הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2178-04-14

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעת:
החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב 1988 בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. אלברט חסידים
  2. אגדאס יוסף חסידים

החלטה

בפניי בקשה למחיקת חוות-דעת מומחה מטעם הנתבעים והוצאתו מתיק בית-המשפט בשל מעשה בי-דין והיעדר יריבות.
מבוא וזהות הצדדים:
התובעת היא חברת הניהול (להלן: " התובעת" או "חברת הניהול") , המנהלת ומבצעת בפרויקט התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב ( להלן: "פרויקט התחנה" או " התחנה"), שירותי הפעלה, תיקון ואחזקה של המתקנים המשותפים בפרויקט, וכן אחראית על שירותי ניקיון ושמירה בפרויקט התחנה ( להלן: "השירותים"). יובהר כי בעלת הזכויות בנכס המכונה התחנה המרכזית החדשה הינה חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ (להלן: "חברת התחנה המרכזית").
המנוח, מר יוסף חסידים ז"ל ( להלן: "המנוח"), הנו בעל הזכויות הרשום בחנות בקומה 4 בפרויקט התחנה, שמספרה 4461 ( להלן: "החנות"). הנתבע 1 הנו בנו של המנוח והוא מפעיל את החנות ( להלן: "הנתבע"). ביום 28.11.94 חתם הנתבע על הסכם ניהול עם התובעת ( להלן: "ההסכם" או " הסכם ניהול") (ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
הנתבעת 2 הינה אשתו של המנוח ויורשתו היחידה עפ"י צו ירושה ( צו ירושה צורף כנספח ב'1 לכתב התביעה) (להלן: "הנתבעת").
התובעת הגישה את כתב התביעה ביום 07.04.14 במסגרתו היא טוענת, כי לנתבעים קיים חוב דמי ניהול בגין התקופה שבין ינואר 2011 לבין חודש מרץ 2014 בסך כולל של 139,360 ₪.
תמצית טענות הצדדים בבקשה למחיקת חוות-דעת מומחה:
תמצית טענות התובעת:
לטענת התובעת, יש למחוק מתיק ביהמ"ש את חוות-דעת השמאי, מר חיים אטקין ( מיום 05.03.17), מטעם הנתבעים ( להלן: "המומחה" או " המומחה מטעם הנתבעים"). לטענתה, הנתבע הגיש תביעת חוב כנגדה בעת היותה בהקפאת הליכים בשנת 2012, בה טען טענות זהות לטענות הנטענות ע"י המומחה מטעמו כיום והן: טענה לירידת ערך בשל אי רישום הזכויות על שמו ובשל רמת שירותי ניהול נמוכה, אך תביעה זו נדחתה והנתבע לא ערער עליה ( להלן: "תביעת החוב").
עוד לטענתה, בתביעת החוב ציין הנתבע, כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיש חוות-דעת מקצועית לעניין ירידת הערך והנזקים, אך נמנע לעשות זאת, וכעת בחוסר תום לב ובניגוד לדין הוא מצרף חוות-דעת מומחה לאחר שטענותיו נדחו בהחלטה חלוטה, בניסיון לערוך מקצה שיפורים.
תמצית טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים, יש לסלק את הבקשה על הסף, שכן טענה לקיומו של מעשה בי-דין יש לטעון בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הראשונה בו היה על התובעת להעלות את טענתה לקיומו של השתק פלוגתא לנוכח מכתב הנאמנים, הדוחה את תביעת החוב, הנו במסגרת כתב התשובה ובתגובה לטענת הקיזוז של הנתבעים שהועלתה בכתב ההגנה.
יחד עם זאת, בחרה התובעת שלא להגיש כתב תשובה ולא העלתה כל טענה בעניין זה.
לא זו אף זו, גם אם נאמר כי רק לאחר הגשת חוות-דעת המומחה מטעם הנתבעים נוכחה התובעת בצורך להעלות את טענת השתק הפלוגתא, הרי שגם אז מנועה התובעת לטעון טענת השתק, שכן התובעת הגישה בקשה להוצאת חוות-הדעת מתיק ביהמ"ש ( בקשה מס' 22) עוד בחודש מרץ 2017 וגם במסגרתה לא טענה דבר לגבי קיומו של השתק פלוגתא כנימוק להוצאת חוות-הדעת מהתיק.
לטענת הנתבעים, התובעת לא צירפה את תביעת החוב המלאה שהגיש הנתבע, ולכן היא לא הרימה את הנטל להוכחת זהות הטענות בין תביעת החוב לבין טענת הקיזוז בהליך זה ולא הרימה את הנטל להוכיח טענת השתק פלוגתא.
