הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 24651-01-18

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

התובעת:

אופל בלאנס (2006) בע"מ
ע"י עו"ד גיא וגנר ואח'

נגד

הנתבעים:

1.אגמ תשתיות ופיתוח בע"מ
2.אביתר נחמיאס
ע"י עו"ד יובל דמול

פסק דין

רקע עובדתי והמחלוקת בין הצדדים:

התובעת היא חברה המעידה על עצמה כחברה ציבורית הנסחרת בבורסה ועוסקת במתן שירותים פיננסים, בין היתר על דרך של ניכיון שיקים. הנתבעת 1 היא חברה אשר עסקה ועוסקת בעבודות עפר וביצעה עבודות עפר עבור חברה בשם תומר ונונו בע"מ (להלן: "תומר ונונו") אשר נכנסה להליכי חדלות פירעון בתיק פר"ק 22098-11-17.

הנתבעת ביצעה עבודות עפר עבור תומר ונונו. תומר ונונו משכה לטובת הנתבעת שיק על סך 224,700 ₪ יום ערך: 17.9.2017 (להלן: "השיק"). הנתבעת פנתה לתובעת לבצע עסקת ניכיון בגין השיק. במעמד העסקה חתמה הנתבעת חתימת הסב על גב השיק והנתבע 2, אביתר נחמיאס, חתם ערבות אישית לפירעון השיק בנוסח: ''אני החתום מטה... ערב אישית לפירעון שיק זה''.

התובעת, במסגרת עסקת הניכיון וכנגד קבלת השיק, נתנה לנתבעת באמצעות מנהלה סך 210,645 ₪. בעסקה זו התובעת ניכתה עמלה (ריבית) בסך 14,055 ₪ והסכום שצוין לעיל הוא היתרה שנמסרה לנתבעת (לעניין זה ראה 'קבלת שיקים לניכיון מס': 159628' מיום 21.8.2017) וכן ראה חתימת הנתבע 2 לפיה מהסך של 210,645 ₪ קיבל סך של 100,000 ₪ במזומן (ראה נספח ב' לתצהיר עדות ראשית תובעת) וסך של 110,645 ₪ הועבר בהעברה בנקאית.

התובעת הציגה את השיק לפירעון ביום 25.10.2017, 40 ימים לאחר מועד הפירעון הנקוב בשיק. השיק חולל בשל 'אין כיסוי מספיק'. השיק הוגש על ידי התובעת להוצאה לפועל, והנתבעות הגישו התנגדות ובמסגרתו שתי טענות עיקריות:
השיק הוגש שלא במועד הנקוב בו ולא בזמן סביר.

בוצעה עסקת ניכיון חדשה בין התובעת לחברת תומר ונונו ולפיכך החיוב הקודם בטל ויש לפעול על פי עסקת הניכיון החדשה, לעניין זה ראה ס' 8 – 9 לסיכומי המבקשים בהתנגדות לביצוע שטר וכן ראה ס' 32 לסיכומים לפיו: ''הזוכה במעשיה ומחדליה גרמה לאי מילוי הקיום הנערב, לשינוי הערובה ובהמשך לפקיעת הערובה המצדיק ביטול הערבות ביחס לשטר''.

הנתבעת טענה בדיון כי השיק הופקד במועד מאוחר יותר (40 יום לאחר מועד הנקוב בשיק). בין לבין, תומר ונונו בע"מ הפסיקה את פעולתה בחודש נובמבר 2017, ובהמשך הוגשה נגדה בקשת פירוק וניתן צו פירוק. טענת הנתבעת בנושא זה, כי אם השיק היה מופקד במועדו אזי היה סיכוי גבוה שהשיק יפרע.

בהחלטה מיום 29.11.2018 נקבע כי הפקדת השיק לאחר 40 יום הינו לכאורה זמן סביר. כן נקבע שהמבקשים (הנתבעים) לא הציגו בשלב זה ראיה שאם השיק היה מופקד במועד הנקוב הוא היה נפרע ומכאן לא הציגו את הנזק שהיה עשוי להיגרם כטענת הנתבעים.

