הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18936-07-17

לפני כבוד השופטת שרון הינדה

התובעת:

שלבי תעשיות בע"מ

נגד

הנתבעות:

1.תידן חברה לבניין בע"מ (ניתן פסק דין)
2.שושנה דר

פסק דין

ההליך
לפני תביעה כספית שראשיתה בקשה לביצוע שטר, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, בתיק הוצאה לפועל מס' 01-XX711-13-3, בגין שיק מס' 0503 על סך 146,079 ₪, שמועד פירעונו 20.4.17 (להלן: "השיק הנדון") וחולל בציון "חשבון מוגבל".
תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד מושכת השיק תידן חברה לבניין (להלן: "החברה") וכנגד הנתבעת, כערבה לשיק בערבות אישית.
החברה והנתבעת הגישו התנגדות לביצוע שטר.
במסגרת הדיון בהתנגדות, הוסכם על הצדדים שהתנגדות החברה תדחה ללא צו להוצאות, ויינתן נגדה פסק דין, ואילו התנגדות הנתבעת תתקבל תוך מחיקת סעיפים מתצהירה, ובאופן שלמעשה ההתנגדות של הנתבעת התקבלה בנוגע לחתימתה כערבה לשיק בלבד.
הנתבעת הודיעה לתיק בית המשפט כי התצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתצהיר העדות הראשית מטעמה.
התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה, של מנכ"ל התובעת מר אהוד בנארי (להלן: "מנכ"ל התובעת"), סמנכ"ל התובעת הגב' סיגל ברקסמאייר (להלן: "סמנכ"ל התובעת") ועובד התובעת מר זהר וייס (להלן: "מר וייס"(
לאחר הגשת תצהירי התובעת, הנתבעת הגישה תצהיר משלים מטעמה.
העדים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
החברה התקשרה עם התובעת לצורך רכישת מערכות אוורור ומסננים לממ"דים.
השיק הנדון בהליך זה נמסר לתובעת עובר לאספקת הסחורה בגין פרויקט בית הספר "בית יעקב".
השיק נחתם על ידי הנתבעת בשם החברה.
הסחורה סופקה לחברה.
במסגרת היחסים בין הצדדים, לפני מסירת השיק הנדון, מסרה החברה לתובעת שיק אחר, על סך 44,226 ₪ שהיה אמור להיפרע ביום 20.2.17 (להלן: "השיק הראשון") השיק חולל והוחלף בשיק אחר שנפרע ביום 5.3.17 (להלן: "השיק החלופי").
טענות הצדדים
טענות התובעת
לאור חילול השיק הראשון וסיכונים מוגברים בענף, התבקשה הנתבעת שהיא בעלת החברה, לחתום כערבה באופן אישי לשיקים הנמסרים על ידי החברה.
מר וייס אסף ממשרדי החברה את השיק החלופי ואת השיק הנדון, ביום 22.2.17, לאחר שווידא כי הנתבעת חתמה כערבה על השיקים הללו.
השיק לא כובד ומכאן התביעה שלפניי.
טענות הנתבעת
הנתבעת הכחישה את חתימת הערבות שלה על השיק הנדון.
בהתנגדות טענה כי השיק הנדון ניתן מראש טרם קבלת הסחורה וככל הנראה הפקידה שלה קיבלה הוראה ממנהל אחר בנתבעת לחתום בשם הנתבעת.
בתצהיר המשלים הכחישה חתימת הערבות על השיק וטענה כי לא נכחה במשרדי החברה בזמן שמר וייס הגיע.
עוד טענה כי ביום 22.2.17 נמסר לידי מר וייס שיק אחד בלבד, הוא השיק הנדון בהליך זה ואילו השיק החלופי נמסר לו ביום 26.2.17.
בסיכומיה הוסיפה הנתבעת והכחישה קיום שיחה עם מי מהתובעת בנוגע לדרישה כי תערוב לשיקים וטענה כי השיחה ראשונה שלה עם סמנכ"ל התובעת הייתה לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל.
בנוסף טענה כי יש לזקוף לחובת התובעת חזרתה בה מהסכמתה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ומשלא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, נסתם הגולל על תביעתה.
המחלוקת
הצדדים חלוקים בשאלה האם חתימת הערבות בגב השיק הנדון היא חתימת הנתבעת.

