הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 20592

לפני כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

התובעים/נתבעים:

  1. ליאב אלקטרוניקה בע"מ
  2. בן ציון קטן

ע"י ב"כ עו"ד אריה לוי

נגד

הנתבעים/תובעים:

  1. דוד שזיפי
  2. יוליאן הירש
  3. פרוליפט בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד כרמל נפתלי

פסק דין משלים

פסק דין משלים זה ניתן בהמשך לפסק הדין החלקי שניתן בתיק ביום 20.9.16.

התובעים בת"א 20592/03, ליאב אלקטרוניקה בע"מ (להלן "חברת ליאב") ומר בן ציון קטן (להלן "קטן") הגישו תביעה נגד הנתבעים בתיק, מר דוד שזיפי (להלן "שזיפי"), מר יוליאן הירש (להלן "הירש") ופרוליפט בע"מ (להלן "חברת פרוליפט"). בתביעה נתבע סכום כספי של 1,369,638 ₪, סעד של מתן חשבונות וצו מניעה קבוע. בהמשך ההליך, בדיון שהתקיים ביום 30.1.05, וויתרו התובעים על הסעד של צו מניעה קבוע.

התובעים בת"א 15465/05, חברת פרוליפט, הירש ושזיפי, הגישו נגד הנתבעים שם, חברת ליאב וקטן תביעה בגין לשון הרע שאותה העמידו "לצרכי אגרה" על סך של 200,000 ₪ , וכן ביקשו בתביעתם צו מניעה קבוע שיאסור על ליאב וקטן לפנות ללקוחותיה של פרוליפט בטענות "דוגמת הנטען במכתב "ז" אשר צורף לכתב התביעה, וכן יאסור עליהם להכפיש ולהוציא לשון הרע על חברת פרוליפט, הירש ושזיפי.

לשם הנוחות בלבד, חברת ליאב וקטן יכונו להלן יחד "ליאב" ושזיפי, הירש ו חברת פרוליפט יכונו להלן יחד "פרוליפט".

כמפורט בפסק הדין החלקי בהרחבה, תביעת ליאב מורכבת מתביעה ע ל סך 1,087,638.49 ₪ בגין א ובדן רווחים כתוצאה ממעשים ומחדלי ם של פרוליפט, סך של 31,999.66 ₪ בגין הוצאות חברת ליאב ששולמו לצורך הקטנת הנזק הנ"ל ופיצו יים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי. תביעות אלה נדחו בפסק הדין החלקי. ליאב הגישו ערעור על פסק הדין החלקי בע"א 64438-11-16, והערעור נדחה.

עוד נטען בכתב התביעה של ליאב כי במעשיהם ומחדליהם ביצעו פרוליפט עוולה של גרם הפרת חוזה שכן גרמו להפרתו של הסכם המייסדים, ולכן ליאב זכאים לפיצוי השווה לרווח שעשו פרוליפט באמצעות שימוש בסודותיה וברכושה של החברה. ליאב העריכו את תביעתם למתן חשבונות בסך של 150,000 ₪ , ובפסק הדין החלקי נקבע כי ה תביעה על סך 150,000 ש"ח הנ"ל תידון לאחר ההכרעה בתביעה למתן חשבונות ולאחר המצאת החשבונות בהתאם.

להלן קביעות בסעיפים 53-51 לפסק הדין החלקי אשר נוגעות לתביעת פרוליפט נגד ליאב בגין לשון הרע :

"51. הפניה הנ"ל של ליאב ללקוח של פרוליפט אכן מהווה לשון הרע. לליאב אמנם יש זכות לפנות ללקוח שלה ולציין כי קיים חשש לשימוש בזכויות יוצרים ובידע של ליאב, אך בהעדר קביעה של בית המשפט בעניין זה, לא היה מקום לציין זאת כעובדה. ב"כ ליאב התייחס במכתבו לשורה ארוכה של מוצרים המפרים לדבריו את זכויותיה של ליאב, וזאת מתוך כוונה למנוע התקשרות כלשהי בין הלקוח לבין פרוליפט, שכן אותו לקוח אינו יכול לדעת אילו מוצרים הם מפרים. כך גם יש במכתב איום על הלקוח שליאב עשויה להגיש נגדו תביעה בגין שימוש במוצרי פרוליפט תוך הפרת זכויותיה של ליאב.

