן שיחות אלו עולה בקנה אחד עם טענות החברה כי השיק נשוא התביעה שלפניי נמסר רק במהלך חודש יולי כשמועד פירעונו ליום 25/12/10 להבטחת פרעון חובו לחברה שלא הוכחש בשיחות הטלפון וסותר את טענותיו של עאטף שמסירת השיק נעשתה כחודש לפני ביצוע העסקאות שבמחלוקת, דהיינו במהלך חודש אפריל 2010.
עוד קודם לכן ביום 6/6/10 התקיימה שיחה בין דפנה פרנקל מהחברה לבין עאטף ששהה באותו עת בברצלונה. באותה שיחה הודיעה דפנה לעאטף כי היה ולא יסדיר את עניין החוב, תיאלץ החברה להפקיד את השיק שבידיה, שמועד פירעונו ליום שישי באותו השבוע.
גם כאן תוכן השיחה ודבריו של עאטף מלמדים על קיומו של חוב שלא הוכחש על ידי עאטף בגינו נדרש עאטף לדאוג לבטוחות נוספות חלף הסדרת תשלום החוב.
בשיחה שהתקיימה ביום 26/5/10 בין עאטף לשאדי בחוס, עובד החברה, ביקש עאטף כי תיבחן אפשרות לקיזוז חלק מחובו ובתמורה לכך ידאג לגייס לקוחות עבור החברה. במובן ש בסמוך למועד הקפאת פעילותו בחשבונו אצל החברה בשל חוב לא התכחש עאטף לחוב לחברה.
סיכומו של עניין, מחד הוכח קיומו של חוב, בגין עסקאות עבר שביצע עאטף בחשבון המסחר.
מסירת השיק הראשון לביטחון לחוב לחברה מתיישבת עם הסכם ההתקשרות בין הצדדים , החלפת השיק הראשון בשיק השני מתיישבת עם העובדה שעאטף ביקש להמשיך ולפעול בחשבון על שם בנו אצל התובעת אשר נפתח בסמוך למסירת השיק השני .מאידך לא הובאה ראיה לביצוען של העסקאות שבמחלוקת לגביהן טוען עאטף כי נמסר שיק ביטחון לידי החברה. לא שכל שכן לא הובאה כל ראיה שתעיד כי השיק נמסר לביטחון בקשר עם שתי עיסקאות אלה.מצב דברים זה תומך בגרסת החברה ולא בגרסתו של עאטף.
העסקאות שבמחלוקת
גם אם אניח כי אכן נסיבות מסירת השיק היו לטובת ביצוען של שתי העסקאות שבמחלוקת, הרי שגרסתו של עאטף לגבי ביצוע העסקאות בפועל אף היא לא הוכחה ועומדת בסתירה לראיות שבפניי.
אחזור ואציין עאטף לא הציג כל ראיה ולו במרומז ולו קצה קצה של ראיה להוכיח את דבר קיומן של שתי העסקאות שבמחלוקת בזמן אמת. לא באמצעות פלט ממחשבו לעניין הזנת הוראות במערכת המסחר ולא באשר לסטטוס העסקאות, שכאמור היו בגדר עסקאות פעילות ("פוזיציות פתוחות") במהלך מס' חודשים שבין מועד הכניסה לעסקאות בחודש מאי – יוני 2010 ועד למועד שבו הייתה אמורה להיכנס לתוקפה הוראת מכירה אוטומטית ( take profit) בספטמבר – אוקטובר 2010.
מאחר שטענתו של עאטף הינה כי החברה ביצעה מחיקה חד צדדית של העסקאות ממערכת המסחר, הרי שגם עיון בדו"חות שהפיקה החברה באשר לתנועות בחשבונות המסחר של עאטף ובנו אין בו לספק ראיה לעניין ביצוען של העסקאות בפועל.
את טענותיו של עאטף בעניין זה יש לבחון לאור הראיות הנוספות הקיימות בתיק.
ביום 3/10/10 שלח עאטף מכתב בכתב ידו לחברה שבו דרש להסדיר את שתי העסקאות שבמחלוקת בחשבונו, כאשר במכתב מפרט עאטף את שער הקניה ואת שער המכירה הן לעסקת הדולר הניו זילנדי והן לעסקת הדולר האוסטרלי.
במכתב נטען כי לחברה נמסר "שיק בנאמנות" ע"ס 237,700 ש"ח לפי שווי 61,500 דולר ארה"ב וכן תשלום נוסף בסך 70,000 ש"ח.
בחינת מכתב זה אל מול גרסתו של עאטף בתצהירו ותשובותיו בחקירה הנגדית, מעלה תהיות באשר לנכונות /אמינות הגרסה העובדתית באשר לביצוען של עסקאות אלו.
ראשית, על פי גרסתו של עאטף בתצהירו, עסקת הדולר אוסטרלי הגיעה לשער היעד ביום 28/9/10 ואילו עסקת הדולר הניו זילנדי הגיעה לשער היעד ביום 8/10/10, כך שלמעשה הטענה במכתב שנשלח ביום 3/10/10 כי שתי העסקאות "נפלו ביעד" כלשונו של עאטף, איננה נכונה ואינה יכולה להיות נכונה זאת מאחר ונשלח 5 ימים לפני תאריך שער היעד כאמור .
לא רק זאת אלא שבניגוד לאמור בתצהיר לפיו שער המטבע הגיע ליעד ביום 8/10/10 בעסקת הדולר הניו זילנדי, הרי שבחקירתו הנגדית טען לראשונה עאטף כי שער המטבע הגיע ליעד שנקבע מראש גם חודשיים קודם לכן (עמ' 43, שור' 6-9 לפרוטוקול), אלא שגם טענה זו נטענה ללא כל אסמכתא לעניין שער המטבע.
