הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 23173-06-15

בפני
כבוד ה שופט עזריה אלקלעי

התובע
יוסף שוורץ
באמצעות בא כוחו - עורך דין איתמר רוטמן

נגד

הנתבע
בועז גור לביא
באמצעות באי כוחו - עורך דין צבי מו רג ועורכת דין מיכל רוזנברג חיטמן

פסק דין
בפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע להשבת סך של 198,000₪ שלטענתו הפקיד בידיו למשמרת.

טענות התובע
מדובר במעשה חמור של תרמית והונאה שביצע הנתבע כלפי התובע בסירובו להחזיר לו כספים השייכים לו, תוך עשיית עושר ולא במשפט.
התובע הינו אלמן כבן 96 והנתבע היה במשך תקופה ארוכה שכנו של התובע והתגורר בבית סמוך.
בתקופת מגוריו של הנתבע בסמוך לתובע היו היחסים בין הצדדים יחסי שכנות רגילים, אולם יחסים אלו התחממו כאשר הנתבע עבר לגור בכתובתו הנוכחית.
בין התובע לבין ילדיו קיים נתק והנתבע "ניצל" את החסך הרגשי של התובע, התקרב אליו ויצר אצלו את ההרגשה לפיה התובע הינו בן בית אצלו, וכך התייחס התובע לנתבע.
הקרבה בין התובע לבין הנתבע בשלוש השנים שלפני הנתק ביניהם גרמה לתובע לערוך צוואה לטובת הנתבע.
התובע, מתוך חשש שלא יוכל ללכת לבנק למשוך כספים עקב גילו המתקדם או מתוך חשש לפגיעה בכושרו, הפקיד בידי הנתבע סכומי כסף ניכרים שהסתכמו לסך 298,000₪. התובע אמר לנתבע כי אם הוא ילך לעולמו וייוותרו בידי הנתבע כספים, יהיו כספים אלה מתנה מהתובע לילדי הנתבע.
התובע מעולם לא התכוון לתת לנתבע או לילדיו את הכספים במתנה בעת נתינתם אן בסמוך למועד זה .
בעת ניתוק היחסים בין הצדדים בסוף 2013, ביקש התובע מהנתבע להחזיר לו את הכספים שבידיו. הנתבע לא הכחיש כי הכספים בידיו ואף החזיר לתובע סך של 100,000₪ באפריל 2014 .
משבושש הנתבע להחזיר את יתרת הכספים לידי התובע , חזר ודרש אותם האחרון, אולם הנתבע טען שלא חלה עליו חובה להחזירם באשר הם ניתנו לו במתנה בעבור שירותים שנתן לתובע (כפי שצוין בסעיף 14 לכתב התביעה) .

טענות הנתבע
הנתבע הינו נווט בחיל האוויר ופסיכולוג קליני בהכשרתו שהכיר את התובע בשנת 2000.
כתב התביעה הינו מקבץ של שקרים רבים ולהבנתו של הנתבע, התביעה לא הייתה באה לעולם לולא בת זוגו החדשה של התובע, העומדת מאחורי התביעה והגורמת לתובע לפזר את אותם שקרים שאין בינם לבין האמת ולמערכת היחסים שהייתה בין התובע לבין הנתבע דבר.
היכרותו של הנתבע עם התובע משתרעת על פני 14 שנה, מאז שנת 2000 ועד שנת 2014, עת נכנסה לתמונה בת זוגו של התובע, אשר הסיתה אותו נגד הנתבע.
משך כל אותן 14 שנים נוצרו בין התובע לבין הנתבע יחסי חברות הדוקים עד שהתובע הפך ממש בן משפחה במשפחת הנתבע.
הנתבע אף ניסה להסדיר את מערכת יחסיו העכורה של התובע עם בנו היחיד והוא הקדיש לכך לילות כימים . כמו כן, ניסה הנתבע להסדיר את מערכת היחסים הקשה של התובע עם נכדו.
בנסיבות אלה של התנתקות התובע מבנו ומנכדו, ראה עצמו התובע כחלק ממשפחת הנתבע תוך שהוא משתתף באירועים משפחתיים שונים של משפחתו של הנתבע, הן הגרעינית, הן המורחבת. החברות בין התובע לנתבע נמשכה כאמור 14 שנה וכללה שיחות רבות בהן גולל התובע בפני הנתבע את קורות חייו, תוך שהוא משתף את הנתבע גם בחיי היום-יום שלו, על הבעיות עמן נאלץ להתמודד .
בין השאר, דאג הנתבע , כחלק מחברותו עם התובע , לבקר אותו שעות רבות בערבים, בימים ובלילות ולשמש לו חבר אמיתי. במהלך השנים התקרב התובע לכל בני משפחתו של הנתבע, לאשתו ולילדיו שנולדו במהלך התקופה בה שררו יחסי החברות ביניהם, ובמהלך הזמן הכירו הנתבע ומשפחתו את בנות זוגו של התובע.
במסגרת החברות סייע הנתבע לתובע בתיקונים שבביתו, בעריכת קניות ובכל עניין שבו ביקש להסתייע בו התובע. כך, למשל , ליווה הנתבע את התובע בסידורים ובפגישות עם נציגי הביטוח הלאומי, הרשות לנפגעי רדיפות הנאצים, מכון שמיעה, חברת הסלולר, בנקים, טיולים, פגישות ויעוץ מסוגים שונים.
בכל אותה תקופה הודה התובע לנתבע על כל מה שהוא ומשפחתו עושים בעבורו וציין לא אחת כי הם אנשים יקרים. במסגרת החברות, התובע הכיר לנתבע את מכריו ואת האנשים שהיו חלק מסדר יומו, כמו מתנדבים שונים שביקרו אותו, הרופאה שלו ועוד.
מערכת היחסים האמורה שנמשכה 14 שנה היא שהביאה את התובע לתת לנתבע, ביוזמתו המלאה והבלעדית של התובע , את הכספים המפורטים בכתב התביעה.
התובע ערך לטובת הנתבע צוואה ביום 10/10/12 ובה הוריש לנתבע את כל כספו, למעט סך של 100,000₪. באותו יום שבו ערך התובע את הצוואה, הוא גם ערך מסמך בו ביטל את מינוי נכדו כאפוטרופוס וביקש למנות את הנתבע כאפוטרופוס, תוך שהוא מדגיש שאין למנות לו כאפוטרופוס בשום מקרה את בנו, ד"ר יצחק שוורץ (להלן: " צחי"). גם מסמך זה נחתם בפני בא כוחו של התובע.
במסגרת היחסים החבריים, הכניס התובע את הנתבע כשותף בחשבון הבנק שלו ומסר לו את מפתחות ביתו.
משהכיר התובע את בת זוגו הנוכחית, אירנה (להלן: " אירנה"), השתנו פני הדברים ואירנה החלה לגרש את מכריו של התובע. אז גם אמר התובע לנתבע ש אירנה מעדיפה אותו לעצמה לבד, ללא כל "הסובבים".
כחלק מהשינוי בהתייחסותו של התובע כלפי הנתבע, הוא לפתע דרש שהנתבע יצא מהחשבון המשותף, וכך עשה הנתבע ללא שיהוי.
במהלך שנות חברותם של התובע והנתבע, נתן התובע לנתבע מתנות בסכום כספי כולל של 298,000₪, כאשר התובע הוא זה שיזם את נתינת המתנות מבלי שהנתבע יפנה אליו ויבקש ממנו. בכל פעם ש התובע נתן לנתבע את הכספים במתנה הוא ליווה את הנתינה באומרו דברים בנוסח "אתה לא יודע כמה זה משמח אותי לתת".
בניגוד לאמור בכתב התביעה, לא היה מדובר בהפקדת כספים, אלא במתנה גמורה לנתבע ולמשפחתו לאות ההערכה הרבה מצדו של התובע. המדובר היה רק בחלק מהכספים וניירות הערך שהיו לתובע בבנקים השונים.
טענת התובע, לפיה הפקיד בידי הנתבע כספים למקרה שלא יוכל ללכת לבנק עקב גילו או מצבו הרפואי , אינ ה עול ה בקנה אחד עם העובדה הפשוטה לפיה הנתבע היה שותף בחשבון הבנק של התובע והיה יכול להוציא עבורו בכל עת כספים לפי בקשתו.
התובע חתם על מסמך שצורף לתצהיר הנתבע כנספח ג' ולפיו אישר התובע בכתב ידו ובחתימתו כי נתן לנתבע סך של 100,000₪ "כמתנה מתוך רצון טוב" ביום 06/11/13. מסמך זה סותר את טענת התובע לפיה הכספים רק הופקדו אצל הנתבע.
משהחלו הסימנים לקרע, החזיר הנתבע לתובע, לבקשתו, סך של 100,000₪, וזאת מתוך כוונה שמערכת היחסים הארוכה בין הצדדים לא תסתיים בהרס מוחלט ובכעס הדדי.

