הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 23558-02-16

לפני סגן נשיא, כב' השופט עידו רוזין

התובעים:
1. י.ה. – אלמוני
ע"י ב"כ עוה"ד תומר הלל
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד עופר בן-צבי

נ ג ד -

הנתבעים:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמיחי טרוזמן

2. עיריית חולון – ניתן פסק דין

3. צבי כהן ואחיו בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמיחי טרוזמן

נ ג ד -

צדדים שלישיים:
1 צבי כהן ואחיו בע"מ - ניתן פסק דין
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ – ניתן פסק דין
3. צבי כהן חולון הירוקה – ניתן פסק דין

פסק דין – חלק י

פתח דבר

1. נהג משאית מחנה את משאית, מדמם את המנוע, יוצא ממנה והולך לדרכו. התובע, שהינו עובר אורח הנמצא במקום, מבחין באורות דולקים במשאית, הוא נכנס למשאית, מכבה את האורות ובעת הירידה מהמשאית נופל ונחבל. נשאלת השאלה האם התאונה בה נפגע התובע בגופו ביום 04.11.2010 (להלן: "התאונה"), הינה בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד") ?

זו השאלה העומדת להכרעה בתיק זה.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 23/02/2017, התיר ביהמ"ש לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו טוען התובע כי נגרמו לו נזקי גוף בשתי עילות חלופיות, האחת – תאונת דרכים, והשנייה –חלופית בעילת הרשלנות.

3. התיק נקבע לשמיעת ראיות בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים וכן בשאלת האחריות (ראו בעניין זה החלטת כב' השופטת בן-שמן מיום 06/08/2018).

בפועל הצדדים הגישו ראיות אך ורק בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים ונמנעו מהגשת ראיות בשאלת האחריות.

הראיות

4. התובע הגיש תצהיר לגבי נסיבות קרות התאונה ויתר הצדדים נמנעו מהגשת ראיות.

5. סמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, הגישו הצדדים הסדר דיוני לפיו הגיעו להסכמה כי התובע לא ייחקר על תצהירו והצדדים יעברו לשלב של סיכומים.

6. הצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב ובדיון שהתקיים ביום 04/02/2019 כל אחד מהצדדים השלים את טענותיו בע"פ.

7. הואיל ואין מחלוקת לגבי נסיבות אופן קרות התאונה, כפי שהדברים פורטו בתצהירו של התובע, אצטט מתוך התצהיר את עיקר הדברים:
"1. ....

2. ביום 04/11/10 בשעה 10:30 בבוקר לערך, עבדתי על טרקטור בבעלותי בתחנת המעבר בעיריית חולון.

3. הבחנתי כי אחד מנהגי המשאיות בתחנה, אשר חזר ממזבלת חיריה לפני דקות ספורות יצא מהמשאית והשאיר את אורות המשאית דולקים.

4. דלת המשאית היתה פתוחה, החלונות היו פתוחים ומנוע המשאית היה דומם שכן נהג המשאית עצר כנראה להפסקה קלה בתחנה ...

5. מאחר ולא ראיתי את נהג המשאית, ולא ידעתי את מספר הטלפון שלו, התקשרתי למנהל התחנה מטעם הנתבעת 3, יעקב כהן, אותו הכרתי והודעתו לו שאורות המשאית נותרו דולקים ושאלתי האם רוצה/מסכים שאני אכבה את האורות במשאית.

6. לאחר שקיבלתי את אישורו של מנהל התחנה, נגשתי למשאית עליתי על מדרגות המשאית לקבינה וכיביתי את הפנסים, כאשר ביקשתי לרדת מהמשאית נפלתי אחורה לקרקע ונחבל בכל גופי ובעיקר בראש, באגן, בגב, צווארו וכתפיים..."

הכרעה

8. כאמור, נסיבות התאונה כפי שהוסכמו על ידי הצדדים, הינן כדלקמן:

התובע שהינו בגדר, עובר אורח, לא נהג המשאית ממנה נפגע, אף לא היה נוסע במשאית.
במועד אירוע התאונה המשאית חנתה ומנוע המשאית היה דומם.
התובע לא אמור היה להמשיך ולנהוג במשאית לאחר כיבוי האורות
התובע כיבה את אורות המשאית וברדתו מהמשאית נפל.

9. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שנגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הגדרה בסיסית זו כוללת שישה יסודות: 1. "מאורע"; 2. "נזק גוף"; 3. "עקב"; 4. "שימוש"; 5. "ברכב מנועי"; 6. "למטרות תחבורה".

המחלוקת במקרה דנן נסובה סביב שני מרכיבים בהגדרה הבסיסית: האם היה שימוש ברכב, והאם השימוש נעשה " למטרות תחבורה".

שימוש ברכב מנוע

10. בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע, בין היתר כי השימוש ברכב כולל גם "כניסה לתוכו או ירידה ממנו". בחוק אין התייחסות לשאלה מתי מתחילה הכניסה לרכב או מתי מסתיימת הירידה ממנו אולם, נדמה כי לא צריכה להיות מחלוקת שהכניסה והירידה כוללות גם את העליה והירידה במדרגות של המשאית, עד להגעתו של התובע לקרקע.

הואיל והתובע נפל במהלך הירידה מהמשאית, עת עשה שימוש במדרגת המשאית נראה שלא צריכה להיות מחלוקת שהתובע עשה בנסיבות המקרה "שימוש" ברכב מנועי.

11. משכך, השאלה שנותרה על הפרק היא, האם אותו "שימוש" שנעשה למטרת תחבורתית והאם פגיעת התובע נופלת במתחם הסיכון התחבורתי של השימוש ברכב? אם התשובה תהיה חיובית, כי אז יהיה המדובר ב"תאונת דרכים" ואילו אם התשובה שלילית כי אז אין המדובר ב"תאונת דרכים".

מטרות תחבורה

12. בהלכה פסוקה נקבע כי הדרישה ל"שימוש" ברכב והדרישה כי השימוש ייעשה ל "מטרות תחבורה", הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות.

ברע"א 8548/96 פדידה יחיאל נ' סהר חברה לביטוח ואח' נפסק, בין היתר , כי פגיעתו של הנפגע שארעה בעת שירד מהמשאית כדי ליטול ממנה מצית, היתה עקב התממשות סיכון שאינו תעבורתי, שכן, המשאית היתה בבחינת המקום שבו היתה מאוחסנת המצית (זירת האירוע) ולכן העליה (כדי ליטול את המצית מהמשאית) וכפועל יוצא מכך גם הירידה – לא היו למטרה תחבורתית.

בפרשת פדידה נקבע עוד כי המבחן של "מטרות תחבורה" "מתמקד בשאלה האם הסיכון שהתממש הוא "סיכון תעבורתי", היינו, האם מדובר בסיכון הקשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית... מכאן שלא כל פגיעה בתאונה בעת עליה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים".ב

היינו, על מנת שפעולה של כניסה לרכב או ירידה ממנה תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שתהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות.

13. כב' השופט עטאף עיילבוני הגיע לתוצאה אחרת בתיק א' 2567/04 דוד טפר נ' מנורה חברה לביטוח (פורסם בנבו) וקבע שמדובר בתאונת דרכים ביחס לאירוע בו אדם יורד מהרכב ומייד לאחר סגירת הרכב קולט את עינו בבקבוק שתיה שהונח בצורה לא יציבה ברכב, הוא ממהר לפתוח את הדלת בשנית על מנת למנוע נפילת הבקבוק ונפגע בנקודת זמן זו.

