הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 20592

בפני
כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

תובעים/ נתבעים

  1. ליאב אלקטרוניקה בע"מ
  2. בן ציון קטן

ע"י ב"כ עוה"ד דוד שחם והילה ברזלי

נגד

נתבעים/ תובעים

  1. דוד שזיפי
  2. יוליאן הירש
  3. פרוליפט בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד כרמל נפתלי

פסק דין חלקי

התובעים בת"א 20592/03 - ליאב אלקטרוניקה בע"מ (להלן "ליאב" או "החברה") ומר בן ציון קטן (להלן "קטן") הגישו תביעה נגד הנתבעים בתיק - מר דוד שזיפי (להלן "שזיפי"), מר יוליאן הירש (להלן "הירש") ופרוליפט בע"מ (להלן "פרוליפט"). בתביעה זו נתבע סכום כספי של 1,369,638 ₪, סעד של מתן חשבונות וצו מניעה קבוע. בהמשך ההליך, בדיון שהתקיים ביום 30.1.05 וויתרו התובעים על הסעד של צו מניעה קבוע.

התובעים בת"א 15465/05 - פרוליפט, הירש ושזיפי הגישו נגד ליאב וקטן תביעת לשון הרע שאותה העמידו "לצרכי אגרה" על סך של 200,000 ₪ וכן ביקשו בתביעתם צו מניעה קבוע שיאסור על ליאב וקטן לפנות ללקוחותיה של פרוליפט בטענות "דוגמת הנטען במכתב "ז" שצורף לכתב התביעה וכן יאסור עליהם להכפיש ולהוציא לשון הרע על פרוליפט, הירש ושזיפי.

לשם הנוחות בלבד, ליאב וקטן יכונו להלן יחד "התובעים" ושזיפי, הירש ופרוליפט יכונו להלן יחד "הנתבעים".

ביום 17.1.06 התנהל דיון בפני כב' השופטת דליה מארק הורנצ'יק, ובסופו ניתנה החלטה זו:
"אני מאשרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 5.1.06 בתוקף של החלטה. למען הסר ספק ועל פי הסכמת הצדדים, הדיון בתיק בשלב זה בכל העילות פרט לשאלת הנזק בעילת מתן החשבונות, אשר תדון לאחר מתן פס"ד חלקי בחבות בעילת מתן חשבונות והנזקים שאינם נזקים הנובעים מעילת מתן חשבונות".

בהחלטה זו נקבע אפוא כי יינתן פסק דין חלקי תחילה, ולאחר מכן יתנהל דיון בעילות האחרות הנוגעות לתביעה למתן החשבונות.

כב' השופטת חנה ינון שמע את כל הראיות בתיק ונתנה ביום 21.12.11 פסק דין שבו נקבע, בין היתר, כי חל במקרה שפנינו הכלל של מעשה בית דין, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות").

ליאב וקטן הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א 1983-02-12) והערעור התקבל. משפרשה כב' השופטת ינון מכהונת השיפוט, הועבר התיק לח"מ לצורך כתיבת פסק דין נוסף.

בדיון קצר שהתנהל במעמד ב"כ הצדדים הוסכם כי הח"מ ייתן פסק דין על יסוד הראיות בתיק, על אף שלא שמע את העדויות בעצמו ואינו יכול להתרשם ישירות ממהימנות העדים.
טענות ליאב וקטן בכתב תביעתם

ליאב היא חברה פרטית שהקימו קטן ושזיפי בשנת 1989. החברה עוסקת בפיתוח וייצור מערכות פיקוד ובקרה למעליות. קטן הוא בעל 65% ממניות החברה ומשמש מנכ"ל החברה. שזיפי הוא בעל 35% ממניות החברה ושימש בעבר מנהל התחום המקצועי בחברה. הירש שימש מנהל טכני בחברה.

פרוליפט היא חברה שהקים שזיפי במטרה לפעול באותו תחום שבו עוסקת החברה. מניותיה של פרוליפט מוחזקות בידי הירש ובידי חברת קש.

קטן ושזיפי חתמו על הסכם מייסדים המסדיר את מהות היחסים ביניהם בחברה, וזו שגשגה עד לשנת 1997, אז מחזור היקף מכירותיה הגיע לסך של כ- 10 מיליון ₪. במהלך שנת 1997 התגלע סכסוך בין קטן לשזיפי והוסכם לפנות לבורר רו"ח רפאל ברוך (להלן "רו"ח ברוך"), תוך הסכמה שבסוף ההליך ירכוש קטן את חלקו של שזיפי בחברה.

ביום 1.8.2000 ניתן פסק בוררות שבו נקבע כי שזיפי מחויב לבצע חפיפה ותמיכה לליאב בהיקף של 200 שעות בחודשיים הראשונים וכן תמיכה בסדר גודל של 15 שעות בחודש למשך 6 חודשים נוספים. כן נקבע כי בכפוף לכך יקבל שזיפי מקטן סך של 440,000 ₪ תמורת מניותיו (להלן "פסק הבוררות הראשון").

כתוצאה מהפסקת עבודתו של שזיפי בחברה, הופסקה כל פעילות החברה ונגרמו לה נזקים רבים. נוסף על כך, שזיפי לקח מהחברה שלא כדין את כל הידע והתוכנות אשר בלעדיהם החברה לא הייתה יכולה להעניק שירות ותמיכה טכנית ללקוחותיה, לספק מוצרים חדשים ולהמשיך בפיתוח לוחות פיקוד ובקרה מחודשים ומשופרים אשר על פיתוחם היה מופקד שזיפי. מכאן הקביעה בפסק הבוררות שלפיה התשלום יתבצע בכפוף להשלמת החפיפה שממנה התחמק שזיפי.

שזיפי לא קיים את פסק הבוררות, למרות פניות החברה, ועל כן הוגשה נגדו בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. הצדדים הגיעו להסדר מבלי לגרוע מפסק הבוררות.

שזיפי התייצב בחברה ביום 11.3.01 כדי להתחיל בביצוע החפיפה, אך התייצבותו הייתה רק למראית עין, ולא הייתה לשזיפי כל כוונה לעשות חפיפה מקיפה בתום לב. משכך, לא היה כל טעם להמשיך בחפיפה והיא הופסקה בחלוף שבועיים בלבד. בעקבות זאת פנה ב"כ החברה לבית המשפט בבקשה למנות בורר שיכריע בסוגיית החפיפה, וכעבור זמן רב, ביום 18.10.01, מונה ד"ר יובל קרניאלי (להלן "קרניאלי") לבורר בשאלת קיום תנאי החפיפה.

ביום 6.3.02 ניתן פסק בורר נוסף (להלן "פסק הבוררות השני") שבו נקבע, בין היתר, כי שזיפי כבר ביצע כ- 70% מהנדרש בחפיפה. למרות ניסיון לבטל חלק מקביעות הבורר, פסק הבוררות השני אושר במלואו ביום 6.11.02. החפיפה החלקית והמאוחרת לא הייתה יכולה למנוע את הנזק הרב שכבר נגרם בתקופת העיכוב. הנזק העיקרי הוא אובדן ישיר של לקוחות ועסקאות שנגרם כתוצאה מהפרת חיוביו של שזיפי על פי פסק הבוררות הראשון. החברה לא הייתה יכולה להמשיך לספק מוצרים ושירותים ללקוחותיה, ובמיוחד ללקוחותיה הגדולים – חברת חרות מעליות בע"מ (להלן "חברת חרות") וחברת א. צום בע"מ (להלן "חברת צום"). זו האחרונה אישרה במכתב מיום 8.8.01 כי החברה אינה מצליחה לתת מענה לתוכנות מיוחדות על פי המפרטים שנדרשו, ועל כן תישקל מחדש הפניית הזמנות נוספות.

