הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2082-10-13

בפני סגן הנשיא, כב' השופט עידו רוזין
התובע:
י.א. – אלמוני

נ ג ד

הנתבעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבי דויטש

פסק דין

1. לפני תביעת התובע, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27/04/07 (להלן: " התאונה").

התובע הינו יליד 24/08/1954, במועד האירוע היה בן 53 שנים, וכיום בן 65 שנים.

בדיון ההוכחות התובע לא היה מיוצג על ידי עו"ד.

2. הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר הוציאה לרכב, תעודת ביטוח חובה, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

3. ד"ר ג. לאנה הגישה חוות דעת בתחום האורתופדיה, כמומח ית מטעם ביהמ"ש.

המומחית מציינת בחוות דעתה כי בעקבות התאונה פונה התובע באמבולנס לחדר מיון וכי התובע התלונן על כאבים בעורף, בצוואר, חש סחרחורות ותחושת נימול בידיים. בבדיקה מצאה המומחית הגבלה קלה בתנועות צוואר אקטיבית. ממצאי הבדיקה של המומחית מטעם ביהמ"ש הצביעו על הפרעה אובייקטיבית שאינה תואמת את מצבו הרפואי של התובע וכן נמצא ניסיון להאדרת התלונות.

המומחית קבעה בחוות דעתה כי לתובע נותרה נכות זמנית בשיעור של 100% במשך כשלושה וחצי חודשים מיום התאונה (27/04/2007) ועד ליום 17/08/2007.

עוד קבעה המומחית כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה וכי אין לצפות להחמרה במצבו בעתיד.

4. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחית על חוות דעת ה ומכאן, שיש לקבל את מסקנותי ה וממצאי ה, גם בהתחשב במעמדה המיוחד כמומח ית מטעם ביהמ"ש.

נקבע זה מכבר, ככלל בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]).

5. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אך ורק בשאלת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.

6. במהלך המשפט נשמעה עדות אחת בלבד של התובע.

הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה והיא מסתמכת אך ורק על אישור מהמוסד לביטוח לאומי המעיד על תשלומים ששולמו לתובע בגין דמי פגיעה.

7. בתום שמיעת העדויות, חזרו הצדדים על עיקרי הטיעון שהגישו בכתב והשלימו סיכומים בעל פה, כל אחד לשיטתו הוא.

8. עובר לתאונה, עבד התובע בחברת בי.אס.אייץ' מכשירים ביתיים בתפקיד של איש מכירות. התובע החל לעבוד בחברה בשנת 2001 היינו, כ – 6 שנים לפני התאונה. מאישור המעסיק על תקופת העסקה נלמד שהתובע פוטר בסמוך לאחר התאונה ותקופת העסקתו הסתיימה ביום 27/06/2007 ( נלמד כי התובע פוטר בתוך תקופת אי הכושר בו היה מצוי בעקבות התאונה).

התובע העיד כי שכרו שולם לפי שכר בסיס, מינימום, בשיעור של כ – 4,00 0 ₪ בחודש (בתלוש השכר נרשם סעיף זה במילים: "גילום זקופות") ורוב השכר שולם בגין פרמיות שקיבל עבור מכירות. אין חולק כי עיקר השכר היה בגין פרמיות. לפי חישובי ב"כ הנתבעת בסיכומים, ממוצע שכרו של התובע עמד על כ – 45,000 ₪ בחודש (בערכי קרן).

9. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לכך שהחישובים בגין הפסדי השתכרות לעבר יערכו לפי שילוש השכר הממוצע במשק, שכן, התובע הרוויח סכומים מעבר לכך.

השכר הממוצע במשק (כולל עובדים זרים) נכון ליום 01/05/2007 עמד על 7,364 ₪. שילוש השכר הממוצע במשק עומד על 22,092 ₪ לאחר הפחתה של 25% מס, נראה שהפיצוי בגין שכר עבר לא יכול לעלות על סך של 16,569 ₪ בערכי קרן ( למרות שהתובע השתכר סכומים גבוהים יותר) .

10. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קיבל את תביעתו של התובע ופסק לו דמי פגיעה למשך 83 ימים ושילם לו ביום 11/03/2008 דמי פגיעה בסך של 69,288 ₪.

התובע לא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בנכות שנגרמה לו – לטענתו.

11. המחלוקת בגין הפסדי השתכרות בעבר

בהתאם לתקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המומחית, למשך כשלושה וחצי חודשים, טוען התובע להפסדי השתכרות שנגרמו לו בחודשים מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2007.

