הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 17703-11-16

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעים:

עובדיה פיק קריכלי ושות' רואי חשבון

נגד

הנתבעות:

1.ווקסיל ביו בע"מ
2.ווקסיל ביותרפיוטיקס בע''מ
3.Vaxil Bio Ltd

ב"כ התובעת: עו"ד שלמה עובדיה מסיגל עובדיה ושות' – משרד עורכי דין
ב"כ הנתבעות: עו"ד אמיר ויתקון, עו"ד ליטל ברששת, עו"ד אור גולדשמיד, משביט בר און גלאון צין ויתקון ושות' – עורכי דין

פסק דין

חלק ראשון – פתח דבר ותמצית המחלוקת
פתח דבר
על פסק הדין - עניינו של פסק דין זה הוא דרישת תשלום של משרד רואי חשבון בגין מתן שירותי חשבונאות על ידי התובעת לנתבעות. התביעה הוגשה על סך של 532,695.8 ₪ כנגד הנתבעות ביחד ולחוד.

הסכמי חודש מאי 2015 ויולי 2015 והדרישות הכספיות בגינם - התביעה הוגדרה כ"חוזית – כספית" ואכן מתייחסת להתקשרות חוזית בין התובעת לנתבעת 1. התקשרות אשר לטעמה של התובעת קיימת ומחייבת גם את הנתבעות 2 ו-3. ההסכמים הרלוונטיים הם - הסכם מחודש מאי 2015 והסכם מחודש יולי 2015 ובגינם מעלה התובעת דרישות לארבעה חיובים כספיים. שתי דרישות נתבעו מכח הסכם מאי 2015 ושתי דרישות נתבעו מכח הסכם חודש יולי 2015, הכל כמפורט להלן (ור' גם סעיף :

הפרש תשלום בגין הסכם מאי 2015 (70,000 ₪ בצירוף מע"מ) - 81,900 ₪
תשלום בגין שעות עבודה, כעולה לטעמה של התובעת מהסכם מאי 2015 - 69,153 ₪
דרישת תשלום בגין הסכם מחודש יולי 2015 - 367,161.80 ₪
הפרשי ריבית חודשית בשיעור 1.5% בגין איחור בתשלום חוב יולי 2015 - 14,681 ₪
========
סך כל הדרישות הכספיות 532,895.80 ש"ח

בכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 532,695.80 ₪.

המסגרת העסקית בה התעוררה המחלוקת
התובעת שימשה כאמור בכתב התביעה כמשרד רואי החשבון של הנתבעות 1 ו-2. חברה שנסחרה בבורסה בתל אביב (הנתבעת 1) וחברה בת שלה (הנתבעת 2).

הנתבעת 1 נקשרה בעסקה של 'מיזוג הפוך' (reverse merger) עם הנתבעת 3. בהתאם לעסקה זו נרכשו מניות הנתבעת 1 כנגד הקצאת מניות בנתבעת 3. כך הפכה הנתבעת 3 לבעלת מלוא הון מניות הנתבעת 1. כך גם הפכו בעלי המניות בנתבעת 1 לבעלי מניות שהוקצו להן בנתבעת 3. כאן ייאמר שהנתבעת 3 היא חברה קנדית שמניותיה נסחרות בקנדה.

במסגרת העסקה נמחקה הנתבעת 1 ממסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

התובעת פעלה והעניקה שירותים חשבונאיים עד אשר לא המשיכה ההתקשרות עימה. בגין השירותים שהוענקו הוגשה תביעה זו.

הערה ביחס למסגרת פסק הדין - התובעת פרשה ופירטה אודות הפעולות שביצעה, השיחות שערכה ואף השבחים שקיבלה אודות עבודתה בטרם זו הופסקה. עוד הרחיבה התובעת ביחס לפעולות המיזוג שבוצעו בין הנתבעות 3 ו-1 וההתאמות השונות לדרישות חשבונאיות ודיווחיות בישראל ובקנדה.
כבר מיד ייאמר שלגופו של ענין ההכרעה בפסק דין זה מתבססת על ההסכמים החוזיים, פרשנותם והתייחסות לחיובים העולים מהם. הדיון יתייחס בעיקרו להסכמים מחודש מאי 2015 ויולי 2015 שצוינו לעיל וכן, ככל הנדרש להסכמים נוספים אליהם הפנו הצדדים .

מי ומי בהליך - הצדדים והעדים
התובעת היא שותפות רשומה המספקת שירותי ראיית חשבון, עריכת דו"חות כספיים ושירותי ייעוץ עסקי וכלכלי. כמו כן, חברה התובעת ברשת הבינלאומית Crowe Horwath International, המדורגת בין עשר פירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם.

הנתבעת 1 היא חברה ביוטכנולוגית ישראלית בתחום האימונו-אונקולוגי, המפתחת באמצעות הנתבעת 2, חיסונים למחלת הסרטן ולמחלות זיהומיות אחרות. במועדים הרלוונטיים לתביעה, נסחרה הנתבעת 1 בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועם השלמת עסקת 'רכישה במהופך' עם הנתבעת 3, נמחקה מהמסחר בישראל.

הנתבעת 2 היא חברה בת של הנתבעת 1 ומלוא מניותיה מוחזקות על ידי הנתבעת 1. עיסוקה הוא בפיתוח חיסונים טיפוליים לסרטן ולמחלות זיהומיות אחרות.

הנתבעת 3 היא חברה הרשומה בקנדה ונסחרת בבורסת TSX בקנדה. הנתבעת 3 ביצעה עסקת מיזוג ורכישת המניות שלאחריה היא מחזיקה במלוא מניותיה של הנתבעת 1.

במסגרת ההליך העידו העדים הבאים:
מטעם התובעת העידו:
רו"ח אריה עובדיה – שותף מנהל בתובעת;
ד"ר אסתרי גלעז רן – דירקטורית חיצונית בנתבעת 1;

מטעם הנתבעות העידו:
מר אחמד עלימי - מנכ"ל וכן דירקטור בנתבעת 1. לאחר עסקת מיזוג ומחיקת הנתבעת 1 ממסחר חדל מר עלימי לכהן כמנכ"ל ודירקטור והפך להיות בעל מניות בנתבעת 3;
מר סרז' מויאל – הבנקאי האחראי (banker in charge) של עסקת המיזוג בין הנתבעת 1 לנתבעת 3;
מר ג'וליאן לוי – אשר כיהן בעבר כנשיא וסמנכ"ל כספים של הנתבעת 1. כמו כן היה בעל מניות בנתבעת 1 וכעת הוא בעל מניות בנתבעת 3;
מר גדי לוין – הועסק על ידי הנתבעת 1 כיועץ עסקת המיזוג עם הנתבעת 3;

תמצית פסק הדין (תוכן עניינים)
תמצית טענות הצדדים יובאו בסעיף 4 לפסק הדין.
מסגרת הדיון והדרך בה יש להכריע תוך פירוש ההסכמים, תובא בסעיף 5 לפסק הדין.

הסכם מאי 2015
התייחסות לטענות הנובעות מהסכם חודש מאי 2015 תובא בסעיף 6 לפסק הדין.
באשר לדרישת התובעת בגין הפרשי התמורה בסך של 70,000 ₪, כפי שיפורט בהמשך התובעת זכאית לסך של 35,100 ₪ בלבד. על כך בסעיף 6.3 לפסק הדין.
ביחס לדרישת התובעת לתשלום נוסף בגין שעות עבודה בסך של - 69,153 ₪, כפי שיפורט בהמשך יש לדחות הדרישה בגין רכיב זה. על כך בסעיף 6.4 לפסק הדין.

הסכם יולי 2015
התייחסות לטענות הנובעות מביטול הסכם יולי 2015 תובא בסעיף 7 לפסק הדין.
באשר לדרישת התובעת לפיצוי בסך של 367,161.80 ₪, כפי שיפורט בהמשך התובעת זכאית לפיצוי בסך של 142,590 ₪. על כך בסעיף 7.3 לפסק הדין.
ביחס לדרישת התובעת לתשלום הסך של 14,681 ₪ כפיצוי בגין איחור בתשלום התמורה, כפי שיפורט בהמשך יש לדחות הדרישה בגין רכיב זה. על כך בסעיף 7.4 לפסק הדין.

יש לחייב אך ורק את הנתבעת 1 בתשלום פיצוי, על כך בסעיף 8 לפסק הדין.
הערות לפני סיום סוף דבר המחייב את הנתבעת 1 בתשלום ודוחה התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3 יובאו בסעיפים 9 ו-10 לפסק הדין.