העדר החפיפה גרם לאבדן לקוחות, אובדן הזמנות ואובדן רווח בסך של 982,000 ₪ כעולה מחוות דעתו של המומחה רו"ח רם שריד (להלן "רו"ח שריד"). בתקופת העיכוב עד לתחילת תקופת החפיפה נאלצה החברה לשכור עובדים נוספים כדי להקטין את הנזק, אולם היה להם קושי רב להדביק, תוך פרק זמן קצר, ניסיון שצבר שזיפי במשך 10 שנים. כמו-כן שכרה החברה שירותים של מומחים לסיוע בפיענוח ושחזור של תוכנות שנותרו בחברה - שירותים ותשלומים בהיקף של 27,000 ₪, אך לא הייתה אפשרות לשחזר חלק מהתוכנות.

הירש החל לעבוד בחברה ביום 5.3.96 ועזב את עבודתו ביום מתן פסק הבוררות הראשון.

ביום 30.8.00 הוקמה חברה בשם Bass Advisors Limited באיי הבתולה בבהאמס (להלן "חברת בס"). ביום 3.10.00 הוקמה פרוליפט באמצעות ב"כ שזיפי, עו"ד עמית ארליך, אשר נרשם כבעל 100 ממניות פרוליפט. ביום 30.10.00 העביר עו"ד ארליך את מניותיו לחברת בס ולהירש בחלקים שווים. פרוליפט החלה לפעול ממשרד הצמוד לעסק למכירת ציוד מחשבים שפתח שזיפי בישוב מתן.

התברר כי פרוליפט מנהלת פעילות ענפה בתחום זהה לזה של החברה, ומציעה ללקוחות החברה מערכות פיקוד ובקרה למעליות הזהות במהותן, פרטיהן ותפקודיהן למערכות החברה, וכן תמיכה טכנית במוצרי החברה. שזיפי לקח את קבצי המקור של לוחות הבקרה, ולכן נבצר מהחברה לספק תמיכה טכנית ושירות ללקוחותיה, וכל זאת כששזיפי, הירש ופרוליפט עושים שימוש בקבצי המקור הנ"ל שהם רכוש בלעדי של החברה.

בתביעה למתן חשבונות יש להורות לשזיפי, להירש ולפרוליפט לגלות ולפרט את כל פעולות התמיכה והשירות שבוצעו באמצעות הקבצים שנלקחו שלא כדין.

בהסכם המייסדים קיים סעיף העדר תחרות וכן סעיף שבו נקבע כי כל הידע והתוכנות הם קניינה הבלעדי של החברה. הירש חב לחברה חובת נאמנות וסודיות ואסור היה לו לעשות שימוש בתוכנות שהן סוד מקצועי של החברה. פרוליפט פונים ללקוחות החברה בצורה מתוחכמת ומציעה להם מוצרים זהים בשינוי קוסמטי קל ובמחיר אטרקטיבי הרבה יותר מזה של החברה וכן תמיכה טכנית הניתנת באמצעות תוכנות וקבצי מקור של החברה.

מעבר להפרת פסק הבוררות הראשון שגרם לחברה ולקטן נזקים שעומדים נכון ליום הגשת התביעה על סך של 1,087,638.49 ₪ בגין אבדן רווחים וסך של 31,999.66 ₪ בגין הוצאות החברה ששולמו לצורך הקטנת הנזק כנ"ל. במעשיהם ומחדליהם ביצעו הנתבעים עוולה של גרם הפרת חוזה – הסכם המייסדים, ולכן התובעים זכאים לפיצוי השווה לרווח שעשו הנתבעים באמצעות שימוש בסודותיה וברכושה של החברה. התובעים מעריכים את תביעתם למתן חשבונות בסך של 150,000 ₪. כמו-כן יש במעשיהם של הנתבעים משום גזל סוד מסחרי שבגינו זכאים התובעים לפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

טענות ההגנה של הנתבעים

יש לדחות את התביעה על הסף בהתאם להוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 עקב מעשה בית דין והשתק פלוגתה. הנתבעים הפנו לקטעים מפסקי הבוררות, לרבות הכרעת קרניאלי כי על החברה לשלם לשזיפי ולקטן 70% בלבד מכלל התשלומים שנפסקו עבור המניות, וטענו כי שני הבוררים נתנו משקל לנזקים שנגרמו בשל עזיבתו של שזיפי, ולכן אין כל מקום לחייבם בסכומים נוספים. כאמור לעיל, טענה זו נדחתה בערעור על פסק דינה של כב' השופטת ינון שהוגש לבית המשפט המחוזי.

בפסק הבורר נקבע כי תאריך הפרדת השותפות בחברה הוא 31.12.99 ולחלופין ועם מתן פסק הבוררות ביום 1.8.2000. מיום זה חדל שזיפי להיות בעל מניות בחברה. החברה סירבה לקבל לידיה את מניות שזיפי, ועל כן בלית ברירה הופקדו מניותיו בלשכת ההוצל"פ בתיק הוצאה לפועל מס' 01-XX883-01-0 מכוח החלטה מיום 24.3.03. התנהגות קטן והחברה נגועה בחוסר תום לב, שכן במהלך "תקופת העיכוב" עד החפיפה לא נהגו בשזיפי כבעל מניות בחברה, הוא לא הוזמן לאספות ולא קיבל רווחים כלשהם.

כל הטענות בדבר גרימת נזקים מוכחשות, ואם נגרמו נזקים הרי שניתנו לגביהם החלטות כפי שנפסק בפסקי הבוררות.

שזיפי לא הפר את סעיף אי התחרות משום שהוא אינו בעל מניות בחברה, אינו מחזיק במניות פרוליפט וקל וחומר אינו מחזיק במניות של חברת קש.

אם וככל שעשו שימוש זה או אחר בידע הקשור לתכנון לוחות בקרה למעליות, מדובר בידע שהוא מקצועם ועיסוקם ואין מקום למנוע מהם לעסוק בכך. שזיפי והירש עבדו בתחום המעליות שנים לפני שהוקמה החברה.

הסכסוך שפרץ בין הצדדים נבע משינויים חד צדדיים שעשה קטן בניגוד להסכם המייסדים ובניגוד לכל דין, אשר כללו בין היתר את סגירת דלתות החברה בפני שזיפי - מהלך שגרם בסופו של דבר לפגיעה בחברה. התובעים הם אלו שלא קיימו את החלטות הביניים של הבורר, את פסקי הבוררות ואת החלטות בית המשפט. אין לתובעים להלין אלא על עצמם שכן הם היו אלה שהפריעו לשזיפי לבצע את החפיפה.

בהליך הבוררות ניתנו פסקי ביניים שלפיהם שזיפי העמיד לטובת החברה תמיכה טכנית, אולם תמיכה זו לא נוצלה מלבד פרויקט אחד בלבד. גם הבורר התייחס לנקודה זו – "להערכתי זו אני מייחס משקל מיוחד לאי ניצול פסק הבורר מספר 5 מיום 21/5/00 בדבר פתרון בעיות בוערות ע"י שזיפי". התובעים פנו לשזיפי בבקשה לתת תמיכה טכנית רק כעבור חודשיים מיום מתן ההחלטה מיום 21.5.00 הנ"ל. החברה לא שילמה לשזיפי עבור התמיכה הטכנית ולכן הוא נאלץ לפנות לבית המשפט כדי לקבל את התשלום המגיע לו. גם תחילת החפיפה הייתה מותנית בקבלת שיקים מהחברה, ומשלא הגיעו השיקים במועד, נדחה מועד תחילת החפיפה. אם נגרמו נזקים כלשהם, אשר מוכחשים, אזי קרניאלי לקח אותם בחשבון במחיר שעל התובעים לשלם לשזיפי.

שזיפי ביצע את החפיפה כדבעי. אם החברה שכרה עובדים לא מיומנים כדי לבצע עבודה והם לא הצליחו לבצע אותה, לא מדובר בנזק שגרם שזיפי ונותק כל קשר סיבתי בין התנהלותו של שזיפי לבין הנזק הנטען. ממסמכים שונים שצורפו לתביעה עולה כי החברה לא העסיקה עובדים מיומנים וכי מקבל החפיפה – אמיר צדוק - פוטר מהיום להיום ולכן לא העביר את הידע שצבר למחליפו בתפקיד. נוסף על כך, אין אפשרות להעביר ידע בכל מצב, ותלוי מי נמצא בצד השני כדי לקלוט אותו.

