הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21369-10-14

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובע:

אליהו תורג'מן, ת.ז. XXXXXX882
ע"י ב"כ עוה"ד ל' פלוטניק ו/או ג' שחק ממשרד ח' קליר ואח'

נגד

הנתבעים:

1.שלמה ביטון, ת.ז. XXXXXX520
ע"י ב"כ עוה"ד ד' בן שימול

2.כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש' פרידמן ממשרד מ' תגר ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה לפיצויים בעקבות אירוע שריפה שאירע בדירת התובע. לטענת התובע השריפה פרצה מהמקרר שהיה בדירתו, עקב רשלנותו של הנתבע 1, אשר תיקן את המקרר מס' ימים טרם אירוע השריפה. על כן, התובע הגיש את התביעה כנגד הנתבע 1 וכן כנגד הנתבעת - חברת הביטוח , אשר לטענת התובע ביטחה את הנתבע 1 בזמנים הרלבנטיים. הנתבעים מכחישים כל אחריות כלפי אירוע השריפה, והנתבעת 2 מכחישה קיומו של כיסוי ביטוחי.

רקע כללי:
2. לטענת התובע הוא הבעלים ו/או המחזיק של דירה בת 2 חדרים בבניין מגורים ברח' החלוצים 15 באשדוד (להלן: "התובע" ו"הדירה" בהתאמה ).

הנתבע 1 הנו טכנאי מקררים, אשר הוזמן לדירתו של התובע לתיקון המקרר (להלן: "הנתבע" ו"המקרר" בהתאמה).

הנתבעת 2 הנה חברת ביטוח והיא ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה את בית העסק של הנתבע (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת").

3. ביום 14.11.13 הוזמן הנתבע לדירתו של התובע לשם בדיקת תקלה ותיקון המקרר בדירת התובע. לאחר התיקון שביצע הנתבע במקרר, שב המקרר לפעול.

4. ביום 18.11.13, ארבעה ימים לאחר ביקור הנתבע בדירת התובע ותיקון המקרר, פרצה שריפה בדירה וגרמה לנזקים במבנה הדירה ותכולתה (להלן: "אירוע השריפה" או " האירוע" או " השריפה").

5. התובע הגיש את תביעתו, כאשר הוא מסתמך על דו"ח חקירה מטעם הרשות הארצית לכבאות ו הצלה (להלן: "רשות הכבאות" או "רשות הכיבוי"), אשר העלתה, כי "ישנה סבירות גבוהה כי מדובר בכשל חשמלי במקרר" (נספח ג' לתצהיר התובע). לאור כך ולאור העובדה שארבעה ימים טרם אירוע השריפה, הנתבע טיפל במקרר בדירתו של התובע, הגיע התובע למסקנה, כי השריפה אירעה בשל התיקון שביצע הנתבע במקרר, ולכן הגיש תביעה זו כנגדו וכנגד הנתבעת המבטחת את הנתבע .

6. מנגד, טוענים הנתבעים, כי אין מדובר ברשלנות הנתבע אשר בעטיה נגרם אירוע השריפה. לטענתם, מאחר שהמקרר, אשר היה הראיה העיקרית, הושמד, הרי שהדבר גרם להם נזק ראייתי משמעותי, אשר בעטיו נפגעה היכולת שלהם להתגונן. כמו כן, הם טענו, כי מדובר במקרר שנרכש בשנת 2007, ועובדה זו הנה מהותית, מאחר שבמקררים שנרכשו עד (וכולל) שנת 2009 הייתה בעיה עם חלק הקרוי קבל, כאשר חלק זה גרם לשריפות במקררים.

7. אציג את טענות הצדדים להלן:

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובע:
מקור והגורם לשריפה- המקרר:
8. לטענת התובע, מדו"ח החקירה של רשות הכיבוי עולה כי מקור השריפה בכשל חשמלי שאירע במקרר. דו"ח זה לא נסתר בשום שלב, לרבות לא בחקירתו הנגדית של מר מלכה, שערך אותו. לאור דו"ח החקירה, ברור כי השריפה פרצה מהמקרר.

כך גם המומחה מטעם הנתבעת, מר סלוצקי, יצא מנקודת הנחה בשתי חוות-הדעת שערך, כי השריפה פרצה מהמקרר ולא הצביע על כל ממצא פוזיטיבי ממנו עולה, כי השריפה פרצה ממקום אחר, זולת המקרר. גם ההיפותזה לפיה המיקרוגל היה מחובר לאותו שקע הזנה של המקרר נשללה במסגרת חקירתו של מר מלכה (פרוטוקול עמ' 27 ש' 11-20).

9. על כן, יש לקבל, לטענת התובע, את מסקנת רשות הכיבוי, כי השריפה פרצה מהמקרר בעקבות כשל חשמלי. אותו כשל חשמלי במקרר התרחש עקב העבודות שביצע הנתבע במקרר 4 ימים בלבד לפני פרוץ השריפה.

חוות הדעת של גרציאני מול חוות הדעת של סלוצקי:
10. לטענת התובע, המומחה מטעם הנתבעת, מר סלוצקי, לא חולק על הטענה, כי השריפה פרצה מהמקרר. אולם, מר סלוצקי לא מסכים, כי הטיפול שניתן ע"י הנתבע הוא זה שגרם לשריפה. חוות דעתו של מר סלוצקי הינה מגמתית, לאור התעלמותו מהעובדה ש-4 ימים בלבד לאחר הטיפול של הנתבע במקרר, פרצה השריפה מהמקרר עצמו.

11. מהימנותו של המומחה מטעם התובע, מר גרציאני, לטענת התובע, עולה על מהימנותו של מר סלוצקי, ולכן יש לבכר את חוות דעתו של גרציאני. בהתאם לחוות-דעתו, מר גרציאני משער, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהנתבע הזיז כבלי חשמל, עת טיפל במקרר, ועל ידי כך גרם להתרופפות של מגע חשמלי, והדבר גרם בסופו של דבר לפרוץ השריפה (סעיף 25 לחוות דעתו). מר סלוצקי טוען בחוות דעתו הראשונה, כי ישנן אפשרויות נוספות לפרוץ השריפה. אולם, הוא מתעלם מסמיכות הזמנים שבין טיפול הנתבע במקרר לבין פרוץ השריפה.

12. בחוות-דעתו המשלימה של מר סלוצקי עולה לכאורה, כי מר סלוצקי זנח את סברותיו הרבות בחוות-דעתו הראשונה לעניין הגורם לשריפה במקרר, שכן הוא מעלה בחוות דעתו המשלימה טענה אחרת ולפיה השריפה מקורה בקבל שהותקן לכאורה במקרר. חוות-דעתו המשלימה של מר סלוצקי מהווה הרחבת חזית בניגוד לדין.

13. אין כל ראיה שקבל היה מותקן במקרר נשוא התובענה, ולכן לא ברור כיצד מר סלוצקי מיהר לקבוע כי השריפה אירעה כתוצאה מהקבל. מר סלוצקי לא ראה את המקרר במו עיניו ולא בדק אותו ומסיבה זו אין לקבל את השערתו כי השריפה פרצה כתוצאה מהקבל.

14. לחילופין, גם אם נניח כי היה מותקן קבל במקרר, אזי לאור הסכנה הטמונה בשימוש במקרר עם קבל, היינו מצפים כי טכנאי מקצועי וסביר היה פועל להסרתו, ככל שהיה.
חוסר מקצועיותו של הנתבע התבטאה בכך שלא טרח לבדוק מאיזו תוצרת המקרר.

כך גם חוות-הדעת שצירף מר סלוצקי לחוות דעתו המשלימה אין בהן ממש, שעה שהוא לא צירף את תוצאות אותם ההליכים לגביהם הוגשו חוות-הדעת.

אחריות הנתבע:
15. "הדבר מדבר בעדו"- סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקנ"ז" או "הפקודה"). לטענת התובע, הפעלת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקנ"ז משמעותו העברת נטל השכנוע על כתפי הנתבע. במקרה דנן מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הנדרשים להפעלת סעיף 41.

16. סעיף 39 לפקנ"ז- נזק שנגרם ע"י אש או עקב אש. לטענת התובע, מתקיים בענייננו סעיף 39 לפקנ"ז, ולכן על הנתבעים מוטל נטל הראיה, אשר לא הורם על ידם.

אחריות וחבות הנתבעת:
17. לטענת התובע, חבותה של הנתבעת מושתתת על יסוד סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה ביטוח"), הקובע יריבות ישירה בין הניזוק, צד ג', לבין חברת הביטוח (רע"א 4395/14 מרדכי כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (מיום 19.08.14)).

18. התובע מתנגד בכל תוקף לתנאים הכלליים אותם ניסתה הנתבעת לצרף לתיק. התנאים הכלליים הוגשו ללא עורכם ולא הובא כל עד והנתבעת אף לא ניסתה להגיש את התנאים הכלליים באמצעות מי מנציגיה. כך גם הנתבעת ביקשה לצרף תנאים כלליים שכלל אינם רלבנטיים לפוליסת הנתבע.

19. לגוף העניין, הנתבעת טוענת, כי מתקיימים 3 חריגים לחבותה, חריגים המצויים בתנאים הכלליים. הנתבע לא היה מודע לתנאים הכלליים בפוליסה ובוודאי לא לחריגים הקבועים בהם. כמו כן, הנתבעת לא הביאה כל ראיה כי החריגים הנטענים על ידה הובאו לידיעת הנתבע, ולכן היא מנועה מלהסתמך עליהם. כמו כן, כאשר הנתבע נשאל האם הוא ידע כי אין לו ביטוח אחריות מקצועית, השיב כי הוא לא ידע (פרוטוקול עמ' 55 ש' 28 ועמ' 56 ש' 21).

טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי לנתבע:
20. לחילופין, גם לו היו התנאים הכלליים חלק מהסכם הביטוח שנכרת לכאורה, הרי שלא הייתה לחריגים כל נפקות. התובע מתייחס בסיכומיו לשלושת החריגים להם טוענת הנתבעת במכתב הדחייה מיום 16.12.14, שנשלח לנתבע. לעניין האחריות המקצועית של המבוטח- מפנה התובע להרחבת עבודות חוץ ברשימת הביטוח (צורף כנספח ב' לסיכומי התובע). מתוך סעיף ההרחבה בפוליסה ברור, כי הנתבעת ביטחה את אחריותו המקצועית של הנתבע.

מהימנות העדים:
21. לטענת התובע, עדותו של הנתבע הייתה לא אמינה ורצופה בסתירות לשאלות שנשאל. כך גם עדותו של מר סלוצקי, המומחה מטעם הנתבעת, הייתה לא אמינה ורצופת סתירות.

הטענה לנזק ראייתי:
22. לטענת התובע, דין טענה זו להידחות. התובע אינו משפטן ולא יכול היה להכריח את הנתבע לקחת את שרידי המקרר. מעבר לכך, הנתבע, אשר בקיא בנושא שריפות הפורצות ממקררים, היה צריך לפעול לבדיקת שרידי המקרר, או ליטול אותם לידיו.

היקף הנזק:
חוות-דעתו של בכר מול חוות-דעת ו של שיינר (השמאים) :
23. לטענת התובע, הוא לא מבקש להתעשר על חשבון מי מהנתבעים ולאחר השריפה שיקם את הנזק הרב שנגרם לו באופן שמרני. אף המומחה מטעם הנתבעת, מר שיינר, ציין בחוות דעתו, כי דירת התובע מרוהטת ומצוידת בצניעות.

השמאי מטעם התובע, מר בכר, היה נוכח זמן קצר לאחר אירוע השריפה בדירה, ביום 09.12.13 , פחות מחודש לאחר השריפה. מנגד, המומחה מטעם הנתבעת, מר שיינר, לא ראה את הדירה לאחר השריפה ולפני השיפוץ וגם לא ראה את פרטי התכולה שניזוקו מהשריפה. על כן, חוות דעתו של מר בכר עדיפה על חוות-דעתו של מר שיינר.

כבר למחרת אירוע השריפה פנה התובע לבעל מקצוע (אבי אסרף- א.א. אחזקות) לצורך עבודות שיקום בדירה, כמפורט בחוות-דעתו הראשונה של מר בכר.

נזקי מבנה:
24. לטענת התובע, מר בכר ערך התמחרות מול קבלנים ובחר באופציה הזולה ביותר של א.א. אחזקות- 43,000 ₪ (לא כולל מע"מ). לגבי החלפת כלים סניטריים- ציין התובע בעדותו, כי החרסינה בשירותים התנפחה וניזוקה כתוצאה מהחום ששרר בדירה בעת השריפה (פרט' עמ' 14 ש' 30-34). מר שיינר לא שוחח עם התובע בעצמו בעניין זה, ולכן חוות-הדעת שלו לוקה בחסר.