בשערי הקניה המצוינים במכתב נערכו שינויים, אשר עאטף אישר שבוצעו על ידו מיד עם כתיבת המכתב ולא בדיעבד. אלא שעובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שגם במכתב שנשלח כחודש וחצי מאוחר יותר ביום 17/11/10, שוב נעשו אותם שינויים בדיוק בשערי הקניה . על הטעות שחזרה על עצמה באופן זהה בהפרש זמנים של חודש וחצי, לא הייתה לעאטף תשובה ברורה (עמ' 43 שור' 26-32 ועמ' 44 לפרוטוקול).
גם לעובדה ששערי היעד למכירה במכתב שונים מהשערים שציין בתצהירו, לא הייתה לעאטף תשובה למעט הטענה כי מדובר בטעות בתצהיר והאמור במכתב, הם השערים שהזין בפועל למערכת המסחר (עמ' 42 לפרוטוקול). כל זאת בשים לב לכך שאין מדובר בטעות של מה בכך שכן השינוי הנובע מהטעות בערכי השערים בהתייחס להיקף העסקה שביצע עאטף במינוף גבוה, משמעותו שינוי של עשרות וייתכן מאות אלפי דולרים בגובה הרווח ש היה זכאי לזקוף לטובתו.
ויתרה מכך, בחקירתו הנגדית השיב עאטף כי אין כל חשיבות לשערי היעד למכירה שהזין למערכת המסחר שכן ממילא היה מממש את העסקאות שבוע או שבועיים לפני (עמ' 42, שור' 7-9 לפרוטוקול). תשובה זו תמוהה במיוחד שכן כיצד יכול היה עאטף לחזות את השערים שעתידיים להיות שבוע – שבועיים מראש על מנת להזין הוראה לממש את העסקה בטרם הגיעה העסקה לשער שנקבע מראש ?. הלכה למעשה יכול שסגירת העסקה הייתה נעשית על ידי עאטף לשיטתו במועד אקראי מבלי שהשער היה מגיע ליעד שנקבע מראש (take profit) אם אכן זו הייתה שיטת הפעולה של עאטף במהלך המסחר הרי שלא ניתן כלל לקבוע מהו הרווח, אם בכלל , שהיה נוצר גם אם הייתה מתקבלת טענתו כי הזין למערכת המסחר הוראות לביצוע שתי העסקאות שבמחלוקת.
אשר למועד שבו "התגלה" לעאטף דבר מחיקת העסקאות ממערכת המסחר - הרי שגם בעניין זה נמסרו מס' גרסאות עובדתיות הסותרות אחת את רעותה.
מכתב בנושא נשלח לחברה כאמור ביום 3/10/10. מתוכנו ניתן ללמוד על הטענה בדבר מחיקת העסקאות.
בתצהירו העיד עאטף כי מיד שנודע לו דבר מחיקת העסקאות הודיע על כך לרפי כהן, מנכ"ל החברה ורק משפניות אלו לא נענו, נעשתה הפניה בכתב. יחד עם זאת למרות משקלה הרב של הטענה , בחר עאטף שלא לציין בתצהירו מהו המועד שבו נודע לו לראשונה על מחיקת העסקאות.
בעדותו העיד כי העסקאות נמחקו כשבוע לאחר שנקלטו במערכת המסחר (עמ' 43, שור' 13-16 לפרוטוקול). לשיטתו של עאטף נודע לו על מחיקת העסקאות ממערכת המסחר במהלך חודש יוני 2010. בעניין זה אעיר כי למרות חומרת הטענות של עאטף בעניין מחיקת העסקאות, ברי כי הנושא לא עלה בשיחות שונות שקיים על רפי כהן, מנכ"ל החברה בתאריכים 14/6/10, 29/6/10 וביום 6/7/10 .זאת על אף שבאותן שיחות דרש רפי כהן את עמידתו של עאטף בפירעון החוב לחברה. ומכל מקום אם אלו אכן פני הדברים הכיצד מסר את השיק נשוא פסק דין זה כחודש לאחר מכן? שהרי כבר ידע שהעיסקאות נמחקו לשיטתו.
חקירתו של עאטף המשיכה בדיון שהתקיים שבוע לאחר מכן .
במועד הנדחה ,השיב עאטף כי למד אודות מחיקת העסקאות ממערכת המסחר במחשבו במהלך חודש יולי 2010 אלא שאז תיקן שוב תשובתו וחזר לטעון כי כבר באמצע חודש יוני 2010, נודע לו דבר מחיקת העסקאות (עמ' 65-66 לפרוטוקול).
ברם, בתצהיר תשובות לשאלון (ת/5) השיב עאטף כי למעשה נודע לו על מחיקת העסקאות ביום 8/8/10 לאחר שהחליט לבצע סגירה של עסקת הדולר האוסטרלי כאשר הגיע ערך השער עמד על 0.9142.
אין מחלוקת כי החברה זיכתה את חשבונו של עאטף באופן חד צדדי ביום 12/7/10 בסכום של 21,000 דולר ארה"ב . לגירסת עאטף בוצע זיכוי זה כפיצוי על מחיקת העסקאות (סעיף 18 לתצהיר בקשת הרשות להתגונן) וביום 21/7/10 נחתם הסכם התקשרות בין החברה לבנו של עאטף לפתיחת חשבון מסחר שבו ניתן יפוי כוח לעאטף, אשר הלכה למעשה נועד להמשך פעילות המסחר של עאטף בפועל ולא של בנו.
