הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 17422-04-19

לפני כבוד ה שופטת חנה קלוגמן

התובעים:

  1. אוליר מסחר ותעשיות בע"מ
  2. יהודה שנהב

ע"י ב"כ עוה"ד אייל כהן

נגד

הנתבע:
שמעון הלוי
ע"י ב"כ עוה"ד ישראל אהרוני

החלטה

בפניי בקשה להטלת הוצאות לדוגמא על התובע בגין בקשת דחייה שהגיש לדיון שהיה קבוע ליום 8.7.20, ומנגד בתגובת התובע מבקש הוא להטיל הוצאות לדוגמא על ב"כ הנתבע שהגיש בקשה מכפישה ושקרית.

בתיק הנדון היה קבוע דיון ליום 8.7.20. התובע הגיש ביום 1.7.20 בקשה לדחיית ה דיון וזאת מסיבות רפואיות עקב התפשטות נגיף הקורונה. לאור כך, דחיתי את הדיון בנסיבות אלו כשם שנהגתי גם בתיקים אחרים בנסיבות שנוצרו עקב המצב, זאת כפי שציינתי בהחלטתי מיום 7.7.20 ע"ג תגובת הנתבע , אשר היצר על החלטתי לדחות את הדיון מבלי שק יבלתי את תגובתו.

ביום 13.7.20 הגיש הנתבע בקשה נוספת בה ביקש לעדכן את בית המשפט, כי התובע שביקש לדחות את הדיון הנקבע ליום 8.7.20 בבקשה שהוגשה על ידו ביום 1.7.20, התייצב לדיון בבית המשפט אצל שופט אחר בו ביום שהגיש את הבקשה לדחיית הדיון בתיק זה, כאמור בציון הסיבה הנוגעת למצב בריאותו והמגבלות הנובעות ממגפת הקורונה.

מהתגובה שהגיש התובע עלה, כי הוא לא התייצב לשום דיון ביום 1.7.20, אלא ני תן פסק דין בתיק אחר שהיה צד בו. פסק הדין , כפי שצוין בסופו, ניתן ללא נוכחות הצדדים. בתגובה זו עתר התובע לפסיקת הוצאות לדוגמא כנגד ב"כ הנתבע עקב האשמות השווא שהטיח בתובע ועקב הסגנון הבוטה של הבקשה מיום 13.7.20 (להלן :"הבקשה").

מפסק הדין שצורף על ידי התובע לתגובתו עולה בברור שהוא ניתן שלא במעמד הצדדים, כך שלא היה דיון בו השתתף הנתבע. כבר בשלב זה אציין, כי הסגנון והתוכן של תגובת ב"כ הנתבע בתגובתו מיום 13.7.20, בוטה בצורה בלתי ראויה בכלל ובכתבי בית דין בפרט. ההתנצלות בסעיף 1 לתגובה מיום 3.9.20 אינה מספקת לאור התוכן והסגנון של התגובה מיום 13.7.20, מה גם שהתנצלות זו נכתבה עם בקשה בצידה לקבלת פרוטוקול הדיון, כך שגם דרישה זו ממעיטה ממשמעותה של ההתנצלות. על פניו, מדובר בבקשה שטוב לו לא הייתה מוגשת כלל. הדבר נכון גם לגבי התגובה שהוגשה ביום 27.10.20, בעקבות החלטתי מיום 26.10.20, בה ניתנה למעשה לב"כ הנתבע הזדמנות נוספת להתנצל על דבריו הן בתוכן והן בסגנון.

בפועל מתברר, כי מדובר בטענות שווא שנטענו בסגנון בוטה שאינו מכבד לא את כותבו ולא את ההליך המתנהל בבית המשפט. ניתן לברר מחלוקות בצורה עניינית ולשם כך קיים ההליך המשפטי, וחבל שהן הצדדים והן בית המשפט נאלצים לדון במחלוקת מיותר ת ולא עניינית שלא מקדמת במאומה את ההליכים בתיק.

התובע, כאמור, ביקש להטיל הוצאות לדוגמא על ב"כ הנתבע הן לאור תוכן התגובה והן לאור סגנונה.

הלכה היא, כי בידי ביהמ"ש סמכות טבועה להטיל הוצאות אישיות על עורך דין (ראו בע"מ 3778/12 עו"ד אירינה גלפנבויים נ' מדינת ישראל ואח' (מפי כב' השופט א' גרוניס, פסק דין מיום 29.09.14)).

יפים לענייננו גם דברי כב' השופט מ' חשין במסגרת ע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, עמ' 379 ואילך (מיום 18.10.01):