בכל הנוגע לטענת עסקת הניכיון אשר לטענת הנתבעת בוצעה בין התובעת לחברת תומר ונונו, ובמסגרתה ניתנו שיקים לטובת התובעת, לא נחקר המבקש על תצהירו.

בנסיבות העניין בית המשפט קבע כי הנתבע 2 חתם על השיק, הן בשם החברה והן בתור ערב לשיק. קיבל לידיו סך של 210,064 ₪ אולם מכיוון שלא ניתן לשלול את טענות המשיב לעניין ההפקדה המאוחרת ולעניין ההסדר המאוחר בין התובעת לחברת תומר ונונו, ובשים לב להלכה הנוהגת לעניין מתן רשות להגן, ניתנה הרשות להגן כנגד הפקדת סך של 45,000 ₪.

בהמשך הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, התקיים הליך הוכחות במסגרתו העידו מטעם התובעת מר דני מזרחי – מנהל, ומטעם נתבעת 1 מר גולן סולימני . יצוין כי במסגרת הליכים מקדמיים בתיק, בקשת רשות להגן, העיד ביום 13.6.2018 מר אביתר נחמיאס מטעם הנתבעת.

בשים לב לאמור לעיל, טענות הנתבעים אשר הועלו, במסגרת בקשת ההתנגדות והסיכומים , הן כדלקמן:

השיק לא הופקד במועדו אלא 40 יום לאחר מכן, בין לבין נכנסה תומר ונונו להליכי פירוק. ככל שהשיק היה מופקד במועד לא היה נגרם לנתבעת נזק. אילו השיק היה מופקד במועדו לא היה נגרם לה נזק כפי שנגרם.

התובעת ביצעה עסקת ניכיון חדשה, שהנתבעים אינם ערבים לה, במסגרתה תומר ונונו בע"מ מסרה לידיה 12 שיקים וזאת כנגד שלושה שיקים, אשר השיק של הנתבעת בהליך זה הוא חלק מהם.באופן כזה פקע תקפו של השיק הנוכחי, בהתאם לס' 60א' לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות" / "הפקודה" ), ובהתאם לס' 51ד' לפקודת השטרות, היה על התובעת להשיב השיק למושכת השיק.

לא נשלחה הודעת חילול לנתבעת.

פריסת החוב שבוצעה על ידי חברת תומר ונונו היא עסקת הלוואה. יובהר כי לטענת התובעת זו טענה שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים ואין להתייחס אליה.

טענות התובעת הן כדלקמן:

הנתבעים ביצעו ביום 25.6.2017 עסקת ניכיון מול התובעת במסגרתו הנתבעים מסרו לה את השיק נשוא ההליך וכנגד קיבלו סך של 210,645 ₪. מדובר בשיק מעותד ליום 17.9.2017.

ביום 17.5.2017 ביצעה התובעת עסקת ניכיון עם חברה בשם 'נויה בר השקעות ואנרגיה בע"מ' במסגרתה כנגד שני שיקים של חברת תומר ונונו (להלן: "עסקת נויה"). בפועל, לאחר ביצוע עסקה זו וביצוע העסקה עם הנתבעת, החזיקה התובעת בשלושה שיקים של תומר ונונו בסכום כולל של 500,100 ₪ . לגרסתה, פנה אליה תומר ונונו, ביקש לפרוס את החוב וציין כי הכספים יתקבלו אצלו במועד מאוחר יותר. בפועל מסר 12 שיקים אשר מתוכם רק שיק אחד נפרע ויתר השיקים חזרו. לפיכך הפקידו את השיק נשוא הליך זה.

