הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21449-04-12

לפני כבוד השופטת בכירה רחל ערקובי

התובעים:

1.בני להב
2.חנה להב
3.עדה גורדון
4.גיל חיון
5.רוית חוה חיון
6.עמית זאובר
7.אפרת טאובר
8.רמי טאובר
9.ענת משאלי
10.ליאור משאלי
11.מירב נעמי לזר-פורטה
12.דרור לזר
13.דליה איינס
14.מוטי איינס
15.דוד בן סימון
16.אתי אלון בן סימון

נגד

הנתבעים:

1.אבירד אחזקות (1998) בע"מ
2.יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בעמ
3.לוקי בניה ופיתוח בע"מ

המודיעות:

הצד השלישי:

1.אבירד אחזקות (1998) בע"מ
2.יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בעמ

נגד

לוקי בניה ופיתוח בע"מ

פסק דין

רקע עובדתי:

1. בפני תביעה כספית נזיקית בסך 600,000 ₪ בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף של בניין ברחוב היקינטון בקרית ביאליק בו נמצאות דירות התובעים (להלן: "הבניין").

2 התובעים הם בעלי זכויות בדירות המצויות בבניין ורכשו את זכויותיהם במועדים שונים בשנת 2002 ובהתאם להסכמי מכר פרטניים.

3. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בנדל"ן ואשר זו שהתקשרה מול התובעים בהסכמי המכר כבעלת הזכויות במקרקעין בהם הוקם הבניין.

4. הנתבעת 2 היא חברה אשר לה זכויות במקרקעין בהם נבנה הבניין והתקשרה ביחד עם הנתבעת 1 וחברות נוספות בהסכם עם הנתבעת 3/הצד השלישי לבניית פרויקט מגורים הכולל את הבניין נשוא התביעה דנן ובניינים נוספים.

5. הנתבעת 3 היא חברה קבלנית ואשר התקשרה עם הנתבעות 1 ו-2 וחברות נוספות לבניית הבניין ובניינים נוספים הסמוכים לו (בשל הודעת צד ג' שהגישו הנתבעות 1-2 כנגד הנתבעת 3 (הנתבעת 3 תקרא להלן: "הצד השלישי").

6. לצורך בחינת הליקויים הנטענים, מונה מומחה מטעם בית משפט, מהנדס הבניין מר מרדכי בס (להלן: "מר בס" או "המומחה מטעם בית משפט"), תוך שמירה על זכות הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם לחלוק על ממצאיו ומסקנותיו ולהגיש לו שאלות הבהרה.

7. ביום 11.11.2013 הוגשה חוות דעתו של המומחה במסגרתה העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 229,460 ₪ ללא מע"מ, ללא התייחסות לטענות בדבר ליקויי אלומיניום וללא התייחסות לחיפוי אבן במעטפת הבניין, וכן בתוספת של 20% במידה והעבודה תבוצע על ידי קבלנים מזדמנים מטעם התובעים וביום 02.01.2019 הגיש המומחה סכומים מעודנים לחוות דעתו מיום 11.11.2013 (להלן: "חוות הדעת").

8. הצדדים הגישו למומחה שאלות הבהרה במועדים שונים ובסוגיות שונות עליהן השיב המומחה במספר מכתבים. בימים 25.11.2018 ו-24.02.2019, נחקר המומחה על ידי הצדדים על חוות הדעת ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה.

9. בדיון שהתקיים ביום 25.11.2018 הציע בית המשפט לצדדים לבחון הסכמה לפיה המחלוקת תסתיים בכך שמר בס ישלים את חוות דעתו בנושא עלויות תיקון של חיפוי האבן והבהרת סכומים וניכויים שיסוכמו בין הצדדים ועל סכום זה, ייקבע שכ"ט בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין והוצאות.

למרבה הצער, הניסיון להביא את הצדדים להסדר על בסיס חוות הדעת לא צלח, ועל כן הוריתי על הגשת סיכומים. לפיכך, פס"ד זה ניתן לאחר סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים:

טענות התובעים;

10. התובעים טוענים כי יש לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט במלואה וללא כל הסתייגות.

11. לטענתם, הבחינו בליקויים ברכוש המשותף כבר במועד קבלת החזקה בדירות המגורים והתלוננו פעמים רבות, הן בעצמם והן באמצעות נציגות הבית המשותף, אך למעט תיקונים קוסמטיים, לא בוצעו עבודות משמעותיות לתיקון הליקויים.

12. לאור כך, פנו התובעים לקבל חוות דעת מהנדס המתמחה בביקורת מבנה (להלן: "מר שטיינר"). על פי חוות הדעת, אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן, עלות תיקון הליקויים הינם בסך של 1,790,955 ₪ כולל מע"מ, נכון ליום עריכת חוות הדעת, כאשר התביעה הועמדה על סך של 600,000 ₪ לצרכי אגרה.

חוות דעת נוספת מטעם התובעים נערכה לעניין ליקויי אלומיניום בלובי הבניין, לפיה עלות תיקון הליקויים הינה בסך של 33,587 ₪ לא כולל מע"מ.

13. התובעים טוענים כי אחריות הנתבעת 1 לביצוע התיקונים נובעת מהיות מוכרת הדירות ובעלת זכויות במקרקעין עליהם בנוי הבניין וכי מכוח אלו, הנתבעת 1 הפרה את החוזים מול התובעים.

14. התובעים טוענים כי אחריות הנתבעת 2 לביצוע התיקונים היא מכוח היותה יזמית הפרויקט בפועל, אשר עומדת מאחורי האחריות לטיב הבנייה ואשר היא זו שבפועל העניקה לתובעים את שירותי הבדק וממשרדה נוהל הפרויקט.

15. התובעים טוענים כי אחריות הנתבעת 3 לביצוע התיקונים נובעת מכך שבנתה את הבניין בפועל, בנתה את הבניין ברשלנות ו/או חוסר מיומנות ו/או באופן לקוי ו/או תוך העסקת עובדים ברמה מקצועית ירודה.

16. לטענת התובעים, הנתבעות לא נקטו באמצעים הדרושים לביצוע נאות ותקין של בניית הבניין והיות ואינן מסוגלות לבצע את התיקונים במיומנות הנדרשת, הם זכאים לפיצוי כספי שישמש לשכירת שירותי קבלן מיומן אשר יבצע את התיקונים.

17. עוד טוענים התובעים כי התנהלות הנתבעות אשר לתיקון הליקויים והתעסקותם בכך, הסבה ומסבה להם עוגמת נפש.

