הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21169-07-17

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

התובעת:

צ'יינה מוטורס בע"מ
עו"ד דרור ארד-איילון

נגד

הנתבע:

אודי מזרחי

פסק דין

לפני בקשת התובעת למחיקת כתב ההגנה של הנתבע ולמתן פסק דין כנגדו עקב מחדלים חוזרים ונשנים בנוגע לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים וכן בקשה לפסק דין בהעדר התייצבות עקב מחדלים חוזרים ונשנים באי התייצבות לדיון כמו גם אי הגשת תצהיר עדות ראשית .

רקע

מדובר בתביעת לשון הרע. התובעת הנה יבואנית בלעדית בישראל של אוטובוסים וחלקי חילוף של חברה סינית ששמה Yutong Zhengzhou Bus Co. Ltd (להלן: "יוטונג").

הנתבע ביצע לפי הטענה ביום 8.6.17 שבעה פרסומים באותו היום, בטווח של שעה, בפייסבוק, שמהווים לשון הרע כלפי התובעת, שעיקרם ייחוס מקרה של שריפת אוטובוס של חברת אגד, לאוט ובוס שהתובעת ייבאה מיוטונג וסיפקה כב יכול לאגד, תוך אזכור שמה של התובעת ושל יוטונג בפרסומים, כאשר הלכה למעשה מדובר היה באוטובוס שלא יוצר על ידי יוטונג, לא יובא על ידי התובעת ולא סופק לאגד על ידה , אלא אוטובוס של יצרן אחר, הכל כמפורט בכתב התביעה.

הפרסום הראשון והשני ביצע הנתבע כפוסט בדף של קבוצה ששמה "חדשות בזמן". הפרסום השלישי הנו סרטון שפורסם בדף הפייסבוק שלו. פרסומים 4 – 7 הנם שיתוף של הסרטון שפרסם בדף הפרטי שלו, בעמוד הקבוצה וכן בדפי פייסבוק אחרים.

טענת ההגנה העיקרית של הנתבע, המייצג את עצמו, הנה טענה של תם לב. לפי טענתו, שהועלתה בצורה לא ברורה דיה, נראה לכאורה כי לטענתו עשה בירור עם חברת אגד (שהאוטובוס השרוף נמכר לה והופעל על ידה), אשר אמרה לו כי מדובר באוטובוס של חברת יוטונג (לא ברור אם הבירור נעשה קודם לפרסום או לאחריו). לאחר מכן, בעקבות בירור נוסף , הסתבר לנתבע כי מדובר בטעות וכי האוטובוס שייך לחברת גולדן דרגון ולא ליוטונג. בעקבות כך, לטענתו תיקן את מלל הכתבה בהדגשה. אין טענה בכתב הגנתו כי פנה לפני ביצוע הפרסומים את התובעת או אל חברת יוטונג.

ביום 7.1.18, יום לפני המועד שנקבע לקדם משפט ראשון בתיק זה, הגיש הנתבע בקשה לדחיית הדיון, כדי לאפשר לו להתייעץ ולהגיש כתב הגנה. בבקשה, לא ציין כתובתו או פרט אחר ליצירת קשר עמו ולהמצאת החלטות וזאת בניגוד לתקנות. עוד באותו היום בית המשפט (המותב הקודם שדן בתיק), קבע כי על הנתבע להתייצב לדיון ובקשותיו יתבררו בדיון.

ביום הדיון (8.1.18) נסרקו לתיק שתי בקשות נוספות שהגיש הנתבע לדחיית הדיון ולהעברת התיק לבית המשפט באזור מגוריו בטבריה, עקב חוסר ניידות ובריאות.

חרף החלטת בית המשפט שחייבה את הנתבע להתייצב לדיון ודחתה את בקשתו , הוא לא הגיע לדיון. בהחלטתו בדיון זה אליו התייצבה התובעת בלבד, בית המשפט חייב את הנתבע להגיש כתב הגנה תוך 14 יום ולהמציא כתובת טלפון ופקס וכן הורה על תגובת התובעת בנושא הסמכות המקומית. כן קבע בית המשפט דיון ליום 27.2.18.