52. יחד עם זאת, קטן וליאב העלו כאמור טענות הגנה רבות, וייתכן שטענות אלה יחוזקו בעקבות קבלת החשבונות לגבי המוצרים והשירותים שסיפקה פרוליפט.

53. לאור זאת, פסק דין סופי בתביעת לשון הרע יינתן לאחר מיצוי ההליך של מתן חשבונות".

לאחר ניתוח טענות הצדדים נקבע בסעיף 47 לפסק הדין החלקי כי דין התביעה למתן חשבונות להתקבל בחלקה, אולם יש להגדיר את התקופה הרלוונטית ואת פירוט החשבונות המתבקשים, משום ש ליאב ביקשו בכתב תביעתם סעד של מתן חשבונות גורף וכללי מדי.

ביום 3.1.17 התקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת תיחום החשבונות שעל פרוליפט להמציא , וביום 9.1.17 ניתנה החלטה בעניין זה וכן ניתן צו המורה לפרוליפט למסור לליאב חשבונות שבהם מפורטים הסכומים וההיקפים של המוצרים שנמכרו והשירותים שניתנו מיום 1.1.01 עד ליום 27.2.03 (מועד הגשת התביעה של ליאב). כמו-כן נקבע כי יש להמציא את החשבונות הנ"ל תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, וזאת בהיעדר החלטה אחרת. עוד נקבע כי בהיעדר יכולת של פרוליפט לאתר חשבונות או לקבל לידיהם חשבונות שנמצאים בידי צדדי ג', יש לציין זאת בתצהיר שיוגש תוך 30 ימים הנ"ל.

ביום 18.4.17 ניתנה חלטה שלפיה נראה כי הצדדים זנחו את הדיון ביתרת התביעה כיוון שאף אחד מהם לא הגיש הודעה או בקשה בעקבות ההחלטה מיום 9.1.17 הנ"ל. ביום 30.4.17 הוגשה תגובה מטעם ליאב שלפיה תביעתם לא נזנחה ופרוליפט הם אלה שלא מקיימים את ההחלטה בעניין מתן החשבונות. בעקבות זאת הוגשה ביום 4.5.17 תגובה מטעם פרוליפט שבה נטען כי לא קיבלו את ההחלטה מיום 9.1.17 ונודע להם עליה רק בעקבות הגשת התגובה מטעם ליאב. פרוליפט צירפו לתגובתם מסמכים שלטענתם נמצאים ברשותם. הוגשו בקשות ותגובות נוספות לעניין זה ולבסוף נקבע בהחלטה מיום 4 .6.17 כי בהיעדר החלטה אחרת, על הצדדים להגיש תצהירים משלימים באופן הד די עד ליום 10.7.17, והתיק נקבע לדיון הוכחות נוסף.

הצדדים הגישו תצהירים, המצהירים נחקרו בחלקם על תצהיריהם ולאחר הדיון הוגשו סיכומי ם בכתב אשר התמקדו בתביעת ליאב בסך של 150,000 ₪ בגין גרם הפרת חוזה והפרת חוזה וכן בתביעת פרוליפט לקבלת פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין לשון הרע .

דיון

הקביעות בפסק הדין החלקי הן חלק בלתי נפרד מפסק דין משלים זה.

כעת יש לבחון האם ליאב ביססו את תביעתם בגין הפרת החוזה וגרם הפרת חוזה עד לסך של 150,000 ₪ . כמו-כן יש ל בחון האם עומדות ל ליאב טענ ות הגנה כלשהן אגב הקביעה בפסק הדין החלקי שלפיה הפרסום שלה ללקוח של פרוליפט מהווה לשון הרע. נוסף על כך , וכפי שנקבע בפסק הדין החלקי, יש להתייחס בפסק דין משלים זה לעניין חיוב הצדדים בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בגין שתי התביעות שהוגשו.

