הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 23402-09-16

לפני כבוד השופט אודי הקר

התובעת/המשיבה:
בשמת כרמון

ע"י ב"כ עו"ד אייל תושיה

נגד

הנתבע/המבקש:
רפאל סלע
י"י ב"כ עו"ד אסף דגני

החלטה

לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן על ידי כבוד הרשם אדי לכנר ביום 18.7.19. החלטה זו ניתנת בהמשך לפרוטוקול הדיון מיום 26.8.19.
"המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן הסעד הזמני. [רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 29 (20.1.2013)]. בין סיכויי ההליך ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות: ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו [ רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (20.11.2017) ( להלן: עניין תומר)]". (רע"א 9623/17 גבע נ' ורינט מערכות בע"מ (23/1/18)) .
העיקול הוטל בתיק המצוי לפני הגשת סיכומים וממילא תוך זמן קצר צפוי להינתן פסק דין בהליך העיקרי. סכום התביעה בהליך העיקרי הוא מיליון ש"ח.
בנסיבות אלו, בהחלטתי זו לא אדרש בהרחבה לסיכויי התביעה. די אם אציין, בזהירות הראויה ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות או ממצאים מוחלטים, כי דומה שבתיק זה הראתה התו בעת זכות לכאורה ועילת תביעה של ממש. עילת התביעה אף נסמכת על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. טענות הנתבע לעניין חוות הדעת תתבררנה בגדרו של ההליך העיקרי (ואיני מחווה דעה לעניין זה) אולם עד שתוכרענה לא ניתן להתעלם מחוות הדעת לעניין קיומה הלכאורי של זכות ועילת תביעה לתובעת - ברמה הנדרשת למתן עיקול זמני .
אדון בקצרה בטענתו הצדדים לעניין מאזן הנוחות (וזה העיקר):
לטענת התובעת, נכס המקרקעין עליו הוטל עיקול הוא המקור היחיד של הנתבע, ממנו תוכל להיפרע ככל שיינתן פסק דין לטובתה. הנתבע אישר טענה זו בחקירתו והודה כי למעט זכויותיו בנכס אין לו נכסים נוספים בבעלותו (עמוד 127 לפרוטוקול, שורות 17-16). עוד הודה הנתבע כי הוא מצוי בקשיים כלכליים וכי אף נערכה לו חקירת יכולת (שורות 20-19). בנסיבות אלו אף הוכחה טענת ה"הכבדה" .
הנתבע לא טען, כי בכוונתו למכור את זכויותיו בנכס ואישר כי הוא ממשיך להתגורר בו (עמוד 125 לפרוטוקול, שורה 6) וממילא לא הובהר איזה נזק יגרם לו מהותרת העיקול על הנכס (ברישום) עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. הנתבע אף לא טען כלל לעניין מאזן הנוחות בסיכומיו.
אומנם, הנתבע טען, כי עסקת המכר אינה עסקה למראית עין, כי היא נכפתה עליו כתוצאה מלחץ הבנק וכי התמורה נקבעה על פי שומה והועברה לבנק להפחתת חובם של התובע והנתבעת (טענה שלא הופרכה) , אולם גם אם אקבל טענה זו ואתעלם מכך שמחיר המכירה נקבע על פי שווי הנכס כ"נכס תפוס", אין בה כדי להוות טיעון לעניין מאזן הנוחות, אלא אך לעניין טענת ההברחה.
ועוד: לטענת הנתבע העיקול ממילא אינו גובר על הערת האזהרה שנרשמה לטובת אשתו, כך שממילא לא יגרם לו נזק מהטלת העיקול. שאלת הקדימות ממילא לא תתברר בגדרו של הליך זה וככל שהצדדים יידרשו להכרעה בעניין זה הרי שזו תצטרך להינתן במסגרת הליך נפרד. אולם אם טענתו של הנתבע תתקבל (ואיני מביע דעה לעניין זה) ממילא אין בהטלת העיקול כדי לפגוע בו או להסב לו כל נזק.
לסיום אציין, כי יש לתהות בדבר בחירת הנתבע למכור את חלקו בנכס המקרקעין, לאשתו, בעיצומם של ההליכים המשפטיים, מבלי לעדכן את התובעת מפורשות על כך, הגם שידע כי התובעת מתנגדת לאישור העסקה (כעולה מההתנגדות בתיק ההוצאה לפועל). מנגד, לא מצאתי כי הנתבע הוכיח כי בקשת התובעת לוקה בחוסר תום לב.
לאור כל האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת הנתבע להסרת העיקול הזמני, מבלי לקבוע שעיקול זה גובר על הערת האזהרה שנרשמה לטובת אשתו של הנתבע ומבלי לקבוע שלתובע יש כלל זכויות בנכס המקרקעין .
לפיכך: דין הבקשה לביטול העיקול להידחות.
הנתבע יישא בשכר טרחת התובעת בגין בקשה זו בסך של 7,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתנה היום, ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.