ראיות התובע
עדותו של התובע
בתצהירו חזר התובע על האמור בפרק טענות התובע ואין מקום לחזור על טענות אלו.
בנוסף, טען התובע בתצהירו כי ראה בנתבע התגלמות הצבר הישראלי, טייס ואקדמאי.
התובע הצהיר כי הנתבע סייע לו רבות בעניינים שונים, אך עשה הכל על בסיס החברות ביניהם והוא לא חשד כי לנתבע כוונות נסתרות.
היחסים בין התובע לנתבע היו קרובים, הנתבע ומשפחתו התייחסו לתובע כבן משפחה והוא הוזמן לבלות עמם בערבי שבת ובמועדי ישראל.
לטענת התובע, הכספים אותם העביר לנתבע הוחזקו קודם לכן במשמרת אצל גברת אריאלה, שהייתה חברתו, וכמו כן החזיק כספים אצל חבר נוסף שגם החזיר את הכספים לרשותו של התובע .
התובע הצהיר כי ערך צוואה לטובת הנתבע וביקש למנות אותו כאפוטרופוס שלו, אך מעולם לא התכוון לתת לנתבע כסף בימי חייו, שכן כסף זה היה אמור לסעוד אותו בעת צרה ולשמש לו משענת כלכלית ליום בו לא יוכל לשרת את עצמו ויהיה תלוי באחרים.
לדברי התובע, הוא הסביר דברים אלו לנתבע ואמר לו כי אחרי הסתלקותו מהעולם כל הכספים שייוותרו ברשותו יהיו שייכים לו וכי הוא נותן אותם לילדיו של הנתבע , אך זאת רק אחרי מותו.
התובע מאשר כי עם הופעת אירנה חלה הרעה ביחסים בינו לבין הנתבע וכאשר ביקש מהנתבע להחזיר לו את כספו, אחרי הפצרות רבות החזיר לו סך של 100,000₪ בהם עשה שימוש לצורך הנצחת משפחתו שנספתה בשואה. התובע הצהיר כי לא זכור לו שאי פעם חתם על פתק לפיו הוא מעביר לנתבע סך של 100,000₪ במתנה .
בחקירתו הנגדית, השיב התובע כי לא רשם תאריכים בהם מסר לנתבע כספים ואלו אינם זכורים לו. לדבריו, את הפתק בו ערך את ההתחשבנות ביחס לכספים שמסר לנתבע היה מנהל בזמן אמת.
התובע לא זכר מתי הייתה הפעם הראשונה בה מסר כסף לנתבע ואף לא זכר איזה סכום מסר לו בפעם הראשונה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 13).
בעמוד 3 לפרוטוקול, שורה 19 נשאל התובע על ידי בית המשפט:
ש. כשנתת לו כסף, מה אמרת לו?
ת. שהוא יחזיק לי את הכסף ובבוא הזה הרי אני נעשה יותר מבוגר ולא אוהב ללכת לבנק אז בבוא הזה הוא יתן לי בחזרה
ש. זה מה שאמרת?
ת. הוא יודע את זה. הליכה לבנק בשבילי זו גם טרחה ויש לי חבר כזה שלא יהיה לי אמון בו?
ש. אז הוא יכל ללכת בשבילך לבנק?
ת. זה נכון ויכל ללכת לחשבון שלי.
ש. למה לא לעשות את הסידור הזה, למה בועז צריך לשמור לך כסף ולא הבנק?
ת. אני לא יודע. זה הלך כבר לעניין של אמון ואם הייתי צריך כסף אז הייתי אומר לבועז שיתן לך כסף והוא נתן.
ש. אבל בועז אמר שנתת לו את הכסף בשביל הילדים שלו?
ת. אף פעם והוא יודע את זה שאני איש מבוגר וכל פעילות קשה לי ויש לי חבר כזה. נתתי בו אמון מלא.
ש. האם זה נכון שאמרת לו שאחרי 120 שלך הכסף יהיה בשביל הילדים שלו?
ת. כן. עשיתי לו הרי צוואה שכל הרכוש שלי שיהיה של בועז.
ובעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 14 ואילך התייחס התובע לפתק לפיו נטען כי נתן לנתבע מתנה בסך של 100,000₪:
ת. (מעיין שוב). (מקריא בקול).
אנחנו מדברים על זה שאני נותן לו 100,000 ₪? זה לא היה ולא נברא זו באמת החתימה שלי ואולי הכתב הזה אבל זה לא היה ולא התקיים הדבר הזה. לא היתה בעיה לקחת. היו לנו כל מיני דוקומנטים וניירות והתחייבויות, אז לקחתי אותו לבנק ובנוכחותי לבנקים, בבית שלו היו בוודאי ניירות עם החתימות שלי.
לשאלת בית המשפט:
ש. של מי הכתב הזה?
ת. הכתב הוא שלי.
ש. אתה מזהה את הנייר הזה?
ת. כן.
ש. הכל הוא הכתב שלך?
ת. לא יודע אבל זו החתימה שלי. זה הכתב שלי ואני אומר לך שזה בלוף אחד גדול.
ש. איך זה בלוף אם זה הכתב שלך?
ת. לא. אני כתבתי. אני לא אמרתי שכתבתי אלא אמרתי שזה הכתב שלי.
ש. אני לא מבין. תסביר לי יותר טוב. מי כתב?
ת. אני לא יודע.
ש. מישהו זייף את הכתב שלך?
ת. לא יודע.
ש. זו החתימה שלך?
ת. אני לא הכרתי את המסמך הזה ולא ראיתי אותו.
ש. אולי שכחת?
ת. לא. ראשית כל, למה שאני צריך לתת בועז במצבי 100,000 ש"ח.
ש. הוא אומר שנתת לו הרבה יותר?
ת. בסופו של דבר, אצלו היום יש 198,000 ₪.
ש. נתת לו כמעט 300,000 ₪ בסה"כ?
ת. לא. זה כל הזמן יורד. שוב פעם, זה הכתב הזה וזו החתימה שלי אבל כל המסמך הזה הוא בלוף גדול ולא היה ולא קיים דבר שכזה.
ובעמוד 5 לפרוטוקול, שורה 17 השיב התובע פעם נוספת בהתייחסו למסמך בעניין מתן המתנה לנתבע: "אני לא זוכר תאריכים. אני לא כתבתי את כל העסק הזה. זה בלוף כזה גדול. אני את הפתק הזה ראיתי כאשר עו"ד של הנתבע העביר ניירות לעורך דין שלי ולא ראיתי אותם".
ואילו בעמוד 6 לפרוטוקול, שורה 19 התבקש התובע להתייחס להקלטה שלו והשיב:
ת. לא יודע ואני גם לא זוכר את השיחה איתו. אין לי עניין וכל השאלות שלו מכוונות להשחיר את פני. אלף פעם אמרתי ולא פעם אחת, בועז והיה ואני אלך לעולמי, כל הכסף שלי שלך וכל הדברים האלה שלך ושל הילדים שלך, כך אמרתי כי אהבתי את הילדים האלה. יש לי נכד אחד והשני התאבד ובאיזושהי צורה הייתי צריך חום בבית ואז אמרתי לבועז שכל הכספים והיה ואני נפטר זה שלך. אף פעם לא אמרתי בחיים כל עוד שאני חי שאני נותן לו כסף, אף פעם. נתתי לו לשמירה לחבר שלי הטוב ביותר.
ש. אני מצטט לך מעמוד 2 לתמליל, נספח א' 5, שורות 9-11. למה התכוונת שאמרת במילים האלו: "שיהיה לך בהצלחה ושתשתמש את זה למען הילדים...?
ת. בדיוק מה שאמרתי לכב' השופט. אחרי מותי שהוא ישתמש בזה .
לשאלת בית המשפט
ש. אבל לא כתוב ביום מותי?
ת. אבל זה מובן אצלנו. אני יכול לתת כסף ולא... זה אי אפשר. אני לא יודע. בסה"כ כל הכספים שיש לי היום זה לחמש שנים אם אצטרך ללכת לבית אבות, אז זו כל המגמה הייתה ובועז היה לי הכי קרוב. אז למי אלך? אפילו יותר קרוב מבנק כי לבנק צריך ללכת אז לקחתי אותו כשותף.
ש. בעמוד 3 לאותו תמליל אומר לך בועז שאני מאוד מודה לך ואמרת שאין בעיה. הוא הודה לך שאתה מפקיד לו כספים. אמרת גם לסיגל?
ת. לא, לא לסיגל. אחרי מותי שהוא ישתמש בכסף הזה.
ש. אמרת לו שהוא מודה לך ואמרת לו שאין בעיה?
ת. נכון, אמרתי שאין בעיה.
ש. למה בועז היה צריך להודות לך שהוא מפקיד עבורך כספים?
ת. יותר נח לי היה להחזיק אצלו כסף ולא ידעתי שנדרדר למצב כזה ובחלומות שלי לא חלמתי. איזה היגיון שאיש שמצפה שיהיו לו בעיות בריאותיות ובבית אבות, אז אני אתן לו את הכסף הזה? מה אתה שואל אותי?".
התובע אישר כי הנתבע היה שותף בחשבונו ו כשהוא ב יקש ממנו, הנתבע הוציא עבורו כספים (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 28).
התובע התבקש להסביר למה אדם שיש לו חשבון בנק צריך לתת לנתבע כסף מזומן למשמורת. הוא השיב כי הוא לא הלך לבנק והיה לו יותר נח ובטוח לתת לנתבע כסף . כן השיב כי כשהיה אומר לנתבע שהוא זקוק לכסף, אז הנתבע היה נותן לו כסף , וזאת מאחר שהיה לו קשה ללכת לבנק (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-5) . בנוסף, השיב התובע לבית המשפט על שאלות בעניין זה בעמוד 8 לפרוטוקול, שורה 8 ואילך:
ש. אבל בועז היה הולך בשבילך לבנק כי הוא היה שותף?
ת. לא. זה הוא הוציא כספים ללא ידיעתי.
ש. אבל היית מבקש ממנו והוא היה מוציא בידיעתך?
ת. נכון, כשהייתי צריך כסף הייתי אומר לבועז אני צריך כסף או שהוא שלח את אשתו והביא לי כסף.
לדברי התובע, הנתבע היה יותר טוב עבורו מבנק, כי לבנק צריך ללכת ואילו הוא היה מרים טלפון לנתבע שהיה מביא לו כספים (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 16-17) . בנוסף, אישר התובע כי בביתו ישנה כספת וכשנשאל מדוע לא הפקיד את הכסף בכספת במקום לתת לנתבע השיב כי הבית שלו ריק, הוא א ינו איש כספים ו כן כי חשב שזה יותר בטוח להפקיד כספיו אצל הנתבע (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 27-31 ובעמוד 9 בשורות 1-12). התובע אישר כי הנתבע נתן לו המחאה על סך 100,000₪ ובכסף זה ה קים אנדרטה להוריו שנספו בשואה . את הכסף הוא מסר לבת זוגו, אירנה, שיש ל ה מוזיאון ל זכר השואה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 28-32) .
התובע אישר כי כל פעם מסר לנתבע עודפי כסף שהצטברו אצלו מהפנסיה שהוא היה מקבל (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 23 ואילך) .
התובע השיב כי אירנה הפכה לבת זוגו בשנת 2013 וכי לא נתן לה כספים נוספים מעבר ל-100,000₪. לדבריו, הוא ביקש את הכסף בחזרה מהנתבע כשנה וחצי - שנתיים לאחר שהכיר את אירנה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 25-30, ובעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1-9) .
התובע סיפר כי הייתה לו מכרה בשם אריאלה, עליה סמך והפקיד גם בידיה כספים; היא לא רצתה להחזיק את הכספים, אז היא החזירה א ותם. את הכספים שהחזירה אריאלה נתן התובע לנתבע (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 14-31 ).
התובע הכחיש כי אריאלה סולקה ע"י אירנה מבית החול ים כאשר באה לבקרו לאחר שעבר צנתור (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 17-18).
התובע אישר כי הוא ערך צוואה לטובת הנתבע (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 1-2) ובעמוד 15 לפרוטוקול, שורה 7 נשאל:
ש. אמרת שאת כל הרכוש שלך אתה מצווה לבועז למעט 100,000₪.
ת. אני לא חושב כך. לא.
ש. מה אמרת לעורך דין רוטמן שבאת אליו שיכין צוואה?
ת. צוואה? כן, אבל באותה תקופה אני לא חושב... אני באמת לא יודע.
מיד לאחר מכן, כאשר התבקש התובע לספר מה ביקש מעורך הדין לכתוב בצוואה, השיב כי אינו זוכר בדיוק והוא לא זוכר למי נתן את רכושו (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 16 ואילך) .
לעומת זאת, בעמוד 16 לפרוטוקול, החל משורה 12 השיב התובע דברים אלו :
ש. אתה זוכר שנתת תצהיר בתיק זה בפני עורך דין רוטמן?
ת. כנראה.
ש. רק בינואר 2016 חתמת על התצהיר, זו חתימה שלך?
ת. כן. מה זה בכלל? (מעיין)
לשאלת בית המשפט
ש. מה זה הנייר הזה?
ת. (מעיין). על מה מדובר?
ש. מה זה הנייר הזה?
ת. (מעיין בתצהיר שלו). אה, כן, כן.
ש. אתה יודע מה זה הנייר הזה?
ת. (מקריא בקול מהתצהיר שלו)
ש. הדוקומנט שאתה מחזיק ביד, מה זה?
ת. אני לא יודע, אני אקרא את זה. (מקריא בקול).
התובע השיב כי הוא לא סיפר לבא כ וחו, עורך דין רוטמן, על הכספים שנתן לנתבע. התובע אישר כי הנתבע בא איתו לסידורים , לבית החולים ולמקומות אחרים (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 21-31, ובעמוד 18, שורות 1-10) .

