הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2254-09-14

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

יוסי לאטי
ב"כ: עו"ד יואב גפני

נגד

הנתבעת:

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ב"כ: עו"ד א. סביון ועו"ד יהונתן סורקין

פסק דין

מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 92,391 ₪ , שעניינה בתגמולי ביטוח.

רקע:

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג פלסוואגן גיטה מספר רישוי 8389270 (להלן: "הרכב").

הנתבעת הינה חברה בע"מ, עוסקת במכירת ביטוחים שונים, ובהם ביטוחי רכב (להלן: "המבטחת" ו/או "הנתבעת" ). במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, המבטחת בטחה את הרכב בפוליסה שמספרה 4633012331122 (להלן: "הפוליסה").

ביום 07.02.2013 הרכב היה מעורב בתאונה להלן: "מקרה הבטוח", ו/או "התאונה"). בעת התאונה נהג ברכב נהג בשם מר חאלד טאהא (להלן: "חאלד"), שהינו עובד של התובע.

אין מחלוקת על קרות מקרה הביטוח וכי נגרמו לרכב נזקים, אך יש חולק באשר לכיסוי הביטוחי.

בעקבות פניית התובע לנתבעת, בגין התאונה, הודיעה זו לתובע, ביום 01.05.2013, כי היא דוחה את התביעה בגין מקרה הביטוח, מאחר וברכב נהג חאלד שהיה חסר רישיון נהיגה בתוקף ליום האירוע, בניגוד לסעיף 19 לפוליסה.

לשיטת התובע, ביום 02.02.2013 קיבל חאלד מכתב ממשרד הרישוי לפיו עליו לעבור קורס נהיגה נכונה (להלן: "הקורס") עד ליום 29.01.2013, וכבר למחרת בבוקר פנה למשרד הרישוי , שם נמסר לו כי אם ישלם את האגרה בסך של 240 ₪ (להלן: "האגרה") יקבל ארכה של חצי שנה לביצוע הקורס. המדובר בנוהל שקיים במשרד הרישוי (להלן: "הנוהל"). ואכן, ביום 03.02.2013 שילם חאלד את האגרה, וכאשר אירע מקרה הביטוח סבר חאלד כי הוא נוהג עם רישיון תקף. לפיכך, רישיון הנהיגה של חאלד הוארך בעקבות תשלום האגרה.

לטענת התובע, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי עסקינן ברישיון פסול. הגם, שאין די בהוכחה כי הרישיון היה פסול, ונדרשת ידיעה פוזיטיבית. קרי - אף אם הרישיון של חאלד לא היה בתוקף, אין לשלול את תגמולי הביטוח, הואיל ובענייננו לא הייתה ידיעה ממשית על פסילת הרישיון. מה גם, ש הסייג בסעיף 19 המופיע בפוליסה (להלן: " הסייג") הינו "מוחבא" בחוברת התנאים הכלליים (להלן: "הז'קט"), אותה לא קיבל המבוטח.

לחילופין, התובע זכאי בתגמולי ביטוח מ כוח סעיף 29 לחוק חוזי הביטוח תשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), משיקולי צדק ומדיניות. שהרי, חאלד עבר את הקורס ובסופו של דבר הוא מחזיק הרישיון נהיגה.

לשיטת המבטחת, מבדיקה שערכה , נמצא כי רישיון הנהיגה שברשותו של חאלד היה פסול, נכון למועד התאונה . חרף זאת , בחר חאלד לנהוג ברכב. בהתאם לתנאי הפוליסה, לא יינתן כיסוי ביטוחי למקרה ביטוח שאירע במהלך נהיגתו של נהג שאינו אוחז בידו רישיון נהיגה בר תוקף.

ועוד, חאלד היה מודע לכך שהוא היה חסר רישיון.

הטענה כי "הסייג" לא הובא לידיעת התובע, ומשכך הוא פטור ממנו, דינה להידחות. וזאת, משום שלא יעלה על הדעת כי חברת ביטוח תעניק כיסוי ביטוחי לנהג רכב פרטי, בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף. הגם, שמדובר בתנאי מקדמי.

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה – האם התובע זכאי לתגמולי ביטוח בגין התאונה, ובין היתר, האם במועד התאונה לחאלד היה רישיון בר תוקף, אם לאו.

לשם השלמת התמונה, במסגרת ההליך נתבקש צו למשרד התחבורה על מנת לברר את הסוגיה - האם חאלד נהג ברכב בעת התאונה ללא רישיון בתוקף. יצוין, (בק.מ מיום 09.02.2015) הייתה הסכמה בין הצדדים למתן צו למשרד התחבורה להוצאת תעודת עובד ציבור, המפרטת את השתלשלות האירועים שהובילה לפסילת הרישיון של חאלד . ו כן, האם היה חאלד פסול רישיון במועד התאונה. בנוסף, נתבקשה התייחסות לשאלה - האם תשלום אגרה מאריך את תוקף השלילה, כלומר – ניתנת ארכה של מספר חודשים עד אשר השלילה נכנסת לתוקף. בית המשפט נעתר לבקשת הצדדים וניתן צו, כאמור.