25. כמו כן, לטענתו, למר שיינר אין מומחיות בתחום האריחים שעה שטען , כי חום לא יכול לגרום לנזק לאריחים. כך גם לא הובאה כל ראיה אחרת ע"י מר שיינר. מר שיינר העריך את נזקי המבנה בסך של 25,740 ₪, ובכך התעלם מהעבודות שבוצעו בפועל כדי להשיב את הדירה לקדמותה.

לעניין הטענה, כי תקרת הגבס לא נעשתה בפועל, הרי נכון הוא שבשלב ראשון הציע הקבלן לבנות תקרת גבס, אולם בסוף הסכימו הצדדים שלא תיבנה תקרה אלא התקרה המקורית תשופץ, וזאת תוך התחשבות בתובע ומבלי לדרוש עלות נוספת. כלומר, גם בהקשר זה הוגשה התביעה על הצד הנמוך.

26. לעניין הפחתות (בשל בלאי) בפרק המבנה- לטענת התובע, ההלכה היא כי בכל הקשור לנזקי מקרקעין אין לנכות בלאי בכל מקרה (ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, סא (3) 603 (2006)).

נזקי תכולה:
27. התובע זנח בסיכומיו את הטענה בנוגע לגובה נזקי התכולה בדירה. יצוין, כי הוגשה חוות-דעת נוספת של מר בכר מטעם התובע לגבי הערכת נזקי התכולה בדירה (צורפה כנספח לקובץ ראיות שהוגש מטעם התובע ביום 02.11.15). שם העריך מר בכר את נזקי התכולה בדירה בסך של 21,284 ₪ בהתבסס על אסמכתאות. כמו כן, ציין באותה חוות-דעת, כי לטענת התובע קיים ציוד נוסף שניזוק (להלן: " הציוד הנוסף"), אולם לא צורפו אסמכתאות בעניין הציוד הנוסף, כי התובע ציין שאסמכתאות הרכישה אינן ברשותו. מר בכר ה עריך את הציוד הנוסף בסדר גודל של כ- 15,000 ₪.

הוצאות מומחים ושכ"ט עו"ד:
28. התובע מבקש החזר הוצאות וכן שכ"ט עו"ד כמפורט להלן:

בגין הוצאות מומחים- שכ"ט מר גרציאני- 7,080 ₪ עבור חוות-הדעת וכן סך של 1,755 ₪ עבור עדותו. שכ"ט מר בכר- 6,195 ₪ עבור חוות-הדעת וכן סך של 1,755 ₪ עבור עדותו.

בגין שכ"ט עו"ד- בהתאם להסכם שכ"ט, העביר התובע סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ וסה"כ 17,700 ₪. מדובר בשכ"ט סביר ואף נמוך מהמקובל. בהתאם להנחיית הנשיא דאז א'. ברק והנשיאה דאז ד'. בייניש, בקביעת שיעור שכ"ט יש להביא בחשבון את הסכם שכ"ט שנערך בכתב בין עו"ד ללקוח (צורף כנספח ו' לסיכומי התובע).

29. לאור האמור, לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי התובע בגין מלוא נזקיו, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט מומחים וכן שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ והפרשי ריבית והצמדה.

תמצית טענות הנתבע:
אי עמידה בנטל הראיה:
30. לטענת הנתבע, הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע בלבד. התובע טען טענות חילופיות והדברים שנאמרו בכתבי טענותיו לעומת האמור בחקירתו ובחקירת עדיו סותרים זה את זה. התובע לא עמד בנטל ראיה בסיסי, שכן אין לתובע ולו עד ראייה אחד שטען שראה במו עיניו את עצם קרות האירוע הנטען.

היעדר יריבות- דירתו של הבן:
31. מעדויות התובע עצמו אין חולק, כי השריפה אירעה בדירה שבקומה התשיעית, שהיא דירת מגוריו של בנו, ולא בדירה בקומה העשירית. טענת חוסר היריבות שנטענה בכתב ההגנה לא נסתרה.

בדו"ח חקירת השריפה הוברר לראשונה, כי מדובר בבית מסוג דופלקס ויש בו שתי קומות: תשיעית ועשירית. שם צוין, כי הדליקה פרצה בקומה התשיעית. גרציאני גם ציין בחוות דעתו כי מדובר בדירת דופלקס מס' 34 וכי השריפה אירעה בקומה התשיעית. מנגד, בחקירתו הנגדית טען התובע, כי השריפה אירעה בקומה העשירית, וכי בנו גר בקומה התשיעית (פרט' עמ' 17 ש' 3, 20, 23, 30).

על כן, לטענת הנתבע, אין יריבות בין הנתבע לתובע. קיים חשד כי דירת הבן היא שגרמה לשריפה.

עדות כבושה:
32. הפעם הראשונה בה טען התובע, כי הנתבע הוא האחראי כביכול לנזקי השריפה הייתה רק בעת הגשת כתב התביעה, כלומר 11 חודשים לאחר אירוע השריפה. מדובר בעדות כבושה, אשר ערכה ומשקלה מועטים ביותר.

מקור והגורם לשריפה:
33. דו"ח אירוע השריפה (נספח ב' לראיות התובע) לא נערך ככתוב על הדו"ח ביום 18.11.13, אלא נערך ביום 10.12.13, תאריך משלוחו לתובע. גם דו"ח החקירה של מכבי אש (נספח ג' לראיות התובע) לא נערך ביום 18.11.13.

סיפור המעשה בא מפי הכבאי, אזולאי ציון. חוקר הדליקות, מר יוסי מלכה, יצא לחקירה בשעה 18:00 ורק לאחר סיום הכיבוי נרשמו ממצאיו, כי לאור הנסיבות הגיע למסקנה בדבר כשל חשמלי במקרר. עד זה מודה, כי הוא אינו מהנדס חשמל, כי לא בדק את המקרר לאחר השריפה וכי אינו זוכר מנין נבעה השריפה. הוא הודה, כי כשערך את דו"ח החקירה הוא הסתמך על מה שסיפר לו הכבאי ציון (פרט' עמ' 27 ש' 21-22).

חוות הדעת של גרציאני מול חוות הדעת של סלוצקי:
34. גרציאני כותב בחוות דעתו, כי לא ראה את המקרר פיזית ולא את זירת האירוע (סעיף 31 לחוות-דעתו). הוא העיד, כי הוא אינו מהנדס חשמל וכי חוות דעתו נכתבה על סמך מה שסיפרו לו, וסופר לו כי הוחלף מדחס חדש ורק בשלב מאוחר יותר הוא הבין שלא הוחלף מדחס. יש לייחס, לטענת הנתבע, משקל נמוך אם לא אפסי לעדותו של מומחה זה, אשר אינו נ יטרלי ואשר הפגין יריבות עם המהנדס סלוצקי.

לעומתו, המהנדס סלוצקי הינו מהנדס חשמל וגם חוקר דליקות וחוות-דעתו מתיישבת יותר עם מכלול הראיות, העדויות והעובדות בתיק.

ראיות הנתבע אשר לא נסתרו:
35. ב"כ התובע נמנע מלחקור את הנתבע בסוגיות המהותיות בתיק: הכשל החשמלי, הנזק הראייתי והרשלנות. הימנעות מחקירה נגדית בנקודה מהותית, פועלת לחובת התובע. כך גם הנטען בסעיפים 2-13 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע לא נסתר. על כן, יש לקבל את גרסת הנתבע.

אחריות הנתבע:
36. "הדבר מדבר בעדו"- סעיף 41 לפקנ"ז- לא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 במקרה דנן.

סעיף 39 לפקנ"ז- כאשר הנזק נגרם באותן מקרקעין בהם פרצה האש סעיף 39 לא יחול. המומחה מטעם התובע התעלם מאפשרויות סבירות נוספות שיכלו לגרום לפרוץ הדליקה, כמו הצתה בזדון או שנת ייצור המקרר. יש להעדיף את גרסת המומחה שבחן את הממצאים מכל הזוויות על פני מי שלא בדק במו עיניו את המקרר.

כמו כן, התובע לא הוכיח רשלנות כלשהי בתיקון המקרר שכלל מילוי גז בלבד.

טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי לנתבע:
37. הנתבע לא התייחס לטענה זו בסיכומיו.

מהימנות העדים:
38. עדותו של התובע בחקירה הנגדית הייתה מביכה, התובע לא הפסיק להסתבך ולא ידע לתת הסברים סבירים להסתבכותו ולסתירות שהתגלו בין הכתוב בכתבי הטענות, התצהיר, גילוי מסמכים ומענה על שאלון. התובע לא הכין את תצהירו לבד, שכן לטענתו הוא אינו עו"ד (פרט' עמ' 18 ש' 2-3).

הטענה לנזק ראייתי:
39. לנתבע נגרם נזק ראייתי. המקרר לא נשמר ולא הועבר בשלמותו, או בשרידיו, לבדיקת מומחה מטעם הנתבע. המקרר פשוט הושלך כאשר התובע עצמו הזדרז לטוס חזרה לצרפת למחרת אירוע השריפה.

בהיעדר זירת האירוע הרי שחוות-הדעת מטעם התובע הנן פרי שמועה. משלא הוצגו שרידי המקרר, דין התביעה להידחות על הסף.

היקף הנזק:
40. הנתבע לא התייחס להיקף הנזקים בסיכומיו.

תמצית טענות הנתבעת:
טענה לנזק ראייתי:
41. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף בשל דוקטרינת ההיזק הראייתי. התובע לא שמר את המקרר או את יתר מכשירי החשמל באזור השריפה. לחילופין, יש להוציא או להתעלם מחוות-דעת כיבוי אש ומר גרציאני מהתיק. בשל ההיזק הראייתי אין להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים אלא להותירו אצל התובע.

המקור והגורם לשריפה:
42. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח שמקור השריפה במקרר. לטענתה, חוקר כיבוי אש הודה בחקירתו כי לא בהכרח פרצה השריפה מהמקרר (פרט' עמ' 26 ש' 21). כך גם מר גרציאני אינו יודע לקבוע את מקור השריפה אלא רק מעלה השערות לגבי סיבת הכשל (סעיף 31 בעמ' 13 לחוות-דעת מר גרציאני). על כן, לא הורם הנטל להוכיח שהשריפה פרצה במקרר.

43. לעניין טענת התובע, כי אין לקבל את גרסת מר מלכה לעניין המיקרוגל, טוענת הנתבעת, כי לא הובאה ראיה לפרוץ האש מהמיקרוגל מאחר שהנתבעת לא בדקה את הזירה או המיקרוגל או את שקעי החשמל משום שלא נודע לה על האירוע עד להגשת התביעה, ובשלב זה הזירה לא הייתה קיימת והמקרר הושלך לפח, לרבות המיקרוגל (היזק ראייתי). על כן, גם מר סלוצקי לא התייחס לטענה בדבר פרוץ האש מהמיקרוגל.

התובע לא הוכיח, כי השריפה במקרר מקורה בכשל חשמלי:
44. ע"פ המומחים של התובע עצמו לצורך הוכחת קיומו של כשל חשמלי על התובע היה להגיש חו"ד של מהנדס חשמל, שכן רק מהנדס חשמל יכול לקבוע כשל חשמלי, והדבר לא נעשה על ידו. גם חוקר כיבוי אש הבהיר, כי כשל חשמלי ניתן להוכיח רק באמצעות מהנדס חשמל (פרט' עמ' 25 ש' 4, עמ' 25 ש' 15, עמ' 24 ש' 22). גם מר גרציאני אינו מהנדס חשמל (פרט' עמ' 32 ש' 10). בנוסף, מר גרציאני ערך את חוות-דעתו על בסיס מידע חלקי ושגוי , מבלי שידע באיזה מקרר מדובר, הוא גם חשב שהוחלף מדחס, הוא גם חשב שהמקרר לא פעל בכלל ובפועל התברר שפעל רק לא קירר. על כן, התובע לא הוכיח כי כשל חשמלי גרם לשריפה ומהו אותו כשל.

התובע לא הוכיח, כי הכשל החשמלי נגרם בשל רשלנותו של הנתבע:
45. הנתבעת טוענת, כי מאחר שמר גרציאני לא בדק את הזירה ולא בחן את המקרר הוא אינו יכול לדעת מהי הסיבה לפרוץ השריפה או מהו הכשל החשמלי או האם יש קשר בין הכשל לבין עבודתו של הנתבע (פרט' עמ' 35 ש' 27). כך גם אין צורך לבדוק את חוות-דעתו של חוקר כיבוי האש, מר יוסי מלכה, שהודה שהוא משער שמדובר בכשל, אינו יודע מהו הכשל וכי את סיבת הכשל קובע רק מהנדס חשמל.