תביעת לשון הרע

כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, פרוליפט הפנו למכתב של ב"כ ליאב מיום 14.10.03 שבו צוין, בין היתר, כי לטענת מרשתו:

"חברת פרוליפט הנ"ל, אשר מי שעומד מאחוריה, הינם מר יוליאן הירש ומר דוד שזיפי... עושה שימוש שלא כדין בידע ובזכויות יוצרים השייכים למרשתנו. שימוש זה אשר נעשה שלא כדין, בא לידי ביטוי בייצור ושיווק לוחות פיקוד למעליות, כרטיסים ללוחות פיקוד למעליות, תצוגות דיגיטליות וכן במתן שרותי תמיכה טכנית בתיקון כרטיסים תוצרת מרשתנו. מרשתנו ביקשה מאתנו להביא לידיעתכם כי פרוליפט ומנהליה, מר יוליאן הירש ומר דוד שזיפי, נתבעו על ידי מרשתנו בבית המשפט התשלום בתל אביב בת.א. 2059/03, בין היתר בגין הפרת חובות הסודיות ושימוש שלא כדין בידע והתוכנות השייכות למרשתנו, וכן הפרת חובות הסודיות כלפי מרשתנו... מרשתנו מתריעה בזאת כי רכישת מוצרי חברת פרוליפט הנ"ל ו/או רכישת ו/או עשיית שימוש בתמיכה טכנית שניתנה על ידה מהווה הפרה של זכויות מרשתנו ומזכה אותה בשורה של סעדים הנתונים לה על פי דין. מרשתנו דורשת מכם לחדול לאלתר מלהמשיך ולרכוש מפרוליפט מוצרים ו/או שירותים המפרים את זכויותיה. מרשתנו שומרת על זכותה לתבוע פיצויים מכל מי שימשיך להפר את זכויותיה בעתיד, ואשר עד כה, כך מקווה מרשתנו, נפל קורבן תמים להפרת זכויותיה ע"י פרוליפט ומנהליה".

כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, הפניה הנ"ל של ליאב ללקוח של פרוליפט אכן מהווה לשון הרע, והייתה אפשרות לנסח את המכתב אחרת , כך שהטענות בו לא יוצגו כעובדה מוגמרת.

פרוליפט לא ביססו בסיכומיהם הראשונים והאחרונים כי היו פרסומים נוספים של לשון הרע מלבד המכתב הנ"ל. פרוליפט אף לא ביססו נזק שנגרם להם בפועל , ובא כוחם הפנה בסיכומיו לסעיפים 7א(ב) ו7א(ג) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן " החוק"). מכאן שמדובר בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, ולכן היא עומדת לכל היותר על סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה , כפי שנקבע בסעיף 7א(ה) לחוק.

בסיכומי ליאב נטען כי היות שמדובר במכתב של עורך דין מטעמם , יש לראות בו מכתב התראה שנכתב בהליך משפטי אשר קיימת לגביו הגנה מוחלטת מפני תביעות לשון הרע , ו על כל פנים, אין מקום לחייב את ליאב אישית בגין מכתב זה. עוד נטען כי ה דברים במכתב נכתבו בתום לב, בעת שליאב סברו שהם נכונים. טענה נוספת של ליאב היא כי הדברים לא נכתבו בכוונה לפגוע בפרוליפט , ובנסיבות אלה , סכום הפיצוי המרבי עומד על 50,000 ₪ בלבד.

לעומת זאת, פרוליפט טוענים שמדובר במכתב שנכתב בכוונה לפגוע בהם ולגרום להם נזק. עוד נטען כי המכתב נשלח לצד ג' בעת שלא היה כל הליך משפטי בין הצדדים, ולכן אין לקבל את טענת ההגנה שלפיה מדובר במכתב התראה בהליך משפטי, ואף אין לקבל את הטענה כי ליאב אינה נושאת באחריות בגין מכתב שכתב בא כוחה בשמה. כמו-כן הכחישה פרוליפט את טענת ליאב כי סברו בתום לב שטענותיהם כלפי פרוליפט נכונות.

יש לדחות את הטענה כי ליאב אינה נושאת באחריות בגין האמור במכתב של עורך דין מטעמה. עורך הדין ייצג את ליאב וכתב את המכתב בשמם, ובכך פעל כשלוחם. יתר ה מזאת, ב מכתב צוין במפורש כי "מרשתנו דורשת מכם לחדול לאלתר מלהמשיך ולרכוש מפרוליפט מוצרים" וכי "מרשתנו ביקשה מאתנו להביא לידיעתכם כי פרוליפט...". אם ליאב סברו שאסור היה לבא כוחם לכתוב דברים אלו במכתבו ללקוח , הם היו רשאים להגיש הודעת צד ג' נגדו . משלא עשו זאת, ואף לא טענו וממילא לא הוכיחו כי הדברים נכתבו בניגוד לדעתם ובניגוד להנחיותיהם, יש לדחות טענת הגנה זו של ליאב.