לאחר שהתקבלה תעודת עובד ציבור, הסתבר כי נשלחו לחאלד מספר הודעות על התליה, אולם ההודעות חזרו מהטעם "לא נדרש". ב"כ הנתבעת ציין כי נשלח לחאלד מכתב המודיע לו כי עליו להירשם לקורס נהיגה, ובמידה ולא ייעשה כן רישיונו יישלל. לטענת ב"כ הנתבעת חאלד עבר את הקורס, לאחר התאונה, ולטענתו לא הייתה התייחסות לכך בתעודת עובד הציבור.

כמו כן, ב" כ התובע הדגיש כי לא באה ל ידי ביטוי הטענה לפיה תשלום האגרה מאריך את תוקף השלילה. אשר על כן , עתרו הצדדים שבית המשפט יורה על מתן הבהרות למשרד התחבורה, בנוגע לסוגיות ש העלו, ואכן בית המשפט שוב נעתר לבקשה (ק.מ מיום 01.06.2015).

במסגרת ההליך, נשמעו העדויות. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, וחאלד. העידה הגב' יהודית גלב הואר (להלן: "הגב' יהודית"), החתומה על תעודת עובד הציבור, שהינה ראש ענף נהיגה במחלקת עדכון ובקרה במשרד התחבורה. מטעם הנתבעת לא נשמעו עדויות. כמו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, ותיק מוצגים מטעם הנתבעת, ובמהלך ההליך הוגשו ראיות מטעם הצדדים.

בתמצית טענות התובע:

התובע הצהיר כי לא קיבל את הפוליסה במלואה, אלא רק את דף ה"רשימה", ולא את חוברת התנאים הכלליים. התובע העיד כי לא היה מודע לכך שהפוליסה מורכבת מרשימה ותנאים כלליים (ז'קט). הנתבעת מטעמה לא הגישה תצהיר של עובד שיטען שנשלחה לתובע פוליסה במלואה על נספחיה.

משטוען מבוטח כי יש לו ביטוח אצל מבטח, וזה האחרון מבקש להסתמך על פטור הקיים בפוליסה שהוא הוציא, עליו הנטל להוכיח כי קיים את חובת המסירה.

הסייג לכיסוי ביטוחי, עליו מסתמכת הנתבעת לא הובא לידיעת התובע עובר למקרה הביטוח. הנתבעת הגישה לבי ת המשפט, לראשונה , בישיבת ההוכחות ז'קט תנאים כלליים , כך שרק ביום 11.02.2018 צרפה הנתבעת ז'קט שבו הופיע הסייג. הנתבעת אינה רשאית להסתמך על סייג זה מכוח הסיפא של סעיף 3 לחוק. הסייג לכיסוי ביטוחי "מוחבא" בז'קט התנאים הכלליים, ואינו מובלט.

המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה ביחס לסייג שמופיע רק בתנאים הכלליים, שאותם כאמור התובע לא קיבל עובר לתאונה . לפי הסייג, רשאים לנהוג ברכב , המבוטח או אדם ששמו נקוב במפרט, ובפרט שהם בעלי רישיון נהיגה תקף.

הואיל ומדובר בסייג לכיסוי ביטוחי, הנטל להוכיח כי תנאיו מתקיימים מוטל על הנתבעת. במקרה שבו מייחסת הנתבעת לחאלד עבירה פלילית, כלומר נהיגה ללא רישיון תקף, יש להטיל עליה נטל מוגבר.

הנתבעת טוענת כי במועד התאונה רישיונו של חאלד היה פסול, אולם הנתבעת לא הוכיחה זאת.
חאלד העיד כי ביום 02.02.2013 קיבל מכתב ממשרד הרישוי לפיו עליו לעבור קורס נהיגה נכונה עד ליום 29.01.2013. כבר למחרת פנה למשרד הרישוי, שם נמסר לו כי אם ישלם את אגרה בסך של 240 ₪ , יקבל ארכה של חצי שנה לביצוע הקורס . בו ביום שילם חאלד את האגרה .

בעניינינו חאלד שילם עבור הקורס ביום 03.02.2013, ו הגב' יהודית העידה שאם הוא שילם רואים זאת ברישומים, ואז הוא מקבל דחייה, קרי - דוחים לו את ההתליה עד לסיום הקורס.

יצוין, שאם בשל קצר התקשרות בין הגופים השונים לא נמחקה ההתליה במחשב, אז במה אשם חאלד? ומה אשם התובע? מדוע הנתבעת תצא נשכרת בגלל עבירה טכנית שכזאת. לכל הפחות יש פה ספק שצריך לפעול לטובת התובע. מה גם, שלתובע אין אפשרות להעיד פקידה במשרד הרישוי על המפגש עם חאלד.

יודגש, הנתבעת לא הוכיחה כי חאלד קיבל הודעה על פסילת הרישיון. נהפוך הוא, התובע העיד מניסיונו האישי שלפי הנוהל במשרד הרישוי ניתן לקבל הארכת תוקף לרישיון. גם הגב' יהודית אישרה כי זהו הנוהל.