לגופו של עניין, תביעת החוב לא הוכרעה לגופה ע"י הנאמנים. במכתב מיום 29.08.13 כותב הנאמן, עו"ד זעירא, כי לא הומצאו נספחים לתביעת החוב ולא ניתן להכריע בה עקב כך.
כמו כן, לא מתקיימים התנאים לקיומו של מעשה בי-דין ( הנתבעים מפנים לע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561).
על כן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות בגין הגשת בקשות סרק חוזרות ונשנות.

דיון והכרעה:
בקשה זו נסמכת על טענת התובעת, לפיה טענות הנתבעים לעניין הנזקים שהתובעת לכאורה הסבה להם בהתנהלותה, נדונו והוכרעו במסגרת תביעת החוב שהוגשה ע"י הנתבע לנאמנים במסגרת הליכי הפירוק בהם הייתה מצויה התובעת, ומשכך הנתבעים מושתקים מלטעון לעניין הנזקים הנ"ל במסגרת ההליך דנן וכפועל יוצא מכך גם מנועים מהגשת חוות-דעת המומחה מטעמם להוכחת נזקים אלה.
ראשית, יש לבחון מהי ההלכה הפסוקה לעניין מעשה בי-דין.
הפן הנורמטיבי:
נהוג לציין ארבעה תנאים עיקריים לקיומו של מעשה בי-דין מחמת השתק פלוגתא:
האחד, שהפלוגתא הנדונה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא.
השני, שלבעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית משפט לגבי אותה פלוגתא.
השלישי, שההכרעה השיפוטית ביחס לפלוגתא הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית.
הרביעי, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא תהיה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה ( ראו, זלצמן, בעמ' 198-137; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968); ע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד ואח' , כב' השופט ( מ"מ הנשיא- כתוארו דאז) זוסמן).
פסק הדין המנחה בסוגיה של מעשה בי-דין מחמת השתק (עילה או פלוגתא) הוא ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (להלן: "הלכת קלוז'נר").
בהלכת קלוז'נר נקבע ( בעמ' 583), כי תורת מעשה-בית-דין מושתתת על שני כללים עיקריים:
האחד, השתק ישיר (השתק עילה) - מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

השני, השתק עקיף (השתק פלוגתא) - אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו איתם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות.

עוד נקבע שם, כי לשם תחולת הכלל השני הנ"ל דרוש לא רק שהנקודה העובדתית שנטענה הועמדה במחלוקת במשפט הקודם, אלא גם שפסק-הדין מבליט, במפורש או מכללא, שאמנם נפלה שם הכרעה לגביה.

כך גם נפסק שם, כי על-פי הפסיקה הישראלית חל הכלל השני האמור אך כאשר נקבע במשפט הקודם, לגבי הנקודה העובדתית הנדונה, ממצא חיובי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה, וכי מקום שהכרעת בית-משפט ניתנה לגבי שאלה "אינצידנטלית", אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית-משפט אחר, לא תוכל אותה הכרעה לשמש השתק עקיף במשפט שני בין אותם הצדדים.

מן הכלל אל הפרט:
לאחר עיון בבקשה ובתגובות, בפרוטוקולים ובכתבי הטענות, וכן לאור ההלכה הפסוקה, מצאתי, כי יש לדחות את הבקשה, הן בפן הדיוני והן בפן המהותי. טעמיי יובאו להלן:
הפן הדיוני- ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר, כי על בעל דין לרכז את כל טענותיו בהליך אחד (ראו גם ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח, פ"ד נז(5), 166 ,עמ' 183-184).
הדבר נכון הן לעניין הרציונל לכלל השתק עילה, כמפורט לעיל, והן לעניין טענות ככלל, לרבות הגשת בקשות בתיק. התובעת הגישה זה מכבר בקשה להוצאת חוות-הדעת מטעם הנתבעים מתיק ביהמ"ש (בקשה מס' 22) בחודש מרץ 2017 (להלן: "בקשה מס' 22"), ובמסגרת בקשה זו לא טענה דבר לעניין קיומו של השתק פלוגתא. בקשה זו נדחתה וכעת שוב מגישה התובעת בקשה להוצאת חוות-הדעת מהתיק, אולם הפעם בנימוק חדש- מעשה בי-דין, כאשר היו בפניה כל העובדות טרם הגשת בקשה זו ובמועד הגשת בקשה מס' 22.
