הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 24547-09-18

לפני כבוד השופט יגאל נמרודי

התובע
(המשיב):
אליעזר מיטרני
ע"י ב"כ עו"ד ניצחון גואטה

נגד

הנתבע
(המבקש):
פחר אלדין סיורי
ע"י ב"כ עו"ד יצחק הדר

החלטה

החלטה בבקשה לביטול פסק דין שהגיש המבקש (הנתבע) (להלן – הבקשה).

פסק הדין ניתן משהמבקש לא התייצב לדיון שנקבע בענייננו. יסודה של הבקשה בטענת המבקש לפיה ביום 7.5.2019 הושארה לו על ידי מזכירות בית המשפט הודעה טלפונית, כי הדיון אשר היה קבוע בתיק בוטל וכי נקבע דיון חדש ליום 13.6.2019 בשעה 11:00 (להלן – ההודעה הטלפונית), ולפיכך הוא לא התייצב לדיון במועד שנקבע. עוד טען המבקש בבקשה, כי אביו המנוח של המשיב (התובע) השכיר לאביו המנוח של המבקש את הנכס נשוא ההליך (להלן – הנכס) לפני כשלושים שנה. לטענתו, המשיב עצמו קיבל דמי שכירות מאביו של המבקש. בד בבד טען המבקש כי למשיב לא ניתנה זכות מבעלי הנכס להשכירו (סעיפים 4-2 לבקשה).

הנטל להוכחת הטענה בדבר קיומה של ההודעה הטלפונית רובץ לפתחו של המבקש. בשים לב לכך כי המבקש לא היה מיוצג במועד הגשת הבקשה, נתן בית המשפט הוראות ברורות ומפורטות באשר לאופן הוכחת הטענה (ראו ההחלטות מהימים 30.5.2019, 30.6.2019 ו-12.7.2019). המבקש התבקש להמציא פלט שיחות נכנסות אל הטלפון הסלולארי שלו. כן הוא התבקש להמציא את הקלטת השיחה עצמה, לרבות תמליל ערוך כדין של ההקלטה. בהחלטה מיום 30.6.2019 הוריתי למבקש להביא עמו לדיון את מכשיר הטלפון בו התקבלה ההודעה הטלפונית. כן אושר זימונה של עורכת התמליל של ההודעה הטלפונית, בכפוף להפקדת שכרה על ידי המבקש.

הצדדים הוזמנו לדיון בבקשה. בדיון זה היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין. בעלי הדין נחקרו ובאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בתום הדיון. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות והדין החל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הדין: הזכות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בערכאה ראשונה נתפסת כחלק מזכות הגישה לערכאות (על זכות הגישה לערכאות ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 632-631 (1997)). על בית המשפט לאזן בין מימוש זכות הגישה לערכאות ובין האינטרס הציבורי מערכתי של ניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תיסוב על עילות הביטול הבאות: ביטול מחובת הצדק וביטול לפי שיקול דעת של בית המשפט (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001)). עילת ביטול מחובת הצדק תקום אם נפל בפסק הדין פגם דיוני היורד לשורש ההליך. פגם כאמור כשלעצמו – דוגמת פגם בהמצאה – מצדיק את ביטול פסק הדין בלי להידרש לשאלת ההגנה ( ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449, 453 (1983); ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994); רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, פס' 4 (29.10.2000)). אם לא נפל פגם דיוני רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו (ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830 (1994)). בית המשפט יבחן שני שיקולים: שיקול ראשון נוגע לסיבה למחדל; השיקול השני נוגע לסיכויי ההליך (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)). בין השיקולים מתקיימת "מקבילית כוחות": ככל שהתשובה לאחד השיקולים משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל הדרוש לשיקול השני (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (1993)). משקל עיקרי מוקנה לסיכויי ההליך. נפסק כי די בכך שהמבקש יראה סיכוי אפשרי להצליח בהליך. עם זאת, אין טעם להיעתר לבקשה אם לא הוצגה הגנה וממילא צפוי להינתן כנגד המבקש אותו פסק דין (בר"ע (מחוזי ת"א) 1170/02 אלמור יוסף תעשיות אקריליות בע"מ נ' סרן תעשיות ואקום בע"מ, פס' 5(ג) (15.10.2002)).