בכל מקרה, אין די בהוכחה כי הרישיון היה פסול , אלא נדרשת ידיעה פוזיטיבית וממשית, וכזו לא הייתה. לא זו אף זו , חאלד העיד כי אין סיכוי שהיה נוהג ברכב אם היה יודע שהרישיון לא בתוקף. חיזוק לכך שהרישיון תקף , הוא קיבל לאחר שהשוטרים שהגיעו ל אחר קרות התאונה שיחררו אותו לדרכו. ובנוסף לאמור, לאחר התאונה עלה בידי חאלד לשכור רכב.

לחילופין, התובע זכאי לתגמולי ביטוח מכוח סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח.

בסופו של דבר, אם לא תשלם הנתבעת לתובע את תגמולי הביטוח יהיה בכך עשיית עושר ולא במשפט. יש להעדיף מדיניות שיפוטית לפיה שלילת תגמולי ביטוח ממבוטח תשמר למקרה קיצון חמורים כגון מרמה, תאונה שאירעה במתכוון וכיוצ"ב. המקרה שבפנינו אינו ראוי לשלול מהתובע את תגמולי הביטוח.

בכל הנוגע לסוגיית הנזק, נגרמו לרכב נזקים כבדים כמפורט בחוות הדעת השמאי מטעם הנתבעת. לפיכך , התובע זכאי לקבל את מלוא ערך הרכב במועד מקרה הביטוח, ללא ניכוי השתתפות עצמית וזאת על פי אובדן גמור. לחילופין , על פי אובדן גמור להלכה. ולחילופי חילופין, זכאי התובע לתגמולי ביטוח או פיצוי בסכום הנזקים שהוערכו על ידי שמאי הנתבעת.

בתמצית טענות הנתבעת:

הוכח על ידי הנתבעת שחאלד היה חסר רישיון נהיגה בתוקף בעת אירוע התאונה, והוא אף היה מודע לכך באופן פוזיטיבי.
יש לדחות את טענות התובע בדבר העדר ידיעת קיומו של כיסוי ביטוחי כתלוי בקיומו של רישיון נהיגה בר תוקף. התובע מעולם לא הצהיר כי הוא היה הגורם היחידי אשר צריך לקבל את תנאיה המלאים של הפוליסה , התובע העיד כי אינו מתעסק בביטוחים וכי עובדיו עושים זאת עבורו.

טענת התובע כי לא ידע שפוליסת ביטוח מורכבת הן מרשימה והן מתנאים כלליים הינה מיתממת. הפוליסה הינה פוליסת רכב תקנית הנמצאת בידיעת התובע. הטענה כי הסייג האמור לא הובא לידיעת התובע, ומשכך הינו פטור ממנו, ראויה להידחות מפאת מבחן השכל הישר, שכן לא יעלה על הדעת כי חב רת ב יטוח תעניק כיסוי ביטוחי לנהג רכב פרטי, בהעדר רישיון נהיגה בתוקף. ברור כי לתובע ישנה ידיעה ברורה בדבר חריג זה שאינו אלא למעשה תנאי מקדמי לפוליסה.

התובע, כמעסיק , התנהל באופן רשלני בכל הנוגע לחובתו בדבר מעקב אחרי תוקף רישיונו של נהג . כעולה מ תעודת עובד ציבור שהוגש ה, ל חאלד "רקורד" עשיר של עבירות תנועה . כבר נקבע לא אחת, כי יש לדחות כיסוי ביטוחי בהעדר מעקב על נהגי חברה , וזאת במטרה שינהגו בהתאם לחוק.

התובע טוען כי לא הוכח שרישיונו של חאלד היה פסול במועד התאונה וכי לא הוכח שרשות מוסמכת פסלה את רישיון הנהיגה. טענות הנתבעת לעניין זה הוכחו מעבר לכל ספק באמצעות ת עודת עובד ציבור, שממנה עולה כי ביום התאונה רישיון הנהיגה של הנהג היה מותלה החל מיום 29.01.2013. התלייה משמעה פסילה לפי סעיף 1 לפקודת התעבורה. התנאי שעליו להתקיים בכדי לסיים את ההתליה, הינו סיום קורס וקבלת תעודה שהנהג עבר בהצלחה את הקורס.

טענת התובע כי לא הוכח שהנהג קיבל הודעה על פסילת הרישיון, וכי לא הוכח כ י ידע על כך גם הן אינן נכונות. חאלד הודה שקיבל את מכתב ההתליה ביום 02.02.2013 וכי היה מודע לתוכן המכתב האחרון שקיבל מיום 15.01.2013. אף אם חאלד טוען כי לא ידע על השלילה, הרי שבנסיבות אין לדבר כל משקל, משום שהמבחן לקיומו של רישיון נהיגה בתוקף הינו אובייקטיבי.

תקנה 551 (ה) לתקנות התעבורה קובעת כי על רשות הרישוי לשלוח הודעה על התליית הרישיון לנהג , ונקבע כי על הודעה זו תחול הוראת תקנה 550 (ב) לפיה ישנה חזקה המעבירה את נטל אי המסירה לפתחו של הנהג, ובעניינינו הנהג לא עמד בנטל זה.

