הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18567-11-16

לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

התובעים:

1.עוזיאל הלוי
2.שניר לוי
3.דינור לוי
4.יחיאל נדב
5.שלומית בן שלמה
6.אורלי ענבל
7.יוסף נדב
ע"י ב"כ עוה"ד אביעד דיין

נגד

הנתבע:
אלי גאון, עו"ד

פסק דין

התביעה והמיתוס:
שנים רבות שירת הנתבע את התובעים כעורך דינם לצורך ייזומה וביצועה של עסקת קומבינציה להקמת מבנה בן 24 יחידות דיור על קרקעות משפחותיהם ברמת השרון [להלן: "הפרויקט"]. בתביעה זו על סך של 1,409,352 ₪ ביקשו התובעים להיפרע מהנתבע [להלן : "גאון"] בתואנות חריפות של רשלנות מקצועית לרבות ייצוגם הפגום בחלוקת התמורות בפרויקט, טיפול לקוי בהיבטי המיסוי של הפרויקט , מעילה בחובות האתיקה ופעולה בניגוד עניינים, ו על כל אלה הוסיפו גם טענות להפרת הסכם מכר דירה שרכש גאון בעצמו בפרויקט.

אקדים זיכוי לנימוקיו – מסקנתי לאחר דיוני ההוכחות, שמיעת העדים, ניפוי חומר הראיות כולו, והתעמקות בסיכומי טענות הצדדים, היא כי אין בכוחה של רשת הקורים הראייתית הרופפת שהעמידו התובעים לשאת את נטל התביעה הכבדה, וכי מיתוס הקיפוח והניצול שטיפחו התובעים, ולפיו הסבו להם פעולותיו של גאון נזקים הראויים להטבה מצדו, לא הצליח לחלוף מעל לרף הדיוני שבין ממלכת תחושותיהם לבין ממלכת הדין.

בין היתר נתחוור כי אף התובעים עצמם מכירים בכך ששירותיו המקצועיים של גאון השיאו להם חיסכון בהיקף של למעלה ממיליון ₪ בחבות מס, וכי בניגוד לטענותיהם על שיתוף פעולה פסול בינו לבין החברות הקבלני ות השותפות בבניית הפרויקט, "גיא ודורון לוי הנדסה בנייה והשקעות בע"מ", ו-"רמי שבירו הנדסה בניין והשקעות בע"מ" [להלן וביחד: "הקבלן"] גאון עמד בגאון מול הקבלן, ולא נרתע מלהתעמת עמו על מנת להגן על האינטרסים של התובעים [ראו לדוגמא – עדות עו"ד מימון מטעם התובעים עצמם, בעמ' 9, שורות 1-3, לפרוטוקול דיוני ההוכחות – להלן –"הפרוטוקול", וכן סעיפים 7.2.1-7.2.6 לפסק הבוררות בו ידובר להלן].

תפלות ראשונית במרקחת התביעה נית ן היה לטעום כבר מ מה שהחרישו התובעים בכתב תביעתם כאשר ציינו בו כלאחר יד כי הגישו תביעת מיליונים כנגד הקבלן "שמתבררת בפני בורר" [חלק מקביעות הבורר הוחבאו בסעיף 91 לכתב התביעה בטשטוש דברים] . זאת, כאשר פסק הבורר שהוצפן מעיני בית המשפט ניתן כבר ביום 21.8.16, כשלושה חודשים טרם הגשת התביעה, והוא כולל קביעות חד משמעיות לפיהן חלוקת התמורות בין התובעים לבין הקבלן קיפחה דווקא את הקבלן, וכי התובעים יצאו מהפרויקט ובתחתית אמתחתם כ- 400,000 ₪ תמורה עודפת ובלתי מוצדקת על חשבון חלקו של הקבלן בפרויקט.

גאון ייעץ לתובעים בשנת 2013 שלא להגיש את תביעת המיליונים כנגד הקבלן משלהשקפתו המקצועית ראה בה מלכתחילה תביעה בלתי מבוססת. הוא אף ניהל משא ומתן עם הקבלן, במסגרתו, לצרכי פשרה ועל מנת להימנע מניהול הליכים משפטיים, הסכים הקבלן לשל ם לתובעים פיצוי של מאות אלפי ₪, אלא שהללו לא שעו לעצתו של גאון, ועלו על בריקדות בהובלתו של עו"ד אחר, עמוס מימון [להלן: "מימון"]. סכסוך זה גזר לשבט את גורל חלק הארי של שכר טרחת גאון מהפרויקט . הוא הודר מהטיפול במכירת הדירות בפרויקט אשר היה אמור ל השיא לו תקבולים של מאות אלפי ₪ מרוכשי הדירות, ושכרו הצטמצם לשכר הטרחה אשר שילמו לו התובעים בגין ייצוגם, ואשר קוזז מת מורת הדירה שרכש בפרויקט.

דומה שהתובעים סירבו להשלים עם התממשות עצתו של גאון שלא לתבוע את הקבלן. לשם כך לא נרתעו במסגרת התביעה שלפני מלהשחיר הן את פניו של הבורר, עו"ד עקיבא לקסר, אשר בקשה לביטול פסק דינו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, והן את פניו של גאון.

והנה תמצית האבסורד של התביעה - כמו סיזיפוס החוזר אל הסלע שלו ומתבונן כעיוור בסדרת הפעולות שנעשו גורלו, כך, אף לאחר שנתגלגל מטה הסלע הכבד של תביעת המיליונים שלהם כנגד הקבלן שדחפוהו במשך שנים במעלה ההר, חוזרים התובעים ומנסים לגלגל במ עלה ההר הדיוני את התביעה שלפניי כנגד מי שייעץ להם בשום שכל שלא להגיש את תביעת הבוררות [ראו אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, הוצאת עם עובד, 1942].

לבוחן לבבות ביום דין פתרונים בנבכי הנשמה, ואילו ליושב בדין של מטה לא נותר אלא לתאר מן הבחינה המשפטית והראייתית את התגלגלותה בשנית של האבן מטה, עד שלא נותר מטיפוס התובעים על הר התביעה דבר מלבד אבק רגליים.

מדרשי הבוררות:
את מסמכי הבוררות, לרבות פסק הבורר, ניתן לדרוש לעניין מהימנות גרסת התובעים, וזאת הן בהיבט המוסרי מבחינת תום ליבם, הן בהיבט הנרטיבי, וזאת משהתובעים עצמם מכריזים בתצהיריהם כי "הבנת המחלוקת בינינו כבעלי הקרקע לבין הקבלן הינה גורם מהותי לצורך הבנת התביעה דנא", ובא כוחם מכריז עובר במהלך דיון ההוכחות : "התיק שלנו זה מה העד עשה והנתבע העלים עין", ולבסוף גם בהיבט העובדתי, בהשוואת גרסותיהם כאן ושם.

כסנונית לעניין מידת תום הלב של התובעים אצביע על כך שבסתירה למצוטט לעיל מתצהירי התובעים, כשנשאל התובע מס' 4 מדוע לא צורף לתביעה פסק הבוררות השיב כך: "כי זה לא שייך, זה מול הקבלן בלי שום קשר, נושאים אחרים, ואתה נושאים אחרים לגמרי" [ראו עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 35, עמ' 17, שורות 1-12].

