הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21426-03-17

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעת:

ארט מובייל (שותפות) 558193892

נגד

הנתבע:

רפאל (רפי) סייפרס

פסק דין
זוהי תביעה כספית על סך 406,600 ₪.
רקע ותמצית טענות הצדדים-
התובעת היא שותפות , העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של חלקי חילוף למכשירי טלפון ניידים. השותפים בתובעת הם האחים איגור ואדי אברמוב (להלן: "איגור" ו- "אדי", בהתאמה).
הנתבע היה הבעלים של מעבדה לתיקון מכשירי טלפון ניידים , ולימים כאשר המעבדה נסגרה, עסק במתן שירות תיקונים ל מכשירי טלפון ניידים .
בין התובעת, באמצעות איגור, לבין הנתבע, שררו יחסים של ספק-לקוח לאורך מספר שנים, במסגרתם רכש הנתבע מהתובעת חלקי חילוף.
הנתבע טוען כי איגור אשר היה מודע לקשריו בענף, פנה אליו בשלב מסוים, בבקשה שישיג לו עסקאות לרכישת מכשירי טלפון ניידים במחירים אטרקטיביים. איגור טוען מנגד, כי היה זה הנתבע שפנה אליו בהצעה. אולם, אין מחלוקת כי בחודש ינואר 2017, ביצעה התובעת רכישות של מכשירי טלפון ניידים באמצעות איגור ושילמה תמורתם במזומן ומראש.
התביעה הוגשה בגין טענת התובעת לפיה, לא סיפק הנתבע מכשירים בשווי של 386,600 ₪, אף שתמורתם שולמה. הנתבע כופר בטענות התובעת הן לעניין היקף העסקאות והן כי לא סיפק לתובעת את מלוא המכשירים שהוזמנו. לטענתו, הוא תיווך בעסקאות בין התובעת לחברת סים דור אחזקות בע"מ (להלן: "סים דור"), וההזמנות סופקו לתובעת במלואן.
לגרסת התובעת, בעסקה הראשונה אכן סופקו המכשירים שהוזמנו במלואם, אולם הנתבע לא מסר לתובעת חשבונית מס כדין והתחייב למסור את החשבונית החסרה. בעסקה השנייה, הזמינה התובעת לטענתה, מכשירים בסך של 210,000 ₪ ושילמה את תמורתם במזומן. הנתבע סיפק חלק מההזמנה ונותר חוסר בסך 23,100 ₪. הנתבע טען כי מדובר בחוסר מלאי אצל הספק וש כנע את איגור לבצע הזמנה נוספת בסך 140,000 ₪. גם הזמנה זו לא סופקה במלואה ונותר חוסר בסך 38,500 ₪. לאחר מכן ביצע איגור הזמנה נוספת בסך 152,000 ₪. מתוך ההזמנה זו נותר חוסר בסך 135,000 ₪. התובעת טוענת כי במעמד הזמנה זו, מסרה לנתבע המחא ה לביטחון על החלק על סך 220,000 ₪, לצורך הזמנה עתידית. התובעת טוענת כי הנתבע, בחריגה מהרשאת המושך, מילא את הפרטים בהמחאה . התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע, תוך ניצול האמון והיכרות רבת השנים עם איגור, ביקש הלוואה על סך 15,000 ₪ ותשלום הפרשי מע"מ על סך 2400 ₪ (אף שלא מסר לתובעת חשבוניות) וכן קיזוז הנחה בסך 600 ₪, סכומים אלה נמסרו לנתבע. לטענת התובעת הנתבע שכנע את איגור, לבצע הזמנה נוספת על סך 300,000 ₪. מהזמנה זו נותר חוסר של 190,000 ₪. התובעת מוסיפה כי הזמינה מהנתבע מכשיר טלוויזיה בעלות של 2000 ₪, אולם הנתבע לא סיפק את הסחורה. התובעת טוענת כי במצטבר נותר הנתבע חייב סך של 406,600 ₪.
התובעת טוענת כי איגור פנה לסים דור והתברר לו שהנתבע הזמין בפועל כמות קטנה יותר של מכשירים במחירי שוק, וככל הנראה מכר אותם במקביל למספר לקוחות, כך שכל לקוח קיבל חלק קטן מהזמנתו . התובעת טוענת כי הנתבע הינו נוכל אשר הוציא ממנה כספים בדרכי רמיה.
