הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21883-03-20

מספר בקשה: 3
לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

המבקש (הצד השלישי) :
ליאור יעקב דאודי
ע"י עו"ד זיו אנגל

נגד

המשיבה (הנתבעת – והמודיעה לצד השלישי ):
וויב טיים 2009 בע"מ
ע"י עו"ד לאוניד רובינוב

החלטה
מהות הבקשה

בפני בקשת הצד השלישי (להלן: "המבקש") להורות למודיעה (להלן: "המשיבה") להפקיד ערובה להוצאות, בהתאם להוראות תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ובהתאם לסעיף 353 א' ל חוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

רקע ועיקרי טענות הצדדים

התביעה העיקרית היא תביעה על סך של 200,000 ₪, שעניינה בפגיעה נטענת בזכויות יוצרים; יצוין כאן כי התובעת שבכותר היא חברת "פוצ' אינטראקטיס בע"מ". יחד עם זאת, מעיון בגוף כתב התביעה מצוין כי "התובע" הוא מר "איתי סיקולסקי". עוד נאמר שם כי "התובע", שהינו צלם, טוען כי הנתבעת עשתה שימוש ב- 47 יצירות צילום שלו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו למטרות מסחר, שיווק וקידום עסקי והציגה אותן באתר האינטרנט שלה.

מנגד, הנתבעת, "וייב טיים 2009 בע"מ", מכחישה את טענות התובע. הנתבעת מציינת בכתב ההגנה כי היא עוסקת בבניית וקידום אתרים. לטענתה, היא פועלת בהתאם לנהלים ובמידת הצורך, רוכשת תמונות בתשלום.

הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי, הוא המבקש בבקשה זו ; בהודעה טוענת, כי במהלך 10/2015 פנה אליה הצד השלישי בעניין ביצוע, פרסום וקידום עסקיו כקבלן שיפוצים וביקש לקדם ולפרסם את עסקיו באתר אינטרנט של ה ולסייע לו להקים אתר משלו. הנתבעת טוענת כי הצד השלישי הצהיר שהתמונות שצרף שייכות לו ואין המדובר בהפרה של הדין. הנתבעת טוענת כי אף ערכה חיפוש בעצמה באינטרנט ובדקה את טענות הצד השלישי.

המבקש, הצד השלישי, טוען כי הוא בעל עסק בתחום עבודות גבס בבניין למעלה מ – 12 שנים.

במהלך השנים, קיבל הפניות ועבד בשיתוף פעולה עם מר ניר וייס, בעלים של חברה העוסקת בניהול פרויקטים (להלן: "וייס"). המבקש, טוען כי וייס העביר לידיו תצלומים של עבודות שהמבקש ביצע עבור לקוחות משותפים שלהם, ווייס אפשר לו להשתמש בתמונות, בכדי לקדם את עסקיו.

המבקש טוען כי ההתקשרות בינו לבין המשיבה הסתיימה ב- 10/2016 ובמועד זה היה עליה לחדול לעשות שימוש בפרטיו ובתכנים שהעביר, אולם המשיבה עשתה בהם שימוש ומכאן הוגשה נגדה התביעה.

המבקש מפנה לדין ולפסיקה. לטענתו, יש לו טענות הגנה טובות נגד התביעה ונגד ההודעה. מנגד, סיכויי התביעה וההודעה קלושים ולכן יש להורות בנסיבות העניין, על הפקדת ערובה להבטחת ההוצאות. המבקש טוען כי התובעת אינה בעלת הזכויות בתצלומים, מפנה ל"טעות" שבהגדרת התובעת וגורס כי אין לראות בכך טעות קולמוס, אם כי טענה היורדת לשורש הזכויות הנטענות .

המבקש טוען כי התובעת הגיעה להסדר לסילוק המחלוקת מול וייס ובגין אותן הפרות. קבלת התביעה תביא לשיפוי נוסף שלה ובגין אותן הפרות. על כן, התביעה טורדנית וקנטרנית. הסתרת מידע זה, מהווה חוסר תום לב מצד התובעת ונגועה באי ניקיון כפיים. לשיטתו, התובעת מושתקת בעילה ובפלוגתא, בשל הסכם פשרה באותן היצירות כאמור.

לשיטתו, עסקינן בהתעשרות שלא כדין. כמו כן, סיכויי ההודעה נמוכים וההסכם מכוחו הודיעה המשיבה את הודעתה , פקע. על כן, בשל הנסיבות, יש לעכב את ההליך, עד להפקדה וכן לחייב את המשיבה בהוצאות ושכר טרחה.