כב' השופט עיילבוני מאבחן את פסק הדין בעניין פדידה (הוצאת מצת מרכב, שאיננה נחשבת לתאונת דרכים) לבין המקרה שלפניו (הזזת בקבוק ברכב, שכן, הוגדרה כתאונת דרכים) באופן הבא:
"אין חולק כי אילו היינו בוחנים את רגע פגיעת התובע (פתיחת דלת של רכב לשם הוצאת בקבוק שתיה שנותר בו ולא לצורך נסיעה), במנותק מהפעולה שקדמה לה, לא היינו מוצאים כי מדובר בפעולה הנופלת לגדר סיכון תחבורתי שנובע מהרכב. יחד עם זאת... יש לבחון את פעולות התובע כמכלול ולשאול האם פתיחת הדלת בפעם השניה עדיין נחשבת כחלק מתהליך מתמשך שתחילתו בפתיחת הדלת וכניסה לרכב, אח"כ נסיעה עד ליעד ובסוף ירידה מהרכב ונעילתו, האם ניתן לומר לגביה כי הינה חלק בלתי נפרד מהפעילות התחבורתית שקדמה לאותו אקט של פתיחת הדלת בשינית, ולשם כך יש לבחון מהם גבולותיה של פעולת הנסיעה והחניית הרכב והיציאה ממנו, ומהי נקודת הזמן שבה מסתיים השימוש התחבורתי ברכב לאחר הנסיעה."
14. ביחס לגבולות הכניסה והיציאה מרכב נקבע בפרשת שולמן, ע"א 358/83 שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ כי "...שימוש הלואי של היציאה מהמכונית מסתיים עם גמר היציאה. הליכה מהמכונית אינה בגדר שימוש לואי בה".

מסכים אני עם המסקנה שבפסק הדין בענינו של טפר, כי משמעות הדברים האלה היא שהיציאה מהמכונית מסתיימת כשמתחילה "ההליכה מהמכונית", לאחר שנועלים אותה, בתנאי שתישמר סמיכות הזמנים או "המיידיות" כיוון שבעזיבת הרכב מתנתק הקשר הסיבתי-התחבורתי עם המשתמש בה.

דברים דומים נקבעו גם פסק דינה של כב' השופטת בן-עתו (שקדם להלכת שולמן) בע"א 517/79 דרור בן טובים נ' "מוסך נוע" שרותי מכוניות: "לדידי, מתחיל השימוש ברכב לפחות מרגע שבו פותח אדם את דלת המכונית כדי להיכנס לתוכה, והוא נמשך עד לרגע בו הוא יוצא מתוכה, סוגר את הדלת ומנתק מגע פיזי אתה. .."

15. סבורני כי, פעולת ההחניה של הרכב כוללת מעבר להסעת הרכב ותימרונו לצורך מיקומו במקום חנייתו, פעולות נוספות המהוות חלק אינטגרלי מהתהליך של השימוש התחבורתי ברכב ומאפשרות השלמתה של הנסיעה, כגון דימום מנוע הרכב, משיכת בלם היד, סגירת חלונות, סגירת דלתות ונעילתן, כיבוי אורות הרכב ועוד פעולות הנדרשות לאחר סיום הנסיעה, עד למצב בו עומד הרכב במצב יציב וקבוע במקומו - וזאת בין אם הפעולות מבוצעות טרם הירידה מן הרכב ובין אם הן מבוצעות מיד לאחר הירידה ממנו.

בענייננו קיימת חשיבות מיוחדת לסמיכות הזמנים, ואבהיר דברי בהמשך.

סמיכות הזמנים

16. ברור כי ירידה מרכב מיד עם תום הנסיעה, היא ירידה תחבורתית ונפילה תוך כדי אותה ירידה היא תאונת דרכים, אם לצידה נגרם נזק גוף. אחד ממבחני העזר שהפסיקה קבעה לקביעת אופיין של מטרות השימוש, הוא מבחן עיתוי השימוש, היינו יש לבחון את סמיכות הזמן וסמיכות המרחק לשימוש התחבורתי שנעשה ברכב.

כב' השופט ריבלין, מציין בספרו "תאונת הדרכים" כי: "התנאי המפורש והקביעה הכללית, כי השימוש לצורותיו השונות, חייב להיות שימוש ל"מטרות תחבורה" עשוי לצמצם את הכניסה והירידה המקימים תחולה לחוק לאותם שימושי משנה המתקיימים בסמיכות זמנים לנהיגה עצמה".

