הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 24169-01-16

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעת:

דרך הבוסתן שיווק תוצרת חקלאית בע"מ , ח.פ. 514716497
ע"י ב"כ עוה"ד שחר בוטון

נגד

הנתבעים:

1.עץ השדה שיווק פירות וירקות בע"מ, ח.פ. 514902139
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק יניב ואח'

2.שפע בפרי ארצנו בע"מ, ח.פ. 513870881

3.אדלינה שימונוב, ת.ז. XXXXXX680
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק יניב ואח'

4.משה בר ששת, ת.ז. XXXXXX458
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אשרוב ו/או הילה שעשוע

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובעת לתשלום בגין סחורה של ירקות , אשר לטענתה, ס יפקה לנתבעת 1. לטענת התובעת, חבות הנתבעת 2 נובעת מהמחאות שנתנה בגין הסחורה. חבות הנתבעת 3 נובעת מכתב ערבות אישית שחתמה לתובעת. חבות הנתבע 4 נובעת עקב היותו מנהל ובעל המניות של הנתבעת 2 ובעניינו טוענת התובעת, כי יש להחיל את דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. הנתבעים כופרים בטענות התובעת כלפיהם.

הצדדים בתיק :
התובעת הינה חברה פרטית בע"מ העוסקת בשיווק ירקות (להלן: "התובעת" או "בוסתן").
הנתבעת 1 הינה חברה שאיננה פעילה, ואשר בעלת המניות והדירקטורית שלה הייתה הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת 1" או "עץ השדה שיווק ").

הנתבעת 2 הינה חברה אשר הייתה בבעלות וניהול הנתבע 4 (להלן: "הנתבעת 2" או " שפע פרי").

הנתבעת 3 הייתה בעלת המניות והמנהלת של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 3" או "הגב' אדלינה").

הנתבע 4 היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבע 4" או "מר בר-ששת").

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעת:
החוב:
לטענת התובעת, היא ס יפקה סחורה של ירקות לחברת עץ השדה שיווק (הנתבעת 1) , וזו נותרה חייבת לה סכום של 322,279 ₪. לטענת התובעת, החשבוניות וכן הקבלות, תעודות משלוח וכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה לתצהיר ולכתב התביעה מוכיחים את קיומו של החוב הנטען (להלן: " החוב").

ערבות הנתבעת 3 לחוב:
לטענת התובעת, הנתבעת 3 חתמה על כתב ערבות אישית שצורף כנספח לכתב התביעה ולתצהיר התובעת ( ואשר לא מוספר) (להלן: "כתב הערבות") ומכוח כתב ערבות זה ערבה היא לחוב הנטען.

הבעלים והמנהל של התובעת, מר אייל פרץ (להלן: " מנהל התובעת" או "מר פרץ"), אשר נתן תצהיר מטעמה ונחקר במסגרת הליך ההוכחות, טען שלא היה מוכן לספק סחורה ללא כתב ערבות, ולכן ניתן לו כתב הערבות. לטענתו , הוא ק יבל את כתב הערבות פיזית מפקידה שעבדה אצל הנתבעת 1, בשם יהודית.

לטענת מר פרץ, כתב הערבות המקורי אבד, אך הוא צירף צילום של כתב הערבות. התובעת דוחה את טענת הנתבעת 3, כי מדובר בזיוף. לטענתה, ניתן לראות שהחתימה על כתב הערבות הי א חתימת הנתבעת 3 ממסמכים נוספים, והיא אף צירפה לסיכומים דוגמאות חתימה, אשר לטענתה, מוכיחות זאת . עוד לטענת התובעת, סירובה של הנתבעת 3 למינוי גרפולוג על ידי בית המשפט מוכיח, כי היא חוששת מהתוצאות, ומחזק את טענת התובעת על כי הנתבעת 3 חתמה על כתב הערבות.

התובעת טוענת, כי למעשה הנתבעות 1 ו-2 אינן חברות פעילות ולא ניתן להיפרע מהן, ואילו הנתבעת 3 היא הנתבעת הסולבנטית שניתן יהיה להיפרע ממנה.

חבות הנתבעת 2:
הנתבעת 2 חתומה על מספר המחאות לפקודת התובעת , שהעתק מהן צורף כנספחים לכתב התביעה ולתצהיר התובעת, ואשר לא כובדו. לטענת התובעת , המחאות אלו ניתנו לה בגין הסחורה שס יפקה לנתבעת 1.

חבות הנתבע 4:
הנתבע 4 היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 2, אשר נתנה לתובעת המחאות בגין הסחורה שסיפקה התובעת לנתבעת 1. המחאות אלו לא כובדו. לטענת התובעת, בנסיבות תיק זה יש להרים את מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות ולחייב את מנהל ובעלים הנתבעת 2 בגין החוב שנוצר לאחר שההמחאות לא כובדו . לטענת התובעת, הנתבע 4 חתום על ההמחאות הרלבנטיות .

טענת המרמה והזיוף :
לטענת התובעת, יש לדחות את טענת המרמה והזיוף שטענו ה נתבעים כלפי התובעת, שכן טענה זו, שרף ההוכחה שלה גבוה במיוחד, לא הוכחה על ידי הנתבעים.

תמצית טענות הנתבעות 1 ו-3:
לטענת הנתבעת 1, היא לא קנתה סחורה מהתובעת, שאיננה עומדת בדרישות הכשרות של לקוחות הנתבעת 1. כך גם התובעת לא הוכיחה שקיים חוב ואף לא הוכיחה שסיפקה סחורה.

הנתבעת 3 איננה כופרת, כי הייתה הבעלים ומנהלת של הנתבעת 1, אך לטענתה, היא לא קנתה סחורה מהתובעת, ולא חתמה על כתב ערבות בתאריך 25.06.13, מועד בו הנתבעת 1 כבר הפסיקה את פעילותה. כך גם הצהירה, כי היא לא הסמיכה מישהו אחר למסור כתב ערבות זה. לטענתה, החתימה הנחזית כחתימתה על כתב הערבות מזויפת וכך גם לא הוצג מסמך המקור, ולכן הטענה בדבר כתב הערבות לא הוכחה.

לטענת הנתבעת 3, הנתבעת 1 הייתה פעילה לתקופה קצרה שמיום 1.5.13 ועד יום 15.6.13. היא עסקה אמנם בשיווק ירקות לחנויות, אך התובעת לא נמנתה על ספקיה. לטענתה, היא סיפקה ירקות רק לחנויות הדורשות רמת כשרות גבוהה מזו שיש לתובעת. מסיבה זו לא נמנתה התובעת על ספקיה.