דיון
הבסיס הנורמטיבי
בהתאם להוראת סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], אין חבות בגין שטר ללא חתימה. סעיף 23(א) לפקודה קובע כי אם החתימה על השטר מזויפת אין כוחה יפה כלשהו, ולא ניתן להחזיק בשטר או לאכוף אותו כלפי כל צד שבו אלא אם האדם שנגדו מחזיקים את השטר או מבקשים לאכוף עליו פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או הרשאה.
הנטל להוכחת אמיתות חתימת הנתבע על השטר, מוטל על התובעת, כחלק מהיסודות השטריים שבסיס תביעתה (ראו: ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2)309 (1979)).
קיימות שלוש דרכים עיקריות להוכחת אמיתות חתימה. א. בעדות ישירה של החותם או מי שהיה עד לחתימה. ב. השוואת החתימה השנויה מחלוקת לחתימה האמיתית. ג. עדות של מי שמכיר את החתימה שנויה במחלוקת ומעיד על התאמתה. בית המשפט רשאי גם להיזקק לעדות של מומחה בתחום ניתוח כתב יד לביסוס הטענה בדבר אמיתות החתימה. בית המשפט אף רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. באותו עניין קבע בית המשפט כי המכנה המשותף של דרכי הוכחה אלה הוא שאין די במסמך עצמו אלא שהצד שעליו מוטל נטל השכנוע להניח נדבכים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם כדי לשפוך אור על זהות החתום על המסמך (ראו: ע"א 5293/90‏‎ ‎בנק הפועלים בע"מ‎ ‎נ' שאול רחמים בע"מ, פ''ד מז(3)240 (1993)).
עם זאת, לצד נטל השכנוע המוטל על התובעת להוכיח כל יסודות עילת התביעה, החיוביים והשליליים ובכלל זה את אמיתות חתימת הערבות של הנתבעת, בבחינת "המוציא מחברו – עליו הראיה". על הנתבעת החובה להוכיח את טענות ההגנה שהיא מעלה. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע, אשר משמעה שעל בעל הדין האחד חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת הראיות שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתו לעשות כן באמצעות הראיות שהובאו על ידי בעל הדין האחר. להבדיל מנטל השכנוע, הנטל המשני של הבאת הראיות יכול לעבור מצד לצד במהלך המשפט (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, (הדפסה שביעית), 1987, עמ' 193-187, 201-200; יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי (2003), עמ' 1508-1505).

לגופו של עניין
התובעת ביקשה להוכיח אמיתות חתימת הערבות באמצעות עדים מטעמה.
מנגד הנתבעת הביאה את גרסתה בעדותה היא ובשתי ראיות שצירפה לתצהיר המשלים שהגישה.
אקדים ואומר כי נוכח גישת הפסיקה לעיל, העובדה שהתובעת לא הגישה חוות מטעמה, כשלעצמה אינה סותמת הגולל על תביעתה ועל כן אבחן האם התובעת הרימה הנטל להוכחת אמיתות חתימת הערבות של הנתבעת על השיק הנדון.
מטעם התובעת נשמעו שלושה עדים: מנכ"ל התובעת, סמנכ"ל התובעת ומר וייס.
מנכ"ל התובעת וסמנכ"ל התובעת הציגו גרסה אחידה קוהרנטית וסדורה לפיה בעקבות ביטול השיק הראשון שנמשך לפקודת התובעת, לפני השיק הנדון, והקושי התזרימי אליו נקלעה החברה, הובילו להתניית אספקת הסחורה לפרויקט שבגינו נמשך השיק הנדון בהליך זה, בחתימת הנתבעת על ערבות אישית לשיק.
מנכ"ל התובעת העיד כי ביקש מהתובעת לחתום ערבות אישית בשיחת טלפון שהתנהלה ברמקול ושמעה אותה גם סמנכ"ל התובעת (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 25-22 ועמ' 8 ש' 12-11). לגבי נסיבות השיחה העיד כי ביום שהשיק הראשון חולל בדק את החברה במערכת B.D.I ומצא שלנתבעת חברה נוספת ש"פשטה את הרגל", לפיכך דרש ערבות אישית כתנאי לביצוע העבודה (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 5-1).
סמנכ"ל התובעת העידה כי היא ומנכ"ל התובעת ביקשו מהנתבעת לחתום ערבות בשיחה משותפת שלה עם שניהם (בפרוטוקול עמ' 8 ש' 28-24).