אחריות הנתבע:
46. "הדבר מדבר בעדו"- סעיף 41 לפקנ"ז- לא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 במקרה דנן. לא מתקיים מבחן השליטה, פרט למילוי הגז לנתבע לא הייתה שליטה על המקרר שהיה בחזקתו או בשליטתו המוחלטת של התובע או בנו ולהם הייתה היכולת הטובה ביותר למנוע את הנזק. כך גם יתר התנאים אינם מתקיימים.

סעיף 39 לפקנ"ז- אין חולק, כי המקרר אינו בבעלות הנתבע, ולכן לא מתקיימים תנאי סעיף 39, ואין להעביר את הנטל לנתבע או לנתבעת ודין התביעה להידחות.

47. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי הנתבעים הוכיחו שעבודתו של הנתבע 4 ימים טרם אירוע השריפה לא גרמה לשריפה. עוד הוכח, כי הנתבע לא עשה כל עבודה במקרר הקשורה לחשמל.

היעדר כיסוי ביטוחי:
48. גם אם תוכח אחריות או רשלנות של הנתבע, הרי שהיא אינה מכוסה בפוליסת הביטוח שערכה הנתבעת. בהצעת הביטוח ביקש הנתבע לבטח את עסקו כ"חנות לממכר מוצרי חשמל ומיזוג". הנתבע לא ביקש לבטח ולא ביטח את עבודתו הנוספת לתיקון מכשירי חשמל. הרשלנות במקרה דנן מיוחסת לנתבע במסגרת תיקון המקרר, ולכן לא קיים כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח.

יתרה מכך, גם אם הייתה הגדרת העסק כוללת תיקונים, אזי קיימים חריגים לפיהם לא בוטחה אחריותו המקצועית של הנתבע.

צירוף מסמך לא מתאים:
49. בשל טעות ב"כ הנתבעת התנאים הכלליים שצורפו לתצהירים אינם התנאים הכלליים לשנת האירוע אלא לפוליסה לשנת 2004, ולכן צירפה הנתבעת לסיכומיה את התנאים הכלליים מאפריל 2006 שהוזכרו במכתב הדחייה. יודגש, כי אין הבדל בין התנאים הכלליים שצורפו בטעות לבין אלו שצורפו לסיכומים.

צירוף הפוליסה:
50. בסיכומיו טוען התובע, כי הנתבעת לא יכולה לעשות שימוש בתנאים הכלליים של הפוליסה מאחר ולא הוגשו באמצעות עד מטעם הנתבעת. אולם, לטענתה, אין כל חובה לעשות כן, ממילא מדובר בעניין טכני ולא בפרשנות המסמך. על כן, הבאת נציג לצורך הגשת המסמך אינה מעלה ואינה מורידה.

51. לחילופין, התובע אינו יכול להגיש את רשימת הפוליסה של הנתבע שכן היא לא הוגשה באמצעות עורכה. מכל מקום, התובע לא הגיש בקשה להזמין נציג לצורך הגשת הפוליסה ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.

על כן, יש להותיר את התנאים הכלליים הנכונים (04/06) בתיק וכך גם את רשימת הפוליסה.

נפקות זהות הטוען לכיסוי ביטוחי:
52. התביעה כנגד הנתבעת לא הוגשה ע"י הנתבע, אלא ע"י התובע. גם בכתב ההגנה וגם בתצהיר של הנתבע לא נטען על ידו, כי קיים לו כיסוי ביטוחי לאירוע בפוליסת הנתבעת והוא העיד בחקירתו, כי מי שטיפל עבורו בענייני הביטוח היא אשתו (פרט' עמ' 54 ש' 7) .

כך גם הנתבע לא פנה לנתבעת והודיע לה על האירוע והאירוע נודע לה רק כאשר הגיש התובע את התביעה, ואז הנתבעת נאלצה לפנות לנתבע ולבקש גרסתו לאירוע.

53. לטענתה, אין כיסוי ביטוחי לאירוע , ודין טענות התובע לקיומו של כיסוי ביטוחי בשל אי מסירת הפוליסה או אי הודעה לנתבע על החריגים בפוליסה, דינן להידחות שכן הן מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא לא הוכחו עובדתית.

היקף הנזק:
נזקי מבנה:
54. מר בכר, מומחה מטעם התובע, ביסס חוות דעתו לנזקי מבנה על הצעת מחיר לתיקון הדירה בסך 52,650 ₪ ולא על חשבוניות בפועל. הצעת המחיר כוללת הערכות לתיקונים שלא בוצעו בפועל, כמו עלות תריס גלילה כאשר בפועל בוצע לאחר האירוע תריס הזזה (פרט' עמ' 15 ש' 7).

מר בכר לא התייחס לכך בחוות דעתו והדבר מצביע על כך שהוא לא בחן את הדירה לאחר האירוע ווידא שהתיקון בפועל תואם את הצעת המחיר.

55. מנגד, מר שיינר, השמאי מטעם הנתבעת, ביקר בדירה ערך השוואה בין ההצעה לתיקון בפועל, והעריך את נזקי המבנה לסך של 25,740 ₪ לאחר הפחתת בלאי. על כן, ככל שלא תדחה התביעה, בהיעדר הוכחה לתיקון בפועל נזקי התובע אינם עולים על סך של 25,740 ₪ בפרק מבנה.

נזקי תכולה:
56. הפער בין השמאים עומד על סך של 19,234 ₪ שכן שמאי התובע מעריך את הנזקים לסך של 38,240 ₪ בעוד שמאי הנתבעת מעריך את הנזקים בסך של 19,006 ₪. הסיבה לפער היא הפחתת בלאי וכן נזקים שלא הוכחו לסלון הפינתי, האמבטיה והכלים הסניטריים. חשבונית 016407 על סלון פינתי מופנית לבנו של התובע. החשבונית היא שנתיים אחרי האירוע. השמאי מטעם הנתבעת קבע הערכה של 2,400 ₪ בלבד, אך מאחר שהנזק אינו של התובע, הרי שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין רכיב זה.

על כן, בכל הנוגע לתכולה יש לקבוע סך של 16,606 ₪ בגין נזקי תכולה.

פסיקת הוצאות:
57. לטענת הנתבעת, בנסיבות התיק יש לפסוק הוצאות לדוגמא, שכן התובע ידע מלכתחילה כי תביעתו חסרת בסיס ועדיין החליט לנהל את תביעתו.

לסיכום, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה ולפסוק הוצאות.

דיון והכרעה:
58. אין חולק, כי ביום 14.11.13 הוזמן הנתבע לדירתו של התובע לשם בדיקת תקלה ותיקון המקרר בדירה. הנתבע תיקן את התקלה והמקרר שב לפעול.

59. אין חולק, כי ביום 18.11.13, ארבעה ימים לאחר ביקור הנתבע בדירת התובע ותיקון המקרר, פרצה שריפה בדירה וגרמה לנזקים במבנה הדירה ותכולתה.

60. לטענת התובע, השריפה אירעה בשל רשלנותו של הנתבע בעת תיקון המקרר, ולכן הוא הגיש תביעה זו כנגדו וכנגד המבטחת שלו (של הטכנאי), היא הנתבעת.

61. מנגד, טוענים הנתבעים כטענות סף להיעדר יריבות, להיעדר כיסוי ביטוחי ולנזק ראייתי וכן טוענים הם לחילופין, כי לא הוכחה רשלנותו של הנתבע וכי יש לדחות את התביעה.

62. בתיק הוגשו מטעם הצדדים תצהירי עדות ראשית וחומר ראיות , לרבות חוות-דעת של מומחים, כמפורט להלן:

63. מטעם התובע הוגש ביום 02.11.15 תצהיר עדות ראשית מטעם התובע; חוות-דעת של מומחה שריפות, מר חן גרציאני רפאל (להלן: "מר גרציאני" או "המומחה מטעם התובע") וכן חוות-דעת שמאית, לרבות חוות-דעת משלימה, של השמאי מר דוד בכר (להלן: " מר בכר" או "השמאי מטעם התובע").

64. מטעם הנתבע הוגש ביום 10.11.15 תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעת הוגש ביום 24.12.15 תיק ראיות, הכולל: טופס הצעת הביטוח; דוח סקר ; פוליסות הביטוח (רשימות ותנאים כלליים) ; טופס הודעה על האירוע ; מכתב הדחייה מיום 16.12.14 לנתבע ; חוות-דעת מהנדס חשמל וחוקר שריפות , מר אשר סלוצקי (להלן: "מר סלוצקי" או "המומחה מטעם הנתבעת") וכן חוות-דעת שמאית של השמאי מר אריק שיינר (להלן: "מר שיינר" או "השמאי מטעם הנתבעת").

65. כך גם הוגשה ח וות-דעת משלימה עקב העובדה שהתברר במהלך הליך ההוכחות , כי המקרר לא נרכש בשנת 2010 כפי שכתב התובע בתצהיר מטעמו (סעיף 2 בתצהיר עדות ראשית ), אלא הוצגה חשבונית ע"י התובע לפיה המקרר נרכש בשנת 2007 והנו מסוג "נורמנדה" (פרט' עמ' 15 ש' 16-17). מאחר שלנושא שנת רכישת המקרר נודעה חשיבות, התרתי לנתבעת ביום 05.02.17 להגיש חוות-דעת משלימה וכך גם ליתר הצדדים.

66. חוות-דעת משלימה מטעם הנתבעת נערכה ע"י מר סלוצקי והוגשה ביום 20.12.16 לתיק (בד בבד עם הבקשה) (להלן: "חוות-הדעת המשלימה").

67. העדים שנחקרו מטעם הצדדים במסגרת הליך ההוכחות הם :

מטעם התובע העידו : התובע ; מר בכר (השמאי); מר יוסי מלכה מרשות הכבאות, אשר ערך את דו"ח החקירה של האירוע (להלן: "מר מלכה" או "החוקר מטעם רשות הכיבוי") וכן מר גרציאנו (חוקר הדליקות).
מטעם הנתבע העיד הנתבע.
מטעם הנתבעת העידו: מר שיינר (השמאי) ומר סלוצקי (מהנדס חשמל וחוקר דליקות).

68. כעת אפנה לדון בכל אחת ואחת מהטענות שהעלו הצדדים. להלן:

היעדר יריבות- דירתו של הבן:
69. טענה זו נשמעה רק מטעם הנתבע. לטענתו, בדו"ח חקירת השריפה הוברר לראשונה, כי מדובר בבית מסוג דופלקס שיש בו שתי קומות: תשיעית ועשירית. שם צוין, כי הדליקה פרצה בקומה התשיעית. מר גרציאני גם ציין בחוות דעתו, כי מדובר בדירת דופלקס מס' 34 וכי השריפה אירעה בקומה התשיעית. מנגד, בחקירתו הנגדית טען התובע, כי השריפה אירעה בקומה העשירית, וכי בנו גר בקומה התשיעית (פרט' עמ' 17 ש' 3, 20, 23, 30). על כן, לטענת הנתבע, אין יריבות בין הנתבע לתובע. קיים חשד כי דירת הבן היא שגרמה לשריפה.

70. לעניין זה ייאמר, כי בכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובע, לא הובהר כי מדובר בדירה מסוג "דופלקס" בת שתי קומות (תשיעית ועשירית). צודק הנתבע, כי לראשונה הדבר הוברר בדו"ח החקירה מטעם כיבוי אש. מעיון בדו"ח כיבוי אש (נספח ג' לתצהיר התובע) צוין, כי השריפה פרצה בקומה התשיעית (סעיף 5 בדו"ח). אולם, במסגרת עדותו של התובע, העיד האחרון, כי מדובר בדירה מסוג דופלקס וכי השריפה פרצה בקומה עשירית ואילו בנו גר בקומה התשיעית (פרט' עמ' 17 ש' 17-23).

למעשה, ישנה מחלוקת עובדתית- האם השריפה פרצה בדירת בנו של התובע, אשר מתגורר בקומה התשיעית, או שמא היא פרצה בקומה העשירית. אני מקבלת בעניין זה את שכתוב בדו"ח החקירה מטעם כיבוי אש, כי השריפה פרצה בקומה התשיעית, שכן הם הגורם שהיה בדירה בזמן אמת. אם השריפה פרצה בקומה התשיעית ובנו של התובע מתגורר בקומה זו, הרי שלכאורה ייתכן, כי אין יריבות בין התובע לבין הנתבע.

71. ייאמר, כי לא הוצגה כל אסמכתא (כגון נסח טאבו) שיש בה להעיד על זכויות התובע בדירה. על כן, ככל שהתביעה תתקבל, הרי שהיא תהא כפופה להמצאת מסמך המעיד על זכויות התובע בדירה נשוא התובענה.

טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי לנתבע:
72. לטענת הנתבעת, גם אם תוכח אחריות או רשלנות של הנתבע, הרי שהיא שאין לה כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח שערכה הנתבעת. בהצעת הביטוח ביקש הנתבע לבטח את עסקו כ"חנות לממכר מוצרי חשמל ומיזוג". הנתבע לא ביקש לבטח ולא ביטח את עבודתו הנוספת לתיקון מכשירי חשמל. הרשלנות במקרה דנן מיוחסת לנתבע במסגרת תיקון המקרר, ולכן לא קיים כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח.

73. יתרה מכך, גם אם הייתה הגדרת העסק כוללת תיקונים, אזי קיימים חריגים לפיהם לא בוטחה אחריותו המקצועית של הנתבע.

74. מנגד, לטענת התובע, לעניין האחריות המקצועית של המבוטח-הנתבע, מפנה התובע להרחבת עבודות חוץ ברשימת הביטוח (צורף כנספח ב' לסיכומי התובע). מתוך סעיף ההרחבה בפוליסה ברור, כי הנתבעת ביטחה את אחריותו המקצועית של הנתבע. יש לציין, כי הנתבע לא התייחס בסיכומיו לטענה זו.

75. לאחר עיון בטענה ולאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת העדים, אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע ביטח את עסקו במסגרת פוליסת מטריה בתי עסק שמספרה 3-46516169-00 (להלן: "הפוליסה" או "פוליסת הביטוח") (הפוליסה צורפה כנספח ח' לתצהיר התובע). המחלוקת הנה האם במסגרת הפוליסה ישנו כיסוי ביטוחי גם לאחריות המקצועית של הנתבע, או שאין כך הוא.

76. לטענת הנתבעת, בהצעת הביטוח שנחתמה ביקש הנתבע (ו/או אשתו) לבטח את עסקו כ"חנות לממכר מוצרי חשמל ומיזוג" וכך גם לסוקר מטעם הנתבעת נמסר כי מדובר ב"חנות לממכר חלקי חילוף למזגנים ולמוצרי חשמל". כך גם הוגדר ברשימת הפוליסה תחת מהות העסק: "חנות מוצרי חשמל ומיזוג". כלומר, לטענתה, הנתבע לא ביטח את עבודתו הנוספת לתיקון מכשירי חשמל.

77. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, משום שהכותרת אינה חזות הכול, ושנית ומהותית , משום שקיים סעיף ברשימת הפוליסה הקרוי "הרחבת עבודות חוץ" (להלן: " סעיף ההרחבה "), לפיו: " מוסכם ומוצהר בזה כי הכיסוי עפ"י ביטוח זה מורחב לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח ו/או הפועלים מטעמו כלפי צד שלישי בגין ביצוע עבודות הקשורות לעסקו של המבוטח המפורט בדף הרשימה, המבוצעות מחוץ לבית העסק עצמו" (הדגשה שלי- ח.ק.).

78. טוענת הנתבעת, כי עבודות החוץ בסעיף ההרחבה נגזרות ממהות העסק שהוא חנות לממכר מוצרי חשמל- טענה שאין בידי לקבל כאמור לעיל, וכי עבודות החוץ אינן כוללות עבודות תיקונים אלא ממכר מוצרי חשמל בלבד. אין בידי לקבל פרשנות זו. הלכה ידועה היא, כי כל ספק שיש בפרשנות פוליסת ביטוח יפעל לחובת המבטחת ולטובת המבוטח (דנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אנטולי רוזנצוויג).

79. ההלכה הפסוקה לעניין פרשנות מינוח בפוליסה הנה, כי הכלל הראשון בפרשנות חוזה, הינו הכלל הקבוע בסעיף 25(א) ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולפיו: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה...".

80. הוראה זו יפה גם לחוזה ביטוח, מכוח סעיף 61(א) ל חוק החוזים.

בעקבות כך, פסק בית המשפט העליון ב-ע"א 124/89 הפניקס הישראלי נ' כהן ואח', פ"ד מו(2)372, 379:

"הכלל הראשון הוא, שאת כתב הפוליסה יש לפרש, דרך כלל, ככתבו וכלשונו, כלומר על פי המשמעות המילולית הפשוטה והסבירה של המילים עצמן, כפי שהן מופיעות בכתב הפוליסה".

81. אולם, ככל שקיימת אי בהירות בפרשנות ההגדרה בפוליסה, יחול הכלל השני, שנקבע ב- ע"א 124/89:

"הכלל השני, המשלים את הראשון, הוא, שבמקרה של אי בהירות או ספק בדבר המשמעות הנכונה של הפוליסה, משום שלנוסח אין משמעות ברורה וחד משמעית, אלא תיתכנה אופציות פרשניות שונות, אזי יש לפרש את כתב הפוליסה כנגד מנסחה - קרי, כנגד הפרשנות שמציעה חברת הביטוח לנוסח השנוי במחלוקת – ויש להעדיף את הפרשנות האפשרית הנוחה למבוטח".

82. פרשנותה של הנתבעת איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, כאמור, ולכן אני קובעת, כי עבודות החוץ כוללות ביצוע עבודות הקשורות לעסקו של המבוטח, לרבות תיקונים של מוצרי חשמל.

83. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי אחריותו המקצועית של הנתבע מוחרגת בפוליסה. לטענתה, יש להבחין בין אחריות חוקית (ככתוב בסעיף ההרחבה) לבין אחריות מקצועית, אשר לטענתה מוחרגת מהפוליסה.

84. כך גם טוענת הנתבעת, כי במקרה דנן חלים חריגים נוספים בגינם אין כיסוי ביטוחי לאירוע מושא התביעה (להלן: " החריגים"). את טענתה לחריגים העלתה הנתבעת במסגרת מכתב הדחייה מיום 16.12.14 ששלחה לנתבע (להלן: "מכתב הדחייה").

85. במכתב הדחייה כתבה הנתבעת, כי לאירוע הנידון אין כיסוי ביטוחי "עקב חריגי הפוליסה כפי המופיעים בג'קט מטריה משולבת לבתי עסק מהדורת אפריל 2006 אליו כפופה הרשימה, כמפורט בפרק 9 סעיף ג' חריגים:
סעיף ג' 3: "כל רכוש שהמבוטח או כל איש שבשירותו או בא כוחו פועלים או פעלו בו".
סעיף ג' 5: "מצרכים שנמכרו ע"י המבוטח או שסופקו על ידו לאחר שיצאו מחזקתו של המבוטח".
סעיף ג' 6: "האחריות המקצועית של המבוטח".

הנתבעת צירפה לסיכומיה את המסמכים העדכניים: החריגים והפוליסה המלאה (נספחים א' וב' לסיכומיה).

86. לטענת התובע, הנתבעת לא יכולה לעשות שימוש בתנאים הכלליים של הפוליסה שעה שהם הוגשו לא באמצעות עד מטעם הנתבעת. אינני מקבלת טענה זו. מדובר בנושא טכני ולא בפרשנות מסמך, ולכן לא מצאתי, כי חלה חובה להגיש את התנאים הכלליים של הפוליסה באמצעות נציג הנתבעת.

87. כך גם טענת התובע, כי צורפו התנאים הכלליים הלא נכונים, הוסברה ע"י הנתבעת, כי אכן בשל טעות התנאים הכלליים שצורפו לתצהירים אינם אלה לשנת האירוע, אלא לפוליסה לשנת 2004, ולכן צירפה הנתבעת לסיכומיה את התנאים הכלליים מאפריל 2006 שהוזכרו במכתב הדחייה (נספחים א' ו-ב' לסיכומי הנתבעת). לא מצאתי כל הבדל בין התנאים הכלליים שצורפו בטעות ע"י הנתבעת לבין התנאים הכלליים מאפריל 2006, ובפרט לעניין החריגים שפורטו במכתב הדחייה. משכך, אני מותירה את התנאים הכלליים הנכונים שצורפו (מאפריל 2006) בתיק וכך גם את רשימת הפוליסה.

88. לאחר עיון בחומר הראיות שהוצג, אין בידי לקבל את הטענה, כי לאור החריגים (כפי שהוצגו לעיל) אין כיסוי ביטוחי מסוג אחריות מקצועית לנתבע.

89. מדובר בחריגים המופיעים בג'קט הפוליסה, ולכן מדובר בחריגים הנכונים לכל פוליסה מסוג מטריה משולבת לבתי עסק. הג'קט כולל בחובו תנאים כלליים, בעוד שרשימת הפוליסה של המבוטח הנה ספציפית. ככל שיש מחלוקת של פרשנות בין ג'קט הפוליסה, הכולל תנאים כלליים לרבות חריגים, לבין רשימת הפוליסה הספציפית, ברי כי רשימת הפוליסה הספציפית, שהותאמה למבוטח ספציפי, גוברת על התנאים הכלליים המוכתבים ללקוחות באופן כללי ולכלל הפוליסות מאותו הסוג (ראו גם ת"א (שלום- ת"א) 754353/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנירב עופר (כב' השופט אטדגי), וכן ספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח", כרך א', עמ' 338).

90. למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם נבחן את כל אחד משלושת החריגים להם טוענת הנתבעת במכתב הדחייה, נלמד, כי אין להם כל נפקות. להלן:

חריג ראשון- "כל רכוש שהמבוטח או כל איש שבשירותו או בא כוחו פועלים או פעלו בו". חריג זה אינו חל בענייננו. כאמור לעיל, סעיף ההרחבה מצוי בתוך הפוליסה הספציפית של המבוטח והוא גובר על החריגים המצויים בג'קט הפוליסה. במקרה דנן עסקינן במבוטח אשר מרבית עיסוקו הינו בתיקון מוצרי חשמל אצל לקוחותיו. על כן, אם נקבל את פרשנות הנתבעת בעניין החריג, הרי שלסעיף ההרחבה לא תהיה כל נפקות. מכאן ניתן ללמוד, כי הפוליסה מכסה את אחריותו של הנתבע לאחר שפעל באותו רכוש.

חריג שני- "מצרכים שנמכרו ע"י המבוטח או שסופקו על ידו". חריג זה אינו חל בענייננו. אין מדובר במקרה דנן במצרך שנמכר ע"י המבוטח או סופק על ידו, אלא מדובר בשירות שסופק ע"י המבוטח. המקרר לא נמכר או סופק ע"י הנתבע, אלא הנתבע ביצע תיקון במקרר.

חריג שלישי- "האחריות המקצועית של המבוטח". חריג זה אינו חל בענייננו. לאור סעיף ההרחבה המופיע ברשימת הפוליסה הספציפית, מצאתי, כי הנתבעת ביטחה את אחריותו המקצועית של הנתבע בגין ביצוע עבודות הקשורות לעסקו והמבוצעות מחוץ לבית העסק עצמו, לרבות תיקון המקרר כפי שאירע בענייננו. כך גם כאמור, סעיף ההרחבה ברשימת הפוליסה גובר על החריג המופיע בתנאים הכלליים, ולכן מצאתי, כי יש כיסוי ביטוחי מסוג אחריות מקצועית לנתבע.

91. מאחר שמצאתי, כי יש כיסוי ביטוחי לנתבע במקרה דנן, הרי שככל שתוכח אחריותו לאירוע השריפה, ברי כי חבותה של הנתבעת מושתתת על יסוד סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), הקובע יריבות ישירה בין הניזוק, צד ג', לבין חברת הביטוח (רע"א 4395/14 מרדכי כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (מיום 19.08.14)).

הטענה לנזק ראייתי:
92. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף בשל דוקטרינת ההיזק הראייתי. התובע לא שמר את המקרר, או את יתר מכשירי החשמל , באזור השריפה. לחילופין, יש להוציא או להתעלם מחוות-דעת כיבוי אש ומר גרציאני מהתיק. בשל ההיזק הראייתי אין להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים אלא להותירו אצל התובע.

93. מנגד, לטענת התובע, דין טענה זו להידחות. התובע אינו משפטן ולא יכול היה להכריח את הנתבע לקחת את שרידי המקרר. מעבר לכך, הנתבע, אשר בקיא בנושא שריפות הפורצות ממקררים, היה צריך לפעול לבדיקת שרידי המקרר, או ליטול אותם לידיו.

94. יפים לעניין דוקטרינת הנזק הראייתי הדברים שנאמרו במסגרת ע"א 9328/02 לאה מאיר נ' ד"ר דן לאור ואח' (מיום 22.04.04):

"הלכה היא כי נזק ראייתי אשר נגרם על-ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע – לולא הנזק הראייתי שגרם – תיקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו. במילים אחרות, נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע, עובר מן התובע אל הנתבע.
.........
אך העיקרון שביסוד העברת נטל השכנוע מתפרס לא רק על מחדלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרס גם על רשלנות בעלת אופי שונה, אשר גורמת לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו."

