הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 20456-05-18

לפני כבוד השופט יובל גזית

התובע
ג. א.
ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברמן

נגד

הנתבעת
המאגר הישראלי לביטוחי רכב [ה"פול"]
ע"י ב"כ עו"ד עומר שגיא

תאריך: 23.821

פסק דין

1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

2. התובע הינו יליד 30.11.50 שכיר ובעל שליטה בחברה בבעלותו. בעת התרחשות התאונה היה התובע בן 66 , ועתה הינו בן 70 שנים.

3. התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג בקטנוע מ.ר.33-997-33. הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. ביום 29.4.17 נפגע התובע בתאונת דרכים בעת שנהג בקטנוע הנ"ל מביתו אל מקום עבודתו כאשר רכב אחר פגע בו.

5. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים. התובע פנה לבית החולים רמב"ם בחיפה שם אובחן כסובל משברים בצלעות 2-10 משמאל עם חזה אוויר משמאל, שברים בעצם הבריח ועצם השכם משמאל, קונטוזיה ריאתית, קרע בטחול ודימום בכליה ושבר בקרסול, שנותח וקובע עם פלטינות. התובע אף טופל בטיפול נמרץ עקב הידרדרות נשימתית. התובע אף טופל בטיפול תרופתי פסיכיאטרי עקב PTSD. כתוצאה מן התאונה המשיך וממשיך לסבול מכאבים והגבלה בתנועות וסובל מקשיים פסיכיאטריים ומוגבל לחלוטין בחיי היום יום, כאשר עד היום לא יכול היה לטענתו לשוב לעבודתו בעטיה של התאונה.

6. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

הנכות הרפואית:

7. התובע נבדק ע"י מספר רופאים. מומחה בית משפט בתחום האורטופדיה ד"ר נחשון שזר ציין כי התובע עבר ניתוח לקיבוע ושחזור של השבר בפטישון עם פלטה וברגים. כמו כן המומחה קבע כי ישנה פגיעה בכתף שמאל ועצם השכם משמאל ושברים מרובים בצלעות משמאל. התובע כיום מוגבל בתנועה. אי לכך לתובע נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 15% בגין פגיעה בכתף לפי סעיף 41 (4) ב ונכות של 10% בגין פגיעה בקרסול שמאל לפי סעיף 35 (1) ב' וכן נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל צלקת רגישה בקרסול שמאל לפי סעיף 75 (1) בין א ל-ב.
כמו כן המומחה קבע נכויות זמניות של :
100% אי כושר מלא ל- 3 חודשים.
50% אי כושר חלקי למשך 6 חודשים נוספים.

מומחה בית המשפט בתחום הר יאות פרופ ' אורן פר וכטר קבע כי התובע בעל גורמי סיכון קיימים להפרעות נשימתיות שאינן קשורות לתאונה, כגון עודף משקל, דום נשימה חסימתי בדרגה קלה ועישון כבד וכן מחלת לב איסכמתית. המומחה קבע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה הנשימתית לפי סעיף 5 (2) א-ב וכן קבע נכויות זמניות של:
100% לחודשיים.
70% ל- 3 חודשים.

מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ד"ר אדם דרנל קבע. כי התובע סבל החל משנה לאחר התאונה מתסמינים חרדתיים דיכאוניים. כיום סובל מקשיים בשינה, סף גירוי נמוך וקשיים בריכוז, כאשר יש לצפות לשיפור איטי הדרגתי בתסמינים. המומחה קבע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות זמנית בשיעור של 15% למשך שנה ממועד התאונה וכן נכות בגובה 5% לפי סעיף 34 (ב) 2 מתום השנה הראשונה לאחר התאונה ועד תום שש שנים לאחר התאונה.

8. הגם כי לתובע השגות שונות על קביעות המומחים במקרה דנן , הרי איש מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחים על חוות דעתם, ומשכך הנאמר בחוות הדעת לא נסתר. התובע הלין בסיכומיו כי המומחה בתחום האורטופדי והמומחה בתחום מחלות הריאה היו אמורים לקבוע לו נכות גבוהה יותר, אך לא די בטענות בעלמא, ולו ביקש התובע לסתור את ממצאי חוות הדעת , היה עליו למצער לשגר למומחים שאלות ה בהרה.