אליבא דגרסתו של עאטף -שהובאה לראשונה בחקירתו הנגדית, שכן בתצהירו כלל לא התייחס לפתיחת החשבון על שם בנו- לאחר שנמחקו העסקאות והעניין הועבר לבדיקתה של ועדה חיצונית, נפתח החשבון על שם הבן, תוך התחייבות של החברה להשבת הכספים בין אם באמצעות החברה או באמצעות חברת הביטוח.
כאמור גם לאחר שלגרסתו של עאטף נודע על מחיקת עסקאות באופן חד צדדי ועל אף הפסדים משמעותיים שנגרמו לו בשל כך, בחר להמשיך ולסחור באמצעות החברה ואף לפתוח חשבון מסחר נוסף לצורך המשך פעילותו.
הסבריו של עאטף להתנהלותו הבלתי מובנת ובלתי הגיוניות שכן מחד הוא מעלה טענות חמורות כלפי החברה של מרמה והונאה שבאו לידי ביטוי במחיקת עסקאות בהיקפים גדולים ובמניעת רווחים ומאידך חידוש פעילות המסחר בחשבון חדש, היו -תמימותו ואמון מלא שנתן בחברה ובהבטחותיו של רפי כהן, מנכ"ל החברה.
באחת מתשובותיו בחקירה הנגדית אף טען עאטף כי שאדי, עובד החברה, היה מבצע בעצמו עסקאות קניה ומכירה בחשבונו של עאטף באמצעות גישה שניתנה לו לחשבון (עמ' 70, שור' 16-18 לפרוטוקול), עניין זה מלמד כי גם לגירסת עאטף , הוא לא היה היחיד שפעל בחשבונו וייתכן כי פעולות מסוימות של מכירה וקניה אף נעשו ללא ידיעתו כלל, על פי הסכמה מראש.
מסקנה
התוצאה היא שעאטף לא עמד בנטל להוכחת טענתו לגבי העסקאות שבמחלוקת באשר לא הובא בפניי ולו בדל של ראיה להוכחת ביצוען של העסקאות שבמחלוקת, מה גם שמצאתי כי גרסתו של עאטף איננה עקבית וכפי שהצבעתי לעיל הציג עאטף מספר גירס אות סותרות שאינן מתיישבות האחת עם רעותה . בנוסף , מוצאת לנכון להוסיף ולציין כי לשאלות רבות עליהן נשאל במהלך חקירתו הנגדית השיב עאטף כי אינו זוכר, הגם שמדובר בעניינים מהותיים.
עוד אוסיף ואעיר כי טענתו של עאטף שמחיקת העסקאות שבמחלוקת על ידי החברה נעשתה בשל ציפייתה כי אלו יניבו לעאטף רווחים עתידיים אשר תיאלץ לשלם מכיסה, איננה מתיישבת עם התשתית העובדתית שהונחה בפני ,שכן לעאטף נודע על מחיקת העסקאות כבר במהלך חודש יוני 2010. דהיינו כשלושה שבועות לאחר שהתבצעה העסקה בדולר הניו זילנדי וכשבוע לאחר שהתבצעה העסקה בדולר האוסטרלי. למעשה לטענת עאטף החברה צפתה זמן קצר לאחר ביצוע העסקאות כי בטווח הרחוק עסקאות אלו יניבו רווחים, אלא שבהינתן ש קיים קושי רב בחיזוי שערי מטבע עתידיים ואלו מושפעים מאירועים עתידיים המתרחשים מעת לעת (כגון החלטות על שינוי גובה הריבית של בנקים מרכזיים בעולם וכו'), הרי שלא הוכח כי החברה יכולה הייתה לצפות כי העסקאות של עאטף יניבו רווח בטווח של מס' חודשים ו"למחוק" אותן ממערכת המסחר מבעוד מועד , כפי שנטען על ידי עאטף.

פעילות המסחר במט"ח- כרוכה בסיכונים גבוהים מאוד
עאטף העיד וטען כי הפסדיו במהלך פעילות המסחר במט"ח הסתכמו בסך של 300,000 דולר ארה"ב .זאת במהלך עסקאות רבות שביצע באמצעות אתר החברה. עסקאות שנעשו במינוף גבוה שהביא להיקפי מסחר של מאות מיליוני דולרים בחשבונו של עאטף.
לעניין זה יובהר כי באמצעות "פעולת מינוף" ניתן תיאורטית לבצע עסקת במט"ח בגובה 10,000,000 דולר ארה"ב, בנסיבות בהן לחשבון המסחר הופקד סך של 10,000 דולר ארה"ב בלבד . -זאת כאשר החברה מאפשרת לסוחר לפעול במינוף של 1:1000 לדוגמה.
בדרך זו באפשרות סוחר לבצע בחשבונו עסקאות כאמור בהיקף של מאות מיליוני דולרים ודי בהפסד מזערי של אחוזים בודדים על מנת להביא למחיקת כל הסכום שהפקיד הסוחר בחשבונו. לשם הדוגמא את על מנת להגיע למצב של ההפסד הנטען על ידי עאטף בשיעור של 300,000 דולר ארה"ב, די כי בוצעו עסקאות במינוף בהיקף של 30,000,000 דולר ארה"ב, כאשר שיעור ההפסד שנגרם לעאטף בממוצע בעסקאות השונות שווה ל- 1% בודד.
לא למותר לציין כי פעולת המינוף מאפשרת תיאורטית לסוחרים גם לגרוף רווחים גבוהים באמצעות השקעה של הון עצמי נמוך, ככל שהעסקאות שנעשות על ידם עולות יפה.