יישום הדין על נסיבות העניין:

לא מצאתי כי יש להורות על ביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק. המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לשם תמיכה בטענתו לעניין ההודעה הטלפונית, זאת אף שהוא הונחה כיצד לבסס את הטענה.

אשר לפלט השיחות הנכנסות: המבקש הגיש תקליטור המכיל ארבעה קבצי שמע (שני קבצי שמע המתעדים שיחה של המבקש עם נציגת חברת הסלולר (מדובר בשני קבצים של אותה השיחה) , ושני קבצי שמע המתעדים שיחה של המבקש עם מזכירות בית המשפט, בה הודע לו על ההחלטה מיום 30.6.2019, במסגרתה נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין). ביחס לשיחה עם נציגת חברת הסלולר (תמליל לא הוגש): עולה מהשיחה כי חברת הסלולר מיאנה למסור לנתבע פלט של שיחות נכנסות. לפיכך, אי הצגת פלט השיחות הנכנסות אינו נזקף לחובתו. עם זאת, אין די בכך. בהינתן מחדליו הראייתיים של המבקש, לא עלה בידיו לבסס את טענתו בעניין ההודעה הטלפונית.

המבקש לא הגיש את הקלטת ההודעה הטלפונית. הוא טען כאמור כי התקליטור שהוא הגיש כולל גם את ההודעה הטלפונית (עמ' 10, ש' 12-11). האזנתי לקבצים המצויים בתקליטור. הם אינם כולל ים קובץ שמע של ההודעה האמורה. תמליל ההודעה הטלפונית שהוגש לא נערך כדין. המסמך שכותרתו "תצהיר", אשר צורף לתמליל, לא אומת על ידי עורך דין. אף שניתנו הוראות מפורטות בדבר זימון עורכת התמליל למתן עדות (נקבע כי על המבקש להפקיד את שכר העדה עד ליום 1.8.2019 ולבצע מסירה אישית של הזימון עד ליום 14.8.2019), המבקש לא פעל על פיהן (הוא הפקיד את הסכום שנועד לכיסוי שכרה רק ביום 9.9.2019, ששה ימים לפני מועד הדיון), והעדה לא זומנה (ממילא, היא לא העידה על אודות שמיעת ההודעה, באיזה אופן היא שמעה אותה (ממכשיר הטלפון עצמו, מתקליטור שנמסר לה וכיוצ"ב). עורכת התמליל ציינה באותו מסמך שכותרתו "תצהיר" כי היא מצרפת הקלטה של ההודעה הטלפונית. ההקלטה לא צורפה.

אשר למכשיר הטלפון בו הושארה ההודעה הטלפונית: כאמור, הוריתי למבקש להביא עמו לדיון את מכשיר הטלפון. הוא לא עשה כן. הוא הסביר כי הוא נעצר על ידי המשטרה כחודש וחצי קודם למועד הדיון והמשטרה תפסה את מכשיר הטלפון בו הושארה ההודעה הטלפונית. הוא טען כי יש בידו אסמכתא בדבר תפיסת הטלפון על ידי המשטרה (עמ' 2, ש' 13). אסמכתא כאמור לא הוצגה. אף לא נעשה ניסיון להבטיח כי מכשיר הטלפון יימסר לצורך הצגתו בהליך המשפטי, בהתאם להחלטה שניתנה. כמו כן, לא הוגשה בקשה לאפשר למבקש לקבל מהמשטרה תמליל של השיחה, מתוך מכשיר הטלפון אשר על פי הנטען מצוי במשטרה. על אף תפיסתו הנטענת של מכשיר הטלפון בידי המשטרה, היה באפשרות המבקש להמציא העתק של הקלטת ההודעה הטלפונית, שהרי זו אמורה הייתה להימצא בידי חברת התמלול ואף להיות מוגשת על ידה.