הנתבעת, המשיבה, טוענת כי סעיף 353 א לחוק החברות מתייחס להליך שנפתח בכתב התביעה בלבד ולא להליכים אחרים, לרבות לא להליך שנפתח בהודעה לצד שלישי; המשיבה טוענת כי היא לא פתחה בהליך, לא בחרה להיתבע ובהתאם, לא ה ייתה לה כוונה להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת. לשיטתה, על המבקש היה להגיש בקשה זו נגד התובעת.

המשיבה טוענת כי סיכויי ההודעה גבוהים, זאת לאחר שהמבקש הודה בתצהירו שצורף כי הוא מסר את התמונות, שמדובר בתמונות שלו ואין בפרסום הפרת יוצרים. כן לא הכחיש קיומו של הסכם. בניגוד לטענת המבקש, תקופת ההסכם הייתה ארוכה יותר (ראו סעיף 3 לתשובה). המשיבה טוענת כי על המבקש לפצותה על הנזקים שגרם לה בגין הצהרתו השקרית/ השגויה/הרשלנית שנתן לה לפיה אין כל הפרת זכויות יוצרים.

מעבר לנדרש, טוענת המשיבה כי היא חברה פעילה עם מספר לקוחות רב ותעמוד בכל הוצאות שייפסקו נגדה. לטענתה, יש לחייב את המבקש בהוצאות ובשכ"ט.

המבקש בתגובתו, גורס כי טענתה המקדמית של המשיבה, נעדרת אסמכתא משפטית ומנוגדת לדין (ראו סעיפים 1-8 לתגובה).

לגופו של עניין, המשיבה אינה מצביעה על יכולת לפרוע את ההוצאות והשיבה בקשר לכך בלשון רפה. המשיבה לא הביאה ולו ראשית ראיה בקשר ליכולת הפירעון שלה ואינה מפרטת בדו"ח חשבונאי מהם יכולותיה הכלכליות, אינה מצרפת ערבות אישית של מי מבעליה ואינה מפרטת בקשר לנכסיה. תחת אלה, מצורפת הצהרה של "נציגת המשיבה", אשר אינה מפרטת את תפקידה בחברה ותצהירה כללי ועמום. במקרים אחרים, בהם הוצגו נתונים, בתי המשפט דחו את הטענות ביחס לאיתנות הכלכלית.

המשיבה לא הראתה סיכויים טובים לתביעתה (ראו החל מסעיף 15-21 לתגובה).

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מורה על קבלת הבקשה ולהלן אבאר;

ראשית לטענה המקדמית שהעלתה המשיבה, לפיה סעיף 353 א לחוק החברות מתייחס להליך שנפתח בכתב התביעה בלבד ולא להליכים אחרים, לרבות לא להליך שנפתח בהודעה לצד שלישי ;

סוגיית חיוב מודיע - שולח הודעת צד ג' בערובה להוצאות, נידונה, בין היתר, ב בשא (ת"א) 12182/09 מורביקו אוברסיס בע"מ נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ (נבו, 18.11.09). כב' השופט איתן אורנשטיין; ראו להלן -

"בסעיף 353א ל חוק החברות כמו גם בתקנה 519 לתקנות לא נקבע כי הן יחולו גם במקרה שבו מתבקש חיוב בערובה להבטחת הוצאות של שולח הודעת צד ג', אך לא ראיתי מקום לאבחן לעניין זה בין נתבע העותר לחייב תובע בערובה להבטחת הוצאות לבין נתבע בהודעת צד ג' העותר לחייב את המודיע בערובה כאמור. הרציונל העומד ביסוד ההוראות הנ"ל, כוחו יפה לשני המקרים האמורים, ומטרתו הבטחת תשלום הוצאות למי שנתבע, בין כנתבע ישיר ובין כנתבע בהודעת צד ג', למקרה והתביעה כנגדו תדחה והוא יהיה זכאי להוצאות. לטעמי, גם המבחנים שפרטתי לעיל, באשר להשתת ערובה להוצאות, חלים באותו אופן הן על חיוב תובע והן על חיוב שולח הודעת צד ג', ואין כל מקום לאבחנה בין שני המקרים. למותר לציין כי גם נתבע בהודעת צד ג' זכאי להוצאות, ולכן אין מקום למנוע ממנו, במקרה המתאים, את האפשרות שההוצאות יובטחו מראש (ראה ע"א 674/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ז'ק, פ"ד מג(1) 356, 365ב; השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי")".
אם כן, אבחן את הבקשה, שמוגשת מטעם הצד השלישי, כלפי הנתבעת – חברה בע"מ, כרגיל.