די בתיאור הקצר שהובא לעיל, כדי ללמד על הסיכון הרב הטמון בעסקאות מסוג זה, שכן די בשינוי מזערי בשערי המטבעות השונים ,בהם בחר הסוחר להשקיע את כספו על מנת להביא להפסד של כל הסכום שהופקד בחשבון המסחר ובכך להביא לסגירת החשבון והפסקת פעילות הסוחר.
בסעיף 4.1 להסכם ההתקשרות שבין הצדדים נכתב כך:
"... שערי החליפין של מטבעות הם בעלי תנודתיות גבוהה וקיים קושי רב בחיזוי כיוון השינוי ועוצמתו. שערי הריבית משתנים גם הם ובעלי קושי רב בחיזוי כמות השינוי וכיוונו... לאור זאת כל עסקה המתבצעת באתר הינה בעלת סיכון גבוה להפסד כל ההשקעה שבוצעה בגינה".
בהמשך ההסכם תחת הכותרת "נספח גילוי סיכון" נכתב בין היתר :
"מסחר במכשירים פיננסיים תוך שימוש במנופי השקעה גבוהים הינו מסחר ספקלוטיבי ברמת סיכון גבוהה במיוחד... עליך לשקול בכובד ראש האם מסחר מסוג שכזה מתאים לצרכיך לאור משאביך הכלכליים ונסיבותיך האישיות. מומלצת השקעה בהון אותו הינך יכול להרשות לעצמך להפסיד".
עאטף העיד על עצמו כי הינו איש עסקים ידוע ובעל מוניטין נכבד באזור הצפון ובקהילה ובעל תואר מוסמך בראיית חשבון.
בנסיבות העניין מוטל על עאטף נטל כבד להוכחת טענותיו לעניין היותו קורבן למעשה נוכלות והונאה במסגרת שידול לקוחות פוטנציאלים על ידי החברה לסחור באמצעותם ובכך להפסיד את מיטב כספם, שכן על פי עדותו של עאטף אין מדובר בעניינו בלקוח חסר ידע והבנה בתחום הפיננסי אלא להיפך . בנוסף, לאור הגילוי המופיע בהסכם ההתקשרות לא ניתן לקבוע כי החברה הסתירה את הסיכון הרב הטמון בעסקאות מסוג זה ועובדת הקושי הרב הקיים בחיזוי שינויים עתידיים בשערי החליפין של המטבעות.
לא זאת אף זאת , על פי עדותו של עאטף, עובד החברה, רפי קרמן, לימד את עאטף על אופן המסחר במט"ח וכן עבר הדרכה אישית במשרדי החברה על ידי עובד החברה, שאדי בחוס, ולכן היה חשוף למידע אודות המסחר במט"ח.
לא למותר להדגיש כי עאטף , לגרסתו שלו , נחל הפסדים של כספים רבים שהשקיע באמצעות החברה בעת שסחר באמצעות מערכת המסחר של החברה .
למרות זאת ובאופן תמוה העדיף להמשיך לסחור באמצעות חשבון שנפתח על שם בנו, לאחר שכבר נחשף הלכה למעשה לסיכונים הקיימים במסגרת מסחר מסוג זה או לגרסתו – למעשי ההונאה שהוא מייחס לתובעת .
לטענת עאטף , הובטח לו על ידי עובדי החברה כי המסחר במט"ח ישיא לו רווחים משמעותיים תוך זמן קצר ובקלות ואף הוצג בפניו תיק השקעות אישי של רפי קרמן, עובד החברה, ששוויו עלה מ – 50,000 דולר ארה"ב ל – 200,000 דולר ארה"ב תוך זמן קצר.
סביר שפרסומי החברה אינם משקפים את המציאות להווייתה וזאת לאור האמור בהסכם ההתקשרות, המבהיר באופן מפורש ללקוח כי המסחר במט"ח הינו בעל סיכון גבוה שעלול להביא להפסד של מלוא ההשקעה של הלקוח. עם זאת, עאטף שמעיד על עצמו כבעל ידע פיננסי, אינו בבחינת לקוח הדיוט .ממילא חזקה עליו כי קרא את תוכנו של הסכם ההתקשרות על כל האזהרות המפורטות בו בהתייחס לסוג המסחר הרלוונטי (ראו: ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)).
עאטף טען גם כי מעשי ההונאה והמרמה של החברה באופן פעילותה באים לידי ביטוי בכך שאין מדובר במסחר "אמיתי" בניגוד למצגים של החברה אלא עסקינן במסחר מדומה וכך פועלת למעשה החברה בניגוד עניינים שכן היא מפיקה רווחים כתוצאה מהפסדים שנגרמים ללקוחות.
לטענתו , החברה לא ביצעה פעולות קניה ומכירה כנגד עסקאות שביצע עאטף בחשבונו על מנת להימנע מחשיפתה להפסדים ולכן לגישתו של עאטף, מאחר שהחברה העניקה לו מערכת מסחר באמצעותה מתנהל מסחר מדומה הרי שעל החברה לשאת בפועל בתשלום בגין הרווחים שמצטברים בחשבון הסוחר וכאשר מדובר ברווחים משמעותיים אין ביכולתה של החברה לעמוד בתשלומים אלו, זוהי הסיבה לכך שלגישת עאטף ביצעה החברה מחיקה יזומה של שתי העסקאות שבמחלוקת, בשל הצפי שעסקאות אלו יניבו רווחים עתידיים משמעותיים עבור עאטף.
פעולת מחיקת העסקאות שבמחלוקת ממערכת המסחר, לגישתו של עאטף עולה כדי ביצוע עבירה פלילית על ידי החברה.