הנתבעים מכחישים כי חברת בס היא חברת קש. קיימים בשוק כ-6 גופים נוספים המתחרים בחברה כגון קונסול אלקטרוניקה, ליפטק, מרום רוזנברג, טל הנדסה וכן יבוא של לוחות פיקוד מחו"ל. לא מדובר במוצרים המבוססים על "יסודות מסחריים סודיים" השייכים לחברה, אלא על ידע וניסיון שצבר ורכש שזיפי במשך למעלה מ- 18 שנה במהלך עבודתו בתחום המעליות, וכן בין היתר מהשתלמויות שלו בחו"ל בחברות Kone ו- Sabiem. מוצרי פרוליפט שונים ממוצרי החברה ויש בהם רכיבים ורעיונות שאינם נמצאים במוצרי החברה.

שזיפי לא לקח קבצי מקור של לוחות בקרה של החברה ופרוליפט לא קיבלה משזיפי קבצי מקור השייכים לחברה. החברה לא העלתה טענות בעניין זה במשך שנים רבות - חלפו שנתיים ממועד פרישת שזיפי והירש מהחברה וכשלוש שנים עד למועד תחילת הפעילות של פרוליפט והגשת תביעת סרק זו. די בשיהוי הרב כדי לדחות את טענות אלה.

אין לחייב את הנתבעים לגלות את פרטי פעולות שעשו עבור אחרים, שכן מדובר בסוד מסחרי ודרישה כזו נגועה בחוסר תום לב. שוק המעליות הוא שוק סגור, כולם מכירים את כולם והנוהג הוא שכל חברת מעליות קונה מכמה ספקים. קטן עצמו החל את עבודתו אצל חברת קונסול אלקטרוניקה, פרש ממנה והקים חברה מתחרה - ליאב. גם הירש עבד שנים רבות בחברות מעליות אחרות לפני שעבר לעבוד בליאב, ועם תחילת עבודתו לא היו סכסוכים כלשהם בינו לבין מעבידו הקודם.

הסימנים ושיטות החיבור של לוחות הפיקוד שבהם משתמשת החברה מועתקים מלוחות פיקוד המיובאים מחו"ל, אשר הקדימו את לוחות הפיקוד של החברה בשנים רבות, וזאת בניגוד לפרוליפט אשר לחלק גדול ממוצריה יש סימנים חדשים. פרוליפט איננה מסוגלת לספק תמיכה טכנית המבוססת על קבצי התובעת, וזאת מהטעם הפשוט כי אין אפשרות לבצע תמיכה טכנית ללא קבצים ואלה אינם מצויים בידי מי מהנתבעים.

מוכחשת הטענה כי שזיפי לא ביצע חפיפה כנדרש. שזיפי הגיע לחפיפה ביום 11.3.01 עד אשר קטן דרש ממנו ביום 27.3.01 לא להגיע עוד למשרדי החברה ולא להמשיך בחפיפה, כעולה מנספח ז' לכתב ההגנה.

הטענות בתביעת פרוליפט, הירש ושזיפי

ליאב וקטן לא הסתפקו בתביעה שהגישו אלא החלו לפנות, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים לרבות פרקליטיהם, אל גופים שונים בשוק המעליות בישראל, לרבות לקוחותיה של פרוליפט, ולהעלות בפניהם טענות שווא, כאילו פרוליפט עושה שימוש שלא כדין בזכויות יוצרים ובידע שכביכול שייכים לליאב.

ליאב מנסה להלך אימים על לקוחותיה של פרוליפט, כמו גם על גופים נוספים בשוק המעליות, בדרישה שלא לרכוש מוצרים ושירותים מפרוליפט, תוך הצגת פרוליפט, הירש ושזיפי כגנבים ומפרי זכויות יוצרים ותוך איום בנקיטת הליכים משפטיים נגד אותם לקוחות וגופים אם ימשיכו בקשריהם עם פרוליפט. עוד נאמר לאותם גופים כי פרוליפט עומדת להפסיק את פעילותה בעקבות תביעתם נגדה, וגם מסיבה זו טוב יעשו אם ינתקו כל קשר עם פרוליפט, הירש ושזיפי.

עותק של מכתב ב"כ החברה לטיסנקרופ חרות מעליות שותפות מוגבלת מיום 14.10.03 צורף כנספח ז' לכתב התביעה. האמור במכתב עולה בבירור כדי הוצאת לשון הרע נגד פרוליפט, הירש ושזיפי כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ופגיעה קשה בשמם הטוב. כמו-כן יש בפניה זו משום פגיעה בזכותם החוקתית לעסוק בתחום עיסוקם ומקצועם, תוך פגיעה בחופש העיסוק, וכל זאת כשהמטרה המוצהרת של החברה היא סילוק פרוליפט משוק המעליות בהיותה חברה שמתחרה עם ליאב. הפניה עלולה לעלות גם כדי גרם הפרת חוזה, אם לקוחות פרוליפט יפסיקו את התקשרותם עמה עקב הפניות של ליאב והחשש מהליכים משפטיים.

הפניות ללקוחות פרוליפט בטרם הכרעה בתביעתם של החברה וקטן נעשו שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב ונועדו רק לגרום לפרוליפט, הירש ושזיפי נזק.

פעילותה של פרוליפט בשוק המעליות הייתה ידועה לליאב ולקטן כשנה לפני הגשת התביעה של ליאב, והדבר עלה במפורש מהעדויות שהוצגו בפני הבורר קרניאלי. רק כשנה וחצי לאחר שנודע לליאב ולקטן על פעילות פרוליפט, הם החלו לצאת במסע של שקר, השמצות, הכפשות והפחדה נגד פרוליפט ולקוחותיה ונגד הירש ושזיפי.

ב"כ התובעים שכנגד פנה לליאב בכתב בבקשה לחדול מהפניות הנ"ל ללקוחות פרוליפט. המכתב הגיע לידי ב"כ ליאב ביום 29.10.03, אך לא התקבלה כל תשובה.

טענות ההגנה של ליאב וקטן

האמירות המיוחסות לליאב, לקטן ולבא כוחם אינן עולות כדי לשון הרע כהגדרת עילה זו בסע' 1 לחוק איסור לשון הרע.

ליאב פנתה ללקוחותיה בלבד רק כאשר נאלצה לעשות זאת כדי להגן על זכויותיה הקנייניות לאחר שפרוליפט, הירש ושזיפי ניסו לפגוע בזכויות אלה. פניות אלה נעשו בזהירות רבה ובמקומות שבהם היה צורך למנוע נזקים.

ליאב לא פנתה לאף גורם בדרישה כללית לא לרכוש מוצרים ושירותים של פרוליפט, אלא ביקשה לא לרכוש מוצרים המפרים את זכויותיה של ליאב.

ליאב וקטן היו רשאים ואף היה זה מחובתם להביא לידיעת לקוחותיהם כי הם חשופים לתביעה אם ירכשו מפרוליפט, הירש ושזיפי שירותים ו/או מוצרים המפרים את זכויות ליאב וקטן. כמו-כן הייתה לליאב ולקטן זכות להגן על קניינם וזכות לחופש הביטוי.

ליאב וקטן טוענים כי עומדת להם טענת ההגנה "אמת דיברתי" על פי סע' 14 לחוק איסור לשון הרע, שכן ליאב תיאר ללקוחות מצב עובדתי נכון, וכן עומדת להם הגנת תום הלב על פי סע' 15 (2), (3) ו- (7) לחוק איסור לשון הרע, שכן המסמכים נכתבו בתום לב ומתוך מטרה להגן על זכויותיהם על פי דין ועל פי הסכם המייסדים.