לטענת התובעת הסתבר, כי סים דור הוציאה חשבונית על שם התובעת , בסך העולה על 900,000 ₪, אף שבין התובעת לסים דור לא היה כל קשר ישיר.
הנתבע טוען מנגד, כי אינו חב לתובעת מאומה. לטענתו, ביצע מספר עסקאות בהן תיווך בין התובעת לבין סים דור. בגין כל הכספים שנמסרו לו על ידי התובעת, סופקו מכשירי הטלפון במלואם . במקרה שהיה חוסר במלאי אצל סים דור במועד מסוים, בוצעו השלמות לאחר מכן. סכומי העסקאות אינם זכורים לו, אולם היקף העסקאות לא הי ה בסכומים ה נטענים ע"י התובעת. הנתבע מוסיף וטוען כי בגין כל רכישה נמסרה לתובעת חשבונית מס כדין אשר הוצאה על ידי סים דור.
הנתבע טוען כי סים דור דרשה כתנאי לביצוע ההזמנות המחאה לביטחון. לימים התברר כי סים דור הפקידה את ההמחאה מבלי שהייתה לה הרשאה לעשות כן, שכן כל הסחורה שהוזמנה שולמה במלואה.
יצוין, כי התובעת אינה כוללת בתביעתה את תמורת ההמחאה לביטחון , שכן התובעת ביטלה את ההמחאה וההמחאה לא נפרעה. איגור אישר בחקירתו הנגדית, כי המחאה אינה נכללת בתביעה "לגבי השיק אין לי טענות כרגע" (עמ' 35 ש' 21). לשאלת ביהמ"ש, השיב, כי סים דור לא הגישה כל תביעה בגין ההמחאה (עמ' 35 ש' 11-15).
הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של איגור ואדי, וכן תצהיריהם של רופט ד נילוב- עובד לשעבר בתובעת (להלן: "רופט"), מיכאל גגולשווילי- מכר של איגור ואדי (להלן: "מיכאל"), יעקב יעקבוב- עבד אצל התובעת (להלן: "יעקובוב"), וביזר סרהנג- לקוח של התובעת (להלן: "ביזר"). לתצהירו של איגור צורפו בין היתר תמלילים של הודעות קוליות מאפליקציית ה- WhatsApp שמקורן עפ"י הנטען, במכשיר הטלפון של איגור (להלן: "התמלילים") ופתק לגביו נטען כי מהווה הודאה של הנתבע , בחוב על סך 82,000 ₪. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע.
בתמלילים אשר צורפו כאמור במסגרת תצהירי העדות הראשית, לא צוינו מועדי משלוח ההודעות והתובעת אף לא צירפה את קבצי השמע עצמם. במהלך ההוכחות הודיע ב"כ התובעת כי יצרף את ההקלטות (עמ' 50 ש' 6). אולם ההקלטות לא הוגשו.
בסיום שלב ההוכחות, הגישה התובעת בקשה להוספת תאריכי ההודעות לתמלילים. במאמר מוסגר יוער, כי במסגרת בקשה זו לא התבקש צירוף ההקלטות. בהחלטה מיום 20/2/2020 נדחתה הבקשה. נקבע כי התובעת לא הראתה כי מתקיימים במקרה זה , המבחנים המאפשרים הוספת ראיה נוספת בשלב מתקדם זה של הדיון.
דיון והכרעה
הנתבע שימש כמתווך בעסקאות בהן רכשה התובעת מכשירי טלפון ניידים. אין מחלוקת כי התובעת באמצעות איגור, מסרה לנתבע סכומי כסף מראש ובמזומן והנתבע סיפק לתובעת מכשירי טלפון ניידים. הנתבע כופר בהיקף הסכומים הנטע נים ע"י התובעת וטוען כי כל המכשירים שנרכשו ע"י התובעת, סופקו.