בכור המהימנות העובדתית אפנה לכך שתלונת התובעים [ראו סעיף 91 לתצהירי העדות הראשית] לפיה גאון התרשל בכך שלא דאג לחתימת הצדדים להסכם הקומבינציה על מפרט טכני, ובכך גרם לכך שדירות התובעים נבנו על ידי הקבלן במפרט נמוך מהמקובל", נתגלתה כעלילת שווא, משעומת התובע מס' 4 בחקירתו הנגדית, עם תשובותיו בעדותו ב בוררות [נ/1] והודה כך : [עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 20-28] :
"ש. אני מפנה אותך לפרוטוקול נ/1 בעמוד 15 שורה 13 ושאל אתה נשאל. מצטט. זה נכון שהתייחסת בבוררות למפרט?
ת. נכון.
ש. נכון שהודית שקיבלת מפרט?
ת. נכון.
ש. נכון שהודית שחתמת?
ת. נכון.
ש. מפנה לנספח 22 לתצהיר שלי, זה המפרט החתום?
ת. נכון."

קטרוגי התובעים בעדויותיהם לעניין הליך הבוררות והשפעת התנהלות גאון על תוצאתו, רוויים בסיסמאות, עמוסים בסתירות, ואינם מעוררים אמון רב. מצד אחד נטען שם כי נדחתה תביעתם בבוררות "רק בגלל הרשלנות של גאון ", ש"לא שמר על האינטרסים שלנו", וזאת, לטענתם, בין היתר משום שעקב התנהלותו נמנעה מהתובעים האפשרות להוכיח ששיפורי הבנייה נעשו על ידי הקבלן טרם מכירת דירותיו ושוקפו במחירן. מנגד לא הניחו התובעים ידיהם מלהטיח בוץ ב בורר עצמו, תוך שלילת יושרו, [ראו גם בסיכומיהם – סעיפים 20-21] עד שמאליה עולה השאלה: אם כה פסולה הייתה כוונתו של הבורר, כיצד עומדת אותה טענה שלו היה גאון נוהג כהלכה לשיטת התובעים, הייתה התביעה מתקבלת.

אם לא די בכך, באותה דרך העקוב של הסתרה שהילכו בה בכתב התביעה, המשיכו התובעים לצעוד גם בתצהיריהם, וזאת משהשתמטו מצירוף כלל מסמכי הבוררות, לרבות כתבי הטענות, התצהירים והפרוטוקולים, וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון את טיב טענותיהם כאן כנגד גאון שהועלו בזיקה אליה. למרבה הפליאה, אפילו פסק הבורר הומצא רק על ידי גאון.

ודוק, ההאשמה לפיה חטא גאון בכך שעקב התנהלותו נמנעה מהתובעים האפשרות להוכיח ששיפורי הבנייה הנטענים נעשו על ידי הקבלן טרם מכירת דירותיו ושוקפו במחירן, חוטאת לפסק הבורר המבוסס על הערכת שווי הדירות בפרויקט שנעשתה על ידי השמאי הפוסק יובל דנוס למועד חלוקת הדירות, דצמבר 2010, בטרם מכירתן, והכוללת את שווי פוטנציאל תוספת החללים ביחס לכל אחת מהן, כאשר בפסק הבורר הובהר כך: "לאחר קביעת השמאי אין עוד כל רלוונטיות לטענות בקשר לתוכניות שהוצגו לתובעים, וגם אם נעשו, או ניתן לעשות שינויים בבניית איזה מהדירות לעומת התוכניות שהוצגו" [סעיף 2.8 לפסק הבורר] .

גם לקובלנת התובעים כלפי גאון לפיה "בעיקר לא הייתה לנו טענת הגנה כנגד הטענה שלא פעלנו במועד, שכן בא כוחנו באותה העת, עורך הדין, לא פעל" [סעיף 26 לתצהירים] , לא נמצא שחר בפסק הבורר, וכאמור לעיל – התובעים השתמטו מלבסס את טענותיהם ולהמציא ולו מסמך אחד הקשור לבוררות.

שורש הדברים - יש לדרוש לגנאי את ניסיונם של התובעים לייצר לצורך התביעה שלפניי, בידיים בלתי נקיות ובאופן גס וחלול , נרטיב קורבני לפיו גאון, שייעץ להם שלא לתבוע את הקבלן, נושא באחריות לדחיית טענותיהם כלפי הקבלן בהליך הבוררות בו היו מיוצגים מתכנונו ועד סופו בידי עו"ד אחר, ובפסק הדין בו נקבע על יסוד חוות דעת שמאי מומחה כי לא רק שלא קופחו בחלוקת הדירות בפרויקט, אלא נפל בחלקם יותר ממה שהיו זכאים לו.

כל האמור לעיל - אף מבלי לטבול במבחנת הזכוכית של דוקטרינת השתק הפלוגתא את שאלת פתחון הפה של התובעים להעלות טענות מסוימות כאן כלפי גאון לאחר שנדחו בפסק הבוררות [ראו בעניינים דומ ים בש"א 6841-01 עו"ד גולדהמר נ' גניזדוביץ (2001), ע"א 2284-07 סינאי נ' עו"ד מסיקה (2010) וכן את הערת בית המשפט העליון בסעיף ז' לפסק דינו ברע"א 1026-07 הרשקוביץ נ' החברה הישראלית לטבק (מ.ט.) בע"מ (2007)]

עניין דירת האיזון:
מלכתחילה החזיקו התובעים ב-2 דונם מתוך הקרקע עליה הוקם הפרויקט, ואילו הקבלן היה בעליו של הדונם הנוסף. אשר על כן הועמד מפתח התמורות ביניהם בהסכם הקומבינציה על יחס המשקלל בין תנאיה של עסקת קומבינציה קלאסית [50%-50%] לבין זכויות הצדדים לה בקרקע . לצורך כך נקבע לכל דירה בפרויקט ניקוד יחסי בהתאם לתכונותיה ולשוויה השמאי, ומנגנון בחירה בשיטת ה"ספירלה", דהיינו התובעים בוחרים ראשונים דירה אחת, אזי תורו של הקבלן לבחור דירה, וחוזר חלילה. כן נקבעו הוראות איזון למקרה בו שווי הבחירה של אחד הצדדים להסכם, יאמיר על שווי חלקו היחסי בפרויקט.

כשהגיע העת לממש הוראות אלה, ויתר הקבלן על מנגנון ה"ספירלה", והתובעים בחרו ראשונים את הדירות שחפצו בהן. כך חולקו קודם 8 דירות לתובעים, 15 הדירות הנותרות לקבלן, ואילו הדירה ה-24 והאחרונה בפרויקט שימשה כדירת איזון של הפרשי הניקוד העולים מהבחירות שלעיל , ונקבע כי הזכויות בה יתחלקו באופן הבא: כ- 64% לתובעים 2,3,5,6, ו-7, ו-כ-36% לקבלן.

בפרוטוקול בחירת הדירות מיום 29.12.10, עליו חתמו התובעים והקבלן נקבע כי דירת האיזון "תימכר לעו"ד אלי גאון בסך של 2,500,000 כולל מע"מ, כאשר אופן התשלום יהיה 20% בהתחלה ו-80% (שלא יוצמדו) סמוך למכירה".