בעניין השיקים שצורפו- מדובר בשיקים של חברה אחרת לחלוטין, אם כי בשם דומה- "חברת עץ השדה סיטונאות פירות וירקות בע"מ", ושל חברה נוספת היא הנתבעת 2 בתיק זה, אשר הנתבעת 3 טוענת, כי איננה מכירה אותה.

לטענתה, היא מעולם לא החליפה שיקים בשיקים אחרים, כטענת התובעת, ומעולם לא מסרה לידי התובעת שיקים, לא של הנתבעת 1 ולא של חברה אחרת כלשהי.

עוד לטענת הנתבעות 1 ו-3, לכתב התביעה לא צורף כל מסמך בחתימת הנתבעות 1 ו-3: לא צורפה תעודת משלוח חתומה, לא הסכם הזמנה כפי שמקובל בענף זה, לא חשבונית שאושרה ע"י הנתבעת 1. כך גם כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח לתצהירו של מר פרץ (ולא סומנה), הנה תוצאת מעשה רמייה.

בעניין הטענה לאי המצאת מסמכים- ביהמ"ש קבע בהחלטתו מיום 21.09.16, כי המסמכים (דו"ח שנתי של פעילות הנתבעת 1 ודוחות מע"מ של הנתבעת 1) אינם רלבנטיים לתביעה. בנוסף, התובעת אינה מופיעה בספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, כיוון שהנתבעת 1 מעולם לא רכשה מהתובעת סחורה.

על כן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3 ולחייב את התובעת בהוצאות לדוגמה בגין ניהול הליכי סרק ובשכ"ט עו"ד כולל מע"מ כדין.

תמצית טענות הנתבעת 2:
מטעם הנתבעת 2 לא הוגש כתב הגנה ואף לא תצהיר עדות ראשית.

תמצית טענות הנתבע 4:
לטענת הנתבע 4, אין כל ירי בות או עילת תביעה כלפיו היות שהוא לא רכש מהתובעת את הסחורה נושא כתב התביעה, כמו כן הוא לא התחייב או נתן ערבות כלפי התובעת. בנוסף, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 לבין הנתבע 4.

לטענתו, הנתבעת 1 היא שרכשה את הסחורה והיא החייבת בפועל, כעולה מעדותו של מנהל התובעת. התובעת הדגישה הן בכתבי הטענות והן בסיכומיה, כי מכרה את הסחורה לנתבעת 1 בלבד.

מנהל התובעת אף העיד, כי ל"חברת עץ השדה סיטונאות פירות וירקות בע"מ" (להלן: " עץ השדה סיטונאות") לא היה חוב כלפי התובעת (פרט' עמ' 16 ש' 12-13). כך גם טענתה הסתמית של התובעת, כי הנתבע 4 הוא הבעלים של עץ השדה סיטונאות נסתרה ע"פ תדפיס רשם החברות (מוצג נ/2), שם צוין, כי המנהל ובעל המניות היחיד בחברה זו הנו מר אזולאי אורן, החל מיום 08.01.12. דהיינו, בחודש מאי 2013, המועד הרלבנטי לתובענה, הנתבע 4 לא היה הבעלים ולא היה קשור לחברה בכל צורה שהיא.

הנתבע 4 לא היה צד לעסקה בין התובעת לנתבעות 1 ו-3, ולא היה צד לעסקה של הנתבעים עם עץ השדה סיטונאות.

הנתבע 4 לא מכיר את התובעת או את מנהלה, מר פרץ. עוד לטענתו, הוא לא חתם על שיקים, והחלפת השיקים של הנתבעת 1 בשיקים של הנתבעת 2, ככל שנעשתה, הייתה ללא הסכמתו או ידיעתו או הרשאתו. כך גם העיד מר פרץ, כי השיקים נמסרו לו ע"י הנתבעות 1 ו-3 או מי מטעמן (פרט' עמ' 27 ש' 1-2), וכי הנתבעת 1 היא שביקשה להחליף את השיקים ולא הנתבע 4.

השיקים של עץ השדה סיטונאות חתומים ע"י אורן אזולאי, הוא המנהל והבעלים היחיד בחברה זו. השיקים הנחזים להיות חתומים ע"י הנתבע 4- זויפו.

בנוסף, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש להרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של הנתבע 4 בחוב החברה הנטען.

ראשית, התובעת טוענת להרמת מסך בין חברת עץ השדה סיטונאות לבין בעליה, מר אורן אזולאי, ולכן התובענה נעדרת יריבות כלפי הנתבע 4 (פרט' עמ' 34 ש' 21-22).

שנית, התובעת לא הוכיחה ולא הצביעה על עובדות לכאורה ולא פירטה בטענותיה אילו מעשים מהווים לטענתה שימוש לרעה בחברה או ערבוב בנכסים או ניהול רשלני של הנתבע 4. כמו כן, הנתבע 4 לא נחקר בעניין זה ולא צורפו אסמכתאות בכדי להוכיח טענה זו. על הטוען הרמת מסך להוכיח, כי בעל המניות פעל במטרה מכוונת ומודעת כדי להונות את נושיו או לקפחם תוך נטילת סיכון בלתי סביר או בנסיבות של מימון דק (ע"א 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנייין בע"מ (27.11.02)).

שלישית, מעדותו של מר פרץ עולה, כי הנתבע 4 או הנתבעת 2 שבבעלותו אינן בעלות החוב, ולא ניתנה ערבותו של הנתבע 4 לפירעון החוב (פרט' עמ' 35 ש' 2-4).

על כן, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

דיון והכרעה:
כאמור לעיל, תביעה זו עניינה דרישת התובעת לתשלום בגין סחורה של ירקות, אשר לטענתה, סיפקה לנתבעת 1. לטענת התובעת, חבות הנתבעת 2 נובעת מהמחאות שנתנה בגין הסחורה. חבות הנתבעת 3 נובעת מכתב ערבות אישית שחתמה לתובעת. חבות הנתבע 4 נובעת עקב היותו מנהל ובעל המניות של הנתבעת 2 ובעניינו טוענת התובעת, כי יש להחיל את דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. הנתבעים, כמפורט לעיל, כופרים בטענות התובעת.

בדיוני ההוכחות שהתקיימו בפניי העידו העדים המפורטים להלן:

מטעם התובעת העיד ו: מנהל התובעת, מר פרץ , וכן העיד הנהג אשר נטען כי היה מחלק את הסחורה של הנתבעת 1, מר בשיר עפאנה (להלן: "מר עפאנה"), אשר לא הוגש מטעמו תצהיר.