95. יפים אף הדברים הבאים שנאמרו ב ע"א 6732/97 נעימה אבו אלעש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.03.06):

"הדוקטרינה בעניין נזק ראייתי יסודה בחזקה העובדתית המניחה כי אלמלא ניזוקו עקב רשלנותו של הנתבע, היו הראיות החסרות תומכות בגרסת התובע בסוגיה שבמחלוקת (ראו ע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב (לא פורסם), פסקה 19 (להלן: עניין ד'אהר)). ויודגש – לשם החלתה של דוקטרינה זו על התובע להוכיח כי יש אשם בפעולותיו של הנתבע (ראו עניין ד'אהר, פסקה 21 וכן ראו דנ"א 1912/05 מדינת ישראל נ' ד'אהר (לא פורסם), פסקה 7)".

96. כלומר, דוקטרינת הנזק הראייתי מבוססת על מקרה בו הנתבע הוא שגרם בהתנהלותו לנזק ראייתי כלפי התובע, או אז עובר נטל השכנוע מהתובע אל הנתבע.

97. יחד עם זאת, במקרה דנן מדובר במקרה ההפוך, בו טוענים הנתבעים לנזק ראייתי שנגרם להם בשל התנהלות התובע. לפיכך, הנפקות לעניין העברת הנטל מכתפי התובע (בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה") לכתפי הנתבעים, אינה חלה בענייננו. הווה אומר, אף אם נמצא כי נגרם במקרה דנן נזק ראייתי, נטל השכנוע בכל מקרה נותר על כתפי התובע, אשר עלי ו להוכיח את תביעת ו.

בעניין זה ראוי להזכיר את ת"א (שלום - ת"א) 61589/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ ( מיום 18.4.07) (להלן: " עניין סוכנות מכוניות"):

"דוקטרינת הנזק הראייתי פותחה בהקשר של תביעות בגין רשלנות רפואית. ... דא עקא, כאשר הנזק הראייתי נגרם על ידי התובע דווקא, אשר עליו ממילא מוטל נטל השכנוע, אין כל רבותא בדוקטרינה מבחינתו של הנתבע, שכן בכל מקרה נטל השכנוע מוטל על התובע. נדרשת אפוא סנקציה אחרת כנגד תובע שגרם לנתבע נזק ראייתי. אינני סבור כי הסנקציה חייבת להיות בכל מקרה דחיית התביעה. הדבר תלוי במכלול נסיבות העניין, כגון חומרתו של הנזק הראייתי שנגרם לנתבע, הסיבה לנזק, קרי, האם הוא נגרם בכוונה תחילה או בשוגג, מארג הראיות האחרות בתיק ומידת יכולתו של הנתבע להקטין את הנזק. רק כאשר נוצרת מעין "מסה קריטית" של מכלול נסיבות העניין, המטה את הכף לחובתו של התובע, יצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבע, את דחיית התביעה נגדו." (ההדגשה לא במקור- ח.ק.)

98. לאחר עיון בחומר הראיות בתיק ולאחר שמיעת העדים ובחינת הממצאים בתיק, הגעתי למסקנה, כי אכן נגרם נזק ראייתי לנתבעים, שכן המקרר, אשר הוא הראיה העיקרית בתיק, הושלך ע"י התובע, או מי מטעמו, לפח האשפה (ראו עדות התובע: " פועלים שעשו לי שיפוץ בבית זרקו את המקרר יחד עם שאר הדברים"- פרט' עמ' 12 ש' 6). המקרר נשוא התביעה הושלך לפח עוד טרם עלה בידי הנתבעים והמומחים מטעמם לראותו ולבצע בו בדיקות.

99. אכן היה על התובע לשמור את המקרר בידי ו עד גמר התובענה, במיוחד לאור העובדה שתיק כזה מצריך בחינת הראיה העיקרית בתיק ע"י הצד שכנגד ועריכת חוות-דעת נגדית , זאת כפי שקבעתי בתיק אחר במסגרת ת"א (ת"א) 59605-02-15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מפעלי מתכת קרשין בע"מ (החלטה מיום 30.05.16) (להלן: " תיק מפעלי מתכת").

100. ייאמר לעניין זה, כי בתיק מפעלי מתכת קיבלתי את הבקשה להוציא את חוות-הדעת מטעם התובעת מהתיק, וזאת לאור נזק ראייתי שמצאתי שנגרם לנתבעת , אשר לא יכלה להכין חוות דעת מטעמה לאחר בדיקת הנכס שנפגע, עקב פעולת התובעת. יחד עם זאת, הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי זו לביהמ"ש המחוזי (במסגרת רע"א 53944-06-16), אשר קיבל את הערעור וקבע, כי חוות-דעת המומחים יישארו בתיק ( פסק-דין מיום 21.08.16) . על פסק-דינו זה של ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון (במסגרת רע"א 7724/16), אשר דחה את הבקשה והותיר את החלטת בהמ"ש המחוזי על כנה (החלטה מיום 23.11.16). כלומר, ההחלטה החלוטה הינה, כי על אף הנזק ראייתי שגרמה התובעת לנתבעת, אין להוציא את חוות-דעת התובעת מהתיק, ובית המשפט יתייחס לנזק הראייתי בשלב שקלול מכלול הראיות.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי שאושרה בבית המשפט העליון אינני מורה על הוצאת חוות דעת המומחה מטעם התובע מהתיק, אך אתייחס לנזק הראייתי שנגרם בשקלול מכלול הראיות. עוד יצוין כי במקרה הנדון אף אחד מהמומחים, כולל המומחה מטעם התובע, לא בדק את המקרר , שכן הוא נזרק מיד לאחר השריפה. כך שלגבי חוות דעת המומחים אין פגיעה בעיקרון ההדדיות בין הצדדים לגבי עריכת חוות הדעת (העיקרון שהנחה אותי בהחלטה בעניין מפעלי מתכת קרשין בע"מ (. לדו"ח רשות הכיבוי שהוגש על ידי מר מלכה, שהיה בזירת השריפה מיד לאחר השריפה ראה את המקרר אתייחס בהמשך, אך הדו"ח שהוכן על ידו אינו בגדר חוות דעת של מי מהצדדים, אלא דו"ח של רשות ציבורית.

101. יחד עם זאת, לנושא הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים בתיק משום שהראיה העיקרית בתיק הושלכה לפח ע"י התובע (או מי מטעמו), יש לתת משקל במסגרת בחינת כלל הראיות בתיק. טענת התובע, כי הוא לא יכול היה להכריח את הנתבע לקחת את שרידי המקרר, הינה טענה סתמית, אשר לא מעלה ולא מורידה בענייננו.

יפים הדברים שנאמרו בעניין סוכנות מכוניות למקרה דנן (כמצוטט לעיל) ולפיהם: יש לבחון את מכלול נסיבות העניין, כגון חומרתו של הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים, הסיבה לנזק, מארג הראיות האחרות בתיק ומידת יכולת ם של הנתבע ים להקטין את הנזק. עוד נקבע שם, כי רק כאשר נוצרת מעין "מסה קריטית" של מכלול נסיבות העניין, המטה את הכף לחובתו של התובע, יצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים, את דחיית התביעה נגדם. מצאתי, כי במקרה דנן כשבוחנים את מכלול נסיבות התיק, ולאחר שהוצגו בפניי כלל הראיות בתיק ונשמעו העדים, ובהינתן העובדה שהושמדה הראיה העיקרית בתיק טרם בחנו אותה הנתבעים , נוצרת אותה "מסה קריטית", המטה את הכף לחובת התובע ולמעשה מצדיק הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים במקרה דנן את דחיית התביעה כנגדם. בשולי הדברים אעיר כי דווקא חוות דעת המומחה מטעם התובע מעידה על חשיבות בדיקת המקרר עצמו, שכן התברר כי חוות הדעת הייתה מבוססת על מידע שגוי מהותי של החלפת המדחס, דבר שלא היה. לו היה אותו מומחה בודק את המקרר גם אם היה נמסר לו מידע שגוי הוא יכול היה לבדוק אותו ולהימנע ממסקנות על בסיס אותו מידע שגוי.

למרות האמור לעיל, אבחן את טענות הצדדים ע"פ סדרן. להלן:

המקור והגורם לשריפה- המקרר:
102. לטענת התובע, דו"ח החקירה של רשות הכיבוי לא נסתר בשום שלב, לרבות לא בחקירתו הנגדית של מר מלכה, שערך אותו. לאור דו"ח החקירה, ברור כי השריפה פרצה מהמקרר.

103. כך גם המומחה מטעם הנתבעת, מר סלוצקי, לטענת התובע, יצא מנקודת הנחה בשתי חוות-הדעת שערך, כי השריפה פרצה מהמקרר ולא הצביע על כל ממצא פוזיטיבי ממנו עולה, כי השריפה פרצה ממקום אחר, זולת המקרר. גם ההיפותזה לפיה המיקרוגל היה מחובר לאותו שקע הזנה של המקרר נשללה במסגרת חקירתו של מר מלכה (פרוטוקול עמ' 27 ש' 11-20).

104. מנגד, לטענת הנתבע, דו"ח אירוע השריפה (נספח ב' לראיות התובע) לא נערך ככתוב על הדו"ח ביום 18.11.13, אלא נערך ביום 10.12.13, תאריך משלוחו לתובע. גם דו"ח החקירה של מכבי אש (נספח ג' לראיות התובע) לא נערך ביום 18.11.13. כך גם סיפור המעשה בא מפי הכבאי, אזולאי ציון. חוקר הדליקות, מר יוסי מלכה, יצא לחקירה בשעה 18:00 ורק לאחר סיום הכיבוי נרשמו ממצאיו, כי לאור הנסיבות הגיע למסקנה בדבר כשל חשמלי במקרר. עד זה מודה, לטענתו, כי הוא אינו מהנדס חשמל, כי לא בדק את המקרר לאחר השריפה וכי אינו זוכר מנין נבעה השריפה. הוא הודה, כי כשערך את דו"ח החקירה הוא הסתמך על מה שסיפר לו הכבאי ציון (פרט' עמ' 27 ש' 21-22).

105. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח שמקור השריפה במקרר. לטענתה, חוקר כיבוי אש הודה בחקירתו כי לא בהכרח פרצה השריפה מהמקרר (פרט' עמ' 26 ש' 21). כך גם מר גרציאני אינו יודע לקבוע את מקור השריפה אלא רק מעלה השערות לגבי סיבת הכשל (סעיף 31 בעמ' 13 לחוות-דעת מר גרציאני).

106. לאחר עיון בכתבי הטענות, בחוות-הדעת מטעם הצדדים ולאחר שמיעת העדים, הגעתי למסקנה, כי מקור השריפה אכן היה במקרר. להלן אבהיר טעמיי:

107. בהתאם לאישור על אירוע שריפה שהונפק ע"י רשות הכיבוי ביום 10.12.13 (נספח ב' לתצהיר התובע), נכתב כי ביום 18.11.13 בשעה 15:38 אירעה דליקה בדירה נשוא התביעה ובהערות נכתב: "שריפת בית – כשל חשמלי במקרר ".

108. בדו"ח החקירה של רשות הכיבוי (נספח ג' לתצהיר התובע) שנערך ע"י מר מלכה (להלן: " דו"ח החקירה"), סיפור המקרה נכתב מפי ראש הצוות שנכח בעת אירוע השריפה, מר אזולאי ציון (להלן: "הכבאי ציון"). בתיאור החלק הניזוק נכתב כי: "למקום נגרם נזק במטבח. מקרר שנשרף כליל מעוצמת החום שהייתה במקום" (סעיפים 5-6 לדו"ח החקירה). החוקר, מר מלכה, הגיע למקום האירוע כשעה וחצי לאחר סיום פעולות הכיבוי בדירה.

מר מלכה כתב בדו"ח החקירה בפרק ממצאים ומסקנות (סעיף 10 לדו"ח) כי: "מוקד החריכה היה בצד ימין שם ניתן לראות בוודאות ששם התחילה השריפה וניתן לראות שהשריפה פרצה מהמקרר".

109. בחקירתו מר מלכה נשאל האם הוא לא יכול לשלול שהשריפה פרצה משקע ההזנה של המיקרוגל, וכך השיב: "המיקרו היה צמוד למקרר, אפשר לדעת שהמיקרו לא נשרף במאה אחוז והמקרר כן. אבל אני לא יכול לשלול שזה לא מהשקע הזנה של המיקרוגל" (פרט' עמ' 26 ש' 21-24). בהמשך מר מלכה נשאל מדוע הוא לא התייחס לאף מכשיר חשמלי אחר בדו"ח החקירה, וכך השיב: "נכון. אני מתייחס רק לתבנית הבעירה והמצב החשמלי. אני מציין את כל הראייה של הבית להראות שזה לא התחיל מהטלוויזיה" (פרט' עמ' 27 ש' 6-8). ועוד העיד, כי שקע ההזנה של המקרר לא היה מחובר לזה של המיקרוגל, שכן "אם יש עוד שקע אני מציין. אם לא כתוב, אז אין" (פרט' עמ' 27 ש' 9-12).