הפעילות המתחרה של פרוליפט, הירש ושזיפי התקיימה במועדים שבהם נאסר על שזיפי לקיים פעילות מתחרה כלשהי על פי הסכם המייסדים, והיא בוצעה תוך הפרה גסה של זכויות היוצרים של ליאב וקטן.

הנתבעים שכנגד לא פגעו, לא התכוונו לפגוע ולא יכלו לפגוע בחופש העיסוק של התובעים. לחלופין, הפגיעה בחופש העיסוק היא סבירה ומאוזנת, בעקבות הפגיעה האנושה בזכויות הקניין הרוחני של ליאב וקטן ובסודות המסחריים שבבעלותם. פרוליפט מנהלת פעילות ענפה בתחום זהה לזה של ליאב ומציעה ללקוחותיה של ליאב מוצרים זהים במהותם, פרטיהם ותפקודם וכן תמיכה טכנית למוצריה של ליאב, וכל זאת חרף התחייבותו של שזיפי לא לעסוק בכל דבר ועניין שיש בו כדי להוות תחרות לליאב. גם הירש חב לליאב חובת סודיות על פי הדין ועל פי חוזה העסקתו. השימוש שעשה הירש בתוכנות ובידע שאליהם נחשף במהלך העסקתו בליאב עולה כדי עוולה מסחרית, הפרה של חוזה עבודה, הפרת אמון ביחסי עובד מעביד, גזל סוד מסחרי והתנהגות שאינה בתום לב.

גם אם היתה פגיעה בחופש העיסוק, אין בכך כדי להשליך על עילת תביעה בלשון הרע.

בפסק הבורר נדרשו ליאב וקטן לשלם את הסכום שנקבע עבור מניותיו של שזיפי, וכן עבור ביצוע החפיפה, מתן תמיכה והעברת הידע והמידע. מכאן שהתמורה ששולמה מצדיקה את אכיפת תניית אי התחרות הקבועה בהסכם המייסדים.

קטן משמש אורגן בליאב, ולכן אין מקום לחייבו אישית או לייחס לו אחריות כלשהי ואין מקום לפסוק כפל פיצוי בגין מעשה אחד שביצע אורגן של החברה.

אם חרף האמור לעיל ייקבע בית המשפט כי ליאב וקטן עוולו בלשון הרע, אזי יש להפחית משמעותית את גובה הפיצוי לפי סע' 19(2) לחוק איסור לשון הרע, שכן ליאב וקטן היו משוכנעים באמיתות הפרסום.

החלטות ביניים בתיק

פרוליפט, שזיפי והירש הגישו בקשה לדחות על הסף את התביעה של ליאב וקטן מחמת העדר סמכות עניינית ומעשה בית דין (בש"א 191389/04).

כב' השופט ד"ר קובי ורדי דן בבקשה בהיותו שופט בית משפט השלום, וביום 7.3.05 נתן החלטה שבה נדחתה הבקשה. בהחלטה נקבע, בין היתר, לאמור:

"בתביעה שבפני יש עילות אחרות מאלו שהוכרעו בבוררות, שלגבי חלקן נאמר במפורש בבוררות שהבורר לא מכריע בכך, חלק הן עילות הנובעות מפסקי הבוררות וחלקן עילות שנולדו לאחר פסקי הבוררות וכנגד צדדים נוספים.

כך התביעה הינה בגין נזקים שנגרמו מאי קיום פסק הבוררות הראשון לגבי נושא החפיפה.

כך התביעה היא בגין קביעת הבורר בפסק השני שקבע שמר שזיפי השלים 70% מהחפיפה בלבד ושפעולותיו לא יכולות להיחשב ביצוע מושלם ובתום לב של מסגרת החפיפה וכן נאמר שהבורר השני לא קובע ממצאים בשאלה האם נטל או מחק שזיפי תוכנות חיוניות מהחברה, האם בכוונת שזיפי להתחרות באופן ישיר בחברה במישרין או בעקיפין שאלו שאלות החורגות ממסגרת הבוררות ולא לובנו כל צורכן במהלכה כשהבוררות ממוקדת אך ורק בשאלת מילוי תנאי החפיפה ולא מכריעה בטענות נוספות של הצדדים.

כך טענו לגבי גרם הפרת חוזה וגזל סוד מסחרי תוך עירוב של הנתבעים 2 ו-3 כאיש קש וחברה מתחרה, הפרות עתידיות של פסק הבוררות והסכם המייסדים כשהנ"ל לא היה בסמכות הבורר השני ולא הוכרע על ידו.

כנ"ל עילות של הפרת הסכם מייסדים, גרם הפרת חוזה, גזל סוד מסחרי, על ידי חברה אחרת פרוליפט, לאחר סיום הבוררות ומכוח הפסק של הבוררות, הקמת פרוליפט והנזקים שלאחר פסק הבוררות הראשון.

בכל מקרה מדובר גם בצדדים נוספים ושונים ולא בחליפים כפי שהמבקשים טוענים, שכן מדובר במי שלא היה צד לבוררות ובטענות שנולדו לאחר הבוררות כשמדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי".

קביעותיו של כב' השופט ורדי בהחלטת הביניים הנ"ל אומצו בפסק הדין שניתן בערעור (ע"א 1983-02-12). מכאן שבפנינו עילות תביעה נוספות שלא נדונו כלל בפני שני הבוררים הקודמים.

דיון

תביעת ליאב וקטן

התביעה בגין הפרת פסק הבוררות הראשון

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים הפרו את פסק הבוררות הראשון, וכתוצאה מכך נגרם להם נזק בסך של 1,087,638.49 ₪ בגין אובדן רווחים והוצאות בסך של 31,999.666 ₪ שנאלצו לשלם כדי להקטין את הנזקים שגרמו הנתבעים.

ביום 1.8.00 ניתן פסק הבוררות הראשון של רו"ח ברוך שקבע כי שזיפי מחויב לבצע חפיפה ולתת לליאב תמיכה בהיקף של 200 שעות בחודשיים הראשונים וסדר גודל של 15 שעות בחודש במשך 6 חודשים נוספים. כן נקבע כי שזיפי יקבל ריבית ופיצויים בסך של 307,000 ₪ שישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק הבוררות והחזר השקעה בסך נוסף של 72,000 ₪ שישולם ב- 12 תשלומים חודשיים ממועד מתן פסק הבוררות. כן נקבע כי החפיפה תחל לאחר תשלום הריבית והפיצויים, ואם יוקדם התשלום, תוקדם גם החפיפה. נקבע מנגנון להעברת מניותיו של שזיפי לקטן ונקבע כי כל צד ימנה מומחה מטעמו לצורך בקרה על קיום תנאי החפיפה, ואם יהיו חילוקי דעות ביניהם, ימנו המומחים בורר מכריע.

בסע' 65 לסיכומי ליאב וקטן נטען כי עשו את כל המוטל עליהם בהתאם לפסק הבוררות כדי ששזיפי יחל בביצוע החפיפה, ולאחר מכן נטען כי שזיפי התחמק והחל את החפיפה ביום 11.3.01, כ-8 חודשים לאחר מתן פסק הבוררות הראשון.

ב"כ ליאב וקטן טענו בסיכומיהם כי אין כל בסיס לטענה שלא היה מקום להתחיל בחפיפה משום שהשיקים לא הגיעו במועד והפנו בעניין זה לסע' 65 לסיכומיהם הנ"ל. סע' 65 מפנה לנספח י' לתצהיר קטן ולנספחי הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, מבלי לפרט כיצד בדיוק עמדו בתנאי פסק הבוררות הראשון. כן נטען כי אין לקבל את טענת שזיפי שלפיה כתב הערבות אשר נמסר לידיו בהמשך לפסק הבוררות הראשון לא היה בנוסח הנכון.