מטעם הנתבעות 1 ו-3 העידו: מר אביב ברקוביץ', אשר שימש כרואה-החשבון של הנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "רו"ח ברקוביץ'") ואף הגיש חוות-דעת מומחה מטעם הנתבעות 1 ו-3, וכן העידה הנתבעת 3, הגב' אדלינה.

הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה או תצהיר, כאמור לעיל.

מטעם הנתבע 4 העיד: הנתבע 4 בעצמו.

על בסיס התצהירים ונספחיהם ועדויות העדים שפורטו לעיל הגעתי למסקנות, כפי שיפורטו להלן:

השאלות העיקריות השנויות במחלוקת:
השאלה הראשונה שיש לבדוק מתייחסת לחוב עצמו. במסגרתה יש לבדוק האם היה חוב, ואם התשובה חיובית יש לבחון מהו גובה החוב. כמו כן, יש לבדוק את זהות החייב.

השאלה השנייה השנויה במחלוקת הנה מהותית ומתייחסת לכתב הערבות. המחלוקת העיקרית בנושא זה מתייחסת לחתימה על כתב הערבות, כאשר התובעת טוענת שהנתבעת 3 חתמה עליו, ואילו הנתבעת 3 כופרת בטענה זו.

השאלה השלישית מתייחסת לאחריותו האישית של הנתבע 4, אשר לטענת התובעת, חתם על המחאות שחוללו, כאשר הוא יודע שהחברות שמשכו את ההמחאות חסרות כוח פירעון. התובעת מבקשת להחיל על המקרה את סעיף 6 לחוק החברות , תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") ולחייב את הנתבע 4 בהתאם לדיני הרמת מסך ההתאגדות. הנתבע 4 כופר הן בחתימתו על ההמחאות והן בכל חבות אחרת כלפי התובעת.

לצורך בירור שלוש שאלות עיקריות אלו יש לבדוק נושאים נוספים השנויים במחלוקת ואשר אתייחס אליהם במסגרת בדיקת השאלות העיקריות.

נטל ההוכחה:
לאור טענות הצדדים בעניין זה ולאור חלק מהטענות המהותיות שהעלו הצדדים אקדים ואציין את חובת ההוכחה המוטלת על הצדדים:

התביעה הנדונה הוגשה כתביעה כספית ונטל ההוכחה מוטל בראש ובראשונה על התובעת. לגבי כתב הערבות, הרי לאחר שנטענה טענת זיוף – הנטל להוכיח , כי אכן נחתם כתב ערבות על ידי הנתבעת 3 מוטל על התובעת.

אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת, כי לגבי טענות הנתבעים בדבר תרמית ומרמה על ידי התובעת, נטל ההוכחה מוטל על הטוענים.

כמו כן, צודק ב"כ התובעת על כי מדובר בנטל ג בוה מהנטל המקובל בתיקים אזרחיים, וזאת לאור אופיין הפלילי של הטענות, המעלה את רף ההוכחה לרף גבוה יותר. בתי המשפט הכיר ו בכך , כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד ( ראו ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4)441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פיסקה 3), וכי בעל דין המייחס לצד שכנגד מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה, חב במידת הוכחה מוגברת (י' קדמי, " על הראיות", חלק שני, עמודים 874, 855).

בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל ייבדקו טענות הצדדים כפי שהוצגו בפני בית המשפט, להלן:

תקופת פעילות הנתבעת 1:
לטענת הנתבעות 1 ו- 3 , הנתבעת 1 פעלה מיום 1.5.13 ועד יום 15.6.13 בלבד. לטענת התובעת , הנתבעת 1 פעלה החל מיום 1.5.13, וזאת בהתאם להודעה ששלחה ללקוחות החברה, לטענתה, ואשר צורפה כנספח לתצהיר מנהל התובעת (נספח אשר לא סומן) .

דהיינו, לא יכולה להיות מחלוקת על כי הנתבעת 1 החלה את פעילותה ביום 1.5.13 (וזאת מבלי להיכנס למחלוקת שבין הצדדים לגבי המסמך עצמו). עוד יצוין, כי מועד זה מתאים גם למסמכי רשם החברות אשר צורפו לתצהיר הנתבעות 1 ו-3, ואשר על פיהם הנתבעת 1 נרשמה ברשם החברות ביום 20. 3.13 (נספח א(1) לתצהיר הנתבעות), וכן המועד מתאים לאור כך שהנתבעת 1 נרשמה כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ ביום 01.05.13 (נספח א(3) לתצהיר הנתבעות) וכן לאור כך שהליך מינוי המנהלת, הנתבעת 3, בוצע באפריל 2013 (נספח ב' לתצהיר הנתבעות).

מכאן הגיוני שהפעילות של הנתבעת 1 החלה סמוך לאחר מכן ב יום 1.5.13. לגבי סיום הפעילות אני מקבלת את טענת הנתבעות 1 ו - 3, כי הנתבעת 1 סיימה את פעילותה ביום 16.6.13, כפי שצוין בהודעה ששלחה לספקיה ואשר צורפה כנספח ג(1) לתצהיר הנתבעות 1 ו- 3. ככל שהתובעת הייתה ספקית של הנתבעת 1 היא ודאי ק יבלה הודעה זו. כמו כן, אישור מע"מ על סגירת התיק החל מיום 1.7.13 (נספח ג(2) לתצהיר הנתבעות) תומך בטענה זו, שכן התיק נסגר סמוך למועד בו הופסקה הפעילות של הנתבעת 1 .

לאור האמור לעיל, אני קובעת , כי הנתבעת 1 פעלה החל מיום 1.5.13 ועד יום 16.6.13.

החוב:
ראשית יצוין, כי נטל ההוכחה להוכיח את קיומו של החוב, גובהו וזהות החייב, מוטל על התובעת.

לצורך הוכחת החוב הגישה התובעת תצהיר ע"י מנהלה , מר פרץ. לתצהיר צורפו מסמכים רבים , אשר אמורים לתמוך בגרסת התובעת. כמו כן , כאמור, מלבד מר פרץ, זומן להעיד מי שהיה הנהג של התובעת, מר עפאנה.

מנהל התובעת העיד, כי ס יפק סחורה לנתבעת 1, אשר שילמה לו באמצעות המחאות שחוללו. לטענתו, גם ההמחאות שאמורות היו להחלי ף את ההמחאות המקוריות שנמסרו לו, חוללו אף הן. כתוצאה מכך נוצר החוב.