הפקדה של שיק באיחור של 40 יום איננה מהותית, בעניין זה מפנים לס' 39א' לפקודת השטרות הקובע כי הפקדה תהיה לא יותר מ – 6 חודשים מהמועד הנקוב. הוא הדין במועד הנקבע בס' 44 לפקודה, הקובע כי הצגת השטר במועד שבו התנה המסב גורם לכך שהמסב והמושך מופטרים. גם במקרה כזה מדובר בשישה חודשים. בכל מקרה איחור של 40 יום נמצא בתוך מסגרת הזמן שבחוק והוא זמן סביר.

אחריות הנתבעת היא אחריות של מסב שטר, בהתאם לס' 55(ב) לפקודת השטרות. אחריות הנתבע 2 היא אחריות של ערב, זאת כאשר נתן ערבות אישית לפירעון השיק. נטל ההוכחה בתביעה שטרית הוא על הנתבע ועל ידי זה יש לקבוע כי הנתבעים לא עמדו בו, וליתן פסק דין נגדם.

הנתבעת טענה כי בדיון בבקשת ההתנגדות הוגש תצהיר של נתבע 2, אביתר נחמיאס, בעוד שבדיון עצמו הוגש תצהיר של גולן סולימני.

דיון והכרעה

תחילתו של ההליך בהגשה לביצוע של השיק. בתיק הוגשה התנגדות וניתנה רשות להגן. משעה שהצדדים לא הגישו בקשה לתיקון כתבי טענות, הבקשה לביצוע שטר היא כתב התביעה. ר' תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם-1979 ( "משהועבר לבית המשפט כתב ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר; בית המשפט ימציא למבקש עותק או העתק או תצלום אחד של כתב ההתנגדות ושל המצורפות אליו לפי תקנה 106(ב)", והתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר הוא כתב ההגנה, ר' תקנה 211 לתקסד"א "ניתנה רשות להתגונן, יראו את התצהיר לפי תקנה 205 ככתב הגנה שהוגש, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת".

מי מהצדדים לא הגיש בקשה לתיקון כתבי טענות ולפיכך טענות הצדדים מוגדרות על ידי הבקשה לביצוע שטר שהוגשה ולפיה, ועל פי בקשת ההתנגדות, אשר לאחר שניתן הרשות להגן, הופכת לשמש ככתב הגנה. יצוין כי שני הצדדים הרחיבו את היריעה בסיכומים מטעמם והעלו נימוקים וטענות שלא הועלו במסגרת הדיונית שצוינה לעיל. בשים לב לאמור לעיל בית המשפט יתייחס אך לטענות אשר הועלו במסגרת הדיונית כפי שנקבעה על פי התקנות והפסיקה.

נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לביצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה, לפיה מחזיק שטר אוחז אותו תום לב ובעד ערך, בהתאם לס' 26 לפקודת השטרות . ראה לעניין זה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000, וכן ראה ס' 29(א) לפקודת השטרות, לפיו: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך".

סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:
"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". כן ראה בעניין זה: רע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ לפיה חזקה על מושך השיק שהתחייב בו אך שזכות הקניין פגומה, נטל הראיה על האוחז.

אין מחלוקת בתיק זה שהנתבעת קיבלה את התמורה, ראה עדותו של מר אביתר נחמיאס בעמ' 1 לפרוטוקול דיון מיום 13.06.2018 לפיו "התייצב אצל המשיבה ביצע עסקת ניכיון וקיבל סך כולל של 210,645 ₪". כן ראה קבלה מס' 169628 מיום 25.06.2017 שהוגשה על ידי הנתבעת במסגרת תצהירי עדות ראשית. מדובר בעסקת ניכיון בגדרה נתנה הנתבעת לתובעת שיק של חברת 'תומר ונונו בע"מ' על סך 224,700 וקיבלה סך של 210,645 ₪.

מה נפקות הגשת השיק באיחור לבנק?