טענות הנתבעות 1 ו-2;

18. הנתבעות 1 ו-2 הגישו ביחד כתב הגנה ובו נטען כי הנתבעת 1 פעלה לבניית הבניין במיומנות, במקצועיות ובאיכות טובה, וכן כי פעלה כל העת לביצוע תיקון הליקויים ולטיפול מלא בתלונות התובעים במהירות ובמקצועיות כך שמילאה אחר התחייבויותיה על פי הסכם המכר ועל פי כל דין. הנתבעות טוענות כי חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה הן מנופחות ומופרזות וכל מטרתן היא להגדיל את סכום התביעה.

19. הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי הנתבעת 2 לא בנתה את הבניין וכן אין לה זכויות במגרש עליו נבנה הבניין, שכן הזכויות בו נרכשו על ידי הנתבעת 1. טוענות הנתבעות 1 ו-2 כי הנתבעת 1 הייתה יזמית הפרויקט במסגרתו נבנו מספר בניינים, בהם הבניין נשוא תביעה זו, כאשר הבניה בוצעה על ידי הנתבעת 3, כנגדה הגישו הנתבעות 1 ו-2 הודעת צד ג', לביצוע התיקון ו/או שיפוי הנתבעות 1 ו-2 בגין כל סכום בו יחויבו במסגרת תביעה זו, באם יחויבו.

20. הנתבעת 2 טוענת כי למעט לתובעים 11-12, לא חתמה ערבות ליתר התובעים וחבות זו לא הוכחה באשר לא הוגשו חוזי המכר עליהם חתמה הנתבעת 2 כערבה.

21. טוענות הנתבעות כי ככל ויקבע לקיומם של ליקויים ברכוש המשותף, ליקויים המוכחשים על ידן, יש ליתן לה הזדמנות לתקנם.

טענות הצד השלישי;

22. הצד השלישי העלה בכתב הגנתו טענות מקדמיות של התיישנות, היעדר יריבות, היעדר עילה ושיהוי רב בהגשת כתב התביעה.
טענות אלו נטענו בכתב ההגנה המתוקן, לאחר שהתובעים תיקנו את כתב התביעה בהתאם החלטת כבוד השופט עודד מאור.

23. לטענת הצד השלישי, הבניין נבנה באיכות טובה, במיומנות ובמקצועיות בהתאם לכל דין ולא חלה עליו כל אחריות מכוח חוק המכר (דירות) כלפי התובעים באין הסכם בינו לבין התובעים.

24. הצד השלישי מכחיש את קיום הליקויים ולחילופין טוען כי שינויים שביצעו התובעים ברכוש המשותף הם אלו אשר גרמו לליקויים. לטענתו, התובעים כלל לא פנו אליו בדרישה לתיקון הליקויים הנטענים.

25. הצד השלישי טען כנגד חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה המתוקן כי הן מוכחשות ואינן ערוכות על פי ההנחיות והנהלים המקובלים בחוות דעת מסוג זה וכי הסכומים שצוינו בהן מנופחים. ככל ויקבע לקיומם של ליקויים ברכוש המשותף, יש ליתן לה הזדמנות לתקנם.

26. הצד השלישי הגיש הודעת צד ג' כנגד חברת אלום אבו נסרה עדנאן (להלן: "חברת אלום"), אשר הגיש מטעמו כתב הגנה צד ג' וביום 25.11.2018 ניתן פס"ד בהסכמה כנגד חברת אלום, לפיו תשלום חברת אלום לתובעים סך של 20,000 ₪ בתשלומים.

דיון והכרעה:

27. לאחר בחינת טענות הצדדים, אני סבורה כי המחלוקת בין הצדדים אינה על קיום הליקויים, אלא על גובה הפיצוי וחלוקת האחריות בין הנתבעות (לרבות צד ג') והתיישנות התביעה.

אדון בסוגיות אלו להלן.

התיישנות;

28. הנתבעות והצד השלישי סבורים כי על התביעה חלה התיישנות שכן יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד מסירת החזקה בדירות לידי התובעים, הוא – לטענתם – מועד גילוי הנזק.

29. בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין, כבמקרה דנן, הינה 7 שנים. בסעיף 6 לחוק נקבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

30. בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, נקבע כדלקמן:

''הודה הנתבע, בכתב, או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.
בסעיף זה, 'הודאה' – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

בהתאם להלכה הפסוקה, הודאת הנתבע בזכות התובע הדוחה את מירוץ ההתיישנות בהתאם לסע' 9 לחוק, צריכה להיות מפורשת וברורה (ר' ע"א 1017/91 משה ואח' נ. הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול ואח', פסקה 8 וכן ע"א 7862/11 חב' התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ נ. מרקר, שם פסקה 20 (פורסמו במאגרים המשפטיים)).

31. קיימות שתי הוראות בדיני ההתיישנות העוסקות בשאלת ה"גילוי המאוחר". ההוראה הראשונה קבועה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, הקובע לאמור:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

ההוראה השנייה קבועה בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובעת מהו המועד בו נולדה עילת התביעה לעניין תקופת ההתיישנות בתביעות על עוולות לפי הפקודה:

"מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."

על שתי הוראות אלה נכתבו נהרות של דיו. על פי ההלכה הנוהגת כיום, הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין חלה על גילוי מאוחר של רכיב הנזק, אך אינה חלה על גילוי מאוחר של רכיב הקשר הסיבתי. על הגילוי המאוחר של רכיב הקשר הסיבתי חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לאחרונה נקבעו דברים ברוח זו בפסק הדין שניתן בע"א 8172/12 פלוני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] (18.1.2018) (בסעיף 18 לפסק הדין, מפי כב' המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר), ואביא את הדברים כלשונם, על האזכורים השונים המופיעים בהם:

"העמדה הרווחת בפסיקה הינה כי כלל הגילוי המיוחד הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין יחול רק על יסוד הנזק, בעוד שעל שאר יסודות העוולה יחול הכלל המעוגן בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שאיננו קובע מחסום של עשר שנים להתיישנות התביעה (ראו: חבקין, התיישנות בעמ' 301 (2014) (להלן – חבקין), וכן: עניין ליפל, בפיסקה 36, וההפניות שם; עניין דובק, בפסקה 10 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה; ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ד(2) 535, 543 (2000) (להלן: עניין המאירי)). משמעות הדבר היא ש"גם אם התיישנה עילת התביעה, ככל שהדבר נוגע ליסוד הנזק, די בכך שאחד מהיסודות האחרים של העילה התגלה באיחור על ידי התובע, על מנת שיושעה מירוץ ההתיישנות" (עניין ליפל, שם ועיינו עוד: ע"א 7680/13 פרי נ' שירותי בריאות כללית [פורסם במאגרים המשפטיים] (11.02.2015); ע"א 2805/13 פלונית נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה [פורסם במאגרים המשפטיים] (16.04.2015); ע"א 1442/13 זוארס נ' התעשייה הצבאית ישראל בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] (18.08.2016); ע"א 8880/13 וינשל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון [פורסם במאגרים המשפטיים] (30.08.2016))."