דין טענת התובעת, אשר נטענה לראשונה בסיכומים, ולפיה טענות הנתבע הינן בגדר הודאה והדחה –להידחות. טענת הגנה היא בגדר טענת הודאה והדחה, היינו "כן-אבל", אם מודה הנתבע בכל העובדות הנטענות על ידי התובע, כשבצדה של אותה הודאה טענות המפקיעות את זכותו של התובע, כדברי כב' השופט זוסמן בע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מלה פ"ד כרך ט"ז (2) 1000; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 321- 320; ע"א 777/80 - קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן ו-3 אח' פ"ד לח(2), 143 ,עמ' 145-146; רע"א 3592/01 - עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב פ"ד נה(5), 193 ). בענייננו כאמור, כופר הנתבע בהיקף ההזמנות בסכומים הנטענים ע"י התובעת ובחוסרים הנטענים .
אין בראיות התובעת אסמכתא בכתב, להיקף העסקאות ואו להיקף החסרים הנטענים. למעט פתק (נספח א' לכתב התביעה).
התובעת טוענת להיקף עסקאות בסך מצטבר של כ-800,000 ₪, אשר כולן שולמו לטענתה במזומן. איגור טען בחקירתו הנגדית, כי הלכה למעשה, לא מדובר בסכום של 800,000 ₪ אלא ב- 210,000 ₪ בלבד (עמ' 29 ש' 5-6; עמ' 23 ש' 29-30; עמ' 26 ש' 22). לדבריו, התובעת מכרה את המכשירים שהנתבע סיפק ועשתה שימוש בכסף שהתקבל בגינם לעסקאות הבאות ( עמ' 24 ש' 28-32) לדבריו "אני מגלגל אותו כסף" (עמ' 26 ש' 25). אולם אף ביחס למקור הסכום הראשוני הנטען בסך 210,000 ₪ לא סיפק איגור הסבר . כאשר נשאל: "מאיפה יש לך כאלה סכומים במזומן בחודש אחד?" השיב תשובה סתמית: "יש לי אבא אמא, יש לי חשבון שלי פרטי".
התובעת אינה עוסקת במכירת מכשירי טלפון ניידים. איגור בתצהירו מתאר את התובעת כמי שעוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של חלקי חילוף לטלפונים ניידים (סע' 3 לתצהירו של איגור). בחקירתו הנגדית טען איגור כי התובעת עסקה במכירת מכשירי ם "בקטנה" (עמ' 21 ש' 28). כאשר נשאל למה כוונתו השיב "..זה אומר שעיקר אני מתעסק בחלקים, לפעמים פעם בחודש אם מישהו מתקשר ומבקש להשיג 100, 200, 10 יחידות מכרתי את זה. לזה אני קורא בקטנה. לא שכל יום אני מוכר מכשירים, עסקאות לפי הצורך" (עמ' 22 ש' 2-5). ודוק' מדובר בתקופה של כחודש בלבד במהלכו בוצעו העסקאות הנטענות בהיקף הנטען (עמ' 16 ש' 9-10). איגור לא הציג נתונים לעניין היקף המכשירים שנמכרו, זהות הרוכשים מסמכי הנה"ח, מסמכי בנק על הפקדות והכל על מנת לתמוך את גרסתו לפיה , הכספים שהתקבלו מהמכירה שימשו את התובעת לעסקאות בהיקף של 800,000 ₪ במזומן , בפרק זמן כה קצר.
יתירה מכך, נשאלת גם השאלה, האם סביר, כי התובעת תמכור כמות כזו של מכשירי טלפון ניידים, בהיקפים הנטענים על ידה גם בהינתן החסרים. ניתן אף להביע תמיהה על כי התובעת המשיכה לבצע הזמנות בהיקפים הנטענים, אף שלטענתה לא קיבלה חשבוניות.
בניסיון להסביר את המקורות לסכום המצטבר של 800,000 ₪, אותו העביר לטענתו לנתבע במ הלך כחודש אחד במזומן, טען איגור בחקירתו הנגדית, כי בעסקאות שביצע עם הנתבע , היה לתובעת רווח בשיעור 25% , בניגוד לעסקאות הרגילות בהם שיעור הרווח עמד על 5% בלבד (עמ' 27 ש' 17-8; 21). אולם, לא הוצגה כל אסמכתא בראיות התובעת לתמיכה בטענות אלה.