טענות התובעים ביחס לדירת האיזון הינן כי גאון :
התרשל בכך שלא העמיד את התובעים על זכותם לרכוש את הדירה, ושכנע אותם למכור אותה לו.
קיבל הנחה ממחיר השוק שגרמה לתובעים נזק.
הפר את חוזה רכישת הדירה בכך שלא שילם את מלוא התמורה, ואת התשלומים ששילם העביר באיחור.
גרם לתובעים נזק באי הצמדת התמורה החוזית לשינויים בשער המע"מ, ולמדד תשומות הבנייה.

בהתאם לתצהיר עדותו של אחד ממנהלי הקבלן, מר דורון לוי [להלן – "דורון"] לא עו"ד גאון הוא מי שיזם את מכירת דירת האיזון לו עצמו, אלא דורון עשה זאת בשיחה עם נציגי התובעים, כאשר הסיבה לכך הייתה נעוצה בקשיים למכור את הדירה בשוק החופשי בשל הבעלות המשותפת, וענייני המיסוי הכרוכים בכך, והתובעים הסכימו ללא תנאי לכך, לרבות לתמורה שנקבעה ולתנאי תשלומה. [ ראו סעיף 11 לתצהיר, ותשובותיו בעמ' 37 לפרוטוקול, שורות 23-37, עמ' 38, שורות 1-35]

כאן המקום לציין כי חקירתו הנגדית של דורון הותירה רושם קוטבי ברור ומובהק. בכל הקשור למכירת דירת האיזון לגאון העיד דורון באופן ברור וחד משמעי, ואילו כאשר נשאל על עניינים הקשורים למחלוקת בינו לבין התובעים בבוררות על ניצולם של אותם חללי פוטנציאל הנזכרים בפסק הבוררות לטובת דירות הקבלן, ובפרט דירת אחיו של דורון, נשאה עדותו אותות של התחמקות שמגמתה הייתה, בצדק או שלא בצדק, שלא לאפשר לתובעים לחטט במה שכבר הוכרע בבוררות. משכך, פילגתי את עדותו מבחינת מהימנותה, וקיבלתי את החלקים בה הנוגעים לדירת האיזון.

דברי הקטגוריה של התובעים 1 ו-4 בתצהירי העדות הראשית [הזהים] מטעמם לפיהם גאון "שכנע את כולנו למכור לו את דירת האיזון", ו"מאחורי גבינו, ללא נוכחותנו וללא עדכוננו בפרטים" חתם על הסכם רכישתה [הנושא תאריך 30.12.10] מול הקבלן, [ראו סעיפים 104-105 לתצהירי התביעה ] התפוגגו אל מול הפרוטוקול המצוטט בסעיף 14 לעיל, ובתשובותיהם של התובעים עצמם במהלך החקירה הנגדית כדלהלן:

בחקירת התובע מס' 4 [עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 16-29]:

"ש. זאת אומרת שעו"ד אלי גאון מאוד הקפיד שכשעניינו נדון בפרוטוקול 5 חודשים לאחר פרוטוקול קודם כאשר הפרוטוקול הזה מוכן לקראת חתימות לאחר שבהן הוסכם על הקצאת מחסנים נוספים, ועו"ד גאון מקפיד שכל משפחת נדב תהיה נוכחת בחתימות, האם זה נכון?
ת. נכון.
ש. זאת אומרת כאן זה לא נעשה מאחורי גבכם ובלי ידיעתם ביום בהיר לפתע פתאום, כולכם נוכחים ויודעים על מה חותמים?
ת. אמת.
ש. אתם מסכימים שהמכירה תהיה ב2.5 מיליון ש"ח?
ת. כן.
ש. שהתמורה לא תהיה צמודה?
ת. כן.
ש. אתם מסכימים שהתשלומים ישולמו במועדים המפורטים בפרוטוקול?
ת. נכון.
ש. נכון שאחרי חתימת הפרוטוקול הזה מעולם לא פניתם אלי או אל הקבלן בכתב בטענה שטעיתם והוטעיתם חשבתם מחדש ואתם לא רוצים למכור את הדירה אלי?
ת. נכון."

בחקירת התובע מס' 1 [עמ' 42-43 לפרוטוקול, שורות 37-38, 1-10 בהתאמה]:

"ש. מאז הפרוטוקול שנחתם בחודש דצמבר, שאני מקבל את דירה 18, אי פעם פנית אלי ואמרת שאתה מתחרט?
ת. אתה הזמנת אותי לקבלן, אתה עמדת מאחורי, הלכת עם הקבלן למשרד שלו, והיית אצל הקבלן איזה רבע שעה, ואני יושב בכסא בתוך המשרד שלו, אתה חוזר אתה עומד מאחורי, הקבלן בא אלי ואומר לי שדירה 18 השמאי טעה במחירים ואנחנו צריכים למכור אותה לאלי גאון ב2.5 מיליון ₪, הייתי במצב לא נעים, ואמרתי אם השמאי אמר שהדירה שווה 2.5 מה אני יכול לעשות, אשאל את השמאי, והלכתי לשמאי יום אחרי זה ושאלתי אותו אם הוא טעה בדירה, אם דירה 18 המחיר שלה הוא שגוי, הוא אמר לי כל הבנין שגוי.
ש. ביהמ"ש: אם כך למה לא אמרת שאתה מתחרט?
ת. פחדתי. לא ידעתי מה אני צריך לעשות. הוא צריך לייצג אותי ופתאום אני יגיד שאני לא מוכר לו. ואז השמאי אמר לי אני לא יכול לענות לך אני אשלח לך פקס שבו כתוב שאם אני רוצה לברר מה לא בסדר שאני אלך לאלי גאון."

לא מן המותר להפנות לעניין זה גם לתיאור מפי התובעים הכלול בנספח 8 לתצהירי התביעה, בסעיפים 7.72 ו-7.73 לו, ובו מודים התובעים כי הקבלן הוא מי שהציע את מכירת הדירה לגאון, ואילו טענותיהם כנגד גאון מתמצות בכך ש "לא ויתר על זכות זו", וכן לגרסת התובעים בסיכומיהם בבוררות כפי שהיא מצוטטת בסעיף 3.3 לפסק הבוררות.

דהיינו, לא דובים ולא יער, לא כיפה אדומה ולא הזאב הרע – לא גאון הוא מי ששכנע את התובעים למכור לו את הדירה, וההחלטה על כך התקבלה בפניהם, בנוכחותם, ומתוך מודעות לכל תנאי העסקה.

נוכח התמורות המהותיות בגרסת התובעים כמפורט לעיל ובשים לב למתואר בפתח פסק דין זה, התקשיתי לתת אמון בגרסה החלופית שהועלתה על ידי התובע מס' 1 בגדרה הכיר באמתות גרסת גאון לפיה לא שכנע את התובעים למכור לו את דירת האיזון אלא הקבלן עשה זאת, אך פחד מגאון עד כדי שהסכים למכירת הדירה לו חרף מצג בדבר שוויה שהתברר לו כשגוי.