ליאב וקטן הגישו ביום 22.11.00 בקשה לפי סע' 6 לפקודת בזיון בית משפט שהוזכרה לעיל. בסע' 18 לבקשה יש הפניה לנספח ה' ונטען כי ליאב שילמה לשזיפי את כל התשלומים ביום 24.8.00, אך פניותיה שיתחיל בחפיפה לא נענו. כן צוין בבקשה כי ביום 21.9.00 נשלחה לשזיפי הצעה נוספת בכתב - נספח ז', וכן נשלח אליו מכתב נוסף - נספח ח' אשר מתייחס להצעה להחליף את השיקים המקוריים שבידי שזיפי בשיקים אחרים.

נספח ה' הוא צילום של 12 שיקים על סך 6,000 ₪ כל אחד לפירעון בתאריכים שונים עד ליום 15.8.01, וכן שני שיקים נוספים - שיק על סך 31,350 ₪ ושיק על סך 130,034 ₪, שניהם לפירעון ביום 8.8.00. במכתב ב"כ התובעים מיום 4.9.00 צוין בין היתר כי "מרשך אף קיבל את החלק הארי של הכספים קודם למועד שקבע הבורר" . כמו-כן עולה כי הייתה דרישה של הנתבעים לתאם החלפת שיקים מקוריים שנמסרו בשיקים אחרים ולא ברור מדוע היה צורך בהחלפתם.

במכתב ב"כ התובעים מיום 21.9.00 צוין כי "כל הכספים להם זכאי מרשך בגין תמיכה טכנית שסיפק למרשיי, שולמו במועדם ופרט להם אין החברה חייבת למר שזיפי דבר" . אין במכתב זה כל זכר להחלפת השיקים. בהמשך הדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר בקשר לתשלומים הנוספים. במכתב ב"כ התובעים מיום 21.11.00 צוין כי בידיו שיקים המחליפים את השיקים הדחויים בסך כולל של 72,000 ₪. מאותו מכתב עולה כי נכון ליום 21.11.00 עדיין לא שולמו כל התשלומים על פי פסק הבוררות הראשון מראש, ולמחרת הוגשה הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

בדיון שהתקיים ביום 5.3.01 בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט הציע בית המשפט הצעה שנרשמה בפרוטוקול: החלפת השיקים תוך 48 שעות בתוספת השלמת ריבית; התייצבות שזיפי במשרדי ליאב במשך 4 שבועות רצופים ובמידת יוסיף שזיפי שני ימי עובדה בשבוע במשך 4 שבועות נוספים; וכן התחייבות להעביר לקטן 50% מהמניות כנגד תשלום לשזיפי בתום 4 השבועות הראשונים של החפיפה, 40% נוספים מהמניות בתום 4 השבועות הנוספים ו-10% נותרים בתום 5 חודשים ממועד סיום החפיפה. עוד צוין כי "כל יתר ההסדרים לגבי העברת המניות והתשלומים בגינן, יעמדו כפי שנקבע בפסק הבורר".

ב"כ ליאב וקטן הצהיר לפרוטוקול כי מסר את כתב הערבות העונה על לשונו של פסק הבוררות. מהמשך הפרוטוקול עולה כי הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט וניתן לה תוקף של החלטה.
מהאמור לעיל עולה כי היו בין הצדדים חילוקי דעות לגבי קיום הוראות פסק הבוררות הראשון, וביום 5.3.01 הגיעו הצדדים להסדר בנוגע להמשך הפעילות.

כאמור לעיל, שזיפי החל לבצע את החפיפה ביום 11.3.01, כשמונה חודשים מיום מתן פסק הבוררות הראשון. לטענת התובעים, בתקופה זו שאותה הם מכנים "תקופת העיכוב" נגרמו להם נזקים רבים. כן נטען כי שזיפי לא קיים את ההסדר הנ"ל, ולכן התנהל הליך הבוררות הנוסף בקשר לחפיפה וניתן פסק הבוררות השני של הבורר קרניאלי מיום 6.3.02 שבו נקבע בין היתר כי:
"אני קובע כי שזיפי ביצע פעולות של חפיפה והדרכה, אך כי פעולות אלה לא יכולות להיחשב ביצוע מושלם ובתום לב של מסגרת החפיפה, התמיכה וההדרכה כנדרש על פי פסק הבורר והחלטת בית המשפט.
בתנאים קשים ובלתי אפשריים ביצע מר שזיפי חלק ניכר מחובותיו אך לא השלימן. אני מעמיד את הביצוע שנעשה בפועל על 70% מהנדרש".

על רקע זאת פורט בפרק ד.2. לסיכומי התובעים מהם הנזקים שנגרמו להם לטענתם עקב הפרת פסק הבוררות. בהקשר זה נטען כי משלא מילא שזיפי את תנאי החפיפה ולא החזיר את כל הקבצים ופתח אותם כפי שנפסק בפסק הבוררות הראשון, נגרמו לליאב לנזקים כבדים. כן נטען כי הקביעה שלפיה שזיפים ביצע 70% מהנדרש אינה מלמדת על היקף הנזק שנגרם לליאב וכי הנזק העיקרי היה אובדן לקוחות ועסקאות.

התובעים הפנו בסיכומיהם גם להחלטת כב' השופט ד"ר קובי ורדי שניתנה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, אולם החלטה זו אינה מבססת את טענות התובעים בדבר נזקים שנגרמו להם ואין בה כימות של נזקים כלשהם.

הועלתה טענה שלפיה קבצי מחשב רבים לא הוחזרו, "וחשוב מכל, בידי ליאב לא הועמדו הידע, התוכנות והמידע החיוניים להמשך פעילותה" כמפורט בסע' 80 לסיכומים, וזאת מבלי להוסיף פירוט מספיק כנדרש. הראיות המרכזיות שאליהן מפנים התובעים בסיכומיהם הם מכתבים של חברת צום ושל חברת חרות שבהן הועלו טענות כלפי ליאב.

המכתב של חברת צום מיום 8.8.01 הוגש לתיק שלא באמצעות עורכו ומבלי שהוזמן עד כלשהו מטעם חברת צום להעיד בקשר לאמיתות תוכנו. שזיפי עזב את החברה וסיים את החפיפה בחברה זמן רב לפני המועד שצוין במכתב. כן צוין בסוף המכתב כי חברת צום תשקול מחדש הפניית הזמנות נוספות, ומכאן שאין במכתב עצמו כדי לבסס נזק, ואין בפני ראיות לגבי מה שעשתה חברת צום בהמשך הדרך.

במכתב של חברת חרות מיום 2.8.02 נכתב בין היתר כי "רמת ביצוע העבודות שלך לוקה בחסר ואנו ניזוקים מכך" ובהמשך נכתב כי "הידע שיש בידכם בנושא התוכנה לוקה בחסר". לטענת הנתבעים, חברת חרות עובדת צמוד לליאב ומדובר במכתב מוזמן לצרכי התביעה. מי שאחראי ללקיחת הזמנות ולביצוע העבודות היא ליאב, ולא ברור מהמכתב באיזה אופן העבודות והידע לוקים בחסר. אין גם מקום לקבוע כי הוכח שהטיפול הלקוי של ליאב נובע כתוצאה מהעדר חפיפה מלאה עם שזיפי. גם כאן איננו יודעים מה אירע מול חברת חרות בהמשך ואף לא הוזמן עד מטעם חברת חרות כדי לבסס את האמור במכתב.

בסע' 82 לסיכומי התובעים נטען כי נגרמו להם נזקים רבים, לרבות נזק כספי בגין אובדן רווחים מחברות צום וחרות בהיקף של 982,000 ₪, כעולה מחוות דעתו של מר שריד. בהקשר זה נטען כי חוות הדעת של הגב' זערור מטעם הנתבעים אינה מסייעת להם ואין לייחס לה כל משקל.

הטענה לנזק בסך של 982,000 ₪ מבוססת על הקביעות בחוות הדעת של שריד.