9. עוד מונה לבקשת הנתבעת מומחה לק ביעת תוחלת חייו הצ פויה. פרופ' גרוסמן, מומחה ברפואה פנימית, ציין כי יש להתייחס לשני רכיבים בעברו בנוגע למצבו הרפואי של התובע: האחד, העובדה כי התובע סובל מעודף משקל ניכר, עישון כבד, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית על כל מרכיביה, סוכרת ומחלת לב איסכמית. השני, לגידול בפרוסטטה עם ההישנות המקומית והפיזור הגרמי. השילוב של גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים עם עישון ועודף משקל ניכר ועדות למחלת לב איסכמית ישפיע על תוחלת חייו. השילוב הזה אמור לקצר את תוחלת החיים בכשבע שנים. אולם לנוכח הגידול המפושט שלו בפרוסטטה, עסקינן בפחות שנים. אי לכך ולאור עברו הרפ ואי של התובע ומחלות הרקע מהן סובל, העמידו על 5 שנים מיום הבדיקה, קרי עד ליום 23.12. 2023.

10. התובע טוען כי המומחה קבע קיצור של למע לה מ-5 שנים עקב מחלות הרקע מהן סובל. התובע טוען שמומחה זה לא נימק את קביעתו, אולם מדברי המומחה עולה כי קיצור ת וחלת חייו של התובע נובע מגידול בפרוסטטה ממנו סובל כעשרים שנה, קרי קביעתו מנומקת. התובע אף טען כי המומחה אינו מומחה בתחום האורולוגי, ולכן אינו רשאי לתת ק ביעות מעין אלו. גם לעניין זה היה רשאי התובע לזמן את המומחה ל חקירה על חוות דעתו, אך לא עשה זאת. התובע אף לא הוכיח טענתו לקיצור כפול שכ ביכול ערך המומחה. התובע חרף הלנתו על חוסר התאמתו של המומחה לא קבל על כך בזמן אמת.

11. עם זאת ברי כי קביעות בנושאי תוחלת חיים הם השערה בלבד, ומן המפורסמות היא כי חרף קביעות רופאים אנשים רבים חיים שנים ארוכות יותר חרף גידול מהם סובלים. אי לכך מבלי לקבוע מסמרות בשאלה מהי תוחלת חייו של התובע אני קובע כי יש להעמידה למען הזהירות על מספר שנים גבוה יותר משקבע המומחה , ולצורך קביעה זו אני מעמידה על 7 שנים. זאת בי ן היתר לאור מצבו הספצ יפי של התובע שתפקד במובנים רבים למרות מגבלותיו.

12. זאת ועוד, המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובע, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו 23.4.1990), בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים בסייגים שפורטו. יוצא אפוא כי נגרמה לתובע נכות משוקללת בשיעור 31% כתוצאה מן התאונה.

14. בין הצדדים נטושה מחלקות באשר לגובה הנזק.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

15. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק:
"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן:
"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה. כפועל יוצא חלוקים הצדדים בשאלה מהו שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע.

לטענת התובע, נכותו התפקודית בעקבות התאונה היא נכות שאינה מבוטלת, ומבחינה תפק ודית היא למצער נכות בשיעור 50%. לטענתו, עובר לתאונה ניהל עסק מצליח, חברה בתחום הבטון , אשר השתתף בפרויקטים רבים הכ רוכים בעבודה פיזית מצידו. לדבריו, גם בשאר מישורי החיים הוא תפקד כדבעי וניהל בצורה תקינה את משק ביתו וניהל חיי חברה. לטענתו, לאור פגיעתו נ פגע תפקודו בכל מישורי החיים, ואף נמנע ממנו לשוב לעבודתו, מה שהוביל להפסדי שכר רבים הן מבחינת משכורתו והן מבחינת רווחיותה של החברה אשר בבעלותו. התובע אף מציין כי אף תפקודו מוגבל עד מאוד במשק ביתו , והוא נזקק לעזרה ניכרת בבית ומחוצה לו.

לעומת זאת טוענת הנתבעת כי לתובע עבר רפואי עשיר ה כולל סוכרת, מחלת לב ו גידול בפרוסטטה, כאשר הנכויות ה רבות עובר לתאונה הן בשיעור 100 אחוזים (ראה תיק מל"ל מוצג נספח ג' למוצגי הנתבעת) אשר בהשוואה א ליהן השפעת התאו נה בטלה בשישים. לטענתה, התובע הודה כי נכותו האורטופדית כלל לא מגבילה אותו בעבודתו, ומשכך נכותו ב גין התאונה אף קטנה יותר.