110. עדותו של מר מלכה, החוקר מטעם רשות הכיבוי, מהימנה בעיניי, וכך גם דו"ח החקירה שנערך על ידו. לאור העובדה שהיחידים שהיו בזמן אמת בדירה הם נציגי רשות הכיבוי, והם גם היחידים שעלה בידם לבדוק את המקרר לפני שהוא הושלך לפח, ולאור מסקנת רשות הכיבוי, כי השריפה פרצה מהמקרר, ולא ממכשיר חשמלי אחר, אני קובעת, כי הוכח שהשריפה פרצה מהמקרר.

האם השריפה במקרר מקורה בכשל חשמלי:
111. לטענת התובע, יש לקבל את מסקנת רשות הכיבוי, כי השריפה פרצה מהמקרר בעקבות כשל חשמלי.

עוד לטענת התובע, בחוות-דעתו המשלימה של מר סלוצקי עולה לכאורה, כי מר סלוצקי זנח את סברותיו הרבות בחוות-דעתו הראשונה לעניין הגורם לשריפה במקרר, שכן הוא מעלה בחוות דעתו המשלימה, כי השריפה מקורה בקבל שהותקן לכאורה במקרר. חוות-דעתו המשלימה של מר סלוצקי מהווה הרחבת חזית בניגוד לדין.

112. מנגד, לטענת הנתבע, מר גרציאני כותב בחוות דעתו, כי לא ראה את המקרר פיזית ולא את זירת האירוע (סעיף 31 לחוות-דעתו). הוא העיד, כי הוא אינו מהנדס חשמל וכי חוות דעתו נכתבה על סמך מה שסיפרו לו, וסופר לו כי הוחלף מדחס חדש ורק בשלב מאוחר יותר הוא הבין שלא הוחלף מדחס. יש לייחס, לטענת הנתבע, משקל נמוך אם לא אפסי לעדותו של מומחה זה, אשר אינו ניטרלי ואשר הפגין יריבות עם המהנדס סלוצקי. לעומתו, המהנדס סלוצקי הנו מהנדס חשמל וגם חוקר דליקות וחוות-דעתו מתיישבת יותר עם מכלול הראיות, העדויות והעובדות בתיק. כך לטענת הנתבע.

113. לטענת הנתבעת, ע"פ המומחים של התובע עצמו לצורך הוכחת קיומו של כשל חשמלי על התובע היה להגיש חו"ד של מהנדס חשמל, שכן רק מהנדס חשמל יכול לקבוע כשל חשמלי, והדבר לא נעשה על ידו. גם חוקר כיבוי אש הבהיר, כי כשל חשמלי ניתן להוכיח רק באמצעות מהנדס חשמל (פרט' עמ' 25 ש' 4, עמ' 25 ש' 15, עמ' 24 ש' 22). גם מר גרציאני אינו מהנדס חשמל (פרט' עמ' 32 ש' 10). בנוסף, מר גרציאני ערך את חוות-דעתו מבלי שידע באיזה מקרר מדובר, הוא גם חשב שהוחלף מדחס, הוא גם חשב שהמקרר לא פעל בכלל ובפועל התברר שפעל רק לא קירר. על כן, התובע לא הוכיח כי כשל חשמלי גרם לשריפה ומהו אותו כשל.

114. לאחר עיון בכתבי הטענות, בחומר הראיות ולאחר שמיעת העדים, הגעתי למסקנה, כי לא הוכח שהשריפה במקרר מקורה בכשל חשמלי. להלן אבהיר טעמיי:

בסעיף 11 בדו"ח החקירה מטעם רשות הכיבוי הגיע מר מלכה למסקנה, כי: "ישנה סבירות גבוהה כי מדובר בכשל חשמלי במקרר".

115. בעדותו העיד מר מלכה , כי הוא אינו מהנדס חשמל וכי במסגרת החקירה לא נכח במקום גם מהנדס חשמל (פרט' עמ' 24 ש' 22-25). כך גם נשאל בחקירתו וכך השיב:

"ש. מה שאתה בעצם אומר לנו, אתה יכול להעריך ב 95% מאיפה פרצה האש, אבל אתה לא יכול להעריך מה הסיבה לפרוץ האש. ולמעשה שכשאתה אומר כשל חשמלי זה לא כי מצאת כשל חשמלי, אלא בגלל שאתה ראית שזה פרץ ממקרר אתה משער שזה כתוצאה מכשל חשמלי?
ת. נכון.
ש. מי שיכול לקבוע את הכשל החשמלי זה רק אותו מהנדס חשמל?
ת. מהנדס חשמל או טכנאי של המקרר" (פרט' עמ' 25 ש' 10-16).

116. מר מלכה העיד, כי הוא משער שהשריפה במקרר אירעה בשל כשל חשמלי, אולם מי שיכול לקבוע האם אכן מדובר בכשל חשמלי הוא רק מהנדס חשמל שיש לו מומחיות בתחום, או הטכנאי של המקרר.

117. כך גם מר גרציאני, אשר הינו מומחה לחקר שריפות מטעם התובע, אינו מהנדס חשמל בהכשרתו (פרט' עמ' 32 ש' 10-11) ולא ראה או בדק את המקרר (פרט' עמ' 32 ש' 12-15).

118. בחוות-דעתו מר גרציאני כותב כך: "איני יכול לקבוע בצורה וודאית את סיבת פרוץ הדליקה, כי: לא ראיתי פיזית את המקרר שנדלק ולא את זירת הדליקה, אבל מניתוח האירוע בשיטת האלימינציה ברור כי הדליקה החלה במנוע (מדחס) המקרר, ולכן בסבירות גבוהה מאוד הגורם לפרוץ הדליקה הנו כשל חשמלי שהחל במדחס, שלכל הפחות לא התגלה ע"י טכנאי המקררים " (סעיף 31 לחוות-דעתו).

119. מר גרציאני מבסס את חוות-דעתו על שני דברים שהתבררו לאחר מכן כלא נכונים: האחד, הוא כתב בחוות דעתו את שנאמר לו מפי התובע, כי המקרר לא פעל. אולם, מאוחר יותר התברר, כי המקרר פעל, אולם לא ביצע פעולת קירור (פרט' עמ' 36 ש' 1-3). השני, מר גרציאני כתב בחוות דעתו, כי הוחלף מדחס במקרר וכי הדליקה החלה במדחס. אולם, מאוחר יותר התברר, כי לא הוחלף מדחס במקרר ע"י הנתבע (פרט' עמ' 40 ש' 29-31).

120. מר סלוצקי המומחה מטעם הנתבעת, הינו מהנדס חשמל בהכשרתו המתמחה בחקר הכשל החשמלאי ובחקר אירועי שרפות.

121. בחוות דעתו הראשונה של מר סלוצקי מיום 14.12.15 (להלן: "חוות-הדעת הראשונה") בפרק המסקנות קובע מר סלוצקי כך: "לאור הממצאים העובדות והבדיקות שנערכו על ידי חוקר מכבי האש ולאחר קריאת חוות דעתו של מר גרציאני הנני בדעה נחרצת, כי לא הוכח בשום צורה ששריפת המקרר נובעת מכשל חשמלי שהתחולל בתוך המקרר שכן לא הוכח ולא הוצג הכשל שגרם לשריפה במקרר" (סעיף 1 בפרק המסקנות).

122. לאחר שהוברר במהלך הליך ההוכחות, כי המקרר נשוא התביעה הנו מסוג "נורמנדה" וכי הוא נרכש בשנת 2007 ולא בשנת 2010 (כפי שנכתב בסעיף 2 בתצהיר התובע) וכי לנושא זה חשיבות, הוגשה חוות-דעת משלימה של מר סלוצקי מיום 16.12.16 (להלן: "חוות-הדעת המשלימה"). במסגרת חו"ד המשלימה מעלה מר סלוצקי סיבות נוספות לשריפות שפורצות ממקררים מהסוג ומהשנה של המקרר נשוא התביעה.

123. כך במסגרת חוות-דעתו המשלימה מר סלוצקי מעלה, כי המקררים מסוג "נורמנדה", שנמכרו לפני שנת 2009 כללו חלק הקרוי קבל שהותקן ע"י היבואנים בהתאם לדרישת החוק, וכי קבלים אלה נשרפו וגרמו לשריפות של בתים שלמים ובשנת 2009 הפסיקו עם חובת ההתקנה של קבלים במקררים (סעיף 2 בחו"ד המשלימה). מכאן הגיע מר סלוצקי למסקנה, כי ע"פ החשבונית שהוצגה לפיה מדובר במקרר מתוצרת "נורמנדה", ישנן אלטרנטיבות נוספות למקור השריפה, אשר שוללות את הטענה שהנתבע אחראי לשריפה בתביעה דנן.

124. מר סלוצקי העיד בחקירתו כך: "אנו לא יודעים מה קרה במקרר, באיזה רכיב פרצה השריפה, אנו מדברים פה על משהו וירטואלי בלי שום בסיס ..." (פרט' עמ' 49 ש' 28-29).

125. לאחר עיון בחומר הראיות והעדויות, אני מגיעה למסקנה, כי אכן, כקביעתו של מר סלוצקי בחוות-דעתו הראשונה, לא הוכח ששריפת המקרר נובעת מכשל חשמלי שהתחולל בתוך המקרר שכן לא הוכח ולא הוצג הכשל שגרם לשריפה במקרר.

126. אני מקבלת את עדותו של מר סלוצקי גם לאור העובדה, כי הינו מהנדס חשמל בהכשרתו, מלבד היותו חוקר שריפות. מאחר שהמקרר נשוא התביעה, הוא הראיה העיקרית בתביעה זו, הושלך לפח טרם הספיקו המומחים לבדקו, איננו יודעים באיזה רכיב במקרר פרצה השריפה, ולכן אני קובעת כי לא הוכח שכשל חשמלי במקרר גרם לפרוץ השריפה.

127. למעלה מן הצורך ייאמר, כי בכל הנוגע לחוות דעתו המשלימה של מר סלוצקי, לא הוכח, כי הקבל במקרר (ככל שהיה כזה) הוא שגרם לשריפה , זאת מאותה סיבה שלא היה מקרר, שכן הוא השלך לפח, כאמור. מר סלוצקי לא מגיע למסקנה, כי בהכרח הקבל במקרר הוא שגרם לשריפה, כפי שטוען התובע, אלא מעלה אפשרות נוספת לפרוץ השריפה. כך גם טענת התובע, כי בחוות דעתו המשלימה של מר סלוצקי ישנה הרחבת חזית, רצוי שלא הייתה נטענת, שעה שהתובע לא גילה את שנת הרכישה האמתית של המקרר בשלב כתב התביעה והתצהיר, אלא רק בשלב ההוכחות כאשר הציג את חשבונית הרכישה של המקרר לראשונה. רק לאחר הצגת חשבונית הרכישה ולפיה המקרר נרכש בשנת 2007, הייתה חוות הדעת השנייה רלוונטית ולכן לא מדובר בהרחבת חזית, אלא בתגובה לראיה שהוגשה בשלב מאוחר על ידי התובע.

האם השריפה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע:
128. לטענת התובע, בהתאם לחוות-דעתו, מר גרציאני משער, כי כשהנתבע פעל במקרר קיימת סבירות גבוהה לכך שהזיז כבלי חשמל, גרם להתרופפות של מגע חשמלי, והדבר גרם בסופו של יום לפרוץ השריפה (סעיף 25 לחוות דעתו). מר סלוצקי טוען בחוות דעתו הראשונה, כי ישנן אפשרויות נוספות לפרוץ השריפה. אולם, לטענת התובע, הוא מתעלם מסמיכות הזמנים שבין טיפול הנתבע במקרר לבין פרוץ השריפה.

129. מנגד, לטענת הנתבעים, מאחר שמר גרציאני לא נכח בזירה ולא בחן את המקרר הוא אינו יכול לדעת מהי הסיבה לפרוץ השריפה, או מהו הכשל החשמלי , או האם יש קשר בין הכשל לבין עבודתו של הנתבע (פרט' עמ' 35 ש' 27). כך גם , לטענתם, אין צורך לבדוק את חוות-דעתו של חוקר כיבוי האש, מר יוסי מלכה, שהודה שהוא משער שמדובר בכשל, אינו יודע מהו הכשל וכי את סיבת הכשל קובע רק מהנדס חשמל.

130. לאחר עיון בכתבי הטענות, בחומר הראיות ולאחר שמיעת העדים, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי השריפה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע. הווה אומר, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע התרשל כאשר פעל לתיקון המקרר. אבהיר טעמיי להלן:

131. ראשית, יש להבין מהי הפעולה או הפעולות שביצע הנתבע במקרר כאשר פעל בו כדי לתקנו. מחד, טען התובע בתחילה כי הנתבע החליף מדחס במקרר (סעיף 4 לכתב התביעה), אולם לאחר מכן בתצהיר התובע תיקן דבריו והצהיר, כי הנתבע מילא גז במדחס (סעיף 11 לתצהיר התובע). אם כן, אין חולק, כי הנתבע לא החליף מדחס במקרר, אלא מילא גז.