32. בנוסף, בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, על פי סעיף 4(א)(3) רואים את הקבלן כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה, אם בתוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי התאמה, שמקורה בתכנון, בעבודה או החומרים. לפי הוראותיו של חוק זה תקופת הבדק לחיפוי חיצוני בבניין היא 7 שנים, ולכך מצטרפת תקופת אחריות בת שלוש שנים, ובסה"כ 10 שנים.

33. כמו כן, הנחה זו של הנתבעות והצד השלישי הייתה נכונה לו היה מדובר בליקויי בניה בדירות עצמן (ראו רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-תרעד (02.05.2008)). בענייננו, מדובר בליקויים ברכוש המשותף, שבו לעיתים ממשיכות להתבצע עבודות, גם לאחר מסירת החזקה בדירות. דעתי כדעת כבוד השופט עודד מאור בהחלטתו מיום 03.09.2012 וכדעת כבוד השופטת עפרה צ'רניאק בהחלטתה מיום 07.02.2013 ברע"א 17708-10-12 (בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופט מאור). בהחלטתו קבע כבוד השופט מאור בנושא ההתיישנות, כי את מניין הימים יש לספור החל מיום 15.05.2005, משום שבמועד זה שלחה הנתבעת 2 מכתב לתובעים ובו נתנה את הסכמתה לביצוע תיקונים. לאור כך קבע כבוד השופט מאור כי מועד שליחת מכתבה של הנתבעת 2 בו מודיעה לעניין התיקונים שהיא מבקשת לעשות, הוא המועד שממנו יש להתחיל במניין הימים לעניין ההתיישנות ומשכך נדחתה הבקשה בנושא זה. גם בר"ע על החלטתו נדחתה. אף אני מקבלת את קביעתו של כבוד השופט מאור וקובעת כי במועד הגשת התביעה – עילת התביעה לא התיישנה.

34. אציין כי אכן החלטת כבוד השופט מאור הייתה החלטת ביניים, ואולם בדיון שהתקיים לגופו של עניין הצדדים לא הביאו נתונים חדשים שיש להתייחס אליהם. אין חולק כי הנתבעת 2 שלחה לתובעים מכתב ביום 25.5.05 המפרט מספר ליקויים, הליקוי המרכזי הנוגע לנפילת אריחים אינו מופיע, מכאן צודקים התובעים כי על פניו נראה כי במועד זה הליקוי המרכזי המופיע בחוות דעת המומחה מטעם התובעים לא היה ידוע להם, ולפיכך הואיל והתביעה הוגשה פחות משבע שנים לאחר מכתב זה הרי התביעה לא התיישנה. אציין רק כי הנתבעת 3 טוענת בנוגע למועד הגשת כתב התביעה המתוקן. אפילו הנתבעת 3 צודקת כי העילה כלפיה הובאה רק בהגשת כתב התביעה המתוקן, אין בכך כל רבותא הואיל ולעניין ההתיישנות יש להידרש למועד כתב התביעה המקורי בתיק זה. לאור כך אני סבורה כי התביעה לא התיישנה.

35. מתוך הראיות, במישור העובדתי לנושא התיישנות התביעה לגבי רכיב חיפויי הקיר, לא ניתן לטעון כי הנתבעות לא היו מודעות לליקוי זה חרף המצאת חוות דעת מומחה התובעים לידיהם בשלב מאוחר (בשנת 2011), שכן בשנת 2010 בוצעו עבודות חיזוק ועיגון של לוחות האבן בחיפוי מעטפת חיצונית בבניין (ראה סעיף הממצאים בעמ' 54 לחוות דעת המומחה מטעם בימ"ש). אני סבורה כי בשל כך, בין היתר, לא ניתן לקבוע שלעניין רכיב זה עילת התביעה התיישנה, הגם שעולה מכך כי העבודות שבוצעו ברכוש המשותף לא הסתיימו במועד מסירת החזקה בדירות וברכוש המשותף לידי התובעים, והנתבעות המשיכו לטפל בליקויים ברכוש המשותף. בנוסף, המדובר בליקוי אשר בתקופה הראשונה שעד להגשת התביעה בה נתגלו לקויים מינוריים בחיפויים אשר צוינו במסגרת חוות הדעת שנערכה מטעם התובעים, ולאחריה, כאשר אין בידי לקבוע את המועד המדויק בו החלה נשירת החיפויים, אך לאור הודעת התובעים מיום 19.08.2015 זו החלה בשנת 2015, מדובר בהיקף מהותי יותר של ליקויים בחיפויים המהווה מפגע בטיחותי, שהלך והחמיר עם הזמן עד למועד בו החלו ליפול חיפויי הקיר.

התובעים אמנם לא הביאו ראיות התומכות בכך שפנו אל הנתבעות בנושא ליקויי החיפויים קודם לשנת 2011, אז העבירו לידי הנתבעות את חוות דעת המומחה מטעמם שנערכה בשנת 2006, אך אני סבורה כי הפניה המאוחרת לנתבעות נעוצה בכך שהנתבעות ידעו על ליקוי זה וידיעה זו היא שהביאה אותם לבצע את עבודות החיזוק והעיגון בשנת 2010, עבודות אשר, כפי הנראה לא צלחו שכן בדיקת המומחה מטעם בית המשפט שנעשתה לאחר שנת 2010 העלתה שקיימים עדיין ליקויים בחיפויים וכן נשירת החיפויים, שהחלה, לכל המאוחר, בשנת 2015.

הליקויים בגין חיפויי הקיר הובאו לידיעת התובעים אמנם בשנת 2006, הוא מועד עריכת חוות הדעת מטעמם, אך הנתבעות פעלו לתיקון ליקוי זה בשנת 2010, תיקון אשר כאמור לא צלח. משכך, אני סבורה כי לעניין רכיב זה, הרי שהתובעים זכאים לחסות בצל הוראת הגילוי המאוחר הקבועה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

36. משכך, בענייננו, על פי הראיות בתיק, בפרשנות הוראות הדין וההלכה לחומרא, התובעים הגישו את תביעתם אמנם ב"רגע האחרון", אך בתוך תקופת ההתיישנות. לקולא, הרי שלתובעים נותרו עוד מספר שנים עד לתום תקופת ההתיישנות.

37. מכאן, הנני קובעת כי לא חלה התיישנות על התובענה.