הנתבעת אף טענה כי התובע לא הוכיח הפסדיו לעבר, ות פקודו לפני התאונה היה חלקי ולקוי גם לשיטתו שלו.

דיון

20. על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם לתובע, עלינו לבחון את השלכות התאונה הן על תפקודו הן ועל השתכרותו של התובע לעומת מצבו לפני התאונה. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983).

ממכלול הראיות שהובאו לפניי עולה כי לתאונה מושא תיק הייתה השפעה על תפקודו של התובע, אולם לא בשיעורים הגבוהים הנטענים על ידיו.

הנכות בגין הצלקת
22. ראשית אציין כי נכותו בגין הצלקת הינה חסרת משמעות תפקודית. הנכות מבוססת על סעיף 75(1) א-ב לתקנות, והתובע לא הוכיח כי מדובר בצלקת מכאיבה המפריעה לתפקודו בהיבט זה.

נקודת המוצא היא שלנכות אסתטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן ( פורסם בנבו) (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, בהם על העוסק להציג גוף או פנים מושלמים (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286, 291 30/03/92). עוד ניתן לסטות מן הכלל כאשר הפגיעה האסתטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים במודע או שלא במודע. (ראה פסק דין ת"א 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 31/05/09), אך כל אלו אינם מתקיימים במקרה של התובע. על כן אין לנכות האסתטית השלכה תפקודית .

הנכות האורטופדית, הנפשית והריאתית.
23. אשר לשאר נכויותיו אציין כי בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה.

24. לטענת התובע, אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית, המסבה לו כאמור מאז התאונה כאבים, בעטיים התובע התקש לשוב לעבודתו עובר לתאונה ומתקשה בביצוע עבודות משק הבית.

25. מנגד, הנתבעת סבורה כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכות ו הרפואית, ומדובר בפגיעה אשר אינה אמורה להשליך על נכות ו תפקודית , לא כל שכן ביחס לשאר מגבולתיו עו בר לתאונה.

ההלכה הינה, כאמור, כי לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את טיב הנכות הרפואית, מקצועו של התובע, הסתגלותו לעבודה על אף הנכות, כישוריו וסגולותיו.

באשר לשכרו של הת ובע, מהתלושים שצורפו הרי נראה לכאורה כי שכרו נפגע לאחר התאונה. מחומר הראיות עולה כי בארבעת התלושים עובר לתאונה ניתנו לתובע תשלומי שכר שהעידו על שכר בגובה של כ-56,000 ₪ (ראה חודשים ינואר –אפריל 2017 מוצג ו למוצגי התובע), מהתלושים נראה לכאורה כי לאחר התאונה חדל התובע לעבוד. עם זאת לא הוצגו מלוא התלושים של הש נים עובר לתאונה, וממכלול הראיות עולה כי עובר תאונה לא תמיד שכר זה היה שכרו של התובע (ראה טפסי 106 לשנים 2015-2017 נספח ו לתצהיר התובע), הכול כפי שיפורט מיד.

כך, הודה התובע כי היו זמנים בהם משכורתו הייתה נמוכה בהרבה ללא כל קשר לתאונה מושא תיק זה. כך, התובע אישר כי בשנת 2012 הגיש תביעה למל "ל ואישר שם כי עובד באופן מצומצם (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.21 עמ' 6 ש' 16-20, ראה נספח ד למוצגי הנתבעת). התובע טען אומנם כי בחר בתקופה ההיא שלא לעבוד מרצונו , אולם לא ניתן במצב הז ה לשלול כי גם לאחר התאונה לא שב לעבודתו עקב רצונו לא לעבוד ללא קשר למגבלותיו.

29. התובע אף צירף לתצהירו דוחות 106 מהם עולה כי בשנים 2015-2016 הכנסת העבודה השנתית שלו ממשכורות הייתה נמוכה בהרבה ממה שהציג בארבעה תלושי המשכורת הראשונים בשנת 2017 עובר לתאונה. התובע אישר נתון זה אך טען כי התשלום לא משקף את עבודתו בפועל, טענה שנטענה בעלמא (עמ' 22 ש' 12-20). גם בבקשת התובע לתשלום תכוף (בקשה נפרדת בתיק מס' 59245-11-17 שהתנהלה בפני השופט חבקין) צורפה חוות דעת פסיכיאטרית מאת מומחה מטעמו שבה נכתב כי ב-17 שנה אחרונות לאור מגבלותיו עבד כ 4-5 שנים בלבד, מה שמראה אף הוא כי השכר בחוד שים שעובר לתאונה לא משקף את פו טנציאל ההשתכרות של הת ובע באופן רגיל (נספח ו לתצהיר התובע). התובע עומת עם דבריו אלו בחקירתו הנגדית, א ך לא היה בפיו מענה ר אוי להסביר סתירה זו בין אמרתו בעבר לדבריו דהיום, להו ציא טענתו כי אינו זוכר מסמך זה (עמ' 14 ש' 27-35 עמ' 15 ש' 1-3).