לתמיכה בטענה זו, צירף מנהל התובעת לתצהירו מסמכים רבים. להלן התייחסותי למסמכים העיקריים שצורפו:

כרטסת הנהלת חשבונות:
כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת 1 אצל התובעת (עמודים 16-20 לתצהיר התובעת בנט-המשפט. כאמור, הנספחים שצורפו לתצהיר התובעת לא מוספרו או סומנו) (להלן: "כרטסת הנה"ח" או "הכרטסת").

הכרטסת הוגשה שלא על ידי עורכה ואף לא על ידי רואה-חשבון שמטפל בהנהלת חשבונות של התובעת , אשר היו יכולים להסביר את המפורט בה.

מנהל התובעת, שהתבקש לה סביר את המפורט באותה כרטסת טען, כי הוא לא מבין בתחום זה וכ לשונו: "אני לא מבין בכרטסת" (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 14). תשובה זו חזרה בשאלות רבות המתייחסות לכרטסת.

בהתאם להחלטת כבוד השופטת יסכה רוטנברג מיום 1.3.17, המשקל שיש לייחס למסמכים שצורפו לתצהיר מנהל התובעת וביניהם הכרטסת, ייקבע לאחר חקירת העד. העד התקשה במתן הסברים מספקים לכרטסת, ובנסיבות אלו אינני יכולה לקבל את הכרטסת כראיה בעלת משקל מהותי. העד לא ערך אותה והוא אף לא יכול לתת הסברים לשאלות רבות המתייחסות אליה.

כך גם התובעת בחרה שלא לזמן את רואה-החשבון של החברה, מר עדן בן דוד (להלן: " רו"ח מטעם התובעת" או "מר בן דוד"), אשר מכתבו מיום 25.05.16, צורף לתצהיר מנהל התובעת ( ראו עמוד 41 לתצהיר בנט-המשפט ). רואה החשבון מטעם התובעת במכתב זה מאשר, לכאורה, את קיומו של החוב, גובהו וזהות החייב. עם זאת, רואה החשבון לא התייצב להעיד, למרות החלטת כבוד השופטת יסכה רוטנברג (המותב הקודם בתיק), אשר התירה לזמנו, לבקשת התובעת בדיון מיום 1.3.17 לצורך הגשת המסמך. משבחרה התובעת, בסופו של יום, לא לזמנו הרי שמכתב זה איננו חלק מחומר הראיות.

כך גם הכרטסת של חברת עץ השדה סיטונאות לא צורפה ע"י התובעת לתצהירה. כרטסת זו אף היא מהותית, זאת לאור הטענה ועדותו של רו"ח ברקוביץ' מטעם הנתבעות 1 ו-3 , כי הסימון "999" בכרטסת משמעו העתקה מכרטסת אחת לכרטסת אחרת.

ראו עדותו של רו"ח ברקוביץ', עד מטעם הנתבעות 1 ו-3, אשר העיד בעניין זה כך:
"ש. האם אתה טוען שכל הכרטסת של הלקוחה שלי של התובעת היא הכול שייך לסיטונאות?
ת. קיבלתי למשל כרטסת כרטיס בספרי התובעת שהכותרת שלו עץ השדה שיווק פירות וירקות, כל הפעולות בכרטסת הזאת נעשו כנגד כרטיס שהוא כרטיס מעבר. כל התמונה מעידה על כך שיש כרטיס מעבר ואת זה לא הביאו לי ובכרטיס ההוא שם נוהלה כרטיס של עץ השדה סיטונאות והיא פשוט שוכפלה לעץ השדה שיווק, דבר שלא ייעשה".
(פרט' עמ' 55 ש' 32 ועמ' 56 ש' 1-4).

כאמור, הכרטסת של עץ השדה סיטונאות לא צורפה ע"י התובעת, ולכן לא ניתן היה להצליב בין הכרטסת של עץ השדה שיווק לזו של עץ השדה סיטונאות ולבחון את דבריו של רו"ח ברקוביץ'.

חשבוניות וקבלות:
לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת צורפו מספר חשבוניות וקבלות, אשר בחלקן מתייחסות לתקופות שלפני תחילת פעילות הנתבעת 1 וחלקן לתקופה שלאחר סיום פעילות הנתבעת 1.

ישנן שתי חשבוניות המתייחסות לתקופת הפעילות של הנתבעת 1 והן: חשבונית מס' 676 (צורפה גם כמוצג ת/1) בגין אספקת סחורה מיום 01.05.13 ועד יום 30.05.13 בסך כולל של 84,966.85 ₪, וכן חשבונית מס' 717 (צורפה כמוצג ת/2) בגין אספקת סחורה החל מחודש יוני 2013 בסך כולל (הרלבנטי לתקופת הפעילות של הנתבעת 1) של 48,440 ₪. מכאן, כי סך כל החיוב ע"פ חשבוניות אלה עומד על סך של 133,407 ₪.

אלה הן שתי החשבוניות הרלוונטיות היחידות, אך הן כשלעצמן אינן מספיקות. בכדי שיהא משקל ראייתי לחשבוניות הרלבנטיות, צריך לצרפן ל פחות לתעודות משלוח חתומות התואמות לאותן חשבוניות. אולם, כפי שיובהר להלן, לא צורפו ע"י התובעת תעודות משלוח חתומות, אף לא אחת.

אפשרות אחרת בכדי להוכיח את החוב הנטען הנה צירוף של חוות-דעת של רואה-חשבון מטעם התובעת, אשר היה מצליב בין כל האסמכתאות החשבונאיות הרלבנטיות. אולם, לא צורפה ע"י התובעת חו"ד כזו. כאמור לעיל, המסמך היחיד מרו"ח התובעת, מר בן דוד, אשר לא זומן למתן עדות, איננו חלק מחומר הראיות.

תעודות משלוח:
לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת צורפו מס' תעודות משלוח. אולם, תעודות המשלוח אינן חתומות. ישנן מספר תעודות משלוח (ראו עמודים 55-98 לתצהיר התובעת ב"נט-המשפט" ) אשר ברובן מתייחסות לתקופה שאחרי תקופת פעילות הנתבעת 1, כלומר לאחר שהופסקה פעילותה של הנתבעת 1, כך שהן אינן רלוונטיות.