אדי, אחיו של איגור נשאל בחקירתו הנגדית , מהיכן היה לשותפות סכום של 800,000 ₪ במזומן והשיב: "אני מביא כסף מאנשים ושם אותו בכספת. כל יום יש לי מכירה 40,000 ₪. לשאלת ביהמ"ש במזומן אנשים קונים יוצאים. שם בכספת מתקשר הנתבע אומר שצריך כסף אוספים כסף נותנים עוד" (עמ' 16 ש' 20-23). אדי טען כי בשוטף מופקד הכסף בבנק, אולם "במקרה הספציפי הזה לא הפקדתי" (עמ' 16 ש' 25). לציין, כי קודם לכן, עת נשאל, כמה כסף מחזיקה התובעת בכספת? השיב כי בדר"כ פחות מ-100,000 ₪ (עמ' 16 ש' 7-8).
לגרסה זו לא הציגה התובעת כל תשתית ראייתית. ניתן היה להציג מסמכי ם המעידים למצער, על היקף המכירות שביצעה התובעת באותו חודש . מדובר עפ"י הנטען בהיקפים גדולים. הלכה היא כי הימנעות התובע מהמצאת ראיות שאמורות להיות ברשותו ברגיל להוכחת תשלום, תיזקף לחובתו ( ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 660 (1991)). על מנת לשכנע ששיל מה סכומים חריגים שכאלו במזומן, היה על התובעת להמציא ראיות המעידות על משיכ ות סכומי כסף כה נכבדים בסמיכות זמנים, או על מקור אחר לסכומים אלה.
כאמור אין מחלוקת כי נמסרו לנתבע סכומי כסף במזומן. אולם על התובעת להוכיח את היקף הסכומים להם היא טוענת ולא הובאה כל ראיה זולת עדותו של איגור, להיקף הסכומים. אדי טען בחקירתו הנגדית, כי הוא לא מתעסק עם עסקאות במזומן (עמ' 13 ש' 31-32). לטענתו, נכח בשלוש עסקאות עם הנתבע וראה את הכסף, אולם אישר כי לא ספר את הכסף וכי על הסכומים , שמע מאיגור (עמ' 17 ש' 17; עמ' 21 ש' 1-9). יעקובוב אישר בחקירתו הנגדית כי לא ספר את הסכום אותו ציין בתצהירו (עמ' 9 ש' 20-21; 29-30). רופט טען בתצהירו, כי נכח כאשר איגור מסר לנתבע שקית ירוקה ובה 152,000 ₪ במזומן, אולם בחקירתו הנגדית אישר כי הסכום אינו מידיעתו האישית, אלא נמסר לו ע"י התובעת ו אישר כי לא ספר את הכסף (עמ' 11 ש' 22-23; 24-26; 31-32). גם באשר לסכום של 300,000 ₪ הנזכר בתצהירו, ציין העד כי שמע מאיגור. ביזר טען בתצהירו, כי ראה את איגור מוסר לנתבע סכום גדול במזומן, בדיעבד הסתבר לו שמדובר ב-140,000 ₪. ובחקירתו הנגדית אישר כי לא ספר את הכסף, אולם ראה את איגור סופר וכי להערכתו מדובר בערך 100,000 ₪ (עמ' 12). ביזר אף טען בתצהירו בכי מקרה אחר שוב ראה את הנתבע מקבל מאיגור סכום גדול ואדי אמר לו שמדובר ב-300,000 ₪. מהמקובץ עולה כי העדים אינם מעידים על היקף הסכומים מידיעתם האישית.
במכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, אין בעדותו של איגור בלבד, על מנת להרים את הנטל הנדרש לעניין היקף הסכומים אשר על פי הנטען נמסרו לנתבע במזומן, בוודאי כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין מעוניין.
גם על פי גרסת התובעת, הנתבע תיווך בינה לבין לסים דור , אשר הפסיקה עפ"י הנטען את פעילותה . איגור אישר את טענת הנתבע לפיה שימש הנתבע כמתווך בעסקאות בין התובעת לסים דור (סע' 5 לתצהיר הנתבע; עמ' 29 ש' 11-12; ש' 27). איגור נשאל מדוע לא פנה ישירות לסים דור "הוא אמר לך בהקלטות עשרות פעמים אני לא הרווחתי מכל זה שקל, עשיתי לך טובה, תיווכתי בינכם. למה לא הלכת ישירות לסים דור?" והשיב: "אני לא מבין. למה אני צריך ללכת? אני עושה עסק עם הבן אדם הזה, כולם בשוק הזה רק אומרים אני לא מרוויח אני עושה טובה, מאיפה אני יודע אם הוא מרוויח, הוא עושה מולי עסקה" (עמ' 29 ש' 17-21). ובהמשך נשאל: "למה אתה צריך מתווך?" והשיב: " הוא הביא אותו הוא גוזר קופון. זה ענין של כבוד. זה בדיוק עבודה של מתווך" (עמ' 29 ש' 26-27). כאשר נשאל אם ידוע לו מה עלה בגורל סים דור השיב : "שמעתי שקרה להם משהו והם סגרו וברחו".