ההלכה בעניין זה מורה כי הוכחת טענת זיוף ומרמה מצריכה כמות ואיכות ראיות שונה מזו הנדרשת ברגיל במשפט אזרחי (ראו והשוו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); ע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים, [פורסם בנבו] פסקה ט"ו (20.6.2006)).
בחינת טענותיו של עאטף בעניינים אלו אל מול העדויות והראיות שהוגשו לבית המשפט מביאה למסקנה כי עאטף לא עמד בנטל הנדרש בפסיקה . הטענות שהובאו לבית המשפט לא הוכחו באמצעות ראיות כלשהן .למעשה לכל היותר הפנה עאטף לעותק מכתב תביעה שהוגשה כנגד החברה לבית המשפט שהתבקש לאשרה כתובענה ייצוגית אשר טרם הוכרעה וכן הפנה לפרסומים באתרי אינטרנט שונים בנוגע להגשת אותה התביעה. ברי, כי אין בהגשת מסמכים אלו כדי להלום את הנטל הנכבד המוטל על הטוען טענה מסוג תרמית.
לא ניתן להתעלם מכך שתחום המסחר במט"ח (פורקס), פעיל בישראל במשך שנים רבות מבלי שננקטה כל רגולציה המסדירה את אופן פעילות החברות שאפשרו ללקוחות שונים לסחור באמצעותן . חברות אלו הגדירו את עצמן למעשה כפלטפורמה למסחר במט"ח.
מצב דברים זה בא לתקן תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1984 שפורסם ביום 15/6/10 וזאת בשים לב לכך שהאירועים הרלוונטיים לתביעה שלפניי התרחשו במועדים החופפים לפרסום התיקון לחוק, אלא שסעיף 14 לחוק ניירות ערך (תיקון מס' 42), התש"ע – 2010 קובע כי תחולת החוק הינה 3 חודשים ממועד פרסומו או במועד כניסתן לתוקף של התקנות שיותקנו מכוח החוק.
תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), תשע"ה-2014, נחתמו על ידי שר האוצר רק ביום 27/10/14, כך שממילא לא חל התיקון לחוק על המקרה שלפניי.
אחד הנושאים שמבקש תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך למנוע הינו ניגוד העניינים המובנה הקיים בין החברה ללקוחותיה ועמידה בהתחייבויות כלפי הלקוחות וכדברי ההסבר לסעיף 44יג להצעת החוק:
"...מרבית החברות שמנהלות זירות סוחר אינן מתחייבות להתכסות בעסקאות נגדיות כנגד פעילות המתבצעת מול הזירה ובשל כך עלולות לקחת על עצמן סיכונים העשויים להוביל למצב שבו לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי לקוחות. כדי להגן על הציבור מפני חשיפה לנזקים מצד גופים שאינם אחראים מבחינה פיננסית מוצע לקבוע כאמור, כללים לאיתנותן הפיננסית של החברות שינהלו את זירות הסוחר וכן דרישה לביטוח אחריות מקצועית שלהן".
חלק מטענותיו של עאטף אכן רלוונטיות לנושאים אשר קשורים לתהליך הרגולוציה של זירות המסחר וסביר כי לחלקן יימצא פתרון במסגרת הפיקוח של הרשות לניירות ערך בעת שחברות המסחר במט"ח תידרשנה לעמוד בדרישות התקנות כחלק מקבלת רישיון להפעלת זירות סוחר.
עם זאת אין די בהעלאת טענות גורפות המייחסות לחברה פעולות מרמה והונאה בשל כשלים מבניים בתחום המסחר במט"ח מבלי שיוכח על פי דיני הראיות כי אלו אכן מתקיימים גם במקרה שלפניי, אלא שיש לבחון כל מקרה לגופו (ראו טענות דומות שנטענו כנגד חברת מסחר במט"ח ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי: ת"א (ת"א) 1963-05-11 יעקב ארמונד מלכה נ' אווא פיננסי בע"מ (25.06.2014) [פורסם במאגרים המשפטיים]).
זאת לציין כי גם בימים אלו ונכון למועד כתיבת פסק דין זה, טרם הושלמו הליכי מתן הרישיונות על ידי הרשות לניירות ערך על פי תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), תשע"ה-2014 (להלן: התקנות). עוד יוער כי גם במסגרת התקנות, לא מוטלת חובה על חברת המסחר במט"ח "להתכסות" כנגד כל עסקה שמבצע הלקוח, אלא שנקבעו דרישות מינימאליות להון עצמי מזערי על מנת להקטין את חשיפת החברה לסיכוני השוק.
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי עאטף עמד בנטל ההוכחה לעניין טענות התרמית וההונאה כלפי החברה באשר לאופן ניהול המסחר במסגרת השירותים שהעניקה החברה לעאטף לטובת המסחר במט"ח .זאת כאמור על אף הקושי הידוע בתחום פעילותן של חברות המסחר במט"ח שהביאו את המחוקק לפעול להסדרת התחום.
מהות החוב
אחת הטענות של עאטף הינה כי החברה לא הוכיחה את קיומו של "חוב" ברישומיה . טענה זו שזורה בטענות רבות הנוגעות לאמינות הדו"חות שהציגה החברה, בין אם בהתייחס לתנועות כספיות בחשבון המסחר ובין אם בהתייחס לפעולות המסחר עצמן שהתבצעו בחשבון המסחר.
אעיר כי יש ממש בטענות החברה בסיכומי התשובה שהגישה כי נראה שעאטף זנח בסיכומיו את הטענה המרכזית שעמדה בבסיס הגנתו כנגד התביעה שהיא טענת שטר הביטחון ואי קיומו של התנאי בגינו ניתן השיק, בשל "מחיקת" העסקאות שבמחלוקת , והחליפה בטענות רבות אשר לא נטענו כלל במסגרת ניהול ההליך . כך היא הטענה כי השיק ניתן כנגד מתן "אשראי" שלא נוכחתי שניתן בפועל או הטענה כי למעשה מדובר בעסקת ניכיון שיקים, אשר אינה עומדת בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993.