חוות הדעת של שריד קצרה ביותר. בפרק שכותרתו "אובדן הכנסות" צוין כי "ממכתבי התלונה שהוצגו לי על ידי מר קטן עולה התמונה הבאה...". מר שריד העתיק לחוות דעתו את שתי הפסקאות שהוזכרו לעיל מתוך מכתביהן של חברת צום ושל חברת חרות, ובהמשך, בפרק שכותרתו "חוות דעת בעניין אובדן רווחים", קבע כי "לדעתי ובהתייחס למחירים הממוצעים של לוחות פיקוד שנמסרו לי מהחברה, כתוצאה מאובדן ההזמנות כפי שפורטו במכתבים מא. צום בע"מ ומחרות בע"מ, נגרם לחברה אובדן רווח בסך כולל של 982 אלפי ש"ח".

ביום 4.4.08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית אשר ניתן לה תוקף של החלטה שלפיה הם מוותרים על חקירות נגדיות של רו"ח רם שריד, דוד דרורי ואורי סביר, וזאת מבלי להודות בדברים אשר נכתבו בתצהיריהם או בחוות הדעת.

חוות הדעת של שריד הוכנה, כאמור, על יסוד מכתבים אשר אין די בהם כדי לבסס כי חברות חום וחירות עזבו את ליאב וביטלו עסקאות. בסיכומי התובעים נטען כי גם הנתבעים לא צירפו לחוות דעתם מסמכים מספיקים, ולכן אין לשמוע מפיהם טענה המבקרת את חוות הדעת של התובעים. ואולם, הנטל לביסוס התביעה מוטל על התובעים, ובמקרה דנן היה עליהם להזמין עדים רלוונטיים ולצרף לחוות הדעת מטעמם אסמכתאות ומסמכים מהימנים לביסוס נזק שנגרם בפועל, אך הם לא עשו זאת.

על כן, אני קובע כי ליאב וקטן לא ביססו את הנזק שתבעו בגין אובדן רווחים – 928,000 ₪ כמפורט בחוות הדעת שעומד נכון ליום הגשת התביעה על 1,087,638.49 ₪.

ליאב וקטן תבעו כאמור סך נוסף של 27,000 ₪ שעומד ל נכון יום הגשת התביעה על 31,999.06 ₪ בגין הוצאות לצורך פעולות להקטנת הנזק. בהקשר זה נטען כי במהלך תקופת העיכוב נאלצה ליאב לשכור עובדים, לרבות מומחים לשחזור תוכנות. הצדדים חלוקים לגבי הסיבות לעיכוב, העניין הוסדר בהסכמה בהמשך לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנ"ל, ואין בפני ראיות מספיקות כדי לבסס כי ליאב וקטן קיימו את כל התחייבויותיהם על פי פסק הבוררות הראשון עד להגעת הצדדים להסדר. כך גם לא הוכח כי הצורך בעובדים ובמומחים נוצר בעקבות הפרת התחייבויותיו של שזיפי בפסק הבוררות הראשון. על כן ולאור זאת, תביעת קטן וליאב על סך 31,999.06 ₪ הנ"ל נדחית.

התביעה בגין גזל סוד מסחרי

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי ובגין כך נתבע פיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

לטענתם של ליאב וקטן , לוחות הבקרה והפיקוד שמייצרת ליאב, דרך ייצורם, מהותם מבניהם והתוכנות המשמשות ביצורם ובהפעלתם, מהווים מידע מקצועי ועסקי המהווה "סוד מסחרי" כהגדרתו בסע' 5 לחוק עוולות מסחריות והם בבחינת קניינה הפרטי של ליאב. כן נטען כי שזיפי היה אחראי לכל הלוחות שהיו בשרת המרכזי וכן לגיבויים ברשת. ליאב וקטן מפנים לאמור בסע' 52 לתצהירו של קטן כדי לבסס את הטענה כי מדובר בלוחות בקרה ותוכנות אשר "מבוססים על סודות מסחריים מיוחדים האופייניים לתחום מיוחד ומסוים זה". כן מפנים בעניין זה לנספח י"ג לתצהיר קטן שהוא לטענתם פלט מאחת מתוכנות הפיקוד והבקרה שכתב שזיפי בליאב וטוענים כי עיון בו מדגים וממחיש בשל היקפו ומורכבותו את משמעות טענות התובעים כי התוכנה ולוחות הבקרה מוגנים בזכות יוצרים ושהם קניין וסוד מסחרי של ליאב.

ליאב וקטן מפנים בסע' 6(ה) בסיכומיהם להסכם המייסדים שבו נקבע כי כל הידע וכיו"ב יהיו בבעלותה הייחודית של החברה. כמו-כן הם טוענים כי אין לקבל את הטענה שמדובר בידע שנמצא ברשות הרבים ומפנים בעניין זה לעדותו של הירש שממנה עולה כי "הפרוססור שפרוליפט משתמשת בו הוא סוד מסחרי, נקודה", (עמ' 262, ש' 7-13). הירש הוסיף והעיד בהקשר זה כי "התוכנה היא משהו שפרוליפט לא חושפת לאף אחד". ואולם, אין בעדות זו של הירש כדי לבסס כי יש ברכיבים או בתוכנה של ליאב סוד מסחרי שייחודי לה בלבד. די בכך כדי לדחות את התביעה בגין גזל סוד מסחרי.

בסיכומי ליאב וקטן נעשה ניתוח לגבי "מעשה ההפרה", וכן ניתוח באשר לשאלה מהו "שימוש" בידע ומהו המעשה הפסול המהווה גזל סוד מסחרי. בהקשר זה מוזכרת חוות דעתו של המהנדס נועם אגוזי שערך השוואה בין תכניות החשמל של מוצר ליאב לבין אלה מוצר פרוליפט וקבע כי מדובר בתוכניות "זהות במהותן, מבניהן ואופן תפעולן". בסיכום ציין כי "התוכניות מלמדות שהשרטוט החשמלי, המבנה החשמלי, הרעיונות, רשימת המתגים, תפקיד המתגים, שיטת ההאטה והעצירה (הדגלנים) של פרוליפט דומה כמעט לחלוטין לתוכניות ליאב". כן צ וין כי שמות השרטוטים דומים ולטענתו של אגוזי, ה הבדלים שנמצאו הם קוסמטיים ושוליים.

מכאן שהמומחה קבע תחילה שמדובר בתכניות " זהות במהותן" אך בסיכום קבע כי לא מדובר בזהות מוחלטת וכי מדובר בתכנית "דומה כמעט לחלוטין".

ליאב וקטן טוענים בסיכומיהם כי אין בחוות דעתו של מר ניסים שקד מטעם הנתבעים כדי לערער ולו במקצת את חוות דעתו של המהנדס אגוזי. ב"כ ליאב וקטן מפנה בסיכומיו לחקירתו הנגדית של מר שקד, שנשאל בקשר ל"דיפ סוויצ'ים" והשיב שהם זהים בשני הלוחות, ולאחר מכן הוסיף לאחר שנאמר לו בשאלה כי הם לא זהים "אולי בחברות אחרות, אני צריך לבדוק, אני לא יודע". לטענת התובעים, זאת דוגמה טובה לסיבות שבעטיין שאין לקבל את חוות דעתו של מר שקד. ליאב וקטן אף מפנים בסיכומיהם להצהרתו של קטן שלפיה אפשר לראות שהנתבעים עשו שימוש בתוכנות ובקבצים של ליאב באמצעות השוואת כרטיס ה- UML של ליאב עם כרטיס ה- PLC של פרוליפט , כשלטענתו מדובר במוצרים זהים (סע' 54 לתצהיר קטן).

ואולם, גם אם יש זהות או דמיון רב בין הרכיבים של שתי החברות, אין די בכך כדי לבסס הפרה או גזל. לצורך כך היה על התובעים להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה או ראיות אחרות כלשהן כי מדובר ברכיבים, ידע ותוכנות ייחודי ם לליאב שאינם קיימים בחברות מתחרות אחרות בתחום. התובעים לא עשו זאת.