איגור טען בתצהירו, שסים דור הוציאה חשבונית ע"ש התובעת בסכום מצרפי של 900,000 ₪ (סע' 36 לתצהירו) אולם לא הציג כל ראיה התומכת בגרסה זו (עמ' 40 ש' 6-13) .
הנטל להוכחת טענת תרמית הוא נטל כבד מזה הנדרש בתובענה אזרחית בד"כ ( עא 1206/16 חברת יהלומי סמואל - רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה (פורסם בנבו 9.10.18). מקום בו מועלית טענת תרמית, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו, לדוגמא, ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל , פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, סעיף 5 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן והאסמכתאות שם ([פורסם בנבו], 17.7.2003); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן ([פורסם בנבו], 3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מו(1) 589 (1986)].
התובעת הטוענת כי כאשר פנתה לסים דור, הבינה שנפלה קורבן לתרמית שביצע כלפיה הנתבע, לא זימנה עדים מסים דור להוכחת טענותיה אלה.
אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי אי הגשת הודעת צד ג' ע"י הנתבע, כנגד סים דור, מחזקת את טענותיה כנגדו. הנתבע טען, כי העביר את התשלומים לסים דור וסיפק לתובעת את כל המכשירים שהוזמנו על ידה וכי במקרה שהיה חוסר במלאי, בוצעו השלמות. הנתבע אישר את טענת התובעת, רק בקשר להצגת המחאת הביטחון לפירעון ע"י סים דור . כאמור, המחאת הביטחון בוטלה ע"י התובעת ואינה חלק מתביעה זו.
הנטל להוכחת הטענה, כי כנגד הכספים שמסרה לנתבע, לא סופקו מלוא המכשירים, מוטל על התובעת. התובעת ביקשה, להוכיח גם את היקף החסרים באמצעות העדים. אולם מרבית הטענות הינן בגדר עדויות שמיעה. העדים אינם מעידים על חסרים מידיעתם האישית , למעט הק רטון החסר עליו הצהיר רופוט (סע' 8 לתצהירו).
התובעת מפנה לתצהירו של רופט. רופט טען כי נכח בשיחה עם הנתבע, במסגרתה אישר הנתבע חוב בגובה 400,000 ₪ וטען כי העביר את הכסף לסים דור והיא לא העבירה אליו את מלוא הסחורה. אמנם רופט לא נחקר נגדית על הצהרה זו, אבל נדמה כי מדובר בהצהרה סתמית, נעדרת פירוט לעניין מועד השיחה, המקום והאופן בו נערכה. גם הנתבע לא עומת עם טענה זו של רופט.
לתצהירו של איגור צורפו תמלילים (נספחים 1-6, 9-14), חוות דעת מתמלל (נספח 15) בה צוין כי מצורף תקליטור. אולם כאמור, התקליטור לא צורף. הנתבע טוען כי התובעת לא הגישה את ההקלטות עצמן, או פירוט ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בהודעות רצופות שלא הוצאו מהקשרן. הנתבע מוסיף ומדגיש כי חרף הצהרת בא כוח התובעת לפיהן יגיש את ההקלטות – ההקלטות לא הוגשו ולפיכך אין לתת לתמלילים כל משקל ראייתי.