לנתבעת שתי טענות עיקריות. האחת, עניינה העובדה שהשיק שזמן פירעונו 17.9.2017 הוגש לבנק רק ביום 25.10.2017. לגרסת הנתבעת מאחר והשיק לא הופקד במועדו, נגרמו לה נזקים, בעניין זה ראה עדותו של מר גולן סולימני מיום 28.1.2020 עמ' 7 ש' 8-14 .

"ש. אתה יודע לרשום בפרטים של הכרטסת "בגין עסקה חדשה"?
ת. אני לא יודע איפה זה ומה זה יש רואה חשבון אתה יכול לזמן אותו. אם הייתי יודע ביום שהשיק חזר שהתובעת עשתה לי עוול, אם הייתי יודע שהשיק חזר ביום 19.7.2017 או בסמוך לכך שהשיק חזר הייתי מציל 2 מיליון ומשלם. אני לא מסתכל על הריבית. ניסו להרוויח 17,000 ריבית וחסמו מאיתנו את הידיעה על השיק. העבודה שלנו היא פרנסתנו מדי יום, לבוא לקחת עוד ריבית ועמלה לא סיפרו לנו ונודע לנו רק חודשיים אחרי זה. הם הסתירו מאיתנו ולו הייתי יודע באותו שבוע הייתי מציל את הכסף שלי".

וכן ראה עדותו שם בשורות 9-10:

" ת. עבדתי עם ונונו במס' אתרים והציוד שלו אם זה מגרסות כלים ושופלים היו בשטח לו ידעתי שהשיק חזר הייתי לוקח חלק מהציוד ולא ממשיך לע בוד עוד חודשיים ולא מקבל תשלום".

כאמור, עובדה בלתי שנוייה במחלוקת היא שהתובעת הגישה השיק לפירעון 40 יום לאחר המועד הנקוב בו . סעיף 39 לפקודה קובע:
(א) שטר בר-פרעון לאחר ראייה שסיחרוהו, צריך האוחז, בכפוף להוראות פקודה זו, להציגו לקיבול או לסחרו תוך זמן סביר; ולעולם, שטר שפרעונו לאחר ראייה צריך להציגו לקיבול תוך ששה חדשים מתאריכו, או תוך זמן קצר יותר שהיתנוהו המושך או המסב, או תוך זמן ארוך יותר שהיתנהו המושך ושלא יעלה על שנים-עשר חדשים.
(ב) לא עשה האוחז כן, הופטרו המושך וכל המסיבים שקדמו לאותו אוחז.
(ג) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר כמשמעותו בסעיף זה, יש לשים לב לטיבו של השטר, למנהג הסוחרים לגבי שטרות מעין זה ולעובדות של המקרה המיוחד.

השימוש בסעיף זה כדי להצדיק דחיית תובענה שטרית קורה לעתים רחוקות כאשר הזמן בין קבלת השיק לבין מועד קיבולו הוא פרק זמן ניכר, בדרך כלל למעלה משנה. ר' מקרים בהם נדחו תביעות שטריות בשל איחור הגשת השטר:ת"א (שלום חי') 21388-05-14 אביהו בן שמחון נ' שמואל יוסף השמשוני (פורסם בנבו, 09.12.2015) – איחור של שנתיים; תא"ח (שלום ק' גת) 931-09 יחיאל סבג נ' אילנית סירוטה (פורסם בנבו, 10.12.2012 – איחור של שש שנים. בהקשר לאמור יצוין שהיו מקרים שבהם בתי המשפט פסקו שמשך זמן של למעלה משנה אף הוא תקין, בהתחשב בעובדות המיוחדות של המקרה. ר' ת"א (שלום ת"א) 88887/01 נעמן מור נ' בבין בראל בועז (פורסם בנבו, 18.01.2004) ו- ת"א (שלום תל אביב-יפו) 174165/02 דהן ברהם נ' קרת ירון (פורסם בנבו, 30.09.2003) .