38. למעלה מן הצורך, אציין כי נטיית בתי המשפט לאורך השנים הינה היא לפרש את חוקי ההתיישנות בצמצום על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש לברר את תביעתו. כבר מלפני שנים רבות נקבע כי גישה זו תואמת את זכותו החוקתית של תובע להביא עניינו בפני בית המשפט בלא שתפגע זכות זו בשל טענה דיונית. (ראו למשל דברי כב' השופט ח' כהן שלא נס לחם בע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני, פ"ד יט', 597 - 598). יפים לעניין זה גם דבר כב' השופט בך בע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים הכללית של העובדים בא"י, פ"ד לח'(3), 673, 678 בקבעו:
"מקובלת עליי הדעת, שהובעה לא פעם בבית משפט זה וכן בבתי המשפט באנגליה ובארצות הברית, לפיה יש לפרש את חוקי ההתיישנות ואת מצבם המשפטי של הצדדים באופן המונע את החלת ההתיישנות על המקרה העומד לדיון."

וכן דברי כב' השופט טירקל בע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב, פ"ד נד (2), 535 בקבעו:
"לפי הגישה המסורתית – שהיא, כמדומה, הגישה המקובלת – הזכות המהותית היא גבירתה של הזכות הדיונית, שהיא שפחתה ההולכת בעקבותיה ונכנעת לה. על גישה זאת קמו עוררים (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [24], בעמ' 12-17, 18). אולם, תהיה אשר תהיה השקפתנו על הסוגיה, סבורני כי בדרך-כלל, כאשר נשקל הערך של בירור האמת מול החסינות שבעל-דין יכול לרכוש לעצמו שלא להידרש לתובענה, יש להעדיף את בירור האמת".

טענות היעדר עילה, היעדר יריבות ושיהוי;

39. הצד השלישי טען להעדר יריבות בינו לבין התובעים, וכן טענה להעדר עילת תביעה כנגדו, שכן אין בינו לבין התובעים הסכם כלשהו.

אינני מקבלת טענה זו. אמנם, חלק מעילות התביעה מבוססות על דיני החוזים, אך בצדן גם עילות תביעה נזיקיות, שאינן מחייבות קיומה של מערכת יחסים חוזית בין התובעים לצד השלישי. אין מחלוקת כי הצד השלישי הוא זה שביצע את בניית המבנה בפועל, ולכן קיימת נגדו עילת תביעה ישירה וגם עקיפה, מכוח הודעת צד ג' שנשלחה אליו על ידי הנתבעות 1 ו-2.

40. בנוסף, אינני מקבלת את טענת השיהוי שהועלתה בשל הגשת התביעה סמוך מאוד למועד התיישנותה.

חלוף תקופת הבדק הקבועה בחוק ופקיעת האחריות משמעותה העדר חזקה ראייתית לעניין האחריות לליקויים, ובהעדרה של חזקה ראייתית, חוזרים אנו לכללי הראיות במשפט אזרחי לפיהם התובעים נדרשים להוכיח את אחריותן של הנתבעות, במאזן הסתברויות.

לעניין טענת השיהוי, נראה כי טענה זו נטענה מן הפה אל החוץ, כאשר הנתבעות והצד השלישי לא עשו כל מאמץ להוכיח כי נגרמו להם נזקים ראייתיים כלשהם או נזקים אחרים בגין השיהוי בהגשת התביעה. לפיכך אינני מוצאת לנכון לדון בטענה זו, מקום בו התביעה הוגשה אמנם בחלוף זמן, אך טרם התיישנות עילת התביעה.

40. הנתבעת 2, אשר מיוצגת ביחד עם הנתבעת 1 ואף הגישו הגנתן בצוותא, מציירת את התובעים כמי שהגישו את התביעה כנגדה בחוסר תום לב "ובמטרה להוסיף "כיס" נוסף לתביעה". אין בידי לקבל טענה זו.

מעיון בכתבי הטענות ומהדיונים שהתקיימו בתיק, התרשמתי כי לא מדובר בתובעים שרצו להתעשר על חשבון מי מהנתבעות או בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, אלא בתביעה שהוגשה כנגד מי שמכרו את הדירות לתובעים ומי שהתנהלו מולם כאחראים לתיקון הליקויים ולטיפול בתלונות, לרבות הנתבעת 2, כפי שעולה מהתכתובות שצורפו לכתב התביעה ולסיכומי התובעים.

42. הנתבעת 2 חתמה כערבה למילוי התחייבויות הנתבעת 1 במסגרת הסכם המכר לתובעים חזר דרור ומירב, החליפה תכתובות עם התובעים לעניין תיקון הליקויים, שלחה נציג מטעמה לביקור בבניין, נפגשה עם התובעים במשרדה לעניין התיקונים ברכוש המשותף, בא כוחה אישר קבלת בטוחות חוק המכר לידיו עם העתק לנתבעת 2 ועוד תכתובות שיש בהן להציג כלפי התובעים מצג לפיו היא והנתבעת 1 אחראיות ביחד ולחוד לתיקון הליקויים ולא לפנים משורת הדין או מטעמי נוחות בלבד, כטענת הנתבעת 2.

43. עם זאת דומני כי, למעט ביחס לתובעים 11 ו-12 (משפחת לזר), לגביהם הוצג חוזה מכר ועל גביו ערבות של הנתבעת 2, כשהנתבעת 2 אינה מכחישה חתימתה על ערבות זו, אין די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת 2 אחראית לליקויי הבנייה ביחס ליתר התובעים, שכן לא מכרה את הדירות לתובעים ואינה עונה על הגדרת המוכר על פי חוק המכר (דירות), בקשר למוכרים. הנתבעת 2 פעלה בצורה לא מובנת, לכאורה על פי טענותיה אין היא קשורה לנכס מושא התובענה. ברקע הדברים היה מכרז של מנהל מקרקעי ישראל (כשמו בזמנים הרלוונטיים), בו זכו הנתבעת 1 במקרקעין עליו נבנה הבניין מושא התובענה, ובמקרקעין אחר הנתבעת 2. המדובר בשתי חברות שונות, בעלות בעלי מניות שונים. לא ניתן הסבר מתקבל על הדעת מדוע הנתבעת 2 פונה לתובעים, וצורפו בעניים מספר התכתבויות, הנוגע לרכישה, ומברכת אותם על הצטרפותם למשפחת הרוכשים אם לנתבעת 2 אין כל קשר למקרקעין.

44. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי מעבר למכתבים אלה, הנתבעת 2 חתמה על הערבות לחיובי הנתבעת 1, אלא שב"כ התובעים לא טרח להפנות את ביהמ"ש לכתב ערבות כזה למעט ביחד לתובעים 11 ו-12, ואכן, מעיון בהסכמי המכר שצורפו עם חלק מהתובעים, הרי לא מצאתי כל התחייבות של הנתבעת 2 בהסכמים אלה, לרבות לא כתב ערבות, למעט מכתביה בהם היא מברכת את הרוכשים על רכישתם, מנהלת אתם תקשורת בנוגע לתיקונים, אלא ביחס לתובעים 11 ו-12 בלבד.