הוכחת אמיתות הקלטה דורשת התקיימות שלושה מבחנים: מבחן טכני של מהימנות ואמינות ההקלטה; מבחן מהותי הנוגע לקבילות התוכן; ומבחן הפורמלי הנוגע לתנאי חוק האזנת סתר (י' קדמי על הראיות (חלק שלישי), תש"ע – 2009, בע' 1320; להלן: "קדמי"). במסגרת המבחן הטכני יש להוכיח התקיימותם של תנאים אלו: כי האמצעי ששימש להקלטה פועל כהלכה ועשוי להקליט דברים שנאמרו; שהאדם אשר טיפל בהקלטה מיומן; שההקלטה מהימנה ונכונה; שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; זיהוים של המדברים שקולותיהם הוקלטו; (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל (4.11.84), קדמי, בע' 1323). לתמליל ים צור פה חוות דעת לפיה, התמלילים משקפים נאמנה ככל שניתן את הקלטות. מדובר בתמלילים של הודעות קוליות מאפליקציית ה- WhatsApp. כאמור, הקלטות לא הוגשו.
התובעת טענה הן בבקשתה להגשת ראיות נוספות והן בסיכומים כי אין חשיבות למועד המדויק בו הוחלפו ההודעות. איגור לא ידע להשיב בחקירתו הנגדית האם התמלילים צורפו לפי סדר האירועים (עמ' 41 ש' 30-32).
איגור נשאל על התמליל נספח 14 לתצהירו. מתשובתו עולה כי מדובר בראיה מהותית לתובעת; "זה וידאו. בלי הוידאו הזה אני חושב שהייתי אומר בכלל שהוא לא חייב לי כלום..."(עמ' 44 ש' 20-22). אולם איגור נשאל "חצי מהשיחה שלכם זה בעצם נקודות נקודות. אתה יודע למה לא תמללו את מה שנאמר שם? והשיב: "כי זה לא חשוב. זה יכול להיות אני בא. כתובת מתי הוא יבוא." (עמ' 45 ש' 18-20). מאחר ומדובר בשיחה פרונטאלית (כפי שמצוין בתמליל עצמו) ומאחר והנקודות מופיעות גם ביחס לאיגור עצמו, אין בתשובה זו כדי לספק הסבר מניח את הדעת ובהעדר ההקלטה עצמה, לא ניתן לעמוד על טיבם של חסרים אלה בתמליל.
למעלה מהצורך אוסיף, כי אפילו ניתן היה לייחס לתמלילים משקל חרף הפגמים עליהם עמדתי, גם התמלילים אינם מבססים את היקף החוב הנטען.
ביחס לאמירות העולות מהתמלילים טען הנתבע בתצהירו, כי בשלב מסוים ולאחר שאיגור לא הפסיק להטרידו בעניין ה המחאה לביטחון שהוצג ה על ידי סים דור, חש כי יש לו חלק בנזק , ככל וה המחאה תפרע על ידי סים דור בחריגה מהרשאה וזו הסיבה שהציע לאיגור, כי י יטול הלוואה על מחצית מסכום ההמחאה, אלא שלאחר מכן נו דע לו כי איגור ביטל את ההמחאה וזו לא נפרע ה. הנתבע לא נחקר על טענתו זו.
השיחה המתועדת בתמליל נספח 10 לתצהיר התובעת, הושמעה לנתבע בחקירתו הנגדית. במהלכה הטיח איגור בנתבע, כי לקח 405,000 ₪ ולכאורה הנתבע אינו מכחיש (עמ' 2 שורה 6 לתמליל: תשובת הנתבע: "נו?"). בחקירתו הנגדית, חזר הנתבע על טענתו לפיה כל המכשירים סופקו (עמ' 51 ש' 22-28) ולשאלת ביהמ"ש מדוע לא השיב כך בשיחה נשוא התמליל , טען הנתבע כי איגור איים עליו (עמ' 52 13-17).
אכן, גרסת הנתבע בתשובתו לשאלת ביהמ"ש, לפיה אוים, הינה גרסה כבושה. אולם, איני סבורה כי ניתן לקבוע ממצא לעניין היקף החוב, על בסיס תשובת הנתבע ("נו?") בשיחה זו.