לבסוף התובע הודה כי אכן היו שנים שלא עבד , אך אינו זוכר כמה, מה שכמובן פועל לרעתו ומע יד כי גם לש יטתו לא תמיד עבד גם עובר לתאונה (עמ' 16 ש' 4).

מטופס 106 שצירף התובע לשנת 2017 (עמ' 48 –נספח ו לנספחי תצהירי התובע) עולה כי הכנסתו של התובע ממשכורות במהלך כל שנת 2017 לא תואמת את התלושים שהציג לשנה זו (עמ' 37-42 נספח ו לנספחי תצהירי התובע) והייתה נמוכה בהרבה. בהקשר זה אציין כי התובע אישר כי רואה החשבון כותב בתלושים מה שבוחר, ולמעשה גם התלושים המצביעים על שכר גבוה במשך ארבעה חודשים לפני התאונה הוצאו לאחר התאונה (עמ' 22 ש' 23-31), וממילא אינם תואמים את הדיווח לרשויות המס בטופס 106 לשנת 2017.

ניכר אף מדברי התובע כי הוא לא עבד לאחר התאונה, שכן הוא מתאר קשיים שנובעים מ"הראש" כאמור במהלך עבודתו (עמ ' 17 ש' 1-17 ) וכי הוא יושב במקום ומסתובב (עמ' 17 ש' 17-18). אך עם זאת הוא מתאר פניות אליו עד היו ם בפרויקט ב-2017 כאמור שלא יצא אל הפועל ללא קשר לתאונה , והתובע אף מתאר פניות אליו עד היום (עמ' 19 ש' 35 עמ' 20 ש' 1-3) מה שמראה כי עבד באופן כלשהו, כך שהתלושים מלאחר התאונה לפיהם לא עבד אלא קיבל ימי מחלה אינם משקפים את המצב לאשורו. אמנם לאחר התאונה סיכומי הדוחות משמת 2017 ו-2018 משקפים עסקאות בשווי נמוך יותר מהתקופה הסמוכה עובר לתאונה, אך הדוחות משנת 2018 דומים בהיקפם לאלה שבדוחות משנת 2015.

31. עוד ציין התובע כי בעסק קיים עובד נוסף, מר קנדי , אשר עבד לצידו . עד זה לא בא להעיד על מגבלותיו של התובע לאחר התאונה למול תפקודו עובר לתאונה , מ ה שפועל לרעת התובע. העד יכול היה אף לתמוך בטענות התובע אשר למהות תפקודו הפיזי לפני התאונה.

כבר נפסק כי מי שנמנע מלהביא עד חזקה שדברי העד לא יהיו לטובתו.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ (פורסם בנבו) 30.5.02.

32. בכל מקרה התובע אף א ישר כי מגבלותיו דהיום בעסק נובעות בעיקרון גם ממגבלותיו האורטופדיות, אך בעיקר מהפגיעה בראש, קרי הפגיעה הנפשית שבעטיה לא הוענקה לו נכות צמיתה אלא זמנית בלבד (עמ' 10 ש' 25-26 עמ' 17 ש' 1-27). לתובע לא הוענקה כל נכות בעטיה של פגיעה בראש להוציא פגיעה נפשית לא צמיתה .

33. התובע אף טען כי לאחר התאונה נאלץ להיעזר באדם בשם אלי לתפעול החברה, אך א ישר לאחר חקירתו כי למעשה נעזר בו גם ע ובר לתאונה (עמ' 19 ש' 1-24).

34. אשר לפרויקטים אשר טען התובע שנמנעו ממנו לאחר התאונה, מה שהשפיע על רווחיות החברה, הרי שהתובע אישר בחקירתו כי אי יצ יאתו של פרויקט לפועל ב-2017 לאחר התאונה לא נובע מהתאונה, ולא ניתן לומר לשיטתו כי התאונה היא הגורם שגרם לפרויקט לא ל צאת אל הפועל (עמ' 20 ש' 1-29).