בשים לב לאמור לעיל, וכפי שנקבע בהחלטת ביניים בנושא זה, איחור של 40 יום בנסיבות הענין אינו גורם לפקיעת החיוב בשיק ואין מקום לתחולת סעיף 39 לפקודת השטרות בנסיבות הענין. דוחה טענת הנתבעים בענין זה.

מה נפקות עסקת הניכיון בין התובעת לבין חברת ונונו וחברת נויה?

טענה שניה של הנתבעת מוצאת ביטויה ברשות להגן ובסיכומים, לפיה, התובעת ביצעה עסקת ניכיון חדשה, מול תומר ונונו, שעיקרה "...דחיית פירעון השיקים כנגד קבלת תמורה כספית וכפי הנראה כך נעשה אף במקרה דנן מול הזוכה" ס' 15 לתצהיר העדות הראשית שצורף להתנגדות.

בסעיף 28 לסיכומי הנתבעים חזרו הנתבעים על טענה זו וציינו את נפקותה. לעמדתם:
"התובעת לאור ביטול שני השיקים שמשכה נתבעת 3 לנויה, ניהלה מו"מ ישיר למתן הלוואה למושכת השיק, בטרם הגיע מועד פרעונו, והגיעה עימה להסכמות על פי נוהליה. ביום 17.9.17 השיק לא הוצג לפירעון ותחתיו משכה נתבעת 3 12 שיקים לתובעת. בכך גילתה דעתה בדבר הסכמתה לערבות אישית של תומר ונונו בלבד. בנסיבות אלו מנועה התובעת להעלות טענות אודות חבות לפירעון השיק שכאמור פקע. לא בכדי הצהיר מזרחי בתביעת החוב כנגד מושכת השיק שאין לתובעת שום בטוחה לחוב נשוא ההלוואה החדשה בשים לב שהשיק פקע זה מכבר."

התובעת איננה מכחישה כי אכן ביצעה עסקה של פריסת תשלומים עם תומר ונונו, בנושא זה ראה קבלה מס' 163995 בגין 12 השיקים [נספח 6 לתצהיר עדות ראשית תובעת) המפרט 12 שיקים אותם נתנה תומר ונונו בע"מ לתובעת ביום 17.9.2017 בסכום כולל של 517,782 ₪ לפריסת חובו של תומר ונונו לתובעת. כן ראה עדותו של מר דניאל מזרחי בעמ' 8-9 שורות 21-30, 1-2:

"ש. מפנה אותך לעמ' 12 לתכתובת (ואטצאפ) שלך עם תומר ונונו בעמ' האחרון מיום 22.10.2017 – כתבת לתומר מה קורה איתך יש בעיות בחברה?
ת. בתאריך הזה היה לנו הסדר פריסת תשלום חוב מול אותו ונונו משמועות בשוק הבנו שהוא התחיל למכור משאיות וביררתי אם הוא מתכוון לעמוד בתשלום החוב. רציתי לברר שהוא לא מנסה להבריח נכסים ולהרוויח זמן. לא טעיתי הצגתי את השיק השני לפריסה והוא חזר.

ש. בימ"ש – מתי ההייתה עסקת הפריסה ומה מהותה?
ת. עסקת הפריסה הייתה ביום 17.9.2017 עסקת הפריסה כללה בתוכה שני שיקים נוספים מחשבונו של ונונו שהיו נקובים לאוגוסט 2017 מאחר ואלו שניתנו לאוגוסט 2017 בוטלו. פנינו לונונו עצמו שהסביר שהחברה לא קיבלה כספים שהתעכבו מחברת שטנג והוא מבקש לעשות הסדר. הפריסה הייתה בגין שני שיקים נוספים שהיו בבאר שבע. הפריסה כללה בתוכה שני שיקים מחברת נויה שקיבלנו בחודש מאי 2017 שתאריך פירעונם היה בחודש אוגוסט. הפריסה כוללת שני שיקים של נויה ושיק אחד נשוא התביעה."