עדותה של אירנה וודיסלבסקי (להלן: "אירנה")
אירנה הצהירה כי הינה אלמנה וחברתו של התובע, אותו הכירה בשנת 2013.
לדברי אירנה, היא הבעלים של מוזיאון באריאל הידוע בשם "בית זיכרון לשואה ולגבורה" שהוקם על ידה ועל ידי בעלה המנוח, יעקב ז"ל.
במהלך היכרותה עם התובע הכירה גם את הנתבע ואת אשתו וביקרה בביתם.
לא היה לאירנה כל עניין להרחיק בין התובע לבין מכריו ולהרגשתו של הנתבע אין על מה לסמוך.
אירנה מצהירה כי אין לה צורך בכספו של התובע, שכן יש לה כספים ונכסים משלה והיא יודעת שכספים שניתנו לה על ידי התובע נמסרו לה לצורך שמירה. כמו כן, מצהירה אירנה כי התובע נוהג להחזיק את כספיו אצל אנשים שונים במשמורת.
בחקירתה הנגדית השיבה אירנה כי אינה יודעת כמה כספים הפקיד אצלה התובע, אולם אישרה כי קיבלה ממנו כספים ולא נגעה בהם, שכן כספים אלו מופקדים אצלה למשמורת. כמו כן, היא אינה יודעת בדיוק באיזה סכום מדובר והעריכה כי מדובר בסכום של כ- 300,000₪ (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 18-29 ובעמוד 22 לפרוטוקול, שורות 1-25). לדבריה, היא אינה צריכה את הכספים של התובע, שכן יש לה כספים משלה (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 1-2) .
אירנה השיבה במסגרת עדותה בבית המשפט כי ביקרה בביתו של הנתבע פעם אחת. כן, השיבה כי התובע הציג את הנתבע כידיד טוב (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 1-9) .
בנוסף, הכחישה כי גירשה את אריאלה מבית החולים (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 11-13) .
אירנה השיבה כי התובע אמר לה שלא יכול להיות שהוא נתן מתנה בגיל שלו וכי הנתבע היה הכל בשבילו וכי העריץ אותו. יחד עם זאת, סיפר לה התובע כי נתן לנתבע כספים כדי שישמור לו עליהם. בהתייחס לפתק בו אישר כי נתן מתנה בסך 100,000₪, אמר לה התובע כי הוא לא חתם על הפתק הזה (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 4-10) .
אירנה השיבה כי על הכספים שנתן התובע לנתבע היא ידעה מספר חודשים אחרי שהכירה את התובע. לדבריה, היא חששה לדבר על הכסף כדי שלא יחשבו שהכספים של התובע מעניינים אותה (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 26-29) .