לגבי החלפת השיק הראשון, העידה כי הנתבעת ביטלה את השיק מבלי לתאם עם התובעת. כשקיבלו הודעה מהבנק שהשיק חולל, שוחחה עם הנתבעת שביקשה למסור שיק חלופי. סמנכ"ל הנתבעת טענה כי דרשה לקבל את התשלום עבור פרויקט "בנות יעקב" חוץ מהשיק שהנתבעת ביטלה, ושהנתבעת תחתום עליו חתימת ערבות בגב השיק. הנתבעת הסכימה מיד ובאותו יום שלחה סמנכ"ל הנתבעת את מר וייס (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 12-5).
הנתבעת לא חלקה על גרסת התובעת בכל הנוגע להחלפת השיקים ולהתניית אספקת הסחורה בקבלת שיק ולהיפך גם חיזקה גרסה זו במסגרת ההתנגדות שהגישה (סעיף 6 לתצהיר התומך בהתנגדות). מעבר לכך הנתבעת אישר בעדותה כי ביקשה אם אפשר לדחות את השיק, וכי סוכם על החלפת השיק הראשון בשיק החלופי. יחד עם זאת הנתבעת הכחישה כי לקחה חלק בשיחה כזו, וטענה כי מעולם לא דיברה עם מי מהתובעת כי היו לה מאות ספקים והיא לא ניהלה איתם שום קשר, לא בסגירת העסקה ולא בתנאים (בפרוטוקול עמ' 12 ש' 23-20 וש' 27-26) וטענה כי פקידה מטעמה היא שעמדה בקשר עם אפרת מטעם התובעת (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 13-5).
יצאנו למדים מעדותה של הנתבעת כי שיחה עם התובעת אכן התקיימה, אולם מעבר לעדותה היא, אשר לשיטתה לא לקחה חלק בשיחה, הציגה הנתבעת גרסה מעורפלת לגבי זהות המשתתפים בשיחה ותוכן השיחה. הנתבעת לא פירטה מה הייתה לשיטתה גדר ההסכמה, ולא הסבירה מדוע לדידה התובעת הסכימה לקבל שיק ללא ערבות אישית בידיעה שיש לה בעיה תזרימית לאחר שלא הייתה מסוגלת לכבד את השיק הראשון וכל שמצאה לומר מעבר לכך שלא חתמה ערבות אישית הוא שהכול נעשה בתום לב ושהחברה קרסה ביום אחד (בפרוטוקול עמ' 17 ש' 22-17).
בנוסף, ועל אף שהנתבעת טענה שפקידה מטעמה שוחחה עם אפרת מטעם התובעת, הנתבעת לא ציינה את שם הפקידה ולא הגישה תצהיר מטעם אותה פקידה על מנת שתשפוך אור על תוכן השיחה, על אף שכאמור לשיטתה לא היא שלקחה חלק בשיחה, ולמרות שבפועל לא הכחישה חלק מההסכמה בדבר החלפת השיק הראשון בשיק החלופי ומסירת השיק הנדון עובר לאספקת הסחורה בגינו.
מטעם התובעת העיד גם העובד, מר וייס, אשר הגיע למשרדי החברה על מנת לאסוף את השיקים ביום 22.2.17 ולטענתו קיבל שם שני שיקים. מר וייס תיאר בתצהירו כיצד פעל לאיתור כתובת הנתבעת והגיע למשרדיה. כן תיאר כיצד נכנס למשרדי החברה ושאל מי זו שושי, יצאה גברת מהמשרד שלה והראתה לו את השיק שהיא צריכה להחליף, והתיישבה ומילאה את השיק שהייתה צריכה למלא וחתמה מאחור ערבות אישית. הוא וידא שיש ערבות אישית בשני השיקים ויצא (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 29-25). לגבי החתימה על השיקים, מר וייס העיד כי לא התבקש שהנתבעת תחתום לפניו אלא לוודא שיש ערבות אישית מאחור (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 24-19) והוא דבק בגרסה זו גם כשנשאל בשנית ואישר שאת השיק החלופי היא הוציאה ממגירה והוא לא ראה שהיא חתמה, ואת השיק הנדון היא מילאה וחתמה ערבות בנוכחותו (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 32-30).