יש לדחות את גרסת חאלד בנוגע לנוהל הנטען, לפיו ברגע שקיבל את ההודעה פנה למשרד הרישוי, ונאמר לו שאם ישלם את האגרה יקבל דחייה בת 6 חודשים להתליית רישיונו. יש להפנות לאמור בסעיף 2 (א) לנספח תעודת עובד הציבור מיום 17.08.2015 , לפיו תשלום האגרה לא מאריך את תוקף הפסילה ואינו נותן ארכה. גרסת הנהג לפיה הגיע למשרד הרישוי מיד לאחר קבלת המכתב ומתן הארכה לא הוכחה, כל שיש בידי התובע הינה קבלה מסניף דואר על תשלום האגרה . מה גם שהגב' יהודית העידה כי הנוהל אינו בתחום מומחיותה, כך שמדובר בעדות שמועה.
למעלה מכך, כדי לקבל את הארכה המיוחלת, נדרש נהג להגיע פיזית למשרד הרישוי, להבהיר כי שילם את האגרה, ולבקש את הארכה. רק אז תיווצר האפשרות להפעלת הנוהל. כמו כן , העידה הגב' יהודית כי ייתכן מצב בו אדם לא יקבל ארכה , במידה וקיימים גורמים נוספים מצד הנהג , בהיבט התעבורתי.

בכל הנוגע לטענות חאלד לאחר התאונה, זה לא הביא כל ראיה בדבר עצם שכירת הרכב לאחר התאונה , וכן לא הביא כל ראיה בדבר ההתנהלות הנטענת מול המשטרה.

בכל מקרה, גרסת חאלד לא הוכחה כי חשב שרישיונו בתוקף , והיא אינה רלוונטית כלל ברגע שהוכח כי ידע על התליה.

יש לדחות את טענת התובע כי יש לקבל תביעתו משיקולי מדיניות משפטית, של עשיית עושר ולא במשפט ושמירת שלילת תגמולי ביטוח עקב העדר כיסוי ביטוחי למקרה קיצון. המדיניות המשפטית הראויה הינה כזאת המעודדת את המבוטחים לעמוד בתנאי הפוליסה, לקיים בתום לב את החוזה שנכרת בינם לבין המבטחת.

בכל הנוגע לשאלת הנזק, יש לדחות את טענות התובע שהועלו כנגד שמאי הנתבעת. מחובת התובע היה לצרף חוות דעת שמאית מטעמו , או לחילופין לזמן את שמאי הנתבעת לחקירה על חוות דעתו. כמו כן, התובע טוען כי מחובת הנתבעת לשלם את התשלומים בהם נשא לכאורה מכוח פסק דין שניתן, אך אין מקום להסתמך על פסק דין אשר לא הוכח כי בוצע בפועל.

בתמצית תשובת התובע:

התירוץ של אי ידיעת החוק אינו פוטר מעונש . בדיני ביטוח נקבע במפורש כי יש להביא לידיעת המבוטח תנאים וסייגים , ועל המבטח מוטלת חובת ווידוא ויידוע.

הטענה כי חובת קיום רישיון נהיגה הינו תנאי מקדמי, מהווה הרחבת חזית של הנתבעת .

אם כטענת הנתבעת עדותה של הגב' יהודית היא עדות שמ ועה, אזי דין כל מסמך שהגישה וכל עדותה להיפסל.

בעניינינו, לכל היותר הנהג חשוף לסנקציה שבפקודת התעבורה, אך אין לשלול מהתובע המבוטח כיסוי ביטוחי.

הגב' יהודית טענה כי לא תמיד תינתן ארכה לנהג, ושלנתוני הנהג יכולה להיות השפעה על ההחלטה. אולם, ב"כ הנתבעת נמנע מלשאול אותה בעניין זה, לגבי חאלד. לחילופין, לא ביקש להעיד גורם נוסף בהקשר לכך.

דיון והכרעה:

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה – האם התובע זכאי לכיסוי ביטוחי בעקבות התאונה שארעה על-ידי חאלד, אם לאו. על מנת להשיב על שאלה זו מתעוררות שאלות נוספות: האם התובע קיבל את הפוליסה המלאה; האם התובע היה ער לסייג שבפוליסה; האם חאלד היה במועד התאונה בעל רישיון בר תוקף; האם ניתנה לו ארכה בהתאם לנוהל במשרד הרישוי; האם חאלד ידע בצורה פוזיטיבית כי רישיונו פסול; האם התובע זכאי לתגמולי הביטוח מכוח סעיף 29 לחוק; על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו, אתייחס במסגרת הדיון.

כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, שמעתי את העדויות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ואבאר.

סוגיית קבלת הפוליסה:

לטענת התובע הוא לא קיבל את הפוליסה במלואה, קרי – לא קיבל את התנאים הכלליים. כך, שבעצם התובע לא היה ער לסייג שמופיע בתנאים הכלליים. הגם, מאחר ומדובר בסייג לכיסוי ביטוחי, הנטל להוכיח כי תנאיו מתקיימים, מוטל על המבטחת. התובע מפנה לתא (חי') 742/87 יגאל סיטרוק נ' ג'י בי ביצוע ותעשיות (נבו, 15.11.92), לפיו נטל ההוכחה בדבר מסירת הפוליסה הוא על המבטחת. בנוסף, הוא טוען כי הנתבעת לא עמדה בחובת ההבלטה שבסעיף 3 לחוק.

מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע מעולם לא הצהיר כי הוא הגורם היחידי אשר צריך לקבל את תנאיה המלאים של הפוליסה, ויתכן שמזכירתו קיבלה את הפוליסה. הגם, שהפוליסה היא פוליסת רכב תקנית, המהווה הוראת חוק. יתרה מכך, הסייג הינו תנאי מקדמי לפוליסה.

מושכלות יסוד בדיני ביטוח – על המבוטח להוכיח כי מקרה ביטוח התרחש, וככל שהמבטחת טוענת לפטור מאחריות, לאור אחד מהסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, על שכמה מוטל הנטל כי תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של הסייג האמור (ר' ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4).

בענייננו, הסייג המדובר הינו – סעיף 19 בתנאים הכלליים לפוליסה:

"בני אדם הרשאים לנהוג ברכב
בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שפורט במפרט, ובתנאי שהם בעלי רשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רשיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת:
...".

התובע, במסגרת עדותו , ה עיד כי מזכירתו מטפלת בביטוחים, ואף אמר: "חברות הביטוח כולם, שולחים את הפוליסה, אולי אם שלחו, חודשיים אחרי ששילמת ועשית אולי הם שולחים, זה משהו סטנדרטי..." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 31-32).

ללמדך, התובע אינו שולל כי יתכן וקיבל את הפוליסה, נהפוך הוא, מציין כי זה משהו סטנדרטי, שהמזכירה שלו מטפלת בכך. אולם, זו האחרונה לא הוזמנה להעיד.

ב"כ התובע שם יהבו בטענה כי מאחר ולא הוכח שהתובע קיבל את התנאים הכללים של הפוליסה, אזי המבטחת לא יכולה להתנער מחבותה. כל טענת ב"כ הנתבעת כי רישיון בתוקף הינו תנאי מקדמי, מהווה לשיטתו הרחבת חזית אסורה.

ראשית, עסקינן בפוליסת רכב תקנית, ולטעמי, צודק ב"כ הנתבעת כי על-פי מבחן השכל הישר לא יעלה על הדעת כי חברת ביטוח תעניק כיסוי ביטוחי לנהג רכב פרטי בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף. התובע בעצמו במסגרת עדותו אמר: "דרך אגב, הוא היה (הכוונה לחאלד הערה שלי נ.ב) בתקופת שלילה במסגרת העבודה שלו " (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 24). רוצה לומר – התובע עצמו ער לכך כי בתקופת שלילה לא נוהגים.

ניסיון ב"כ התובע לטעון להרחבת חזית אסורה, אין בה ממש, הואיל ועסקינן במסקנה משפטית מתבקשת. שהרי, רישיון נהיגה בתוקף הינו תנאי מקדמי עת רכישת פוליסת ביטוח לרכב (ר' למשל ת.א (ת"א) 28116/04 דולב חברה למימון רכב בע"מ נ' אשרף שואהנה [פורסם בנבו] ).

יצוין, עוד בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בהתאם לתנאי הפוליסה לא יינתן כיסוי ביטוחי למקרה ביטוח שארע במהלך נהיגת נהג שאינו אוחז ברישיון תקף (ר' עמ' ראשון לכתב ההגנה, פסקה 2 לכותרת סיבת הדחייה). כמו כן, במידה ומדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לקבל את טענת שינוי החזית (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 116-117 (2004), ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (נבו, 15.4.2007).

עתה יש לברר את סלע המחלוקת שבענייננו.

האם חאלד היה בעל רישיון נהיגה תקף במועד התאונה ?

לשיטת התובע, חאלד קיבל מכתב ממשרד הרישוי כי עליו לעבור קורס נהיגה נכונה, פנה מיד למשרד הרישוי, ושם נמסר לו שאם ישלם את האגרה, יקבל ארכה של חצי שנה לביצוע הקורס, ואכן, כך עשה חאלד. לפיכך, במועד התאונה חאלד היה בעל רישיון נהיגה בתוקף.

ועוד, הנתבעת לא הוכיחה כי חאלד קיבל הודעה על פסילת רישיון, ולא הוכיחה שרישיון הנהיגה של חאלד היה פסול במועד התאונה. לטענתו, במקרה בו המבטחת מייחסת עבירה פלילית, כגון רישיון ללא תוקף, יש להטיל עליה נטל מוגבר. ר' פסיקה שהפנה אליה התובע - ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 599)).

מנגד, טוענת הנתבעת כי נשלחו שתי הודעות התלייה בסמוך למועד התאונה, ובסופו של דבר חאלד קיבל את מכ תב ההתליה. וכן, במועד התאונה רישיון הנהיגה של חאלד היה פסול, ועל כן אינו זכאי לכיסוי ביטוחי. הדבר הוכח בהתאם לתע ודת עובד ציבור שהוגשה על-ידי יהודית, ממנה עולה כי רישיון הנהיגה של חאלד היה מותלה, והתליה משמעה פסילה.

מעבר לאמור, יש לדחות את גרסת הנהג בנוגע לנוהל הנטען על-ידו.

ראשית, סמכותה של רשות הרישוי להתלות את רישיון הנהיגה נקבעה בגדרי תקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"). בהתאם לתקנה 549(א), נהג שצבר בין 12 ל-22 נקודות, יחויב בקורס נהיגה נכונה ובעמידה בהצלחה במבחן בסופו.