בתגובתו לתשובת המשיב ציין המבקש כי הוא משוכנע כי המשיב הוא שעומד מאחורי אותה הודעה טלפונית בדבר דחיית הדיון (סעיף 11 לתגובה לתשובה), אלא שהמשיב לא נחקר בעניין זה בדיון ולא עומת עם הטענה.

עולה אפוא כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת על מנת לקבל את טענת המבקש בדבר ההודעה הטלפונית אשר מנעה בעקבותיה הוא נמנע מלהתייצב לדיון.

לכל זאת יש להוסיף כי בדיון מיום 12.3.2019 נקבע כי על המבקש להגיש את ראיותיו עד ליום 9.5.2019. הוא לא עשה כן (ראו התייחסות משלימה, בפרוטוקול הדיון מיום 16.5.2019, בעמ' 13, ש' 2-1), וגם מטעם זה ניתן פסק-הדין לחובתו. הסבר באשר למחדל זה לא נמסר.

נתתי דעתי לעובדה כי המבקש שכר לעצמו ייצוג משפטי רק ערב הדיון בבקשה. אין בכך כדי לסייע לו, שהרי בית המשפט הנחה את המבקש – באופן ברור ומלא – כיצד עליו לבסס את הטענה העיקרית שעמדה ביסוד הבקשה. בהיעדר ביסוס לטענה בדבר קיומה של אותה שיחת טלפון – אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק.
שאלת סיכויי ההגנה: לאחר עיון בכתב ההגנה, בבקשה, בתגובה לתשובה ובטיעוני המבקש בדיון – הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא עלה בידי המבקש לבסס הגנה מפני תביעת הפינוי.

בכתב התביעה טען המשיב כי הוא (ביחד עם שני אחיו) "בעל זכות דמי מפתח ובעל הזכות לחזקה" בנכס נשוא ההליך (סעיף 1 לכתב התביעה), שהינו בבעלות חברת עמידר – החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ. הוא טען כי הזכויות האמורות הועברו אליו בירושה מאביו (סעיף 6 לכתב התביעה). לטענתו, המבקש פלש לנכס שלא בהסכמתו. מכתבי הטענות שהוגשו עלה כי אביו המנוח של המבקש עשה שימוש בנכס במשך מספר שנים (המשיב טען כי אבי המבקש עשה שימוש בנכס שלא בהסכמתו) (ראו סעיף 7 לכתב התביעה; סע' 9-8 לתשובה לבקשה).

הגנת המבקש אינה ברורה, אינה עקבית ואינה מספקת. בכתב ההגנה הוא טען כי אביו המנוח החזיק בנכס מעל לשלושים שנה, החל משנת 1985 (סעיף 3 לכתב ההגנה). עוד הוא טען כי "המנוח (אביו של המבקש – י.נ.) קיבל את הנכס מאביו של התובע [...] עוד בשנת 1985 בידיעת בעלת הנכס (חברת עמידר) כדין" (סעיף 4 לכתב ההגנה). באיזה אופן באה לידי ביטוי "קבלת" הזכויות מאביו המנוח של המשיב לאביו המנוח של המבקש? המבקש אינו מציין בבירור. משתמע מהטיעון בהמשך כתב ההגנה, כי אבי המבקש שכר מאבי המשיב את הנכס, שהרי המבקש טוען כי "התובע קיבל מהמנוח את דמי השכירות חודש בחודשו" (סעיף 11 לכתב ההגנה).

אלא שטענה זו, של החזקה של המבקש בנכס מכוח השכרת הנכס לאביו המנוח, אינה מתיישבת עם טענה אחרת של המבקש, לפיה "לתובע לא קיימת כל זיקה לתבוע [...] בהיעדר כל זכיות (הטעות במקור – י.נ.) בנכס בו מחזיק הנתבע מכוח זיקת המנוח אביו ז"ל" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

בעדותו מיום 2.10.2018 ציין המבקש כי אביו המנוח שילם דמי שכירות עבור הנכס, סך של 2,500 ₪ לחודש, אולם "כרגע לא משלם דמי שכירות" (עמ' 2, ש' 15-14). אף מבלי להידרש לעמדת המשיב (שאינו מסכים עם גרסת המבקש), הרי שגם אם מדובר ביחסי שכירות, הרי בהיעדר תשלום – ממילא לא זכאי שוכר להוסיף ולהחזיק במושכר.