אמנם תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כי אין מניעה להסתמך על הוראת דין מחמת שלא הובאה במסגרת כתבי הטענות, אך בנסיבות העניין, הרי שהעלאת טענה כי השיק ניתן כנגד מתן אשראי או כעסקת ניכיון שיקים, מחייבת ביסוס תשתית עובדתית שיש בה כדי לתמוך בטענות אלו .אשר על כן הבאתן לראשונה בשלב הסיכומים, מהווה הרחבת חזית ואין לדון בהן.
אין בידי לקבל את הטענה בסיכומיו של עאטף כי אין לראות בטענות אלו משום הרחבת חזית בהסתמך על הטענה כי עובדות אלו התגלו רק במסגרת ההליכים המקדמיים ושמיעת התיק, מאחר שהתצהיר מטעמו של עאטף הוגש לאחר סיום שלב ההליכים המקדמיים .כבר אז היו מונחים בפניו דו"חות החברה ולא הייתה כל מניעה להעלות טענות אלו כבר בשלב הגשת הראיות.
אך גם אם אתייחס לטענה בדבר אי מתן אשראי לגופה, בהינתן התשתית העובדתית שהוגשה לבית המשפט, לא מצאתי התייחסות מצדו של עאטף להיקף העסקאות שביצע בפועל בחשבון המסחר שלו ובשלב מאוחר יותר במסגרת החשבון שנפתח על שם בנו, לעומת הסכום הכולל של הכספים שהעביר לחברה לצורך ביצוע המסחר.
על פי הדו"חות שצירפה החברה ניכר כי התבצעה בחשבונות אלו פעילות אינטנסיבית של קניה ומכירה צמדי מטבעות שונים, שנמשכה על פני למעלה משנה . ברור כי פעילות כאמור דרשה הפקדת הון עצמי מסוים בחשבונות המסחר, לשם ביצוע פעולות המסחר.
למעשה אפשרה החברה לעאטף לסחור בחשבונות בסכומים ניכרים והחוב שנוצר לעאטף כלפי החברה, הינו הפסד ההון העצמי בשל סגירת עסקאות כושלות, כאשר ההפסד עלה כדי סכום הבטוחות שהעביר לחברה על מנת שתתאפשר לו הפעילות באמצעות אתר החברה הן בחשבונו והן בחשבון בנו (עפ"י סעיף 2(ג) להסכם ההתקשרות – המגדיר את אחת החלופות לסגירת עסקה כאשר "השערוך הכולל של חשבון הלקוח הגיע לסך אפס").
גם אם אניח אליבא דגרסתו של עאטף כי דו"חות החברה אינם משקפים נאמנה את הפעילות שנעשתה בפועל, וכפי שאמרתי לעיל עאטף לא עמד בנטל להוכיח טענות אלו, עדיין מצופה היה כי תובא גרסה נגדית פוזיטיבית מטעם עאטף על היקף העסקאות שלגרסתו בוצעו בפועל אל מול המצוין בדו"חות החברה.אפשר שהיה מקום לעשות כן באמצעות הגשת חוות דעת מומחה אשר היה בוחן באופן מקצועי את הנעשה בחשבונות המסחר.
אלא שכל שיש בפני בית המשפט הינם דו"חות החברה, המעידים על פעילות משמעותית בהיקפי מסחר גדולים באמצעות מינוף הכספים שהשקיע עאטף, אל מול טענה כללית כי אין להסתמך על דו"חות החברה . כל זאת בשים לב לנטל ההוכחה הרובץ לפתחו של עאטף כעושה השטר כנגד אחיזתה של החברה בשיק (לעניין מעמד האוחז בשטר ביטחון ראו: ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה) בע"מ נ' דוד אפל (4.7.10), פסקה 19(ב) לפסק הדין).
גרסת החברה כפי שהובאה בתצהירו של רפי כהן, הינה כי החוב של עאטף לחברה הינו גבוה מסכום השיק שנמסר לביטחון, אך מאחר והתביעה היא תביעה שטרית, הינה מוגבלת לסכום השיק בלבד.
לטענת עאטף בסיכומיו , מאחר שהוכיח שהנתונים המופיעים בדו"חות החברה הינם מזויפים וסולפו במטרה להונות את עאטף וכי כל פעילות המסחר הינה מדומה ולא מתבצעות עסקאות אמיתיות, הרי שלא ניתן להסתמך על תוכנם .משכך יש להורות על היפוך נטל הראיה כך שיוטל על אף שמדובר בתביעה שטרית.
אין בידי לקבל את טיעוניו של עאטף . לא הוכח בפני בית המשפט ולא שוכנעתי כי דו"חות החברה זויפו או כי החברה איננה מבצעת עסקאות אל מול ברוקרים נוספים כנגד העסקאות שמבצעים לקוחות החברה.
בעניין זה העידו שתי עובדות החברה, הגב' דפנה פרנקל-שרון והגב' דיאנה פרנק, שזומנו להעיד לבקשתו של עאטף . עובדות החברה העידו כי ידוע להן על פעילות שמבצעת החברה למול בנקים ישראליים וכן מול חב' FXGM (דו"חות החברה על פעילותה למול חב' FXGM הוגשו לבית המשפט במצורף לתצהירו של מנכ"ל החברה).