לאור כך, למעט ביחס למשפחת לזר, אין הנתבעת 2 חייבת מכוח התחייבויותיה החוזית באשר אין כל התחייבות כזו, והשאלה שבפניי האם היא חייבת מכוח מצג?

45. כעולה מהנספחים שצורפו לתצהיר נציג התובעים, הנתבעת 2 פנתה במכתבים שונים לרוכשים. המכתב שצורף לדוגמא נוסח באופן סטנדרטי ויש להניח כי הופנה מכתב זהה לכלל הרוכשים, למעשה לא נטען אחרת. וכך נכתב בריש למכתב: "משפחת בן סימון היקרה חברת י. פריצקר מודה לכם על שבחרתם לרכוש דירה בפרויקט קריית ביאליק בגבעת הרקפות..."

אין חולק כי הנתבעת 2 אינה חתומה על איזה מההסכמים שצורפו, למעט חתימתה כערבה להתחייבויות הנתבעת 1, על הסכם המכר של משפחת לזר (התובעים 11-12). הנתבעת 2 נימקה חתימתה על ערבות זו בבקשת אותם רוכשים לאור חוסר היכרותם עם המוכרת, היא הנתבעת 1.

הנתבעת 2 אינה חתומה על כל מסמך אחר שממנו ניתן להסיק התחייבות חוזית למעט מכתבים לדיירים הנוגעים ליצירת קשר, לביצוע תיקונים וכד'.

כפי שאבהיר להלן הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המצהירים וחקרו רק את המומחה מטעם ביהמ"ש, וחלק מהנושאים הקשורים במומחיות, לאור כך תצהירי הצדדים עומדים כמות שהם, ואין בידי לקבוע כממצא עובדתי שהנתבעת 2 הציגה את עצמה כמוכרת באופן שיוביל לחיובה בתשלום נזקי התובעים בשל ליקויים בביצוע בניית הדירות.

יותר מכך, הטענה כי הנתבעת 2 הינה היזם לא הוכחה בפניי, ולא הובאו לי ראיות לביסוס העניין.

46. לאור כך לא מצאתי לחייב את הנתבעת 2 בתביעה זו רק בשל הקשר שהיה לה עם הנתבעת 1, במיוחד כאשר טיב הקשר לא הובהר עד תום ועל פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים הנתבעת 2 לא התחייבה כלפי התובעים בהתחייבות כלשהי.

עם זאת אני סבורה כי לאור התנהלותה אין לחייב את התובעים בתשלום הוצאות בגין תביעה זו הואיל והערפול ביחס לזהות המוכר ולתפקידה של הנתבעת 2 בפרויקט נבע מהתנהלותה היא.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט;

47. ביהמ"ש מינה את המומחה לאחר קבלת חוות דעת הצדדים. המומחה נתן את חוות דעתו וזומן לחקירה. ביום, 25.11.18 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על חקירת חלק העדים מבלי להודות בטענות הצדדים. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 25.11.18 עמוד 22 שורות 17-20). בסופו של דבר בהסכמת הצדדים נחקרו רק מר ביטן מטעם מכון התקנים ורק המומחה מטעם ביהמ"ש. לנוכח עדותו של המומחה כפי שיבואר להלן לא היה צורך בעדים האחרים שפורטו באותה הסכמה.

ההחלטה אם למנות מומחה מטעם בית משפט שלא בהסכמת בעלי הדין או מי מהם, מסורה לשיקול דעתו של בית משפט לפי תקנה 130 לתקסד"א וזאת בכל עת ולאחר שניתנת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בעניין.

במקרה דנן, מצא לנכון כב' השופט עודד מאור, למנות שלא בהסכמת התובעים, מכח סמכותו שבדין, מומחה מטעמו, כשתפקידו של המומחה לסייע לבימ"ש להגיע להכרעה נכונה בעניין המשלב נושא הדורש מומחיות.
לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, הצדדים מימשו את זכותם לשאול את המומחה שאלות הבהרה ולחקור את המומחה לפי התקנות.

48. אמנם המומחה מטעם ביהמ"ש לא מונה בהסכמת הצדדים, ואולם הוסכם כי רק חקירתו תישמע, ומשכך למעשה בפועל בפני ביהמ"ש מונחת חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כשחוות הדעת האחרות, לטעמי אין לתת להן משקל ממשי, למעט אם יוכח פניי בעניין זה או אחר נושא קונקרטי.

49. אין צורך להכביר מילים בעניין החשיבות של חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, הדעת נותנת כי ביהמ"ש לא בנטל יסטה מחוות דעתו, אלא אם יהיה נימוק ענייני לעשות כן, והדבר ברור, ביהמ"ש סומך על המומחה מטעמו שאינו ניזון מהצדדים ומשמש כידו הארוכה. (בעניין החשיבות של חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש ראה

50. הצד השלישי חולק על האמור בחוות דעת המומחה, וטוען כי חוות הדעת אינה אמינה, אינה ראויה ולא ניתן להסתמך עליה שכן נעשתה ללא ביצוע בדיקות. בנוסף, הועלתה טענה כל יחסי קרבה לא ברורים בין המומחה לבין ב"כ התובעים. טענה בעלמא אשר איננה נתמכת בראיות.
הצד השלישי ציין בסיכומיו מספר דוגמאות אשר לדידו תומכות בטענותיו כלפי המומחה וחוות דעתו, כאשר מרבית המחלוקת סובבת סביב סוגיית חיפויי החוץ בבניין, כאשר לטענת הצד השלישי לא הוכח שבוצע בניגוד לתקנים שחלו במועד הבנייה שכן לא היה קיים תקן במועד זה.

51. בעניינו, למעט ברמיזה בסיכומי הצד השלישי, לא נטענה בפה מלא כל טענה של תרמית, השפעה בלתי הולמת או חוסר תום לב של המומחה. לאחר עיון בחוות הדעת בתשובות ההבהרה מטעמו של המומחה לשאלות הבהרה, אשר הופנו אליו מטעם הנתבעות, לאחר שמיעת עדותו של המומחה על חוות הדעת, שוכנעתי כי המקרה שבענייננו אינו נמנה מבין המקרים החריגים בהם יש לסטות מחוות הדעת או מחלקה ומצאתי לקבלה במלואה בהתאם לסכומים אשר פורטו במכתבו של המומחה מיום 02.01.2019 ובעדותו מיום 24.02.2019.