יובהר, ביום 12.1.12 ניתן צו הקפאת הליכים נגד התובעת ונגד חברת התחנה המרכזית (להלן ביחד: "החברות"). במסגרת הליך הקפאת הליכים שהתנהל בתיק פר"ק 25351-01-12 (מחוזי מרכז) מונו לחברות שלושה נאמנים. כחלק מהליך הקפאת ההליכים, הוגשו תביעות חוב ע"י נושים שונים, וביניהם, כאמור, גם הנתבע, שהגיש ביום 11.3.12 תביעת חוב לנאמנים של החברות.
במסגרת תביעת החוב (צורפה כנספח א' לבקשה) העלה הנתבע טענות נגד חברת התחנה המרכזית שעניינן גרימת ירידת ערך החנות כתוצאה מאי רישומה בלשכת רישום המקרקעין, וכן העלה טענה נגד התובעת שעניינה גרימת ירידת ערך החנות כתוצאה ממצב תחזוקת התחנה ורמת שירותים נמוכה.
ביום 29.08.13 דחו הנאמנים את תביעת החוב (הכרעת הנאמנים צורפה כנספח ב' לבקשה). הנתבע לא הגיש ערעור על הכרעת הנאמנים. הנתבעת לא הגישה כלל תביעת חוב.
טוענת התובעת, כי מאחר שהנתבע לא הגיש ערעור על הכרעת הנאמנים, הרי שהיא הפכה חלוטה והיא מהווה "מעשה בי-דין" והנתבעים מושתקים מלהעלות כל טענה שנטענה או נזכרה בתביעת החוב.
כאן המקום לציין, כי לא ברור מדוע לא העלתה התובעת טענה של מעשה בי-דין והיעדר יריבות כאשר ביקשה במסגרת בקשה מס' 22 להוציא את חוות-הדעת מהתיק, כאשר הייתה בפניה כבר הכרעת הנאמנים בעת הגשת בקשה מס' 22 (כאמור, הכרעת הנאמנים ניתנה ביום 29.08.13 והגשת בקשה מס' 22 להוצאת חוות-הדעת- מטעמים פרוצדוראליים גרידא- הייתה ביום 17.03.17). לאחר שדחיתי את הבקשה להוצאת חוות-הדעת כפי שהוגשה ביום 17.03.17 (ראו החלטה מיום 05.11.17), שבה התובעת ומגישה את אותה בקשה והפעם מטעמים אחרים. למעשה, ניתן לדחות את הבקשה דנן רק מטעם פגם זה.
יתרה מכך, בצדק טוענים הנתבעים, כי התובעת לא צירפה את תביעת החוב המלאה שהגיש הנתבע, ולכן היא לא הרימה את הנטל להוכחת זהות הטענות בין תביעת החוב לבין טענת הקיזוז ( של הנתבעים בכתב ההגנה) בהליך זה.
התובעת לא השיבה לטענה זו של הנתבעים, ולכן משלא הגישה את תביעת החוב המלאה, עומד הדבר לחובתה. כך גם בתביעת החוב שצורפה כנספח א' לבקשה, נכתב מפורשות לעניין נימוקי תביעת החוב: "ראה מכתבי המפורט מיום 5.3.12, באמצעות ב"כ". את המכתב מיום 5.3.12 לא צירפה התובעת, ומכאן שלא ניתן ללמוד מהם הנימוקים שעמדו בבסיס תביעת החוב האמורה, ולכן לא ניתן לדעת האם מדובר בטענות הזהות לאלה שנטענו בהליך זה. צירוף חלקי של תביעת החוב מאיין את האפשרות לבדוק בדיקה מדוקדקת את טענת ההשתק מכוח מעשה בי-דין, ומכאן שהוא אף מאיין את האפשרות להוכיח את הטענה.
הפן המהותי-
אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה להוצאת חוות-הדעת מהתיק. טעמיי יובאו להלן:
מעיון במכתב ב"כ הנאמנים, עו"ד זעירא אוריאל ( להלן: "ב"כ הנאמנים"), מיום 29.08.13, לפיו דחו הנאמנים את תביעת החוב שהגיש הנתבע ( להלן: "הכרעת הנאמנים"), ניתן ללמוד, כי תביעת החוב לא הוכרעה לגופה ע"י הנאמנים, שכן: "תביעת החוב לא אותרה אצל הנאמנים והתקבל מב"כ התובע העתק שלה בלבד, ללא נספחיה" (סעיף 1 בהכרעת הנאמנים).