ישנן שתי תעודות משלוח אשר הן רלבנטיות לתקופת פעילותה של הנתבעת 1: ת.מ. סוכן מס' 3034 וכן תעודת משלוח מס' 4636, אולם, כאמור, התעודות אינן חתומות ע"י הנתבעת 1, ולכן המשקל שיש לייחס להן הנו נמוך.

לעניין תעודות המשלוח, העיד מנהל התובעת כדלקמן:
"ש. לשאלת ביהמ"ש אתה יודע שהם טוענים שהם לא הזמינו ממך כלום, למה לא הבאת את כל ההזמנות שאתה אומר שקיבלת בטל', הרי רשמת באיזה מקום?
ת. זה היה רשום אני מוציא תעודת משלוח הנהג יוצא לחלוקה, אם מתקשרים אליי בבוקר ואומרים שיש טעות שקיבלו פחות סחורה, אם עבר חודש אין לי מה לעשות עם ההזמנה אני קורע. אין לי גניזה. אני איש אדמה חקלאי".
(פרוטוקול עמ' 17 שורות 6-10) .

לא ברור מדוע מנהל התובעת בוחר לקרוע את תעודות המשלוח לפני שקיבל את התמורה עבור הסחורה שס יפק, אך בנסיבות אלו אין דרך לעשות הצלבה בין תעודות משלוח, חשבוניות, קבלות, המחאות וכרטסת.

בשולי הדברים יש לציין, כי הצלבה כזו, כאמור, טוב היה אם הייתה נעשית על ידי רו"ח שזו מומחיותו, אך במקרה הנדון לא היה בידי חומר הגלם הנחוץ, בדמות מסמכים חשבונאיים מתאימים, בכדי לנסות ולבדוק זאת בעצמי. גם מנהל התובעת בתצהירו לא עשה זאת , אלא צירף את המסמכים כאסופה.

למעשה, ה יעדר תעודות משלוח חתומות, שומט את הבסיס ממנו ניתן היה להתחיל לבדוק את ביצוע אספקת הסחורה.

עדות הנהג, מר בשיר עפאנה:
לפנים משורת הדין, התרתי לתובעת לזמן לעדות את הנהג , מר עפאנה, אשר נטען, כי אותר רק בשלב ההוכחות. לטענת מנהל התובעת , מדובר בנהג שעבד בעברו אצל הנתבעת 1, ולכן יוכל להעיד על כי היא קיבלה סחורה מהתובעת.

מר עפאנה לא הגיש תצהיר , למרות שהעיד, כי לא הייתה לו כל התנגדות להגיש תצהיר (פרט' עמ' 39 ש' 6-9) . לא ברור מדוע התובעת לא הגישה תצהיר מטעמו לאחר שאיתרה אותו. במהלך הליך ההוכחות צורפו תלושי משכורת וטופס 106 של מר עפאנה ((מוצג ת/3- ארבעה עמודים) כאשר המעסיקה בהתאם למסמכים אלה הנה חברת עץ השדה סיטונאות.

מעדותו של מר עפאנה ע לה, כי הוא עבד כמה שנים בחברת עץ השדה סיטונאות (שהיא לא הנתבעת 1), ואף כל תלושי השכר שהביא עמו ואשר הוגשו כמוצג ת/3, כאמור, הונפקו על ידי חברת עץ השדה סיטונאות.

הוצגו תלוש י שכר עבור חודשים 3/11, 6/11, 8/13 וכן טופס 106 לשנת 2012. כל המסמכים הונפקו על ידי חברת עץ השדה סיטונאות. אין אף תלוש שכר, או מסמך אחר המעיד על יחסי עובד – מעביד , בין מר עפאנה ל בין הנתבעת 1.

המסמכים מתייחסים לתקופה שלפני פעילותה של הנתבעת 1 (שנת 2011 ושנת 2012) והתקופה שלאחר פעילותה של הנתבעת 1 (אוגוסט 2013). מר עפאנה תיאר את תפקידו כ"נהג משאית" (פרוטוקול עמוד 40 שורות 17-18) וכן: "אני הייתי מחלק ירקות" (פרוטוקול עמוד 40 שורה 20).

לשאלה: " מי שלח אותך לחלק ירקות", הוא השיב: " בחברה שהייתי עובד. עץ השדה" (פרוטוקול עמוד 40 שורה 22). עוד תיאר מר עפאנה, כי איברהים וטארק היו רושמים את ההזמנות (פרט' עמ' 40 ש' 25-26). עוד העיד , כי היו שינויים ב הנהלה בתקופה שעבד בחברה ובחמישה-שישה חודשים אחרונים הגיעה מנהלת חדשה (פרט' עמ' 43 ש' 12-13). לטענתו , היא גם חתמה על השיקים (פרט' עמ' 40 ש' 10) .

בהמשך עדותו כשנשאל של איזו חברה היו השיקים, השיב: "תמיד היה עץ השדה אני לא זוכר מה היה כתוב אחר כך" (פרוטוקול עמוד 46 שורה 10) . עדות זו לא תואמת את המצב כפי שהיה, שכן הנתבעת 1 פעלה רק כחודש וחצי, ותלושי משכורת שהציג מר עפאנה היו רק מחברת עץ השדה סיטונאות ולא מהנתבעת 1. מר עפאנה אף הודה , כי לא ד יבר עם הנתבעת 3: "נכון.. לא דיברתי אתה. היה לי את העבודה שלי ולא היה לי על מה לדבר אתה" (פרוטוקול עמוד 46 שורה 18).

מעדותו של מר עפאנה ניתן ללמוד, כי הוא ראה את הנתבעת 3 במשרדים שברחוב היצירה, אך אין בעדותו כדי לתמוך בטענה, כי הנתבעת 1 קיבלה סחורה מהתובעת. מר עפאנה העיד , כי ראה את הנהג של התובעת מביא ירק למחסן, ואילו הוא עצמו ח ילק את הירק לחנויות, בתי מלון וכד'. אך אין בעדותו הוכחה לכך שהסחורה סופקה לנתבעת 1. בכל אותה תקופה המשיך מר עפאנה לעבוד אצל חברת עץ השדה סיטונאות, כפי שעולה מתלושי המשכורת שהוא הציג, והוא למעשה, לפי עדותו מעולם לא ד יבר עם הנתבעת 3, אשר הייתה המנהלת של הנתבעת 1.

בנסיבות אלו, לא מצאתי, כי יש בעדותו של מר עפאנה הוכחה לאספקת הסחורה לנתבעת 1, ואף לא כי הוא היה עובד של הנתבעת 1.