התובעים טענו בסיכומיהם כי לא זו בלבד שפרוליפט עשתה שימוש בידע ובתוכנות של ליאב אלא גם נתנה תמיכה טכנית ושירות ללקוחות ליאב, וזאת בעת שליאב לא הייתה יכולה לתת תמיכה ושירות טכני ללקוחותיה שכן הנתבעים מנעו ממנה לעשות זאת כאשר גזלו ממנה את קבצי המקור. בהקשר זה מפנים התובעים ל הודעת דוא"ל מיום 26.11.03 ששלח מר דוד דרורי למר עמוס ברדה וציון זילברשטיין שעבדו באותה עת באלקטרה, שבה צ וין כי "חברת פרוליפט בע"מ, פורשי חברת ליאב יוליאן + דודי. מוכנים לקבל לתיקון כרטיסים אלקטרוניים של ליאב + קונסול". מדובר בפנייה בלבד ואין די בה כדי להוכיח כי אלקטרה אכן העבירה לפרוליפט כרטיסים אלקטרוניים של ליאב לתיקון. נוסף על כך, לא הוכח כי פרוליפט עשתה שימוש במידע ייחודי ומוגן של ליאב לצורך תיקון הכרטיסים. מכל מקום, דרורי צירף את הודעת הדוא"ל הנ"ל לתצהירו, אך לא הצהיר כי האמור בה הוא אמת. לפיכך, ובהעדר חקירה של דרורי בדיון ההוכחות , יש לייחס להודעה זו משקל אפסי.

כמו-כן הפנו התובעים לתצהיר של מר אורי סבר ש ממנו עולה כי ערך מעקב אחר שזיפי במטרה לברר האם הוא פועל בתחום ייצור כרטיסים ולוחות פיקוד למעליות. כמו-כן עולה מתצהירו כי ביום 1.1.02 בשעה 7:05 נערך מעקב ו שזיפי תועד בסרט וידיאו שהוצג לבית המשפט. עוד צוין בתצהיר כי צורף אליו "מכתב" מבלי להתייחס לתוכנו של המכתב ומבלי להצהיר כי האמור בו הוא אמת. במכתב שעליו חתום סבר צוין כי בתצפית שנערכה ביום 1.1.02 נראו שזיפי והירש מנהלים את חנות המעבדה ביישוב מתן וכי סבר הוא בדעה שהם פועלים יחד בתחום ייצור ושיווק כרטיסים ולוחות פיקוד למעליות. בהעדר התייחסות לתוכן המכתב בגוף התצהיר ובהעדר חקירה של סבר, אין לייחס למכתב משקל משמעותי כלשהו.

התובעים הגישו לתיק שתי תמונות וסרט בדיסק DVD. בתמונות רואים אדם שנראה כי הוא מבצע עבודה על גבי כרטיסים אלקטרוניים כלשהם. בסרט רואים שני אנשים שנטען כי הם שזיפי והירש אוכלים במסעדה ששמה "המבורגר וצ'יפס" ליד מעבדה שנטען כי הם עובדים בה יחד. לאחר מכן רואים שהחוקר נכנס למעבדה מאוד קטנה, בגודל חדרון ורואים את אחד משני האנשים הנ"ל עובד על כרטיסים כלשהם, ככל הנראה כרטיסים אלקטרוניים. ברי כי אין בראיות אלה כדי לבסס גזילת סוד מסחרי או הפרת זכות יוצרים של התובעים.

התובעים מפנים בסיכומיהם לסע' 64.2 לתצהיר קטן שלפיו בטעות הגיעו לליאב כרטיסים לתיקון אשר ישראליפט התכוונה להעבירם לפרוליפט. כמו-כן מפנים התובעים לסע' 64.3 לתצהיר קטן שלפיו בבית אבות משען בחולון נעשו הרחבות בכרטיסים עם הצפנה מסווגת של פרוליפט שעתידה לספק את הלוחות הנוספים תוך שימוש בסודות מסחריים של ליאב. מדובר בהצהרות של קטן אשר אינן נתמכות באסמכתאות או בראיות חיצוניות, ו לכן יש לייחס להן משקל אפסי.

התובעים טענו בסע' 101 לסיכומיהם כי עצם העובדה שפרוליפט נתנה תמיכה טכנית ושירות ללקוחות ליאב מבססת את הטענה כי פרוליפט גזלה את סוד ותיה המסחריים של ליאב ונטלה את קבצי המקור, התוכנות והידע. התובעים טענו בסיכומיהם כי אפשר למצוא ביסוס לטענה זו בראיות שצ ירפו הנתבעים עצמם והפנו לסע' 30 ו-31 ל- "עיקרי התשובה בעניין ההשלמות למסמך הערכת שווי שהוגשו מטעם שזיפי בבוררות ה-I" (ת/11). שם נטען כי לקוחות שרכשו מליאב נשארים תלויים בה וחייבים לפנות אליה לצורך תיקונים ותמיכה. בעדות אחרת הצהיר שזיפי כי קיימת הגנה על מוצרי ליאב ובזכות זאת שכנעו לקוחות רבים לקנות מוצרים של ליאב.
אין די באמור לעיל כדי לבסס כי פרוליפט העתיקה את אותו מנגנון או עשתה שימוש במערכת ההגנה המיוחדת כדי לתת שירות ללקוחות ליאב. לא הובאו ראיות מספיקות מטעם התובעים כדי לבסס כי פרוליפט אכן נתנה שירות ללקוחות ליאב, ואף לא הוכח כי לצורך מתן שירות היה על פרוליפט להשתמש בקבצים ובידע ייחודיים לליאב שהם בגדר סוד מסחרי.

אשר לטענת התובעים כי לא היו בידיהם קבצי המקור - ראו עדותו של קטן בפני הבורר ברוך שבה אישר כי מסר את קבצי המקור לתכנת שהחליף את שזיפי באמצע שנת 1999. כן רא ו את עדותו של התכנת (שמוזכרת בסע' 32 לסיכומי הנתבעים) – "באזור אוגוסט, בנצי נתן לי חבילת דיסקטים שנטען שזה מקור ומהבדיקה יצא שאלה באמת קבצי מקור...". כן ראו גם קביעתו של הבורר בפסק הבוררות – "באותו פרק זמן (סוף שנת 1999) נעשו פעולות גיבוי ושינויים על ידי גורמים חיצוניים ללא נוכחותו והסכמתו של שזיפי". די בכך כדי לסתור את טענת התובעים כי לא ק יבלו את קבצי המקור.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס את כי הנתבעים ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי, ועל כן התביעה בעילה זו נדחית.

התביעה בגין גרם הפרת חוזה ומתן חשבונות

בסעיף 55.1 לכתב התביעה נטען כי שזיפי הפר ביודעין וללא צידוק את הסכם המייסדים בינו לבין קטן בכך שהקים חברה מתחרה לליאב ופיתח ומכר מוצרים זהים למוצריה.

בסעיף 55.2 לכתב התביעה נטען כי הירש ופרוליפט גרמו ביודעין ובלי צידוק מספיק להפרת הסכם המייסדים בין קטן לשזיפי, וכך גרמו לקטן נזקים.

באותו פרק בכתב התביעה שכותרתו "גרם הפרת חוזה" הועלתה בסע' 55.3 תביעה למתן חשבונות, שם נטען בתת סעיף 55.3.1 כי "מכוח סעיף 6(ו) להסכם המייסדים, ובשל העוולות שעוולו הנתבעים כלפי התובעים, זכאים התובעים לקבל מהנתבעים פיצוי השווה לרווח שעשו הנתבעים באמצעות השימוש בסודותיה ורכושה של התובעת 1". בהמשך, בתת סעיף 55.3.2 נטען כי "יש לחייב את הנתבעים במתן חשבונות המפרטים את היקף וסכומי המכירות של המוצרים שנמכרו על ידן באמצעות פרוליפט וכן את היקף השירותים והתמיכה הטכנית שניתנו למוצרים שיוצרו ו/או נמכרו על ידי התובעת". בתת סעיף 55.3.3 נטען כי התובעים מעריכים את תביעתם למתן חשבונות בסך של 150,000 ₪.