אף בסעיף 7 בהכרעת הנאמנים נכתב כך: "לגופו של עניין, תביעת החוב שהוגשה לנאמנים נעדרת כל נימוק ופירוט, ללא ראיות וללא חוות דעת. אמנם התובע מציין כי לתביעה צורפו נספחים, אולם אלו לא מצויים בידי הנאמנים ולא הועברו אליהם, גם לא לאחר דרישות בע"פ ובכתב שנשלחו לעו"ד שטרנפלד". וכן: "הוכחת החוב , כפי שהוגשה לנאמנים, איננה יכולה לעמוד בפני עצמה הואיל והיא הוגשה ללא כל ראיה, הנמקה ופירוט..." (סעיף 12 בהכרעת הנאמנים).
בתביעת החוב עצמה כותב הנתבע, כי מצורפים לה נספחים, כגון: הסכם רכישת החנות, אישור העברת זכויות ומכתב מפורט. יחד עם זאת, בהכרעת הנאמנים נקבע, כי הנספחים לא הומצאו עם תביעת החוב. כלומר, כל שהיה בפני הנאמנים הנו העתק תביעת חוב חלקית, ללא נספחים וללא מכתב מפורט ומנומק. הנאמנים אכן דחו את תביעת החוב שהגיש הנתבע, אולם הם לא הכריעו בה גופה.
נוסף על כך, בסעיף 14 בהכרעת הנאמנים נקבע בזו הלשון: "יובהר, כי אין בהכרעה זו, כדי להביע עמדה ו/או הודאה ו/או ויתור על טענה כלשהי לרבות בעניין מערכת החיובים שבין הצדדים ... ".
יתרה מכך, בהלכת קלוז'נר נקבע, כמפורט לעיל, כי בכדי שיתקיים השתק פלוגתא על התובעת להוכיח קיומם של ארבעה תנאים עיקריים ומצטברים:
האחד, כי הפלוגתא הנדונה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא- תנאי זה לא התקיים, שכן התובעת צירפה תביעת חוב חלקית ( ללא המכתב מיום 5.3.12, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מתביעת החוב), ולכן לא ניתן להעמיד את שתי הפלוגתות זו מול זו ולהכריע האם אכן יש זהות על רכיביהן העובדתיים והמשפטיים.
למעלה מכך יצוין, כי מעיון בתביעת החוב ( החלקית) ניתן ללמוד, כי הנתבע דנן תובע כספים מהתובעת דנן בשל ירידת ערך החנות לאור מצב תחזוקה לקוי של התחנה ורמת שירותים נמוכה. הווה אומר, תביעת החוב הנה על ירידת ערך הנכס ( החנות), משמע היא לא מתייחסת לגובה דמי הניהול, ולכן אין מדובר באותה פלוגתא, וגם מסיבה זו התנאי הראשון לא מתקיים.
השני, כי לבעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית משפט לגבי אותה פלוגתא- תנאי זה לא התקיים, שכן לא מצאתי כי התקיימה התדיינות במסגרת תביעת החוב וכי לנתבע היה יומו בביהמ"ש. הדבר לא מצוין בהכרעת הנאמנים והדעת נותנת, כי אם אכן היה מתקיים דיון, הרי שהנאמנים היו מבקשים במסגרתו את המסמכים החסרים.
השלישי, כי ההכרעה השיפוטית ביחס לפלוגתא הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית- תנאי זה לא התקיים, שכן מעיון בהכרעת הנאמנים ברור, כי בעת מתן ההכרעה לא עמדו בפניהם הנספחים והמכתב המנמק את תביעת החוב. משכך, תביעת החוב נדחתה מבלי שנידונה לגופה, ומשכך אין מדובר בהכרעה פוזיטיבית, אלא בהכרעה שניתנה בהיעדר הוכחה.
הרביעי, כי ההכרעה בפלוגתא תהיה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה- מאחר שכל יתר התנאים לא מתקיימים וכי מדובר בתנאים מצטברים, הרי שאין זה מעלה או מוריד האם תנאי זה התקיים אם לאו. למעלה מכך יצוין, כי בהיעדר הכרעה לגופה גם תנאי זה לא התקיים.
לאור האמור לעיל, ומשלא התקיימו ארבעת התנאים המצטברים לקיומו של השתק פלוגתא, הרי שטענה זו לא הוכחה, ולכן יש לדחותה גם לגופה.