לאור האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח את עצם קיומו של החוב הנטען , ומכאן שגם לא את גובהו.

זהות החייב:
למעלה מהצורך, אתייחס גם לשאלה זו. לטענת התובעת , היא ס יפקה את הסחורה לנתבעת 1, אשר נכנסה לנעליה של חברה בשם דומה , עץ השדה סיטונאות, שפעלה מאותו מקום ואשר התובעת נהגה לספק לה סחורה. הטענה הנה, כי החברה הקודמת הייתה "עץ השדה סיטונאות פירות וירקות בע"מ" (להלן כונתה: " עץ השדה סיטונאות"), אשר לאחר מכן הוחלף שמה ל"עץ השדה שיווק פירות וירקות בע"מ " (להלן כונתה: "עץ השדה שיווק").

להוכחת טענה זו צירף מנהל התובעת לתצהירו את ההודעה, אשר לטענתו, קיבל מהנתבעת 1, לפיה החל מיום 01.05.13 משתנה שם החברה כמפורט לעיל (עמוד 42 לתצהיר התובעת ב"נט-המשפט").

הנתבעות 1 ו-3 כופרות בשליחת הודעה זו לתובעת. לטענתן, לא הן עומדות מאחורי משלוח הודעה זו, מה גם שהתובעת לא הייתה לקוחה של הנתבעת 1, שכן בכותרת המסמך כתוב: "לכל לקוחותינו היקרים".

לאחר עיון מצאתי, כי התובעת לא הוכיחה כיצד הגיע מסמך זה לידיה, אך גם אם האמור בו נכון, אין בזה מספיק כדי להוכיח, כי הנתבעת 1 נכנסה בנעלי חברת עץ השדה סיטונאות. מהרישום ברשם החברות עולה בבירור, כי מדובר בשתי חברות שונות. העברת או יצירת פעילות עסקית הכוללת התחייבויות וזכויות בין חברות צריכה להיעשות בצורה מסודרת ובמסמך פרטני ולא על סמך הודעה "לכל מאן דבעי". העברת הפעילות העסקית של חברת עץ השדה סיטונאות לחברת עץ השדה שיווק (הנתבעת 1) כלפי התובעת - לא הוכחה.

כתב הערבות:
לתצהיר עדות ראשית של התובעת צורף כתב ערבות אישית (עמוד 6 לתצהיר התובעת ב"נט-המשפט"), אשר על פיו, לכאורה, ערבה הנתבעת 3 לחובות הנתבעת 1, כלפי התובעת. על פי אותו מסמך – כתב הערבות נחתם ביום 25.6.13, ונשלח לתובעת בפקס ביום 29.6.13. מספר הפקס ממנו נשלח המסמך לא מופיע על פניו. כתב הערבות שצורף לכתב התביעה ולתצהיר הנו מסמך מצולם.

הנתבעת 3 כפרה בחתימה על כתב ערבות לתובעת ביום 25.6.13, ודרשה לראות את כתב הערבות המקורי על מנת שתוכל להתייחס אליו. דרישה זו של הנתבעת 3 מופיעה כבר בדיון הראשון שהתקיים ביום 8.6.16. בדיון השני שהתקיים בתיק ביום 1.3.17 הודיע ב"כ התובעת, כי "לא נמצאה הערבות המקורית" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 3-4).

התובעת טענה, כי הערבות המקורית נמסרה לחברה המומחית בגביית שיקים, לה נמסרו ההמחאות שחוללו, ואף צירפה העתק מהמרצת הפתיחה שהגישה כנגד חברה זו (ה"פ 14134-06-16, צורף בעמ' 23-24 לתצהיר התובעת ב"נט-המשפט") בדרישה לקבל לידיה חזרה את כל ההמחאות המקוריות.

יחד עם זאת, בהמרצת הפתיחה האמורה לא מצו ין כתב הערבות דנן ברשימת המסמכים שאת השבתם מבקשת התובעת. כך גם מעיון במסמכים האחרים בעניין זה ניתן ללמוד, כי מדובר בעקר בבקשה להשבתם של שיקים מקוריים, אולם אין בנמצא בקשה להשבת כתב הערבות המקורית.

אין מחלוקת על כי כתב הערבות המקורית לא הוצג - לא לבית המשפט ולא לנתבעים.

ב"כ התובעת ביקש בדיון מיום 01.03.17 שהתקיים בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג (המותב הקודם בתיק) למנות מומחה גרפולוג על ידי בית המשפט. הנתבעים התנגדו לבקשה. בקשה זו נדחתה וכבוד השופטת רוטנברג ציינה: "אין מדובר במקרה בו מונחים בפני בית המשפט חוות דעת סותרות שיש להכריע בהן, אלא בניסיון להוסיף ראיות על ידי התובעת ואין לכך מקום" (פרוטוקול עמוד 11 שורות 10-12).

התובעת חזרה וב יקשה למנות מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט לבדיקת כתב הע רבות שצורף על ידה לתצהיר עדות ראשית. בהחלטה מנומקת מיום 18.3.18 דחיתי בקשה נוספת זאת, תוך שאני מציינת שלו הייתה התובעת מוצאת את כתב הערבות המקורי הייתי שוקלת בחיוב מינוי מומחה, וזאת למרות העיתוי המאוחר שבו הוגשה הבקשה, לאחר שלב הגשת הראיות. לא מצאתי, כי בדיקה של מסמך שאיננו מקורי תתרום לחקר האמת.

למרות האמור לעיל, בתשובה לתגובה לבקשה שהגישה התובעת לזימון עדים נוספים, לאחר שהחל כבר הליך ההוכחות (ביום 25.6.18), צירפה התובעת חוות דעת גרפולוגית מטעמה בהתייחס למסמך כתב הערבות. לאחר תגובת הנתבעות 1 ו- 3 ניתנה החלטתי, ביום 7.11.18, לפני דיון ההוכחות הנוסף, כי חוות דעת זו איננה חלק מחומר הראיות, וזאת לאור החלטתי מיום 18.3.18.

לאור האמור לעיל, אין בחומר הראיות חוות דעת גרפולוג המתייחס ת לכתב הערבות.

הנתבעת 3, כאמור, מתכחשת למסמך כתב הערבות שצורף לתצהיר התובעת . כבוד השופטת יסכה רוטנברג מצאה את דרישת הנתבעת 3 לקבלת המסמך המקורי מוצדקת ולא נותר לי אלא להסכים עמה. התובעת לא נתנה כל הסבר המצדיק את היעלמותו של כתב הערבות המקורי.