באותו דיון נשאל המבקש מהו מועד סיום תקופת השכירות, הוא השיב: "מה שהיה זה היה עם אבי [...] כרגע אין לי הסכם אם מיטרני" (עמ' 5, ש' 20-19). אם אין בידי המבקש הסכם שכירות בתוקף, ממילא – גם אם מתקבלת גרסתו המלאה – אין הוא זכאי להוסיף ולהחזיק בנכס.

בדיון שהתקיים מאוחר יותר, ביום 12.3.2019, העיד המבקש: "אבא שלי לא שכר ממנו את המקום אלא מקום אחר. אבא שלי לקח את המקום מאבא של התובע. מה שהבנתי מאבא שלי זה שהוא קנה את זה ממנו, שילם לו כדמי מפתח הוא לקח את זה מזמן מזמן. זה היה בשנת 87, או 88. לאחר מכן אבי שכר את המקום השני שהוא דיבר עליו ברחוב יוחנן. היום מרגוזה שייך לאבא שלי כדייר מוגן. אני לא משלם דמי שכירות לעמידר" (עמ' 8, ש' 7-4). גרסה עובדתית זו עומדת בסתירה לגרסה קודמת. היא אינה מבוססת. עצם העלאת גרסאות סותרות כאמור נזקפת לחובת המבקש.
בדיון האחרון, מיום 15.9.2019, נשאל המבקש שוב מכוח איזו זכות החזיק אביו המנוח במקום, הוא השיב, בניגוד לגרסה קודמת בדבר היותו של האב המנוח דייר מוגן: "הוא שכר את המקום מאדון אלי מיטרני", כנגד תשלום דמי שכירות (עמ' 5, ש' 10-7).

כעולה ממוצג מש/2, בדיון שהתנהל ביום 17.4.2019 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש, נשאל המבקש על אודות הנכס. כך הוא השיב: "החנות של אבא שלי. אבא נתן לי יפוי כח ב-2013 שאני יכול לנהל לו את העסק, לאחר מכן הוא ביקש שאעביר זאת לאחותי, שנמצאת באולם, היא טיפלה בעניינים של אבא במקומי כי לי היו בעיות עם הגרושה. אני לא שייך לחנות, לא מקבל כסף. אין לי חברות. אין לי כלום, אני רק עוזר למשפחה שיעמוד אותם כגבר של המשפחה כי אני הבכור. אבא ביקש ממני כשהיה בחיים, הוא נספה בחנות הזו. אחותי השקיעה כס, בחנות, לשפץ אותה, החנות נשרפה, לאבא לא היה כלום, השריפה הייתה בחנות, כל הסחורה נשרפה, גם אבי ואשתו נספו". המבקש אפוא – לפי עדותו – "לא שייך לחנות". עדות זו נזקפת אף היא לחובתו.

המבקש לא הניח – כלל ועיקר – בסיס עובדתי ומשפטי, המקים לו הגנה מפני תביעת הפינוי. בנסיבות כאמור, אין עילה להורות על ביטולו של פסק-הדין.

סיכומו של דבר: על יסוד האמור, בהיעדר הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו של המבקש מלהתייצב לדיון, וכן – כשיקול עיקרי – משלא עלה בידי המבקש להצביע על הגנה כנגד תביעת הפינוי – איני נעתר לבקשה. הבקשה נדחית. הצו בדבר עיכוב הליכים – מבוטל.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בגין הבקשה על סך של 10,000 ₪. סך כאמור יועבר אל המשיב, באמצעות ב"כ המשיב, מתוך הכספים שהפקיד המשיב בתיק. כל יתר הכספים שהפקיד המבקש בתיק (גם עבור זימון העדה) יושבו למבקש.

ניתנה היום, ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.