52. התרשמתי כי המדובר בחוות דעת מנומקת ואובייקטיבית, אשר כאמור בה, הוגשה ע"י מר בס לאחר ביקור בנכס בליווי מומחה מטעם התובעים נציג הנתבעת 1 ומומחה מטעם הצד השלישי, תוך התייחסות לחוות הדעת מטעם הצדדים ולסוגיות שבמחלוקת. ניתן לראות כי במסגרת תשובות ההבהרה לשאלות הצד השלישי וכן תשובותיו בחקירתו לשאלות באי כוח הצדדים, ענה מר בס על השאלות בצורה מפורטת ומקצועית תוך שימת דגש לסוגיית חיפויי הבניין ולחלוקת האחריות בין הנתבעות לבין הצד השלישי. אם נעיין בחוות הדעת נמצא כי המומחה לא קיבל את מלוא טענות התובעים כמקשה אחת, אלא ברר כל טענה לגופו של עניין ונתן לכל אחת מטענות התובעים את המשקל הראוי ואת ההתייחסות הראויה בחלקן קיבל ובחלקן דחה.

53. קצפה של הנתבעת 3 בנושא המומחה יצא בשל חוות דעתו הנוגעת לחיפוי האבן.
את חוות דעתו הראשונה נתן המומחה ביום 11.11.13.
במסגרת חוות דעת זו בעמוד 54 קבע:
"ב. לבצע בדיקות מעבדה מוסמכת לאבן הקיימת בכל הנוגע ל:
ב.1 בדיקות חוזק הידבקות אבן החיפוי והתשתית.
ב.2 בדיקת ספיגות של אבן החיפוי.
רק לאחר קבלת תוצאות לבדיקות שלעיל ניתן להתייחס לתיקונים הנדרשים אם בכלל בכל מעטפת הבניין בעל הנוגע לקירות שבוצעו בשיטת הקרומים."

54. לאור חוות דעת זו וממצאיה הנוגעים לצורך בקבלת בדיקות של מכון התקנים בנוגע לבדיקות שונות הקשורות לחוזק ההידבקות, הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 15.6.14 כי המומחה יפנה למכון התקנים לביצוע בדיקות שונות.
בדיקות המכון לתקנים הושלמו ביום 26.2.17 ומכתב למומחה יצא ביום 23.7.17, והמומחה הגיש חוות דעת משלימה ביום לתיק 29.8.17.

בחוות הדעת המשלימה, קבע המומחה כי מערכת ההדבקה בחלקה הגדול לא עומדת בדרישות התקן, כי המדובר בבניין שהחיפוי בו מסוכן ויכול לנשור, ומשכך קיימת דחיפות בביצוע העבודות. (ראה חוות דעתו המשלימה של המומחה בעמוד 3 סעיף ב' להמלצות).

לאור כך קבע כי תיקון הליקוי באבן החיפוי עומד על הסך של כ-1.5 מיליון ₪ או בחלופה צנועה יותר מעל 600,000 ₪.

55. ב"כ הנתבעת 3 חקרה באריכות את המומחה ובחקירתה הסתבר כי מסקנתו של המומחה בנוגע למסוכנות ולדרישה לביצוע העבודות באבן החיפוי, נבעה מקריאה לא מדויקת של עמדת מכון התקנים, המומחה סבר כי בבדיקת מכון התקנים עלה כי אבני חיפוי נשרו מהבניין.

מחקירתו עלה כי בנושא החיפוי קיימים שני עניינים שונים, הראשון נוגע לחיפוי באמצעות הדבקה, והשני נוגע לחיפוי בשיטה המתועשת. בנושא החיפוי בשיטה המתועשת קבע שאין למעשה צורך בתיקון למעט תיקונים אסתטיים אותם חישוב בחוות דעתו וביחס לחיפוי האבן שנעשה בהדבקה, קבע כי יש לבצע סילר. לכתחילה סבר המומחה כי בשיטת החיפוי המתועשת נפלו אבנים, ומשכך סבר כי המדובר במבנה מסוכן, ואז הסתבר, ועל כך אין חולק, כי נציג מכון התקנים הבהיר שנפילת האבנים נבעה מפעולת אנשי מכון התקנים שהוציאו אבנים מהקיר באמצעות קונגו על מנת לבדוק אותם (ראה עדותו של מר ביטן מיום 25.11.18 עמוד 24 שורות 19-21).

56. כתוצאה מכך נשאל המומחה מר בס שאלות רבות בעניין ולבסוף השיב:

"אחרי ששמעת את החקירה וראית המחלוקת ואת הניואנסים, אתה יכול לומר לגבי נושא חיפוי האבן מה קו התחתון של המסקנה שלך?
ת. לא הייתי בחקירת מכון התקנים בהנחה שהאבנים נפלו מהקונגו אני חוזר בי צעד אחד אחורה ולעניות דעתי כל השיטה המתועשת עשויה חלק מהקריטריונים שעומדים בחיפוי אבן היא שהאבן לא נושרת מעוגנת או מודבקת בצורה יציבה לרקע הקיר. לא ראיתי בביקורים פגם ליקוי בשיטה המתועשת לכן לסיכום אני חשוב בשיטה המתועשת אין צורך בתיקון או בטפול מסוים ובשיטה ההדבקה, אני מחזק את מה שכתבתי בחוו"ד קודמות שצריך לטפל ב- 3 האלמנטים שאמרתי, ראשי ברגים אסתטיים במקומות שלא עשו ברגים לשים ברגים וסילר. בורג אחד בערך בלי פיגום סדר גודל 25 ₪ וצריך 2 ברגים על אריח." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 25.11.18 עמוד 29 שורות 19-22).

57. למעשה הסתבר כי בנוגע לחיפוי אבן באמצעות הדבקה כל שיש לעשות הוא סילר אלא שהמומחה נתן הערכה ולא בדק מהי הכמות המדויקת, וכך הוא אומר בחקירתו:

"אתה אומר צריך היכן שהיתה הדבקה לעשות סילר
ת. סילר וגם חיזוק. בשיטת ההדבקה 3 דברים צריך לעשות: 1, במקומות שחיזקו עם ברגים ביקשתי לשים פקקים על ראש הבורג מבחינה אסתטית. 2, במקומות שלא עשו חיזוק צריך בורג או שניים כגודל האבן 3, אחרי שעשו את א' וב' לעשות סילר על כל שיטת ההדבקה. עכשיו אני לא יכול לעשות את התחשיב של הדבר הזה אוכל להמציא לביהמ"ש אני חוזר עד סוף דצמבר חזרה ארצה." (ששם, עמוד 32 שורות 13-18)

58. לאור כך התבקש המומחה לערוך תחשיב על יסוד התיקונים הללו, והגיש ביום 6.1.19 חישוב על פי מסקנתו את התיקונים שיש לבצע בחיפוי האבן בשיטת ההדבקה, וזאת לאור הממצאים של מכון התקנים.