חלק שני – טענות הצדדים הדרושות למתן פסק הדין

תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
הסכם חודש מאי 2015 - ביום 20.5.2015, או בסמוך לכך, נחתם בין התובעת לבין הנתבעות 1 ו-2 , הסכם למתן שירותי ביקורת דו"חות כספיים מאוחדים ליום 31.12.2015 וסקירה של הדו"חות הכספיים הרבעוניים המאוחדים לימים 31.3.2015, 20.6.2015 ו-30.9.2015 (לעיל ולהלן: "הסכם מאי 2015").
שכר טרחה בסך של 205,000 ₪ שהופחת לסך של – 165,000 ₪
שעות עבודה - התובעת טוענת ולכך תהיה התייחסות בהמשך שנקבע כי שכר הטרחה יקבע לפי שעות עבודה שיושקעו בפועל ובהתאם לתעריפים המקובלים אצל התובעת.
205,000 ₪ בצירוף מע"מ - לצד זאת הוסכם על שכר טרחה שלטענת התובעת הוא שכר טרחה מינימלי בסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה התבסס על שיחות ומצגי הנהלה וכן על הערכת שעות העבודה הנדרשות. התובעת מפנה לכך שההערכה נתונה לשינויים הקשורים לאופי והיקף פעילות הלקוח וכן לסיכוני ביקורת ידועים כמו למשל רמת שיתוף הפעולה מצד הלקוח ושינויי בתקינת ביקורת ותקני דיווח כספי IFRS.
165,000 ₪ בצירוף מע"מ - ולצד שני אלה הוסכם שככל וההתקשרות תימשך במהלך כל שנת 2015 יועמד שכר הטרחה על סך של 165,000 ₪ בלבד בצירוף מע"מ. גם לכך מתייחסת התובעת כשכר טרחה מינימלי.

התשלום בגין הסכם מאי 2015 ודרישת תשלום יתרה נטענת בסך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 81,900 ש"ח
בהתאם להסכם מאי 2015 נקבע שהתובעת תקבל התמורה בחמישה תשלומים. שלושת התשלומים הראשונים על הסך של 45,000 ₪ כל אחד. התשלומים הרביעי והחמישי – על הסך של 30,000 ₪ ו – 40,000 ₪ בהתאמה. לכל הסכומים דלעיל יש לצרף מע"מ כדין.

בפועל שולמו אך ורק שלושה תשלומים בסך כולל של 135,000 ₪.

התובעת פנתה בדרישה לתשלום הסכומים הנוספים בסך כולל של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל 81,900 ₪. דרישה זו לא נענתה והסכום מצא דרכו לתביעה כאן.

חיוב נוסף בהתאם לשעות העבודה – 69,153 ₪ כולל מע"מ
התובעת מציינת שלאחר שהודיעו לה על הפסקת ההתקשרות ערכה בדיקה של שעות העבודה שהושקעו על ידה בפועל. בבדיקה זו מצאה שהיקף שעות העבודה שהושקעו בפועל עלה על שכר הטרחה המינימאלי. אשר על כן הנפיקה התובעת דרישת תשלום על סך של 69,153 ₪ כולל מע"מ.

לטענת התובעת היא נדרשה להשקעת עבודה נוספת שלא נכללה בתקצוב שכר הטרחה המינימאלי. העבודה הנוספת נדרשה נוכח מצבה של הנתבעת 1 וכן בשל העובדה שבמהלך שנת 2015 נוהלו מגעים עם הנתבעת 3 לעסקת רכש במהופך.
התובעת מציינת שעיקרה של העסקה היה גיוס הון בהיקף של כ-3 מיליון דולר קנדי שהושקעו בנתבעת 1 על ידי הנתבעת . במסגרת העסקה הוקצו מניות הנתבעת 3 לבעלי המניות של הנתבעת 1. בסיומה של העסקה הפכו בעלי המניות של נתבעת 1 לבעלי מניות בנתבעת 3. עוד בסיום העסקה הפכה הנתבעת 3 לבעלת מלוא מניות הנתבעת 1.

התובעת הוסיפה וטענה כי במסגרת העסקה בין הנתבעת 3 לנתבעת 1, קיבלה על עצמה הנתבעת 3 את זכויות וחובות הנתבעת 1 עובר ליום ביצוע העסקה לרבות זכויות בפטנטים ונכסים מוחשיים אחרים והתחייבויות לעובדים, ספקים, נותני שירותים ומדינת ישראל. זכויות אלה היו אמורות להיות משולמות באמצעות כספי ההשקעה בסך 3 מיליון דולר קנדי.

הסכם יולי 2015
בהתאם לרגולציה החלה על הנתבעת 3 בבורסה לניירות ערך TSX בטורונטו, נדרשה זו להגיש דו"חות כספיים מאוחדים של הנתבעת 1 לשתי השנים שהסתיימו ביום 31.12.2014. לכן פנתה הנתבעת 1 לתובעת וביום 17.5.2015 העבירה האחרונה הצעת שירותים עבור שנתיים בהיקף כספי של 85,000 דולר. לדברי התובעת, הצעה זו מצויה בטווח הנתונים שפרסמה בורסת TSX לחברות דומות.

נציגי הנתבעות וכן היועצים המשפטיים בקנדה של הנתבעת 3 פנו לתובעת, נוכח אילוצי תקציב, ובקשו לבחון הסדר שכר טרחה לפיו יופחת שכר הטרחה ויעמוד על הסך של 35,000 דולר קנדי במקום 85,000 דולר קנדי. אך בנוסף – תתמנה התובעת כמשרד רואי החשבון של "הישות הקנדית" למשך שלוש שנים נוספות עוקבות וכנגד סך שנתי של 35,000 דולר קנדי.

עוד הציעו נציגי הנתבעות שבתמורה להנחה, יתחדש ההסכם אוטומטית כך שיחול בסך הכל במהלך 3 שנים עוקבות. כמו כן, אם תופסק ההתקשרות עם התובעת לפני תום בתוך תקופת 3 השנים תהא התובעת זכאית לתשלום 35,000 דולר קנדי בגין כל שנה מ-3 השנים העוקבות, קרי 105,000 דולר קנדי.

ברוח הבנות אלה, נחתם ביום 23.7.2015, "לערך", הסכם בין התובעת לבין נתבעות 1 ו-2 (לעיל ולהלן: "הסכם יולי 2015"). ההסכם הסדיר את ענייני ההנחה, החידוש האוטומטי וכן הביטול. ההסכם נחתם במועדים שונים על ידי חותמים שונים.

התובעת ביצעה את הביקורת ונתנה את חוות דעתה על הדוחות הכספיים ביום 29.11.2015, לאחר שדו"חות אלו נדונו ואושרו על ידי דירקטוריון הנתבעת 1 יחד עם דירקטוריון הנתבעת 3. על כך נשלחו על ידי נציגי הנתבעת 3 הודעות הערכה לצוות עובדי התובעת.

להשלמת התמונה – התייחסות להסכם נוסף הסכם מרץ 2016 - כחלק מעסקת הרכישה במהופך ובהתאם לרגולציה שחלה על הנתבעת 3, זו נדרשה להגיש לבורסה לניירות ערך TSX בטורונטו, דו"חות כספיים מאוחדים של הנתבעת 1 לשנת 2015. לכן, ביום 16.3.2016, נחתם בין התובעת לבין הנתבעות 1 ו-2 הסכם לעריכת ביקורת לדו"ח הכספי המאוחד שלהן לשנת 2015, בהתאם לתקני הביקורת המקובלים בקנדה ותמורת שכר טרחה בסך של 40,000 דולר קנדי (להלן: " הסכם מרץ 2016"). הסכם זה קוים במלואו.

הודעה על הפסקת ההתקשרות והוצאת דרישת תשלום על ידי התובעת
ביום 2.5.2016, במהלך פגישה בין מר גדי לוין מטעם הנתבעות ובין שותף המנהל התובעת, רו"ח אריה עובדיה, רו"ח רונן ליבוביץ שותף הביקורת של הנתבעת 1 ומר שקד בירנבוים, מנהל הביקורת של הנתבעת 1, הודיע הראשון כי הנתבעות 1 ו-2 מבקשות לסיים את ההתקשרות עם התובעת. מר לוין הופנה להשלכות הכספיות אגב ביטול ההתקשרות והבהיר כי אלו ברורות לו וכי הנתבעות ישלמו לתובעת את המגיע לה לפי הסכם יולי 2015, קרי סך של 105,000 דולר קנדי בצירוף מע"מ.

בהמשך לפגישה ולהודעת הנתבעות הנפיקה התובעת לנתבעות דרישת תשלום ביום 8.6.2016. דרישת התשלום הוצאה בטעות על הסך של 314,710 ₪ המהווים 90,000 דולר קנדי כולל מע"מ במקום 105,000 דולר קנדי כולל מע"מ קרי 367,161.8 ₪.

בהתאם להוראות הסכם יולי 2015, נקבע כי חשבון שלא ישולם תוך 30 יום מיום הוצאתו, יישא ריבית חודשית בשיעור 1.5% מתום 30 יום מהוצאת החשבון ועד פירעונו בפועל. על כן טוענת הנתבעת שהסך של 367,161.80 ₪ האמורים צברו ריבית בסך 14,681 ₪.

שני הסכומים דלעיל נתבעו גם הם במסגרת כתב התביעה.

טענות הנתבעות
הנתבעות מציינות שביום 20.5.2015, נחתם הסכם התקשרות בין הנתבעת 1 בלבד לבין התובעת. עוד מבהירות הנתבעות כי הסכם מאי 2015 נחתם כאשר במועד ההתקשרות היה ידוע לתובעת היטב כי הנתבעת 1 החלה בתהליך רכישה במהופך עם נתבעת 3.

באשר לתמורה וביחס לטענות בגין תגמול שעות עבודה
על פי הנתבעות, סעיף 4.3 להסכם מאי 2015 קובע כי שכר הטרחה של התובעת נקבע על בסיס מחיר "FIX" ולא על בסיס שעתי כפי שנטען בכתב התביעה. מטעם זה אף לא נקבע בהסכם תעריף לשעת עבודה של עובדי התובעת.