מאלפת גם ההשוואה בין הגרסה המפורטת בתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים כאן, לבין הגרסה המפורטת בתצהיר התובע מס' 4 שהוגש במסגרת הליך הבוררות, שהיא גרסה מוקדמת יותר [נ/2].

שם, בסעיף 40 לאותו תצהיר נפרש סיפור המגלם נרטיב רב פנים, בזו הלשון: "דירה מס' 18 הנמצאת בבניין נמכרה לעו"ד אלי גאון. אנו נטען כי מגיעים לנו כספים בגין חלקנו בדירה ושהנתבעים התחייבו לשלמם כפי שיפורט עוד בהמשך, ובמסגרת הליך הבוררות על ידינו. יצוין כי הדירה נמכרה בסכום של 2,730,000 ₪, ולאחר מכן הוחלט לקזז 230,000 ₪ לפי קביעתם של הנתבעים ללא כל בסיס שהוא ועל הנתבעים יש להשיב את הסך הנ"ל לנו בנוסף לחלקם המגיע להם מתוך הדירה הנ"ל.". על פי גרסה זו היו שני שלבים מובחנים במכירת הדירה לגאון, בשלב הראשון הוחלט על מכירתה לו , כאשר מכירה זו תוארה בלשון נייטרלית המלמדת על כך שהתובעים היו שותפים מלאים בה, ודבר זה לא נעשה מאחורי גבם, ואילו בשלב השני החליט הקבלן לקזז מתוך סכום המכירה סך של 230,000 ₪.

גרסה זו רודדה בתצהיר התובעים כאן לאמירה חד ממדית לפיה: "ביום 30/12/10 הנתבע חתם אל מול הקבלן (ללא חתימת ומעורבות של מי מאיתנו) על הסכם לרכישת דירת האיזון שהוערכה ב2.73 מ' ₪, בסכום של 2.5 מ' ₪. יום קודם לכן נחתם פרוטוקול בחירת דירות חדש המחייב לעניין חלוקת הדירות ובו נקבע שדירת האיזון תימכר לעורך הדין".[סעיפים 36-37 לתצהיר]

חזרת התובעים בחקירתם מגרסתם ביחס להתנהלותו של גאון, והצגתה מפי התובע מס' 1 של גרסה חלופית העולה בקנה אחד עם גרסת דורון ביחס ליוזמת מכירת הדירה, משיאה את משקל עדותו העקבית והברורה של דורון לפיה המניע ליוזמה זו שנקט בה, היה הקושי למכור את הדירה בשוק החופשי בשל הבעלות המשותפת, וענייני המיסוי הכרוכים בכך , ואף מצאתי בתשובותיו המפורטות והברורות של גאון במהלך חקירתו הנגדית לעניין זה [עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 14-30] דגלים של כנות.

ודוק, התובעים, חרף קבלת ייעוץ משפטי מעו"ד מימון החל משנת 2012, לא ביקשו מעולם לבטל את העסקה, ובין השנים 2012-2014 השלימו את ביצועה בקבלת התמורה על פיה, ובמסירת הדירה לגאון, וכפי שיתואר בהמשך בפיקוחו של עו"ד מימון.

מסקנה זו אף נתמכת בצביון הצדדים, ומחלחלת מסתרי התנהלותם של התובעים 2,3,5,6, ו-7 , כפי שיפורט להלן.

אכן, גאון אינו "איש תם ויושב אהלים" כיעקב אבינו [ראו בראשית כה', כז'], והתובעים אינם כלבן הארמי כלפיו קבל אותו יעקב בצדק: "זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו, ואילי צאנך לא אכלתי" [ראו בראשית, לא', לח'], ברם על פי התרשמותי מהתובעים 1 ו-4, עדי התביעה והרוח החיה שמאחוריה, רחוקים הם מה נופך שביקש לשוות להם כתב התביעה כאנשים "מבוגרים ופשוטים" שהולכו באף על ידי הרועה גאון, דהיינו כמשכוכיות עדרי משפחותיהם, הא ותו לא. אדרבא, בתצהיר העדות הראשית מטעמו התהדר התובע מס' 4 בכך שלאור יתרונו ההנדסי-מתמטי על הנתבע, הבנתו בחלוקת התמורה בהתאם להסכם הקומבינציה, עולה על זו של הנתבע, עו"ד בהשכלתו [ראו סעיף 117.7 לתצהיר]. ואכן, התובע מס' 4 עוסק "בהנדסת אלקטרוניקה" במסגרת "חברה בראש העין שאנחנו מפתחים ציוד לשדות תעופה" והוא ייצג בעסקה את אחיו "קיבוצניקים ואנשים מבוגרים ממני", [ראו עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 29-34], והתובע מס' 1 הינו בעל עסק לפלסטיק המוכר ציוד לנשקים לצה"ל [ראו עמ' 44, שורות 9-12], ובעדות שניהם ננסכו סממנים מובהקים של תושייה עסקית, תבונה פיננסית, כישורי משא ומתן, ונבירה עיקשת בפרטי פרטים.

על יסוד האמור לעיל, ונוכח יחסי הקרבה ש התרשמתי כי שררו בין התובעים לעורך דינם [ראו עדות התובע מס' 4 בעמ' 25, שורות 11-16], ועת אף מימון סבר כי גאון רקח הסכם ק ומבינציה שגונן על האינטרסים של התובעים ו כעורך דינם היה גאון נגיש וזמין להם בכל עת [ ראו עדות מימון בפרוטוקול, עמ' 9, שורות 31-32, עמ' 11, שורות 7-8] , לא תרחק המסקנה כי בשעת מעשה חפצו התובעים למכור את דירת האיזון בפרויקט ל גאון. יכול שמפמיליאריות זו ששני הצדדים התחממו לאורה, ובמסגרתה חפצו התובעים בגאון כשכנם בבניין המשפחתי, צמח יתרון מסוים לגאון, ברם, באותה מידה נהנו גם מוכרי הדירה מנוחות וביטחון יחסיים שלא היו משיגים בשווק הדירה בשוק החופשי לקונים בלתי מוכרים. פרי מתוק במיוחד של יחסים פחות פורמאליים אלה התבטא בהזרמת תמורת הדירה ישירות לכיסם מגאון, למרות שעל פי הסכם המכר היה גאון אמור להזרים את מלוא התמורה לחשבון הליווי הסגור של הפרויקט שניהל בנק מזרחי טפחות.

"וישמן ישורון ויבעט" – לאחר שהיו מונחים בכיסי התובעים גם הסכם קומבינציה עם קבלן אשר הם בחרו בו, ולא גאון [ראו עדות הנתבע מס' 1 בפרוטוקול, עמ' 41, שורות 31-35], וזאת מש העריכו את מקצועיותו וניסיונו על סמך פרויקטים אחרים שבנה באותה שכונה, גם שמונה דירות שניתנה להם לגביהן זכות הבחירה הראשונה, בניגוד לסיכום המקורי, וגם תמורה מובטחת ממכירת דירת האיזון לגאון, התפנו התובעים לעסקי קיפוח ביחס לשינויים שנעשו בדירות הקבלן, ומשלא צלחו הללו עת שנתגלה בהליך הבוררות כי הקבלן הוא שקופח בחלוקת התמורות, פנו כנגד גאון.