נקבע בתקנה 551(א) ו -(ה) ל תקנות התעבורה כדלקמן :

" (א) נהג יבצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנה 549 על פי הפרטים שמסרה בהודעה לפי תקנה 550(א)....
...
(ה) חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג לפי תקנה 550 על אמצעי התיקון או מיום שהודעה לו החלטתה של רשות הרישוי לפי תקנת משנה (ד), לפי המאוחר, והנהג לא ביצעם, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן בדרך האמורה בתקנה 550(א) והוראות תקנה 550(ב) יחולו עליה ; נהג שקיבל הודעה על התליה כאמור, יפקיד את רישיונו בידי רשות הרישוי בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה , והוא יחודש לאחר שיבוצעו אמצעי התיקון שהוטלו עליו, בכפוף להוראות תקנות אלה ".

בענייננו, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי חאלד קיבל את מכתב ההתליה ביום 02.02.2013, שילם את האגרה, עבר קורס לאחר מועד התאונה, ולא עלה בידו לסתור את תעודת עובד הציבור שהוגשה על-ידי יהודית, כלומר – להוכיח כי תשלום האגרה עבור הקורס האריך את תוקף השלילה, כך שניתנ ה ארכה עד אשר השלילה נכנסת לתוקף, ו אפרט.

חאלד בתצהירו הצהיר שביום 02.02.2013 קיבל מכתב ממשרד הרישוי שבו נאמר כי עליו לעבור קורס נהיגה נכונה עד ליום 29.01.2013. יחד עם זאת, מתעודת עובד הציבור עולה שנשלחו לו הודעות שחזרו מהטעם "לא נדרש". נקבע בפסיקה כי די במשלוח מסודר ומתועד של הודעה על פסילה בדואר רשום, כאשר "בעל רישיון שנמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, יוחזק כמי שקיבלו" (ר' ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג נ' מלכה (נבו, 11.10.11) (להלן: " עניין חאדג'ג").
ועוד, לטענת חאלד כבר למחרת בבוקר ביום 0 3.02.2013 פנה למשרד הרישוי, נמסר לו שאם ישלם את האגרה בסך של 240 ₪, הוא יקבל ארכה של חצי שנה לביצוע הקורס. על כן, טוען כי מיד שילם את האגרה. (סעיפים 3-4 לתצהיר). חאלד חזר על כך גם בעדותו במסגרת החקירה הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 16-18).

בהקשר זה חאלד נשאל על-ידי בית המשפט, האם קיבל רישיון זמני ממשרד הרישוי, והשיב: "... אני לא קיבלתי פיזית אלא אמרו לי שיש לך רישיון זמני והוא לא מותלה. הרישיון הזמני הוא לשישה חודשים על סמך מה שאמרה הפקידה" (שם, שורות 19-21). חאלד גם לא ידע לומר מי הפקידה שאמרה לו זאת (שם, שורות 24-27, וגם עמ' 20 שורת 2-3).

יתרה מכך, הצהיר חאלד כי למקום התאונה הגיעה ניידת, השוטרים לקחו ממנו את רישיון הנהיגה, ולשיטתו, אם הייתה בעיה עם רישיון הנהיגה, השוטרים לא היו מחזירים לו את הרישיון. מה גם, שלאחר מועד התאונה שכר רכב, ללא כל בעיה (שם, סעיפים 6-7). שנשאל חאלד האם יש לו אסמכתא כלשהי, בנוגע לגרסתו באשר לשוטרים שבדקו את רישיונו, השיב שלא (עמ' 20 לפרוטוקול).

כעולה מתעודת עובד הציבור, ההתליה בעניינו של חאלד לא נמחקה. ונאמר בה: "תשלום האגרה לא מאריך את תוקף הפסילה ואינו נותן ארכה של מס' חודשים עד אשר הפסילה נכנסת לתוקף" (נ/3).

הגב' יהודית הוזמנה להעיד, ובראשית עדותה הבהירה כי את האגרה לקורס משלמים באמצעות המכללות. ולגופם של דברים העידה: "יש אפשרות לבוא פיזית ולבקש בקשה לדחיית הקורס. ואז אם ההתלייה כבר מופיעה ברישומים הפקידה מבטלת את ההתלייה ונותנת אורכה, זה רק במידה והוא נרשם לקורס" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 30-32).

בהקשר זה נשאלה הגב' יהודית על-ידי בית המשפט:

"והאם מעצם הרישום לקורס באמצעות תשלום אגרה ניתנת ארכה באופן אוטומטי?

ת. לא. הנהג חייב להגיע פיזית למשרד הרישוי לבקש דחייה. הוא מזדהה כמובן, מגיש תעודת זהות ורישיון נהיגה, הפקידה בודקת את הנתונים במחשב ואם אכן הוא שילם והוא נרשם אז הוא מבקש והוא לא יכול מסיבות שלו, מבקש דחיה ואורכה נוספת הוא מקבל בדרך כלל מקבלים. פשוט מוחקת את ההתלייה מהמחשב ואז לא מופיעה ההתלייה במחשב והוא יכול לנהוג" (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 3-8).