ראיות הנתבע
עדותו של צחי יצחק שוורץ (להלן: "צחי")
צחי הינו בנו של התובע והוא הגיש תצהיר מטעם הנתבע.
בהתאם לתצהירו, על הנתבע ואשתו סיגל שמע מהתובע, אשר סיפר לו כי התברך בזוג שכנים מדהים ואינטליגנטי ולא הפסיק להרעיף עליהם מחמאות.
במהלך השנים חלו נתקים בין צחי לבין התובע, כולם ביוזמת התובע. בשנת 2010 הכריז התובע באוזני צחי כי כלל אינו בנו והוא אינו אביו, גירש אותו מהבית, החליף את המנעולים כדי שלא יוכל להיכנס וניתק עמו כל קשר. במטרה לפייס את אביו, על אף הודעתו המפורשת שאינו בנו, פנה צחי לאנשים שונים שסבר כי יוכלו לסייע בפיוס התובע.
בין היתר, פנה צחי לחבר ילדותו שהתובע מכיר היטב , מר יוכי פוקס, על מנת שינסה לפתור את המשבר, אולם התובע ענה לו כי לא ימשיך לנהל איתו כל שיחה עד ש זה יעביר לו מצחי סכום של 500,000₪ , המשקף, לדעתו של התובע , את הסכום שהשקיע בגידולו של צחי ברבות השנים.
בכספת שהותקנה בביתו של התובע, בו התגורר צחי ביחד עם התובע עד שגורש ממנו על ידי התובע, היו מופקדים , בין היתר , דרכונו של צחי , אקדח שצחי מחזיק ברישיון וכן מעטפות מסומנות. מאחר שנבצר מצחי להיכנס לבית, הוא פנה לנתבע כדי שי סייע לו בעניין זה. בסופו של יום, הודות לסיועו של הנתבע , הוציא את האקדח ואת הדברים שהיו מופקדים בכספת (ראו גם בעמוד 28 לפרוטוקול, שורות 6-15) .
לדברי צחי, הוצג בפניו המסמך, נספח א' לתצהירו, לפיו מעביר התובע סך של 100,000₪ במתנה לנתבע והוא זיהה בשורה התחתונה של המסמך את כתב ידו של התובע, וכן את חתימתו (סעיף 13 לתצהירו של מר צחי יצחק שוורץ) .
בחקירתו הנגדית, צחי השיב כי הוא עצמו אינו מסוכסך עם אביו, אלא שאביו מסוכסך איתו. לדבריו, הוא בן 67 ובמרבית שנות חייו התובע אינו מדבר עמו (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 21-25) .
צחי אישר כי הוא התגורר בדירת התובע לאחר שהתגרש מאשתו והכחיש כי ארז לתובע את החפצים ודרש ממנו שילך לבית אבות (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 15-18) .
צחי השיב כי חשבון בנק משותף שהיה לו ולתובע בעבר נסגר על ידי התובע (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 27-32) .
כשנשאל האם זה הפליא אותו שהתובע נתן לנתבע 100,000₪ מתנה, השיב צחי כי זה לא הפליא אותו, עקב משך הקשר בין התובע לנתבע. כן, השיב צחי כי לא ידע על הצוואה שנעשתה לזכות הנתבע (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 23-26 וכן שורות 30-31) .