התובע אף העיד כי חשש שהפרויקט לא יצא לפועל כי חשש שלא יוכל לבצעו, ומכאן נובע כי לו היה יוצא לפועל היה מבצעו, וכי היה נכון ליטול אותו על עצמו, ומשכך הע יד כי תפקוד ו היה תקין (עמ' 21 ש' 13-24).

35. התובע אף אישר כי המאזנים מלפני התאונה מעידים תמיד על הפסד וטען כי אין לו סיבה להותיר אותם ברווח, ובכ ל מקרה רואה החשבון מטפל ב כך. רואה החשבון לא הגיע להעיד כך שלא ניתן לק בל טענת התובע כי עסקינן בחברה שהייתה רווחית לפני התאונה וכרגע בה פסד (עמ' 22 ש' 32-35 עמ' 23 ש' 1-4). התובע אף לא צ ירף מאזנים לשנים 2018 -2019 להראות שהחברה ממשיכה להיות בהפסדים לשיטתו בעטיה של התאונה וטען כי רואה החשבון טיפל בכול, וגם ה יעדר נתונים אלו פועל לרעתו (עמ' 24 ש' 1-8).

מהדוחות שצירף התובע עולה כי הגם שהמאזן הכללי בכל שנה מראה הפסד הרי שלעסק היו הכנסות בכל שנה, והגם שבשנת 2017 לאחר התאונה ניכרת ירידה חדה בהכנסות, הרי ההכנסות בשנת 2018 לאחר התאונה דומות למדי להכנסות בשנת 2015 עובר לתאונה, כך שלא ניתן לקבוע כי ירידה בהכנסות נובעת דווקא מהתאונה (נספח ז לתצהירי התובע).

36. התובע אף ניסה לטעון כי לא עבד עם ק בלני משנה ככל הנראה להותיר רושם כי תפקודה של החברה נפגע עקב תפק ודו שלו כיוון שעבד לבד, אולם עת עומת עם מאזני החברה מהם עולה הוצאות לק בלני משנה ניאות לאשר שייתכן כי עבד עם קבלני משנה, אך אינו זוכר ( עמ' 17 ש' 31-35 עמ' 18 ש' 1-4).

יש אף לזכור את נכותו ועברו הרפ ואי העשיר של התובע עובר לתאונה שבוודאי הייתה להם הש פעה לא מבוטלת על תפקודו. כך התובע אף אישר כי הלין בפני מל"ל ב-2012 על מגבלות בתחומים רבים, גידול סרטני בעיות שמיעה ובעיות אורטופדיות (עמ' 7-8 עמ' 9 ש' 1-28).

עם זאת התובע אישר כי למעשה לא אמר אמת למל"ל על מנת לזכות בתביעתו ולקבל הקלות ותפקודו היה טוב , אולם כיום בתביעתו הנוכחית דובר אמת (עמ' 11 ש' 7-35).

במצב זה עת התובע העיד על עצמו כי לא אומר אמת עת הדבר משרת את האינטרס שלו, הרי לא ניתן לקבל את דבריו בצורה חד משמעית בנוגע למגבלות בעטיה של התאונה מושא תביעה זו.

מדובר במסמכים בכתב שהוגשו למל"ל ואשר על בסיסן קיבל התובע הטבות אלו ואחרות. לא בנקל ניתן לקבל את דבריו כי הנאמר במס מכים הוא שקרי, ובהחלט הרו שם הוא במצב זה כי באותה נשימה סביר כי התובע מבקש לבטל את דבר יו היום שכן אינם משרתים את הקו בו בחר לתאר את מגבלותיו אשר לתביע ה זו.

38. יש אף לזכור כי לזכור כי נכות תפקודית ניכרת בתחום האורטופדיה הייתה מוצאת ביטויה עד היום בשימוש ממושך בתרופות משככות כאבים ובביקורים אצל רופאים. התובע לא הציג לפני בית המשפט מרשמים על היזקקות לתרופות כאלו עד היום, ואף לא הציג תיעוד על ביקורים אצל רופאים עד היום.

אולם תיעוד זה לא הוצג ללא כל הסבר מניח את הדעת באופן האומר דרשני.

התובע אף לא הראה ראיות כי ניצל זכאותו לטיפולים פיזיוטרפיים שנתיים בכל השנים לאחר התאונה או טיפולים אחרים באופן המצביע כי מצבו אינו בכי רע כפי שמתאר. הדעת נותנת כי אדם הסובל מכאבים כמתואר על ידי התובע היה מנצל זכאותו לטיפולים שנתיים. התוב ע אף לא הציג כל תיעוד על מהלך טיפולים פיזיוטרפיים .