59. הואיל והמומחה לא נכח בשטח בעת בדיקת מכון התקנים, וחוות דעתו המשלימה בנוגע לחיפוי הייתה מבוססת על מידע שגוי, סברה ב"כ הנתבעת 3 כי יש לדחות את מסקנותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש. אינני סבורה כך, אפילו טעה המומחה, בחקירתו הבהיר את העניין ותיקן את הטעון תיקון. בנסיבות העניין ולאור ההלכות הידועות והואיל ולאחר חקירת המומחה בשנית לאור השלמת חוות דעתו, לא נמצא כי יש טעות במסקנותיו אני סבורה כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש. אדגיש רק כי כאשר מומחה מאשר כי טעה, מתקן את טעותו ונותן חוות דעת, לא רק שאין בכך כדי לפגוע באמינותו בעיני ביהמ"ש, אלא להיפך ביהמ"ש רואה בכך התנהלות ראויה של המומחה.

60. מסקנתי היא כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה.

תוספת בגין תיקון באמצעות קבלן מזדמן;

61. ככלל, אחראיות הנתבעות כמוכר לפי חוק המכר (דירות) לתיקון כל פגם ואי התאמה הנופלת בממכר. הזכות לתיקון אינה זכות מוחלטת, אלא בית המשפט נדרש לפי נסיבות המקרה לבחון האם לאפשר למוכר לתקן בעצמו את הליקויים שנתגלו בדירה, או שמא יש לחייבו בפיצויים, (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, [פורסם במאגרים], 28.2.05).

מעיון בחוות דעת המומחה ובשאלות ההבהרה, נלמד כי המומחה קבע שבמידה ותיקון הליקויים יבוצע על ידי התובעים, יש להוסיף 20% לעלות התיקונים בגין ביצוע על ידי קבלן מזדמן (ראה הערה ב' למכתב המומחה מיום 02.01.2019).

62. בעניין זה אני סבורה כי אין להשית על הנתבעות תוספת זו. אין חולק כי התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות, וכי בזמנים הרלוונטיים הנתבעות ו/או מי מהן הביעו נכונות לביצוע תיקונים שונים. עיון בתצהיר התובעים יגלה כי הטענות בעניין הפנייה לנתבעות הינן לקוניות, אין כל פירוט מתי נעשו הפניות, מדוע המתינו התובעים שעה כה ארוכה בעניין התיקונים. לא פורט בתצהיר מאומה בעניין פרק הזמן שחלף, האם היה קשר עם הנתבעות ו/או עם מי מהן, האם הנתבעות הגיעו לבצע תיקונים?

63. אני סבורה כי לאחר שנים כה ארוכות ממועד שהנתבעות קיבלו במכתב על עצמן את הצורך לבצע את התיקונים הנדרשים, הרי לא ראיתי כי נעשה מאמץ לאפשר להם לבצע את התיקונים, ולטעמי לנוכח הנסיבות של תיק זה, היקף התיקונים, השהות בהגשת התובענה וחלוף הזמן, העובדה שעל פי המכתבים הנתבעות היו מוכנות לבצע את התיקונים, העדר טיעונים עובדתיים בתצהיר התובעים כל אלה מובילים אותי למסקנה שהגם ואין מקום להורות על ביצוע התיקונים על ידי הנתבעות ו/או מי מהן, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעות בתשלום תוספת בגין קבלן מזדמן.

לאור כך אני דוחה את הבקשה לתוספת בגין קבלן מזדמן.

הסכומים;

64. בחוות דעתו קבע המומחה סכומים שונים הדרושים לביצוע התיקונים, ותיקן והשלים השלמות שונות, ועוד הוסיף המומחה סכומים שונים במענה לשאלות הצדדים, לרבות בעקבות בדיקות שבוצעו על ידי מכון התקנים בהסכמת הצדדים להליך.

65. לאחר מקרא סיכומי הצדדים ניתן לקבוע כי המומחה קבע:

א. בגין ליקויי הבניה (לא כולל ליקויי אלומיניום וחיפוי אבן) – סך של 229,460 ₪ (נכון ליום 11.11.2013).
ב. הפחתת עלויות – סך של 49,000 ₪. (פרוטוקול הדיון מיום 25.11.18 עמוד 27 שורות 1-4, וכן החישוב שנערך על ידו המסכם את ההפחתות).
ג. בגין חיזוק חיפויי אבן (כולל התקנת פקקי אבן ועבודות סנפלינג) – סך של 151,749 ₪. (חישוב על פי חוות דעת המשלימה מיום 2.1.19 הוגש ביום 6.1.19)
ד. בגין שיקום הגינה – סך של 20,000 ₪. (פרוטוקול הדיון מיום 24.2.19 עמוד 46 שורה 3).
ה. עלות הקמת במת הרמה בסכום של 3,300 ₪ (פרוטוקול הדיון מיום 24.2.19 עמוד 45 שורה 31).
ו. בגין פיקוח על ביצוע תיקונים יש להוסיף 10%.
ז. מע"מ – כנגד חשבונית מס.

לסכומים הנקובים בסעיפים א' ו-ב' יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.11.13.
לסכומים הנקובים בסעיפים ג', ד,' ו-ה' יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.11.18.

חלוקת האחריות בין הנתבעות;

66. לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעות, בהתחשב בכך שהנתבעת 1 היא המוכרת דירות בפרויקט ואת עבודות הבניה ביצע מטעמה הצד השלישי (הנתבעת 3), הרי שכלפי התובעים, ליקויי בניה נמצאים באחריות הנתבעת 1, וכלפי התובעים 11 ו-12, באחריות הנתבעות 1 ו-2. בעניין זה אציין כי הנתבעת 3 טענה כי לא הוכחה עילת התביעה כנגדה. אבהיר רק כי אין חולק שהנתבעת 3 היא שביצעה את הבנייה ומשנמצאו ליקויים וטענת ההתיישנות נדחתה, הרי האחריות מונחת לפתחה של הנתבעת 3.

67. מכיוון שהצד השלישי הוא שביצע את עבודות הבניה בפועל, במסגרת היחסים בין הצד השלישי (מקבל ההודעה לצד ג' מטעם הנתבעות) לבין הנתבעות 1-2 (שולחות ההודעה לצד ג) חייב הצד השלישי לשפות את הנתבעות על כל סכום שיחויבו לשלם לתובעים בגין ליקויי בניה.