יוצא ששיקול תכיפות הזמנים הוא שיקול לגיטימי, נכון ואף מחוייב המציאות והדין, והוא ישמש כמבחן עזר על מנת לבדוק אם השימוש שבמהלכו נפגע המשתמש הוא שימוש תחבורתי אם לאו, וכן יעזור בבחינת השאלה שמא נותק הקשר הסיבתי המשפטי, בין השימוש התחבורתי לבין הנזק.

הכוונה הסובייקטיבית של המשתמש

17. השאלה אם השימוש בא לצורך מטרה תחבורתית אם לאו, נמדדת תכופות גם במבחן סובייקטיבי, הנקבע על פי כוונתו של המשתמש . אומנם ההכרעה בשאלה מה היתה מטרת העלייה לרכב תהיה לעיתים לא קלה. היא תהיה כרוכה לא אחת בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות ואולם בעניינו ברור שהעלייה למשאית נעשתה אך ורק לצורך כיבוי האורות ולא לשום מטרה תחבורתית אחרת.

בע"א (תל אביב-יפו) 2476/00 ג'בארין נ. מחאג'נה (תק-מח 2002 (4) 1292, עמ' 1293), נקבע בעניין זה, כי "לא כוונתם הסובייקטיבית של המשתמשים היא חשובה (כוונת המשחק במקרה זה), אלא אם השימוש עשוי באופן אובייקטיבי להביא להשגת מטרה תחבורתית".

לפיכך, בבואו של ביהמ"ש לבחון האם נעשה שימוש "למטרות תחבורה" עליו לקחת בחשבון גם את כוונתו הסוביקטיבית של המשתמש.

מן הכלל אל הפרט

18. סבורני שלא כל פעולה של פתיחה או סגירה של אורות הרכב, תיחשב כפעולה הנעשית "למטרות תחבורה". לעיתים, פעולת סגירת האורות יכולה להיעשות כפעולת לוואי לשימוש התחבורתי, ולעיתים היא נעשית ללא קשר עם השימוש התחבורתי. לדוגמא, אדם שנכנס לרכב כדי להדליק את האורות לצורך הפקת אור למסיבה שנערכת בסמוך, הרי שעצם הדלקת האורות, במקרה כזה, לא תחשב כשימוש למטרות תחבורה.

במקרה דנן אין מחלוקת כי התובע עלה למשאית וירד ממנה לצורך סגירת אורות וללא קשר עם השימוש התעבורתי שבוצע בה קודם לכן. נראה כי חלף זמן מעת סיום השימוש התעבורתי ברכב לבין המועד שבו נכנס התובע לרכב כדי לסגור את האורות הד ולקים. פעולת סגירת האורות יכולה היתה להיות כפעולת לוואי לשימוש התחבורתי, אילו היא היתה נעשית ברצף, מיד לאחר סיום הנסיעה. לא כך בעניינו. בעניינו לא רק שנקטע רצף הזמן אלא גם שהתובע נפגע מהרכב, כעובר אורח, מבלי שנהג בו קודם לכן וגם לא התכוון לנהוג ב ו – כך שלא ניתן לומר שסגירת האורות היתה למטרות תחבורה.

19. בעת בחינת מטרתו הסובייקטיבית של התובע, נראה שכוונתו היתה לסגור את האורות – הא ותו-לא - ללא שום מטרה תחבורתית נוספת, אשר קשורה עם השימוש ברכב.

20. במקרה שלפני השתכנעתי כי ירידתו של התובע מהמשאית אינה מקימה את מבחן סמיכות הזמנים. הרי ירידתו מהרכב היתה לאחר שמנוע הרכב היה מכובה ולאחר שחלף פרק זמן של המתנה, מעת סיום הנסיעה על ידי הנהג הקודם, באופן שמפסיק את רצף הפעולות התחברותיות. סבורני כי ירידתו של התובע מהרכב אינה מהווה ירידה המשלימה את "המטרתה התחבורתית" ועל כן אינה נכללת בגדר השימוש ברכב מנועי.

21. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו, שכן אומנם עלייה לרכב או ירידה ממנו, היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים, אך כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, התנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. בענין זה נאמר בפרשת פדידה, כי: "ניתן לקבוע שהגישה הפרשנית שלפיה יש לפרש את הביטוי "למטרות תחבורה" באופן מרחיב, כך שיתייחס גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי רכב, אשר אינן קשורות בשימוש ברכב לצורכי תעבורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 8. משמעותה של גישה מרחיבה זו היא החזרת ה"מבחן הייעודי" בדלת האחורית, בניגוד לתכלית אשר עמדה ביסוד תיקון מס' 8".

22. במקרה שלפני - לא ניתן לומר כי סגירת האורות היתה פעולת לוואי לשימוש התחבורתי שנעשה ברכב ואותה פעולה היתה אינדיצנטלית בחוליית השרשרת של השימוש התחבורתי. בעניינו – נסגרו האורות ברכב במנותק מהשימוש התחבורתי במשאית וללא קשר למטרות תחבורה.

סוף דבר

23. התוצאה היא, כי לא מתקיים אחד מהרכיבים שבהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", הוא הרכיב כי השימוש נעשה "למטרות תחבורה". לפיכך אין לראות באירוע הנפילה מן המשאית משום "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפיצויים.

24. אני מחייב את כל אחד מהתובעים 1 ו- 2 לשלם לנתבעים 1 ו- 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל, בסך של 5,000 ₪ (ביחד ישלמו 10,000 ₪).

החיובים הם חיובים נפרדים.

הגשת ראיות בשאלת האחריות

25. א. לפנים משורת הדין אני מאריך לצדדים את המועדים להגשת ראיות בעילה החלופית, היינו בעוולת הרשלנות. הראיות בסוגיה זו יוגשו יחדיו, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, באופן הבא:

ב. התובעים 1 ו – 2 יגישו תצהירי עדויותי הם, לרבות חוות דעת רפואיות וחוות דעת מקצועיות, תעודות עובד ציבור (אם יש כאלה) ובצירוף כל המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם, עד ליו ם 01/04/19.

ג. הנתבעים 1 ו – 3 יגישו תצהירי עדויותי הם, לרבות חוות דעת רפואיות וחוות דעת מקצועיות , תעודות עובד ציבור (אם יש כאלה) ובצירוף כל המסמכים שבדעת ם להסתמך עליהם, עד ליום 15/05/2019.

ד. אם בדעת הנתבע ות להעיד חוקרים – תינתנה עדויותיהם בתצהירים, במועד שנקבע לעיל. תצהירי החוקרים יופקדו בכספת ביהמ"ש ויובאו לידיעת בעל הדין שכנגד, עם תום פרשת התביעה.
ה. התצהירים יהיו קצרים ותמציתיים.

ו. כל הדפים בתיק המוצגים (לרבות עמודי התצהירים) ימוספרו בסדר כרונולוגי מהספרה 1 ואילך.

ז. בעל דין שיבקש להזמין עדים שלא באמצעות תצהיר - הן לצורך השמעת עדות והן לצורך הצגת מסמכים - יגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש בתוך המועד הקבוע להגשת תצהירי העדות מטעמו.

ח. בעלי הדין לא יהיו רשאים להזמין עדים (למתן עדות או לצורך הצגת מסמכים), אם ניתן היה לקבל את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, ואשר לגביהם לא הוגשה בקשה לפי סעיף ז' לעיל, בתוך המועד שנקבע להגשת התצהירים.

26. קובע קדם משפט מסכם במעמד הצדדים ליום 27/05/2019 שעה 09:00.

במסגרת קדם המשפט המסכם יידרשו ב"כ הצדדים להעריך את פרק הזמן שיידרש לצורך חקירותיהם הנגדיות של כל אחד ואחד מהעדים, וכן עשויה להתבקש הסכמתם להסדרים דיוניים שונים, לרבות ויתור על חקירתם של העדים או חלק מהם. ב"כ הצדדים נדרשים להגיע לקדם המשפט המסכם כשהם מצוידים במידע ובסמכויות בהתאם.
27. עד 30 ימים לפני המועד שנקבע יודיעו הצדדים האם הם מבקשים שינתן צו להגשת תחשיבי נזק.

28. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין החלקי, תקבע את הדיון ביומני ותרשום תז כורת פנימית 30 ימים לפני הדיון.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.