לגבי חודש מאי 2007 - למרות שהתובע היה מצוי באי כושר צורף תלוש שכר ממנו עולה כי לתובע שולם בגין "גילום זקופות" סך של 3,947 ₪ ובגין "פרמיה" 24,288 ₪ (סה"כ תשלומים ברוטו 28,235 ₪) . התובע הסביר בעדותו שתשלומי הפרמיה שולמו על חשבון עסקאות מכירה שביצע בחודשים שקדמו לתאונה וכי במהלך חודש מאי 2007 שהה באי כושר, לא הגיע לעבודה ולא עבד.

לגבי חודש יוני 2007 - גם בחודש זה צורף תלוש משכורת, למרות שהתובע היה מצוי באי כושר. מתלוש השכר עולה כי לתובע שולם בגין "הבראה" 2,601 ₪, בגין "תמורת חופשה" 20,363 ₪, ובגין "פרמיה" סך של 31,609 ₪ (סה"כ תשלומים ברוטו – 54,573 ₪) . גם ביחס לחודש זה הבהיר התובע כי לא עבד בפועל וכי מדובר בתלוש שכר של סיום חשבון עם המעביד הקודם וסעיף ה"פרמיה" מתייחס למכירות שבוצעו לפני התאונה.

לגבי חודש יולי 2007 – אין מחלוקת שבחודש זה התובע לא עבד כלל ולא השתכר ולכן זכאי לפיצוי בגין חודש זה (ראו דברי ב"כ הנתבעת בסיכומיו בעמ' 20 שורה 5 , אשר הסכים לכך שהתובע זכאי לפיצוי).

כמו כן אין מחלוקת כי בחודש אוגוסט 2007 החל התובע לעבוד בעבודה אחרת והשתכר מעבר לשילוש השכר הממוצע במשק. בנסיבות העניין התובע לא זכאי לפיצוי בגין חודש זה, למרות שחלה הפחתה בשכרו בהשוואה לשכר שהרוויח לפני התאונה.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו שהתובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר רק ביחס לחודש יולי 2007, שכן, בחודשים מאי ויוני 2007 התובע השתכר ועבד כרגיל. ב"כ הנתבעת סירב לקבל את הסבריו של התובע לפיה הפרמיות שולמו בגין עבודה שבוצעה לפני התאונה.

הנתבעת לא הזמינה את המעביד הקודם של התובע למתן עדות, כדי לסתור את טענות התובע.
12. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהובאו בפני מצאתי לקבל את טענת התובע ולקבוע שהתשלומים שפורטו בתלושי השכר לחודשים יוני ויולי 2007 מקורם בפרמיות ששולמו לתובע בגין עבודות מכירה שבוצעו טרם התאונה.

דברי התובע מהימנים בעיני.

שוק העבודה ואופי העבודה וגם הגיונם של הדברים מלמד על כך שתשלומי פרמיה בגין "מכירות" מתבצעים בדרך כלל בעיכוב, לדוגמא, בדרך של שוטף פלוס 60 או שוטף פלוס 90, בהתאם למה שאמר התובע בעדותו, אשר לא נסתרה.

דבריו של התובע מקבלים חיזוק גם מהעובדה שהמוסד לביטוח לאומי שילם לתובע באותה תקופה (חודשים מאי ויוני 2007) דמי פגיעה לאור כך, שהתקבלה טענתו של התובע שהוא לא עבד בתקופה זו. חזקה על המוסד לביטוח לאומי שבדק את המסמכים בטרם ביצע את התשלום.

13. לפיכך, ומכל המקובץ, בגין הפסדי השתכרות לעבר יש לפסוק לתובע סכומים כדלקמן:
בחודש מאי 2007 - 16,569 ₪ בהפחתה של 3,947 ₪ ("גילום זקופות") ובסה"כ 12,622 ₪.
בחודש יוני 2007 – 16,569 ₪.
בחודש יולי 2007 – 16,569 ₪.

סה"כ הפסד שכר לעבר, בערכי קרן – 45,760 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאמצע התקופה 66,094 ₪.