דפנה פרנקל-שרון העידה כי על מנת שלקוח יוכל לבצע מסחר במערכות החברה, הוא נדרש להפקיד שיק כבטוחה בידי החברה כנגד הסכום שבו הוא מבקש לסחור. אעיר כי בשל העובדה שלקוחות החברה סוחרים באמצעות מינוף (עאטף השיב בתצהיר מענה לשאלון כי הוא סחר ברמות מינוף של 1:500 עד 1:1000), הרי שדי בהפקדת סכום מינימאלי כדי לבצע עסקאות בהיקף של מיליוני דולר ארה"ב.
דפנה העידה כי כאשר היקף הבטוחות בחשבון הלקוח למול העסקאות הפתוחות, מתקרב לשערוך אפס, אזי נעשית פניה ללקוח על מנת שיגדיל את שווי הבטוחות בחשבונו או לחילופין תיאלץ החברה להפקיד את השיק שנמצא ברשותה (תמליל שיחתה של דפנה עם עאטף שהתקיימה בנסיבות דומות ביום 6/6/10 צורפה כנספח ג'1 לתצהירו של רפי כהן).
מאחר שטענתו הגרעינית של עאטף ,כפי שהובאה במסגרת תצהירו בבקשת הרשות להתגונן שמהווה את כתב ההגנה בתיק וכפי שהובא במסגרת תצהיר עדותו הראשית, הינה כי השיק נמסר לחברה כנגד ביצוע שתי העסקאות שבמחלוקת, הרי שלא קיימת גרסה של עאטף באשר לסכומים שהעביר לחברה על מנת שתתאפשר פעילותו הענפה בחשבונות המסחר.
ברי כי תנאי סף לביצוע עסקאות במט"ח, הינו קיומו של הון עצמי ראשוני של הסוחר, בין אם בהעברת כספים לחברה ובין אם במתן בטוחה באמצעות שיק עתידי, שווה ערך לסכומים שבהם מבקש הלקוח לסחור.
אליבא דגרסתו של עאטף ביום 1/6/09 העביר לידי החברה סכום של 10,000 דולר באמצעות עובד החברה רפי קרמן (סעיף 10 לתצהירו), כן מסר בידי החברה שיק ביטחון בסך של 262,000 ש"ח ביום 18/12/09 (סעיף 13 לתצהירו), בשלב מאוחר יותר במהלך חודש מאי 2010 לגרסתו של עאטף מסר בידי החברה שיק נוסף על סך של 237,700 ש"ח (סעיף 15 לתצהירו), אשר החליף את שיק בסך 262,000 ש"ח שהיה בידי החברה.
יוצא אם כך כי מאחר שהשיק בסך 237,700 ש"ח חולל והוא הבסיס לתביעה שלפניי, הרי שבפועל הסכום היחיד שנוכחתי שעאטף העביר לחברה עפ"י תצהירו הינו 10,000 דולר ארה"ב.
רק בחקירתו הנגדית טען כי סך הפסדיו הסתכם בסכום של 330,000 דולר ארה"ב שהפקיד בידי החברה (עמ' 37, שור' 22 לפרוטוקול מיום 28/5/15). כמו כן במכתב מיום 3/10/10 שצורף כנספח 5א' לתצהירו ציין עאטף כי הפקיד סכום של 70,000 ש"ח בנוסף למסירת השיק על סך של 237,700 ש"ח. לא ניתן טעם לכך שהעברות כספים אלו לא צוינו כלל במסגרת תצהיר העדות הראשית, למעט טענה סתמית כי לא היה צורך לכתוב על הפקדות אלו בתצהיר (עמ' 45, שור' 8-9 לפרוטוקול).
על כל אלו יש להוסיף את העובדה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לזכותו של עאטף נזקף סך של 21,000 דולר ארה"ב . לטענת החברה מדובר בקיזוז מחובו של עאטף כמחווה של רצון טוב, לבקשתו של עאטף לאור מצבו הכלכלי הקשה ולאור רצון החברה כי עאטף ימשיך לסחור באמצעותה ואילו לגרסתו של עאטף סכום זה הועבר חד צדדית מבלי שנתן הסכמתו בטרם העברה והוא נועד לפצותו בגין מחיקת העסקאות שבמחלוקת.
לגרסתו של עאטף העביר לחברה במהלך כשנה של מסחר בחשבונו סכום כולל של כ – 1.3 מיליון ש"ח, המהווה את הסך הכולל של הפסדיו לא כולל הסכום של כ – 70,000 ש"ח שהחברה העבירה לזכותו.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח התנועות בחשבון של עאטף ובחשבון של בנו (נספחים יד' 1-2 לתצהירו של רפי כהן). עאטף גם לא הציג אסמכתא שיש בה כדי ללמד על הסכומים שלטענתו הועברו בפועל לידי החברה.
בהיעדר אסמכתא מטעמו של עאטף שתסתור את דו"חות התנועות בחשבון שבידי החברה, הרי שלא נסתרה גרסת החברה בדבר החוב שנוצר כלפי החברה שמהווה את ההפרש בין הסכומים שבהם מודה עאטף שהפסיד בפועל במהלך התקופה שבה סחר באמצעות החברה לבין הסכומים שהעביר בפועל לידי החברה כבטוחות מעת לעת.
אזכיר כי בשיחותיו של עאטף עם עובדי החברה עלה נושא החוב הקיים, אלא שעאטף לא טרח להכחיש אותו במהלך השיחות שתומללו ואף התחייב כי יסדירו בהקדם, ראו לעיל הדיון בנוגע לתמלילי השיחות עם עובדי החברה.