עוד מציינות הנתבעות שהסכם מאי 2015 לא קבע מכסת שעות ממנה ניתן היה לחרוג. ולכן, אין בסיס לטענת התובעת לפיה חרגה ממכסת השעות שהוקצתה לביצוע התחייבותה יתרה מכך, סעיף 4.1 להסכם מאי 2015 קובע כי "חריגה משכר הטרחה תהיה באישור בכתב של החברה מראש". אישור מעין זה לא התבקש וכן לא ניתן.

אשר לאופן התשלום, נטען כי בגין הדו"חות הרבעוניים תשלם הנתבעת 1 סך של 45,000 ₪ ובגין הדו"ח הכספי המאוחד תשלם 30,000 ₪ המגלם הנחה בשיעור 20% שניתנה על ידי התובעת באם תתקיים ההתקשרות במלואה במהלך שנת 2015.

הנתבעות מציינות שהתובעת אכן ערכה את סקירת הדו"חות הרבעוניים כפי שסוכם. עם זאת, התובעת לא ערכה את ביקורת הדו"חות הכספיים המאוחדים לשנת 2015 בהתאם לתקנים הישראליים. זאת נוכח עסקת הרכישה במהופך שייתרה צורך זה ודרשה עריכתם בהתאם לתקנים הקנדיים. הואיל והדו"ח הכספי המאוחד לשנת 2015 לא נערך – הותירו הנתבעות בידיהן סך של 30,000 ₪.
הנתבעות אף מוסיפות שבסופו של יום הדו"חות הכספיים המאוחדים לשנת 2015 נערכו על ידי התובעת בהתאם לתקן הקנדי וכנגד תשלום נפרד וגבוה יותר, זאת במסגרת הסכם מחודש מרץ 2016.

הסכם יולי 2015
ביום 23.7.2015 נחתם הסכם יולי 2015 שעניינו עריכת דו"חות כספיים לנתבעות 1 ו-2 לשנתיים שמסתיימות ביום 31.12.2014 וזאת לצורך עסקת הרכישה במהופך. שכר הטרחה של התובעת לפי הסכם זה, עמד על סך 35,000 דולר קנדי אשר שולם במלואו.
הנתבעות הודו בפועל (רישת סעיף 13 לכתב ההגנה) כי נספח א' להסכם יולי 2015 קבע כי ההסכם יתחדש באופן אוטומטי, כל שנה, למשך 3 שנים. עוד התייחסו לכך שנקבע כי ככל שתופסק ההתקשרות במהלך אותן 3 שנים, תהא זכאית התובעת לתשלום בגין כל 3 השנים (להלן: "הסעיף שבמחלוקת"). עם זאת, לטענת הנתבעות סעיף זה לא יכול לחייב את החברה בשל 3 טעמים:

- ראשית, הסעיף שבמחלוקת לא קובע את היקף השירותים, וכן לא קובע את שכר הטרחה שישולם לתובעת בגין השירותים שממלא אינם ידועים. משכך, אין מקום לתביעה בסך 105,000 דולר קנדי.
- שנית, רואה חשבון מתמנה בהתאם לסעיף 154 לחוק החברות לשנה אחת בלבד, למעט אם נקבע אחרת בתקנון. במקרה שלפנינו, תקנון הנתבעת 1 אמנם אפשר הארכת המינוי בהחלטה של האסיפה הכללית, אולם לא הייתה כל החלטה כזאת. יתרה מכך, לפי דו"ח מידי על אסיפת החברה מיום 9.2.2016, שפורסם באתר המאיה, עולה כי מינוי התובעת אושר לשנה בלבד.
- שלישית, התובעת נקשרה בהסכם חדש בחודש מרץ 2016. הסכם מרץ 2016, החליף בחלקו את הסכם יולי 2015, ולפחות חלק מהוראות שני ההסכמים מתייחסים לאותה תקופה. מכאן, חתימת התובעת על הסכם מרץ 2016 מונעת ממנה דרישת הפרשי שכר בגין הסכם חודש יולי 2015.

ביחס לנתבעת 3 וכן ביחס להפסקת ההתקשרות על ידי התובעת
בפברואר 2016 מונתה התובעת לרו"ח מבקרת של הנתבעת 3. זאת בנפרד מהיותה משרד רואי החשבון המבקר של הנתבעת 1. כעבור שלושה חודשים וכבר בחודש מאי 2016, ביטלה הנתבעת 3 את מינוי התובעת והעדיפה לקבל שירותים ממשרד רואי חשבון קנדי.
עם ביטול ההתקשרות עם הנתבעת 3, הודיעה התובעת, ביום 17.5.2016, על הפסקת מתן שירותים ביקורת לנתבעת 1. הנתבעות הדגישו שהנתבעת 1 לא ביקשה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת ואולם התובעת סירבה להמשיך ליתן שירותים וטענה שהיא מעוניינת במתן שירותים לנתבעת 3 ולא לנתבעת 1.
הנתבעות מדגישות שהנתבעת 3 לא נטלה על עצמה כל התחייבות של מי מהנתבעות. עוד הוסיפו כי אין בהחזקתה ב-100% ממניות הנתבעת 1 כדי לחייבה בהתחייבויות הנטענות בתביעה.

הנתבעות הוסיפו שתי טענות כמפורט להלן:
שליחת החשבוניות על ידי התובעת, זמן רב לאחר חתימת ההסכמים ולא במהלך ההתקשרות השוטפת מדברת בעד עצמה. והרי החובות הנטענים לא הופיעו בביקורת הדו"חות הכספיים המאוחדים לשנת 2015 שערכה התובעת.
כטענה חלופית הפנו הנתבעות לכך שהחוב לתובעת לא הופיע בדו"חות הכספיים של הנתבעת 1. דו"חות שבוקרו על ידי התובעת. מכאן, ככל וייקבע שקיים חוב לתובעת, הרי יהיה בכך כדי לפגוע באמיתות דיווח ההתחייבויות הכספיות המופיעות בדו"חות הכספיים של הנתבעת. לפיכך, יש לקזז את הנזקים והעלויות שייגרמו לנתבעות כתוצאה מהקביעה כי הדו"חות הכספיים שלהן היו שגויים. כמו כן, הנתבעות ידרשו לתקן ולהציג מחדש את דו"חותיהן הכספיים.

אין באמור לעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים להליך, אך די בכך על מנת להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי – הכרעה במחלוקת בין הצדדים

מסגרת הדיון – פרשנות ההסכמים בין הצדדים
שלושה הסכמים שנקשרו, ומתוכם שני הסכמים שבמחלוקת - בסופו של יום נקשרו עם התובעת שלושה הסכמים – הסכם חודש מאי 2015; הסכם חודש יולי 2015 והסכם חודש מרץ 2016. התביעות הכספיות שבמחלוקת מתייחסות לשני הסכמים – תביעה בגין הסכם חודש מאי 2015 ותביעה בגין הסכם חודש יולי 2015.

במסגרת הדיון הרחיבה התובעת ביחס לעבודה שהשקיעה, ופירטה ביחס למורכבות העסקה וכן ציינה השבחים להם זכתה. ניכר היה שלצד המחלוקת הכספית עמד גם הרצון להוכיח שהתובעת פעלה במקצועיות ובמיומנות וכן להוכיח את הנתבעות ונציגותיהן על ההתנהלות בשנים 2015-2016 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה.

אין מקום להרחיב ביחס לעבודה שהושקעה על ידי התובעת, למעט אם יהיה צורך בכך על מנת להכריע בתביעה. תוך הערכה רבה לתובעת ותוך הערכה רבה לפועלה, ברור הוא שההכרעה תהא בהתאם להסכמים בהם נקשרה. על כך יורחב בפסקאות הבאות:

נימוק ראשון מדוע יש להכריע בהתאם להסכמים בין הצדדים
כתב התביעה הוגדר כתביעה חוזית. התובעת לא עתרה לתשלום בגין עשיית עושר ולא במשפט ולא ביקשה תשלומי חסד שאינם בהתאם להסכמים, כפי שהיא מפרשת. מכאן עולה שאף התובעת אינה מבקשת לחרוג מחיובים הסכמיים ומפרשנות ההסכמית בהם נקשרה.

נימוק שני מדוע יש להכריע בהתאם להסכמים בין הצדדים
גם לגופו של ענין, כאשר לפנינו הסכמים מפורשים וברורים ובוודאי כאשר אלה נקשרו בין גופים עסקיים ומקצועיים – הרי יש לפנות ללשון ההסכם על מנת לפרשם. לעניין זה ניתן להפנות לסיפת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, לפיו  "... אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

גם  פסיקת בתי המשפט קובעת שכאשר לשון ההסכם ברורה הרי יש לנהוג לפיו. ר' למשל ע"א 10159/16 מועצה אזורית יואב נ' עיריית קרית-גת (מיום 20/6/19, הנ' א' חיות, הש' ע' פוגלמן, הש' נ' סולברג) שם קבע כב' הש' סולברג כי   "במצבים אלו, שבהם בחינה 'פנימית' של החוזה – של לשונו, אופיו, הקשרו, היחס שבין הוראותיו – מעלה ומשקפת בבירור את אומד דעת הצדדים ומלמדת על נסיבות כריתת החוזה, עולה קרנה של הבחינה הפנימית על פני הפנייה לנסיבות חיצוניות ככלי להערכת אומד דעת הצדדים". עוד ר' גם ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (מיום 21/8/13); ע"א 3339/12, גוטמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (מיום 18/9/13); וכן ע"א 5925/06, בלום נ' אנגלו סכסון – סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, (מיום 13/2/2008).