המחלוקת בעניין גובה הנזק

14. כאב וסבל

לבית המשפט, נתון שיקול דעת, לפסוק לזכותו של נפגע שלא נותרה לו נכות או שנכותו פחותה מ-10%, פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאב וסבל, בגבולות של עד 10% מהסכום המקסימלי כאמור בתקנה 2 (ב) לתקנות. יחד עם זאת, ידוע לבית המשפט שפסיקת פיצוי בשיעור זה, מן הראוי שתיעשה במקרים חריגים ומיוחדים שכן, אין דינו של נפגע שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% כנפגע שלא נקבעה לו נכות כלל או שנכותו נופלת בשיעורה מ- 10% נכות (ראה ע"א 284/88 - אורית גבאי ואח' נ' פוגל יוסף ואח' פ"ד מו (4) 837).

בענייננו בהתחשב בכל מה שהובא בפני, לרבות בתיעוד הרפואי המדבר בעד עצמו אודות סבלו של התובע, תקופת אי הכושר הזמנית והטיפולים הרבים שעבר, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בשיעור של 15,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין, בהתאם לסכום שהציע ב"כ הנתבעת (ראו עמ' 20 משורה 14).

לסיכום, אני פוסק לתובע, בגין ראש נזק זה, פיצוי בסך של 15,000 ₪.

15. הפסד השתכרות לעבר

כפי שפורט בסעיף 13 לעיל, יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 66,094 ₪.

16. הפסד השתכרות לעתיד

בהתאם לממצאים של המומחית מטעם ביהמ"ש לא נגרמה לתובע נכות לצמיתות.
התובע לא הרים את הנטל שהוא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.
אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסד השתכרות לעתיד.

17. הפסד פנסיה

מדובר בתאונה שהתרחשה בשנת 2007, שאז, הופרשו תשלומי פנסיה באופן שונה ממה שנהוג היום. מהמסמכים שצירף התובע עולה כי שיעור ההפרשות לקצבה (לפנסיה) עמד באותה תקופה על 5% למעביד. התובע הוסיף בעדותו ששולם גם סכום דומה ע"י העובד.

היינו לפי דברי התובע שיעור הפנסיה עמד על 10% באותה תקופה.
נחה דעתי יש לפסוק לתובע תוספת של פנסיה בשיעור של 10% מהפסדי ההשתכרות לעבר.

18. עזרת הזולת

אין מחלוקת שהתובע לא נעזר בעזרה בשכר, וכי העזרה התמקדה בעזרה שניתנה על ידי בני משפחה.

בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובע, בעובדה כי התובע לא קיבל עזרה מקצועית בשכר; מצאתי לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, סך של 5,000 ₪ על דרך של אומדנא.

19. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

התובע צירף קבלות שונות המעידות על הוצאות שהוציא בקשר לתאונה.

לטענתו של התובע שמר על חלק מדגמי מהקבלות בלבד.

ניתן ללמוד על ההוצאות, גם מהתיעוד הרפואי על היקף הטיפולים הרפואיים שנתבקשו ונסיק מכך, על הנסיעות שנדרשו וההוצאות שנגרמו.

לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 - סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד פ"ד נא(2), 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. יחד עם זאת, אני מוכן להניח כי התובע נדרש לשלם דמי השתתפות בגין קבלת טיפול רפואי ונשא בהוצאות נסיעה לטיפול רפואי, לפיכך מתוך התחשבות בכך שהתובע לא הוכיח את נזקיו המלאים, מצאתי לפסוק סכום גלובאלי לעבר ולעתיד, בסך של 5,000 ₪.

20. ניכויים

אין מחלוקת שיש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע ביום 11.3.2008, בסכום של 69,288 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק יעמוד הניכוי על סך כולל של 94,237 ₪.

21. מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע סכומי כסף כדלקמן:

א. כאב וסבל 15,000 ₪
ב. הפסד השתכרות לעבר 66,094 ₪
ג. הפסד השתכרות לעתיד 0 ₪
ד. הפסד פנסיה 10% 6,609 ₪
ה. עזרת הזולת 5,000 ₪
ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 5,000 ₪
ז. ניכויי מל"ל – דמי פגיעה 94,237 ₪ -
סה"כ 3,466 ₪

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ואגרת משפט בסך של 699 ש"ח.

כל הסכומים המפורטים בסעיף זה לעיל, בסך כולל של 5,165 ₪ הינם נכונים למועד מתן פסק הדין.

22. לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע את הסכומים האמורים בסעיף 21 לעיל וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

23. מזכירות ביהמ"ש תשגר לצדדים עותק מפסק הדין

24. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ט, 03 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.