מחד, טען מנהל התובעת, כי הוא לא היה מספק סחורה בלי כתב ערבות, ומאידך הוא לא דאג לשמור אותו מכל משמר. בדברים אלו של מנהל התובעת קיים כשל לוגי נוסף המעורר סימני שאלה לגבי מסמך כתב הערבות, שכן לכאורה, הוא נחתם ל אחר שהנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה.

לא מצאתי כל היגיון, כי הנתבעת 3 תחתום על כתב ערבות לחובות הנתבעת 1, לאחר שזו הפסיקה את פעילותה. מועד זה גם איננו תואם את דברי עדותו של מנהל התובעת, אשר טען, כי לא היה מספק סחורה בלי כתב ערבות מחד (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 13-14), ומאידך טען שסיפק סחורה כבר מתחילת מאי 2013 (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 13 -17 לעומת האמור בעמודים 29-30 לפרוטוקול) .

העולה מכל האמור לעיל, כי לא רק שקיימות ספקות לגבי האותנטיות של המסמך שצורף ככתב ערבות, אלא שמדובר במסמך שיש בו כשלים לוגיים בהתייחס לעדות מנהל התובעת והראיות הנוספות המצויות בתיק.

בנסיבות אלו, אני קובעת , כי התובעת לא הוכיחה , כי המסמך שצורף לתצהירה הוא העתק של כתב ערבות אותנטי שעליו חתמה הנתבעת 3, ומכאן שמסמך זה איננו מחייב אותה.

הנתבעת 2:
הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית. הנת בע 4, לא הכחיש שהיה בעליה ומנהלה של הנתבעת 2, אך הוא חזר והדגיש שהוא לא מייצג אותה בתביעה זו, אלא רק את עצמו (ראו פרט' מיום 01.03.17 עמ' 6 ש' 8).

הבקשה שנקבע שיש להגישה בעניין זה הנה בהחלטת כב' השופטת רוטנברג בדיון מיום 01.03.17 (פרט' עמ' 7 ש' 4-6). להלן החלטתה בעניין זה: " ב"כ התובעת מתבקש להגיש בקשה מסודרת למתן פסק דין בהיעדר הגנה ולבקשה יש לצרף אישור מסירה כדין, וכן פסיקתא לחתימה...".

בדיון שהתקיים בפניי, ב"כ התובעת טען בעניין הנתבעת 2 כך: "כנגד הנתבעת 2 ניתן פסק דין" (פרט' מיום 22.01.18 עמ' 13 ש' 22).

למען הסדר הטוב, מתבקש ב"כ התובעת להמציא העתק פסק הדין הנ"ל לתיק, שכן הוא לא נמצא בתיק ואף לא נמצאה בתיק בקשה למתן פסק-דין כנגד הנתבעת 2 בהיעדר הגנה.

הנתבע 4:
לטענת התובעת, הנתבע 4 היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 2, אשר נתנה לתובעת המחאות בגין הסחורה שסיפקה התובעת לנתבעת 1. המחאות אלו חוללו על ידי הבנק הנמשך. לטענת התובעת, בנסיבות תיק זה יש להרים את מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות ולחייב את מנהל ובעלים הנתבעת 2 בגין החוב שנוצר לאחר שההמחאות חוללו. לטענת התובעת, הנתבע 4 חתום על ההמחאות הרלבנטיות.

מנגד, לטענת הנתבע 4, אין כל יריבות או עילת תביעה כלפיו היות שהוא לא רכש מהתובעת את הסחורה נשוא כתב התביעה, כמו כן הוא לא התחייב או נתן ערבות כלפי התובעת. בנוסף, לא מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 לבין הנתבע 4.

לאחר עיון במסמכים שצורפו ולאחר עדויות הצדדים בתיק, מצאתי, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את חבותו של הנתבע 4 בעניין החוב הנטען, ומכאן שיש לדחות את התביעה כנגדו, כפי שיפורט להלן:

לאורך כל הדרך טוענת התובעת, כי היא מכרה סחורה לנתבעת 1. מנהל התובעת העיד, כי התובעת הסתמכה על ערבותה האישית של הנתבעת 3, ולכן הסכימה למכור לנתבעת 1 את הסחורה (פרט' עמ' 33 ש' 13-14). כאמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבעת 1 קיבלה מהתובעת סחורה, ולכן לא הוכח החוב הנטען.

מנהל התובעת, מר פרץ, העיד כי לחברת עץ השדה סיטונאות לא היה חוב כלפי התובעת (פרט' עמ' 16 ש' 12-13).

הטענה, כי הנתבע 4 הוא הבעלים של עץ השדה סיטונאות לא הוכחה. מתדפיס רשם החברות (מוצג נ/2) עולה, כי המנהל ובעל המניות היחיד בחברה זו הנו מר אזולאי אורן (החל מינואר 2012). כך גם לא הוצג כתב ערבות כלשהו מטעם הנתבע 4, או כל מסמך אחר, אשר יש בו להוכיח כי הנתבע 4 ערב במידה כזו או אחרת להתחייבויות של החברות הקשורות בתביעה זו.

בעניין השיקים שצורפו- לטענת הנתבע 4, הוא לא חתם על השיקים, והחלפת השיקים של הנתבעת 1 בשיקים של הנתבעת 2, ככל שנעשתה, הייתה ללא הסכמתו או ידיעתו או הרשאתו. לטענתו, השיקים הנחזים להיות חתומים על ידו - זויפו.

השיקים שצורפו לתצהיר התובעת (עמ' 10-15 לתצהיר התובעת ב"נט-המשפט") הנם של חברת עץ השדה סיטונאות ושל שפע הפרי, היא הנתבעת 2. ע"ג חלק מהשיקים של עץ השדה סיטונאות מופיעה חתימתו לכאורה של אורן אזולאי ועל חלקם מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 4, מר בר ששת. ע"ג השיקים שניתנו ע"י הנתבעת 2 לא ברור מי חתם.

התובעת הגישה את התביעה כנגד הנתבע 4 מכוח דיני הרמת מסך ומבקשת להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת 2 בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות.

יחד עם זאת, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש להרמת מסך ההתאגדות, כפי שיפורט להלן:

למעשה, מלבד טענה כללית, כי הנתבע 4 ניהל את עסקי וכספי החברה בצורה רשלנית תוך שהחברה רוכשת ביודעין סחורה מספקים רבים בידיעה שלא תוכל לשלם וכי נתבע 4 ידע, כי השיקים הנגדיים יחזרו ולמעשה נקט ב"תרגיל" של משיכת זמן ועיכוב עד לקריסת החברות (ראו גם סיכומי התובעת, סעיף 28) – לא הוכיחה התובעת אילו מעשים מהווים שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הנתבע 4 יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של התובעת.