כן ראה בעניין זה סיכומי התובעת סעיפים 17-18:
"השיק הראשון נשוא הפריסה שמספרו 508 ע"ס 60,832 ₪ מועד פירעונו ליום 21/09/2017 [תיקון מהמקור] נפרע במועדו (הסכום הנ"ל קוזז מהשיקים הנוספים בהתאם לקבלה מס' 1446), אלא שיתר השיקים של הפריסה, החל מחודש אוקטובר 2017 ואילך חזרו וחוללו בחשבון התובעת.

לאחר חילול השיק השני של הפריסה ומשחברת תומר ונונו לא עמדה בפריסת החוב, התובעת הפקידה את השיק נשוא התביעה, אשר חזר מסיבת "א.כ.מ" (אין כיסוי מספיק)"

מכל האמור לעיל עולה כי אכן התובעת בחרה לעשות עסקת פריסה חדשה עם תומר ונונו במסגרתה כלל השיקים של תומר ונונו, אשר כמחציתם נמשכו לטובת הנתבעת ומחציתם לטובת לחברת נויה, נפרסו מחדש. הדבר היה בעת מועד הפירעון של השיק המקורי. במסגרת הפריסה מחדש, משכה חברת תומר ונונו בע"מ 12 שיקים נוספים שמתוכם נפרע שיק אחד על סך 60,832 ₪ והשאר חזרו בציון 'א.כ.מ.' לאחר שחזרו, הוגש גם השיק נשוא הליך זה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

התובעת מתנגדת לפרשנות הנתבעים כי הפריסה החדשה היא עסקת ניכיון חדשה שמעבירה את האחריות על תומר ונונו בלבד. לשיטתה, כלל לא בוצה עסקת ניכיון חדשה, אלא רק הסדר פריסת חוב התשלומים.

הלכה פסוקה היא כי עסקת ניכיון היא עסקת מכר חדשה ולא הסדר הלוואה. ר' בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון ( פורסם בנבו, 05.12.2010) "ניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369-370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך. משבוצע הניכיון, שוב אין בעל השיק יכול לחזור בו ולדרוש את תמורתו מזה ממנו רכש את השיק. מאידך, אם חולל השיק אין לקונה, הוא העוסק בניכיון שיקים, תביעה חוזית אלא עילה שטרית בלבד (ע"א 375/66 מלר נ' שטיינשניידר, פ"ד כ(4) 93 (1966); ע"פ 232/93 מדינת ישראל נ' הרנוי, פ"ד מז(5) 797 (1993)). במידה וגבה הקונה את מלוא הסכום הנקוב ממושך השיק, יעמוד כל הסכום לזכותו. יוצא איפוא, כי כאשר העוסק בניכיון שיקים גובה את הסכום הנקוב בשיק הוא עושה זאת עבור עצמו ורשאי לעשות בכספים המתקבלים כרצונו."

במקרה דנן לא הוכח כי ההסדר החדש שעשתה התובעת עם ונונו ונויה היא עסקת מכר חדשה. במהלך ההסדר החדש לא נמכרו לידי התובעת שיקים חדשים מידי ונונו ונויה, אלא רק הוסדר אופן תשלום החוב באמצעות שיקים חדשים. הנתבעים, שנטל הראיה עליהם, לא הגישו בקשה לבחון את ההסדר האמור וכיצד הוא דווח לרשויות. ל פיכך, אני מקבל את טענת התובעת ודוחה אני את טענת הנתבעים כי הסדר תשלומי החוב הוא עסקת ניכיון חדשה אשר משפיעה על העסקה הקודמת.

פרעון השטר

הנתבעים טענו כי עצם העיסקה בין תומר ונונו לבין התובעת ביחס לפריסת תשלום השיקים מהווה הוכחה כי השיק פקע לפי סעיפים 60(א) ו-51(ד) לפקודה.

