הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18846-12-17

מספר בקשה: 20
לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

המבקש:
עדי מני

נגד

המשיבים:

  1. רימה זבולטני
  2. עזבון המנוח קרסטיה קונסטנטין

החלטה

לפניי בקשת המבקש, הוא הנתבע בתיק, לחייב את המשיבה 1 (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו, ככל ותידחה התביעה כנגדו.
אין זו בקשתו הראשונה של המבקש להפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, כאשר בתחילת ההליך הגיש המבקש בקשה דומה. ביום 17.6.18 ניתנה החלטה בבקשה זו, לפיה בנסיבות העניין, לאור מצבה הכלכלי של התובעת וסיכויי התביעה הקלושים, תוך איזון הנתונים הללו אל מול זכות הגישה לערכאות של התובעת, חויבה התובעת בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבע .
בר"ע שהגישה התובעת על החלטה זו נדחתה, אולם, לפנים משורת הדין, ולאור הסכמת המבקש, הותר לתובעת לשלם את הערובה ב- 5 תשלומים.
ביום 21.1.19 התקיים דיון קדם משפט בתובענה שלפניי, במסגרתה, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ניתן פסק דין חלקי, הדוחה את החלק הארי של התביעה בסך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע, תוך פסיקת הוצאות בסך של 10,000 ₪. בהחלטה זו נקבע כי הוצאות אלו ישולמו מתוך הכספים שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט.
סכום התביעה שנותר לבירור הוא 6,320 ₪ ונקבע דיון הוכחות לסיכומים בע"פ ליום 23.12.19.
סכום התביעה שנותר לבירור, הוא סכום שגבה הנתבע כשכר טרחה מהמנוח (שהיה בן זוגה של התובעת) בגין טיפול משפטי שהעניק לו. התובעת טוענת כי סכום זה נגבה ע"י הנתבע שלא כדין.
לטענת הנתבע, לא נותרו עתה כספים בקופת בית המשפט שיבטיחו תשלום הוצאותיו ככל והתביעה שנותרה נגדו תידחה, כאשר ברור שהתובעת, שהינה חייבת מוגבלת באמצעים, לא תשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתה, ככל ותביעתה תידחה כמובן . מעבר לכך, לא טוען הנתבע בבקשתו לקיומו של שינוי כלשהו בנסיבות העניין מאז ההכרעה בבקשתו הראשונה.
התובעת הגישה תשובה לבקשה, במסגרתה ציינה כי ניתנה כבר החלטה בבקשה שהגיש הנתבע בעניין, וכי הנתבע אינו יכול להגיש את אותה בקשה שוב. התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה לאור נימוק זה וכן לאור סיכוייה הטובים של התביעה שנותרה לדיון.
הנתבע הגיש תגובה לתשובה, במסגרתה חזר על עמדתו ועל בקשתו וציין כי מק נן בו חשש אמתי לכך שלא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו ככל והתביעה נגדו תידחה. הנתבע הוסיף וציין כי ההחלטה בבקשתו הראשונה התייחסה לתביעה בגין איסור לשון הרע ולא לרכיב התביעה להשבת שכר הטרחה, אותו רכיב העומד עתה על הפרק, משנדחתה התביעה לפי חוק איסור לשון הרע. על כן, לטענת הנתבע, בקשתו הנוכחית רלבנטית.
סבור אני, כי דין הבקשה הנוכחית להידחות.
ראשית, ההחלטה מיום 17.6.18, במסגרתה נקבע כי על התובעת להפקיד ערובה בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, ניתנה בהתייחס לתביעה כולה, על כל רכיביה. על כן, ומשלא הצביע המבקש על שינוי נסיבות כלשהו, אין מקום לדון בבקשה הנוכחית פעם נוספת.
שנית, אף אם על פניו נראה כי סיכויי התביעה שנותרה לדיון אינם טובים ביותר, לא ניתן לומר בשלב זה כי סיכוייה אפסיים או כי התביעה נעדרת עילת תביעה לחלוטין .
שלישית, הפסיקה קבעה לא אחת, כי הכלל הוא שלא יוטל על תובע, שהוא תושב הארץ, חיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים, מפאת עוניו בלבד, שכן זכות הגישה לערכאות גו ברת במקרה זה על חששם של הנתבעים.
יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהסכום הנמוך המצוי במחלוקת, שכאמור לעיל עומד על סך של 6,320 ₪ בלבד. כך, שגם אם תידחה התביעה, הרי שסכום ההוצאות שיוטלו לא יהיה גבוה במיוחד וייגזר מסכום התביעה.
במצב דברים זה, משכבר ניתנה החלטה בעניין, לאור סיכויי התביעה ולאור ההלכות בנושא (ראו בין היתר רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, בעמוד 650), דין הבקשה להידחות.
בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.