"כל אימת שאומר הוא לשקול בדעתו להטיל הוצאות על עורך-דין אישית, יזכור בית-המשפט כי המדובר הוא בצעד חריף וקיצוני, וכי רק בנסיבות מיוחדות ראוי לעשות בו שימוש. ובלשונו של השופט קיסטר בע"א 557/69 הופמן נ' "תלוה מודל" שותפות רשומה [23], בעמ' 15: "פסיקת הוצאות נגד עורך -דין, באופן אישי, הוא דבר נדיר ויש צורך בטעם מיוחד לכך". ואולם משנמצא אותו טעם מיוחד, יעשה בית-משפט שימוש בסמכותו לחייב עורך-דין אישית בתשלום הוצאות. ראו, למשל בש"א 329/89 הופר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [24], בעמ' 760. בפרשת ניר ( ע"א 4845/95) [12] סיכם חברנו השופט מצא "שלוש הנחיות עזר ראשוניות" בנושא זה, ונביא את דבריו כלשונם (שם, בעמ' 647):
ראשית, כי חיובו האישי של עורך-דין בתשלום הוצאות יכול, לכאורה, להישקל רק כתגובה על מעשה (או מחדל) זדוני או רשלני חמור, של עורך הדין או מטעמו, אשר נועד לגרום, או גרם בפועל, להכשלת מהלכיו של ההליך השיפוטי, או אשר הסב נזק מהותי וממשי לעבודת בית המשפט. שנית, שככלל, ובנתון לחריגים נדירים, ייטה בית המשפט להימנע מחיוב עורך-דין בהוצאות על מעשיו ומחדליו במסגרת ניהול ההליך. בייחוד אין זה מן המידה לחייב עורך-דין בהוצאות לשם "הענשתו" על טענות בלתי מבוססות, על הארכה מכבידה ומייגעת בחקירת העדים, על אי-ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה או הטיעון וכל כיוצא באלה; ושלישית, שאם, לפי נסיבות העניין ובהתחשב במהות ההתנהגות הפוגעת, יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו, הרי, ככלל, ראוי לו להימנע מחיוב עורך הדין בהוצאות אישיות.
.......

בה-בעת, משנתקיימו נסיבות המצדיקות הטלת הוצאות על עורך-הדין, אין מניעה כי בית-המשפט יעשה מעשה. כך, למשל, מקום שבו נגרמו הוצאות גם לבית-המשפט גם לצד שכנגד – הוצאות יתרות שבית-המשפט והצד שכנגד נשאו בהן אך בשל מעשה בלתי ראוי שעשה עורך-דין – ראוי שיישא בהוצאות עורך-הדין עצמו ולא מרשהו. ראו, למשל: פרשת רקביץ [7], בעמ' 739 (מפי השופט ח' כהן); פרשת פרלוב [8], בעמ' 799. כך גם מקום שעורך-דין עומד למכשול על דרך פעילותו התקינה והראויה של בית-המשפט. הטלת הוצאות אישית על עורכי-דין נועדה, בין השאר, להטיל מרות ומשמעת על הנוטלים חלק בהליכי בית-המשפט (ראו והשוו: פרשת שצ'ופק [18], בעמ' 606-605, מפי השופט לנדוי; פרשת רקביץ [7], בעמ' 742-741, מפי מ"מ הנשיא השופט אגרנט), שידעו עורכי-דין פורצי-גדר מה ראוי כי יעשו או לא יעשו, וימנעו עצמם מעשות מעשים אשר לא ייעשו ומחדול מחדלים אשר לא ייחדלו.
....
כך, למשל, על עורך-הדין לנהוג כבוד בבית-המשפט (כשם שחובה היא המוטלת על בי ת-המשפט לנהוג כבוד בעורך-הדין), לנהל דרכיו ביושר ובדרך ארץ, לדבר אמת, להימנע מהטעיה, ועל דרך הכלל לסייע לבית -המשפט לנהל את המשפט באורח יעיל והוגן. ראו והשוו ג' קלינג אתיקה בעריכת דין [34], בעמ' 350-349. אמרנו על כך בבג"ץ 4495/99 הסניגורית הציבורית המחוזית (תל -אביב והמרכז) נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995 (פרשת הסניגורית הציבורית המחוזית [28]),
......
בהקשר כולל זה יש להבין ולפרש את סמכותו של בית-המשפט להטיל תשלום הוצאות על עורך-דין אישית. הטלת הוצאות אישית מהווה אחת מן הדרכים שבהן מביע בית-המשפט מורת-רוח מהתנהגותו של עורך-הדין, התנהגות אשר פגעה בחובתו כלפי בית-המשפט."
מהפסיקה שצוטטה לעיל עולה, כי קיימת לבית המשפט הס מכות הטבועה להטלת הוצאות על באי-כוח המייצגים את הצדדים, אך הדבר נעשה רק במקרים חריגים. המקרה הנדון הוא למעשה מקרה חריג הן בתוכן האשמות שהאשים ב"כ הנתבע את התובע, ואשר התברר שאין להן בסיס, והן בסגנון בו בחר ב"כ הנתבע להביע האשמות שווא אלו. התנהלות זו חמורה הן לעניין התוכן והן לעניין הסגנון. גם אם סבר ב"כ הנתבע, כי התובע התייצב לדיון ביום בו הגיש את בקשת הדחייה בתיק זה, הייתה דרך לברר זאת בצורה מכובדת ולא בדרך בה בחר ב"כ הנתבע.
בקשת הנתבע מיום 13.7.20 לחיוב התובע בהוצאות בגין הגשת בקשת דחייה שקרית- נדחית.
סוף דבר:
הנתבע ישלם לתובעים הוצאות בגין הגשת בקשה זו בסך של 4,000 ₪ וזאת תוך 7 ימים. שקלתי הטלת הוצאות נוספות לקופת המדינה, שכן מצאתי שבית המשפט נאלץ להשקיע מזמנו בבקשה מיותרת שלא מקדמת את ההליכים בתיק. כמו כן, שקלתי לחייב את ב"כ הנתבע בהוצאות אישיות בנוסף לאלו שקבעתי לגבי הנתבע. החלטתי בשלב זה לא לעשות זאת מתוך תקווה שמדובר בטעות חד- פעמית.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"א, 05 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.