באשר לפרשנות הסכם ובאשר לכך שהן התובעת והן הנתבעות הם גופים עסקיים מקצועיים, ניתן להפנות אל ע"א 7649/18, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ  (מיום 20/11/2019 כב' הש' ע' פוגלמן, ע' גרוסקופף וא' שטיין). תוצאת פסק הדין בפרשת ביבי כבישים הייתה אחת הגם שנימוקי שלושת השופטים  היו שונים זה מזה. אך בפועל גם אם נלך לפי הגישה המצמצמת ביותר בהילכת ביבי כבישים הרי כאשר קיים הסכם שמשמעותו עולה ממילותיו וכאשר שני הצדדים להסכם הם אנשי מקצוע, אזי יש מקום לפעול בהתאם להוראות ההסכם.

עוד אפנה אל ע"א 9025/17, ‏A.T.S Investments Inc‏ נ' ‏ Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG (מיום 19/2/2020, הש' ד' ברק-ארז, י' וילנר, ע' גרוסקופף). בעניין זה התייחס בית המשפט (הש' ע' גרוסקופף, בסעיף 22 לפסק הדין) אל "חוזה עסקי, אשר נערך על ידי אנשי עסקים מנוסים, שחזקה עליהם כי הם בקיאים ברזי הניסוח של מסמכים משפטיים, ולמצער כי באפשרותם להסתייע ביודעי דין. במצב דברים זה יש להעניק ללשון הברורה בה נקטו הצדדים מעמד דומיננטי, מעמד כמעט מכריע, שכן אין הצדקה במקרה הרגיל כי בית המשפט ינסה "לנחש" את כוונתם – ניסיון שפגיעתו בתכלית הצופה פני עתיד של שכלול ההתקשרות החוזית עולה על תועלת שיכולה לצמוח ממנו להגשמת תכליות אחרות של דיני הפרשנות החוזיים" (ההדגשות לא במקור).

להרחבה ר' גם ע"א 8553/19, אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (מיום 17/11/2020, המש' לנ' ח' מלצר, הש' ד' מינץ, הש' א' שטיין) וכן תא (מחוזי ת"א) 49568-07-20‏, מוסקוביץ את וינברג חברה לסיטונאות סיגריות בע"מ נ' דובק בע"מ (מיום 27/1/2021, הש' ד' חסדאי).

הערת מעבר – לאחר האמור לעיל יש לפנות ולבחון ההסכמים שבבסיס התביעה.

הסכם חודש מאי 2015
בפרק זה יובא הדיון להלן – תחילה יפורטו שני רכיבי הדרישה בגין הסכם חודש מאי 2015; לאחר מכן יובא הרקע והעובדות הרלוונטיות להסכם חודש מאי 2015; בהמשך ייערך דיון ביחס לדרישה הראשונה בגין הסכם מאי 2015 ולאחר מכן דיון ביחס לדרישה השנייה בגין ההסכם.

רכיבי דרישות התשלום בגין הסכם חודש מאי 2015
התובעת עותרת לתשלום הסך של 151,053 ₪ בגין הסכם חודש מאי 2015 וזאת בשני רכיבים, כמפורט להלן:
רכיב ראשון בהסכם מאי 2015, דרישת הפרשי תמורה - בסך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ - 81,900 ₪. רכיב זה יידון בסעיף 6.3 להלן.
רכיב שני בהסכם מאי 2015, דרישת תשלום נוסף בגין שעות עבודה - בסך של - 69,153 ₪. רכיב זה יידון בסעיף 6.4 להלן.

פירוט ביחס להסכם מאי 2015
בהתאם להסכם חודש מאי 2015 התחייבה התובעת להעניק שירותי ביקורת לנתבעות 1 ו-2. השירותים התייחסו לסקירת והכנת דו"חות כספיים מאוחדים לכל אחד משלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2015 וכן דו"ח שנתי לשנת 2015.

הסכם מאי 2015 הוא מכתב אותו הוציאה התובעת אל הנתבעת 1 ובו פורטו תנאי והוראות ההתקשרות בין הצדדים. שכר הטרחה אותו דרשה התובעת בגין עבודתה עמד על סך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לצד דרישת הסך של 205,000 ₪ הוסיפה התובעת תנאי נוסף המפחית בפועל את שכר הטרחה לסך של 165,000 ₪. וכפי שנרשם בהסכם – "ככול שההתקשרות עמכם תתקיים במלואה במהלך שנת 2015 נעניק לחברה הנחה מיוחדת של 20% משכר הטרחה כאמור ולפיכך בהתקיים תנאי זה יסתכם שכר הטרחה של לסך [הטעות במקור – א.ב] 165,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק" .

כלומר – ההסכם מתייחס לשנת 2015 בלבד וקובע שככל שההתקשרות תתקיים במהלך כל שנת 2015 יעמוד שכר הטרחה על הסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ. אך עדיין מבקשת התובעת לפרש ההסכם כך שהפסקת ההסכם תביא לכך שתקבל סכום גבוה יותר מאשר אכיפתו. קרי – לטעמה של התובעת, קיום ההסכם יזכה אותה בסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ וככל שתיפסק ההתקשרות היא תהיה זכאית לסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בהתאם להסכם נקבע ש"שכר הטרחה ישולם ב-5 המחאות מעותדות מראש" וכן פורטו סכומי ההמחאות ומועדי פרעונן, החל מיום 31/5/2015 ועד ליום 31/3/2016.

בפועל קיבלה התובעת תמורה בסך של 135,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד וזאת במקום 165,000 ₪ להם הייתה זכאית ככל שההתקשרות תתקיים במלואה. התובעת עותרת להשלמת התמורה עד לסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ. עוד עותרת התובע, כאמור, לתשלום נוסף המחושב על בסיס שעות עבודה שהשקיעה בפועל.

הערת מעבר - כבר בשלב זה ייאמר שהתובעת אכן זכאית לקבל הפרש תשלום בגין הסכם חודש מאי 2015. עם זאת – התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין שעות עבודה. על כך יורחב בפסקאות הבאות.

דיון ברכיב הדרישה הראשון בגין הסכם מאי 2015 - דרישת הפרשי תמורה הסך של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 81,900 ₪. יש לקבל הדרישה באופן חלקי
יש לקבל טענות התובעת לפיהן היא זכאית להפרש תשלום בגין הסכם מאי 2015. עם זאת יש לקבל הטענות באופן חלקי. הפרש התשלום לו זכאית התובעת הוא 30,000 ₪ בצירוף מע"מ ולא 70,000 ₪ בצירוף מע"מ כפי שנתבע. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:

נימוק ראשון ועיקרי לקבלת דרישת הפרשי התמורה בגין הסכם מאי 2015 – ההתחייבות החוזית
התובעת יצאה לדרכה כאשר בידיה הסכם המזכה אותה בקבלת הסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת אף קיבלה על חשבון התמורה לה היא זכאית – שלושה תשלומים בסך כולל של 135,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ההסכם בין הצדדים אף צפה בפועל אפשרות של הפסקת ההתקשרות וקבע כי תמורת הסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ, במקום 205,000 ₪ בצירוף מע"מ היא בתנאי "שההתקשרות עמכם במלואה בשנת 2015", כלשון סעיף 4.3 להסכם. כלומר - נקבע והוסכם מלכתחילה שההתקשרות תתייחס לכל שנת 2015. הנתבעות לא יוכלו לחמוק מתשלום בדרך של הפסקת ההתקשרות, ועל כך עוד יורחב בהמשך. ולצד זאת – אפילו מופסקת ההתקשרות – זכאית התובעת לתמורה.

נימוק שני לקבלת דרישת הפרשי התמורה בגין הסכם מאי 2015 - אין לקבל טענת הנתבעות תוך הפניה להסכם מרץ 2016 לפיה התובעת קיבלה תמורה נפרדת בגין השלמת דו"חות שנת 2015
הנתבעות מודות שהתובעת אכן ערכה דו"חות בגין שנת 2015 בהתאם לתקינה הישראלית. ביחס לדו"ח השנתי מציינות הנתבעות שבפועל נקשר עם התובעת הסכם נוסף, בחודש מרץ 2016. מכח הסכם מרץ 2016 ערכה התובעת דו"ח שנתי לשנת 2015 בהתאם לתקינה הקנדית ואף קיבלה תמורה נפרדת בגין כך. מכאן, טוענות הנתבעות שהסכם מרץ 2016 אפשר להם להימנע מהשלמת התמורה בגין הסכם מאי 2015.

אין לקבל טענה זו של הנתבעות. התמורה בגין הסכם מאי 2015 נקבעה כמקשה אחת. אילו סברו הצדדים שהסכם מרץ 2016 מבטל את התמורה שנקבעה בהסכם מאי 2015, הרי חזקה עליהם שהיו מציינים זאת במפורש. אילו סברו הנתבעות שהתשלום בגין הסכם מרץ 2016 מאיין את זכותה של התובעת לתשלום בגין הסכם מאי 2015, היה עליהם להתנות ולציין זאת במפורש.