בתצהירו מר וייס ציין כי פגש את הנתבעת בדיון שהתקיים ביום 20.12.17 וזיהה את פניה. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי הן מר וייס והן הנתבעת אכן נכחו בדיון האמור. מר וייס לא נשאל בעניין זה בחקירתו.
להוכחת גרסת התובעת לגבי המועד בו הגיע למשרדי החברה, צורף תדפיס שיחות ממכשיר הטלפון הסלולרי שלו. מר וייס עמד איתן על גרסתו לגבי מועד הגעתו למשרדי החברה וסיפק גרסה פוזיטיבית לגבי השיחות שביצע לסמנכ"ל החברה מיד עם קבלת השיקים.
בחקירתו מר וייס עומת עם פלט השיחות מיום 22.2.17. מר וייס העיד כי ביצע שתי שיחות למספר שמתחיל ב- 09 וכשנדרש להסביר מדוע היו קצרות השיב כי זה שער חשמלי שצריך לפתוח (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 14-11). מר וייס נדרש לזהות מספר טלפון שלטענת ב"כ הנתבעת שייך לעובדת החברה בשם אלה, והיא זו שמסרה לו את השיק רק לאחר שיחת הטלפון למספרה. מר וייס השיב כי אינו מכיר את העובדת ולא את מספר הטלפון וטען כי בשעה 13:58 התקשר לסמנכ"ל התובעת כששני השיקים היו בידו (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 31-25).
מעבר לעימות מר וייס עם מספרי הטלפון שנטען כי הם שייכים לעובדות ממשרדי החברה, הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי שאכן אלה מספרי הטלפון של עובדות החברה וככל שביקשה לסתור את גרסת מר וייס או לבסס גרסה משלה לגבי מועד הגעתו, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הובאו לעדות.
הנתבעת לא חלקה על כך כי מר וייס הגיע למשרדי החברה לאסוף את השיקים, אך לשיטתה היה זה בשתי פעמים נפרדות ולא בפעם אחת כטענתו.
מר וייס שלל בעדותו את האפשרות שהיה במשרדי החברה במועד סמוך לאחר ה- 22.2.17 וטען כי היה בסך הכול פעמיים, פעם אחת לקחת את השיק הראשון ובפעם השנייה להחליף את השיק ושתכתוב לו את השיק החדש (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 18-13).
על מנת להפריך את גרסתו של מר וייס לגבי מועד מסירת השיק הנדון, צורף לתצהיר המשלים של הנתבעת, צילום של השיק החלופי עם הספח המלמד לדידה של הנתבעת שהשיק החלופי מולא על ידה ביום 26.7.17. איני סבורה כי די בצילום שהוצג כדי לסתור את גרסת מר וייס. שכן, נוכח טענת מר וייס כי הנתבעת מילאה את השיק לנגד עיניו וחתמה על הערבות, מצופה היה כי תצהיר מעבר לצילום ספח השיק הספציפי גם את צילום השיקים שקדמו לשיק זה ושהוצאו אחריו על מנת שניתן יהיה ללמוד על הכרונולוגיה שבה הוצאו השיקים ולהשתכנע כי אכן בזמן אמת, בעת מילוי השיק ציינה הנתבעת את התאריך 26.7.17.
ראיה נוספת המעידה לשיטת הנתבעת כי השיק החלופי והשיק הנדון נמסרו לתובעת במועדים שונים, היא תדפיס תכתובת מסרונים ביישומון "וואטסאפ" ממנה ניתן ללמוד כי התקיימו שתי שיחות בנוגע לשני השיקים.
התובעת טענה כי הגשת תדפיסי תכתובת המסרונים לא הייתה בהתאם לפקודת הראיות.
תכתובת המסרונים הוגשה על ידי הנתבעת שהייתה צד לתכתובת ולכן מתקבלת כראיה בתיק.
אכן מעיון בתכתובת האמורה, נראה כי מתקיימת שיחה לגבי השיקים במועדים שונים באופן המעורר תהיה לגבי מסירת שני השיקים באותו המועד. יחד עם זאת, הנתבעת העידה כי עובד התובעת הגיע ולקח את השיקים לאחר כמה ימים ולא כפי שטען שבאותו היום (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 24-21). בהמשך העידה כי הוא הגיע אליהם למשרד ביום 22.2.17 ולקח את השיק הנדון. יום למחרת השיק הראשון חזר בפועל ורק לאחר הסכמת התובעת לגבי מועד השיק החלופי הגיע מר וייס שוב למשרדי החברה ביום 26.2.17 (בפרוטוקול עמ' 15 ש' 12-1 וש' 20-19). בעדותה זו טענה הנתבעת כי אלה היא פקידת הרכש שעבדה במשרדה והיא שהייתה באותו היום (בפרוטוקול עמ' 15 ש' 12-11). הפקידה אלה לא הובאה לעדות.