132. חיזוק לכך אף ניתן ללמוד מתוך החשבונית מיום 14.11.13, שהנפיק הנתבע לתובע לאחר התיקון, בסך של 500 ₪ (חשבונית מס' 13228 צורפה כנספח א' לתצהיר התובע) (להלן: "החשבונית"). בפרטי החשבונית נרשם מהו התיקון שבוצע במקרר: "תיקון מקרר, החלפת פילטר חדש + גז + ונטיל כולל עבודה 3 חודשים אחריות גז בלבד".

133. בחוות דעתו הראשונה מר סלוצקי כותב, כי במקררים מתוצרת טורקיה, כמו המקרר נשוא התביעה, ישנם מס' גורמים שיכולים להוביל לשריפה במקרר, כגון: כשל בכבל ההזנה למקרר; כשל בתקע או שקע המזין את המקרר בחלק האחורי; כשל ברכיב הקרוי "טיימר הפשרה"; כשל בקבל לשיפור כופל הספק; כשל בחיווט פנימי במקרר; כשל בחיווט או במנורת תא קירור; כשל במערכת הפשרת תא הקפאה (סעיף 12 בחוות-דעתו הראשונה).

134. כמו כן, הוא קובע, בחוות-דעתו כי: "לעולם לא יכולה להיגרם במקרר שריפה כתוצאה מפעולה מכאנית שאיננה קשורה למערכת החשמל כגון החלפת גז במדחס או החלפת מסנן או החלפת ידית לדלת או החלפת גומיית איטום או החלפת מדף שבור או מחזיק מדף שבור או כל פעולה שאיננה קשורה כלל וכלל למערכת החשמל במקרר" (סעיף 14 בחוות דעתו הראשונה).

135. מנגד, קבע מר גרציאני בחוות דעתו, כי: "התעסקות הטכנאי עם המקרר, הזזתו, החלפת חלקים באזור המנוע והמדחס גרמו לחיבור הרופף שגרם לנתק להתחבר שנית, ואז המקרר פעל, המגע הרופף נשאר רופף וגרם להתחממות, שארבע ימים לאחר מכן הוא גרם לדליקה " (סעיף 25 לחוות דעתו).

136. מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי השריפה אירעה בשל התיקון שביצע הנתבע במקרר, זאת לאחר עיון בחוות-הדעת של המומחים השונים, לרבות, כאמור לעיל, העובדה כי חוות דעתו של מר גרציאני התבססה על נתונים שהתגלו לאחר מכן כשגויים , כגון אי החלפת מדחס במקרר וכן העובדה שהמקרר פעל, אולם לא ביצע פעולת קירור, וכן לאור כך שמר סלוצקי הנו מהנדס חשמל (בנוסף להיותו חוקר שריפות)- הכשרה שאין בידי המומחים האחרים, וכן מאחר שמצאתי כי תוצאות חוות דעתו של מר סלוצקי מתיישבות יותר עם נסיבות המקרה דנן, וכן לאור כך שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח שהשריפה במקרר אירעה בשל כשל חשמלי.

137. עצם קביעתו של מר סלוצקי כמהנדס חשמל, כי ייתכנו מס' גורמים שיכולים להוביל לשריפה במקרר, עצם מסקנתי כי לא הוכח כשל חשמלי במקרר שגרם לשריפה, עצם העובדה שהמקרר (הוא הראיה העיקרית בתיק) הושלך לפח טרם הספיקו המומחים לערוך בו בדיקות - די בכל אלה לקבוע, כי לא הוכח כי הנתבע התרשל בעבודתו בעת תיקון המקרר וכי רשלנות זו גרמה לפרוץ השריפה. כך גם מר מלכה, החוקר מטעם רשות הכיבוי, העיד, כמפורט לעיל, כי מי שיכול לקבוע את הכשל החשמלי זה רק מהנדס חשמל, או טכנאי של המקרר (פרט' עמ' 25 ש' 10-16).

138. הנתבע העיד בעניין זה כך:

"ש. המהנדס סלוצקי מייחס את השריפה לקבל של המקרר, האם אתה בדקת את הקבל במועד תיקון והחלפת הגז?
ת. כשאני בא למקרר אני עושה בדיקה כללית, אם יש משהו לא בסדר אנו מטפלים. לא אובחנה שום בעיה חוץ מבעיית הגז. אני בעצמי" (פרט' עמ' 57 ש' 28-31).

139. עדותו של הנתבע מהימנה בעיניי. אני מקבלת את גרסתו, כי כשהגיע לדירת התובע הוא ערך בדיקה כללית למקרר, וכי במקרה דנן הוא לא מצא כל בעיה מלבד בעיית הגז, בה הוא למעשה טיפל דרך מילוי גז במקרר.

140. כך גם מהימנה בעיניי עדותו של מר סלוצקי, המומחה מטעם הנתבעת, להלן:

"ת. גם הנתבע לא נגע במע' החשמל של המקרר, ככה שאף אחד, אין לנו שום מידע מי נגע במע' החשמל, אין בעצם שום מידע, הנתבע לא התעסק בחשמל אלא מילא גז.
ש. היית שם?
ת. לא הייתי שם, אבל אני חקרתי ויש לי ניסון רב בחקירת שריפות, אני חוקר שנים רבות שריפות.
ש. אתה סומך על דבריו של הנתבע בהקשר הזה?
ת. לא. אני סומך על חוות דעתי, וסומך על כושר החקירה שלי לשאול את השאלות הנכונות, להסתכל על הנתונים, לרבות המחיר והשיחה שערכתי אתו (הנתבע), ואני אומר לך שהוא לא נגע במע' החשמל של המקרר הזה, המקרר פעל כשהוא הגיע לשם, והמשיך לפעול אחרי שהוא מילא גז" (פרט' עמ' 52 ש' 9-18).

141. יוער, כי לא די בסמיכות הזמנים בין תיקון המקרר ע"י הנתבע לבין פרוץ השריפה במקרר (ארבעה ימים בלבד), כדי לקבוע, כי הנתבע התרשל וגרם לפרוץ השריפה במקרר. מאחר והראיה העיקרית בתיק (המקרר) הושלכה לפח ע"י התובע (או מי מטעמו) מיד לאחר אירוע השריפה, ולא עלה בידי המומחים מטעם הצדדים לבדוק את המקרר (מלבד רשות הכיבוי, כאמור), הרי שנגרם נזק ראייתי לנתבעים, אשר יש לתת לו משקל במכלול הראיות בתיק.

142. לאור האמור לעיל, וממכלול הראיות והעדויות, כמפורט לעיל, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח רשלנות מצד הנתבע אשר היה בה לגרום לפרוץ השריפה בתיק דנן.

אחריות הנתבע- העברת הנטל לכתפי הנתבע:
143. לטענת התובע, חלים במקרה דנן סעיפים 39 ו- 41 לפקודת הנזיקין, אשר מעבירים את נטל השכנוע לכתפי הנתבע.

144. לעניין סעיף 41 לפקודת הנזיקין - "הדבר מעיד על עצמו". לטענת התובע, הפעלת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקנ"ז משמעותו העברת נטל השכנוע על כתפי הנתבע. לטענתו, במקרה דנן מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הנדרשים להפעלת סעיף 41.

145. מנגד, לטענת הנתבעים, לא מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41 במקרה דנן. לא מתקיים מבחן השליטה, פרט למילוי הגז לנתבע לא הייתה שליטה על המקרר שהיה בחזקתו או בשליטתו המוחלטת של התובע , או בנו , ולהם הייתה היכולת הטובה ביותר למנוע את הנזק. כך גם יתר התנאים אינם מתקיימים.

146. סעיף 41 לפקודת הנזיקין, קובע כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

147. שלושה תנאים מצטברים נדרשים להפעלת הסעיף האמור : (1) לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת את הנסיבות שהביא לאירוע שבו ניזוק; ( 2) הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; ( 3) אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.

148. לעניין התנאי השני, הקשור למבחן השליטה, נקבע בע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' ר' הינדלי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מט(1) 45, עמ' 60, כך:

"ההגדרה שאומצה בפסיקה למונח "שליטה", הגדרה אשר מבוססת על מטרת דרישת השליטה בסעיף 41 הנ"ל. תנאי השליטה נועד לאפשר לקבוע למי יש לייחס את ההתרשלות המוסקת מנסיבות האירוע (ראה: י' אנגלרד, הכלל "הדבר מדבר בעדו" בדיני נזיקין (מפעל השכפול, תשכ"ה) 61; ע"א 377/85 נעים נ' משרד החינוך והתרבות וערעור שכנגד (להלן - פרשת נעים [6] ), בעמ' 157). לשם כך מתחייבת שליטה בלעדית אשר מוציאה את האפשרות של שליטת גורם אחר בנכס אשר יכול היה אף הוא לגרום במעשהו ובהתרשלותו לתאונה. ההגדרה אשר גובשה ב ע"א 375/62 גיספן נ' אליצור ואח' (להלן - פרשת גיספן [7] ), בעמ' 169, והנהוגה בפסיקה, נותנת ביטוי לאופי מחייב זה של דרישת השליטה: "העיקר הוא, שבזמן התאונה, והדגש הוא על זמן זה, היתה לנתבע או לנתבעים... שליטה גמורה במובן זה שאין לייחס למישהו זולתם התערבות פעילה במצב הענינים שיכלה לגרום או לתרום למה שאירע".
....
"כמו חברי הנכבד, השופט מצא, סבור גם אנוכי, כי הדרישה בסעיף 41, שלנתבע צריכה הייתה להיות "שליטה מלאה" בנכס שגרם לתאונה, אין פירושה שמספיק בהתערבות תיאורטית כלשהי מצד גורם חוץ כדי לשלול קיומו של תנאי זה."

149. למעשה, לא ניתן לנתק את הטענה של התובע, כי חלים סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין מהטענה של הנתבעים, אשר התקבלה, כי נגרם להם נזק ראייתי.

150. ע"פ סעיף 41 לפקנ"ז ההנחה הנה, כי בעת גרימת הנזק, הנכס שגרם לנזק היה בשליטתו המלאה של הנתבע, כך שניתן לייחס לו ידיעה אודות הסיבות לנזק. ההנחה הינה בעצם, כי בעת הוכחת התביעה היה לנתבע יתרון על פני התובע ביכולת לדעת ולהוכיח את נסיבות המקרה (ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק, פ"ד נו(1), 539, עמ' 558-559).

151. אולם, כאמור לעיל, במקרה דנן, לא יכול היה הנתבע להוכיח את נסיבות המקרה לאור העובדה שהתובע (או מי מטעמו) השליך לפח את המקרר, ולכן מנע מהנתבעים את האפשרות לבדוק את המקרר בכדי לדעת מה גרם במקרר לפרוץ השריפה.

152. כך גם תנאי 3, כמפורט לעיל, לא מתקיים במקרה דנן. לא מצאתי, כי אירוע השריפה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה שכן לא הובאה כל ראיה להוכחת האמור, לא מצאתי כי הוכח שכשל חשמלי הביא לפרוץ השריפה. כך גם חוות דעתו של חוקר השריפות מטעם התובע, מר גרציאני, נשענה כאמור על נתונים שהתבררו בדיעבד כלא נכונים או לא מדויקים.

153. יודגש, סמיכות הזמנים בין התיקון שביצע הנתבע במקרר לבין אירוע השריפה, לבדה, אינה יכולה להוות ראיה לרשלנות, ובוודאי כאשר לא הוכח כשל חשמלי או כל כשל אחר שנבע מהתיקון שביצע הנתבע במקרר.

154. לאור האמור לעיל, סעיף 41 לפקודת הנזיקין לא חל בענייננו.

155. לעניין סעיף 39 לפקודת הנזיקין- נזק שנגרם ע"י אש או עקב אש. לטענת התובע, מתקיים בענייננו סעיף 39 לפקנ"ז, ולכן על הנתבעים מוטל נטל הראיה, אשר לא הורם על ידם.

156. מנגד, לטענת הנתבעים, אין חולק, כי המקרר אינו בבעלות הנתבע, ולכן לא מתקיימים תנאי סעיף 39, ואין להעביר את הנטל לנתבע או לנתבעת.

157. סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע כך:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

158. במקרה דנן, לא הוכח, כאמור, כי הנתבע הבעיר את האש, או היה אחראי לפרוץ השריפה. לאור האמור לעיל, סעיף 39 לפקודת הנזיקין לא חל בענייננו.