בראי המתואר לעיל, קשה להלום את טענת התובעים כי גאון התרשל ב כך שלא הציע להם לרכוש את הדירה. כאמור המדובר בתובעים אשר כלכלו את בחירת דירותיהם בשום שכל וביד תקיפה, והצליחו לאלץ את הקבלן לסטות מהסיכום הראשוני שהשיג להם גאון ולהעניק להם זכות בחירה מקדמית ביחס לכל שמונה דירות הבעלים. הקא סלקא דעתך כי הני אינשי לא העלו על דעתם לרכוש את דירת האיזון רק משום שגאון חדל בכך שלא האיר את עיניהם בקשר ליתרונותיה של רכישה כאמור?

לעניין זה מקובל עלי הסברו ההגיוני והאמין של גאון, אשר נמצא לו עיגון בתשובות התובעים עצמם בחקירתם [ראו עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 15-18, עמ' 21, שורות 20-25, עמ' 29, שורות 36-38, עמ' 30, שורות 1-8] כי התובעים לא רצו באותה העת לחסר את כיסיהם ולהשקיע בפרויקט מזומנים מעבר לתשלומי מיסים המחויבים על פי חוק, זאת אם משום שהפרוטה לא הייתה מצויה בידם ואם מטעמים אחרים, ולפיכך השיקול הראשון במעלה מבחינתם בבחירת הדירות היה שלא יצטרכו לשאת מכיסם בתשלומי איזון כלשהם, לרבות תשלומים לרכישת חלק הקבלן בדירת האיזון.

התובעים לא הניחו מסד ראייתי מספק לטענה כי ברכישת דירת האיזון בעבור הסך של 2.5 מלש"ח קיבל גאון הנחה ממחיר השוק של 230,000 ₪, שגרמה להם נזק. השערה זו של התובעים התבססה על דו"ח השמאי אופיר ליברמן מ-2010 לפיו נישומה דירת האיזון בסך של 2.73 מלש"ח, ברם התובעים לא טרחו לאשש אותה ב הגשת חוות דעת מומחה ונמנעו מלהתעמת באופן מקצועי הן עם הסברי דורון ביחס להשפעת הבעלות המשותפת על תוחלת השיווק של דירת האיזו ן, והן עם עדות דורון כי בפועל מכר הקבלן דירות 4 חדרים אחרות בפרויקט, שלא היו בבעלות משותפת, בטווח מחירים שבין 2.52 מלש"ח ל- 2.64 מלש"ח, כאשר צורפו לתצהירו הדפים הרלוונטיים מתוך אותם חוזים.

לעניין זה יש להשתומם על התובעים, וזאת עת מצד אחד העיד התובע מס' 1 כאמור לעיל לגבי השמאי ליברמן כהאי לישנא: "שאלתי אותו אם הוא טעה בדירה, אם דירה 18 המחיר שלה הוא שגוי, הוא אמר לי כל הבנין שגוי ", ומצד שני ביקשו להסתמך על דו"ח השמאי ליברמן.

נפלאה ממני גם תשובתו של התובע מס' 1 לשאלה אחרת, ממנה מובן שדווקא לא ידע מהשמאי כי "כל הבניין שגוי" [עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 1-4]:
"ש. רק אחרי שהבניין נגמר פתאום ראית ששווי הבניין עלה ואז התחלת לומר למה ואיך מכרנו?
ת. ללא קשר. ישבתי אתך באוטו ואמרתי לך: אם הוא טעה בדירה 18, למה לא טעה בכל הבניין?"

ההשתאות תגבר שבעתיים אל מול עדות התובע מס' 4 במהלך הבוררות, בה עמד על כך ש: "נפלה באמת טעות, ועוזי לוי מהקבוצה השנייה דיבר עם הדמאי, והשמאי אמר לו, לא נפלה שום טעות, אבל התקדמנו בדבר הזה, אני מסכים שהתקדמנו בדבר הזה".[נ/1, עמ' 10, שורות 1-3, טעויות ההקלדה במקור].

לאמיתו של דבר – מ חוות דעת השמאי הפוסק יובל דנוס משנת 2013 אשר הוגש ה במסגרת הבוררות, התחוור כי אכן הערכים אשר נקבעו ע"י השמאי ליברמן היו שגויים, וכפי שנפסק על ידי הבורר- באופן שהיטיב עם התובעים בסך הכללי של חלוקת התמורות. בחוות דעת זו הועמד שווי דירת האיזון נכון לחודש 12/2010 על סך של 2.57 מלש"ח בלבד, הרחוק מהשווי לו טוענים התובעים, וקרוב לשווי בו נמכרה הדירה לגאון, כאשר הפער הקטן אף עשוי להתיישב עם המתואר בסעיפים 24,25 ו-28 לעיל.

נראה כי דווקא השילוב בין לוז עדות התובע מס' 1 כאן, כי השמאי ליברמן אישר לו כי השווי שקבע מלכתחילה לדירה 18, 2.73 מלש"ח מוטעה, לבין הפטרת התובע מס' 4 שם "אני מסכים שהתקדמנו בדבר הזה", קולע, בשים לב גם למפורט בסעיפים 24-25 לעיל, לנרטיב הגיוני לפיו הסכימו התובעים למכירת הדירה לגאון עבור הסך של 2.5 מלש"ח.

על גרסת התובעים לעניין דירת האיזון הטילו צללים כבדים גם רוחות הרפאים של הדיון, הם הנתבעים מס' 2,3,5,6,7 שהיו בעלי הזכויות בדירת האיזון, ומי שחתמו על ההסכם למכירתה לגאון. חמשת התובעים הללו, ללא יוצא מן הכלל, נמנעו ממתן עדות בתיק והסתפקו בייפוי כוחם של בא כוחם, ושל התובעים 1 ו-4' שכלל לא היו בעלי זכויות בדירה, להעלות טענות שונות ומשונות כנגד גאון בכל הקשור לאותה עסקה ולביצועה.

הלכה היא כי יש לייחס משקל להימנעות בעל-דין מלהעיד, העולה על המשקל שמייחסים בדרך-כלל לאי-העדתו של עד, וזאת משבעל-דין מוחזק כעד מרכזי [ראו ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, נ"ד (3) 107, וכן י' קדמי, על הר איות, חלק שלישי – 2003, עמ' 1650].

התובעים הניחו על כף התביעה סכום של יותר מ-700,000 ₪, מחצית מסכום התביעה, המיוחס לטענות הנוגעות באופן ישיר ובלעדי לעסקת דירת האיזון, שהתובעים 1 ו-4 לא היו צד משפטי לה. במשקל האמור לעיל קשה לעצום עיניים אל מול אי התייצבותם של התובעים 2,3,5,6,7 על מנת להעיד על שלהם, ובחירתם שלא להעיז פניהם בבית המשפט בפני בעל דינם, גאון.

ודוק, חרף התפקיד המשמעותי שמילאו התובעים 1 ו-4 בפרויקט, לא נמצא כי בכל הקשור לדירת האיזון התנהל גאון אך ורק מול התובעים 1 ו-4 כנציגי המוכרים כולם, וזאת מ שבחומר הראיות מצויות התכתבויות ישירות לעניין תשלומי התמורה בין גאון לבין אחד ממוכרי הנכס, התובע מס' 7, בגדרן אף מוזכרים סיכומים ישירים ביניהם, ברם, כאמור, תובע זה לא התייצב על מנת להעיד ולהכחיש במו פיו את טענות גאון לגבי התנהלות הצדדים לעסקת מכר דירת האיזון.