זאת ועוד – הסכם מרץ 2016 לא נוסח כנספח להסכם מאי 2015, אלא כהסכם עצמאי העומד בפני עצמו. אין מדובר בשינוי תנאיו של הסכם מאי 2015, אלא בהתקשרות חדשה המתייחסת לעריכת דו"חות ביחס לתקינה קנדית.

התייחסות ספציפית לטענת הנתבעות לפיהן התובעת קיבלה סך של 40,000 דולר קנדי
נתתי דעתי לכך שהנתבעות טוענות שהתובעת קיבלה בגין עריכת הדו"חות בהתאם לתקינה הקנדית תמורה בסך של 40,000 דולר קנדי. לעניין זה מציינות הנתבעות שבפועל עמדה התמורה בגין עריכת הדו"ח בהתאם לתקינה הקנדית יחד עם הסכום ששילמה בגין הסכם מאי 2015 עולה על הסך של 165,000 ₪ שנקבע בהסכם מאי 2015 ואף על הסך של 205,000 ₪. במלוא הכבוד אין בכך כדי לתמוך בעמדת הנתבעות ולעניין זה ייאמרו שלושה:
ראשית - הסכם מרץ 2016 עמד בפני עצמו והתייחס לעריכת דו"ח במתכונת שונה מהרגיל. דו"ח בהתאם לתקינה קנדית. בגין כך הוסכם על תשלום הסך של 40,000 דולר קנדי. אדרבא, אם אכן התכוונו הצדדים לכך שהסכם מרץ 2016 יכלול גם התשלומים ששולמו כבר בהתאם להסכם מאי 2015, או יתייחס לסכומים שכבר שולמו - הרי היו מפרטים זאת במפורש. אם התכוונו הצדדים שהסכם מרץ 2016 מבטל את יתרת התשלום בגין הסכם מאי 2015, גם אז היינו מוצאים התייחסות מפורשת לכך בהסכם
שנית – דווקא העובדה שהסכם מרץ 2016 עומד על סך גבוה של 40,000 דולר קנדי, כך שמלוא הסכום עולה על סכומי הסכם מאי 2015, מלמדת שמדובר בהסכם נפרד.
שלישית – אם אכן הסכם מרץ 2016 מתייחס גם להסכם מאי 2015, הרי היו הצדדים מציגים אותו כנספח להסכם מאי 2015. או כהשלמה להסכם מאי 2015. גם זאת לא נעשה.

כל אלה מלמדים שהתמורה בסך של 40,000 דולר קנדי היא תמורה עצמאית שלא מאיינת את זכותה של התובעת להשלמת התמורה בגין הסכם מאי 2015.

נימוק שלישי לקבלת דרישת הפרשי התמורה בגין הסכם מאי 2015 – אין לקבל טענת הנתבעות לפיה התובעת לא השלימה מתן השירותים בהתאם להסכם
הנתבעות מפנות לכך שהתובעת לא השלימה מתן השירותים בהתאם לתקינה הישראלית. לעניין זה טוענות הנתבעות שהתובעת לא ערכה את ביקורת הדו"חות הכספיים המאוחדים לשנת 2015 בהתאם לתקנים הישראליים. השלמת הדו"חות לא בוצעה בשל העסקה עם הנתבעת 3 שדרשה עריכת דו"חות בהתאם לתקנים הקנדיים. הנתבעות ציינו שהן הותירו בידיהן סך של 30,000 ₪ מכיוון שהדו"ח הכספי המאוחד לשנת 2015 לא נערך.

במלוא הכבוד אין לקבל טענה זו של הנתבעות. אשר גם גרמו לכך שלא יהיה צורך בהשלמת עבודות התובעת בהתאם לתקינה הישראלית וגם מבקשים להפחית בגין כך את שכרה.
הסכם מאי 2015 הוצע כמקשה אחת וכסכום כולל לסדרה ארוכה של פעולות להן התחייבה התובעת. ההצעה והקיבול היו כלליים מבלי שנעשה תמחור בנפרד בגין כל פעולה. אין כל בסיס לטענה לפיה עלות השלמת דו"ח שנתי היא דווקא סך של 30,000 ₪ שנותר לתשלום.
שיקול הדעת במתן ההצעה התייחס להסכם כולו, ואף הופחת לסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ – תוך התניה לכך שההתקשרות תהיה "במלואה בשנת 2015". אין מקום כעת לדרוש הפחתת שכר הטרחה, מכיוון שההתקשרות לא נעשתה "במלואה בשנת 2015".
ודוק, כשם שהתובעת לא דרשה מלכתחילה תשלום נפרד בגין כל שירות שתעניק – כך גם הנתבעות אינן רשאיות להפחית כעת תשלום על דעת עצמן.

זאת ועוד – גם אם נניח שתנאי לתשלום לתובעת היה עריכת דו"ח בהתאם לתקינה ישראלית, הרי אין להתעלם מכך שהשינוי בהתקשרות וסיכול התנאי נבע מהנתבעות עצמן. משמנעו הנתבעות עריכת דו"ח בהתאם לתקינה הישראלית, אין לשמוע מהן טענה לפיה התובעת אינה זכאית לתשלום. לעניין זה אפנה לסעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 הקובע כך – "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו".

הסכום לו זכאית התובעת בגין דרישת הפרשי התמורה – 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, ולא 70,000 ₪ בצירוף מע"מ כדרישתה
אין חולק על כך שהתובעת קיבלה בגין הסכם מאי 2015 סך כולל של 135,000 ₪ בצירוף מע"מ. אין גם חולק על כך שאילו הייתה התובעת מעניקה מלוא השירותים בהתאם להסכם שנת 2015, הייתה זכאית לקבל הסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ.

מכאן, אכיפה מלאה של הסכם ההתקשרות מזכה את התובעת בסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ, בניכוי הסכום שכבר שולם.

התובעת מפנה לכך שבתחילה דרשה הסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ והסכימה להפחית סכום זה לסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ ובלבד שההתקשרות תתקיים במלואה במהלך שנת 2015. מכאן עותרת התובעת לתשלום כולל בסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ בניכוי בסכום שכבר שולם. אין לקבל את טענת התובעת ולעניין זה ייאמרו שלושה:
ראשית, לא ייתכן שפיצויי אכיפה יעלו על סכום ההסכם מלכתחילה – אין מקום לזכות את התובעת בתשלום העולה על הסכום לו היא זכאית באכיפת ההסכם. משהוסכם בין הצדדים על תשלום בסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ ככל שההסכם יתקיים והתובעת תעניק שירותים – הרי לא ניתן לחייב את הנתבעות בסכום גבוה יותר, בשל כך שהפסיקו לבקש מהתובעת קבלת שירותים.

שנית, אין לקבל הטענה אפילו היה מדובר בטענה לפיצוי מוסכם - אכן יש מקרים בהם מחויב צד בתשלום פיצוי, שהוסכם מראש, ללא קשר לאכיפה. יש המכנים זאת אף כפיצוי עונשי. לא זה המקרה שלפנינו. על מנת שפיצוי ייחשב כפיצוי מוסכם הרי על הצדדים להגדירו ככזה. וכך מגדיר סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 ומתייחס לפיצוי מוסכם – "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
בענייננו הצדדים לא קבעו כל פיצוי מוסכם. בוודאי לא קבעו שהפסקת ההתקשרות תחייב את הנתבעות גם בתשלום מלוא ההסכם עד לסך של 165,000 ₪ בצירוף מע"מ וגם בתשלום נוסף עד לסך של 205,000 ₪ בצירוף מע"מ. תשלום שמשמעו הוא פיצוי מוסכם.

שלישית, סיבה נוספת מדוע אין לקבל הטענה אפילו היה מדובר בטענה לפיצוי מוסכם – וגם אם ייאמר שאכן הוסכם בין הצדדים על פיצוי מוסכם, הרי זה הוא המקרה בו על בית המשפט להתערב ולקבוע כי אין מדובר בפיצוי סביר שהצדדים התכוונו וצפו אותו מראש. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מאפשר לבית המשפט להפחית הפיצוי "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה". בענייננו יש לבחון האם הצדדים להסכם סיכמו מלכתחילה שככל והתובעת לא תידרש להמשיך ליתן שירותים בשנת 2015 הרי עדיין היא גם תזכה למלוא התמורה, כבפיצויי אכיפה ובנוסף לפיצוי כספי. ספק רב אם הנתבעות היו מסכימות גם לשלם מלוא התמורה בגין הסכם מאי 2015, ו גם להוסיף פיצוי מוסכם – כאילו נותר חוב בגין הסכם מאי 2015. תשלום מלוא התמורה ואכיפת ההסכם אינו צועד בסך עם פיצוי נוסף. כך אפילו היה מוגדר הפיצוי הנוסף כ"פיצוי מוסכם" – כך בוודאי כאשר לא מוגדר בהסכם "פיצוי מוסכם".

לסיכום הרכיב הראשון בהסכם מאי 2015, רכיב דרישת הפרשי התמורה
התובעת אכן זכאית לתשלום בגין הסכם מאי 2015. תשלום זה עומד על הסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ קרי 35,100 ₪.