68. אציין כי הנתבעות והצד השלישי העלו טענות באשר לפסק בורר שניתן בבוררות ביניהן בקשר לליקויי בניה בפרוי קט במסגרתו נבנה הבניין. בעוד הנתבעות 1 ו-2 צרפו חלקים מתוך פסק הבורר, הצד השלישי צירף פסק דין של בית משפט מחוזי ופסק דין של המשפט העליון שדינו בסוגיות מתוך פסק הבורר האמור.
הנתבעות לא צירפו את פסק הבורר במלואו ואף לא הרחיבו בנושא זה והאם דירות התובעים היו כלולות בהליכים אלו, כך שלא ניתן להשליך מכך על ענייננו.

69. שני ליקויים מהותיים נטען ביחס אליהם כי מדובר בתיקוני תכנון ולא ביצוע, הראשון נוגע לנושא הפודסט, והכוונה לרוחב במדרגות. לא הייתה מחלוקת על קיומו של הליקוי, אלא המחלוקת נגעה לשאלה מי אחראי לליקוי זה. המומחה בחוות דעתו ובעדותו ביום 24.02.2019 קבע כי ליקויי הבניה בגינן זכאים התובעים לפיצוי הם ליקויי ביצוע, למעט לעניין הליקוי המפורט בסעיף 5.10.3 לחוות הדעת מיום 11.11.2013, לגביו קבע בתחילה המומחה כי עלות תיקון זה מוטלת 50% על הנתבעות ו-50% על הצד השלישי (ראה תשובות המומחה מיום 02.02.2014 לשאלות הבהרה מטעם ב"כ הנתבעות 1-2). המומחה תיקן את חוות דעתו, וכך בחקירתו מיום 24.02.2019, קבע כי המדובר בליקוי ביצוע (ראה פרוטוקול דיון מיום 24.02.2019 עמוד 42 שורות 1-4, עמוד 45 שורות 6-8). המומחה בחקירתו הסביר כי הנתבעת 3 מבלבלת בין המידות שנקבעו בתכנית לבין המדידה שנעשתה על ידו במסגרת בדיקותיו. לדבריו המידות בתכנית הן בהתאם לתקן ואילו בבדיקה שנעשתה על ידו נמדד אורך הפודסט והסתבר כי הוא קטן מהנדרש, ולכן המדובר בליקוי ביצועי ולא תכנוני.

נושא מהותי נוסף במחלוקת היה סעיף 6.4 הנוגע לשיפועים. המומחה הסביר כי ניתן לבצע תיקון לשיפועים אלה בדרך של ביטול הפתחים (ראה חוות דעתו בסעיף 6.4 עמוד 48). הנתבעת טענה כי הואיל וניתן לתקן את הליקוי בדרך של תיקון השיפוע משמעותה כי המדובר בליקוי תכנוני, אלא שאין בידי לקבל טיעון זה. העובדה שאפשר לתקן ליקוי בביצוע באמצעות סגירת פתח לא מובילה למסקנה, שהליקוי היה בתכנון, המדובר בשיפוע של רצפה שמאפשר חדירת רטיבות. לאור כך, עצם העובדה שאפשר לסגור את הפתח ובכך למנוע כניסת רטיבות לא מחייבת כי לכתחילה היה מקום לבנות את הבניה בשיפועים שנעשו בפועל. השיפועים שנבנו הם הליקוי בביצוע.

משכך, מדובר בליקויי ביצוע ומשכך על הנתבעת 3 שהיא הצד השלישי לשפות את הנתבעות 1 ו-2.

עגמת נפש;

70. התובעים עתרו לקבל פיצוי בגין עגמת הנפש ממנה סבלו כתוצאה מהליקויים וכן מהמטרד העתידי שיהיה בביצוע עבודות תיקון הליקויים. על פי חוות הדעת המומחה, ניתן להתגורר במבנה במהלך ביצוע התיקונים, ועל כך לא חולקים התובעים.

71. בענייננו, מדובר בליקויים שנמצאו ברכוש המשותף. לכן, סביר להניח שאי הנוחות ועגמת הנפש שנגרמו לתובעים קטנות ביחס למקרים בהם הליקויים מצויים בדירת המגורים עצמה. מכאן, שאין לגזור גזירה שווה מסכומי פיצוי שנקבעו בפסיקה בגין עוגמת נפש בשל ליקויים בדירת מגורים, לשיעור הפיצוי במקרה של ליקויים ברכוש המשותף.

72. מנגד, אין ספק כי נגרמה לתובעים אי נוחות מקיומם של הליקויים ואי ההתאמות ונגרמה להם עוגמת נפש בשל כך, וכן לאור התנהלות הנתבעות והצד השלישי ועבודות התיקונים הצפויות להתבצע במבנה.

73. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה ועיינתי בפסיקה שהוזכרה על ידם, אני סבורה שאין לחייב את הנתבעות בתשלום עוגמת נפש, התובעים המתינו שנים ארוכות בטרם הגישו את התביעה, התובעים למעשה השלימו במשך שנים עם המצב ומשכך אינני סבורה כי כעת לאחר שהתביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות, לטעמי כחודש בטרם התיישנות התביעה, (ממועד מכתב הנתבעות ועד למועד הגשת התביעה), יש מקום לחייב בעגמת נפש שהינו פיצוי שמונח תמיד בשיקול דעתו של ביהמ"ש ובנסיבות התיק הזה לא מצאתי כי ראוי לחייב בגין רכיב זה.

הוצאות ושכ"ט עו"ד;

74. הנתבעות טוענות כי הואיל והיו נכונות לבצע את התיקונים ולנוכח הפער שבין חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים (שאינו הסכום שנתבע על ידי התובעים) לבין הסכומים שקבע המומחה מטעם בית המשפט, אזי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעים.

אני סבורה כי בנסיבות המקרה יש לפסוק הוצאות לטובת התובעים שכן על אף ההפרש שבין סכום חוות דעת התובעים לסכום חוות דעת המומחה, הרי שמדובר בתביעה מוצדקת שבסופו של יום התקבלה. לאור כך אני מחייבת בתשלום הוצאות בסכום של 26,000 ₪ כמבוקש.

75. בנוסף, התובעים זכאים לקבלת שכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪.

סוף דבר;

76. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

א. בגין ליקויי הבניה סך של 427,552 ₪, מתוכו סך של 180,460 ₪ ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.11.2013 והיתרה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.11.18.
ב. בגין הוצאות סך של 26,000 ₪.
ג. בגין שכ"ט עו"ד סך של 40,000 ₪.

77. ביחס לתובעים 11 ו-12 (דרור ומירב לזר) אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם את הסכומים המפורטים לעיל, בהתאם לחלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף.

78. הסכומים שפורטו בסעיפים קטנים ב' ו-ג' ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פס"ד זה ועד למועד התשלום בפועל.

79. אני מחייבת את הצד השלישי לשפות את שולחות ההודעה לצד ג', הנתבעות 1 ו-2, בסכום שישולם על ידן.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.