להשלמת התמונה ומבלי להרבות במילים, אניח כאן את הסברו של התובע מס' 4 בחקירתו לעניין אי העדת התובע מס' 7 [עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 36-38, עמ' 27, שורות 1-7]:
"ש. ליוסף יש זכויות בדירה?
ת. נכון.
ש. הוא לא מעיד פה היום?
ת. נכון.
ש. בזמנו בשנת 2014 כתבת לך כשנפגשתי עם אחיך בכיכר המדינה ואמרתי לו שאני מקזז את הסכום הזה והוא אישר ויש לו זכות כי הוא בעל דירה?
ת. יש לך איזה הוכחה?
ש. הוכחה שלי היא זאת שכתבתי לך את זה לפני התביעה. למה אחיך לא מעיד כאן היום ואומר שאני שקרן ומעולם לא סיכמתי איתו, איפה הוא?
ת. מה אתה שואל אותי?"

נופך זה של התחמקות נגלה בתשובות נוספות של התובע מס' 4 לעניין זה. ככלל, הוא הרחיק עדותו בכל הקשור לקבלת תשלומים מן הנתבע על חשבון תמורת דירת האיזון, וקירב אותה לצורך העלאת טענות בדבר אי פירעון מלוא התמורה. טביעות כף הרגל של הניתורים הללו ניכרות למשל בדיאלוג הבא [עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 2-9]:
"ש. אבל אתה קיבלת ממני עבור האחים שלך את הצ'קים הראשונים?
ת. לא אני, לא קיבלתי. מה פתאום? יש מסמך שאתה שלחת וכתבת בעצמך מה עשית עם כל הכספים האלה.
ש. אני מדבר על התשלום הראשון?
ת. לא. נתת לאחים שלי לא לי. שזה היה גם באיחור של שנה וארבעה חודשים.
ש. אתה מסכים אתי שאחרי ששילמתי לאחים שלך, אף אחד לא כתב לי שום מכתב, טרוניה, על הקיזוז שערכתי?
ת. אני כתבתי לכל אורך הדרך מיילים לך."
[וראו דיאלוג עקלתוני דומה גם בעדות התובע מס' 4 בבוררות, עמ' 31, שורות 9-14]

אם לא די במכלול האמור לעיל על מנת לקעקע את מהימנות גרסת התובע מס' 4, אצביע גם על כך שבסעיף 52 לתצהירו, בטבלת תשלומי התמורה בעבור דירת האיזון, זקף התובע מס' 4 לטובת גאון קיזוז שכר טרחה בסך של 12,000 $ בתוספת מע"מ לכל קבוצה מקבוצות התובעים מוכרי דירת האיזון , שעה שגאון טען כי הקיזוז הנכון עומד על סך של 18,000 $ לקבוצה, בחקירתו הודה במקצת – "מאיתנו הוא היה אמור לקבל 12 אלף דולר מכל קבוצה ואחר כך הוא ביקש עוד בונוס" [עמ' 32, לפרוטוקול, שורות 34-36], ודומה שנשתכחה ממנו כי במהלך חקירתו בדיון הבוררות ועת הוצגו לו חשבוניות שכר טרחה לקבוצה על סך של 83,250 ₪ , שהם 18,000 $ בתוספת מע"מ, והוא נשאל האם הן שולמו, השיב כהאי לישנא: "כן. יש בזה. זה לא רק שכר הטרחה שרשום, אנחנו, באיזושהי נקודת זמן הוא ביקש בונוס של 6,000 $, ואישרנו לו וכל זה נכנס לתוך הדבר הזה".[נ/1, עמ' 38, שורות 6-15, וכן ראו סעיף 3.4 לפסק הבורר].

לעניין זה אפנה גם להתכתבות הדואר האלקטרוני מיום 10.5.14 [כלולה בנספח 5 לתצהירי התביעה] בה נכתב לגאון כך: "עד היום קיבלת את כל שכר טרחתך, ובנוסף בונוס ע"ס 6,000 $, שבקשת וקבלת בתוך שעה מהבקשה".

קשה היה ליחס משקל מהותי גם לעדותו של התובע מס' 1, בכל הקשור לתשלומים ששילם גאון על פי גרסתו למוכרי דירת האיזון בדרך של קיזוז שכר טרחה שהגיע לו, וזאת משהתובע מס' 1 הפטיר כך [עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 29-36, עמ' 47, שורות 1-2, וראו ה תערבות ב" כ התובעים שם]:
"ש. אתה שילמת לי גם כסף מזומן עבור עסקת הקומבינציה?
ת. אתה הורדת מהחובות. אתה ביקשת? לא עשית כלום! רק נזקים. הוצאת לי חשבונית על דבר שלא שילמתי.
ש. את החשבונית השניה שילמת?
ת. מאיפה אני יכול לדעת אולי קיבלת מזומן.
ש. למה לא כתבת בתצהיר שקיבלתי מזומן?
ת. אני לא זוכר מה היה איתך."

במכלול המפורט לעיל, ובפרט אי התייצבותם לעדות של התובעים שהינם מוכרי דירת האיזון ואשר מולם בוצעו התשלומים והקיזוזים, בשים לב גם לכך שלשון הסכם שכר הטרחה בין התובעים לגאון [נספח 1 לתצהירי התובעים] תומכת בעמדת גאון לפיה בטיפולו שם כלול דיווח העסקה לרשויות המס, אך לא הגשת השגה על שומת המס, ומשאי ן חולק כי השגה זו חסכה לתובעים למעלה ממיליון ₪, לא נסתר חשבון התשלומים אשר פורט במכתבי גאון לעו"ד מימון מיום 7.5.14 , [נספחים 4 ו-5 לתצהיר גאון] הכולל, בניגוד לגרסת התובעים, קיזוזי שכר טרחה בסך של 166,500 ₪ בגין הסכם שכר הטרחה, שכר טרחה נוסף בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הייצוג בהשגה, ושיק בסך של -50,000 ₪ שצורף לאחד מהמכתבים כמצוין במפורש באותו מכתב. על פי חשבון תשלומים זה, שולמה התמורה במלואה לתובעים 2,3,5,6, ו-7 שהינם מוכרי דירת האיזון.

זאת ועוד, בנספח 5 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים כלולה הודעת דואר אלקטרוני מיום 17.5.14 ששלח התובע מס' 4 לגאון, בהמשך להתכתבויות בין התובע מס' 7 לגאון, וביחס לבקשתו של גאון למסירת החזקה בדירת האיזון לידיו, ובגדרה נכתבו בין היתר הדברים הבאים:
"זכור, כי רק אתה והקבלן, בלבד, חתומים על חוזה מכירת דירה 18, לכן חובת ההוכחה עליך. משמע שכל התשלומים שולמו במועדם ובמלואם.
עו"ד מימון יבדוק מולך, באם יש לך 'חובות' שלך בכל צורה שהיא: מסמכים שאתה מחזיק בהם, אישורים שאתה צריך למסור, תשלומים וכד'.
באם מבחינתו אין מניעה למסור, למרות האמור לעיל, יאשר את המסירה".