סעיף 60 (א) לפקודה ['פרעון כשורה'] קובע: "השטר נפקע בפרעון כשורה על ידי הנמשך או על ידי הקבל או מטעמם". 'פרעון כשורה' פירושו – פרעון השטר לאוחז בו, בחלותו של השטר או לאחריה, בתום לב וללא ידיעה שזכות קנינו של האוחז בשטר פגומה ". כדי שתתקיים דרישת ה'פרעון כשורה' שתביא לפקיעת השטר יש צורך להראות כי תשלום תמורה השטר הועברה לאוחז בו כשורה. ר' תא"מ (שלום חי') 46129-05-13 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' מגדי חניף )פורסם בנבו, 08.01.2015): "דרישת סעיף 60(א) לצורך "פרעון כשורה" אשר מביא לפקיעת השטר הינה כי תשלום תמורת השטר יהיה לאוחז בו (ראו ע"א 137/57 גרוס את נאס בע" נ' קופת מלווה וחסכון שתופית של העובדים בפתח-תקוה בע"מ, פ"ד יב 702, 705-706 (1958), ת"ט (קריות) 11694-10-12‏ ‏מואיד חמאד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.12), בס' 6 ות"א (של'-ת"א) 50820-08-10‏ שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא (1974) בע"מ נ' נ.שדמי נכסים, בנין ותשתית בע"מ (פורסם בנבו, 28.10.12), בס' 3.6". הנתבעים לא הוכיחו כי הועברה תשלום תמורה לאוחזת השטר – התובעת – ולכן דין טענתם ביחס לסעיף זה להידחות. יחד עם זאת ככל שנפרע מי מהשיקים שניתנו לצורך פריסת החוב, שחוב הנתבעים הוא חלק ממנו, עשויה להיות לכך השפעה על החיוב של הנתבעים.

סעיף 51(ד) לפקודה ['חובת האוחז כלפי הקבל או הנמשך'] קובע: "האוחז שטר שבא להציגו לפרעון, יפרוש את השטר לפני האדם שממנו הוא דורש פרעונו; משנפרע השטר, ימסרנו האוחז מיד למי שפרע אותו". סעיף זה מקים חזקה לפיה בדיני שטרות ישנו עיקרון לפיו האחיזה בשטר בידי התובע מקימה חזקה לטובתו לפיה השטר טרם נפרע. ההיגיון לכך נכתב בפסיקת העליון: "אין אנו יכולים להעלות על דעתנו את האפשרות כי המערער ישלם למשיב סכומי כסף ניכרים ולא יקבל את השטרות חזרה" ע"א 109/57 אמיל ליסאואר נ' יהושע ליינר, פ"ד יב 953 (1958). לאור האמור קמה חזקה כי עצם האחיזה בשטר (שיק) משמשת ראייה כי טרם נפרע החוב כלפיהם.
לא ברור מדוע הנתבעים בחרו להתייחס לסעיף זה, שהרי העובדה שהתובעת מחזיקה בשטר רק מחזקת את המסקנה כי השטר טרם נפרע.

במקרה דנן, לא התקיימה דרישה זו במלואה. האוחזת בשטר כשורה – התובעת – לא קיבלה תמורה מלאה בעקבות השטר, ולכן דרישת הפרעון לא התקיימה. אולם היא אכן קיבלה תמורה חלקית, בהתאם להסכם שנערך בינה לבין וענונו. עניין זה ידון בהמשך פסק הדין.

משמעות משלוח הודעת החילול

סעיף 47 לפקודה ['הודעת חילול ודין העדר הודעה'] קובע:
בכפוף להוראות הפקודה, מקום שהשטר חולל במיאון או באי-פרעון, יש ליתן למושך ולכל מסב הודעת חילול, וכל מושך או מסב שלא ניתנה להם ההודעה – מופטר; ואולם –
(1) שטר שחולל במיאון ולא ניתנה הודעת חילול; לא יפגע המחדל בזכויותיו של אוחז כשורה לאחר המחדל;
(2) שטר שחולל במיאון וניתנה הודעת חילול כראוי, שוב אין צריך ליתן הודעה על חילול באי-פרעון שבא אחר כך, אלא אם כן קובל השטר בינתיים.

