הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 19751-11-17

מספר בקשה:1
לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובעת

עשינו עסק סוכנויות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלום נעים.

נגד

הנתבעת

הכול כלול אשדוד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אהוד בר-נוי

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 28.2.18.

תחילה אערוך סקירה של הקיים בתיק

ביום 8.11.17 התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס 93,103 ₪ בסדר דין רגיל. עניינה של התביעה בחוב כספי שמקורו במוצרים שסופקו לנתבעת ע"י התובעת.
ביום 4.1.18 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת למתן ארכה בת 55 יום להגשת כתב הגנה, קרי עד ליום 28.2.1 8 (להלן – " בקשת הארכה ") , שאינה נתמכת בתצהיר. הנתבעת טוענת כי התיק הנדון הינו אחד מתוך שמונה תיקי תביעה שהגישה התובעת נגד זכיינים ברשת הנתבעת ולמעשה יש לפעול לאיחודם. התובעת הסכימה בעבר למתן ארכה עד ליום 7.1.18, אך מאחר שבגין אותו העניין מתנהלת בוררות שתדון במהלך חודש פברואר 2018, הנתבעת מבקשת לדחות את הגשת כתב ההגנה עד לאחר דיון הבוררות שיכול וייתר את כלל הליכים נגד הנתבעת. בנוסף, הנתבעת טוענת כי זקוקה לזמן התגוננות נוסף על מנת שכל הזכיינים הנתבעים יתגוננו כראוי ועל מנת שלא יינתנו החלטות סותרות. בנוסף, הנתבעת טוענת כי הגנתה טובה ובהתאם להסכם הספק שנערך בין הצדדים עומדת לה זכות הקיזוז וגם הטענה כי אינה צריכה לשאת בחוב הנדרש. עוד נטען כי בעבר התובעת נתנה הסכמתה לארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 9.1.18.
ביום 9.1.18 הוגשה תגובת התובעת שבה היא מתנגדת לבקשת הארכה. התובעת מכחישה את טענות הנתבעת שהועלו בבקשת הארכה וטוענת כי על הנתבעת להעלותן בכתב ההגנה. התובעת מצביעה על היעדרות התצהיר מבקשת הארכה וטוענת כי הארכה המבוקשת למעשה מעידה על כוונותיה של הנתבעת לגרום לסרבול התובענה. התובעת מבקשת לדרוש מהנתבעת להגיש כתב הגנה תוך 48 שעות או לחילופין, ליתן נגדה פס"ד בהיעדר הגנה.
ביום 11.1.18 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת לבקשת הארכה. כפי הנטען, התובעת מבקשת לדחות את בקשת הארכה על סמך טענה פרוצדורלית בלבד ולא התייחסה באופן ענייני להליך הבוררות הנזכר בבקשת הארכה ולפיצול הטכני של התביעה לשמונה התביעות.

דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת הנתבעת, בתגובת התובעת המתנגדת לבקשה ובתשובת הנתבעת. אני מקבל את בקשת הארכה, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת התובעת, ללא קשר לתוצאות התביעה.

התובעת בתגובתה לא התייחסה כלל להליך הבוררות אלא להיעדרות התצהיר בלבד, שאמנם מהווה מחדל, אך במכלול האיזונים, לא מצאתי לדחות את בקשת הארכה אך בשל מחדל זה בלבד. מאחר שאנו נמצאים בתחילת ההליכים בתיק, לא ראוי ולא מידתי לחסום את זכות הגישה לערכאות של הנתבעת עם זאת, היות שהתובעת הראתה קולגיאליות מסוימת בהסכמתה לארכה הראשונית והיות שהתובעת מסרבת לבקשת הארכה ניתן להבין לליבה של התובעת שנפגעת מהמחדל הדיוני שנוצר(עיכוב בתחילת בירור התביעה) אפוא ע"י הנתבעת וגורם לנזק דיוני מסוים לתובעת ואולי אף נזק כלכלי, בעצם העיכוב בבירור התביעה ולכן באפשרות של התובעת לזכות בסעדים שתבעה בתביעה לכן, בנסיבות, מן הראוי לרפא את מחדל הנתבעת בהוצאות ובכך לאזן הדברים באופן מידתי, מול התובעת. יצוין כי איני משוכנע שטיעון הבוררות מספיק בנסיבות (לא נטען שאת הסכסוך מושא תביעה זו יש להפנות לבורר), גם אם יש היגיון מסוים כדי לאפשר לראות כיצד מסתיים סכסוך קשור.

לסיכום:

בקשת הארכה מתקבלת.

לנתבעת ניתנה ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 28.2.18
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות התביעה.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.