רכיב שני בהסכם מאי 2015 –תשלום נוסף בגין שעות עבודה בסך של - 69,153 ₪. יש לדחות הדרישה בגין רכיב זה
התובעת מוסיפה ומבקשת תשלום בסך של 69,153 ₪ בגין שעות עבודה שהושקעו בפועל וזאת מעבר לשכר הטרחה שנקבע. אין לקבל דרישה זו של התובעת ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

נימוק ראשון לדחיית דרישת התובעת לתשלום בגין שעות עבודה נוספות – לא ידוע מה היקף שעות העבודה המקורי ומה היקף החריגה
לא ידוע מה היקף שעות העבודה שתומחרו כנטען בהסכם מאי 2015. על מנת לקבוע שהתובעת אכן השקיעה שעות עבודה נוספות מעבר לאלה שתומחרו בהסכם יש צורך לדעת מה היה היקף שעות העבודה שתומחר בהסכם. אך בהסכם לא נאמר דבר ביחס לשעות העבודה הצפויות. מכאן ממילא לא ניתן לקבוע שהתובעת הוכיחה שעות עבודה נוספות.

אפילו בכתב התביעה ובכן בתצהיר התובעת לא נאמר דבר ביחס למספר שעות העבודה שתוכננו ו לא נאמר דבר ביחס למספר שעות העבודה שהיו בפועל. כל אשר העיד השותף המנהל בתובעת הוא שלאחר הודעת הנתבעות "ערכה התובעת בדיקה במערכת הניהול... של כמות שעות העבודה שהושקעו ביחס למסגרת תקציב שכר הטרחה ממנה עלה כי היקף השעות שהושקעו בפועל על ידה במתן השירותים עלה באופן ניכר על שכר הטרחה המינימלי, משכך... הנפיקה התובעת... דרישת תשלום ... ע"ס 69,103 ₪ בשל הפרשי עבודה...".

הא ותו לא. מה הייתה כמות שעות העבודה שהושקעה בפועל? לא ידוע; מה היה היקף שעות העבודה שב"מסגרת התקציב"? לא ידוע. מכאן גם לא ניתן לקבוע ולקבל את גרסת התובעת בדבר חוב בגין הפרש תשלום שעות עבודה.

נימוק שני לדחיית דרישת התובעת לתשלום בגין שעות עבודה נוספות – לא ידוע מה תחשיב שכר הטרחה
התובעת לא ציינה אפילו מה היה התשלום בגין שעת עבודה אחת. לעניין זה הסתפקה התובעת, אפילו בתצהיר מטעמה, במשפט העלום לפיו החיוב בגין שעות העבודה נעשה "בתעריפי שעה זהים לאלה שבהם חויבו הנתבעות בעבר".

כלומר – לא רק היקף שעות העבודה אינו ידוע, אלא גם התעריף השעתי בגינן אינו ידוע.

כלל הוא, שכאשר לא ניתן לבחון דבר וכאשר לא ניתן להפריכו – אזי גם לא ניתן להוכיחו ולקבוע שהוא נכון. גרסה חסרת נתונים אותה לא ניתן להפריך היא גם גרסה אותה לא ניתן להוכיח ור' "תיאוריית ההפרכה" של קארל פופר המצוטטת בפסיקה ובין היתר בע"פ 1620/10, ניקולאי מצגורה נ' מדינת ישראל (מיום 3/12/2013, הש' ס' ג'ובראן, י' דנציגר, נ' הנדל)) שם נקבע כך, אמנם ביחס לתיאוריות מדעיות כי "הוכחה מחייבת בדיקה. בדיקה מתורגמת לתוצאה מספרית". ובענייננו – לא ניתן לבצע כל בדיקה ואין בפנינו כל נתונים מספריים לעריכת בדיקה.

נימוק שלישי לדחיית דרישת התובעת לתשלום בגין שעות עבודה נוספות – מילות ההסכם
הסכם מאי 2015 לא נוקב, כפי שהובהר, בהיקף שעות העבודה על פיו חושב שכר הטרחה. אך יותר מכך – גם כאשר ההסכם מתייחס להיקף שעות העבודה שיושקעו בפועל – הרי הוא מטיל חובת דיווח על התובעת. חובת דיווח בזמן אמת. וכך קובע סעיף 4.1 להסכם, תוך התחייבות התובעת:
"אנו ניידע אתכם לגבי התקציב שלנו ושעות העבודה בפועל שנצברו וננסה לעמוד במסגרת התקציב. למרות זאת התקציב שלנו הוא רק הערכה כללית...".
ואם לא די בכך אף הוסכם כך:
"חריגה משכר הטרחה תהיה באישור בכתב של החברה מראש"
דבר מכל ההתחייבויות דלעיל לא אירע. על כך בפסקאות הבאות.

התובעת לא הציגה כל אסמכתא לכך שיידעה את הנתבעות בזמן אמת ביחס לשעות העבודה שנצברו בפועל. ההיפך הוא הנכון. התובעת, בהגינותה, מציינת בתצהיר מטעם מנהלה שבדיקת שעות העבודה במערכת השעות נעשתה "לאחר הודעת הנתבעות 1 ו-2 על הפסקת ההתקשרות" (סעיף 17 לתצהירו של רו"ח אריה עובדיה).

ובעיקר – ברור הוא שהתובעת לא קיבלה "אישור בכתב של החברה מראש" בגין חריגה משכר הטרחה.

יוצא אפוא שאפילו התובעת לא נהגה בהתאם להתחייבויות שהיא עצמה הגדירה. ומשלא קיבלה אישור מראש לחריגה משעות העבודה ושכר הטרחה – הרי אין לזכות אותה בתשלום בדיעבד בגין חריגה נטענת. זאת אפילו הייתה מוכחת החריגה.

לסיכום הרכיב השני בהסכם מאי 2015, רכיב שעות עבודה נוספות
התובעת לא זכאית לתשלום בגין הפרש שעות עבודה.
הערת מעבר – לאחר מיצוי הדיון בשתי הדרישות בגין הסכם מאי 2015, יש לעבור לדיון בשתי הדרישות בגין הסכם יולי 2015. על כך בהמשך.

הסכם חודש יולי 2015
בפרק זה יובא הדיון להלן – תחילה יפורטו שני רכיבי הדרישה בגין הסכם חודש יולי 2015; לאחר מכן יובא הרקע והעובדות הרלוונטיות להסכם חודש יולי 2015; בהמשך ייערך דיון ביחס לדרישה הראשונה בגין הסכם יולי 2015 ולאחר מכן דיון ביחס לדרישה השנייה בגין ההסכם.

רכיבי הדרישה בגין הסכם חודש יולי 2015
התובעת עותרת לתשלום הסך של 381,482.80 ₪ בגין הסכם חודש יולי 2015 וזאת בשל שני רכיבים:
דרישת סך 105,000 דולר קנדי, שערכו כנטען בש"ח הוא - 367,161.80 ₪;
תשלום ריבית חודשית בשיעור 1.5% בגין איחור בתשלום - 14,681 ₪
========
381,482.80 ש"ח

פירוט ביחס להסכם יולי 2015
על מנת לדון בהסכם יולי 2015 יש לצעוד מעט לאחור למסמך אותו הוציאה התובעת ביום 17/5/2015. בהתאם למסמך מיום 17/5/2015 הציעה התובעת שירותיה לנתבעת 1 וזאת לצורך הגשת דו"חות כספיים מאוחדים של הנתבעת 1 לשתי השנים שהסתיימו ביום 31/12/2014. הגשת הדו"חות נדרשה בהתאם לרגולציה החלה על הנתבעת 3 בבורסה לניירות ערך TSX בטורונטו.

הצעת המחיר מיום 17/5/2015 נקבה בסך של 85,000 דולר קנדי.

לאחר הצעה זו באו נציגי הנתבעות והתובעת בדברים, כאשר התובעת התבקשה להפחית דרישת שכר הטרחה. בעקבות כך הוסכם:

דרישת שכר הטרחה אכן תופחת מסך של 85,000 דולר קנדי ל – 35,000 דולר קנדי;
לצד זאת נקשר הסכם יולי 2015 לפיו תמשיך התובעת במתן שירותים במשך שלוש שנים נוספות וכנגד סך שנתי של 35,000 דולר קנדי לשנה. קרי – 105,000 דולר קנדי.

בפועל הפחיתה התובעת אכן את שכר הטרחה מסך של 85,000 דולר קנדי ל – 35,000 דולר קנדי. ואולם הסכם יולי 2015 לא יצא אל הפועל מכיוון שביום 2/5/16 נמסרה לתובעת הודעה לפיה הנתבעות אינן מעוניינות בשירותיה לשנים 2016, 2017 ו-2018.

ובמילים פשוטות – התובעת העניקה הנחה בגין הדו"ח ליום 31/12/2014 מסך של 85,000 דולר קנדי ל – 35,000 דולר קנדי. ההנחה בתשלום ניתנה על בסיס ההתחייבות להתקשרות נוספת בהיקף של 105,000 דולר קנדי. ולאחר שהושלם הדו"ח, בתשלום המופחת, נמסרה לתובעת הודעה לפיה הנתבעות אינן מעוניינות בהתקשרות הנוספת בהיקף של 105,000 דולר קנדי.

אלמלא ההתחייבות להתקשרות נוספת היה עומד שכר הטרחה אותו דרשה התובעת על סך של 85,000 דולר קנדי ולא 35,000 דולר קנדי. כעת משבוטלה ההתקשרות הנוספת – עותרת התובעת לפיצוי. הפיצוי אינו בהשלמת סך התמורה ל – 85,000 דולר קנדי אלא הפיצוי הנדרש הוא מלוא סך ההכנסה (לפני הוצאות הפקת דו"חות ושירותים) של 105,000 דולר קנדי. כאילו הוענקו שירותים בשנים 2016 – ו 2018.