עדותו של דני מישקובסקי (להלן: "דני")
דני הצהיר כי הוא חברו של הנתבע ושכנו , כאשר החברות כוללת בילויים משותפים וארוחות משותפות. עוד הצהיר דני כי מתוך היכרותו את הנתבע ידוע לו על הקשר שהיה לו עם התובע במשך שנים.
דני הצהיר כי לא פעם, כשהתארחו הוא ומשפחתו בביתם של הנתבע ורעייתו , פגשו שם את התובע, בין אם בארוחות שישי ובין אם בחגים, כאשר היחסים בין הנתבע ומשפחתו לבין התובע נראו יחסים קרובים של משפחה.
לדברי דני, הנתבע שיתף אותו בקשר הקרוב והמיוחד שיש בינו לבין התובע וסיפר לו כי התובע נתן לו סכומי כסף במתנה וכי הוא מוטב בצוואתו של התובע.
בחקירתו הנגדית, השיב דני שאינו זוכר תאריך מדויק שבו פגש את התובע, אולם זה היה בנסיבות חברתיות במהלך השנים 2010 עד 2013, שכן התובע היה בן בית אצל הנתבע. לדברי דני, לא זכור לו סדר גודל של סכומים עליהם דובר (עמוד 30 לפרוטוקול, שורות 14-18 ובשורות 24-25) .

עדותה של סיגל גור לביא (להלן: "סיגל")
סיגל הינה רעייתו של הנתבע והם נשואים משנת 2000, כאשר באותה שנה הכירה לראשונה את התובע.
היכרותה עם התובע משתרעת על פני 14 שנה. החברות בין הצדדים החלה כשסיגל והנתבע גרו בשכנות לתובע ברמת חן, כאשר הקשר בין הצדדים הפך להיות קרוב.
בשנת 2006 מערכת היחסים עם התובע עלתה שלב והחברות של הנתבע עם התובע הפכה לחברות של ממש, נוצר ביניהם קשר עמוק והנתבע ראה בקשר זה דבר מיוחד. במהלך הזמן, הפך התובע לבן משפחה של ממש אצל הנתבע וסיגל. במהלך השנים נולדו לנתבע ולסיגל ארבעה ילדים, כאשר התובע התקרב גם לילדי הנתבע ו לסיגל במהלך השנים. כמו כן, התובע נהג לומר שילדי הם של הנתבע ושל סיגל הם נכדיו.
הנתבע וסיגל פתחו בפני התובע את ביתם, חגגו לתובע ימי הולדת עם משפחתם, התובע השתתף בסעודות ערבי שישי וערבי חג שנערכו בביתם כדבר שבשגרה , והנתבע היה נוסע במיוחד לביתו של התובע כדי להביא אותו לדירתם.
סיגל צירפה לתצהירה תמונות מארוחות ערב ומארוחות שישי בביתם בהן השתתף התובע.
כחלק מחברותו עם התובע, הנתבע נהג לבקר אותו שעות רבות בימים, בערבים ובלילות ולשמש לו חבר אמיתי, כאשר במהלך הזמן הכירו סיגל ומשפחתה גם את בנות זוגו של התובע. במסגרת החברות, הנתבע סייע רבות לתובע בתיקונים בביתו, בעריכת קניות ובכל דבר שבו ביקש התובע את עזרתו. לצורך כך התובע נתן לנתבע מפתחות לביתו.
בכל אותה תקופה התובע הודה לסיגל ולנתבע שוב ושוב על כל מה שהם עושים עבורו וציין לא אחת שהם אנשים יקרים, המהווים משפחה עבורו.
לנתבע ולתובע הייתה מערכת חברות אישית מיוחדת במינה והנתבע ניסה לסייע לתובע כמיטב יכולתו ועשה לילות כימים . בין היתר, הנתבע ליווה את התובע בכל הקשור בבעיותיו הרפואיות, כולל ליוויו לרופאים, למכונים רפואיים, לחדרי מיון, וזאת בשעות היום והלילה, גם כאשר התובע כבר היה במערכת זוגית עם אירנה. במסגרת חברות זו התובע הכניס את הנתבע כשותף בחשבון הבנק שלו.
התובע מצא אצל הנתבע אוזן קשבת לכל בעיותיו האישיות והוא שיתף את הנתבע בעניין מערכת היחסים העכורה שלו עם בנו היחיד, צחי. הנתבע הקדיש זמן רב בניסיון לעזור ולפשר ביניהם.
בשלב מסוים, הנתבע עדכן את סיגל כי התובע מעוניין לתת להם במתנה 50,000₪, סכום שנכדו של התובע החזיר לו. הנתבע סיפר לסיגל כי התובע ביקש שייקחו את הכסף ואמר שהדבר מאוד ישמח אותו. לאחר מחשבה, ובגלל שהבינה כי התובע מבקש להעניק להם מתנה לאור אהבתו והערכתו אליהם, הסכימה סיגל לקבל את המתנה מהתובע. לאחר מכן , רצה התובע לתת לנתבע סכומי כסף נוספים במתנה .
סיגל ביקשה לשוחח עם התובע כדי לוודא שהענקת הכספים לא תפגע בחברות שלה ושל הנתבע איתו ושהוא שלם עם מתן הכספים. גם בפני סיגל התובע התעקש כי הנתבע והיא יקבלו את הכסף וישתמשו בו לצרכיהם, תוך שהוא אומר כי הנתבע והיא הם המשפחה שלו, שהוא רוצה שהם ייהנו מהכסף ביחד עם הילדים וכי ירגישו שיש להם יותר.
כשהתובע הכיר את אירנה הוא החל להתרחק ושינה את יחסו כלפי הנתבע.
לאחר זמן מה, באוקטובר 2014, התובע ביקש מהנתבע שיביא לו 100,000₪ מכספי המתנה שהוא נתן להם, מעבר לסך של 100,000₪ שהנתבע כבר החזיר לתובע קודם לכן לבקשתו. הנתבע סיפר לסיגל דברים אלו והיא הייתה מאוד פגועה ונסערת מכך שהתובע, שנתן להם מתנות מיוזמתו עקב הקרבה ביניהם, רוצה את המתנות בחזרה. היא ייעצה לנתבע כי ילך לדבר עם התובע, אולם השיחה לא עלתה יפה וכך הקשר של הנתבע ומשפחתו עם התובע הגיע לסיומו.
בחקירתה הנגדית השיבה סיגל כי חשבון בנק בבנק אוצר החייל היה חשבון משותף שלה ושל הנתבע וכי זהו החשבון היחיד שלהם (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 9-12) .
סיגל השיבה כי את המתנה בסך 50,000₪ קיבלו במזומן, במעטפה. לדבריה, היא הלכה לדבר עם התובע כדי לשמוע מדוע הוא נותן להם סכום כסף כזה כמתנה. באותה שיחה אמר לה התובע שהוא אוהב אותם וכי הוא נותן להם את הכסף כדי שיחיו בנוחות עם ילדיהם, שהינם כמו נכדיו (עמוד 31, שורות 24-30) .
סיגל אישרה כי היא והנתבע קיבלו סכומי כסף במתנה מדי פעם . לדבריה , לאחר שהנתבע השתחרר מהצבא והפך להיות עצמאי , הם קיבלו שוב סכום כסף ושאלו את רואה החשבון מה עושים איתו. מאחר שהיה מדובר בסכום גדול, רואה החשבון ביקש כי יביאו אישור שקיבלו כסף זה במתנה, וזאת כדי שניתן יהיה להכניס אותו לחשבון הבנק. לדבריה, זכור לה כי האישור ניתן על ידי התובע . סיגל סימנה על גבי המסמך את כתב ידו של הנתבע ואת כתב ידו של התובע (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 7-25)) .
סיגל אישרה כי לפעמים, כשהתובע היה זקוק לכסף מזומן, הוא היה מבקש מהנתבע שיביא לו כסף. מאחר שהנתבע אדם עסוק, ה נתבע היה פונה לסיגל שת משוך כסף מ חשבונם המשותף ואחר כך הם היו מתקזזים עם התובע. לדבריה, היה מדובר בסדר גודל של אלפי שקלים בכל פעם (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 25-32 ובעמוד 34 לפרוטוקול, שורות 1-6) . כן, השיבה סיגל כי בעניינים הכספיים שבין התובע לנתבע עסק הנתבע.
סיגל אישרה כי הנתבע החזיר לתובע 100,000₪ לבקשתו. כן השיבה כי ידעה שהתובע ערך צוואה לטובת הנתבע, אולם היא לא ראתה את תוכן הצוואה, אלא רק לאחר הגשת התביעה על ידי התובע (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 6-10) . סיגל השיבה כי החזרת הכסף לתובע נעשתה בה חלטה משותפת שלה ושל הנתבע כדי לשמור על יחסים תקינים, למרות שהייתה פליאה גדולה על הבקשה (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 1-4) . כן , סיגל השיבה כי לבקשה הנוספת של התובע להשבת כספים סירבו, שכן אין זה הגיוני לתת מתנה כדי שהם יעשו שימוש בכספים ולאחר מכן לדרוש אותם חזרה (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 7-15) . עוד אישרה סיגל כי התובע הודיע לנתבע כי היחסים נגמרו (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 16-17).