ע"פ ההלכה הפסוקה הסעד של הרמת מסך הנו סעד קיצוני ומרחיק לכת, ראו בעניין זה דבריו של ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (ניתן ביום 01.08.10):

"כידוע, לחברה אישיות משפטית נפרדת, כך שקיים "חיץ" בינה לבין בעלי מניותיה וקיים "מסך" המפריד בין תכונותיה של החברה לבין התכונות של בעלי מניותיה. יחד עם זאת, נקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים, בית המשפט יהיה רשאי "להרים את המסך" ולייחס לבעלי המניות בחברה זכויות וחובות של החברה [ראו: יוסף גרוס חוק החברות החדש 66 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס)]. הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת שכן הוא יוצר "שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות בידי בית המשפט" ובכך הוא עלול ליצור מצב שיש בו כדי לסכל את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים הישירים לסכסוך ואף לערער את "יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי" [ראו: עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב/3 65, 70 (2005) (להלן: ליכט)]."

וכן בהמשך:

"עלינו לזכור כי תנאי בסיסי להרמת מסך הינו כי פלוני עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הוא יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של החברה (ראו: ליכט, לעיל, בעמ' 72, 75)."

כך, על הטוען להרמת מסך להוכיח, כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי יש להרים את מסך ההתאגדות, ולכן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 4.

סיכום:
התובעת הציגה מסמכים רבים במטרה לתמוך בגרסתה, אך לא הצליחה ליצור את הקשר בין המסמכים עצמם ובינם לבין הנתבעים, ובמיוחד הנתבעת 1.

מחומר הראיות עולה, כי היו שתי חברות בעלות שם דומה : האחת "עץ השדה סיטונאות", והשנייה, אשר נוסדה רק בשנת 2013 "עץ השדה שיווק". אין ספק, כי התובעת סיפקה סחורה לעץ השדה סיטונאות, וכן כי מר עפאנה היה עובד של עץ השדה סיטונאות מספר שנים.

לטענת התובעת, הפעילות של עץ השדה סיטונאות עברה לעץ השדה שיווק ומ כאן שהיא זו שאחראית לחוב שנוצר. אולם, את נקודת החיבור הזאת לא הצליחה התובעת להוכיח. התובעת לא תבעה את חברת עץ השדה סיטונאות ואף לא זימנה לעדות את בעל מניותיה מר אורן אזולאי, על חתימה בשמו מופיעה על חלק מההמחאות שצורפו כנספחים לעדות מנהל התובעת כהוכחה לקיומו של החוב.

התובעת לא הציגה מסמכים המעידים על העברת הפעילות העסקית; התובעת לא הצליחה להוכיח את אספקת הסחורה בצורה מסודרת ומפורטת ; התובעת לא הציגה תעודות משלוח חתומות, ואף לא תעודות משלוח שאינן חתומות מהתקופה הרלוונטית בה פעלה הנתבעת 1. התובעת אף לא הציגה המחאות שלא כובדו ואשר נמשכו על ידי הנתבעת 1, אלא הסתפקה בכרטסת המתנהלת אצלה ובחשבוניות שהוצאו על ידה.

לא מצאתי, כי במסמכים אלו שהוצגו על ידי התובעת יש הוכחה מספיקה ליצירת החוב, כפי שכבר פורט על ידי לעיל. התובעת בחרה שלא להגיש חוות דעת חשבונאית , אשר ייתכן והייתה מצליחה לקשר בין המסמכים, ואף לא זימנה את רואה החשבון, מר בן דוד, אשר מכתב מטעמו המאשר את גובה החוב צורף לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

מאחר ונטל ההוכחה הוא על התובעת, הרי שבנסיבות שפורטו לעיל, נטל זה לא הורם.

אמנם גם בעדותה של הנתבעת 3 קיימת אי בהירות ואף אחד מהנתבעים לא הגיש תצהירים מפורטים ולא צירף מסמכים תומכים שיכול היה לצרף. אלא, שנטל ההוכחה היה על התובעת ולא על הנתבעים , ולכן בדקתי בראש ובראשונה את המסמכים אשר היו צריכים ליצור את עילת התביעה, ואלה לא היו במקרה הנדון.

פסיקת הוצאות:

סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה בתיק זה הנה סוגיית ההוצאות, וזאת בהמשך להחלטתי מיום 03.03.19.

ב"כ התובעת הגיש מס' בקשות בתיק לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות, כגון: בקשה להגשת תצהירי הזמה וחו"ד גרפולוגית מטעם התובעת, אשר נדחתה בהחלטה מיום 18.03.18, לאור השלב בו היא הוגשה. כמו כן, הוגשה בקשה לזימון עדים לאחר שלב הגשת התצהירים (ראו החלטה מיום 25.05.18) מבלי שהוגש תצהיר מטעם התובעת ומבלי שהוגש תצהיר מטעמו של העד. כך גם ב"כ התובעת צירף, בניגוד להחלטה מיום 18.03.18, חו"ד גרפולוגית כנספח לתגובה מטעמו (ראו החלטה מיום 07.11.18) . כך גם הוגשה בקשה למתן צו לפקיד שומה (י-ם) לאחר שלב הבאת הראיות (ראו בעניין זה החלטה מיום 03.03.19). בנוסף, בקשות רבות נדחו, הן לגופן והן בשל כך שלא צורף להן תצהיר כדין (ראו החלטה מיום 25.05.18, וכן החלטה מיום 03.03.19).

לאור התנהלות זו של התובעת, מצאתי, כי יש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה במלואה.

בעניין ההוצאות- התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-3 הוצאות בסך של 8,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ) לב"כ הנתבעות 1 ו-3.

התובעת תשלם לנתבע 4 שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה נגזר מהעובדה, כי ב"כ הנתבע 4 הצטרפה להליכים רק בשלב מאוחר יותר, שכן בתחילת ההליכים הנתבע 4 ייצג את עצמו. בעניין הוצאות נוספות- לא מצאתי לפסוק לטובת הנתבע 4 הוצאות נוספות, שכן גם התנהלותו לא הייתה נקייה מפגמים וכך גם כתב הגנה מתוקן מטעמו הוגש ללא פסיקת הוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.