דיון ברכיב הדרישה הראשון בגין הסכם יולי 2015 - דרישת הסך של 367,161.80 ₪
יש לקבל הטענה לפיה התובעת זכאית לפיצוי בגין אירועי הסכם יולי 2015, ואולם הפיצוי יועמד על סך השווה ל – 50,000 דולר קנדי(= 35,000 – 85,000) ולא על סך השווה ל – 105,000 דולר קנדי. לענין זה יובאו הדברים הבאים:

נימוק ראשון ביחס לדרישת פיצוי בגין הסכם יולי 2015 – גרסת התובעת ביחס לנסיבות ההסכם תואמות לראיות שהוצגו
התובעת ציינה כאמור שהסכימה להעניק הנחה לשירותי דו"ח 31/12/2014 והפחיתה את סכום התמורה מ – 85,000 דולר קנדי ל – 35,000 דולר קנדי. לטענת התובעת ההנחה ניתנה בשל ההתחייבות להתקשרות עתידית בהיקף של 105,000 דולר קנדי וזאת לשנים 2016,107,108.

חתימה על ההסכם - גרסת התובעת נתמכת היטב בהסכם חודש יולי 2015, אשר כולל אף חתימת אישור מיום 15/8/2015 של מר אחמד עלימי יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת 1. נכון הוא שההסכם חסר חתימות שניים נוספים – מר ג'וליאן לוי, דירקטור ומר יואב אלוני מנהל הכספים – אך הוכח שאושר בישיבת הדירקטוריון. על כך בפסקה הבאה.

תצהירה של הדח"צית ד"ר גלעז-רן וכן פרוטוקול ישיבת דירקטוריון הנתבעת 1 – התובעת העידה את ד"ר אסתרי גלעז-רן, דירקטורית חיצונית בנתבעת 1, אשר תמכה חד משמעית בגרסתה. ד"ר גלעז רן הצהירה אודות ישיבת דירקטוריון מיום 11/8/2015 "בה נדון בין היתר אישור התקשרות עם עובדיה, פיק קריכלי ושות' בהסכם למתן שירותים בקשר עם עסקת החלפת מניות עם שלד בורסאי הנסחר בבורסת טורונטו קנדה".
עוד צירפה ד"ר גלעז-רן העתק מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון הנתבעת 1. על סדר היום באותו פרוטוקול היו שני נושאים – הנושא האחד - אישור התקשרות בהסכם מפורט עם בנקאי השקעות קנדיים; הנושא השני - אישור התקשרות בהסכם עם התובעת. נכון הוא שעיקר הדיון המפורט בפרוטוקול מתייחס לנושא הדיון הראשון ואולם במסגרת ההחלטות נקבע במפורש שהוחלט "לאשר את התקשרות החברה בהסכם למתן שירותים עם משרד עובדיה, פיק קריכלי – רואי חשבון... בנוסח המצ"ב כנספח ב' לפרוטוקול זה".

כלומר – טענת התובעת לפיה ההנחה מסך של 85,000 דולר קנדי ל – 35,000 דולר קנדי ניתנה בעקבות התקשרות עתידית נתמכת חד משמעית גם מעדות דירקטורית חיצונית בנתבעת 1 ומפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון.

נימוק שני ביחס לדרישת פיצוי בגין הסכם יולי 2015 – אין לקבל טענת הנתבעות המפנה לסעיף 154 לחוק החברות
הנתבעות טוענות שממילא מינוי רואה חשבון תקף לשנה אחת בלבד וכי על מנת לאשר מינוי לתקופה ארוכה יותר יש לקבל אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות. לעניין זה מפנות הנתבעות לסעיף 154 (ב) לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 הקובע כך (ההדגשות לא במקור):
"רואה חשבון מבקר יתמנה בכל אסיפה שנתית וישמש בתפקידו עד תום האסיפה השנתית שלאחריה; ואולם רשאית אסיפה כללית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, למנות רואה חשבון מבקר שישמש בתפקידו לתקופה ארוכה יותר, שלא תארך מעבר לתום האסיפה השנתית השלישית שלאחר זו שבה מונה"
כנגד טענת התובעת להתחייבות למשך שלוש שנים, טוענות הנתבעות שבפועל מינוי רואה החשבון כלל לא יכול להיות לתקופה ארוכה יותר משנה אחת. הנתבעות אף מתייחסות לכך שניתן לקבוע תקופת מינוי ארוכה יותר אך מציינות שהאסיפה הכללית לא אישרה תקופת מינוי כאמור. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:

ראשית - הדעת אינה נוחה מהטענה לפיה האסיפה הכללית 'לא אישרה' התקשרות לשלוש שנים. כאן קמה החובה להבהיר שאין מדובר במקרה בו האסיפה הכללית החליטה לא לאשר ההתקשרות לשלוש שנים – אלא הנושא כלל לא הובא להצבעה.

שנית - בהינתן העובדה שקמה חובת אישור האסיפה הכללית למינוי רואי החשבון הרי ממילא קמה חובה על הנתבעת 1 להביא נושא זה לאישור האסיפה. בנסיבות אלה קשה לקבל התנהלות בה נקשר הסכם עם משרד רואי חשבון ולאחר מכן מועלית טענה לפיה ההסכם לא אושר בהתאם להוראות החוק.

שלישית ועיקר - ולגופו של ענין, אפילו לא אושר המינוי באסיפה הכללית של בעלי מניות הנתבעת 1 – הרי ברור הוא שעל סמך ההתקשרות בהסכם יולי 2015 ניתנה הנחה בגין דו"ח 31/12/2014. ובמילים פשוטות – הנתבעות נהנו מהנחה בסך של 50,000 דולר קנדי על סמך התקשרות חוזית ומכאן קמה לתובעת זכות פיצוי.

נימוק שלישי ביחס לדרישת פיצוי בגין הסכם יולי 2015 – אין לקבל טענות הנתבעות לפיהן הסכם אינו מפרט היקף השירותים וכן לפיהן הסכם מרץ 2016 ביטל הסכם יולי 2015
הנתבעות טוענות שהסכם יולי 2015 לא קבע את היקף השירותים. במלוא הכבוד ובנסיבות הענין אין בטענה זו כדי לגרוע מזכותה של התובעת לפיצוי. על פניו מתייחס ההסכם למתן שירותים בשנים 2016,2017 ו-2018 ועל סמכו ניתנה הנחה בסך של 50,000 דולק קנדי לשירותים שכבר ניתנו על ידי התובעת. כאשר קיבלו הנתבעות הנחה בגין דו"ח 31/12/2014, היה זה על סמך ההתקשרות העתידית לשלוש שנים נוספות. אין מקום לקבל ניסיון בו הנתבעות גם ייהנו מהנחה בסך של 50,000 דולר קנדי וגם יטענו כנגד הסכם שממילא ביקשו לבטל.

הנתבעות מוסיפות וטוענות שבפועל הסכם מרץ 2016 בו התקשרה התובעת החליף בחלקו את הסכם יולי 2015. אין לקבל טענות אלה מהנימוקים שכבר נמנו בסעיף 6.3 (ב) לעיל ובשינויים המחויבים. בתמצית ייאמר שאילו הסכם מרץ 2016 אכן התייחס להסכם יולי 2015, ניתן היה לצפות שהנתבעות יכללו התייחסות זו כבר במסגרת ההסכם עצמו וכך לא נעשה. עוד בתמצית ייאמר שהסכם מרץ 2016 כלל לא התייחס להתקשרות למשך שלוש שנים וגם בשל כך יש לדחות טענת הנתבעות.

הסכום לו זכאית התובעת ביחס לדרישת פיצוי בגין ביטול הסכם יולי 2015 – סך של 50,000 דולר קנדי
הסכום לו זכאית התובעת כפיצוי בגין ביטול הסכם יולי 2015 הוא 50,000 דולר קנדי ולענין זה יובאו הדברים הבאים:
ראשית ועיקר - הסכם יולי 2015 הביא לכך שהתובעת העניקה הנחה בסך של 50,000 דולר קנדי בגין הדו"ח ליום 31/12/2014. אלמלא ההתחייבות לשלוש שנות התקשרות נוספת הייתה דרישת התשלום עומדת על הסך של 85,000 דולר קנדי ולא על הסך של 35,000 דולר קנדי.
מכאן – הפיצוי הנכון בגין התנהלות הנתבעות הוא זיכוי התובעת בסך של 50,000 דולר קנדי (= 35,000 – 85,000).

שנית - אילו היה מקום לקבוע פיצויי אכיפה הרי היה על התובעת להוכיח מה הרווח אותו הייתה מפיקה מההכנסה בסך של 105,000 דולר קנדי. אין ספק שהכנת דו"חות חשבונאיים, שנה אחר שנה, במשך שלוש שנים צורכת עלויות ישירות וכן הוצאות תקורה בהן לא נשאה התובעת. ברור הוא שקבלת הכנסה בסך של 105,000 דולר קנדי אין משמעה שהרווח עומד אף הוא על הסך של 105,000 דולר קנדי.
התובעת לא הוכיחה דבר באשר להוצאות הצפויות בגין מתן שירותי חשבונאות למשך שלוש שנים ולמעשה לא הציבה בסיס לדרישת פיצוי בסך של 105,000 דולר קנדי.