כעולה מטיבה של הודעה זו באותה שעה יוצגו התובעים על ידי מימון, והם מסרו לבדיקתו של מימון את טענות גאון בהתכתבויותיו עימם בדבר עמידתו בתשלומי תמורת דירת האיזון, וזכותו לקבלת החזקה בדירה הנובעת מכך. אין חולק כי מיד לאחר מכן, ועל יסוד אותם מכתבים שנשלח ו ע"י גאון למימון ביום 7.5.14 [נספחים 4 ו-5 לתצהירו] נמסרה החזקה בדירה לגאון ללא כל הסתייגות נוספת בכתב.

לא הוצגה כל ראיה לכך שמימון, כשלוחם של התובעים, העלה השגה כלשהי לגבי עמידתו של גאון בתנאי הסכם המכר של דירת האיזון בכלל, ובפרט אי תשלום מלוא התמורה במועדה, ורק כפוף לה אישר את מסירת החזקה לגאון.

דעת לנבון נקל שמימון לא היה מתנהל כך לולי העלתה בדיקתו כי הקיזוזים שביצע גאון בדין הם, וכי גאון אכן עמד בתשלום מלוא התמורה עבור דירת האיזון, לרבות מסירת אותו שיק על סך 50,000 ₪ המצוין באחד המכתבים.

יכול והתנהלות זו של מימון, באישורם של התובעים , ששיאה בעצם מסירת החזקה בדירה לגאון, אף עולה לכדי ויתור על ידי התנהגות על כל אותן טענות הכלולות בכתב התביעה [ראו ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פ"ד לא(1) 572] או למצער בכוחה של ראיה זו להעביר את הנטל המשני של הבאת הראיות לעניין זה מגאון לתובעים [ ראו רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008)]. ברי כי למצער במאזן ההסתברויות ניתן להסיק מכך לחובת התובעים מסקנה הגיונית, המסתייעת גם מכך שב"כ התובעים נמנע מלשאול את מימון לעניין בדיקה זו שביצע, המס תברת מן הכתובים, במהלך חקירתו הראשית של מימון כעד מטעם התובעים .

בפי התובעים לא נמצאה תשובה טובה לטענתו של גאון כי לא הפר את תנאי חוזה המכר של דירת האיזון משום שלא היה מחויב להעביר לתובעים תשלום כלשהו, וזאת משעל פי הסכם המכר, ונספח התשלומים לו, חויב להעביר את התשלומים "באמצעות שוברי תשלום בלבד" ל "חשבון הסגור", שהוא חשבון הליווי של הפרויקט אצל הבנק המממן, ולמעשה הוא היטיב עם התובעים בכך שהעביר להם תשלומים במישרין.

מההתכתבויות מחודש מאי 2014 שנוהלו בין הצדדים מתחזק הרושם כי רק לאחר שנפתחה הבוררות בשנת 2014 ו בטחונו של מימון בניצחונם בבוררות התהפך נוכח קביעות מקדמיות של הבורר , התהפך ליבם של התובעים על גאון, מ גאון וידיד נהפך בעיניהם לרשלן ולאויב, והם נזכרו להעלות מן הגורן ומן היקב טענות כלפי אופן ביצוע התשלומים, אשר קודם לכן סוכמו בהתנהגות על ידי התובעים. כל זאת, עת כאמור לעיל נהנו התובעים מייעוץ משפטי שניתן ע"י מימון, כבר החל משנת 2012.

נוכח המפורט לעיל, משנתחוור כי התובעים חתמו במודעות מלאה על פרוטוקול בחירת הדירות מיום 29.12.10 בו נקבע כי התשלומים עבור דירת האיזון לא יוצמדו, ובשים לב לכך שטענות לעניין הצמדה, לרבות לשיעור המע"מ שאינו רלוונטי לתובעים מוכרי דירת האיזון משאינם עוסקים מורשים, לא הועלו אפילו בהתכתבויות בין הצדדים משנת 2014, לא מצאתי מקום לקבלת טענות אלה שבהעלאתן עתה אף כרוכים חוסר תום לב בכלל, ועמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב בפרט [ראו גם הודאת התובע מס' 4 בעמ' 32, שורות 30-31 לפרוטוקול]

התוצאה – טענות התובעים לעניין דירות האיזון לא צלחו את מבחן המהימנות ולא הוכחו, ומשכך הן נדחות.

הטענות בדבר התנהלות רשלנית של גאון בנושא המיסים:
על פי התובעים התרשל גאון הן בכך שלא ייעץ לתובעים לבחור דירות יקרות יותר, בחירה אשר לטענת התובעים הייתה מפחיתה את חבות המס שלהם, והן בכך שלא "הודיע לתובעים על מועד וגובה התשלום הנדרש במס שבח", ובעקבות כך חויבו בתשלום לרשות המסים של קנסות, ריבית והצמדה.

לעניין הראשון - כאמור לעיל נחה דעתי כי התובעים עמדו על חלוקת דירות בפרויקט באופן שלא יחייב אותם בתשלומי איזון במזומן, ומשכך לא היו בוחרים דירות יקרות יותר בכל מקרה.

כך או אחרת, העיקר, הוא הנזק, חסר מן הספר. על מנת לעמוד על ערטילאיות טענותיהם של התובעים לעניין הנזק כתוצאה מאותו "תכנון מס רשלני" די בכך שאפנה לכך שפרק הטענות לעניין זה, הן בתביעה, הן בתצהיריהם, והן בסיכומיהם, מחזיק כ-20 שורות בלבד, אינו נתמך בחוות דעת כלשהי של מומחה לענייני מיסוי, ומסכם כך: "אילו היו מקבלים ייעוץ נכון, ובוחרים דירות יקרות יותר, כלל לא היו משלמים מס שבח, ולכל הפחות היו מקטינים את חבותם בעשרות רבות של אחוזים. מאחר וקשה לתכנן תכנון מס שימנע לחלוטין את החבות, הנזק בראש נזק זה הוקטן לידי סכום של 150,000 ₪".
ובכן, יש לענות תביעה כהגיונה - מאחר וקשה לקבל תביעה אשר אפילו אינה מתיימרת לכמת ולבסס כדבעי נזק – יוקטן הסכום לאפס.

אם לא די בכך, התפתל התובע מס' 4 בחקירתו כך [עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 15-25]:
"ש. כשאתה מאשים אותי ברשלנות וכו', פנית למישהו אחר לעשות לך שומה חלופית?
ת. כן.
ש. איפה היא?
ת. היא לא רלבנטית.
ש. למה היא לא רלבנטית?
ת. מתי שהוא ב-2014, 2015 פנינו לרו"ח שמתמצא במיסוי, אמרנו לו, אלה ההוצאות שלנו. הוא פנה לרשויות המס והביא לנו החזר מס.
ש. רו"ח שלך הביא לך החזר ואני יודע את זה, זה בגלל השכר שלכם מבחינת מס הכנסה. השומה שלי, הסכם הפשרה שהגעתי אליו עם רשויות המס, שאתה טוען שעשיתי תכנון מס רשלני. יש לך תכנון מס חליפי ממה שאני עשיתי?
ת. עו"ד שלי בדק ומתמצא בנושאים האלה וזה מה שהוא חשב."