ביום 15.1.18 הגישה התובעת בנושא הסמכות המקומית וטענה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט העביר התגובה לתשובת הנתבע. הנתבע לא הגיב על כך עד היום. בית המשפט (המותב הקודם), לא נתן החלטה בבקשה עד שסיים לדון בתיק עקב פרישתו כפי שעוד יפורט.

ביום 24.1.18 הגיש הנתבע כתב הגנה וטען כאמור טענה של הגנת תם הלב .

בדיון של יום 27.2.18, אליו התייצב הנתבע, קבע בית המשפט (המותב הקודם) כי התובעת תודיע לבית המשפט ביחס להמשך ההליכים, ככל הנראה בעקבות הצעת פשרה שבית המשפט נתן לצדדים וקבע כי "בהעדר החלטה אחרת, השלמת הליכים מקדמיים עד יום 10.04.18, תצהירי התובעת עד 10.07.18, תצהירי הנתבעת עד 10.10.18. הוכחות וסיכומים בע"פ ליום 22.01.19 בשעה 09:00".

התובעת הודיעה ביום 6.3.18 כי אין בידיה לקבל את הצעת הפשרה.

ביום 22.4.18 הגישה התובעת בקשה למחיקת כתב ההגנה, בעקבות כך שהנתבע לא המציא תצהיר גילוי מסמכים ולא נענה לדרישת התובעת לגלות מסמכים ספציפיים ולענות על שאלון. לבקשה צורפו אסמכתאות למשלוח הדרישות לנתבע במייל ובדואר רשום.

בית המשפט הורה על המצאת הבקשה וההחלטה לנתבע ותגובתו עד 2.5.18.

ביום 3.5.18 ביקשה התובעת החלטה בבקשתה לאחר שמסרה לנתבע את הבקשה ואת ההחלטה.

בית המשפט (המותב הקודם), קבע בהחלטתו מיום 6.5.18 : "עסקינן בנתבע ללא יצוג משפטי. החלטתי מיום 27.2.18 הורתי על השלמת הליכים מקדמיים בין הצדדים. עם זאת, טרם ניתן צו שיפוטי ספציפי הקשור להשלמת הליכים מקדמיים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לאור כל האמור, דומה כי בקשה זו הקדימה את זמנה, ומשכך הנה נדחית. המבקשת תפעל בהתאם לתקנות".

למחרת היום, הגישה התובעת בקשה לחייב את הנתבע לגלות מסמכים ולענות על שאלון. שוב בית המשפט הורה על תגובה. שוב התובעת ביקשה החלטה בהעדר תגובה, תוך הצגת אסמכתאות להמצאת הבקשה וההחלטה לידי הנתבע.

ביום 19.6.18 בית המשפט נתן החלטה שלפיה: "ניתן בזה צו הדדי כמבוקש".

ביום 11.7.18 ביקשה התובעת ארכה של תשעה ימים להגשת תצהירי העדות מטעמה. בית המשפט אישר את הבקשה.

ביום 19.7.18 הוגשו תצהירי התובעת לרבות חוות דעת מומחה מטעמה לגבי היקף תפוצת הפרסומים בפייסבוק.

ביום 2.8.18 הגישה התובעת בקשה נוספת למחוק את כתב ההגנה של הנתבע בשל אי עמידה בצו בית המשפט לגילוי מסמכים ולענות על שאלון. בית המשפט קבע לתגובת הנתבע עד 9.8.18.
ביום 13.8.18 ביקשה התובעת מתן החלטה וזאת משלא הגיב הנתבע על הבקשה, למרות שהבקשה וההחלטה נמסרו לו באמצעות שליח בדרך של הדבקה.

ביום 16.8.18 בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שישנו ספק אם הנתבע קיבל את הבקשה וההחלטה, משאלה נמסרו בדרך של הדבקה.