אינדיקציה נוספת עליה הצביעה הנתבעת כראיה למועד מסירת השיק החלופי היא מועד חילול השיק הראשון. מנכ"ל התובעת העיד כי השיק חולל בפועל ביום 20.2.17 וזאת בהסתמך על השיק עצמו (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 21-9). עדותו ש ל מנכ"ל התובעת אינה מתיישבת עם מועד החזרה המוטבע על פני השיק הראשון שהוא 23.2.17, באופן התואם גם את רישומי התובעת בכרטסת שלה. יחד עם זאת מנכ"ל התובעת גם העיד כי יש לו דיווח יומיומי והוא ידע שהשיק הראשון חזר כבר ביום 21.2.17 (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 29-27). עדות זו מתיישבת עם גרסת הנתבעת עצמה שנתנה הוראת ביטול שיק בהסכמת התובעת (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 6-5) ועם תיאור השתלשלות העניינים על ידי סמנכ"ל התובעת שכשהנתבעת יצרה קשר השיק כבר חולל בבנק (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 7-6). לפיכך איני סבורה כי הטבעת מועד החזרת השיק כשלעצמה מהווה אינדיקציה מספקת לסתירת גרסת התובעת לגבי מועד מסירת השיק החלופי, שכן לא ניתן לשלול כי דבר אי כיבוד השיק הודע למנכ"ל התובעת קודם להטבעת מועד ההחזרה, שלושה ימים לאחר מועד הפירעון.
אין כל מחלוקת שבסופו של יום מר וייס קיבל שני שיקים. מטרת פיצול המועדים מצד הנתבעת נועדה להוכיח כי במועד משיכת השיק הנדון טרם חולל השיק הראשון ולכן לא הייתה לתובעת סיבה לדרוש ערבותה.
גם אם נלך לשיטת הנתבעת שמדובר בשיקים שניתנו במועדים שונים, הנתבעת לא חלקה על כך שהחתימה על השיקים מטעם החברה היא חתימתה. הנתבעת גם טענה שהיא היחידה שחתמה על שיקים (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 2-1) והכחישה את חתימת הערבות שלה בלבד. בהינתן שכך, לא מצאתי הסבר בגרסת הנתבעת כיצד מולאו השיקים. הרי הנתבעת טענה שלא נכחה בחברה בעת שמר וייס הגיע לקבל את השיקים. אם כן, לא הובהר בגרסתה האם מילאה את השיקים מראש ונתנה אותם למאן דהוא ממשרדה על מנת שימסור אותם למר וייס. גרסה זו של הנתבעת גם אינה מתיישבת עם גרסתה הראשונית בהתנגדות שכנראה פקידה חתמה בשמה בהתאם להוראת מנהל אחר. עדותה כי פקידת הרכש אלה היא שהייתה במשרד ופתחה את המגירה, מעוררת אם כן תהיה שמא היא הפקידה שחתמה בשמה את חתימת הערבות כגרסתה בהתנגדות.
הטענה היחידה שבגינה התקבלה התנגדות הנתבעת הייתה בנוגע להכחשת חתימתה על הערבות. אולם בניגוד להמשך ההליך שבו גרסתה הצטמצמה להכחשת החתימה בלבד, בשלב ההתנגדות הנתבעת הציגה גרסה פוזיטיבית לגבי כתב היד על גב השיק וטענה שהוא של הפקידה שלה ולא הסתפקה בכך אלא גם ציינה כי הפקידה חתמה בהתאם להוראת מנהל אחר שהורה לה לעשות כן.