עדותו של הנתבע
הנתבע הגיש תצהיר ובו חזר על הטענות שהועלו בפרק "טענות הנתבע" ואין מקום לחזור על טענות אלה פעם נוספת.
בחקירתו הנגדית השיב הנתבע כי אמו לא ידעה שקיבל מתנות מהתובע והוא לא סיפר לה (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 14-1 9).
הנתבע השיב כי הוא לא ידע בדיוק מה היקף הסכומים שקיבל מתנה מהתובע, שכן לא ערך רישום (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 2-5) .
לדברי הנתבע, הוא משך מהחשבון המשותף שלו עם התובע כספים רק לצורך העברתם לתובע (עמוד 39 לפרוטוקול, שורה 21) .
הנתבע השיב כי התובע ביקש שיהיה אפוטרופוס שלו לאחר סכסוך עם נכדו של התובע (עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 4-5) .
הנתבע נשאל לאיזה צורך הקליט את התובע והוא השיב כי ההקלטה נעשתה כהגנה מפני תביעה עתידית של צחי (עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 24-25) .
לדבריו של הנתבע , כשהתובע ביקש ממנו להחזיר לו כסף מתוך המתנה הוא היה בהלם. הנתבע הסביר כי בתחילה התובע ביקש שיחזיר לו מחצית מהסכום שנתן לו, הנתבע אמר לו כי הוא לא יודע כלל על איזה סכום מדובר ואז התובע הראה לו את הפתק שערך ולפיו מדובר ב-298,000₪ (עמוד 43 לפרוטוקול, שורות 11-15).
הנתבע השיב כי יצא מחשבון הבנק המשותף לו ולתובע מספר ימים לאחר השיחה בה היה הפיצוץ הסופי ביניהם (עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 8-9) .
הנתבע השיב כי התובע נתן לו כ-300,000₪ במתנה והשאר בירושה וכי התובע תמיד אמר לו במילים מפורשות שישתמש בכסף עבור הילדים. הנתבע הכחיש כי התובע אמר לו שמדובר בהעברת הכסף אחרי 120 (עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 20-25).
הנתבע השיב כי כאשר התובע אושפז וצונתר הוא בא לבקרו מספר פעמים (עמוד 46 לפרוטוקול, שורות 19-20).