במועד 10.10.18 היה על הנתבע להגיש תצהירי עדות מטעמו, אולם הוא לא עשה כן ולא עשה כן עד היום למרות שההחלטה להגיש את התצהירים ניתנה בדיון שבו היה נוכח .

ביום 15.1.19 הגישה התובעת בקשה בהולה לדחיית דיון ההוכחות עקב העדר יכולת של שני מצהירים מטעמה להגיע לדיון. בית המשפט קבע בו ביום כי לא ניתן לדחות את הדיון שכן המותב ישהה בשבתון בחודשים אפריל – יוני ופורש בסוף שנת המשפט.

ביום 20.1.19 ביקשה התובעת להגיש תצהיר משלים של הגב' נווה וזאת בשל חוסר יכולת להעיד שני המצהירים האחרים במועד הדיון. בית המשפט קבע כי על הנתבע להגיב לבקשה עד למחרת היום.

ביום 22.1.19 התייצבה התובעת ובאי כוחה לדיון כשהם מוכנים לנהל אותו . הנתבע לא התייצב. בדיון זה טען ב"כ התובעת כך : "כפי שביהמש יודע אין לנו תקשורת מכל סוג שהוא עם הנתבע הוא מסרב לקבל או נמנע לקבל מסמכים בדירת המגורים בכתובת שהוא מסר בכתב הגנתו. הוא משיב לטלפון שלו באופן סלקטיבי, מה גם שטלפון לא מוכר כאמצעי המצאה פורמלית, על אף זו פנינו אליו הבוקר כדי להזכיר לו בהודעה שיש דיון הבוקר, והוא השיב לפתע שהוא בדרך לבי"ח עם אירוע ללב כנראה לפני ניתוח, אני מצטט, כשביקשנו אישור רפואי קיבלנו הפניית רשת של קופ"ח למיון מיום 21.1.19 בשעה 21:15 התקפה ל 4 שעות ז"א שלא נעשה בה שימוש תוך 4 שעות. אני נוהג לכבד בקשות על בסיס רפואי ואתה אף פעם לא יודע מה באמת ארע. הנסיבות הכוללות מעוררות סימן שאלה, הנתבעת סירב באופן עיקש לקבל מסמך, לא קיים גילוי מסמכים, לא קיים שאלון, לא הגיש תצהירי ע.ר. הוא יודע שתלויה נגדו בקשה לביטול כתב הגנה. אינטרס לא להגיע בתואנה זו או אחרת בוודאי יש לו. אני מאחל לו ככל שיש לו בעיה בריאותית בריאות שלמה בהעדר אישור רפואי המצדיק העדרות היום נבקש בטול כתב הגנה גם לפי תקנה 157 2 וגם על יסוד אי הגשת תצהירי ע.ר. ואי הגשת שאלות לפי תקנות 122 ו68 ב'. מתוך כבוד לאפשרות שאכן יש אישור רפואי אבקש שביהמש יקצוב מועד סביר למסירת אישור רפואי. בנוסף הגשנו תצהיר משלים ובגלל המהירות לא צרפנו 2 מסמכים נגישם במזכירות".

בית המשפט קבע בהחלטתו מיום הדיון הנ"ל : "על הנתבע להמציא אישור רפואי לגבי ביקורו בבית חולים וזאת עד ליום 27.1.19. המצאה באמצעות הדבקה על דלת כתובתו על פי כתב ההגנה תחשב המצאה וזאת ככל שלא יימצא בביתו. התובעת יכולה להודיע לנתבע גם בהודעת ווצאפ. מועד ההוכחות ישלח לצדדים בדואר. התצהיר המשלים שהוגש ע"י התובעת יהיה חלק מהראיות וגם הוא יומצא לנתבע בדרך המפורטת לעיל".