בסעיף 4 לתצהירה בהתנגדות, שהפך לבקשתה להיות תצהיר העדות הראשית מטעמה, טענה הנתבעת בזו הלשון "ראשית, הערבות האישית שנחתמה על גבי השיק אינה שלי, זה אינו כתב ידי אלא כתב ידה של הפקידה שלי." הנתבעת הוסיפה והבהירה בסעיף 5 לתצהירה ש"השיק ניתן מראש בטרם התקבלה הסחורה, וככל הנראה הפקידה קיבלה הוראה לחתום על גבי השיק בשמי ממנהל אחר בחברה, ופעלה על פי הוראותיו, מכל מקום החתימה אינה שלי, ואינני זוכרת מה היו תנאי העיסקה במפורט. אני כרגע בודקת את העניין, ולאחר שאקבל את כל המידע, אגיש בקשה לאפשר לי לתקן א הבקשה ולהגיש בקשה מפורטת". גרסתה זו של הנתבעת מאששת ומחזקת את גרסת התובעת ש על השיק נחתמה חתימת ערבות הנושאת את שמה. בשלב זה הנתבעת לא פירטה מעבר לכך לגבי נסיבות החתימה על השיק, אולם ניתן לראות בבירור כי אינה טוענת לזיוף חתימתה ולכל היותר היא טוענת לחתימה בשמה. הנתבעת לא טענה דבר וחצי דבר לגבי קיומה או העדרה של הרשאה, לא טענה כי הפקידה חתמה שלא ברשותה, לא פירטה מה הייתה גדר ההרשאה ואם החתימה הייתה בניגוד להרשאה .
ביום 19.11.18 מספר חודשים לאחר שהתובעת הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה, הגישה הנתבעת תצהיר משלים מטעמה. בתצהיר זה הנתבעת הכחישה את חתימת הערבות אולם לא חזרה על הגרסה כי מדובר בחתימה של פקידתה ואף הפעם לא השתמשה במינוח "זיוף" בהקשר של חתימתה. בניגוד לגרסתה בתצהיר התומך בהתנגדות, הנתבעת בחרה הפעם שלא להציג גרסה פוזיטיבית משלה לגבי נסיבות החתימה על השיק, אלא הדפה את גרסאות עדי התובעת בטענה שהן בדיות ושקרים, ולגבי עצמה הסתפקה באמירה שלא הייתה במשרדי החברה באותה עת תוך שצירפה תדפיס תכתובת וואטסאפ שלדידה מוכיחה גרסתה.
הנתבעת נחקרה בנוגע לחתימותיה על השיקים.
השיק הראשון הוצג בפני הנתבעת והיא הכחישה חתימת הערבות בטענה כי הכיתוב הוא בלשון זכר (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 20-18).
לגבי השיק החליפי, הופנתה לחתימת הערבות על גב השיק. בתחילה הנתבעת לא הכחישה חתימתה באופן נחרץ והשיבה "עד כמה שזכור לי לא אני חתמתי, קשה לי לזכור" (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 32-30). בהמשך בנוגע לאותו השיק טענה שהערבות האישית אינה בחתימתה (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 3-1).
הנתבעת התבקשה להבהיר למי בחברה יש אינטרס לחתום בשמה על ערבות ובמענה השיבה כי אינה יודע ואולי התובעת חתמה (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 6-4).
בהתייחס לסעיף 7 לתצהיר בהתנגדות בו הצהירה הנתבעת כי מעולם לא חתמה על השיק, השיבה הנתבעת "על ערבות אישית. מי יכול חתום על שיקים אם לא אני, רק לי יש זכות חתימה" (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 2-1). האמור בסעיף 7 ותשובת הנתבעת אינו מתיישב עם גרסתה בסעיף 4 לאותו תצהיר שהוא הגרסה הפוזיטיבית היחידה לגבי החתימה ושם מצהירה הנתבעת בפירוש "...זה אינו כתב ידי אלא כתב היד של הפקידה שלי".
הנתבעת שללה האפשרות כי הנחתה את הפקידה לכתוב את הערבות על גבי השיק והשיבה כי "אין סיכוי. אני לא גרפולוגית. הכתב יכול להיות שזה שלה. לא ידעתי באותו הרגע. בוודאות החתימה לא שלה. זה מה שהיא אמרה שהיא לא חתמה ולא חותמת. החתימה לא שלה. זה בלשון זכר" (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 25-21).
בהמשך עדותה נשאלה האם ביררה עם הנציגות שלה לגבי החתימה והנתבעת אישרה שביררה ושאף אחד לא זכר ולא חתם במקומה (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 6-5).