הגב' יהודית, בהמשך עדותה הבהירה כי לאחר שהנהג משלם את האגרה, הוא חייב להגיע למשרד הרישוי, ואז לבקש את הדחייה (שם, שורה 7). בד בבד, העידה שיכול להיות מצב בו משרד הרישוי לא ייעתר לבקשת נהג למתן ארכה, וזאת למשל שלנהג יש עוד עבירות (עמ' 24 לפרוטוקול שורה 27).
בעניינו של חאלד העידה הגב' יהודית, ב"רחל בתך הקטנה", כי נכון ליום 07.02.2013 מופיעה ההתליה , וזו לא נמחקה (שם, שורה 20).

בסיום עדותה העידה כי לא די לעבור את הקורס, אלא שצריך לעבור את הקורס בהצלחה כדי שההתליה תמחק (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 9-11).

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי כי חאלד פנה למשרד הרישוי, שילם את האגרה, אך לא הוכח בפניי כי אכן ניתנה לו ארכה.

התובע שם יהבו בטענה כי קיים נוהל, לפיו נהג פונה לבקש דחייה, משלם אגרה ומקבל ארכה. הגב' יהודית אישרה שקיים "נוהל" מעין דא, אך הדגישה כי ארכה לא מתקבל ת באופן אוטומטי . יוצא אפוא, שעל הנהג לשלם אגרה, לחזור למשרד הרישוי על-מנת שתבחן בקשתו, בהתאם לעברו התעבורתי . חאלד העיד כי פנה למשרד הרישוי שילם אגרה, אך לא העיד כי חזר למשרד הרישוי, ולא הציג אסמכתא שניתנה ארכה - הלכה למעשה ההתליה נותרה על כנה.

בנוסף, ראו פסיקה המטילה אחריות על חברה למתן שירותי הסעה לפקח ולבדוק בתדירות גבוהה את תוקף רישיונות נהגיה ולוודא כי הם ינהגו בהתאם לדין – ת.א 4588/02 גיא המוביל אשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח (נבו, 22.2.04).

שאלת ידיעתו של חאלד בדבר התליית רישיונו?

לטענת ב"כ התובע, אין די בהוכחה כי הרישיון היה פסול, אלא נדרשת ידיעה פוזיטיבית וממשית, וידעה שכזו לא מתקיימת בענייננו. חאלד יצא ממשרד הרישוי בידיעה שתשלום האגרה מאריך את הזמן שנקצב לו לביצוע הקורס. לפיכך, חאלד ידע שרישיון הנהיגה שלו בתוקף.

מנגד, טוען ב"כ הנתבעת כי גרסת הנהג כי האמין שרישיונו בתוקף, לא הוכחה, הגם שאינה רלוונטית ברגע שהוכח כי חאלד ידע על ההתליה.

ראשית, לעניין הידיעה הממשית, הפנה התובע לע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה בתיה ממו ז"ל (נבו, 20.6.07). נפסק כי יש צורך במודעות לכך שרישיון של נהג נפסל כתנאי להעדר תחולת כיסוי ביטוחי.

חאלד טוען כי במועד התאונה הוא היה בטוח שהוא נוהג עם רישיון בתוקף, או לפחות רישיון שהאריכו לו את התוקף. חאלד מדגיש, שלא היה נוהג ברכב אם היה יודע שהרישיון שלו לא בתוקף (תצהירו של חאלד, סעיף 5).

כפי שכבר קבעתי, חאלד ידע שעליו לעבור קורס, פנה למשרד הרישוי, שילם את האגרה, אך לא הוכח בפניי כי חזר למשרד הרישוי, על-מנת לקבל ארכה. הראיה לכך – תעודת עו בד הציבור. לפיכך, מרגע שחאלד ידע על ההתליה, ולא הציג כל ראייה המאששת את מתן הארכה, אזי חאלד ידע, או אמור היה לדעת בדבר התליית רישיונו, ואין לו להלין, אלא על עצמו. ושוב, אין די בטענתו של חאלד כי רישיונו היה בתוקף, משום שלאחר התאונה הגיעו שוטרים, אשר לא שללו את רישיונו, וכן אין די בטענה כי שכר רכב.

בהקשר זה, ראו בשינויים המחויבים את גם ע"א (מחוזי ירושלים) בע"א 2612/08 כהן נ' מנורה בע"מ (17.3.2009) שם נפסק –

"לא ניתן לפרש את התיבה "הינו בעל רישיון" כ"סבור שהינו בעל רישיון". לשון הפוליסה מדגישה את המצב העובדתי הנתון בדבר קיומו של רישיון תקף, ולא את מצבו הנפשי של הנהג או את מצב תודעתו. גם אם יש היגיון לדרוש קיומו של "יסוד נפשי" עת עוסקים אנו בסעיף חוק שמטרתו היא עונשית-הרתעתית, ודאי שלא כך הדבר עת עוסקים אנו בפרשנות סעיף חוזה, אפילו הוא חוזה ביטוח, המגלם חלוקת סיכונים בין הצדדים. קשה להניח בניגוד ללשון הפוליסה, שתכליתו של חוזה הביטוח הייתה להטיל על המבטח את האחריות לחוסר תשומת ליבה של המערערת לגבי תוקף הרישיון במשך יותר משנה."(עמ' 13 לפסק-הדין).