ביום 28.1.19 הגישה הנתבע הודעה לבית המשפט שבה טען , בין היתר , כי ידע שיש דיון והתכוון להגיע אליו, כי הסכים לבקשת התובעת לדחות את הדיון, כי ב"כ התובעת לא ציין בפניו את החלטת בית המשפט מיום 15.1.19, לפיה לא ניתן לדחות את הדיון בשל החופשה והפרישה הצפויה של אותו מותב, כי הוא הבין שלא יהיה דיון ועל כן ביקש לנצל זאת לצורך טיפול רפואי ולכן שלח באותו הלילה בקשה לבית החולים לקבלת טופס 17. הנתבע צירף את ההתכתבויות שלו בווצאפ עם ב"כ התובעת. לא צורף לתגובתו אישור רפואי כלשהו.

בו ביום הורה בית המשפט על תגובת התובעת. כמו כן, למחרת היום קבעה סגנית הנשיא השופטת רסלר-זכאי, כי התיק יעבור ל דיון לפני, לנוכח פרישתו של המותב הקודם.

ביום 30.1.19 הגיבה התובעת לטיעוני הנתבע וביקשה שוב למחוק את כתב הגנתו בשל מחדליו החוזרים בנושא גילוי המסמכים והשאלון . במסגרת טיעוניה טענה, בין היתר , כי הנתבע הגיב בהודעת ווצאפ לבקשה לדחיית הדיון כי הוא "עם אירוע לב כרגע" וכי "מאשר לדחות למרץ" וכי "ככל הנראה נכנס לניתוח", כעולה מצילומי הודעות הווצאפ שצירף הנתבע לתגובתו. כן נטען כי לא הוצג כל אישור רפואי חרף החלטת בית המשפט.

בהחלטתי מיום 11.2.19 קבעתי כי משהועבר התיק לפני, אני קובע קדם משפט בנוכחות הצדדים ובאי כוחם להיום (6.5.19 לשעה 10:30) וכי הבקשה בנושא ההוצאות ומחיקת כתב ההגנה יידונו במידת הצורך בקדם.

דא עקא, הנתבע לא התייצב גם לא לדיון של היום. בא כוח התובעת עותר למתן פסק דין בהעדר התייצבות וכן למחיקת כתב ההגנה בשל אי ציות לצו שניתן לגילוי מסמכים ומחדלים חוזרים ונשנים וכך טען בעניין זה : "זו הפעם השנייה שהנתבע מזלזל בבית המשפט ולא מתייצב לדיונים. פעם קודמת הוא עשה את זה בטענה כוזבת שהוא מצוי באירוע לב בבית החולים, הנתונים בפני בית המשפט, הוא הודה בזה והגרסה בפני בית המשפט. הפעם הוא סתם לא הגיע. מדובר באדם שמשתמש בנט המשפט ומגיש מסמכים לבית המשפט וזה שהוא לא מיוצג לא מקבל קיצור דרך. לא קיום צו גילוי מסמכים, לא העביר תצהירי עדות ראשית, לא הייתה התייצבות למועד ההוכחות, התקשורת איתו בלתי אפשרית, מכתבים מוחזרים באופן שיטתי, אח"כ מסתבר שהוא מכיר את תוכנם כי הוא מעיין בנט המשפט. כל התנאים הדרושים למחיקת כתב הגנה ולמתן פס"ד בהיעדר מתקיימים באופן מובהק ביותר. ההוצאות המצטברות בניהול דיון נגד בעל דין שעושה צחוק מהמערכת הם בלתי מתקבלות על הדעת. הוא עושה צחוק מהמערכת והיא צריכה להחליט החלטה לכאן או לכאן. הסעד המבוקש הוא מחיקת כתב הגנה ומתן פס"ד בהיעדר התייצבות. מדובר בדיון שני ובדיון הקודם נקבע שהוצאותיו של הדיון הקודם ייקבעו היום".

דיון

אישור המסירה לגבי המצאת החלטתי מיום 11.2.19 שבה קבעתי את הדיון של היום חזר בסימן הדבקה על דלת ביתו של הנתבע ועל כן קיימת לכאורה מסירה כדין. די בכך כדי להצדיק מתן פסק דין בהעדר התייצבות וזאת בפרט על רקע המחדלים החוזרים של הנתבע, כפי שעולים מתיאור השתלש לות העניינים בתיק עד היום.