המומחה בתחום הנפש ציין כי התובע לא טופל בכדורים חרף המלצת רופאו וגם בעתיד לא יזדקק לטיפולים. העובדה כי הת ובע חרף המלצה בחר שלא לקבל טיפול מע ידה כי מצבו בתחום זה אינו בכי רע כפי שמתאר, ומ מילא נכות זו אינה צמיתה.

39. התובע אף הודה כי אשתו הפכה לאחרונה לסיעודית והוא מסייע לה (עמ' 2 ש' 26-27 עמ' 25 ש' 1-11), מה שמע יד כי תפקודו אינו בכי רע כפי שטוען, שכן הע ובדה כי מסיע לאחר סיעו די מעידה כי הוא עצמו אינו נזקק לעזרה כה מסיבית במשק הבית לה טוען.

40. עם זאת ומנגד לא נסתרו קביעות המומחים בדבר נכותו הקבועה של התובע (להוציא המומחה בתחום תוחלת חיים) לא נסתרו קביעות המומחים באשר למג בלותיו של התובע לצמיתות, וכך המומחה בתחום האורטופדי ציין כי התובע מוגבל בתנועותיו. ה מומחה בתחום הריאות קבע כי התובע סובל כאמור ממצב לאחר חבלה קשה בחזה עם שברים בצלעות וקונטוזיה ריאתית כאשר 5% מנכות זו מיוחסת לתאונה .

אין גם ספק כי לאחר התאונה חדל לעבוד כשכיר כפי שמעידים תלוש י ה שכר (בכפוף לקשיים שפורטו בנושא זה) כאשר אין ספק שלנכויותיו בגין התאונה ת רומה לכך בשים לב גם לקביעת המומחה בתחום הנפש כי בעקבות התאונה נמנע מן התובע לשוב למקצועו כפי שתיארו למשך שנה. לא ניתן לשלול שמגבלותיו אכן הסבו נזקים לעסק מבחינות נוספות של נטילת משימות ועוד וייתכן שאף לנכותו של התובע השפעה על תפקודו וכפועל יוצא על הכנסתו והכנסות החברה. ואכן עולה כי לא היו הכנסות לחברה בשנת 2017 לאחר התאונה ולא ניתן לשלול כי הירידה מוחלטת בחודשים שלאחר התאונה נובעת באופן כלשהו גם לנכויותיו אחרי התאונה. עם זאת לא ניתן לשלול כי גורמים נוספים השפיעו אף הם על הכנסות התובע לאחר התאונה, ותנודות כלשהן ישנן בד"כ בכל עסק מעצם טבעו. כך סך ההכנסות מהעסקאות בחברה עלה בשנת 2016 לעומת 2015, ובחודש פברואר 2017 עלה עוד יותר לעומת שנה קודמת, ולאחר התאונה ההכנסות מהחברה היו נמוכות, ובשנת 2018 ההכנסות עלו שוב בדומה לאחת השנים עובר לתאונה (נספח ז לתצהירי התובע).

41. לאור מכלול הקשיים שפורטו אני קובע שאכן נגרמה לתובע נ כות תפקודית בעקבות התאונה אך לא ניתן לקבוע את שיעורה המדויק.

הפסד השתכרות לעבר:

42. התובע טוען כי יש לחשב הפסדיו לעבר על בסיס השכר השילוש השכר הממוצע במשק בהתאם לשכרו עובר לתאונה עפ"י נכות 50% לבסיס הפסד ממיום התאונה עד היום.

43. מנגד הנתבעת טוענת שהפסדיו של התובע לעבר לא הוכחו כדבעי והוא לא ספג כל הפסדים.

44. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח.

45. מחד גיסא אכן ניכר כי לאחר התאונה חדל התובע לעבוד ולא קיבל תלושי שכר לא כל שכן בשיעורים אותם קיבל לפני התאונה, ומומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה קבע כאמור כי במשך שנה נמנע ממנו לשוב למקצועו כפי שתיארו. אולם כפי שפורט בהרבה לעיל גם עובר לתאונה לא עבד התובע גם לשיטתו באופן מלא, והי ו שנים בהן לא עבד כלל כאשר לטענתו היה זה מרצונו, טענה שלא ה וכחה וכאמור משליכה גם על האפשרות כי גם כיום לא עובד מרצונו.