תשובות הנתבעת מעוררות תהיה נוכח גרסתה הראשונית שהוצגה בצורה פוזיטיבי הן לגבי חתימת הפקידה והן לגבי הוראה לפקידה לחתום על ידי מנהל אחר.
מעבר לעדותה היא , הנתבעת לא הגישה תצהירים ולא הביאה לעדות אף אחד מהגורמים אשר ניתן להניח בהתאם לגרסתה כי יכלו לשפוך אור על המחלוקת. מתצהיריה ועדותה עלתה מעורבות של יותר משישה עובדים: פקידת רכש, מנהל פרויקט, ומנהל שנתן הוראה לפקידה חתום, הפקידה שעמה התכתבה בוואטסאפ, הפקידה שהייתה בקשר עם התובעת, הפקידה שמסרה למר וייס את השיקים ופקידות שנטען כי מר וייס חייג אליהן. הנתבעת לא נתנה הסבר כלשהו לסיבה שלא הביאה לעדות אף אחד מאותם גורמים אשר סביר להניח כי היה בעדותם לשפוך אור על מסירת השיקים ודרישת חתימת הערבות. לפיכך גם אם נטל השכנוע מוטל על התובעת להוכיח אמיתות החתימה הרי שאין בכך כדי לפטור הנתבעת מהוכחת הגנתה ועל כן מוחזקת היא כמי שנמנעה מהבאת ראייה רלבנטית אשר לו הובאה הייתה פועלת לחובתה ומחזקת את גרסת התובעת (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009)1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4)651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595 (1990).
בסיכומיה ביקשה הנתבעת להבחין בהבדלים בחתימות על השיקים וללמוד מכך כי אין המדובר בחתימתה.
בית המשפט אינו מומחה בתחום הגרפולוגיה אולם בהתאם לגישת הפסיקה שאוזכרה לעיל, רשאי להשוות בין החתימות בעצמו.
על פניו נראה כי הכיתוב על גב שלושת השיקים המדוברים זהה. הן המלל, הן החתימה והן הנקודה שלצד החתימה. אמנם חתימתה של הנתבעת בחתימת המושך נראית שונה מהחתימה על הערבות, אולם השונות האמורה עקבית בכל שלושת השיקים. העובדה כי באחד השיקים, שהוא הראשון מבין השלושה רשומה מילה "ערב" ולא "ערבה", זניחה ביחס לזהות הנחזית בכתב היד על גבי שלושת השיקים. בנסיבות אלה אין בהשוואת החתימות כדי להטות את המאזן דווקא לטובת הכחשת החתימה של הנתבעת ובאותה מידה הם יכולים להוות הביטוי לחתימה של הפקידה מכוח ההוראה בהתאם לגרסה הראשונית של הנתבעת.
סיכום
לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים וראיותיהם מצאתי כי דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן:
בעוד שעדי התובעת הציגו גרסה עקבית וסדורה ועמדו איתן על גרסתם לאורך עדויותיהם, גרסתה של הנתבעת השתנתה והתפתחה למן התצהיר התומך בהתנגדות ועד לסיכומיה.
עדות עדי התובעת בדבר הדרישה לחתום ערבות אישית על השיקים לא נסתרה בחקירתם והיא מתיישבת עם העובדה שלא הוכחשה כי החברה של הנתבעת נקלעה לקשיים תזרימיים ואף קיבלו חיזוק לגרסתם בתצהיר התומך בהתנגדות של הנתבעת.
מר וייס אף הוא היה עקבי בעדותו. אמנם מר וייס לא ידע לדייק באיזו שעה אסף את השיקים ממשרדי החברה ועדותו כי קיבל שני שיקים ביום 22.2.17 שנויה במחלוקת נוכח תכתובת ה הוואטסאפ שהגישה הנתבעת. אולם, כפי שפורט לעיל, אין בכך כדי להטות את כף לטובת גרסת הנתבעת שכן בסופו של יום, אכן שני שיקים נמסרו לידי התובעת ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת עדי התובעת בדבר הדרישה כי השיקים יערבו בערבותה האישית.
אין בכך גם כדי להחליש את עדותו של מר וייס, אשר טען כי מי שמסרה לידיו את השיק הנדון, מילא ה אותו וחתמה בנוכחותו על הערבות היא הנתעבעת אותה זיהה לאחר מכן בדיון בבית המשפט. שכן בהיעדר כל ראיה אחרת מעבר לתכתובת הוואטסאפ, אשר תתמוך בעדותה של הנתבעת, שהיא עדות יחידה של בעל דין, אני סבורה כי משקלה נמוך ביחס לעדותו הפוזיטיבית של מר וייס בעניין זה.