המכתב לא נשלח לפרוליפט עצמה אלא ללקוח של פרוליפט. המכתב אף לא נשלח תוך כדי הליך משפטי ולא לקראת הליך משפטי, ש הרי לא הוכח כי ליאב אכן התכוונה להגיש תביעה נגד הלקוח. בנסיבות אלה יש לדחות את הטענה כי מדובר במכתב שנכתב במהלך הליך משפטי או כלשון ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק " תוך כדי דיון".

כמו כן יש לדחות את טענת ההגנה של ליאב שלפיה הם סברו אז כי דיברו אמת ועל כן הם זכאים להגנה מכוח סעיף 15 לחוק. כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, אסור היה לליאב או למי מטעמה לכתוב במכתב ללקוח של פרוליפט טענות קשות המכפישות את פרוליפט ולהציגן כעובדה מוגמרת, בעת שלא היו בידיהם ראיות כלשהן כדי לבסס זאת. בין היתר לא היה מקום לכתוב כי פרוליפט עשתה שימוש שלא כדין בידע ובזכויות של ליאב בהיעדר ביסוס לכך. אין לקבל את טענת ליאב כי צוין במכתב שמדובר רק ב"חשש" להפרה. מילה זו לא מופיעה כלל במכתב.

מנוסח המכתב עולה בבירור כי הוא נכתב בכוונה לפגוע בפרוליפט וכי מטרת ליאב הייתה, בין היתר, לגרום לכך שהלקוח לא יתחיל לעבוד עם פרוליפט או יחדל מלעבוד עמה, תוך איום כי מי שיעשה כן עלול להיתבע בבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את תביעת פרוליפט ומחייב את ליאב לשלם לפרוליפט סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כפי שנקבע בסעיף 7א(ה) לחוק. מדובר בסכום שעומד כיום על למעלה מ- 138,000 ₪.

תביעה כספית על סך 150,000 ₪ בגין הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה

כעולה מפסק הדין החלקי, ליאב לא הצליחו לבסס הפרת חוזה או גרם הפרת חוזה בשלב הדיוני שלאחריו ניתן פסק הדין החלקי, בין היתר, כיוון שליאב לא הוכיחו כי פרוליפט גרמו להם אבדן הכנסה ורווחים, לא ביססו את ההוצאות שנתבעו ולא ביססו את טענת גזל הסוד המסחרי.

במאמר מוסגר יצוין כי מרבית תביעת ליאב נדחתה בפסק הדין החלקי משום שליאב ביקשו צו למתן חשבונות אך ורק בקשר לתביעתם על סך 150,000 ש"ח הנ"ל , ועמדו באותה עת על מתן פסק דין חלקי בתביעותיהם הנוספות בהיקף של 1,219,638.15 ₪ הנ"ל בטרם קבלת החשבונות .

בסיכומי ליאב נטען, בין היתר, כי פרוליפט לא שמרו מסמכים שהיו ברשותם על אף שידעו על ההליכים המשפטיים עוד בשנת 2003, לא גילו את כל המסמכים שהיו בידיהם ולא עשו מאמצים לקבל מסמכים שהיו בשליטתם ו/או בידי צדדי ג' , לרבות מאת רואה החשבון שלהם.

לטענת הנתבעים, הם מסרו לתובעים את כל המסמכים הרלוונטיים שהיו ברשותם ואף צירפו מסמכים אלו לתגובתם הנ"ל.

לטענת ליאב, ברגע שפרוליפט העלימו את המסמכים שהיו ברשותם , חזקה כי היה להם מה להסתיר. בהקשר זה נטען כי ב"כ פרוליפט ויתר על חקירת המצהיר מטעם ליאב, ולכן יש לקבל את גרסתו כאמת. ב"כ ליאב הוסיף וטען כי אם לא היה לפרוליפט מה להסתיר , לא ברור מדוע הקימו חברה באיים הבריטיים . לטענת ליאב, החברה הוקמה שם כדי לחפות על פעילותם של פרוליפט באותה תקופה וכיוון ששזיפי והירש חתמו על הסכם לאי תחרות.

ב"כ ליאב חזר וטען בסיכומיו כי היה ידוע לפרוליפט עוד בחודש פברואר 2003 שייתכן כי בית המשפט יחייב אותם להמציא חשבונות ולא טענו בכתב הגנתם כי אין בידיהם את כל החשבונות. טענה זו הועלתה לראשונה בישיבת ההוכחות שהתנהלה ביום 3.1.17.