הוכח אף כי שיעור שכרו של התובע עובר לתאונה לא בהכרח משקף את שכרו האותנטי.

46. התובע אף סבל מנכות בשיעור 100% עובר לתאונה, א ך טען כי דיווח דיווחים כוזבים למל"ל, טענה שלא הו כחה כאשר ברי כי אם מתקשה כיום לעבוד, הרי חלק ניכר נובע מ מגבלותיו עובר לתאונה.

47. אף לא הוכחו הפסדים בגין הפרויקט, והתובע העיד כי אי הוצאה לפועל של הפרו יקט לא קשורה לתאונה.

48. אשר לטענה לפגיעה ברווחיות החברה, הרי מ הדו"חות עולה כי החברה תמיד הייתה בהפסד ממילא, וכאמור התובע אישר כי אי התקיימות פרויקטים אינה פ ועל יוצא של התאונה. התובע אף העיד כי חשש שהפרויקט לא יצא לפועל כי חשש שלא יכול לבצעו, אבל היה נכון ליטול אותו על עצמו , ומשכך העי ד כי תפק ודו היה תקין (עמ' 21 ש' 13-24). מהמאזנים שהתובע הציג עולה כי החברה הייתה בהפסדים עוד לפני התאונה, כך שלא ניתן לייחס הפסדים לאחר התאונה לתאונה, מה גם שלא הוכחו הפסדים כאלה.

49. מנגד כאמור לא נסתר ע "י הנתבעת שיעור נכותו של התובע, ואין ספק כי ב משך כמה חודשים לאחר התאונה עבד, ולאחר מכן חדל , לא כל שכן בשיעור אותו עבד עובר לתאונה, וזאת כאמור בשים לב לנכויותיו הזמניות הגבוהות לאחר התאונה וקביעת המומחה בתחום הנפש כי שנה לאחר התאונה נמנע ממנו לעב וד. הגם כי התובע סבל ממגבלות עובר לתאונה לא ניתן לשלול כי גם לתאונה ולנכויותיו בעטיה השפעה על תפקודו של התובע בעבודתו שהינה פיזית למצער בחלקה, הגם כי תיאורה וטיבה המדויק לא הוכח כדבעי. לא ניתן גם לשלול כי נכויותיו הביאו להפסדים לא רק בשכרו אלא גם ברווחיות העסק.

50. לנוכח הקשיים שפורטו אני מוצא לנכון להעריך הפסדיו על בסיס אומדן גלובאלי. אני פוסק לתובע פיצוי בס ך 50,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

51. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו
מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י פ"ד (ח) 802, 822 01/03/93).

52. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הפסד שכר בשיעור שילוש השכר הממוצע במ שק ונכות בשיעור 50% ו זאת בדומה לחישוב שהציע לעבר בגין פגיעתו הנטענת ברווחיותה חברה.

54. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר לגבי יכולותיו ותפקודיו מגמתית
ומוקצנת, ואין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הפסדים בעתיד.

55. בהתחשב במצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, בגילו המתקדם שהינו לאחר גיל הפרישה אף ל עצמאים ולתוחלת החיים המוערכת, איני מוצא לנכון לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד.

הפסדי פנסיה
56. בנוסף, אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובע בעתיד ונגרמו לו בעבר, נגרמו וייגרמו לו גם הפסדים של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד נמנע מלהפריש עבורו באופן התואם לירידה בכושר השתכרותו.

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה לעבר בסך של 12.5% מהפסדי שכרו (ראה ת.א. (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 6,250 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה

לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו, וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:
"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

התובע טוען כי נגרמו ל ו הוצאות בגין טיפולים רפואיים , תרופות משככות כאבים שכירת אחות פרטית, עזרים רפואיים ועוד, וכן נסיעות והוצאות מוגברות בשל קשיי ניידות לאור הפגיעה ברגלו, לרבות של נסיעות לטיפולים אותם הוא מעריך לעבר ולעתיד בסכום כולל של 10,000 ₪. התובע מפנה לקבלות חלקיות במסגרת מוצגיו (נספח מוצג ט למוצגיו)

לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה. לטענתה , התובע צירף קבלות ח לקיות בלבד נוכח היות הוצאות אלו מכוסות באמצעות קופות החולים. אשר ל עתיד ציינה הנתבעת כי המומחים הרפואיים בתחום האורטופדיה והריאות ציינו כי התובוע לא יזדקק לטי פולים בעתיד (עמ' 6 למומחה הריאות ועמ' 5 למומחה האורט ופדי). גם המומחה בתחום הנפש ד"ר דרנל קבע כי הת ובע לא טופל נפשית בגין פגיעתו, ולא יזדקק לטיפולים בעתיד .

ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומי ו. התובע לא הציג מלוא קבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו.

בנוסף, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים עפ"י סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק.

61. התובע נזקק לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה ה וא חבר.

על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)".

62. יחד עם זאת, עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסויימות ל טיפולים וכן להוצאות ניידות מוגברות אני מעריך הפסדים אלו בסך 10,000 ₪.

באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואיים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה הוא שייך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010 . כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחים לא ציי נו בחוות דע תם כי התובע עשוי להזדקק לטיפולים עתידיים , להפך הן המומחה בתחום הריאות והן בתחום הנ פש ציינו כי לא יזקק לטיפולים רפואיים.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

התובע טען בתצהירו כי לפני התאונה תפקד כדבעי במ שק ביתו, ואילו לאחר התאונה נזקק
לעזרת הזולת, לסיוע בכל מישורי החיים ומחוצה לו. התובע טען כי אף בעתיד לאור מגבלותיו יזדקק לעזרה כזו, וזאת בשים לב כי אשתו הפכה לסיעודית ולא תוכל לסייע לו. התובע מעריך עזרה זו בסך 250,000 ₪.

מנגד טענה הנתבעת כי אין מדובר בעזרת בני המשפחה החורגת מהעזרה הרגילה הניתנת בין בני משפחה, והתובע לא הוכיח טענותי ו אלו ואף לא הוכיח טענותיו לעניין עזרה בשכר.
"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י [פורסם בנבו] תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

התובע אף לא השכיל לצרף ראיות לתמיכה בטענתו לגבי עזרת הזולת , וההוצאות שהוציא בגין העסקת אחות. היה מצופה כי התובע יביא לעדות את בני משפחתו אשר היו עדים לקשייו על מנת שיתמכו מכלי ראשון בטענותיו על קושי בביצוע מלאכת עבודות הבית, על ה עזרה שהעניקו לו, אך ה וא נמנע מלעשות זאת. הת ובע אף לא הביא לעדות אחות שסיעדה אותו בתשלום לטענתו . התובע צירף קבלה בודדת בלבד (עמ' 168 למוצגיו- נספח ט) בסך 4,460 על שכירת אחות מוסמכת לרמב"ם.

התובע אף הודה כי כיום אשתו סיעודית והוא מסייע לה, מה שמשליך על טענתו כי תפקודו שלו לקוי עת סועד בעצמו חולה אחר.

עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקק התובע לסיוע מוגבר מסו ים במיוחד לאור טיב הפגיעה דווקא. גם בקביעת המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה כי לתובע נכות זמנית בשיעורים גבוהים: 100% נכות אורטופדית למשך 3 חודשים, ואח "כ % 50 למשך חצי שנה נוספת, וכן 100% נכות בתחום הריאות למשך חודשיים ו-70% למשך 3 חודשים נוספים , יש בכך כדי להעיד כי התובע נזקק לעזרה מוגברת כלשהי.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו 4.8.05), ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

70. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 20,000 ₪.

71. באש ר לעתיד, בהתחשב בעובדה כי התובע בגילו ומצב ו הרפואי ע ובר לתאונה סביר שהיה נזקק לעזרה בלאו הכי. אולם אין ספק שנכותו של התובע תוסיף ללוות ו כל ימי חיי ו זאת לצד התקדמות הגיל ותחלואי ו עובר לתאונה. אני מוצא לנכון לפסוק לע תיד בראש נזק זה סך של 15,000 ₪.

כאב וסבל:

72. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל-31% נכות רפואית בגיל התובע, ו-68 ימי אשפוז, זכאי התובע לפיצוי בסך 62,000 ₪ בניכוי 25,000 השתתפות עצמית בנזק לא ממוני עפ"י הפוליס ה קרי, 37,000 ₪.

ניכויים

73. אין מחלוקת כי יש לנכות מהסכום שייפסק לטובת התובע את התשלום התכוף שקיבל בסך 45,148 ₪ (ראה נספח ה' למוצגי הנתבעת).

סוף דבר

74. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 93,100 ₪.

75. הנתבעת תישא בתשלום האגרה, ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 14,200 ₪.

76. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.