בעוד שעדויות עדי התובעת היו עקביות כאמור, עדות הנתבעת העלתה תמיהות לא פשוטות באשר לגרסתה. גרסת הנתבעת התפתחה והשתנתה באופן המחליש אותה ויותר מכך, הסתפקותה בעדותה הבלעדית, שהיא עדות יחידה של בעל דין אינה מספקת על מנת לסתור את עדויות עדי התובעת.
בטרם סיום אומר כי גם שההתנגדות התקבלה ומצויים אנו בבירור המחלוקת עצמה, לא ניתן להתעלם מהחסר המשמעותי בגרסתה של הנתבעת בהתנגדות אשר לא הושלם בתצהיר המשלים.
בעניין זה אציין כי התובעת נטלה על עצמה את נטל השכנוע ללא עוררין, ובהיעדר כל טענה בעניין, כך נבחנה התביעה. יחד עם זאת, אני סבורה כי יש לתת את הדעת גם לעובדה שההתנגדות התקבלה בנוגע לחתימת הערבות, בהסכמת הצדדים, ומבלי שהיה בה הפירוט הנדרש להגנה מסוג זו.
בתא"מ 42826-11-15 ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי [פורסם בנבו] (22.1.18) עמד בית המשפט על כך ש"טענת זיוף חתימה, אינה "מילת קסם", אשר יש בה להעמיד לנתבע הגנה יש מאין, אלא עליו החובה לפרטה, במיוחד את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו אל הזייפן, על מנת שיועבר אל התובע נטל השכנוע להוכחת החתימה בשטר". כך גם בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (לא פורסם, 2.5.04).
משמע ניתן היה לבחון בנסיבות מקרה זה לאור דלות גרסתה של הנתבעת האם זהו אכן המקרה שבו היה להעביר נטל השכנוע אל התובעת רק בשל האמירה שהחתימה אינה חתימתה. אולם, משלא הועלתה טענה בעניין זה ומשממילא התרשמתי כי עדויות עדי התובעת לא נסתרו והיה בהן כדי להרים את נטל השכנוע לא מצאתי לעורר סוגיה זו.
כפי שהורחב בפרק הבסיס הנורמטיבי לעיל, גם כשנטל השכנוע מוטל על התובעת, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מהוכחת גרסתה. הנתבעת אשר טענה כי לא הייתה במשרדי החברה ולא חתמה את חתימות הערבות, הסתפקה בעדותה היא בלבד, לא פירטה היכן הייתה באותה העת, לא הציגה ראיות להעדרה מעבר לתכתובת הוואטסאפ וכאמור הציגה גרסה מתפתחת, משתנה ושאין לה חיזוק חיצוני כנדרש לעדות יחידה של בעל דין.
לפיכך, לפני מחד גיסא גרסת התובעת שנשמעה מפי שלושה עדים אשר עדותם לא נסתרה והיא מתחזקת מעצם מחדלה של הנתבעת להביא ראיה רלבנטית, וכן היא הגרסה המסתברת בנסיבות העניין ומתיישבת עם הגיונם של דברים. מאידך גיסא גרסת הנתבעת, שהיא עדות יחידה של בעל דין כאמור, ואשר גרסתה נחלשה נוכח שינויי הגרסה וההתפתחויות בה בין התצהיר התומך בהתנגדות שהעובדות בו דלות אך פוזיטיביות, לתצהיר המשלים המתמקד בעיקר הטחת האשמות שקר וכזב בעדי התובעת, ועד לעדות הנתבעת שבמסגרתה מעבר להכחשת החתימה העלתה גרסה שלישית שעד כה לא בה זכרה בתצהיריה והיא שהתובעת היא שחתמה את חתימת הערבות.
בנסיבות אלה, לאור מכלול הראיות שהובאו בפני אני מקבלת את גרסת התובעת לעניין ערבותה של הנתבעת על השיקים הנדונים בתביעה.  
סוף דבר
אשר על כן התביעה מתקבלת.
בהתאם מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 518101-04-17.

הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,863 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪.

פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח אלול תש"פ, 07 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.