מהשיחה עליה נחקר הנתבע (נספח 10 לתצהירו של איגור) עולה, כי טענותיו של איגור , מכוונות הלכה למעשה , כנגד סים דור . איגור אף טען בתצהירו (סעיף 52 ) כי בפגישה במסעדה בה נכחה אף אשתו של הנתבע, ניסו הוא והנתבע לאחד כוחות מול סים דור "הנתבע אמר שהוא לא יעזוב אותי ויהיה איתי בחזית מול סים דור". הנתבע כאמור טען, כי הדיון נסב רק על המחאת הביטחון . אמנם הנתבע לא זימן את אשתו לתמוך בטענה זו , אולם נוכח דבריו של איגור עצמו , אשר כוונו כנגד סים דור, נדמה כי אין בהימנעות הנתבע לזמן את אשתו כעדה, כדי לסייע לתובעת בטענת תרמית .
אכן, ביחס לכל טענות התובעת לא סיפק הנתבע בתצהירו או בחקירתו הנגדית, פירוט לעניין היקף העסקאות וכמות המכשירים אותם לטענתו מסר לתובעת. בחקירתו הנגדית השיב לא פעם כי אינו זוכר או אינו יודע, אולם נדמה כי נוכח החוסר הראייתי מטעם התובעת כפי שפורט לעיל, לא ניתן לקבוע כי הנטל הראייתי עבר לנתבע (ר' עע (ארצי) 25818-05-17 נריה קבלן נ' טאבון בן יהודה בע"מ, פורסם בנבו 8.7.18), זאת, למעט הסכומים בפתק (נספח א' לכתב התביעה, נספח 8 לתצהיר התובעת) כפי שיובהר להלן;
נטל השכנוע הוא הנטל העיקרי והוא בדר"כ קבוע. נטל הבאת הראיות הינו הנטל המשני ועשוי להתחלף במהלך המשפט. "נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו " ( עא 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18).
התובעת צרפה לתצהירו של איגור, פתק המהווה לטענתה אישור הנתבע לחלק מחובו בסך 82,000 ש"ח. מדובר בפתק בכתב יד. איגור טען כי הנתבע רשם את הפתק ביום בו נמסרה לו המחאת הביטחון. לדבריו, היו לפחות שלוש פעמים בהם רשם הנתבע פתקים כדוגמת פתק זה. איגור נשאל "זה הפתק האחרון של ההתחשבנויות?" והשיב: "כן. הוא רצה לדעת מה החוסרים שהוא חייב לי. זה החוסרים הקטנים שהוא חייב לי" (עמ' 41 ש' 1-21). הנתבע לא התייחס לפתק בתצהירו ובחקירתו הנגדית אישר , כי אכן מדובר בכתב ידו (עמ' 52 ש' 29-30). לדבריו, בפתק רשומים "כל מיני סכומים שהיו ביננו. הושלמו מה שצריך ומה שצריך קיבל"(עמ' 49 ש' 9-12). הנתבע אישר, כי לא דרש את הפתק בחזרה (עמ' 49 ש' 14-15) ובהמשך: "היו פה כל מיני חישובים וסגרנו את הסיפור הזה .... חישובים של כל מיני חשבונות שהיו ביננו..... אני כתבתי את זה כן זה בסדר. רשום שם 600 2400 530 מאיפה אני יודע מה זה אומר? רשום שם כל מיני סיכומים שביננו" (עמ' 52 ש' 18-31; עמ' 53 ש' 1-2).
חלק מהסכומים הרשומים בפתק מפורטים בכתב התביעה. כך, סכום ההלוואה (15,000 ₪), הפרשי המע"מ (2400 ש"ח) וקיזוז הנחה (600 ₪). אמנם, אף שבמצטבר אין פער משמעותי, אין הלימה מלאה בין הסכומים האחרים הרשומים בפתק (14,000 ש"ח; 50,000 ₪), לסכומים בכתב התביעה (23,100 ₪; 38,500 ₪), אולם נדמה כי ביחס לפתק שהוצג ע"י התובעת, עבר הנטל הראייתי ביחס לסכומים הרשומים בכתב ידו של הנתבע, לנתבע, ולא ניתן להסתפק בתשובותיו הלאקוניות כפי שצוטטו לעיל, ביחס לסיום ההתחשבנות .
אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 82,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין אגרה ביחס לסכום פסה"ד ובשכ"ט עו"ד התובעת בסך 5000 ₪. התובעת הגישה סיכומים בהיקף העולה בהרבה על ההיקף שנקבע ללא נטילת רשות . התנהלות דיונית זו נלקחה בחשבון לעניין ההוצאות.
ניתן היום, כ"ח ניסן תש"פ, 22 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.