המדיניות המשפטית הרצויה:

לשיטת התובע, יש לקבל את תביעתו משיקולי מדיניות משפטית, ושמירת שלילת תגמולי ביטוח עקב העדר כיסוי ביטוחי למקרה קיצון.

לטענת הנתבעת, המדיניות המשפטית הראויה הינה כזו המעודדת מבוטחים לעמוד בתנאי הפוליסה.

ביני לביני, יש לאמץ את טענת הנתבעת.

בתוך כך, משתלב דיוננו עם סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח הקובע כך –

"היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר".

סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח מקנה סמכות שביושר לבית-המשפט להטיל על המבטח אחריות לכיסויו הביטוחי של נהג או מורשה, מקום שהתניה בה מבקש המבטח להיתלות על מנת לפטור עצמו מאחריות לא משפיעה השפעה של ממש על סיכון המבטח (עא 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (נבו, 25.6.07) ).

בנסיבות העניין, סבורני כי אין הצדקה לחייב את המבטחת בתגמולים מחמת הצדק, ואנמק.

המדיניות המשפטית הראויה, בראי תקנות התעבורה, הינה - לא לראות בתשלום אגרה בסך של 240 ₪ כמתן גושפנקא להארכת התליית רישיון נהיגה . לדידי, ההצלחה במבחן הסופי היא הערובה לכך שהתכלית העומדת מאחורי הקורס, וההתליה הושגה בהצלחה (ר' תא"מ (עכו) 55465-09-14 לביב סאלח נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ).

הרציונאל ה עומד מאחורי סמכותו של משרד הרישוי - נה ג שצובר נקודות בעקבות עבירות תנועה, הינו נהג שלא מקפיד לקיים אחר הוראות הדין, נהיגתו טומנת בחובה סכנה למשתמשי הדרך , וכשירותו לנהוג מוטלת בספק. אשר על כן, ניתנה לרשות הרישוי הסמכות לדרוש מהנהג לעבור קורס ומבחן בסופו, כדי לוודא כי הנהג הפנים את הכללים לנהיגה בטוחה. במידה והנהג לא מקיים אחר דרישה זו, הוקנתה לרשות הרישוי הסמכות להתלות את רישיונו עד אשר יוסר החשד לאי כשירותו. דהיינו, עסקינן בהתליית רישיון שיסודה בהנחה כי כשירותו של נהג זה לנהוג מוטלת בספק.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תקנה 549 לתקנות –

"נהג שלחובתו רשומות 12 עד 22 נקודות תקפות יחויב לקבל הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ולעמוד בהצלחה במבחן".

רוצה לומר – אין די בהשתתפות בקורס, אלא נדרשת גם הצלחה בקורס.

יפים לעניינו הדברים אליהם הפנה ב"כ הנתבעת במסגרת סיכומיו, לתא"מ (עפ') 51959-1-10 פח'רי ג'בארין נ' מוראד אגבאריה (עמ' 9 לפסק הדין) [פורסם בנבו]:

"יוצא אם כן כי מבחינת מדיניות משפטית ראויה, אי השתתפות נהג בקורס ריענון, מצדיק לדידי את שלילת תוקפו של הכיסוי הביטוח גם בתביעה בגין נזקי רכוש".

במקרה שבפניי, העיד חאלד על "הנוהל" הקיים במשרד הרישוי, התובע הצטרף לדבר יו, וראה בכך שלילה מנהלתית (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 7-14).

דומני, שגם אם אכן קיים נוהל כזה, טוב היה עושה משרד הרישוי, לו היה נמנע מקיום נוהל שכזה כדבר שבשגרה, אלא לכל היותר מאפשר קיום הנוהל במקרים חריגים בלבד, המצדיקים שימוש בנוהל זה . אימוץ נוהל שכזה באופן גורף, בעצם סותר את הרציונאל שמאחורי תקנות התעבורה.

בעניינו של חאלד, לא רק שלא הוכח כי אושר הנוהל עבורו , אלא שנוכחנו לראות שעסקינן בנהג אשר לו עבר תעבורתי, למשל - נהיגה באור אדום (ר' תעודת עובד ציבור).

וישאל השואל – האם באימוץ הנוהל באופן גורף, אין בכך כדי לפגוע ולחתור תחת תקנות התעבורה, שעניינן בשמירת שלום הציבור. לטעמי – התשובה הינה חיובית.

סוף דבר:

לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי לדחות את התביעה.

הגעתי לכלל מסקנה, כי בעת קרות התאונה חאלד נהג ברכב, עת רישיונו הותלה. עצם כך שחאלד שילם את האגרה לקורס, אין בכך די, שהרי לא הוכח בפניי כי ניתנה לו ארכה להתליית רישיונו. סבורני, שהיה על חאלד לדעת שהוא נוהג ללא רישיון בר תוקף.

עושה הרושם שאכן קיים "נוהל" לפיו יש מקרים שתשלום אגרה לקורס מאריך את התליית הרישיון, אך במקרה שבפניי לא עלה בידי התובע להוכיח זאת. הגם, שלטעמי אין זו המדיניות המשפטית הראויה אשר אותה יש לעודד. הגם, ש לא מצאתי לנכון לקבל את התביעה מכוח סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, מהשיקולים שהובאו לעיל.

בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה לדחות את התביעה, אך בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.