לסיכום דרישת הפיצוי בגין ביטול הסכם יולי 2015
התובעת זכאית לפיצוי בסך של 50,000 דולר קנדי. ומה הוא שער הדולר הקנדי? הלכה היא כי "שערי חליפין הם בגדר ידיעה שיפוטית. הם ניתנים לבירור בנקל על ידי בית-המשפט ואין צורך להביא על כך ראיות" ור' ע"א (מחוזי חי') 2144/02, מנדלבליט נתן נ' מנדלבליט אהוד (מיום 20/4/2004, הש' דר). עיון בפרסומי בנק ישראל מלמד כי שערו היציג של הדולר הקנדי ליום 8/11/2016 הוא מועד הגשת כתב התביעה עמד על סך של 2.8518 ש"ח ועל סמך נתון זה יחושב הסעד לו זכאי התובע.

מהאמור לעיל עולה שהתובעת זכאית לפיצוי בסך של 142,590 ₪(= 2.8518 X 50,000).

דיון ברכיב הדרישה הראשון בגין הסכם יולי 2015 - דרישת הסך של 14,681 ₪. יש לדחות דרישה זו
התובעת עותרת לפיצוי בריבית חודשית בשיעור של 1.5% בשל איחור בתשלום הסך של 105,000 דולר קנדי. במלוא הכבוד אין לקבל דרישה זו ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

ראשית - התובעת אמנם זכאית לפיצוי הנובע מביטול הסכם יולי 2015, אך הפיצוי מתייחס לסך של 50,000 דולר קנדי בלבד ובעיקרו מתייחס להנחה שהוענקה בזכות הסכם יולי 2015. אין לזכות את התובעת בפיצוי בגין "איחור בתשלום" בגין הסכם יולי 2015.

שנית – זאת ועוד, כפי שהובהר לעיל – התובעת אינה זכאית לפיצוי בסך של 105,000 דולר קנדי ומכאן – לא הי כל איחור בתשלום סכום זה.

שלישית – ומעבר לאמור לעיל – אין מדובר במצב בו לא שולמו לתובעת תשלומים בגין שירות שוטף, אלא בביטול הסכם ובפיצוי שנדון ארוכות בסעיף 7.3 לעיל. חיוב ב"קנס" בגין איחור בתשלום מתייחס מעצם טבעו למצב בו מוענקים שירותים מידי שנה והתשלום בגינם לא מועבר במועד. אין מקום לקבוע פיצוי בגין ביטול ההסכם ובנוסף לו פיצוי בגין אי תשלום במועד.

הערת מעבר - לאחר מיצוי הדיון הן בדרישות בגין הסכם מאי 2015 והן בדרישות בגין ביטול הסכם יולי 2015 יש לעבור לדיון בשאלה – מי מהנתבעות חייב בתשלום הפיצוי.

מי מהנתבעות חייבות בתשלום הפיצוי?
הנתבעת 1
הנתבעת 1 היא הנמענת שאליה הופנו הצעות התובעת שהפכו להסכם. נושאי משרה בה הוצגו לבית המשפט. זאת ועוד – הנתבעת 1 היא החברה שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ואשר נקשרה בהסכמים עם התובעת. משכך – יש לחייב את הנתבעת 1 בפיצויים שנקבעו לעיל.

הנתבעת 2
הנתבעת 2 היא חברה בת בהחזקה מלאה של הנתבעת 1. עם זאת, הנתבעת 2 לא התקשרה ישירות עם התובעת בהסכמים שבמחלוקת. כאן המקום לציין שכאשר רצתה התובעת ידעה להפנות הצעתה במפורש לנתבעת 2, וכך היה הדבר בהסכם מרץ 2016 – הסכם שבגינו לא נדרש בהליך זה כל פיצוי.

נכון הוא ששירותי התובעת כללו הכנת "דו"חות מאוחדים", קרי שירותים המתייחסים לפעילות הנתבעת 2 – ואולם התביעה אינה מתייחסת לטענות בדבר עשיית עושר ולא במשפט אלא אך ורק לטענות חוזיות בגין הסכמים שפורטו ונדונו לעיל. משלא נתבקש סעד אלא מכח הסכמים שפורטו, הרי אין לחייב את הנתבעת 2 ישירות בתשלום פיצוי. המסגרת המשפטית וההתנהלות הדיונית של התובעת אינם מאפשרים חריגה וחיוב הנתבעת 2, להרחבה ביחס לכך שבעל דין אחראי לאופן בו הוא מנהל ההליך ולהתנהלות הדיונית תוצאות מהותיות, ר' רע"א 9499/16 גיא אורלי נ' ריה חברה בע"מ (מיום 7/3/17, כב' הש' נ. הנדל) וכן ע"א (ת"א) 28482-10-15, אורלי גיא נ' ריה חברה בע"מ (מיום 7/11/16 כב' הש' י.שבח, ש. שוחט וי. אטדגי).

הנתבעת 3
גם הנתבעת 3 לא התקשרה עם התובעת בהסכמים שבמחלוקת. הנתבעת 3 אינה חתומה על דבר והצעות התובעת כלל לא מוענו אליה. גם כאן ייאמר שכאשר רצתה התובעת ידעה להפנות הצעתה לנתבעת 3 וכך היה הדבר בהסכם מרץ 2016 – הסכם שבגינו לא נדרש בהליך זה כל פיצוי.

נתתי דעתי לטענת התובעת לפיה יש לחייב את הנתבעת 3 שכן במסגרת העסקה בינה לבין הנתבעת 1 "קיבלה הנתבעת 3 את כל התחייבויותיה וזכויותיה של הנתבעת 1". במלוא הכבוד אין בכך כדי לחייב את הנתבעת 3 ישירות בתשלום הפיצוי. ההליך שלפני אינו הליך פירוק או כינוס נכסים של הנתבעת 1 בו יש להיכנס לנעליה ולתבוע מצדדים שלישיים את כל זכויותיה ומכאן להתייחס לעסקאות בין הנתבעת 1 לנתבעת 3. ההליך שלפני מתייחס לתביעה חוזית של התובעת, ומשלא קמה לתובעת זכות כנגד הנתבעת 3, הרי אין לחייב את הנתבעת 3 בתשלום פיצוי..

ודוק – ככל שחברה פלונית מתחייבת בהסכם עם חברה אלמונית לקבל באופן כללי את כל זכויותיה ולשאת באופן כללי בכל התחייבויותיה, הרי נוצרה חבות בין שתי החברות – פלונית ואלמונית. לא הוכחו בהליך לפני מלוא הוראות ההסכמים ביו הנתבעת 1 והנתבעת 3 ובוודאי לא הוכח שבין הנתבעת 1 והנתבעת 3 נקשרו הסכמים לטובת צד שלישי – קרי לטובת התובעת.

לסיכום – אין לחייב את הנתבעות 2 ו-3 בתשלום לתובעת. יש לחייב את הנתבעת 1 בלבד בתשלום הסכומים שייקבעו בפסק דין זה.

חלק רביעי – הערות לפני סיום וסוף דבר
הערות לפני סיום
ביחס לטענת הקיזוז שנטענה בכתב ההגנה - הנתבעות טענו שככל שייקבע שהתובעת זכאית לתשלום כלשהו, כאשר זה לא נכלל בדו"חות שערכה התובעת הרי יש לקזז את הנזקים והעלויות שייגרמו לנתבעות כתוצאה מהקביעה כי הדו"חות הכספיים שלהן היו שגויים. כמו כן, הנתבעות ידרשו לתקן ולהציג מחדש את דו"חותיהן הכספיים. הנתבעות הותירו טענה זו כפי שהיא מבלי שיצקו לה כל תוכן ענייני ובוודאי לא קצבו סכום הקיזוז הנטען. כבר בשל כך לא ניתן להתייחס לטענה.

ביחס לחיוב בהוצאות משפט לזכות הנתבעות 2 ו-3 – הנתבעות 2 ו-3 יוצגו בצוותא עם הנתבעת 1 וגרסת ההגנה שהעלו חופפת וזהה בהיבטים רבים את הגרסה שהובאה על ידי הנתבעת 1. בסופו של יום התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3 תידחה. עם זאת, בנסיבות שפורטו לעיל אין מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ובמקרה זה יישאו התובעת והנתבעות 2 ו-3, כל אחת מהן, בהוצאותיה.

סוף דבר
סיכום הקביעות האופרטיביות בפסק הדין הוא כדלקמן:

בגין הדרישה בסך של 81,900 ₪, זכאית הנתבעת לסך של - 35,100 ₪ [ ס' 6.3(ה) לעיל]
בגין הדרישה בסך של 69,153 ₪, התובעת אינה זכאית לדבר - ---- ₪ [ר' ס' 6.4(ו) לעיל]
בגין הדרישה בסך של 367,161.80 ₪, זכאית התובעת לסך של - 142,590 ₪[ס' 7.3(ה) לעיל]
בגין הדרישה בסך של 14,681 ₪, התובעת אינה זכאית לדבר - ----- ₪ [ר' ס' 7.4 לעיל]
======
סה"כ זכאית התובעת לסך של - 177,690 ש"ח

אשר על כן נקבע כדלקמן:
אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסך של 177,690 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8/11/2016 ועד למועד התשלום בפועל.
אני מחייב את הנתבעת 1 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3 נדחות ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.