כפי שתואר, הנתבע לא התייצב לדיון הראשון ללא הצדקה וחרף העובדה שבקשתו לדחיית הדיון נדחתה. הנתבע לא ענה לדרישות התובעת להמציא גילוי מסמכים כללי וספציפי ולענות על שאלון, למרות שבית המשפט הו רה על השלמת הליכים כאמור עד מועד קצוב. הנתבע לא עשה כן גם לא לאחר שניתן צו המחייב אותו בכך.

הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית, למרות שהיה נכח בדיון שקבע את מועד ההגשה של התצהירים.

הנתבע לא התייצב לדיון האחרון, חרף העובדה שלא קיבל החלטה של בית המשפט אשר מקבלת את בקשת התובעת לדחות את הדיון ולא נאמר לו על ידי באי כוח התובעת כי אין עליו להתייצב . הנתבע גם לא צירף לתגובתו אישור רפואי כלשהו המעיד על כך שביום הדיון קיבל טיפול רפואי כלשהו ולא יכול היה להגיע לדיון.

העובדה שהנתבע אינו מיוצג, אינה מצדיקה אף לא אחד מהמחדלים הנזכרים לעיל.

התמונה המתקבלת הנה זלזול מוחלט של הנתבע בהליך המשפטי. החלטות לחוד והתנהלות הנתבע לחוד. הגישה כיום למחדלים דיוניים היא נוקשה מהעבר. הנושא כבר קיבל ביטוי בתקנות סדר הדין החדשות שאמורות היו להיכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019 ואשר כניסתן לתוקף נדחה לחודש פברואר 2020 וכן קיבל ביטוי בפסיקה קיימת כמפורט להלן: "אמנם [הן] טרם נכנסו לתוקף אך ניתן ללמוד מהן גם על דרך ההתנהלות הראויה" (ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד, פסקה 17 (29.1.2019)). "רוחן [של התקנות החדשות] כבר מנשבת באולמותינו" (ת"צ (מחוזי מר') 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג, פסקה 19 (6.12.2018); השוו גם לבש"א 5990/18 רננים חברה לפיתוח ויזום פרוייקטים (מיתר) 1990 בע"מ נ' בודה, פסקה 2 (2.10.2018); וראו גם רע"א (מחוזי חי') 52705-01-19 מדינת ישראל נ' זועבי, פסקה 23 (6.2.2019); ת"א (מחוזי מר') 47175-05-16 קול אנד גרין בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פסקה 14 (10.2.2019); רע"א (מחוזי חי') 66024-12-18 יודלמן נ' גליק (10.2.2019); ת"א (שלום ת"א) 70073-11-17 רומנו נ' ס. אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ, פסקה ו (6.2.2019); ת"א (שלום פ"ת) 28836-07-12 פלונית נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 8 (7.2.2019); ת"א (שלום ת"א) 19158-05-16 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' פלוני (17.2.2019); ת"א (שלום חד') 58496-04-18 נ. ע. לבה בע"מ נ' פלוני (27.2.2019)).

לפיכך, מן הדין למחוק את כתב ההגנה בשל מחדלים חוזרים ונשנים באי גילוי מסמכים ומענה על שאלונים וכן ליתן פסק דין לפי התביעה. כאמור, לא מדובר במחדל יחיד בעניין זה. הנתבע לא קיים את הדרוש שלש פעמים. פעם אחת לאחר שקיבל את הדרישה. פעם שניה לאחר שהוגשה בקשה לבית המשפט למחיקת כתב ההגנה שלו (הגם שהבקשה נדחתה, ברור שלא היה בה כדי לגרוע מחובתו של הנתבע להגיב לדרישות שקיבל). פעם שלישית לאחר שכבר ניתן צו מפורש.

גם הבקשה למתן פסק דין בהעדר התייצבות היא במקומה וזאת כשמדובר באי התייצבות שלישית של הנתבע לקדם משפט וללא הצדקה. פעם אחת לדיון של יום 8.1.18, פעם שנייה לדיון של יום 22.1.19 ופעם שלישית לדיון של היום.