הנתבעים טענו כי התובעת לא הודיעה לה על חילול השיק. בסיכומיה הראתה התובעת כי בחקירתו (עמ' 7 לפרוטוקול) אישר מנהל הנתבעת כי הוא ידע על חילול השיק:
"ש. ביום 17.9.2017 הוא נפרע – איך ידעתם שהשיק חזר?
ת. ידענו שהשיק חזר כשקיבלנו מכתב התראה מאופל בלאנס שהשיק חזר. אני לא יודע איך זה רשום בכרטסת בצורה כזו".

לפיכך דין טענה זו להידחות.

זכות הנושה לבחור איזה חוב לקזז

סעיף 50 ו-51 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, דנים בזכותו של הנושה לבחור איזה חוב לקזז:
זקיפת תשלומים בחיובים אחדים
50. סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן.
בחירה בין חיובים חלופים
51. (א) בחיובים חלופים רשאי החייב, בהודעה לנושה תוך תקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזו - תוך זמן סביר לפני המועד לקיום, לבחור את החיוב שיקיים; לא עשה זאת, רשאי הנושה, בהודעה לחייב, לבחור את החיוב.
  (ב)  הוסכם כי זכות הבחירה תהיה בידי הנושה והוא לא השתמש בה תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזו - תוך זמן סביר לפני המועד לקיום, רשאי החייב, בהודעה לנושה, לבחור את החיוב.

הלכה פסוקה היא כי "הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד-צדדית. ככל פעולה משפטית חד-צדדית בין החיים (inter vivos), היא יכולה להיות בכתב, על-פה או בכל התנהגות אחרת". רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נג(4) 804 (1999).

כאמור, הסדר החוב בין התובעת לבין ונונו ונויה ביחס לא קויים במלואו, ולמעשה נפרע רק שיק אחד בסך 60,832 ₪. אין חולק כי במקרה זה, הנושה, התובעת, לא בחרה כנושה למי מהצדדים, נתבעת או חברת נויה, יש לייחס /לזכות בגין השיק שנפרע. משעה שהסדר החוב כלל בתוכו גם את השיק הנדון בעניינו אשר קשור לנתבעים, והנושה לא הודיע לטובת מי יש לזקוף סכום זה, זכותם של הנתבעים לבחור את החיוב שיקויים. בשים לב לאמור לעיל דוחה את טענת הנתבעים שפריסת החוב מפקיעה את החיוב הגלום בשיק אך זכאים הנתבעים, בנסיבות הענין להפחתה של 60,832 ₪ בגובה החוב.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי לקבל את התביעה, תוך קיזוז התשלום ששולם לתובעת במסגרת ההסדר בינה לבין ונונו ונויה.

דין טענת התובעת כי יש לקבל את התביעה במלואה כיוון שהנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית בתביעה זו – להידחות. כידוע, כל טענת הגנה שיש לנושה עומדת גם לחייב (סעיף 7(א) ל חוק הערבות, תשכ"ז-1967). לכן משעה שהנתבעת הוכיחה טענת הגנה היא מתקיימת גם לנתבע.

הנתבעים, ביחד ו/או לחוד, ישלמו לתובעת את סכום השטר 224,700 ₪ בקיזוז 60,832 ₪ , סך הכל 163,868 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעים הפקידו פקדון בסך 45,000 ₪. מזכירות בית המשפט תעביר הפקדון ופירותיו לתובעת, על חשבון החוב שנפסק לעיל, וזאת באמצעות ב"כ.

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 3,000 ₪ הוצאות משפט וכן סך של 9,000 ₪(כולל מע"מ) שכר טרחת עורך דין.

תואיל המזכירות לסגור את התיק ולהמציא פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.