התובעים טענו בסיכומיהם בתמצות רב כי יש לתת " צו מתן חשבונות המפרטים את היקף וסכומי המכירות של המוצרים שנמכרו על ידם באמצעות פרוליפט (וזאת כאמור במסגרת פסק דין חלקי בעניין שלאחריו תדון שאלת הנזק בעילת מתן החשבונות)". עוד נטען כי יש להכריע תחילה בשאלה האם יש חבות לתת חשבונות ורק לאחר מכן לקיים דיון בקשר לנזק.

בסיכומי הנתבעים נטען בהקשר זה בתמצות רב כי המילים " אין חולק כי התובעים הוכיחו כי קיימת מערכת יחסים מיוחדת בין ליאב ו/או בנצי לבין פרוליפט" חסרות כל תשתית עובדתית. לא הוכחו כל יחסים מיוחדים או יחסים בכלל כנדרש על פי הדין ואין כל בסיס לתביעה למתן חשבונות" . אין בסיכומי הנתבעים פירוט נוסף כלשהו לגבי טענה זו.

שזיפי חתם על הסכם המייסדים הכולל תנ יית אי תחרות ואי שימוש בידע של החברה. לאחר מכן בפסקי הבוררות נקבעו זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים בעקבות פרישתו של שזיפי מהחברה. די בכך כדי לבסס קיומם של קשרים חוזיים ויחס ים מיוחדים בין ליאב וקטן לשזיפי אשר די בהם כדי לתת צו למתן חשבונות. יש לתת את הצו גם נגד פרוליפט שבאמצעותה פעל שזיפי ונגד הירש, בעל מחצית המניות בפרוליפט. יחד עם זאת, הבקשה כללית וגורפת מדי שכן היא מתייחסת לחשבונות בקשר לכל שירות ולכל מוצר שניתן ללא כל הגבלה . יש מקום לצמצם זאת ולקבוע את התקופה הרלוונטית למתן החשבונות, וזאת לאחר דיון שיתקיים במעמד הצדדים בעניין זה.

על כן, אני קובע כי דין התביעה למתן חשבונות להתקבל בחלקה, אולם יש להגדיר את התקופה הרלוונטית ואת פירוט החשבונות המתבקשים.
תביעת שזיפי, הירש ופרוליפט

בתביעה בעילה של לשון הרע שהגישו שזיפי, הירש ופרוליפט על סך 200,000 ₪ , נטען כי ליאב פנתה ללקוחות פרוליפט , ביקשה מהם שיחדלו לעבוד עם פרוליפט והודיעה להם בכתב כי פרוליפט גנבה את הידע של ליאב ועושה בו שימוש לא חוקי ולכן מי שיעבוד עם פרוליפט חשוף לתביעה.
שזיפי, הירש ופרוליפט מפנים בסיכומיהם למכתב ב"כ ליאב מיום 14 .10.03 שבו צוין, בין היתר, כי לטענת מרשתו "חברת פרוליפט הנ"ל, אשר מי שעומד מאחוריה, הינם מר יוליאן הירש ומר דוד שזיפי... עושה שימוש שלא כדין בידע ובזכויות יוצרים השייכים למרשתנו. שימוש זה אשר נעשה שלא כדין, בא לידי ביטוי בייצור ושיווק לוחות פיקוד למעליות, כרטיסים ללוחות פיקוד למעליות, תצוגות דיגיטליות וכן במתן שרותי תמיכה טכנית בתיקון כרטיסים תוצרת מרשתנו. מרשתנו בקשה מאתנו להביא לידיעתכם כי פרוליפט ומנהליה מר יוליאן הירש ומר דוד שזיפי, נתבעו על ידי מרשתנו בבית המשפט התשלום בתל אביב בת.א. 2059/03, בין היתר, בגין הפרת חובות הסודיות ושימוש שלא כדין בידע והתוכנות השייכות למרשתנו, וכן הפרת חובות הסודיות כלפי מרשתנו... מרשתנו מתריעה בזאת כי רכישת מוצרי חברת פרוליפט הנ"ל ו/או רכישת ו/או עשיית שימוש בתמיכה טכנית שניתנה על ידה מהווה הפרה של זכויות מרשתנו ומזכה אותה בשורה של סעדים הנתונים לה על פי דין. מרשתנו דורשת מכם לחדול לאלתר מלהמשיך ולרכוש מפרוליפט מוצרים ו/או שירותים המפרים את זכויותיה. מרשתנו שומרת על זכותה לתבוע פיצויים מכל מי שימשיך להפר את זכויותיה בעתיד, ואשר עד כה, כך מקווה מרשתנו, נפל קורבן תמים להפרת זכויותיה ע"י פרוליפט ומנהליה".

ליאב וקטן טענו בסיכומיהם בהקשר זה כי קטן לא נשאל ולו שאלה אחת בקשר לתביעה זו , והדבר מלמד על כך שתביעת לשון הרע נזנחה. כמו-כן נטען כי אין במכתב לשון הרע, לא מדובר בפניה לכל הלקוחות של פרוליפט אלא ללקוחותיה של ליאב בלבד והפנייה נעשתה כדי להגן על זכויותיה של ליאב . הדרישה של ליאב הייתה לא לקנות "מוצרים המפרים את זכויותיה" ולא להימנע מרכישת מוצרים כלשהם מפרוליפט.

עוד נטען כי אם ייקבע שבפנינו לשון הרע, עומדת לזכות ליאב וקטן טענת "אמת דיברתי" וכן
טענת ההגנה של פרסום בתום לב, כיוון שהם לא פגעו ולא התכוונו לפגוע. ליאב וקטן מוסיפים וטוענים כי במקרה דנן לא היה מקום לתבוע 200,000 ₪ בגין עוולה נטענת אחת שביצעה ליאב באמצעות קטן , אלא לכל היותר 50,000 ₪ בלבד , ויש להפחית גם סכום זה על פי סע' 19(2) לחוק , שכן מדובר בנסיבות בהם היו התובעים משוכנעים באמיתות הפרסום.

הפניה הנ"ל של ליאב ללקוח של פרוליפט אכן מהווה לשון הרע. לליאב אמנם יש זכות לפנות ללקוח שלה ולציין כי קיים חשש לשימוש בזכויות יוצרים ו בידע של ליאב, אך בהעדר קביעה של בית המשפט בעניין זה, לא היה מקום לציין זאת כעובדה. ב"כ ליאב התייחס במכתבו לשורה ארוכה של מוצרים המפרים לדבריו את זכויותיה של ליאב , וזאת מתוך כוונה למנוע התקשרות כלשהי בין הלקוח לבין פרוליפט, שכן אותו לקוח אינו יכול לדעת אילו מוצרים הם מפרים . כך גם יש במכתב איום על הלקוח שליאב עשויה להגיש נגדו תביעה בגין שימוש במוצרי פרוליפט תוך הפרת זכויותיה של ליאב.

יחד עם זאת, קטן וליאב העלו כאמור טענות הגנה רבות, וייתכן שטענות אלה יחוזקו בעקבות קבלת החשבונות לגבי המוצרים והשירותים שסיפקה פרוליפט.

לאור זאת, פסק דין סופי בתביעת לשון הרע יינתן לאחר מיצוי ההליך של מתן חשבונות.

סיכום

התביעה הכספית הכוללת של ליאב וקטן בסך של 1,219,638 ₪ בגין הפרת פסק הבוררות הראשון וגזל סוד מסחרי נדחית. התביעה למתן חשבונות (שהוערכה בסך של 150,000 ₪ בלבד) מתקבלת בכפוף לסייגים, כפי שנקבע לעיל.

לאחר הסדרת החשבונות, תינתן החלטה בקשר להשלמת הטיעון לגבי התביעות בגין הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה ותביעת לשון הרע .

בפסק הדין הסופי שיינתן בתיק זה תהיה התייחסות גם לשכ"ט עו"ד והוצאות .

בהמשך לצו למתן חשבונות, אני וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 1 .11.16 בשעה 14:00.
המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין החלקי לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.