לסיכום פרק זה, וזאת על אף שלא הונח לפניי הבסיס המשפטי לקביעת כי יש להורות על העברת נטל הראיה לתובעת על אף היותה אוחזת בשטר, הרי שגם לגופו של עניין אני דוחה את טענותיו של עאטף כי לא הוכח קיומו של חוב.
בשולי הדברים מצאתי להעיר כי אמנם עאטף לא עמד ברף ההוכחה הנדרש לביסוס טענותיו בדבר ההתנהלות החשבונאית של התובעת וניגוד העניינים בו מצויה החברה. בפועל לא היה בסיס בחומר הראיות ובעדויות שהובאו בפני בית המשפט ואף לא הוצגה חוות דעת מומחה בנושא אף שעסקינן בתחום הדורש מומחיות ככל שהדבר נוגע לפעילות החברה . יחד עם זאת מוצאת לנכון להעיר כי אכן נוכחתי בסימנים שיש בהם כדי לעורר תהיות על אופן ניהול חשבונות המסחר של הלקוחות ועל ניגוד העניינים בו מצויה החברה מול לקוחותיה ומבלי שהתקיימה חובת גילוי ללקוחות במסגרת ההתקשרות.
בתמצית ייאמר כי אמנם החברה הציגה דו"חות (נספח יח' לתצהיר רפי כהן) המציגים על פניו את הפעולה הנגדית שביצעה החברה אל מול כל עסקה שביצע עאטף בחשבונו ("התכסות") , פעולות אלו נועדו לצמצם את החשיפה של החברה.
לטענת החברה את הפעולות הנגדיות ביצעו באופן אוטומטי בין החברה לחברת FXGM על מנת לבטח את החשיפה לעסקאות שמבצעים הלקוחות, דהיינו היכולת של החברה לעמוד בתשלום רווחים שיניבו עסקאות בחשבונות הלקוחות הסוחרים באמצעות אתר החברה, כאשר רווחי החברה הינם העמלות הנגזרות מהיקפי הפעילות של הלקוחות בחשבונות המסחר.
אלא שהדעת נותנת שאם אכן נובעים רווחי החברה רק מעמלות המסחר ,הרי שלכאורה ו אין הסבר לאופן שבו נוצר החוב של עאטף בגובה התביעה שלפניי שכן עמלות המסחר נגבות בזמן אמת בעת ביצוע העסקאות בחשבון, על מרווחים קבועים בשערי המטבעות בעת ביצוע העסקאות.
הראיות שלפניי מתיישבות עם המסקנה אליה הגעתי כי החוב הינו בגין הפסד ההון העצמי בחשבון המסחר של עאטף שניתן כנגד שיקים דחויים שהפקיד עאטף כבטוחה בידי החברה.
גם העובדה כי החברה זיכתה את חשבונו של עאטף בסכום של 21,000 דולר ארה"ב, רק כמחווה של רצון טוב ומתוך כוונה שימשיך לסחור באמצעות החברה, הינה תמוהה בנסיבות העניין. לכך יש להוסיף שגם אם החברה בחרה שלא לבטח את חשיפתה, בהיעדר הוראה חוקית או התחייבות חוזית המחייבת אותה לעשות כן, הרי שאין בכך בלבד כדי להביא למסקנה כי אינה זכאית לגבות חוב של לקוח בגין השקעות שביצע באמצעות מערכות המסחר של החברה במסגרתן הפסיד את ההון העצמי שהושקע . שכן במקום שבו היו ללקוח רווחים בגין העסקאות, מחובתה של החברה להעביר ללקוח את הרווחים שנצברו בחשבונו, ואם לא הייתה עושה כן הייתה עלולה החברה להיות חשופה לתביעה בגובה הרווחים שנצברו.
אלא שלא מצאתי כי די בראיות נסיבתיות אלו ובהיעדרן של ראיות חד משמעיות או חוות דעת מומחה, כדי לקבל הכרעה ברורה באשר לטענות החמורות בדבר פעילות בלתי חוקית של החברה שעולה כדי הפרת הסכם ההתקשרות שבין הצדדים וזאת בשים לב לכך שבעת האירועים נשוא התביעה טרם הוסדר תחום המסחר במט"ח במסגרת האסדרה אשר קורמת עור וגידים בימים אלו.

סוף דבר
לאחר שדנתי בטענות ההגנה של הנתבע ובטענות התובעת ובשים לב לעובדה שהתביעה במקורה היא תביעה שטרית לפרעון שיק שלא ניתן להסיק ממנו כי ניתן כשיק לביטחון .
מסקנתי היא כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי הצ'ק ניתן לביטחון בגין שתי עיסקאות עתידיות במטח שכונו לעיל "העסקאות שבמחלוקת". לא שוכנעתי כי השיק ניתן לביטחון .
גם לא שוכנעתי כי שתי העסקאות שבמחלוקת בוצעו על ידי הנתבע ונמחקו.
למעשה מסקנתי הפועה- שוכנעתי כי השיק ניתן לפירעון חובו של עאטף בחשבונו אצל התובעת ולמקרה ולא יצליח לסלקו בפרק הזמן למן מסירת השיק ועד זמן פרעונו ממקורות אחרים לרבות מעסקאות שתכננן לבצע בחשבון על שם בנו.

התוצאה היא שמקבלת את התביעה במלואה.
מחייבת את הנתבע בתשלום במלוא סכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה השטרית ועד התשלום בפועל.
כמו כן מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת לאגרה ולעדיה בסכומים ששולמו בפועל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ששולמו ועד התשלום בפועל .
בנוסף מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת לשכר טירחה בסכום כולל של 46,800 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, י"ד אדר א' תשע"ו, 23 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.