כן אין לשכוח את אי הגשת תצהיר העדות מטעם הנתבע ללא כל הסבר ונימוק.

מאחר ולא מדובר בתביעה לסכום קצוב, על בית המשפט לאמוד את הפיצוי לפי הראיות שהוגשו. התובעת עתרה בכתב התביעה לפיצוי סטטוטורי מלא של 140,000 ₪ לכל פרסום והעמידה את התביעה לצרכי אגרה על סך של 500,000 ₪.

בא כוח התובעת הסכים לקביעת הפיצוי על ידי בית המשפט לפי החומר הקיים בתוספת דגשים קצרים שנתן בדיון של היום, לפיהם טען : "בתיק הזה יש מערכת תצהירים מלאה כולל עדות מומחה שמדברת על העובדות ועל הנזק. אומנם הדרישה היא לנזק סטטוטורית אבל יש 7 פרסומים, כמיליון ₪. כאן יש 500,000 ₪. הדרישה היא סבירה, בצד המתון. הפרסומים הם לקהל שבוי של מעל 300,000 איש באמצעות פייסבוק שהוא מערכת ויראלית שתפוצת המשנה שלה היא בלתי ניתנת למנייה והיא צומחת בסדרי גודל גדולים מאוד. הראינו שפנו אלינו לקוחות, לא הוכחנו נזק קונקרטי אבל היה נזק לשם הטוב של החברה באופן שהוכח בפועל בתצהיר של הגב' נווה . מפנה גם לתצהיר המשלים ואני מפנה לחו"ד של חיים שמתאר את ההיבט הטכנולוגי של התפוצה בפייסבוק ומכאן גם את אופי הנזק".
בכל הנוגע לגובה הפיצוי בשל הפרסומים, הרי שלאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות שצורף על ידי התובעת בתצהירי העדות ובחוות דעת המומחה מטעמה וטענות הצדדים , ובשל התפוצה הנרחבת של הפרסומים, כעולה מחוות דעת המומחה, העובדה שפורסמו בחמישה דפי פייסבוק שונים, שבחלקם חברים אלפי אנשים והעובדה שבאחד הפרסומים צפו למעלה מ-12,000 איש (הפרסום השלישי) ועל רקע התכליות של פיצוי בגין לשון הרע (ההיבט התרופתי של השבת במצב לקדמותו וכן ההיבט העונשי/הרתעתי וחינוכי), החלטתי להעמיד את הפיצוי על סכום כולל של 140,000 ₪ בגין שבעת הפרסומים.

כאמור, אין טענה בכתב ההגנה כי הנתבע פנה אל התובעת או אל יוטונג לפני הפרסומים כדי לוודא כי מדובר באוטובוס שיוצר על ידי יוטונג. בנסיבות, לא היה די בפניה אל אגד. הפניה הנדרשת כדי לקיים את חובת הבירור הנדרשת לצרכי הגנת תם הלב היא אל מי שאמור להיפגע מהפרסום ומאחר ובפרסום בחר הנתבע לה זכיר לא רק את שמה של אגד, אלא גם את שמ ה של יוטונג והתובעת, היה חייב לפנות גם אליהן בטרם הפרסום.

פרסום על אוטובוס כי עלה באש סתם כך, פוגע מטבע הדברים ביצרן וביבואן הבלעדי המזוהה עמו, התובעת במקרה זה. הגם שבכתב ההגנה צורפו פוסטים שכוללים תיקון ושלפיהם הדגם הוא גולדן דרגון ולא יוטונג, הוכח בחוות דעת המומחה כי חלק מהפרסומים עדיין קיימים ברשת וללא התיקון הנ"ל.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת 140,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד עבור ההליכים עד כה בסך של 25,000 ₪ וכן 28% מאגרת המשפט ששילמה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששולמה האגרה למזכירות ועד לתשלום בפועל לידי התובעת.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע.

ניתן היום, א' אייר תשע"ט, 06 מאי 2019, בלשכתי.