אף לעניין השני לא הונחה תשתית ראייתית הולמת. הטענה הכללית בתצהיר לפיה "עקב הרשלנות שלו בכך שלא הודיע על מועד וגובה התשלום הנדרש כמס שבח, נוצר פיגור ונאלצנו לשלם קנסות בגובה של 378,036 ₪" לא הורחבה כדבעי, ולא עוגנה בפירוט מושכל ומקצועי היורד לעומקם של תדפיסי רשות המסים שצורפו, מ תייחס למועדי הדיווח , ומבאר את עילות החיובים הנוספים. רפיון עובדתי זה היה נסוך גם על של התובע מס' 4 כהאי לישנא [עמ' 23-24 לפרוטוקול]:
ש. בסע' 153 אתה תובע ממנו שם החזרי קנסות . זאת השומה, אתה מציין שאני כל כך התרשלתי ואתה מפנה שומה סופית לפי מיטב השפיטה. עו"ד גאון מתקן את הטעויות של עצמו זה מה שאתה טוען.
ת. נעזרתי בעו"ד שמתמצא.
ש. לא פנית אף פעם למס שבח כדי לבדוק אם דיווחתי על העסקה?
ת. לא מתמצא.
ש. אם אראה לך את התשובה של מס השבח אלי, בשורה ראשונה כתוב מה כתוב "לא קיבלתי את השווי המוצהר". אתה מבין מזה ששלחתי דיווח עם שווי או לא?
ת. אני לא יודע מה זה, אני לא מבין בזה שום דבר."....

אין לעצום עיניים גם אל מול כך שגם לעניין זה, וחרף העובדה שחלק הארי של החיובים הנתבעים המפורטים בתצהיר העדות הראשית הם על שמם של התובעים 2,3,5,6, ו-7 , [כ-290,000 ₪ מתוך כ-378,000 ₪] לא מסרו התובעים הללו גרסה עובדתית מטעמם ביחס לאופן היווצרותם של החובות הללו, ולהתנהלותם מול גאון ומול רשויות המס ביחס אליהם.

התוצאה – יש לדחות אף את טענות התובעים בפרק זה.

הבקשה לפיצול סעדים:
במכלול המתואר לעיל ובנסיבות העניין לא מצאתי מקום להיענות לבקשת התובעים לפיצול סעדים. "עילה" בהקשר של פיצול סעדים היא כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה , כאשר המבחן הוא רחב ביותר, והשיקול המנחה הוא שהנתבע לא יוטרד בתביעות שונות בגין אותו מעשה. לפי סעיף 45 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אין להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, שכן תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים ואילו תקנה 44 מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו. [ע"א 211/91 אריה גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ, מה(3) 441 (1991) רע"א 7437/13 פלונית נ' שמריהו (2014)].

התובעים מבקש ים לשייר לעצמ ם את הזכות לתבוע בתובענה נוספת פרטי נזק נוספים בשל אותן עילות של התנהלות רשלנית של גאון בניגוד עניינים בינם לבין הקבלן ובטיפול בענייני המיסוי, ושל הפרת הסכם דירת האיזון . מקרה כזה אינו בא בגדרה של תקנה 45 האמורה לעיל, ו אם תמצי לומר שהמדובר בשיור הזכות לתבוע בעילות חדשות, אין מקום להגשת הבקשה לפיצול הסעדים. בפרט יפים הדברים ביחס לעילת התביעה בסך של כ-170,000 ₪ אשר על פי התובעים נובעת מחיובם בפסק הבוררות בפיצוי לקבלן בגין עיכוב בהחזרת "ערבויות חוק המכר".

יתר רכיבי הבקשה אף אינם עומדים בנטל להצביע קיומו של אינטרס צודק, מובהק וברור בעל משקל מספק לקבלת הבקשה. שחריתה של הבקשה בידיים בלתי נקיות. זאת משהרכיב בבקשה הנוגע ל"סכסוך עם הקבלן" אף הוא גנז מבית המשפט תוך שימוש בניסוחים מעורפלים את העובדה כי פסק הבוררות כבר ניתן. ודוק, משלא בוטל פסק הבורר, אף אין לרכיב זה כל תוחלת.
ביחס לרכיב השני - רישום הבית המשותף - התובעים טוענים כי כבר נגרמו להם נזקים עקב האיחור ברישום, בדמות קונים שביטלו עסקאות לרכישת דירות התובעים, או הורידו את המחיר, ו"אולם עדיין אין בידם הוכחות לכך". אמתלה סתמ ית לפיה אין בידי בעל דין הוכחות לראש נזק שהוא חלק מהסעד, כאשר לכאורה ניתן להביא לעדות את אותם קונים, ו/או לתמוך טענה לפגיעה בערך השוק של הדירות באמצעות חוות דעת מומחה, אינה מקימה כשלעצמה עילה להטרדתו של הצד שכנגד במסגרת הליכים עתידיים נוספים. אף הטענה הספקולטיבית והבלתי מפורטת דיה ביחס לרישומם העתידי של "שטחים צפים" אין בה ממש, וככל שיירשם בית משותף בעתיד, ומשנתחוור כי גאון הודר ממלאכה זו, יהיה על התובעים לבוא בדין ודברים עם מי מטעמו של הקבלן שיבצע את הרישום.
משנמצא כמפורט לעיל כי התובעים ידעו מראש והסכימו מראש עם גאון על גובהם של כל קי זוזי שכר הטרחה, ובידיעתם אף בגין אלו קיזוזים קיבלו חשבוניות [ראו עדות התובע מס' 4 בפרוטוקול, עמ' 22, שורה 38, עמ' 23, שורות 1-10], אין לקבל גם את אותה טענה מצועפת לפיה "רק לאחר שיתבררו הסכומים אותם יקבלו התובעים בגין הדירה, ויתקבלו חשבוניות, ניתן יהיה לפנות למומחה אשר יערך את הנזק שנגרם לתובעים עקב כך".
לבסוף, החשש מפני כך שבעתיד התובעים "עלולים להיחשב על ידי רשויות המדינה כעבריינים", כ"תוצאה מרשלנותו של התובע באכיפת חוקי התכנון והבניה", אף הוא הועלה באופן ערטילאי וסתום .

סוף דבר:
התביעה נדחית על כל רכיביה.

לעניין הוצאות המשפט – על משקל אזהרת בית המשפט העליון : " עורכי הדין (וגם הלקוחות), היזהרו באי הסכמיכם!" [רע"א 5765/14 פנינג נ' קראוס (2015)], א פטיר – עורכי דין, היזהרו אף בהסכמים עם לקוחות החורגים מעניין ייצוגם, כגון רכישת דירת איזון שכזו שעלולה לשנות את מאזן האמון אף אם עשיתם מלאכתכם נאמנה . אשר על כן, במכלול נסיבות העניין, ובשים לב גם להחלטתי מיום 18.4.19, אני מורה כי התובעים ישלמו לנתבע שכר טרחת עו"ד על הצד הנמוך, בסך של 1 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.