159. לאור כלל הדברים האמורים לעיל, ומשלא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבע התרשל בעבודתו וגרם לפרוץ השריפה בדירה, אני דוחה את התביעה.

160. למעלה מן הצורך, אתייחס לרכיב הנזק. להלן:

היקף הנזק:
161. בסוגיית גובה הנזק שנגרם למבנה הדירה ולתכולתה עמדו בפניי שתי חוות-דעת של שמאים: האחת של מר בכר, השמאי מטעם התובע, והשנייה של מר שיינר, השמאי מטעם הנתבעת.

נזקי מבנה:
162. מר בכר, השמאי מטעם התובע, קבע בחוות דעתו (שצורפה לתצהיר התובע), כי נזקי המבנה מגיעים לסך של 53,000 ₪ ובנוסף הוצאות לכיבוי אש סך נוסף של 1,956 ₪, וביחד סך של: 54,956 ₪. מר בכר כותב תחת "הערות להערכה", כי את הערכתו הוא ביסס על שלוש חשבוניות-מס של א.א. אחזקות, וכי עבודות התיקונים בדירה חלשו על שטח רצפה וקירות כ- 50 מ"ר וכן קומת מדרגות כ- 20 מ"ר.

163. לאחר עיון בחוות הדעת של מר בכר בגין נזקי המבנה, מצאתי, כי היא לוקה בחסר. מר בכר לא מפרט בחוות-דעתו לצד כל תיקון נחוץ מהו המחיר המוערך על-ידו, אלא מתבסס על שלוש חשבוניות-מס של א.א. אחזקות (שמספרן: 219, 224 ו- 227), אשר כל שנכתב בהן הוא: "עבור שיפוץ דירה שנשרפה". אין כל פירוט בתוך החשבוניות מהן העבודות שבוצעו בפועל ואשר בעטיין נגבה התשלום. לא ברור מדוע מר בכר לא פירט בחוות דעתו לצד כל תיקון נחוץ מהי עלותו, כפי שמקובל בהערכה שמאית, שכן זוהי מהותה של הערכה שמאית.

164. מנגד, מר שיינר, השמאי מטעם הנתבעת (חוות-דעתו צורפה לחומר הראיות מטעם הנתבעת), פירט את הערכתו בחוות-הדעת בטבלה ע"פ התייחסות לרכיבים הבאים: תיאור, תביעה, מחיר, הערכה ריאלית והערות. לצד כל תיקון נחוץ הוא נקב בעלויות כפי שהוערכו על-ידו. הערכתו בגין נזקי המבנה הגיעה לסך של 25,740 ₪, לאחר הפחתת בלאי (מר בכר לא הפחית בלאי בחוות-דעתו).

165. מר שיינר העיד לעניין חוות-הדעת של השמאי מטעם התובע, כך:

"ת. ..אני חוזר על מה שאני כותב, שהשמאי לא תמחר הוא לקח הצעה גלובלית ואישר אותה, וזה נראה לא רציני" (פרט' עמ' 43 ש' 11-12)

וכן:
"הייתי מוכן לראות אומדן שלו אם הוא היה עורך אותו ולא הצעה גלובלית" (פרט' עמ' 43 ש' 16).

166. בחוות דעתו כתב מר שיינר, כי: "בבדיקה נמצא כי הצעת המחיר של הקבלן כוללת עבודות שלא נדרשו ולא בוצעו , מבדיקה בדירה נמצא שהקבלן ביצע עבודות שדרוג שאינן קשורות כלל לאירוע שבנדון ועיקרן שיפוץ מלא של חדר רחצה ושירותים (החלפת ריצוף רצפה וקירות, החלפת כלים סניטריים ועוד" (סעיף 5 בחוות-הדעת).

167. בעדותו נשאל מר בכר, השמאי מטעם התובע, מדוע ניתנה הערכה כללית ללא כתב כמויות מפורט בחוות-דעתו ומר בכר השיב, כי יש לו כתב כמויות, אולם הוא לא יודע מדוע זה לא צורף (פרט' עמ' 21 ש' 13-17). יחד עם זאת, התובע לא ביקש לצרף את כתב הכמויות האמור כמוצג לתיק, ולכן כל שיש בפניי היא חוות דעתו של מר בכר המושתתת על הערכה כללית.

168. כך גם לעניין "התקנת חלון ותריס גלילה במטבח" שנכתב בחוות דעתו של מר בכר (מבלי שצוינה עלות ההתקנה, כאמור) , נשאל מר בכר האם בפועל הותקן תריס גלילה ומר בכר השיב, כי בפועל לא הותקן תריס גלילה, אלא לוח נגרר וכי לדעתו זה לא צריך להשפיע (פרט' עמ' 22 ש' 1-8). כלומר, השמאי מטעם התובע אף לא בדק לאחר תיקוני המבנה שבוצעו בדירה האם הם תואמים לחוות-הדעת שנתן, או לאו. יתרה מזאת, כאמור, חוות דעתו ברכיב נזקי המבנה כללית בלא כל פירוט בצדה.

169. לאור האמור לעיל, מצאתי, כי בעניין נזקי המבנה יש להעדיף את חוות-דעתו של מר שיינר, השמאי מטעם הנתבעת, אשר הציג חוות-דעת מפורטת וברורה, אשר יש בה השבת המצב לקדמותו.

נזקי תכולה:
170. ראשית, יש לציין, כי התובע ,למעשה, זנח בסיכומיו את הטענה בדבר נזקי תכולה בדירה. למעשה, לא מתעורר כל צורך לדון בראש נזק זה. אולם למעלה מן הצורך, אדון גם בראש נזק זה. להלן:

171. מר בכר, השמאי מטעם התובע, הגיש חוות-דעת משלימה לעניין נזקי התכולה בדירה מיום 01.11.15 (צורפה לחוות-דעתו הראשונה).

172. במסגרת חוות-הדעת לעניין נזקי התכולה מר בכר העריך את נזקי התכולה בעמוד 3 לחוות-דעתו, והפעם פירט את פריטי התכולה שניזוקו, את שם הספק ואת העלות לצד כל פריט תכולה. הוא נקב בעשרה פריטי תכולה מפורטים שעלותם הכוללת הוערכה על-ידו בסך של 21,284 ₪.

173. הוא הוסיף, כי הערכת הנזקים הייתה בכפוף לבדיקה פיזית ובהתאם לבדיקת מסמכי רכישה שהוצגו. בעמוד 4 הוא ביאר מה היו מסמכי הרכישה ולאילו פריטים הם שייכים. עוד הדגיש, כי מסמכי הרכישה נבדקו על-ידו ונמצאו סבירים ותואמים לריהוט והציוד שהיו בדירה (עמוד 4 בחוות-הדעת). כך גם הוצגו תמונות של התכולה בדירה (עמ' 6-7 לחוות-הדעת).

174. מנגד, מר שיינר, השמאי מטעם הנתבעת, ביצע הערכת נזקי תכולה בסעיף 4 לחוות-דעתו והעריך את סך נזקי התכולה בדירה בסכום של 19,006 ₪ (לאחר הפחתת בלאי).

175. לאחר עיון בחוות-הדעת של השמאים ומעיון במסמכי הרכישה והתמונות שצורפו לחוות-הדעת, מצאתי לקבל את חוות-דעתו של מר בכר בעניין נזקי התכולה, כפי שפורט לעיל, שכן חוות-הדעת פירטה את העלויות לצד כל פריט שניזוק והתבססה על מסמכי רכישה מתאימים ואף נערכה בדיקה פיזית בדירה של השמאי מר בכר, אשר בחן את הכתוב בחוות-דעתו אל מול מה שנרכש בפועל. על כן, מצאתי את חוות-דעתו של מר בכר מהימנה בסוגיית נזקי התכולה ובסך של 21,284 ₪.

176. בנוסף לתכולה שלגביה הוצגו אסמכתאות, הבהיר מר בכר בהמשך חוות-דעתו ( בעמוד 4), כי התובע ציין בפניו שקיים ציוד נוסף שניזוק, אולם התובע לא הציג כל מסמכי רכישה בגין פריטים אלה. מר בכר העריך את פריטי התכולה ללא אסמכתאות בסכום משוער של 15,000 ₪.

177. אין בידי לקבל הערכה זו בגין הפריטים אשר לא הוצגה כל אסמכתא לגביהם, ולכן אני קובעת, כי הסכום שהוכח בגין נזקי התכולה בדירה הנו בסך של 21,284 ₪.

אסמכתאות שצורפו לאחר הגשת הסיכומים:
178. לאחר שהוגשו הסיכומים מטעם הצדדים, העבירו הצדדים לתיק ביהמ"ש שני מסמכים, אשר יש להתייחס אליהם. להלן:

179. האחד, פסק הדין של כב' השופטת נאות-פרי (שלום- חיפה) ת"א 9338/07 וינברגר נ' גלידות ריאו ואח' (מיום 16.02.11), שצורף ביום 24.07.18 ע"י התובע לתיק לאחר שהוגשו הסיכומים ואשר הערעור עליו נדחה בבהמ"ש המחוזי וכן בביהמ"ש העליון. התובע ציין, כי הוא התייחס בסיכומי התשובה מטעמו לפסק-דינה של כב' השופטת נאות-פרי (סעיף 3 בסיכומי התשובה) (להלן: "פסק-דין גלידות ריאו").

180. בפסק-דין גלידות ריאו היה מדובר בשריפה שאירעה כתוצאה מכשל חשמלי לאור החלפת מדחס במקרר ע"י טכנאי שתיקן את המקרר מס' ימים טרם אירוע השריפה. אמנם סמיכות הזמנים בין השריפה לבין התיקון דומה בשני המקרים, אולם לא מצאתי כי יש בפסק-דין זה כדי להעלות או להוריד לענייננו.

181. ראשית, שם הראיה העיקרית, קרי המקרר, לא הושלך לפח. על כן, שם כל המומחים מטעם הצדדים ראו ובדקו את המקרר והגיעו למסקנות אליהן הגיעו. זאת, בניגוד גמור למקרה דנן, בו הראיה העיקרית הושמדה טרם הספיקו המומחים לבדוק אותה.

182. שנית, שם דובר בהחלפת מדחס במקרר ובהמ"ש קמא מצא, כי הטכנאי נגע ברכיבים חשמליים במקרר, בעוד שבענייננו הגעתי למסקנה, כי הטכנאי החליף גז ולא הוכח כי הוא ביצע פעולה שיש בה מגע עם רכיבים חשמליים.

183. כידוע, כל מקרה נבחן לגופו וע"פ נסיבותיו הוא. בכל מקרה בית-המשפט נדרש לחוות-דעת מומחים משלו ולשיקולי היגיון אחרים המבוססים על כלל נסיבות האירוע, וכל אירוע נבחן בפני עצמו. כאמור לעיל, אין בפס"ד זה כדי להעלות או להוריד לענייננו.

184. המסמך השני אליו יש להתייחס הוא ידיעה שהגישה הנתבעת לתיק ביום 21.10.18 לאחר שהוגשו הסיכומים. הידיעה מתייחסת למקררים שנרכשו לפני שנת 2008 והיא פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 18.10.18.

185. בהתאם להלכה הפסוקה, כתבה עיתונאית הנה ראיה פסולה בהיותה עדות מפי השמועה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בביהמ"ש העליון במסגרת רע"א 10012/09 משה שניידר ואח' נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (מיום 09.02.10) בסעיף 23:

"כמו כן, ומבלי לקבוע מסמרות בנושא, מקובלת עליי הטענה כי הכתבה העיתונאית מהווה עדות מפי השמועה ואינה יכולה להתקבל ללא עדות שתאמת אותה...".

186. על כן, אין בידי לקבל את הידיעה שצירפה הנתבעת ביום 21.10.18.

הוצאות ושכ"ט עו"ד:
187. לא מצאתי שתיק זה הוא המקרה בו צריך לפסוק הוצאות לדוגמה, כפי שטוענת הנתבעת, שכן כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין, מדובר בשריפה שפרצה בסמוך לבדיקת הנתבע את המקרר וניתן להבין את שיקולי התובע שהיו לגיטימיים בעת שבחר להגיש את התביעה.

כמו כן, לעניין הכיסוי הביטוחי, הרי שמצאתי, כאמור לעיל, כי קיים כיסוי ביטוחי כך שמדובר היה בנתבעת נדרשת.

188. על כן, מצאתי בנסיבות המקרה דנן, כי התובע ישלם סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט לכל אחד מהנתבעים (וביחד סך של 4,000 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ) לכל אחד מהנתבעים (וביחד סך של 10,000 ₪).

סוף דבר:
189. לאור האמור לעיל, מצאתי, כי יש לדחות את התביעה במלואה.

לעניין ההוצאות- התובע ישלם סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט לכל אחד מהנתבעים (וביחד סך של 4,000 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ) לכל אחד מהנתבעים (וביחד סך של 10,000 ₪).

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.