ברצוני להתייחס לטענות נוספות שהעלתה התובעת. לטענתה, חוות הדעת נשוא התביעה דנן ביססה טענותיה לירידת ערך החנות על שלושה טיעונים:
האחד, אי הסדרת רישום הזכויות בחנות ( סעיף 8 בחוות הדעת, עמ' 13)- לטענת התובעת, טענה זו אינה רלבנטית כלל לתובעת עצמה אלא לחברת התחנה המרכזית, ולכן אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבעים בסוגיה זו. כך גם, לטענתה, טענה זו נטענה במפורש בתביעת החוב של הנתבע ונדחתה.
ככל שהתובעת סבורה, כי אין כל יריבות בעניין זה בינה לבין הנתבעים, ניתן היה להגיש בקשה בדבר מחיקת סעיפים ספציפיים מחוות הדעת ולא לבקש הוצאת כל חוות הדעת מהתיק, שכן הטענה בדבר אי הסדרת רישום הזכויות בחנות היא טענה אחת מתוך מס' טענות לירידת ערך החנות.
כך גם הטענה כי הדבר נטען במפורש בתביעת החוב ונדחה, כאמור לעיל, אין בה להועיל לתובעת, שכן הטענה לא נידונה לגופה.
השני, שירותי ניהול שניתנים ברמה ירודה- לטענת התובעת, הטענה נטענה במפורש בתביעת החוב של הנתבע ונדחתה, ולכן קיים מעשה בי-דין בעניין זה.
אין לקבל את טענת התובעת בעניין זה, כמפורט לעיל, אף מהסיבה, כי הטענה לא נידונה לגופה בתביעת החוב, ומשכך לא ניתן להחיל עליה את הכלל בדבר השתק פלוגתא.
השלישי, השכרת נכסים במחירים נמוכים וללא דמי ניהול- אף התובעת מציינת, כי טענה זו לא נטענה במפורש בתביעת החוב, ולכן אין מדובר באותה פלוגתא. בעניין זה שוב מציינת התובעת, כי גם במקרה זה אין כל יריבות בין התובעת לנתבעים, שכן מי שהינה בעלת הזכויות בנכסים בתחנה המרכזית שאת חלקם היא משכירה, היא רק חברת התחנה המרכזית ולא התובעת.
יובהר כי התביעה בתיק זה עניינה דרישה לתשלום דמי ניהול לתובעת שהינה כאמור חברה נפרדת. התייחסות הנתבעים למצב בו נמצא ת התחנה ,ללא קשר לשאלת הבעלות או הזכויות בתחנה, באה לצורך ביסוס הטענה שדמי הניהול הנדרשים אינם מוצדקים, ובעניין זה היריבות היא בין הנתבעים לתובעת – חברת הניהול. לצורך ביסוס טענה זו הוגשה חוות הדעת . לאור האמור לעיל נדחית הטענה להוצאת חוות הדעת מהטעם של היעדר יריבות.
כמו כן אני קובעת כי לא התקיימו התנאים בדבר השתק פלוגתא, כך שלא עלה בידי התובעת להוכיח התקיימותו של מעשה בי-דין בכל הנוגע להגשת חוות-דעת מטעם הנתבעים.
נוסף על כך, במסגרת התשובה לתגובת הנתבעים לבקשה ( שהוגשה ביום 10.01.18) מצטטת התובעת מפסק-דין שניתן במסגרת ת"א ( שלום י-ם) 17262/08 דוד נגדאי נ' רוני חיט ( פורסם בנבו ביום 19.11.14) בכדי לחזק את טענותיה בעניין הבקשה למחיקת חוות-הדעת מתיק ביהמ"ש.
אף בפסיקה שצירפה התובעת אינה משנה לענייננו . ראשית, מדובר בפסיקה של ערכאת בית-משפט שלום, אשר מעמדו מקביל לערכאה זו. שנית, שם דובר בהשתק עילה, ואילו במקרה דנן מדובר בהשתק פלוגתא. שלישית, אף מעשה בי-דין מסוג השתק עילה קם רק במקום בו תביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית-משפט מוסמך ( הלכת קלוז'נר).
לאור האמור לעיל, הן בפן הדיוני והן בפן המהותי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הבקשה להוצאת חוות-דעת הנתבעים מתיק ביהמ"ש.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להוצאת חוות-דעת המומחה מטעם הנתבעים מתיק ביהמ"ש. לעניין הוצאות בגין הבקשה- לאור כך שהוגשה זה מכבר בקשה להוצאת חוות-הדעת מהתיק ביום 17.03.17 והיא הוגשה בשנית ( מטעמים אחרים, אשר היו ידועים לתובעת במועד הגשת הבקשה הראשונה), על התובעת לשלם לנתבעים סך של 3,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליכים בתיק. התשלום יבוצע בתוך 30 יום.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.