דיון והכרעה
השאלה בה עלי להכריע היא האם הכספים שנמסרו על ידי התובע לנתבע, כאשר אין מחלוקת כי מדובר בסכום כולל של 298,000₪, ניתנו לנתבע כפיקדון, לצורך שמירתו עבור התובע עד שהוא יזדקק לסכום זה או עד לפטירתו של התובע, שאז יעבור הכסף שי ישאר לנתבע, או שמא מדובר במתנה גמורה , שניתנה מלכתחילה על ידי התובע לנתבע כדי שהוא ומשפחתו יעשו בכספים אלה שימוש לצרכיהם.
כפי שהוכח לפני, בין התובע לבין הנתבע ומשפחתו התקיימו במהלך יותר מעשר שנים יחסים קרובים עד כי התובע, שהיה מסוכסך עם בנו, הפך להיות לחלק ממשפחתם של הנתבע ורעייתו. התובע ראה בילדי הנתבע כנכדיו, הנתבע קיים קשר קרוב והדוק עם התובע, סייע לו בדברים שונים, ליווה אותו לסידורים ולטיפולים וביקר אותו בביתו.
הוכח לפני כי היחסים שבין התובע לנתבע היו כה קרובים עד כי התובע בחר מרצונו החופשי לערוך צוואה שבה הנתבע היה המוטב העיקרי, הנתבע היה שותף בחשבון הבנק של התובע והיה רשאי לפעול בו לפי צרכי התובע והתובע אף ביקש מהנתבע כי ישמש אפוטרופוס עבורו.
התובע העיד כי הכספים שמסר לנתבע נמסרו כפיקדון, תוך אמירה כי כספים אלו ישמשו לו בעת הצורך וכי באם התובע ילך לבית עולמו, תישאר יתרת הכספים בידי הנתבע.
מאידך, העיד הנתבע כי הכספים ניתנו לו על ידי התובע במתנה גמורה ומוחלטת, לאות הערכה , עקב יחסי הקרבה בין הצדדים ומתוך רצונו של התובע כי ירווח לנתבע ולמשפחתו וכי ישפרו את רמת החיים שלהם.
מטעמו של התובע העידו הוא עצמו ואירנה, בת זוגו, אשר לא העידה ביחס למטרת נתינת הכספים , שכן היא הפכה להיות בת זוגו של התובע לאחר שהכספים ניתנו . לפיכך, אין בעדותה כדי לשפוך אור על מטרת נתינת הכספים.
מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו, רעייתו ועדים נוספים. הנתבע העיד כי הכספים ניתנו לו על ידי התובע במתנה לאות הערכה ומתוך אהבתו של התובע לנתבע ולמשפחתו . גם סיגל, רעייתו של הנתבע, העידה כי הכספים ניתנו במתנה וכי באחד מהמקרים שבהם נתן להם התובע סכום גדול היא הלכה לשוחח עמו באופן אישי כדי להבין את כוונתו, והתובע אמר לה כי מדובר במתנה .
מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של ניסים הררי ושל דני מיקובסקי , שכניו של הנתבע, לפיהם היו בין התובע לבין הנתבע יחסים קרובים שעולה מהם כי התו בע היה בן בית אצל הנתבע ורעייתו. דני הוסיף והצהיר כי הנתבע שיתף אותו וסיפר לו כי התובע נתן לו סכומי כסף במתנה וכי הוא מוטב בצווא תו של התובע.
בנוסף, הוגש על ידי הנתבע כנספח א' לתצהירו אישור מיום 06/11/13, לפיו נותן התובע לנתבע סכום של 100,000₪ כמתנה מתוך רצון טוב (להלן: " האישור").
לדברי התובע, במעמד כתיבת האישור הוקלט והוסרט התובע, כאשר תקליטור ההסרטה ותמלילו הוגשו לבית המשפט כנספח א'5; באותו סרטון צולם והוקלט התובע באומרו בעמוד 2, שורה 9 לפרוטוקול : "שיהיה לך בהצלחה, ותשתמש את זה למען הילדים בכל התקופות של הלימודים, ושל, זה, זה, זה זה הנכדים שלי. הנה, תרשום את זה. אתה רושם את זה? "
צפיתי בתקליטור, ראיתי ושמעתי את התובע כשהוא אומר את הדברים האמורים בתמליל, דברים מהם עולה בבירור כי בכוונתו להעניק מתנה לנתבע.
אינני רואה בעובדה, לפיה התובע לא צולם בסרטון כשהוא חותם על האישור, כפוגמת בתוקפו של האישור, שחתימת התובע עליו, ונסיבות החתימה, הוכחו לפני למעלה מכל ספק.
בתצהירו טען התובע ביחס לאישור (נספח א' לתצהיר הנתבע) כי לא זכור לו שאי פעם חתם עליו ומכל מקום, אם חתימתו מופיעה על הפתק, הרי שהיא הוצאה ממנו במרמה ובשקר.
חקירתו הנגדית של התובע בעניין זה הייתה מבולבלת לחלוטין ובלתי אמינה בעליל. כך העיד התובע בעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 24, כאשר נשאל על אודות האישור:
ש. אתה מזהה את הנייר הזה?
ת. כן.
ש. הכל הוא הכתב שלך?
ת. לא יודע, אבל זו החתימה שלי. זה הכתב שלי ואני אומר לך שזה בלוף אחד גדול.
ש. איך זה בלוף אם זה הכתב שלך?
ת. לא. אני כתבתי. אני לא אמרתי שאני כתבתי, אלא שזה הכתב שלי.
ש. אני לא מבין. תסביר לי יותר טוב. מי כתב?
ת. אני לא יודע.
ש. מישהו זייף את הכתב שלך?
ת. לא יודע.
ש. זו החתימה שלך?
ת. אני לא הכרתי את המסמך הזה ולא ראיתי אותו.
ש. אולי שכחת?
ת. לא. ראשית כל, למה שאני צריך לתת לבועז במצבי 100,000₪?
ש. הוא אומר שנתת לו הרבה יותר.
ת. בסופו של דבר, אצלו היום יש 198,000₪.
ש. נתת לו כמעט 300,000₪ בסך הכל?
ת. לא. זה כל הזמן יורד. שוב פעם, זה הכתב הזה וזו החתימה שלי, אבל כל המסמך הזה הוא בלוף גדול ולא היה ולא קיים דבר שכזה.
ולמטה מכך, בעמוד 5 לפרוטוקול, החל משורה 16:
ש. הפתק נכתב בתאריך 06/11/13?
ת. אני לא זוכר תאריכים. אני לא כתבתי את כל העסק הזה. זה בלוף אחד גדול. אני את הפתק הזה ראיתי כאשר עורך דין של הנתבע העביר ניירות לעורך דין שלי ולא ראיתי אותו.
כאמור, הנתבע העיד כי האישור נחתם על ידי התובע; התובע אישר כי מדובר בחתימתו ובכתב ידו בתחתית המסמך. בנו של התובע, שהעיד מטעם הנתבע, זיהה את חתימתו של הת ובע על גבי האישור וכאמור, התובע הוסרט בסמוך לחתימה על הפתק ונשמע אומר כי הכספים נועדו לשימוש ילדיו של הנתבע.
ב"כ התובע ניסה לשכנע בסיכומיו את בית המשפט כי אין לקבל את גירסת הנתבע ביחס לאישור, שכן מה פתק שניהל התובע (נספח א' לתצהירו) ובו לדבריו נהג לרשום את הסכומים שנתן לנתבע, לא ניתן ללמוד כי נתן לו סכום של 100,000 ₪. לא אוכל לקבל טענה זו שכן לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר מפתק זה , שלצד הסכומים הרשומים בו אין תאריכים, לא ברור למה נועדו הסכומים ולא ברור אם כל הסכומים שניתנו נרשמו בו. מכל מקום , על פתק זה לא ניתן לבסס כל ממצא ראייתי.
בעניין זה, הנתבע השיב כי הסכום של 100,000 ₪ לא ניתן לו ע"י התובע במעמד החתימה על האישור, אלא שסכום זה מהווה הצטברות של כמה סכומים שניתנו לו קודם לכן, כאשר 100,000 ₪ הופקדו לחשבון הבנק של הנתבע לאחר שהצטבר אצלו סכום זה ולאחר חתימת האישור ע"י התובע. (עמ' 38 לפרוטוקול ש ורה 23 ואילך) .
לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי האישור אכן נחתם ע"י התובע מתוך כוונה לאשר כי נתן מתנה בסך 100,000 ₪ לנתבע.
אציין כי עדותו של התובע בכללותה היתה מבולבלת ובלתי אמינה.
התובע השיב כי "אינו זוכר", ביחס לשאלות לא מעטות. התובע השיב כי אין לו כספת בבית (עמ' 9 לפרוטוקול, ש ורה 10) למרות שהוכח בוודאות כי יש לו כספת. התובע לא זכר את תוכן צוואתו או למי ציווה את רכושו (עמ' 15 לפרוטוקול ש ורה 19 ואילך) , והוא לא ידע לזהות אפילו את תצהיר העדות הראשית עליו חתם, כאשר נשאל ביחס אליו בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 17:
ש. מה זה הנייר הזה?
ת. (מעיין). על מה מדובר ?
ש. מה זה הנייר הזה?
ת. (מעיין בתצהיר שלו). אה, כן, כן.
ש. אתה יודע מה זה הנייר הזה?
ת. (מקריא בקול מהתצהיר שלו).
ש. הדוקומנט שאתה מחזיק ביד מה זה?
ת. אני לא יודע, אני אקרא את זה . (מקריא בקול).
יתכן, כי הבלבול והשכחה נובעים מגילו המופלג של התובע, דבר שגם ב"כ התובע היה ער לו בסיכומיו, אולם המסקנה אליה הגעתי הינה כי אינני יכול לסמוך על גרסתו של התובע בעניין הכספים שנתן לנתבע.
גם באשר ליתרת הסכום, מעבר לסך של 100,000 ₪ המגובה במסמך כתוב, העדפתי את גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובע. היחסים הקרובים שהיו בין הצדדים תומכים בגרסת הנתבע וסביר בעיניי כי התובע, קשיש שגילו מעל 90, יעניק מתנות כס ף לנתבע ולמשפחתו, אותם ראה כמשפחתו שלו, לאות הוקרה ואהבה.
גרסתו של הנתבע נתמכת גם בעדותה של סיגל, רעייתו, שלא נסתרה, אשר העידה שהתובע אמר לה כי הוא מעניק את הכספים במתנה למשפחתה. האמנתי לגרסתה של סיגל לאחר שהבאתי בחשבון כי מדובר בעדותה של רעייתו של הנתבע וכי יש לה אינטרס אישי בעניין; כן, תמך בגרסת הנתבע דני, אשר לו סיפר הנתבע כי הוא קיבל מתנות כספיות מהתובע .
חיזוק נוסף לגרסת הנתבע מהווה העובדה לפיה התובע כתב מרצונו החופשי וללא כל שכנוע מצד הנתבע, צוואה המורישה לנתבע את מרבית רכושו וכי הוא ביקש כי הנתבע ישמש כאפוטרופוס עבורו.
מאידך, טענת התובע לפיה הפקיד את הכספים בידי הנתבע למשמורת בלבד עבורו אינה נראית לי סבירה, שכן אילו הכסף היה נועד עבור התובע הוא היה יכול לשמור את הכספים בכספת שהייתה בביתו וגם אם חשש לשמור כספים בביתו, מאחר שלדבריו חי בגפו, הרי יכול היה להפקיד את הכסף בחשבון הבנק שלו שהיה חשבון משותף לו ולנתבע.
הסברו של התובע לפיו היה לו נוח יותר להפקיד את הכספים למשמורת בידי הנתבע מאשר להפקידם בבנק אינו מקובל עלי, שכן ממילא הנתבע היה שותף לחשבון הבנק של התובע, וממילא היה הנתבע מושך כספים מחשבונו של התובע, בהתאם לבקשתו, כל אימת שהתובע היה נזקק לכספים. כך , התובע כלל לא היה נדרש לטרוח בהליכה לבנק, שכן הדבר נעשה ברגיל על ידי הנתבע או על ידי סיגל.
אין בטענת התובע, לפיה הפקיד למשמורת כספים במזומן בידי אנשים נוספים, כדי להוכיח את טענתו כי הכספים נמסרו לנתבע כפיקדון ו כדי לשלול את טענת הנתבע כי הכספים ניתנו לו במתנה. יחסי התובע עם הנתבע היו יחסי קרבה מי וחדים, שמצאו את ביטויים בראיות מוצקות כעריכת צוואה לזכות הנתבע, היות הנתבע שותף בחשבון הבנק של התובע, והיות התובע בן בית בביתו של הנתבע, עד כי ראה בהם משפחה. יחסים מסוג זה לא התקיימו בין התובע לבין אותם אנשים אחרים, בידיהם לדבריו הפקיד כספים.