כן עלה כי רואה החשבון של פרוליפט היה גם רואה החשבון של שזיפי, ומכאן שלא הי יתה כל בעיה לשמור על החשבונות והמסמכים הרלוונטיים לתביעה. ב"כ ליאב מפנה בסיכומיו לעדותו של שרו"ח חביב שלפיה כי בשנת 2014 כי החזיר לפרוליפט את כל החומר שהיו ב ידיו המתייחס לשבע השנים ה אחרונות. לטענת ליאב, לא ברור כיצד רו"ח חביב מסר בשנת 2014 חומר המתייחס לשבע השנים האחרונות אם לפי הצהרתו הוא שימש רואה חשבון של פרוליפט אך ורק בשנים 2003-2001 ומשרדו טיפל בהנהלת החשבונות רק בשנים אלו. אם נמסרו מסמכים כלשהם, מדובר בהכרח במסמכים המתייחסים לשנים שבהן טיפל משרדו של חביב בהנהלת החשבונות של פרוליפט, כיוון שלא היה אמור להיות בידי רו"ח חביב כל חומר אחר.

ב"כ ליאב מפנה בסע יפים 69-70 לסיכומיו לעדויות בעניין גריסת מסמכים של פרוליפט. רו"ח אלי חביב העיד כי הירש נתן לו הוראה לגרוס את המסמכים - "ת. קיבלתי אישור מבעל החברה יוליאן. ש. אתה משוכנע בכך? ת. כן". מנגד, הירש הצהיר כי נודע לו על השמדת המסמכים רק מבירור שערך עם רו"ח חביב, ומכאן שלגרסתו לא ידע בזמן אמת כי המסמכים הושמדו. כאשר נשאל הירש מתי ערך את הבירור הזה , השיב כי "אחרי שנתבקשנו להמציא את המסמכים לבית המשפט". לפיכך נטען כי גרסתו של הירש בעניין המועד שבו נודע לו על השמדת המסמכים אינה מתיישבת עם עדותו של רו"ח חביב.

בהמשך לכך נטען בסיכומי ליאב כי משלא הוצגו מסמכים שהושמדו כנ"ל, אין אלא לקבל את מלוא סכום התביעה של ליאב נגד פרוליפט בגין הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה. עוד נטען בהקשר זה כי גם ללא המסמכים הנוספים, עולה מ נתוני ההכנסות של פרוליפט, כמפורט בסע יף 71 לסיכומי ליאב , כי היו להם עליות חדות בהכנסות בתקופה הרלוונטית - דבר אשר מצביע על הפרת ההסכם וגניבת ידע ולקוחות של ליאב. בנתונים אפשר להבחין בקפיצה חדה בהכנסות מסך של 18,217 ₪ בשנת 2001 לסך של 506,731 ₪ בשנת 2003 . לטענת ליאב, לאור נתונים אלה, יש לקבל את תביעתם הכספית בסך של 150,000 ₪ הנ"ל. מנגד, פרוליפט טענו בהקשר זה כי הנתונים שהוצגו מתייחסים לכל ההכנסות ב שנת 2003, על אף שהיה מקום להתייחס רק לחלק מהכנסות שהתקבלו באותה שנה בתקופה הרלוונטית.

פרוליפט טענה בין היתר כי בהיעדר ראיות המבססות גרימת נזק כלשהו לליאב, לא הוכחה התביעה בגין גרם הפרת חוזה והפרת חוזה , ועל כן יש לדחות את התביעה על סך 150,000 ₪ שהגישה ליאב כנגד פרוליפט . בעניין זה הפנה ב"כ פרוליפט לסעיפים 42-39 לערעור. עוד נטען כי ליאב כלל לא ניסתה לבסס את העילות לצורך גיבוש הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה , ויש לדחות את התביעה גם מטעם זה.

לטענת פרוליפט, ה ם עש ו מאמצים כבירים להמציא מסמכים לידי ליאב אגב הצו שניתן למתן חשבונות, והצליחו בין היתר לקבל מרשויות המדינה ומס הכנסה נתונים בקשר לתקופה הרלוונטית. כן נטען בהקשר זה כי ההכנסות של פרוליפט עלו בצורה הדרגתית כמצופה מחברה חדשה, ואין לראות בהגדלת ההכנסות משום ראיה להפרת חוזה או גרם הפרת חוזה.