סעיף 353 א' ל חוק החברות קובע מעין חזקה לפיה כאשר מדובר בחברה יש להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות ומגדיר את התנאים, אשר בהתקיימם בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה –
הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ שאחריות בעלי המניות בה היא מוגבלת.
רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה.

אלא אם כן –

בית המשפט סבור שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה.
אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו) (להלן: "עניין ל.נ הנדסה") העיר בית המשפט כי לכאורה חוק החברות אינו מתייחס לסיכויי ההליך, סוגיה שנבחנת במסגרת תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי;

עם זאת, נקבע כי השיקולים הכלליים המסדירים את החיוב בהפקדת ערובה חלים גם כאן. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח בערובה, היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות ומכאן שסיכויי ההליך ו/או ההודעה במקרה דנן, אכן רלבנטיים והקריטריון מנוי במערך השיקולים של בית המשפט.

על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה; במידה והחברה לא הראתה כי ביכולתה לשלם את הוצאות הצד שכנגד במידה ויזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה.

במידה בו החברה לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות מדובר, אם כן, בהנחה ומחייבים בערובה במקרים מסוג זה, כאשר הפטור – הוא החריג (ר' עניין ל.נ הנדסה בעמ' 10 פסקה 13).

בשלב זה, הנטל מוטל לפתחה של ה חברה ועליה להראות מהן הנסיבות בגינן לא מוצדק לחייב ה בהפקדת ערובה.

מעבר לתצהיר שצורף, המשיבה לא הציגה בפני אסמכתאות. אין בפני בית המשפט נתונים אודות מצבה הכלכלי, נכסיה, מאזניה, דוחותיה וכיוצב'.

אין די בטענה כללית במסגרת התשובה והתצהיר בדבר איתנות פיננסית, ויש לבסס טענה זו על נתונים מפורטים ואסמכתאות בדבר נכסים, זכויות, חובות והתחייבויות. ראו בת.א. (ת"א) 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (31.1.11):

"על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'".

בנסיבות אלה, אין מנוס מקבלת הבקשה, שכן המשיבה לא עמדה כלל בנטל הרובץ לפתחה ולא טרחה כלל וכלל לצרף אסמכתאות.

בשלב האחרון – יש לבחון את גובה הערובה, כאשר עליה להיות מידתית ולאזן את השיקולים שהובאו לעיל.

יחד עם זאת, באשר לסכום ההפקדה, יש לעשות כן, תוך כדי איזון וריסון. ולאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, בנסיבות העניין, סבורה אני שנכון יהיה להסתפק בערובה בסך של 20,000 ₪.

אדגיש כי אינני קובעת מסמרות, בשלב זה, ביחס לסיכויי התביעה/ההודעה. בחינה מדוקדקת של סיכויי ההצלחה בהליך תיעשה רק כשהסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. בהקשר זה אציין עסקינן בשיקול חשוב בבוא בית המשפט לבחון בקשה להפקדת ערובה, אלא שהדבר מחייב לנקוט בזהירות מירבית, לבל יהא בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ראה רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [פורסם בנבו]).

סיכומם של דברים, באיזון בין זכויות הצדדים, ולאור ההיקף הכספי של התביעה וההודעה , הנני להורות על הפקדת סך של 20,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. הערבויות יופקדו במזכירות בית המשפט, במזומן או באמצעות ערבות בנקאית. במידה והסכום לא יופקד, ההודעה תדחה.

בשלב זה, אינני עושה צו להוצאות, אלה ישקלו במידת הצורך בהמשכו של ההליך.

עולה כי הצדדים לא זומנו לפגישת מהו"ת, בהתאם לתקנה 99ג; פגישת מידע, היכרות ותיאום לבחינת האפשרות ליישוב הסכסוך בגישור. החלטתי זו תועבר בדחיפות לעוה"ד הממונה על המהו"ת , לצורך קביעת מועד בטרם קיום הדיון הראשון בתיק , הקבוע ליום 23.09.20.

לתז"פ ליום 09.09.20, לבדיקה האם התיק נקבע לישיבת מהו"ת. ככל ולא תקבע ישיבה, הדיון הראשון בתיק, יידחה.
512937154678313
54678313

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תש"פ, 24 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.