השפעה בלתי הוגנת ועושק
ב"כ התובע טען כי יש להפוך את נטל ההוכחה במקרה שלפני עקב ההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה על התובע, כן טען כי יש לקבל את התביעה עקב עילת העושק.
בת"א (מחוזי ת"א) 2114/08 פנינה שפיגל נ' ריקי שחם רביצקי (פורסם בנבו, מיום 6.10.15) נסקרו ע"י בית המשפט ההלכות בעניין "השפעה בלתי הוגנת", כדלקמן:
"... בהשפעה בלתי הוגנת הכוונה למצב בו אדם נתון להשפעה רעה של אחר לטובת המשפיע ועל חשבונו של המושפע. הכוונה הינה לניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי. ככל שהצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד ג' יתרון בלתי הוגן על דרך קבלת דבר ערך, כי אז פעולה זו ניתנת לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה (דניאל פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה 1998 ) כרך ב', 1031 (להלן: "פרידמן")..... המכנה המשותף לכל אותם מקרים הינו הענקה חד צדדית בהיקף כלכלי משמעותי באופן הדומה למקרה דנא. ....לעניין הענקת סכום כסף גבוה על ידי אדם קשיש וחולה לאחר שהיווה חלק מרכזי בעולמו באותה עת; וכן ע"מ (ת"א) 1042/04 ש. ס. נ' י. נ., [פורסם בנבו] בו כב' השופטת שטופמן מחילה את דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת על חוזה מתנה בין מעניק לנהנה מכוח הסכם, כאשר המעניק מפתח תלות נפשית או פיזית במקבל המתנה, וכאשר עסקינן בנכסים יקרים או סכומי כסף ניכרים). התובעת אף טענה, כי בנסיבות המקרה דנא אף יש להעביר את הנטל אל הנתבעים להוכיח, כי לא הפעילו השפעה בלתי הוגנת על התובעת בדומה לע"א 423/75 מ. בן נון נ' מטילדה ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976), ..... ביהמ"ש מסכם ההלכה באשר להשפעה בלתי הוגנת בדין הישראלי וקובע כך: "גם אצלנו, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה".
בתיק שלפני לא הוכחה כל תלות של התובע בנתבע, ובוודאי שלא נתקיימו נסיבות שבהן נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של התובע. התרשמתי כי התובע הינו אדם דעתן ועצמאי חרף גילו. התובע חי ומתנהל בעצמו בדירתו והתרשמתי כי הוא רהוט ומודע היטב למעשיו, למרות שזכרונו בוגד בו מעת לעת.
לא נטען ולא הוכח כי הנתבע ביקש מהתובע כספים, הוכח כי הסכומים שניתנו ע"י התובע לנתבע מעת לעת ניתנו מרצונו החופשי של התובע בלא כל השפעה מצדו של הנתבע.
השתכנעתי כי סכומי הכסף שניתנו ע"י התובע לנתבע במתנה מעת לעת ושהצטברו לסך של 298,000₪, ניתנו מרצון חופשי ולא חרגו מהמקובל בין אדם הרואה עצמו כבן משפחה לבין המשפחה אותה ראה כמשפחתו, משפחה שאמצה אותו אל חיקה, באהבה הדדית, לאורך שנים ארוכות, עד כי הוא הפך בן בית אצלה, ועד כי התובע החליט מרצונו שלו, וללא כל שכנוע מצד הנתבע לצוות את כל רכושו לנתבע ולהעדיפו על בני בנו, יוצא חלציו, איתו היה מסוכסך.
לא הוכחה לפני, אפוא , השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על התובע ומכל מקום שוכנעתי כי התובע העניק את מתנות הכסף לנתבע ולמשפחתו מתוך רצון חופשי, מתוך כוונה להיטיב עם המשפחה שאימצה אותו ושאותה אימץ בחזרה, ומתוך הבנה מלאה של מעשיו.
מאותם נימוקים ממש לא הוכחה עילה של עושק או תרמית מצד הנתבע.
אשר על כן, הגעתי למסקנה כי הכספים ניתנו על ידי התובע לנתבע כמתנה גמורה.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 20,000₪.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ו, 16 מאי 2016, בהעדר הצדדים.