עיון בסיכומי פרוליפט מעלה כי אין כל התייחסות לטענת ליאב שלפיה המסמכים שהיו ברשות פרוליפט או מי מטעמה הושמדו בעקבות הנחיות מפורשות ש ל הירש לרוה"ח של פרוליפט.
עיון בתגובת פרוליפט מיום 4.5.17 ובמסמכים אשר צורפו לתגובה מעלה כי מדובר במסמכים חלקיים וספורים בלבד ביחס למסמכים שניתן היה להמציא לו מי מטעם פרוליפט היה דואג לשמור ולשחזר אותם משנת 2003 ועד היום.

הירש הגיש תצהיר בתמיכה לתגובה הנ"ל ובו הצהיר, בין היתר, כי ""כפי שהודע לכב' בימ"ש עוד במהלך הדיון מיום 3/1/17 (עמ' 10-11 לפרוטוקול) הנהלת החשבונות של החברה היתה בידי רו"ח אלי חביב, שנעלם ולא החזיר לחברה מסמכים שהיו בידיו. בנסיבות אלו אין בידי הנתבעים החומר המבוקש".

הצהרתו של הירש הנ"ל אכן עומדת בסתירה לעדותו של רואה החשבון חביב שהעיד כי קיבל הוראה מפורשת מהירש להשמיד את המסמכים . בנסיבות העניין, ובין היתר היות שהירש הוא צד לתביעה ואילו לרו"ח חביב אין לכאורה עניין בתוצאות ההליך, אני קובע כי יש להעדיף את גרסתו של רו"ח חביב ולקבוע כי הירש הוא זה שהורה להשמיד את המסמכי ם על אף שידע כי ייתכן שמסמכים אלה יידרשו לצורך הליכים משפטיים.

לאור כל זאת, יש לזקוף את השמדת המסמכים ואת היעדר השמירה עליהם והיעדר הניסיון לאתרם עוד משנת 2003 לחובת פריליפט , ודי בכך על מנת לקבל את התביעה הכספית של ליאב ע"ס 150,000 ש"ח הנ"ל. רא ו לעניין זה פסק הדין ש ל הח"מ ב ת"א 43640/03 לאה גלובוס סוכנויות בע"מ נ' בוהדנה מיום 26.7.09 שבו חויבה הנתבעת במלוא הסכום שנתבע משלא הומצאו חשבונות כנדרש , ונקבע בין היתר כי הנתבעת לא שללה קבלת תקבולים מצד ג' שנתבעו באותה תביעה.

משלא המציאה פרוליפט לליאב את כל המסמכים הרלוונטיים מנעה מליאב את האפשרות להיעזר במסמכים אלה כדי לבסס את תביעתה ע"ס 150,000 הש"ח הנ"ל . לפיכך, אין אלא ולקבוע כי אילו היו מסמכים אלה מוצגים לליאב ולבית המשפט היה בהם כדי לבסס את תביעתה של ליאב בגין הרפת חוזה וגרם הפרת חוזה וכדי לבסס את נזקיה הנטענים של ליאב. על כן, אני מקבל את התביעה הכספית שהג ישה ליאב נגד פרוליפט בסך של 150,000 ש"ח במלואה.

לסיכום, בת"א 20592/03 אני מחייב את פרוליפט לשלם לליאב סך של 150,000 ₪ ובת"א 15465/05 אני מחייב את ליאב לשלם לפרוליפט סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה שהם כאמור לעיל למעלה מ- 138, 000 ₪.

אגב דחיית סך של 1,219,638.15 ₪ מתוך תביעת ליאב נגד פרוליפט בת "א 20592/03, אני קובע כי במאזן הכולל יש לחייב את ליאב בתשלום שכר טרחת עו"ד לטובת פרוליפט, וקובע כי שכר הטרחה לטובת פרוליפט יעמוד על סכום ההפרש בין שתי התביעות שהתקבל. לא מצאתי לנכון לחייב את מי מהצדדים בהוצאות בנוסף לשכר טרחת עו"ד וכל צד יישא בהוצאותיו. מכאן שהסכום הכולל שנפסק לטובת ליאב זהה לסכום הכולל שנפסק לטובת פרוליפט, ולכן אף אחד מהצדדים אינו מחויב לשלם דבר לצד שכנגד.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ט, 24 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.